מה עושים כשהנישואים עולים על שרטון?
מאת ג'יי אי. אדמס
בועז ומיכל לא באו לבקש עזרה במציאת פתרון לבעיות בנישואיהם, למרות שהם ביקשו ייעוץ זוגי מרועה הקהילה. למעשה, הם כבר קיבלו החלטה – להתגרש. יחד עם זאת, הם היו משיחיים וידעו שגירושים אינם תואמים את עקרונות האמונה שלהם, שכן לא היו להם עילות גירושים מקראיות. לא הייתה בגידה, לא הייתה נטישה, אלא רק סבל עמוק ומתמשך.
"אם רק נצליח לשכנע אותו שהמשך הנישואים הוא דבר בלתי אפשרי," הם חשבו, "אולי הוא יוכל להראות לנו כיצד במקרה שלנו, אלוהים יחרוג מדברו." זו הייתה המחשבה שהובילה אותם כששיתפו לראשונה את סיפורם עם רועה הקהילה, דוד.
"אתה מבין," סיכמה מיכל, "פשוט לא נשאר דבר בנישואים שלנו. אני כבר לא מרגישה כלום כלפי בועז; אין על מה לבנות."
בועז הצטרף לדבריה ואמר: "ובכן, אני מניח שלא שמעת סיפור כזה כבר זמן רב. למרות שאנחנו לא מסכימים על הרבה דברים, אני חייב להודות שמיכל צודקת לחלוטין כשהיא אומרת שלא נותר דבר בנישואים שלנו – כל טיפה של אהבה שהייתה בי כלפיה נעלמה."
שניהם נשענו לאחור בתחושת ביטחון מהולה בחוסר נוחות, ביודעם היטב שגירושים אינם הפתרון הנכון, אך בטוחים שאמרו את המילה האחרונה בנושא. אחרי הכול, מה כבר יכול רועה הקהילה לייעץ אם אין יותר רגשות, אין יותר אהבה, ולא נותר דבר? הם חיכו, בתקווה שהוא – ולא הם – יכריע את הדין הסופי: "אם אין עוד מה להציל בנישואים שלכם, אני מניח שאין לכם ברירה אלא להתגרש."
הם קיוו ששמיעת המילים הללו מפיו תסיר איכשהו את תחושת האשמה המציקה למצפונם. מה שהם באמת רצו היה להסיר אבן מליבם.
"אני באמת מצטער לשמוע על הזמנים הקשים שאתם עוברים ועל המצב המצער שבו אתם נמצאים כעת. אני מבין מדוע פניתם לקבלת עזרה. כשהנישואים הופכים למרים וכל הניסיונות שלכם להמתיק אותם שוב נכשלים, אכן יש צורך בעזרה. אתם טוענים שאין יותר אהבה, שאין יותר רגשות? זה רציני. אם אתם לא אוהבים אחד את השנייה, נותר רק דבר אחד לעשות."
"הנה זה בא," הם חשבו. "הוא ימליץ על גירושים."
"אתם תצטרכו ללמוד לאהוב אחד את השנייה."
"ללמוד לאהוב?" הם ענו כמעט בו זמנית.
"למה אתה מתכוון ב'ללמוד לאהוב'?" שאל בועז, אחרי שהצליח לשוב לעשתונותיו.
"כן," הוסיפה מיכל בציניות, "איך אפשר ללמוד את זה? אי אפשר ליצור רגשות משום דבר."
"לא דיברתי על רגשות," אמר רועה הקהילה דוד. "דיברתי על אהבה. השניים אינם זהים, גם אם הוליווד, הטלוויזיה ופלייבוי טוענים אחרת. אהבה אינה קודם כול רגש. לפני הכול, היא החלטה לעשות טוב לאדם אחר, כי כך אלוהים ציווה. לכן אהבה מתחילה ברצון לרצות את אלוהים. אהבה כלפי אדם אחר היא נכונות לתת לו כל מה שיש לך והוא זקוק לו, כי אתה יודע שזה רצון אלוהים. במקום שבו קיימת אהבה אמיתית, הרגשות יגיעו די מהר."
"ובכן, זה בהחלט לא מה שחשבתי שתאמר," השיב בועז.
