ירמיה פרק ל"ב - ישוע המשיח

ירמיה הנביא פרק ל"ב: נדל"ן ציון לנצח לציון.

ירמיה פרק ל'ב (פרק 32)
שיקום עם ישראל ונחלתו בעתיד (פרקים ל – לג)

כותרת הדרשה: נדל"ן ציון לנצח לציון!
רעיון מרכזי של הטקסט: אלוהים מצווה על ירמיה לרכוש חלקת אדמה של בן משפחתו בענתות. אלוהים מוכיח דרך "אמצעי המחשה" – רכישת חלקה בענתות במהלך המצור הבבלי על ירושלים, שבני ישראל עתידים לחזור ליהודה וערך הנחלה רב, למרות הגלות המיידית. אלוהים חוזר ומדגיש את הבטחתו לישועת עם ישראל וחזרתו מגלות לנחלה המובטחת.
רעיון מרכזי של הדרשה: למרות הגלות וירידת ערך אדמת ישראל בעיני כל, ערכה של הנחלה לא השתנה בעיני אלוהים. תוכניתו עבור עם ישראל ונחלת ישראל נצחית כפי שאלוהים ריבון ונצחי.

חלוקת פרק ל"ב:
א. הנביא ירמיה נאלץ "לחיות את דברו" (פ. 1-15)
1. הרקע ההיסטורי לאירוע – פ. 1-5.
2. מצוות ה' לירמיה הנביא: רכוש את חלקת בן דודך! (פ. 6-8)
3. תיאור רכישת החלקה (פ. 9-13)
4. עדותו הפומבית של ירמיה הנביא (פ. 14-15)
ב. תפילת ירמיה הנביא (פ. 16-25)
1. הידור שמו ופועלו של אלוהים (פ. 16-23)
2. שאלתו של ירמיה (פ. 24-25)
ג. תשובת אלוהים לירמיה הנביא (פ. 26-44)
1. תיאור כיבוש ירושלים ע"י הבבלים (פ. 26-29)
2. הסיבה לרעות הפוקדות את ישראל (פ. 30-35)
3. אלוהים מאשרר את הבטחותיו לעמו ונחלתו (פ. 36-44)

א. הנביא ירמיה נאלץ "לחיות את דברו" (פ. 1-15)
א. הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה בשנת (בַּשָּׁנָה) הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה. הִיא הַשָּׁנָה שְׁמֹנֶה-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר.
ב. וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל צָרִים עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, אֲשֶׁר בֵּית-מֶלֶךְ יְהוּדָה.
ג. אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר: מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי נֹתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ-בָּבֶל, וּלְכָדָהּ.
ד. וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִמָּלֵט מִיַּד הַכַּשְׂדִּים. כִּי הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְּיַד מֶלֶךְ-בָּבֶל, וְדִבֶּר-פִּיו עִם-פִּיו, וְעֵינָיו אֶת-עֵינָו תִּרְאֶינָה.
ה. וּבָבֶל יוֹלִךְ אֶת-צִדְקִיָּהוּ, וְשָׁם יִהְיֶה עַד-פָּקְדִי אֹתוֹ נְאֻם-יְהוָה. כִּי תִלָּחֲמוּ אֶת-הַכַּשְׂדִּים לֹא תַצְלִיחוּ.
ו. וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ: הָיָה דְּבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
ז. הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן-שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר: קְנֵה לְךָ אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת.
ח. וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי, כִּדְבַר יְהוָה, אֶל-חֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי: קְנֵה נָא אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר-בַּעֲנָתוֹת, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין, כִּי-לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה, קְנֵה-לָךְ; וָאֵדַע, כִּי דְבַר-יְהוָה הוּא.
ט. וָאֶקְנֶה אֶת-הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי, אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת; וָאֶשְׁקְלָה-לּוֹ, אֶת-הַכֶּסֶף, שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף.
י. וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם, וָאָעֵד עֵדִים; וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם.
יא. וָאֶקַּח אֶת-סֵפֶר הַמִּקְנָה, אֶת-הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת-הַגָּלוּי.
יב. וָאֶתֵּן אֶת-הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל-בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה בֶּן-מַחְסֵיָה, לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים, הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה. לְעֵינֵי כָּל-הַיְּהוּדִים, הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.
יג. וָאֲצַוֶּה אֶת-בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר:
יד. כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לָקוֹחַ אֶת-הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה, אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה, וּנְתַתָּם בִּכְלִי-חָרֶשׂ. לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים.
טו. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת.

1. הרקע ההיסטורי לאירוע – פ. 1-5.
כל תלמיד מבין שיש חשיבות מכרעת בידיעת הרקע לכל אירוע וזאת כדי להבין לאשורו את המתרחש. בפרק ל"ב אנו זוכים ללמוד אודות אירוע מעניין ביותר, והכרת הרקע לאירוע מהווה שלב קריטי בהבנת הסיפור.

ירמיה הנביא מציין שהאירוע המתואר התרחש בשנה העשירית לצדקיהו מלך יהודה (597-586). ז"א בשנת 587 לפני הספירה.
אותה שנה, היא גם השנה ה- 18 לנבוכדנאצר. כך אנו יודעים שנבוכדנאצר אחז ברסן השלטון משנת 605 לפני הספירה, כארבע שנים לאחר שבבל כבשה את אשור בשנת 609 לפני הספירה.

ומה התרחש ביהודה, יותר מדויק לומר, בירושלים, באותו מועד?
ניתן להעשיר ידע ולקרא את הנאמר בפרקים ל"ז, ל"ט ו-נ"ב וכן בספר מלכים-ב כ"ה 1-2.

ע"פ הכתוב שם, צבא בבל בראשות נבוכדנאצר עלה על ירושלים וצר עליה בשנה התשיעית לצדקיהו – ז"א בשנת 588 לפני הספירה.
המצור על ירושלים היה השלב האחרון במסע כיבושיו של נבוכדנאצר ביהודה. מלך בבל עלה על ירושלים בשנת 604- וכן בשנת 597- ובכל פעם הוגלו חלק מתושבי יהודה לבבל.
בעת המצור על ירושלים היו מכונסים בירושלים כל תושבי ערי הפרזות, שברחו מפני צבא בבל. בין הנמלטים היה גם חנמאל, בן דודו של ירמיהו מענתות.
כל בני יהודה, עשירים כעניים התכנסו בירושלים המוקפת חומות, והבינו היטב שכל אשר נותר להם בידם היא נפשם. כל רכושם מן הסתם נבזז ונלקח על ידי הבבלים.

