מלכות האלוהים

מלכות אלוהים: מפי נביאי התנ"ך ומפי שליחי ישוע המשיח

 

רבות נכתב אודות מלכות אלוהים, אך הרוב מתבסס בעיקר על הכתוב בספר הברית החדשה וכמעט מתעלם מן הכתוב בנושא זה בתנ"ך.

רוב הנכתב עד כה אודות מלכות אלוהים נכתב על ידי מחברים שאינם מן העם היהודי ובעבור חלקם, כל הנאמר והובטח לעם ישראל בתורה, נביאים וכתובים, התבטל בגלל שעם ישראל דחה את המשיח המובטח – ישוע.

מסיבה זו, הלימוד אודות מלכות אלוהים אינו מושלם ולעיתים קרובות אף מעוות.

החוליה החסרה אשר בכוחה לכוון ולהשלים את התמונה הכללית, היא זו הכתובה ונלמדת מתוך התנ"ך.

מכיוון שנביאי התנ"ך ניבאו אודות אחרית הימים ואחרית גורל עם ישראל ותפקידו, הרי שכל הנבואות הללו עתידות להתגשם. אלוהים אינו מתחרט על מתנותיו ועל בחירתו ולבטח אינו מפר את הבטחותיו (אל הרומים יא 29, ישעיה מט 13-14, דברים יא 12).

לראיה, גם האדון ישוע הכריז שהוא לא בא להפר שום הבטחה שניתנה בתנ"ך, אלא לקיים (בשורת מתי ה 17-18):

"אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים. לא באתי לבטל כי אם לקיים.

אמן. אומר אני לכם, עד אשר יעברו השמים והארץ אף יוד אחת או תג אחד לא יעברו מן התורה בטרם יתקיים הכל."

 

כתבי הקודש פותחים בתיאור מעשה הבריאה.

בבראשית היה אלוהים אשר ברא את כל אשר בבריאה.

אלוהים ברא בריאה מושלמת וטהורה והעמיד בה את האדם, אשר אותו ברא בצלמו וכדמותו, לנהל את הבריאה לכבודו של אלוהים (בראשית א 26-31).

 

בעקבות החטא שנכנס לעולם לאחר שהשטן הכשיל את חווה ואת אדם, איבדה האנושות באופן זמני את הבעלות על כדור הארץ – בעלות שבמקור נמסרה לאדם מידי אלוהים. כמו כן אבדה מלכותו התיאוקרטית המקורית של אלוהים מכדור הארץ. השטן הפך להיות שר העולם הזה וכל אשר בבריאה נאנק תחת עול החטא וקללת המוות (אל האפסים ב, אל הרומים ז-ח).

 

על מנת להגשים את תכליתו עבור ההיסטוריה, על אלוהים לרמוס את השטן ולטהר את כדור הארץ ממנו וממערכת שלטונו. לפני תום ההיסטוריה הנוכחית, עליו להחזיר את מלכותו התיאוקרטית לעולם הזה.

 

באהבתו את בני האדם, הציג אלוהים את תוכנית הישועה שלו עבור בני האדם.

אלוהים הקים עם – את עם ישראל אשר ממנו יביא את המשיח המובטח.

המשיח יבוא משבט יהודה (בראשית מט 8-12, ישעיה יא, מיכה ה 1).

המשיח יבוא לעולם באופן ניסי – לידת בתולין בהתערבות רוח הקודש (ישעיה ז 14, בראשית ג 15, מתי א).

למרות שהמשיח יבוא כאדם, הוא אלוהים לכל דבר וענין.

כך, שלח אלוהים האב את בנו המשיח ישוע כדי להיות קורבן כפרת החטאים של בני האדם (יוחנן ג 16, ישעיה נג, קור"ב ה 21).

ומה תכלית פעולתו של המשיח בעולם?

לכפר על חטאי בני האדם.

להסיר את קללת המוות מבני האדם המאמינים בו.

להחזיר את השלום בין אלוהים לבני אדם, יהודים וגויים כאחד.

להחזיר את האדם למקום אותו יעד לו אלוהים מלכתחילה – שירות אלוהים בעולם בקדושה, טוהר ואמת.

 

מטרתו הסופית של אלוהים היא למלוך על כל בריאתו, כאשר כל ברואיו נושעים והבריאה נקיה לחלוטין מקללת החטא ותוצאותיו. זאת הסיבה שכתבי הקודש מסתיימים בתיאור ממלכתו הנצחית של אלוהים כשהיא נקיה מהשטן וכל רע אפשרי (ראה התגלות ה 9-10, וכן פרקים כ-כב).

הדרך להגיע למטרה הזו כוללת תחנה אמצעית, בה עם ישראל עתיד להגשים הבטחה ייחודית לפרק זמן של אלף שנים.

 

מלכות אלוהים – התזכורת הראשונה!

ההבטחה של אלוהים לעם ישראל כי יהיו ממלכת כוהנים מוזכרת לראשונה במעמד הר סיני בספר שמות יט 5-6.

ה. "…וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.

ו. וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

ההבטחה של אלוהים לעם ישראל כבר בשלב הכל כך מוקדם, מלאה בפרטים שאנו לעיתים מפספסים.

 

מהו כוהן?

משרת את אלוהים בעבור בני האדם ומפגיע לאלוהים בעבור בני האדם.

מתווך בין אלוהים לאדם ואדם לאלוהים.

לכן המילה "לכהן", נרדפת למילה לשרת.

הכוהן מלמד את העם את תורת אלוהים, מתפלל עבור העם, זובח בשמו.

עם ישראל העלה 70 פרים עבור כלל עמי תבל…(דברים לב 8, בראשית מו 27)

בית אלוהים נקרא "בית תפילה לכל העמים" (ישעיה נו 7).

עם ישראל נבחר להיות המופת והדוגמא לקיומו של אלוהים, חסד אלוהים, אהבתו, צדקתו וקדושתו עבור כלל בני האדם (דברים ד 5-8).

בעתיד כל העם ישרת ככוהנים ועמי הגויים יתברכו מהשירות הקדוש של בני ישראל את אלוהים (ישעיה ס-סה).

 

א. ההבטחה ניתנה עם תנאי:

הזוכים ליהנות בממלכת הכוהנים של אלוהים יהיו אלו השומעים בקולו של אלוהים ושומרים את בריתו.

ז"א, אלוהים מבטיח שעם ישראל יהיה ממלכת כוהנים, אך:

1. הבטחה זו תתקיים רק בחיי חלק מן העם, אלו השומרים את הברית עם אלוהים.

במילים פשוטות: לא כל בני ישראל שהם צאצאי אברהם יזכו להשתתף בממלכת הכוהנים, אלא רק אותם צאצאי אברהם השותפים לאמונתו של אברהם. כך המסר הזה תואם לדברי שאול השליח באיגרת אל הרומים ט 6: "…הרי לא כל אשר מישראל, ישראל הם".  מסר דומה ראה באל הרומים ג 27-29: "…יהודי הוא זה שבתוך תוכו הוא יהודי…"

 

2. מכיוון שההבטחה היא לכלל העם, אזי היא תתגשם כאשר כל העם נושע – או יותר נכון לומר – כשכל שארית העם נושעת.

המסקנה הזו אינה זרה לכתבי הקודש.

לאורך התנ"ך אלוהים מציין במקומות רבים כי רק שארית מעם ישראל תזכה לחוות את כל ההבטחות שאלוהים העניק לעמו. ולראיה…

א. לא כל היוצאים ממצרים זכו להיכנס לארץ ההבטחה. כל חסרי האמונה [ראה מבחן המרגלים, מרד קורח וכו] הומתו במדבר (ספר במדבר פרקים יג-יד, טז). משה רבנו הוענש בגלל חוסר ציות לאלוהים במקרה ההכאה על הסלע ולא נכנס ארצה, אך לא בגלל שלא היה נושע. הוכחה לישועתו של משה רבנו קיימת בין היתר בבשורת מתי יז, שם משה רבנו מופיע עם אליהו הנביא והאדון ישוע.

ב. בתקופת אליהו הנביא היו בעם ישראל רק 7000 אנשים שלא כרעו לבעל (מל"א יט 18). לו אלוהים היה שופט את עם ישראל באותו הרגע, כי אז רק 7000 נפש היו ניצלים וזוכים להגשים את כל ההבטחות שאלוהים העניק לעמו ישראל.

ג. בהתגלות לישעיהו הנביא בפרק ו אלוהים ציין שהעונש על עם ישראל יתמשך עד שיוותרו שארית…ראה גם ישעיה י 20-21.

ד. זכריה הנביא בפרק יג 8-9 מציין ששליש מעם ישראל עתיד להינצל מן הצרה המתוארת בספר ההתגלות. השליש הזה ייוושע, וכך ייתקיים הנאמר מפי שאול השליח – כל ישראל ייוושע (אל הרומים יא 26). דרך השארית ימלא אלוהים את כל שהבטיח לעם ישראל.

 

ומתי יתגשם אירוע זה?

כל שארית עם ישראל תיוושע רק בסיום צרת יעקב, בעת חזרתו של האדון ישוע ארצה.

(ראה זכריה יב 10 – יג 5, אל הרומים יא 26).

 

אם כן, רק שארית נאמנה מעם ישראל, שהם צאצאיהם הביולוגיים של אברהם, יצחק ויעקב, תחווה את ההבטחה לשרת את אלוהים ככוהנים בממלכתו הארצית בת 1000 השנים.

מכאן, עם ישראל יוכל לחוות את ההבטחה הנפלאה הזו – כוהנים בממלכת אלוהים רק בשלב בו כל עם ישראל ייוושע (ראה אל הרומים יא 26).

 

האם הייתה לעם ישראל, בעבר, אפשרות להיוושע ולהתחיל לשרת את אלוהים ככוהנים בממלכתו?  כן, אך אענה בהרחבה על שאלה זו בהמשך.

 

ב. ממלכה של כוהנים דורשת מלך שהוא לא אחר מאשר אלוהים.

תפקיד הכוהן מאז ומתמיד להיות המתווך בין אלוהים לאדם, ואדם לאלוהים.

מכאן, כבר בשלב הכל כך ראשוני, עם ישראל יכול היה להבין שהמלך המיועד לעם הזה, הוא לא אחר מאשר אלוהים בכבודו ובעצמו, והם, ישראל הנושעת, שגריריו ומתווכיו עבור שאר עמי העולם.

בספר דברים לב 9 כתוב: "כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ: יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ." 

כאשר שמואל הנביא פנה לאלוהים והתלונן על כך שהעם רוצה מלך בשר ודם כמו הגויים, אמר לו אלוהים כי העם למעשה דוחה את אלוהים כמלכו:

שמואל-א ח 7: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל: שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ:  כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם…"

ראה גם: שמות טו 18, דברים לג 1-5, ישעיה ב, כד 23, מיכה ד 1-7, תהילים ב 6, י 16, מז 8, צז 1, צט 1, קמ"ו 10, דה"א טז 31, יחזקאל לז 22, זכריה ט 9, יד 9, 16, 17,

 

מכיוון שהמלך העתיד למלוך על ישראל הוא המשיח ישוע (ראה גם תהילים ב), ומכיוון שעדיין לא הגיע ומכאן גם לא התקבל כמלך, הרי שעם ישראל עדיין לא יכול היה לשרת ככוהן בממלכת המשיח.

 

ג. ממלכת הכוהנים תתגשם בעתיד: "ואתם תהיו לי…"

אלוהים לא אמר: אתם כרגע ממלכת כוהנים, אלא – תהיו…וזאת לאחר שתשמעו בקולי ותשמרו את בריתי.

אם כן, קיים מרווח זמן מהרגע שאלוהים הבטיח ועד שיממש.

במרווח הזמן הזה אלוהים פועל בתוך עמו, ומכין אותם לתפקידם העתידי ככוהנים בממלכתו.

במרווח הזמן, אלוהים מלמד את עמו אודותיו ואודות התפקיד הנדרש מהם.

רבותי, עלינו לזכור שבני ישראל שיצאו ממצרים, לא הכירו את אלוהים (שמות ג 13).

עם ישראל חייב לעבור תקופת הכשרה ולימוד כדי להכיר את אלוהים באופן אישי, להבין את הנדרש ממנו ככוהן ולהפנים את תפקידו ומעמדו.

 

איך אלוהים מלמד את עמו ומכין אותם לתפקידם ככוהנים בממלכתו?

לשם כך נתן אלוהים את התורה לעמו ישראל במעמד הר סיני, מיד לאחר שאמר להם שהוא מייעד אותם להיות כוהנים בממלכתו (שמות יט – ההבטחה להיות ממלכת כוהנים. שמות כ-כא – עשרת הדברות, מתן התורה).

מהי תכלית התורה?

