ישעיה פרק ס"א
תיאור משימותיו של המשיח
קריאת פתיח: ישעיהו פרק לה
בפרק ס' הנביא מתאר את התעוררותו הרוחנית של עם ישראל בשובו של המשיח. הנביא מציין את הברכה שעם ישראל יקבל מהגויים כאשר ימלא את רצונו של המושיע וישרת אותו כממלכת כוהנים.
בפרק סא ישעיהו הנביא ממשיך לתאר את המשימות שהמשיח יעשה בקרב עם ישראל ובני האדם בכלל בעת שובו ארצה.
פרק סא:
1 רוּחַ אֲדנָי יְהוִה עָלָי, יַעַן מָשַׁח יְהוָה אותִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַנִי לַחבושׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב, לִקְרא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ.
2 לִקְרא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוָה וְיוֹם נָקָם לֵאלוהֵינוּ, לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים.
3 לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה; וקוֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק, מַטַּע יְהוָה לְהִתְפָּאֵר.
4 וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם, שומְמוֹת רִאשונִים יְקוֹמֵמוּ; וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חורֶב, שומְמוֹת דּוֹר וָדוֹר.
5 וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צאנְכֶם, וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וכורְמֵיכֶם.
6 וְאַתֶּם כוהֲנֵי יְהוָה תִּקָּרֵאו, 'מְשָׁרְתֵי אלוהֵינוּ' יֵאָמֵר לָכֶם. חֵיל גּוֹיִם תואכֵלוּ, וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ.
7 תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם מִשְׁנֶה, וּכְלִמָּה יָרונּוּ חֶלְקָם; לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ, שִׂמְחַת עוֹלָם תִּהְיֶה לָהֶם.
8 כִּי אֲנִי יְהוָה אוהֵב מִשְׁפָּט, שונֵא גָזֵל בְּעוֹלָה. וְנָתַתִּי פְעֻלָּתָם בֶּאֱמֶת, וּבְרִית עוֹלָם אֶכְרוֹת לָהֶם.
9 וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים; כָּל רואֵיהֶם יַכִּירוּם, כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהוָה.
10 שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלוהַי, כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי; כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ.
11 כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיח, כֵּן אדונָי יְהוִה יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל-הַגּוֹיִם.
על מי מדבר הנביא ישעיה? האם הוא מתייחס לעצמו או אל אישיות אחרת?
כבר בפרקים לה, מב 1-9, מט 8-9 ונג, ישעיהו הנביא ציין שעבד ה', המשיח של ישראל, עתיד לבצע את המשימות המתוארות בפסוקים 1-3.
פעולות כגון פקיחת עיני עיוורים, אילמים מדברים, חרשים שומעים, פסחים הולכים, נחמת אבלים, הוצאה לפועל של נקמת יהוה, כפרת חטאים ותקומת מתים. רק אלוהים יכול לעשות זאת, ולכן הנביא מתאר את משיח אלוהים כאלוהים בכבודו ובעצמו.
בפרקים הקודמים (ראה נב 13 עד נג 12) כבר הוכח שישעיהו הנביא הצביע על ישוע המשיח. אנו ניווכח שגם בפרק הנוכחי ישעיהו הנביא מתאר את ישוע כמשיח המובטח של עם ישראל והעולם, כאלוהים הבן (משלי ל 4). שים לב: ישוע המשיח עצמו אמר שפסוקים אלו מתייחסים אליו (לוקס ד 16-34).
להלן פירוט המשמעות של כל אחת ממשימות המשיח. הדמות המתוארת נקראת "משיח" מכיוון שאלוהים משח אותו:
א. "לְבַשֵּׂר עֲנָוִים":
(ראה פרק נ פסוק 4) המשיח עתיד לעודד, לתקן ולנחם את אלו שספגו עלבון או נמצאים תחת לחץ וצרה בעקבות נאמנותם למשיח ואמונתם בו. "עֲנָוִים", הם האנשים אשר ביטלו את עצמם וחיים עבור המושיע. כאשר המשיח יחזור, הם ישמחו לחוות את התממשות תקוותם, ומעשיהם יישאו פרי, כי הרי הבטחות אלוהים לילדיו אכן יתקיימו. לעומתם, כל מתנגדי הענווים יראו בטעותם.
