ישעיה פרק נ"ו

ישעיה פרק נ"ו

 

"בֵיתִי, בֵּית־תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל־הָעַמִּים."
קריאת פתיח – מיכה ו 6-8:

"בַּמָּה אֲקַדֵּם יהוה, אִכַּף לֵאלוהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה? הֲיִרְצֶה יהוה בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי־שָׁמֶן? הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי? הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב, וּמָה־יהוה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ: כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלוהֶיךָ."

בפרק נה הנביא ישעיהו תיאר את רחמי אלוהים לכל הדורשים אותו:

"דִּרְשׁוּ יהוה בְּהִמָּצְאוֹ; קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב."

אלוהים ישמע לאלו הדורשים אותו וקוראים לו בהיותו קרוב. ישעיהו ציין שדרישת אלוהים וקריאה לאלוהים הנם סימנים לחזרה בתשובה אם הם מתבטאים בעזיבת דרך הרשע ומחשבות עוון. אלוהים עונה לאלו הקוראים אליו בלב כנה; ולהם הוא מבטיח שלווה ושמחה בממלכתו.

בפרק נו הנביא ישעיהו ממשיך את אותו מסר בהרחבה. הדגש בפרק הוא על השוויון של כל המאמינים בבית אלוהים. בפסוקים הבאים הנביא מציין איך צריכה להתבטא אמונה כנה בפועל.

פרק נו:

1. כּה אָמַר יהוה, שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה; כִּי־קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת;
   2. אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה־זּאת, וּבֶן־אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ; שׁומֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וְשׁומֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל־רָע.
   3. וְאַל־יאמַר בֶּן־הַנֵּכָר, הַנִּלְוָה אֶל־יהוה לֵאמור, הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יהוה מֵעַל עַמּוֹ; וְאַל־יאמַר הַסָּרִיס, הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ.
   4. כִּי־כה אָמַר יהוה, לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת־שַׁבְּתוֹתַי, וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי, וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי.
   5. וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמותַי יָד וָשֵׁם, טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת; שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן־לוֹ, אֲשֶׁר לא יִכָּרֵת.
   6. וּבְנֵי הַנֵּכָר, הַנִּלְוִים עַל־יהוה לְשָׁרְתוֹ, וּלְאַהֲבָה אֶת־שֵׁם יהוה, לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים; כָּל־שׁומֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי,
   7. וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי; עוֹלותֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל־מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית־תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל־הָעַמִּים.
   8. נְאֻם אֲדונָי יְהוִה, מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל: עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו.

בפסוקים 1-2 ישעיהו הנביא מזהיר את בני עמו, ודרכם את כל שומעיו, בין אם הם יהודים או גויים: עשו משפט וצדקה מכיוון שאלוהים עתיד בקרוב לשפוט בצדק את בני האדם, להושיע את ילדיו ששמרו את מצוותיו ולהעניש בצדק את מתנגדיו (ראה מו 13).

המסר של הנביא נכון לכל תקופה, בעבר ועד היום. בכל יום יכול אלוהים להוציא לפועל את משפטו נגד החוטאים, ויחד עם זאת להושיע את ילדיו. בפרק הקודם אמר הנביא: "דִּרְשׁוּ יהוה בְּהִמָּצְאוֹ; קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב." המסר של הנביא מעודד אותנו לחיות חיי קדושה וטוהר על בסיס רגעי ויומי, מכיוון שבכל רגע אלוהים יכול להוציא לפועל את משפטו על עמו או העולם.

המסר של ישעיהו היה נכון ביותר גם לשומעיו בני תקופתו:

א. שליטי העם היו רשעים, ולא שפטו בצדק. הם ניצלו את מעמדם וביזו את החלש. הם לא שמרו את הברית עם אלוהים. כל פרק א בספר ישעיהו מוקדש לתיאור רוע העם והעומדים בראשו.

ב. משפט אלוהים על העם ממשמש ובא: אויבי העם עומדים בפתח; ובנוסף על כך, בעוד כמאה שנים יילקח העם לגלות על-ידי נבוכדנאצר מלך בבל.

