זכריה הנביא פרק ט' 9-10

המפתח לשמחת ישראל – המשיח ישוע

מבוא

אירועי ספר זכריה התרחשו זמן קצר יחסית לאחר שגלות בבל הסתיימה, והגולים החלו לשוב ארצה. העמים השכנים לא קבלו את השבים בזרועות פתוחות. למעשה, הם לא פספסו כל הזדמנות להקשות על הגולים את מלאכת שיקום ירושלים והארץ.

בשלב בו השבים מהגולה מרגישים נטושים ונשכחים, אלוהים שלח את הנביאים חגי וזכריה כדי לעודד את העם להתמקד באלוהים ולבנות את המקדש והעיר.

הנביא זכריה בן ברכיה בן עידו[1] מציין בשמו את נאמנות אלוהים להבטחות שנתן לעמו.

אלוהים העניק לזכריה 8 חזיונות בהם אלוהים מציין:

• שהוא ישפוט את העמים הפועלים נגד שיקום עם ישראל וארץ ישראל
• אלוהים ישכון בתוך עמו,
• ירושלים והמקדש ייבנו,
• אלוהים יהיה חומת האש המגינה על עמו
• אלוהים עתיד להסיר את הרשעה והטומאה מהעם והארץ.
• בראש העם יעמוד מלך שהוא גם כוהן.

פרק ט' כולל נבואות מרשימות ומיוחדות במינן. הפרק מתחיל בתיאור משפט אלוהים על העמים שפעלו נגד ישראל ובכך ניסו להפר את תוכניתו של אלוהים.

בפרק ט' בפסוקים 7-1, זכריה ניבא את כיבוש עמי האזור: צור, צידון, אשקלון, עזה, עקרון, אשדוד. מדובר בעמים הסורים (פ. 1-2), הפיניקים (פ. 2-4) ופלישתים (פ. 5-7).

אלוהים בריבונותו השתמש במלך יוון, אלכסנדר הגדול (מוקדון) כדי למלא את רצונו.[2] באופן זה, אלוהים הוכיח את ריבונותו וגדולתו מעל כל מלך ארצי בשר ודם. כמו כן, התגשמות נבואה זו, עודדה את בני ישראל ששאר הנבואות הנפלאות אכן תתגשמנה.

דניאל הנביא בפרק ח' בספר דניאל, העניק לנו מידע מורחב ומלא בפרטים אודות כיבושיו של אלכסנדר הגדול, הלא הוא צפיר העיזים.[3] נבואותיו של דניאל וזכריה מעניקות לנו תמונה מלאה וצבעונית יותר של האירועים.

בפסוק 8, הנביא זכריה הבטיח שאלוהים עתיד לשמור את נחלתו מפעולת אותו אויב.

"…וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָה מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב, וְלֹא-יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם עוֹד נֹגֵשׂ: כִּי עַתָּה רָאִיתִי בְעֵינָי".

אלוהים אכן הוכיח את ריבונותו ועליונותו באופן שבו ריסן את אלכסנדר הגדול, והציל את עם ישראל מכליה.

יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו) מתאר את המפגש של אלכסנדר הגדול עם הכוהן הגדול היהודי באותה עת.[4]

בעת שאלכסנדר צר על צור, הוא ביקש עזרה ואספקה לוגיסטית מיהודה. מכיוון שיהודה הבטיחו נאמנותם למלך פרס, ומכיוון שהמערכה בין יוון לפרס לא הסתיימה, עמדו מנהיגי יהודה בין הפטיש לסדן. אם יסרבו לאלכסנדר מוקדון והוא ינצח את ממלכת פרס, הרי שיהודה גזרה כיליון על עצמה.

אם יפרו הבטחתם לפרס ויעניקו נאמנותם ליוון וזו תובס, הרי שמלך פרס ישמיד את יהודה. הנהגת יהודה עמדה במצב של Loose Loose situation.

הנהגת יהודה החליטה להישאר נאמנה למלך פרס.

חלפו מספר חודשים, ואלכסנדר מוקדון הביס את צור וביסס את שליטתו באיזור הים התיכון. כעת הוא יורד דרומה לעבר ישראל. לאף אחד לא היה ספק מה עתיד לעשות אלכסנדר לעם היושב ביהודה.

