ישעיה פרק ס"ד
המשך תיאור טובו וחסדו של אלוהים
בפרק סד ועד סוף הספר ישעיהו הנביא ממשיך לתאר את טובו וחסדו של אלוהים לנאמניו, אך יחד עם זאת את עונשו, זעמו ונקמתו על אלו ששמעו וידעו על אודותיו ולמרות זאת בחרו ללכת בדרך הרעה, באופן מחשבתם.
לא לחינם ישעיהו הנביא מתאר את טובו וחסדו של אלוהים. עם ישראל נמצא בחלקו בגלות (עשרת השבטים) וחלקו השני תחת לחץ אויבים (יהודה). עם ישראל זקוק נואשות לעזרתו של אלוהים בהצלה ובישועה.
הנביא מלמד את עם ישראל שצרותיהם לא נובעות ממעשיו של אלוהים רשע, ולכן אבוי להם אם יאשימו את אלוהים בבעיותיהם. הצרות נובעות מחטאיהם נגד אלוהים צדיק וקדוש. הזכרת חסדיו וטובו של אלוהים מעודדות את העם להתוודות על חטאותיהם ולבקש מאלוהים שיעשה שוב עבורם כמו שעשה בעבר (הצלה מאויבים, ושיבה לארץ בטוחה כעם מאוחד).
פרק סד מתחיל בחלקו השני של פסוק 19 בפרק סג:
"… לוּא קָרַעְתָּ שָׁמַיִם יָרַדְתָּ, מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ."
פרק סד:
1 כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים, מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ, לְהוֹדִיעַ שִׁמְךָ לְצָרֶיךָ; מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם יִרְגָּזוּ; 2 בַּעֲשׂוֹתְךָ נוֹרָאוֹת לֹא נְקַוֶּה; יָרַדְתָּ מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ; 3 וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ; עַיִן לֹא רָאָתָה, אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ. 4 פָּגַעְתָּ אֶת שָׂשׂ וְעֹשֵׂה צֶדֶק, בִּדְרָכֶיךָ יִזְכְּרוּךָ; הֵן אַתָּה קָצַפְתָּ וַנֶּחֱטָא, בָּהֶם עוֹלָם וְנִוָּשֵׁעַ. 5 וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ, וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ; וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ, וַעֲוֹנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ. 6 וְאֵין קוֹרֵא בְשִׁמְךָ, מִתְעוֹרֵר לְהַחֲזִיק בָּךְ; כִּי הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ מִמֶּנּוּ, וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵנוּ. 7 וְעַתָּה יהוה אָבִינוּ אָתָּה; אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ. 8 אַל תִּקְצֹף יהוה עַד מְאֹד, וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן; הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ. 9 עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר; צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה, יְרוּשָׁלָיִם שְׁמָמָה. 10 בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ, הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ; וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה. 11 הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יהוה; תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד.
ישעיהו הנביא מזכיר את פעולותיו של אלוהים בעבר כאשר נגלה לעמו או פעל בעבורם נגד אויביהם. מטרתו של הנביא מאוד ברורה: להזכיר לעם ישראל הנמצא כעת עמוק בצרה, שאלוהים יכול להצילו ממצבו הנוכחי. הנה בעבר אלוהים עשה דברים מעבר לדמיון שלנו! תיאור פעולות עצמת אלוהים שנעשו בעבר נועדו לגרום לישראל לבטוח באלוהים ויחד עם זאת לעודדם להתוודות על חטאיהם, שהרי האלוהים העצום הזה פועל בעבור עמו לאחר שזה פונה אליו בטוהר וקדושה (ראה תקופת השופטים; דברי הימים ב פרק כ).
בפסוק הראשון הנביא פונה לאלוהים ואומר: הלוואי שתקרע את השמים ותרד ארצה. כשתעשה זאת, ההרים יימסו לרגליך –
"…לוּא קָרַעְתָּ שָׁמַיִם יָרַדְתָּ, מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ."
