ישעיה פרק ס"ג

ישעיה פרק ס"ג

 

יום נקם ל-ה'

בפרק סא, בפסוקים הראשונים, אנו זוכים ללמוד אודות פעולותיו של המשיח המיוחל כאשר יבוא בפעם הראשונה והשנייה (ראה בשורת לוקס ד 16-31).

בפרק סב הנביא אומר: "הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא" (התייחסות לאישיות).

ישעיהו מלמדנו שהמושיע יבוא לעמו וישב בעיר אשר בה הוא חפץ – ירושלים. הנביא מבהיר שהמושיע הוא אלוהים בכבודו ובעצמו – כלומר, ישוע המשיח.

כאשר המשיח ישוע יחזור ארצה …

• היכן הוא יהיה?
• מה יהיו לוח הזמנים ופעולותיו בבואו?
• איך חזרתו תשפיע על עם ישראל ועל הגויים הצובאים על ירושלים?
• מה יקרה בירושלים כשהמשיח יחזור?

על חלק מהשאלות הללו הנביא ישעיהו עונה בפרק סג פסוקים 1-6:

1 "מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה, זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, צועֶה בְּרוב כוחו?"

"אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, רַב לְהוֹשִׁיעַ."

2 "מַדּוּעַ אָדום לִלְבוּשֶׁךָ, וּבְגָדֶיך כדורֵךְ בְּגַת?"

3 "פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי, וּמֵעַמִּים אֵין־אִישׁ אִתִּי. וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי, וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי, וְיֵז נִצְחָם עַל־בְּגָדַי, וְכָל־מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי.
4 כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי, וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה.
5 וְאַבִּיט וְאֵין עוזֵר, וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ. וַתּוֹשַׁע לִי זרועִי, וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי.
6 וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי, וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי, וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם."

הנביא פותח את הפרק בסדרת שאלות:

1. "מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם…?"

הנביא אינו מצפה שנענה על השאלה. בהמשך הוא מציין את התשובה מפיו של המשיח: "…אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, רַב לְהוֹשִׁיעַ!" – "הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא!" (סב 11).

הנביא נותן את כל הרמזים כדי לציין שזה שבא מאדום, הוא המשיח הגואל – ה' בכבודו ובעצמו, החוזר ארצה בסיום שבע שנות צרת יעקב.

להלן ההוכחות:

א. גם פה הדובר אומר שהוא מוציא לפועל את נקם ה' (פסוק 4; ראה גם פרק סא 2: "…וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ") והרי ה' אמר: "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם" (דברים לב 35).

ב. רק המשיח יכול להביס עמים ולאבדם בחמתו (ראה תהילים ב).

ג. המשיח הוא זרוע ימין ה' ולכן יכול לומר: "וַתּוֹשַׁע לִי זרועִי…" (פסוק 5; ראה נב 10; נג 1; מ 10).

ד. ספר חבקוק ג 3: "…אֱלוֹהַ מִתֵּימָן יָבוֹא, וְקָדוֹשׁ מֵהַר־פָּארָן סֶלָה."

ה. דברים לג 2: "יהוה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבות קודֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁדָּת לָמוֹ;" (ראה גם שופטים ה 4-5).

תֵּימָן – הנו שם נרדף לאדום ולשעיר (בראשית לו; יחזקאל לה; עובדיה; ירמיהו מט 1).

האחד הבא מאדום הוא אלוהים בכבודו ובעצמו; הוא המשיח המיוחל אשר עליו אמר הנביא: "הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא!" (סב 11).

הנביא מתאר את המשיח כאשר הוא חוזר מבצרה שבאדום לאחר שהשמיד את כל העמים שעמדו נגדו.

"צועֶה" = צועד צעדים מהירים וכבדים (ראה ישעיהו נא 14: "מִהַר צועֶה…").

