באופן אישי אני חושב שהשם שניתן לספר "מעשי השליחים" הוא הכי פחות טוב.
נכון, מסופר לנו הרבה על השליחים לאורך הספר, אבל הדמות המרכזית בספר הזה, אולי יותר מכל ספרי התנ"ך היא –
רוח הקודש. אולי היו צריכים לקרוא לזה "מעשי רוח הקודש".
רקע:
מחבר האיגרת:
לוקס, רופא שהתלווה לשאול השליח במסעות הבישור שלו(קולוסים ד' 14).
מחבר הבשורה והיחיד מבין כותבי הברית החדשה שלא היה יהודי.
לוקס התלווה לשאול לראשונה במסע הבישור השני שלו (מע"ש ט"ז 6-11), הוא נשאר בפיליפי לתקופה מסויימת (מע"ש י"ז 1) ואז חזר להתלוות לשאול במהלך מסע הבישור השלישי(מע"ש כ' 5).
בנוסף לכך התלווה לשאול גם בירושלים וגם במאסר הבית ברומא (2 טימותאוס ד' 11).
כיצד אנו יודעים שלוקס כתב את הבשורה ואת מעשי השליחים?
- עדות חיצונית של הקהילות הראשונות של המאה השנייה, כולן מייחסות את הספרים ללוקס.
- עדות פנימית – העובדה כי בשלב מסויים לוקס נפרד משאול ולאחר מכן חזר להתלוות אליו מתאימה מאוד לסגנון הכתיבה במעשי השליחים בו נכתב על שאול ואנשיו "הם" בשלב מסויים, ולאחר מסע הבישור השלישי הכתיבה חוזרת לגוף ראשון רבים "אנחנו".
זמן כתיבת האיגרת:
רוב החוקרים מסכימים כי זמן כתיבת האיגרת נע באזור של תחילת שנות ה-60 של המאה הראשונה.
סיבות אפריות לכך: אין אזכור למותו של שאול באזור 64-67 לספירה, אין אזכור של חורבן הבית 70 לספירה וגם היהדות הרבנית היא עדיין דת מותרת, כלומר זה קרה לפני ניסיון המרד וההתנתקות שהחל ב-66 לספירה.
הנמען:
מעשי השליחים ובשורת לוקס נכתבו יחדיו אל בחור בשם תיאופילוס (אהוב אלוהים).
מה אנחנו יודעים על תיאופילוס?
תיאופוליס שמע על ישוע וכנראה גם למד עליו ועל האמונה המשיחית בצורה בסיסית כלשהי.
לוקס רוצה לחזק את לימודו הבסיסי של תיאופילוס והוא כותב "למען תווכח באמיתות הדברים שלימדוך".
לוקס כותב לתיאופילוס "הנכבד", אותו תיאור ביוונית בו פנה שאול לשליטים הרומים ולכן ניתן לשער שהוא היה אדם בעל מעמד חברתי/כלכלי גבוה יחסית, אולי גם בעל תפקיד ברשויות הרומית. זו התיאוריה המרכזית לגבי זהותו.
תוכן האיגרת
פרק א' – הקדמה
לאחר שקם מן המתים, ישוע נמצא ארבעים יום לצד התלמידים שלו ומלמד אותם על מלכות אלוהים.
הוא אומר להם להישאר בירושלים עד שתבוא עליהם רוח הקודש כמו שהבטיח.
לאחר מכן הוא נישא לשמיים והם חוזרים לירושלים.
פסוק מפתח בהבנה של מבנה הספר – פרק א' 8:
"אבל בבוא עליכם רוח הקודש תקבלו כח ותהיו עדי הן בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ".
ע"פ פסוק זה ניתן לחלק את מבנה הספר – החלק הראשון מתרחש בירושלים, השני ביהודה ובשומרון והשלישי "בקצה הארץ", ברחבי האימפריה הרומית.