תכלית התורה כתובה במילים ברורות וישירות באיגרת אל הרומים י 4:

"…הרי המשיח הוא תכלית התורה, כדי שיוצדק כל מי שמאמין."

לפיכך, התורה נועדה לכוון את האדם אל המשיח, כי ישועתו ממנו –

שאול השליח מלמד זאת באופן ישיר וברור באיגרת אל הגלטים ג 23-25:

אל הגלטים ג 23-25:

23. "לפני בוא האמונה [ישוע] נשמרנו תחת יד התורה, כלואים היינו לקראת האמונה [ישוע] העתידה להיגלות.
24. לפיכך הייתה התורה אומנת המדריכה אותנו אל המשיח, למען נוצדק על ידי אמונה [ישוע].
25. אבל לאחר בוא האמונה [ישוע] איננו נתונים עוד למרות האומנת."  

ראה גם אל הגלטים ג 21-22, ד 8-11, קור"ב ג, אל הקולוסים ב 16-17, אל העברים ד-י.

 

התורה ניתנה לעם ישראל כדי ש:

• יכירו את אלוהים, אופיו ותכונותיו

 

• ילמדו אודות היות אלוהים טהור

 

• יבינו את משמעות המילה "קדוש", נפרד, מיוחד, נטול כל חטא ועוול

 

• ילמדו את תורת אלוהים – חוקים ומשפטים [ראה תהילים קיט]

 

• יכירו את תפקידם כשגרירים של אלוהים.

 

• יכירו את תכלית קיומם כבני אדם ותכלית הבריאה בעיני אלוהים

 

• התורה מלאה בנבואות אודות המשיח, כך שעם ישראל ידע לזהות את המשיח האמיתי ולקוות לו. ראה נבואות כמו מיכה ה – מקום הולדתו, וראה ישעיה ז 14 – אופן לידתו.
• דרך מועדי יהוה – החגים, עם ישראל זוכה ללמוד אודות פעולותיו של המשיח בכל הקשור לישועת ישראל וגאולת העולם, כמו כן, את מועדי הופעתו בקרב עמו (ויקרא כג).

התורה לימדה את בני ישראל – דרך סמלים – אודות חטא, קורבנות וגאולה – ישועה.

ז"א, כל בני האדם חוטאים וזקוקים לסליחת החטאים מאלוהים בחסד ולא בזכות (דברים כז 26, קוהלת ז 20, ישעיה נג).

התורה שימשה מעין מראה המציגה לאדם המביט בה ולומד את שכתוב בה את האמת אודותיו (איגרת יעקב א 22-25). האדם הקורא בתורה יכול להשוות את רמתו הרוחנית אל מול המופת של אלוהים ולהבין עד כמה הוא חוטא וזקוק לחסד אלוהים.

התורה שימשה כאומנת המדריכה את עם ישראל לבגרות רוחנית, להכיר את מושיעם – המשיח ישוע באופן אישי ואינטימי, ורק לאחר מכן, כשהמשיח יגיע, ימלאו עם ישראל את ייעודם כממלכת כוהנים.

במילים פשוטות: התורה היא מעין בית ספר לכוהנים!

אל נא נטעה.

אלוהים מעולם לא אמר שישועתו נובעת מקיום מצוות בלבד.

ההיפך הוא הנכון.

(אל הרומים ג 20: "…במעשי התורה לא יצדק לפניו כל בשר, כי התורה רק מביאה לידי הכרת חטא.")

אין אדם המסוגל לקיים את כל מצוות התורה בשלמותן – לכן כולנו ארורים (דברים כז 26, קוהלת ז 20, ישעיה נג 6).

התורה היא אמת המידה של צדק וטוהר של אלוהים – כך אנו בני האדם יכולים תמיד לקבל תזכורת עד כמה אנו חוטאים וזקוקים לחסד אלוהים לכפרת עוונותינו.

בני אדם נושעו מאז ומתמיד (לפני קבלת התורה) על סמך אמונה באלוהים וזאת בחסד אלוהים בלבד.

לראיה, חנוך (בראשית ה), איוב, נוח (בראשית ו 9), אברהם (בראשית טו 6) ורבים אחרים, נושעו לפני מתן התורה.

גם לאחר מתן התורה אנו למדים שבני אדם נושעו על סמך אמונה – ראה חבקוק ב 4.

לראיה:

כאשר מרד עם ישראל באלוהים לאור הכתוב בספר במדבר כא 4-9, נדרש העם להתגבר על ארס הנחשים על סמך מבט של אמונה, ולא מעשים פיזיים כלשהם.

נקדימון שהיה פרוש יהודי, בעל מעמד רם בהנהגה הרוחנית היהודית בתקופתו של ישוע, הרגיש חלש וריק לעומת כוחו וגבורתו של האדון ישוע.

נקדימון לא האמין אז (יוחנן ב-ג) שישוע הוא אדון ומשיח, אלא חשב שישוע הינו יהודי אשר שמר מצוות תורה בדרך נכונה יותר ממנו, ובשל כך העניק לו אלוהים כוח יתר.

נקדימון בא לישוע כדי לשאול: מה עוד עליו לעשות ואיך עליו לקיים את מצוות התורה כדי שגם הוא יקבל מאלוהים יתר כוח וגבורה כפי שראה אצל ישוע.

ישוע הבהיר לרב היהודי שגבורת אלוהים אינה ניתנת על סמך יכולותיו של האדם, אלא מתבססת בלבד על לידה מחדש דרך רוח אלוהים.

בספר דברים י 12-21, מיכה ו 6-7, תהילים סט 30, נאמר כי לא הזבח עצמו מושיע אלא האמונה ואהבת אלוהים.

מכאן, עשיית מצוות נטולת אמונה ואהבת אלוהים, אינה נחשבת בעיני אלוהים לעבודת קודש.

הישועה נובעת מתוך האמונה הנכונה.

קיום המצוות היוו ביטוי לאמונה באלוהים ואהבתו (איגרת יעקב ב 14-26).

מדברי שאול השליח באיגרת לגלטים ג 23-25 ניתן להסיק מסקנה ברורה:

התורה היא המורה של עם ישראל המדריכה אותם לגאולה ולבגרות רוחנית אשר ממנה יוכלו לשרת את אלוהים ככוהנים.

מי שלמד היטב את התורה השכיל להבין שהיא מדריכה את שומרי מצוותיה לעבר ידיו של הגואל – ישוע.

מי שדוחה את האדון ישוע, מוכיח שאינו מבין את התורה או שאינו מציית להוראתה.

מי שדוחה את הגואל ישוע, מוכיח שאינו יכול או אינו ראוי בשלב הנוכחי לשרת ככוהן לאלוהים.

מי שדוחה את האדון ישוע, מוכיח שאינו מכיר את אלוהים – זאת גם אם הינו "לבוש ומכוסה" במלוא מצוות התורה (יוחנן ח 19, 42).

הנה דוגמא נוספת להוכיח שכל עוד לא בא האדון ישוע, עם ישראל נמצא תחת מרות:

אל הגלטים ד 1-7: האפוטרופוס…

1. "הריני אומר זאת: כל עוד היורש קטין אין הוא שונה מעבד, אף כי הוא אדון כל הנחלה.
2. ואולם הוא נתון למרות של אפוטרופסים ואנשים המופקדים על הבית עד למועד שקבע אביו.
3. כן גם אנחנו, בעת היותנו קטינים – היינו משועבדים ליסודות העולם.
4. אבל כאשר מלאה העת שלח אלוהים את בנו, ילוד אשה וכפוף לתורה,
5. לפדות את הכפופים לתורה כדי שנקבל את מעמד הבנים.
6. וכיוון שאתם בנים, אלוהים נתן בלבבכם את רוח בנו הקוראת "אבא, אבינו".
7. לפיכך אינך עבד עוד, כי אם בן. ואם בן, אזי גם יורש מטעם אלוהים."

מילותיו אלו של שאול השליח מבהירות שהתורה הייתה מעין אפוטרופוס הדואג ושומר על בני ישראל עד לשלב הבגרות שממנו ימשיכו לחיות ככוהנים לאלוהים, הממלאים את ייעודם.

במילים פשוטות:

עם ישראל לא יכול לשמש ככוהן בממלכת אלוהים כל עוד הוא נמצא תחת חסות ומרות "האפוטרופוס" (התורה)

מכאן. מבחן הבגרות של עם ישראל זה:

1. זיהויו של המשיח ישוע כמשיח, גואל ואדון המובטח מפי נביאי התנך (יוחנן ח 19, 42).
2. קבלתו של המשיח המובטח – האדון ישוע – באמונה ואהבה (אל הרומים י 9-10).
3. כניסה באמונה והפנמה לברית החדשה שהוקמה במחיר דמו המכפר של האדון ישוע.
4. הכרזת דבר הבשורה של ישוע המשיח לכל העמים (מתי כח 18-20, מע"ש א 8-9, קור"ב ה 11-14)

בחייו ומותו האדון ישוע הוכיח שהוא המשיח המובטח מפי נביאי התנ"ך.

במותו המכפר, האדון ישוע הקים את הברית החדשה שהובטחה מפי הנביא ירמיה בפרק לא 30-34.

זיכרו עובדה חשובה:

הברית החדשה המובטחת מפיו של הנביא ירמיה ניתנה בראשונה לישראל ויהודה.

הכניסה לברית החדשה היא היא "תעודת הבגרות" של עם ישראל ונקודת התחלה אפשרית בשירות אלוהים ככוהנים בממלכתו. 

האם קיימות הוכחות לכך שממלכת אלוהים הייתה יכולה לקום, לו עם ישראל היה מקבל את ישוע כאדון ומושיע?

כן, בהחלט!

עם ישראל יכול היה להתחיל לשמש ככוהנים בממלכתו הארצית של אלוהים לאחר שהמשיח ישוע הופיע לפני כאלפיים שנים. זאת לו היה מקבלו באמונה כאדון ומושיע, אישי ולאומי מן החטא (אל הגלטים ג 23-25, ד 1-7, יוחנן א 11).

הוכחה לבגרות רוחנית היא הבנת התורה וקבלת האדון ישוע כמשיח ומושיע אישי – כתכלית התורה.

דחיית המשיח מוכיחה כי אדם או עם אינם מבינים את הוראת התורה ודוחים את משלימה – המשיח ישוע. לכן, אינם בוגרים מבחינה רוחנית, ובטח שאינם ראויים בשלב שכזה לשרת את אלוהים כממלכת כוהנים.

האדון ישוע הוכיח שבני ישראל לא הכירו את אלוהים מכיוון שלא הכירו אותו כבן אלוהים (יוחנן א 11-14, 18, ח 19, 42).

אלוהים ציין במעמד הר סיני שעם ישראל ישרתו כממלכת כוהנים לאחר שישמור את דברו ויקיים את בריתו.

עם ישראל עדיין לא קיים את חלקו בברית. עם ישראל עדיין מתכחש בעוצמה רבה לקיומה של הברית החדשה שהוקמה בדמו הטהור והמכפר של האדון ישוע (מתי כו 26-29).

לו עם ישראל היה מקבל את האדון ישוע כמשיח וגואל, כי אז באמת ממלכת אלוהים [ממלכה פוליטית, מדינית, דתית בה המשיח שוכן בציון ומולך מירושלים על כל העולם], הייתה מתחילה בארץ, ועם ישראל היה משרת את אלוהים ככוהנים.

מן הסתם ברור שעם ישראל אינו יכול לשרת ככוהנים למלך שאותו הם דוחים ואף שונאים.

להלן דוגמאות המוכיחות שעם ישראל היה יכול להתחיל לשרת את אלוהים ככוהנים בממלכתו לו היה מקבל באמונה ואהבה את ישוע כאדון ומשיח.

1. יוחנן המטביל חי ופעל בעשור הרביעי של המאה הראשונה.

יוחנן המטביל היה הכרוז של המשיח המובטח מפי נביאי התנ"ך. ראה גם מלאכי ג 1-2.

בבשורת מתי ג, יוחנן המטביל קורא ליהודים לחזור בתשובה ולהתכונן למלכות אלוהים.

יוחנן המטביל ניזון בלבד (מבחינה רוחנית) מן הכתוב בתנ"ך [ספרי הברית החדשה לא נכתבו עדיין…], והבין כראוי שהמלך עומד לבוא ומלכותו תוכל לקום.

יוחנן המטביל ציין את ישוע כמלך המובטח (מתי ג 17, יוחנן א 29), מושל – מיכה ה 1.

יוחנן המטביל אף הזהיר שבכוחו של המשיח לאסוף את ילדיו (המאמינים בו) אל מלכותו, וגם לשפוט לעונש נצחי את הדוחים אותו (מתי ג 11-12).