"גם אני לא," הוסיפה מיכל. "למעשה," המשיכה, "אני סקפטית לגבי כל העניין; איך אפשר ללמד מישהו לאהוב? ומה בכלל המשמעות של – ללמוד לאהוב?"
"אתחיל בהסבר על מהות האהבה לפי הכתובים וכיצד ניתן ללמוד אותה. קודם כול, שימו לב שהיכן שלא תקראו בכתובים, אלוהים מצווה עלינו לאהוב. והרי אי אפשר לצוות על אנשים להרגיש רגשות מסוימים, נכון?"
"ובכן…?"
"אם הייתי נותן את הפקודה 'מיכל, תכעסי', את לא יכולה להפעיל את הכעס ברגע, נכון?"
"אני מניחה שלא."
"אז הקשיבו לפסוקים הבאים מהכתובים: 'ואהבת את ה' אלוהיך… ואהבת לרעך כמוך!' אלו מצוות. אלוהים מצווה עלינו לאהוב. אם אהבה הייתה קודם כול רגש, לא ניתן היה לצוות אותה. האם אתם מבינים זאת?"
"אני חושב שכן," אמר בועז. "אבל איך זה קשור אלינו?"
"זה קשור להכל, בועז. אתה מבין, אלוהים מצווה עליך לאהוב את אשתך. תקשיב למה שהוא כתב דרך שאול השליח: "האנשים, אהבו את נשיכם כשם שגם המשיח אהב את הקהילה ומסר את עצמו בעדה" (אפסים ה' 25). זכור, המשיח מת על הצלב עבור הקהילה."
"אתה מתכוון שאני צריך ללמוד לאהוב את מיכל עד כדי כך שאהיה מוכן למות עבורה?"
"בדיוק!"
"אז תשכח מזה; אני לא מסוגל ללמוד לאהוב אותה ככה."
"לא, אי אפשר פשוט לשכוח מזה, כי אלוהים מצווה על כך. אבל אולי תוכל להתחיל מרמה בסיסית יותר. התנ"ך גם מצווה 'ואהבת לרעך' – ומיכל היא האדם הקרוב אליך ביותר. אתה אוכל איתה, ישן לידה…"
"אני לא מסוגל אפילו לאהוב אותה ככה!"
"וגם אני לא מסוגלת לאהוב אותו ככה!"
"ובכן, אני מצטער לשמוע את זה, אבל עדיין יש תקווה. הכתובים גם מדגישים את הצורך לאהוב אפילו ברמה הבסיסית ביותר מבחינתכם: 'אהבו את אויביכם'. אתם מבינים, אין דרך להתחמק מזה. אתם חייבים ללמוד לאהוב אחד את השנייה, כי אלוהים מצווה על כך."
"אוי לא!"
"לא!"
"כן. ולמעשה יש בזה דווקא תקווה גדולה, כי כשאלוהים מצווה על אהבה, הוא לעולם לא מצווה על משהו מבלי לתת את ההנחיות והכוח לעשות אותו."
"אוי ואבוי! באנו אליך כדי למצוא דרך לצאת מהנישואים האומללים האלו, ואתה רק קשרת אותנו אליהם עוד יותר חזק. תודה – על כלום!"
"כן, על כלום."
"חכו רגע, עוד לא סיימתי. אם אתם באמת רוצים להיפטר מהסבל, אני יכול לעזור לכם לעשות זאת. אך דעו לכם: לעולם לא תמצאו דרך לצאת מהסבל על ידי פירוק הנישואים. למעשה, אם תבחרו בדרך הזו, אתם רק תגבירו את הצרות שלכם. אי אפשר להתנגד לאלוהים ולצפות שהדברים יסתדרו: 'דרך בוגדים איתן' (משלי י"ג 15) שאומר "דרך של חוטאים היא קשה." לעולם לא תמצאו שלום על ידי חיפוש אחריו, או אושר על ידי רדיפתו, או הקלה מסבל על ידי בריחה ממנו. הדברים האלו הם תוצרי לוואי שמתחמקים ממי שרודף אחריהם. הם מגיעים רק למי שמתמקד בלרצות את אלוהים ולא את עצמו. אם תחזרו בתשובה מהחטא שביצעתם בלבבכם כשהחלטתם לשים קץ לנישואים האלה, ואם תתנו לי לעזור לכם ללמוד איך לעשות את רצון אלוהים – הרבה יותר מהר ממה שאתם מדמיינים, תוכלו לחוות שלום ושמחה."