פרקים ב' – ז': ירושלים
התלמידים מחכים לחג השבועות, שם רוח הקודש באה עליהם כפי שגם הובטח בתנ"ך.
התלמידים מתחברים בבתים ובבית המקדש ובעצם מרכיבים את הקהילה הראשונה.
התלמידים בירושלים מעידים בכח רוח הקודש על ישוע כמשיח שקם מן המתים וקוראים לאנשים להאמין בו.
פרקים ח' – י"א/י"ב: יהודה ושומרון
התלמידים שנפוצו מן הרדיפה בירושלים מגיעים למקומות האלו, מבשרים ורואים איך גם גוים נושעים.
בפרקים הללו אנחנו גם נתקלים בשאול השליח שפוגש את ישוע ומגיע לאמונה.
פרקים י"א/י"ב – כ"ח: קצה הארץ
קמה הקהילה הגדולה הראשונה באנטיוכיה (טורקיה) בראשות שאול ובר נבא שם פעם רלאשונה נקראו משיחיים.
הפרקים מספרים על מסעות השליחות של שאול וחבריו ברחבי האימפריה הרומית במקומות כמו באפסוס, פיליפים, גלטיה, קורינתוס, גלטיה וכו' – המקומות אליהם הוא כתב אגרות לאחר מכן.
בסופו של דבר שאול שמבשר על ישוע בכל העולם מואשם במרד נגד רומא והקיסר, הוא מבקש לעמוד במשפט, עובר בין כל מיני שליטים רומים שונים שלא מוצאים בו אשמה ולבסוף הספר מסתיים בכך שהוא נמצא במאסר בית ברומא, מחכה למשפט מול הקיסר ושם הוא כותב חלק גדול מהאיגרות של הברית החדשה.
פרק א'
פסוקים 1-8:הקדמה והבטחת ביאת רוח הקודש
לוקס כותב לתיאופילוס על מעשיו של ישוע לאחר התקומה מן המתים.
החלק החשוב בקטע הוא ההוראה של ישוע לתלמידיו:
חכו בירושלים עד שרוח הקודש תבוא עליכם כפי שהבטחתי. מתי הוא הבטיח?
יוחנן י"ד 23-27:
"23 מִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתִי יִשְׁמֹר אֶת דְּבָרִי וְאָבִי יֹאהַב אוֹתוֹ; גַּם נָבוֹא אֵלָיו וְנִשְׁכֹּן אֶצְלוֹ. 24 מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתִי אֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת דְּבָרַי; וְהַדָּבָר אֲשֶׁר אַתֶּם שׁוֹמְעִים אֵינוֹ שֶׁלִּי כִּי אִם שֶׁל הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי. 25 אֶת אֵלֶּה דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹדִי עִמָּכֶם. 26 אֲבָל הַמְנַחֵם, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָאָב יִשְׁלַח לָכֶם בִּשְׁמִי, הוּא יְלַמֵּד אֶתְכֶם הַכֹּל וְיַזְכִּיר לָכֶם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם. 27 שָׁלוֹם אֲנִי מַשְׁאִיר לָכֶם, אֶת שְׁלוֹמִי אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם; לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעוֹלָם נוֹתֵן אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם. אַל נָא יֵחַת לְבַבְכֶם וְאַל יִירָא".
פסוק 6: התלמידים שראו את ישוע קם מן המתים ושומעים ממנו שבקרוב מאוד רוח אלוהים יבוא עליהם, חושבים על מלכות המשיח בארץ, יותר במובן הפוליטי(שחרור מרומא) אשר מגיעה אוטוטו, ועל כך הם שואלים את ישוע.
פסוקים 7-8: ישוע מבהיר להם שאת המלכות הארצית אלוהים יביא בזמנו אבל בינתיים יש מטרה אחרת – בכח רוח הקודש עליהם להיות העדים של ישוע בארץ ובכל העולם.