האדון ישוע התייחס ליוחנן המטביל כאשר דיבר אל המון העם בבשורת מתי יא 9-15:

9. "…מה בכל זאת יצאתם לראות? נביא? כן, אני אומר לכם, אף יותר מנביא.
10. זה הוא אשר כתוב עליו, הנני שולח מלאכי לפניך ופינה דרכך לפניך.
11. אמן. אומר אני לכם, לא קם בילודי אישה גדול מיוחנן המטביל, אך הקטון במלכות השמים גדול ממנו.
12. ומימי יוחנן המטביל ועד עתה מלכות השמים פורצת והפורצים אוחזים בה.
13. הן כל הנביאים והתורה עד יוחנן ניבאו.
14. ואם תרצו לקבל הרי הוא אליהו העתיד לבוא.
15. מי שאוזנים לו, שישמע!"

האדון ישוע השווה את יוחנן המטביל לאליהו הנביא – מבחינת מהות המסר שבפיהם והתפקיד שמילאו.

שניהם כרוזים למשיח.

לגבי יוחנן המטביל: ישוע מצטט מספר מלאכי פרק ג 1 ומשייך את הנאמר ליוחנן המטביל.

מכאן, ישוע מייחס עצמו לאדון, מלאך הברית שישראל צריכה לחכות לו – אדון ההיכל…

ספר הנביא מלאכי בפרק ד מציין שבעתיד, לפני שאלוהים יטיל זעמו על עולם הדוחה את ישועתו, יחזור אליהו הנביא ויחזיר רבים מישראל בתשובה כנה, כדי שישמחו בממלכת אלוהים.

ולכן, אילו בני ישראל היו מקבלים את המסר שבפיו של יוחנן המטביל, הרי שהעם היה מתכונן כראוי לבוא המלך וזוכה ליהנות ככוהנים במלכותו.

לאחר שהוצג כבחיר אלוהים האב, האדון ישוע המשיח הציג את משנת מלכותו לפני שומעים רבים, באירוע ומעמד הנקרא בפינו: הדרשה על ההר (בשורת מתי ה-ז).

במעמד זה מציג המלך את התנאים הנדרשים מאלו הרוצים להיות אזרחי מלכות שמים.

מחברי הבשורות מציינים פעמים רבות של קריאתו של האדון ישוע להתכונן למלכותו (ראה לוקס כב 30, כא 31  – גם אם מדובר על ההתגשמות העתידית, פסוקים אלו מהווים הוכחה שהאדון ישוע מצביע על עצמו כבעל המלכות).

לפיכך, לו עם ישראל היה מקבל את ישוע כאדון ומושיע המובטח בתנ"ך, כי אז מלכות אלוהים [ממלכה מדינית, פוליטית שמרכזה בירושלים], הייתה קמה ועם ישראל היה משרת בה ככוהנים לאלוהים.

הערה חשובה:

גם אם עם ישראל היה מקבל את האדון ישוע כמשיח וגואל בהופעתו הראשונה, האדון ישוע היה צריך למות על הצלב כשה כפרת החטאים.

מותו של הגואל על הצלב הינו תכלית אלוהים לגאולת בני האדם.

המשיח על הצלב בהופעתו הראשונה היא נצחונו של אלוהים.

עם ישראל היה צריך להבין זאת [מתוך דברי נביאי התנ"ך – ראה תהילים כב, ישעיה נג, ומתוך דבריו של האדון ישוע בעצמו], וללוות את האדון ישוע אל הצלב באמונה, אהבה וכניעה.

עם ישראל היה צריך לחכות ליד קברו כדי לחזות בתקומתו.

זו הייתה יכולה להיות נקודת הבגרות הרוחנית של עם ישראל.

2. מיכה הנביא רומז לנו ברמז ברור כשמש שהמלך הנצחי של ישראל יבוא ממגדל-עדר אשר בבית לחם אפרתה.

מיכה ד 8:

"…וְאַתָּה מִגְדַּל-עֵדֶר, עֹפֶל בַּת-צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה; וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה, מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם…"

מיכה ה 1:

"וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם."

 

מיכה הנביא עורך הקבלה בין הכתוב בפרק ד 8 לבין פרק ה 1.

מגדל עדר – נמצא מקביל מבחינת הפסוק לבית לחם אפרתה. הנביא מיכה מאניש את שני המקומות.

וכמו שהמושל המיועד לישראל יבוא מבית לחם אפרתה (פרק ה 1), כך הממשלה הראשונה (הכוונה לפאר מלכות דוד כמו זו הראשונה…), תבוא ממגדל עדר.

ומיהו המושל המבורך שבא מבית לחם אפרתה?

האדון ישוע! שם הוא נולד! (לוקס ב)

והיכן ממוקם 'מגדל עדר' שהנביא מיכה מציין?

מגדל עדר הינו המקום בו הקימו הרועים את מגדל השמירה וממנו היו שומרים על העדרים מחיות טורפות וגנבים.

ישנן דיעות שונות לגבי מיקומו הגיאוגרפי של 'מגדל-עדר' המצוין מפיו של מיכה הנביא.

ישנם הטוענים שמדובר על מגדל-עדר שבאיזור בית אל.

מן הסתם, לא היה מגדל-עדר אחד ויחיד בישראל או בכלל במזרח התיכון.

לאור הכתוב בספר בראשית לה 21, וכן בפרק מח 7-9, אני יכול להסיק בבטחון רב שמדובר במגדל-עדר שבשדות בית לחם אפרתה, במקום בו נולד המשיח ישוע בדיר עיזים כפי שכתוב בכתבי הקודש (לוקס ב 7-8, 12).

לא לחינם מיכה הנביא מציין את הופעתו של המלך ממגדל עדר (מיכה ד 8), כממשלתו הראשונה.

ז"א, הממשלה הראשונה – ממלכתו של המלך משיח (לא כסמל על ידי דוד המלך, שמלך על ישראל כמאתיים שנים לפני עת מיכה, אלא על ידי המשיח עצמו) יכלה להתחיל באופן תיאורטי ומעשי רק לאחר הופעתו של הגואל ממגדל עדר = מבית לחם. (ראה התייחסות בהמשך). אז תקום ממלכת המשיח עצמו ולא ממלכה המהווה צל וסמל של האמיתית.

 

ומי בא ממגדל-עדר ומהווה מקור כוחה של ירושלים? [עופל בת ציון]

האדון משיח ישוע (ראה גם בשורת מתי א-ב, לוקס ב).

אפשרות נוספת:

ממגדל עדר תצא הממשלה הראשונה. לפיכך בעתיד, אחריה תקום ממלכה שניה.

האם דחיית המשיח הייתה הפתעה לאלוהים? בוודאי שלא!

נביאי התנ"ך ניבאו באופן ברור שהמשיח עתיד להידחות על ידי עמו. [דוגמאות בהמשך]

לאחר שאלוהים הבהיר לעם ישראל כי תוכניתו עבורם היא ממלכת כוהנים והוא המלך באותה מלכות, נביאי התנ"ך גם ציינו ותיארו  בדיוק מופלא את:

1. זהותו של אותו מלך נצחי אשר עתיד למלוך על ישראל
2. אופיו של המלך והשינויים המופלאים והמבורכים הטמונים בממלכתו.
3. מספר הפעמים שהמלך עתיד לבוא [בגלל שנדחה על ידי עמו], לאיזו מטרה ובאילו מועדים?
4. מה אמרו הנביאים על זהותו של המלך העתיד למלוך על ישראל?

א. המלך יבוא משבט יהודה: בראשית מט 8-12.

יעקב אבינו אמר לבניו את אשר עתיד להתרחש ולבוא עליהם באחרית הימים.

המושג: אחרית הימים, מתייחס לתקופת מלכות המשיח בארץ, או לשלבים המקדימים לתקופה זו.

בברכה לבנו יהודה אמר יעקב כי משבט זה יבוא שילה, האחד אשר הוא תקוותם של כלל העמים.

בשאר הנבואות נאמר על אותו מלך (שילה) כי הוא נס העמים, נקודת המבט וההשתחוויה של כל אדם (ישעיה יא, נא 5, ס 9, מב 4). "שילה" מפי יעקב אבינו אינו מתייחס לשם מקום גיאוגרפי במזרחה של ישראל אלא לאישיות.

מכאן, כבר בשלב כל כך מוקדם נאמר לבני ישראל שהמלך המיועד למלוך עליהם הוא לא אחר מאלוהים בכבודו ובעצמו. אך יחד עם זאת, הוא יהיה בעל זהות אנושית ארצית משבט יהודה (זרע האשה – בראשית ג 15).

ב. המלך יבוא ממשפחת דוד המלך – נצר ישי.

אלוהים הבטיח לדוד המלך מפי נתן הנביא (שמ"ב ז 16) שאלוהים יקים ממשפחתו, זרעו את הממלכה לעולם.

ג. המלך הוא אלוהים אשר יבוא לעולם בגוף אדם: דגש על זהותו של המלך!

– ישעיה ז 14: עמנואל הנולד מבתולה – הוגשם בישוע מתי א 23.

– ירמיה כג 5-8: המלך יבוא ממשפחת דוד מבחינה ארצית, אך הוא יחד עם זאת יהיה אלוהים כי שמו יהיה : יהוה צדקנו.

– ירמיה לג 14-18: משפט מקביל לקודמו.

– ישעיה יא 1-10: המלך המובטח משבט יהודה, נצר ישי, בית דוד. מעשיו מוכיחים כי הוא לא אחר מאשר אלוהים, כי בכוחו לרסן את עולם החי מחטא, והוא נס העמים – אלוהים בכבודו ובעצמו.

האדון ישוע המשיח הינו האישיות היחידה בהסטוריה האנושית שבחייו התגשמו הנבואות המשיחיות מפי נביאי התנ"ך.

האדון ישוע הוא אלוהים הבן, אל-שדי, מלך ישראל והעולם.

לאור הכתוב בברית החדשה, ברור ומוכח שהמלך המובטח הוא לא אחר מאשר האדון ישוע המשיח.

2. מה אמרו הנביאים אודות אופיו של המלך והשינויים המופלאים והמבורכים הטמונים בממלכתו.

 

ירמיה כג 5-8, לג 14-18.

א. על ישראל מולך מלך שהוא לא אחר מאשר אלוהים בכבודו ובעצמו

ב. מלך ישראל מלא בכל חכמה וכוח ריבוני ולכן ממלכתו היא ממלכת צדקה. הרשע נשפט בצדק והופך לדבר נדיר (כי בשלב ראשוני החטא מרוסן ורק בשלב הסופי החטא מוגר).

ג. בעת מלכות ה' בארץ, כל ישראל נושעים. כל ישראל צדיקים והולכים בדרך אלוהים.

עמוס ט 11-15.

כל בני ישראל שבעולם יעלו לארץ ההבטחה וישבו בישראל על גבולותיה המובטחים.

ישעיה יא.

החטא מרוסן! עולם החי, בני האדם וכל אשר נברא, חוזרים לחיות בתנאים הדומים לאלו של בראשית שלפני החטא של אדם. חיות אינן טורפות זו את זו, והחיים מתארכים (ישעיה סה).

ישעיה ב, מיכה ד 1-5.

א. עם ישראל יזכה לשלום מכל שכניו. כלי הנשק הופכים לכלי חקלאות.

ב. בית המקדש עומד על תילו (ישעיה ב, מיכה ד)

הושע ב 18-25.

אלוהים האב נשוי לעם ישראל, מברך את עמו בכל ברכותיו. זאת לעומת אלוהים הבן הנשוי לקהילתו – הכלה שהיא גוף המשיח..

ישעיה לה, ס-סו:

א. חיי האדם הצדיק יהיו כאורך חיי העץ – כוהני אלוהים יחיו לאורך כל מלכותו (ירמיה לג 18)

ב. הגויים מביאים לישראל את תנובתם ובונים את הארץ. החטא מרוסן.

יחזקאל מ-מח:

ארץ נחלה מלאה, בית המקדש עומד על תילו, ובני ישראל משרתים את אלוהים כממלכת כוהנים.

זכריה ח 23, יד 16-21:

א. העולם חווה שינויים גיאוגרפיים: הר הזיתים נחצה לשניים, ומעיין מים חיים זורם מהר הבית לים התיכון ולים המלח ומרפאו. הר בית אלוהים נישא מכל ההרים.

ב. כל העמים עולים להשתחוות לאלוהים המולך מירושלים בבית המקדש וחוגגים ביחד את חג הסוכות.

ג. גויים משתוקקים לגעת ביהודי כי הם יודעים שאלוהים עימו.

ד. ממלכת אלוהים לא תימוט לעולם!

הנתונים מבהירים שממלכת אלוהים תהיה ממלכה עולמית, מציאותית, מדינית, פוליטית שמרכזה בירושלים.

