משלי פרק ז'
- בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי; וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ.
בני שמור את הדברים והלקחים שאני אומר לך. את כל הוראותיי ולימודי עליך לזכור ולשמור עמוק בלבבך (ב 1, ג 1-3, ד 10, ו 20-24, תהילים קיט 11).
לשמור: (פ') להגן, להבטיח, לדאוג לביטחון, לגונן, לסוכך, לאבטח , למגן, לנצור.
אומר: אמירה, דיבור, הבעה, הגיית מילים, מבע, ביטוי, מוצא-פה, סיפור, הודעה.
מצווה: ציווי, צו, הוראה, פקודה, חובה, איסור, חוק, תקנה, גזרה, כלל, מנהג, מסורת, נוהג.
לצפון: לטמון בחובו, לשאת עמו, להסתיר, להצפין, להטמין, להחביא, לשמור בהיחבא.
- שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה; וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ.
הוראותיי כל-כך חשובות עד כי חייך תלויים בהן. שמור עליהן כדבר היקר לך מכל, כבבת-עיניך. כפי שאתה שומר על אישון עיניך (ד 4, ויקרא יח 5, דברים לב 10, תהילים יז 8, זכריה ב 8).
לשמור: (פ') להגן, להבטיח, לדאוג לביטחון, לגונן, לסוכך, לאבטח , למגן, לנצור.
מצווה: ציווי, צו, הוראה, פקודה, חובה, איסור, חוק, תקנה, גזרה, כלל, מנהג, מסורת, נוהג.
חיים: (ז') קיום, נשמה, נפש, התקיימות, מציאות, הימצאות, יש, ישות.
תורה: חוק ומשפט, הנחות יסוד להתנהגות ואמונה, ספר החוקים אשר נתן משה לישראל.
כאישון-עיניך: שמירה מעולה, בבת-עיניך.
- קָשְׁרֵם עַל-אֶצְבְּעֹתֶיךָ; כָּתְבֵם עַל-לוּחַ לִבֶּךָ.
על מנת שתזכור את מצוותי בכל רגע בחייך, שנן אותן, הגה בהן כך שיהיו כל הזמן לנגד עיניך, כמו קשר על האצבע כדי להזכיר לך דבר. כתבם על לוח ליבך – אמץ את הוראותיי כאילו היו המדריך היחידי לחייך בכל תחום ועניין (ג 3, ו 21, דברים ו 4-11, ירמיה יז 1, לא 33, קור"ב ג 3).
קשר: לולאה, עניבה, חבק, כריכה.
לוח לבו: השתדל לזכור היטב. תחרוט בזיכרונך. נתן דעתו.
- אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ; וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא.
אמץ לקרבך את החכמה והבינה כאילו היו קרובים לך בקשרי דם (אח, אחות), כבשר מבשרך וכידיד נפש הקרוב לך כל-כך (רות ב 1, ג 2, שיר השירים ד 9-10, 12, ה 1-2).
חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.
מודע: קרוב משפחה, מכר, רע, חבר.
בינה: תבונה, התבוננות פנימית מעמיקה, חדירה לעומקו של דבר.
- לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה; מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה.
החכמה והבינה הם הכלים היעילים שבעזרתם תוכל לעמוד בפני פיתוייה של אישה נואפת, נוכריה לחייך הרוצה להכשילך. היא תנסה להפילך לתוך החטא במילותיה החלקות, המתחנפות והמשכנעות (ב 16, ה 1-23, ו 20-29, ז 1-27, יז 14-20, כב 14, כג 27, שמות כ 14, ויקרא כ 10, מלכים א פרק יא 1-2).
הערה: האזהרה מאישה נואפת מקבילה לאזהרה מתורת שקר ודרך מסולפת.
לשמור: (פ') להגן, להבטיח, לדאוג לביטחון, לגונן, לסוכך, לאבטח , למגן, לנצור.
זר: לא מוכר, לא שייך, מוזר, שונה, נוכרי.
נוכרי: זר, אחר, גר, בן עם זר, בן ארץ אחרת.
אומר: (ז') אמירה, דיבור, הבעה, הגיית מילים, מבע, ביטוי, מוצא-פה, סיפור, הודעה,
החליק: להתחמק, להשתמט, ללכת סחור סחור.
