ישעיה פרק א'
לפני שאתחיל בלימוד הפסוקים מספר ישעיה, עלינו להבין עיקרון חשוב שאנו חייבים להעמיד לנגד עינינו לאורך כל לימוד התנ"ך:
כל התורה, הנביאים והכתובים מתמקדים בתכלית הופעתו של המשיח.
ישועת בני האדם מקללת החטא היא התכלית של כתיבת כל דבר אלוהים.
לפיכך, כל כותבי דבר אלוהים הכניסו לכתביהם המושרים על ידי רוח אלוהים, את נתוני הזהות ופועלו של המשיח המבורך. כל זאת כדי שיראי אלוהים יזהו, יכירו ויאמינו במושיעם וגואלם – ישוע המשיח.
לראיה:
האדון ישוע המשיח אמר לשני האנשים שאותם ליווה לעמאוס (לוקס כד 25-27): "…הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דברו הנביאים! הרי על המשיח היה לסבול את כל זאת ולהיכנס אל תפארת כבודו!". הוא החל ממשה ומכל הנביאים ובאר להם את הדברים המכוונים אליו בכל הכתובים."
לוקס מעניק דוגמא נפלאה נוספת בפרק טז 27-31:
מדובר במקרה בו אלעזר העני מת ונשלח לחיק אברהם, והעשיר שהתענג כל יום במותרות, והיה עיוור וחרש לצרכי הנזקק, נפטר ונשלח לסבל בשאול.
מן השאול העשיר מבקש מאברהם אבינו שישלחו מישהו אל אחיו כדי שיזהירו אותם, לבל גם הם יגיעו לשאול.
אברהם אבינו ענה לו ואמר: "…יש להם משה והנביאים, שישמעו בקולם.
אמר האיש, 'לא, אבי אברהם. אם ילך אליהם אחד מן המתים, יחזרו בתשובה'.
אמר לו אברהם: אם אינם שומעים אל משה ואל הנביאים, לא ישתכנעו גם אם יקום אחד מעם המתים'."
לאור הכתוב, עלינו לשאול את עצמינו בכל פעם שאנו לומדים ספר בכתבי הקודש או קטע מספר:
איך הספר הזה או הקטע הנדון עומד במסר המרכזי של דבר אלוהים ותוכנית הישועה?
איך הספר והקטע מהווים סמל, צל, תבנית והדרכה לאופיו, זהותו, תכלית הופעתו ותוכנית הישועה במשיח ישוע?
לדוגמא:
א. בפרק ב הנביא ישעיה מנבא אודות מלכות המשיח בארץ באחרית הימים.
ב. בפרק ז ישעיה מנבא אודות לידתו העל טבעית של המשיח עמנואל מבתולה.
ג. בפרק נג ישעיה הנביא מנבא אודות הופעתו הראשונה של המשיח ומות הכיפורים שלו עבור חטאי בני האדם.
באותו אופן פעלו נביאים אחרים.
ירמיה הנביא בפרק ב מבקר את העם על כי עזבו מקור מיים חיים בעבור בורות ריקים שאינם יכולים להחזיק מים…והנה בספר הב"ח האדון ישוע טוען שהוא מקור מים חיים – יוחנן ז 37-39, וכן הוא הצור שממנו שתו בני ישראל במדבר.
בפרק לא ירמיה מנבא על הברית החדשה…האדון ישוע אמר שהוא מקימה בדמו – מתי כו 28. ראה גם אל הקולוסים ב 16-17, אל הגלטים ג 23-25, ד 1-11.
כעת כשאנו מבינים את תכלית ספרי הנביאים, הבה נלמד את ספר הנביא ישעיה, ונהיה רגישית למצא את הנבואות אודות המשיח.
פרק א, פסוקים 1-9
בשיעור שעבר התחלנו בפרק ו, מכיוון שפרק זה מציין את האירוע שבו ראה ישעיהו הנביא את אלוהים בהיכלו השמימי. הנביא קיבל את השליחות לבשר לעם ישראל את דבר אלוהים, הכולל: אזהרות הנובעות מדחיית אלוהים, הדרכה לתשובה, סליחת אלוהים וחסד ישועתו לעמו ולשאר עמי הגויים.
פרק א 1-9:
1 "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם; בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ, יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה׃
2 שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יהוה דִּבֵּר; בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי׃
3 יָדַע שׁוֹר קונֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לא יָדַע, עַמִּי לא הִתְבּוֹנָן׃
4 הוֹי גּוֹי חוטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֹן, זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת־יהוה, נִאֲצוּ אֶת־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזורוּ אָחוֹר׃
5 עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל־ראשׁ לָחֳלִי, וְכָל־לֵבָב דַּוָּי׃
6 מִכַּף־רֶגֶל וְעַד־ראשׁ אֵין־בּוֹ מְתום, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לא־זורוּ וְלא חֻבָּשׁוּ, וְלא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן׃
7 אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אוכְלִים אותָהּ, וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים׃
8 וְנוֹתְרָה בַת־צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה׃
9 לוּלֵי יהוה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט, כִּסְדום הָיִינוּ, לַעֲמורָה דָּמִינוּ."
ישעיהו בן-אמוץ פעל בין השנים 739-690 לפני הספירה במהלך מלכותם של מלכי יהודה: עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו. נביאים בני זמנו היו: עמוס, הושע ומיכה.
ישעיהו הנביא פותח את דבריו בזעקת הכאב של אלוהים בכבודו ובעצמו! זעקתו של אלוהים היא לשמים ולארץ – לכל החיים על פני היקום – כביטוי לציין דבר שהוא בלתי אפשרי מבחינה הגיונית. תופעה שההגיון אינו מסוגל לעכל.
