מיכה: פרק ב' - ישוע המשיח

מיכה הנביא היה בן תקופתם של ישעיה, הושע ועמוס שחיו במאה השמינית לפני הספירה. כל הקורא את דברי הנביאים מבין מיד שהמצב הרוחני של כלל שבטי ישראל היה בכי רע. ישעיה מכנה את בני יהודה כקציני סדום, עם עמורה (א' 10), ומיכה מכנה את ראשי העם כשונאי טוב ואוהבי רע (ג' 1-2).

הנביאים השתמשו במילים בוטות כדי לציין עד כמה קיצוני היה חוסר האמונה באלוהים והסטייה ממצוות הברית בסיני.

בפרק ב', מיכה הנביא מציין את חטאי העם, במיוחד החמדנות החומרית והרוחנית.
הנביא מיכה מעמיד את חוסר הנאמנות של ישראל מול נאמנותו של אלוהים לקיום הבטחותיו. בגלל נאמנות אלוהים לבריתו עם אברהם (ז' 20), מציל אלוהים שארית ודרכה יגשים את כל ההבטחות שנתן לעמו בברית.

הנביא מיכה יודע היטב את זהותו של גואל ישראל, אך מרמז על זהות הגואל ומועד הצלת שארית ישראל דרך משחקי מילים.

הבה נלמד את פרק ב' ונבאר את הכתוב כך שנוכל ליישם את הלקחים בחיינו היום.

חלוקת הפרק:

א. הפרת עשרת הדברות על ידי העם (פ. 1-11)

חמדנות חומרית (פסוקים 1-2)
העונש (פ. 3-5)
חמדנות רוחנית – התשוקה להבטחות מנביאי השקר (פסוקים 6-11)

ב. הגאולה מאלוהים (פסוקים 12-13).

מיכה פרק ב:

¹‏ ה֧וֹי חֹֽשְׁבֵי־אָ֛וֶן וּפֹ֥עֲלֵי רָ֖ע עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם בְּא֤וֹר הַבֹּ֨קֶר֙ יַעֲשׂ֔וּהָ כִּ֥י יֶשׁ־לְאֵ֖ל יָדָֽם׃ ^‎²‏ וְחָמְד֤וּ שָׂדוֹת֙ וְגָזָ֔לוּ וּבָתִּ֖ים וְנָשָׂ֑אוּ וְעָֽשְׁקוּ֙ גֶּ֣בֶר וּבֵית֔וֹ וְאִ֖ישׁ וְנַחֲלָתֽוֹ׃

^‎³‏ לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י חֹשֵׁ֛ב עַל־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה הַזֹּ֖את רָעָ֑ה אֲ֠שֶׁר לֹֽא־תָמִ֨ישׁוּ מִשָּׁ֜ם צַוְּארֹֽתֵיכֶ֗ם וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ רוֹמָ֔ה כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא׃ ^‎⁴‏ בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִשָּׂ֧א עֲלֵיכֶ֣ם מָשָׁ֗ל וְנָהָ֨ה נְהִ֤י נִֽהְיָה֙ אָמַר֙ שָׁד֣וֹד נְשַׁדֻּ֔נוּ חֵ֥לֶק עַמִּ֖י יָמִ֑יר אֵ֚יךְ יָמִ֣ישׁ לִ֔י לְשׁוֹבֵ֥ב שָׂדֵ֖ינוּ יְחַלֵּֽק׃ ^‎⁵‏ לָכֵן֙ לֹֽא־יִֽהְיֶ֣ה לְךָ֔ מַשְׁלִ֥יךְ חֶ֖בֶל בְּגוֹרָ֑ל בִּקְהַ֖ל יְהוָֽה׃

^‎⁶‏ אַל־תַּטִּ֖פוּ יַטִּיפ֑וּן לֹֽא־יַטִּ֣פוּ לָאֵ֔לֶּה לֹ֥א יִסַּ֖ג כְּלִמּֽוֹת׃ ^‎⁷‏ הֶאָמ֣וּר בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב הֲקָצַר֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה אִם־אֵ֖לֶּה מַעֲלָלָ֑יו הֲל֤וֹא דְבָרַ֨י יֵיטִ֔יבוּ עִ֖ם הַיָּשָׁ֥ר הוֹלֵֽךְ׃ ^‎⁸‏ וְאֶתְמ֗וּל עַמִּי֙ לְאוֹיֵ֣ב יְקוֹמֵ֔ם מִמּ֣וּל שַׂלְמָ֔ה אֶ֖דֶר תַּפְשִׁט֑וּן מֵעֹבְרִ֣ים בֶּ֔טַח שׁוּבֵ֖י מִלְחָמָֽה׃ ^‎⁹‏ נְשֵׁ֤י עַמִּי֙ תְּגָ֣רְשׁ֔וּן מִבֵּ֖ית תַּֽעֲנֻגֶ֑יהָ מֵעַל֙ עֹֽלָלֶ֔יהָ תִּקְח֥וּ הֲדָרִ֖י לְעוֹלָֽם׃ ^‎¹⁰‏ ק֣וּמוּ וּלְכ֔וּ כִּ֥י לֹא־זֹ֖את הַמְּנוּחָ֑ה בַּעֲב֥וּר טָמְאָ֛ה תְּחַבֵּ֖ל וְחֶ֥בֶל נִמְרָֽץ׃ ^‎¹¹‏ לוּ־אִ֞ישׁ הֹלֵ֥ךְ ר֙וּחַ֙ וָשֶׁ֣קֶר כִּזֵּ֔ב אַטִּ֣ף לְךָ֔ לַיַּ֖יִן וְלַשֵּׁכָ֑ר וְהָיָ֥ה מַטִּ֖יף הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃

