מזמורי המעלות (120-134)

מזמור קכ"ב (122)

כותרת: המטרה – ירושלים (עדן)

כפי שציינתי בשיעורים הקודמים, ספר תהילים הינו ספר עם תכלית ונושא מרכזי ולא אוסף אקראי של מזמורים. ספר תהילים כולל נבואות משיחיות רבות וממקד את עיני המהלל במשיח – ישוע (לוקס כ"ד 25-27, 44-47).

חלק מהמזמורים הם אשכולות של נושא אחד (42-49). חלקם מהווים זוגות של שאלה ותשובה (109-110). גם כאן במזמורי המעלות, אנו עדים לאשכול של מזמורים שנועדו לתאר את התהליך הרוחני והפיזי שיעבור עם ישראל מאז החזרה מגלות בבל ועד לישועת ישראל והתחברותם הקדושה לשירות אלוהים בממלכת המשיח – מגלות למלכות. במילים פשוטות: מבט היסטורי ואסכטולוגי (נבואי, עתידי) של עם ישראל (ראה תקציר כל אחד ממזמורי המעלות בסוף השיעור).

הבה נשים לב לתהליך ההגיוני המוצג לנו בשלושת הפרקים הראשונים. במזמור ק"כ, המחבר זועק לאלוהים שיציל אותו מאויביו מחרחרי המלחמה, ויעזור לו לצאת מקרבם ולהימצא בקרב שוחרי שלום.

במזמור קכ"א, המחבר מבין שרק כוח אלוהי יוכל לוודא שהוא ועמו יוכלו להגשים את ייעודם, להגיע שלמים לבית אלוהים שבירושלים.

במזמור קכ"ב המחבר מציין את המטרה אליה נישאת נפשו – אל ירושלים.  לחזור למקור בו התחברו אלוהים עם בני אדם – חזרה לעדן!

מהו הרעיון המרכזי של מזמור קכ"ב?

דוד המלך מבהיר ששמחתו מושלמת כשהוא בבית אלוהים – בירושלים, וקורא לכולם להתפלל לשלום ירושלים.[1]

מזמור תהילים פרק קכ"ב:

א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד: שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי, בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ.
ב  עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם.
ג  יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה, כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו.
ד  שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי-יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל: לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה.
ה  כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט: כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד.
ו  שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם; יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ.
ז  יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ; שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.
ח  לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי, אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.
ט  לְמַעַן בֵּית-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

חלוקת הפרק[2]

1. I. הערגה להגיע לירושלים (פ. 1-2)
2. II. ירושלים כמרכז מלכות והשתחוויה (פ. 3-5)

III. הקריאה להתפלל לשלום ירושלים (פ. 6-9)

 

ביאור המזמור

1. I. הערגה להגיע לירושלים (פ. 1-2)

 

א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד: שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי, בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ.
ב  עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם.

 

דוד המלך מודה שכאשר נאמר לו שעולים לירושלים, למשכן אלוהים, ליבו התמלא בשמחה. דוד מתייחס להתרגשות שבהכנות ולא רק להרגשה שבסיום האירוע…

ככל הנראה דוד מתייחס לאחד משלושת הרגלים. התורה מצווה על כל גבר יהודי להראות פניו לפני אלוהים לפחות 3 פעמים בשנה (פסח, שבועות וסוכות).

בכל אחד מהרגלים הללו, העיר ירושלים המתה מאדם ובהמה. בית המקדש היה מלא, וידי הכוהנים היו מלאות במלאכת הקורבנות. הלוויים מהללים והעיר חוגגת שמחה שאין כדוגמתה.

כל איזור המקדש מלא בארומה מיוחדת שניתן להריחה רק באיזור המקדש (שמות ל'). הריח המיוחד הזכיר לכל הבאים את עבודת ה', לימוד הכתובים, שירת ההלל ממקהלת הלווים וחגיגה לאומית.

כל אחד מהרגלים גם שימש כאיחוד משפחות כלל לאומי. תדמיינו איך חיכו כלל עם ישראל למפגש באחד הרגלים.

