מעשי השליחים: פרקים ו' – ז'

תוכן עניינים:

1. האשמה כלפי סטפנוס: פרק ו' 8-ז' 1.
2. מסע התגוננות של סטפנוס – אברהם יצחק ויעקב: פרק ז' 2-8.
3. מסע ההתגוננות של סטפנוס – יוסף: פרק ז' 9-19.
4. מסע ההתגוננות של סטפנוס – משה: פרק ז' 20-43.
5. מסע ההתגוננות של סטפנוס – המשכן: פרק ז' 44-50.
6. שימו לב מה אתה עושים(התוכחה): פרק ז' 51-53.
7. סטפנוס נסקל: פרק ז' 54-60.

האשמה כלפי סטפנוס: פרק ו' 8-ז' 1

מה אנחנו יודעים על סטפנוס עד עכשיו?

נבחר להיות אחד משבעת השמשים שיעזרו בחלוקת הסעד לאלמנות, בעל שם טוב, מלא באמונה ורוח הקודש.

בקטע הזה סטפנוס מתוכח עם אנשים רבים בבית הכנסת – ויכוח אודות האמונה בישוע כמו שמשתמע מהטקסט.

האנשים "לא יכלו עליו" כי הוא היה מבריק ורוח אלוהים היה עליו ולכן הם התחילו להמציא עליו שקרים ולהאשים אותו בהאשמות שונות:

• מדבר כנגד אלוהים.
• מדבר כנגד משה.
• מדבר כנגד התורה.
• מדבר כנגד המקדש.

לאחר שלל ההאשמות, הכהן הגדול שואל אותו: "נו, אתה מודה באשמה?"

*** כעת סטפנוס מתחיל בנאום התגוננות ארוך (הדרשה הארוכה ביותר במעשי השליחים) שכולל מסע בהיסטוריה של עם ישראל ומסתיים במסר קשה מאוד כנגד אלו המאשימים אותו.

סטפנוס הולך לדבר על כל ההיסטוריה של ישראל כנאום התגוננות משתי סיבות:

1. כנגד כל אחת מארבעת ההאשמות הוא הולך להראות שהוא "זכאי".
2. הוא לוקח אנשים שהם בעלי ערך רב בעיני קהל האנשים שעומדים מולו, ומראה שהוא מזדהה איתם, הוא מכיר אותם.
3. האנשים והאירועים שהוא עומד להזכיר ימחישו לעם את מסר התוכחה/תיקון שהוא רוצה להעביר להם.

מסע התגוננות של סטפנוס – אברהם יצחק ויעקב: פרק ז' 2-8

סטפנוס פונה אל האנשים בכבוד רב – פסוק 2,

ולאחר מכן מכנה את אלוהים, "אלוהי הכבוד" – כך שיהיה ברור לכולם שהוא לא מנאץ את שם אלוהים.

הוא מספר להם את סיפורו של אברהם עם אלוהים וממחיש שהוא חלק מהעם, הוא מכיר את התורה והוא לא איזה כופר חיצוני שלא קשור אליהם.

מסע ההתגוננות של סטפנוס – יוסף: פרק ז' 9-19

עכשיו בוחר סטפנוס להתמקד בחייו של יוסף – כמובן דמות שמאוד מוכרת לקהל האנשים שעומד מולו.

כמובן שמה שבאמת מעניין את סטפנוס זה ישוע, אז הוא בוחר להתמקד בדמות של יוסף כדי להצביע על ישוע.

הדמות של יוסף מקבילה מאוד לישוע והיא תעזור לסטפנוס להדגיש את המסר המרכזי שלו בסוף הנאום.

קווי הדמיון בין יוסף לישוע: (ישנם כ-27)

• הבן האהוב על אביו.
• הודיע לאחיו שיום אחד הוא ישלוט.
• הואשם שהוא חולם והוזה בשל כך.
• נדחה על ידי אחיו שרצו להרוג אותו.
• בפעם הראשונה אחיו לא הכירו אותו, רק בפעם השניה.
• הוא זה שנבחר על ידי אלוהים להושיע את עמו.

