ירמיה פרק ל"ג

ירמיהו פרק ל"ג: שיקומה ושיגשוגה של ירושלים ועם ישראל

ירמיה פרק ל'ג (פרק 33)
אלוהים מאשרר את מחויבותו לקיים את ההבטחות לבית דוד, לעם ישראל, לכוהנים ולארץ ישראל.

בפרקים ל-לג הנביא ירמיה מתמקד על שיקום עם ישראל והנחלה
הכתוב בפרקים ל-ל"ג מהווה תשובה והתגשמות של הנאמר ב:
א. בפרק א 10 אמר אלוהים לירמיה: "ראה הפקדתיך היום הזה על הגויים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע…"
ב. בפרק כ"ט 10-11 אמר אלוהים שיש לו מחשבות של שלום, אחרית ותקווה.

מפרק ל' הנביא מתחיל לפרט את תוכניותיו של אלוהים עבור כלל עם ישראל ונחלת האבות.
כאמור, פרקים ל-ל"א מהווים איגרת אחת שבה אלוהים מציין שהוא נאמן להעניש את העם על מרדנותם בו, אך יחד עם זאת, אלוהים נשאר נאמן להבטחות שהבטיח לאבות ולקיום הייעוד שהבטיח לישראל – ממלכת כוהנים על הנחלה המובטחת.
לפיכך, אלוהים מבטיח לגולים שהם ישובו ארצה, לנחלת האבות, בסיום שבעים שנות מלכות בבל. כמו כן, אלוהים מבטיח ליזום ולפעול עבור בני ישראל כדי להכניסם לברית החדשה אשר רק דרכה יתממשו כל ההבטחות של אלוהים לעם בחירתו.

פרק ל"א מסתכם ב:
הכניסה והשותפות בברית החדשה היא היא תוכנית השלום, אחרית ותקווה לעם ישראל. לפיכך, רק בישוע המשיח יש שלום, תקווה ואחרית לעם ישראל ולאדם בכלל.

בפרק ל"ב, אלוהים דורש מירמיה להיות מרכיב באמצעי המחשה.
אלוהים דרש מירמיה להסכים לבקשתו של בן דודו חנמאל, לרכוש את חלקת שדהו בענתות כדי להוכיח שבני ישראל עוד יחזרו לנחלתם, וימשיכו לרכוש אדמה ולבנות את ארץ ההבטחה.
במילים פשוטות, ההמחשה נועדה להבהיר שהגלות זמנית [עד מלאת לבבל שבעים שנה], ועם ישראל והנחלה לא צפויים להכחדה נצחית.

בפרק ל"ג, אלוהים מאשרר, ז"א, חוזר שנית על הבטחותיו הבאות:
1. להוציא לפועל את עונשו על יהודה – ויחד עם זאת לציין שוב את ריבונותו בכל המהלכים הנלווים (פ. 1-5).
2. אלוהים ירפא את הנחלה המובטחת (פ. 6-13)
3. אלוהים נאמן להבטחותיו לדוד ולפנחס (לכהונת הלוי) (פ. 14-26)
כעת בפרק ל"ג אלוהים שוב מפרט ומעניק נתונים נוספים המתארים את עידן השלום, וסגנון החיים בקרב עם ישראל ובארץ ישראל בעתיד.
אלוהים מבהיר ומחדד, שההשתתפות בעידן החסד הנפלא הזה בעתיד, וטעימת ברכות החסד שהוא מייעד לעמו ישראל, היא רק לאלו השותפים בברית החדשה, ברית עולם שהוא עתיד לכרות עם יראיו.
השלום והעתיד הוורוד אינם עתידים להתגשם בעתיד הקרוב. לפני הברכה יש עת של זיקוק וטיהור קשים שהעם לא חווה מעודו. אך לעם ישראל ולנחלה יש עתיד נפלא שיפאר את אלוהים.

