ישעיה פרק ס"ו

 משפט יהוה, ושגשוגה העתידי של ציון

ישעיה הנביא מסכם את ספרו בפרק שמכיל את כל אשר כתב עד כה.

בפרק אחד ישעיה דוחס את העקרונות אשר על פיהם אלוהים פועל והתנאים על פיהם אלוהים יכול להיות קרוב לאדם.

יתרה על כך, הפרק מהווה מעין תקציר לכלל כתבי הקודש.

א. אלוהים קיים

ב. אלוהים הוא בורא כל

ג. כל הבריאה נתונה לאלוהים

ד. אלוהים דורש קדושה וטוהר

ה. לאלוהים תוכנית וכל העומד ופועל נגד תכניתו – יישמד

ו. תוכנית אלוהים עבור ישראל, ירושלים והעולם תצא לפועל וכל ילדי אלוהים יהיו עדים לכך.

ניתן לחלק את הפרק לשישה סעיפים:

1. אוזנו של אלוהים קשובה ליראים אותו באמת. זבחי הרשעים אינם רצויים (פ. 1-4)

א. כֹּה אָמַר יְהוָה: הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי; אֵי-זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ-לִי, וְאֵי-זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי?

ב. וְאֶת-כָּל-אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, וַיִּהְיוּ כָל-אֵלֶּה, נְאֻם-יְהוָה; וְאֶל-זֶה אַבִּיט: אֶל-עָנִי וּנְכֵה-רוּחַ, וְחָרֵד עַל-דְּבָרִי.

ג. שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר –  מַכֵּה-אִישׁ:

זוֹבֵחַ הַשֶּׂה –  עֹרֵף כֶּלֶב.

מַעֲלֵה מִנְחָה – דַּם-חֲזִיר,

מַזְכִּיר לְבֹנָה – מְבָרֵךְ אָוֶן.

גַּם-הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה.

ד. גַּם-אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם, וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם.

יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ; וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא-חָפַצְתִּי בָּחָרוּ.

 

ישעיה הנביא פותח במילים המלמדות שכל דבריו הינם דבר אלוהים הניתן לו בהשפעת רוח הקודש, והוא ישעיה רק מהווה הפה והלשון.

אלוהים פותח את דבריו באומרו שבני האדם טועים בגדול בכל הנוגע אליו.

עד כמה שהדבר מצער, גם עם ישראל אשר זכה לקשר כה הדוק עם אלוהים ולשמוע כל כך הרבה מנביאיו, אינו באמת מכיר את אלוהים כפי שראוי להכירו.

אלוהים ציווה על בני ישראל לבנות את ביתו בתוכם – את בית המקדש.

מדוע?

כדי ללמד את בני ישראל וכלל בני האדם:

א. אלוהים חפץ בקשר עם ברואיו. אלוהים קיים ורוצה להיות מעורב בחיי בני האדם

ב. שם בית אלוהים הראשון הינו: המשכן. שורש המילה היא ש.כ.ן. ז"א שאלוהים שוכן בקרב עמו.

ג. מבנה המקדש מלמד שלמרות שאלוהים רוצה להיות קרוב לילדיו ורוצה לשכון בתוכם, הרי שאינו מאפשר לכל אדם לרוץ אליו באופן חופשי.

הדרך לאינטימיות עם אלוהים – לקודש הקודשים – מחייבת קדושה, כפרת חטאים, זבח. מסיבה זו נמצא המזבח לפני הכניסה לבית המקדש.

שלמה המלך (מל"א ח 27-30) ביקש חכמה ואלוהים העניק לו את מבוקשו. ובחכמת אלוהים שלמה הבין שבית אלוהים הארצי מהווה סמל צנוע כדי ללמד עיקרון. אלוהים הינו הבורא של היקום ושום מבנה ארצי לא יוכל להגבילו.

סטפנוס גם כן ידע זאת ובמילים דומות הוכיח את ההנהגה הדתית בתקופתו (מע"ש ז 49-50).

באותו אופן, עובדת היות משכן אלוהים בקרב בני האדם אינו מציין שהדבר מהווה חותמת כשרות לכלל מעשי עם ישראל.

עד כמה שהדבר נשמע מוזר, רבים מקרב עם ישראל ומנהיגיו אחזו בדיעה שנוכחות שכינת אלוהים במקדש היא היא הערבון והבטחון נגד פלישת אוייבים או צרה כלשהי על עם ישראל.

ראו את מעשי חופני ופנחס… אשר חשבו ששיתוף ארון הברית בקרב נגד פלישתים יהיה ערבון לניצחון…(שמ"א ד)

ראו את הלך מחשבתם של בני תקופתו של מיכה הנביא (ג 9-12):

ט. שִׁמְעוּ-נָא זֹאת, רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב, וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט, וְאֵת כָּל-הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ.

