משלי פרק י"ב
- אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת; וְשׂוֹנֵא תוֹכַחַת בָּעַר.
החפץ בכל מאודו לרכוש דעת, אוהב את דברי המוסר (תיקון והערות), ואילו זה השונא תוכחות (תיקון) נמשל לבהמה שאין בה דעת והוא בור ושוטה (א 7, 22, ג 11-12, ה 12, י 17, שמות כב 4, תהילים מט 20, נ 17, עג 22, אל העברים יב 5-6).
אהבה: חיבה עזה, אהדה, רגש משיכה, התחושה שחש האדם האוהב לאהוב, חיבוב, חמדה, כיבוד.
מוסר: אתיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות, עונש, גמול.
דעת: דיעה, חכמה, תבונה.
שנאה: אויבות, תיעוב, סלידה, עוינות, חוסר אהבה, חוסר אהדה, איבה, שטנה, טינה, משטמה.
תוכחה: הטפת מוסר, גינוי, נזיפה, גערה, הטלת דופי, האשמה.
בער: חסר השכלה, בור (להיבער – להתבהם, לנהוג כבהמה).
שוטה: טיפש, כסיל.
.
- טוֹב יָפִיק רָצוֹן מֵיְהוָה; וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִׁיעַ.
אלוהים יעניק את ברכותיו לאדם אשר הולך בדרך הטוב ורודף לעשות את רצונו. איש טוב רצוי לאלוהים.
לעומת זאת, אלוהים ירשיע ויעניש את הרשע הסוטה מדרך אלוהים וזומם לעשות רעה (ג 4, ח 35, יד 17, יח 22, איוב ה 12-13, ראשונה לקורינתיים ג 19).
טוב: (ת') נדיב, אדיב, נחמד, חביב, נוח, חסוד, רחום, חנון, סלחן, רצוי, משובח, מועיל, מתאים.
להפיק: (פ') לעשות, לבצע, לייצר, ליצור, להניב, להוליד, להוציא, לפתח, להמציא.
רצון: (ז') בקשה, שאיפה, חפץ, משאלה, איווי, חשק, רצייה, מוטיבציה נפשית, נחת-רוח, הסכמה, חסד.
מזימה: (נ') תכנית, כוונה, רעיון, מחשבה, קשר, תחבולה, חתירה תחת, תכנית רשע, כוונה רעה, עורמה.
הרשעה: (נ') הפללה, האשמה, חיוב בדין, קביעת אשמה, הוקעה, ענישה.
.
- לֹא-יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע; וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים בַּל-יִמּוֹט.
איש חוטא ההולך בדרך הרע לא יזכה לבסס את חייו על בסיס איתן.
לעומתו איש צדיק אשר אמונתו נטועה באלוהים וחייו מנוהלים על פי רצון ה', נמשל לעץ חזק ובריא. הוא יעמוד איתן נגד פיתויים וניסיונות (י 25, יא 5, ירמיה יז 7-8, תהילים א 3, מתי ז 24-27).
כן: (ז') בסיס, יסוד, מקבע, תומך.
רשע: (ז') רשעות, עוול, רוע, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע.
שורש: (ז') מוצא, יסוד, מקור, בסיס, צור-מחצבת, ראש, התחלה, נקודת-ראשית.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
מט: (פ') לנוע, לזוע, להתנודד, להזדעזע, למעוד, להתמוטט, להחליק, לאבד יציבות, להתערער, עומד, נוטה.
בל-ימוט: לא יפול, יעמוד על תלו, יישאר יציב.
.
- אֵשֶׁת-חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ; וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה.
אישה חרוצה ונאמנה לאלוהים ולבעלה מוסיפה כבוד ותפארת לבעלה. לעומתה אישה עצלה, ולא נאמנה לבעלה ולאלוהים, גורמת בושה רבה לבעלה. כמוה כמחלה חשוכת מרפא (משלי לא 10-31, יד 30, חבקוק ג 16, איוב יט 9, מלאכי ב 14, רות ג 11, קור"א יא 7).
אשת-חיל: אישה זריזה וחרוצה, רבת-פעלים, מוצלחת.