כותרת הדרשה: אלוהים נאמן להבטחותיו להקים את בית דוד ואת העיר ירושלים, אשר בני יהודה וישראל הרסו במו ידיהם – בגלל חטאיהם.
רעיון מרכזי של הטקסט: אלוהים מציין את מהלך כיבוש ירושלים על ידי הבבלים – כנבואה קצרת מועד, ובכך מעניק לירמיה ולשאר יראי אלוהים את הבטחון בהבטחותיו לשקם את יהודה וישראל, ולהגשים את כל ההבטחות הקשורות לברית עם בית דוד ובית פנחס.
רעיון מרכזי של הדרשה: כל התשובות לכלל השאלות נמצאות אצל אלוהים. אלוהים מנהל את מהלך האירועים בעולם. הכנוע לו ולדברו, מבטיח את אחריתו המבורכת, שלומו ותקוותו.
א. אלוהים מנהיג את מהלכי העתיד. (פ. 1-5)
א. וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ שֵׁנִית: וְהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר:
ב. כֹּה-אָמַר יְהוָה עֹשָׂהּ: יְהוָה יוֹצֵר אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ, יְהוָה שְׁמו:
ג. קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ. וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת, לֹא יְדַעְתָּם.
ד. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל-בָּתֵּי הָעִיר הַזֹּאת וְעַל-בָּתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה, הַנְּתֻצִים אֶל-הַסֹּלְלוֹת וְאֶל-הֶחָרֶב.
ה. בָּאִים לְהִלָּחֵם אֶת-הַכַּשְׂדִּים, וּלְמַלְאָם אֶת-פִּגְרֵי הָאָדָם, אֲשֶׁר-הִכֵּיתִי בְאַפִּי וּבַחֲמָתִי, וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָּל-רָעָתָם
המסר הנוכחי נקרא המסר השני. זה מתווסף למסר הראשון שניתן לירמיה כפי שכתוב בפרק ל"ב 1, במהלך מאסרו בחצר המטרה.
[ראה פירוט היסטורי בפרשנות פרק ל"ב]
כאמור, המצור הבבלי על ירושלים לפני הריסתה ושריפת בית המקדש ארך כשנה וחצי [עם הפוגה קצרה בעקבות הפניית הכוחות מירושלים לעבר צבא מצרים. מלך מצרים שלח את צבאו להילחם נגד הבבלים הצרים על ירושלים. במחשבה שניה הצטער על כך אותו מלך ופקד על צבאו לחזור. מסיבה זו הוסר המצור חלקית לזמן מה, ולאחר מכן חודש ובתוקף רב עד נפילת העיר. ראה פרק ל"ז]. בשנת 586 לפני הספירה, בחודש אב (אוגוסט), הובקעו החומות וצבא בבל הרס את העיר, שרף את בית המקדש והגלה את הנמצאים בירושלים, בבלה.
האירוע המתואר בפרקנו, התרחש בסוף שנת 587 לפני הספירה או במהלך החודשים הראשונים של שנת 586 לפני הספירה, זמן קצר יחסית לפני נפילת ירושלים לידי הבבלים והיציאה לגלות.
היכן נמצא ירמיה בעת ההיא?
ירמיה היה כלוא בחצר המטרה בארמון המלך. בפינה השייכת לארמון המלך, הממוקמת ממזרח לארמון, בקרבת חצר המקדש. שער הכניסה לחצר המטרה היה מצפון ל-"שער הסוסים" המוזכר בספר נחמיה י"ב 39.
ירמיה לא היה כל הזמן רק בחצר המטרה. ירמיה ביקש מהמלך צדקיהו שיוציאהו מבית האסורים הקשה ("בית הבור"), אשר בבית יהונתן הסופר, ויעבירהו לחצר המטרה, שהיה בית מאסר מרווח, שאסירי המלך החשובים אסורים שם, ושם ישב הנביא עד אשר נלכדה העיר (ראה פרק ל"ז 21, ל"ח 28).
יחסו של צדקיהו לירמיה הנביא היה מעורב. מצד אחד הבין המלך שדברי ירמיה אינם פרי דמיונו, ומצד שני חשש המלך מהשפעת דברי הנביא על העם ומלחץ השרים עליו בגלל ירמיה. הפתרון שמצא המלך היה הקלה בתנאי מאסרו של ירמיה. מצד אחד אסור (בשליטה), ומצד שני חופשי להסתובב במקום מוגדר ומגודר.
חצר המטרה = חצר השמירה.
נטר = שמר.
מדוע שירמיה יהיה כלוא? מי ציווה על כליאתו?
ירמיה היה נאמן לומר את דבר אלוהים והוא: הכניעה לצבא בבל היא רצון אלוהים וכל מי שיסרב או יברח מצריימה, עתיד למצא את מותו. הוא וזרעו ייגזרו מחסד אלוהים ולא יהיה להם חלק בהבטחות העתיד. אלוהים עתיד לקיים את כל ההבטחות לעם ישראל רק דרך חייהם של אלו אשר יצייתו לו, ייכנעו לבבלים ויצאו לגלות.
ירמיה ניבא שצבא בבל יביס את תושבי יהודה ויחריב את ירושלים והמקדש.
דברי ירמיה גרמו לרפיון ידי הלוחמים ולכן רבים דרשו את ענישתו. רבים ראו בו אוייב העם ואחד הרוצה ברעת ישראל וטובת הבבלים.
מסיבה זו החליט \ הסכים המלך צדקיהו לאסור את ירמיה.
צדקיהו המלך הסכים לבקשתו של ירמיה להיכלא בחצר המטרה – הנחשב למקום מאסר לבעלי "הצווארון הכחול" (אנשים מיוחסים), מכיוון שבליבו ידע שירמיה איש אלוהים ואינו נביא שקר או אדם המעורער בנפשו…
צדקיהו המלך כלא את ירמיה מכיוון שחשש מתגובת המתנגדים לירמיה, שהיו בעלי השפעה ויחוס ביהודה.
ב. כֹּה-אָמַר יְהוָה עֹשָׂהּ: יְהוָה יוֹצֵר אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ, יְהוָה שְׁמו:
אלוהים פועל עם ירמיה זו פעם שניה במהלך מאסרו בחצר המטרה.
המסר השני נועד בין היתר לעודד ולהרגיע את ירמיה הכואב והמוטרד.
אלוהים פותח את המסר בדברי עידוד.
1. אלוהים הוא העושה את כל אשר קיים בבריאה, ומנהל את כל אשר מתרחש.
בפרק ל"ב 17 אמר ירמיה שאלוהים הוא הבורא שמיים וארץ בזרועו הנטויה, ולא יפלא ממנו כל דבר…
והנה אלוהים מבהיר שאכן הוא העושה.
ישעיה הנביא מציין זאת בפרק ל"ז 26: "הלוא שמעת למרחוק אותה עשיתי מימי קדם ויצרתיה. עתה הבאתיה…"
בתרגום השבעים פרטו יותר וציינו שכוונת המילים היא ליצירה מבראשית, זאת לאור הכתוב גם בישעיה מ"ה 18 ("…כי כה אמר יהוה בורא השמים הוא האלוהים יוצר הארץ ועושה הוא כוננה לא תוהו בראה לשבת יצרה, אני יהוה ואין עוד.")
ירמיה ידע שאלוהים ברא את כל הבריאה בדברו.
אלוהים מבהיר לירמיה שכל אשר נעשה לנגד עיניו אינו בגדר הפתעה לאלוהים, אלא פרט וחלק מתוכנית גדולה ונפלאה שאלוהים הכין.
עד כמה שהדבר מטריד את ירמיה – (ז"א, לראות ולחוות את תהליך כיבוש ירושלים ויהודה על ידי הבבלים, הצרות, כאב ומוות הכרוכים בתהליך), הרי שכל הפרטים הללו אינם אלא חלק מתוכנית מושלמת שאלוהים הכין, אשר בסופה יתגשמו כל ההבטחות הנפלאות שאלוהים הכין לעמו וליראיו.
לכן, כאשר ירמיה או איזה ירא אלוהים כלשהו מוטרד מהמתרחש סביבו או בעולם בכלל, עליו לפנות לאלוהים ושם אצלו למצא רגיעה, שלווה, ביטחון ועידוד.
אין אירוע בעולם אשר מתרחש ללא ידיעת אלוהים או שעלול להרוס או להפר את תוכנית אלוהים הכללית לכלל בני האדם.
בעת כתיבת שורות אלו מתרחשות פעולות טרור קשות על אדמת אירופה וארגון דאה"ש נראה שמתעצם ומשנה את פני מפת האוכלוסין במזרח התיכון.
רבים חוששים מן המצב ושואלים: מה קורה? לאן מובילים כל האירועים הדרמטיים הללו?
תשובתו של אלוהים לירמיה ישימה ועדכנית גם עבורנו היום.
כל האירועים בתקופתנו בסך הכל מהווים נדבך נוסף להגשמת תוכניתו הכללית של אלוהים להכין את התבל לחזרתו ארצה כדי למלוך על העולם מציון [ראה דניאל ב, ז, התגלות א-כ"ב]
ילדי אלוהים יודעים כי הם בטוחים בידו של אלוהים. שאר תושבי תבל מחכים לטעום את זעם אלוהים עליהם.
2. בפסוק 3 אלוהים מעודד את ירמיה להביט אליו ולפנות אליו ולא לאפשר לאירועים המתרחשים סביבו להפר את שלומו ושלוותו.
ג. קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ. וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת, לֹא יְדַעְתָּם.
מה משמעות דבריו של אלוהים?
א. אלוהים הוא היוצר של הכל אך גם מנהל האירועים בעולם. אלוהים לא יצר עולם מתפקד והשאיר את הבריאה להתנהל כפי שהיא חפצה.
אלוהים הינו אלוהי סדר ומופת. לפיכך, יש לבריאה ייעוד ותכלית שאלוהים תכנן עד לפרט האחרון שבה (ראה את הייעוד המקורי בבראשית א 26-29).
אצל אלוהים התוכנית הכללית, בה כל הפירוט לכל אירוע או פעולה המתבצעת בעולם.
ב. התוכנית של אלוהים עבור העולם היא דבר נפלא וגדול.
עד כמה נפלא וגדול? ראה את הכתוב בהמשך הפרק בכל הקשור להקמת מלכות המשיח בארץ והגשמת ייעוד עם ישראל ככוהנים במלכות המשיח בארץ ישראל. לכן ירמיה, גם אם כרגע אתה עד לתקופה קשה עד כי נדמה לך שסוף העולם הגיע לפתח דלת עמך, אנא זכור שזה לא הסוף אלא עתיד נפלא וגדול עומד בפתח.
ג. התוכנית הנפלאה של אלוהים שמורה צמוד לחזהו של אלוהים. רק ממנו אפשר לדעת את שיתרחש. מי שאינו מבקש את המידע מאלוהים עצמו, לא ידע את שעתיד להיות.
מסיבה זו אומר אלוהים שתוכניתו במקום מבוצר! מקום שהגישה אליו אפשרית רק באישור בעל המקום – אלוהים בכבודו ובעצמו.
המילה "מבוצר" מציינת מקום בטוח המוגן מפני התקפות אויב.
לכן, משמעות דבר אלוהים היא גם שתוכניותיו אינן חשופות לפגיעה וכל אשר תוכנן גם יתבצע. גם השטן בעצמו אינו יכול לשנותן או לבטלן.
מי רשאי להגיע ולקבל את תוכניותיו של אלוהים? למי אלוהים מגלה את סודותיו ותוכניותיו?
מילים דומות נמצאות בבראשית י"ח 17-18: שם אמר אלוהים כי אינו מכסה מאברהם את אשר הוא עושה.. כי אברהם ירא אותו.
לנביא עמוס אלוהים הבטיח שאינו מסתיר דבר מנביאיו: "…כי לא יעשה אדוני יהוה דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים." (ג 7)
לנביא ישעיה אמר אלוהים: "…השמעתיך חדשות מעתה ונצורות, ולא ידעתם (ישעיה מ"ח 6).
לפיכך, מאורעות העתיד ומהלך האירועים שמתרחשים בעולם נגישים ליראי אלוהים.
אלוהים אינו מסתיר תוכניותיו מילדיו.
נביאי אלוהים כתבו את כל דבר אלוהים שנמסר להם ונתון לנו בכתבי הקודש – תנ"ך וברית חדשה.
הנה לפנינו ולפני כל אדם תחת השמש כל תוכניותיו של אלוהים מתחילה ועד סוף.
ומי מתעניין בהן? רק יראיו