י. בֹּנֶה צִיּוֹן, בְּדָמִים; וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה.

יא. רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ, וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ; וְעַל-יְהוָה יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר: הֲלוֹא יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, לֹא-תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה.

יב. לָכֵן, בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ; וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר. 

ההבנה המוטעית לגבי אלוהים הובילה לדרך חיים מושחתת.

אם אדם חושב שאלוהים מגודר בבנין, הרי שכל הבנתו לגבי ריבונותו של אותו אל, נפגמת.

במקום להקים עם המשרת את אלוהים באמונה המשנה חיים, תלויה לחלוטין באלוהים וניזונה מרוחו, הקים עם ישראל – כת! דרך דתית חסרת נוכחות אלוהים ולכן חסרת ישועה.

ולכן, כשהבנת ישראל אודות אלוהים אינה נכונה, מרשים לעצמם אנשים רבים מקרב ישראל להתכסות בחזות דתית, אך להמשיך בליבם בדרך החטא, הדרך האלילית.

כך קרה גם בתקופת יחזקאל (כד 21). המקדש נקרא מחמד עיניהם של בני ישראל אך באותה עת ראשי העם השתחוו גם לאלילים (לתמוז) בתוך ההיכל (יחזקאל ח 3-14).

כך היה כאשר האדון ישוע נכנס לבית המקדש כפי שמתואר בבשורת יוחנן ב – ההיכל נחשב למרכז לאומיותם ודתיותם, אך את אלוהים בכבודו ובעצמו הם לא זיהו כשהוא ניצב לנגד עיניהם ומשוחח עימם!

אלוהים אומר בקצרה אך בחדות רבה (בפסוק 2).

"…וְאֶל-זֶה אַבִּיט: אֶל-עָנִי וּנְכֵה-רוּחַ, וְחָרֵד עַל-דְּבָרִי".

ליבו של אלוהים היא לאלו הנכנעים לו בכל.

ליבו של אלוהים, חסדו, רחמיו וברכותיו כלפי אלו המבינים שחייהם תלויים בו ובחסדו.

ליבו של אלוהים לאלו המבינים שלו אלוהים היה מניח להם ולא מושיעם מקללת החטא הרובצת על כל אדם, הרי שהיו מסיימים באגם האש.

ליבו של אלוהים כלפי אלו הכואבים נוכח גדילת החטא בעולם.

ליבו של אלוהים על אלו המכירים אותו ולוקחים את דברו ברצינות המתבטאת בחיים על פי רצון אלוהים ולכבודו. חיים המאופיינים בטוהר, קדושה, ציות באמונה ואהבה.

וְחָרֵד עַל-דְּבָרִי: מהיר למלא אחר הוראותיו ומצוותיו של אלוהים

אלוהים ציין אמיתות זו במקרים רבים לאורך כתבי הקודש:

דברים י 12-22, מיכה ו 6-7, הושע ו 6, מלאכי א 10, תהילים לז 3-4, מתי ה-ז, כג 27, יוח"א ה 14-15.

מכאן: משכנו המכובד של אלוהים הינו בלב אנשים התלויים וסמוכים על רוח קודשו ומהירים לציית להוראותיו באמונה ואהבה.

לא גודלו וערכו הארצי של המקדש קובע את נוכחות אלוהים בו, אלא תוכן הלב של המשתחווים בתוכו ובאים אליו.

זה גם בדיוק המסר של חגי הנביא בפרק ב 1-9.

בני תקופתו חששו שמא אלוהים לא יתכבד בבנין כה צנוע. חגי הבהיר להם שאלוהים יתכבד גם יתכבד בבנין הצנוע – אם ליבם יהיה בידיו!

לאור האמת הקשה הזו אלוהים מוכיח את עמו בפסוק 3:

ג. שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר –  מַכֵּה-אִישׁ:

זוֹבֵחַ הַשֶּׂה –  עֹרֵף כֶּלֶב.

מַעֲלֵה מִנְחָה – דַּם-חֲזִיר,

מַזְכִּיר לְבֹנָה – מְבָרֵךְ אָוֶן.

גַּם-הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה.

במילים מצומצמות הנביא ישעיה נוגע בלב הבעיה – הסרטן הרוחני שפשה בקרב כל שכבות עם בחירתו של אלוהים – כוהני יהוה זה: צביעות רוחנית.

אלוהים אומר, חורץ וקובע: מי שאינו חרד על דברו של אלוהים וליבו אינו כנוע לחלוטין לאלוהים ורצונו, הרי שגם אם יציג לאלוהים את הקורבנות והזבחים היקרים ביותר, אלוהים לא יקבלם, אלא ידחה אותם על הסף.

מי ששוחט שור – ז"א מביא לאלוהים את הזבח היקר ביותר, אך אינו חרד לדבר אלוהים, הריהו כאדם המכה איש – רוצח!