המצור הבבלי על ירושלים ארך כשנה וחצי [עם הפוגה קצרה בעקבות הפניית הכוחות מירושלים לעבר צבא מצרים. מלך מצרים שלח את צבאו להילחם נגד הבבלים הצרים על ירושלים. במחשבה שניה הצטער על כך אותו מלך ופקד על צבאו לחזור. מסיבה זו הוסר המצור חלקית לזמן מה, ולאחר מכן חודש ובתוקף רב עד נפילת העיר. ראה פרק ל"ז], ובשנת 586 לפני הספירה, בחודש אב (אוגוסט), הובקעו החומות וצבא בבל הרס את העיר, שרף את בית המקדש והגלה את הנמצאים בירושלים, בבלה.

כאמור, האירוע המתואר בפרקנו, פרק ל"ב, התרחש בשנת 587 לפני הספירה, פחות משנה לפני נפילת ירושלים לידי הבבלים והיציאה לגלות.

היכן נמצא ירמיה בעת ההיא?
ירמיה היה כלוא בחצר המטרה בארמון המלך. במילים פשוטות, בפינה השייכת לארמון המלך, הממוקמת ממזרח לארמון, בקרבת חצר המקדש. שער הכניסה לחצר המטרה היה מצפון ל"שער הסוסים" המוזכר בספר נחמיה י"ב 39.
ירמיה לא היה כל הזמן רק בחצר המטרה. ירמיה ביקש מהמלך צדקיהו שיוציאהו מבית האסורים הקשה ("בית הבור"), אשר בבית יהונתן הסופר, ויעבירהו לחצר המטרה, שהיה בית מאסר מרווח, שאסירי המלך החשובים אסורים שם, ושם ישב הנביא עד אשר נלכדה העיר (ראה פרק ל"ז 21, ל"ח 28).
יחסו של צדקיהו לירמיה הנביא היה מעורב. מצד אחד הבין המלך שדברי ירמיה אינם פרי דמיונו, ומצד שני חשש המלך מהשפעת דברי הנביא על העם ומלחץ השרים נגד ירמיה. הפתרון שמצא המלך היה הקלה בתנאי מאסרו של ירמיה. מצד אחד אסור (בשליטה), ומצד שני חופשי להסתובב במקום מוגדר.
חצר המטרה = חצר השמירה.
נטר = שמר.

מדוע שירמיה יהיה כלוא? מי ציווה על כליאתו?
ירמיה נשלח למעצר במצוות המלך צדקיהו.
הסיבה: ירמיה ניבא שירושלים עתידה ליפול לידי הבבלים ושצדקיהו המלך עתיד ליפול בידי הבבלים ולהילקח לגלות. הנביא ירמיה עודד את העם לא להילחם נגד הבבלים אלא פשוט להיכנע להם כי זה רצון אלוהים.
יתרה על כך, הנביא אמר שמי שייכנע, יינצל. ז"א, שהוא וזרעו יוכלו לשוב ליהודה לנחלתם הנצחית. מי שלא ייכנע, יאבד חייו!
צדקיהו המלך כלא את ירמיה מכיוון שלא היה מוכן לשמוע את דבר התוכחה מפיו של ירמיה.
כמו כן, חשש המלך שדברי ירמיה ירפו את ידי הלוחמים והעם אשר בעיר.

מה קורה למחירי הנדל"ן ביהודה בעת המצור על העיר?
מן הסתם כל בר דעת מבין ויודע שהבבלים שמו ידם על כל דבר בעל ערך שנמצא מחוץ לחומות.
וכן, כל בעל קרקע אינו יכול להגיע אליה או לעבדה. ולכן, כל הקרקעות ברגע זה חסרות ערך ואינן ניתנות למימוש.
האם מישהו מאיתנו ירכוש קרקע הנשלטת על ידי אויב שהסיכוי לנצחו הינו אפסי?
האם מישהו מוכן לוותר על כסף או זהב שבכיסו – לטובת חלקת קרקע, לפני יציאה לגלות, בה עתיד חייו אינו ברור וככל הנראה לא יחזור אליה בחייו הוא? ובמקרה של ירמיה הוא נקרא לחיי רווקות…(ראה פרק ט"ז)

זה הרקע לאירוע שפרטיו מפורטים לנו בפסוקים הבאים.

2. מצוות ה' לירמיה הנביא: רכוש את חלקת בן דודך! (פ. 6-8)
ו. וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ: הָיָה דְּבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
ז. הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן-שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר: קְנֵה לְךָ אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת.
ח. וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי, כִּדְבַר יְהוָה, אֶל-חֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי: קְנֵה נָא אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר-בַּעֲנָתוֹת, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין, כִּי-לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה, קְנֵה-לָךְ; וָאֵדַע, כִּי דְבַר-יְהוָה הוּא.

אלוהים מכין את ירמיה הנביא לאירוע העומד להתרחש.
אלוהים היה חייב להכין את ירמיה שלולא כן, ירמיה היה מביט בהשתאות על בן דודו…
אלוהים הודיע לירמיה שחננאל, בנו של שלום, הדוד של ירמיה (ז"א, חנמאל הינו בן דודו של ירמיה), נמצא בדרך אליו.
חנמאל עומד להציע לירמיה לרכוש את נחלתו אשר בענתות, מהכפר שירמיה עצמו בא ממנו, כי על פי משפט הגאולה, הוא ירמיה הינו קרוב המשפחה הקרוב ביותר שזכות זו מוגשת לו.
מצוות גאולת האדמה כתובה בספר ויקרא כ"ה 25, במדבר כ"ז 11. על פיה, על אדם לרכוש את נחלתו של הקרוב מבני משפחתו לבל תימכר הנחלה למשפחה אחרת (ראה ספר רות ד 4).

מדוע שחנמאל ירצה למכור את נחלתו?
א. הבה ניתן לחנמאל מעט חסד…יתכן שחנמאל בן שלום ירד מנכסיו, וניסה להתאושש מבחינה כלכלית על ידי מכירת הנחלה.
ב. נראה לי יותר הגיוני ומעשי שחנמאל הבין היטב שפשוט עדיף מזומן ביד מאשר נחלה שהבבלים כבר כבשו והוא לא עתיד לראותה עוד בימיו.
מבחינתו – אם ירמיה כל כך בטוח שבני יהודה יחזרו מן הגלות, אז שיוכיח את דבריו במעשים!
לפיכך, על פניו נראה שהקרובים ביותר לירמיה הם אלו העומדים לנצלו או לזלזל בו, בהצעה המתוארת.
כאילו אומר לו בן דודו:
ירמיה היקר: אתה טוען שאלוהים הוא זה שאמר לך שכל הנכנע לבבלים ישמור את חייו, ואדמת הנחלה עתידה לחזור לבעליה.
אם כך הדבר, ואלוהים הוא אכן המקור של דבריך, אנא תוכיח זאת במעשים!
הנה לך זכות גאולת האדמה שלי.
קנה אותה והראה קבל עם ועדה שאתה חי את המילים שיוצאות מפיך.
זיכרו!
ירמיה במאסר, רווק, והבבלים צרים על העיר!

