ישעיה מ"ג
ישראל, אלוהים אוהב אותך!
פרק מג פותח במילה "וְעַתָּה". לכן המילים הבאות מהוות המשך לכתוב בפרק הקודם: מב 18-25. שם ה' מתאר את עיוורונו הרוחני של עבדו – עבד ה' בפסוקים הללו הוא עם ישראל.
את ההקדמה ניתן לסכם במילים אלו: "עם ישראל, אם אינך מבחין בחסד אלוהים לאורך כל ההיסטוריה וחיי היום יום – אתה חייב להיות עיוור!" (ראה גם פרק א 1-4).
ומה עושה אלוהים בתגובה? האם שכח את ישראל? זנחה לעולם?
פרק מג מתאר את אהבת אלוהים לישראל. התיאור מצביע על יחס אישי ואינטימי, יחס של אב לבנו.
ניתן לחלק את הפרק כדלקמן:
- ביטוי אהבתו וקרבתו של אלוהים לישראל – פסוקים 1-21.
- יחסו המזלזל של ישראל לאלוהים – פסוקים 22-28.
פרק מג פסוק 1:
"וְעַתָּה כה-אָמַר יְהוָה, בוֹרַאֲךָ, יַעֲקב וְיוֹצֶרְךָ, יִשְׂרָאֵל: אַל-תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ, לִי-אָתָּה."
הפסוק פותח בתיאור הדובר. הדובר הוא יהוה, בורא ויוצר עם ישראל. הנביא ממשיך ומציין שיוצר עם ישראל הוא גם גואלו.
הבה נכיר במדויק את "הבורא" הדובר לישעיהו:
א. יהוה = בורא ויוצר עם ישראל וגואלו: "… בּורַאֲךָ יַעֲקב, וְיוצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל… כִּי גְאַלְתִּיךָ…" (ישעיהו מג 1).
ב. יהוה = בראתי ויצרתי הכל לכבודי: "כּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו; יְצַרְתִּיו אַף־עֲשִׂיתִיו" (ישעיהו מג 7).
ג. יהוה = אני יהוה קדושכם בורא ישראל מלככם (ישעיהו מג 15; תהילים ב 2 ,6).
ד. יהוה = עַם־זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג 21).
ה. יהוה = "אַתֶּם (ישראל) עֵדַי… וַאֲנִי־אֵל" (ישעיהו מג 10, 12).
ו. ישוע = הכל נהיה על ידיו ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה (בשורת יוחנן א 1-5).
ז. ישוע = "…הַכּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ" (קולוסים א 16).
ח. ישוע = "וְתִהְיוּ עֵדַי …" (מעשי השליחים א 8).
מסקנה: מכיוון שעבד לא עובד שני אדונים, יוצא אם כן… הדובר – יהוה – הוא אלוהים הבן, הוא ישוע המשיח.
הבה נעשה את אותו תהליך של הכרה מקרוב, אך הפעם עם השוואת תכונתו של אלוהים כגואל, ראשון ואחרון:
א. יהוה = גואל ישראל – "… גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ, לִי־אָתָּה" (ישעיהו מג 1).
ב. יהוה = גואל, ראשון ואחרון – "כּה־אָמַר יהוה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וְגואֲלוֹ יהוה צְבָאוֹת, אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלוהִים" (ישעיהו מד 6).
ג. יהוה = ראשון ואחרון – "… אֲנִי־הוּא, אֲנִי רִאשׁוֹן, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן" (ישעיהו מח 12).
ד. ישוע = ראשון ואחרון – "… אֲנִי הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן וְהַחַי. הָיִיתִי מֵת וְהִנֵּה חַי אֲנִי לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְלִי מַפְתְּחוֹת שְׁאוֹל וָמָוֶת" (התגלות א 17-18).
מסקנה: הדובר – יהוה – הוא אלוהים הבן – אל שדי – ישוע המשיח.
לאחר שהוברר לנו שהדובר הוא אלוהים הבן, המושיע ישוע, הבה נלמד את דבריו לעמו:
"…אַל-תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ, לִי-אָתָּה."
התגובה הראשונה של אדם למצב מאיים – הגדול מכוחו או יכולתו המיידית – הוא פחד!