 

2. ישעיהו הנביא ממשיל לשאול: "מַדּוּעַ אָדום לִלְבוּשֶׁךָ, וּבְגָדֶיך כדורֵךְ בְּגַת?"– כלומר, מדוע בגדיך אדומים כאילו דרכת ענבים בגת?

בפסוק 3 הנביא מצטט את תשובתו של המושיע: "פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי" – אני לבדי דרכתי על העמים כמי שדורך על ענבים.

"פּוּרָה", היא גת – מקום שדורכים ומועכים ענבים, כשלב בהכנת יין (ראה חגי ב 16).

"אָדום לִלְבוּשֶׁךָ" – הלבוש האדום בא לציין את דם האויבים שניתז עליו.

"חֲמוּץ בְּגָדִים", נרדף לצבע אדום; "חֲמוּץ" – הכוונה לחומץ הענבים שהנו אדום. בגדים אדומים – ארגמן – הנם צבע בגדי מלכות, ומציינים את הריבונות של המשיח בכל הנוגע למשפט העמים.

 

3. מדוע המשיח אומר: "דָּרַכְתִּי לְבַדִּי, וּמֵעַמִּים אֵין־אִישׁ אִתִּי…"– מדוע אין עַם הפועל עִם המשיח?

א. ללמדנו שישועתנו והצלתנו היא מאלוהים בלבד ולא מעם כזה או אחר. (ראה שמות יד 14: "… יהוה יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן").

ב. לציין שכל העמים עמדו נגד אלוהים, ולכן כולם נענשים.

הפסוק הזה מאמת את דברי זכריה הנביא בפרקים יב–יד. כל העמים יבואו על ירושלים, ולכן כולם ייפגעו על-ידי אלוהים.

עלינו לזכור: האירועים הכתובים בזכריה יב מתרחשים לקראת סיום תקופת הצרה. ההילקחות של הקהילה הייתה לפני תחילת הצרה. יוצא מכך, שמאמינים אשר תפקדו בעמדות מפתח בכל מעמד ובכל צבאות העמים, נלקחו השמיימה. את מקומם תפסו אחרים, שלא בהכרח מאמינים. לכן, כל העמים הללו, יהיו נחושים לעמוד נגד אלוהים.

 

4. מדוע שהמשיח בכלל יהיה בבצרה שבאדום? (ייתכן כי מדובר בפטרה שבירדן)

על מנת להבין מה עושה המשיח שם, עלינו לחקור בכתובים וללמוד אודות האירועים הקשורים לחזרתו של המשיח. להלן פירוט כרונולוגי כללי של האירועים בעת חזרתו של ישוע המשיח ארצה:

א. ישוע המשיח יאסוף בירושלים את כל הגויים הדוחים אותו – את אלו הבאים להשמיד את עם ישראל ולקחת את נחלתו – כדי להשמידם.

זכריה בפרק יד 1-5:
1 הִנֵּה יוֹם־בָּא לַיהוָה, וְחֻלַּק שְׁלָלֵך בְּקִרְבֵּךְ.
2 וְאָסַפְתִּי אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם אֶל־יְרוּשָׁליִם, לַמִּלְחָמָה, וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים, וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁגַלְנָה (תשכבנה); וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה, וְיֶתֶר הָעָם לא יִיכָּרֵת מִן־הָעִיר.
3 וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמו בְּיוֹם קְרָב.
4 וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאוד. וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ־נֶגְבָּה.
5 וְנַסְתֶּם גֵּיא־הָרַי, כִּי־יַגִּיעַ גֵּי־הָרִים אֶל־אָצַל, וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ, בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה. וּבָא יְהוָה אֱלוהַי, כָּל־קְדושִׁים עִמָּךְ. (ראה גם זכריה יב 1-9)
ב. ישוע המשיח עתיד לחזור ארצה כשהוא דורך על הר הזיתים (ראה זכריה יד), ממש במקום שממנו הוא עלה השמיימה לפני כאלפיים שנים.