"אבל אני רוצה להבהיר משהו: אתם לא יכולים לעשות את מה שאלוהים מצווה רק כדי להיפטר מהסבל שלכם; עליכם לעשות זאת בראש ובראשונה כדי לרצות אותו."
"ובכן, אנחנו באמת רוצים לרצות את אלוהים. למעשה, זו הסיבה שבאנו, כי ידענו שהתוכנית שלנו לא נכונה. קיווינו שתוכל איכשהו להפוך אותה לנכונה, אבל אני מניחה שזה בלתי אפשרי."
"לא, זה לא אפשרי, מיכל. אבל אני מעריך את הכנות שלך במה שאמרת."
"אבל איך אפשר בכלל לשקם נישואים גרועים כמו שלנו? ברור שהיינו רוצים שזה יקרה יותר מכל דבר אחר, אבל זה פשוט לא נראה מציאותי. אתה לא מבטיח יותר ממה שאתה יכול לקיים?"
"אני יודע שזה עשוי להישמע לא מציאותי לך, בועז, אבל אם תתייחסו ברצינות לאלוהים ותעשו כפי שהוא אומר, אני מבטיח לכם שתוך שישה עד שמונה שבועות תוכל להיות לכם מערכת נישואים פורחת!"
"זה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי."
"אני יודע שזה נשמע כך, אבל ראיתי את זה מתרחש מספיק פעמים כדי לדעת שזה אמיתי. אבל, אני מזהיר אתכם, זה לא יקרה רק דרך דיבורים והחלטות טובות. אלוהים לא מסתפק באמירות יפות. הוא רוצה פעולה; הוא דורש שינוי. חלק גדול מהשינוי הזה יהיה קשה; לא תמיד תאהבו את מה שאלוהים יגיד לכם לעשות. אבל עליכם לעשות זאת בכל מקרה – פשוט כי הוא אומר כך. לא תמיד תבינו מדוע הוא מצווה עליכם לעשות את מה שהוא אומר, אבל עליכם לעשות זאת בכל מקרה – רק כדי לרצות אותו. יש דברים קונקרטיים לעשות. והדבר הראשון הוא לבקש את סליחתו של אלוהים, ואז לבקש סליחה זה מזו. מה אתם אומרים?"
"אני מניח שאין דרך אחרת…"
"אני רוצה לנסות; אף פעם לא באמת רציתי שהנישואים שלנו יתפרקו."
"טוב. עכשיו אני רוצה להסביר לכם בצורה ברורה את הדינמיקה הבסיסית של האהבה על סמך הכתובים. אהבה אינה קודם כול רגש, כפי שכבר ראינו. במקום זאת, היא מתבטאת תחילה דרך נתינה.
רגש מתמקד בעצמך; אהבה מתמקדת באחר. הקשיבו לדוגמה הזו: "כי כה אהב אלוהים את העולם, עד כי נתן את בנו יחידו, למען לא יאבד כל המאמין בו אלא ינחל חיי עולם" (יוחנן ג' 16); "אשר אהבני ומסר עצמו בעדי" (גלטים ב' 20); וזכרו את הפסוק מאפסים שהזכרתי קודם: "כשם שגם המשיח אהב את הקהילה ומסר את עצמו בעדה". בכל אחד מהפסוקים החיוניים הללו על אהבתו של ישוע המשיח – המהווה מודל לאהבה בין בעל ואישה – האהבה קשורה לנתינה, ולעולם לא לרגש. לכן, זה המקום שבו עליכם להתחיל: עליכם ללמוד איך לתת."
"עליכם לתת זה לזה כל מה שיש לכם שהאחר זקוק לו. זה לא תמיד יהיה קל, כי פיתחתם דפוסים של לרצות, לצפות ולדרוש במקום הרגלים של נתינה. כל זה יצטרך להשתנות. ותצטרכו ללמוד לתת גם כשהצד השני אינו אוהב או חביב במיוחד כלפיכם. זכרו, ישוע המשיח נתן את עצמו בעד חוטאים, בעד מורדים, בעד אויבים."