למרות שתוכניותיו של אלוהים – אשר בכוחן להציל כל נפש, נגישות לכל אדם ולכל שליט בעולם הזה, רובם המוחלט של בני האדם וקובעי המדיניות בעולם מתעלמים מדבר אלוהים ואף עושים כל אשר ביכולתם לחיות בניגוד למצוות אלוהים.
הנה תוכניותיו של אלוהים בהן מפורטים כל המהלכים הגדולים בעתיד – מהלכים שיצליחו ומהלכים שיביאו אובדן ומוות למשתתפים בהם [ראה מלחמת גוג מארץ המגוג, השמדת שונאי ישראל, הכניעה לפני צר-המשיח ועוד ועוד – בספר ההתגלות…]
האם נשיא רוסיה, מר פוטין או הנשיא שיעלה בעתיד, מוטרד מהנבואות על גוג מארץ המגוג?
האם נשיא אירן מוטרד מן העובדה שכתבי הקודש מנבאים שכל צבאו יושמד על אדמת ישראל?
האם נשיא אירן מתעניין בעובדה שבלתי ניתן להשמיד את עם ישראל?
ומי מתענין בכל התוכניות הללו?
רק ילדי אלוהים הנאמנים.
מה מונע מכלל יושבי תבל להימשך לדבר אלוהים וליישמו?
עיוורון רוחני. עקשות לב.
זאת התוצאה של קללת החטא עוד מבראשית.
חטאם של אדם וחווה השליך על כל הבא מהם.
ובידי מי ההצלה והפתרון מהעיוורון הרוחני וקללת המוות?
בידי המשיח, מכפר החטאים ומושיע המאמינים בו מזעם אלוהים.
כפי שחטאם של אדם וחווה השליך על כל הבא מהם, כך צדקתו של המשיח מוענקת ונחשבת לצדקה של כל המאמין בו (ראה בראשית טו 6, אל הרומים ה-ז).
הנושעים זוכים לברכה מיוחדת.
רוח הקודש שוכן בגופם ומוליד אותם מחדש מבחינה רוחנית.
רוח הקודש פוקח את עיני לבבם של ילדי אלוהים כדי שיוכלו להבין ולהפנים את האמת שבכתבי הקודש.
כך, אלוהים מעודד את ירמיה, ודרכו אותנו, שהוא הכתובת של ילדיו בכל נושא – בתנאי שאנו פונים אליו כשידינו טהורות מחטא.
אלוהים הוא מקור התשובה…קרא אליי ואענך…
לאחר שאלוהים הבהיר לירמיה כי הוא שולט בכל המהלכים בעולם, ומן הסתם בכל המהלכים שמתרחשים ביהודה על ידי הבבלים, ממשיך אלוהים לפרט את שיתרחש בעתיד הקרוב ביותר – תוך מספר שבועות עד חודשים בודדים, ביהודה על ידי הבבלים.
מדוע?
כאשר יחווה ירמיה ושאר החשופים לאמת הזו את התגשמות הנבואה קצרת המועד, הם יוכלו להתעודד ולבטוח בכל נבואות העתיד שאלוהים ציין לגבי ישראל ומלכותו.
ובכן, מה עתיד להתרחש בירושלים בשבועות הקרובים? פסוקים 4-5:
ד. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל-בָּתֵּי הָעִיר הַזֹּאת וְעַל-בָּתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה, הַנְּתֻצִים אֶל-הַסֹּלְלוֹת וְאֶל-הֶחָרֶב.
ה. בָּאִים לְהִלָּחֵם אֶת-הַכַּשְׂדִּים, וּלְמַלְאָם אֶת-פִּגְרֵי הָאָדָם, אֲשֶׁר-הִכֵּיתִי בְאַפִּי וּבַחֲמָתִי, וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָּל-רָעָתָם
[אל החרב – אל פני חיילי צבא בבל]
הנצורים בירושלים עתידים לפרק את בתיהם ובתי מלכי יהודה כדי להשתמש באבנים ובעצים לבצר את חומות העיר ושעריה. כמו כן לאטום ולבצר מקומות בחומה שחיילי בבל כבר החלו להבקיע ולהתגונן בפני הנסיונות שלהם לפרוץ לעיר.
מצב דומה כבר היה בעבר בתקופת ישעיה (כ"ב 10)
שימו לב!
הנה בני יהודה מפרקים במו ידיהם את בתי המלכים…את בתי מלכי יהודה
באופן סמלי אנו עדים להרס ופירוק בית המלוכה ביהודה בידי בני יהודה עצמם.
כך באמת היה.
בגלל חטאי בני יהודה ובני ישראל נהרסו בתי המלכות.
כמה אירוני הוא שבני יהודה פרקו והרסו את בית המלכות במו ידיהם.
מבחינתם הם ניסו לשמור על ירושלים ומלכותם, אך מכיוון שעשו זאת בעודם פורקים את עולו של אלוהים מעליהם, הם נותרו לבד במערכה, חלשים ומובסים על ידי צבא בבל.
אלוהים מבטיח להם שכל ניסיונות ההגנה לא יצלחו. אותם בתים אשר פורקו ואבניהם ועציהם נלקחו לטובת הניסיון להגן על העיר, עתידים להיות מלאים בפגרי החללים מבני יהודה.
בני יהודה לא פרקו את בית אלוהים, בית המקדש כדי להשתמש באבני המקדש ועציו להגנת העיר. אלוהים הוא זה שאפשר לבבלים להרוס ולשרוף את בית המקדש בדיוק כפי שהבטיח.
שימו לב ללשון הדיבור של אלוהים.
אלוהים לוקח לעצמו את נצחון הכשדים – בבלים.
ברצונו הם מנצחים ולכן אומר אלוהים: "…הכיתי באפי ובחמתי…"
הבבלים מן הסתם יאמרו: נצחנו את יהודה, אך בפועל, היה זה אלוהים אשר העניק להם את הנצחון.
איך?
אלוהים הסתיר פניו מעמו ומהעיר ירושלים.
משמעות הביטוי: 'הסתר פנים' זה: אינני עימכם ובעבורכם…
את מלחמתכם אתם נלחמים בכוחכם שלכם וללא עזרתי.
האם הכוונה שאלוהים נטש את עמו ישראל?
לא! חס וחלילה! (ראה אל הרומים ט' 1-5, י"א 1)
אך עזרתו של אלוהים ניתנת רק ברמה בה מובטחת שארית מיהודה, אך רק זאת!
ההיפך מהסתר פנים זה – האר פנים. זאת בדיוק ברכת הכוהנים על עם ישראל – ראה במדבר ו 22-27.
כאשר עם ישראל הולך בדרך הוראתו של אלוהים, הוא מבטיח להסיר מעליהם את אוייביהם, להילחם עבורם ולמלא את כל צורכי חייהם בשפע וברכה.
הלוואי שתמיד נחיה בדרך בה אנו חווים את הארת פניו של אלוהים.
יישומים חשובים:
הלקח מפסוקי הפתיח של פרק ל"ג יכולים להיות בסיס לחיי משפחה וקהילה גם כן.
כאשר אנו נוטשים את מצוות אלוהים ומורדים בהוראותיו אשר נתן לנו למען נחיה, כי אז ניווכח שהצרות באות עלינו בצרורות.
ואם ננסה להתמודד עם הצרות בכוחנו, בעודנו ממשיכים למרוד באלוהים, כי אז אנו נהרוס במו ידינו את שלמות נישואינו, משפחתנו וקהילתנו.
כאשר נוטשים את אלוהים, אנו מכרסמים בחוזקה של המשפחה ושלומה, שלב אחר שלב עד לפירוקה.
כאשר אנו מסיטים את האדון ישוע ממרכז ההשתחוויה בקהילה, אנו מכרסמים בחוזקה של הקהילה ואחדותה, שלב אחר שלב עד לפירוקה.
כדי להבטיח את גדילתה הבריאה של המשפחה ושל הקהילה, עלינו לאמץ באמונה את מושיענו, האדון ישוע המשיח, ולחיות על פי הנחיותיו באמונה אוהבת.
וכאשר אנו נמצאים באתגר או משבר, עלינו להיכנע תחת הוראותיו ולאמץ את הנחיותיו בכל מצב.
רק אז נזכה לראות ולחוות את אלוהים נלחם עבורינו ומגן עלינו (מתי ז 23-27)
מן הסתם, פניו של ירמיה היו נפולות בסיום פסוק 5.
הרי, מה כבר יכול להיוותר מעם אשר אלוהים מסתיר פניו ממנו?
והנה, מפסוק 6 ועד סוף הפרק, אלוהים מעתיר על עמו, יהודה וישראל שפע של ברכות, אך רק לאחר שיחוו את העונש המגיע להם, ולאחר שאלוהים יסנן מן העם את המורדים בו ולא נשמעים לדברי הנביא ירמיה.
במילים פשוטות, רק שארית ישראל אשר תצא לגלות בבל ותחזור משם עם צאצאיהם, עתידים לחוות את הברכות שאלוהים מייעד לעמו. אלו אשר לא צייתו לדבר ירמיה וברחו מצריימה, עתידים להיכחד עד תום. (ראה פרקים קודמים).
שארית ישראל תהיה רק מצאצאיי הגולים בבלה ושאר הגולים מקרב בני ישראל שהוגלו לאשור בשנת 722 לפני הספירה. המשך הפסוקים שבפרק מתארים ומפרטים את כלל הברכות שאלוהים עתיד להעתיר על יראיו, המכבדים את הוראותיו.
סיכום פסוקים 1-5:
1. אלוהים פונה לירמיה במסר שני כדי להרגיעו ולנחמו.
אלוהים מבהיר לירמיה ומזכיר לו שהוא בורא כל, ולבריאתו תכלית ברורה שתתגשם עד לפרט האחרון שבה. אלוהים מחוייב לכך בגלל מי שהוא. כך מבטיח אלוהים את טיב שמו וגדולתו.
2. אלוהים מעודד ומנחם את ירמיה באומרו לו שהתשובות לכל שאלותיו ותהייותיו – אצל אלוהים – קרא אליי ואענך.
אלוהים ציין שתוכניותיו אינן נסתרות מיראיו. כל תוכניותיו שמורות ובטוחות אך יחד עם זאת נגישות כל העת ליראי שמו.
3. אלוהים תיאר את המתרחש ביהודה ובדרך מצמררת אנו למדים שבית מלוכת דוד נהרס והתפרק במו ידי בני יהודה.
בית דוד נפל מכיוון שבני יהודה נטשו את אלוהים וניסו להתמודד עם תוצאת חטאם בכוחם שלהם.
הלקח הזה נכון לכל עקרונות החיים: שלמות נישואים ושלמות הקהילה אפשריים כאשר אנו מציבים את אלוהים במרכז חיינו.
אם איננו עושים זאת, אנו מפרקים את הנישואין או את שלמות הקהילה במו ידינו.
בהמשך הפרק, אלוהים מפרט לירמיה, ודרכו לנו, את תוכניותיו הנפלאות לשיקום ירושלים ובית המלוכה – בית דוד וכהונת הקודש.
בתחילת הפרק אמר אלוהים: אגיד לך גדולות ובצורות לא ידעתם…
הנה בפסוקים הבאים – הגדולות והבצורות שאלוהים מכין לעמו ולנחלתו.
ב. אלוהים ירפא את הנחלה המובטחת (פ. 6-13)
ו. הִנְנִי מַעֲלֶה-לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים; וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת
ז. וַהֲשִׁבֹתִי אֶת-שְׁבוּת יְהוּדָה וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל, וּבְנִתִים כְּבָרִאשֹׁנָה
ח. וְטִהַרְתִּים מִכָּל-עֲו‍ֹנָם, אֲשֶׁר חָטְאוּ-לִי; וְסָלַחְתִּי לכול- (לְכָל-) עֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר חָטְאוּ-לִי וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בִי
ט. וְהָיְתָה לִּי לְשֵׁם שָׂשׂוֹן לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת-כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אוֹתָם. וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ [ירעדו] עַל כָּל-הַטּוֹבָה וְעַל כָּל-הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ.
י. כֹּה אָמַר יְהוָה: עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם-הַזֶּה, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים: חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה, בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה
יא. קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה. קוֹל אֹמְרִים: הוֹדוּ אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת, כִּי-טוֹב יְהוָה, כִּי-לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה. כִּי-אָשִׁיב אֶת-שְׁבוּת-הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה, אָמַר יְהוָה.
יב. כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הֶחָרֵב מֵאֵין-אָדָם וְעַד-בְּהֵמָה, וּבְכָל-עָרָיו, נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן.
יג. בְּעָרֵי הָהָר, בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב, וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה, עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל-יְדֵי מוֹנֶה, אָמַר יְהוָה.
פסוקים 6 עד סוף הפרק נחשבים לאחד הקטעים הנפלאים ביותר הכתובים בכתבי הקודש ומתייחסים לעם ישראל ולארץ ישראל המובטחת.
בפסוקים 6-13 אלוהים מבהיר שהוא זה הפועל ועושה כדי להגשים את כל שהבטיח לעמו ולנחלתו.
הגשמת הבטחותיו של אלוהים אינן תלויות בכוחו של אדם, אלא עתידות להתבצע בכוח ריבונותו של אלוהים בלבד ולמען שמו (יחזקאל ל"ו 22).
בפסוק 6 אלוהים מבטיח לרפא את ירושלים ואת כלל הנחלה המובטחת.
בעוד בפסוק 5 אלוהים מציין שהוא יסתיר פניו מעמו – וכך מסביר את תבוסתם וצרתם, הרי שבפסוק 6 השיקום מחייב הפסקת הסתר-הפנים של אלוהים.
מסיבה זו נמצאת המילה – וגילתי …
מילה זה מהווה ההיפך להסתר ומבטיחה את ברכתו ומעורבותו הטובה של אלוהים בעבור עמו ונחלתו.
פסוק 6 מהווה מעין כותרת:
אלוהים עתיד לרפא את עמו, נחלתו ולהעתיר (לתת הרבה ובשפע) על עמו ונחלתו את ברכותיו.
פסוק 6 מהווה חזרה על ההבטחה שאלוהים נתן בפרק ל' 17: "…כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאום יהוה, כי נידחה קראו לך ציון היא דורש אין לה…"
ומה יהיה בשפע לישראל ולנחלה?
אמת ושלום.
שתי מילים אלו הם גם שמותיו של אל-שדי, הלא הוא האדון ישוע המשיח.
בספר שופטים ו' 24 נקרא אל-שדי בשם "יהוה שלום", ובבשורת יוחנן י"ד 6 האדון ישוע אמר שהוא הדרך האמת והחיים. בפסוק 27 אף אמר: שלום אניח לכם, את שלומי אתן לכם…
ראה גם אל הרומים ט"ו 33: ואלוהי השלום עם כולכם…
במילים פשוטות, ריפוי עם ישראל ונחלת ישראל מחייבים את מלוא העם והנחלה בגואלם ומושיעם, ז"א חזרה בתשובה כנה ואמיתית ברמה הלאומית המערבת על פרט בעם (ראה זכריה י"ב 12-14).
בפסוקים 7-9 אלוהים מפרט לנביא את התהליך אשר יוביל להתגשמות כל הבטחותיו של אלוהים לעמו ישראל.
שימו לב לתהליך. הצעדים או השלבים זהים לאלו הכתובים בחזון העצמות היבשות מפי יחזקאל הנביא בספר יחזקאל פרק ל"ז.
שלב א':
פסוק 7: אלוהים עתיד להחזיר את גלות בני יהודה וישראל בחזרה לאדמתם.
בכך אלוהים מבטיח ששום שבט אינו עתיד להיכחד.
הוכחה וחיזוק לכך אנו מקבלים מן הכתוב בספר ההתגלות פרק ז, שם מבטיח אלוהים לשמר את שבטי ישראל מנסיונו של השטן להכחידם, וכן בספר יחזקאל פרק מ"ז.
מדוע שאלוהים יציין את יהודה וישראל בנפרד?
מכיוון שבעת ההיא העם היה מפולג ליהודה וישראל. שרידי הממלכה הצפונית ושרידי הממלכה הדרומית. גם יחזקאל הנביא ציין את כלל עם ישראל באופן זהה (יחזקאל ל"ה 10, ל"ז 16).
אלוהים אינו רק משיב את הגולים לאדמת ישראל כך סתם, אלא מבטיח ששיבתם ובנייתם בארצם תהיה כפי שהייתה בראשונה (פסוקים 7, 11).
למה מתכוון אלוהים באומרו: "…ובניתים כבראשונה"?
התקופה המוקדמת לזו של ירמיה בה חווה עם ישראל את ברכת אלוהים ברמה הגבוהה ביותר הייתה בשלהי מלכותו של דוד המלך ובעיקר בתקופת מלכות שלמה המלך.
אז עמד בית המקדש על כנו ואלוהים שכן בו.
אז נחלת ישראל הייתה בשיאה ושלום מילא את הארץ.
כל אויבי ישראל יראו משלמה המלך ומעובדת היות אלוהים שוכן בו ובארצו.
לזה מתכוון אלוהים באומרו – כבראשונה.
לפיכך, השלב הראשון בשיקום עם ישראל והנחלה היא בחזרת הגולים מכלל השבטים לארץ ישראל.
הערה:
זו שוב הוכחה לנלמד עד כה. ישועת ישראל וגאולת הארץ הן עסקת חבילה במסגרת הבטחות אלוהים לעמו ישראל.
שימו לב!
אלוהים מחזיר את הגולים לארצם עוד לפני שהם נושעים וזוכים לטיהור חטאים…
אלוהים הוא זה הפועל להחזרת עם ישראל לנחלתם הפיזית ולנחלתם הרוחנית – זרועותיו!
מדוע שאלוהים יעשה זאת עבור העם?
כי לולא אלוהים יעשה זאת עבור עמו, זה לעולם לא יתרחש.
אלוהים פועל ועושה מיוזמתו – למען שמו! (יחזקאל ל"ו 22)
שלב ב':
פסוק 8: "…וטיהרתים מכל עוונם אשר חטאו לי, וסלחתי לכל עוונותיהם אשר חטאו לי ואשר פשעו בי."
מתברר שהחזרה בתשובה של עם ישראל תהיה לאחר שישובו לנחלתם. המהלכים שירמיה מציין חופפים לאלו שיחזקאל ציין בפרק ל"ז.
עלינו לזכור שירמיה הנביא כתב את אשר רוח אלוהים העניק לו לכתוב.
למרות שהנאמר מפי ירמיה הנביא אמת הוא, הרי שהתמונה הכללית כוללת מרכיבים נוספים שאותם העניקו נביאים אחרים.
עם ישראל עתיד לחוות אירועים רבים וחלקם קשים מנשוא, בין השיבה לנחלה המובטחת לבין החזרה בתשובה המבטיחה טיהור חטאים. [מלחמות, שואות, צרת יעקב].
מאז החלה העליה לארץ ישראל – 1882, לאחר פרעות קישינייב, חווה עם ישראל רדיפות, מלחמות ושואה.
העולים מארצות הגולה הגיעו ארצה וחלקם נרצח ונרדף על ידי תושבי הארץ הערבים אשר ראו בהם פולשים.
השואה באירופה כילתה שליש מהעם היהודי, אך גם הייתה הזרז ליהודים רבים לעלות לארץ ישראל ולהקים את המדינה היהודית בארץ ישראל ההיסטורית.
בתחילת המאה העשרים, השליטה על אדמת ישראל הייתה בידי הטורקים ולאחר מכן עברה לידי הבריטים עד 1948.
ברגע שיצאו הבריטים מארץ ישראל חווה העם את מלחמת העצמאות – 1948.
מלחמת סיני – 1956
מלחמת ששת הימים בשנת 1967
מלחמת ההתשה: 1971-2
מלחמת יום כיפור 1973
מלחמת לבנון הראשונה 1982
מלחמת לבנון השניה 2006.
אינתיפאדות ומבצעים דומי מלחמה בעזה וגם בלבנון.
כל הניסיונות והחוויות האיומות הללו יחווירו לעומת התופת שדבר אלוהים מנבא שיתרחש בעתיד באיזורנו ובארצנו. רק לאחר אותה צרה איומה, יחזור עם ישראל בתשובה ויהיה מוכן לקבל את ישוע המשיח אשר אלוהים בחר! (ראה זכריה י"ב 10)
כאשר מחברים את שאר חלקי הנבואה אודות אחרית עם ישראל מפי שאר הנביאים, אנו יכולים להרכיב תמונה שלמה יותר.
• דניאל הנביא מנבא ששבע שנים לפני חזרתו של המשיח ארצה יתחוללו בארץ ישראל ובאיזורנו תמורות ואירועים נוראיים (דניאל ט 24-27).
מנהיג רב עוצמה יצליח לאגד את ראשי העמים ויכריח אותם לכרות ברית שלום.
הברית הזו תופר ואותו מנהיג אשר נחשב למשיח המובטח, יתגלה כצר המשיח – אוייבם הגרוע ביותר של עם ישראל (מתי כ"ד 15 ואילך, תסל"ב ב, התגלות י"ב-י"ג, ט"ו-י"ט).
• יחזקאל הנביא מציין תקופה של שלום שווא (הסמוכה לתקופת שבע שנות צרת יעקב שדניאל הנביא ציין), אשר במהלכה יעלה גוג עם כל צבאותיו על ישראל. אלוהים עתיד להתערב ולהשמיד את כל צבאות גוג עד האחרון שבהם (יחזקאל ל"ח-ל"ט).
• באמצע תקופת הצרה, ישכיל עם ישראל להבין שהולך שלל על ידי רבניו לאורך מאות רבות של שנים. אותו "משיח" שהוצג לפניו יתברר להיות צר-המשיח אשר יציג עצמו אל וידרוש השתחוויה. רוב עם ישראל יסרב להשתחוות לאותו צר-משיח, ולכן יהווה מטרה לחיסול והשמדה. שארית ישראל תברח למדבר ושם תשרוד בחסד אלוהים למשך שלוש וחצי שנים (מתי כ"ד 15 ואילך, התגלות י"ב).
• השהייה הניסית במדבר, תהיה התקופה בה עם ישראל יעשה חשבון נפש רוחני. במהלך תקופה זו ישכיל עם ישראל להבין שהמשיח אותו דחו שנים כה רבות – ישוע, הוא ולא אחר הינו המשיח גואל ישראל שנביאי התנ"ך ניבאו אודותיו.
כעת, לאחר שהעם סולק מנחלתו ועומד בסכנת הכחדה, חוזר המשיח לעמו ומתקבל באמונה וחזרה בתשובה כנה מכל העם (ישעיה ס"ג 1-6, זכריה י"ב 10 ואילך).
כאמור, כאשר המשיח ישוע יחזור ארצה בסוף תקופת הצרה, שארית ישראל כבר תהיה מוכנה ומזומנה לקבלו כאדון ומושיע מכפר חטאים.
שלב ג':
פסוקים 9: השלמת ייעוד עם ישראל – אור לגויים – ממלכת כוהנים.
עם ישראל יכול לפאר את אלוהים ולהאיר את בשורת ישועתו לכל אדם רק לאחר שהעם עצמו יחזור בתשובה ויכנע בכל ליבו לגואלו, לקדוש ישראל, הלא הוא האדון ישוע המשיח.
מיכה הנביא חוגג על האמת הזו בפרק ז' 18-20, כמוהו עושה עמוס הנביא בפרק ט' 11-15.
חיבור כל מרכיבי נבואות אחרית הימים מכלל הנביאים מעניק לנו תמונה יפייפיה בה עם ישראל נושע, כולו צדיקים ואלוהים שוכן בתוך עמו, ומירושלים מולך על העולם כולו.
פסוקים 10-13: הנביא ירמיה מפרט את משמעות שיקומה ושיגשוגה של ירושלים והעם
האם נבואותיו של ירמיה נחות על לבבות המוכנים לקבל את דבר אלוהים?
ירמיה הנביא ער לחלוטין לתגובת בני יהודה המלעיגים לו נוכח הנבואות הבלתי אפשריות לדעתם.
האם עם כלשהו חזר לאדמתו ושמר על זהותו הלאומית והדתית לאחר שנלקח לגלות?
לא היה כדבר הזה…
לפיכך, בני יהודה אינם מאמינים לירמיה שדבריו אכן ייתגשמו.
למרות זאת, ירמיה ממשיך ואומר להם בהדרכת רוח אלוהים:
המקום הזה שכעת נראה חרב יותר ויותר בכל יום, ואשר כמות האנשים בו מידלדלת מיום ליום, עתיד להשתנות לחלוטין.
המקום הזה אשר מלא ביללות של כאב, אובדן, צער וסבל, עתיד להימלא בקולות של שמחה, חתונה, פריון ודור המשך חסר דאגה ואיום. מה שכתב ירמיה בפרק ז 34, ט"ז 9, כ"ה 10, עתיד להשתנות מקצה אל קצה. [ראה גם ישעיה נ"ד)
כל זאת בעקבות ישועת עם ישראל.
המקום הזה אשר מלא כעת באנשים המלאים ביקורת נגד אלוהים, עתיד להתחלף בבני ישראל שפיהם יהיה מלא בהודיה וכבוד לאלוהים ומעשיו.