עלינו לזכור שהמקדש לא נבנה בימיו של דוד אלא בימי בנו שלמה, ולכן מבחינתו של דוד, בית אלוהים הינו המשכן. הדרך אל בית אלוהים הייתה מרגשת לכשעצמה, והנה, כעת רגליו של דוד ושאר בני העם עומדות בשערי העיר ירושלים. מכאן ניתן לקבוע שהמזמור נכתב כנבואה. דוד המלך ניבא איך ישתחוו כלל שבטי ישראל במקדש בעתיד.

איזו התרגשות. לא רק דוד התרגש לעמוד בשערי ירושלים, אלא כל יראי אלוהים היו שותפים לאותה התרגשות.

במזמור פ"ד 11 כתבו בני קורח: "כִּ֤י טֽוֹב־י֥וֹם בַּחֲצֵרֶ֗יךָ מֵ֫אָ֥לֶף, בָּחַ֗רְתִּי הִ֭סְתּוֹפֵף בְּבֵ֣ית אֱלֹהַ֑י מִ֝דּ֗וּר בְּאָהֳלֵי־רֶֽשַׁע׃"

הסתופף: לעמוד על הסף, לעמוד בפתח…

מה יש בבית אלוהים, במשכן שבירושלים, ששימח את דוד כל כך?

א. השכינה  – נוכחות אלוהים

ב. תורת אלוהים – עשרת הדברות שמהוות סמל לכלל דבר ה'

ג. השתחוויה:

1. הלל מפי הכוהנים וכלל העם
2. לימוד דבר אלוהים, קורבנות לכפרת חטאים. התחברות קדושה וטהורה של כלל יראי אלוהים.

ד. שלום ושלווה.

ה. משכן אלוהים בירושלים מקביל לגן העדן בספר בראשית. מסיבה זו העמידה בשערי ירושלים כמוה כעמידה בשערי עדן המקורית. חזרה לעדן!

 

עבור דוד, העלייה לבית אלוהים כמוה כחזרה לעדן. זו צריכה להיות שאיפתו של כל ירא אלוהים.

מי שאינו מתרגש מלעמוד בבית אלוהים, בנוכחות אלוהים, יברר בעמקי נפשו אם:

– הוא מכיר את אלוהים בכלל

– סובל מחוסר בגרות רוחנית

– או יש בחייו חטא שאינו פתור עדיין.

דוד אומר: "שמחתי באומרים לי, בית יהוה נלך."

 

ואיך הפסוקים הללו מתייחסים לחיינו היום?

האם אנו משתוקקים לבוא בכל שבוע לבית הקהילה? האם אנו מכינים את ליבנו ולב ילדינו לקראת שבת בבוקר בקהילה?

האם בבית הקהילה שלנו נמצאת שכינת אלוהים? ז"א, לימוד טהור של דבר יהוה – אמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים, והתחברות קדושה וטהורה של ילדי אלוהים?

האם אנו משתוקקים להיות בהתחברות עם שאר יראי אלוהים, או שהתחברות הזו משעממת אותנו? הרי כתבי הקודש מלמדים אותנו אודות החשיבות של ההתחברות הקהילתית (אל העברים י' 25).

מי שמשתוקק יותר להתחברות עם העולם מאשר עם יראי אלוהים נאמנים, ידע לו שעליו לתקן דרכו ולרענן את אהבתו לכל מה שמפאר את אלוהים.

מי שמעדיף חברת העולם על פני חברת יראי אלוהים בבית אלוהים, ידע לו שליבו אינו ממוקד באלוהים.

 

יישום חלק א' בחיינו היום אינו מסתיים בשורות הכתובות מעלה.

כל אחד מאיתנו חייב לשאול עצמו, בין אם כחבר קהילה או זקן קהילה.

מה אני תורם כדי ששאר אחי ואחיותיי ישמחו להגיע לבית אלוהים? מה אני עושה בביתי כדי שההכנות להגיע לבית אלוהים יהיו נעימות ומלאות שלום?

כמורה, כרועה: מה אני משקיע בלימוד ושירות כדי שדבר אלוהים יהיה ברור, נגיש וישים לחיי כל הנוכחים?

בסקר שערכנו בקהילה בין 66 אנשים, יצא ש-80% מכלל בני הקהילה ניזונים רוחנית בעיקר רק מהלימוד בקהילה, ולא מלימוד אישי או נוסף ממקור אחר.