עטרת: (נ) נזר, כתר, כותרת, זר, מקלעת, תהילה, הוד, כבוד, יקר, הלל, זוהר.
בעל: (ז') בן-זוג, רע, האיש הנשוי לאישה מסוימת, איש שנשא אישה.
רקב: (ז') מחלת ריקבון.
עצם: (זו"נ) החלק הקשה בגוף, חלק בשלד, רקמה גרמית.
בושה: (נ') חרפה, קלון, בוז, זלזול, גנאי, קלס, גנות, דיראון, אשמה, בושת-פנים, ביזיון, כלימה.
.
- מַחְשְׁבוֹת צַדִּיקִים מִשְׁפָּט; תַּחְבֻּלוֹת רְשָׁעִים מִרְמָה.
מחשבותיהם, תוכניותיהם ועצותיהם של הצדיקים מכוונות לצדק, להוציא לפועל את תוכניתו של אלוהים בדרך הישר, האמת והטוהר. לעומתם תכסיסיהם המחושבים של הרשעים מכוונים לרמאות (א 10-19).
מחשבה: (נ') הרהור, הגיג, שרעף, רעיון, מחשב, חשיבה, הגות, עיון, לימוד.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
משפט: (ז') חוק, חוקה, כללים, תקנות, נהלים, דין, דיון, שיפוט, בוררות, גזר דין, פסק דין, הכרעה, פסיקה.
תחבולה: (נ') תכסיס, מזימה, תמרון, ערמה, טקטיקה.
רשע: (פ') חטא, סר מדרך הישר, עשה מעשים רעים, נהג ברשעות, לא קיים מצוות, פשע, הלך בדרך הרעה, שיחת.
מרמה: (נ') רמאות, תרמית, רמייה, נוכלות, שקרנות, הונאה, גניבת דעת, הולכת שולל, כחש, שקר, סילוף, זיוף.
.
- דִּבְרֵי רְשָׁעִים אֱרָב-דָּם; וּפִי יְשָׁרִים יַצִּילֵם.
כוונת הרשעים בדבריהם היא לארוב לנפשות אדם, להכשיל ולהפיל בפח את האחרים מתוך קנאה או למען רווח אישי. לעומת זאת הצדיקים ההולכים בדרך ה', ומכירים את הוראותיו והנחיותיו שבכתבי הקודש, יודעים איך לענות כדי להציל את עצמם ואחרים ממארבי הרשעים (א 11, י 11, יא 3-4, 6, 9).
רשע: (פ') חטא, סר מדרך הישר, עשה מעשים רעים, נהג ברשעות, לא קיים מצוות, פשע, הלך בדרך הרעה, שיחת.
מארב: (ז') התקפת פתע, מלכודת, מלכודת אש.
פי-ישרים: דברי אנשים ההולכים בדרך הישר והאמת.
הצלה: (נ') ישועה, ישע, הושעה, תשועה, מילוט, חילוץ, פדות, שחרור.
.
- הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם; וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד.
במוקדם או במאוחר הרשעים עתידים ליפול כתוצאה מחטאיהם והחלטותיהם הנוגדות את רצון אלוהים. וכאשר הרשעים "יפלו", הם לא "יקומו" שוב. הכוונה ליום משפט אלוהים עליהם. לעומתם הצדיקים המאמצים באמונה וכוונה רבה את אלוהים ודברו, יצליחו לעמוד איתן נגד קשיי החיים, הם ובני ביתם. (אין הפסוק מבטיח עושר או חיים ארוכים בעולם הזה אלא כוונת הפסוק בעיקר לחיי נצח ובטחון נצחי עם אלוהים) (י 25, יד 11, יב 3, טו 25, תהילים לז 35-36, מתי ז 24-27, טימ"ב ג 12).
להפוך: (פ') לסובב, להרוס, להחריב, לגרום מהפכה, לשנות, להחליף, להעביר לצד השני.
רשע: (פ') חטא, סר מדרך הישר, עשה מעשים רעים, נהג ברשעות, לא קיים מצוות, פשע, הלך בדרך הרעה, שיחת.
