ישעיה פרק ס"ב
הנה ישעך בא!
בשיעור שעבר למדנו אודות הבטחתו של אלוהים לשמור את ירושלים וציון. אלוהים מבטיח לא להסיר את עינו וזרועו מירושלים עד שיחזור לשכון בתוכה ולהדריך את עמו ושאר גויי הארץ. מסר העידוד הזה בא אל העם בעת שירושלים והעם תחת לחץ אויבים ואיומי שמד.
מפסוק 6 הנביא ישעיהו חוזר ומדגיש את מעורבות אלוהים בחיי עמו ומחויבותו להושיע את ישראל באופן אישי.
פסוקים 6-12:
6 עַל-חוֹמותַיִךְ, יְרוּשׁליִם, הִפְקַדְתִּי שומְרִים כָּל-הַיּוֹם וְכָל-הַלַּיְלָה, תָּמִיד לא יֶחֱשׁוּ; הַמַּזְכִּרִים אֶת-יְהוָה, אַל-דֳּמִי לָכֶם,
7 וְאַל-תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ, עַד-יְכוֹנֵן וְעַד-יָשִׂים אֶת-יְרוּשָׁלים תְּהיִלָּה בָּאָרֶץ.
8 נִשְׁבַּע יְהוָה בִּימִינו וּבִזְרוֹעַ עֻזּו, "אִם-אֶתֵּן אֶת-דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לאויְבַיִךְ, וְאִם-יִשְׁתּוּ בְנֵי-נֵכָר תִּירוֹשֵׁך אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ!"
9 כִּי מְאַסְפָיו יאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת-יְהוָה; וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי.
10 עִבְרוּ, עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם! סולּוּ, סולּוּ הַמְסיִלָּה, סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָרִימוּ נֵס עַל-הָעַמִּים.
11 הִנֵּה יְהוָה הִשְׁמִיעַ אֶל-קְצֵה הָאָרֶץ: אִמְרוּ לְבַת-צִיּוֹן: הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו.
12 וְקָרְאוּ לָהֶם "עַם-הַקודֶשׁ, גְּאוּלֵי יְהוָה", וְלָךְ יִקָּרֵא "דְרוּשָׁה, עִיר לא נֶעֱזָבָה".
בפסוק 6 הנביא מציין הבטחה שהיא רחוקה מאוד מהמציאות בה העם נמצא. בעת שנאמרו המילים, ירושלים הייתה כטרף לכל צבא פולש.
לעומת זאת, מבחינתו של אלוהים, הוא שומר על העיר יומם ולילה. המשפט נאמר בזמן עבר כדי לעודד את העם שאלוהים נמצא ופועל גם ברגעים אלו ממש (פסוק זה רלוונטי גם בימינו).
ש' מדוע שאלוהים ישמור את ירושלים ובני ישראל?
ת' מכיוון שאמיתוּת דברו תלויה בהם.
אלוהים הבטיח את קיום עם ישראל, ושל העיר ירושלים לעמו – כמקום משכן אלוהים.
אם הבטחה אחת של אלוהים תופר, הרי שאיננו אלוהים!
ירמיהו הנביא אומר:
"כּה אָמַר יהוה, נותֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקּות יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה; רוגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ; אִם־יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם־יהוה, גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ, מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל־הַיָּמִים; כּה אָמַר יהוה, אִם־יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה, וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי־אֶרֶץ לְמָטָּה, גַּם־אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל־כָּל־אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם־יהוה" (לא 35-37).
ישעיהו ממשיך ואומר איך השומרים מגינים על ירושלים: "תָּמִיד לא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת-יְהוָה אַל-דֳּמִי לָכֶם…" (אל דמי לכם = אל תחשו אלא התמידו לדבר ולהודיע). השומרים לא שותקים, הם מזכירים את ה' ללא הפסק!
איך הזכרת שם אלוהים או הבטחותיו מתקשרת עם ההגנה על ירושלים?
מתברר שההגנה האמיתית על ירושלים או בכלל מתבססת על קרבת העם לאלוהים:
כשהעם מתמקד באלוהים, שומע את אזהרותיו ונכנע לרצונו, הוא נהנה מהגנת אלוהים על העיר, או לסירוגין, על חייו!
דוגמאות:
א. מזמור פג 1-6 מציין את הבעיה…; מזמור פא 14-15 מציין את הפתרון… "לו עמי שומע לי…"
ב. אלוהים הטביע את צבא מצרים בים, ונלחם לישראל (שמות יג – יד).
ג. אלוהים הפיל את חומות יריחו כדי ללמד את יהושוע בן־נון ואותנו היום: אם נבטח ונאמין בו, לא יעמדו מולנו שום חומות!