1. מכאן, האחריות עלינו כהנהגת קהילה, כמורים, לוודא שהלימוד יהיה טהור ומכיל את כל הוויטמינים הרוחניים לילדי אלוהים.
2. זו נקודה בעייתית, כי כולנו ללא יוצא מן הכלל חייבים להרחיב את מקור התזונה הרוחנית על ידי קריאת כתבי הקודש בבית ואם אפשר גם ספרים ראויים בתחום יישום הנלמד מכתבי הקודש.

בקיצור:

כולנו חייבים לאמן את ליבנו להתרגש כשאנו הולכים לבית אלוהים ונמצאים בו.

כולנו חייבים לבחון את חיינו ולוודא שאנו לא מהווים מכשול למישהו להגיע לבית אלוהים בשמחה והתרגשות.

מה אני ואתה עושים כדי שלכולנו תהיה התרגשות בקהילה כאילו אנו בעדן?

 

1. II. ירושלים כמרכז מלכות והשתחוויה (פ. 3-5)

ג  יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה, כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו.
ד  שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי-יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל: לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה.
ה  כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט: כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד.

 

אחדותה של ירושלים:

ירושלים הבנויה, עיר שחוברה לה יחדיו:

בתקופה הקדומה העיר ירושלים לא הייתה חיבור של שכונות כמו היום, ולכן המחבר משתמש בשפה מטאפורית ציורית, נבואית.

העיר ירושלים נקראת העיר המאוחדת כאשר כל שבטי העם עולים אליה, כדי לשרת את אותו האל על פי אותה תורה.

במילים פשוטות: ירושלים מאוחדת רק כאשר כל שבטיה מאוחדים. ירושלים נראית כתמונה שלמה כאשר מגיעים אליה כל חלקי שבטי ישראל.[3]

 

עלינו לזכור שלאורך ההיסטוריה השבטים לא תמיד היו מאוחדים. ההיסטוריה של עם ישראל רצופה במלחמות בין השבטים. ראה כדוגמא את המלחמה של השבטים נגד שבט בנימין בספר שופטים כ'-כ"א, ואת המלחמה בין ישראל ויהודה בספר מל"ב ט"ז, ישעיה ז'.

למרות זאת, בבית אלוהים, לרגלי אלוהים, כלל בני ישראל עמדו כאיש אחד, כמשפחה מאוחדת.

יחזקאל הנביא  מנבא בפרק ל"ז שבמהלך מלכות המשיח בארץ, כלל שבטי ישראל ישתחוו לאלוהים בבית המקדש.

 

שימו לב: בתקופת שבע שנות הצרה שלפני חזרת ישוע המשיח ארצה, כל הארץ תיחרב. לאור הכתוב בנבואות (התגלות, ישעיה, צפניה), לא תישאר אבו על אבן.  לפיכך, ירושלים תיבנה מחדש לאחר שובו של המשיח ארצה וזאת על ידי נושעים בלבד, כי רק כאלו ישכנו במלכות המשיח בתחילתה. לכן, ירושלים זו הארצית תיבנה מחדש לאור הכתוב בנבואות. לא מדובר בירושלים של מעלה, אלא בירושלים הארצית שתשוקם על ידי כלל העמים במהלך מלכות המשיח הארצית בת 1000 השנים. (ראה ישעיה ס'-ס"ו).

איך מתבטאת האחדות של השבטים בירושלים?

אחדות השבטים בירושלים מתבטאת בכך ש:

1. כולם, ללא הבדל, מהללים ומשבחים את אלוהים על ישועתו, רחמיו וחסדיו עליהם, כבודדים וכעם. (מיכה ד', ישעיה ב')
2. כל השבטים עובדים את אותו האלוהים על פי אותה תורה.
3. כל השבטים נכנעים לאותה סמכות שאלוהים הציב בירושלים (ישעיה י"א)

בפסוק 5 המחבר אומר:

ה  כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט: כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד.

משמע:

בירושלים ישב אלוהים, הכהונה הגדולה והמלך.[4] (בית דוד, ראה ישעה י"א).

מכאן, משפט הצדק לכלל העם יצא מירושלים (מל"א ג' 16, ישעיה ב', מיכה ד' – תורה ודבר ה' מירושלים, מציון).

כל העם יתיישר על פי הוראת נציגי אלוהים מירושלים.

כל ירא אלוהים ישים עצמו תחת סמכות אלוהים ונציגיו שישבו בירושלים.