אין: (מ"י) לא קיים, חסר, נעדר, נפקד, לא מצוי.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
עומד: (ת') מאונך, ניצב, זקוף, ישר, על הרגליים, יציב, קיים, איתן, נמצא, ישנו, שלם, מעוגן, מיוצב, מחוזק, מותקן, מוקם, קבוע, שקט, שלו.
.
- לְפִי-שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל-אִישׁ; וְנַעֲוֵה-לֵב יִהְיֶה לָבוּז.
השבח והכבוד שנותנים לאדם הם לפי מידת יכולתו לשפוט נכוחה ולדעת מה טוב במובן המוסרי. על פי תבונתו זוכה אדם לתהילה. לעומתו, מי שליבו (שכלו) פועל בדרך החטא, הערמומיות המרושעת והעיקשות, הכל יבוזו לו (ג 4, יח 3, דברים לב 5, שמואל-א פרק כה 17, ישעיה מד 18, טיטוס ג 11).
שכל: הבנה טובה, חריצות שכלית.
להלל: (פ') לשבח, לפאר, לקלס, לרומם, להדר, להרעיף שבחים, לומר דברי הלל, לברך, להודות.
נעווה-לב: חוטא, רמאי, נוכל, תחבלן.
בוז: (ז') זלזול, גידוף, לעג, לגלוג, קלס, גיחוך, השפלה, ביזוי, ביזיון, חרפה.
.
- טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ, מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר-לָחֶם.
מוטב להיות איש הנחשב לפחות ערך בעיני הבריות ועבד לו, (ז"א שבפועל הוא איש עמיד שידו משגת לקנות עבד), מאדם המעמיד פנים ומציג עצמו שהוא עשיר ומכובד, אך בפועל אין לו גם לחם לאכול.
כוונת הפסוק לשבח את הראוי לכבוד, המתנהג בענווה ושאינו בוחל בשום עבודה לפרנסתו ולגנות את המתגאה ללא סיבה – גאווה בזויה.
נקלה: (ת') שפל, בזוי, נבזה, ראוי לבוז, חדל-אישים, נתעב, מאוס, נחות, קל-ערך, עלוב.
עבד: (ז') אדם שהוא קניינו של אחר, משרת.
מתכבד: איש העושה עצמו נכבד ומואס בעבודה שאינה לפי כבודו.
חסר-לחם: אין לו מה לאכול, עני, אביון.
.
- יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ; וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי.
הצדיק אינו מרחם רק על אנשים אלא גם רגיש לצורכי בהמתו ומספק את צורכיה. הרשעים לעומת זאת רחוקים כל כך מן החמלה, עד שגם רחמיהם הם אכזריות. אינם מרחמים על אנשים, קל וחומר על בהמות (משלי כז 23, דברים ה 14, כב 6, כה 4, תהילים קמה 9, ישעיה יג 9, מתי יב 11).
לדעת: (פ') להכיר, להבחין, להיות בקי, להיות מודע, להבין, לקלוט, לתפוס.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, פנים, תוך, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, רוחניות.
בהמה: (נ') בקר, מקנה, צאן, שם כללי לחיות מפריסות פרסה, חיית-הובלה, חיית-משא, חיית-רכיבה.
רחמן: (ת'/ש"ע) רחום, חנון, בעל רחמים, מלא חמלה, סלחן, מוחל, עדין-נפש, רב-חסד.
רשע: (פ') חטא, סר מדרך הישר, עשה מעשים רעים, נהג ברשעות, לא קיים מצוות, פשע, הלך בדרך הרעה, שיחת.
אכזרי: (ת') מרושע, רע, תוקפני, מחוסר רחמים, בעל לב אבן, נוקשה, בוטה.
.
- עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע-לָחֶם; וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר-לֵב.
המעבד את אדמתו כראוי, חורש ועודר בחריצות ובבוא העת זורע וקוצר – ייהנה מפרי עמלו לאחר הקציר, וישבע. לעומת זאת, אדם הרודף אחר הבלים, ז"א אחר דברים שאין בהם ממש (עסקים מפוקפקים אם מתוך עצלות או רמייה), או עם חברת טפשים המתפרנסים מגזל, הריהו כסיל וסופו שיהיה חסר לחם (ו 6-11, יג 23, כ 4, כד 30-34, כח 19).
