משלי פרק י"ח
- לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד; בְּכָל־תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע.
הנפרד מן הציבור, שאינו משתתף בשמחת הכלל או אסונם וזאת מתוך אהבה עצמית מופרזת, בכל מעשה שהוא יוזם תתגלה אנוכיותו ותאוותו. או – הוא מתנגד לכל דברי החכמה שהוא שומע (יז 14, ב 7, ג 21, ח 14).
תאווה: (נ') תשוקה, השתוקקות, רצון עז, חשק, חמדה, תיאבון, כמיהה, אהבה עזה, להט, התלהבות, חפץ, ערגה, שאיפה.
נפרד: (ת') נבדל, שונה, מובדל, מופרש, מנותק, מיוחד, לא דומה, לא משותף, לא מחובר, לא משולב, לא צמוד.
תושיה: (נ') עצה, חכמה, בינה, החלטה מהירה, כושר המצאה.
להתגלע: (פ') להתגלות, להיעשות גלוי לעין, לצאת לאור, להיחשף, להיראות, להופיע, להתפרץ, לפרוץ, להתלקח.
.
- לֹא־יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה; כִּי אִם־בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ.
הטיפש חושב שהוא יודע כל, וגאוותו אינה מאפשרת לו לבקש חכמת אחרים. כל שמעניין אותו זה לומר את דעתו על כל עניין. כל רצונו להביע את דעתו (יב 23, יג 16, קוהלת י 12-14).
לחפוץ: (פ') לרצות, לשאוף, להתאוות, להשתוקק, לחמוד, לשחור, לחשוק, להיות מעוניין, לבקש.
כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.
תבונה: (נ') בינה, חכמה, פיקחות, אינטליגנציה, שכל ישר, היגיון, לוגיקה, רציונליות, שיקול-דעת.
לגלות: (פ') לחשוף, לפרסם, לספר, להסיר סודיות, לתת פומבי, להודיע, ליידע, לבשר, להראות, להציג.
.
- בְּבוֹא־רָשָׁע בָּא גַם־בּוּז; וְעִם־קָלוֹן חֶרְפָּה.
כל מקום שהרשע בא שמה הוא מביא עימו בוז, כי הכל בזים לו. חרפה היא מנת חלקו של הפושע, ועם החרפה באה בושה (ג 35, ו 33, י 5, יא 2, תהילים לא 18).
רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.
בוז: (ז') זלזול, גידוף, לעג, לגלוג, קלס, גיחוך, השפלה, ביזוי, ביזיון, חרפה.
קלון: (ז') כתם, בושה, כלימה, ביזיון, חרפה, אי כבוד, עלבון, גנות.
חרפה: (נ') בושה, כלימה, ביזיון, גנאי, קלס, קלון, משל ושנינה, זלזול, דיראון, בושת-פנים.
.
- מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי־אִישׁ; נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה.
כמו שמי-באר עמוקה קשים להשגה אך קרים, צלולים ומשיבי נפש, כך דברי החכם דורשים מחשבה והשקעה אך הם מלאים תוכן ובעלי ערך רב. דברי חכמים כמוהם כנחל נובע – מלאי חיים, הדרכה ונוחים להבנה ויישום (כ 5, י 11, יעקב ג 17).
מים-עמוקים: מצולות, מים המגיעים לעומק רב.
נביעה: (נ') שפיעה, יציאה ממקור, בעבוע, בקיעה, היווצרות, מקום הופעה, זרימה, נזילה, שטף.
מקור: (ז') מוצא, ראשית, שורש, מחצבת, מולדת, משאב, אורגינל, דבר שאינו העתק, מעיין, עין, נביעה.
חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.
.
- שְׂאֵת פְּנֵי־רָשָׁע לֹא־טוֹב; לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט.
לא טוב להצדיק רשע או להעלים עין מפשעיו (לנהוג במשוא פנים כלפיו). תוצאת מעשה שכזה כמוה כלעוות את הדין עבור הצדיק (יז 26, כד 23-25, כח 21, ויקרא יט 15, דברים א 17, ישעיה י 2, עמוס ה 12).
משוא-פנים: פרוטקציה, אפליה, איפה ואיפה.
רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.
הטה משפט: עיוות את הדין, שפט שלא בצדק.
צדיק: (ת'/ש"ע) ישר, הגון, תמים, בר-לבב, עושה צדק, מאמין, ירא-שמים, אדוק, חסיד, חף-מפשע, צודק, זכאי.