מעשי השליחים א 9-12: "אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשָא מֵעֲלֵיהֶם בְּעוֹדָם מִסְתַּכְּלִים, וְעָנָן נָטַל אוֹתוֹ מִנֶּגֶד עֵינֵיהֶם. עוֹדָם מַבִּיטִים הַשָּׁמַיְמָה בַּעֲלִיָּתוֹ, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְבוּשֵׁי לָבָן נִצְּבוּ לְיָדָם וְאָמְרוּ: 'אַנְשֵׁי הַגָּלִיל, לָמָּה אַתֶּם עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים אֶל הַשָּׁמַיִם? יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה — בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אופֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם.' אַחֲרֵי כֵן שָׁבוּ לִירוּשָׁלַיִם מֵהַר הַזֵּיתִים, הַקָּרוֹב לִירוּשָׁלַיִם כְּדֶרֶךְ תְּחוּם שַׁבָּת."

סיכום חלקי:

כשהמשיח יחזור ארצה בסיום שבע שנות צרת יעקב הוא ידרוך על הר הזיתים; ההר יבקע לשניים. האירוע יתרחש בחג התרועה, ראש השנה. כפי שישוע פעל בדיוק במועד של כל אחד מארבעת החגים הראשונים המוזכרים בספר ויקרא כג (פסח, חג המצות, תנופת העומר וחג השבועות), כך הוא עתיד לפעול בדיוק במועד שלושת החגים האחרונים: ראש השנה, יום כיפור וחג סוכות.

בעת בואו, ירושלים תהיה מוקפת עמים שכל כוונתם היא להשמיד את שארית ישראל. המשיח הורג את האויבים הנמצאים בירושלים ובשטח ישראל. כשהמשיח חוזר, חוזרים עמו כל אלו שנלקחו בהילקחות של הקהילה לפני תחילת צרת יעקב (ראשונה לתסלוניקים ד 13-18, ה; התגלות ג 10, יט 11-16; זכריה יד: "וּבָא יהוה אֱלֹהַי, כָּל־קְדושִׁים עִמָּךְ).

ג. לאחר שירושלים תהיה נקייה מאויבים, הולך המשיח לאסוף את שארית ישראל שברחה למדבר בעקבות רדיפתו של צר המשיח בעת הצרה הגדולה (תקופת החצי השנייה של צרת יעקב).

1. בשורת מתי כד 15-28: ציון האירועים מאמצע צרת יעקב והלאה.
2. פרק יב בספר ההתגלות מתאר את תמצית הבריאה ותכלית פועל אלוהים בעולם ועבור ישראל. במשפטים קצרים ופשוטים יוחנן מציין ששארית ישראל תברח למדבר בגלל רדיפתו של צר המשיח, ושם תמצא מחסה במשך שלוש וחצי שנים.

התגלות יב 5-6: "… לְאַחַר שֶׁיָּלְדָה בֵּן זָכָר, אֲשֶׁר עָתִיד לִרְעוֹת אֶת כָּל הַגּוֹיִם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, נֶחְטַף בְּנָהּ אֶל הָאֱלֹהִים וְאֶל כִּסְאוֹ. וְהָאִשָּׁה בָּרְחָה לַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר שָׁם הוּכַן לָהּ מָקוֹם מֵאֵת הָאֱלֹהִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַלְכְּלוּהָ שָׁם אֶלֶף וּמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים יוֹם" (שלוש וחצי שנים); (הבן – מתייחס לישוע; האישה – לישראל).

