מהם המרכיבים הנחוצים לגדילת הקהילה?
איך ועל מה ישוע המשיח בונה את קהילתו?
מה עלינו לעשות כדי לראות גדילה בקהילתנו?
העולם המשיחי מלא בתיאוריות הנוגעות לגדילה והתפתחות הקהילה.
ישנם קהילות המשקיעות אמצעים רבים ויקרים כדי להשיג עוד נפש. ישנם אלו האוחזים בדיעה שעל הקהילה להיות מקום נעים ומושך מאוד עבור הלא מאמינים על מנת שהם יבואו לקהילה ויישארו בה. ישנם קהילות שבחרו להימנע מללמד על החטא ועונשו כדי לא לפגוע ברגשות האנשים. ישנם קהילות הנראות כמו מועדון חברים כדי למשוך כמה שיותר אנשים.
לפני שנמשיך בשיעור, הבה נגדיר את המילה קהילה:
קהילה היא אוסף של אנשים אשר נולדו מחדש בעקבות אמונתם הכנה בישוע המשיח כאדון ומושיע מן החטא. אלו אנשים שרוח הקודש שוכן בהם ומשנה אותם כל יום למען יידמו יותר ויותר למושיע ישוע בהלך מחשבתם ובפועלם.
לפיכך, אוסף אנשים המתאסף בבניין הנקרא קהילה עדיין לא הופך אותם לגוף המשיח.
קהילה של אנשים שאינם נושעים זו קהילה של "שאור" ולא של "חיטים". את השאור עתיד המשיח לשפוט ולהשמיד. את החיטים עתיד המשיח לקחת אליו למען יחיו עימו בממלכתו לנצח נצחים.
הבה נרענן מספר עובדות בנוגע לגוף המשיח שהיא הקהילה.
א. מתי ט"ז 16-18:
"ענה שמעון כיפא ואמר: "אתה המשיח, בן אלוהים חיים!" אמר לו ישוע: "אשריך שמעון בר-יונה כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים. וגם אני אומר לך כי אתה כיפא ועל הצור הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה"
ב. יוחנן י' 27-30:
"צאני שומעות את קולי ואני מכיר אתן. הן הולכות אחרי ואני נותן להן חיי עולם. ולא תאבדנה לעולם, אף לא יחטוף אותן איש מידי. אבי שנתן אותן לי גדול מכל ואין איש יכול לחטוף אותן מיד האב. אני והאב אחד אנחנו."
ג. אל האפסים א' 4-7:
"כשם שבחר אותנו בו בטרם היווסד תבל, להיות קדושים ובלי דופי לפניו באהבה. הוא יעד אותנו להיות לו לבנים על ידי ישוע המשיח, כחפץ רצונו, לתהילת כבוד על חסדו אשר העניק לנו באהובו, שבדמו יש לנו הפדות, סליחת החטאים כי עושר חסד האלוהים."
ד. מעשי השליחים י"ג 48: (ראה גם מע"ש ב' 39)
"הגויים כשמעם שמחו והיללו את דבר האדון, וכל אשר היו מיועדים לחיי עולם האמינו."
ה. התגלות י"ג 8:
"וישתחוו לה כל יושבי הארץ אשר לא נכתבו שמותיהם בספר החיים של השה הטבוח מהיווסד תבל."
לאור הפסוקים הנזכרים מעלה ברור לכל שאלוהים בחר את ילדיו מקדם ימי עולם ואף אחד מילדיו לא יאבד.
השאלה הנשאלת כעת היא: איך עלינו לפעול על מנת לאסוף את אותם אלו שאלוהים בחר מקדם ימי עולם ושילם בדמו את מחיר גאולתם?
באילו דרכים אלוהים בונה את קהילתו? האם הוא גילה לנו את הדרך?
בספר מעשי השליחים א' 15 הכתוב מציין את מספר המאמינים בישוע שהתאספו ביחד בירושלים. המספר היה 120 איש.
בפרק ב' לאחר העדות של שמעון כיפא נוספו 3000 איש לקהילה של ישוע המשיח.
בפרק ד' 4 המספר גדל ל- 5000.