מי שזובח שה, אך אינו חרד לדברי, כמוהו כאדם שהביא כלב כזבח – קורבן טמא ומשוקץ

מי שמעלה מנחה, אך אינו חרד לדברי, כמוהו כאדם המגיש דם חזיר – חיה טמאה ומשוקצת על פי התורה.

מי שמקטיר (מזכיר) לבונה, אך אינו חרד לדברי, כמוהו כאדם המברך על מעשי חטא ופשע.

העיקרון בפרק ס"ו מהווה חזרה על שנאמר בפרק נו 1-8.

שלמה המלך אמר את אותם הדברים במילים אחרות:

משלי טו 8: זבח רשעים תועבת יהוה, ותפילת ישרים רצונו

משלי כח 9: מסיר אוזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה.

 

במילים פשוטות המתאימות לבני זמננו:

מי שנותן נדבות ביד רחבה, או אפילו עובד במסגרת הקהילה אך בוגד באשתו, מרמה בעסקיו, או חי בדרך הנמצאת בסתירה ללימודו, ידע שכל מעשיו אינם נחשבים לזבח ראוי בעיני אלוהים.

 

אלוהים מציין שאל לאותם חוטאים לבוא בטענות נגדו.

הם החוטאים בחרו בדרכם למרות שתורת אלוהים הייתה נגישה להם וכל הוראותיה היו לפניהם (ראה גם אל הרומים א, תהילים יט)

נביאי אלוהים לא חסכו במילות הסבר ואזהרות.

אלוהים אומר: אני אבחר בתעלוליהם.

הכוונה: אני אעשה כפי שהם עושים.

–          הם לא שומעים לי – אני לא אשמע לתחינותיהם

–          הם מרגיזים אותי ומעלים את חמתי – כך גם אעשה להם (ויקרא כו 21-24

–          הם קנאוני בלא אל – אני אקניאם בלא עם… (דברים לב 21)

לפיכך, העונש הבא על חוטאים מגיע להם בצדק. אלוהים עתיד להביא על החוטאים את כל חששותיהם. הם יפנו לעזרה לאליליהם ולא יזכו לשום מענה…

2. יראי אלוהים מנוחמים בנחמת ירושלים ושמחתה (פ. 5-14)

בפסוקים 5-14 אלוהים פונה אל החרדים לדברו ומעודד אותם מתקופות הקושי אשר הם עתידים לסבול משאר בני העם החוטאים. הכוונה לאלו המחשיבים עצמם ליראי אלוהים ומקיימי תורת אלוהים בעוד אלוהים מכנה אותם – "שאינם חרדים לדברי".

אלוהים מבטיח שיראי אלוהים החרדים לכבודו יזכו ליהנות בשמחת ירושלים – במילים פשוטות – יזכו להשתתף במלכות אלוהים.

 

ה. שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה, הַחֲרֵדִים אֶל-דְּבָרוֹ!

אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי.

יִכְבַּד יְהוָה, וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם, וְהֵם יֵבֹשׁוּ.

ו. קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר, קוֹל מֵהֵיכָל;

קוֹל יְהוָה, מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו.

ז. בְּטֶרֶם תָּחִיל, יָלָדָה;

בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ, וְהִמְלִיטָה זָכָר.

ח. מִי-שָׁמַע כָּזֹאת? מִי רָאָה כָּאֵלֶּה?

הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד? אִם-יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת?

כִּי-חָלָה גַּם-יָלְדָה צִיּוֹן אֶת-בָּנֶיהָ.

ט. הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד? יֹאמַר יְהוָה;

אִם-אֲנִי הַמּוֹלִיד, וְעָצַרְתִּי? אָמַר אֱלֹהָיִךְ.

י. שִׂמְחוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ, כָּל-אֹהֲבֶיהָ;

שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל-הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ.

יא. לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם, מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ; לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם, מִזִּיז כְּבוֹדָהּ.

יב. כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי נֹטֶה-אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם, וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם, וִינַקְתֶּם;

עַל-צַד תִּנָּשֵׂאוּ, וְעַל-בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ.

יג. כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ, כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם, וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ.

יד. וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם, וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה;

וְנוֹדְעָה יַד-יְהוָה אֶת-עֲבָדָיו, וְזָעַם אֶת-אֹיְבָיו.

 

אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם = שאר בני ישראל שאינם חרדים לדבר אלוהים.

מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי: אלו המלעיגים ופוגעים בכם רק בגלל נאמנותכם לאלוהים. אלו המכסים עצמם בדתיות רבה, וחושבים עצמם למופת הדתי בעם ונושאי הדגל בכל הקשור לקיום תורת אלוהים. אלו שבעיני חסרי יראת אלוהים, מרחיקים אתכם מקרבם ומונעים מכם את המגיע לכם.