ב. "לַחבושׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב":
בכוחו של המשיח לתת רוח תקווה ולרפא את אלו שכמעט כבים ומיואשים. שבורי הלב הם אלו שצערם כה גדול על כך שבית אלוהים נטמא, שדבר אלוהים וכבודו נרמסים בפי ילדיו ובעולם. האם לבנו נחמץ כשאנו רואים טומאה ואלילות בקרב עמנו? האם כבוד המשיח חשוב לנו? האם לדברו מעמד עליון בחיינו? אם כן, אז אנו הענווים של המשיח, ואת לבנו הוא חובש ומרפא.
ג. "לִקְרא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר":
הבטחה זו היא חלק מהנחמה והתקווה ששנת היובל מביאה עבור העבדים והמסכנים בעם (ויקרא כה 10-11; יחזקאל מו 17). בכל שנת חמישים, חוזרים העבדים היהודים בחזרה למשפחותיהם. הדרור המובטח נכון מבחינה פיזית ורוחנית.
- פיזית: יחזרו בני ישראל לארצם ולא יהיו תחת לחץ גויים או בגלות (ראה פרקים קודמים; זכריה ח 23; יחזקאל מז – מח)
- רוחנית: עם ישראל יתמקד במושיעו גואלו בלבד ולא ילך שבי אחר אלילים ועבודה זרה.
ד. "וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ":
האם הכוונה שהמשיח בבואו ישחרר מכלאם את הפושעים והרוצחים? לא ולא!
באותה מידה שקיימת מקבילות בין לבשר ענווים ולחבוש לנשברי לב, כך קיימת מקבילות בין לקרא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח.
- מבחינה פיזית, שובו של המשיח יביא לסיום את הגלות של ישראל בין העמים, כאילו היו שם במאסר.
- מבחינה רוחנית, הנביא אומר "פְּקַח קוֹחַ" כדי לציין יציאה לאור מתוך עיוורון וחושך רוחני. כאשר המשיח יחזור, יפקחו עיניהם הרוחניות של עם ישראל.
בפרק מב 7 נאמר "… לִפְקוחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יושְׁבֵי חושֶׁךְ."
ה. "לִקְרא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוָה, וְיוֹם נָקָם לֵאלוהֵינוּ, לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים."
בפרקים לה, נט 17, ו-סג מתאר ישעיהו את משיח אלוהים בחזרתו ארצה (ראה גם התגלות יט 11-17). בעת ההיא, המשיח יבצע את נקמת אלוהים נגד אלו שדחוהו ונלחמו נגד רצונו.
מכיוון שדבר אלוהים אומר שהנקם הנו תפקידו של אלוהים (דברים לב 35: " לִי נָקָם וְשִׁלֵּם") יוצא מכך שהדמות שישעיהו מתאר היא אכן אלוהים בכבודו ובעצמו.
תוצאת נקם אלוהים נגד מתנגדיו הלוחצים את ילדיו בעולם תביא לנחמה ושחרור עבור ילדי אלוהים.
"שְׁנַת רָצוֹן לַיהוָה":
שנה, תקופה, שבה העיסוק הוא רק לאלוהים, כמו שנת שמיטה. אך מכיוון שגם יש דרור לשבויים, מדובר על שנת יובל.
הנחמה תהיה גם מנת חלקם של אבלי ציון, אלו ששלום ציון מהווים חלק עיקר בתפילתם ואהבתם (תהילים קכ"ב).
- עבד ה' המשוח ברוח אלוהים יחליף את המצוקה בשלום וביטחון. במקום אֵפֶר, המציין אבל ומוות, הוא ייתן פְּאֵר. ישעיהו משתמש באותן אותיות (פאר – אפר) כדי לציין שהשפעת עבד ה' על העולם תהיה מכרעת. לילדיו, הוא יחליף את הרע בטוב!
- עבד ה' המשוח ברוח אלוהים יביא לעמו "שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן" במקום אבל. מכיוון שאין שמן המביא ששון, הרי שהכוונה היא לשמחה וקירבה רוחנית שתהיה לעם ישראל בעקבות חזרתו ופעולתו של עבד ה'.
- עבד ה' המשוח ברוח הקודש יביא את עם ישראל אל הצדק, אל ההתחברות הקדושה והטהורה עם אלוהים. עם ישראל יהיה למופת, כפרדס בריא ומניב המהווה דוגמה לכבוד אלוהים.