מסע ההתגוננות של סטפנוס – משה: פרק ז' 20-43

עכשיו סטפנוס מתמקד בגיבור הלאומי, בדמות החשובה ביותר לעם ישראל, משה.

שוב פעם, זה לא במקרה שהוא בוחר דווקא במשה. הוא עושה זאת כדי להוכיח שהאשמתם נגדו על כך שהוא מדבר כנגד משה אינה נכונה, ושוב, הדמיון בין משה לישוע הוא גדול וסטפנוס בא להצביע על ישוע דרך סיפור חייו של משה.

קווי הדמיון בין משה לישוע:

• את שניהם ניסו להרוג בתור ילדים(פרעה והורדוס).
• שניהם עזבו את מעמדם הרם – משה בתור נסיך מצרים וישוע בתור אלוהים הבן – כדי להציל את העם.
• שניהם נדחו בפעם הראשונה("מי שם אותך לשר ושופט עלינו?") אך יתקבלו בפעם השניה.
• משה היה 40 שנה במדבר, ישוע היה 40 יום במדבר.
• משה היה המתווך לברית הראשונה, ישוע לברית החדשה.
• ושוב הנקודה המרכזית – שניהם נבחרו על ידי אלוהים להושיע את עמם.

מעבר לכך, סטפנוס מדגיש, שמשה בכבודו ובעצמו דיבר על ישוע כאשר הבטיח לעם שבעתיד יבוא "הנביא" שאליו העם יהיה חייב לשמוע(דברים י"ח 18-19).

מסע ההתגוננות של סטפנוס – המשכן: פרק ז' 44-50

אחרי שהוכיח שההאשמות נגדו על כך שדיבר נגד אלוהים, משה והתורה הן האשמות לא נכונות, סטפנוס מסיים את דברי ההתגוננות שלו נגד ההאשמה האחרונה על כך שדיבר כנגד המקדש.

הוא מבהיר להם שהוא מכבד את המקדש, אך המקדש עצמו הוא לא העיקר כפי שהפכו אותו להיות באותם הימים. אלוהים הוא העיקר, ואלוהים גדול יותר מהמקדש שידיים בשר ודם בנו.

שימו לב מה אתה עושים(התוכחה): פרק ז' 51-53

הגענו לרגע השיא של הנאום. סטפנוס מסכם ומטיח בפני האנשים את המסר המרכזי שלו!

"אתם קשי עורף, עקשנים. הלב והאזניים שלכם לא עברו ברית מילה. אתם בדיוק כמו האבות שלכם שדחו והרגו את הנביאים(השליחים של אלוהים)"

"כמו שלאורך ההיסטוריה האבות שלכם דחו את מי שאלוהים בחר (יוסף בהתחלה, משה בהתחלה, הנביאים) –

ככה אתם עושים טעות ודוחים את ישוע המשיח – האחד שאלוהים שלח כדי להושיע אתכם!"

סטפנוס נסקל: פרק ז' 54-60

האנשים חטפו "ג'ננה" מהנאום הזה, דחפו אותו והובילו אותו למקום שבו הם סקלו אותו למוות.

ומה הייתה התגובה של סטפנוס?

סטפנוס ראה את ישוע עומד לימין האלוהים(לא יושב – כאילו מקבל את ראשון התלמידים שמת על קידוש שמו), הוא ראה את כבוד אלוהים ובשעה שנסקל הוא מסר את חייו לישוע וביקש ממנו לא לחשוב להם את מעשיהם לחטא.

שזה כמובן מאוד מאוד מזכיר את תגובתו של ישוע על הצלב כאשר ביקש מהאב שיסלח להם כי הם לא מבינים מה הם באמת עושים(לוקס כ"ג 34).

מה ניתן ללמוד מן הפרק?