והנה, כאשר הגיע חנמאל לירמיה והציע את נחלתו למכירה, הבין וידע ירמיה שהדבר מאלוהים, ועל כן מצפה אלוהים ממנו למלא אחר הבקשה ללא דיחוי, גם אם ירמיה חי כאסיר בבית מאסר!

3. תיאור רכישת החלקה (פ. 9-12)
ט. וָאֶקְנֶה אֶת-הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי, אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת; וָאֶשְׁקְלָה-לּוֹ, אֶת-הַכֶּסֶף, שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף.
י. וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם, וָאָעֵד עֵדִים; וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם.
יא. וָאֶקַּח אֶת-סֵפֶר הַמִּקְנָה, אֶת-הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת-הַגָּלוּי.
יב. וָאֶתֵּן אֶת-הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל-בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה בֶּן-מַחְסֵיָה, לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים, הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה. לְעֵינֵי כָּל-הַיְּהוּדִים, הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.

הנביא ירמיה אינו מבזבז זמן בויכוחים או משא ומתן עם בן דודו.
מאחר שאלוהים היה זה שהכין את הנביא, ידע ירמיה שכל המהלך נמצא ברצון אלוהים ובאישורו ולכן הרגיש בטוח ולא מהוסס. לירמיה היו מן הסתם מספר שאלות לשאול את אלוהים ועל כך ארחיב בהמשך הפרק.
הנביא שקל לבן דודו את הערך של הנחלה בכסף, ובעלות החלקה עברה לשמו של ירמיה.

יישומים:
א. ירמיה הנביא נדרש לחיות את המסר שבפיו: "הגלות תסתיים במלאת לבבל שבעים שנה והגולים עוד ישובו ליהודה". ומכאן נבעה בקשתו של חננאל שמן הסתם לא היה שותף לאמונתו של ירמיה – רכוש את חלקתי…
כעבדי אלוהים המודיעים את הבשורה, אנו נדרשים גם "לחיות" אותה הלכה למעשה.
כמה פעמים נשאלנו: האם תגיש את הלחי השניה?
אלו המכירים את הבשורה ויודעים שאנו נושעים, גם יודעים היטב איך נגיב ואיך נחליט. לעיתים הם מכבדים זאת, לעיתים מנצלים את תלמידותינו המשיחית כדי לפגוע בנו.
אם כך, אז הלוואי שזו תהיה הסיבה היחידה לסבלותינו (ראה טימ"ב ג 12).

ב. ירמיה היה משרת אלוהים וככזה הוא למד שלאלוהים הזכות להשתמש בחייו וברכושו כדי לפאר את שמו. לראיה איוב. אלוהים השתמש באיוב, בבני משפחתו וברכושו כדי להראות את גדולתו וריבונותו.
הלקח: משרת אלוהים אמיתי אשר מביט לעבר פני אלוהים ואומר "הנני", חייב לדעת שלאלוהים הזכות להשתמש בכל פרט בחייו וחיי משפחתו כדי ללמד, להוכיח ולקדם את מלכות אלוהים. לעיתים המחיר כבד – אך תמיד משתלם, כי שם אלוהים מתפאר.

הבה נמשיך…
מן הסתם בני יהודה קנו ומכרו אדמות ונחלות.
אך במקרה הנדון, נראה שהנביא ירמיה משקיע מילים רבות כדי לתאר את תהליך הרכישה והבטחת תיעודה (שמירת המסמכים).

תיאור מהלך הרכישה והעברת הבעלות בעת הקדומה
כמו בימינו גם אז תועדו עסקאות נדל"ן בחוזים כתובים. הצד הקונה החזיק ברשותו את החוזה המכיל את פרטי העסקה וחותמת המוכר.
העדים – לפחות שני אנשים המקובלים על שני הצדדים, חותמים על השטר כעדות לעסקה.
השטר כולל הסבר אודות הנחלה, שם בעליה, נכונותם למכרה, מחירה, שטחה וגודלה וכמובן תנאי התשלום.
לאחר שהכל נרשם ונחתם על ידי העדים והמעורבים במכירה והקניה, גלגל ירמיה את השטר וחתם אותו.
חותמת השטר היה דבר מסובך אשר נועד להגן על השטר מפני פתיחה ושינויים בגוף החוזה.

למה הכוונה במילה: הגלוי? (פ. 11)
השטר היה מגולגל כאשר הכתוב כלפי פנים ולכן לאחר שנחתם אין יודעים מה מכיל אותו שטר חוזה.
לפיכך, היה חלק נוסף בין אם הדבר היה חרוט וכתוב על המעטפת החיצונית של השטר או פשוט שטר המהווה עותק ובו רשומים בקצרה תוכן הכתוב בחתום.
על הגלוי היה כתוב עניין השטר בקיצור: השטר: מכירת נחלת פלוני ורכישתה על ידי אלמוני…זאת כדי למנוע את פתיחת השטר לחינם.

את השטר החתום היה ניתן לפתוח רק דרך ערכאה משפטית ובנוכחות עדים.

לאחר שהסתיים תהליך החתימה על שטר הקניין, מסר ירמיה הנביא את השטר לברוך בן נריה.
מי היה אותו גבר?
ברוך בן נריה מוזכר בפרקנו בפעם הראשונה.
ברוך היה ידידו של ירמיה הנביא, מזכירו וסופרו וגם ממונה על אוצר הכתבים והספריה של ירמיה (ל"ו 4, מ"ה 1-5).
ירמיה הנביא הבין היטב את תכלית האירוע. הוא ידע היטב שאין מדובר בעסקת נדל"ן אישית אלא אמצעי המחשה לדבר הנבואה שקיבל מאלוהים, ולכן, הוא שקד על כך שכל האירוע יהיה לנגד עיני הזקנים ועדים רבים.

