ישעיה פרק ל"א
המצרים הם בני תמותה ולא אלים
ישראל, בטח באלוהים!
קריאה לפתיחה: מזמור תהילים פרק כ
ככל שאנו מתקדמים בלימוד ספר ישעיהו, עלינו לזכור שהתקופה משתנה: המלך אחז כבר איננו בחיים, ומלך יהודה הנוכחי הוא חזקיהו. האשורים עדיין מעוניינים לכבוש את יהודה. על מנת להגביר את סיכויי הישרדותו, המלך חזקיהו מבקש לכרות ברית עם מצרים, המעצמה בעלת הכוח הצבאי שיכולה להתמודד עם אשור.
העם ביהודה שם את ביטחונו בכוחה הצבאי של מצרים ולא בהתערבותו של אלוהים. המלך חזקיהו עושה את אותה הטעות שעשה אביו, אחז (פרקים ז – ח). נגד הטעות הזו שוב עומד ישעיהו הנביא, להזכיר למלך ולבני יהודה שכל הסתמכות על צבא זר, כמוה כעבודת אלילים.
פרקים ל ו-ל"א קשורים זה בזה.
פסוקים 1-3:
- הוֹי הַיוֹרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה, עַל-סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ; וַיִּבְטְחוּ עַל-רֶכֶב כִּי רָב, וְעַל פָּרָשִׁים כִּי-עָצְמוּ מְאד – וְלא שָׁעוּ עַל-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-יְהוָה לא דָרָשׁוּ.
2. וְגַם-הוּא חָכָם וַיָּבֵא רָע, וְאֶת-דְּבָרָיו לא הֵסִיר; וְקָם עַל-בֵּית מְרֵעִים, וְעַל-עֶזְרַת פוֹעֲלֵי אָוֶן.
3. וּמִצְרַיִם אָדָם וְלא אֵל, וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלא רוּחַ; וַיהוָה יַטֶּה יָדוֹ, וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר – וְיַחְדָּו, כֻּלָּם יִכְלָיוּן.
ישעיהו מתחיל את המסר במילת אזהרה ואיום – "הוֹי!"
הוא אינו מתפלסף, אלא מיד מצביע על הבעיה. מכיוון שלמצרים יש כוח פרשים ורכב רב, המלך מבקש את עזרתם והגנתם מפני אשור.
המילים הללו של ישעיהו באות לומר: "המלך מפר את תורת אלוהים."
בספר דברים פרק יז (פסוקים 14-20) משה מזהיר את עם ישראל לבל ישימו עליהם מלך בשר ודם, שלא יאספו סוסים ופן יחזרו מצריימה. והנה, הנביא עומד מול בני יהודה והם מפרים את כל הכללים שקבע אלוהים!
במקום ללמוד מהלקח של אביו אחז, וללמד את העם לפנות לאלוהים ולבקש את התערבותו להגנתם, גם חזקיהו טועה.
ישעיהו מחדד את כוונתו באומרו שהעם אינו פונה לאלוהים או בוטח בקדוש ישראל. השם "קדוש ישראל" כבר מוזכר בפרק א פסוק 4. שם הנביא מציין שעם ישראל מנאץ את קדוש ישראל.
מי הוא "קדוש ישראל"?
קדוש ישראל, כפי הנלמד בכתובים, הוא ההוויה באלוהים אשר לבשה בשר ודמות אדם, והופיעה לפני אבותינו. הוא אל שדי, שומר ישראל, האחד שהלך לפני בני ישראל במדבר – הוא ישוע המשיח.
(ראה ישעיהו מח 17; שמות לג 15; קדוש ישראל משתווה למלאך הפנים של יהוה, גואל ישראל וכו').
בפסוק 2 הנביא מעמיד את "חכמת" המלך על מקומה.
אלוהים גם חכם ("וְגַם-הוּא חָכָם"). אלוהים לא יאפשר לברית שלכם להביא ברכה כלשהי. בגלל הפרתכם את דבר אלוהים, אתם עתידים להיענש. לא רק אתם, אלא גם עובדי האלילים שאליהם פניתם לעזרה (תהילים צד 16: "מִי־יָקוּם לִי עִם־מְרֵעִים, מִי־יִתְיַצֵּב לִי עִם־פּועֲלֵי אָוֶן"). אלוהים לא שינה את דברו שאמר שנים רבות לפני כן!
בפסוק 3 הנביא נוגע בבסיס הבעיה. העיוורון הרוחני של עם ישראל אינו מאפשר לו להבין שכוח רוח אלוהים עליון לכל כוח חומרי:
"וּמִצְרַיִם אָדָם וְלא אֵל, וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלא רוּחַ; וַיהוָה יַטֶּה יָדוֹ, וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר, וְיַחְדָּו, כֻּלָּם יִכְלָיוּן."