משפט: (ז') חוק, חוקה, כללים, תקנות, נהלים, דין, דיון, מקרה, שיפוט, בוררות, גזר דין, פסק דין, הכרעה, פסיקה.
.
- שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב; וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא.
מילותיו של הטיפש החסר תבונה יובילו לויכוח, לקטטה ומריבה. דבריו מעוררים קטטות – מזמינים מכות. (יז 14, 19, כ 3, י 13, יט 29, יב 13).
שפתי: (ת') השייך לשפה, שמקורו בשפה, הקשור לשפה, לשוני, דיבורי, מילולי.
כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה.
בא: (ז') מי שנכנס, מי שהגיע.
ריב: (ז') התנצחות, מחלוקת, דיון, ויכוח, פולמוס, קונפליקט, מדון, מלחמה, מאבק, קטטה, סכסוך.
פה: (ז') איבר בפנים, איבר הדיבור.
מהלומה: (נ') מכה, חבטה, הלקאה, אגרוף, הלם, דפיקה, הקשה, נקישה.
קורא: מזמין, פונה אל, מכריז.
.
- פִּי־כְסִיל מְחִתָּה־לוֹ; וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ.
דברי הטיפש חסר התבונה היוצאים מפיו בכל עת וללא שיקול דעת עלולים להמיט עליו אסון או שבר בכל רגע. מילותיו היוצאות מפיו הן המכשלה אשר בה הוא נופל (י 14, יב 13, יג 3, יז 14, 19, 28, יט 29, כ 3, קוהלת י 12, תהילים סד 9, קמ 9-10).
פה: (ז') איבר בפנים, איבר הדיבור.
כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה.
מחיתה: שבר פתאום, אסון.
שפתי: (ת') השייך לשפה, שמקורו בשפה, הקשור לשפה, לשוני, דיבורי, מילולי.
מוקש: (ז') מכשול, פגע, שטן, פח, מלכודת, בור.
נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם.
- דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים; וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי־בָטֶן.
דבריו של בעל לשון הרע (רכלן) נשמעים היטב באוזני אחרים. הם חודרים עמוק לפנימיותו של האדם ומעוררים שנאה ומרירות (טז 28, כו 20, 22, יא 13).
דבר: (ז') דיבור, אמירה, אמרה, מימרה, מאמר, הצהרה, מילה, פתגם, משל.
נרגן: (ת') רוטן, מתלונן, מתאונן, מקטר, שופע טרוניות ומענות, ממורמר, סר וזעף, שאין לרצותו.
התלהם: אומר דברי ריבות.
לרדת: (פ') לעבור למטה, להנמיך, לנחות, לצנוח, לצלול, לשקוע, לגלוש, להחליק.
חדרי-בטן: פנימיות האדם, מושב השכל והרגש.
.
- גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ; אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית.
העצל במלאכתו דומה הוא (כאח אל אחיו), לאיש המשחית את נכסיו, מבזבזם, או מפסידם בידיו. הכוונה היא שעצלות וחוסר מקצועיות מביאים לידי הפסד (י 4, כח 24, איוב ל 29, מתי יב 30, לוקס יא 23).
להתרפות: (פ') להיחלש, לאבד כוח, להיעשות רפוי, להתדלדל, לחדול מהיות מתוח, להתעצל, להתרשל, להשתמט.
מלאכה: (נ') עבודה, עמל, פעולה, מאמץ, יגע, שירות, עיסוק, מקצוע, תפקיד, מטלה, משימה.
אח: דומה ל, שותף ל.
בעל: (ז') בעלים, בעל השליטה, שליט, מחליט.
משחית: (ת'/ש"ע) הרסני, מזיק, מחבל, חבלני.
.
- מִגְדַּל־עֹז שֵׁם יְהוָה; בּוֹ־יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב.
שם יהוה מתאר את סך כל יכולותיו. לכן, השם מבטחו ביהוה מוצא עצמו איתן ומוגן בכוח אלוהים. הצדיק הולך על פי הוראותיו של יהוה ולכן הוא בטוח (יד 26, יט 23, כט 25, ל 9, תהילים סא 4, שמות ג 15, טו 1-3, תהילים כז 5-6).
מגדל: (ז') בניין גבוה, צריח, מבנה גבוה מעל סביבתו.
עוז: (ז') אומץ לב, גבורה, תושייה, תעוזה, כוח, עצמה, חוזק, חוסן, איתנות, קשיחות, און, מעוז, משלט, מצודה, מבצר, טירה, מקלט, מחסה, תהילה, מופת, הוד, הדר.