1."וְתָמִיד הֱיוּ מוּכָנִים לְהָשִׁיב בַּעֲנָוָה וְיִרְאָה לְכָל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִכֶּם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן בִּדְבַר הַתִּקְוָה שֶׁבְּלִבְּכֶם" (1 לפטרוס ג' 15).

כאשר הכהן הגדול שאל את סטפנוס האם הוא מודה בכל ההאשמות נגדו, הוא יכול היה לענות בכן או לא.

אבל סטפנוס ראה פה דלת שנפתחת לבשורה והחליט להכנס דרכה בפול גז.

אז אני שואל אתכם היום – האם אתם מוכנים לספר על האמונה או להגן על האמונה כשדלת נפתחת?

אני שואל את זה בשני מובנים:

א. האם אתם מוכנים מבחינת הרצון שלכם – מנצלים הזדמנות כשרואים אותה כדי לספר על האמונה?

כששואלים אתכם איך עברה השבת, מה עשיתם בחופש, למה אתם שמים חולצה בבריכה, מה זה הפסוק הזה על החולצה, למה אתם לא באים למסיבה וכ'ו וכו' וכ'ו..האם אתם לוקחים את הצ'אנס עד הסוף ומספרים על האמונה?

או שאתם מתחמקים או עונים משהו אפור כזה?

ב. סטפנוס היה מוכן להגן על הבשורה. הוא הכיר את הכתובים, הוא ידע להסביר למה הוא מאמין במה שהוא מאמין, ואלוהים קורא לכולנו להיות מוכנים לדעת לעשות את זה.

שימו לב – סטפנוס מצטט בנאום באופן ישיר לפחות 10 פעמים פסוקים מבראשית, שמות, עמוס, ישעיה, דברים.

וזה תקופה שאין לו תנ"ך משלו! אין לו פלאפון עם אפלקציה ששולפת לו פסוקים. בפעמים שהוא שמע את דבר אלוהים נקרא, במקדש או בבית הכנסת, הוא התאמץ ללמוד ולזכור.

אז חברה – נכון, לא כולם יהיו פה פרופסורים שיודעים את התנ"ך בעל פה, אבל אלוהים מצפה מאיתנו להשקיע מאמץ, זמן, כדי ללמוד להגן על האמונה שלנו. כדי להיות מוכנים כששואלים אותנו.

אז אם אתם לא מוכנים – יאללה, לעבודה.

2.האם אני מוכן לשלם את המחיר שסטפנוס שילם בשביל ללכת עד הסוף עם ישוע?

החיים שלנו כרגע תותים, אבל זה בהחלט יכול להשתנות. בהחלט יכול להגיע הרגע שלהאמין בישוע יעלה לנו בויתור על זכויות, בהחרמה, ברדיפה, באלימות. ככל שהזמן עובר אנחנו יודעים שהרדיפות תהיינה קשות יותר.

והמקרה הזה של סטפנוס מציב בפני כולנו שאלות מאתגרות שאני מאמין שזה טוב לחשוב עליהן.

האם הקשר שלי עם אלוהים הוא כזה שאני אהיה מוכן לשלם מחיר כל כך כבד עבורו?

האם אני בכלל רוצה שהקשר שלי איתו יהיה כזה?

שיהיה ברור לכולם – אם הקשר שלכם עם אלוהים מסתכם בלבוא לפגישת נוער ולהגיד תודה לפני האוכל,

כשיתחילו קשיים שכאלה, הפרצוף האמיתי יצא החוצה, "הקשר" הזה לא יעמוד באתגרים כאלה.

3.מה היחס שלנו "לאויבים" או למתנגדים שלנו?

סטפנוס עמד בפני קהל שהעליל עליו, ניסה להפליל אותו, תקף אותו ובסופו של דבר הביא אותו למות אלים.

ומה הייתה התגובה האחרונה שלו כלפיהם, אפילו שהמסר הכללי שלו היה מסר של תיקון/תוכחה?