מכיוון שהפעולות שישעיהו מציין יכולות להיעשות רק על־ידי אלוהים, יוצא מכך שישעיהו מתאר גם בפסוקים אלו את עבד ה', המשיח ישוע.
מכיוון שבפרקים קודמים כבר הוכח שעבד ה' שווה באישיותו לאלוהים (נב 13 – נג 12), הרי שפסוק 1 מהווה הוכחה נוספת לקיום שלוש הוויות בשלמות האלוהית האחת:
"רוּחַ אֲדנָי יְהוִה עָלָי, יַעַן מָשַׁח יְהוָה אותִי…" (ראה גם פרק מח 16; תהילים מה 8).
לאור ההבנה הזו, נקרא את דברי ישוע המשיח בבשורת לוקס פרק ד 16-30. לוקס מצטט את ישוע קורא מספר ישעיהו הנביא (פרק סא פסוקים 1-2) כשהיה בבית הכנסת בנצרת ביום השבת. הוא קם לקרא, והנוכחים הגישו לו את מגילת ישעיהו. ישוע פתח בפרק סא והחל קורא את פסוקים 1-2א' בלבד. הוא סגר את המגילה, החזיר אותה לגבאי והתיישב.
ישוע עשה את הפעולה הפומבית הזו לאחר שרוח אלוהים נחה עליו ועמד בהצלחה נגד ניסיונותיו של השטן. ישוע הוכיח שוב את אלוהותו בכך שלא חטא למרות שהתנסה בכל תחומי הניסיונות שבני אדם מתנסים בהם.
ישוע היה צריך להמשיך לקרא עוד… הרי שום הפטרה אינה מסתיימת לאחר שני פסוקים! אך הוא עצר בפסוקים הללו.
עצירת הקריאה באמצע, סגירת המגילה וחזרתו לשבת, משכה את תשומת לבם של כל הנוכחים. האנשים הבינו שיש במעשה של ישוע הצהרה או כוונה כלשהי. אך מהי?
ישוע אומר להם: "היום נתמלא הכתוב הזה באוזניכם" – כלומר, כל ההבטחות ששמעתם, יכולות להתגשם היום. משמע, אני הוא האחד שרוח אלוהים עליו. אני הוא זה שישעיהו הנביא תיאר לכם, שנשלח לבשר ענווים, לקרא לשבויים דרור, לעיוורים פקח קוח, לשלח רצוצים חופשים ולקרא שנת רצון ליהוה…
אני, ישוע המשיח, באתי למלא את ההבטחות הללו! – אני ה' בכבודו ובעצמו!
תגובת האנשים הייתה – פליאה! איך ייתכן שישוע הזה, בן יוסף, יגשים את ההבטחות הללו?
הרי כל בר דעת מבין שרק אלוהים, המשיח, יכול לעשות זאת. אם הוא האחד שמדבר על בריאות, חירות וכו', אז מדוע אינו מרפא את עצמו תחילה, ואת אנשי העיר שבה גדל כפי שעשה בכפר נחום?
מכיוון שלא קיבלו אותו באמונה – וזאת לאחר שידעו עליו מספיק פרטים כדי לוודא את דבריו (פעולותיו וקטעים כמו ישעיהו פרק נג…) – הם לא זכו להבטחות שהיו בפיו כשקרא את הכתוב מישעיהו פרק סא.
ישוע אמר להם: התנהגותכם אינה שונה מבעבר! את אליהו לא קיבלתם ולכן הוא הלך לאלמנה שבצרפת, באזור לבנון (מלכים א יז 9).
אלישע לא ריפא מצורעים בארץ אך כן את נעמן הארמי (מלכים ב ה).
כלומר, דחיית המשיח על־ידי בני עמו הייתה נקודת המפנה שממנה היא הוצעה לגויים וכך הברכה הלכה קודם כל אליהם.
מה שקרה בנצרת היה כזער אנפין של מה שקרה אחר כך בארץ ישראל.
מדוע ישוע קרא רק עד אמצע פסוק 2 וסגר את מגילת ישעיה?
בדרך זו ישוע רמז על שתי ביאות: בפעם הראשונה בא לנחם ולרפא, ובשנייה להביא נקם.
לו היו מקבלים אותו, היו מנוחמים! כעת, הם מחכים לנקם.