המקום הזה – ירושלים – אשר בה בית המקדש עתיד להיחרב ולהישרף, עתיד להיות המקום בו יקים אלוהים בעצמו את ביתו החדש ואליו יגיעו עמו ושאר גויים כדי להביא את מנחתם לכבודו.
ירמיה הנביא אינו היחיד שתיאר מלכות המשיח בארץ במילים אלו.
זכריה הנביא בפרק ח' מציין זאת במילים דומות וכן בפרק י"ד 16-21.
ירמיה הנביא מעניק לנו מבט חשוב לגבי אורחות החיים בממלכת המשיח בארץ.
בעת מלכות המשיח, כל שארית ישראל ששרדה את צרת יעקב ימשיכו להינשא ולהוליד ילדים.
ירושלים וישראל יהיו מלאים בקולות התודה וההודיה של כוהני אלוהים לגואלם ובוראם.
בית המקדש עתיד להיבנות – זכריה ו 12.
לא יהיה זה בית המקדש שעמד על תילו במהלך תקופת הצרה. בית מקדש זה אשר שימש את צר המשיח עתיד להיהרס.
המשיח יקים את ביתו בעצמו.
זכריה הנביא ויחזקאל מלמדים אותנו שבני ישראל יחגגו את מועדי יהוה גם במהלך ממלכת המשיח בארץ (זכריה י"ד 16-21).
יבוא יום וילדי אלוהים יזכו לחגוג את הסמלים לישועה כאשר המקור – המשיח קדוש ישראל שוכן בקרבם.
הנביא מסיים את החלק הראשון של נבואת השיקום והשגשוג בציון השפע והשלווה שיחוו בני ישראל, באיזורים בהם באותה עת ישבו הבבלים ולקחו לידיהם כשלל כל דבר בעל ערך.
האדמה והערים המלאים בכוחות בבל הלוקחים הכל והורגים כל הבא ליד, עתידים להיות אדמה של ברכה, שלווה, שלום ושפע (פסוק 13).
סיכומון וישומון
בפסוקים 1-5 הנביא מבהיר שבני יהודה הרסו במו ידיהם את בית מלכות דוד – פרקו את אבני הבתים כדי לרפא את החומות הפגועות על ידי צבא בבל. הפעולה הזו היוותה סמל גם למימד הרוחני אשר בעקבות סטייתם ונטישתם את תורת אלוהים, ירדו מכוחם ונפלה מלכות בית דוד.
והנה, ריפוי העם והחזרתם למקומם כבראשונה נעשית מיוזמתו של אלוהים.
אלוהים הוא זה אשר יגרום לעמו לחזור לנחלתו המובטחת.
אלוהים הוא זה אשר עומד מאחורי האירועים העולמיים אשר ידחפו את שארית ישראל לחזרה בתשובה.
מדוע שאלוהים יפעל כל כך בעבור עם שאינו מפספס הזדמנות לדחות את גואלו?
1. כי אלוהים נאמן להבטחותיו! (שמ"ב ז 14).
2. אלוהים עושה זאת למען פאר שמו (יחזקאל ל"ו 22)
3. למען ידעו כל גויי הארץ שאין אלוהים אחר ורק בו יש ישועה – גם להם.
ואיך פסוקים ועקרונות אלו יכולים להיות מיושמים בחיי אדם פרטי היום?
1. כמו שאלוהים עתיד לשמוע את זעקת החזרה בתשובה של שארית ישראל ויענה להם בחסד ואהבה רבים, כך אותו אלוהים אינו אדיש לזעקה של כל חוטא החוזר בתשובה ומבקש סליחה וכפרת חטאים, בין אם הוא יהודי או גוי.
אלוהים אינו מבזה זעקה של לב שבור המתחנן לסליחה וכפרת חטאים (תהילים נ"א 19).
2. דרך הנאמנות והריבונות שאלוהים מציג ביחסו לעמו ישראל, יכול ללמוד כל אדם, יהודי וגוי אודות נאמנות אלוהים להבטחותיו, לדברו. בפסוק 9 הנביא מציין שכל הגויים ירעדו ויפחדו נוכח התגלות מעורבותו של אלוהים בגורל עמו ישראל, וילמדו מכך לירוא ממנו – מאלוהים, ולחזור בתשובה אליו.
לפיכך, בעוזבך את דרך האמת, אתה חשוף לכל תוצאות השקר.
בנטישת מקור השלום – תמלא חייך בחוסר שלום ומלחמה.
בריחוק ממקור האור של העולם, תחיה במקום המלא בחושך ותוצאותיו.
באימוץ דרך האמת לאחר חזרה בתשובה כנה לישוע כאדון מכפר חטאים, ישכון רוח אלוהים בך וינחה אותך למקור חיים בכל תחומי חייך.
הברכה תבוא עליך ועל זרעך ההולכים בדרך שהיתוותה להם.
3. דבריו של ירמיה נשמעו לבני יהודה כלא מציאותיים, כהבטחות שווא הנאמרות מאדם שאינו קשור למציאות…הרי איזה עם הצליח לחזור מגלות לאדמתו ושמר על זהותו הלאומית?
אלוהים הזהיר את ירמיה לבל ייכנע ללחצי העם וישתוק מלומר את דבר אלוהים (ראה פרק א' וכן אזהרתו של אלוהים ליחזקאל בפרק ב).
נדרשה מירמיה סבלנות ובטחון באלוהים כדי לספוג את העלבונות עד ליום התגשמות ההבטחה.
גם היום דבר הבשורה שבפינו זוכה ללעג על ידי רוב בני עמנו.
רבים חושבים אותנו למוזרים השמים בטחונם בהבטחות לא מציאותיות עד מוזרות…
ובימינו, גם אנו נדרשים לביטחון באלוהים כדי לספוג את העלבונות והגיחוחים נגדנו…
למרות זאת, אלוהים מצווה עלינו לא לשתוק אלא לומר את מסר הבשורה ולחיות כאיגרת חיה לכבוד המשיח (מע"ש א 8-9, מתי כ"ח 18-20, קור"ב ב 14-ג 3).
יבוא יום ויזכרו את דבר הבשורה ששמעו מפינו, ואז יהללו את אלוהים על התמדתנו באמת – עבורם!
אחים ואחיות יקרים:
מה שנכון ברמה הלאומית גם נכון ברמה האישית.
חזרה למקור החום, האור והחיים מן הסתם ממלאים את חיינו במרכיבים הללו.
כך אפשר לומר על בית בו גידפו את שמו של המשיח לעומת השינוי שיחול באותו בית אם יאמצו את האדון ישוע קדוש ישראל כמשיח מכפר חטאים.
כך יהיה בחיי הנישואין של זוג הנכנע להוראת האדון.
אז, נכון הדבר שכך יהיה בירושלים ובחיי שארית בני ישראל, אך העיקרון והנוסחה נכונים לכל אדם – יהודי או גוי בכל הקשור ליחסם עם אלוהים.
בחלק האחרון של הפרק – פסוקים 14-26, הנביא ירמיה מציין את האישיות אשר דרכו וממנו יחול כל השינוי בעם ישראל ובארץ הנחלה.
העיר ירושלים אומנם תיבנה ותאוכלס. הנחלה כולה אומנם תיושב בבני ישראל כשליבם נקי מחשש ואיום, אך מי הוא המפתח לשינוי הזה?
מי הוא הגורם אשר ממנו נובעים כל התיקונים והברכות והתגשמות כל ההבטחות של אלוהים לעמו ישראל, או בכלל ליראי אלוהים בין אם הם יהודים או גויים?
איך יתכן שבממלכת המשיח – תחת כללי הברית החדשה – יפעל המקדש בידי כהנים ולוויים ואלו יקריבו זבחים וקורבנות כפי שנלמד מתורת המצוות?
התשובה לכך בפסוקים הבאים, ואישיות המפתח שממנו ובו אחרית, תקווה ושלום, ובו גדולות ובצורות אינו אלא משיח ישראל, ישוע בן דוד.
הערה: אנא זיכרו שכל ההבטחות הנפלאות הללו נאמרות בשעה שהבבלים תיכף פורצים את חומות ירושלים, ריח המוות נמצא באוויר, וכל בתי האבן שבעיר פורקו כדי לנסות לתקן פרצות בחומת העיר…
ג. אלוהים נאמן להבטחותיו לדוד ולעם ישראל (פ. 14-26)
יד. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַדָּבָר הַטּוֹב, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל-בֵּית יְהוּדָה.
טו. בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה; וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ
טז. בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח; וְזֶה אֲשֶׁר-יִקְרָא-לָהּ יְהוָה צִדְקֵנוּ.
יז. כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה: לֹא-יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא בֵית-יִשְׂרָאֵל.
יח. וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, לֹא-יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי. מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל-הַיָּמִים.
יט. וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר:
כ. כֹּה אָמַר יְהוָה: אִם-תָּפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת-בְּרִיתִי הַלָּיְלָה, וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם-וָלַיְלָה בְּעִתָּם
כא. גַּם-בְּרִיתִי תֻפַר אֶת-דָּוִד עַבְדִּי, מִהְיוֹת-לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל-כִּסְאוֹ, וְאֶת-הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי
כב. אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם. כֵּן אַרְבֶּה אֶת-זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי, וְאֶת-הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֹתִי.
כג. וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
כד. הֲלוֹא רָאִיתָ מָה-הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר: שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת (בית דוד ובית אהרון – המלוכה והכהונה), אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה בָּהֶם, – וַיִּמְאָסֵם; וְאֶת-עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם.
כה. כֹּה אָמַר יְהוָה: אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא-שָׂמְתִּי
כו. גַּם-זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס, מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל-זֶרַע אַבְרָהָם, יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב. כִּי-אשוב (אָשִׁיב) אֶת-שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים.
כפי שלמדנו בפרק כ"ג 1-8, הנביא ירמיה חוזר על שאמר וזאת למען ההדגשה.
המונח או צמד המילים "הנה ימים באים" מתייחס לאשר עתיד להיות באחרית הימים, בעת בה המשיח נמצא בתוך עמו.
שימו לב!
נבואות כתבי הקודש מציינות שתי הופעות של המשיח. האחת בה הוא מת כקורבן מכפר חטאים, קם לתחיה ועולה למרום. והשניה בה הוא חוזר כדי להסיר את אוייביו מעל פני האדמה ולהקים את מלכותו הארצית.
אנו יודעים שנבואה זו של ירמיה מתייחסת לחזרתו של המשיח ארצה ולא להופעתו הראשונה…(שהרי בהופעה הראשונה לא בא המשיח לעשות שלום פוליטי ומדיני בארץ ובעולם…(ראה ישעיה נ"ג, ז 14, ט 5-6, מיכה ה 1, זכריה ט 9).
ומה יעשה המשיח לעמו ולארץ ההבטחה בשובו?
הוא יגשים את הדבר הטוב שאלוהים הבטיח לעמו! – ראה פרק כ"ט 11: שלום, אחרית ותקווה וכן את ההבטחות הגדולות והבצורות שבפסוק 3 בפרק ל"ג.