מה כל-כך כואב לאלוהים?
"בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי…" אלוהים כאילו אומר לכל העמים: "ראו, בחרתי עם למלא משימה ייחודית, והנה ההפך קורה! בחרתי עם שיציג אותי בנאמנות לפני כל שאר העמים ויקרב אותם אליי, שיהווה דוגמה, והנה ההפך מתרחש!" (שמות יט 5-6 ׃ "וְעַתָּה, אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקולִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־בְּרִיתִי; וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־הָעַמִּים, כִּי־לִי כָּל־הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ").
הפסוק "בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי…" מכיל נתונים רבים וחשובים:
א. בני ישראל נחשבים כבנים בעיני אלוהים.
ב. אלוהים גידל ורומם – נתן כבוד והעניק מעמד רם לבני ישראל לעומת שאר בני העולם.
ג. בני ישראל, בני אלוהים פשעו נגדו.
כבר בפסוק הראשון, שבו ישעיהו הנביא פונה לעם ישראל, הוא מודיע להם שהחטא שביצעו כמוהו כהפרת הדיבר הרביעי: "כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ; לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר־יהוה אֱלוהֶיךָ נותֵן לָךְ" (שמות כ 12).
למרות שהפרת כל אחד מעשרת הדיברות הנו מעשה חמור, ראוי לזכור שהדיבר הזה הוא היחידי שבו התמורה מוזכרת בהמשך הפסוק: "… לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר־יהוה אֱלוהֶיךָ נותֵן לָךְ." במילים אחרות: "מכיוון שפשעת נגד אביך, ימיך על האדמה ספורים."
מה הפשע הגדול שעליו מתלונן אלוהים?
פסוק 4:
"… עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, נָזוֹרוּ אָחוֹר."
א. "עָזְבוּ אֶת-יְהוָה"; הם חדלו לשמור את דברו ולבטוח בו, ואף פנו לאלילים (ראה תקופת אליהו הנביא במבחן המזבחות על הר הכרמל).
ב. "נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל"; ביזו וחיללו את אלוהים, את משיחם ("קדוש ישראל", אחד משמות המשיח, מוזכר כ- 25 פעמים בספר).
ג. "נָזוֹרוּ אָחוֹר"; נבדלו לחלוטין מאלוהים – התנזרות מלאה מכל מה שמזוהה עם אלוהים ושייך לו.
במילים פשוטות: עם ישראל – בני אלוהים – מתכחשים לאביהם, לקדוש ישראל.
- מדוע עם ישראל התכחש לאלוהים? האם אלוהים היה כל-כך רע? – לא!
- האם המסר שאלוהים נתן בפי נביאיו היה כל-כך מסובך? – לא!
- האם אלוהים דרש יותר מידי? – לא!
אלוהים תיאר את הפשטות והבהירות של יחסיו עם בניו ישראל בפסוק 3:
"יָדַע שׁוֹר קונֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לא יָדַע, עַמִּי לא הִתְבּוֹנָן."
השור מכיר את אדונו והוא נכנע לו. המילה 'יָדַע' מתארת מצב מתמיד: השור כל הזמן כנוע לאדונו לאחר שהכירו.
החמור יודע את אבוס בעליו, הוא מזהה את כלי ההאכלה שאדונו מתקין לו ומבין שהאוכל ניתן לו מבעליו. מסיבה זו, החמור נכנע לבעליו ונושא את משאותיו.
לעומת הבהמות המכירות תודה ונכנעות לאדוניהן, עם ישראל אינו מכיר תודה, הוא מתכחש ואף פוגע ביד המגינה עליו והמספקת לו את צורכי חייו.
ומה עשה ועושה אלוהים בנידון? איך אלוהים חינך את בניו למען ישמעו לו וייכנעו לו כבנים?
פסוקים 5-9:
5 "עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל־ראשׁ לָחֳלִי, וְכָל־לֵבָב דַּוָּי׃
6 מִכַּף־רֶגֶל וְעַד־ראשׁ אֵין־בּוֹ מְתום, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לא־זורוּ וְלא חֻבָּשׁוּ, וְלא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן׃
7 אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אוכְלִים אותָהּ, וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים׃
8 וְנוֹתְרָה בַת־צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה׃
9 לוּלֵי יהוה צְבָאוֹת, הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט; כִּסְדום הָיִינוּ, לַעֲמורָה דָּמִינוּ."
אלוהים מביע את ייאושו מעם ישראל.
פסוק 5: לא נשאר אף לא אחד מכם עם ראש או לב נקי.
פסוק 6: הכיתי אתכם בכל המקומות ובכל העונשים. אם עם ישראל יתואר כגוף האדם, אז ניתן לדמות את עונשי אלוהים בדרך זו: "גופכם כל הזמן מלא בפצעים טריים שאינם מטופלים." הנביא אומר זאת כדי ללמדנו שעם ישראל לא חוזר בתשובה לזמן ממושך, אלא באופן תמידי מתרחק מאלוהים ולכן המכות כל הזמן טריות ומוצדקות.
פסוקים 7-9: עונש אלוהים לא רק התבטא בפגיעה אישית בבני ישראל, אלא אף בארץ ישראל. גלויות שבאו על העם, ערים שוממות, ערים שרופות, זרים היושבים בנחלות ההבטחה, ארץ שוממה במקום ארץ זבת חלב ודבש, הם חלק מעונש אלוהים בגלל דחיית קדוש ישראל, בגלל התכחשות עם ישראל למושיעו.
באיזה עונש נוסף אוכל להעניש אתכם? – "וְנוֹתְרָה בַת־צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה." בת ציון תיוותר בודדה וקטנה כמו בקתה בשדה קישואים.