3. מה אמרו נביאי התנ"ך אודות מספר הפעמים שהמלך עתיד לבוא, לאיזו מטרה ובאילו מועדים?

הנושא הזה מאוד ברור לאורך התנ"ך אך מתברר שהינו הנושא שעם ישראל הכי עיוור לפרטיו.

נביאי התנ"ך ניבאו שמלך ישראל (קדוש ישראל, שהוא אלוהים בהוויתו, לכל דבר וענין), עתיד לבוא לעולם ואף ציינו כי יבוא פעמיים ואף  את פעילותו בכל פעם.

חשוב לציין שנביאי התנ"ך מעולם לא נבאו שיבואו שני משיחים שונים, אלא משיח-מלך אחד אשר יופיע פעמיים.

כאשר מבינים ומפנימים את זהותו של המלך המשיח, מבינים שמדובר באישיות אחת המופיעה פעמיים.

א. התנ"ך כולל נבואות המציינות שהמלך-משיח- יבוא – בהופעתו הראשונה וימות כקורבן מכפר חטאים של בני האדם (ישעיה נג, דניאל ט 24-277)

ב. הנביאים ציינו שהמלך המובטח, המשיח – ישוב כדי להביס את כל אוייבי אלוהים, להקים את ממלכתו ולמלא את כל שהבטיח לעם  ישראל.

האם חכמי ישראל הבינו את המסר הזה?

כן!

לראיה, הם תבעו את המושג:

1. משיח בן יוסף – הגואל אשר יבוא בעת שעליו להציל את בני ישראל מהכחדה, כפי שיוסף בנו של יעקב סבל במצרים אך הציל את בני ישראל. משיח בן יוסף עתיד למות.
2. משיח בן דוד– מלך המשיח מגיע לעולם כדי להסיר את כל אויבי ישראל מעל פני האדמה, ולהקים את מלכותו הארצית, בה עם  ישראל זוכה ליהנות מכל ההבטחות שנתן להם אלוהים.

חכמי ישראל כשלו להבין שמשיח אחד יבוא פעמים ושאותו משיח הוא לא אחר מאשר אלוהים בכבודו ובעצמו – האדון ישוע המשיח.

להלן אוסף נבואות המציינות את שתי הופעותיו של המשיח. הראשונה לסבול ולהידחות על ידי עמו ישראל והשניה לנצח ולמלוך.

1. ישעיה נב 13 עד סוף נג: עבד-יהוה הוא המלך אשר עתיד לבוא ארצה – ולמות כקורבן חטאיי בני האדם. עמו הקרובים לו – ידחו אותו ויבוזו לו.

700 שנים לפני הופעתו הראשונה של המשיח ישוע, הכריז ישעיה הנביא שעם ישראל ידחה את המשיח ואת בשורתו: "מי האמין לשמועתנו, וזרוע יהוה על מי נגלתה?"

ואומנם, עם ישראל לא האמין, לא זיהה ולא קיבל את גואל ישראל אשר לבש דמות אדם ובא לעולם כדי לשלם בחייו את מחיר כפרת החטאים שלנו.

עם ישראל דחה את גואלו למרות שזה הוכיח במעשיו העל טבעיים ובדברו כי הוא המשיח המובטח.

הנביא ישעיה ציין זאת בשימוש במונח: "זרוע יהוה"

הביטוי משמש כמילה נרדפת לגבורת אלוהים וכוחו (תהילים פט 11, 14, ישעיה סב 8, ירמיה לב 17.).

האדון ישוע ריפא חולים, הקים מתים לתחיה והוכיח שליטה ריבונית על כוחות הטבע. למרות כל זאת, הנהגת העם בחרה ללכת בשרירות ליבם ולהדריך את העם לאסון הבא (ראה לוקס יט 41-44).

יוחנמן השליח מאשר טענה זו כאשר ציטט את דברי הנביא ישעיה מפרק נג כדי לתאר את דחיית העם את אדונם ומושיעם ישוע (יוחנן יב 37-38).

נבואת ישעיה הנביא מוכיחה שהמשיח יידחה על ידי עמו בהופעתו הראשונה.

2. זכריה הנביא בפרק ט 9:

המלך ייכנס לירושלים כשהוא עניו, עני ורוכב על חמור.

ט. "גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת…"

האירוע הזה התגשם בחיי האדון ישוע כאשר נכנס לירושלים רכוב על עיר והתקבל על ידי תושבי העיר בקריאות שמחה כמשיח (יוחנן יב 15).

פסוק 10 מציין את פעילותו של המשיח ישוע כאשר יחזור ארצה להקים את ממלכתו בעתיד.

י. וְהִכְרַתִּי-רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם; וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד-יָם, וּמִנָּהָר עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ.

חלק זה של הנבואה עדיין לא התקיים.

 

3. תהילים קיח 21-22:

כא. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי, וַתְּהִי-לִי לִישׁוּעָה.
כב. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים, הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.

האבן שהבונים מאסו – קרי הגואל, המלך המשיח – נדחה על ידי עמו בהופעתו הראשונה, אך מאוחר יותר מבין העם כי טעה ומקבלו כראש פינה – כגואלו.

הנבואה הזו מוכיחה שהופעתו הראשונה של המשיח מסתיימת בדחיה אך חזרתו בתהילה והדר.

כל בית יהודי בעולם החוגג את ליל הסדר, קורא את הפסוקים הללו כחלק מקריאת ההגדה. למרות שהפסוקים עומדים לנגד עיני רוב בני ישראל, מעטים ביותר מבינים את משמעותם.

4. ישעיה ח 11-18:

יא. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֵלַי כְּחֶזְקַת הַיָּד; וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם-הַזֶּה לֵאמֹר:

יב. לֹא-תֹאמְרוּן קֶשֶׁר, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר; וְאֶת-מוֹרָאוֹ לֹא-תִירְאוּ, וְלֹא תַעֲרִיצוּ.

יג. אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת, אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ; וְהוּא מוֹרַאֲכֶם וְהוּא מַעֲרִצְכֶם.

יד. וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ; וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל, לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם. 

טו. וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים; וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ.
טז. צוֹר תְּעוּדָה; חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי.

יז. וְחִכִּיתִי לַיהוָה, הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב; וְקִוֵּיתִי-לוֹ.

יח. הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן-לִי יְהוָה, לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל, מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת, הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן. 

הנביא ישעיה מדריך את עמו לירוא את אלוהים. הנביא אף מציין ששמות הבנים אשר נתן לו אלוהים נועדו להיות אותות ומופתים לעם.

מדוע? כי העם דוחה את אלוהים ונשען על אלילי העמים.

ישעיה מבהיר לבני ישראל שהאמונה באלוהים אינה עתידה להיות מבחן פשוט.

אדרבה, אלוהים עתיד להתגלות לעמו בדרך שתהווה מבחן אמונה לא פשוט.

רבים מן העם עתידים להיכשל במבחן הזה.

ומהו האתגר?

אלוהים הבן עתיד לבוא בדמות אדם, כעבד, ולמות כקורבן חטאיי בני האדם. ראה ישעיה ז 14, ט 5-6, נב 13 – נג 12.

לא לחינם אמר האדון ישוע בבשורת לוקס ז 23: "…אשרי מי שלא אהיה לו למכשול…"

שאול השליח מחזק את ההבנה הזו בדבריו באיגרת אל הרומים יא 11-16 ואילך.

4. דניאל ט 24-27:

כד. "שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָו‍ֹן, וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים; וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים.

כה. וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מֹצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד–שָׁבֻעִים שִׁבְעָה; וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק הָעִתִּים.

כו. וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת.

כז. וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים, שָׁבוּעַ אֶחָד; וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה, וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם, וְעַד-כָּלָה וְנֶחֱרָצָה, תִּתַּךְ עַל-שֹׁמֵם."

הנביא דניאל ציין שהמשיח יכרת ואף נתן את התאריך המדויק לאירוע.

משיח: אדם שנמשח לתפקיד רם – מלך כוהן, נביא

ייכרת: ימות מוות אלים

תאריך: ניסן – חג הפסח של שנת 32 לספירה.

בכל מקרה, גם אם אדם כלשהו יסרב לקבל את הפרשנות הזו, הרי שהפסוק ברור ומציין שהמשיח יכרת לפני חורבן הבית (הכוונה לבית המקדש השני בשנת 70 לספירה)

ישוע המשיח הינו האישיות היחידה בהיסטוריה האנושית שהגשים בחייו את כל הנבואות המשיחיות שנובאו אודות המשיח המובטח – הנבואות בנוגע להופעתו הראשונה.

[לידת בתולין, מבית לחם, משבט יהודה, מותו ותקומתו מן המתים וכל הניסים שעשה לעיני עם ישראל].

מכאן, נביאי התנ"ך ניבאו שמותו של עבד יהוה – המלך המובטח – בהופעתו הראשונה היא תוכניתו של אלוהים והיא גם ניצחונו, כי במותו מכפר החטאים ותחייתו ניתנים לנו – ילדיו המאמינים בו – חיי נצח.

נבואתו של ישעיה תואמת את שנאמר כבר בבראשית ג 15: זרע האישה יכה בראש הנחש אך הנחש יפגע בעקבו.

ואיך עתיד אותו מלך לשוב כדי להקים את ממלכתו?

1. ישעיה הנביא נב 7-12:

ישעיה הנביא מלמדנו שהבשורה הטובה המלאה בשלום היא זו המודיעה על שובו של אלוהים כמלך.

ישעיה הנביא אומר שכל עין תראה את אלוהים בשובו לישראל עמו.

2. ישעיה סא 1-2 יחד עם בשורת לוקס ד 16-21.

ישעיה הנביא בפרק סא מפרט את פעולותיו של המשיח.

הנביא מציין את הפעילויות אך אינו מפרט אילו פעילויות יתבצעו בכל אחת משני הופעותיו של המשיח.

בבשורת לוקס פרק ד, מתועד המקרה בו האדון ישוע קרא ממגילת ישעיה בבית הכנסת בנצרת ביום השבת.

האדון ישוע קרא את פסוק 1 וחלק מפסוק 2, עצר ואמר: "…היום נתמלא הכתוב הזה באוזניכם…".

ז"א, לו היו מקבלים את האדון ישוע כמשיח המובטח, מילותיו – הבטחותיו היו מתקיימות בו ברגע.

האדון ישוע לא קרא את החלק המציין את "יום נקם לאדוני", כי חלק זה יתקיים בחזרתו ארצה באחרית הימים.

3. דניאל פרק ב.

בפרק ב דניאל פותר למלך נבוכדנאצר את חלומו.

בחלום הראה לו אלוהים את סדר הממלכות העתידות למלוך בעולם עד חזרתו של המשיח להקים את ממלכתו.

האבן המפוררת את רגלי הצלם הינו המשיח.

לכן בחזרתו לעולם, המשיח יסיר את מלכויות האדם ויקים את ממלכתו הבלעדית.

בחלומו של המלך נבוכדנאצר מוזכרות ממלכת בבל, פרס ומדי, יוון וזו שאחרי יוון – רומא.

ממלכת רומא תזכה למופע נוסף – אצבעות כף הרגל.

במהלך חלק זה בנבואה, יחזור המשיח ישוע ארצה ויקים את מלכותו.

4. זכריה יב-יד:

זכריה הנביא אמר בפרקים יב-יד כי המלך עתיד לבוא כשהוא בכבוד אלוהים עומד ברגליו על הר הזיתים וההר נחצה לשניים. ראה גם את דבריו של האדון ישוע לתלמידיו במעשי השליחים א.

בפרק יב 10 הנביא זכריה מציין את תגובת עם ישראל כאשר יביט על האדון המשיח ויזהה את הטעות הכואבת שהביאה על עם ישראל עונשים כה כבדים לאורך אלפי שנים.

עם ישראל יביט אל האדון אשר דקר בעבר…

ז"א, האדון כבר הגיע בעבר.

בפעם הראשונה שהאדון הופיע כמשיח הוא נדחה על ידי עמו באופן אלים (ישעיה נג).

כך משתלבים דברי מחבר מזמור תהילים קיח – שאמר: אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. וכן את דברי ישעיה הנביא כשאמר שאדון ישראל יהיה למכשול לעמו (ישעיה ח 14-17).

חזרתו של מלך המשיח תהיה שונה בתכלית מהופעתו הראשונה.

בפעם הראשונה בא האדון המשיח כשה אלוהים כדי למות עבור צאנו.

בפעם הבאה, כשישוב, הוא יבוא כאריה יהודה כדי להסיר מעל פני תבל את כל הדוחים אותו.