בפסוקים ו-כז המחבר מזהיר את שומעיו בתארו מה שראו עיניו כשנתפתה אחד הנערים הצעירים לאישה נואפת.
- כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי, בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי.
פעם אחת הבטתי לרחוב מבעד לחלון ביתי. הבטתי החוצה מבעד לתריס כך שאוכל להביט מבלי שיבחינו בי (שופטים ה 28, שיר השירים ב 9).
אשנב: (ז') צוהר, חלון קטן, פתח בקיר, פרצה, חלל בקיר.
להשקיף: (פ') לצפות, להביט, להסתכל, להתבונן.
- וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים, נַעַר חֲסַר-לֵב.
ראיתי גברים צעירים, תמימים חסרי ניסיון. ביניהם היה נער אחד שהתנהגותו הוכיחה כי הוא חסר חכמה – טיפש וחסר ניסיון חיים (א 4, ו 32, ט 4, 16).
פתי: (ת'/ש"ע) תם, תמים, מתפתה על נקלה, מאמין לכל דבר, חסר דעת, שוטה, טיפש.
חסר-לב: חסר חכמה, טיפש.
- עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ; וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד.
הנער עבר ברחוב על יד הפינה בה נמצא בית האישה הרעה. הנער צועד בדרך שלפני ביתה, בלי כוונה לגשת אל הנואפת ואולי אפילו בלי ידיעה ששם היא מתגוררת (ז 12, 27, ד 14-15, קור"א ו 18).
שוק: (ז') רחוב או כיכר בעיר שבני אדם עוסקים שם במקח וממכר של מצרכי מזון וסחורות אחרות.
פינה: (נ') מפגש קירות, מפגש רחובות, אזור קטן.
לצעוד: (פ') לפסוע, ללכת בקצב, ללכת בסך, לעשות צעדה, לדרוך, לטייל, להתקדם, לשים פעמיו, לנוע.
- בְּנֶשֶׁף-בְּעֶרֶב יוֹם; בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה.
זה היה בערוב היום לאחר שקיעת החמה, בעת שרוח קרירה נושבת ואפלה שוררת בחוץ (ב 13, ישעיה ה 11, איוב כד 15).
נשף: נשוף, נשוב – העת שרוח קרירה נושבת – דמדומי היום לפנות בוקר, או בדמדומי הערב לאחר השקיעה.
אישון-לילה: חשכת הלילה, באמצע הלילה, בחצות הלילה.
אפלה: (נ') חושך, חשיכה, כהות, עלטה, קדרות, שחור, אופל, אפלולית, אישון ליל, דמדומים.
- וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ; שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב.
והנה באה לקראתו אותה אישה, לבושה כזונה וליבה מלא עורמה ומרמה. ליבה צופן מזימה, אינה מגלה את מחשבותיה והיא חסרת רחמים (ו 26, כג 27-28, יב 8, תהילים עג 6, יחזקאל יג 18, טז 16, בראשית לח 14-15, טימ"א ב 9).
אישה: (נ') נקבה, בחורה, נערה, גברת.
שית זונה: לבושה ומקושטת כזונה.
נצורת-לב: ליבה שמור, סגור, מתחפש, כלומר: מלא מרמה ועורמה.
פסוקים יא – יב מתארים את התנהגותה של האישה הנואפת.
- הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת; בְּבֵיתָהּ לֹא-יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ.
הנואפת רועשת ומדברת בצעקות, בעלת מזג סוער, תאווני. היא פורקת מעליה כל עול של מוסר ונימוס. היא כל לילה אורבת להפיל גברים בפיתוייה כך שרגליה תמיד מחוץ לביתה (ט 13, טימ"א ה 13, טיטוס ב 5, הושע ד 16).
הומה: (ת') רועש, סואן, צעקני, קולני, רעשני, המוני.
סורר: (ת') עיקש, עקשן, קשה עורף, סרבן, מורד, מורה, מתקומם, ממרה, הולך בדרך רעה, מושחת.
לשכון: (פ') לגור, להתגורר, לדור, לחיות, להיות, לשהות, להימצא, להיות ממוקם, לשבת, להיות מונח.