"אתם יודעים שגם אתם יכולים לעשות זאת, כי הוא אמר לנו 'עשו טוב' לאויביכם. 'אם רעב שונאך… האכילהו, ואם צמא… השקהו' הוא אמר. הוא לא אמר 'תחילה הרגישו אהבה כלפיו ואז תנו.' לא, בפשטות הוא אמר 'תנו.' אם היינו צריכים לחכות עד שנרגיש חמימות ואהבה כלפי אויב לפני שהיינו נותנים לו משהו לאכול או לשתות, רוב הסיכויים שהוא היה מת מרעב או צמא. עלינו לתת לו – לתת לו כל דבר שהוא זקוק לו – כי אלוהים אומר כך, בין אם אנו מרגישים כך ובין אם לא."
"אבל האם זה לא הופך אותנו לצבועים אם אנו עושים דברים אחד עבור השנייה כשאנחנו לא מרגישים כך?"
"לא, מיכל. שוב, את חושבת על החיים מנקודת מבט המבוססת על רגשות ולא על זו התנ"כית. צביעות אינה נקבעת לפי השאלה אם את מרגישה לעשות משהו או לא. למרות מה שאנשים מסוימים עשויים לומר בימים אלה, עלייך לעשות כל מה שאלוהים אומר לך לעשות כדי לרצות אותו, בין אם את מרגישה כך ובין אם לא."
"אני בהחלט לא מבינה את זה; כדאי שתסביר לי."
"טוב, זה הולך כך: הדבר הראשון שעשיתי הבוקר היה משהו שלא רציתי לעשות – קמתי מהמיטה! האם זה הופך אותי לצבוע?"
"לא, כמובן שלא."
"וגם זה לא יהפוך אותך לצבועה אם תיתני אהבה למישהו אחר גם כשאינך מרגישה כך. אני אהיה צבוע רק אם אלך ואומר לכולם שנהניתי לקום בבוקר, כשבעצם אני לא נהנה מזה. אז זה לא צביעות לעשות משהו שאלוהים מצווה למרות הרגשות שלנו, כל עוד איננו מייחסים את מעשינו למניעים לא-אמיתיים. הסיבה שאני קם בבוקר היא כי אני יודע שכדי להיות אחראי כלפי אלוהים וכלפי המעסיק שלי, אני חייב לקום. הסיבה שאת נותנת אהבה צריכה להיות אותו הדבר: כי את רוצה לרצות את אלוהים ובכך להיות אישה אחראית בעיניו. כל עוד אינך טוענת שאת עושה זאת ממניעים לא-אמיתיים, כמו 'אני מנסה לרצות אותך כי את חשובה לי כל כך,' אין כאן צביעות."
"טוב, אני בהחלט לא חשבתי על זה כך קודם. אבל אמרת שעלינו להתחיל בסליחה. נניח שאינני מרגישה שאני רוצה לסלוח לבועז, האם גם כאן העיקרון זהה?"
"כן, עכשיו את מתחילה להבין. גם סליחה אינה תחילה רגש. היא בעיקר הבטחה. כששמתם את אמונתכם במשיח ישוע כמושיע שלכם, אלוהים הבטיח לא לזכור את חטאיכם עוד. זה לא אומר שהוא שוכח; אלוהים לעולם לא שוכח דבר. זה אומר שהוא לעולם לא יזכיר שוב את אותם החטאים שלכם נגדכם. אז כשאתם סולחים זה לזה, אתם בעצם מבטיחים שלושה דברים לגבי העבירות שביצעתם:
- לא אשתמש בהם נגדך בעתיד. ("לא אזכיר לך")
- לא אדבר עליהם עם אחרים. ("לא אזכיר לאחרים")
- לא אעסוק בהם בעצמי. ("לא אזכיר לעצמי")
בדיוק כמו שהדרך היחידה להתחיל להרגיש נכון כלפי אחר היא להתחיל לעשות נכון כלפיו, כך הדרך היחידה להרגיש נכון כלפי מישהו ואף לשכוח את העבירות שהוא עשה לך, היא לקיים את ההבטחה המשולשת שאת נותנת כשאת אומרת 'אני סולחת לך.' את מבינה, אינך צריכה להרגיש סולחת כדי להעניק סליחה; את פשוט צריכה לסלוח. על אף כל הרגשות המנוגדים, המשיח אמר לנו שעלינו לסלוח לאחינו שבע פעמים ביום אם הוא בא ואומר, 'אני מתחרט' (לוקס י"ז 4). האם זה מבהיר לכם את הדברים?"
