מיכה המורשתי
שמו של הנביא הינו הצורה המקוצרת של השם: מיכיהו שמשמעו: "מי כמוך באלים ה'?" (שמות ט"ו 11, מיכה ז' 18).[1] שמו של הנביא מתחבר למסר שבפיו שהרי משא דברו נועד להציג את ריבונותו ועליונותו של אלוהים על כל אדם ועם.
כתבי הקודש אינם מציגים את הנביא על פי שם אביו או בית אביו אלא על פי שם עירו.
העיר מורשת נמצאת סמוך לעיר גת הפלישתית באיזור חבל לכיש. מורשת מזוהה כיום עם תל-צפית שליד נחל האלה, 3 ק"מ מדרום מזרח לקיבוץ כפר מנחם (א' 13-15). יש המזהים את מורשת גם בתל-גודד באיזור בית גוברין.[2]
משמעות השם מורשת – "הנדרשת", "המבוקשת".
רקע היסטורי:
מיכה הנביא פעל ביהודה בימי המלכים יותם, אחז וחזקיהו מלכי יהודה, כלומר, במחצית השניה של המאה השמינית לפנה"ס (740-700 לפנה"ס).[3]
מיכה היה בן זמנו של הנביא ישעיה, עמוס והושע.[4] מכאן, המסרים שלהם היו דיי דומים.
בימי מלכות יותם (743-758 לפנה"ס) שלטה יהודה בדרום עבר הירדן המזרחי, בארץ המישור ובמחוזות הסמוכים לעמון (דברי הימים ב' כ"ו 8, כ"ז 5). מאוחר יותר העמונים מרדו ביהודה. רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל פתחו בפעולות איבה נגד יהודה (מלכים ב' ט"ו 37). פעולות אלו נמשכו גם בימי מלכות אחז (741-726 לפנה"ס, ישעיה ז').
ממלכת יהודה איבדה את השליטה באדום ובאילת (מלכים ב' ט"ז 6, דברי הימים ב' כ"ח 17), ושטחה במערב ובאזור הנגב קוצץ על ידי הפלישתים (דברי הימים ב' כ"ח 18).
בשנת 734 לפנה"ס איבדה מלכות יהודה את עצמאותה והייתה לנושאת מס לממלכת אשור.
תיגלת פלאסר השלישי מלך אשור השתלט על ממלכת ארם (מלכים ב' ט"ז 9) ובשנת 733 לפנה"ס על עבר הירדן המזרחי (דברי הימים-א ה' 26) ועל הגליל הישראלי בשנת 732-3 לפנה"ס וסיפחן לאשור (מלכים ב' ט"ו 29).
אחז הוריש למלך חזקיה (726-697 לפנה"ס) ממלכה מדוללת ומשועבדת לאשור.
בעת מלכות חזקיה על יהודה עלתה רווחתה הכלכלית של הממלכה (מלכים ב' כ' 13, דברי הימים ב' ל"ב 27-28, ישעיה ל"ט 2).
המסר שבפי הנביא מיכה:
כנביאים אחרים בתקופתו, גם מיכה הוקיע את העשירים ביהודה המנצלים את מעמדם לגזילת נכסיהם של החלשים מהם. עיוות הדין הביא להרס משפחות, התרוששותן של אלמנות ויתומים ואובדן נחלתם וחירותם (ב' 2, 8-9, ג' 9-11).
בימיהם זעקו העניים, היתומים והאלמנות למשפט צדק והאוזן היחידה ששמעה את זעקתם הייתה אוזנו של אלוהים. השחיתות השלטונית הייתה כה רעה עד כי ישעיה (בן זמנו של מיכה) כינה את שליטי ירושלים בשם: קציני סדום ועמורה (ישעיה א').
לא רק העשירים התבוססו ברשע. ההנהגה הרוחנית גם היא הייתה משוחדת והצדיקה את החזק ובעל המאה, זאת תמורת הטבות חומריות (ג' 5).
תוצאת הרשע ועיוות הדין ביהודה הביא להתרופפות התא המשפחתי ועימו להרס המבנה החברתי כולו.