רבותי: ירמיה נקרא להיות רווק לכל חייו ולכן לא יהיו לו צאצאים אשר ייהנו מכל ירושה.
כל אשר רשום על שמו של ירמיה במילא יעבור לשאר בשרו – ז"א, גם בחזרה לחנמאל ולילדיו…לפיכך, ירמיה ידע מלכתחילה שהרכישה אינה לתענוגותיו אלא רק כדי לקדם את "מלכות אלוהים", ז"א, להוכיח את אמיתות דבר הנבואה.
ירמיה נקרא לשרות אלוהים מרחם אימו ועשה את שירותו בנאמנות שלעיתים עלתה לו בסבל רב.
הלוואי שגם אנו נראה לנכון לפעול תמיד כדי לקדם את מלכות אלוהים מעל האינטרס האישי שלנו.

ירמיה בטח בדבר אלוהים וידע היטב שכאשר חלק מהנוכחים יחזור ארצה מן הגלות, הם יזכרו את המאורע וידעו כי דבר ירמיה הינו דבר אלוהים.
ירמיה ידע שהוא משמש כלי למען כבוד אלוהים ולכן עמד על כך שהד האירוע יהיה מירבי.

אני מודה לאלוהים על כך שירמיה מרחיב בכל הקשור לתיאור רכישה ובעלות על נדל"ן בעת הקדומה.
בספר ההתגלות פרק ה' אנו עדים לספר החתום בשבע חותמות.
הספר המדובר בספר ההתגלות הינו כתב הבעלות של אלוהים על העולם וכל אשר בו.
אלוהים הוא אשר ברא את הכל וגאל בדמו את אשר הוא עצמו ברא.
הספר מפרט את פרטי הבעלות של אלוהים על העולם ומכאן זכותו למלוכה בלעדית.

4. עדותו הפומבית של ירמיה הנביא (פ. 13-15)
יג. וָאֲצַוֶּה אֶת-בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר:
יד. כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לָקוֹחַ אֶת-הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה, אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה, וּנְתַתָּם בִּכְלִי-חָרֶשׂ. לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים.
טו. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת.

ירמיה מוודע שאיחסון שטר המכירה יהיה ידוע ובטוח לעיני עדים רבים.
את המסמכים ציווה ירמיה על ברוך בן נריה לאחסן בתוך כדי חרס ולאטום אותם.
כידוע לנו מעדות מגילות ים המלח, כדי החרס האטומים היוו כלי מעולה לשמירת מסמכים לתקופה ארוכה.

לבסוף, בסיום מעמד רכישת החלקה, העיד ירמיה הנביא ואמר בהפגנת אמונה באלוהים, בקול רם לעיני כל הנוכחים:
"…עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת." (פ. 15). [כ"ט 11-13, ל"ג 3)
וכך, בד בבד עם אזהרתו שהעם יגלה וירושלים תיפול, מפגין ירמיהו בפומבי, לעיני עדים, אמונה בבניין הארץ בעתיד הקרוב, עוד בזמנו.
ירמיה מוכיח את אמיתות דבר ה' שבפיו בקנותו את הנחלה של בן דודו אשר בענתות, למרות שהגלות בפתח והוא עצמו נמצא במאסר!
המסר ברור: נחלת ישראל שניתנה מאלוהים לעמו – לעולם תישאר נחלת ישראל!

זו לא הפעם הראשונה בה אלוהים מבקש מירמיה להיות שותף לאמצעי המחשה.
ראה
א. פרק יג 1-14 – הבד שנקבר.
ב. ט"ז 1-13 – ה' מצווה על ירמיה להישאר רווק.
ג. י"ח 1-11 – הלקח מהחומר ביד היוצר.
ד. י"ט 1-15 – הלקח מכלי החרס המנופץ
ה. כ"ז 1 – כ"ח 17 – הלקח מהמוסרות והמוטות

לסיכום פסוקים 1-15:
1. מטרת כל רכישת הנחלה של חנמאל בן דודו של ירמיה היתה מעין עזר המחשה כדי לחזק ולהבהיר לכלל יושבי יהודה שהם עתידים לשוב ליהודה לאחר הגלות, ולכן לנדל"ן ציון יש ערך רב. יש עתיד לרכישת הקרקע בציון גם לפני היציאה לגלות.
מימוש ייעודו של עם ישראל יתרחש על אדמת ציון ולא במקום אחר.

2. אלוהים השתמש בחייו של ירמיה ככלי. אך כאשר אנו כלי בידו של אלוהים אנו בטוחים שהשימוש בנו הוא שימוש לכבוד אלוהים.
כל אדם, יהיה אשר יהיה הינו כלי. נבראנו כדי לפאר ולשרת את אלוהים.
כאשר אנו מפקידים באמונה ואהבה את חיינו בידו של אלוהים, אנו הופכים לכלי מבורך למען פאר שמו של אלוהים. אין זכות וכבוד גדולים מזה.
מי שבוחר להיות כלי ביד אלוהים לחשוב שידע לו – הוא, משפחתו ונכסיו כלולים בעסקה!

3. אלו הנכנעים לרצון אלוהים אינם הופכים למקובלים ונכבדים בעיני יושבי תבל. אדרבא, ברוב המקרים אנו הופכים לשק החבטות או מושפלים דווקא בשל כך. הלוואי שנזכור כל העת שאלוהים לצידנו ואינו נוטש את יראיו. במבחנים אלו נתנסה יותר באלוהים ונזכה להכיר אותו טוב יותר ועמוק יותר. אז, נרצה אף יותר להעמיד לרשותו מחיינו.

נספח:
תאריך פרקים מספר ירמיה
תחת מלכות יאשיהו (627-609 לפנה"ס) א 1-19.
ג 6 – ו 30
תחת מלכות יהואחז (609-) ויהויקים 609-597 לפנה"ס) ז 1-34
כה 1-38
כו 1-24
לה 1-19
לו 1-32
מה 1-5
לו 1-28
לז 1-7
לח 1-47
תחת מלכות יהויכין (597-) וצדקיהו (597-586 לפנה"ס) כ 1 – כב 30.
כד 1-10
כז 1-22
כח 1-17
כט 1-32
ל 1 – לא 40
לב 1-44
לג 1-26
לד 1-22
לז 1-21
לח 1-28
לט 1-18
מט 1-39
נ 1 – נא 64
נב 1-34.
לאחר נפילת העיר ירושלים (586-) מ 1 – מב 22
מג 1 – מד 30.
Post Views: 318
ירמיה פרק ל"ב-שיקום עם ישראל ונחלתו

ירמיה פרק ל'ב (פרק 32)
שיקום עם ישראל ונחלתו בעתיד (פרקים ל – לג)

כותרת הדרשה:נדל"ן ציון לנצח לציון!
רעיון מרכזי של הטקסט: אלוהים מצווה על ירמיה לרכוש חלקת אדמה של בן משפחתו בענתות. אלוהים מוכיח דרך "אמצעי המחשה" – רכישת חלקה בענתות במהלך המצור הבבלי על ירושלים, שבני ישראל עתידים לחזור ליהודה וערך הנחלה רב, למרות הגלות המיידית. אלוהים חוזר ומדגיש את הבטחתו לישועת עם ישראל וחזרתו מגלות לנחלה המובטחת.
רעיון מרכזי של הדרשה: למרות הגלות וירידת ערך אדמת ישראל בעיני כל, ערכה של הנחלה לא השתנה בעיני אלוהים. תוכניתו עבור עם ישראל ונחלת ישראל נצחית כפי שאלוהים ריבון ונצחי.