עובד אדמה: חקלאי, מי שפרנסתו מפרי האדמה.
שבע: (ת') מלא, בעל תחושת שובע, שאכל די הצורך, מסופק, מרוצה, מבסוט.
מרדף ריקים: מחפש את חברתם של אנשים עצלים או רמאים.
חסר-לב: חסר חכמה ותבונה, טיפש.
.
- חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים; וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן.
הרשע אינו מתכוון לעמול קשה ולהרוויח לחמו ביושר. הוא מתפתה בקלות להשתתף "בציד רעים", בשלל או בתחבולה של רשעים כדי להשיג "רווח מהיר". רכושו אינו פרי עמלו ויגיע כפיו, אלא ציד עורמתו. לעומתו, הצדיק נהנה מפרי עמלו אשר השיג ביושר ובצדק. הצדיק פועל ביושר ויושרה ומכך מתברך (א 13, יא 30, כא 10, תהילים א 3, איוב יח 16).
לחמוד: (פ') לחשוק, לחפוץ, להשתוקק, להתאוות, לרצות להשיג, להפגין חמדנות, לקנא, לרצות שיהיה שלו.
רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.
מצוד: רשת, מלכודת, טרף הנלכד ברשת.
רע: (ת'/ש"ע) לא טוב; רשע, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, מסוכן, מזיק.
שורש: (ז') מוצא, יסוד, מקור, בסיס, צור-מחצבת, ראש, התחלה, נקודת-ראשית.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
לתת: (פ') לספק, להעניק, להקנות.
- בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע; וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק.
ברוב דברים, בדיבור ללא הבחנה וביקורת, טמון מוקש – מלכודת מסוכנת. הצדיק שומר על מוצא פיו ונזהר בדיבורו, לפיכך יצא מן הצרה בשלום (א 18, יח 7, כט 6, יא 8-9, כא 23, פטר"ב ב 9, יעקב ג).
פשע שפתיים: דיבור ללא הבחנה וביקורת.
מוקש: (ז') מכשול, פגע, שטן, פח, מלכודת, בור.
צרה: (נ') רעה, עניין רע, בעיה, מצוקה, פגע, אסון, טורח, פורענות, שואה, שבר, משוא, תאונה, מזל רע, ספחת.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש.
.
- מִפְּרִי פִי-אִיש, יִשְׂבַּע-טוֹב; וּגְמוּל יְדֵי-אָדָם ישוב (יָשִׁיב) לוֹ.
האומר דברים טובים והעושה מעשים טובים הוא עצמו נהנה מדבריו וממעשיו. ה' ישיב לאדם את גמול מעשיו (א 31, י 11, טו 4, יח 4, איוב לד 11).
פרי: (ז') תוצאה, גמול, שכר, רווח, הכנסה.
שובע: (ז') הרגשת מלאות, אכילה די הצורך, גדישה, העמסת אוכל, דחיסת מזון, שביעות.
גמול: (ז') שכר, תגמול, תשלום, פרס, פיצוי, חיזוק, מענק, תמורה.
להשיב: (פ') להחזיר, להביא חזרה.
.
- דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו; וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם.
הטיפש אינו מבקש עיצה מאחרים כי כל דרכיו ומחשבותיו טובים בעיניו. לעומתו, החכם שאינו סומך על דעתו בלבד, מבין שאלוהים מעניק חכמה גם לאחרים, שומע ומכבד עצת אחרים וכך מחכים אף יותר (ג 7, לוקס יח 11).
דרך: (זו"נ) גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.
אוויל: (ת'/ש"ע) שוטה, חסר-דעה, חסר-דעת, טיפש, פתי, סכל, כסיל, מטומטם, בור, אידיוט, תם.
עצה: (נ') הצעה, המלצה, הדרכה, ייעוץ, חוות דעת, תכנית פעולה, מזימה.
חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.
- אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ; וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם.