למה הכוונה? – מכיוון שקישואים או מלפפונים צומחים כשיחים נמוכים, הרי שהבקתה נראית כמו 'שערה על ראש קרח'. כך תדולל ישראל עד שיישאר ממנה רק שריד בודד.
בפסוק 9 הנביא מציין שאם אלוהים לא היה משאיר שריד מישראל, עם ישראל היה נכחד מעל פני האדמה כמו תושבי סדום ועמורה (בראשית יט).
מדוע שאלוהים ישאיר שריד מישראל?
הרי הוא מתאר את עם ישראל כבנים כה סוררים עד כי שום עונש אינו מספיק גדול וקשה כדי להביא לכניעתם לפניו. אלוהים משאיר שארית מישראל לא מכיוון שאנו טובים, אלא רק בגלל נאמנותו להבטחותיו שניתנו לאבותינו. – לדוגמה:
בראשית יז: הבטחת ה' לאברהם שזרעו יירש את ארץ ההבטחה כברית עולם.
דברים ז: אלוהים בחר בעם ישראל להיות עם סגולה:
- בגלל היותם מעטים מבין העמים;
2. מאהבתו את עם ישראל;
3. על מנת לקיים את השבועה שנשבע לאבותינו.
אלוהים אף ציין שהוא שומר את הבטחותיו. הוא כרת בריתות ונתן הבטחות על מנת להבטיח את:
א. קיום בני האדם
ב. קיום עם ישראל
ג. ישועת בני האדם
הבטחותיו של אלוהים, ולא הצלחותינו, הנם תקוותם של בני האדם, מכיוון שאלוהים אינו מפר הבטחות. מסיבה זו אלוהים משאיר שריד לישראל.
פסוק 9 מכיל אמת נוספת שהרבה גויים אוהבים לסלף או לשכוח: הקהילה – גוף המשיח (קרי, גויים ויהודים המאמינים בישוע כאדון ומושיע) מעולם לא החליפה את ישראל לצמיתות. עם ישראל נענש בגלל סירובו להיכנע לישוע, לקדוש ישראל (בשורת לוקס יט 41-44). בזמן שעם ישראל מסרב להיכנע, הקהילה – גוף המשיח – הבנויה מיהודים וגויים מאמינים, עושה את המשימה שעם ישראל צריך היה לעשות: "להיות אור לגויים וממלכת כוהנים". בדרך זו הבשורה וההדרכה לישועת אלוהים לא נפסקים. שאול השליח דן באותו העניין באיגרת ששלח למאמינים ברומא (פרק יא) וסיכם את הנושא במילים אלו:
"הַאִם נָטַשׁ אֱלוהִים אֶת עַמּוֹ? בְּשׁוּם פָּנִים לא!"
בהמשך, נלמד פסוקים רבים המתארים אמת זו.
ל ס י כ ו ם :
כשאנו מביטים על מצב עם ישראל היום, אנו יכולים לומר שדבר לא השתנה:
- עם ישראל אינו מהווה דוגמה לעצמו ולא לשאר העמים.
- עמים זרים תובעים בעלות על אדמה שאלוהים הבטיח לישראל.
- עם ישראל סובל מתחלואים כלכליים, ביטחוניים ורוחניים.
- עם ישראל מהווה מטרה ללעג בין העמים.
מדוע?
- מכיוון שעד היום קדוש ישראל, ישוע המשיח, אינו מקובל בתוך עמו, בין ילדיו הבכורים.
- מכיוון שעד היום עם ישראל מתכחש לאחד המאכיל אותו ומספק לו רוח חיים.
- עם ישראל נענש מכיוון שאינו מכבד את אביו שבשמים.
המצב הזה ישתנה כאשר עם ישראל יביט לעבר האחד שדקר וייכנע לו. את היום הזה חוזה הנביא זכריה בפרק יב 10:
"וְשָׁפַכְתִּי עַל־בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו, כְּמִסְפֵּד עַל־הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל־הַבְּכוֹר."
ומה לגבינו כקהילה – כגוף המשיח?
- שאול השליח באיגרת ששלח לקהילה ברומא (פרק ח 14-17) מלמדינו שמעמד המאמינים בישוע הוא מעמד של בנים לאלוהים.
- כמו שאלוהים דורש ציות מישראל, הוא דורש ציות מהקהילה אשר איבריה הם יהודים וגויים מאמינים.
- כמו שלישראל נחלה ארצית, כך לקהילה נחלה שמימית.
- כמו שאלוהים מחנך וממשמע את ישראל, כך הוא גם מחנך וממשמע את הקהילה.
- אלוהים לא עושה פרוטקציות! אם אנו לא מטפלים מיד בחטאים בחיינו, הוא הבטיח שיעניש אותנו אפילו עד מוות (ראשונה לקורינתים יא).
- לכן, כמו שאנו מתפללים שעם ישראל יחזור בתשובה לישוע, כך גם עלינו להתפלל שנשמור על עדות טהורה כדי שאלוהים יתפאר בחיינו.
פרק א, פסוקים 10-20
א. איך משמחים את אלוהים
ב. קריאה לחזרה בתשובה אמיתית
לפתיחה נקרא את מיכה ו 6-8, ג 11:
"בַּמָּה אֲקַדֵּם יהוה, אִכַּף לֵאלוהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה׃ 7 הֲיִרְצֶה יהוה בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי־שָׁמֶן; הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי׃ 8 הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב; וּמָה־יהוה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלוהֶיךָ"; …
ג 11 "רָאשֶׁיהָ בְּשׁוחַד יִשְׁפּוטוּ, וְכהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסומוּ; וְעַל־יהוה יִשָּׁעֵנוּ לֵאמר, הֲלוֹא יהוה בְּקִרְבֵּנוּ, לא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה."