בפסוק 2 הנביא אומר: "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה־זּאת;" – ברכת אלוהים תבוא על כל בן אדם, בין אם הוא יהודי או גוי, במידה ויעשה צדקה ומשפט:

"שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה."

בהמשך, הנביא מפרט יותר את כוונתו למילים "משפט וצדקה", ואומר:

"…שׁומֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וְשׁומֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל־רָע."

הנביא מציין את שמירת השבת ואי עשיית הרע, כנציגים לכלל המצוות:

1. שבת – כל המצוות שבין אדם לאלוהים;
2. "וְשׁומֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל־רָע"  – כל המצוות שבין אדם לאדם.

הזכרת שמירת השבת גם מציינת שמירה על תנאי הברית עם אלוהים.

יום השבת: בספר בראשית ב 2 כתוב שאלוהים שבת מכל מלאכתו לאחר ששת ימי הבריאה. מאוחר יותר נתן אלוהים לבני ישראל מצווה שעליהם לשבות ממלאכתם ביום השביעי – יום שבת לאלוהים (שמות כ 11; ויקרא כג).

יום השבת ניתן לישראל על מנת שיוכלו להתפנות מעמלם השבועי (עבודת כפיים וזיעה כתוצאה מהחטא) ולהתמקד באלוהים (ייעודם הראשוני). כך יוכלו למלא את הכתוב בספר דברים ו 4-11 באופן מוצלח יותר. מעבר לכך, נתן אלוהים גם שנת שמיטה כך שילדיו יוכלו להעמיק בו בכל שנה שביעית למשך שנה – בעוד הוא מברך את אדמתם שתצמיח להם את מזונם, גם אם לא נזרעה.

בעוד אנו מתמקדים בעשייה אלוהית ביום אחד בשבוע, הרי שבתקופת הנצח – בה אין לילה, אלא יום אחד נצחי – אנו נשרת את אלוהים כל הזמן (התגלות כא – כב).

יוצא אם כן, שיום השבת מהווה טעימה מזערית של סגנון החיים הנצחיים: שירות אלוהים קדוש וממוקד. ברכה זו תהיה מנת חלקם של הנושעים – אלה המאמינים בעבד ה', מפרק נג, כמושיעם מן החטא.

מכאן, מי שמקדיש לאלוהים את יומו ונתון כולו ללמוד את דברו ולבצע את רצונו, מוכיח את אמונתו בפועל!
עלינו לזכור שישעיהו כתב את הפסוקים הללו כאשר ברית משה הייתה בתוקף.

עבור המאמינים היום, הדבר דומה. כנושעים, אנו נמצאים במנוחת השבת שהיא דגימה של הישועה. אנו לא תחת פקודת שירות של יום כזה או אחר אך בהחלט מחויבים להיות כלי שרת קדושים של אלוהים 7 ימים בשבוע. כך ליהודי או לגוי המאמין.

על כל אחד מאיתנו לשאול את עצמו: איך אני מתכונן היום לחיים הנצחיים בממלכת אלוהים?

ישעיהו אינו היחיד המבטא את צדקת האדם בעשיית משפט וצדק. כמוהו, עשו יחזקאל ומיכה:

יחזקאל יח 5: "וְאִישׁ כִּי־יִהְיֶה צַדִּיק – וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה."

מיכה ו 6-8: "בַּמָּה אֲקַדֵּם יהוה, אִכַּף לֵאלוהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת? בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה? הֲיִרְצֶה יהוה בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי־שָׁמֶן? הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי? הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב, וּמָה־יהוה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלוהֶיךָ."

בעוד בפרק נה הנביא זועק לעם לדרוש את ה' ולקרא לו, פה הנביא מפרט שוב איך הקריאה והדרישה הזו אמורות להתבטא בחיים האישיים של כל מאמין, בין אם יהודי או גוי. פסוקים אלו חייבים לעורר אותנו לשקוד יותר ולשנן את דבר אלוהים למען נדע איך לפעול את צדקתו ומשפטו. אמונה כנה היא כזו שמעשיה הולכים לפניה: "… כֵּן גַּם הָאֱמוּנָה בְּלא מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא" (יעקב ב 26).