כשישעיהו הנביא אמר את המילים הללו, עם ישראל עמד מול איומים מבחוץ. אותם איומים יכלו להביא כליה על ישראל. והנה אלוהים אומר: "אַל-תִּירָא!" – מילותיו של אלוהים מצביעות על כך שהוא גדול מהאיום העומד מול ישראל. אלוהים מוכיח זאת במילים: "…כִּי גְאַלְתִּיךָ"; כלומר, "אני כבר הצלתי אותך מהאיום, עוד לפני שהתהליך התרחש." או, "אני מבטיח לך הצלחה, כך שהאיום לא יכחיד אותך" (ראה אותה הבטחה ליהושוע בפרק י 8, וליהושפט בדברי הימים ב פרק כ).
אלוהים ממשיך לתאר את יחסו הקרוב והאינטימי לעמו ישראל ואומר: "…קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי-אָתָּה."
המילים הללו מציינות קירבה ושייכות בדרגה ראשונה.
מכיוון שאלוהים יצר וברא את ישראל, הוא מציל את עמו, קורא בשמו ואומר שהעם שייך לו! אלוהים מציין כאן יחס של אב לבן שקיים בינו לבין עם ישראל.
הוכחה: "…הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק…" (מג 6); "בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלוהֵיכֶם" (דברים יד 1).
למרות שהבטחות אלה במקור מתייחסות לעם ישראל, הרי שהן נכונות לכל אחד שנקרא ילד של אלוהים.
כפרתו של ישוע המשיח נועדה ליהודי ולגוי כאחד. כל אדם המאמין בישוע כאדון ומושיע נחשב בעיני אלוהים כילדו:
"אֲבָל כָּעֵת, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אַתֶּם הָרְחוֹקִים בֶּעָבָר, נִהְיֵיתֶם קְרוֹבִים עַל־יְדֵי דַּם הַמָּשִׁיחַ"… "לָכֵן אֵינְכֶם עוֹד זָרִים אוֹ תּוֹשָׁבִים נָכְרִים, אֶלָּא בְּנֵי עִירָם שֶׁל הַקְּדוֹשִׁים וּבְנֵי בֵּית אֱלוהִים" (אפסים ב 13, 19).
כל מי שמכיר את ישוע כגואל ומעמיד את חייו לרשותו כקורבן חי, רצוי ומושלם, יכול לקרא לאלוהים – "אַבָּא, אָבִינוּ".
(רומים ח 15: "… קִבַּלְתֶּם רוּחַ הַמַּקְנָה מַעֲמָד שֶׁל בָּנִים, וּבְרוּחַ זאת אָנוּ קוֹרְאִים – אַבָּא, אָבִינוּ." רומים יב 1-2 "…תִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלוהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב. וְאַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלוהִים…")
מה עושה ישוע המשיח למען עמו וילדיו? (פסוקים 2-6, 16-17):
- כִּי תַעֲבוֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לא יִשְׁטְפוּךָ. כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לא תִבְעַר בָּךְ.
3. כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלוהֶיךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעֶךָ. נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם, כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ.
4. מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי, נִכְבַּדְתָּ, וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ; וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ.
5. אַל תִּירָא, כִּי אִתְּךָ אָנִי. מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ.
6. אוֹמַר לַצָּפוֹן: תֵּנִי! וּלְתֵימָן: אַל-תִּכְלָאִי! הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ! –
7. כל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו, אַף-עֲשִׂיתִיו.
8. הוֹצִיא עַם-עִוֵּר, וְעֵינַיִם יֵשׁ; וְחֵרְשִׁים, וְאָזְנַיִם לָמוֹ.
9. כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו, וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים – מִי בָהֶם יַגִּיד זאת, וְרִאשׁוֹנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ; יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ, וְיִשְׁמְעוּ וְיאמְרוּ אֱמֶת.
10. אַתֶּם עֵדַי, נְאֻם-יְהוָה, וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי, לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי-אֲנִי הוּא – לְפָנַי לא-נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרַי לא יִהְיֶה.
11. אָנוֹכִי אָנוֹכִי, יְהוָה, וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ.
12. אָנוֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי – וְאֵין בָּכֶם זָר; וְאַתֶּם עֵדַי, נְאֻם-יְהוָה, וַאֲנִי-אֵל.
13. גַּם-מִיּוֹם אֲנִי הוּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל; אֶפְעַל, וּמִי יְשִׁיבֶנָּה?