בשיעור שעבר למדנו את פתח דברי ישעיהו הנביא לעמו ישראל. הוא ביטא את כאבו וצערו של אלוהים על מרדנותם וחוסר אמונתם של בני ישראל. ישעיהו תיאר את בני ישראל כבנים שאינם מכבדים את אביהם ולכן העונשים הבאים עליהם מוצדקים ונועדים לחנכם (ראה הפרת הדיבר הרביעי – "כבד את אביך ואת אמך…").
ישעיהו מבהיר שיש תקווה לישראל, שריד יוותר; לא מפאת קדושתנו והצלחותינו, אלא מפאת הבטחת אלוהים לאבותינו ועמידתו בקיום הבריתות שכרת עמם. יש עתיד לישראל, יהיה לו כבוד ואף ישרת את אלוהים בכבוד – אך כל זאת רק לאחר שישראל יכבד וייכנע לקדוש ישראל – ישוע המשיח מושיעו.
פסוקים 10-20:
10 "שִׁמְעוּ דְבַר־יהוה קְצִינֵי סְדום; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלוהֵינוּ עַם עֲמורָה׃
11 לָמָּה־לִּי רוב־זִבְחֵיכֶם יאמַר יהוה, שָׂבַעְתִּי עולוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לא חָפָצְתִּי׃
12 כִּי תָבואוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי, מִי־בִקֵּשׁ זאת מִיֶּדְכֶם רְמוס חֲצֵרָי׃
13 לא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת־שָׁוְא, קְטורֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי; חודֶשׁ וְשַׁבָּת קְרא מִקְרָא, לא־אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה׃
14 חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטורַח; נִלְאֵיתִי נְשׂא׃
15 וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם, גַּם כִּי־תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שׁומֵעַ; יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ׃
16 רַחֲצוּ הִזַּכּוּ, הָסִירוּ רועַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי; חִדְלוּ הָרֵעַ׃
17 לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה׃?
18 לְכוּ־נָא וְנִוָּכְחָה יאמַר יהוה; אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם־יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃
19 אִם־תּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם; טוּב הָאָרֶץ תּאכֵלוּ׃
20 וְאִם־תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם; חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יהוה דִּבֵּר."
בפסוק 10 ישעיהו הנביא אומר לעם ישראל איזה ציון הם קיבלו ברמה הרוחנית; הוא משווה אותם לבני סדום ועמורה. הסיבה: כמו שבסדום ועמורה אלוהים לא קיבל כבוד או דריסת רגל בלב האנשים, כך בישראל אלוהים אינו רצוי ואף נדחה.
השוואה זאת היא גם אזהרה: אם לא יחול שינוי בעם, עונש אלוהים עתיד לבוא על ישראל כפי שלא פסח על סדום ועמורה. במילים אחרות – מצבה של ישראל מבחינה רוחנית לא יכול להיות גרוע יותר. הציון הוא: כישלון!
בפסוקים 11-15 ישעיהו מפרט את האופן שבו עם ישראל מנסה לרצות את אלוהים:
- אלוהים ציווה להעלות קורבנות,
. . . והנה, העם עושה זאת ואף מעלה מגוון ומבחר עשיר של זבחים: שוורים, כבשים עיזים – קרבנות וזבחים המצביעים על עושר והקרבה יקרה מבחינה כספית. - אלוהים ציווה לעלות לבית המקדש שלוש פעמים בשנה,
. . . והנה, העם באמת עולה על מנת להופיע בפני אלוהים. - אלוהים ביקש להביא מנחות – לא לבוא בידיים ריקות,
. . . והנה, כולם מביאים מתנות. - אלוהים ציווה להעלות קטורת,
. . . והנה, הקטורת הריחנית ביותר מוקרבת לו. - אלוהים ביקש להתאסף ולחגוג בקריאה את דברו,
. . . והנה, הם לא יפספסו אפילו לא מפגש אחד. - אלוהים קבע מועדים לחגים,
. . . ואין כמו עם ישראל לחגוג את החגים במועדם ברוב תפארת. - אלוהים ביקש שישוחחו עמו,
. . . והם אכן פורשים את כפיהם לתפילה.
שימו לב:
עם ישראל ממלא בקנאות דתית אחר כל המצוות הפולחניות שאלוהים ציווה לעשות במסגרת תורת משה. – ותגובת אלוהים לאותה עשייה פולחנית היא: "לא רוצה את זבחיכם, לא רוצה לראות את פניכם, לא מעוניין במתנותיכם, לא סובל את אספותיכם; חגיכם הפכו לטורח, ותפילותיכם תועבה."
מדוע?
אלוהים דוחה את מעשי הפולחן של עם ישראל מכיוון שהעם חשב שדיוק דתי ופאר פולחני מחפים על חטא, פשע, חוסר צדק וחוסר אמונה. הם מביאים זבחי תודה וקורבנות מרשימים, בעוד ידיהם נוטפות דם של חוסר צדק ועושק החלש והעני.
ישוע המשיח התמודד עם אותה תופעה שבה הפרושים והסופרים מתרברבים ביהדותם ובאדיקות שמירת מצוות, בעוד לבם אינו נתון לאלוהים ואינם מכירים שהדובר אליהם הוא אלוהים בכבודו ובעצמו.
ישוע אמר להם (מתי כג 27-28):
"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי דּוֹמִים אַתֶּם לִקְבָרִים מְסֻיָּדִים הַנִּרְאִים יָפִים מִבַּחוּץ וְאִלּוּ תּוֹכָם מָלֵא עַצְמוֹת מֵתִים וְכָל טֻמְאָה. כָּךְ גַּם אַתֶּם: מִבַּחוּץ אַתֶּם נִרְאִים צַדִּיקִים לְעֵינֵי הַבְּרִיוֹת, אֲבָל בִּפְנִים מְלֵאֵי צְבִיעוּת וְעָוֶל."