חלוקת פרק ל"ב:
א. הנביא ירמיה נאלץ "לחיות את דברו" (פ. 1-15)
1. הרקע ההיסטורי לאירוע – פ. 1-5.
2. מצוות ה' לירמיה הנביא: רכוש את חלקת בן דודך! (פ. 6-8)
3. תיאור רכישת החלקה (פ. 9-13)
4. עדותו הפומבית של ירמיה הנביא (פ. 14-15)
ב. תפילת ירמיה הנביא (פ. 16-25)
1. הידור שמו ופועלו של אלוהים (פ. 16-24)
2. שאלתו של ירמיה (פ. 25)
ג. תשובת אלוהים לירמיה הנביא (פ. 26-44)
1. תיאור כיבוש ירושלים ע"י הבבלים (פ. 26-29)
2. הסיבה לרעות הפוקדות את ישראל (פ. 30-35)
3. אלוהים מאשרר את הבטחותיו לעמו ונחלתו (פ. 36-44)
סיכום.

זה הרקע לאירוע שפרטיו מפורטים לנו בפסוקים הבאים.

את השטר החתום היה ניתן לפתוח רק דרך ערכאה משפטית ובנוכחות עדים.

לסיכום פסוקים 1-15:
1. מטרת כל רכישת הנחלה של חנמאל בן דודו של ירמיה היתה מעין עזר-המחשה כדי לחזק ולהבהיר לכלל יושבי יהודה שהם עתידים לשוב ליהודה לאחר הגלות. לנדל"ן ציון יש ערך רב. יש עתיד לרכישת הקרקע בציון גם לפני היציאה לגלות (פ. 15). הגלות זמנית, עד ימלאו לבבל
שבעים שנה. מימוש ייעודו של עם ישראל יתרחש על אדמת ציון ולא במקום אחר.

2. כאשר אנו מפקידים באמונה ואהבה את חיינו בידו של אלוהים, אנו הופכים לכלי מבורך למען פאר שמו של אלוהים. אין זכות וכבוד גדולים מזה.
מי שבוחר להיות כלי ביד אלוהים לחשוב שידע לו – הוא, משפחתו ונכסיו כלולים בעסקה!
ככלי כבוד בשירות אלוהים אנו נדרשים "לחיות את מסר אלוהים שבפינו".

3. אלו הנכנעים לרצון אלוהים אינם הופכים בהכרח למקובלים ונכבדים בעיני יושבי תבל. אדרבא, ברוב המקרים אנו הופכים לשק החבטות או מושפלים דווקא בשל כך. הלוואי שנזכור כל העת שאלוהים לצידנו ואינו נוטש את יראיו. במבחנים אלו נתנסה יותר באלוהים ונזכה להכיר אותו טוב יותר ועמוק יותר. אז, נרצה אף יותר להעמיד לרשותו מחיינו.

ב. תפילת ירמיה הנביא (פ. 16-25)
טז. וָאֶתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, אַחֲרֵי תִתִּי אֶת-סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל-בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה, לֵאמֹר:
יז. אֲהָהּ, אֲדֹנָי יְהוִה! הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה: לֹא-יִפָּלֵא מִמְּךָ, כָּל-דָּבָר.
יח. עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים, וּמְשַׁלֵּם עֲו‍ֹן אָבוֹת אֶל-חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
יט. גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה. אֲשֶׁר-עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל-כָּל-דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו.
כ. אֲשֶׁר-שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ-מִצְרַיִם עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וּבְיִשְׂרָאֵל, וּבָאָדָם; וַתַּעֲשֶׂה-לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה.
כא. וַתֹּצֵא אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים, וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל.
כב. וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם: אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
כג. וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ, וְלֹא-שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ ובתרותך (וּבְתוֹרָתְךָ) לֹא-הָלָכוּ. אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת, לֹא עָשׂוּ; וַתַּקְרֵא אֹתָם אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת.
כד. הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ, וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים, הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ, מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר; וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה, וְהִנְּךָ רֹאֶה.
כה. וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי, אֲדֹנָי יְהוִה: קְנֵה-לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים; וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים.

1. הידור שמו ופועלו של אלוהים (פ. 16-24)
כל מי שקורא את פסוקים 16-25 מבין מיד שירמיה מתפלא על כך שאלוהים ציווה עליו לרכוש את חלקת השדה של בן דודו, חננאל.
לאורך עשרה פסוקים, ירמיה אומנם מהלל את שמו של אלוהים ומזכיר את גדולתו והדרו במעשיו הגדולים והריבוניים, אך כל התיאורים הנעלים הללו נועדו להעצים את פליאתו של ירמיה:

בתפילתו, הנביא מציין את האירועים הבאים מההיסטוריה…
א. אלוהים, אתה בראת את שבעולם. ראה כ"ז 5, כ"א 5, בראשית י"ח 14, עמוס ד 13,
ב. לא יפלא דבר ממך – (ראה תהילים קל"ט)
ג. אתה אלוהים רב חסד ועושה משפט צדק. אתה שופט גם את עם בחירתך באמות הצדק והאמת ונותן להם את שמגיע להם (שמות כ 5-6, ל"ד 7, תהילים עט 12, ישעיה סה 6-7. לוקס ו 38, דברים י 17, כח-כט).
ד. אתה אלוהים יודע כל ועיניך רואות ויודעות את כל אשר נעשה תחת השמים (ישעיה ט 5-7, כח 29, ירמיה י"ז 10, א-קור. ג 8, אל האפסים ו 8).
ה. אתה אלוהים עושה אותות ומופתים בארץ מצרים כדי להוכיח ולהראות שאתה גדול מכל.
איזכור יציאת מצרים הינו האיזכור הפופולארי ביותר בכל המקומות בהן אנשים מציינים את גבורת אלוהים. (שמות ז 3, ג 12, ד 8, דברים כו 8, ד 34, שמות טו 14-15).
ו. אתה אלוהים בעל כל אשר בעולם ואתה מעניק כרצונך את הנחלה לעמך (ירמיה יא 5, דברים יא, שמות ג 8, בראשית טו)

ומהי תמיהתו הרבה של ירמיה?
2. שאלתו של ירמיה (פ. 25)
כה. וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי, אֲדֹנָי יְהוִה: קְנֵה-לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים; וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים.