ס י כ ו ם :
א. ישעיהו הנביא מתאר את הפעולות שהמשיח עתיד לעשות עבור עמו ישראל וכלל בני האדם כאשר יחזור ארצה.
הפעולות מוכיחות שהמשיח הוא אלוהים בכבודו ובעצמו, ישוע המשיח, אל שדי.
ב. בהופעתו הראשונה ישוע המשיח בא לכפר על חטאינו, לשחרר את ילדיו מעול החטא, למלא את לבם בשמחה ולעודדם.
בחזרתו בעתיד, יציג ישוע המשיח את נקמת אלוהים נגד מתנגדיו.
מי הוא ישוע עבורך?
אם הוא מושיע, הרי שלבך מלא שלווה ותקווה.
אם אינך מכירו או שונא אותו – בשובו, הוא יביא עליך את נקמת אלוהים כפי שכתוב.
הבה נביט באמונה לעבר האחד שדקרנו ונימלא ברוח קודשו.
פסוק 10 עד סב פסוק 3
בשורת הישועה לציון
בפרק סא 4-9 ישעיהו הנביא חוזר ומתאר את הברכות על שארית עם ישראל ועל ארץ ישראל כשהמשיח יחזור. השארית שתיוותר תחזור בתשובה כנה ותשרת את אלוהים כממלכת כוהנים. כתוצאה מכך גם הגויים יתברכו (ראה פרק ס').
לאחר תיאור הברכות שאלוהים ירעיף על ילדיו – יהודים וגויים – הנביא מתאר בפרק סב, במילות שמחה יוצאות דופן, את חדוותו מקדושת העיר ירושלים וארץ ישראל כאשר המשיח ישכון בה.
פרק סא פסוקים 10-11:
10 שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלוהַי, כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי. כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ.
11 כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיח, כֵּן אדונָי יְהוִה יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהיִלָּה נֶגֶד כָּל-הַגּוֹיִם.
לאור ההבטחות הכתובות בפסוקים 4-9, עתידים בני ישראל (השארית) להיכנע לישוע המשיח שיבוא לבשר ענווים ולחבוש לנשברי הלב, ואז הם ייוודעו לכול כזרע ה' המבורך. "וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים; כָּל־רואֵיהֶם יַכִּירוּם, כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יהוה" (פסוק 9).
לאור ביטחונו בהבטחת אלוהים, הנביא פורץ במילות שמחה. הוא יודע שה' יראה את מלוא כבודו ופארו דרך ילדיו; ישעיהו הוא אחד מהם.
המילים הללו של ישעיהו נאמרו בתקופה שבה העם שפוף והוגה בלבו אם אלוהים עדיין זוכר אותו. מילים שכאלו נועדו לעודד ולרענן את מחויבותנו לאלוהים שלעולם לא יפר הבטחות.
דבריו של הנביא מציינים עובדה מאוד מעניינת:
א. הברכות הנפלאות שהנביא תיאר יבואו רק לאחר שאלוהים ילביש את ילדיו הנאמנים (את שארית עם ישראל) בישועתו וצדקתו.
ב. אלוהים הוא זה המלביש את ילדיו בישועה וצדקה – מתנות חסד שלא ניתנים לנו בזכות או כתשלום עבור עבודה כלשהי.
איך המילים "הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי" מתורגמים ליחס יומי ואישי עם אלוהים? ובכן, אלוהים רואה את המאמין לבוש ב"מעיל" צדקת אלוהים. הוא אומר:
- סלחתי לך עבור חטאיך. אין בינינו יותר איבה. כשאני מביט עליך אני רואה את ההשתקפות שלי. אני חי בתוכך ומשתמש בך להוציא לפועל את רצוני בקרב בני האדם.
- כשאנשים רואים אותך, הם יודעים שאתה הילד שלי; כשאתה חי ופועל, אתה עושה זאת לאור אמות הצדק שלי. אתה עטוף מבפנים ומבחוץ בה'.
איזה חסד גדול אלוהים עושה לנו! הוא מלביש אותנו בדמות ובאישיות שלו בגלל חסדו ואהבתו, ולא בגלל שמגיע לנו. זאת הסיבה שהנביא שמח כל כך (רומים יג 14; זכריה ג; ישעיהו נט 17; רומים ג 19-22; שנייה לקורינתים ה 21; פיליפים ג 8-9).