אותם שאינם חרדים לדברי לועגים לכם ובסרקזם הם אומרים לכם בפסוק 5:

"…יִכְבַּד יְהוָה, וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם…

משמע: יגדל נא כבוד אלוהים בנפלאות, שיראה לכם.

ונראה בשמחתכם – בבוא הישועה הגדולה, כמו שאתם מקווים….

ומה אומר אלוהים על עתידם של אלו?

 וְהֵם יֵבֹשׁוּ.

מתברר ששום דבר אינו משתנה בחיי האדם.

האנשים משתנים אך החטאים נשארים אותם חטאים.

כמו אז גם היום, אלו המתכסים בחזות דתית מחשיבים עצמם כשומרי הגחלת הדתית וכאלו שמהווים את הסיבה בעטיה אלוהים מברך את שאר העם.

כל הרבנים החרדים ותלמידי הישיבות בטוחים במאת האחוזים שברכת ישראל ונצחונות צה"ל במלחמות הם גמול ישיר ללימוד התלמוד ופרשנויות רבניות בישיבות ברחבי הארץ.

הם באמת ובתמים חושבים שהם הם הסיבה לברכה כלשהי שבאה על כלל ישראל.

הם באמת ובתמים חושבים שכל גשם הבא בעיתו נובע מפועל צדקתם.

במוחם הם באמת ובתמים חושבים שהם צדיקים יותר מכל מי שאינו שותף לדעתם ודרכם.

בליבם ולעיתים בשפתם הם אינם מתביישים לטעון שכל השאר הם סיבת הקללה והבעיה של כלל העם.

כלפינו המאמינים בישוע הם מפטירים בלשונם: כופרים, משומדים, עובדי אלילים…

לנו הם אומרים: שיבוא המשיח, נדע בדיוק מי הוא…

…אם "ישו" הוא המשיח, אז מדוע אתם מיעוט סובל?

ישעיה ובני תקופתו חוו בדיוק את אותן חוויות!

האדון ישוע ניחם את ילדיו בדרשה על ההר כאשר אמר להם שרדיפות יהיו מנת חלקם בעולם הזה, אך לנרדפים למען שמו, מובטחת ברכה רבה (מתי ה 3-12).

אז איך אלוהים מנחם את יראיו?

1. 1. אלוהים עתיד לסלק את הרשעים מלפניו.

הנביא מדגיש את נחישותו של אלוהים במילים מיוחדות: קול אלוהים זועק מן ההיכל (ירמיה כה 30-31).

אלוהים מדבר מביתו ומודיע את העונש המצפה לרשעים. כך אלוהים מעניק ליראיו כוח לחכות.

עלינו לזכור שכל נחמה יכולה לבוא רק מאלוהים. כל ניסיון להינחם ולא דרך אלוהים, כמוה כעבודת אלילים.

לראיה: ישעיה הנביא אומר בפרק נא 12: "אנוכי, אנוכי הוא מנחמכם…." (ראה מתי יא 28-30).

לאורך כל פרקים נא-נב אלוהים מציין שנחמת עמו תהיה בברכה שהוא אלוהים יאציל על ירושלים – ציון!

2. אלוהים מבטיח שנחמתם של יראיו תהיה בעתיד הנפלא של העיר ירושלים.

ראה דברי הנביא ישעיה בפרקים נא-נב בעיקר וכן את דברי נחמיה בפרק ב 19.

יראי אלוהים יחיו בה בהתחברות נפלאה ומושלמת ביחד עם גואלם – המושיע.

יראי אלוהים יחיו במלכות אלוהים בה החטא יהיה מרוסן, ומכאן חיי האדם יחזרו להיות דומים לאלו של אדם וחווה לפני קללת החטא.

במלכות אלוהים הארצית בת 1000 השנים – בה בני אדם עדיין יולידו ילדים, ההריון לא יהיה כל כך כואב כפי שנשים חוות זאת היום.

למרות שהנביא מציין דוגמא אחת, הרי שדוגמא זו מכילה מספיק עוצמה כדי להבהיר עד כמה יהיה שונה ומבורך סגנון החיים של יראי אלוהים במלכות אלוהים.

אלוהים אומר: היתכן דבר שכזה? (פסוקים 7-8)

בכך הנביא מציין את כוחו הריבוני של אלוהים שיפעל עבור יראיו. רק אלוהים יכול לשנות סדרי עולם – להסיר כאבי לידה…לרסן את תוצאות קללת החטא.

3. בפסוק 8 הנביא אומר:

"…הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד? אִם-יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת? כִּי-חָלָה גַּם-יָלְדָה צִיּוֹן אֶת-בָּנֶיהָ."

למרות שהפסוק אינו כל כך קל להבנה, יש בו מרכיבים הדומים לנאמר בפסוקים אחרים בכתבי הקודש.