(מראי מקומות נוספים המציינים את קצב גדילת גוף המשיח – מע"ש ה' 14, ו' 7, ט' 31, י"ב 24, ט"ז 5, י"ז 12, י"ט 20)
לאור הנתונים הללו ברור שספר מעשי השליחים מלמד איך גדלה הקהילה. כעת עלינו לזהות את המרכיבים שהיוו את הסיבה לגדילה.
- מסר ברור של הבשורה:
כבר בפרק א' של ספר מעשי השליחים ישוע ציוה על תלמידיו להישאר בירושלים עד שתצלח עליהם רוח הקודש ואז יהיה להם הכוח להיות עדיו בירושלים, בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ.
הבשורה של ישוע המשיח זהה בכל שפה ואחידה לכל קהל בכל תרבות, מסורת או לאום.
מהי הבשורה?
"ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים – תיוושע. הרי בליבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע." (אל הרומים י' 9-10)
הבשורה אומרת שאלוהים הבן – ישוע המשיח, ירד לעולם בדמות אדם כדי למות מות כפרת חטאים בעבורנו. הוא לקח על עצמו את העונש הראוי לחטאינו והעניק לנו המאמינים בו, את סליחת החטאים ואת השלום עם אלוהים (ראה ישעיה נ"ג 5-6).
המזהה את ישוע כאדון הריהו מכריז שישוע הוא אלוהים והמאמין בו הינו עבד האלוהים.
עבד אלוהים מתכחש לעצמו, יודע שחיו שייכים לאדונו וכל רצונו זה לעשות את רצון האדון באהבה ובכוונה רבה. עד אלוהים אמיתי מניב פרי ראוי – קדושה, טוהר, אהבה, ציות מדויק לדברי אדונו.
הבשורה אינה עושה הנחות לשום אדם.
כאשר שמעון כיפא תיאר את מעשי עם ישראל לישוע מושיעם הוא לא חסך במילים ותיאורים אלא הציג את האמת הכואבת באופן ישיר ובאהבה. מי שדוחה את המשיח ישוע עתיד להישלח לאבדון נצחי. מטרתו הייתה להבהיר אך גם לראות את בני עמו מבינים את האמת וחוזרים בתשובה (מע"ש ב' 36, ג' 17-20, ד' 10).
הבשורה חייבת להיות ישירה ונאמנה למקור כי רק כך היא מלאה בכוח אלוהים.
בשורה שאינה מדויקת למקור אינה בשורת ישוע. זו בשורת השטן ומי שהולך אחריה הריהו מתחבר לקהילתו של השטן (אל הגלטים א' 8-9).
כשאנו נאמר את הבשורה רוב שומעינו יתרחקו מאיתנו ורבים יחשבו אותנו לטיפשים, מוזרים וקיצוניים.
אל לנו להירתע! עלינו לחלוק את אמת אלוהים כפי שהיא כתובה בדברו ולשאת את המחיר של הציות (אל הרומים א' 16-17, ראשונה לקורינתים ב', ד', שנהי לקורינתים ה', מעשי השליחים ה' 17-42).
ומי יגיב לבשורה?
מי שאלוהים בחר בו מקדם.
הבשורה אינה מסר רגעי המתאים למצב רגעי.
הבשורה היא מסר קבוע שאינו משתנה ואינו תלוי בתרבות ולאום הקהל.
אסור לנו לשנות את הבשורה כדי שתהיה נוחה לאוזני השומעים או מתחנפת. הבשורה תמיד הייתה קשה לשמיעה וחודרת ללב השומע כמו סכין.
- לשקוד בעיקר.
בספר מעשי השליחים ב' 42 כתובים הפעולות שאפיינו את המאמינים:
"הם היו שוקדים על תורת השליחים, על ההתחברות, על בציעת הלחם ועל התפילות".
קהילה אמיתית אשר רוח אלוהים חיה ופועלת בה מתבטאת בעדיפות שאנשים אלו מאמצים בחייהם. זמנם מוקדש ל:
– לימוד דבר אלוהים – לימוד שיטתי ומתמשך של דבר אלוהים מכיוון שבו טמון כל שאנו צריכים לדעת כדי לחיות בדרך הראויה לילדי אלוהים. בדבר אלוהים כתובים ההנחיות והדוגמאות לחיים קדושים וטהורים. אם נלמד ונאמץ את ההנחיות בדבר אלוהים, הרי שנדע את רצון אלוהים והלך מחשבתו. ידע זה יועיל לנו לחיות על פי רצון אלוהים. בציות מדויק לרצונו אנו מוכיחים את שייכותנו לו ואהבתנו אותו (יוחנן ט"ו 14).