אלוהים מפרט ליחזקאל הנביא את האחריות המוטלת עליו כילדו של אלוהים (פרק ג 16-21): "וַיְהִי מִקְצֵה שִׁבְעַת יָמִים, וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמור׃ 17 בֶּן־אָדָם צופֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל; וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר, וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם מִמֶּנִּי׃ 18 בְּאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת, וְלא הִזְהַרְתּוֹ, וְלא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה לְחַיּותוֹ; הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת, וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ׃ 19 וְאַתָּה כִּי־הִזְהַרְתָּ רָשָׁע, וְלא־שָׁב מֵרִשְׁעוֹ, וּמִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה; הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת, וְאַתָּה אֶת־נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ;?20 וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל, וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו הוּא יָמוּת; כִּי לא הִזְהַרְתּוֹ בְּחַטָּאתוֹ יָמוּת, וְלא תִזָּכַרְןָ, צִדְקותָו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ׃ 21 וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתּוֹ צַדִּיק, לְבִלְתִּי חֲטא צַדִּיק וְהוּא לא־חָטָא; חָיוֹ יִחְיֶה כִּי נִזְהָר, וְאַתָּה אֶת־נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ"
אלוהים מצפה מאיתנו להודיע את דברו, ואת אזהרותיו. אלו שישמעו לנו, יינצלו. במידה ולא נודיע את דבר אלוהים, אשמת העונש תבוא גם עלינו – ממש כפי שמענישים שומר הנרדם במשמרתו.
בפסוק 7 הנביא ממריץ את כל שומעיו להתמיד ולהביא לפני אלוהים את הבטחותיו לגבי ירושלים וישראל.
החזרה המתמשכת של התפילות איננה כדי להזכיר לאלוהים דבר מה, שהרי אלוהים אינו שוכח! השינון של התפילות הללו נועדו כדי להזכיר לנו ללא הפסק את הבטחותיו של אלוהים; זאת, למען נישאר ממוקדים בו ומעודדים.
הדבר דומה לתפילת האדון בספר מתי ו 10 "…תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ…" – לעתים אנו מזכירים זאת.
אגב, מדוע כל מאמין נדרש לשאול לשלום ירושלים? – (תהילים קכ"ב 6: "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָים…")
מכיוון ששלום ירושלים יחל כאשר המושיע ישוע יחזור לשכון בה. כשהמשיח ישכון בציון, השלום יהיה גם מנת חלקם של שאר העמים.
נתונים לגבי ירושלים:
א. ירושלים היא טבור בריאתו הגיאוגרפית של אלוהים (יחזקאל ה 5, לח 12).
ב. ירושלים היא המרכז הרוחני העולמי של אלוהים (ישעיהו ב; מיכה ד; ישעיהו סב 7).
בפסוקים 8-9 הנביא מדגיש את הבטחותיו של אלוהים במילות שבועה:
8 נִשְׁבַּע יְהוָה בִּימִינו וּבִזְרוֹעַ עֻזּו, אִם-אֶתֵּן אֶת-דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לאויְבַיִךְ, וְאִם-יִשְׁתּוּ בְנֵי-נֵכָר תִּירוֹשֵׁך אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ.
9 כִּי מְאַסְפָיו יאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת-יְהוָה; וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי.
א. במה נִשְׁבַּע יְהוָה?
ה' נשבע ביד ימינו ובזרוע עוזו.
יד ימינו וזרוע עוזו של אלוהים הנם שמות נרדפים למשיח, לאלוהים הבן, הפועל להושיע ולהגן על ישראל. יוצא אם כן שאלוהים האב נשבע באלוהים הבן, במשיח ישוע (ישעיהו נא 5, נב 10, נג 1, מ 10; דניאל יב 7).
ב. מה ה' מבטיח?
בני ישראל ייהנו מהפרי שבעבורו עמלו וקיוו.
- החרמת יבול על־ידי אויבים הנה ציון של הפסד, כיבוש ודיכוי (ראה שופטים פרק ו: גדעון).
אכילת פרי אדמתך בשלווה היא ציון לעת שלום וביטחון. - אויבים האוכלים את פרי אדמתך – הנו חלק מהקללות שהתורה הבטיחה על עם ישראל במידה ויפנה עורף לאלוהים. לעומת זאת, הנאה מפרי אדמתך הנה חלק מהברכה בעבור נאמנות לאלוהים.
הנביא מנבא שבעתיד עם ישראל יחזור לאלוהים בקדושה, טוהר ולב שלם וכנוע (דברים כח 33).
- לא רק שאויבי האתמול יפסיקו להחרים את פרי אדמת ישראל כאשר עם ישראל יחזור למושיעו, אלא הם יעלו לישראל כדי להשתחוות למשיח, וידיהם מלאות במנחות (ראה ישעיהו סא 5-7, ב 16-18: "וְעָמְדוּ זָרִים, וְרָעוּ צאנְכֶם; וּבְנֵי נֵכָר, אִכָּרֵיכֶם וְכורְמֵיכֶם. וְאַתֶּם, כּהֲנֵי יהוה תִּקָּרֵאוּ, מְשָׁרְתֵי אֱלוהֵינוּ, יֵאָמֵר לָכֶם; חֵיל גּוֹיִם תּאכֵלוּ, וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ. תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם מִשְׁנֶה, וּכְלִמָּה יָרונּוּ חֶלְקָם; לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ, שִׂמְחַת עוֹלָם תִּהְיֶה לָהֶם;" "וְעַל כָּל־אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ; וְעַל כָּל־שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה, וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם, וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים; וְנִשְׂגַּב יהוה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא…").