המסר המרכזי של הנביא מיכה וכמוהו שאר הנביאים היה:
הפרתם את תנאי הברית שאלוהים כרת עימכם בסיני. בשל כך אתם צפויים להישלח לגלות. (העונש שאלוהים פירט בספר דברים כ"ח, ויקרא כ"ו).
למרות מסר המשפט הקשה על יהודה, מיכה הנביא היה בטוח שיש תקווה לעמו. מלך מזרע דוד ימשול בעם ישראל ובשאר העמים, ותחת שלטונו יזכה עם ישראל והעולם לשלום וצדק אמיתי. התקווה אמיתית מכיוון שהיא תלויה באלוהים שהוא רב חסד ונאמן להבטחותיו (ז' 14-20).
פרק א: הפשע לא משתלם!
1 דְּבַר־יְהוָ֣ה אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־מִיכָה֙ הַמֹּ֣רַשְׁתִּ֔י בִּימֵ֥י יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁר־חָזָ֥ה עַל־שֹׁמְר֖וֹן וִירֽוּשָׁלִָֽם׃ 2 שִׁמְעוּ֙ עַמִּ֣ים כֻּלָּ֔ם הַקְשִׁ֖יבִי אֶ֣רֶץ וּמְלֹאָ֑הּ וִיהִי֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֤ה בָּכֶם֙ לְעֵ֔ד אֲדֹנָ֖י מֵהֵיכַ֥ל קָדְשֽׁוֹ׃
3 כִּֽי־הִנֵּ֥ה יְהוָ֖ה יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֑וֹ וְיָרַ֥ד וְדָרַ֖ךְ עַל־בָּמוֹתֵי [בָּ֥מֳתֵי] אָֽרֶץ׃ 4 וְנָמַ֤סּוּ הֶֽהָרִים֙ תַּחְתָּ֔יו וְהָעֲמָקִ֖ים יִתְבַּקָּ֑עוּ כַּדּוֹנַג֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ כְּמַ֖יִם מֻגָּרִ֥ים בְּמוֹרָֽד׃ 5 בְּפֶ֤שַׁע יַֽעֲקֹב֙ כָּל־זֹ֔את וּבְחַטֹּ֖אות בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל מִֽי־פֶ֣שַׁע יַעֲקֹ֗ב הֲלוֹא֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וּמִי֙ בָּמ֣וֹת יְהוּדָ֔ה הֲל֖וֹא יְרוּשָׁלִָֽם׃ 6 וְשַׂמְתִּ֥י שֹׁמְר֛וֹן לְעִ֥י הַשָּׂדֶ֖ה לְמַטָּ֣עֵי כָ֑רֶם וְהִגַּרְתִּ֤י לַגַּי֙ אֲבָנֶ֔יהָ וִיסֹדֶ֖יהָ אֲגַלֶּֽה׃
7 וְכָל־פְּסִילֶ֣יהָ יֻכַּ֗תּוּ וְכָל־אֶתְנַנֶּ֙יהָ֙ יִשָּׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכָל־עֲצַבֶּ֖יהָ אָשִׂ֣ים שְׁמָמָ֑ה כִּ֠י מֵאֶתְנַ֤ן זוֹנָה֙ קִבָּ֔צָה וְעַד־אֶתְנַ֥ן זוֹנָ֖ה יָשֽׁוּבוּ׃
8 עַל־זֹאת֙ אֶסְפְּדָ֣ה וְאֵילִ֔ילָה אֵילְכָ֥ה שֵׁילָל [שׁוֹלָ֖ל] וְעָר֑וֹם אֶעֱשֶׂ֤ה מִסְפֵּד֙ כַּתַּנִּ֔ים וְאֵ֖בֶל כִּבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃
9 כִּ֥י אֲנוּשָׁ֖ה מַכּוֹתֶ֑יהָ כִּי־בָ֙אָה֙ עַד־יְהוּדָ֔ה נָגַ֛ע עַד־שַׁ֥עַר עַמִּ֖י עַד־יְרוּשָׁלִָֽם׃ 10 בְּגַת֙ אַל־תַּגִּ֔ידוּ בָּכ֖וֹ אַל־תִּבְכּ֑וּ בְּבֵ֣ית לְעַפְרָ֔ה עָפָ֖ר הִתְפַּלָּשְׁתִּי [הִתְפַּלָּֽשִׁי׃] 11 עִבְרִ֥י לָכֶ֛ם יוֹשֶׁ֥בֶת שָׁפִ֖יר עֶרְיָה־בֹ֑שֶׁת לֹ֤א יָֽצְאָה֙ יוֹשֶׁ֣בֶת צַֽאֲנָ֔ן מִסְפַּד֙ בֵּ֣ית הָאֵ֔צֶל יִקַּ֥ח מִכֶּ֖ם עֶמְדָּתֽוֹ׃ 12 כִּֽי־חָ֥לָֽה לְט֖וֹב יוֹשֶׁ֣בֶת מָר֑וֹת כִּֽי־יָ֤רַד רָע֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה לְשַׁ֖עַר יְרוּשָׁלִָֽם׃ 13 רְתֹ֧ם הַמֶּרְכָּבָ֛ה לָרֶ֖כֶשׁ יוֹשֶׁ֣בֶת לָכִ֑ישׁ רֵאשִׁ֨ית חַטָּ֥את הִיא֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן כִּי־בָ֥ךְ נִמְצְא֖וּ פִּשְׁעֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ 14 לָכֵן֙ תִּתְּנִ֣י שִׁלּוּחִ֔ים עַ֖ל מוֹרֶ֣שֶׁת גַּ֑ת בָּתֵּ֤י אַכְזִיב֙ לְאַכְזָ֔ב לְמַלְכֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ 15 עֹ֗ד הַיֹּרֵשׁ֙ אָ֣בִי לָ֔ךְ יוֹשֶׁ֖בֶת מָֽרֵשָׁ֑ה עַד־עֲדֻּלָּ֥ם יָב֖וֹא כְּב֥וֹד יִשְׂרָאֵֽל׃ 16 קָרְחִ֣י וָגֹ֔זִּי עַל־בְּנֵ֖י תַּעֲנוּגָ֑יִךְ הַרְחִ֤בִי קָרְחָתֵךְ֙ כַּנֶּ֔שֶׁר כִּ֥י גָל֖וּ מִמֵּֽךְ׃
תוכן עניינים – פרק א'
א. משא דבר אלוהים על שומרון ויהודה (פ. 1-2)
ב. פירוט העונשים מאלוהים על שומרון ויהודה (פ. 6-3)
ג. הסיבה העיקרית לעונש החמור מאלוהים (פ. 7)
ד. תוצאת העונשים – הספד מר (פ. 8-16)
כל הקורא את פרק א' עלול לחשוב שהמסר ממש לא רלוונטי לזמננו, אך קריאה זהירה וביאור הפסוקים יוכיחו לכולנו שהמסר של מיכה רלוונטי לנו היום באותה מידה.
הכותרת שמצאתי לנכון עבור פרק א היא: הפשע לא משתלם!
א. משא דבר אלוהים על שומרון ויהודה (פ. 1-2)
1 דְּבַר־יְהוָ֣ה אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־מִיכָה֙ הַמֹּ֣רַשְׁתִּ֔י בִּימֵ֥י יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁר־חָזָ֥ה עַל־שֹׁמְר֖וֹן וִירֽוּשָׁלִָֽם׃ 2 שִׁמְעוּ֙ עַמִּ֣ים כֻּלָּ֔ם הַקְשִׁ֖יבִי אֶ֣רֶץ וּמְלֹאָ֑הּ וִיהִי֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֤ה בָּכֶם֙ לְעֵ֔ד אֲדֹנָ֖י מֵהֵיכַ֥ל קָדְשֽׁוֹ׃
מיכה הנביא קיבל מאלוהים מסר עבור שומרון וירושלים, משמע, עבור ממלכת ישראל וממלכת יהודה, שהרי שומרון וירושלים היו ערי הבירה של הממלכות הללו.
מתברר ששתי הממלכות לא הלכו בדרכי אלוהים. שתי הממלכות נטשו את תנאי הברית עם אלוהים לאורך שנים רבות וחיו בדומה לשכניהם הגויים.
והנה, למרות שהמסר של אלוהים מופנה בראשונה לכלל שבטי ישראל, הנביא בהנחיית רוח אלוהים, מצווה על כל העמים להקשיב למסר: "שמעו עמים כולם".