בחזרתו, הוא יכה בכל אוייבי אלוהים ויקבץ את כל בני ישראל (ראה גם ישעיה סג 1-6).

בחזרתו הוא יקים את מלכותו העולמית שמרכזה בירושלים (ישעיה ב, ד, מיכה ד).

בעת מלכותו, עם ישראל יהנה מכבוד משאר כל העמים.

עמוס הנביא תיאר את הופעתו של המלך במילים נפלאות: עמוס ט 11-12:

"ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם. למען יירשו את שארית אדום וכל הגויים אשר נקרא שמי עליהם, נאום יהוה עושה זאת".

ומה עושה מלך ישראל עד אשר יגיע מועד חזרתו?

תהילים קי 1:

א. לְדָוִד מִזְמוֹר: נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי: שֵׁב לִימִינִי, עַד-אָשִׁית אֹיְבֶיךָ, הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ.

האדון ישוע, אלוהים הבן, קדוש ישראל, יושב לימין אלוהים האב עד שיושתו כל אויביו הדום לרגליו!

אז היכן הבעיה?

אם כל הנתונים כל כך ברורים, מדוע כשל עם ישראל להבין ש:

• המלך משיח יבוא בדמות אדם והוא אלוהים הבן – ישוע

 

• שהמלך משיח יבוא בפעם הראשונה כדי למות כקורבן חטאים של בני האדם

1. עם ישראל כשל להכיר את אלוהים מתוך כתבי הקודש באופן עצמאי ואישי.

עם ישראל למד את כל שהוא יודע על אלוהים דרך הוראת הרבנים וזקני העם אשר לימדוהו הוראה שקרית בנוגע למשיח (ישעיה כט 13-16).

יג. וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי: יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי, וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה.

יד. לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר.

טו. הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיְהוָה לַסְתִּר עֵצָה; וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ?

טז. הַפְכְּכֶם אִם-כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב: כִּי-יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ: לֹא עָשָׂנִי, וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ: לֹא הֵבִין.

מכיוון שמנהיגי העם מייצגים את כלל העם, ומכיוון שמנהיגי העם כשלו להבין את התורה ולהכיר את ישוע כאדון ומושיע שנביאי התנ"ך תיארו, סבל בעקבות כך כל עם ישראל.

 

ירמיה הנביא מציין במילים קשות את העדפת העם:

ירמיה ב 11-14:

יא. "הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים? וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים! וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל.

יב. שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל-זֹאת, וְשַׂעֲרוּ, חָרְבוּ מְאֹד! נְאֻם-יְהוָה.

יג. כִּי-שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי: אֹתִי עָזְבוּ, מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת, בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָכִלוּ הַמָּיִם.

יד. הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל, אִם-יְלִיד בַּיִת הוּא? מַדּוּעַ הָיָה לָבַז?"

העם העדיף לחקות את דרכי הגויים עובדי האלילים, והעדיף לשמוע לדברי נביאי שקר ומורי שקר על פני קבלת דבר התורה כפשוטו, כפי שהקריאו הכוהנים מתורת אלוהים.

2. הסופרים והפרושים היו משפילים, מנדים, מחרימים או מחרפים את אלו שגילו ענין בישוע או האמינו בו. ראה יוחנן ז 50-52, יוחנן ט 16-41,  יוחנן ח.

האדון ישוע המשיח אמר דברים דומים כלפי הפרושים והסופרים.

בשורת מתי כג 1-36 [פסוקים 13-15] – "…אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי סוגרים אתם את מלכות השמים בפני בני אדם. הן אתם אינכם נכנסים לתוכה וגם לבאים אינכם מניחים להיכנס…"

אנשים רבים העדיפו כבוד בני אדם יותר מכבוד אלוהים (יוחנן יב 42-43).

3. הדרך היחידה להבין ולהפנים את דבר אלוהים זה רק בעזרת פעולת רוח הקודש (קור"א ב 10-15, יוחנן ג 4-7).

מכיוון שלא נכנעו לאלוהים כפי שכתבי הקודש דורשים, רוב העם מעולם לא נושע ולרוב העם לא היה את רוח הקודש כדי להבין ולהפנים את האמת.

4. מכיוון שאלוהים העניק לעמו את כל "האור הרוחני" הנדרש כדי להכיר אותו ולפנות אליו באמונה ואהבה (על ידי התגלויות, אותות, מופתים,  תורה וכו), והעם דחה את האור הנפלא של אלוהים. מעניש אלוהים את עם ישראל בעיוורון חלקי.

ז"א, הם מתקשים ביותר לזהות את האמת גם כשהאמת עומדת לנגד עיניהם (ישעיה פרק ו 9-13, תהילים סט 23-24, אל הרומים יא 8-10,בשורת יוחנן א 10-13).

העיוורון הרוחני הינו זמני שהרי בעתיד יסיר אלוהים את המסווה ויפקח את עיני עמו להכירו ולפארו (יחזקאל לו 22, זכריה יב 9-10, ישעיה מג 21, מט 5-6, אל הרומים יא 26).

5. נביאים רבים ציינו את שתי הופעותיו של המשיח בקטע אחד, בנשימה אחת.

זכריה ט 9-10:

ישעיה ט 5-6, סא 1-3:

מיכה ה 1:

בראשית מט 8-12:

רבים מאוד לא הבינו או ראו את מרווח הזמן שבין שתי הופעותיו של המלך.

לכן, כאשר קיבלו את המשיח בכניסתו לירושלים (יוחנן יב), הם קיבלוהו כמלך וציפו שכבר באותו שלב הוא ימלא את כל ההבטחות הקשורות להופעתו כמשיח בן דוד המנצח.

כאשר האדון ישוע לא מילא אחר ציפיותיהם של בני ישראל [לאור הבטחותיהם והוראתם של רבניהם], חשבו אלה שהוא אינו המשיח המובטח.

ראה בשורת לוקס כד 21: יהודים רבים התאכזבו שישוע מת כי קיוו שיגאל את ישראל – כוונתם – שיסיר את השלטון הרומי ויעלה את קרן עמו ישראל.

רובם המוחלט ציפה שהפסוק מבשורת לוקס א 33 יתגשם מיד: "…וימלוך על בית יעקב לעולם ואין קץ למלכותו…"

ראה גם לוקס כב 30: הם ציפו למעמד של מלכים.

עם ישראל כשל להבין שלפני כבוד – ענווה.

לפני שהמשיח יבוא רכוב על סוס, הוא צריך לבוא רכוב על חמור!

6. אלוהים הבטיח שלא יסתיר את תוכניותיו מאהוביו. כך מצויין בבראשית יח 17, וכן בספר עמוס ג 7. מכאן אל לנו להלין על אלוהים או נביאיו  אלא רק על עצמנו.

מה עכשיו?

עם ישראל אינו משרת כעת ככוהנים בממלכת אלוהים כי:

1. מכיוון שעם ישראל דחה את האדון ישוע ממלכת אלוהים לא החלה.
2. כל עוד עם ישראל דוחה את האדון ישוע, אינו יכול לשרת ככוהן המייצג את האדון ישוע כגואל ומלך ישראל.

 

ומה עושה אלוהים עד שעם ישראל ייוושע ויפעל ככוהנים בממלכתו?

1. אלוהים משתמש בכלל ילדיו הנושעים – הקהילה המורכבת מיהודים וגויים נושעים, כדי לעשות חלק מהתפקידים המוטלים על עם ישראל – עד שעם ישראל יחזור בתשובה.

המאמינים בישוע, גויים ויהודים נושעים, נקראים "כוהנים". ראה האיגרת הראשונה של פטרוס ב 9-10.

הקהילה ממלאת באופן זמני את התפקיד של עם ישראל, עד שעם ישראל ייוושע ויקרא בשם האדון ישוע.

עד שגוף המשיח יילקח השמיימה, אנו:

– שגרירי המשיח (אל הפיליפים ג 20)

– ריח ניחוח ואיגרת כתובה של המשיח לעולם (קור"ב ב 14 – ג 3).

– אנו כוהנים לאלוהים – ממלאי מקום זמניים! (פטר"א ב 9-10).

אלוהים יקים את כל שהבטיח לעם ישראל, צאצאיו הביולוגיים של אברהם, יצחק ויעקב.

כי אלוהים אינו מתחרט על הבטחותיו ואינו מפר מילתו (אל הרומים יא 29).

מדוע המאמינים היום יכולים לשרת ככוהנים – גם אם באופן זמני?

הנושעים (יהודים וגויים מאמינים בישוע), מכירים את המלך באופן אישי ורוח הקודש שוכן בהם. הם אינם תחת מרות האומנת ולכן ראויים לשרת ככוהנים, עד שהקהילה תילקח.

2. תפקיד המאמינים בישוע מעבר להפצת הבשורה לכל, היא "להקניא את עם ישראל" (אל הרומים יא 11), ולהתפלל לשלום ירושלים (תהילים קכב 6).

מה עושה אלוהים עם עמו ישראל עד שיקבל את מושיעו ויחל לשרת אותו ככוהנים בממלכתו?

אלוהים שומר את עמו ישראל מכל משמר כי השטן עדיין פועל בכל כוחו כדי להשמיד את עם ישראל.

אלוהים מאפשר למהלכים פוליטיים להתרחש בעולם כדי להוציא לפועל את נבואות אחרית הימים שיפתחו את תקופת צרת יעקב (ראה דניאל, ב,ז, יואל א-ג, יחזקאל לה-לט, זכריה יב-יד).

במהלך תקופת צרת יעקב בת שבע השנים [אלו שבע השנים האחרונות בנבואת דניאל בפרק ט, אשר בסיומן יחזור המשיח ישוע להקים את ממלכתו הארצית], יזקק אלוהים את כלל יושבי תבל. בסיום תקופת צרת יעקב, יישארו בעולם שארית מישראל ושארית מהגויים (ספר ההתגלות פרקים ו-יט).

אז כל ישראל ייוושעו (ירמיה יא 26), וישרתו את האדון ישוע ככוהנים בממלכתו אשר מרכזה בירושלים.

לסיכום:

1. נביאי התנ"ך ניבאו שאלוהים יקים ממלכה ארצית בארץ אשר בה הוא המלך ובני ישראל הם הכוהנים בממלכתו.
2. השותפים מבני ישראל במלכות אלוהים יהיו שארית ישראל מצרת יעקב. כל השארית תיוושע ותקבל את ישוע כאדון ומשיע אישי ותיכנס עימו לברית החדשה שכרת בדמו.
3. מרכז ממלכתו הארצית של המלך משיח יהיה בירושלים.
4. המלך המשיח שהינו לא אחר מאשר ישוע המשיח, עתיד להקים את בית המקדש בירושלים.
5. נביאי התנ"ך הבהירו שהמשיח יבוא פעמיים: בראשונה כשה אלוהים המת כקורבן חטאינו וקם לתחיה, ובשניה, כאריה יהודה כדי להסיר את אויביו ולהקים את ממלכתו.
6. עד שיחזור המשיח ישוע ועד שעם ישראל ימלא את ייעודו כממלכת כוהנים, גוף המשיח המורכב מיהודים וגויים נושעים משרת את אלוהים בעולם ככוהנים. לפני צרת יעקב, יילקחו בני הקהילה של ישוע השמיימה ויחזרו למלוך עימו בעולם לאחר תקופת צרת יעקב.

מלכות אלוהים לאור דברי השליחים בספר הברית החדשה.

אחד מאבות הקהילה שחי במאה הרביעית לספירה, אגוסטין ששרת כבישופ בהיפו אשר באלגריה (צפון אפריקה) של ימינו, כתב את המילים הבאות בספרו: עיר האלוהים.

"על כן, הקהילה אפילו כעת היא ממלכת המשיח וממלכת השמים. לאור זאת, כעת קדושיו (המאמינים בישוע) מולכים עימו…" (עיר האלוהים, ספר XX, מקטע 9).

תפיסתו של אגוסטין בנוגע למלכות אלוהים ומלכות המשיח בת אלף השנים, הפכה לדיעה המקובלת של הכנסיה לאורך מאות רבות של שנים. והיא: אנו חיים היום בתקופה הנקראת: מלכות אלוהים.

תפיסתו של אגוסטין התפתחה ולימים נודעה בשם: אמליניאליזם.

א = לא

מילניום = אלף, הכוונה למלכות המשיח בת אלף השנים

משמעות המונח היא: מלכות המשיח אינה מתקיימת בארץ לאורך אלף שנים.

לדעתם, המספר אלף שנים המוזכר בספר ההתגלות פרק כ הינו מספר סמלי, פיגורטיבי.