ידוע, הכוהן הגדול באותה עת, קרא לכל העם להתפלל ולבקש רחמים מאלוהים. כשהגיע אלכסנדר לשערי העיר ירושלים, יצא ידוע הכוהן הגדול לקראתו, לבוש בגדים לבנים וכתובת עם שם 'יהוה' על מצחו, יחד עם כל העם, בתקווה שהמלך יחליט לחוס על היהודים.

והנה, כאשר אלכסנדר הגדול ראה את המחזה, הוא ציווה לא לפגוע ביהודים.

מדוע? המלך טען שלפני שיצא למסע הכיבושים, הוא ראה את המחזה הזה בדיוק בחזון, ואז הבטיח לו אלוהים שינצח. לפיכך, אלכסנדר מכבד את האלוהים של אותו כהן גדול ומסיבה זו לא יפגע בו ולא בעמו.

איזה מסר חבוי בנבואה הנפלאה הזו? (בפסוקים 1-8).

א. עם ישראל, ביטחו בקדוש ישראל, המשיח ולא במלכים בשר ודם. אם תשמרו את תנאי הברית עם אלוהים, הוא ילחם לכם ויגן עליכם מכל איום. אם תלכו בדרכי אלוהים, פחד ורעדה לא יהיו חלק מחייכם.

ב. אם עשיתם כל ביכולתכם כדי לחזור בתשובה על מנת להינצל ממוות במפגש עם מלך גוי עובד אלילים, עד כמה אתם נדרשים לחזור בתשובה כנה, לקראת המפגש עם קדוש ישראל, המשיח, מלך צדיק ועניו, מלך המלכים?

בפסוקים 9-10 הנביא זכריה מהמם את שומעיו!

הנביא מצווה על בת ציון, על עם ישראל להימלא בגיל ושמחה.

מדוע? כי מלך גדול יותר מאלכסנדר הגדול עתיד לבוא, אך אותו מלך, שהינו גם מלך המלכים, הינו צדיק, נושע, עניו ויבוא רכוב על חמור… מי היה מאמין?

איזה מלך יחליף סוס בחמור? מלך מיוחד! מלך שלא מן העולם הזה.

 

זכריה ט' 10-9:

ט. "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלָיִם. הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת.

י. וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלָיִם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה. וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם, וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ."

 

תוכן עניינים:

א. ההכנות למפגש עם המלך המשיח בהופעתו הראשונה (פ. 9)

ב. פעולת מלך ישראל בשובו ארצה (פ. 10)

 

א. ההכנות למפגש עם המלך המשיח בהופעתו הראשונה (פ. 9)

ט. "גִּילִי[5] מְאֹד בַּת צִיּוֹן,[6] הָרִיעִי[7] בַּת יְרוּשָׁלָיִם. הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק[8] וְנוֹשָׁע[9] הוּא, עָנִי[10] וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת."

לפני שאתחיל בפירוש הפסוקים, הבה נזכור את הנושא העיקרי בפרקים ט' – י"ד.[11]

1. פרקים ט'–י"א: המלך המשיח נדחה בהופעתו הראשונה.
2. פרקים י"ב–י"ד: המלך המשיח שנדחה מתקבל בהופעתו השנייה.

 

בעוד העם בירושלים רעד מפחד וציפה לגרוע מכל כאשר השליט הצבאי אלכסנדר מוקדון צעד לעברם, נראה שתגובה לגמרי אחרת נדרשת ומצופה מעם ישראל, כאשר מלכם ייכנס לירושלים רכוב על חמור.

"גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן, הָרִיעִי … הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָך…"

בת-ציון[12] זה שם כללי לבני יהודה, ובהכללה ניתן לומר כלל יושבי ירושלים ואפילו כלל עם הברית.

פסוק מקביל נאמר מפי הנביא צפניה בפרק ג' 14-15: "רָנִּי֙ בַּת־צִיּ֔וֹן הָרִ֖יעוּ יִשְׂרָאֵ֑ל שִׂמְחִ֤י וְעָלְזִי֙ בְּכָל־לֵ֔ב בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם׃ הֵסִ֤יר יְהוָה֙ מִשְׁפָּטַ֔יִךְ פִּנָּ֖ה אֹֽיְבֵ֑ךְ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל יְהוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לֹא־תִֽירְאִ֥י רָ֖ע עֽוֹד."

על פי הנביא צפניה, 'בת-ציון' הינו שם כללי לכלל בני ישראל.

זכריה הנביא מצווה על בני ישראל לשמוח ולהריע לקראת בואו המובטח של מלכם.