בהמשך פסוק 10 הנביא מתאר את יופיים של ילדי אלוהים (גם ציון) כנושעים:
היופי שלכם כמוהו כחתן בחתונתו, ככלה המקושטת ביום כלולותיה.
הנביא אומר: אלוהים יציג את צדקת עמו וישועתם לעיני כל הגויים; יגן עליהם ויטפח אותם ממש כמו שהאדמה תומכת, מכלכלת ומצמיחה את הזרע שבה.
חשוב לזכור: בפסוק 8 הנביא ציין שהברכות הללו הן תוצאה של ברית עולם שה' כורת עם עמו.
על איזו ברית ישעיהו מדבר?
הברית שהנביא מציין היא הברית החדשה שאותה פירט ירמיהו הנביא בפרק לא 30-34.
הברית החדשה הביאה הבטחה נפלאה: סליחת חטאים, וחקיקת תורת אלוהים בלב על־ידי נוכחות ופעולת רוח הקודש בחיי כל מאמין.
איך יכול אדם להיכנס לאותה ברית נפלאה?
על־ידי אמונה שישוע הוא אלוהים שירד ארצה בדמות אדם ומסר את חייו כתשלום כפרה עבור חטאינו. ישוע המשיח מת, נקבר וביום השלישי קם מן המתים ועלה למרום. תחייתו מוכיחה שהברית קיימת ובתוקף לכל המאמין בו (רומים י 9-10; ישעיהו נג 10).
בעוד בפסוקים הקודמים הנביא תיאר את ישועת וצדקת ילדי אלוהים, בפרק סב הנביא מתאר את ציון לובשת את כבוד המשיח כשהוא ישכון בה:
פרק סב 1:
"לְמַעַן צִיּוֹן לא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלים לא אֶשְׁקוֹט, עַד יֵצֵא כַנגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר."
זכור! כשישעיהו הנביא אמר את המילים הללו על ירושלים, העיר כבר ספגה התקפות, הרס ולחץ של אויבים. ציון נראתה כמדבר וירושלים כשממה (סד 10-11). דווקא בעת צרה ופחד, בעת שבה ציון נראית חלשה ונרמסת, הנביא עודד את אחיו, בני עמו, ואת נפשו בהבטחת ההגנה והישועה שאלוהים מבטיח לציון.
מוטב גם לנו היום, בעת צרה ולחץ, ללמוד את הבטחות אלוהים לנו כדי להתעודד. ראו את תפילתו של יעקב בבראשית לב 9-12, ו-רומים ח 34-38.
אלוהים תמיד ער ופועל למען ירושלים ויש לו תכלית עבורה: על הר המוריה יקים את בית מקדשו – בו ישכון בכבודו ובעצמו!
אלוהים אומר: לא אשקוט עד שתוכניתי השלמה עבור ירושלים (ציון) תתגשם במלואה.
כשהמשיח ישוע ישכון בבית מקדשו בירושלים, צדקת ציון תיראה "כַנגַהּ" מעל העיר וישועת ציון תיראה כלפיד בוער. במילים פשוטות: כשהמשיח ישכון בבית המקדש, ניתן יהיה לראות מחזה דומה לזה שראו בני ישראל כשהלכו במדבר. עמוד האש שהלך לפניהם בלילה, עמד מעל נוכחות אלוהים (שמות יג 21-22).
יופייה של ציון, וכמובן של כל המאמינים, נובע מנוכחות המושיע ישוע בקירבם.
אלוהים אומר: לא אשקוט עד שאחזור לשכון בתוך עמי ולהדריכם בדרך צדק, קדושה וטוהר.
בפסוקים 2-3 הנביא ממשיך לתאר את ברכות אלוהים על ציון והשפעת ישועתה על העמים:
2 וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל-מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ; וקורָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ, אֲשֶׁר פִּי יְהוָה יִקֳּבֶנּוּ.
3 וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּיַד יְהוָה; וצנוף (וּצְנִיף) מְלוּכָה, בְּכַף אֱלוהָיִךְ.
כשעם ישראל וציון יוקדשו לאלוהים, הברכה תגיע גם לכלל הגויים. הרי גם שאול השליח אמר: תנסו לתאר איזו ברכה תהיה לגויים אם כל ישראל יוושע … (רומים יא 11-12).