אלוהים אינו רק דוחה את הפולחן הריקני, אלא כואב וסובל ממנו.
בתהילים סו 18 כתוב:
"אָוֶן אִם־רָאִיתִי בְלִבִּי; לא יִשְׁמַע אֲדונָי";
במשלי כא 27 נאמר:
"זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה; אַף, כִּי־בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ",
ובמשלי כח 9:
"מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמועַ תּוֹרָה, גַּם־תְּפִלָּתוֹ, תּוֹעֵבָה."
בתגובה אלוהים אומר: "אתם לא מעוניינים לשמוע לי, ולכן מעשיכם אינם ערבים לי!"
שאול המלך למד את העיקרון הזה (שמואל א טו 22-23):
"וַיּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעולוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמועַ בְּקוֹל יהוה; הִנֵּה שְׁמועַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים; כִּי חַטַּאת־קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר; יַעַן, מָאַסְתָּ אֶת־דְּבַר יהוה, וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ."
במקום לציית לדבר אלוהים ולהשמיד את עמלק וכל אשר לו, שאול הפר את הפקודה והשאיר בחיים את המלך אגג, את הצאן והבקר. הוא אף העלה חלק מהצאן כזבח תודה לאלוהים. אך אלוהים אמר לו דרך שמואל הנביא כי הוא דוחה את אותו הזבח; עדיף ציות לדברו מאשר זבח יקר. שאול המלך הפסיד את המלוכה בגלל חוסר ציות לדבר אלוהים.
חוסר הציות היווה אינדיקציה לחוסר אמונה.
אלוהים לא רק הצביע על החטא והפשע, אלא גם הנחה את העם איך לתקן את מעשיהם. בפסוקים 16-17 אלוהים מדריך את העם להבין מהו זבח רצוי בעיניו:
"רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ הָסִירוּ רוֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי; חִדְלוּ הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ, שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה."
במקום להתעסק בחגיגות, התעסקו בחקר הנפש – "רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ". מילים אלה אינן ציווי להתקלח ולהתבסם, אלא לחקור את הנפש ולטהר כל חטא ורשע הנמצאים בלב ובמוח. מונחים אלו היו מובנים לבני ישראל. "רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ" הצביעו על ניקיון רוחני הנעשה בנפש האדם: "התחילו מבפנים, היופי הפנימי, הרוחני הנו הבסיס לפעולות חיצוניות."
אלוהים אומר שלימוד נכון הנו כזבח רצוי אשר עוזר לנו לדעת את רצונו ואת הדרך לחיות חיים מבורכים ופוריים.
במקום להתמקד בעצמכם, הביטו סביב והיו רגישים לצדק ומשפט, לצרכים של החלשים, ליתום ולאלמנה. טיפול נכון וצודק בחלשים שבעם מוכיח את קרבתכם לאלוהים, את אמונתכם וביטחונכם בו.
אַשְּׁרוּ חָמוֹץ [חמוץ = דבר עוול; תהילים עא 4: מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ] – ליישר את העוול. במקום לדאוג ליופי החיצוני, הגיע הזמן שתתחילו לטפח את היופי הפנימי!
ישעיהו לא היה הנביא היחידי עם המסר הזה, אלוהים נתן את אותן המילים גם בפי הנביאים עמוס ומיכה, שהיו בני זמנו של ישעיהו.
מיכה ו 6-8, ג 11; עמוס ה 20-25:
"הֲלא־חושֶׁךְ יוֹם יהוה וְלא־אוֹר; וְאָפֵל וְלא־נוגַהּ לוֹ; שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם; וְלא אָרִיחַ בְּעַצְּרותֵיכֶם. כִּי אִם־תַּעֲלוּ־לִי עולוֹת וּמִנְחותֵיכֶם לא אֶרְצֶה; וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לא אַבִּיט; הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ; וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לא אֶשְׁמָע; וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן; הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם־לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל."
י י ש ו ם :
א. למרות שהמסר הראשוני הוא לעם ישראל, הרי שהלקח מתאים גם לנו היום.
גם היום ישנם מאמינים החושבים שחברות בארגון משיחי, עבודה במשך שעות רבות בקהילה, נוכחות ללא דופי בכל אסיפה, הם היופי שאותו אלוהים מחפש ובו מסתפק. – טעות!
- מאז ומתמיד אלוהים דרש שפעולתו תיבנה על לב טהור והכרה אישית של המושיע ורצונו.
- מאז ומתמיד הבסיס לכל פעולה מבורכת היא יחס טהור ונקי עם אלוהים.
- טוב להיות עסוק בפעילויות של הקהילה, אך יחס אישי וטהור עם אלוהים הנם הצעד הראשון והבסיסי.
ב. ישנם הבקיאים באוצר המילים המשיחי אך עקרים בכל הנוגע ליישום דבר אלוהים בחייהם. אוצר מילים משיחי אינו מכפר על חטאים. אלוהים יברך את עמלנו כאשר ישוע המשיח הוא באמת אדון בחיינו.
בפסוקים 18-19 ישעיהו מציין את הטוב שאלוהים מבטיח לאלו השומעים לעצתו:
"… אנקה כל חטא בכם, גם את החטא המלוכלך ביותר!"
"לְכוּ־נָא וְנִוָּכְחָה יאמַר יהוה: אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם־יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. אִם־תּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תּאכֵלוּ."