מדוע?

א. אלוהים לא שכח את עמו אלא זוכר אותם לעד.

ב. על מנת לענות היטב על שאלה זו, עלינו להבין את המשמעות המקראית של דברי זכריה הנביא.

גילי מאוד: תשמחי. תעלזי

הריעו – משמע זעקו והכריזו את ניצחונכם. הזעקה נובעת משמחת ניצחון של המלך.

אם כן, מהן הסיבות לשמחה ולתרועה?

א. מלך ישראל מגיע! וכאשר המלך מגיע, מגיעה גם מלכותו (ראה סגנון ואופן הכרזתו של יוחנן המטביל (מתי ג').

מי הוא אותו מלך ישראל? מי הוא האחד אשר נכנס לירושלים כמלך, רכוב על עיר בן אתונות?

יוחנן השליח מציין (בבשורת יוחנן י"ב 15), שישוע המשיח הוא האחד אשר הגשים את הנבואה הזו. ישוע הוא מלך ישראל. השליח מתי, ציין גם כן את אותה קביעה (מתי כ"א 4-5). כל הנוכחים שהיו בירושלים בחג הפסח, צעקו והריעו: "הושע-נא לבן-דוד! ברוך הבא בשם יהוה! הושע נא במרומים" רבים מיושבי ירושלים ומעם ישראל שעלו לירושלים לחגוג את חג הפסח, האמינו שישוע הוא המלך המשיח שבא להקים מלכות…אך מלכות שונה ממה שאלוהים התכוון לה באותו מועד.

נוכחותו ושלטונו של המלך המשיח נמצאים בלב כל הנושעים, המאמינים בו (קור"ב ג' 16-17, ו' 19-20). מלכותו הארצית של המלך המשיח תקום כשישוב ארצה לאחר צרת יעקב (התגלות כ' 1-10).

ב. הנביא זכריה מצווה על בני ישראל להריע, ז"א לחגוג את נצחונו של המלך המשיח, שהינו צדיק ונושע, ועני הרוכב על חמור.

לפני שאסביר איזה ניצחון השיג מלך ישראל המשיח בהופעתו הראשונה, עלינו להבין את המשמעות המקורית של המילים שזכריה הנביא משתמש בהם כדי לתאר את המלך האידיאלי של ישראל.[13]

• מלך! ז"א שכל עם ישראל נתון לו ונמצא תחת מרותו
• צדיק משמע – אדם ללא אשמה. אחד שלא קיימת עוינות בינו לבין אלוהים. אחד שאין דופי בו.
• נושע משמע – מנצח, מציל. אחד שמביא עימו ישועה.
• עני משמע – עניו (לאור הכתוב בתרגום השבעים), נכה-רוח (ישעיה ס"ו 2). ראה גם הקבלה לכתוב במתי י"א 29. הכוונה למי שכנוע לחלוטין להדרכת רוח אלוהים, וחייו משקפים ציות מוחלט וכנוע לאלוהים.

ובכן, המלך המשיח בנוסף להיותו צדיק, נושע ועניו, גם יבוא כשהוא רכוב על עיר בן אתונות. ז"א על חמור!

מדוע שהמשיח יבוא בראשונה על חמור ולא על סוס? הרי מדובר במלך ישראל…

סוס הינה בהמת מלחמה.[14] הופעתו הראשונה של המשיח על חמור מציינת שלא בא להילחם ולהסיר אויבים בשדה הקרב הקונבנציונלי, אלא בא להביא שלום בענווה וצדק.

המלך המשיח בא בהופעתו הראשונה כדי לנצח דבר אחר – את קללת המוות מעל המאמינים בו ולהביא שלום בינם לבין אלוהים.[15]

התיאור הנאמן של שירות המשיח בהופעתו הראשונה נמצא בדברי הנביא ישעיה בפרק נ"ג 5-6: "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ, וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ." (ראה גם נ"ב 14).

דחיית המשיח על ידי עמו, נובאו שנים רבות לפני הופעתו.

הסיבה טמונה בכך שהעם לא הכיר את אלוהים, ולא התכונן למשיח שאלוהים בחר להביא. הציפיות של עם ישראל מהמשיח לא תאמו את הכתוב בכתבי הקודש. עם ישראל הלך שבי אחר לימוד שקרי של מנהיגיו הרוחניים (ישעיה כ"ט 13-14, מתי כ"ג).