 

כעת ננסה ליישם את שלמדנו עד כה בחיים האישיים והקהילתיים שלנו.

• האם קיימת אחדות אמיתית בין כל אברי הקהילה שלנו?

או, האם קיימות אינטריגות בלתי פתורות?

• האם כולנו באים לבית הקהילה באחדות רוחנית, מאמינים באותה אמת וחיים על פיה?
• האם אנו מנסים לפתור ולגשר על הבדלים בענווה, שלום, סבלנות?
• האם כולנו מקבלים את הסמכות הרוחנית של רועי הקהילה כפי שאלוהים קבע, או שאנו מתנתקים מהקהילה ברגע שמישהו מנסה לבקר בצדק את התנהגותנו הפסולה?

 

אחים ואחיות יקרים.

אחדות קהילתית היא הדבר הקשה ביותר, אך יחד עם זאת, זו העדות הנפלאה ביותר שאנו יכולים להציג לעולם.

אחדות קהילתית מתחילה מאחדות במשפחה.

• כאשר אנו מחנכים את עצמנו וילדינו להיכנע לדבר אלוהים ולהוראת הלימוד מפי זקני הקהילה – כאשר זו נאמנה לכתוב.
• כאשר אנו מחשיבים את האחר לחשוב יותר מאיתנו.
• כאשר אנו סולחים לחוטא לנו, כפי שישוע המשיח סלח לנו (אפסיים ד' 32).
• כאשר אנו נותנים מנכסינו, ממעשרותנו להקים ולקיים את בית אלוהים ומערכותיו (קור"ב ח'-ט').
• כאשר אנו מיישמים את מתנות הרוח שלנו בקהילה ובמסגרת גוף המשיח

אם כל קהילה תפעל באותו אופן, יקטן ההבדל בין הקהילות ותגדל האחדות.

הלוואי שכל אחד מאיתנו ייקח את המשימה הזו כשיעורי בית: איך לחזק את האחדות הרוחנית במשפחה, וממנה איך לחזק את האחדות הרוחנית בקהילה שלנו.

 

III. הקריאה להתפלל לשלום ירושלים (פ. 6-9)

 ו  שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם; יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ.
ז  יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ; שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.
ח  לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי, אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.
ט  לְמַעַן בֵּית-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

שלב ראשון – הבה נבין את משמעות המילים.

שאלו שלום ירושלים: משמעות המילה שאלו היא – תקוו, תשאפו ל… תתפללו ל… ראה דוגמא בספר יונה ד' 8, וכן מל"א י"ט 4: "וישאל את נפשו למות."

יִשְׁלָיוּ: מן השורש  ש ל ה שממנו השם שלווה. יהיו מלאי מנוחה, שלווה, סיפוק. (ראה איכה א' 5; איוב כ"ז 8).

מה כוונת הפסוקים הללו?

דוד המלך מבין היטב ששלום ישראל והעולם תלוי לחלוטין בשלום שבירושלים.

ז"א, אם אלוהים יושב בציון ומשם מולך על העולם – אז יהיה שלום בישראל ובעולם.

מסיבה זו דוד המלך אומר:

התפללו ותקוו לשלום בירושלים.

מי שכך מקווה ומתפלל, הריהו מקווה ומתפלל לראות את המשיח יושב בציון ומנהל את העולם בשלום, צדק ושלוה.[5]

עלינו לזכור שזו התקווה הכתובה גם במזמור ב'.

 

דוד המלך הבין היטב שהאיחולים הטובים ביותר שהוא יכול לאחל לכל אדם בארץ ובעולם זה – שלום בירושלים. משיח יושב בציון! מלכות אלוהים וצדקתו פועלת.

מסיבה זו גם דניאל הנביא אומר בפרק י"ב 11-13, שמאושר ומבורך האדם שיזכה לחיות בעולם בעת מלכות המשיח שמרכזה בירושלים.

 

אילו מקרים ופסוקים אחרים בכתבי הקודש תואמים לפסוקים הללו?

א. הפסוקים המקבילים בברית החדשה הם: בשורת מתי ו' 33 ולוקס י"ב 31:

"אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם."

מי שמייחל לחזרתו של האדון ישוע לעולם כדי למלוך מציון, הריהו זוכה לאותה תמורה – שלווה ומנוחה. אלוהים יספק את כל מחסורו. דאגותיו הוסרו!

