אלוהים כן ברא את כולם אנשים טובים ולא חוטאים, ובהתחלה אדם וחווה הכירו רק את אלוהי האמת.
בספר בראשית פרקים א-ב מתואר תהליך הבריאה של היקום וכל אשר בו על ידי אלוהים.
בסוף כל אחד מששת ימי הבריאה, נאמר שמעשהו של אלוהים היה טוב. ז"א, לא היה כל חטא בבריאתו.
כאשר אלוהים ברא את האדם, הוא ברא יצירה המבטאת את עצמו – בצלמו ובדמותו – כדי שיצירת מופת זו תפעל ותחיה על פי הלך המחשבה וההוראה של הבורא – אלוהים (בראשית א 26-31).
האדם בבראשית שכן עם אלוהים וכך אנו יודעים שמן ההתחלה האדם היה תמים וטהור מכל חטא.
רק לאחר שאדם וחווה הפרו את הוראתו של אלוהים, ז"א שהם השתמשו "בכלים" שאלוהים העניק להם בניגוד להוראתו, הם חטאו ונוצרה העוינות בין אלוהים לאדם.
מכאן, הגורם להרס בחיי האדם היא הבחירה או העשיה הנוגדת את הנחיתו והוראתו של אלוהים.
אלוהים העניק לבני האדם כלי עילאי ונפלא – המוח, הרצון, ועלינו להפעילו בהתאמה לרצון אלוהים כדי לחוות את כל הטוב והברכה שבאלוהים (אל הרומים א 18-32). ההחלטה החכמה והחשובה ביותר של מוח האדם היא ההפנמה שהאדם חוטא וזקוק לכפרת חטאים וישועה מאלוהים.