14. כה-אָמַר יְהוָה גוֹאַלְכֶם, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה, וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם, וְכַשְׂדִּים, בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם.
15. אֲנִי יְהוָה קְדוֹשְׁכֶם, בּוֹרֵא יִשְׂרָאֵל, מַלְכְּכֶם.
16. כה אָמַר יְהוָה, הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ, וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה,
17. הַמּוֹצִיא רֶכֶב-וָסוּס, חַיִל וְעִזּוּז: יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ בַּל-יָקוּמוּ, דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ.
אלוהים מתאר את האיומים המפחידים ביותר: מים, אש ועמים חזקים ומאיימים! אך הוא מציין שהצלתו מובטחת לישראל.
האם יש ממש בהבטחותיו של אלוהים?
א. אל שדי, ישוע המשיח, הלך לפני עם ישראל במדבר ופתח להם את ים סוף מפני צבא מצרים (שמות יג – יד).
ב. אלוהים עצר את זרימת מי נהר הירדן ואיפשר לעמו את הכניסה לארץ ההבטחה (יהושוע ג).
ג. הגואל בעצמו היה עם שלושת רעיו של דניאל (עזריה, חנניה ומישאל) בכבשן האש, וריח העשן אף לא עלה בהם (דניאל ג).
ד. יהוה מוכן להקריב את חיי העמים האחרים – ובלבד שחייך יובטחו! אלוהים היכה במצרים והשמיד את צבאה בים. גם את צבא אשור השמיד למרגלות חומות ירושלים. (הנביא מציין את מצרים, כוש וסבא; שלושתם – צאצאי חם. והוא, חם, צריך להיות משרתו של שם. ראה בראשית ט, י).
סיבה נוספת לציון אש ומים: עמי העולם – עובדי האלילים – האמינו שקיים אל לכל אחד ממרכיבים אלו. בדרך זו אלוהים אומר: אני עליון לכולם. רק אני אל, ואין אחר! (פסוקים 10-12).
במילים אלו, אלוהים מציין שכל השאר הם פרי דמיון:
"אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלוהִים" (מד 6).
בתיאורים של עזרה במים ובאש, אלוהים מלמדנו שהוא אתנו בכל איום או קושי. אלוהים מודע למבחני חיינו ושומע את זעקת הבודד. בכל קושי הוא אומר: 'אני אתך, אני מכיר אותך אישית, אל תירא, כבר ניצחתי בשבילך'.
האם אנו מזהים את קולו של אבינו כשהוא מדבר אלינו דרך דברו? האם אנו מאמינים לו? האם אנו מוכנים ללכת בדרך הצדק, הקדושה והטוהר כדי לוודא שהבטחותיו אמת? אם כן, אז מובטח לנו הניצחון.
בפסוק 4 הנביא מציין את אחד מהמניעים לעזרתו הבלתי מוגבלת של אלוהים:
"מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי, נִכְבַּדְתָּ, וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ…" – מכיוון שאתה יקר לי, אני מכבד אותך, אני אוהב אותך!
בספר דברים ז 6-7 אומר אלוהים את הסיבות לבחירת עם ישראל:
א. אתם המעטים מכל העמים,
ב. הבטחתי לאבותיכם,
ג. אני אוהב אתכם.
ניתן להתווכח על סעיפים א, ב, אך סעיף ג משתיק כל טענה. לא מדובר על היגיון או נוסחה לוגית, אלא על רגש וקרבה. משפט זה מבטיח ששום טענה הגיונית נגד ישראל או כל אחד הנקרא 'ילדו של אלוהים', יכולה לשנות את הבטחתו ויחסו של אלוהים כלפיו (ראה זכריה ג 1-10): "גם אם יוכיחו לי שילדיי רעים, הדבר לא ישנה את עובדת היותם ילדיי, את אחריותי כאב, ואת אהבתי כלפיהם!" – איזו הבטחה נפלאה נותן לנו אבא שבשמים, אל שדי, המשיח.
בפסוקים 5-6 אלוהים שוב חוזר ואומר: "אַל תִּירָא, כִּי אִתְּךָ אָנִי…"
למרות שעם ישראל עומד להילקח לגלות ולהתפזר בין העמים, אלוהים מבטיח להיות עמו גם שם! (כנגד התפיסה האלילית הטוענת שאליל מוגבל לאזור מסוים). הגלות תהיה זמנית, ואלוהים עתיד לאסוף את ילדיו מכל התפוצות בחזרה לארץ ההבטחה.