– המצרים הם בני אדם כמוכם! עליונותם הצבאית לעולם לא תשתווה לכוחו של אלוהים. אלוהים יכול להפיל אותם ואתכם גם יחד! נא, זיכרו את ההיסטוריה: איך אלוהים הציל אתכם מהמצרים? בכוח סוסים? בכוח צבאי? לא! אלא בידו הנטויה, בכוח רוח אלוהים.
ישעיהו מבהיר שכוח רוח אלוהים עליון ועדיף על כוח החומר!
בחירתם במצרים, במקום באלוהים, מוכיחה את עיוורונם הרוחני וכך את חוסר אמונתם באלוהים.
כ-200 שנים מאוחר יותר, זכריה הנביא עודד את זרובבל ויהושוע הכהן הגדול בתקופה שחזרו מהגלות והיו צריכים להתמודד נגד העמים השכנים – אויביהם. זכריה אמר למנהיגי העם באופן החלטי: "לא בְחַיִל וְלא בְכוחַ, כִּי אִם־בְּרוּחִי, אָמַר יהוה צְבָאוֹת. מִי־אַתָּה הַר־הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישׁור…" (זכריה ד 6, 7).
המסר ברור! הסתמכות על כוח אלוהים היא הדרך העליונה כדי להסיר כל ממלכה או מכשול (הר = ממלכה, באופן המחשבה הקדום).
מה שונה המסר אז מהמצב היום? – במה אנו בוטחים?
אנו בוטחים בהגדרות חכמות, בברית עם מעצמה, בכלי נשק משוכללים וכו'. שימו לב, שאף לא מנהיג אחד אומר: "אנא, פנו לקדוש ישראל, והתפללו לחסדו למען יפעיל שוב את ידו הנטויה עבורינו!"
מכיוון שאין הבדל בפעולת העם בעבר ובהווה, אל נתפלא אם התוצאה תהיה דומה!
מה איתנו, המאמינים בישוע המשיח – במה אנו בוטחים?
לאור הנאמר מפי ישעיהו ולאור כוחו העליון של רוח אלוהים, הבה נרענן את ההבטחות שאלוהים נתן לילדיו.
– מובטח לנו שרוח אלוהים שוכן בתוכנו:
"הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי הֵיכַל אֱלוהִים אַתֶּם וְכִי רוּחַ אֱלוהִים שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם?" (קורינתים א ג 16).
– נאמר שנחתמנו ברוח הקודש:
"וּבוֹ נַחֲלַתְכֶם גַּם אַתֶּם; שֶׁכֵּן בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת דְּבַר הָאֱמֶת, אֶת בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם, וּבְהַאֲמִינְכֶם בּוֹ, נֶחְתַּמְתֶּם גַּם אַתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה, רוּחַ הַקּודֶשׁ, אֲשֶׁר הִיא עֵרָבוֹן לְנַחֲלָתֵנוּ עַד לִפְדִיַּת הַקִּנְיָן, לִתְהִלַּת כְּבוֹדוֹ" (אפסים א 13-14).
– אנו מצווים לתת לרוח הקודש שליטה מלאה בכל תחום בחיינו:
"אַל תִּשְׁתַּכְּרוּ מִיַּיִן, שֶׁכֵּן זֶה מֵבִיא לִידֵי פְּרִיצוּת, אֶלָּא הִמָּלְאוּ בְּרוּחַ" (אפסים ה 18); (ראה גם שנייה לקורינתים ו 16; יוחנן יד – טז).
– לאור זאת, ניתן לקבוע שמלוא כוח אלוהים נתון לנו:
- מי שלבו נתון לישוע המשיח, לקדוש ישראל, יודע שיש לו ברית עם החזק מכולם, ולכן שלומו בטוח ואמיתי.
- מי שלבו אינו פתוח לישוע, יחפש הגנה במקורות אחרים ושלומו מזויף וזמני.
איך ניתן להוציא לפועל את מלוא כוחו של אלוהים בחיי?
על-ידי חיים לפי עקרונות הצדק והטוהר של קדוש ישראל (תהילים לז 4; ראשונה ליוחנן ה 14-15).
בפסוקים 4-5 הנביא מציין את הבטחת אלוהים להגן על ירושלים:
- כִּי כה אָמַר-יְהוָה אֵלַי כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר עַל-טַרְפּוֹ, אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו מְלא רוֹעִים, מִקּוֹלָם לא יֵחָת, וּמֵהֲמוֹנָם לא יַעֲנֶה; כֵּן, יֵרֵד יְהוָה צְבָאוֹת, לִצְבא עַל הַר-צִיּוֹן, וְעַל-גִּבְעָתָהּ.
5. כְּצִפֳּרִים עָפוֹת – כֵּן יָגֵן יְהוָה צְבָאוֹת, עַל יְרוּשָׁלָיִם; גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסוֹחַ וְהִמְלִיט.