הנביא אינו מתאר פעולה בלתי אפשרית, אלא מבקש מאלוהים לחזור על דברים שעשה בעבר בעבור עמו.
- בספר תהיליםפרק יח (פסוקים 7-15) דוד המלך מתאר את מעשי ה' בעבורו. לבקשת המלך, אלוהים הרעיש עולם וארץ כדי להציל את עבדו: "בַּצַּר לִי אֶקְרָא יְהוָה וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי; וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו. 8 וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ; וַיִּתְגָּעֲשׁוּ, כִּי חָרָה לוֹ. 9 עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ, וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל; גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ. 10 וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד; וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו. 11 וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף; וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. 12 יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ; חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים. 13 מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ; בָּרָד וְגַחֲלֵי־אֵשׁ. 14 וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְהוָה, וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ; בָּרָד, וְגַחֲלֵי־אֵשׁ. 15 וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם; וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם."
ישעיהו מבקש, "… אנא, אלוהים, עשה זאת שוב בעבורנו!"
- כשאלוהים נתן את התורהלעמו בסיני, הוא ירד משמים על ההר. האירוע המיוחד היה מלווה בתופעות טבע יוצאות דופן: שמות יט 18-25: "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יהוה בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. 19 וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. 20 וַיֵּרֶד יהוה עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר; וַיִּקְרָא יהוה לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה. 21 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה, רֵד הָעֵד בָּעָם; פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יהוה לִרְאוֹת, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב. 22 וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל יהוה יִתְקַדָּשׁוּ; פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יהוה. 23 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יהוה, לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי, כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר, הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ. 24 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יהוה לֶךְ רֵד, וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ; וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם, אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יהוה פֶּן יִפְרָץ בָּם. 25 וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם…"
- דבורה הנביאהבשירתה (ספר שופטים ה 5) אמרה: "הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יהוה; זֶה סִינַי, מִפְּנֵי יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". "הַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יהוה בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן". עם ישראל נחרד מהתופעה המעוררת יראה (בתהילים סח 8-9 נאמר: "אֱלֹהִים, בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ, בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה, אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי; מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"; ובאל העברים יב 18-21 כתוב: "הֵן לֹא בָּאתֶם אֶל הַר מוּחָשִׁי וּבוֹעֵר בָּאֵשׁ, וְלֹא אֶל אֲפֵלָה וְחֹשֶׁךְ וּסְעָרָה, 19 וְלֹא לְקוֹל שׁוֹפָר וּלְקוֹל דְּבָרִים אֲשֶׁר שׁוֹמְעָיו בִּקְשׁוּ שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְדַבֵּר עִמָּם, 20 כִּי לֹא יָכְלוּ לָשֵׂאת אֶת מַה שֶּׁצֻּוָּה, 'גַּם אִם בְּהֵמָה תִּגַּע בָּהָר סָקוֹל תִּסָּקֵל'; 21 וְהַמַּרְאֶה הָיָה נוֹרָא מְאֹד עַד כִּי מֹשֶׁה אָמַר: יָרֵא אֲנִי וְחָרֵד").
- בעתיד, לפי תיאורו של זכריה הנביא בפרק יד, כאשר אלוהים ירד ארצה כדי להושיע את שארית עמו מהצרה הגדולה, הר הזיתים ייחצה לשניים; מקור מים חיים ייפרץ ויזרום מהר הבית – חציו לכיוון ים התיכון וחציו לים המלח; ים המלח יהיה מקור מים מתוקים, ועין גדי יהיה כפר דייגים.