פסוקים 9-14: ישוע עולה לשמימה והתלמידים מחכים לקיום ההבטחה
לוקס מתאר את המאורע בו ישוע, לאחר שהבטיח להם את בואה של רוח הקדוש בקרוב, נישא לשמים בצורה על טבעית.
שני אנשים לבושי לבן, אולי מלאכים, פונים אל התלמידים ואומרים להם שישוע יחזור יום אחד באופן שבו הוא נלקח מהם כרגע. המאורע התרחש על הר הזיתים וכמובן שזה לא במקרה. שימו לב לנבואה המשיחית מספר זכריה פרק י"ד 4:
"וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה".
לאחר מכן מתוארים התלמידים, אימו של ישוע, אחיו ונשים נוספות שיושבים במקום הנקרא "עליה", מתפללים ובעצם מחכים לבוא רוח הקודש כפי שהבוטח להם מפי ישוע.
פסוקים 15-22: הצורך בבחירת שליח חדש
- שמעון כיפא, עושה רושם, לוקח מנהיגות. לאחר שראה במו עיניו את ישוע קם מן המתים ולאחר שבילה במחיצתו 40 ימים נוספים לאחר התקומה, אנחנו רואים את שמעון כיפא מנהיג, מבין, שקול.
- שמעון כיפא מציין שבגידתו של יהודה איש קריות ומותו הינם התגשמות של הכתובים. ידועות לנו נבואות מתוך תהילים אשר מדברות על הבגידה במשיח. תהילים מ"א 10: " גַּם-אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר-בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב". תהילים נ"ה 13-15: " כִּי לֹא-אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא לֹא-מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ׃ וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי׃ אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ".
- בנוסף לכך, גם ישוע עצמו ידע מראש אודות הבגידה הנוראית של יהודה. יוחנן י"ז 12: "כְּשֶׁהָיִיתִי עִמָּהֶם שָׁמַרְתִּי אוֹתָם בְּשִׁמְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי; שָׁמַרְתִּי וְלֹא אָבַד מֵהֶם אִישׁ זוּלָתִי בֶּן הָאֲבַדּוֹן, וְזֹאת לְקַיֵּם אֶת הַכָּתוּב". ראו גם יוחנן ו' 70-71: "אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "הֲרֵי אֲנִי בָּחַרְתִּי אֶתְכֶם, הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, וְאֶחָד מִכֶּם שָׂטָן." יֵשׁוּעַ דִּבֵּר עַל יְהוּדָה בֶּן שִׁמְעוֹן אִישׁ קְרִיּוֹת, כִּי הוּא הָיָה עָתִיד לְהַסְגִּיר אוֹתוֹ וְהוּא אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים-עָשָׂר".
פסוקים 18-22:
- הפסוק מתאר את גורלו של יהודה. יש לנו עדות נוספת לכך בבשורתו של מתי. יהודה קיבל 30 שקלי כסף מראשי הכהנים והזקנים על מנת להסגיר להם את ישוע. לאחר שראה שישוע הוסגר והורשע, הוא חזר אליהם, השליך את הכסף בחזרה והלך ותלה את עצמו. "במחיר הדמים" הזה הם קנו שדה לקבורה, לכן במובן מסויים ע"פ נקודת מבטתו של שמעון כיפא, יהודה הוא זה בעצם קנה את שדה הדמים (מתי כ"ז 1-10).
- ככל הנראה כאשר ניסה להתאבד ולתלות את עצמו, אמצעי התליה נקרע או נשבר, יהודה נפל ובטנו נבקעה.
- שמעון כיפא מצטט מתוך תהילים ס"ט 26 ותהילים ק"ט 8 נבואות בנוגע לעובדה שיש להחליף את יהודה איש קריות ולהציב שליח אחר במקומו.
- נקבעו שני תנאים שהוצבו למועמדים להחליף את יהודה – מישהו שנלווה לישוע והתלמידים לאורך שירותם ושגם היה עד לתחייתו של ישוע מן המתים.