ומהו הדבר הטוב? מה כלול בדבר הטוב ולמי מיועד הדבר הטוב?
1. הדבר הטוב נועד לכלל בית ישראל – בית יהודה ובית ישראל ודרכם מן הסתם לכל שאר הגויים. הכוונה מן הסתם לשארית ישראל ויהודה שיחזרו בתשובה.
2. שופט הצדק המוחלט – המשיח בכבודו ובעצמו יישב בתוך עמו וישפוט צדק בעמו ובעולם. תכונותיו של שופט הצדק ואופיו מתוארים בפירוט רב יותר בספר ישעיה פרק י"א.
3. שופט הצדק יהיה נצר למשפחת דוד המלך ומכאן הוא נצר לשבט יהודה. בכך יקיים אלוהים את ההבטחה שנתן לדוד בספר שמואל-ב פרק ז. (ראה גם ישעיה י"א 1-2)
4. בעת נוכחותו של שופט הצדק – המשיח, בתוך עמו, ירושלים תשכון לבטח, ולא יעמוד איום על יהודה.
5. שמו של אותו שפט צדק הינו: "צדקנו". ישנם המשייכים את המילה "צדקנו" לעיר ירושלים, אך בכך ישנה בעיה.
בפרק כ"ג 6 נמצא פסוק תאום בו הרועה הטוב, שופט הצדק והמשיח נקרא: צדקנו.
בפרק ל"ג לעומת זאת, ניתן לשייך את "צדקנו" לעיר ירושלים.
מדוע?
מכיוון שהעיר עצמה תימלא בצדק בעקבות נוכחות אלוהים בתוכה. ראה גם זכריה י"ד 19-21.
עיר לעומת זאת, יפה או קדושה ככל שתהיה, אינה יכולה להעניק צדקה לאף אדם.
אף אדם לא מקבל כפרת חטאים בזכות "עיר". עיר אינה ממלאת את תורת אלוהים אך רק אישיות יכולה לעשות זאת.
מי שמעניק צדקה חייב להיות אלוהים בכבודו ובעצמו כי רק הוא צדיק בזכות עצמו.
פסוק זה תואם לכתוב בישעיה נ"ג 5: מוסר שלומנו – עליו.
ז"א, המשיח הוא המקור ממנו אנו מקבלים הצדקה, כי הוא לוקח את אשמתנו עליו.
נבואה זו של ירמיה ואחרות מפי נביאים נוספים, מחזקות את הקביעה שהמשיח הוא אלוהים הבן, אל-שדי, אשר לבש בשר ובא בין בני האדם (ראה תהילים ב).
למרות שהמשיח הינו אל, הוא בא לעולם דרך משפחת דוד המלך. על כך בנבואותיהם של ישעיה ז 14, ט 5-6, מיכה ה 1.
ואיך אנו יכולים להיות בטוחים שהמשיח המובטח הוא אכן ישוע?
להלן הנבואות אודות המשיח המובטח…
כולן התגשמו רק בישוע ואין כל אישיות אחרת בעולם האנושי מלבדו אשר קיימן.
• הוא נולד לעלמה בתולה מבית דוד (ישעיה ז 14, ט 5-6, – זרע האישה – ברא. ג 15)