ישעיה ח 14-15:

יד." וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל, לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם.

טו. וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים; וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ."

 

דוד המלך ניבא זאת במזמור קי"ח 22-23:

כב. "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים, הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.
כג. מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה זֹּאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ."

כמה חבל שרק שארית זעומה קראו את הסימנים וזיהו את המשיח.

יוחנן השליח אמר: "הוא בא אל אשר שלו ואלה אשר לו לא קבלו אותו." (יוחנן א' 11). האדון ישוע אמר בעצמו על ירושלים ותושביה: "לֹא יָדַעַתְּ אֶת מוֹעֵד פְּקֻדָּתֵךְ" (לוקס יט 44).

דניאל הנביא מעניק לנו את המועד המדויק בו המלך המשיח נכרת, בעת הופעתו הראשונה, וכך מחזק את העובדה שמדובר בישוע.

 דניאל ט' 26-24:

"שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע וּלְהָתֵם חַטָּאת וּלְכַפֵּר עָוֹן וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם עַד מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה, וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק הָעִתִּים.  וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ, וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת."

דברי דניאל הנביא ברורים מאוד.

גם מי שיתעלם מהנתונים המספריים, יהיה חייב להסכים שמשיח נכרת לפני חורבן בית המקדש שהתרחש בשנת 70 לספירה.

מי שיתחשב בנתונים המספריים של הנביא דניאל, יגיע למסקנה שכריתת המשיח התרחשה בחודש ניסן של שנת 32 לספירה.

מכאן, ישוע בן מרים הינו המועמד היחידי בהיסטוריה האנושית אשר טען להיותו המשיח המובטח וחולל ניסים ואותות שפי שהובטח שהמשיח יעשה, והתקיימו בו הנבואות המשיחיות של: לידת בתולים – ישעיה ז' 14, ילוד בית לחם אפרתה – מיכה ה' 1. ונכרת בפסח של שנת 32 לספירה.

 

ובכן, הכניסה לירושלים על חמור (המציין שלום וענווה) ולא על סוס (המציין מלחמה), הביעה את חסדו ואהבתו של אלוהים לעמו ולבני אדם בכלל.

זכותו של אלוהים להסיר בכל רגע את כל החוטאים, ואילו היה עושה זאת, היה נחשב גם כן לצדיק, אך אז, כולנו היינו מתים.

אלוהים באהבתו ורחמיו, שלח את בנו, המשיח ישוע, כדי שישלם בחייו את מחיר שלומנו.[16] המשיח ניצח את המוות בתקומתו מן המתים. לו המשיח לא היה קם מן המתים, כל פעולתו הייתה לחינם (יוחנן כ' 1-31, קור"א ט"ו 1-34).

 

ההיסטוריה מעניקה לנו מספר דוגמאות של מופת מחיי אנשים יראי אלוהים.

כאשר הגנרל אלנבי הביס את הצבא הטורקי והגרמני בארץ ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא הגיע לירושלים ועמד להיכנס לעיר העתיקה דרך שער יפו.

לפני שנכנס דרך השער, גנרל אלנבי ירד מסוסו והלך ברגל.

כששאלו אותו מדוע ירד מסוסו? הוא ענה: "איך אוכל להיכנס רכוב על סוס לעיר בא המושיע שלי נכנס רכוב על חמור?"

האם ענווה שכזו גם מאפיינת את חיינו?

הארכיון הציוני http://www.zionistarchives.org.il/datelist/Pages/General-Allenby.aspx

 

בפסוק 9, זכריה מכין את עם ישראל למפגש עם המלך המשיח והוא צדיק, עניו ונושע. ניתן לדמיין את הזעקה הנמצאת בין השורות…

'עם ישראל, שמעו ובחנו! כאשר אלכסנדר מוקדון —  מלך גוי, טמא, לא נושע —  צעד לעבר ירושלים ואיים עליכם, אתם כרעתם ברך לפני אלוהים, התפללתם, בחנתם את לבכם והתוודיתם על חטא. ביקשתם סליחה והגנה מאלוהים. הוא שמע והציל אתכם. — אם כך התנהגתם כאשר פחדתם מאותו מלך נוכרי עובד אלילים, חשבו כיצד אלוהים מצפה מכם להתכונן למפגש עם מלך טהור 'צַדִּיק וְנוֹשָׁע', שעתיד להופיע ביניכם?'