 

בפסוקים 3-8 הנביא מדגיש את השוויון בכל הנוגע לברכות ולאהבה שאלוהים מעניק לכל ילדיו הנאמנים.

הנביא מציין את בן הנכר ואת הסריס. שני אלו הוצאו מקהל המשתחווים והמקריבים לאלוהים תחת מצוות ברית משה (שמות יב 43; דברים כג 2).

והנה, אלוהים מצהיר: כל אדם השומר את תנאי בריתו בלב תמים, מוזמן לביתו – ושם, הוא יתקבל כבן!
השינוי הזה מוכיח את השוני הקיים בברית החדשה לעומת ברית משה, וכך גם את עליונותה.

בפסוק 3 הנביא מציין את הלך מחשבתו של הסריס ובן הנכר:

• בן הנכר אומר: אני שונה מבני ישראל, ואלוהים יבדיל אותי מהם. מה שהם יקבלו, שונה ממה שאקבל אם בכלל.
• הסריס אומר: "הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ" – משמע, אין לי ילדים שימשיכו את שמי לעתיד.

לכל אחד מהם עונה אלוהים בתשובה מרגיעה ומלאת ברכה:

לבן הנכר: אם תשמור את בריתי – תחשב לילדי. מקומך לא ייפול ממקומם של ילדיי, ייתכן אף מעבר לכך! הדבר מרמז על כך שאם בן הנכר נאמן יותר לברית עם אלוהים יזכה לברכה גדולה מבן ישראל שנאמנותו לאלוהים נמוכה יותר (שנייה לקורינתים ה 10).

לסריס: אם תשמור את בריתי – שמך ייזכר לעד בביתי. אזכור את שמך לעולמי עולמים!

הבטחה זו דומה לכתוב בספר ההתגלות פרק ג. שם מובטח לילדי אלוהים הנאמנים ששמם יישאר לנצח בספר החיים של אלוהים.

לעומת הזמניות של בני האדם על פני כדור הארץ, לילדי אלוהים הנאמנים, בין אם הם יהודים או גויים, נכים או בריאים, מובטחת נצחיות אצל אלוהים.
בפסוק 6 הנביא רומז על דבר שנשמע כמהפכה:

"בְנֵי הַנֵּכָר, הַנִּלְוִים עַל־יהוה לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת־שֵׁם יהוה, לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים, וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי…"

אלו מבין הגויים שישמרו את בריתו של אלוהים, להם אלוהים יאפשר לבוא אל הר קודשו, לשמחם ולקבל את עולותיהם.

שימו לב למילים: הלוויים היו משרתי אלוהים בקרב עם ישראל. המילה "לוי" כלולה במילה "נִּלְוִים".

כלומר, אלו מהגויים שישמרו את ברית אלוהים יזכו לשרתו, כמו שהלווים שרתוהו.

את ההבטחה הזו הנביא ישעיהו מפרט גם בפרק סו 21: "וְגַם־מֵהֶם אֶקַּח לַכּהֲנִים לַלְוִיִּם אָמַר יהוה" – "וְגַם־מֵהֶם" – הכוונה לגויים.

הפסוק הזה דומה לנאמר אל כל מאמין בישוע. כל מאמין, כמוהו ככוהן בשירות המשיח. הרי כל מאמין הוא שגריר של המשיח (שנייה לקורינתים ה 18-20).

בעוד שתחת ברית משה הגויים והנכים הוגבלו בכל הקשור לזבח וקרבה לקודש, הרי שבבית אלוהים העתיד לקום בממלכת המשיח, לאחר חזרתו של ישוע ארצה, יהיו אלו רצויים ומבורכים מכיוון שהם שומרים את בריתו של אלוהים.
הברכה הזו מגשימה בין היתר את שאמר אלוהים לאברהם בבראשית יב 1-4: "… וְנִבְרְכוּ בְךָ, כּל מִשְׁפְּחות הָאֲדָמָה."

