ישעיה פרק נ"ט

ישעיה פרק נ"ט

תוכחה, וידוי והבטחת הגאולה

קריאת פתיח: ירמיהו לא 31-34; ישעיהו סג 1-6.

 

בפרק נח פסוק 3 עם ישראל מקים קול טענה נגד אלוהים ואומר: "לָמָּה צַּמְנוּ וְלא רָאִיתָ? עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלא תֵדָע?" – עם ישראל שמר ימי צום ותענית בתקווה שאלוהים יראה וישמע את תחינתם לעזרה והצלה; והנה, אלוהים אינו עונה ואינו מציל את עמו מאויביו ומצרותיו.

בפרק נט ישעיהו פותח בתשובה ישירה של אלוהים:

פסוקים 1-2

1. הֵן לא־קָצְרָה יַד־יהוה מֵהוֹשִׁיעַ, וְלא־כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ.
2. כִּי אִם־עֲוֹנותֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלוהֵיכֶם, וְחַטּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ.

בפסוק 1 הנביא מבהיר לכל: לאלוהים לא חסרה היכולת להושיע את עמו, ידיו אינן קצרות שאין ביכולתן לעזור. לא חסרה לו היכולת לשמוע את תפילתכם. אלוהים אינו אליל! (ראה מלכים א יח 27).

אלוהים יכול לעזור בכל תחום ומסוגל לשמוע כל תחינה ובקשה, אך עוונותיכם הבדילו "בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלוהֵיכֶם" – מחיצה המונעת ממנו להתערב. הנביא אומר:

"חַטּאותֵיכֶם, הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם…"

לאיזה פנים מתכוון הנביא?

ישעיהו הנביא מתייחס לפני אלוהים. מכיוון שפני אלוהים הוא המשיח, אל שדי, הרי שכוונת הדברים היא: החטאים שלנו מונעים מאיתנו ליהנות מהתחברות אלוהית וכוחו דרך המשיח.

פני אלוהים – ראה …

שמות לג מפסוק 11 עד 20: "וְדִבֶּר יהוה אֶל־משֶׁה פָּנִים אֶל־פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ; … פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחותִי לָךְ. וַיּאמֶר אֵלָיו, אִם־אֵין פָּנֶיךָ הולְכִים, אַל־תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה…"

ישעיהו סג 9: "בְּכָל־צָרָתָם לא (לוֹ) צָר, וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם; וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם."

עיקרון זה נכון מאז בראשית בגן־עדן. עקב החטא, אדם וחווה סולקו מנוכחות אלוהים.

חטא: מחשבה או עשייה הנוגדת את הכתוב בדבר אלוהים. לכן, ראוי שנדע היטב את דבר אלוהים כדי שנחטא פחות: "בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ, לְמַעַן לא אֶחֱטָא־לָךְ" (תהילים קיט 11).

גם בספר הברית החדשה ישנה התייחסות לחטא הגורם להסתרת פני אלוהים:

שמעון פטרוס מנחה את הבעלים לכבד ולאהוב את נשיהם כדי שאלוהים לא יעכב את תפילותיהם. בדרך זו אלוהים מבהיר ומדגיש את הצורך שלנו בקדושה בכל תחום חיינו, כי רק כך נוכל להתחבר עמו.

מכיוון שכולנו חוטאים (קהלת ז 20; דברי הימים ב ו 36; רומים ג 23) הרי שכולנו זקוקים לכפרת חטאים ולהתוודות על חטאינו אם ברצוננו שאלוהים ישמע את תחינותינו ולא יסתיר פניו מאיתנו. כשאנו מתוודים על חטאינו וחיים על פי רצון אלוהים, אלוהים סולח לנו (ראשונה ליוחנן א 9), תפילותינו נשמעות וכל כוחו ויכולתו של אלוהים מעורבים למעננו (ראשונה ליוחנן ה 14-15; תהילים לז 4-5). כשאנו נקיים מאשמה, התחברותנו עם אלוהים טהורה ומביאה שמחה לחיינו (ראשונה ליוחנן א 4).