למרות שאלוהים כבר הוכיח את ריבונותו בהשמדת אימפריות והחזרת בני ישראל לארצם, הרי שהתהליך עוד לא הסתיים. בפסוק 6 הנביא מתאר אירוע שיתגשם במלואו בעת חזרתו של המשיח ארצה – בסיום תקופת צרת יעקב.
בפרק סג 1-6 ניתן לנו תיאור מפורט יותר. ישעיהו מתאר את המשיח המקבץ את נדחי ישראל מאזור דרום הארץ (תימן = דרום).
במהלך תקופת הצרה הגדולה, ירדוף צר המשיח את שארית ישראל. השארית תמצא מחסה במדבר, באדום, ולכן המשיח מתואר כ"בא מאדום" (דרום הארץ) עם שארית ישראל המשוחררת (ראה התגלות יב 6: "וְהָאִשָּׁה בָּרְחָה לַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר שָׁם הוּכַן לָהּ מָקוֹם מֵאֵת הָאֱלוהִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַלְכְּלוּהָ שָׁם אֶלֶף וּמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים יוֹם).
המשיח אינו זונח את אלו שברא וקרא להם בשם. הוא ילך עד לקצה בריאתו על מנת לאסוף את הבודד והאובד. המשיח עושה זאת לכל אלו הקוראים בשמו.
בשם מי אתה קורא? לאיזה שם אתה שייך?
ס י כ ו ם :
- הדובר את מילות הבטחה הנפלאות הללו הוא לא אחר מאשר משיח ישראל, אל שדי, ישוע המשיח.
- יחסו של המשיח ישוע לישראל – לאלו הקוראים בשמו – הוא יחס של אב לילדיו. יחס זה שווה ליהודי ולגוי הנכנעים לישוע המשיח כאדון ומושיעם מהחטא.
- ישוע המשיח אוהב אותי, נמצא עמי – ולכן, אין לי ממה לפחד! ישוע המשיח נמצא עמי בכל קושי וצרה ומבטיח לי ניצחון, כל עוד אני שומע ומציית לדברו.
מה איתך?
מי הבורא
א. יהוה = בורא ויוצר עם ישראל וגואלו: "… בּורַאֲךָ יַעֲקב, וְיוצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל… כִּי גְאַלְתִּיךָ…" (ישעיהו מג 1).
ב. יהוה = בראתי ויצרתי הכל לכבודי: "כּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו; יְצַרְתִּיו אַף־עֲשִׂיתִיו" (ישעיהו מג 7).
ג. יהוה = אני יהוה קדושכם בורא ישראל מלככם (ישעיהו מג 15; תהילים ב 2 ,6).
ד. יהוה = עַם־זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג 21).
ה. יהוה = "אַתֶּם (ישראל) עֵדַי… וַאֲנִי־אֵל" (ישעיהו מג 10, 12).
ו. ישוע = הכל נהיה על ידיו ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה (בשורת יוחנן א 1-5).
ז. ישוע = "…הַכּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ" (קולוסים א 16).
ח. ישוע = "וְתִהְיוּ עֵדַי …" (מעשי השליחים א 8).
מסקנה: הדובר – יהוה – הוא אלוהים הבן, הוא ישוע המשיח.
תכונתו של אלוהים כגואל, ראשון ואחרון:
א. יהוה = גואל ישראל – "… גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי־אָתָּה" (ישעיהו מג 1).
ב. יהוה = גואל, ראשון ואחרון – "… וְגואֲלוֹ יהוה צְבָאוֹת, אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן…" (מד 6).
ג. יהוה = ראשון ואחרון – "… אֲנִי־הוּא, אֲנִי רִאשׁוֹן, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן" (ישעיהו מח 12).
ד. ישוע = ראשון ואחרון – "… אֲנִי הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן וְהַחַי. הָיִיתִי מֵת וְהִנֵּה חַי אֲנִי לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים…" (התגלות א 17-18).
מסקנה: הדובר – יהוה – הוא אלוהים הבן, אל שדי, ישוע המשיח.