- פַּעַם בַּחוּץ, פַּעַם בָּרְחֹבוֹת; וְאֵצֶל כָּל-פִּנָּה תֶאֱרֹב.
הנואפת פועלת בכל מקום, לפעמים מחוץ לביתה או על פתח ביתה ובכל פינות הרחובות. שם היא אורבת לעוברים למשכם אחריה (ז 22-33, ט 14, כג 26-28).
רחוב: (ז') דרך, סמטה, שביל, כביש, דרך סלולה, דרך בין שורות בתים, חוץ, חוצות.
פינה: (נ') מפגש קירות, מפגש רחובות, אזור קטן.
לארוב: (פ') לשבת במארב, להמתין להתקפה, לעקוב, לרגל, להסתתר, לחכות בפינה, לחכות בסיבוב.
המחבר ממשיך לתאר את מה שראה מתרחש בין הנואפת לאותו הנער.
- וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ; הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ:
הנואפת החזיקה בנער העובר ונשקה לו. בחוצפה רבה, ללא כל בושה, שיקרה ואמרה לו: (כא 29, בראשית לט 12, ירמיהו ג 3)
נשיקה: (נ') נגיעה בשפתיים, הצמדת שפתיים, הבעת אהבה, ביטוי לחיבה, נישוק.
העזה פניה: עז פנים, שאין פניו מאדימים מבושה. העזה – הפעיל ממקור עזז.
- זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי; הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי.
נדרתי להקריב קורבן שלמים, והיום שלמתי את נדרי. (כנהוג, הבשר שנשאר לאחר הזבח צריך להיאכל עד סוף היום על ידי בעל הקורבן וקרואיו. האישה מדברת כאילו היא יראת אלוהים השומרת דת ונימוס אך כל מטרתה למשוך את הנער למיטתה). (ויקרא ג 1, ז 11-18, 31-32, בראשית כח 20, שמואל-א פרק א 21, תהילים כב 26)
לזבוח: (פ') להקריב, להעלות קרבן, להעלות זבח, להעלות עולה.
נדר: (ז') הבטחה חגיגית, הבטחה בשבועה.
- עַל-כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ; לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ.
(ראה פסוק קודם)
כדי להשלים את מצוות אכילת הקדשים, יצאתי החוצה למצוא מישהו שיוכל לחלוק עימי את ארוחת שמחתי והנה פגשתי אותך.
לשחר-פניך: לבקשך, להזמינך.
- מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי; חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם.
17. נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי, מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן.
כאשר נענה הנער בתמימותו להזמנתה, הנואפת עברה לעניין שאליו התכוונה מלכתחילה. היא מתארת את מיטתה – ריפדתי את מיטתי במצעים יקרים, בדים איכותיים ממצרים, צבועים באדום, מקושטים ברקמה ועליהם זילפתי בשמים, מור, אוהלים וקינמון. (הנער יתכן שחושב שהאישה מתארת את המיטה כמקום נוח לישיבה או שכיבה בעת סעודה, אך לא לשם כך הנואפת מזמינה אותו לביתה)
(לא 22, בראשית לז 25, שמות ל 23, ישעיה יט 9, נז 7, יחזקאל כג 41, כז 7, עמוס ו 4, שיר השירים א 13, ג 6, ד 14).
מרבד: (ז') שטיח, יריעה, מצע, ערש, יריעה עבה של אריג, יריעת פרווה, כיסוי לרצפה, רפידה.
ערש: (ז') עריסה, מיטה, יצוע.
נפתי משכבי: זילפתי על מיטתי המוצעת.
משכב: (ז') מיטה, יצוע, מצע, מקום שכיבה, מקום שינה.
מור, אהלים וקינמון: מיני בשמים.
- לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד-הַבֹּקֶר; נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים.
לאחר שהצליחה למשוך את לב הנער אחריה, מגלה האישה את כוונתה האמיתית.
נתענג בתענוגי אהבה, נשתעשע, נתעלסה, (נשמח – אך במובן המיני) עד הבוקר. (ט 17, ל 20, בראשית לט 7, שיר השירים א 2, ד 16, ה 1, 19).