ובכן, מהי הביקורת?
אלוהים, מדוע שאקנה חלקת אדמה בכסף מלא בשעה שהכשדים אוחזים בה, ובעיר ירושלים הנצורה החלו מחלות קשות כמו דבר ורעב להמית את התושבים?
מדוע שאבצע תהליך רכישת חלקת שדה הכוללת את כתיבת השטר והעמדת כל העדים, בשעה שקיים ספק רב שמישהו מהם ישרוד או משהו מן השטר יעמוד לשנים?
אלוהים אדירים: מדוע אתה מבקש ממני לעשות דבר שנראה חסר ערך ותכלית, וכל מה שאני מרגיש מהאירוע זה ניצול, הפסד ובושה?

איך אלוהים כזה ריבוני, כל יודע וכל יכול, היודע את שעתיד להיות ביהודה ובירושלים, מבקש ממני לעשות דבר כזה לא הגיוני וחסר תכלית?, מה ההגיון בכך שאשתמש בכסף שנותר בידי כדי לרכוש חלקת אדמה שלא אזכה לממש דבר עליה?
הנביא ירמיה אומנם נאמן לומר את דבר ה' ולהכריז זאת באומץ, אך נראה שלאחר תקופה לא קצרה של מצור בבלי על העיר, רעב, מחלות ומוות בקרב תושבי העיר ירושלים, יתכן שעולות ספקות בלב הנביא הנאמן.
ירמיה תמה על כך שאלוהים ציווה עליו "לזרוק את כספו לחינם", ולהראות כטיפש שקל לנצלו בעיני כל הסובבים אותו – לדעתו…

לפני שנלמד את תשובתו של אלוהים לירמיה, אני רוצה לציין נקודה חשובה שעלינו ללמוד מירמיה הנביא.

אמונה חיה ואמיתית מתבטאת בציות!
לירמיה היתה בטן מלאה על כל ענין רכישת החלקה, אך הוא ציית לאלוהים בשלמות למרות השאלה הגדולה שקיננה בליבו.
ירמיה לא התנה את ציותו בתשובתו של אלוהים, אלא מילא אחר הוראותיו הברורות של אלוהים עד תום. רק לאחר שציית, פונה ירמיה לאלוהים לקבלת תשובה לשאלתו.

הנביא ירמיה אינו הראשון ולא היחיד שידע את שאלוהים אוהב ובמה אלוהים מתכבד.
שמואל אמר משפט נצחי לשאול המלך בספר שמואל-א ט"ו 22:
"…הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים…"
אלוהים מתפאר ומתהדר בציות ילדיו לדברו ולא בדתיות חיצונית ופולחן סתם.
במקרה המדובר – כל אמונה נבחנת במבחני אמונה המוודאים את אמיתותה ורמתה.

הנביא ישעיה לימד מסר זהה בפרק ס"ו 2:
אלוהים אומר שעיניו על "החרדים על דברו", ז"א, אלו הממהרים למלא את רצונו והוראותיו.

שלמה המלך סיכם את אותו הלקח מתוך הכרת ריבונותו של אלוהים ואמר בספר משלי ג 5-7: "בטח אל יהוה בכל ליבך ואל בינתך אל תישען. בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. אל תהי חכם בעיניך, ירא את יהוה וסור מרע…"
במילים אלו שלמה המלך הסכים עם הרגשתו של ירמיה אך המסר והמסקנה היא:
אמץ את הוראת אלוהים בכל מקרה, גם אם היא נגד הרגשתך, היגיונך ורגשותיך.
לבסוף תראה שאלוהים צודק ודרכו היא הנכונה.

הנביא ישעיה הקדיש פרק שלם לנושא – פרק נ"ה ואמר: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, נאום יהוה. כי-גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם…"
הנביא ישעיה מלמד אותנו שראייתו וחכמתו של אלוהים גדולה בהרבה מזו שלנו, ולכן, עלינו לציית לו ללא תנאי ובכל מצב.
מסיבה זו אלוהים מבטיח ברכה כה רבה למצייתים לו!
אנשים שכאלו מביעים בציותם העיוור לאלוהים את אמונתם ואהבתם כלפיו (ישעיה נ"ה 6-9).

ילדי אלוהים מפארים את אלוהים, מאדירים את שמו ומבטאים את אמונתם החיה – בדרך של ציות לדברו הנובע מאמונה ואהבה אותו.

חשוב לזכור: אמונה ללא מעשים אינה נחשבת לאמונה חיה!
למרות ששדים יודעים שאלוהים קיים ומאמינים בו במאה אחוז, הם לא נושעים.
מדוע?
כי לא צייתו לו ואינם אוהבים אותו (יעקב ב 19).
אז מה ההבדל בין אמונת שדים לאמונתנו המושיעה?
אנו מאמינים באלוהים ומבטאים זאת בציות לדברו מתוך אהבה ומסירות.

מה אני לומד מירמיה הנביא?
התהליך המפאר את אלוהים הינו:
א. כשהוראת אלוהים ברורה, ציית לה ללא דיחוי. עשה את מצוות אלוהים באהבה ומסירות.
להלן מספר דוגמאות:
– מצוות אלוהים ברורה בכל הקשור לנאמנות בנישואין (בראשית ב 24, מלאכי ב 16, ספר הושע).
– מצוות אלוהים ברורה בכל הקשור לשמירת ברית הנישואין בכל מצב.
– מצוות אלוהים ברורה בכל הקשור להתוודות על חטא ולהתרחק מן החטא על כל צורותיו (יוח"א א 9, תסל"א ה 22, קור"א טו 33)
– מצוות אלוהים ברורה בכל הקשור לנתינה הנובעת מלב אוהב (משלי ג 8-9, קור"ב ח-ט, בראשית ד 4-8).
– מצוות אלוהים ברורה בכל הקשור להתחברות קהילתית וחשיבותה (אל העברים י, מע"ש ב, ו)
– מצוות אלוהים ברורה בצורך לתמוך ולעזור לעני והחלש בינינו (אל הגלטים ו', מע"ש ב, ו, איגרת יעקב א-ב, קור"ב ח-ט, דברים י, מיכה ו 6-7, ישעיה א).
– מצוות אלוהים ברורה בכל הקשור בצורך לבשר ולחלוק את בשורת הישועה (מתי כח 18-20, מע"ש א 8-9, קור"ב ה).