• הוא נולד בבית לחם יהודה (מיכה ה 1)

• הוא עשה ניסים אותו ומופתים המצביעים על אלוהותו.

• הוא נכנס לירושלים כמלך רכוב על עיר בן אתונות (זכריה ט 9, יוחנן י"ב)

• הוא מת כשה אלוהים כקורבן חטאים עבור חוטאים (ישעיה נ"ג)

• הוא נכרת בחודש ניסן בשנת 32 לספירה – כפי שניבא דניאל הנביא בפרק ט 25-26. ראה יוחנן י"ט-כ'.

• הוא קם לתחיה מן המוות וכך הוכיח לכולנו שהוא ניצח את המוות והוא אכן המשיח אשר בדמו הקים את הברית החדשה המובטחת מפי ירמיה הנביא פרק ל"א 30-33. ראה יוחנן כ'-כ"א.
אין שום אישיות בהיסטוריה היהודית שמתאימה לכל הנבואות הללו חוץ מישוע – הלא הוא האדון והמשיח.
שימו לב:
אלוהים מבהיר ששיקום עם ישראל והנחלה אינם תלויים בכוחו הפיזי של עם ישראל, אלא בגואל ישראל, הלא הוא האדון ישוע המשיח.
אלוהים לא מעניק לעמו כלי נשק וידע מלחמתי אלא את נתוני הזהות של המשיח – באמונתם ובטחונם בו יחווה עם ישראל את בטחונו ושיקומו הרוחני והפיזי.
פסוקים 17-18 מיוחדים ודורשים הסבר:
יז. כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה: לֹא-יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא בֵית-יִשְׂרָאֵל.
יח. וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, לֹא-יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי. מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל-הַיָּמִים.
בעוד אין ויכוח על העובדה שאלוהים יגרום לכך בריבונותו ששושלת בית דוד לא תיכרת, זאת למען יבוא הצמח הצדיק מבית דוד להושיע את עמו והעולם, הרי שפסוק 18 מעלה שאלה חשובה ודורשת הסבר ראוי.
ירמיה הנביא מנבא שאלוהים עתיד להקים ברית חדשה. לא כמו זו שניתנה לישראל בסיני, אלא ברית חדשה דרכה זוכה כל שותף לה לכפרת חטאים וישועה נצחית (ירמיה ל"ג 30-33).
שאול השליח מבהיר לנו שהברית החדשה אינה עדכון או שדרוג של ברית סיני אלא ברית חדשה אשר מסירה את מרות מצוות הברית שניתנה בסיני (קור"ב ג, אל הגלטים ג,ד,ה).
כמו כן, מחבר איגרת אל העברים בפרקים ז-י מבהיר שהברית החדשה היא התגשמות הסמלים שמצוות ברית סיני ייצגו.
לאור כל הנאמר ישאל כל אדם הבקיא בדבר אלוהים:
אם קורבנו של המשיח ישוע הגשים את כל המצוות הסמליות של הברית מסיני, ומכיוון שהמשיח בעצמו נוכח בתוך המקדש, אז מדוע ישיב אלוהים את הקרבת קורבנות החיות והכהונה של שבט לוי במהלך מלכותו הארצית?
אם הברית החדשה בתוקף, ותישאר כך לעולם, מדוע יאפשר המשיח לקיים את העלאת הקורבנות במקדש דרך הכוהנים משבט לוי?
שאלה נוספת שראוי לתלמידי כתבי הקודש לשאול: מה משמעות המילה לוי בפסוקים אלו ובאיזה הקשר הם חוזרים בספר ישעיה נ"ו ו- ס"ו?
תשובות:
א. הנביא ישעיה בפרק ס"א 6 גם כן מתייחס לעובדה שבני ישראל ישרתו ככוהנים בעת מלכות המשיח בארץ. שירות ישראל ככוהנים לאלוהים זה ייעודם הראשוני כפי שגם נאמר מפי אלוהים במעמד הר סיני בספר שמות י"ט 5-6.
בספר ההתגלות ז' וכן בספר יחזקאל מ"ז יש התייחסות לכך שבאחרית הימים עם ישראל יהיה מחולק בחלוקה שבטית.
יחזקאל הנביא עצמו מתאר את חלוקת הארץ בעת מלכות המשיח ובה לכוהנים שמורה חלקה בירושלים מסביב לבית אלוהים (יחזקאל מ"ח 11-22).
יחזקאל הנביא גם מציין שבית המקדש יעמוד על תילו ושיוקרבו בו קורבנות חיות (יחזקאל מ"ה).
כן, עם ישראל יחגוג את מועדי יהוה – לפחות את רובם. ראה גם זכריה י"ד 16-21. ישעיה הנביא מציין שבני ישראל עתידים לחגוג את השבת בעת מלכות המשיח בארץ (ישעיה ס"ו 23).
לאור הנאמר מפי הנביאים, חייבים להסיק שסמלי הברית מסיני עתידים להיות חלק מחיי היומיום של עם ישראל במהלך מלכות אלף השנים של המשיח בארץ.
מה יהיה תפקיד הקורבנות והמועדים?
1. כל הקורבנות והחגים יהוו סמלים, צל ותבנית של פעולת המשיח, וישרתו כלימוד והסבר למחיר כפרת החטאים שהאדון ישוע המשיח שילם לישועת בני האדם.
כפי שסמלים אלו לא היו כלי בישועה בעת שמצוות ברית סיני היו בתוקף, כך הם לא יהוו כלי או תנאי לישועה במלכות המשיח.
2. מצוות אלו יהוו מדד לציות שעל פיו ישפוט אלוהים – לפחות את העמים אשר יעזו לא לעלות לירושלים בחג הסוכות – ראה זכריה י"ד 16-20.
ב. איזכור הלוי על ידי ירמיה בפרק ל"ג 18, 21:
ישנם אלו הרואים סתירה בין העובדה שאלוהים מקים ברית חדשה ועדיין משתמש בכהונת לוי מברית סיני.
המתנגדים לישוע אוחזים בפסוק זה כהוכחה לכך שברית סיני לעולם לא תשתנה ושהברית החדשה אינה מגשימה ומחליפה את מצוות ברית סיני.
1. לדעתי, אין כל סתירה בכך שאלוהים משתמש בכהונת הלוי במהלך מלכותו הארצית, תחת מסגרת ומרות הברית החדשה. פעולות הכהנים משבט לוי מהווים סמל וצל למעשי הישועה של המשיח וכך מהווים כלי למידה והוראה ואינם מרות או תנאי לישועה.
בעוד שאר שבטי ישראל מלמדים את בשורת הישועה לגויים, הכוהנים משבט לוי משרתים במקדש עצמו.
2. הנביא ישעיה בפרק ס"ו 21 אומר: "…וגם מהם אקח לכוהנים ללויים אמר יהוה…"
הנביא ישעיה מלמד שבתקופת המלכות, אלוהים יקח גם מן הגויים הנושעים אנשים שישרתוהו כפי שעושים הכוהנים מישראל.
בפרק נ"ו 5-7 ישעיה הנביא מלמדנו שאלוהים עתיד לאפשר לבני ניכר לשרתו בביתו.
"…ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות. שם עולם אתן לו אשר לא יכרת. ובני הניכר הנלווים על יהוה לשרתו ולאהבה את-שם יהוה להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי. והביאותים אל-הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית-תפילה יקרא לכל העמים…"
על פי תורת משה מסיני, אסור לגוי לשמש ככהן בבית אלוהים.
צירוף גויים נושעים ככהנים בבית אלוהים הינה הוכחה שברית סיני אינה בתוקף אלא שהברית החדשה בתוקף.
בדמו, המשיח ישוע הסיר את מחיצת האיבה (אפסיים ב 14).
3. בספר בראשית כ"ט 34 ילדה לאה את הבן השלישי ליעקב וקראה שמו – לוי. כי קיוותה שבעלה יילווה אליה. "…ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילווה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים, על כן קרא שמו לוי."
מכאן, דברי ירמיה המתייחס לכוהנים ולווים בוודאי מצביע על כוהנים מבני ישראל אך לא מן הנמנע שעליהם מתלווים כוהנים מבני ניכר, יראי אלוהים ושותפי ברית עם אלוהים.
וכך אפשר שהמילה "לוי" במילותיו של ירמיה מתייחסת גם לכהן הנוכרי הנושע המתלווה לכוהן נושע מישראל.
4. חשוב לזכור ולציין:
בספר במדבר כ"ה 10-15, אלוהים הבטיח לפנחס הכוהן כהונת עולם, על כך שקינא לאלוהים והסיר את חרפת ישראל שנעשתה על ידי זמרי בן סלוא משבט שמעון. לפיכך, צאצאי פנחס הכוהן ישרתו בבית המקדש בעת מלכות המשיח בארץ.
שירותם יהווה כלי לימוד – סמל, צל של פעולת הישועה וכפרת החטאים שאלוהים עשה דרך המשיח ישוע.
מה הסיכוי שכל ההבטחות של אלוהים לעם ישראל או לאדם ומשפחה כלשהי לא יתגשמו?
מה צריך לעשות גורם כלשהו כדי להפר איזו הבטחה של אלוהים?
פסוקים 20-26:
כ. כֹּה אָמַר יְהוָה: אִם-תָּפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת-בְּרִיתִי הַלָּיְלָה, וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם-וָלַיְלָה בְּעִתָּם
כא. גַּם-בְּרִיתִי תֻפַר אֶת-דָּוִד עַבְדִּי, מִהְיוֹת-לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל-כִּסְאוֹ, וְאֶת-הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי
כב. אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם. כֵּן אַרְבֶּה אֶת-זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי, וְאֶת-הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֹתִי.
כג. וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
כד. הֲלוֹא רָאִיתָ מָה-הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר: שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת (בית דוד ובית אהרון – המלוכה והכהונה), אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה בָּהֶם, – וַיִּמְאָסֵם; וְאֶת-עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם.
כה. כֹּה אָמַר יְהוָה: אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא-שָׂמְתִּי
כו. גַּם-זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס, מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל-זֶרַע אַבְרָהָם, יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב. כִּי-אשוב (אָשִׁיב) אֶת-שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים.
ובכן, הבטחות אלוהים לקיים את כל שהבטיח לדוד המלך או למשפחת הכוהנים יוכלו להיות מופרים או להתבטל רק על ידי גורם שיהיה מסוגל לשנות את סדרי הבריאה.
האם אתה מסוגל לשנות את מעגל החיים של יום ולילה?
במילים פשוטות אומר אלוהים:
מי שינסה לשנות את שקבעתי לעשות לעם ישראל, צריך קודם כל לגבור עלי!
מי שינסה להפר את הדברים הטובים שהבטחתי לישראל – חייב לנצח קודם כל אותי!
כאלף וארבע מאות שנים לאחר שאלוהים הבטיח לאברהם (בראשית ט"ו 5) כי זרעו יהיה ככוכבים בשמים, חזר אלוהים על ההבטחה הזו כדי להבהיר שהבטחותיו תתגשמנה. אלוהים עתיד להקים את זרע ישראל לאחר גלותם ולהחזיר שארית מכל אחד מהשבטים לנחלה שאותה העניק לעמו (יחזקאל מ"ז-מ"ח, התגלות ז).
יתרה על כך, אלוהים בחר משפחות מישראל אשר מהם יקים מלכות וכהונה – יהודה ולוי.
גם הבטחות אלו עתידות להתגשם ואין שום כח בעולם שיפר אותן.
בפרק ל"א אלוהים ציין תנאים דומים עבור כל מי שינסה לעצור את אלוהים מלהקים את הברית החדשה ואת הבטחותיו לישועת ישראל. רק כוח שיכול לשנות סדרי הבריאה יוכל לשנות את הבטחותיו של אלוהים…
במילים פשוטות, צריך לגבור על אלוהים לפני שמנסים להסיר את ישראל מנגד עיניו!
מכיוון שאין אלוהים אחר, יוצא מכך שהבטחתו של אלוהים לברך את זרע ישראל ולהרבותם ככוכבים בשמים אכן יצא לפועל.
בפסוק 23 ואילך אלוהים מזהיר את ירמיה לבל ירפו ידיו מדברי הבלע שיאמרו מפי בני ישראל הדוחים את הבטחותיו של אלוהים.
בני הגולה ואלו הנמצאים ביהודה וחווים את תוצאת המצור והמוות שמתלווה לכך, בזים להבטחות אלוהים וטוענים שאין סיכוי שעם ישראל יקום ויפרח כהבטחותיו של אלוהים.
ירמיה אינו משרת אלוהים הראשון שהמסר שבפיו זכה ללעג על ידי שומעיו.
גם נוח חווה את אותה החוויה וכולנו יודעים את אחרית הסיפור.
אלוהים מעודד את ירמיה לבל ירפו ידיו כי כל הבטחותיו של אלוהים יתגשמו עד הפרט האחרון שבהן.
אלוהים עתיד לשמור על עמו ולהשיבם לנחלתם כדי שישרתו אותו בדיוק כפי שיעד להם וכפי שהבטיח לאברהם, יצחק ויעקב.
איך כל הדברים הנפלאים שלמדנו בפסוקים 14-19 משפיעים על חיי היומיום שלי?
איך הנקודות הללו משפיעות על המחשבות והמעשים שלי היום?
א. ה' משקם את ילדיו ומביא אותם למקום שיעד להם בשירות ומלכות.
חלק ממילות המפתח שבפרק הם: "…הנני מעלה-לה ארוכה ומרפא ורפאתים…" (פ. 6)
מי מאיתנו לא ראה או חווה יחסים שנהרסו, מצבים שכל אדם היה אומר עליהם – מפה אין חזרה ואין סיכוי?
כמה אנשים בקרבנו חווים יחסים הרוסים בין בני משפחה או חברים ואשר כבר קבעו ששלום לא יחזור ביניהם?
כמה בינינו כבר מחקו אנשים אחרים מחייהם כי אינם נותנים סיכוי לריפוי ושיקום יחסים?
ומה אומר אלוהים? הנני מעלה ארוכה ומרפא ורפאתים…
ה' יכול לשקם ולרפא יחסים.
ה' יכול לשנות אופי ותכונות..
אלוהים דורש מאיתנו בכל פה להאמין בו וביכולתו לרפא את המקולקל ולחדש את שנשבר.
רוח הקודש שמוליד אותנו מחדש, גם מעניק לנו את פרי הרוח – תכונות האופי של האדון ישוע…(אל הגלטים ה 22-23).
מה שנדרש מאיתנו זה ציות לדברו, להישאר ענווים, לחזור בתשובה, לבקש סליחה ומחילה על מעשינו ופעולותינו השגויות. – זו התשתית עליה חסד אלוהים יפעל, יחדש, ירפא ויבנה לתפארתו.
הציות שלנו להוראותיו של אלוהים הם הם התשתית עליה פועל אלוהים לקיים את שהוא מבטיח לילדיו.
כך בחיי במשברים של חיי נישואים, כך ביחסי רעות, עבודה וכל יחס אחר.
גם אם במו ידינו הרסנו, אומר יהוה: במו דמי אשקם!
רק חזרו אליי.
ב. אלוהים נאמן לקיים הבטחות ואין כל כח שבעולם שיפר את ההבטחות שנתן לילדיו
אלוהים מבהיר לירמיה שכל ההבטחות שנתן לאברהם, יצחק ויעקב שרירות וקיימות.
אלוהים מוכיח שלעולם אינו חוזר בו מהבטחותיו גם אם נאמרו לפני אלפי שנים.
אלוהים לא רק הבטיח לבית דוד שהמשיח יבוא מהם…
אותו אלוהים הבטיח לכל אחד מילדיו ש:
• הוא שוכן בתוכנו ועוזר לנו להתמודד עם כל אתגרי החיים המשיחיים. הוא הבטיח שלא יאפשר לנו לחוות אתגר הגדול מיכולתנו להתמודד עימו בהצלחה, אלא יחד עם כל אתגר הוא יעניק את כל החסד כדי להצליח (קור"א ג 16-17, י' 13)
• הוא נאמן להעניק לנו את החכמה הדרושה כדי לעבור בהצלחה וניצחון כל אתגר בחיינו (יעקב א 5-12).