כשטיפש כועס, הוא אינו יודע להתאפק. לעיני כל ובאותו הרגע הוא יפתח פיו, יתפרץ ברוגזו ללא ריסון וכולם ידעו כי הוא כסיל. טיפשותו מתגלית בכעסו.
בניגוד לו, איש המכסה על קלון, עלבון מפי אחרים, שומע חרפתו ושותק, אם מתוך ויתור או הבנת העניין והמעמד, הריהו פיקח (ט 7, י 12, כט 11, שמואל ב פרק טז 11-12).
אוויל: (ת'/ש"ע) שוטה, חסר-דעה, חסר-דעת, טיפש, פתי, סכל, כסיל, מטומטם, בור, אידיוט, תם.
כעס: (ז') זעם, זעף, רוגז, חמה, תסכול, קצף, התמרמרות, חרון, דאגה, חרדה, חשש, צער, יגון, עצב.
מכסה: מבליג, מתאפק, עוצר ברוחו, מרוסן.
קלון: (ז') כתם, בושה, כלימה, ביזיון, חרפה, אי כבוד, עלבון, גנות.
ערום: (ת') ערמומי, חכם, פיקח, נבון, בעל מזימות, איש תחבולות, פתלתל, תכסיסן.
.
- יָפִיחַ אֱמוּנָה יַגִּיד צֶדֶק; וְעֵד שְׁקָרִים מִרְמָה.
מי שדרכו לומר דברי אמת וכנות יאמר אמת כאשר יוזמן לתת עדות. לעומתו, איש שדרכו היא החטא והרמאות, יהיה עד שקר. עד נאמן אומר אמת, ועד שקר מרמה (ו 19, יד 5).
יפיח-אמונה: נושם אמת, מדבר תמיד אך אמת.
צדק: (ז') יושר, כנות, הגינות, דרך-האמת, נכונות, אמיתיות, מידת-הדין, משפט-אמת.
עד-שקר: עד המעיד עדות שאינה אמיתית.
מרמה: (נ') רמאות, תרמית, רמייה, נוכלות, שקרנות, הונאה, גניבת דעת, הולכת שולל, כזבנות, כחש, שקר, סילוף, זיוף.
.
- יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב; וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא.
יש אדם המוציא מפיו דברים ללא רסן וביקורת המצערים את שומעיו כדקירות חרב – הוא הכסיל והרשע. ואילו, דברי חכמים לא נועדו להכאיב אלא לרפא, לעודד, לנחם ולבנות (ד 20-22, טו 4, טו 23, טז 24, כה 11, תהילים נט 8, קו 33, אל האפסים ד 29-30).
בוטה: (ת') עוקצני, חריף, נוקב, חד-לשון, ישיר, תוקפני.
מדקרות: (נ') דקירה, נעיצה, פציעה, ניקוב, חירור.
חרב: (ז') סיף, רומח, חנית, כידון, קנה, כלי זין, פגיון, דקר.
לשון: (ז') צורת דיבור, סגנון דיבור, נוסח, משמעות.
חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.
מרפא: (ז') ריפוי, תרופה, החלמה, הבראה, סילוק מחלה, מזור.
- שְׂפַת-אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד; וְעַד-אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר.
דברי אמת מתקיימים לעד. הכוונה לעקרונות האמונה והמוסר של אלוהים שלא ישתנו לעולם. לעומת זאת, לשון השקר, דבר מרמה, קיומם קצר, לרגע, מכיוון שהשקר יתגלה במהרה (יט 9, תהילים נב 4-5).
שפה: (נ') לשון, לשון הדיבור, אוצר המילים המשותף לעם, אוצר מילים או סימנים, הבעה מילולית.
אמת: (נ') נכונות, אמיתה, אמיתות.
כן: (ז') בסיס, יסוד, מקבע, תומך .
עד: (תה"פ) נצח, תמיד, אינסוף, לעולמים, לקץ הימים, אלמוות, בלי סוף, זמן ארוך.
רגע: (ז') שנייה, דקה, זמן קצר, הרף, חיש, פתע, פתאום, לפתע, מייד, לאלתר.