שאלה ליישום:

איך מתכוננים לפגישה עם אלוהים טהור? הרי עם ישראל יודע היטב שטוהר לא מתחבר עם טומאה – ראה מקרה גירוש אדם וחווה מגן-עדן.

• ראו את מעמד הר סיני כדוגמה: שלושה ימי טהרה.
• ישעיה סו 1-3: מה חפץ אלוהים? ענווה, נכה-רוח, חרד על דברי
• דברים י, הושע ו 6, מיכה ו 6-8: במה אלוהים חפץ?
• מתי ה-ז: הדרשה על ההר. זה סגנון החיים של יראי אלוהים הראויים לחיות במלכות אלוהים.

האם חיי וחייך תואמים לתנאים שציינתי?

האם אתה ואני מוכנים למפגש עם מלך עניו, צדיק ונושע?

מכיוון שהאירוע המרכזי הבא הינו ההילקחות של ילדי אלוהים הנושעים השמיימה, השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא:

האם אתה, את, אני מוכנים בכל רגע להילקחות?

רוצים משיח מנצח!

רבים מהעם ראו בישוע אדם מיוחד; יש כאלו שראו בו משיח, אך לא "אלוהים שלבש בשר" (ראה את תגובת הכוהן הגדול לדברי ישוע בבשורת מתי כ"ו 64-68).

בני העם ידעו שיש לישוע כוח לרפא חולים ולהקים מן המתים, ולכן תלו בו תקוות רבות.

אילו תקוות? — שחרור מעול רומא. הם ראו בו מושיע מדיני, אך לא רוחני.

תקוות העם הייתה: "הרם את קרננו בעמים! תן לנו את הכבוד המגיע לנו כעם נבחר!"

ישוע, לעומת זאת, לא דיבר על ניצחון פוליטי, אלא על הקרבה עצמית — על ניצחון רוחני:

"אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא יָמוּת גַּרְגִּיר הַחִטָּה הַנּוֹפֵל לְתוֹךְ הָאֲדָמָה, הוּא יִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ. אֲבָל אִם יָמוּת, יַעֲשֶׂה פְּרִי הַרְבֵּה" (יוחנן י"ב 24).

במקום לדבר על לקבל, ישוע דיבר על לתת. ישוע לימד לקח חשוב: לפני כבוד, אלוהים מצפה לכניעה, טוהר וענווה.

עם ישראל שאף לקבל כבוד של ממלכת כוהנים, אך סירב להכיר את הכוהן הגדול ולהיכנע לתנאים של אלוהים. עם ישראל והעולם לא התכוננו לפגוש מלך "צַדִּיק וְנוֹשָׁע".

ישוע בא רכוב על חמור על מנת ללמד את עם ישראל ואת העולם, כי לפני שאלוהים נותן כבוד, הוא דורש כניעה לרצונו, טוהר וקדושה.

לפני שישוע יבוא עם כתר של מלך, הוא עלה על הצלב כדי לשאת את חטאינו.

 

מהי הדעה הרבנית אודות נבואה זו של זכריה ט' 9-10?

מוסד הרב קוק מציין את הנתונים הבאים:[17]

"מהגמרא ברכות נח ע"ב, סנהדרין צח ע"א למדים אנו שבימי התנאים נדרש כתוב זה על מלך המשיח, ואפשר לומר שכך הוצרכה נבואה זו לדורות. (ראה מגילה יד ע"א). אולם אין מקרא יוצא מידי פשוטו ולפי כללו של רש"י: כל נבואה ונבואה לפי צורך השעה והדור והמעשה (חולין קלז ע"א), צריך לומר שלדורו בישר, וקרוב הדבר שלזרובבל בן דורו, השב עמו התכוון, כפי שפרש ר"י כספי: 'מלכך' – זה הנמצא היום, בזמן זה הנביא ועיניו כעיניהם רואות, וזהו זרובבל."

מכאן, רוב הפרשנים הרבניים מסכימים שהנבואה היא על מלך המשיח שיבוא בעתיד. מן הסתם אף לא אחד מהם מציין את שמו כי אינם יודעים מי הוא המשיח העתיד לבוא.

רש"י, ומן הסתם שותפים לו רבנים אחרים, טוענים שלנבואה יש גם התגשמות מיידית בת זמנו של הנביא, ולכן, ההתגשמות המיידית נעשתה על ידי זרובבל שבזמנו הקימו את המקדש העניו. התגשמות באחרית הימים תהיה על ידי המשיח, וכשיבוא, נדע מי הוא… (הדיעה הרבנית).