^‎¹²‏ אָסֹ֨ף אֶאֱסֹ֜ף יַעֲקֹ֣ב כֻּלָּ֗ךְ קַבֵּ֤ץ אֲקַבֵּץ֙ שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥חַד אֲשִׂימֶ֖נּוּ כְּצֹ֣אן בָּצְרָ֑ה כְּעֵ֙דֶר֙ בְּת֣וֹךְ הַדָּֽבְר֔וֹ תְּהִימֶ֖נָה מֵאָדָֽם׃ ^‎¹³‏ עָלָ֤ה הַפֹּרֵץ֙ לִפְנֵיהֶ֔ם פָּֽרְצוּ֙ וַֽיַּעֲבֹ֔רוּ שַׁ֖עַר וַיֵּ֣צְאוּ ב֑וֹ וַיַּעֲבֹ֤ר מַלְכָּם֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיהוָ֖ה בְּרֹאשָֽׁם׃

א. הפרת עשרת הדברות על ידי העם (פ. 1-11)

חמדנות חומרית (פסוקים 1-2)

אלוהים ציין את חטא החמדנות כיוון שמדובר בעבירה של אחת ממצוות הברית בסיני, עבירה על הדיבר העשירי. עבירה זו כוללת ומסכמת בתוכה את העבירות הקודמות.
החמדנות ברמה לאומית מעידה על חוסר אהבת אדם, שהיא המצווה השנייה בחשיבותה לאחר אהבת אלוהים. וכפי שידוע, מי ששונא את האחר, אינו אוהב את אלוהים (מתי כ"ב 34-40).

מהי חמדנות?

חמדנות היא החשק והתאווה לדבר שאינו שלך או שאינך יכול להשיגו (מילון אבן שושן).

מה מסתתר מאחורי חטא החמדנות?

תאווה
קנאה
חוסר ריסון עצמי
חוסר הסתפקות במה שאלוהים העניק לך
חוסר אהבה כלפי האחר

הנביא אינו מתייחס לאדם אחד או שניים שנפלו בחטא החמדנות, אלא לשכבה משמעותית במשפחת עם ישראל שאינם מסתפקים במה שאלוהים קבע לחייהם, אלא חושקים לקחת ולשייך לעצמם את מה שאלוהים העניק לאחר.

אילו היה מדובר רק במחשבה, כי אז זה היה גם כן חטא, אך מוגבל.

הבעיה היא שהתאווה הזו לא הוגבלה למחשבות בלבד אלא התפרצה בכל עוצמתה בחיי כל מי שיכול היה להוציא לפועל את זממו.

מדוע הנביא אומר שפועלי האוון יעשו את חטא החמדנות באור הבוקר?

כדי להדגיש שהרשעה ממלאת את ליבם ומחשבתם 24/7.

בספר משלי בפרק ד' 16-19 מתוארים הרשעים כאנשים שלא מסוגלים להירדם עד שתוכנית הרשע שלהם תושלם. וכך לאחר שהגו בה לאורך כל הלילה, הם מוציאים לאור את הרשעה בתחילת היום, באור הבוקר.

מדוע רבים נתנו חופש לתאוותם?
כי הם יכלו לעשות זאת.

מה אמור היה לעצור את אותם אנשים מלבצע את תכניתם הקלוקלת? יראת יהוה.

ומכיוון שלא היתה בהם יראת יהוה, לא נשאר כל מעצור בין המחשבה ליישום התאווה.

וכך, כל מי שהיה בידו הכוח לספק את תאוותו על ידי ניצול החלש וגזלה מאחר, עשה זאת ביד רמה.

דוגמא לחמדנות ולתוצאתה: (מלכים-א פרק כ"א)

המלך אחאב חשק בכרם היפה של נבות והתעצב מאוד כאשר נבות סרב למכור לו את הכרם, או להחליפו בכרם אחר. אחאב המלך נכנע לשכנועיה של איזבל אישתו הרשעה עובדת האלילים, ופעל בדיוק כפי שהיו פועלים מלכים עובדי אלילים. למלך יש כוח ולכן המלך לוקח את כל מה שהוא חושק בו (ראה משפט המלך, שמואל-א ח' 11-22).

מדוע?

כי המלך אחאב יכול ואין מי שיאמר לו שאסור לו.
כי המלך אחאב אינו ירא את יהוה.

חישבו לרגע עד כמה המקרה של אחאב וכרם נבות כואב ומחריד.

מה כבר היה חסר למלך אחאב?

מדוע שיסכים לרצוח את נבות כדי לגזול את כרמו?

חוסר יראת יהוה!
אי הודיה לאלוהים על מה שהפקיד בידו.
אי הסתפקות במה שאלוהים בחר לתת לו.
חוסר אהבת רעך, כי אילו היה אוהב את נתיניו, לא היה גוזל את כרם נבות.

האם הדוגמא של אחאב נחשבת לקיצונית ונדירה? ממש לא.

ראו מה כותב מיכה הנביא בפסוק 2:

"…וְחָמְד֤וּ שָׂדוֹת֙ וְגָזָ֔לוּ וּבָתִּ֖ים וְנָשָׂ֑אוּ וְעָֽשְׁקוּ֙ גֶּ֣בֶר וּבֵית֔וֹ וְאִ֖ישׁ וְנַחֲלָתֽוֹ."

במקום בו אין יראת אלוהים – אין מנגנון שמרסן את הפשע וכך כולם סובלים.

חברה בה כל מי שיכול לחמוד חומד, היא חברה בה תוחלת החיים נמוכה.

זו חברה בה נקמה ושפיכת דם הם חלק מחיי היומיום. זו חברה שאינה אוהבת.

מעשים שכאלו אינם מאפשרים לאותה חברה או עם ליהנות משלום, ביטחון ושלווה.

ומה היה סופם של איזבל ואחאב?

אלוהים הענישם במוות בזוי (מל"ב ט 30-37; מל"א כ"ב 29-38).

האם אלוהים צדיק יכול לשתוק לאורך זמן נוכח הפשעים המתועבים הללו שנעשים בידי עם בחירתו? האם אלוהים יכול להתעלם מסטייה מתנאי הברית לאורך זמן? לא!