לפיכך כל ענין מלכות המשיח אינו מתייחס למלכות ארצית חומרית, מדינית ופוליטית בארץ, אלא מתקיים בליבם של המאמינים בישוע כיום. השטן לעומת זאת, אסור בשאול.

לדעתם, אלוהים סיים את פעולתו עם ישראל המתוארת בתנ"ך, והחליפה לנצח עם הנושעים בני כל העמים – הכנסיה, גוף המשיח. ז"א, עם ישראל, צאצאי אברהם, יצחק ויעקב אינם עתידים לשרת ככוהנים בממלכת המשיח הארצית בת אלף השנים בעתיד.

לדעתם, אלוהים עתיד להעניק להם (לכנסיה) את כל הברכות שהבטיח לישראל. ולישראל מגיעים כל הקללות שאלוהים הבטיח למתנגדיו.

הדרך בה הם מפרשים את הכתוב נוגד כל עיקרון בסיסי של יחס הוגן לכתוב בכתבי הקודש.

לדוגמא: דברי הביקורת של ישעיה בפרק א נגד ישראל אכן מתייחסים לישראל החוטאת, אך דברי המופת והברכה של ישעיה לישראל בפרק מט 3 מתייחסים לישראל אחרת…לכנסיה!

לדעתם, עם ישראל הדוחה את האדון ישוע אינו שונה מכל עם הדוחה את ישועת אלוהים ועתיד להיענש לריחוק נצחי מאלוהים.

לא לחינם האוחזים בדיעה זו אינם מתקשים לשנוא את עם ישראל.

הלוואי שהיו מבינים היטב את התפילה אותה הם משננים בכל יום, הכתובה בבשורת מתי ו 9-15.

מן הסתם קיימים גוונים שונים של אמלניאליזם, אך העקרונות שציינתי נכונים פחות או יותר לכולם.

האם כך אומנם מלמדים כתבי הקודש אודות מלכות אלוהים?

לא ולא.

כתבי הקודש מתארים את השינויים שיחולו בעולם בעת מלכות המשיח.

אז, כל הארץ תימלא את דעת אלוהים…חבקוק ב 14.

אז יהיה שלום עולמי (ישעיה ב 4, מיכה ד 1-6).

החטא יהיה מרוסן וחיות טורפות ישבו זו ליד זו ללא פחד (ישעיה יא 1-9).

אז, כל שארית ישראל תיוושע ותיכנס בברית החדשה שנחתמה בדם המשיח ישוע (ירמיה לא 30-34, אל הרומים יא 26).

עם ישראל יזכה לשרת את האדון ישוע ככוהנים [ראה ירמיה לג].

עם ישראל יזכה לקבל את הנחלה הארצית המובטחת וכל שבט ישב על נחלה מוגדרת וברורה (ראה יחזקאל מז 13-מח 29).

עמי הגויים יעלו לארץ ישראל כדי לשמוע מדבר אלוהים ולהביא אליה את עושרם, כדי לבנות את הארץ הזו ולכלכל את כוהניה (ישעיה ס-סה).

שארית ישראל שתיוושע ותשרוד את תקופת צרת יעקב, תהיה זו אשר יתגשם בה נבואתו של ישעיה הנביא בפרק מט 3: "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר."

דניאל הנביא מציין בפרק ב שכאשר יחזור המשיח, הוא יהרוס את כל מלכויות האדם וימלוך לבדו על כל העולם… האם זה מתקיים היום?

אלו האוחזים בדוקטרינת האמליניאליזם נוהגים לפרש את כתבי הקודש בדרך אלגורית, סמלית ולא בדרך הפשט. הלך מחשבתם הושפע בעיקר על ידי הפילוסופיה היוונית העתיקה [Neo Platonism], ולצערנו גם מרגשות אנטי-יהודיים שחילחלו לכנסיה.

נראה שהאוחזים בדיעה זו קבעו קודם כל את דעתם ולאחר מכן החליטו "לעקם" את דבר אלוהים כדי להצדיק את דעתם המוטעית.

אם כן, מה מלמדים כתבי הקודש אודות מלכות אלוהים?

ישנם פסוקים רבים המתייחסים למלכות המשיח העתידית.

רבים מהפסוקים וההתיחסויות כתובים בתנ"ך.

בנוסף לדברי נביאי התנ"ך אודות מלכות אלוהים, גם המשיח ישוע ותלמידיו – 12 השליחים ומחברי ספרי הברית החדשה, הוסיפו רבות בנושא.

הבה נבחן את הכתוב בספר הברית החדשה בנוגע למלכות אלוהים.

הגדרה והבהרה

המילה היוונית ל'מלכות' היא בסילייאה.

המילה מופיעה 162 פעמים ומתייחסת למלכות או מלוכה – (מלך או שליט)

בהביננו את משמעות ההגדרה, אנו מבינים שכתבי הקודש מציינים מלכויות שונות.

יש לדוגמא את ממלכת בבל, ממלכת אשור אשר הן מלכויות אדם רגילות, אך בנוסף, כתבי הקודש גם מציינים ממלכה נוספת, ממלכת אלוהים, ממלכת שמים.

מצד אחד, ריבונותו של אלוהים לעולם עומדת. מעולם לא פחתה ולא תגבר, היא אינה משתנית (תהילים קג 19: "יהוה בשמים הכין כסאו, ומלכותו בכל משלה.").

מצד שני, אלוהים בריבונותו מאפשר למלכויות אדם לשלוט ולפעול בעולם לפרק זמן מסוים – כדוגמת מלכויות בבל, אשור וכו.

יחד עם זאת, כתבי הקודש מציינים מועד מסוים בו אלוהים ישלוט כשליט יחיד וממקום מוגדר על העולם – ישעיה כד 23: "…וחפרה הלבנה ובושה החמה, כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד."

[ראה גם ישעיה ב, מיכה ד].

אותה ממלכה אשר נביאי התנ"ך מדברים עליה כל כך הרבה היא היא הממלכה והמלכות המצויינת מפי המשיח ישוע ויוחנן המטביל כפי שכתוב בבשורת מתי ג 2, ד 17.

"…שובו בתשובה, כי קרבה מלכות שמים."

"…חיזרו בתשובה, כי קרבה מלכות שמים."

מדובר בדיוק על אותה מלכות בה המשיח ישוע ימלוך על העולם מירושלים.

טעותם של אלו האוחזים בדוקטרינה האמליניאליסטית היא שהם חושבים שלנאמר בספר הברית החדשה יש עדיפות ועליונות על פני הכתוב בספר התנ"ך.

לדעתם, האדון ישוע ומחברי ספרי האיגרות והבשורות בברית החדשה הגדירו מחדש את רעיון המלכות של אלוהים.

לא משנה מה יאמרו אלו או אחרים, האדון ישוע ותלמידיו הנאמנים מעולם לא הגדירו באופן שונה את מלכות אלוהים המוזכרת ומתוארת בתנ"ך.

גם האדון ישוע ותלמידיו מתארים את מלכות אלוהים כמלכות חומרית, מדינית ופוליטית שמרכזה בירושלים.

אחד מהקטעים בברית החדשה המועדפים על אלו האוחזים בדיעה האמליניאליסטית היא זו הכתובה בבשורת לוקס יז 20-21:

"…כאשר שאלוהו הפרושים מתי תבוא מלכות אלוהים השיב להם: "מלכות אלוהים איננה באה בנגלות. אף לא יאמרו: 'הנה פה' או 'הנה שם היא', כי הנה מלכות אלוהים בקרבכם היא."

האדון ישוע דיבר בזמן הווה בנוגע למלכות אלוהים – "בקרבכם היא"

האדון ישוע יכול היה לומר זאת מכיוון שהוא הרי המלך של אותה מלכות.

מלך ומלכותו אחד הם.

מסיבה זו האדון ישוע יכול היה לומר לשומעיו: "…הנה מלכות אלוהים בקרבכם היא."

זאת בהצביעו על עצמו – כי מלך ומלכות אחד הם!

במילים פשוטות: בנוכחותי בקרבכם ובהצגת כוחי הריבוני באותות ומופתים לעיניכם ובקרבכם, אני המלך יכול לומר לכם – מלכות אלוהים  בקרבכם.

המלך של המלכות עומד לנגד עיניכם ואם תקבלו אותי כמלככם, הרי שמלכותי תקום בזה הרגע.

מלכות אלוהים לא תיכנס לתוככם נגד רצונכם, אלא, אתם אלו שצריכים לבוא לתוכה – באמונה.

העת בה המלכות יכולה להתחיל היא כעת, ממש ברגע זה. לכן, חיזרו בתשובה כעת!

אני רוצה להתמקד כרגע במועד של מלכות אלוהים

מועד תחילת מלכות אלוהים

האם מלכות אלוהים קיימת היום בעולם כפי שטוענים האמליניאליסטים או שמא היא תקום רק בעתיד?

כפי שראינו, כאשר האדון ישוע הציג עצמו לפני עם ישראל, המסר שלו היה: חיזרו בתשובה, כי קרבה מלכות שמים.

ולמרות זאת, לאחר תקומתו מן המתים, האדון ישוע אומר לתלמידיו ללכת לכל קצוות תבל ולהודיע את הבשורה עד שיחזור.

מדוע?

מה התרחש?

מתי, תלמידו של האדון ישוע הקדיש פסוקים רבים כדי לענות על שאלות אלו.

כל ארבעת הבשורות [מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן], מציגות את האדון ישוע במבט שונה.

מתי, כותב את הבשורה ומייעד אותה בעיקר לקהל יהודי. הוא משתמש במונח היהודי "בן-דוד" 10 פעמים, יותר מכל הפעמים שמונח זה מוזכר בשאר שלושת הבשורות.

מתי משתמש במילה היוונית לציין "מלכות" 55 פעמים, גם כן יותר פעמים מאשר שמילה זו מוזכרת בשאר שלושת הבשורות.

הנושא המרכזי לאורך בשורת מתי אם כן הוא: המלך ומלכותו.

בשורת מתי עונה על שלוש שאלות:

1. האם ישוע הוא המשיח?

בהציגו את ייחוסו של ישוע וכוחו הריבוני, מתי עונה על שאלה זו בכן גדול ומודגש.

2. אם ישוע הוא המשיח, היכן המלכות?

יהודים רבים שואלים את השאלה הזו!

'אם אתם טוענים שישוע הוא המשיח והמלך המובטח מבית דוד, אז מדוע שהוא לא הקים את מלכותו?

מדוע הוא לא הביס את כל העמים והקים את עם ישראל להיות ממלכת כוהנים כפי שמובטח בתנ"ך?'

לדעתם, העדר מלכות מחזקת את קביעתם לדחיית ישוע כמשיח היהודי המובטח.

במילים פשוטות:

אם אתה רוצה להוכיח את משיחיותך, אדון ישוע, אז הבה נראה אותך עושה שלום עולמי, מעלה לישראל את כל בני ישראל, ומגשים את כל ההבטחות שניתנו לעם ישראל בכתבי הקודש.

רוב ידידנו היהודים אינם לוקחים בחשבון שיתכן שישוע הוא אכן המשיח המובטח שהציג עצמו כמלך בהופעתו הראשונה, ואיפשר לעם ישראל להתחיל את מלכותו. אך עמו ישראל דחה אותו, ולכן המלכות לא החלה…

הבה נחזור לקטע שציינו מקודם מפי לוקס, בבשורת לוקס יז 20-21, שם הפרושים שואלים את האדון ישוע אודות מועד תחילת המלכות.

בשורת לוקס יז 24-25:

"כי כברק המבריק תחת השמים ומאיר עד קצה השמים, כן יהיה בן האדם ביומו.

אך תחילה עליו לסבול רבות ולהידחות על ידי הדור הזה."

דחיית המשיח על ידי עמו ישראל הינה אחת מהאמיתות החשובות בכתבי הקודש.

ישעיה נג 3:

"…נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי, וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו…"

תהילים קיח 22:

"…אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה."

ישעיה ח 13-15:

יג. אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת, אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ; וְהוּא מוֹרַאֲכֶם, וְהוּא מַעֲרִצְכֶם.

יד. וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל, לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם.

טו. וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים; וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ, וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ. 

כתבי הקודש לימדו וציינו שהמשיח יידחה על ידי עמו בהופעתו הראשונה, אך ייתקבל בהדר, אמונה וכניעה בחזרתו (פטר"א א 10-11, ישעיה נג, זכריה ט 9-10, תהילים קיח 22).

אלוהים השתמש בדחיית עם ישראל את המשיח ישוע כדי להגשים את תוכניתו המופלאה להציג את בשורת הישועה גם לגויים (אל הרומים יא 11-12).

למרות שדחיית המשיח ישוע על ידי עם ישראל איפשרה לבשורת הישועה להגיע אל הגויים, דחיית המשיח המובטח על ידי עם הבחירה הניב אסון נורא.