דוד ברון מצטט בספרו: Zecharia, A Commentary On His Visions and Prophecies,[18] את אדרשיים המגיב לפרשנות רבנית אודות זכריה ט' 9.

שם, אדרשיים מצטט מהתלמוד את הרבנים שזיהו את המשיח בנבואת זכריה ט' 9. הם אף קישרו את אותו מלך משיח עם הדמות בספר דניאל פרק ז' 13-14.

לעומתם, רבנים כגון אבן-עזרא, ציין שהנבואה התגשמה על ידי יהודה המכבי.

 

רובם המוחלט של הפרשנים המשיחיים אוחזים בדיעה שפסוק 9 מתאר את הופעתו הראשונה של המשיח ישוע, ופסוק 10 את שובו להסיר את מתנגדיו ולהקים את ממלכתו הארצית.[19]

 

ב. פעולת מלך ישראל בשובו ארצה (פ. 10)

י. "וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלָיִם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה. וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם, וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ."

 

בעוד פסוק 9 מציין את הופעתו הראשונה של המשיח, כדי למות כקורבן כפרת חטאים עבור בני האדם, פסוק 10 מציין את האירועים שיתרחשו בחזרתו של המשיח כדי להקים את מלכותו הארצית.

בין פסוק 9 ל-10 נחות להן כבר כמעט 2000 שנים.

כפי שציינתי בשיעורים קודמים, הנביאים ניבאו נבואות הכוללות את שתי הופעותיו של המשיח כיחידה אחת. עלינו, יראי אלוהים מוטלת חובת הלימוד וההבחנה כדי להבין את הנבואה וליהנות מהברכות הטמונות בה לילדי אלוהים.

להלן הדוגמאות:

1. ישעיה ט' 6-5׃

"כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר, אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם. לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. קִנְאַת יהוה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת."

א. בהופעתו הראשונה ישוע בא כילד — "יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ" — פס' 5,

ב. בהופעתו השנייה הוא ימלוך וישב "עַל כִּסֵּא דָוִד" וימלוך "עַל מַמְלַכְתּוֹ" — פס' 6.

2. ישעיה ס"א 1-2: הפירוט מוצג בבשורת לוקס ד' 18-21.
3. מלאכי ג' 1-3:
4. בראשית מ"ט 8-12.
5. בראשית ג' 15.

 

אם כן, מה משמעות פסוק 10?

רכב וסוס הינם כלי מלחמה.[20]

כאשר המשיח ישוב, הוא לא יבוא כדמות השׂה — לא עוד "עני ורוכב על חמור…".

המלך, ישוע המשיח, יבוא כאריה יהודה וידבר בשפה מאוד שונה: בדברי פיו ימחק צבאות ועמים אשר דחו את סמכותו (זכריה י"ד, ישעיה ס"ג 1-5, תהילים ב', התגלות י"ט 11 ואילך).

בכוחו הוא ישמיד את כלי המלחמה אשר בידי העמים אשר איימו וסיכנו את העם הנבחר.

בכוחו הוא יאחד את עם ישראל — אפרים וירושלים; בכוחו הוא יסיר את האיבה הקיימת בין עמי העולם, ועל כולם הוא ימשול — מקצה העולם עד קצהו (תהילים ע"ב, מיכה ד' 1-4, ישעיה ב' 1-4, י"א 1-10).

 

וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם

שלום עולמי ייתכן רק אם כל העמים חיים בשלום. מספיק עם מסוכסך אחד כדי להרוס שלום עולמי.

על מנת להסיר את האיבה מכל העמים, יש צורך בטיפול שורש לחטא. השלב הראשון של הטיפול הזה מתואר בהתגלות פרק כ': ריסון השטן בשאול לתקופה של 1000 שנים. כך תאופיין ממלכת המשיח כעידן של שלום.

כדאי להיות בצדו של ישוע —  להיות כנוע לו על מנת לזכות בניצחון ובכבוד עמו!

 

סיכום:

א. זכריה הנביא מבהיר לעם ישראל ולכל הקורא את דבר אלוהים, שהמפתח לכל ברכות אלוהים טמון במלך ישראל, המשיח ישוע.

האם אתה ואת מכירים את מלך ישראל, המשיח ישוע באופן אישי?