ראו את גודל חסדו של אלוהים. הוא לא אומר להם שיש גבול לחסדו, אלא הוא מוכן לסלוח כל חטא אילו רק יחזרו בתשובה כנה. אלוהים מסוגל לשנות כל פושע וחוטא – לצדיק וקדוש.
רבותיי, הניקיון הזה אינו זול! הניקוי מהחטאים עלה לאלוהים בדם יקר – בדמו שלו:
ישעיהו נג 6:
"כֻּלָּנוּ כַּצּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ."
יוחנן ג 16-18:
"כִּי כּה אָהַב אֱלוהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לא יאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם. הֵן הָאֱלוהִים לא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל הָעוֹלָם לִשְׁפּוט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע הָעוֹלָם עַל־יָדָיו. הַמַּאֲמִין בּוֹ אֵינֶנּוּ נִדּוֹן. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלּא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלוהִים הַיָּחִיד."
אלוהים כל-כך מעוניין לברך את בני ישראל עד כי הוא אומר להם: "נו, תנסו אותי, בבקשה תנו לי צ'אנס להראות לכם שאני יכול לסלוח, רק חיזרו בתשובה. אנא, נסו אותי …"
צורת דיבור דומה נשמעת גם מפיו של זכריה הנביא בפרק י. גם שם אלוהים מבקש מהעם שינסו את כוחו על מנת שיחדלו מהאלילים ויתקרבו אליו.
אלוהים כל-כך רוצה בתשובת ישראל ולכן ממשיך להזכיר את הברכה המתלווה לחזרה בתשובה כנה: אתם את "טוּב הָאָרֶץ תּאכֵלוּ" (פסוק 19). כלומר – "אתם תחיו ותזכו ליהנות מפרי הארץ, ולא אויביכם." בכך אלוהים מוכיח שיברך את בניו בחיים ארוכים על אדמתם, בדיוק כפי שהבטיח בתמורה למצווה "כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ; לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר־יהוה אֱלוהֶיךָ נותֵן לָךְ."
מה יקרה אם נסרב?
פסוק 20:
"… חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר."
סירוב לציית לאלוהים גורר מוות. לעתים אנשים שומעים זאת ונרתעים מאלוהים. אלוהים אינו אכזר, אלא שקדושתו וצדקתו מחייבת להרחיק את החוטאים ממנו. באותה מידה שהבטיח ברכה להולכים בקדושה, הוא מבטיח את ההפך לאלו הדוחים את כפרת החטאים ונשארים עם החטא – מנותקים מאלוהים.
ל ס י כ ו ם :
- בני ישראל חשבו שפולחן עשיר ומדויק יכול לרצות את אלוהים ולכפר על עוונותיהם. והנה אלוהים מבהיר שפולחן חיצוני אינו רצוי בעיניו אם אינו מבוסס על טוהר וניקיון רוחני פנימי. שום פולחן אינו רצוי כאשר קדוש אלוהים אינו מכובד.
- אלוהים הבהיר לעם ישראל את משמעות המונח "טוהר פנימי":
- רחצו, היזכו, הסירו רוע מעלליכם – בחנו את לבכם והתוודו על כל חטא.
- כבדו את קדוש ישראל ישוע המשיח.
- בחנו את מעשיכם לאור הנאמר בדבר אלוהים.
- הוכיחו את כנות אמונתכם בעשיית הצדק ועזרה לחלשים.
- המסר של הנביא לישראל נכון גם היום לקהילת המשיח:
אלוהים אוהב לראות אותנו מתחברים, תורמים ופועלים בקהילה; אך עלינו לזכור שכל מעשינו בגוף המשיח חייבים להיבנות על אמונה כנה בישוע כאדון ומושיע מן החטא.
- אמונה כנה מתבטאת בבחינה יומית של מעשינו מול דבר אלוהים והתוודות על חטאינו.
- אמונה כנה מתבטאת בכניעה לרצון אלוהים. חוסר כניעה היא אינדיקציה ברורה למרידה בו.
- אמונה כנה מתבטאת באהבת הצדק והעזרה לחלשים באמת שנמצאים בינינו.
קבלו את עצת אלוהים ופתחו את לבותיכם לישוע המשיח.
עשו כמצוות אלוהים, ותיווכחו לראות איך הוא עומד בהבטחתו ואיך הוא מברך את ילדיו.
שעיהו הנביא – פרק א פסוקים 21-31
בשיעור שעבר למדנו את פסוקים 10-20: במה אלוהים חפץ? – איך מתבטאת חזרה בתשובה אמיתית?
ישעיהו הנביא הבהיר לעם ישראל שפולחניות עשירה אינה יכולה לכפר על חטא או להסיר טומאה. עצם הפולחן נחשב טומאה בעיני אלוהים, אם הוא נובע מלב מושחת אשר רחוק מאלוהים.
אלוהים חפץ בלב זך, טהור, אשר נותן מקום של כבוד לקדוש ישראל – ישוע המשיח – ובמעשים המצביעים על כניעתנו ואהבתנו לדברו: משפט צדק, יחס וטיפול נכון בקשרים עם הגר, היתום והאלמנה. בתמורה אלוהים אומר:
"אִם־תּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם; טוּב הָאָרֶץ תּאכֵלוּ" – אתן שלווה בנחלתכם.