- בספר יחזקאלהנביא פרק מז נאמר: "וַיְשִׁבֵנִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת, וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת קָדִימָה, כִּי פְנֵי הַבַּיִת קָדִים; וְהַמַּיִם יֹרְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית מִנֶּגֶב לַמִּזְבֵּחַ. 2 וַיּוֹצִאֵנִי דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה, וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ, אֶל שַׁעַר הַחוּץ, דֶּרֶךְ הַפּוֹנֶה קָדִים; וְהִנֵּה מַיִם מְפַכִּים מִן הַכָּתֵף הַיְמָנִית. 3 בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ; וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה, וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם. 4 וַיָּמָד אֶלֶף, וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם; וַיָּמָד אֶלֶף, וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם. 5 וַיָּמָד אֶלֶף, נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר; כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ, נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר. 6 וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם; וַיּוֹלִכֵנִי וַיְשִׁבֵנִי שְׂפַת הַנָּחַל. 7 בְּשׁוּבֵנִי וְהִנֵּה אֶל שְׂפַת הַנַּחַל עֵץ רַב מְאֹד; מִזֶּה וּמִזֶּה. 8 וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה, וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה; וּבָאוּ הַיָּמָּה, אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָ
אִים ונרפאו (וְנִרְפּוּ) הַמָּיִם. 9 וְהָיָה כָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִשְׁרֹץ אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה, וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד; כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ וָחָי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל. 10 וְהָיָה יעמדו (עָמְדוּ) עָלָיו דַּוָּגִים, מֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם, מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ; לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם, כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד. 11 בצאתו (בִּצֹּאתָיו) וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ. 12 וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ, לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר, כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים; והיו (וְהָיָה) פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה." - בספר מלאכיג 19 נאמר: "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא, אָמַר יהוה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף".
מטרתו של ישעיהו הנביא ברורה: אנא, אלוהים, התערב למען עמך, רד משמים ארצה! שום צבא או עם יוכלו לך כאשר תעמוד לפניהם!
המסר של ישעיהו נכון גם לימינו:
התעודדו! גם היום אלוהים עושה הכל כדי לעזור לילדיו ולשמור עליהם. גם בימינו לעתים אנו עומדים מול מקרים ומצבים הנראים חסרי תקווה והגורמים ייאוש. אך לא כך עבור ילדי אלוהים! עבורנו אלוהים יקרע את השמים ויזיז הרים. כל זאת אם נהיה צמאים ורעבים לצדקת וקדושת אלוהים הניתנת לנו דרך כפרת החטאים של ישוע המשיח.
ישעיהו ממשיך לתאר את תגובת אלוהים ואומר: כשירדת ארצה, ההרים נזלו מפניך כמו אש בוערת וממיסה חומרים, כמו אש הגורמת למים לרתוח ולבעבע. אלוהים, אנא, עשה זאת שוב כדי שעמי הגויים יכירו אותך ויתנו כבוד לשמך! – (מיכה א 3-4: "כִּי הִנֵּה יהוה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ; וְיָרַד וְדָרַךְ עַל במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ. 4 וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו, וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ; כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ, כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד").
בספר יהושוע פרק ב 9-11 נאמר כי רחב הזונה הייתה מודעת לכל פועלי אלוהים בעבור ישראל במצרים ובמדבר:
"וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים: יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יהוה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ; וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. 10 כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יהוה אֶת מֵי יַם־סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. 11 וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם; כִּי יהוה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת."
זאת אומרת: כאשר אלוהים מתערב לטובת עמו, גם עמי הגויים ואף הטבע לא נשארים אדישים. בזמן שאלוהים פועל – דברים זזים.
שימו לב לדברי ישעיהו! אף־על־פי שהוא מבקש בעבור עמו, מתברר כי דאגתו ותחינתו היא ששם אלוהים יתפאר בפי כל אדם, בין אם גוי או יהודי (ראה גם דניאל בפרק ט).
פסוקים 2-4:
"בַּעֲשׂוֹתְךָ נוֹרָאוֹת לֹא נְקַוֶּה; יָרַדְתָּ מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ׃ 3 וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ; עַיִן לֹא רָאָתָה, אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ׃ 4 פָּגַעְתָּ אֶת שָׂשׂ וְעֹשֵׂה צֶדֶק, בִּדְרָכֶיךָ יִזְכְּרוּךָ; הֵן אַתָּה קָצַפְתָּ וַנֶּחֱטָא, בָּהֶם עוֹלָם וְנִוָּשֵׁעַ."