לאחר שהנביא ישעיהו ציין את הסיבה שבגללה אלוהים הסתיר פניו מעמו, הוא מפרט את חטאות העם בפסוקים 3-8:

3. כִּי כַפֵּיכֶם נְגואֲלוּ בַדָּם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֹן, שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ־שֶׁקֶר, לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה,
   4. אֵין־קורֵא בְצֶדֶק, וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה, בָּטוֹחַ עַל־תּוהוּ וְדַבֶּר־שָׁוְא, הָרוֹ עָמָל וְהוֹלֵיד אָוֶן,
   5. בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ, וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרוגוּ, הָאוכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת, וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה,
   6. קוּרֵיהֶם לא־יִהְיוּ לְבֶגֶד, וְלא יִתְכַּסּוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם; מַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂי־אָוֶן, וּפועַל חָמָס בְּכַפֵּיהֶם,
   7. רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ, וִימַהֲרוּ לִשְׁפּוךְ דָּם נָקִי; מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, שׁוד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם,
   8. דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לא יָדָעוּ, וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם; נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם, כּל דּורֵךְ בָּהּ, לא יָדַע שָׁלוֹם.

ספר ישעיהו עשיר בתיאור חטאי עם ישראל. ראוי ללמוד את כולם מכיוון שזהו דבר אלוהים, ואנחנו עלולים ליפול ממש באותם חטאים.

הנביא טוען בשם אלוהים: אתם פורשים ידיכם לעזרה, אך אותן הידיים המבקשות עזרה נוטפות בדם אנשים חפים מפשע בהם פגעתם (א 15). אותו הפה שבזה הרגע מבקש עזרה, עסוק באמירת דברי שקר ולכן איני שומע את דבריכם! הרי ממעיין אחד לא יכולים לצאת מים רעים וטובים גם יחד.

אין בכם מי שקורא לחברו כדי להועיל לו. גם כשאתם קוראים לחבריכם, אתם מתכוונים ומתכננים לרמותם; אפילו הוויכוחים והדיונים שלכם נעשים במדון ובכוונה להרע. מחשבותיכם אינן הגות מועילה, אלא תכנון פשע שלבסוף יצא לפועל.

במוחו של כל אדם עלולה לצוץ מחשבה רעה! בעוד שבמוחו של הצדיק מחשבה כזו תסולק מיד, הרי שבמוחכם היא תהרה ותתבשל עד שתוליד פשע ורוע (ההפך מאפסים ד 17 עד סוף פרק ה).

ישעיהו מתאר בדרך ציורית את רשעות עמו:

ביצי הנחש נראים כביצים הראויים לאכילה, אך מי שיאכלם ימות מהארס. מי שיחכה לבקיעת הביצה לא יקבל אפרוח אלא נחש המביא מוות. קורי עכביש נראים כמו חוטי משי אך לא ניתן לארוג מהם שום בגד.

במילים פשוטות: לעתים חיצוניותכם נראית טוב וכוונותיכם נשמעות כאילו להועיל, אך אתם כל-כך מושחתים ששום דבר טוב לא יכול לצאת מכם! הפרי היחידי הנובע מכם זה רוע ומוות. אתם כנחשים, שכל פריים הוא מוות. כשמחשבותיכם "מתבשלות" הן מניבות פרי מוות, כמו ביצי הנחש. בקיצור, אינכם ראויים לדבר!

ישנם כאלו הממהרים לעזור ולעשות טוב, אך אתם ממהרים כאשר אתם יכולים להרע ולהשחית.

דרככם אינה דרכו של אלוהים, אלא דרך רעה. מי שמתחבר אליכם לא ידע שלום אלא מהומה ותככים!

אין לכם שלום כי אתם רחוקים מאלוהים הנקרא גם "שָׁלוֹם"! (שופטים ו 24: "וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא־לוֹ יהוה שָׁלוֹם").

בפסוקים 9-15 הנביא מציין את וידוי העם:

9. עַל־כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ, וְלא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה. נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה־חושֶׁךְ, לִנְגוהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ.
   10. נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר, וּכְאֵין עֵינַיִם נְגַשֵּׁשָׁה; כָּשַׁלְנוּ בַצָּהֳרַיִם כַּנֶּשֶׁף, בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים.
   11. נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ, וְכַיּוֹנִים הָגוה נֶהְגֶּה; נְקַוֶּה לַמִּשְׁפָּט וָאַיִן, לִישׁוּעָה – רָחֲקָה מִמֶּנּוּ.
   12. כִּי־רַבּוּ פְשָׁעֵינוּ נֶגְדֶּךָ, וְחַטּאותֵינוּ עָנְתָה בָּנוּ; כִּי־פְשָׁעֵינוּ אִתָּנוּ, וַעֲוֹנותֵינוּ יְדַעֲנוּם.
   13. פָּשׁועַ וְכַחֵשׁ בַּיהוה, וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלוהֵינוּ; דַּבֶּר־עושֶׁק וְסָרָה, הורוֹ וְהוגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי־שָׁקֶר.
   14. וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט, וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמוד; כִּי־כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת, וּנְכוחָה לא־תוּכַל לָבוֹא.
   15. וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל; וַיַּרְא יהוה וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי־אֵין מִשְׁפָּט.