בפסוקים 10-12 הנביא מציין את הסיבה והתכלית של תהילת ירושלים:
10 עִבְרוּ, עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם! סולּוּ, סולּוּ הַמְסיִלָּה, סַקְּלוּ מֵאֶבֶן; הָרִימוּ נֵס עַל-הָעַמִּים.
11 הִנֵּה יְהוָה הִשְׁמִיעַ אֶל-קְצֵה הָאָרֶץ: אִמְרוּ לְבַת-צִיּוֹן: "הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו!"
12 וְקָרְאוּ לָהֶם "עַם-הַקודֶשׁ, גְּאוּלֵי יְהוָה", וְלָךְ יִקָּרֵא "דְרוּשָׁה, עִיר לא נֶעֱזָבָה".
הנביא משתמש בצורת דיבור האופיינית לאותה תקופה כאשר נדרשו תושבי עיר או ארץ להתכונן לבואו של מלך או אישיות חשובה ביותר. הנביא השתמש במילים דומות בפרק מ 3-4 כדי להכין את העם לבואו של מושיעם.
והנה, גם בפסוקים אלו חוזר הנביא ומבקש מעמו להתכונן לבואו של מושיעם: בדקו כל דרך, נקו כל מעבר.
דאגתו של ישעיהו איננה נתונה לאיכות האספלט בכביש ראשי זה או אחר, אלא לתקינות טוהר וקדושת לבבות בני ישראל לפני חזרתו של המשיח.
גם יוחנן המטביל השתמש במילים אלו כדי להכין את לבבות יושבי הארץ לבואו של ישוע המשיח (מתי ג 1-3).
כיצד לדעת שההכנות הן לקראת חזרתו של המשיח?
הנביא אומר: "הָרִימוּ נֵס עַל-הָעַמִּים"; כלומר, הודיעו לכל העמים אודות האישיות העתידה לבוא.
ובכן, הביטוי "נס עמים" מתייחס למשיח (ישעיהו יא 10; בראשית מט 10, ס' 9; יוחנן ג 15-18; ראה גם ישעיהו מ 9-10). ייתכן שכל העמים יוכלו לראות את הנוגה מעל ירושלים כשהמשיח ישכון בתוכה.
בפסוק 11 ישעיהו הנביא אומר: "הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא…" (ראה גם מלאכי ג 1-3).
ישעיהו הנביא דורש מישראל להתכונן; המושיע בדרך והלבבות חייבים להיות מוכנים לקראתו!
- האם לבך ראוי לשכן את המשיח בתוכו?
- האם אנו מוכנים ל"מסדר" של המשיח כפי שאנו ערוכים למסדר המפקד?
ישעיהו מוסיף ואומר שהמושיע יבוא ו"שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו."
למה הכוונה?
בתקופה הקדומה, כשמלך חזר מנצח ממלחמה ובידו שלל רב, הוא נהג לחלקו בין נאמניו.
כמו כן, כאשר יחזור המשיח, הוא ייתן לילדיו הנאמנים חלק בממלכתו (ישעיהו נז 13; רומים ח 16-17; התגלות כב 5, 12).
כשהמשיח ישוע יחזור (ראה זכריה יד) עם ישראל ישרתו בנאמנות. אז ייקרא עם ישראל "עַם-הַקודֶשׁ", וירושלים "דְרוּשָׁה".
מדוע "דְרוּשָׁה"?
א. כי ה' שוכן בה – בכך מראה את רצונו בה;
ב. גויים ילכו אחר יהודי כדי שידריכם לבית אלוהים בירושלים (זכריה ח 23; ישעיהו ב; מיכה ד).
מה יעשה המשיח בבואו ארצה? להיכן יבוא קודם? מה יהיה גורל העמים סביב ירושלים? את כל אלה בשיעור הבא.
ס י כ ו ם :
- אלוהים תמיד שומר על ילדיו ומקפיד למלא את הבטחותיו.
- אנו מצווים לשנן ולהזכיר לה' את הבטחותיו בנוגע לישראל ולירושלים.
הזכרת ההבטחות נועדה לעודד ולנחם אותנו עד שישוע המשיח ישוב ויכונן את מלכותו.
- תיאור ההכנות לבוא המשיח מצביע על זירוז ומהירות. זה יכול להיות בכל רגע…
האם אתה מוכן לפגוש את המשיח פנים אל פנים?