הנביא ממשיך לפאר את אלוהים ואומר: הגויים נבהלו כאשר בעבר עשית דברים שלא ציפינו שתעשה, דברים שלא עלו בדעתנו כאפשריים. אלוהים, אתה כה מיוחד! אף אדם לא ראה או שמע על אלוהים אחר אשר עשה בעבור ילדיו הנאמנים את מה שאתה עשית.
לדוגמא:
- איזה אלוהים עשה לנוח מה שאתה עשית! הצלת אותו ואת משפחתו, השמדת את הרשעים ונתת לו עולם חדש (בראשית ו-ט).
- איזה אלוהים עשה את מה שעשית לאברהם? – (זרע ההבטחה: בראשית יב-כב).
- איזה אלוהים שמר את עם בחירתו במשך מאות שנים והצילם במכות נועזות ובנסים – מכות מצרים, חציית ים־סוף, אספקת מזון ומים במדבר, ניצחונות על אויבים בכוח?
- איזה אלוהים חי בתוך ילדיו ומגלה להם את צפונותיו? (ראשונה לקורינתים ב 9-10: "כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה וְאֹזֶן לֹא שָׁמְעָה וְלֹא עָלָה עַל לֵב אִישׁ כֹּל אֲשֶׁר הֵכִין הָאֱלֹהִים לְאוֹהֲבָיו.' 10 אַךְ לָנוּ גִּלָּה אֱלֹהִים עַל־יְדֵי רוּחוֹ אֲפִלּוּ אֶת עֲמֻקּוֹת הָאֱלֹהִים, מִשּׁוּם שֶׁהָרוּחַ חוֹקֶרֶת הַכֹּל").
- איזה אלוהים מכין לילדיו עולם חדש וגוף חדש נטול חטא לנצח נצחים? (ישעיהו פרק סו; התגלות כא-כב). אלוהים, אין כמוך!
אתה, אלוהים, באת (נפגשת, פעלת – בראשית כח מפסוק 11. פרק לב 2: "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים…") לעזרת אלו שעושים צדק בשמחה, פעלת בעבור הצדיקים שהתפללו לפניך לבקש את דרכיך והפועלים על פיהם (שמות לג 13, לד 5-9: "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה"; "וַיֵּרֶד יהוה בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם; וַיִּקְרָא בְשֵׁם יהוה. 6 וַיַּעֲבֹר יהוה עַל־פָּנָיו וַיִּקְרָא, יהוה יהוה, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. 7 נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה, פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. 8 וַיְמַהֵר מֹשֶׁה, וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. 9 וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי, יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ; כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ").
לעומת זאת, קצפת עלינו כאשר חטאנו לפניך!
במה חטאנו? – "…בָּהֶם עוֹלָם וְנִוָּשֵׁעַ" (פסוק 4) כלומר: חטאנו בכך שעברנו על הדברים שציווית מראשית. ולו היינו שומרים אותם, היינו נושעים ומכאן מוגנים ולא נתונים לחסדי אויבים.
בפסוק 5 הנביא מתאר את מצבו הרוחני של עם ישראל ואת הסיבה לריחוק אלוהים מעמו:
"וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ, וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ; וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ, וַעֲוֹנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ."
החטאים שעשינו טימאו אותנו. כל המעשים הטובים שעשינו וכל המצוות שקיימנו, אינם עומדים לזכותנו. אנו נחשבים לטמאים, ממש כמו בגד שבו מנקים את דם הנידה… (איכה ח-ט; יחזקאל לו 17. דם נידה מטמא ואסור במגע).