בפסוקים אלו ישעיהו הנביא מדגיש את המילים "מרחק", "חושך", "אפלה", "עוון".

המסר ברור: כשעוזבים את אלוהים – שהוא מקור האור, האמת והצדק – אז נשארים בחושך, באפלה, במצוקה ובחוסר הדרכה אלוהית ברמה האישית והלאומית.

האפלה והחושך מתבטאים באי מעורבות אלוהים בחיינו: – בכישלונות והפסדים ברמה האישית והלאומית, בעיוות משפט ושלטון הנתונים בידיים מושחתות, עד להשמדת העם ולקיחתו לגלות ביד אויבים. במקום שכזה, צדיקים לא יכולים להתקיים לאורך זמן.

ישוע המשיח, שהוא פני האלוהים, אמר בבשורת יוחנן ח 12: "אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם. אִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי לא יִתְהַלֵּךְ בַּחושֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לוֹ." כוונת המילה "אוֹר" היא ישועה – התחברות ומעורבות נצחית של אלוהים בחיינו (ראשונה ליוחנן א 5-7).

ישעיהו הנביא כמעט מעתיק את שכתב משה רבנו בספר דברים כח 29: "וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה, וְלא תַצְלִיחַ אֶת־דְּרָכֶיךָ; וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל־הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ" – נאמר כעונש העתיד לבוא על העם במידה ויזנח את תורת אלוהים.

ישעיהו מתאר את מצב העם ואומר:

א. עם ישראל זנח את אלוהים ותורתו.

ב. אלוהים מעניש את עמו על פי דין צדק. כמו שהבטיח הוא עושה!

בפסוק 15 הנביא מסכם את המצב המביך שבו העם נמצא ואומר: האמת הפכה למצרך נדיר, והצדיק סובל. מצב זה רע בעיני אלוהים ולא יכול להימשך. "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל; וַיַּרְא יהוה וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי־אֵין מִשְׁפָּט."

 

פסוקים 16-21 הנביא מתאר מי עתיד להושיע את העם ממצבו ואיך:

16. וַיַּרְא כִּי־אֵין אִישׁ, וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ; וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרועוֹ, וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ.
    17. וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן, וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּראשׁוֹ; וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבּושֶׁת, וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה.
    18. כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם, חֵמָה לְצָרָיו, גְּמוּל לְאויְבָיו; לָאִיִּים גְּמוּל יְשַׁלֵּם.
    19. וְיִירְאוּ מִמַּעֲרָב אֶת־שֵׁם יהוה, וּמִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ אֶת־כְּבוֹדוֹ; כִּי־יָבוֹא כַנָּהָר צָר, רוּחַ יהוה נוסְסָה בוֹ.
    20. וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקב, נְאֻם יהוה.
    21. וַאֲנִי, זאת בְּרִיתִי אוֹתָם, אָמַר יהוה: רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לא־יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ, אָמַר יהוה, מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם.

אלוהים מביט על העם ומסכם: אין איש – "אֵין מַפְגִּיעַ" – בעם, המסוגל להושיע את העם ממצבו.

ומאחר שאין אדם בנמצא היכול להושיע, אלוהים לוקח על עצמו את המשימה! (סב 11: הִנֵּה יהוה הִשְׁמִיעַ אֶל־קְצֵה הָאָרֶץ: אִמְרוּ לְבַת־צִיּוֹן: "הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא! הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו!").

"וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרועוֹ, וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ" – זרוע יהוה הוא הכוח הפועל עבור עמו, וצדקתו היא אמת המידה שעל פיה הוא פועל ונסמך.

המילים הללו תואמות את הכתוב בפרקים נג, סג 1-6 (פרק סג כמעט זהה).