בגלל דחיית המשיח ישוע, המלכות כבר לא הייתה "קרובה".

ז"א, לאחר דחיית המשיח ישוע, כבר לא היה ניתן לומר את המשפט שאמר יוחנן המטביל: "…קרבה מלכות שמים", או לומר את המילים שאמר האדון ישוע: "…היא בקרבכם".

מלכות אלוהים נדחתה.

המלך ומלכותו אינם בנמצא עד למועד חדש. עד שעם ישראל יחזור בתשובה כנה כעם לאדון ישוע המשיח (זכריה יב 10 – יג 6).

כרגע מתקיימים דברי הנביא הושע כפי שאמר בפרק ג 4-5:

ד. "כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר, וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה; וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים.

ה. אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִקְשׁוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם; וּפָחֲדוּ אֶל-יְהוָה וְאֶל-טוּבוֹ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים."

איך אנו יודעים שמלכות אלוהים נדחתה?

איך אנו יודעים שמלכות אלוהים תקום בעתיד?

בבשורת מתי, האדון ישוע הכריז בתחילה שמלכותו נוכחת.

לאחר פרק יב בבשורת מתי, לאחר שהאדון ישוע המשיח מואשם כאילו הוא בעל-זבוב, ז"א, אחוז שד, האדון ישוע מתחיל לדבר על מלכותו במונחים נסתרים:

1. "…סודות מלכות השמים" (מתי יג 11).
2. הקמת הקהילה (מתי טז 18).
3. על ישיבה על כסא כבודו – אך בזמן עתיד – "…ובן האדם ישב על כיסא כבודו, תשבו גם אתם על שנים-עשר כסאות…"
4. השליחות הגדולה – מתי כח 18-20.

הבה נלמד ממספר מקומות בספר הברית החדשה בהם האדון ישוע מבהיר שהמלכות ניתנה לישראל, נדחתה וכעת עתידה להתגשם בעתיד.

א. מתי טז 21:

האדון ישוע אמר לתלמידיו: "…כי עליו ללכת לירושלים ולסבול הרבה מידי הזקנים וראשי הכוהנים והסופרים, ולההרג וביום השלישי לקום.."

האדון ישוע חיזק מילים אלו כאשר הוסיף ואמר בפרק יז 22-23: "…הנה אנחנו עולים לירושלים ובן האדם ימסר לראשי הכוהנים ולסופרים. הם יחצו את דינו למוות, וימסרו אותו לגויים להתל בו ולהלקותו ולצלוב אותו, וביום השלישי יקום". ישוע אמר לתלמידיו שכל אשר נאמר עליו מפי נביאי התנ"ך, ייתגשם (מתי יח 31-33).

ב. מתי כא 33-46:

האדון ישוע מספר לראשי הכוהנים וזקני העם את המשל אודות בעל הכרם והחוכרים.

ראשי הכוהנים וזקני העם הבינו היטב שהכורמים הבוגדים הם לא אחר מאשר הם עצמם – ההנהגה הרוחנית של עם ישראל, הבוגד במושיעו ודוחה אותו בבוז [אלוהים הינו בעל הכרם והבן הינו ישוע].

האדון ישוע מבהיר להם שדחייתו על ידם גרמה לכך שמלכות אלוהים תינתן לאלו שיקבלוהו ואכן יפיקו ממנה פרי טוב.

לעומת זאת, עונש כבד ביותר מחכה לדוחים את ישוע. האבן הראש המוזכרת בתהילים קיח 22-23, עתידה להיות האבן שתכתוש אותם.

ראשי הכוהנים וזקני העם הבינו שעליהם ישוע מדבר ולכן הם בקשו לתפסו.

מן המקרה הזה אנו גם למדים שיש פרק זמן בין הופעתו הראשונה של האדון בה הציע את המלכות לישראל, ובין הופעתו השניה הכוללת זעם אלוהים על מתנגדיו אך גם זיקוק בני ישראל שיחזרו בתשובה וישרתוהו ככוהנים בממלכתו.

ג. בבשורת לוקס כד 13-35 מסופר המקרה בו האדון ישוע פוגש את השניים בדרך לעמאוס.

השניים התעצבו מאוד על כך שהאחד שחשבוהו למשיח הוצא להורג. הם באמת קיוו שאותו ישוע יציג עצמו כמשיח ויגאל את ישראל.

הם שמעו אודות תקומתו של ישוע, אך מכיוון שלא ראוהו ולא התרחש שום שינוי בישראל, הם חשו אכזבה גדולה.

תשובתו של האדון ישוע לשניים הבהירה להם שמה שהתרחש היה בדיוק מה שהנביאים ניבאו, ואל להם להתאכזב.

לוקס כד 25-27:

"השיב ואמר להם: "הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דברו הנביאים!

הרי על המשיח היה לסבול את כל זאת ולהיכנס אל תפארת כבודו!"

הוא החל ממשה ומכל הנביאים ובאר להם את הדברים המכוונים אליו בכל הכתובים."

ד. בבשורת לוקס יט 11 כתוב:

"לאחר ששמעו את זאת הוסיף וסיפר משל, משום שהיה קרוב לירושלים והם חשבו כי מיד תיגלה מלכות האלוהים."

אך בפסוקים העוקבים האדון ישוע הבהיר שעתידה לבוא תקופה בה המלך נעדר!

ישוע סיפר את משל עשרת המנים.

איש אציל אחד הלך אל ארץ רחוקה לקבל סמכות למלוכה ולשוב לארצו…

האציל הפקיד בידי עבדיו כסף, וציפה שבשובו יראה כל אחד מהם רווח. ז"א, שפעל כשורה עם הרכוש והאחריות שהאדון הפקיד בידיו.

בחזרתו כל אחד מעבדיו היה צריך להראות איך פעל ועשה עם האחריות שהופקדה בידיו.

נוכל לכתוב שורות רבות אודות פרשנות המשל, אך לגבי ענין אחד אין ספק.

ישוע הבהיר שעתידה להיות תקופה בה הוא נעדר!

וזה בדיוק הנקודה שאני מבקש להתמקד בה במשל הזה. המלך עתיד להיעדר לפרק זמן.

ה. בבשורת לוקס טו 11-32 מסופר משל על הבן האובד.

אנו משתמשים במשל זה לעיתים קרובות כדי לתאר את מצבם של יקרים לנו שנטשו את דרך האמת, סבלו בעבור כך ולאחר מכן נכנעו לאלוהים וחזרו בתשובה.

אך המשל הזה גם מתאר את מצבו של עם ישראל.

גם עם ישראל נחשב בעיני אלוהים לבן – אפילו בן בכור! (שמות ד 22)

הבן ישראל בחר לנטוש את דרך אלוהים וכעת סובל בשל כך.

למרות שאלוהים העניק לישראל כל כך הרבה ברכות, הבן ישראל אינו יכול ליהנות מהן בשעה שהוא דוחה את אביו שבשמים.

בעת זו, הבן ישראל סובל משאר העמים וניזון מחלק זעום ממה שאלוהים יכול ומסוגל להעניק לו.

יבוא היום שעם ישראל יחזור בתשובה ואז יחווה ויהנה מכל ברכות אלוהים.

עובדה – קיים פרק זמן בו הבן נטש את קרבת אביו, ומאוחר יותר יחזור אליה, לאחר שיחזור בתשובה כנה.

ו. בספר מעשי השליחים א 6, לאחר שהאדון ישוע קם לתחיה, השליחים שאלו את האדון ישוע שאלה חשובה:

"אדוננו, האם בזמן הזה תשיב את המלכות לישראל?"

שימו לב ששאלה זו לא התייחסה או התמקדה בהגדרת המלכות אלא במועד תחילתה, הקמתה.

איך ענה האדון ישוע לתלמידיו? מע"ש א 7:

"…לא לכם לדעת עיתים וזמנים שקבע האב בסמכותו שלו."

האדון ישוע הוסיף ואמר לתלמידיו כי עליהם לחכות בירושלים עד שיבוא עליהם רוח הקודש, יקבלו כוח ויהיו עדיו בארץ ובעולם.

ז. בספר מעשי השליחים ג 18-21 השליח שמעון פטרוס כאילו ממשיך את שנאמר על ידי האדון ישוע במע"ש א ואומר:

"…אך אלוהים קיים בדרך זאת את אשר הודיע מקדם בפי כל הנביאים – שמשיחו יסבול. לכן התחרטו ושובו בתשובה כדי שימחו חטאיכם, למען יבואו ימי רווחה מלפני אדוני והוא ישלח את אשר יועד לכם מקדם, את המשיח ישוע, אשר צריך שיקבלו אותו השמים עד עת השבת הכל לתיקונו, דבר שאלוהים דיבר מעולם בפי נביאיו הקדושים."

[דבריו של שמעון פטרוס דומים לדברי ישוע לשניים שפגש בדרך לעמאוס]

ישוע הוסיף ואמר דברים דומים בבשורת יוחנן יד 1-4.

ישוע אמר לתלמידיו כי עליו ללכת השמיימה, אך הוא ישלח את רוח הקודש אליהם – כמחליפו…

ישוע גם הבטיח לתלמידיו כי הוא עתיד לשוב ולקחתם אליו.

ואיך האדון ישוע עתיד לשוב?

על כך נכתב במעשי השליחים א 9-11.

ישוע נלקח מעל ראשיהם מהר הזיתים אל השמיים.

ישוע הבטיח שישוב באופן דומה.

הנביא זכריה בפרק יד 3-5 מציין שאלוהים ישוב ארצה כשרגליו נוגעות בהר הזיתים.

ח. מתי יג 1-9, 18-23: משל הזורע.

במשל הזורע אנו לא רק מחזקים את הרעיון בו המשיח עדיין לא הקים את מלכותו, אלא גם אודות פעולתו של השטן במהלך פרק הזמן מאז נדחה המשיח על ידי עמו ועד שישוב המשיח ישוע וימלוך על העולם.

במשל הזורע הציפורים נמשלים לשון אשר פועל בכל מאודו להכשיל את עם ישראל או אנשים בכלל להגיב לבשורת הישועה.

פעולותיו של השטן יימשכו עד ליום בו יחזור המשיח ארצה. אז יושלך השטן לשאול למשך 1000 שנים (התגלות יט 11 – כ 6).

אם כן, תקופת ההעדרות של האדון ישוע היא מאז עלה לשמים לנגד תלמידיו כפי שמתואר במעשי השליחים א, ועד התקופה בה ישוב להר הזיתים כפי שמתאר הנביא זכריה בפרק יד.

ומה עושה האדון ישוע בשמיים עד שיחזור ארצה?

התשובה הברורה כתובה בספר תהילים פרק ק"י 1:

"לְדָוִד מִזְמוֹר: נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי: שֵׁב לִימִינִי, עַד-אָשִׁית אֹיְבֶיךָ, הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ."

אלוהים האב אומר לאלוהים הבן, לאדון ישוע: שב לימיני, עד שאביא את כל אוייבך להיות השרפרף המונח תחת רגליך. במילים פשוטות – למצב שיכנעו לפניך.

בבשורת לוקס כב 66-71, האדון ישוע המשיח השתמש בפסוק זה גם כדי לענות לזקני העם וחברי הסנהדרין לפני שהוציאוהו להורג. האדון ישוע אמר להם מה הוא יעשה לאחר שיהרגוהו:

לוקס כב 69: "אבל מעתה יהיה בן-האדם יושב לימין גבורת האלוהים".

שומעיו הבינו היטב את משמעות דבריו של האדון ישוע ולכן קבעו שהנאמר מפיו מהווה עדות מספיקה להוצאתו להורג ומיד, כי שם עצמו כאלוהים.

הערה:

יש להבדיל בין חזרתו של האדון ישוע למלוך בעולם לבין חזרתו כדי לקחת אליו את ילדיו.

חזרתו ללקיחת ילדיו אינה כוללת את ירידתו ארצה, אלא ילדיו הנושעים יפגשוהו בעננים כפי שכתוב באיגרת הראשונה לתסלוניקים ד 13-18. אין אדם היודע את מועד ההילקחות של המאמינים בישוע השמיימה.

כל שכתבי הקודש מלמדים בנושא, זה את העובדה שהאדון ישוע יקרא את המאמינים אליו לפני תחילת צרת יעקב.

האדון ישוע המשיח יחזור ארצה במלוא מובן המילה רק בסיום תקופת צרת יעקב.

בשלב ראשון, האדון ישוע יסיר את אוייביו מעל פני האדמה. ומיד לאחר מכן יקים את ממלכתו הארצית וימלוך בה למשך 1000 שנים.