צדקותינו משולות לבגד שאנו לובשים (איוב כט 14: "צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי; כִּמְעִיל וְצָנִיף, מִשְׁפָּטִי"; תהילים קל"ב 9: "כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק; וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ"; ישעיהו נט 17: "וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן, וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ…"). ולכן, אם מעשינו אינם טהורים וקדושים בעיני אלוהים, הרי שאנו לבושים בגדים מזוהמים (זכריה ג 3-4: "יהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים; וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ. 4 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר, הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ, וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת").
אלוהים טהור וקדוש מתרחק מחטא ומטומאה, ולכן הוא רחוק מאיתנו.
עם ישראל יכול לטעון: מדוע מעשינו הטובים אינם רצויים בעיני אלוהים?
מכיוון שאלו נעשים מתוך הרגל ומילוי אות כתובה, ולא בגלל חזרה בתשובה כנה ואהבת אלוהים אמיתית. אלו הם מעשי צביעות ולא אמונה (ראה ישעיהו פרקים א, נח).
תוצאת חטאינו הן הרות אסון במישור האישי והלאומי. בגללם איננו מבורכים ומצליחים. מסיבה זו כוחו של אלוהים אינו עומד לצדנו, ואנו נפוצים לכל עבר על־ידי אויבינו, ממש כמו עלים הנישאים ברוח:
"וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ, וַעֲוֹנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ" (פסוק 5).
מחבר מזמור א 3-4 משתמש באותה אלגוריה לתאר את הצדיקים והרשעים: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. 4 לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ."
פסוק 6:
"וְאֵין קוֹרֵא בְשִׁמְךָ, מִתְעוֹרֵר לְהַחֲזִיק בָּךְ; כִּי הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ מִמֶּנּוּ, וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵנוּ".
בפסוק זה הנביא מציין עובדה הנובעת מחטא מתמשך. עם ישראל כל כך התעמק בחטאיו עד כי כהו חושיו: כבר אין מי שקורא לאלוהים השכם בבוקר, אין מי שקם בבוקר ומחפש את קרבתו למען לא יהיה כעלה נידף ברוח (ראה גם רומים פרקים א, ב).
בתגובה לחטאינו המתמשכים, אלוהים הסתיר את פניו מאיתנו ואיפשר לנו ללכת אחרי תאוות החטא ותוצאותיהם. עם ישראל שבוי ביד עוונותיו.
בפרק סג 9 למדנו שמלאך הפנים של אלוהים הוא המשיח ישוע, אל שדי. הוא הגואל, המושיע והמציל:
"בְּכָל צָרָתָם לֹא (לוֹ) צָר, וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם; וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם".
כאשר אנו חוטאים ולא פועלים לפתור את החטא בחיינו, התוצאות הן איומות. המצפון שלנו מתכהה, ואנו מתרחקים מהיחיד שיכול להושיע ולגאול אותנו – האחד שאוהב אותנו יותר מכל אחר בבריאה. מסיבה זו, גם שאול השליח הנחה אותנו להתוודות על חטאינו ולפתור אותם בינינו לבין אלוהים, עוד באותו יום שבוצעו; כל זאת כדי לא לתת לשטן קרקע נוחה בחיינו שתוביל לריחוק ממושיענו:
אפסים ד 26-27:
"רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ; אַל תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ עַל כַּעַסְכֶם, 27 וְאַל תִּתְּנוּ מָקוֹם לַשָֹטָן"; ראשונה ליוחנן א 9: "אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה."
חומר ביד היוצר
פסוקים 7-11:
"וְעַתָּה יהוה אָבִינוּ אָתָּה; אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ. 8 אַל תִּקְצֹף יהוה עַד מְאֹד, וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן; הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ. 9 עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר; צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה, יְרוּשָׁלָיִם שְׁמָמָה. 10 בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ, הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ; וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה. 11 הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יהוה; תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד."
בפסוקים אלה הנביא מסיים בתחינה ובקשה. לא מן הנמנע שבקשה זו תהיה גם בפי שארית ישראל בסוף צרת יעקב.