מדוע עמי הגויים צריכים לשמוע ולראות מה עושה אלוהים לשומרון ויהודה?
- עם ישראל כבנו בכורו של אלוהים (שמות ד' 20), הינו המופת והדוגמא לכל שאר העמים. ישראל עמי ובו אתפאר (ישעיה מג 21; מט 3,6).
במילים פשוטות אלוהים אומר: ראו מה אני עושה עם בני בכורי ישראל, ודעו לכם שאדרוש מכם בדיוק את אותו הדבר. אין איפה ואיפה אצל אלוהים. - אלוהים הינו אלוהי כלל העמים. אין אלוהים אחר (ישעיה מ"ד 6-8; מ"ה 5, 20-25). לפיכך, כלל העמים צריכים לחיות על פי עקרונות הצדק והאמת של אלוהים. אומנם עם ישראל קיבל את עשרת הדיברות, אך כל הגויים עתידים להישפט על סמך קיום עקרונות החיים הללו.
בפסוק 2 הנביא מיכה מציין שאלוהים הוא העד אך גם השופט.
איך זה אפשרי? האם יתכן משפט צדק בו העד הוא גם השופט?
זה אפשרי כי אלוהים הוא אלוהים נאמן, אמת, קדוש, צדיק שאינו סובל כל עיוות דין או שקר. ראו איך מתואר המשיח מזרע ישי בספר ישעיה י"א.
ישעיה מדגיש את אלוהותו של המשיח בכך שהוא לא זקוק לשמוע מבני האדם את עדותם, כי הוא יודע כבר הכל. הוא ריבון ושום דבר אינו נסתר ממנו (ראו מזמור קל"ט).
הבה נלמד מספר עקרונות מפסוקי הפתיח שנוכל ליישם בחיינו:
- כמו שעם ישראל נועד להיות מופת ודוגמא לנאמנות אלוהים, יושרו, צדקתו וקדושתו, כך גם אנו, הנושעים בשם ישוע, במיוחד בשעה שעם ישראל דוחה את ישוע. אנו נקראים מלח הארץ ואור בעולם (מתי ה' 13-16).
אנו שגרירי המשיח, ואלוהים מדבר אל העולם דרכינו (קור"ב ה' 20).
אזרחותנו בשמים היא ולכן אנו נדרשים לחיות בעולם על פי חוקי הקדושה של אלוהים בממלכתו. מעשינו נועדו לפאר את שם אלוהים בפי הצופים על חיינו…
האם אנו חיים על פי הסטנדרטים הללו? האם אנו מספיק אוהבים כדי לסלוח לאחר? האם אנו מספיק אוהבים כדי לא לרכל? האם אנו מספיק אוהבים כדי להכיל את חוסר המושלמות של האחר? האם כל מי שמביט עלינו ובוחן את סגנון חיינו יכול מיד לומר: הם משיחיים, תלמידי ישוע? (מע"ש י"א 26)
חשוב לזכור: כמו שאלוהים שפט בראשונה את בנו בכורו ישראל, כך אלוהים שופט בראשונה את הקרובים לו, ילדיו הנושעים – כי משפט אלוהים מתחיל מבית (פטר"א ד' 17).
כאשר אלוהים שופט אותנו, ומוכיח אותנו, העולם רואה שאין איפה ואיפה. באותה העת העולם רואה איך אנו נכנעים לאלוהים, חוזרים בתשובה ולא מורדים נגדו. הציות שלנו בכל מצב גם כן מהווה עדות לכבודו של אלוהים.
- הפשע לא משתלם!
מלבד תוכחת אלוהים אותנו במהלך חיינו הנוכחיים, כל מאמין עתיד לעמוד למשפט כס המשיח ישוע (קור"א ג' 10-15; קור"ב ה' 10).
כל מעשינו ומחשבותינו יבחנו באש. כל הטהור יבריק, וכל הפסול יישרף. על פי הציות והאהבה לאדון כך נתוגמל בעטרות שנשים לרגליו, וכך נשרתו לנצח בממלכתו.
הבה נבחן את ליבנו כעת כדי שלא נתבייש אל מול פניו של המשיח ישוע.
זכור! הפשע לא משתלם.