מכאן – תהילים קכ"ב 6 הינו המקבילה לכתוב בבשורת מתי ו' 33.

 

ב. הבה נציין את דוגמאות שליליות כדי ללמוד ממה להתרחק.

בספר נחמיה ב' סנבלט החורוני, טוביה העבד העמוני וגשם הערבי התנגדו לשיקום ירושלים. אף לא אחד מהם סבל מחוסר ידע הכתוב בתורה, אלא רק משנאת אלוהים ושנאת עם ישראל.

ומה ענה להם נחמיה? מה יהיה גורל אלו המתנגדים לשיקום ירושלים כפי שאלוהים מתאר בדברו?

"…אלוהי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו, ולכם אין-חלק וצדקה וזיכרון בירושלים."

ומה אמר דוד על שונאי ציון? "יבושו וייסוגו אחור, כל שונאי ציון." (תהילים קכ"ט 5).

דוד המלך או נחמיה אינם מלמדים אותנו להשתחוות לאבני ירושלים או טוענים שאדמת ירושלים טובה מאדמה אחרת.

דוד ונחמיה, וכלל כתבי הקודש, מלמדים אותנו להתיישר עם תוכנית אלוהים עבור העיר ועמו – ירושלים ועם ישראל.

מי שעושה כך, מעיד שהוא בצידו של אלוהים.

מי שמאמץ את רצון אלוהים בכניעה, אמונה ואהבה – יבורך!

עלינו לזכור את מעמדה של ירושלים בעיני אלוהים:

1. מרכז הבריאה (יחזקאל ה' 5, ל"ח 12)
2. כס מלכותו של המשיח ישוע (תהילים ב', ישעיה ב', מיכה ד')
3. מושב הכהונה והלוויים במלכות אלוהים, כאשר שאר בני השבטים נוחלים את החלקות שאלוהים יעד להן (בראשית ט"ו, יחזקאל מ"ז-מ"ח).
4. עיר נצחית!

מי שפועל להפר אחד מההבטחות הללו, או המטרות הללו, שם עצמו לאויב של אלוהים ואחריתו בהתאם.

אם כן, מדוע עלינו לבקש את טוב ירושלים? כי שלום בירושלים משמע משיח חזר והביא עימו שלום בעולם.

 

לסיכום:

1. 1. האם שמחתנו מושלמת כשאנו באים ונמצאים בבית אלוהים? האם חברת נושעים עדיפה לנו על פני כל התחברות אחרת?
2. 2. מה אתה ואני עושים, כל אחד במסגרת האחריות והשירות הרוחני שלו, בבית שלנו ובקהילה, כדי לוודא ששהותו של האחר בבית אלוהים תהיה מלאת שלום ואהבת אלוהים?
3. 3. האם שלום ירושלים כלולה בתפילה שלך? האם אתה שואף לחזור לחיים כמו בעדן? שאיפה שכזו תשנה את מחשבותיך ומעשיך כך שיתאימו לרצון אלוהים.

מי שליבו שואף ומקווה למלכות ישוע בעולם, ופועל על פי מתנות השירות של אלוהים בחייו לתכלית זו – הריהו מבורך. מלא שלום ושלווה.

זכור! השלום הנפלא וההתחברות מלאת השמחה והסיפוק הינם מנת חלקם של הנושעים.

מה איתך?

היום זה יום ישועה.

תקציר של כל אחד ממזמורי המעלות:

120: המשורר מבקש עזרה מה' נגד שכניו הרשעים המציקים לו במעשי מרמה ובעלילות שקר, והנלחמים בו, אף על פי שהוא שוחר שלום.

אם זהו שיר של העולים לרגל לירושלים , הרי שהמזמור הושר לפני היציאה לדרך, והמשורר הגר בארץ נוכרייה, מתפלל שינצל מהמציקים לו בדרכו לירושלים ובחזרתו לביתו.[6]

121: המשורר בוטח באדוני בכל ליבו. המשורר מבין היטב שגאולתו והצלתו באדוני בלבד. המבט אל ההרים מזכיר את דברי ישעיה בפרק נ"ב, ומבהיר לכל שישועת האדם באלוהים ולא באדם, יהיה אשר יהיה.