החטא ושכרו
בפסוקים 21-31 הנביא מציין את העבר המפואר של בני ציון, ולעומת זאת את ההווה המביש. ישעיהו מסיים את הפרק עם תקווה ברוכה:
21 "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים׃
22 כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם׃
23 שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אוהֵב שׁוחַד, וְרודֵף שַׁלְמונִים; יָתוֹם לא יִשְׁפּוטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לא־יָבוֹא אֲלֵיהֶם;
24 לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן יהוה צְבָאוֹת, אֲבִיר יִשְׂרָאֵל; הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי׃
25 וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרוף כַּבּור סִיגָיִךְ; וְאָסִירָה כָּל־בְּדִילָיִךְ׃
26 וְאָשִׁיבָה שׁופְטַיִךְ כְּבָרִאשׁונָה, וְיועֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי־כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק, קִרְיָה נֶאֱמָנָה׃
27 צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה׃
28 וְשֶׁבֶר פּושְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו; וְעוזְבֵי יהוה יִכְלוּ׃
29 כִּי יֵבושׁוּ, מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם; וְתַחְפְּרוּ, מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם׃
30 כִּי תִהְיוּ, כְּאֵלָה נובֶלֶת עָלֶהָ; וּכְגַנָּה, אֲשֶׁר־מַיִם אֵין לָהּ׃
31 וְהָיָה הֶחָסון לִנְעורֶת, וּפעֲלוֹ לְנִיצוֹץ; וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה."
בפסוקים 21-23 הנביא מתאר את פליאתו של אלוהים לגבי מצבה הנוכחי של ציון.
בעבר הייתה תקופה בה היו בני ציון נאמנים לאלוהים (תקופת דוד ושלמה). איך התבטאה נאמנותה של ציון לאלוהים?
ב-"מִשְׁפָּט" – היה משפט צדק. יראת אלוהים הייתה בלב השופטים והדבר התבטא בעשיית רצון אלוהים.
אלוהים אף מדגיש את יחס הקרבה וההתחברות לבני ציון באומרו: "צֶדֶק יָלִין בָּהּ."
הצדק המוחלט, הוא אלוהים בכבודו ובעצמו! ובמשפט זה אלוהים רומז שבעבר הוא שכן בתוך עמו.
כעת המצב שונה: בני ציון כבר אינם נאמנים לאלוהים ופנו לעבודת אלילים. מבחינה רוחנית, זוהי "זנות".
מהם הפירות הבאושים של זנות רוחנית? מהן התוצאות של זניחת קדוש ישראל?
"מְרַצְּחִים" – רצח; מעשיית צדק פניתם להפך הגמור המתבטא ברצח.
"כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים" – כספך מלוכלך.
"סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם" – היין שלך מהול, כלומר – לא טעים ואינו משובח.
"שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים" – מנהיגי העם סוררים, גנבים. במקום לעשות משפט צדק הם מעוותים משפט בעבור בצע כסף. במקום שכזה, אין תקווה לחלשים.
הנביא מציין את אחריתו של עם הזונח את קדוש ישראל ופונה לדרכים אחרות: שום דבר שברשותו או במעשיו אינם ראויים לפני אלוהים. כל מה שיש לו וכל מה שהוא עושה נחשב לטמא בעיני אלוהים. הכל מאבד את ערכו אם אלוהים אינו שם.
פסוק 24:
"לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן יהוה צְבָאוֹת, אֲבִיר יִשְׂרָאֵל; הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי."
אלוהים מצהיר שאין בכוונתו לוותר, אלא לפעול נגד החטא והטומאה. – זה גם מסר עבורנו: אין להשלים עם חטא, אלא להתמודד נגדו עד שיפטר.
ישעיהו מכנה את אלוהים בשם – "אָדוֹן"; ללמדנו שהוא הראש וזאת זכותו לפעול נגד נתיניו הדוחים את סמכותו, וכך פוגעים בו. כמו כן, זהו רמז למשיח. שם זה נתן לו בספר מלאכי פרק ג פסוק 1:
"הִנְנִי שׁולֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאום יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא, אָמַר יהוה צְבָאוֹת."
ואיך עתיד אלוהים להסיר את עבודת האלילים והמרידה מעמו? (פסוק 25):
"וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרוֹף כַּבוֹר סִיגָיִךְ, וְאָסִירָה כָּל-בְּדִילָיִךְ."
אלוהים עתיד לטפל בעמו ולזקק את ישראל באופן הדומה לזיקוק מתכות. בני זמנו של הנביא הבינו את הרמז. מתכות לא מנקים בליטוף אלא בהתכה, שריפה והפרדה. התהליך כואב מכיוון שבמהלכו אלוהים עתיד להסיר מהעם את החוטאים ולהשאיר את הנאמנים לקדוש ישראל.
הפסוק הזה מתגשם בכל פעם שאלוהים מעלה אויבים על עם ישראל, מגלה אותם, מאפשר למגיפות לפרוץ או עוצר גשמים. כל אחת מפעולות אלו מהווה פעולת זיקוק שנועדה לפגוע בעם בגלל מרידתו ודחייתו את אלוהים, אך גם לעודדו לחדול מהחטא ולחזור בתשובה. אלוהים ימשיך לפעול ולהתפאר דרך אמונתם ומעשיהם של ילדיו הנאמנים.
ומה תהיה תוצאת החינוך? (פסוק 26):
"וְאָשִׁיבָה שוֹפְטַיִךְ כְּבָרִאשוֹנָה, וְיוֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחיִלָּה. אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק, קִרְיָה נֶאֱמָנָה."
השימוע של אלוהים יביא את עם ישראל למצבו ההתחלתי שבו הכיר באדונותו של קדוש ישראל – בצדק ובטוהר. מסיבה זו אומר אלוהים:
"יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק, קִרְיָה נֶאֱמָנָה."
יבוא היום שעם ישראל יביט רק אל מושיעו, יזנח את דרכיו הפסולות ויקדיש חייו ליישום רצון אלוהים. בעת שכזו, יזכה העם למרב הברכות שאלוהים יכול להעניק.