ב. פירוט העונשים מאלוהים על שומרון ויהודה (פ. 6-3)
3 כִּֽי־הִנֵּ֥ה יְהוָ֖ה יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֑וֹ וְיָרַ֥ד וְדָרַ֖ךְ עַל־בָּמוֹתֵי [בָּ֥מֳתֵי] אָֽרֶץ׃ 4 וְנָמַ֤סּוּ הֶֽהָרִים֙ תַּחְתָּ֔יו וְהָעֲמָקִ֖ים יִתְבַּקָּ֑עוּ כַּדּוֹנַג֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ כְּמַ֖יִם מֻגָּרִ֥ים בְּמוֹרָֽד׃ 5 בְּפֶ֤שַׁע יַֽעֲקֹב֙ כָּל־זֹ֔את וּבְחַטֹּ֖אות בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל מִֽי־פֶ֣שַׁע יַעֲקֹ֗ב הֲלוֹא֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וּמִי֙ בָּמ֣וֹת יְהוּדָ֔ה הֲל֖וֹא יְרוּשָׁלִָֽם׃ 6 וְשַׂמְתִּ֥י שֹׁמְר֛וֹן לְעִ֥י הַשָּׂדֶ֖ה לְמַטָּ֣עֵי כָ֑רֶם וְהִגַּרְתִּ֤י לַגַּי֙ אֲבָנֶ֔יהָ וִיסֹדֶ֖יהָ אֲגַלֶּֽה׃
מיכה אומר שאלוהים החליט לרדת ארצה…
אלוהים יכול היה לומר שהוא מצווה על איתני הטבע להתפרע ולפגוע בישראל ויהודה, אך הוא בחר לתאר את העונש בדרך אישית הרבה יותר.
מדוע?
הפגיעה הייתה אישית נגד אלוהים, חמורה ומתמשכת, ולכן אלוהים מתואר יורד באופן אישי ארצה ובא למשמע את עמו.
מדוע? כי רחובותיה של שומרון יכלו להתחרות בכמות האלילים ועומק עבודת האלילים של תושביהן, עם ערים כמו בבל ושאר בירות עמי הגויים (ירמיה ב' 28, י"א 13).
אם כן, תיאור אלוהים יורד ארצה כדי להעניש בעצמו – הינו ציון לחומרת הריחוק מאלוהים וההפרה הגסה של תנאי הברית עימו.
כתבי הקודש ציינו כבר שאלוהים ירד ארצה כדי להעניש את בני האדם, ועתיד לעשות זאת שוב באחרית הימים.
- מגדל בבל (בראשית י"א 5-8). אנו יודעים את התוצאה.
- המבול בתקופת נוח (בראשית ז 1). אלוהים ציווה על נוח לבוא אל התיבה. הדקדוק מרמז שאלוהים היה עם נוח בתיבה בעת שהמבול השמיד את כל החוטאים מחוץ לתיבה.
- השמדת סדום ועמורה (בראשית י"ח 20-21, י"ט 24).
- השמדת צר המשיח וכל צבאותיו בסיום צרת שבע השנים באחרית הימים. (ישעיה ס"ג 1-6 – מקביל לספר זכריה י"ד 1-15 וכן ספר ההתגלות י"ט 11-16).
בכל המקרים בני האדם הגזימו בבוטות החטאים, ולכן כל המקרים הללו הסתיימו בקטסטרופות שהוכיחו לכל החוטאים והשורדים, שהפשע נגד אלוהים לעולם אינו משתלם.
אלוהים הוא אדון הבריאה. אם אנו חפצי חיי נצח מלאים בשלום, טוהר וקדושה, עלינו להיכנע לו, לאלוהים האוהב והצדיק.
אם כן, מה הייתה התוצאה של 'ירידתו של אלוהים ארצה' עבור שומרון ויהודה?
ההיסטוריה מוכיחה שממלכת ישראל נכנעה לאשורים סופית בשנת 722 לפנה"ס ורבים מבניה הוגלו אשורה.
יהודה הותקפה על ידי אשור בשנת 701 לפנה"ס ורוששה מאוצרותיה. ובשנת 604 עד 586 לפנה"ס הבבלים הגלו את בני יהודה בשלבים ולבסוף הרסו את המקדש ואת יהודה ובזזו את כל אוצרותיה.