לכן, לאחר שהמשיח הורג את אויבי עמו, הוא הולך למדבר, לאדום. (הכתובים מציינים את בצרה [ידועה בתעשיית צביעת בדים] העיר באזור אדום. שם, שארית ישראל תמצא מחסה. הייתכן שהכוונה לפטרה?!) כששארית ישראל מוצאת מחסה באדום, אלוהים דואג לכלכל אותה כפי שעשה בעת היות בני ישראל במדבר (התגלות יב). שם, המשיח לוחם נגד דורשי רעת ישראל:

ישעיהו לד 1-6:

1 קִרְבוּ גוֹיִם לִשְׁמוֹעַ, וּלְאֻמִּים הַקְשִׁיבוּ; תִּשְׁמַע הָאָרֶץ וּמְלואָהּ, תֵּבֵל וְכָל־צֶאֱצָאֶיהָ.
2 כִּי קֶצֶף לַיהוָה עַל־כָּל־הַגּוֹיִם, וְחֵמָה עַל־כָּל־צְבָאָם; הֶחֱרִימָם, נְתָנָם לַטָּבַח.
3 וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ, וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם; וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם.
4 וְנָמַקּוּ כָּל־צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנָגוֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם; וְכָל־צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבוֹל עָלֶה מִגֶּפֶן, וּכְנוֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה.
5 כִּי־רִיוְתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי; הִנֵּה עַל־אֱדוֹם תֵּרֵד וְעַל־עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט.
6 חֶרֶב לַיהוָה מָלְאָה דָם, הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב, מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים, מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים: כִּי זֶבַח לַיהוָה בְּבָצְרָה, וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם.

לאחר שהשמיד את האדומים, שונאי עמו, כפי שהבטיח מפי הנביאים עובדיה, ירמיהו (פרק מט), עמוס (פרק ט), המשיח מביא את שארית ישראל לארץ ההבטחה שמעתה ואילך הוא, אלוהים, יגן עליה. השארית שהמשיח מציל יכירו בו כאדון ומושיע. הם יביטו לעבר האחד שדקרו ויבינו כי הוא המשיח המיוחל (זכריה יב 10).

אירוע זה של חזרה בתשובה לאומית יתרחש ביום הכיפורים, 10 ימים לאחר חזרתו של ישוע המשיח ארצה. ביום הזה, ישוע המשיח יכנס לבית המקדש שהוא עצמו יקים (יחזקאל מג; זכריה א 16, ו 12-13). סוף סוף יכנס לקודש הקודשים הכהן הגדול האמיתי והנצחי (עברים ח – ט).

ד. במקביל להשמדת אויבי ישראל ואויבי ה' מעל פני האדמה, אלוהים אוסר את השטן בתהום ל- 1000 שנים (התגלות כ 1-3). בשלב זה ישוע המשיח עורך את משפט העמים (מתי כה 31-46).

ה. המשיח חוגג את חג הסוכות עם שארית עמו שחזרו בתשובה 15 ימים לאחר חזרתו ארצה – בדיוק במועד המיועד לחג סוכות כפי שנאמר בספר ויקרא כג. בשלב זה מסתיימים שבעת החגים המתארים את תכנית ישועת אלוהים עבור עמו ישראל כפי שכתוב בספר ויקרא כג.

ו. כמה זמן יעבור מאז שהמשיח ירד משמים על הר הזיתים, יהרוג את אויבי ישראל, יחזיר את שארית ישראל שמצאה מקלט באדום וישב עמה בארץ ישראל בטוחה ושקטה?

דניאל הנביא בפרק יב 11-12 מציג נתונים מספריים העוזרים לענות על שאלות אלה:

11 וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד, וְלָתֵת שִׁקּוּץ שומֵם, יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים.
12 אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיע, לְיָמִים אֶלֶף שְׁלושׁ מֵאוֹת שְׁלושִׁים וַחֲמִשָּׁה.

מכיוון שבית המקדש חולל על־ידי צר המשיח באמצע תקופת הצרה (דניאל ט 26-27) הרי שדניאל הנביא מציג שני תאריכים:

1. 1290 יום לאחר שהמקדש חולל – כלומר, 30 יום לאחר שהמשיח חזר ארצה.
2. 1335 יום לאחר שהמקדש חולל – כלומר, 75 יום לאחר שהמשיח חזר ארצה.