י י ש ו ם :
דרך הפעולה של אלוהים ראויה לחיקוי בחינוך ילדינו ובשימוע בקהילה.
אין זה פשוט להתמודד עם החטא! לפעמים אנו מעדיפים לעצום עין ולהמשיך הלאה, אך לא כך ראוי לעשות. נגד החטא צריך לפעול במהירות ובנחישות.
דוגמה טובה ניתנת במעשי השליחים פרק ה: חנניה ושפירה שיקרו כשהציגו את תרומתם לקהילה בהתהוותה. עונש אלוהים היה מיידי, ושניהם מתו בזה אחר זו.
מקרה זה נועד ללמד את המאמינים הראשונים שהקהילה חייבת להתבסס על טוהר וקדושה על מנת להצליח ולהתברך, ועם הנושא הזה אלוהים אינו "משחק". העונש המיידי נועד ללמדם אז, וללמדנו היום, שעל מנת לשמור על הקהילה כגוף מבורך, עלינו לפעול במהרה כדי להסיר חטא מקרבנו. לשם כך ניתנת ההדרכה בספר מתי יח. החינוך יכול להיות תהליך כואב מאוד, אך אם לא נפעל ונחנך – ייהרס כל הגוף. (ראה את הדוגמה של עָכָן שמעל בחרם; בגלל חטאו, הפסיד עם ישראל במערכה הראשונה נגד הָעָי – יהושע פרק ז).
בפסוק 27 ישעיהו הנביא מציין את משפט המפתח של הפרק והלקח של כל ספרו:
"צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה."
המילה 'ציון' מקבילה ל'שביה', והמילה 'במשפט' מקבילה ל'בצדקה'. המשמעות לאור תוכן הפרק היא:
ירושלים ויושביה לא יזכו לברכה ולנוכחות אלוהים בתוכם בהתבסס על פולחניות ריקה. אין בכוחה של פולחניות ריקה לכפר על חטאים, לפדות את העם ולחדש את הקשר המבורך עם אלוהים.
ציון ובניה ייפדו – כלומר יינצלו ויתברכו – רק אם ישובו בתשובה כנה ואמיתית לקדוש ישראל, אם יאמצו את רצונו לחייהם ויעשו משפט וצדקה בארץ.
בפסוקים 28-31 הנביא מתאר את גורלם של עוזבי ודוחי קדוש ישראל.
מה יהיה גורל אלו הדוחים את עצת אלוהים ביודעין וברצון? – "עוזְבֵי יהוה יִכְלוּ"; ולעומתם, אוהבי אלוהים נחים ושלווים בעיר הנאמנה וזוכים להתחברות עם אלוהים.
- בדרך זו, אלוהים מדגיש את טוהרו וקדושתו. אין לו חלק עם חוטאים הדוחים את עצתו וכפרתו, ואין הוא שומר עליהם מפגע ומכה (רומים פרק א).
- ישעיהו הנביא מציין נתון מאוד מעניין: עוזְבֵי יהוה יִכְלוּ לאחר שיתביישו במה שעשו. ביום המשפט יבינו אותם חוטאים כי טעו כשהשתחוו לעצים אשר טיפחו בגינותיהם המפוארות. אחריתם תהיה כעץ נובל וכגן יבש – "כִּי תִהְיוּ, כְּאֵלָה נובֶלֶת עָלֶהָ; וּכְגַנָּה, אֲשֶׁר־מַיִם אֵין לָהּ." העץ שהפכו לאליל עתיד להיות לנעורת – אבק ונסורת, ואלו ששתלוהו (עובדי האלילים) יהיו כניצוץ. הם ישרפו וייעלמו מבלי זכר, יחד עם עבודת האלילים הטמאה שלהם – "וְהָיָה הֶחָסון לִנְעורֶת, וּפעֲלוֹ לְנִיצוֹץ; וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה."
נבואות אלו של ישעיהו התגשמו באופן חלקי כאשר ה' מסר את העם בידי האשורים והבבלים, אך ההתגשמות המלאה תהיה בעתיד:
א. בפתח מלכות 1000 השנים של המשיח;
ב. בפתח תקופת הנצח.
רק בשני מועדים אלו אלוהים משמיד את כל הבלתי מאמינים על פני כדור הארץ.
כעת ראוי שנחזור לשאלתו של אלוהים בפסוק 24:
"לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן יהוה צְבָאוֹת, אֲבִיר יִשְׂרָאֵל; הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי."
איך "מתנחם" אלוהים?
א. בעשיית משפט צדק – הענשת החוטאים המעדיפים להתמסר לחטא ולא לבוראם.
ב. בחזרת עמו בתשובה כנה.
ל ס י כ ו ם :
- בפסוקים שלמדנו הנביא מוכיח שמקור הרעות והפגעים שבאו על עם ישראל מקורם בדחיית קדוש ישראל וזניחת דברו.
ישעיהו מבהיר: כל עוד העם נואף מבחינה רוחנית, שום דבר שבו והשייך לו אינו ראוי בעיני אלוהים.
הנביא הזכיר לעם שנוכחות אלוהים בתוכם – היא חסינותם וקדושתם.
- כל התהליך של שימוע למען חינוך העם ראוי לחיקוי בחינוך ילדינו ובשמירה על טוהר הקהילה היום:
א. לא מעלימים עין מחטא.
ב. פועלים באהבה אך בנחישות ובמטרה ברורה להסיר את החטא מקרבנו ולהחזיר את החוטא בתשובה כנה.
- "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" – פסוק מפתח ללמדנו שכפרה וגאולה תלויים בקבלת קדוש ישראל ועשיית רצונו, ולא במשחקי פולחן ודת.