תיאור העונש מאלוהים מפורט בפסוקים 3-5.

‏³ לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י חֹשֵׁ֛ב עַל־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה הַזֹּ֖את רָעָ֑ה אֲ֠שֶׁר לֹֽא־תָמִ֨ישׁוּ מִשָּׁ֜ם צַוְּארֹֽתֵיכֶ֗ם וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ רוֹמָ֔ה כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא׃ ^‎⁴‏ בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִשָּׂ֧א עֲלֵיכֶ֣ם מָשָׁ֗ל וְנָהָ֨ה נְהִ֤י נִֽהְיָה֙ אָמַר֙ שָׁד֣וֹד נְשַׁדֻּ֔נוּ חֵ֥לֶק עַמִּ֖י יָמִ֑יר אֵ֚יךְ יָמִ֣ישׁ לִ֔י לְשׁוֹבֵ֥ב שָׂדֵ֖ינוּ יְחַלֵּֽק׃ ^‎⁵‏ לָכֵן֙ לֹֽא־יִֽהְיֶ֣ה לְךָ֔ מַשְׁלִ֥יךְ חֶ֖בֶל בְּגוֹרָ֑ל בִּקְהַ֖ל יְהוָֽה׃

אלוהים מבהיר לעמו דרך מיכה הנביא שהחמדנות לא משתלמת.

מה שפושעים עושים לאחרים עתיד אלוהים לעשות להם.

מכנים זאת – עין תחת עין וזהו משפט הצדק של אלוהים.

מכיוון שהחמדנים חושבים רעה על אחרים ומתכננים לקחת להם את רכושם, בסיס מחייתם ואוצר עיניהם (משפחתם), אלוהים יעשה להם את אותו הדבר – ייקח מהם את מה שנמצא בידם.

הרעה שאלוהים יביא עליהם תהיה קשה ותפגע בהם ובקרובים אליהם.

מה עוד כוללת הרעה של אלוהים על החמדנים? פסוקים 4-5:

^‎⁴‏ בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִשָּׂ֧א עֲלֵיכֶ֣ם מָשָׁ֗ל וְנָהָ֨ה נְהִ֤י נִֽהְיָה֙ אָמַר֙ שָׁד֣וֹד נְשַׁדֻּ֔נוּ חֵ֥לֶק עַמִּ֖י יָמִ֑יר אֵ֚יךְ יָמִ֣ישׁ לִ֔י לְשׁוֹבֵ֥ב שָׂדֵ֖ינוּ יְחַלֵּֽק׃ ^‎⁵‏ לָכֵן֙ לֹֽא־יִֽהְיֶ֣ה לְךָ֔ מַשְׁלִ֥יךְ חֶ֖בֶל בְּגוֹרָ֑ל בִּקְהַ֖ל יְהוָֽה׃

מילון מושגים: (פסוקים 4-5)

בַּיּ֨וֹם הַהוּא: ביום המשפט בו אלוהים יממש את העונש עליהם.

יִשָּׂ֧א עֲלֵיכֶ֣ם מָשָׁ֗ל: ישירו עליכם שיר קינה, שיר אבל.

וְנָהָה נְהִ֤י נִֽהְיָה: שני שמות נרדפים הבאים זה אחר זה לשם חיזוק – הוא יאמר קינה עצובה.

חֵ֥לֶק עַמִּ֖י יָמִ֑יר: האויב שאלוהים ישלח עתיד להחליף את חלק עמי, את נחלתו, בארץ אחרת. כלומר, יגרש אותו מנחלתו (מהחלק שאלוהים נתן לעמו) ויעבירו לארץ אחרת.[1]

אֵ֚יךְ יָמִ֣ישׁ לִ֔י: איך האויב ירחיק אותי מנחלתי…

לְשׁוֹבֵ֥ב שָׂדֵ֖ינוּ יְחַלֵּֽק: לעם שובב ופורע מוסר, יחלק את שדותינו הטובים…

לָכֵן֙ לֹֽא־יִֽהְיֶ֣ה לְךָ֔ מַשְׁלִ֥יךְ חֶ֖בֶל בְּגוֹרָ֑ל בִּקְהַ֖ל יְהוָֽה׃ לא יישאר לך צאצא, בן משפחה שיזכה לקבל חלק בנחלה – ירושה.

ומתי קרה הדבר?

ההתגשמות המידית התרחשה עבור ממלכת ישראל בעת התבוסה לאשור וההגליה שהתרחשה בשנת 722 לפנה"ס.

ההתגשמות לגבי יהודה התרחשה בשלבים כאשר פלשו צבאות ארם וישראל על יהודה וכבשו חלק ניכר משטחה בשנת 734 לפנה"ס. בשנת 701 מלך אשור עבר ביהודה ודילל את משאביה. משנת 604 לפנה"ס מלך בבל שלט על יהודה, דילל את משאביה ובשלבים עד 586 לפנה"ס שרף את ירושלים והחריב את בית המקדש והגלה את שארית תושביה.

ומה התוצאה – כל מה שחמדו אצילי ועשירי יהודה נלקח מהם ומבניהם.

אותם חמדנים נלקחו בראשונה לגלות ולא זכו לחזור לארץ הנחלה וליהנות ממה שגזלו מאחרים.
אלוהים פעל בצדק – עין תחת עין כלפי חסרי יראת האלוהים, שברגל גסה הפרו את מצוות הברית ופגעו בבני עמם. מה שניתן כאזהרה בספר דברים כ"ח הפך למציאות.

אילו לקחים אני למד על החמדנות מפסוקים 1-5?

גם נושעים חומדים, אך בגלל נוכחות רוח הקודש בתוכם, חטא החמדנות מסתיים בדרך כלל במהירות, בשלב המחשבה ובהתוודות על אותו החטא.

ואם אתה מכנה עצמך נושע וליבך עסוק במחשבות אוון לאורך כל היום, ובמחשבות אלו אתה מוצא סיפוק, אז בדוק שוב את ליבך ואת אמיתות ישועתך.