רוויה: (נ') כמות מים מרווה, שבירת הצימאון, שפע, עושר, רוב, ריבוי, כמות גדולה, שובע, די.
דד: (ז') חזה, שד, חלק עליון בגוף האשה, פטמה.
להתעלס: (פ') להתענג, להשתעשע, להתמזמז, להתגפף, לתנות אהבים, לקיים יחסי-מין, לשכב, לעגוב, לפלרטט.
- כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ; הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק.
אל לך לפחד, נער, הבעל אינו בבית, הוא יצא לדרך ארוכה (הנואפת אינה מכנה את בעלה בתואר בעל או אישי אלא 'איש', כדי לציין ריחוקה ממנו, כאיש זר). (ו 34-35, ישעיהו יז 13). - צְרוֹר-הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ; לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ.
הבעל לקח עימו את צרור הכסף, ז"א, הוא לא ישוב בקרוב. עסקיו יעכבוהו זמן רב. אל תדאג, האיש עתיד לחזור רק באמצע החודש או בראש החודש הבא, אני יודעת מתי ישוב, וזה עוד זמן רב (בראשית מב 35, דברים יד 25, תהילים פא 4).
צרור הכסף: ארנק הכסף
יום הכסא: יום שהלבנה מכוסה בו, הוא ראש החודש.
- הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ; בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ.
בדבריה הרבים הנואפת הצליחה לשכנע את הנער. בדבריה החלקלקות היא הדיחה אותו מהדרך הישרה, הכשילה אותו (ה 3, ו 24, מלכים א פרק יא 2, תהילים יב 3).
להטות: (פ') לעוות, לסלף, להסיח, להפנות, להסיט, לשנות כיוון של-, להזיז הצידה, להסית.
ליקחה: דברי חלקות הכובשים את הלב.
להדיח: (פ') להסית, לפתות, להתעות, להוליך שולל, להסיר מדרך הישר, להשפיע, להמריד.
- הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם, כְּשׁוֹר אֶל-טֶבַח יָבֹא; וּכְעֶכֶס אֶל-מוּסַר אֱוִיל.
לאחר שנפל בפיתוי, הנער הלך אל ביתה כמו שור אל בית המטבחיים בלי לדעת שהוא עתיד להיטבח. הנער אינו יודע את שעתיד לקרות לו שם. הנער דומה לאוויל – לחוטא, המובל בכבלים אל המקום בו הוא יקבל את עונשו (ישעיה נא 20, איוב יח 10).
פתאום: (תה"פ) לפתע, בהפתעה, באופן בלתי צפוי, בהיסח הדעת, מייד, בבת אחת, מהר.
טבח: (ז') שחיטה, המתה, הרג, הריגה, רצח, רציחה, זביחה.
עכס: שלשלת ברזל.
מוסר: אתיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות, עונש, גמול.
אוויל: שוטה, חסר דעת, נבער, רשע.
- עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ, כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל-פָּח; וְלֹא-יָדַע כִּי-בְנַפְשׁוֹ הוּא.
כך הנער הולך אחר האישה הנואפת עד שהחץ שכיוונה אליו חודר בקרבו ומבקע את כבדו (הכוונה לתוצאת מעשיו – נקמת הבעל, מחלה או עונש אחר מאלוהים), כציפור הממהרת אל המלכודת כשהיא מקווה ליהנות מן הזרעונים הפזורים שם, מבלי לדעת כי תילכד ותיהרג. ולא ידע כי בנפשו הוא – הציפור כמו הנער אינם יודעים שאחרית מעשיהם – הכניסה למלכודת, תוביל לסבל רב (ו 26, קהלת ט 12, איכה ב 11, איוב טו 22).
יפלח: יבתק, יגזור.
חץ: (ז') חרב קטנה, קנה מחודד, שלח, חנית, רומח, כידון, סיף, פגיון, דקר.
כבד: איבר פנימי בגוף האדם ובגופם של בעלי חיים הנמצא בחלל הבטן, מתחת לצלעות ומשמש לתהליכים מגוונים וחיוניים, המרכזיים בהם במערכת העיכול, מנגנון קרישת הדם וניטרול הרעלים שבדם.
פח: (ז') מלכודת, מכשול, מוקש, מכמורת, תקלה, בור, רשת.