אלוהים אומר:

מי יכול להוליד ארץ ועם ביום אחד?

זו שאלה ריאטורית שהתשובה עליה היא – אלוהים בלבד.

במילים פשוטות: האם יש סיכוי שעם ישראל יישתנה ביום אחד?

האם דברי הנביא ישעיה רומזים על אירוע כלשהו?

האם כתבי הקודש מציינים אירוע כל כך ענק ומיוחד שיתרחש ביום אחד וקשור לירושלים?

הנביא זכריה בפרק ג 9 אומר:

"כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושוע על אבן אחת שבעה עינים, הנני מפתח פיתוחה נאום יהוה צבאות ומשתי את עוון הארץ ההיא ביום אחד". (ראה טקסט דומה וקשור זכריה יב 10 ואילך)

כאשר יחזור המשיח ישוע ארצה בסיום צרת יעקב, יחווה עם ישראל כולו את יום הכיפורים עם מושיעם וגואלם – האדון ישוע.

אז יקבלוהו עמו כראוי – זכריה יב 10.

אז יסיר אלוהים את עוון ישראל ביום אחד.

בציון יעמוד וישכון הגואל – ולכן ציון גם תיקרא – יהוה צדקנו. (ירמיה כג 5-6, לג 14-16).

הערה:

האדון ישוע המשיח הגשים את יום הכיפורים כאשר מת כקורבן כפרת חטאי בני האדם. אז נשא את דמו הטהור לתוך קודש הקודשים במקדש השמיימי, וקורבנו התקבל על ידי אלוהים האב (אל העברים ז-י).

כאשר עם ישראל יחזור בתשובה, רק אז יזכה העם וכל פרט בו לחוות את שחוו כל ילדי אלוהים מאז הפקידו את בטחונם ואמונתם באדון ישוע כמשיח מכפר חטאים.

סיכום פסוקים 7-10:

א. לכל מאמץ וסבל הנובע מאלוהים יש תכלית.

באותו אופן, סבלם של יראי אלוהים החרדים לדברו יניב את התוצאה המקווה.

החרדים לדברו של אלוהים יזכו לראות את ישועת אלוהים וליהנות מכל ברכותיה.

הסבל הבא על בני ירושלים אינו לחינם.

ירושלים עתידה להיות מלאה בבנים נאמנים המפארים ומהללים את אלוהים.

ב. אלוהים מבהיר ליראיו שאינם עתידים להיות לעולם שנואים ומוקד לבוז.

ההיפך הינו הנכון.

אוהבי אלוהים עתידים לשכון בירושלים.

אוהבי ירושלים באמת, הרי הם אלו האוהבים את העיר כי היא מקום שבתו של אלוהים.

אלוהים עתיד למלא את ירושלים בכבודו ולכן העיר ירושלים זוכה גם להיקרא: יהוה צדקנו.

מכאן, לומר ירושלים או לומר יהוה בעת מלכות המשיח בארץ יהיה אותו הדבר.

אלו הסובלים בעבור שם ירושלים היום – יזכו להתענג מברכותיה בעתיד.

אלוהים אומר:

1. ירושלים עתידה לזכות לשלום (ראה גם זכריה ח, יד 16-21, ישעיה ב, לב 14-20, מיכה ד)
2. ירושלים תימלא בשמחת אלוהים (נא 11)
3. ירושלים תספק את כל צורכי תושביה
4. כל הגויים יבואו לירושלים להשתחוות לאלוהים (ראה גם נו 7-8) ולבנות אותה במתנותיהם (ראה פרקים ס-סו)
5. אתם אשר כעת סובלים בגלל שמי, עתידים לזכות לכבוד רב במלכותי. כל צורכיכם יימלא על ידי כל שאר ילדיי
6. תזכו לחיים ארוכים ובריאים
7. שמחת ירושלים היא נחמתכם! מכאן, ליבכם "נמצא על אותו גל" כמו של אלוהים.

 

3. כליון הרשעים (פ. 15-17)

לאחר שאלוהים ציין את עתידם המבורך של החרדים לדברו, אלו הסובלים לעג ובוז בגלל קרבתם לאלוהים ויראתם אותו, הוא ממשיך ומציין את גורלם של החוטאים שאינם חרדים לדבר אלוהים.

טו. כִּי-הִנֵּה יְהוָה בָּאֵשׁ יָבוֹא, וְכַסּוּפָה מַרְכְּבֹתָיו. לְהָשִׁיב בְּחֵמָה אַפּוֹ, וְגַעֲרָתוֹ בְּלַהֲבֵי-אֵשׁ.

טז. כִּי בָאֵשׁ יְהוָה נִשְׁפָּט, וּבְחַרְבּוֹ, אֶת-כָּל-בָּשָׂר; וְרַבּוּ חַלְלֵי יְהוָה.