אהבת אלוהים כנה, ואהבת הזולת אינה מאפשרת לנושע לדגור לאורך זמן על חטא החמדנות, או על כל חטא שהוא.

מדוע?

כי אתה ירא אלוהים ורוח הקודש שוכן בגופך. זרעי פרי הרוח נמצאים בנפשך והם מתנגדים לפיתוח ויישום של מחשבות זימה, תאווה ומעשי חטא (קור"א ג' 16-17; אפסיים א' 13-14; אל הגלטים ה' 22-23).
כי יש לך את ההבטחה שאתה יכול לפנות לאלוהים כאבא ולבקש את מה שאתה צריך כדי לחיות ולשרת את אלוהים על פי רצונו (תהלים ל"ז 3-5; אל הרומים ח' 15; אל הגלטים ד' 6).
אין לך כל סיבה לחמוד דבר שאינו שלך. כי…

יש לך כנושע את ההבטחה שמנת חלקך היא אלוהים – והמשמעות היא שיש לך כנושע את הכל שאתה צריך לחיים המפארים את אלוהים בכל רגע.

אדם ירא אלוהים שמח בחלקו והמחשבה על חמדנות מציקה לו.
אין דבר גדול וטוב יותר מאשר חלק באלוהים = חיי נצח עם אלוהים (מזמור ט"ז 5-6 ; ע"ג 26; איכה ג' 24; במדבר י"ח 20; דברים לב 9; להם אין חלק באלוהים, ראה פסוק 5: יהושוע כ"ב 25,27.)

כירא אלוהים אתה קורא בכתבי הקודש והם מזהירים מחטא החמדנות ושאר חטאים. הקריאה בדבר אלוהים חושפת אותך לביקורת ותוכחת אלוהים.
יישומה כמוה כשטיפת לכלוך החטא ממוחך (אל האפסים ה' 26-27).

מה עוד עוזר לנו להתרחק מחמדנות ושאר חטאים ולהסירם ממוחנו בשלב מוקדם?

לאמץ את דברי שאול השליח כפי שכתבם לקהילה בקולוסה פרק ג' 1-10:

¹ לָכֵן אִם הוּקַמְתֶּם עִם הַמָּשִׁיחַ, שַׁאֲפוּ לַדְּבָרִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה, אֲשֶׁר שָׁם הַמָּשִׁיחַ יוֹשֵׁב לִימִין אֱלֹהִים. ^‎²‏ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה יֶהְגֶּה לְבַבְכֶם, לֹא בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; ^‎³‏ כִּי מַתֶּם וְחַיֵּיכֶם צְפוּנִים עִם הַמָּשִׁיחַ בֵּאלֹהִים. ^‎⁴‏ כַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶה הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הוּא חַיֵּינוּ, אָז גַּם אַתֶּם תִּגָּלוּ עִמּוֹ בַּהֲדַר כָּבוֹד.

‎⁵‏ עַל כֵּן מוֹתְתוּ אֶת הָאֵיבָרִים הַשַּׁיָּכִים לָאָרֶץ, אֶת הַזְּנוּת וְהַטֻּמְאָה וְהַזִּמָּה וְהַתַּאֲוָה הַרָעָה, וְאֶת הַחַמְדָנוּת שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא עֲבוֹדַת אֱלִילִים; ^‎⁶‏ כִּי בִּגְלַל אֵלֶּה בָּא חֲרוֹן אֱלֹהִים [עַל בְּנֵי הַמֶּרִי]. ^‎⁷‏ בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ גַּם אַתֶּם הִתְהַלַּכְתֶּם בֶּעָבָר, כַּאֲשֶׁר חֲיִיתֶם בָּהֶם. ^‎⁸‏ אֲבָל כָּעֵת הָסִירוּ גַּם אַתֶּם אֶת כָּל אֵלֶּה: אֶת הָרֹגֶז וְהַכַּעַס וְאֶת הָרֶשַׁע וְהַגִּדּוּף וְאֶת נִבּוּל הַפֶּה. ^‎⁹‏ אַל תְּשַׁקְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ, שֶׁכֵּן פְּשַׁטְתֶּם אֶת הָאָדָם הַיָּשָׁן עִם מַעֲשָׂיו ^‎¹⁰‏ וּלְבַשְׁתֶּם אֶת הָאָדָם הֶחָדָשׁ, הַהוֹלֵךְ וּמִתְחַדֵּשׁ בְּדַעַת לְפִי צֶלֶם בּוֹרְאוֹ.

מה עוזר לנו להסיר את החמדנות מחיינו?

להתמקד בדברים אשר למעלה, אשר שם המשיח יושב לימין האלוהים. מדוע?

שם נשמע את דבר האהבה של אלוהים.

שם נשמע את תכניתו המושלמת של אלוהים

שם נשמע את תכנית האחרית והתקווה של אלוהים עבורנו.

שם נשמע את התכלית לכל דבר שאלוהים מספק לנו

כי שם נשמע ונבין שאלוהים כבר סיפק לנו את כל צרכינו לחיים המפארים אותו.

כי אז, נפסיק לחמוד ונחטא פחות. הרבה פחות.

אחים ואחיות.

זיכרו מה אמר מיכה הנביא לבני ישראל.

מה שחמדתם יילקח מכם! ואכן, את הכל לקחו האויבים שכבשו אותם והיגלו אותם.

לכן:

מה שתחמוד או תחמדי מאחר, יהיה לקללה בחיים שלך.

מה שאלוהים ייתן לך, יהיה לברכה, סיפוק ויישאר בידך.

מסקנה – אל תחמוד/י. בקש/י מיהוה על פי רצונו ותקבל/' (תהילים ל"ז 3-4).

למד לשמוח מהעובדה שיש לך חלק באלוהים, וראה מה יעשה אלוהים לך.

אהבה משיחית גורמת לנו לשמוח בשמחתם ואושרם של אחרים.