שתי הממלכות הובסו על ידי אשור ובבל, וכל אחת הוגלתה לארץ ניכר.
זו היתה התוצאה הקשה בעבור נטישת תנאי הברית עם אלוהים כפי שנכרתה בסיני. זה מה שהעם הוזהר מפניו בספר דברים כ"ח.
הגליה כוללת:
- תבוסה לאויב
- הפסד או הרס כל הרכוש הפרטי והלאומי
- אובדן חיי אדם מסיבי ברמה לאומית
- הרס התא המשפחתי שכן נשים וילדים נלקחו לעבדים ושפחות, ורבים מהאבות נרצחו.
- אובדן הזהות הלאומית – במקרה של עמים אחרים. הדבר לא קרה לעם ישראל רק בגלל נאמנותו של אלוהים לברית עם האבות.
כל מה שעם ישראל אסף וחשב שהרוויח, נלקח שלל. רבים איבדו את חייהם.
הורים את ילדיהם וכו'.
החטא והפשע לא משתלמים. לא משתלם להפר את הברית עם אלוהים
מה הלקח הנלמד?
לא משתלם לסטות מהוראות החיים של בורא עולם.
ההוראות שלו הן הבטחה לחיים, וסטייה מהן תמיד תוביל לכאב וצער.
כל הרווח שיכול להגיע מהדרך הפסולה לבסוף נלקח, ונשארים עם כלום וכאב רב. ההוראות של אלוהים ניתנו לנו כדי שנחיה ובשמחה.
כמו שריחוק מהחום מניב קור וכמו שריחוק מאור מניב חושך, כך ריחוק מקיום מצוות אלוהים באמונה ואהבה, מניב הפסד, כאב, צער ומוות.
הפשע אינו בהכרח רצח או שדידת בנק וגניבה.
הפשע גם כולל בגידה אפילו מחשבתית, חוסר נאמנות במשפחה או בעבודה, שקר בנתינה, רכילות ואף חוסר מוכנות לסלוח.
אין אדם שיכול לברוח מעונש אלוהים.
לכן הדבר החכם זה לשמוע את האזהרה ולחזור בתשובה מיד. כי החטא אינו משתלם.
ג. הסיבה העיקרית לעונש החמור מאלוהים (פ. 7)
7 וְכָל־פְּסִילֶ֣יהָ יֻכַּ֗תּוּ וְכָל־אֶתְנַנֶּ֙יהָ֙ יִשָּׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכָל־עֲצַבֶּ֖יהָ אָשִׂ֣ים שְׁמָמָ֑ה כִּ֠י מֵאֶתְנַ֤ן זוֹנָה֙ קִבָּ֔צָה וְעַד־אֶתְנַ֥ן זוֹנָ֖ה יָשֽׁוּבוּ׃
הפסוק מבהיר שחלק מפשעי ישראל ויהודה היו עבודת אלילים. אנו יודעים זאת לאור הכתוב אודות פעולותיו של המלך אחז שהעלה את בניו באש כקורבן למולך וכו' (מל"ב ט"ז 3-4; דברי-הימים-ב כ"ח 3-4).
מה עוד הפשע כלל?
- שוחד ומרמה מוסדית ושלטונית (פרק ג')
- ניצול החלש. גזל (ב' 1-2)
הרווחים של המלך והשלטון נבעו מפשע, עבודת אלילים וזנות רוחנית ולכן הם לא ייהנו מהרווח הזה לעד.
הרווח הפסול עתיד להילקח מידיהם.
ז"א, אויביהם יביסו אותם, ייקחו את האוצרות הללו שנבעו מאתנן אלילי, וישתמשו באוצרות הללו לרכוש שירותי זנות חומרי ורוחני. מאתנן בא ואל אתנן ישוב…
מבנה המשפט מזכיר את שנאמר לאדם וחווה לאחר חטאם: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב." (בראשית ג' 20). בדרך זו אלוהים מבהיר את חומרת מעשיהם.
חטאם לא רק יפגע בהם, אלא גם בילדיהם ונכדיהם למשך דורות.
מה זה אומר לי ולך?
הפשע לא משתלם!
איך ברכה ברווח שנובע מפשע או מחטא.