פסוק 7:

"… וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי; עוֹלותֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל־מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית־תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל־הָעַמִּים."

כאמור, מדובר על בית המקדש שיבנה בירושלים, לאחר חזרתו של ישוע ארצה, בסיום תקופת הצרה הגדולה בת 7 השנים. תקופה זו נקראת: ממלכת 1000 השנים של ישוע (התגלות כ).

הברכה של פסוק זה מתוארת במקומות אחרים בתנ"ך, כגון:

א.  מיכה ד 1-8: גויים רבים יעלו להר בית יהוה לשמוע את דבר אלוהים ישירות מפיו.

ב.  זכריה יד 16-21: גויים מאמינים עולים לירושלים להשתחוות למלך יהוה צבאות.

ג.  ישעיהו ב 1-4: גויים עולים לבית יהוה.

הנביא גם מציין שאלוהים יקבל את זבחי הגויים והמוגבלים.

האם הדבר מלמד שבמקדש ממלכת 1000 השנים יעלו זבחים כמו שעשו בבית המקדש תחת ברית משה?

יחזקאל הנביא בפרק מה מאשר זאת. קורבנות יובאו לבית המקדש. ניתן לשער שהמטרה היא סמלית, לימודית, כדי להזכיר בכל יום את הכפרה שנתן המשיח על הצלב בעבר.

להזכירנו: המשיח ישוע יישב באופן פיזי בבית המקדש הזה בכל אותה עת.

אלוהים מסביר את קבלת כלל המאמינים לביתו במילים:

"…כִּי בֵיתִי בֵּית־תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל־הָעַמִּים."

מדוע ה' מתאר את ביתו כ"בֵּית־תְּפִלָּה"?

• תפילה היא הקשר בין הנברא לבוראו.
• תפילה היא האמצעי שבו אנו מבקשים את רצונו של ה'.
• תפילה היא האופן והאמצעי שבו אנו מודים בריבונותו עלינו בכל הנוגע לנתונים אלו – גויים ויהודים שווים.

מכיוון שהמשיח ישוע הרס את מחיצת האיבה שהייתה בין היהודי לגוי (אפסים ב 14), חייבת הקהילה המאמינה בישוע לפעול היום על פי אותו הכלל. כל מאמין, בין אם הוא יהודי או גוי, חייב להרגיש בבית אלוהים כבן שווה. בבית אלוהים אין הבדל בין יהודי לגוי. הגוי המאמין לא צריך לבקש טובה או להיכנס שפוף ראש לבית אלוהים בחברת יהודים מאמינים. כולם באו להתפלל, ויחד לכרוע ברך לפני הראש – ישוע המשיח: "… כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן" (מה 23).

בפסוק 8 הנביא מציין עוד נבואה נפלאה שתתגשם לאחר חזרתו של המשיח ארצה:

שארית ישראל ברחבי העולם תעלה ארצה, לארץ ההבטחה, ופה תמלא בקדושה את ייעודה הראשוני: ממלכת כוהנים וגוי קדוש (שמות יט 5-6). הנביא כבר ציין זאת בפרק יא 11-12, כז 13. (ראה גם דברים ל 4; ירמיהו ל 10).
ל ס י כ ו ם :

א. בני עמי העולם אינם צריכים להיות יהודים כדי להתברך. אלוהים מבהיר מפי משרתו, ישעיהו, שכל בן אנוש יזכה לברכות אלוהים אם ישמור את ברית אלוהים.

הברית אשר משתפת את הגוי בברכות המלאות הנה הברית החדשה שנחתמה בדמו של עבד ה', ישוע המשיח, לאור הכתוב בפרק נג. רק דם המשיח הסיר את מחיצת האיבה שהייתה קיימת בין היהודים לגויים.

ב. בקהילות המשיחיות, אנו זוכים לטעום מהלך החיים בממלכת המשיח.

הבה נתמקד ללמוד את דבר אלוהים ולשרתו בנאמנות, יהודים וגויים כאחד, כי אין הבדל בין יהודי לגוי בבית אלוהים.