יז. הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל-הַגַּנּוֹת, אַחַר אחד (אַחַת) בַּתָּוֶךְ, אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר, יַחְדָּו יָסֻפוּ, נְאֻם-יְהוָה. 

אלוהים מתואר כגיבור מלחמה היוצא לפרוע באוייביו.

ישעיה הנביא מציין את האש כחלק מנשקו של אלוהים וזאת גם במקומות הבאים בספר: י 17, כט 6, ל 27,30, לג 14.

אלוהים כלוחם אינו מפחיד את יראיו, כי אשו אינו מכוון כלפיהם!

מי הם אויבי אלוהים?

1. הם אלו העובדים את כל מה שאינו אלוהי האמת המתואר בכתבי הקודש (ישעיה מד 6, מח 12, יוחנן יד 6, ח 19, 42).

בפסוק 17 הנביא מציין טכס אלילי, ואת מעשיהם של החוטאים והבזים לתורת אלוהים.

במקום להתקדש בבית אלוהים ועל פי תנאיו של אלוהים הכתובים בתורה, הם מתקדשים בגנות ובמקומות המיועדים לעבודת אלילים (ראה ישעיה א 29, יחזקאל ח 10-11).

שם, כשהכוהן שלהם בתווך, הם מאמצים עבודה זרה שאלוהים אסר על עמו לעשות.

את כל אלו עתיד אלוהים לאסוף למשפט ולהשמיד לעולם.

2. אלו הפוגעים בילדי אלוהים הנאמנים וזאת רק משום שהם מתמידים בחיי חסידות.

כתבי הקודש עשירים בתיאורים בהם אלוהים עתיד לחזור ארצה ולשפוט את החוטאים.

ראה, ישעיה סג 1-5, תהילים ב, התגלות יט 11-15, זכריה יב-יד, צפניה, יואל, ישעיה סג 1-5, דניאל ב.

משפטו של אלוהים על יושבי תבל יתרחש בעיקר במהלך שבע שנות צרת יעקב, לפני חזרתו של האדון ישוע המשיח ארצה. ראה התגלות ו-יט, זכריה יג 8-9.

4. הגויים יכירו את כבוד ה' ויביאו את בני ישראל אל ירושלים (פ. 18-21)

יח. וְאָנֹכִי – מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה –  לְקַבֵּץ אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת; וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת-כְּבוֹדִי.

יט. וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת, וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל-הַגּוֹיִם: תַּרְשִׁישׁ, פּוּל וְלוּד, מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת, תֻּבַל וְיָוָן: הָאִיִּים הָרְחֹקִים, אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעִי, וְלֹא-רָאוּ אֶת-כְּבוֹדִי, וְהִגִּידוּ אֶת-כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם.

כ. וְהֵבִיאוּ אֶת-כָּל-אֲחֵיכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיהוָה, בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים, וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת, עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם, אָמַר יְהוָה, כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְהוָה.

כא. וְגַם-מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם, אָמַר יְהוָה.

 

הפסוקים הללו אינם כה קלים אך אני חושב שההסבר הבא נאמן לכתוב בכתבי הקודש.

מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה: ההתייחסות היא לתוכניותיהם ומחשבותיהם של אלו המחללים את שם אלוהים – המשך פסוקים קודמים.

ומה היו מחשבותיהם ותוכניותיהם?

להוציא לפועל את תעבותיהם וזימותיהם.

הם רוצים לשלוט בעולם ולעשות את שעולה על דעתם.

תוכניותיו של אלוהים ורצונו מהווים להם אוייב.

כך אנו למדים מתהילים פרק ב.

אז הם רוצים להקים מרכז עולמי להאדיר את שמם – נפלא!

ומה אלוהים אומר?

אני אוציא לפועל את התוכנית הזו אך אוודא שתכלית רצוני תתגשם.

וכן:

כל הגויים יעלו לירושלים – אך שם בירושלים – בציון, הם יזכו לראות את כבודי.

כבודי – כוחי, גבורתי, ריבונותי, יכולותיי.

מחבר איגרת אל העברים מציין שהאדון ישוע המשיח הוא צלם כבודו של אלוהים האב (א 1-3).

2. זכריה הנביא בפרק יב-יד מציין את האירועים שיתרחשו בירושלים ובארץ ישראל בסמוך לחזרתו של האדון ישוע ארצה.

רבים מן העולים על ירושלים בכוונה הנוגדת את רצון אלוהים עתידים להיכחד (התגלות יט 11 ואילך, ישעיה סג 1-6, יואל ד).

אלוהים בחסדו לא ישמיד את כולם אלא ישאיר שארית גם מן הגויים.

ומה תעשה אותה שארית?