לא רק שאנו ניפגע מכך, ההשלכות גם ישפיעו על ילדינו ונכדינו.
זה לא צחוק! אז אנא, אם יש דרך עוצב בך, עצור וחזור בתשובה (מזמור קל"ט 23-24). אל תחשוב שתוכל להימלט ממשפט אלוהים.
אי אפשר להסתתר מעונש אלוהים. כל המבצרים שהיו לאחז נפלו לרגלי אויביו. ( דברי הימים ב' כ"ו 14-15, כ"ז 3-4).
ד. תוצאת העונשים – הספד מר (פ. 8-16)
8 עַל־זֹאת֙ אֶסְפְּדָ֣ה וְאֵילִ֔ילָה אֵילְכָ֥ה שֵׁילָל [שׁוֹלָ֖ל] וְעָר֑וֹם אֶעֱשֶׂ֤ה מִסְפֵּד֙ כַּתַּנִּ֔ים וְאֵ֖בֶל כִּבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃
9 כִּ֥י אֲנוּשָׁ֖ה מַכּוֹתֶ֑יהָ כִּי־בָ֙אָה֙ עַד־יְהוּדָ֔ה נָגַ֛ע עַד־שַׁ֥עַר עַמִּ֖י עַד־יְרוּשָׁלִָֽם׃ 10 בְּגַת֙ אַל־תַּגִּ֔ידוּ בָּכ֖וֹ אַל־תִּבְכּ֑וּ בְּבֵ֣ית לְעַפְרָ֔ה עָפָ֖ר הִתְפַּלָּשְׁתִּי [הִתְפַּלָּֽשִׁי׃] 11 עִבְרִ֥י לָכֶ֛ם יוֹשֶׁ֥בֶת שָׁפִ֖יר עֶרְיָה־בֹ֑שֶׁת לֹ֤א יָֽצְאָה֙ יוֹשֶׁ֣בֶת צַֽאֲנָ֔ן מִסְפַּד֙ בֵּ֣ית הָאֵ֔צֶל יִקַּ֥ח מִכֶּ֖ם עֶמְדָּתֽוֹ׃ 12 כִּֽי־חָ֥לָֽה לְט֖וֹב יוֹשֶׁ֣בֶת מָר֑וֹת כִּֽי־יָ֤רַד רָע֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה לְשַׁ֖עַר יְרוּשָׁלִָֽם׃ 13 רְתֹ֧ם הַמֶּרְכָּבָ֛ה לָרֶ֖כֶשׁ יוֹשֶׁ֣בֶת לָכִ֑ישׁ רֵאשִׁ֨ית חַטָּ֥את הִיא֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן כִּי־בָ֥ךְ נִמְצְא֖וּ פִּשְׁעֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ 14 לָכֵן֙ תִּתְּנִ֣י שִׁלּוּחִ֔ים עַ֖ל מוֹרֶ֣שֶׁת גַּ֑ת בָּתֵּ֤י אַכְזִיב֙ לְאַכְזָ֔ב לְמַלְכֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ 15 עֹ֗ד הַיֹּרֵשׁ֙ אָ֣בִי לָ֔ךְ יוֹשֶׁ֖בֶת מָֽרֵשָׁ֑ה עַד־עֲדֻּלָּ֥ם יָב֖וֹא כְּב֥וֹד יִשְׂרָאֵֽל׃ 16 קָרְחִ֣י וָגֹ֔זִּי עַל־בְּנֵ֖י תַּעֲנוּגָ֑יִךְ הַרְחִ֤בִי קָרְחָתֵךְ֙ כַּנֶּ֔שֶׁר כִּ֥י גָל֖וּ מִמֵּֽךְ׃
שימו לב:
הנביא מיכה החל להתאבל על שומרון וירושלים כבר מרגע קבלת הנבואה, שנים לפני ההתרחשות ולא רק מעת הכיבוש האשורי.
מדוע?
כי לנביא לא היה כל ספק שהנבואה תתגשם. לפיכך בעיני רוחו הוא כבר ראה את התוצאות המחרידות של העונשים. את ריח המוות וההרס. התוצאה של החטא המתמשך היא הספד מר עמוק וקשה.
בעיני רוחו מיכה הנביא כבר שמע את זעקות השבר ואת הבכי של השורדים על מתיהם, שנשמעים כמו יללות של תנים.