"אֲדֹנָי, אַל תִּפְקֹד עֲלֵיהֶם אֶת הַחֵטְא הַזֶּה!" (ז' 60).

הוא אהב אותם. הוא התפלל עבורם. בדיוק כמו שהאדון ישוע לימד כשאמר: "התפללו עבור אויבכם" ובדיוק כמו שעשה רגע לפני מותו כשהתפלל לאלוהים שיסלח לאנשים כי הם לא מבינים מה הם באמת עושים.

"וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם… הֵן אִם תֹּאהֲבוּ אֶת אוֹהֲבֵיכֶם מַה שְּׂכַרְכֶם? הֲלֹא גַּם הַמּוֹכְסִים עוֹשִׂים זֹאת. וְאִם תִּשְׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בִּלְבַד, מַהוּ הַמְיֻחָד שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים? הֲלֹא גַּם הַגּוֹיִים עוֹשִׂים זֹאת. לָכֵן הֱיוּ שְׁלֵמִים, כְּמוֹ שֶׁאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׁלֵם הוּא"(מתי ה 44-48).

ומה איתנו?

אני שואל לגבי כל "קשת האויבים".

חמאס, חיזבאללה, יד לאחים, ערס בבית ספר, חבר שבגד או פגע בכם…

אני יודע שזה מאתגר, אבל זה מה לעשות, זה מה שישוע קרא לנו לעשות.

4.האם אנחנו עדיין חורקים שיניים כששומעים את קריאתו של ישוע?

"כְּשָׁמְעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּעֲסוּ עַד עֹמֶק לִבָּם וְחָרְקוּ עָלָיו שִׁנֵּיהֶם.." (פ.54)

אם יש פה מישהו או מישהי בקהל ששמע או עדיין שומע את ישוע קורא לו,

שמבין שהוא מוכן לקבל אתכם לא משנה מה עשיתם או לא עשיתם,

שמבין מה הוא כבר עשה עבורכם, שמבין שרק בו יש חיים,

אבל עדיין "חורק שיניים" במקום להכנע,

בבקשה בבקשה תשקלו שוב. כי מי שימשיך לחרוק שיניים כמו הקהל של סטפנוס, ולא יכנע לישוע,

בסוף יחרוק שיניים לעוד הרבה מאוד זמן..כי ישוע קורא לגהנום המקום של היללה וחרוק השיניים.

הערות בנוגע לנאומו של סטפנוס

1.בית הכנסת של המשוחררים(ו' 9) – בית כנסת של יהודים דוברי יוונית שהגיעו מחוץ לארץ ישראל והיו עבדים בעבר, אבל שוחררו מהעבדות בשלב כלשהו.

2.משפחת יעקב שהגיעה למצרים מנתה 75 נפשות(פ. 14) – מנוגד לנוסח המסורה מבראשית מ"ו 27 שם נאמר 70.

בשורה התחתונה ישנם מספר אופציות להסברים שונים אך חשוב לזכור מספר נקודות חשובות הנוגעות לעניין:

א. בכל מקרה, ישנה הסכמה ואחידות בין נוסח המסורה לתרגום ה-70 לגבי העובדה ש-66 צאצאים ישירים של יעקב ירדו למצרים. הרשימה בבראשית מ"ו 1-26 מגיע ל-70, אך משם יש לחסר את ער ואונן שמתו עוד בכנען, את יעקב ושני בניו(אפרים ומנשה), את יעקב עצמו(שהוא לא צאצא, אלא האב) ולהוסיף את דינה שמוזכרת בפסוק 15.

ב. סטפנוס, כמו רבים מכותבי הברית החדשה, מצטט מתוך תרגום ה-70 שבקטע שבבראשית מ"ו אכן טוען כי מספר האנשים הכללי היה 75, כך שמזווית הראייה של סטפנוס הוא אינו סותר דובר.