כל האירועים מתוארים בספר ההתגלות פרקים ו-יט, וכן על פני פרקים רבים אחרים בכתבי הקודש.

ומה על תלמידי ישוע לעשות עד שמלכות אלוהים תקום?

תלמידי האדון ישוע צריכים לשרת אותו כעדים נאמנים, כשגרירים בכל העולם, כאיגרת המשיח לעולם (מע"ש א 8, אל הפיליפים ג 20, קור"ב ב 14 – ג 3). ראה פירוט בהמשך.

האדון ישוע לא היה היחידי שציין שמלכות אלוהים תקום בעתיד, כך גם כתבו ולימדו תלמידיו.

קור"א טו 50:

"…אומר זאת, אחי: בשר ודם אינו יכול לרשת את מלכות האלוהים. גם אין הכיליון יורש אל-כיליון…"

כאמור, ציון המילה ירושה מדגיש את העובדה שמלכות אלוהים תתגשם בעתיד.

טימו"ב ב 12:

"…אם נחזיק מעמד, גם נמלוך איתו…"

טימו"ב ד 18:

"…האדון יצילני מכל מעשה רע ויושיעני אל מלכותו שבשמים…"

פטר"ב א 11:

"…ובדרך זאת יפתח לכם לרווחה המבוא אל מלכות עולמים של אדוננו ומושיענו ישוע המשיח."

שימו לב שכל הציונים אודות מלכות אלוהים או מלכות שמים הינם בזמן עתיד.

ניתן לקבוע באופן נחרץ שמחברי הבשורות והאיגרות שבספר הברית החדשה מלמדים וקובעים שמלכות אלוהים אינה קיימת בעת הזו.

המלך אינו מולך כעת על ממלכה ארצית גשמית.

הממלכה המובטחת תתגשם בעתיד.

מלכות המשיח ישוע על כסא דוד בביתו שבירושלים תקום בעתיד. היא אינה קיימת היום!

ישנם הטוענים שמלכות אלוהים קיימת בעולם היום וזאת מכיוון שרוח אלוהים שוכן בגוף הנושעים.

רוח הקודש אכן שוכן בגופו של כל אדם נושע (אל האפסים א 13-14, קור"א ג 16-17).

אמת היא שגופנו הינו היכל אלוהים.

מכיוון שרוח הקודש שוכן בגופנו וממלא את מוחינו, יוצא שאנו, ילדי אלוהים הנושעים חיים בעולם הזה כאשר אלוהים הוא המנחה את חיינו וחיינו מאופיינים ברמת קדושה וטוהר הראויים למלכות אלוהים.

למרות כל זאת, מלכות אלוהים הארצית לא החלה עדיין.

מלכות אלוהים הארצית כוללת את בנית בית אלוהים בירושלים, את נוכחותו של ישוע שם כמלך ואדון המולך משם על כל העולם.

הנושעים בעולם היום נקראים: גולים וזרים בעולם הזה (פטר"א ב 11).

אנו שגרירים של האדון ישוע (אל הפיליפים ג 20)

אנו האיגרת הכתובה שלו, ריח ניחוח לאדון – בגלל סגנון חיינו המונע על ידי רוח אלוהים (קור"ב ב 13-ג 3).

אנו חיים בארץ על פי כלליים וחוקים הראויים למלכות אלוהים, אך מלכות אלוהים עצמה עדיין לא החלה בארץ.

עם ישראל עדיין אינו משרת ככוהנים לאלוהים והאדון ישוע אינו יושב בביתו אשר בירושלים ומולך משם על כל העולם.

לאחר שתקום מלכות אלוהים – כשהאדון ישוע המשיח יחזור – איך תיראה המלכות, לאור הכתוב בספר הברית החדשה?

האופי של מלכות אלוהים

1. על אזרחי מלכות אלוהים להיות מתאימים למלכות.

זיכרו:

בשורת מתי עונה על שלוש שאלות מרכזיות:

א. האם האדון ישוע הוא המשיח? כן!

ב. אם האדון ישוע הוא המשיח אז היכן מלכותו? ראה עמודים קודמים!

ג. מי זכאי להיכנס למלכות אלוהים?

מתי מלמדנו שהכניסה למלכות אלוהים – ישועה – אינה מותנית בקשר משפחתי, ביולוגי לאברהם, יצחק ויעקב.

כל אדם, בין אם יהודי או גוי יכולים להיוושע ולהיקרא אזרחי מלכות אלוהים אם יאמינו בישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא (אל הרומים י 9-10, אל הגלטים ג 26-29).

האדון ישוע המשיח אמר לנקדימון בבשורת יוחנן ג 3:

"…אמן אמן אני אומר לך, אם לא ייוולד אדם מלמעלה, לא יוכל לראות את מלכות האלוהים." [ראה גם פסוק 5]

בין אם אתה יהודי או גוי, עליך להיוולד מחדש כדי להיכנס למלכות אלוהים.

עליך להאמין באופן אישי שהאדון ישוע המשיח – בן האלוהים, בא לעולם בדמות אדם, כדי למות כקורבן החטאים שלך. האדון ישוע נקבר וקם לתחיה לאחר שלושה ימים בקבר.

כל המאמין בישוע, זוכה לחתימת רוח הקודש בגופו. הנולד מחדש אכן מקדיש חייו לאדון ישוע וחי בדרך ואופן המכבדים את אלוהים.

בדרשה על ההר (מתי ה-ז), האדון ישוע הציג את האופי והתכונות הנדרשות מבני מלכותו.

זיכרו – יוחנן המטביל אמר – המלך מגיע.

ישוע אומר – אני המלך

וכעת הוא מציין אילו תכונות ואופי נדרשים מנתיניו.

כל בר דעת מבין שאף אדם אינו מסוגל לחיות על פי תנאים שכאלו בחיי היומיום.

נדרשים כוחות אלוהיים לסגנון חיים שכזה – ולכך בדיוק מתכוון האדון ישוע.

חיים בסטנדרטים של המלכות, מחייבים את נוכחות רוח הקודש בחיי כל אחד מנתיני המלכות!

2. אזרחי מלכות אלוהים חייבים לחכות כעת עד שייכנסו למלכות.

ישנם הטוענים על פי הבנתם את הכתוב באיגרת אל הקולוסים א 13 שכל הנושע נכנס באופן מיידי למלכות אלוהים.

לא כך הדבר ולא כך נאמר מפי שאול השליח באיגרת אל הקולוסים א 13.

"…הן האב הצילנו משלטון החושך והעבירנו אל מלכות בנו אהובו…"

מכיוון ששאר הייחוסים למלכות אלוהים מלמדים שהמלכות היא הגשמה עתידית, ומכיוון שגם התנ"ך מבהיר שמלכות אלוהים תקום בירושלים לאחר חזרתו של המשיח ישוע ארצה, יוצא שמילותיו של שאול השליח מתייחסות לציון מעמדו של הנושע.

מרגע שאדם נושע, הוא מקבל מעמד של אזרח מלכות שמים גם אם אינו נמצא במלכות באופן פיזי.

כמו כן, כל המאמינים בישוע נושעו ונקראים ילדי אלוהים. אך רק בעתיד כאשר נילקח לנוכחות אלוהים בין אם בהילקחות או דרך מוות "טבעי", נלבש את הגוף החדש שאינו נתון להשפעת החטא (ראה אל הרומים ח 23-25, יוח"א ג 1-3).

ניתן להבין זאת בדרך של סיפור שהתרחש במציאות.

בשנת 1944 דיפלומט שוודי בשם ראול וולנברג הנפיק דרכונים ליהודים בגרמניה כדי להצילם מהשמדה.

היהודים שזכו לדרכון שוודי נחשבו לשוודים וזכו ליחס של אזרחי שוודיה למרות שמעולם לא היו בשוודיה.

לכך בדיוק מתכוון שאול השליח.

בישועתנו אנו זוכים להיחשב אזרחי מלכות שמיים.

אנו נזכה לחוות את כל הזכויות הכלולות בכך כאשר נהיה שם באופן פיזי.

3. אזרחי מלכות אלוהים עתידים למלוך עם מלכם.

טימ"ב ב 12, התגלות ה 10, כ 4, 6.

4. מלכות אלוהים הארצית תחל בחזרתו של האדון ישוע ארצה ותימשך 1000 שנים. לאחר מכן ימסור האדון ישוע את המלכות לאלוהים האב ותחל תקופת הנצח.

התגלות כ 4:

"…חיו ומלכו עם המשיח אלף שנים."

קור"א טו 24-26:

"…אחרי כן הקץ, כאשר ימסור לאלוהים האב את המלכות לאחר שיבטל כל ממשל וכל סמכות ושלטון. כי עליו למלוך עד כי ישית את כל אויביו תחת רגליו. האויב האחרון שימוגר הוא המוות…"

מה משמעות מלכות אלוהים בחיי הנושעים היום?

שאול השליח מכנה את שאר המאמינים בתואר: חברי לעבודה למען מלכות אלוהים (אל הקולוסים ד 11).

השליח שמעון פטרוס מכנה את המאמינים בתארים זהים לאלו של בני ישראל: כוהנים, גוי קדוש, עם סגולה, ומזכיר לאחיו לאמונה את האחריות והמשימות הכלולות בתארים אלו: לספר את תהילות אלוהים שקרא לנו מחושך אל אורו הנפלא (פטר"א ב 9-10).

יוחנן השליח בפרק א 6-13 מציין שבעת שבני עמו של המשיח דחו אותו, אלוהים העניק לכל אשר כן קבלוהו – יהודים וגויים כאחד, את הזכות להיקרא – בניו. וככאלו, עליהם למלא את המשימות הראויים לבני אלוהים.

הנושעים נדרשים לבשר את בשורת הישועה לכל אדם (מע"ש א 8, קור"ב ה, אל הרומים יא, מתי כח 18-20).

המאמינים נדרשים לחיות היום בסדר עדיפות כזה, השם את מלכות אלוהים במקום ראשון – זאת לאור הכתוב בבשורת מתי ו 33: "…אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה יווספו לכם…"

המאמינים הינם גולים בעולם הזה ומהווים איגרת כתובה של המשיח לשאר בני האדם (קור"ב ב 14 – ג 3, פטר"א ב 11).

היותנו אזרחי שמיים החיים בארץ דורש מאיתנו לזכור תמיד למי אנו שייכים ואת מי אנו משרתים.

כך אנו לומדים מהכתוב ב:

תסל"א ב 11-12:

"…ויודעים אתם כי כאב אל בניו דיברנו דברי מוסר ועידוד אל כל אחד ואחד מכם, והעידונו בכם להתהלך כראוי לפני אלוהים הקורא אתכם למלכותו וכבודו."

תסל"ב א 4-5:

"…לפיכך אנחנו עצמנו מתגאים בכם בקהילות אלוהים על אמונתכם וסבלנותכם בכל הרדיפות והצרות העוברות עליכם, אשר אות הן למשפטו הצודק של אלוהים, שתימצאו ראויים למלכות האלוהים אשר בעבורה אתם גם סובלים."

בבשורת מתי ו 9-15 לימד האדון ישוע את תלמידיו איך להתפלל, ז"א, מה צריכים להיות המרכיבים העיקריים שבתפילתנו:

בפסוקים אלו לימד האדון ישוע את תלמידיו להתפלל למען תבוא מלכות אלוהים.

זאת צריכה להיות תקוותנו.

מסיבה זו האדון ישוע גם אמר בפרק ו 33: "אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם".

ז"א, עינינו ועיני לבבנו צריכים להיות ממוקדים בחיים על פי המקובל במלכות שמים והמפארים את אלוהים. אם נחיה כך, נפאר את אלוהים והוא יעניק לנו את כל צורכינו לחיים שכאלו.

שאלתי אליך אחי:

מה נשמע?

האם חייך מפארים את אלוהים?

האם אתה חי על פי הסטנדרטים של מלכות אלוהים?

כתבי הקודש מלמדים אותנו שיהיו דרגות ותפקידים שונים לאזרחי מלכות שמים. אך גדולה במלכות שמים תהיה ביחס לענווה והקרבה לאדון בחיינו היום (מתי יח 4).

האם אתה חפץ לשרת את שאר ילדי אלוהים בענווה ואהבה? (מתי כ 26, קור"ב יב 15).

אופי ותכונות אלו (אל הגלטים ה 22-23) מבטיחים שירות נעלה במלכות אלוהים.

האדון ישוע עתיד למלוך במלכות אלוהים בת אלף השנים. האדון ישוע הראה לנו בחייו את המשמעות של למות עבור האחר ולחיות עבור אלוהים האב.

האדון ישוע הראה לנו את משמעות חיי הענווה (ראה אל הפיליפים ב 1-10).

מסיבה זו לאדון ישוע המשיח מגיע למלוך!