בעיני רוחו הוא ראה את תהלוכת המוות של הגולים, יחפים וערומים כל הדרך לאשור ובבל (ישעה כ' 3-4).
בפסוק 10 מיכה פותח בחרוז מקינת דוד על שאול ויהונתן מספר שמואל ב' פרק א'. בדרך זו מיכה מבהיר לכולם שמדובר בקינה, באבל קשה, כבד ולאומי.
אל תספרו לגויים על מכתכם האנושה, כי מדוע שישמחו לאידכם?
פסוק 10 כולו בנוי מחרוזים, משחקי לשון בעלי צליל דומה: בגת אל תגידו, בכו אל תבכו, בבית לעפרה עפר התפלשי…
הנביא מסכם את הפרק בטון של הספד מר, אבל קשה.
הסטייה מהברית עם אלוהים מובילה לאסון, לשואה, להפסד, לצער, כאב וקללה.
שום כוח לא יכול להגן עלינו מעונשו של אלוהים.
הדבר הראוי לעשות זה לחזור בתשובה ולהיכנע לו, ולא לברוח ממנו או להתעלם מהוראותיו.
יישום:
ממרחק היסטורי של כ 2800 שנים, אנו יכולים להעיד שמיכה צדק בכל מילה שאמר. דבר אלוהים אמת ומתגשם בדיוק של 100%.
הבטחת אלוהים מתגשמת. אל תחשבו שדבר אלוהים זול. דבר אלוהים חי כמו שאלוהים חי (יוחנן א 1-3). דבר אלוהים יקום תמיד (ישעיה מ' 8).
כמו שמיכה האמין בכל ליבו שכל מילה של אלוהים היא אמת ותתגשם, כך גם אנו חייבים לאמץ את כתבי הקודש.
דבר אלוהים אינו כולל רק נבואות זעם, אלא גם הבטחות נפלאות לך ולי, ילדי אלוהים הנושעים.
עימדו על דבר אלוהים כי יש בו כוח, חיים, נחמה, עידוד. בדבר אלוהים התרופה לחרדות, ייאוש ודיכאון: "נִמְצְא֤וּ דְבָרֶ֙יךָ֙ וָאֹ֣כְלֵ֔ם וַיְהִ֤י דְבָרֶיךָ [דְבָֽרְךָ֙] לִ֔י לְשָׂשׂ֖וֹן וּלְשִׂמְחַ֣ת לְבָבִ֑י כִּֽי־נִקְרָ֤א שִׁמְךָ֙ עָלַ֔י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י צְבָאֽוֹת" (ירמיה ט"ו 16).
זיכרו את הבטחותיו הנצחיות לנו – הוא עימנו, פועל עבורנו, עונה לתפילותינו…
אז הבה נשמח כרגע על סמך ההבטחות האמתיות והנצחיות הללו.
סיכום:
- אלוהים רואה את כל מעשינו ומחשבותינו, ועל כל אחד מאלה עוד נצטרך לתת דין וחשבון. אנו הנושעים נחשבים לשגרירי המשיח עבור כלל העולם – לכן הוא דורש קודם כל מאיתנו.
האם בסוף כל יום אתה עושה חשבון ובודק על מה להתוודות ולשנות מחר?
- כתבי הקודש מבהירים וההיסטוריה מאשרת שהחטא אינו משתלם.
כל מה שנרוויח בדרך הפסולה עתיד להפוך לקללה לנו ולאהובים הקרובים לנו.
האם הכנסתך באה ביושר? האם יש חטא פתוח בחייך?
- באותה מידה שאלוהים נאמן לדברו לשפוט ולהעניש, הוא נאמן לברך בכל הברכות את ילדיו ההולכים עימו בתמים.
על מנת שלא נבלה את חיינו בהספד, צער וכאב, אלא בביטחון, שלום וסיפוק, הבה נוודא שאיננו סוטים מהברית עם ישוע המשיח – כי הפשע לא משתלם.
ביבליגורפיה:
Gardon, Sh L. Trei-Asar part 2. Tel-Aviv: Galil, 1992.
Kasuto, M. D. Trei Asar (Minor Prophets). Tel-Aviv: Yavneh, 1982.