חמדנות אינה ביטוי של אהבה אלא של קנאה ושנאה. ולנו אין חלק בה.

לאור הכתוב באיגרת אל הקולוסים ג' 5, החמדנות אינה אלא עבודת אלילים.

מדוע?

כמו שהחומד אינו מסתפק במה שאלוהים נותן לו במישור החומרי, כך החומד אינו מסתפק במה שאלוהים נותן לו במישור הרוחני.

לראיה, בני ישראל לא הסתפקו בדבר אלוהים להדרכת חיים, לתיקון ולהנחיה, אלא בקשו והשתוקקו להבטחות השקר של נביאי השקר כדי לספק את תאוותם. כמה כואב לדעת שכך גם עושים משיחיים רבים בימינו. על כך בפסוקים 6-11.

חמדנות רוחנית – התשוקה להבטחות מנביאי השקר (פסוקים 6-11)

^‎⁶‏ אַל־תַּטִּ֖פוּ יַטִּיפ֑וּן לֹֽא־יַטִּ֣פוּ לָאֵ֔לֶּה לֹ֥א יִסַּ֖ג כְּלִמּֽוֹת׃ ^‎⁷‏ הֶאָמ֣וּר בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב? הֲקָצַר֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה? אִם־אֵ֖לֶּה מַעֲלָלָ֑יו? הֲל֤וֹא דְבָרַ֨י יֵיטִ֔יבוּ עִ֖ם הַיָּשָׁ֥ר הוֹלֵֽךְ: ^‎⁸‏ וְאֶתְמ֗וּל עַמִּי֙ לְאוֹיֵ֣ב יְקוֹמֵ֔ם מִמּ֣וּל שַׂלְמָ֔ה אֶ֖דֶר תַּפְשִׁט֑וּן מֵעֹבְרִ֣ים בֶּ֔טַח שׁוּבֵ֖י מִלְחָמָֽה׃ ^‎⁹‏ נְשֵׁ֤י עַמִּי֙ תְּגָ֣רְשׁ֔וּן מִבֵּ֖ית תַּֽעֲנֻגֶ֑יהָ מֵעַל֙ עֹֽלָלֶ֔יהָ תִּקְח֥וּ הֲדָרִ֖י לְעוֹלָֽם׃ ^‎¹⁰‏ ק֣וּמוּ וּלְכ֔וּ כִּ֥י לֹא־זֹ֖את הַמְּנוּחָ֑ה בַּעֲב֥וּר טָמְאָ֛ה תְּחַבֵּ֖ל וְחֶ֥בֶל נִמְרָֽץ׃ ^‎¹¹‏ לוּ־אִ֞ישׁ הֹלֵ֥ךְ ר֙וּחַ֙ וָשֶׁ֣קֶר כִּזֵּ֔ב, אַטִּ֣ף לְךָ֔ לַיַּ֖יִן וְלַשֵּׁכָ֑ר וְהָיָ֥ה מַטִּ֖יף הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃

⁶ “Do not preach”—thus they preach—“one should not preach of such things; disgrace will not overtake us.” Should this be said, O house of Jacob? Has the LORD grown impatient? Are these his deeds? Do not my words do good to him who walks uprightly? ⁸But lately my people have risen up as an enemy; you strip the rich robe from those who pass by trustingly with no thought of war. ⁹The women of my people you drive out from their delightful houses; from their young children you take away my splendor forever. ¹⁰Arise and go, for this is no place to rest, because of uncleanness that destroys with a grievous destruction. ¹¹ If a man should go about and utter wind and lies, saying, “I will preach to you of wine and strong drink,” he would be the preacher for this people!

מפאת קושי העברית המקראית, הנה התרגום לעברית קלה יותר.

⁶"אל תטיפו!", הם מטיפים. (העם אומר לנביאים לחדול מהטפה, מדברי הנבואה)

לא תטיפו כאלה דברים, (העם מתרה בנביאים לבל ימשיכו לנבא זעם וכלימה על העם). אך הנביאים ימשיכו להטיף את דברי העונש ולא יסתמו את פיהם נוכח דברי הכלימה והגידופים של העם. אפשרות נוספת: לא יוסג כלימות = העם טוען שדברי התוכחה לא יתגשמו [מיכה ג' 11]). ראה יחזקאל כ"א 2,7; עמוס ז 16; ישעיה ל 10.

⁷ אימרו בית יעקב: האם יהוה חסר סבלנות?

האם כך יהוה נוהג לעשות? (האם אלוהים מטיל זעם ללא הצדק בגלל חימה בלתי נשלטת?)

הרי דבריי מטיבים עם מי שנוהג ביושר. (ראה תהילים קכ"ה: היטיבה יהוה לטובים ולישרים בליבותם…)

⁸זה שנחשב אתמול לעמי קם נגדי כאויב.

מִמּ֣וּל שַׂלְמָ֔ה אֶ֖דֶר תַּפְשִׁט֑וּן מֵעֹבְרִ֣ים בֶּ֔טַח שׁוּבֵ֖י מִלְחָמָֽה: אתם שודדים אנשים העוברים בטח בדרכם, אנשי שלום, מפשיטים אותם מבגדיהם ומציגים אותם כאילו שבו עתה מהמלחמה.

‏‏⁹אתם מתנפלים על בתי עמי, הכוונה לאיכרים העניים החייבים כסף לנושיהם האצילים. וכאשר אלו לא משלמים בזמן, אתם מגרשים את הנשים מביתן, לוקחים להם את הבתים, ואת הנשים אתם מוכרים לשפחות בחוב בעליהן. כך אותם חומדים וגזלנים מפרידים בין האימהות לבני תענוגיהן – ילדיהן האהובים.

גם על עוללים לא תחוס עיניכם, כי תגזלו מהם את ההדר שאלוהים נתן להם – את אימם. (משלי י"ז 6; מל"ב ד' 1).