– התחברות – ז"א שהם מעדיפים להיות זה בחברת זה כדי לשמור עצמם מטומאת העולם מאשר להתענג בחטאי העולם. ההתחברות עם שאר המאמינים מאפשרת לנו לחדד את הבנתנו את דבר אלוהים, ללמוד אחד מניסיונו של האחר, לעודד, לבנות, לעזור, לתמוך, להוכיח אך גם לנחם זה את זה למען נידמה כל יום יותר ויותר לאדון.
– בציעת הלחם – הכוונה לסעודת האדון. סעודת האדון היוותה טכס זיכרון לכפרת המשיח את חטאינו. לפני סעודת האדון בוחן המאמין את נפשו ואם חטא לאלוהים ולאדם הוא מתוודה על חטאו ומבקש מחילה מהאדם אשר הוא חטא לו. סעודת האדון מהווה כלי לטיהור הקהילה מחטא ולעמידה קדושה מול האדון (ראשונה לקורינתים י"א 17-34).
– תפילות – עובדת בני הקהילה מתפללים לאלוהים היא הוכחה לתלותם באלוהים בכל עניין ודבר בחייהם. התפילה לא נועדה לשכנע את אלוהים לקבל את דעתנו ולמלא את בקשתנו אלא כלי שיחה בינינו לבין אדוננו בה אנו מפארים את שמו, מודים לו על מעשיו עבורנו ומבקשים שיתן לנו את הנחוץ לנו כדי למלא את רצונו הקדוש (מתי ו' 7-15).
במילים פשוטות – הקהילה היא חבורת נושעים המקריבים עצמם כל הזמן לנושאים רוחניים.
- עדות ללא דופי – טוהר וקדושה מוכחים
מעשי השליחים ב' 47: "…הם מצאו חן בעיני כל העם…"
משלי ט"ז 17: "מסילת ישרים סור מרע, שומר נפשו נוצר דרכו"
ראשונה לטימותיאוס ג' 7: "…הוא צריך גם לשם טוב בפי אלה שבחוץ, כדי שלא יהיה לחרפה ולא ייפול בפח השטן."
הקהילה של ישוע המשיח אינה מחפשת פופולאריות עם העולם.
רוב האנשים שחיים סביבנו עתידים לדחות את מסר הבשורה ואף לשנוא אותנו.
האנשים יכולים לשנוא אותנו בעבור הבשורה אך הם חייבים לראות פרי של אזרחות למופת, חיים קדושים וטהורים אצל המאמינים.
למרות שהם שונאים אותנו בגלל המסר שלנו, הם חייבים להודות שהם מכבדים את דרך חיינו שהיא ללא דופי (מע"ש ה' 13).
רוח הקודש חי ופועל בחייהם של הנושעים (יוחנן ט"ז, ראשונה לקורינתים ג' 16-17).
רוח הקודש מוכיח אותנו כשאנו סוטים מדרך אלוהים ופועל בחיינו למען נתוודה על חטא ונחזור לדרך אלוהים. הקהילה אינה אוסף של אנשים מושלמים שאינם טועים אלא של אנשים אשר נכנעים לתוכחת דבר אלוהים, מתכחשים לעצמם ומאמצים את הנחיית אלוהים באמונה ואהבה.
את האופי הזה העולם חייב לראות בבני קהילת ישוע המשיח!
דוגמא טובה מתוארת בספר מעשי השליחים ה'.
חנניה ושפירה תכננו לשקר לשליחים בנוגע לגודל התרומה שלהם. רוח אלוהים שפעל בשמעון כיפא גילה לו שהזוג משקר ואלוהים הענישם בו במקום.
מותם של השניים לאחר שהשקר שלהם הוכח גרם לכל הנוכחים לפחד להיות בין המאמינים.
אנשים הבינו שאם הם מתחברים עם המאמינים בישוע מהסיבות הלא ראויות, הם עלולים לשלם בחייהם.
אלוהים בחר להעניש בו במקום את חנניה ושפירה כדי להבהיר את אמות המידה שהוא חפץ שיהיו בקהילתו.