תפנים את אדונותו של ישוע ותפאר את שמו לעולם (התגלות טו 4)

ושמתי בהם אות: הכוונה שאלוהים יפעל בדרך על טבעית, ניסית, מופתית ברמה כזו שכל המעורבים אשר יינצלו מן התופת יבינו שאלוהים מעורב במקרה.

יתכן גם כן, שאלוהים יפעל דרך אותם פליטים באופן על-טבעי כדי לאמת את מסר הבשורה שבפיהם…

ומה יעשו שארית הגויים אשר ניצלו מן הצרה וכעת מסרו ליבם ונפשם לאדון ישוע?

וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל-הַגּוֹיִם:

כן, אותם שארית מן הגויים אשר חוו את כוחו של אלוהים בהשמדת אוייביו ובהצלתם והפיכת לבבם, כעת חוזרים לארצותיהם ולבני עמם ומבשרים את בשורת הישועה.

מהם שמות העמים הגויים אשר ישמעו את גבורת אלוהים ויחזרו בתשובה?

תַּרְשִׁישׁ, פּוּל וְלוּד, מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת, תֻּבַל וְיָוָן: הָאִיִּים הָרְחֹקִים (פ. 19)

תרשיש: בנו השני של יוון (בראשית י 5) – ככל הנראה הכוונה לספרד

לוד: בנו הרביעי של שם

תובל: אחיו של משך, בנו החמישי של יפת (בראשית י 2)

יוון: אחיהם של משך ותובל, בנו הרביעי של יפת (בראשית י 2)

כדאי לציין שבפסוק 19 מצויינים שלושה מבניו של יפת בסדר הפוך מזה הרשום בתורה – סדר הולדתם

האיים הרחוקים: יתכן והכוונה לעמים ביבשות מרוחקות.

ומה יעשו כל אותם גויים שרק עתה נושעו?

כ. וְהֵבִיאוּ אֶת-כָּל-אֲחֵיכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיהוָה, בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים, וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת, עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם, אָמַר יְהוָה, כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְהוָה.

כא. וְגַם-מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם, אָמַר יְהוָה.

אותם נושעים חדשים מן הגויים יעלו לירושלים לראות ולשמוע את תורת אלוהים מפי אלוהים בכבודו ובעצמו (ראה ישעיה ב, מיכה ד, זכריה יד 16-21).

הנביא זכריה מציין שגויים מכל העמים יעלו לירושלים במועדי יהוה כדי לחגוג בירושלים.

בפרקים הקודמים ציינו שגויים יעלו את מנחותיהם לירושלים כדי לבנות את ארץ ישראל ולכלכל את כוהני אלוהים.

בפסוק 21 הנביא ישעיה מציין עובדה מהממת.

חלק מהגויים הנושעים עתידים לשרת את אלוהים ככוהנים.

חשוב לזכור שלא כל בן ישראל יכול לשמש ככוהן. כוהנים יכולים להיות רק משבט לוי.

והנה, אלוהים בוחר גויים לשרת ככוהנים.

הקביעה הזו יכולה להיעשות רק על ידי גורם שהוא לא אחר מאשר אלוהים בכבודו ובעצמו.

מכיוון שהמשיח הגשים את התורה בהופעתו הראשונה והקמת הברית החדשה, יוצא שמרות התורה פגה.

לפיכך, זוהי מרותו וזכותו של המשיח לקבוע מי ישרתו ובאיזה תפקיד.

ראו עד כמה גדול חסדו של אלוהים.

לראיה, במסגרת הברית החדשה, כל נושע נקרא כוהן לאלוהים ושגריר המשיח ישוע (פטר"א ב 9-10, קור"ב ה 20)

5. ישראל יהיו קיימים לעד (פ. 22)

כב. כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, עֹמְדִים לְפָנַי, נְאֻם-יְהוָה, –  כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם.

בפסוק 22 הנביא ישעיה אומר את קביעתו של אלוהים לגבי עם ישראל.

זרע ישראל יעמוד לנגד אלוהים לנצח נצחים.

מכיוון שהבריאה החדשה תישאר לנצח נצחים, הרי שגם זכר עם ישראל יעמוד לנגד אלוהים לעולם.

באיזו דרך?

א. שארית ישראל תיוושע ותחיה עם אלוהים בממלכתו הנצחית.

ב. שניים עשר שערי ירושלים הנצחית קרויים על שם שנים עשר שבטי ישראל. כך שמות ישראל לנגד עיני אלוהים לעולם (התגלות כא).

ישעיה הנביא אינו היחיד שציין אמת נפלאה זו אודות נצחיות עם ישראל.

עשה אחריו גם ירמיה בפרק לא 30-37.

רק מי שיוכל לשנות את סדרי העולם, לגלות את סודות היקום ולהציג כוחות ריבוניים כפי שיש לאלוהים, יוכל לגרום לכך שישראל יסור מנגד עיניו של אלוהים.