¹⁰‏ לכו מפה אל הגלות. בארץ הזו אתם לא תזכו לנוח.

כי טמאתם את הארץ בפשעיכם, הארץ תקיא אתכם ותחבל בכם, והכיליון יהיה חזק וקשה (מל"א ב' 8).

¹¹‏ אם איש שקרן ורמאי היה משקר לכם, ומטיף לכם לחיי תענוגות, איש כזה הייתם מקבלים כנביא.

טענותיו של אלוהים על עמו קשים ביותר.

העם דוחה את נבואות האזהרה והזעם מפי נביאי האמת ואף מנסה לסתום את פיותיהם. רבים מהנביאים עונו, הוכו ונודו… (דברי הימים-ב יח 23-27; ירמיה ל"ז…)

העם לא רוצה לשמוע את האמת המגיעה להם אלא חושק בהבטחות נביאי השקר המבטיחים להם טובות שאינן מגיעות להן – שקרים.

העם מעז לומר לנביאי יהוה שדבריהם שקר ונבואותיהם לא יתגשמו.

מסיבה זו החמדנות יכולה להיחשב ולהיקרא עבודת אלילים.

מנגד אלוהים אומר:

האם נבואות הזעם באות לחינם ולא בצדק? האם אלוהים מנבא עונש מתוך חוסר ריסון עצמי?

האם כך אתם מכירים את אלוהים לאורך ההיסטוריה?

הרי כל ההיסטוריה מעידה שאלוהים עושה רק טוב לאלו ההולכים בדרכו.

העונש עליכם לגמרי מוצדק:

חמדנותכם לא יודעת גבול. אין מעצור לתאוותכם.

החמדנות לכם אינה מוגבלת לחומרי אלא גם לרוחני.

והנה, למי אתם כן מוכנים לשמוע?

לנביאי שקר שמבטיחים לכם עתיד ורוד, הצלחה וברכה – שלא מגיעים לכם… ורק את זה אתם רוצים לשמוע.
אתם דוחים את מה ששייך לכם ומגיע לכם, וחושקים רק בנוח והטוב שלא מגיע לכם.

הנביא ירמיה הקדיש לנושא הזה פסוקים רבים, ועיקרם כתוב בירמיה כ"ג:[2] אין לכם כל רצון לשמוע את אלוהים. אין לכם כל רצון לשמוע ביקורת ולשנות דרכיכם.

כל מה שאתם רוצים לשמוע זה נבואות שקר ודברי שקר כאישור למעשיכם הרעים.

מסיבות אלו, אתם עתידים ליפול ביד אויביכם שיבזזו את כל שברשותכם ויסירו אתכם מן הנחלה הזו.

ההתנהגות שלכם אינה המנוחה שתכננתי בארץ הנחלה.
מכיוון שטימאתם את הנחלה, לא תזכו לשבת בה במנוחה.

מסקנה: השקט והשלום בנחלת אלוהים הם תוצאה של יראת אלוהים המתבטאת בחיים על פי רצון אלוהים. הדבר נכון ברמה הלאומית, הקהילתית והמשפחתית.

אוקי, אז מה הפתרון?

האם עם ישראל יצליח בכוחות עצמו להתעלות על תאוותיו ולפתור את הבעיות?

האם גאולת עם ישראל תבוא מעם ישראל עצמו?

איך הצרה הזו תיפתר? איך יבוא השלום והמנוחה לנחלת אלוהים?

התשובה בפסוקים 12-13.

ב. הגאולה מאלוהים (פסוקים 12-13).

שני הפסוקים הללו ניתנים לנו ככתבי חידה, אך פסוקים אחרים בכתבי הקודש עוזרים לנו להבין מתי הנבואה תתגשם, מה עתיד לקרות לשארית עם ישראל באותה עת, ויותר מכך גם את הזהות הברורה של גואל ישראל.

מיכה הנביא מציין שלוש פעמים לאורך ספרו את הצלת עם ישראל. כל התיאורים תואמים לנבואות אחרית הימים – הסמוכות לחזרתו של המשיח ארצה להציל את שארית ישראל, ולהקים את ממלכתו הארצית (ב' 12-13; ד' 1-7; ז' 8-20).

מיכה מסיים את ספרו באומרו שגאולת שארית ישראל נעשית לא בגלל צדקת עם ישראל והצלחתם במילוי מצוות אלוהים, אלא רק בגלל נאמנותו של אלוהים להבטחות שנתן בברית לאברהם.

כעת נבאר את פסוקים 12-13:

בפסוק 12 מיכה מציין שאלוהים עתיד לאסוף ולקבץ את שארית ישראל.

מה הבינו בני זמנו של מיכה?

מכיוון שכל עם ישראל בעת ההיא שכן בנחלתו, יוצא שהם נדרשו להבין שתבוא עליהם גלות כפי שנאמר בפרק א' 11, 16, ופרק ב' 4.
מאותה גלות תישאר שארית שאותה אלוהים ישיב לנחלה המובטחת ורק אותם יושיע.

לפיכך, פסוקים 12-13 מהווים נבואת הצלה לשארית ישראל.

השאלה הגדולה היא:

האם אלוהים התכוון לאירוע שיתרחש באותה תקופה או באחרית הימים?

למרות שעם ישראל יצא לגלות לאשור ולבבל, ושארית אכן חזרה ארצה במאה החמישית לפני הספירה, אותה שארית לא חזרה כולה בתשובה ואינה הולכת באמונה אחרי מלכה וגואלה (ראה ספרי חגי, זכריה, עזרא ונחמיה).

לאחר חורבן בית שני נלקחו רבים לגלות (ראה את דברי האדון ישוע בבשורת מתי כ"ג, לוקס י"ט 41-44).

עד ימינו כמעט חצי מכלל עם ישראל חיי בגלות.

גם לאחר ששארית ישראל חזרה מהגלות לארץ ישראל ומדינת ישראל קמה, כפי שניבא יחזקאל הנביא, העם עדיין דוחה את הגואל ישוע ואינו נושע.