"וואו, אני חושש שכן; אני חושב שזה מבהיר יותר מדי! אני פשוט לא מאמין שמיכל או אני מסוגלים לעשות את הדברים האלה."
"ובכן, זה דווקא מעודד מאוד לשמוע אתכם אומרים זאת, כי זה לא משהו שאתם יכולים לעשות בכוחות עצמכם. עם זאת, זה גם לא משהו שאתם יכולים לשבת ולחכות שאלוהים ייתן לכם את הכוח לעשות לפני שאתם פועלים. באותו פרק של הבשורה על פי לוקס, השליחים הגיבו להוראות של ישוע על הסליחה שבע פעמים ביום במילים האלה: 'אדון, הוסף לנו אמונה.' זה אולי נשמע טהור למדי על פני השטח, אך למעשה זה היה ניסיון להתחמק. ישוע התייחס לכך בבוז והשיב:
לו הייתה לכם אמונה כגרגיר החרדל ואמרתם אל השקמה הזאת, "היעקרי והינטעי בים!" היא הייתה נשמעת לכם.'
אתם מבינים למה הוא התכוון? הוא אמר, 'אתם לא צריכים שום דבר נוסף. אפילו האמונה שכבר יש לכם מספיקה לעשות נפלאות, אם רק תפעלו על פיה בציות'.
"אותו דבר נכון גם לגביכם, בועז ומיכל. שניכם נושעתם. שמתם את אמונתכם במותו ובתחייתו של המשיח ישוע, וזכיתם לסליחת חטאים ולהבטחת חיי עולם. רוח אלוהים שוכנת בכם. זה נכון שאתם בכוחותיכם לא יכולים לציית, אך אתם לא צריכים לעשות זאת מתוך המשאבים האישיים שלכם. אתם לא זקוקים לשום דבר נוסף. כל המשאבים של אלוהים כבר זמינים לכם כשאתם צועדים בציות לעשות כל מה שאלוהים מצווה בכתובים. אם תצייתו לאלוהים באמת, בתפילה ובאמונה, ישוע, שהבטיח ש'דרכו' תוכלו לעשות 'כל דבר' (פיליפים ד' 13), בעצמו ייתן לכם את הכוח. לעיתים קרובות, הכוח הזה מגיע תוך כדי עשייה, כך שמי שיושב בחוסר ציות ומחכה לכוח במקום לפעול באמונה צייתנית על פי רצון אלוהים, לא יקבל אותו."
"כל מצווה של אלוהים צריכה לעורר תקווה אצל ילדיו, שכן – כפי שאמרתי – אלוהים לעולם לא מבקש מילדיו לעשות דבר מבלי לספק גם את ההנחיות וגם את הכוח לעשותו."
"ובכן, אני מבין שאלוהים דיבר בנוגע לנושאים האלה יותר ממה שחשבתי. אני מתחיל להרגיש שיש תקווה. אם הכתובים נותנים לנו את כל זה, אז אולי יש בהם גם פתרונות לשאר הבעיות שלנו יותר ממה שאני יכול לחלום."
"נכון, בועז! רק בואו נהיה ברורים לחלוטין בנושא הזה; הכתובים לא רק מספקים עוד תשובות לבעיות שלכם, אלא מכילים את כל התשובות לכל הבעיות. בדברו, אלוהים נתן לנו את 'כל צרכינו לחיים ולחסידות' (שנייה לפטרוס א' 3)."
"טוב, גם אני מתעניינת. איך מתחילים? לאן הולכים מכאן?"