אלוהים חפץ באנשים המתאספים לכבדו ביראה אשר גורמת להם להסיר כל חטא מחייהם ולאמץ את דרך הקדושה והטוהר שלו.
חיי החסידות של המאמינים לא תמיד הניבו חיים קלים ונוחים. ההפך הוא נכון:
שניה לטימותיאוס ג' 12: "ואומנם כל הרוצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע, יירדפו…"
מעשי השליחים ד'.
חיי הטוהר של בני הקהילה ומוכנותם לסבול בעבור עדות ישוע המשיח צריכים להיות כה ברורים עד כי אנשים שאינם מאמינים וחושבים להצטרף מהסיבות הפסולות יפחדו פחד מוות לבוא – אלא אם הם באמת השתנו מבפנים ובאמת ובתמים באים לחפש אמת.
הלוואי שכולנו נבוא לקהילה כשליבנו מלא יראה.
יראה ראויה היא כזו המשפיעה על הלך מחשבתנו, לבושנו, מעשינו והסיבה להופעתנו בבית אלוהים. יראה ראויה היא זו המכירה בקדושתו של אלוהים וממלאת את הווייתו ברצון לכבדו. כשאנו חיים על פי רצון אלוהים אנו מכבדים אותו ומבטאים את יראת אלוהים.
מה הייתה התוצאה של דרך חיים זו של המאמינים בישוע?
הקהילה גדלה.
מדוע?
כי האדון בונה את קהילתו על אופיו ותכונותיו.
חשוב לזכור:
הרדיפה נגד המאמינים בישוע לא הרסה ואינה הורסת את הקהילה.
הרדיפה מטהרת את הקהילה ועוזרת לבנייתה על בסיס קדושה וטוהר אלוהים.
- הנהגה רוחנית
קהילה רוחנית זקוקה להנהגה רוחנית.
בספר מעשי השליחים פרק ו' מתואר מצב בו הקהילה גדלה והיה צורך לבחור משרתים נוספים.
השליחים הדריכו את המאמינים לבחור משרתים נוספים העומדים בתנאים הבאים:
מע"ש ו' 3: "…לכן, אחים, בחרו מביניכם שבעה אנשים בעלי שם טוב, מלאי רוח וחוכמה, ונפקיד אותם על העניין הזה…"
התכונות הללו נדרשו ממשרתים…
על אחת כמה וכמה דורש אלוהים ממנהיגי הקהילה תכונות נעלות כדי שיוכלו להיות דוגמא לשאר המאמינים ולכבד את שם אלוהים בתוך הקהילה ולפני שאר בני העם (ראשונה לטימותיאוס ג', טיטוס א').
ישוע המשיח אינו מצפה מאיתנו לנחש מה עלינו לעשות על מנת למצוא חן בעיניו.
כפי שבדבר אלוהים מצוינים המעשים הנדרשים לברכה בקהילה, כך גם מצוינות האזהרות ממעשים המובילים להרס וקללה.
בספר ההתגלות פרקים ב'-ג' ישוע המשיח מבקר את פועלן של שבע קהילות.
שתיים מתוך שבע הקהילות זכו לשבח בעוד שאר החמש זכו לביקורת נוקבת.
קהילת זמירנה וקהילת פילדלפיה זכו לשבח.
קהילת אפסוס כשלה בגלל חוסר אהבה
קהילת פרגמוס כשלה בגלל שאיפשרה ללימוד מוטעה לפרוח בקרבה
קהילת תיאטירה כשלה מכיוון שהרגישה נוח בתוך החטא.
קהילת סרדיס כשלה מכיוון שהייתה פעילה אך בפעילות חסרת חיים.
קהילת לאודיקאה כשלה מכיוון שהייתה פושרת, מאוד פופולארית בעיני כולם ומתחנפת. קהילה ללא מסר הבשורה.
לסיכום:
קהילה בריאה העתידה לגדול צריכה לקיים את המרכיבים הבאים:
- מסר ברור של הבשורה
- לשקוד בעיקר
- עדות ללא דופי – טוהר וקדושה מוכחים
- הנהגה רוחנית
ישוע המשיח אומר: האם יש לי מקום בקהילתכם? האם אני הראש אצלכם?