ישעיהו מתאר את הגנת אלוהים על עירו בדימויים מעולם החיות:
- כמו שאריה מתכנן ונחוש להתנפל על טרפו ואינו פוחד מקול הרועים, כך אלוהים אינו ירא מכוח המעצמות וירד על ציון כדי להגן עליה. הנביא מציין את ה' בשם "יְהוָה צְבָאוֹת" כדי לרמוז שאלוהים עתיד להילחם נגד העמים הצובאים על עירו ועמו.
- ישעיהו ממשיך בדימוי ואומר שאלוהים ישמור על עירו ויעזור לעם להימלט מהצרה, כמו ציפור המגנה על גוזליה ופועלת להסיט את הטורפים.
יֵרֵד יְהוָה צְבָאוֹת
ישעיהו הנביא מציין עובדה שלא מקבלת מספיק דגש בלימוד המקרא. הוא אומר שאלוהים ירד ארצה. הנתון הזה מודגש בנבואת זכריה פרק יד 4:
"וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלָיִם מִקֶּדֶם…"
למרות שאלוהים מתערב במהלכי עמו, הרי שבעתיד הוא יירד באופן פיזי להילחם נגד אויבי ישראל, ולאחר מכן ישכון בבית המקדש בירושלים (מיכה ד 1-8; ישעיהו ב 1-4); (ראה גם בראשית יא 5: "וַיֵּרד יהוה, לִרְאות אֶת־הָעִיר …", "אֵרֲדָה־נָּא וְאֶרְאֶה…" יח 21, יט 24).
בפסוקים 6-7 הנביא מתאר את חזרתה בתשובה של ישראל:
- שׁוּבוּ, לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה – בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
7. כִּי, בַּיּוֹם הַהוּא, יִמְאָסוּן אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ, וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ – אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם, חֵטְא.
עם ישראל עתיד לחזור אל האחד שאותו דחה, ולאהוב את זה אשר הכי שנא. רק אז, עם ישראל יפנה מכל אליליו, ימאס בכוחו, עושרו וחכמתו, ויבטח ויתמקד בקדוש ישראל שאותו ניאץ. הפסוק דומה לכתוב בזכריה יב 10:
"וְשָׁפַכְתִּי עַל־בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו, כְּמִסְפֵּד עַל־הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל־הַבְּכוֹר."
כשמכירים את ישוע המשיח באופן אישי, אז מסתפקים רק בו ונצמדים אליו! ומבינים באמת את מלוא משמעות שמו – "אל שדי".
מה יעשה אלוהים בתמורה?
- וְנָפַל אַשּׁוּר בְּחֶרֶב לא-אִישׁ, וְחֶרֶב לא-אָדָם תאכְלֶנּוּ; וְנָס לוֹ מִפְּנֵי-חֶרֶב, וּבַחוּרָיו לָמַס יִהְיוּ.
9. וְסַלְעוֹ מִמָּגוֹר יַעֲבוֹר, וְחַתּוּ מִנֵּס שָׂרָיו, נְאֻם-יְהוָה, אֲשֶׁר-אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן, וְתַנּוּר לוֹ, בִּירוּשָׁליִם.
אויבי ישראל יושמדו באופן על טבעי; כלומר, באמצעות כוח רוח אלוהים ולא על-ידי כוח צבאי.
התגשמות מיידית בנוגע לאשור התרחשה בפרק לז: מלאך יהוה השמיד בלילה אחד 185000 מחיילי אשור. המכה הייתה רוחנית והביאה שחרור ליהודה – שחרור שנבע לחלוטין מכוח רוח אלוהים.
ההתגשמות הכללית תתרחש באחרית הימים. בסיום תקופת הצרה יחזור המשיח כדי להשמיד את כל צבאות העמים הבאים על ירושלים, וזאת הוא יעשה בחרב פיו (זכריה יב –יד; התגלות יט).
בירושלים יקבע הניצחון. לאויבים, הדבר יהיה כמשפט נחרץ – כתנור המכלה אותם.
ס י כ ו ם :
א. כוח רוח אלוהים הנו החזק ביותר ועליון לכל כוח חומרי ופיזי. כוח זה שוכן בכל אדם המכיר את קדוש ישראל – ישוע המשיח – כאדון ומושיעו מן החטא. מי שחי על פי עקרונותיו ורצונו, זוכה להגנה והדרכה של מלוא כוח רוח אלוהים. שלומו וניצחונו של המאמין מובטחים.
ב. ישוע המשיח לא לעד יהיה שנוא בעיני עמו. לאחר שעם ישראל יווכח שכוח פיזי אינו מסוגל להגן עליו, הוא יפנה לאלוהים וייווכח בכוח רוח הקודש. רק אז יהנה משלום אמיתי, שלום עם ישוע – קדוש ישראל.