ב. מכיוון שהאירוע הבא בו נראה את האדון יהיה בהילקחות, והאירוע הזה יכול להתרחש בכל רגע, האם את ואתה מוכנים לפגוש את האדון ישוע? האם את ואתה לובשים את צדקת המשיח ישוע? (קור"ב ה' 21)

ג. ישוע המשיח עתיד לחזור, אולם אז הוא ישמיד את אלו שדחוהו.

בשובו, מלך ישראל, ישוע המשיח לא יבוא כשה, אלא כאריה יהודה.

כרגע העת לחזור בתשובה לישוע המשיח. אם תקבל אותו כאדון ומושיע מן החטא, תראה שׂה תמים, את המלך "הצדיק וְנוֹשָׁע". — אם תדחה אותו, אתה עתיד לפגוש אריה זועם!

Bibliography

Baron, David. Zechariah, A Commentary on his Visions and Prophecies. Grand Rapids, MI: Kregel, 1981.

Flavius, Josephus. The works of Flavius Josephus in four volumes. Vol. III. Antiquities of the Jews. Grand Rapids, MI: Baker, 1988.

Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary Vol 7, Daniel and Minor Prophets. Grand Rapids, MI: Zondervan, 1985.

Keel, Yehuda. Trei Asar (The Minor Prophets). Jerusalem: Keter, 1970.

MacArthur, John. The MacArthur Bible Commentary. Nashville, Tennessee: Thomas Nelson, 2005.

Varner, William. The Messiah. Revealed, Rejected, Received. Bloomington, Indiana: Author House, 2004.

Walvoord, John F. Daniel, The Key to Prophetic Revelation. Chicago: Moody, 1971.

[1] The meaning of the names: God remembers, it is time to bless.

¹ Varner, William. The Messiah. Revealed, Rejected, Received. Bloomington, Indiana: Author House,

2004.

[3] Walvoord, John F. Daniel, The Key to Prophetic Revelation. (Chicago: Moody, 1971), 182-3.

 

[4] Flavius, Josephus. The works of Flavius Josephus in four volumes. Vol. III. Antiquities of the Jews.

(U.S.A: Baker, 1988), 143-4. (Translated by William Whiston)

[5] “גיל,” HALOT, 1:189. Rejoice

[6] “צִיּוֹן,” HALOT, 3:1022. As usage by extension צִ׳ means יְרוּשָׁלַיִם

[7] “רוע,” HALOT, 3:1207. To rejoice, cheer, shout in triumph:

[8] “צַדִּיק,” HALOT, 3:1002. the coming king ( = ‏מָשִׁיחַ‎), ‏צַדִּיק‎ parallel with ‏נוֹשָׁע‎ Zech 9:9. ‏צַ׳‎ “one who is granted the divine ‏צֶדֶק‎ …”, meaning blessed; ‏מוֹשֵׁל צַדִּיק one who rules justly 2Sam. 23:3.

[9] “ישׁע,” HALOT, 2:448. to be victorious

[10] “עָנִי,” HALOT, 2:856. Humble (often difficult to distinguish from עָנָו) parallel with נְכֵה־רוּחַ Is 66:2.

[11] MacArthur, John. The MacArthur Bible Commentary. (Nashville, Tennessee: Thomas Nelson,

2005), 1065-76.

[12] Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary Vol 7, Daniel and Minor Prophets. (Grand Rapids, MI: Zondervan, 1985), 662.

[13] MacArthur, John. The MacArthur Bible Commentary. (Nashville, Tennessee: Thomas Nelson, 2005),

1066.

[14] Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary Vol 7, Daniel and Minor Prophets. (Grand Rapids, MI: Zondervan, 1985), 662.

[15] Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary Vol 7, Daniel and Minor Prophets. (Grand Rapids, MI: Zondervan, 1985), 662.

[16] Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary Vol 7, Daniel and Minor Prophets. (Grand Rapids, MI: Zondervan, 1985), 662.

 

[17] Keel, Yehuda. Trei Asar (The Minor Prophets). (Jerusalem: Keter, 1970), 36.

[18] Baron, David. Zechariah, A Commentary on his Visions and Prophecies. (Grand Rapids, MI: Kregel,

1981), 304.

[19] Baron, David. Zechariah, A Commentary on his Visions and Prophecies. (Grand Rapids, MI: Kregel,

1981), 302.

[20] Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary Vol 7, Daniel and Minor Prophets. (Grand

Rapids, MI: Zondervan, 1985), 662-3.