"מצוין. בעוד כמה דקות אתן לכם משימות לבית, שתעשו במהלך השבוע, אבל קודם כול – חשוב שתבקשו סליחה מלאה מאלוהים וגם אחד מהשנייה (ואני רוצה לדבר איתכם גם על איך לעשות את זה כראוי לפני שנסיים). אבל לפני שנמשיך, יש עניין נוסף שאני רוצה לומר עליו כמה מילים.
בועז, הבה נחזור לפסוק באפסים ה' 25 פעם נוספת. זכרו, אלוהים מצווה: "האנשים, אהבו את נשיכם כשם שגם המשיח אהב את הקהילה ונתן את עצמו בעדה." ובכן, לאורך כל הקטע הזה בפרק, דבר אחד ברור – שוב ושוב הבעל (ולא האישה) מצוּוה לאהוב. אם אין אהבה בבית שלכם, אז זו בעיקר אשמתך, בועז, ואחריותך לוודא שהאהבה קיימת, נשמרת וצומחת."
"עכשיו גם אני מתחילה להרגיש תקווה!"
"אני שמח לשמוע זאת, מיכל, כי גם לך יש אחריות לפי הקטע הזה. אגיע לכך בעוד רגע. אבל כדי להמשיך, שאול השליח מציין שהגבר הוא ראש הבית כפי שהמשיח הוא ראש הקהילה. זה אומר שבראש ובראשונה הבעל אחראי לוודא שיש אהבה בבית. לראש המשפחה יש אמנם סמכות, אך לפני הכול עליו לקחת אחריות. אם נסכם את דברי אלוהים, להיות ראש המשפחה פירושו לקחת מנהיגות אוהבת בבית. והמנהיגות הזו חייבת להיות בהתאם לדוגמא שניתנה על ידי המשיח בהנהגתו האוהבת על הקהילה. בקצרה, לכל משיחי נשוי יש גם את הזכות וגם את המחויבות לשקף במעשיו את מערכת היחסים בין המשיח לקהילה."
"ובועז, אתה יודע היטב שהקהילה לא הייתה הראשונה שפנתה אל המשיח באהבה. למעשה, בראשונה ליוחנן ד' 19 אנו קוראים: "אנחנו אוהבים, מפני שהוא אהב אותנו תחילה. "ודרך אגב, האהבה הזו ניתנה בחסד בלבד; לא היה בנו שום דבר שהיה יכול לפאר או לשבח אותנו מול אלוהים. הוא, מתוך רצונו החופשי, בחר להרעיף את אהבתו עלינו. אז בועז, בכל פעם שאתה מוצא שזה קשה להפגין אהבה, זכור שזה לא היה פשוט גם עבור אלוהים."
"תמיד רציתי להיות ראש הבית שלי, אבל אף פעם לא ידעתי איך להתחיל."
"ואני תמיד קיוויתי שהוא ייקח על עצמו את האחריות של ראש המשפחה."
"ובכן, במשימות שאעניק לכם, יהיו הרבה דברים שיעזרו לכם להתחיל את השבוע ברגל ימין. ועכשיו, מיכל, למרות שאלוהים לא דורש ממך אהבה כחלק מהותי מתפקידך בבית, הוא בהחלט מדגיש את החובה שלך לציית: "כשם שהקהילה נכנעת למשיח, כן גם הנשים תכנענה לבעליהן בכל דבר" (אפסים ה' 24). עכשיו תני לי להסביר מה זה אומר. אני חושב שתגלי שיש כמה הפתעות הקשורות לציווי הזה. למעשה, הדרך להגשמה, שעליה שומעים כל כך הרבה כיום, טמונה דווקא באמת הזו. אז כדי להתחיל…"
סיום:
קראתם מספיק כדי לדעת שיש תקווה. בועז ומיכל הם רק שניים מאלפי אנשים שיקבלו השנה עזרה לנישואיהם באמצעות ייעוץ מקראי אמיתי. ומה לגבי הנישואים שלכם? האם גם הם התחילו להתפרק? יש תקווה! אך התקווה הזו נמצאת רק במשיח.
כל הזכויות שמורות לג'יי אדמס, 1975
Taken from What Do You Do When Your Marriage Goes Sour? by Jay Adams ISBN 978-0-87552-048-3 used with permission form P&R Publishing Phillipsburg, N J USA www.prpbooks.com