החלק השלישי והאחרון בנבואתו של יחזקאל בפרק ל"ז מתייחס לישועת עם ישראל ושלב זה עדיין לא התגשם.

לכן, נבואת מיכה בפסוקים 12-13 תואמת באופן מושלם לאירועים העתידים להתרחש במהלך צרת יעקב באחרית הימים.

במהלך צרת יעקב, יותר נכון לומר, באמצע הצרה, שארית עם ישראל תברח אל ההרים במדבר מזעמו של צר המשיח (מתי כ"ד 15-29).

אלוהים יאסוף ויקבץ את השארית בבצרה – באדום (ישעיה ס"ג 1-6).

שימו לב שגם מיכה הנביא משתמש במילה "בָּצְרָה" בפסוק 12.

בעודם במנוסה במדבר, ישמור עליהם אלוהים ויכלכלם כך שלא יחסר להם דבר. כמו שאלוהים כלכל את עמו במדבר ביציאת מצרים, כך יכלכלם בשהייתם במדבר שלוש וחצי שנים (התגלות י"ב 6).

עם ישראל יידמה לצאן הנשמר במכלאה. "כְּעֵ֙דֶר֙ בְּת֣וֹךְ הַדָּֽבְר֔וֹ."[3]

למה הכוונה במילים תְּהִימֶ֖נָה מֵאָדָֽם?

המילה תהימנה (שורש – הום) מתארת שיח רב של קהל רב. ראה רות א' 19: ‏וַתֵּלַ֣כְנָה שְׁתֵּיהֶ֔ם עַד־בֹּאָ֖נָה בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיְהִ֗י כְּבֹאָ֙נָה֙ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַתֵּהֹ֤ם כָּל־הָעִיר֙ עֲלֵיהֶ֔ן וַתֹּאמַ֖רְנָה הֲזֹ֥את נָעֳמִֽי?

אם כן, משמעות המשפט היא שאלוהים יאסוף ויקבץ את שארית עם ישראל במקום מוגן, כמו צאן במכלא, ושם שארית עם ישראל ידברו ויתפלאו…

על מה?

הנביא הושע ב' 16 וירמיה ל"א 2 מפרטים מה יתרחש בלב שארית עם ישראל במהלך שהייתם במדבר מאמצע תקופת הצרה. הפסוקים מציינים שרוח אלוהים יפעל בהם. הפסוקים מרמזים שההמיה בתוך שארית ישראל תהיה בנושא חזרתם בתשובה והכנת ליבם לפגוש את הגואל שבעבר דחו.

כמו ששאול השליח הלך לערב (שממה, מדבר) למשך שלוש שנים לאחר שפגש את האדון ישוע בדרך לדמשק, כדי להפנים את האמת שישוע הוא משיח ישראל, כך עתיד להתרחש לשארית עם ישראל בבצרה באחרית הימים.

אם כן, ההמיה אינה מתארת את התמרמרות שארית עם ישראל נגד אלוהים, אלא את החזרה בתשובה, את החרטה על דחיית ישוע, וההתרגשות לקראת המפגש עימו.

בסיום צרת יעקב יחזור המשיח ישוע, הלא הוא צאצא מפרץ אשר משבט יהודה (בראשית ל"ח 29), כדי להשמיד את אויבי ישראל ולשחרר את שארית עמו מכלאם – מחבואם בהרי מדבר אדום.

מיכה הנביא מרמז אודות זהותו של הגואל בכך שחוזר פעמיים על השורש פ.ר.ץ, הלא הוא צאצאו של יהודה שממנו בא המשיח (רות ד' 18).

ההצלה של שארית עם ישראל ושאר הנאמנים לישוע מקרב העמים יהיה אירוע כלל עולמי.

המשיח ישוע יחזור כמלך ואדון ולא כשה העומד לטבחה (ישעיה ס"ג 1-6; זכריה י"ב-י"ד; מתי כ"ד 29-31; התגלות י"ט 11 ואילך).

האדון ישוע ישמיד את כלל אויביו בעולם ויוביל את שארית ישראל הנושעת אל נחלתם המובטחת (יחזקאל מ"ז-מ"ח).

אז ורק אז כל שארית עם ישראל תיוושע ותזהה את המשיח ישוע אותו דקרו בעבר (זכריה י"ב 10; אל הרומים י"א 26).

רק אז כל שארית ישראל תלך באמונה אחר מלכם ואלוהם, ותהנה משלום ובטחון בנחלה המובטחת.

הנביא מיכה מסיים את הפרק במילים: וַיַּעֲבֹ֤ר מַלְכָּם֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיהוָ֖ה בְּרֹאשָֽׁם

להלן המקומות בכתבי הקודש בהן יש שימוש בתיאור שכזה.

מה המכנה המשותף לכל הפסוקים הללו?

כל הפסוקים מציינים הקשר של הצלה וגאולה. ואכן זה המסר בסוף פרק ב'.

גאולת שארית עם ישראל לא באה מהצלחת עם ישראל לקיים את מצוות תורת אלוהים. גאולת שארית עם ישראל היא מתנת חסד של אלוהים בגלל נאמנותו לברית עם אברהם.