בגלל עיוורוננו המוחלט אנו נחשבים למתים. אלוהים יקר, אם לא תעשה חסד ותפקח את עינינו, נישמד! הרי איך "מת" יכול להציל את עצמו? – אתה היוצר, אנו בסך הכל החומר. אתה האבא, ואנו הילדים. נכון לכעוס עלינו כמו כל אבא שמחנך, אך אנא, אל תכעס לעד! אנא ממך, עצב אותנו מחדש כך שנפאר את שמך כיאה לך (ראה ירמיהו יח 1-6: חומר ביד היוצר; רומים ט 19-29).
דבריו של ישעיהו המתארים אותנו כ"חומר ביד היוצר" צריכים להיחרט היטב במוחנו.
אלוהים בחסדו עשה אותנו כלי לכבוד. במקום להתלונן עלינו להבין את גודל החסד שקיבלנו, ולתת לו את חיינו כקורבן חי, רצוי, מושלם וקדוש: "וּבְכֵן, אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים" (רומים יב 1).
נביט מסביבנו ונראה כי רבים יותר הם הכלים לשמד! ראו איזה חסד עשה עמנו אלוהים!
הנביא אינו מאשים את אלוהים במצבה של ישראל, אלא מתחנן לאלוהים שיתערב למען ישראל בחסדו הרב ויביא לסיום את המצב העגום וחסר התקנה של ישראל.
דברי הנביא מחזקים את תלותנו המוחלטת בחסד אלוהים לגבי לידתנו מחדש וישועתנו. ישועתנו היא פועל חסד הנובע מאהבת אלוהים (אפסים ב: "… הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם!").
פסוקים 9-11:
"עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר; צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה, יְרוּשָׁלָיִם שְׁמָמָה. 10 בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ, הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ; וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה. 11 הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יהוה; תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד."
בפסוקים אלה הנביא מציין את חורבן ציון והמקדש כמעט מאה שנים לפני התרחשותם. הנביא כבר יודע למפרע שעמו לא יחזור מיד לאלוהים, ובעקבות כך יעלו הגויים על הארץ ויהרסו אותה ואת בית אלוהים שבירושלים.
הנביא מתחנן לאלוהים שיפעל ולא יתאפק לנוכח נפילת עם ישראל והרס הארץ וביתו על־ידי האויבים.
כמה כואב שהרגשתו של הנביא ישעיהו ותחינתו בעד ישראל כל כך מציאותיות לימינו היום! גם היום תקוותנו תצא לפועל (כלומר, ישועת ישראל) רק לאחר תקופת הצרה הגדולה שבה ירושלים תחרב והעם יוכה עד דכא.
מה הייתה תגובתו של אלוהים לתפילתו של ישעיהו הנביא?
שני פרקי הסיום עונים על שאלה זו.
סיכום:
א. ישעיהו הנביא מזכיר לעם ישראל את פעולות החסד והגבורה, העולים על כל דמיון, שאלוהים עשה עבורם בעבר.
אלוהים אינו עושה זאת עבורנו היום, בגלל חטאינו ודחייתנו אותו. אילו נפנה אליו בתחינה וסליחה, הוא יצילנו מכל מצב.
ב. לחטא יש תוצאות הרסניות על אדם ואומה כאחד. חטא מתמשך, כזה שלא מתוודים עליו וממשיכים לקיימו, גורם לכהות מצפון וחושים עד כי אינך רואה את אלוהים כחלק בחייך. כתוצאה מכך, כוחו וברכתו של אלוהים אינם לצדך, וחייך הופכים למסע בלתי נסבל!
התוודה כבר היום לפני אלוהים ואדם, ואפשר למלוא כוח אלוהים להראות בחייך! התוודה כדי שתראה את פני אלוהים, את ישוע!
ג. אנו כחומר בידו של אלוהים. חומר – כולנו התחלנו מאותו מצב! והנה אלוהים בחסדו עשה מאיתנו כלי כבוד. במקום להתלונן, הבה נעודד ונבנה זה את זה על מנת שבאמת נהיה כלי כבוד ראויים השואפים להידמות לישוע – מלאך הפנים של אלוהים.