מי שיהיה פה בארץ 75 יום לאחר שהמשיח חזר, אשרהו!

למה הכוונה?

המשיח ישמיד את כל אויביו ויציל את כל שארית ישראל בחודש הראשון לחזרתו.

45 יום אחרי כן, ככל הנראה, ממלכת המשיח תעמוד על תילה.

בתקופה זו – בת 1000 שנים – גוי לא ישא אל גוי חרב ולא ידעו עוד מלחמה (מיכה ד 1-8), זאב ירבץ עם גדי ונמר עם כבש (ישעיהו יא). לאחר תקופה זו של 1000 שנים, יחל הנצח.

ס י כ ו ם :

א. אלוהים שומר את הבטחותיו לעם ישראל ולארץ ישראל. ישוע המשיח עתיד לחזור אחרי "צרת יעקב" כדי להציל את שארית עם ישראל.

ב. ישוע המשיח נאמן להבטחותיו להעניש את אלו הדוחים את אורו של אלוהים. הוא עתיד להשמיד את כל בני העמים שיעמדו נגד רצונו.

מה יחסך לישוע?

ג. דניאל הנביא אמר: "אשרי המחכה ויגיע …" – כלומר: ממלכת המשיח הנה יעד של ברכה ואושר לילדי אלוהים. ביודענו את היעד שאליו המשיח לוקח אותנו, הבה נתעודד ונחיה חיים מלאי אמונה המתבטאים בחיי קדושה, טוהר וציות לדבר אלוהים.

לאחר שהנביא מציין בפרטים איך אלוהים מציל את שארית עמו ונוקם באחרון אויביו, הוא מתפנה לתאר את טובו ורחמיו של אלוהים לעמו: פסוקים 7-14. הפסוקים מרתקים ומהווים הוכחה נוספת לקיום שלוש הוויות בשלמות האלוהית האחת.

פסוקים 7-14: טובו וחסדו של ה' לישראל

קריאת פתיח: תהילים פרק פט

 

בפסוקים הבאים (פרק סג 7-14) ישעיהו הנביא מזכיר את הטובות שעשה ה' עבור עמו ישראל. למרות שהעם נמצא כרגע תחת עול, לחץ ואיום, הנביא מציין בפרטים את טובו וחסדו של אלוהים.

הנביא מפרט איך אלוהים הציל את עם ישראל והנחה את העם לביטחון ושלום. כוונת הנביא ברורה: "אנא, אלוהים, ברוב רחמיך, עשה זאת שוב!" (ראה פסוקים 15-19 וספר הנביא דניאל פרק ט).

ישעיהו סג פסוקים 7-14:

7. חַסְדֵי יְהוָה אַזְכִּיר, תְּהִילות יְהוָה כְּעַל כל אֲשֶׁר־גְּמָלָנוּ יְהוָה, וְרַב־טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר־גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרוב חֲסָדָיו.
   8. וַיאמֶר: "אַךְ־עַמִּי הֵמָּה, בָּנִים לא יְשַׁקֵּרוּ", וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ.
   9. בְּכָל־צָרָתָם לא (לוֹ) צָר, וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם. בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם, וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם.
   10. וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבו אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ; וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב. הוּא נִלְחַם־בָּם.
   11. וַיִּזְכור יְמֵי־עוֹלָם, משֶה עַמּו. אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רועֵי צאנו? אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ?
   12. מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ, בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם, לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם.
   13. מוֹלִיכָם בַּתְּהומוֹת, כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר לא יִכָּשֵׁלוּ.
   14. כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד, רוּחַ יְהוָה תְּנִיחֶנּו. כֵּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ, לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת.