הגויים יראו את צדקת וכבוד ציון במו עיניהם מכיוון שהם יעלו לירושלים.
מה הם יעשו פה?
הם יבואו להשתחוות למשיח ולשמוע את דבר ה' מפיו, לחגוג עמו את חג הסוכות, לעזור בבניית ישראל ולהביא את מתנותיהם (ישעיהו ב 2-4; מיכה ד 1-8; זכריה יד 16 עד הסוף; ישעיהו ס-סא).
פסוק 4:
"לא־יֵאָמֵר לָךְ עוֹד 'עֲזוּבָה', וּלְאַרְצֵךְ לא־יֵאָמֵר עוֹד 'שְׁמָמָה', כִּי לָךְ יִקָּרֵא 'חֶפְצִי־בָהּ', וּלְאַרְצֵךְ 'בְּעוּלָה'; כִּי־חָפֵץ יהוה בָּךְ, וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל."
הנביא אומר שירושלים תקבל מאלוהים שם חדש; מהו?
בפסוק 4 הנביא אומר שאלוהים יכנה את ציון "חֶפְצִי־בָהּ", ולארץ ישראל יקרא "בְּעוּלָה"; כלומר, ארץ הנשואה לאלוהים.
בפסוק 12 הנביא אף מוסיף לירושלים שם נוסף: "דְרוּשָׁה": "וְקָרְאוּ לָהֶם 'עַם־הַקּודֶשׁ, גְּאוּלֵי יהוה', וְלָךְ יִקָּרֵא 'דְרוּשָׁה, עִיר לא נֶעֱזָבָה'."
א. השמות הללו כה חשובים לשומעיו, בני זמנו של ישעיהו, מכיוון שבעת ההיא ציון נראתה חסרת ערך ושוממה.
כשאנו מרגישים לבד ונשכחים, כדאי לזכור:
אלוהים לא שכח אותנו, לא עזב אותנו או התגרש מאיתנו. מי שנושע, הוא הילד של אלוהים לנצח נצחים.
ב. נתינת שמות הנו מעשה המצביע על שלטון. אדם נתן לחיות שמות (בראשית ב 20). אלוהים שינה את שמו של אברם לאברהם ושרי לשרה, את יעקב לישראל.
אלוהים מוכיח את שלטונו על ירושלים וציון בכך שמעניק להם שמות המצביעים על אופי, מטרה ותכונות. המשיח ייתן שם חדש לכל מאמין (התגלות ב 17).
לירושלים יהיה שם חדש נוסף: "יהוה צִדְקֵנוּ" (ירמיהו לג 16; ראה גם ישעיהו ס' 14).
מכיוון שכלל תושבי ירושלים ישרתו את המשיח בטוהר וקדושה (זכריה יד 21), יהיה שמה של העיר כשם האחד השוכן בה. ירושלים תלבש את כבוד אלוהים.
כמו שאישה נשואה מאמצת את שם משפחת בעלה, כך ירושלים הנשואה לה' תאמץ את שם ה'.
כאשר אדם יאמר בעת ההיא: "אני עולה לירושלים…" יהיה הדבר כאילו אמר: אני עולה ל-ה'!
מכיוון שירושלים תהיה כה קדושה וטהורה, היא תהיה מעין עטרת לראשו של אלוהים השוכן בה (ראה זכריה יד 21: "וְלא־יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־יהוה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא").
ס י כ ו ם :
א. בעת משבר ישעיהו הנביא שינן את הבטחותיו הנפלאות והנצחיות של אלוהים לילדיו הנאמנים.
ראוי שגם אנו נתעודד כל יום בזוכרנו את תוכניותיו העתידיות של אלוהים עבורנו.
ב. ישועתנו וצדקתנו הן מתנות חסד מאלוהים. אלוהים מעניק את החסד הזה לאלו הנכנסים עמו בברית חדשה, בה קרבן החטאים הוא דמו של ישוע המשיח.
מאמינים אמיתיים מראים את תכונותיו הקדושות והטהורות של ישוע המשיח בחייהם.
ג. אלוהים ייתן לכל אחד מילדיו שם חדש. שמנו החדש מבטא את יחסינו, קרבתנו ונאמנותינו למשיח.
הבה נדרוש את ישוע בלב שלם ובנפש חפצה, כך שכל אחד ייווכח שהמשיח ריבון בחיינו.