נפש: נשמה, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה.
בנפשו-הוא: שמסכן את חייו, במחיר חייו
- וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ-לִי; וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי-פִי.
לאור הסכנה הטמונה בחטאים שהסברתי לכם, אני מבקש מכם בניי, אנא שמעו לדברי, הקשיבו לכל שאני אומר לכם. זיכרו ושננו את הלקחים וההוראות שאתם שומעים מפי (א 8-9, ה 7, ח 32).
לשמוע: (פ') להאזין, להקשיב, להטות אוזן, לקלוט בעזרת חוש השמיעה.
הקשבה: תשומת-לב, קשב, אדיבות, שמיעה, האזנה, ציתות, שמיעה מכוונת.
אומר: אמירה, דיבור, הבעה, הגיית מילים, מבע, ביטוי, מוצא-פה, סיפור, הודעה.
אמרי-פיך: דבריך, המילים שיוצאים מפיך.
- אַל-יֵשְׂטְ אֶל-דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ; אַל-תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ.
אל תיתן לליבך לסור לדרכי האישה הנואפת (בהשלכה גם לתורת שקר). אל תיתן למוחך להתעסק בדבריה ובפיתוייה. אל תלך בדרכיה – לא הארציות ולא הרוחניות (א 15, ה 7-8, אל הפיליפים ד 8, אל הרומים יב 1).
ישט: ישטה, יסור מן הדרך הטובה.
דרך: (זו"נ) מסלול, נתיב, אורח, כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.
תתע: תתעה.
נתיב: מסלול, דרך, שביל, משעול, אפיק, ערוץ, כביש, כיוון, אורח, נתיבה.
- כִּי-רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה; וַעֲצֻמִים כָּל-הֲרֻגֶיהָ.
אל תחשוב שאתה חזק מאחרים. הנואפת הפילה בתחבולותיה רבים וגדולים ממך – הכוונה לחללים שנפלו בתאוותם (לבש את מלוא כלי נשק האלוהים למען תוכל לעמוד נגד פיתוייה. אל האפסים ו 10-18). לכן הימלא בענווה ושקול בכבדות ראש את כל האזהרות ששמעת (ט 18, כג 28, ישעיה ה 14, נחמיה יג 26).
חלל: (ז') מת במלחמה, הרוג, נפטר, מנוח, מומת, רצוח, קטול, בר-מינן, ז"ל.
להפיל: (פ') לגרום לנפילה, להנחית, לשמוט, לדרדר, להשיר, לזרוק, להרוס, להשמיד, למוטט, לגרום לקריסה, להכשיל, להביס.
עצום: (ת') ענקי, גדול, כביר, אדיר ממדים, רב, גבוה, חזק, חסון, מדהים, מרשים, מהמם, יוצא מגדר הרגיל.
הרוג: (ת'/ש"ע) חלל, מת, רצוח, קטול, מומת, נקטל, רצוץ, שבור, פגוע, חלוש, מותש.
- דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ; יֹרְדוֹת אֶל-חַדְרֵי-מָוֶת.
דרכיה של הנואפת הם הדרך לשאול, למוות. ההולך בדרכי הנואפת ומשתתף במעשיה מדרדר אל המוות, אל שאול ואבדון. (ב 18, ה 5, ט 18, בראשית לז 35, שופטים טז 19, קור"א ו 9-10, התגלות כב 15).
דרך: (זו"נ) מסלול, נתיב, אורח, כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.
שאול: כינוי לעולם המתים, אבדון, בור-שחת.
חדרי-מוות: עמקי שאול.
חשוב לזכור!
בכתבי הקודש גם תורות שקר ודתות שקר נחשבות לניאוף (זנות רוחנית). תורות השקר פועלות באותה שיטה. הן מושכות בפיתוייהן, מרמות ומפילות בפח את המתפתים להאמין להבטחותיהן.
דתות השקר מתגאות בדתיותן החיצונית, הן עושות רושם של יראת ה', אך הן ריקות מנוכחות אלוהים ומברכתו. בספר ההתגלות בפרק י"ז דת השקר העולמית נקראת "הזונה הגדולה".
בני, שמור את מצוות אלוהים וכך תשמור על נפשך לבל תיפול במארבי השקר.