ממעמקי הבעיות, הצרות והמועקה הלאומית אומר הנביא: "חַסְדֵי יְהוָה אַזְכִּיר, תְּהִילות יְהוָה כְּעַל כל אֲשֶׁר־גְּמָלָנוּ …" (ראה ישעיהו נד 8; מזמור כה 6, פט).

מדוע?

ללמדנו שהרע אינו נובע מאלוהים, אלא כתוצאה מחטאינו ופשעינו נגד אלוהים. כל אדם שיבדוק את מעשיו ומחשבותיו יגלה כי הוא חוטא, ועל פי דין צדק ראוי לעונש. אלוהים בחסדו ובטובו אינו מעניש אותנו מיד לאחר כל חטא, אלא מעניק לנו זמן לבדיקה וחזרה בתשובה.

כשרע וכואב, חזור ושנן את טוב ה' ובקש את סליחתו כדי לחזור ולשכון תחת שכינתו.

כמאמינים, ראוי לזכור את טובו וחסדיו של אלוהים כל יום, גם אם טוב לנו, וזאת כדי שנתעודד ונתמיד ללכת בדרכיו.

הנביא ישעיהו מציין את חסדיו הרבים של אלוהים וזאת כנגד חטאינו הרבים!

בפסוק 8 הנביא כמצטט את אלוהים: "…אַךְ־עַמִּי הֵמָּה, בָּנִים לא יְשַׁקֵּרוּ" – עם ישראל במעמד של בנים לאלוהים. כבנים, אל להם לבגוד באביהם.

המשפט הזה אינו מתאר מצב קיים בהתנהגות עם ישראל (ראה פרק א 2-4), אלא מהווה תקווה, ציון מצב שיתגשם בעתיד. רק לאחר שהמשיח יחזור ארצה, עם ישראל יחזור בתשובה וייכנע למרוּת המשיח ישוע (ראה זכריה יב 10). לכן, מכיוון שעם ישראל עתיד לחזור בתשובה ולהיות נאמן לאביהם שבשמים, אומר אלוהים: "…וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ."

בפסוק 9 ואילך, הנביא מפרט את טובו וחסדו של אלוהים במעשים שעשה עבור עמו מראשית התהוותם:  "בְּכָל־צָרָתָם לא (לוֹ) צָר" – בכל צרותנו, גם לו צר (ראה שמות ג 7, ב 23-25). למרות אלוהותו וריבונותו על כל הבריאה, לאלוהים יש רגשות. הוא אוהב את ילדיו וכואב כאשר הם סובלים. לפיכך, כאשר אלוהים מעניש אותנו בגלל פשעינו, הוא אינו מכה אותנו כדי להתענג בסבלותינו. אלוהים מחנך אותנו, והפעולה הזו מכאיבה לו, ממש כמו שמכאיב להורה להכות או להעניש את ילדיו במסגרת החינוך שהוא נותן להם.

המשך פסוק 9 מעניק לנו נתון מאוד מיוחד:

הנביא מציין שמלאך הפנים של יהוה הוא מושיע ישראל, הוא הגואל האחד שנשא את עם ישראל מאז ראשיתו.

מי הוא מלאך פניו של יהוה?

התשובה נמצאת בספר שמות פרק לג פסוקים 11-20:

11. וְדִבֶּר יְהוָה אֶל משֶׁה פָּנִים אֶל־פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ; וְשָׁב אֶל־הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן נַעַר, לא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאהֶל.
    12. וַיּאמֶר משֶׁה אֶל־יְהוָה, רְאֵה אַתָּה אמֵר אֵלַי הַעַל אֶת־הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַח עִמִּי; וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם־מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי.
    13. וְעַתָּה אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת־דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה.
    14. וַיאמַר: פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחתִי לָךְ.
    15. וַיאמֶר אֵלָיו: אִם־אֵין פָּנֶיךָ הלְכִים, אַל־תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה.
    16. וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, כִּי־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ, הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ; וְנִפְלִינוּ, אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל־הָעָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.
    17. וַיאמֶר יְהוָה אֶל־משֶׁה: גַּם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה, כִּי־מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם.
    18. וַיאמַר: הַרְאֵנִי נָא אֶת־כְּבודֶךָ.
    19. וַיאמֶר: אֲנִי אַעֲבִיר כָּל־טוּבִי עַל־פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה לְפָנֶיךָ; וְחַנותִי אֶת־אֲשֶׁר אָחון, וְריחַמְתִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲרַחֵם.
    20. וַיאמֶר: לא תוּכַל לִרְאות אֶת־פָּנָי, כִּי לא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי.