בפרק נג, זרוע יהוה מתייחס לעבד יהוה – המשיח שבא ארצה ושילם בדמו את מחיר כפרת החטאים של בני האדם. זאת כדי לציין את המפתח להתחברות מחודשת עם אלוהים. בפרק זה מתאר הנביא את פעולת המשיח עבור עמו בהופעתו הראשונה (למועד האירוע, ראה ספר דניאל פרק ט 22-27).

בפרק סג 1-6, הנביא ישעיהו מתאר את המשיח הבא להושיע את שארית עמו מזעם העמים – בהופעתו השנייה לאחר הצרה הגדולה באחרית הימים. לפיכך, אלוהים מצהיר שהוא ולא אחר עתיד לשנות את המצב העגום בעמו.

בפסוק 17 הנביא מתאר את אלוהים כמתכונן ליום קרב, כאשר נשקו הם צדקתו וישועתו.

הגואל ילבש בגדי נקם, ויעטה במעיל קנאה: "וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן, וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּראשׁוֹ; וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבּושֶׁת, וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה."

איך מתחברים צדק, ישועה, נקם וקנאה בפעולה אחת?

כשם שבכל משפט יש זכאי ואשם, כך בהופעתו השנייה של המשיח יחולקו בני האדם לזכאים ואשמים.

עבור אלו המאמינים בישוע שיחיו בעת שובו, הופעתו תהיה ההצלה השמימית שלה חיכו וציפו. מבחינתם, הצלתו של אלוהים וישועתו יהוו התגשמות הבטחותיו כפי שהן כתובות בכתבי הקודש.

לעומת זאת, עתיד המשיח ישוע להשמיד את כל מתנגדיו בשובו ארצה להקים את ממלכתו. השמדת הנלחמים נגד המשיח ורצונו, כמוה כהוצאה לפועל של הצדק. הם מקבלים כגמולם, כפי שאלוהים הבטיח. העונש על הרשעים, כמוהו כנקם, מכיוון שאלוהים נותן להם כגמולם עקב הצרות והרדיפות שעשו נגד ילדיו.

קנאתו של אלוהים מתבטאת כאשר הוא פועל נגד אלו המתנגדים לצדקתו, טוהרו וקדושתו.

יום הופעתו של המשיח הוא יום גאולה והצלה לאוהביו, אך יום צרה ואובדן למתנגדיו.

מה תהיה התוצאה של פעולת הגואל?

א. שום כוח לא יעמוד נגדו! גם אם האויב יבוא כשטף של נהר, רוח אלוהים תעמוד נגדו ותנצחהו.

ב. כל העמים, מכל קצות כדור הארץ, ייראו את שם אלוהים ויתנו כבוד לשמו. (ישעיהו יא 9, נב 10, נו 6-8; זכריה הנביא בפרק יד מתאר את העמים העולים להשתחוות לפני המשיח בציון).

ג. רוח אלוהים הממלאת את המשיח תהיה על עם ישראל, ודבר אלוהים יהיה בפי עם ישראל לעולם.

במילים פשוטות: הברית החדשה המובטחת מפי ירמיהו הנביא תהיה על לב כל עם ישראל לעולם:

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה; וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה; לא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי, וְאָנוכִי בָּעַלְתִּי בָם, נְאֻם־יהוה; כִּי זאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרות אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם־יהוה: נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלוהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם. וְלא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמור: דְּעוּ אֶת־יהוה; כִּי־כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם, נְאֻם־יהוה, כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לא אֶזְכָּר־עוֹד" (ירמיהו לא 31-34).

גם בפרק נט הפסוק האחרון הפוך מפסוק הפתיח: אלוהים אינו שומע לעמו ואינו עוזר להם, לעומת נוכחותו הנצחית ומעורבותו בעמו.

ס י כ ו ם :

א. כל חטא מונע התחברות עם אלוהים. הבה נבחן את חיינו, את יחסינו לבני זוגנו ולסובבים אותנו.
נתוודה על חטאינו וניווכח איך אלוהים עונה לתפילותינו ופועל בחיינו.

ב. לחיות בשלום עם אלוהים זה כמו לחיות באור. אלוהים מדריך ומורה כך שכל צעד והחלטה יהיו רצויים בעיניו ומובילים לברכה. ללא אלוהים בחיים, מצטמצם מאוד יתרונו של האדם.

ג. יום הופעתו של המשיח הוא יום גאולה והצלה לאוהביו, אך יום צרה ואובדן למתנגדיו.
הבה, נכרע ברך לפני ישוע המשיח ונטעם את ישועתו! לא נדחה אותו כדי שלא נחווה את חרבו!