שמות י"ג 21-22: וַֽיהוָ֡ה הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם בְּעַמּ֤וּד עָנָן֙ לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וְלַ֛יְלָה בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לְהָאִ֣יר לָהֶ֑ם לָלֶ֖כֶת יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃ ²² לֹֽא־יָמִ֞ישׁ עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ יוֹמָ֔ם וְעַמּ֥וּד הָאֵ֖שׁ לָ֑יְלָה לִפְנֵ֖י הָעָֽם׃
שמות י"ד 19: וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃
שמות ל"ג 14-16: וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ׃ ^‎¹⁵‏ וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה׃ ^‎¹⁶‏ וּבַמֶּ֣ה יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלֵ֙ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃
שמות מ' 38: ⁸ כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהוָ֤ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם׃
במדבר י"ד 14: וְאָמְר֗וּ אֶל־יוֹשֵׁב֮ הָאָ֣רֶץ הַזֹּאת֒ שָֽׁמְעוּ֙ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֔ה בְּקֶ֖רֶב הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁר־עַ֨יִן בְּעַ֜יִן נִרְאָ֣ה ׀ אַתָּ֣ה יְהוָ֗ה וַעֲנָֽנְךָ֙ עֹמֵ֣ד עֲלֵהֶ֔ם וּבְעַמֻּ֣ד עָנָ֗ן אַתָּ֨ה הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וּבְעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃
דברים א' 33: הַהֹלֵ֨ךְ לִפְנֵיכֶ֜ם בַּדֶּ֗רֶךְ לָת֥וּר לָכֶ֛ם מָק֖וֹם לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם בָּאֵ֣שׁ ׀ לַ֗יְלָה לַרְאֹֽתְכֶם֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ וּבֶעָנָ֖ן יוֹמָֽם׃
דברים ל"א 8: וַֽיהוָ֞ה ה֣וּא ׀ הַהֹלֵ֣ךְ לְפָנֶ֗יךָ הוּ֚א יִהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֑ךָּ לֹ֥א תִירָ֖א וְלֹ֥א תֵחָֽת׃
ישעיה נ"ב 12: כִּ֣י לֹ֤א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיכֶם֙ יְהוָ֔ה וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
נחמיה ט 11-12: וְהַיָּם֙ בָּקַ֣עְתָּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתוֹךְ־הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְֽאֶת־רֹ֨דְפֵיהֶ֜ם הִשְׁלַ֧כְתָּ בִמְצוֹלֹ֛ת כְּמוֹ־אֶ֖בֶן בְּמַ֥יִם עַזִּֽים׃ ¹² וּבְעַמּ֣וּד עָנָ֔ן הִנְחִיתָ֖ם יוֹמָ֑ם וּבְעַמּ֥וּד אֵשׁ֙ לַ֔יְלָה לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם אֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ׃
זכריה י"ב 8-9: בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יָגֵ֤ן יְהוָה֙ בְּעַד֙ יוֹשֵׁ֣ב יְרוּשָׁלִַ֔ם וְהָיָ֞ה הַנִּכְשָׁ֥ל בָּהֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּדָוִ֑יד וּבֵ֤ית דָּוִיד֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים כְּמַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃ ⁹ וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֲבַקֵּ֗שׁ לְהַשְׁמִיד֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃
זכריה י"ד 3-5: ³‏ וְיָצָ֣א יְהוָ֔ה וְנִלְחַ֖ם בַּגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם כְּי֥וֹם הִֽלָּחֲמ֖ו בְּי֥וֹם קְרָֽב׃ ^‎⁴‏ וְעָמְד֣וּ רַגְלָ֣יו בַּיּוֹם־הַ֠הוּא עַל־הַ֨ר הַזֵּתִ֜ים אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י יְרוּשָׁלִַם֮ מִקֶּדֶם֒ וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙ מִזְרָ֣חָה וָיָ֔מָּה גֵּ֖יא גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וּמָ֨שׁ חֲצִ֥י הָהָ֛ר צָפ֖וֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶֽגְבָּה׃ ^‎⁵‏ וְנַסְתֶּ֣ם גֵּֽיא־הָרַ֗י כִּֽי־יַגִּ֣יעַ גֵּי־הָרִים֮ אֶל־אָצַל֒ וְנַסְתֶּ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה וּבָא֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֔י כָּל־קְדֹשִׁ֖ים עִמָּֽךְ׃

סיכום:

א. מיכה הנביא מציין את עומק הסטייה של עם ישראל מאלוהים ותורתו בפירוט חטא החמדנות – החומרית והרוחנית.

החמדנות מבטאת:

חוסר יראת יהוה!
אי הודיה לאלוהים על מה שהפקיד בידך.
אי הסתפקות במה שאלוהים בחר לתת לך באופן חומרי וגם רוחני.
חוסר אהבת רעך,

אלוהים הוכיח: מה שתחמוד יילקח ממך. מה שתחמוד יהיה זרע של קללה לך ולאהובך. מה שאלוהים ייתן לך, יהיה לברכה, סיפוק ויישאר בידך.

האם אתה שמח בחלקך? האם אלוהים הוא חלקך?

ב. גאולת שארית עם ישראל לא נבעה מהצלחת עם ישראל לקיים את מצוות תורת אלוהים. גאולת שארית עם ישראל היא מתנת חסד של אלוהים בגלל נאמנותו לברית עם אברהם.

באותה מידה, ישועתנו היא מתנת חסד, ואלוהים יגשים את כל הבטחותיו לילדיו בגלל נאמנותו לדברו.

האם אתה שותף לאמונה בישוע המשיח גואל ישראל?

[1] Kasuto, M. D. Trei Asar, Minor Prophets. (Tel-Aviv: Yavneh, 1982), pg. 92. See as well Gardon, Sh L. Trei-Asar part 2. (Tel-Aviv: Galil, 1992), pg. 14.

[2] כמו שאלוהים מטיב עם ההולכים ישר, הוא מביא רע ועונש על הרעים – ירמיה כ"ג 29, כאש יפוצץ סלע. רוב הפרק מוקדש לאיום על נביאי השקר והנוהים אחריהם.

[3] * דֹּ֫בֶר: I ‏דבר‎; JArm.^b Syr. דַּבְרָא, Mnd. (MdD 106b) dibra field, Ug. (ʾrṣ) dbr (→ I דֶּבֶר); Arb. dabrat seeded field: דָּבְרָם: pasture Is 5₁₇; —Mi 2₁₂ (for ‏בְּתוֹךְ הַדָּֽבְרוֹ‎ rd. ‏בַּדֹּבֶר‎ or ‏בְּדָבְרוֹ). Accordance Bible software.