אם יש לך שאלות או ספקות, ציית בראשונה ועשה את הברור מתוך אמונה ואהבת אלוהים, ורק אז…
ב. התפלל והפנה את כל שאלותיך לאלוהים, כאשר ליבך ומוחך מפארים את שמו.
להלן המקורות בהם מובטח שתמצא את התשובות לשאלותיך.
1. דבר אלוהים – כתבי הקודש (תנ"ך וברית חדשה)
2. רוח הקודש יכול להעניק חכמה והבנה
3. שיחה עם רועה הקהילה או עם מאמין בוגר אחר מבחינה רוחנית
ראה את סיומת דברי האדון ישוע לכל אחד מהקהילות בספר ההתגלות:
מי שאוזן לו…והכוונה: מי ששומע מן הסתם עושה כראוי, עימו יחלוק המשיח את מלכותו ונחלתו.
התעודד והפנם:
אלוהים אינו נוטש את ילדיו, אלא נמצא עימם בכל עת.
אלוהים יעניק לך את הכוח להאמין ולציית לו (אל הפיליפים ב 13, ד 13).
ומה על כל אחד מאיתנו להרגיש או לדעת אם איננו מצייתים?
חוסר ציות הינו חטא!
חוסר ציות מונע ברכה. מסיר שלום מחיינו ומחיי משפחתנו.
חוסר ציות פוגע בעדות שלנו לאדון ישוע ופוגע בהתחברות שלנו עם אלוהים ובני אדם.
התפלל והתחנן לאלוהים למען יתן לך כוח להסיר את הגאווה מליבך ולאפשר לרוח הקודש למלא את המקום בענווה ואהבה.
וכעת בחזרה לתשובתו של אלוהים לתמיהתו של הנביא ירמיה…
ג. תשובת אלוהים לירמיה הנביא (פ. 26-44)
כו. וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, לֵאמֹר:
כז. הִנֵּה אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי כָּל-בָּשָׂר. הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל-דָּבָר?
כח. לָכֵן, כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי נֹתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים, וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל, וּלְכָדָהּ.
כט. וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים, הַנִּלְחָמִים עַל-הָעִיר הַזֹּאת, וְהִצִּיתוּ אֶת-הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ, וּשְׂרָפוּהָ. וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל-גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל, וְהִסִּכוּ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, לְמַעַן הַכְעִסֵנִי.
ל. כִּי-הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה, אַךְ עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹתֵיהֶם. כִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, נְאֻם-יְהוָה.
לא. כִּי עַל-אַפִּי וְעַל-חֲמָתִי, הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת, לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי.
לב. עַל כָּל-רָעַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי, הֵמָּה מַלְכֵיהֶם, שָׂרֵיהֶם, כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם; וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם.
לג. וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים; וְלַמֵּד אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד, וְאֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר.
לד. וַיָּשִׂימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו, לְטַמְּאוֹ.
לה. וַיִּבְנוּ אֶת-בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן-הִנֹּם, לְהַעֲבִיר אֶת-בְּנֵיהֶם וְאֶת-בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל-לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת, לְמַעַן הַחֲטִי אֶת-יְהוּדָה.
תשובת אלוהים לתמיהתו של הנביא ירמיה מאוד מרגשת.
לאורך פסוקים לא מעטים אלוהים מתאר את:
– כיבוש ירושלים ע"י הבבלים (פ. 26-29)
– הסיבה לרעות הפוקדות את ישראל (פ. 30-35)
אלוהים מאשר את שאמר הנביא ירמיה
אלוהים אכן יודע כל דבר, וכל דבר שהוא עושה או מצווה על ילדיו לעשות הם דברים ראויים עם תכלית וסיבה נכונים.
הטעות או חוסר ההבנה היא בירמיה ולא באלוהים.
אלוהים חוזר ואומר את מה שירמיה יודע – הכשדים, ז"א הבבלים, עתידים לכבוש את ירושלים, לשרפה באש ולהרוס את המקום אשר בני יהודה קטרו נסכים וזבחים לאלילים.
אלוהים ממשיך ואומר לירמיה שבני ישראל ובני יהודה, ז"א, כלל ישראל עשו את הרע ללא הפסקה מהיום שבו הם בנו את ירושלים.
למרות חסדי אלוהים הרבים, בני ישראל המשיכו להפנות עורף לאלוהים כל הזמן.
כל אדם נורמלי לומד מטעות ומשתדל לתקן את דרכיו כדי שלא יסבול ולא יפסיד, אך אין הדבר כך בכל הנוגע למצבו הרוחני של עם ישראל.
נראה שהעם הזה מקפיד לא ללמוד מניסיון העבר.
למרות שהעם סבל עונשים כבדים כשנטש את תורת אלוהים, הם לא מפסידים כל הזדמנות להפסיד הזדמנות…
לפיכך, אלוהים ממשיך להענישם בגלות לבבל שירמיה חווה בזמן אמת.
ומה עתיד אלוהים לעשות לעם העקשן הזה לאחר שיחווה את הגלות העומדת בפתח?
את זה אלוהים מפרט בפסוקים 36-44:
אלוהים מאשרר את הבטחותיו לעמו ונחלתו (פ. 36-44)
לו. וְעַתָּה, לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אֶל-הָעִיר הַזֹּאת, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ-בָּבֶל, בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר.
לז. הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַהֲשִׁבֹתִים אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח.
לח. וְהָיוּ לִי לְעָם; וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים.
לט. וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד, וְדֶרֶךְ אֶחָד, לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל-הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם, וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם.
מ. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא-אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם, לְהֵיטִיבִי אוֹתָם; וְאֶת-יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם, לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי.