בקטע הנ"ל משה רבנו מבקש מה' שינחה אותו במדבר. משה אף אומר לאלוהים: …אמרת שמצאתי חן בעיניך, אז תוכיח זאת בכך שאתה תלך עמנו!

תשובתו של ה' הייתה: "פָּנַי יֵלֵכוּ…" (פסוק 14)

משה מציין שפני ה' – ה' בכבודו ובעצמו – הוא האחד שדיבר עִמו "פָּנִים אֶל־פָּנִים" (פסוק 11).

בספר שמות פרקים יג 21 עד יד 26 מתואר איך אלוהים בכבודו ובעצמו הלך לפני מחנה ישראל כאשר ענן עומד מעליו ביום ועמוד אש בלילה. הפסוקים מציינים את מלאך אלוהים ואלוהים כשמות נרדפים, וזאת כדי לציין שהדמות היא ה' בכבודו ובעצמו – ההוויה שאותה בני האדם מורשים לראות.

מכאן, מלאך פניו של ה', הוא ה' בכבודו ובעצמו. הוא ההוויה שאותה בני האדם מורשים לראות (לג 11) ולכן הכוונה לאל שדי (בראשית יז 1); הוא לא אחר מאשר המשיח בכבודו ובעצמו.

ישעיהו הנביא הוסיף שמלאך פניו של אלוהים אף נושא את ישראל כל ימי עולם.

ירמיהו הנביא גם כן השתמש במילים דומות כדי לתאר את פועלו של ה' כאשר הוציא את עם ישראל ממצרים.

בפרק לא 31-34 ירמיהו מנבא אודות הברית החדשה אותה עתיד אלוהים לכרות עם עמו. בפסוק 32 הוא אומר: "…בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

משתמע שמלאך הפנים של אלוהים הוא גם זה שייכרות את הברית החדשה של אלוהים עם ישראל.

 

בספר מלאכי פרק ג פסוקים 1-3 אנו זוכים לרמז נוסף אודות זהותו של מלאך הברית, שהוא גם מלאך פניו של אלוהים:

1. הִנְנִי שולֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי, וּפִתְאום יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
   2. וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת־יוֹם בּוֹאוֹ, וּמִי הָעומֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ, כִּי־הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף, וּכְבורִית מְכַבְּסִים.
   3. וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף, וְטִהַר אֶת־בְּנֵי־לֵוִי וְזִקַּק אותָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף, וְהָיו לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה.

והנה, למרות שאלוהים הראה והוכיח את דאגתו האבהית לעמו ישראל, בכך שהוא נושא אותם, מנהיג אותם, מחנכם ומספק את צורכיהם, הם מרו ועצבו את רוח קודשו (שמות יז 1-7; אפסים ד 30). מאחר שעם ישראל המרה את פי ה', מצא העם את רוח הקודש נלחם נגדם.

מי הוא רוח הקודש?

רוח הקודש הוא אחד משלושת ההוויות באלוהים. הוא אישיות בעלת תכונות, כמו חכמה, בינה, דעת, סבלנות, אהבה, שלום, אורך רוח, נדיבות, נאמנות, ענווה (בראשית א 2; ישעיהו יא 1-2; יוחנן יד – טז; גלטים ה 22-23).