עַד-אַרְגִּיעָה: אך לרגע
לשון: (ז') צורת דיבור, סגנון דיבור, נוסח, משמעות.
שקר: (ז') כזב, בדיה, בדותה, אמצאה, רמאות, מרמה, רמייה, הונאה, דבר-שקר, פברוק, בלוף.
.
- מִרְמָה בְּלֶב-חֹרְשֵׁי רָע; וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה.
החורשים רע על הזולת ומשתדלים להפריד ביניהם, ליבם מלא במרמה. אין שלום בליבם כי הם תמיד חושדים ומפחדים מפני מרמה. אבל אלה שבליבם עצת שלום, המתאמצים להשלים, שמחה ושקט בליבם (ו 14, כד 2, בראשית ו 5, איוב ד 8).
מרמה: (נ') רמאות, תרמית, רמייה, נוכלות, שקרנות, הונאה, גניבת דעת, הולכת שולל, כזבנות, כחש, שקר, סילוף, זיוף.
חורש-רע: פועל כדי להרע, מתכנן כדי לפגוע.
יועץ: (ש"ע) נותן עצות, עוזר (במתן עצות) , מומחה בנושא מסוים.
שלום: (ז') אי-לוחמה, לא מלחמה, שקט בגבולות, יחסי ידידות, שלווה, מנוחה, שקט.
שמחה: (נ') אושר, עליזות, עליצות, מצב-רוח טוב, ששון, משוש, חדוה, רינה, עינוג.
.
- לֹא-יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל-אָוֶן; וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע.
כל מה שקורה בחייו של הצדיק נעשה בהשגחתו של אלוהים, ותכלית כל מקרה בחייו היא לטובה. לעומתו הרשע, מלא במחשבות הסוטות מדרך הישר והאמת של אלוהים, פועל על פי דרכיו הנלוזות, ועתיד לסבול מתוצאות מעשיו – חיים מלאי רוע וצרות (א 31, תהילים צא 10, קכא 7, ירמיה ד 15, דברים לא 21, פטר"א ג 13).
יאונה: יקרה, יזדמן.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
אוון: (ז') רשע, מרמה, עוול.
רשע: (פ') חטא, סר מדרך הישר, עשה מעשים רעים, נהג ברשעות, לא קיים מצוות, פשע, הלך בדרך הרעה, שיחת.
רע: (ז') רשע, רשעות, עוול, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע, צרה, פורענות.
.
- תּוֹעֲבַת יְהוָה שִׂפְתֵי-שָׁקֶר; וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ.
אלוהים מואס וסולד בשקר ובאלו המשקרים ומסלפים את האמת. לעומת זאת, אלוהים חפץ בדוברי אמת, המקיימים אורח חיים בדיבור ומעשה על פי הכתוב בכתבי הקודש (ו 17, יא 20, טז 13, יעקב ב 14-26, התגלות כב 15).
תועבה: (נ') נבלות, שיקוץ, מאיסה, תיעוב, עבודת אלילים.
לתעב: (פ') לשנוא, לשטום, לחוש עוינות, לא לסבול, להיגעל, לסלוד, לחוש איבה, להתמלא תיעוב, לחוש מיאוס.
שפתי-שקר: כינוי לשקרן, חנפן, צבוע.
.
- אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת; וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת.
הפיקח ממעט בדיבור מיותר וחכמתו צפונה אתו, עד שהוא מוצא שעת כושר ואוזן שומעת לחלוק מחכמתו. הכסילים לעומת זאת, שאיוולתם נראית להם כחכמה, מכריזים עליה באוזני כל (י 14, יב 16, יג 16, טו 2, כט 11).
ערום: (ת') ערמומי, חכם, פיקח, נבון, בעל מזימות, איש תחבולות, פתלתל, תכסיסן
מכסה: מסתיר.
דעת: (נ') ידע, ידיעה, חכמה, בינה, שכל, הבנה, דעה, השקפה, תפיסה, מחשבה, סברה, עמדה.
לב כסילים: טבע, מהות (הלך המחשבה של הטיפשים, חסרי החכמה).
איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.
.