ג. בניסיון להכריע מי מהשניים הוא הנכון – נוסח המסורה או תרגום ה-70, קשה להכריע מכיוון שאין לנו מספיק מידע. בשורה התחתונה, נקודת הקושי  היא ההכרעה בשאלה האם להכליל את משפחתו המורחבת של יוסף בספירה, ואם כן אז מי בדיוק נכלל שם. (אגב, גם בתרגום ה-70 ישנו סיכוי לטעות בהעתקה – ראה דברים י' 22 בתרגום ה-70).

ד. בכל מקרה, בין אם מדובר ב-70 נפשות או ב-75, למספר אין חשיבות בעלת משמעות לא מבחינת העלילה בבראשית מ"ו, לא מבחינת נאומו של סטפנוס במעשי השליחים פרק ז' ולא מבחינת עקרונות האמונה של כתבי הקודש (התנ"ך והברית החדשה).

3.האבות הובאו לקבורה בשכם ונקברו בקבר שקנה אברהם במחיר כסף מבני חמור אשר בשכם(פסוקים 15-16).

לכאורה בשני הפסוקים הללו בנאומו של סטפנוס ישנן שתי סתירות לכתוב בספר בראשית:

א. יעקב נקבר במערת המכפלה(ולא בשכם) – כמתואר בבראשית נ' 13.

ב. יעקב(ולא אברהם) קנה את החלקה מבני חמור בשכם – כמתואר ביהושוע כ"ד 32.

ישנן מספר אפשרויות להסביר את הפסוקים מנאומו של סטפנוס.

מבחינה תחבירית, ישנה אפשרות שהטקסט טוען שיעקב ירד למצרים ומת, האבות(בני יעקב) מתו גם כן במצרים והם אלו שנקברו בשכם. כלומר, "הם הובאו ונטמנו בשכם מתייחס רק לאבות ולא ליעקב עצמו. אנו יודעים בוודאות על פי יהושוע כ"ד 32 כי יוסף אכן נקבר בשכם, וישנה אופציה כי גם שאר האבות נקברו שם(לא נאמר מפורושות בתנ"ך היכן נקברו).

לגבי השאלה מי קנה את השטח, יעקב כפי שמצויין ביהושוע כ"ד 32 ובבראשית ל"ג 19, או אברהם כפי שמצויין בנאום סטפנוס, יכולים גם כן להיות מספר הסברים.

בבראשית י"ב 6-7 אברהם מגיע לשכם ובונה שם מזבח לאלוהים שנראה אליו. ישנה אפשרות שעל מנת לבנות את המזבח באותו השטח, היה על אברהם לקנות את האדמה. אנו יודעים שאברהם לא נשאר במקום אלא המשיך במסעו, ועם השנים לא היה מישהו שיכול היה לטעון לבעלות על הקרקע, כך שהיא בעצם חזרה לידי צאצי חמור. בבראשית ל"ג 18-20 יעקב מגיע לשטח ויכול להיות שעליו היה לרכוש מחדש את האדמה, שהייתה בעבר שייכת לאברהם.

מקרה שכזה לא יהיה בגדר יוצא דופן, הרי גם יצחק קיבל חזקה מחודשת בהסכם עלהשטח של באר שבע(בראשית כ"ו 28-31), למרות שהוא כבר נקנה בעבר עלי ידי אברהם בבראשית כ"א 27-30.

לצד זאת, יש גם לקחת בחשבון(אם כי בסבירות נמוכה לדעתי) כי סטפנוס שעמד לבד מול קהל זועם, תחת איום ובלחץ, התבלבל בשמות, אך לוקס, כותב הספר, לא "תיקן" זאת, אלא באמת כתב את אשר קרה במדוייק. העובדה שזה שסטפנוס טעה לא אומרת שישנה סתירה בתנ"ך אלא שסטפנוס טעה ומחבר הברית החדשה מעיד בנאמנות גם על טעותו.