בעוד תפקידו של המשיח הוא לשלם בדמו את מחיר כפרת החטאים של בני האדם, תפקיד רוח הקודש הוא להוליד מחדש את האדם מבחינה רוחנית, לפקוח את עיניו להכיר את אלוהים, לשמוע את דבר אלוהים, ולקבל ולהבין את דברו. רוח הקודש מעניק לאדם את הכוח ליישם את רצון אלוהים בחייו.

במילים פשוטות: ללא נוכחות רוח הקודש, אדם, יהיה אשר יהיה, לא יוכל להכיר את מושיעו ולהיוושע (ראה יוחנן יד – טז).

איך רוח הקודש נלחם נגד ישראל?

בכך שפעל בלב אויביהם כדי שיבואו עליהם, אך מצד שני "חיזק" את לבם של ישראל מלחזור בתשובה וכך העצים את העונש. כל זאת, כדי לחנכם ולזרזם לחזור בתשובה (שמות ז 3; ישעיהו סג 17).

לפיכך, עלינו היום להתענג על דבר אלוהים, לבקש את הדרכת הרוח על מנת שילחם למעננו ולא נגדנו (גלטים ה 18-19).

 

בפסוק 11 ישעיהו שוב מפסיק את תיאור העונש וחוזר להתרפק על מעשי העבר ותקוות לעתיד. הנביא חולק עמנו את תקוותו של אלוהים.

ה' זוכר איך העלה את עם ישראל ממצרים, ואומר:

• היכן יש היום אנשים כמו משה שהיו כרועי צאן לעמי (שמות טו 22)? מדוע אין כאלו היום?

• היכן יש אנשים כמו משה שבקרבם שכנה רוח הקודש (במדבר יא 17)? מדוע אין כאלו היום?

• כשמשה היה בתוך עמי, זרוע תפארתי היה לימינו. את המים בקעתי עבורו (הכוונה לים סוף והמים מן הצור) וסייעתי בכל דבר. דרך שירותו של משה הנאמן, שמי התפאר. – לעומת זאת, עם ישראל היום זונח אותי, מעשיו אינם מפארים אותי אלא ההפך.

 

בפסוקים 13-14 ישעיהו ממשיך ואומר:

"כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד, רוּחַ יְהוָה תְּנִיחֶנּו, כֵּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ, לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת" – כשהנחת אותנו במדבר, הכנת עבורנו דרך בטוחה ושטוחה כמו דרכו של סוס במדבר; כמו שבהמה יורדת אל המעיין בבקעה לשתות מים, בדרך שהיא מכירה ואינה תועה, כך רוח אלוהים הוליכה את ישראל במדבר בדרך טובה – אל ארץ ההבטחה (במדבר י 33). בעשותך עבור ישראל, אתה ה', עשית לך שם תפארת, לך מגיע הכבוד. לא לנו!

 

ס י כ ו ם :

1. אם אנו נמצאים במצבי לחץ העונש, התגובה והגישה הנכונה היא להזכיר את טובו וחסדו של אלוהים ולא לראות בו אשם ברעה. האשמה כולה עלינו בני האדם. הזכרת חסדי אלוהים מזכירה את קדושתו ואת הצורך  להתוודות על חטא ולחזור בתשובה כנה. זה התנאי לראות שוב את חסדי אלוהים וטובו בחיינו.
2. האם רוח הקודש אתנו או נגדנו? האם אנו מתענגים על רצון אלוהים? האם אנו כמו העם הסורר במדבר, או כמו משה? האם מעשינו מפארים את אלוהים?
3. בפסוקים שהוזכרו נמצאת עוד הוכחה לקיום שלוש הוויות בשלמות האלוהית האחת. אלוהים האב, אלוהים הבן (מלאך הפנים) ורוח הקודש. מי שמתכחש לאמת הזו, אינו מכיר את אלוהים וכך מונע מעצמו את מלוא חסדו וטובו דרך רוחו ומלאך פניו, המשיח ישוע.