- יַד-חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל; וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס.
מעשיהם האיכותיים של האנשים החרוצים מעלים אותם לדרגות בכירות, ואילו העושים מלאכתם ברמאות או עצלות יהיו למס – משועבדים לאחרים (י 4, בראשית מט 15, דברים כ 11, שמות א 11).
חרוץ: (ת') שקדן, מתמיד, מסור, משקיען, מתעמק, מעמיק, מקדיש ללימודיו.
למשול: (פ') לשלוט, למלוך, להיות שליט, להיות מושל, לרדות, להחזיק ברסן השלטון, להנהיג, להטיל מרות.
רמייה: (נ') מרמה, תרמית, רמאות, נוכלות, שקרנות, הונאה, גניבת הדעת, הולכת שולל.
יהיה למס: יהיה משועבד, תחת שלטון של אחר.
- דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה; וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה.
דאגה בלב אדם גורמת לייאוש, דיכאון ומועקה הגוזלת ממנו את כל המרץ והמנוחה. כמוה כמשא כבד הכופף אותו מטה לעפר. לעומת זאת, בשורה טובה, עידוד ונחמה גורמים לשמחה ומרחיקים את הדאגה ותוצאותיה (טו 23, ישעיה נ 4, תהילים צד 18-19).
דאגה: (נ') חרדה, חשש, פחד, חוסר שלווה.
שחוי: (ת') כפוף.
.
- יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם.
לצדיק יש יתרון. הצדיק יודע את רצון אלוהים והולך על פיה והיא דרך צלחה וברכה. ולעומת זאת, דרך הרשעים, המנוגדת להוראת אלוהים בכתבי הקודש, מתעה אותם (ה 23, יד 22, קור"א טו 33).
יש המנקדים את החלק הראשון של הפסוק באופן שונה: יתור מרעהו צדיק, שמשמעו: הצדיק תר, מבקש ומוצא לו מרעהו (איוב לט 8), והכוונה: הצדיק בוחר את חבריו הראויים.
יתר: עודף, נוסף, מרובה, גדול יותר.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
יתר עליו: עדיף עליו.
.
- לֹא-יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ; וְהוֹן-אָדָם יָקָר חָרוּץ.
איש עצל ורשלן לא יהיה לו מה לצלות, כי לא יצוד מאומה. לעומתו, אדם חרוץ ימצא הון יקר. ז"א, החריצות היא התכונה שממנה גם נובעת הפרנסה השופעת (א 13, י 4, יג 4).
חריכה: (נ') צריבה, קלייה, שריפה, בעירה.
רמייה: (נ') מרמה, תרמית, רמאות, נוכלות, שקרנות, הונאה, גניבת הדעת, הולכת שולל, כחש.
ציד: (ז') לכידת בע"ח, קטילת בע"ח, דיג, חיפוש, מצוד, רדיפה, מעקב, בע"ח שנלכד, שלל, צידה, אספקה, מזון.
חרוץ: (ת') שקדן, מתמיד, מסור, משקיען, מתעמק, מעמיק, מקדיש ללימודיו.
.
- בְּאֹרַח-צְדָקָה חַיִּים; וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל-מָוֶת.
ההולך בדרך האמונה באלוהים וקיום מצוותיו באהבה, יזכה להיקרא צדיק בעיני אלוהים וסופו שיחיה לנצח בנוכחות אלוהים. דרכה של הצדקה היא דרך החיים הנצחיים (י 2, יא 4, יד 32, בראשית טו 6, דברים ל 15, לב 46-47, ירמיה כא 8).
אורח: דרך, אופן, שיטה, סגנון, נוהג, התנהגות, נוהל, מהלך, מידה.
צדקה: מעמד של חף מפשע – נושע מבחינה רוחנית בעיני אלוהים ופועל באמונה על פי רצון ודבר אלוהים (בראשית טו 6 – "והאמין ביהוה ויחשבה לו צדקה".)
נתיב: (ז') מסלול, דרך, כיוון, אורח.
אלמוות: (ז') אי-תמותה, חיים ללא סוף, אמונה בנצחיות, נצחיות החיים.