122: המשורר, המביע את שמחת לבו בעלותו לירושלים, מתאר את מרכזיותה וחשיבותה, כי שם שוכן אלוהים ומשם הוא מולך על הבריאה. מסיבה זו המשורר מבקש מכל יראי אלוהים – התפללו לשלום ירושלים, שמשמעו, התפללו לשלטון אלוהים על העולם מציון.

123: המחבר פונה לאלוהים ומבקש את רחמי אלוהים עליו. מספיק לו למחבר בוז אויביו, ולכן מבקש שאלוהים יחון אותו ויסיר מעליו את אויביו.

124: תהילה לאלוהים על הצלה מאויב.

125: אלוהים חונה סביב ליראיו ומגן עליהם. אך רשע לא יזכה לקחת את נחלת אלוהים ליראיו.

126: השמחה בחזרה מן הגלות לארץ ההבטחה. העדות הנפלאה של ריבונות אלוהים בעובדה שהגשים הבטחתו והחזיר עמו לנחלתו, כנגד כל הסיכויים

127: אם אלוהים לא יבנה בית, לשווא עמלו בוניו בו. השגשוג והברכה מקורם באלוהים. משמע, חזרת הגולים ארצה אינה מבטיחה את ישיבתם הנצחית בה, אלא אחיזתם בברית עם אלוהים.

128: מבורכים הם אלו הבוטחים באלוהים. הבוטחים באלוהים יזכו לשבת בירושלים הנצחית ולחוות את ברכות אלוהים לנצח נצחים.

129: תפילה לניצחון על אויבי ציון.

130: זעקה לגאולת עם ישראל.

131: המשך הזעקה והתקווה לישועת עם ישראל.

132: תפילת ברכה למקדש. התפילה להגשמת ברית דוד – הברית החדשה

133: ההתחברות והאחווה בבית יהוה. עם ישראל מקיים את ייעודו – כוהנים בשירות אלוהים. דבר שיתגשם רק במלכות המשיח.

134. קריאה לשבח את יהוה. עם ישראל הגיע לייעודו כפי שהבטיח אלוהים במעמד הר סיני (שמות י"ט)

על פניו נראה ששירי המעלות מציינים את מהלך האירועים שעם ישראל יחווה מאז היותו בגלות, החזרה מן הגלות, הסטייה החוזרת מהברית עם אלוהים, הגאולה וההתחברות עם אלוהים בממלכתו הארצית.

במילים פשוטות: מבט היסטורי ונבואי על עם ישראל: מהגלות למלכות.

הערה: יש דמיון תוכן בין שירת האזינו למזמורי המעלות

Bibliography

Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003.

Andres, Max, and Steven J Lawson. Holman Old Testament Commentary Psalms 76-150. Nashville, Tennessee: B&H, 2006.

1991. F. Keil. Delitzsch F. Commentary on the Old Testamsnt. Vol. V. Psalms. Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1991.

ESV Study Bible. Wheaton, Illinois: Crossway Bibles, 2008.

Fruchtenabaum, Arnold G. The book of Genesis: Exposition from a Messianic Jewish Perspective. San Antonio, TX: Ariel, 2009.

Henry, Mathew. Commentary on Psalms. Rishon Lezion: Hagefen, 2016.

Cassutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. Tel-Aviv: Yavne, 1988.

Khen, Mordechai. Psalms annotated. Jerusalem, Israel: Yenets Ltd., 2010.

Kohen, Menachem. Mikraot Gedolot – Psalms (מקראות גדולות – תהילים). Ramat Gan: Keter, Jerusalem, 2003.

L., Gardon Sh. Psalms . Galil Publishing L.T.D, 1992.

Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. Grand Rapids, MI: Kregel Publications, 1993.

Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. Grand Rapids: Kregel, 2016.

Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 1. Grand Rapids, MI: Kregel, 2011.

Spurgeon, H. Charles. The Treasury of David. Grand Rapids, MI: Kregel, 1968.

Wiersbe, Warren W. The Wiersbe Bible Commentary. O.T. Colorado Springs, CO: Cook, 2007.

 

[1] Andres, Max, and Steven J Lawson. Holman Old Testament Commentary Psalms 76-150. )Nashville, Tennessee: B&H, 2006(, 270.

[2]  Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, 2016), 626.

[3] Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, 2016), 631.

[4] Cassutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. (Tel-Aviv: Yavne, 1988), 270.

[5] Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, 2016), 632.

[6] Kasutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. (Tel-Aviv: Yavne, 1988(, 267.