• הוא שומע לתפילותינו ופועל כל העת לענות לבקשותינו – כשהן תואמות לרצונו (תהילים ל"ז 3-5, יוח"א ה 14-15). התפללו לשיקום יחסים – אלוהים נאמן לענות ולרפא – ראו מה שהוא עושה עם עמו ישראל…
• הוא נאמן לקיים אותנו בכל הנוגע לפרנסה – מזון, לבוש ומחסה.
זה מעודד לדבר על הבטחות אלוהים לבית דוד ולבית הלוי, אך עלינו כל העת לזכור שעיני אלוהים באותה מידה גם על הפרט, עלי ועליך, ילדיו האהובים. כנושעים, אנו ילדי המלך והוא אינו עיוור או חרש לקריאתנו, זעקותינו, חולשותינו וצרכינו היומיומיים.
אלוהים הבטיח שהוא ישלים את שהתחיל בכל אחד מילדיו שאותם בחר להושיע (פיליפים א 6).
ג. הבטחותיו של אלוהים חזקות ונאמנות יותר מן המציאות שלנגד עינינו.
הבטחותיו של אלוהים נאמרו בשעה שיהודה נחרבת…
אם כן, מה יותר מציאותי?
הבטחת השיקום של אלוהים או המציאות העגומה שלעיני בני יהודה שמסירה כל תקווה?
אלוהים מלמדנו שמילתו היא המציאות שאותה עלינו לאמץ והיא התקווה שליבנו צריך להישען עליה.
סיכום פרק ל"ג.
1. בשעה שבני יהודה סופרים את הדקות האחרונות לפני שחומות העיר נבקעות וצבא בבל ישלים את ההרס, המוות והחורבן של רבים מבני יהודה, מפנה אלוהים את עיני שארית יהודה לעבר תוכניות העתיד הנפלאות שלו עבור עמו ישראל.
• אלוהים עתיד לרפא ולבנות מחדש את עמו כדי שיגשימו את היעוד שקבע להם עוד מבראשית – כוהנים בממלכתו

• אלוהים עתיד להחזיר את שארית ישראל לאדמתם המובטחת. גאולת ישראל הרוחנית וגאולת הנחלה המובטחת הם עסקת חבילה אחת שאינה ניתנת להפרדה.
• אלוהים עתיד לרפא את עמו מבחינה רוחנית – לסלוח לחטאיהם – כך שכל ישראל יוושע.
ובמי תלוי השיקום של יהודה וישראל?

• גואל ישראל, המשיח ישוע עתיד לשוב ולהקים את ממלכת אלוהים בארץ. בעת ההיא יהיה שלום ובטחון אמיתי בישראל וגם בעולם.

• אלוהים עתיד למלא את שהבטיח לבית דוד ולבית לוי. המשיח שהינו שורש לבית דוד ימלוך בישראל וכוהנים מבית לוי ישרתו בקודש.

• הבטחותיו של אלוהים בלתי ניתנות לשינוי! אלוהים אינו מתחרט על הבטחותיו.
שם המלך שנות מלכותו
חזקיה (דבר"ה לב 24-33, מל"ב כ' 1-11, ישעיה ל"ח 1-8). מלך יהודה 715-686 -. מלך 29 שנים
מנשה דבר"ה ל"ג 1-9, 697-642 – מלך 55 שנים
אמון (דבר"מב ל"ג 21-25) 642-640 – מלך שנתיים
יאשיהו (דבר"הב לד-לה, מל"ב כ"ב-כ"ג) 640-609 – מלך 31 שנים
יהואחז (דבר"ב ל"ו 1-4) מלך שךושה חודשים בשנת 609 –
יהויקים (דבר"ב ל"ו 5-8, ירמיה כ"ו 21-24) 609-598 – מלך 11 שנים
יהויכין (דברה"ב ל"ו 9-10, מל"ב כ"ד 15) 598-597 – מלך 3 חודשים ועשרה ימים
צדקיהו (דבר"ב ל"ו 11-16, ירמיה כא 3-7, ל"ב 1-5, מל"ב כה 1) 597-586 – מלך 11 שנים