האם יש מועמד?

שאלה:

מדוע אלוהים יברא שמים וארץ חדשים?

כל הבריאה הנוכחית נגועה בקללת החטא.

אלוהים עתיד להשמיד את הבריאה הנוכחית (ראה פטר"ב ג 10-13) ולהקים חדשה נקייה מקללת החטא ותוצאותיו.

6. כל הבריות יבואו להשתחוות ליהוה ויראו בעיניהם את עונש הרשעים (פ. 23-24)

כג. וְהָיָה מִדֵּי-חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, יָבוֹא כָל-בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְפָנַי, אָמַר יְהוָה.  כד. וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי: כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת, וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה, וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל-בָּשָׂר. 

הנביא ישעיה מציין את הנחמה שהיא מנת חלקם של קדושי אלוהים.

באחרית הימים עתידים כל יראי אלוהים ליהנות מחיים מלאי ציות לדבר אלוהים, ואויבי אלוהים להיענש ולהוות דוגמא לצדקתו של אלוהים נגד חוטאים.

הנביא מציין עיתות בהם יבואו כל בשר להשתחוות לאלוהים.

הנביא מציין את השבת ואת החודשים.

מכאן, עיתות ומועדים ימשיכו להתקיים כפי שאנו מכירים אותם היום.

האם כל בני האדם יקיימו את מצוות מנוחת השבת כפי שכתוב בתורה?

מן הסתם יראי אלוהים יקיימו את רצון אלוהים והנחיותיו בדיוק כפי שאלוהים רוצה ולא על פי מסורות בני אדם.

לאור ההבדל המהותי בין האדון ישוע לבין הפרושים והצדוקים בנוגע להבנת התורה ושמירת השבת, ולאור העובדה שהאדון ישוע הגשים את התורה ומאז פגה מרותה, אנו עתידים ללמוד באופן חדש ומענג איך ליהנות בשבת בדרך שתפאר את אלוהים (אל הגלטים ג 23-25, מתי כג).

תיאוריו של ישעיה בנוגע לאחרית הימים מעלים שאלות לא מעטות.

האם ישעיה הנביא מציין את סגנון החיים בעת תקופת הנצח או רק בעת תקופת מלכות המשיח הארצית בת 1000 השנים?

מכיוון שבשלב הנצח – התקופה שלאחר מלכות המשיח הארצית בת 1000 השנים – אלוהים מבטיח לברא עולם חדש, ללא כל חטא או תוצאותיו, יוצא מכך שישעיה מתאר את סגנון החיים במלכות המשיח הארצית בת 1000 השנים.

בספר ההתגלות פרק כב, יוחנן השליח מעניק לנו מעין נספח.

תיאור העיר ירושלים כולל העץ וכולל גופות החוטאים מחוץ לשערי ירושלים מתארים את המצב במהלך מלכות המשיח הארצית ולא את העיר ירושלים בתקופת הנצח.

במצב הנצחי אין כל זכר לחטא ולתוצאותיו!  

להלן בקיצור סדר כרונולוגי של האירועים המרכזיים שיתרחשו בעולם לאחר שובו של האדון ישוע המשיח ארצה בסיום צרת יעקב.

לאחר שהמשיח ישוע יחזור ארצה לאחר צרת יעקב, הוא ישמיד את כל מתנגדיו.

האדון ישוע יקים את ממלכתו הארצית בת 1000 השנים (התגלות כ 1-4).

בממלכה הארצית הזו, החטא יהיה מרוסן אך לא ימוגר עדיין.

הבריאה תהיה אותה בריאה מקורית ולא זו החדשה.

במהלך ממלכת המשיח הארצית, שארית ישראל והעמים אשר שרדו את הצרה הגדולה, ימשיכו להוליד ילדים. לא כל ילדים אלו ייוושעו. חלקם יפנו לדרך החטא וישפטו על ידי המשיח. בפרק סה הנביא ישעיה מציין שאם נער שכזה יחטא, הוא לא יעבור את גיל 100 השנים. על דוגמאות עונש שכאלו מדבר ישעיה.

בסיום מלכות 1000 השנים, ישוחרר השטן מהשאול רק לזמן קצר מאוד (התגלות כ).

הוא יאסוף את כל הלא נושעים לקרב האחרון נגד אלוהים.

אלוהים ישרוף את כל מתנגדיו וישלחם לאגם האש לנצח נצחים.

כעת יחל השלב הנצחי.

אלוהים יברא עולם חדש ולעולם חדש זה הוא מבטיח להכניס את ילדיו הנאמנים.

אלו אשר מכירים באדון ישוע כמשיח, בן האלוהים המובטח, מכפר חטאים.

אלו אשר אלוהים מכנה:

עני, נכה-רוח וחרד על דברי.