פסוקים 23-26: בחירת שליח חד במקום יהודה איש קריות
- התלמידים העמידו שני מועמדים, עליהם אין לנו מידע נוסף בכתובים – יוסף (בר שבא, יוסטוס) ומתתיה. הם החליטו להתפלל ולבקש מאלוהים שיראה להם דרך הטלת גורלות מיהו הנבחר. הגורל נפל על מתתיה.
- אמנם הטלת גורלות היא אינה פעולה זרה בכתבי הקודש – משלי ט"ז 33.
למרות אירועים אלו, אינני חושב כי מתתיה הוא אכן הבחירה של אלוהים לתפקיד השליח ה-12. בשיטה זו שנקטו התלמידים, לא נתנה באמת אפשרות לאלוהים להגיד "לא זה ולא זה". יש גם לקחת בחשבון את העובדה שהשליחים לקחו החלטה חשובה בטרם רוח הקודש בא עליהם. הבחירה היא הגיונית אך לא בהכרח פועל אלוהים.
מעבר לכך, ישוע בחר באופן אישי את שאול (בשלב מאוחר יותר) להיות לו לשליח (מע"ש ט', כ"ב 17-21).
ע"פ ספר התגלות פרק כ"א 14 יהיו 12 יסודות ועליהם 12 שמות של שנים עשר שליחי השה. כך שברור שלא יכול להיות לנו שליח 13. אז מי הוא השליח שאכן נבחר על ידי אלוהים, מתתיה או שאול?
שאול, באיגרת אל הגלטים א' 1, מציג את עצמו כשליח שאינו נתמנה מטעם בני אדם (בניגוד למתתיה), אלא על ידי ישוע בעצמו. לבחירה זו ישנם מספר עדים – חנניה מדמשק (מע"ש ט' 7-22), חבריו למסע של שאול (מע"ש כ"ו 12-15) וגם שאר השליחים. בר נבא, שמעון כיפא וזקני הקהילה בירושלים, עודדו את שאול בשירותו והכירו בסמכותו כשליח מטעם ישוע (גלטים ב' 8-9). כמוכן, שמעון כיפא, למרות שספג ביקורת משאול, טען שהמאמינים צריכים לקבל את הכתוב באיגרות שאול בכבעלות סמכות (שניה לפטרוס ג' 14-16).
יישום
1. החיים לא מסתיימים בישועה, אלא רק מתחילים.
כדי לנו לזכור טוב שאלוהים לא הושיע את התלמידים וישר לקח אותם לשמיים להיות איתו.
הוא השאיר אותם בארץ, נתן להם את רוח הקודש ואז שלח אותם להעיד על ישוע בכל מקום.
ואותו דבר איתנו, אף אחד לא נושע ונשאר פה בעולם להעביר את הזמן "ולשחק שש-בש".
יש לנו משימה – להעיד עליו!
כל עוד אנחנו כאן, עלינו לדבוק במשימה ולשים אותה לנגד עינינו.
בואו נבחן את עצמנו האם אנחנו עומדים במשימה או שקצת שכחנו את ייעדונו ואנחנו מעבירים פה את הזמן בענייני העולם בלבד?
2.קודם רוח הקודש אחר כך משיחי.
לא מעט אנשים, בעיקר צעירים אולי, חוששים לקחת את צעד האמונה בישוע כי הם חושבים לעצמם:
"אני לא מאמים מספיק טוב עדיין, אני לא יודע לבשר טוב, אני מפחד לבשר, אני עדיין מכור לחטא מסויים…"
אבל הם לא מבינים שכדי להתגבר על הפחד, כדי לצאת מהתמכרויות, כדי ללכת בדרך אלוהים הם קודם צריכים את רוח הקודש, ורק אז הדברים האלה יתחילו להשתנות – ולא להיפך.
אז קודם צעד של אמונה – חזרה בתשובה ואמונה בישוע, לאחר מכן רוח הקודש יבוא ורק אז מתחיל השינוי בחיינו.