מא. וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם; וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת, בְּכָל-לִבִּי וּבְכָל-נַפְשִׁי.
מב. כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה: כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל-הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל-הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת-כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם.
מג. וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה, נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים.
מד. שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ, וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר, וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר, וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב: כִּי-אָשִׁיב אֶת-שְׁבוּתָם, נְאֻם-יְהוָה.
לאור כל חטאיי עם ישראל, עתיד אלוהים להעתיר את חסדו על עם בחירתו.
העיר הזו ירושלים, אשר אתם אומרים שניתנה ביד מלך בבל, ונהרסת בחרב, ובניה מתים במחלות ורעב…
דעו לכם שהעיר הזו עוד תעמוד ותהיה מלאה בבני יהודה וישראל שישובו אליה.
אלוהים שוב מבטיח לקבץ את בני ישראל על אדמת ישראל המובטחת.
מדוע שאלוהים יפעל להחזיר את שארית עם ישראל בתשובה?
מכיוון שהעם לבד וביוזמתו לעולם לא יוכל לעשות זאת.
ישועת ישראל היא מתנת חסד וכולה נטועה ביוזמתו, אהבתו וחסדו של אלוהים לעמו.
בעתיד, יפעל אלוהים להחזיר את בני ישראל לארצם ואליו.
בעת ההיא כל בני ישראל יחזרו בתשובה ויפעלו בדיוק על פי הוראותיו של אלוהים.
אלוהים עתיד לשנות את לב כל בני ישראל בעתיד, וכולם יכנסו לברית עולם עם אלוהים.
אותה ברית עולם שאלוהים מתכוון אליה היא לא אחרת מהברית החדשה שירמיה תיאר אותה בפרוטרוט בפרק ל"א 30-34.
זו אותה ברית שיחזקאל הנביא מתאר בפרק ט"ז 60-63.
ומה יהיה כאשר כל עם ישראל ייכנס לברית החדשה הנפלאה שאלוהים מכין להם?
אז, אלוהים יהיה עסוק כל העת בלברך אותם מבוקר עד ערב…
ולגבי שאלתך ירמיה…
בעתיד, עם ישראל ישב על אדמתו ובני ישראל ימשיכו לרכוש בתים ושדות.
תשובתו של אלוהים מחממת את ליבו של כל יהודי ירא אלוהים, אך איך תשובתו זו של אלוהים עונה לתמיהתו של ירמיה הנביא?
ירמיה, בני יקירי,
א. אתה מתלונן שציוויתי עליך לרכוש חלקה בשבעה עשר שקלים של כסף ופעולת הרכישה נראית לך חסרת תכלית וחכמה…
עוד תראה שההשקעה שלך תניב פרי שלא חלמת עליו.
מחיר הנדל"ן של יהודה וישראל ירקיע שחקים.
הרווח הגדול ביותר שלך, ירמיה, זה שאתה דוגמא לציות ויראת אלוהים למופת.
ב. אתה מתלונן שדרישתי ממך גרמה לסובבים אותך לבוז לך ולחשוב שאתה חסר חכמה…
ומה אני מרגיש, אומר אלוהים?
ראה מה עשה עמך לי לאורך כל הדורות?
תראה אלו רעות עשה העם הזה לי ואני עדיין מוכן להמשיך ולתת להם את כל אשר הבטחתי.
אתה ירמיה מביט ורואה את העכשיו ומצטער על 17 שקלי כסף…
אתה ירמיה נעלב ובצדק מזלזול ובוז בני יהודה.
אך אני סופג את הבוז שלהם כבר דורות רבים ובכל הזדמנות.
לך כואב להפסיד מספר מטבעות…אך אני מוכן להמשיך ולתת להם ברכות עד בלי דיי.
מדוע?
א. אלוהים נאמן להבטחותיו ואינו חוזר בו מהבטחותיו. אל הרומים י"א 29.
הבטחות אלוהים לעם ישראל אשר ניתנו עוד במעמד הר סיני עתידות להתגשם כי כבוד אלוהים ושמו תלויים בכך. ראה יחזקאל ל"ו 22.
הבטחותיו של אלוהים ובחירתו הינם פעולות שנעשות בכוח וחכמה ריבונית ולכן לעולם לא יופרו.
ב. כאשר אלוהים מביט על עם ישראל הוא רואה לנגד עיניו את מעמדם הסופי. שם ואז הם ימלאו את ייעודם.
שם ואז, כאשר ייכנעו לאדון ישוע כמושיע אישי המכפר את חטאיהם, פי כל יהודי יהלל ויפאר את שם אלוהים.
מסיבות אלו אלוהים מוכן לספוג את העלבונות לאורך הדורות.
ג. כפי שלמדנו בפרק ל"א, אלוהים הוא זה שעתיד לגרום לעם ישראל להיכנס לברית חדשה עימו, הנקראת גם: ברית עולם.
מכיוון שהכניסה של בני ישראל לברית החדשה תלויה לחלוטין בפעולת החסד של אלוהים, הרי שנבואה זו תתגשם גם תתגשם.
בסופו של ענין, ירמיה הנביא למד שכל דבר אשר אלוהים דורש ממנו לעשות, הריהו דבר יעיל ובעל תכלית חשובה וטובה (ראה ישעיה נ"ה)
ירמיה למד מאלוהים להביט על עמו ולהתייחס אליו לא כפי מצבו הנוכחי – חוטאים ובזים לאדונם, אלא על פי מצבם ומעמדם העתידי – חברים בברית עולם ומפארים את גואלם – האדון והמשיח ישוע.
לסיכום:
א. ציות להוראת אלוהים הינה ביטוי של יראת אלוהים ואהבת אלוהים.
ציותינו להוראת ומצוות אלוהים היא מקור לברכה, וצריכה להיעשות גם אם הדבר נוגד להגיונינו או עומד בסתירה לרגשותינו.
בסופו של תהליך עוד ניווכח ונראה שלכל הוראה ומצווה ישנה תכלית נפלאה וברוכה.
ב. אלוהים מדגיש את העובדה שאהבתו את עם ישראל נובעת מהחלטה ובחירה ריבונית ואינה תלויה במעשיהם.
אלוהים בריבונותו יביא את בחיריו מישראל אל הברית החדשה שתבטיח שלום, אחרית ותקווה, כפי שהבטיח כבר בפרק כ"ט 10-12.
באופן סמלי, כלל בני האדם למדים שמכיוון שכולם חוטאים, הרי שישועת האדם היא פעולת חסד של אלוהים כלפיהם.
ג. ישועת ישראל וגאולת הנחלה הם עסקת חבילה ואינם ניתנים להפרדה או ניתוק
נספח:
תאריך פרקים מספר ירמיה
תחת מלכות יאשיהו (627-609 לפנה"ס) א 1-19.
ג 6 – ו 30
תחת מלכות יהואחז (609-) ויהויקים 609-597 לפנה"ס) ז 1-34
כה 1-38
כו 1-24
לה 1-19
לו 1-32
מה 1-5
לו 1-28
לז 1-7
לח 1-47
תחת מלכות יהויכין (597-) וצדקיהו (597-586 לפנה"ס) כ 1 – כב 30.
כד 1-10
כז 1-22
כח 1-17
כט 1-32
ל 1 – לא 40
לב 1-44
לג 1-26
לד 1-22
לז 1-21
לח 1-28
לט 1-18
מט 1-39
נ 1 – נא 64
נב 1-34.
לאחר נפילת העיר ירושלים (586-) מ 1 – מב 22
מג 1 – מד 30.