שם-יהוה: כינוי כבוד לאלוהים המתייחס לזהותו כריבון עולם ולתכונותיו המושלמות.
לרוץ: (פ') לבצע ריצה, ללכת מהר, להיחפז, למהר, לחוש.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
לשגוב: (פ') להיות שגיב, להיות חזק, להיות רם ונישא, להיות עצום, להיות מרשים, לגבור.
.
- הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ; וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּיתוֹ.
העשיר חושב שעושרו מגן עליו כעיר בצורה על יושביה. בדמיונו, הונו לו כחומת מגן (י 15, תהילים מט 7, נב 9, ויקרא כו 1, חבקוק א 11, תהילים עג 7, ישעיה כה 12).
הון: (ז') רכוש, רווחים, נכסים, קניין, עושר, שפע.
עשיר: (ת'/ש"ע) אמיד, בעל הון, שנכסיו רבים, בעל רכוש, שופע, מגוון, מלא, מהודר, מפואר.
קריה: (נ') עיר, כרך, יישוב, מושב, עיירה.
עוז: (ז') אומץ לב, גבורה, תושייה, תעוזה, כוח, עצמה, חוזק, חוסן, איתנות, קשיחות, און, מעוז, משלט, מצודה, מבצר, טירה, מקלט, מחסה, תהילה, מופת, הוד, הדר.
חומה: (נ') קיר, כותל, נד, דופן, מחיצה, גדר אבנים, מבנה אנכי, מחסה, גדר מגן, מקלט, מסתור, מחבוא, מפלט.
נשגב: (ת') נישא, רם, מרומם, גבוה, אדיר, עליון, נעלה, אומר הוד, מרשים, אלוהי, מעל ומעבר, לא מובן, לא מושג, למעלה מ-, בלתי נתפס.
משכית: (נ') דמות, דימוי, תדמית, ציור, תמונה, פסלון, קישוט, תכשיט, עיטור. בעניננו: ביתו הנפלא והיפה של העשיר.
.
- לִפְנֵי־שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב־אִישׁ; וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.
גאוות אדם קודמת לאסון, וענווה קודמת לכבוד (טו 33, טז 18, יא 2, עובדיה 3-4, ירמיה מט 16, פטר"א ה 6).
לפני: (מ"י) מלפנים, תחילה, ראשונה, טרם, קודם.
שבר: (ז') אסון, צרה, מצוקה, שואה, פורענות, דבר נורא, מכה.
יגבה: יתגאה, יתמלא בגאווה.
לב: מקום הרגש והמחשבה.
איש: (ש"ע) אדם, גבר, מישהו, אדם כלשהו.
כבוד: (ז') יקר, מעמד, דרגה, הוקרה, הערכה, חשיבות, אדיבות, התחשבות.
ענווה: (נ') צניעות, כנות, שפלות רוח, הכנעה, חוסר גאווה, הסתפקות במועט.
.
- מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע; אִוֶּלֶת הִיא־לוֹ וּכְלִמָּה.
העונה לפני ששמע את כל השאלה בשלמותה והבינה, נוהג בטיפשות ומבייש את עצמו. (כ 25, יוחנן ז 51, קולוסים ד 6).
משיב דבר: עונה לשאלה, לנאמר לו.
דבר: (ז') דיבור, אמירה, אמרה, מימרה, מאמר, הצהרה, מילה, פתגם, משל.
טרם: (תה"פ) לפני-, טרום, קודם, קדם, פרה-, מראש, עדיין לא, עוד לא.
לשמוע: (פ') להאזין, להקשיב, להטות אוזן, לקלוט בעזרת חוש השמיעה.
איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.
כלימה: (נ') בושה, חרפה, ביזיון, קלון, כתם, עלבון, מחפיר, לא מכובד, השפלה.
.
- רוּחַ־אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ; וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה.
העוז הפנימי של האדם (תקווה, אמונה) נותנים לו כוח בשעת מחלתו ואף להתגבר עליה. אך אם האדם מדוכא, איך יוכל להתמודד עם מחלתו? או, מי יכול לשאת דיכאון? (יב 25, טו 13, יז 22).
רוח: (זו"נ) שכל, נפש, נשמה.
איש: (ש"ע) אדם, גבר, מישהו, אדם כלשהו.
לכלכל: (פ') לתמוך, לספק צרכים, לסדר, לארגן, לחשב, לתכנן.
מחלהו: מן המחלה.
מחלה: (נ') חולי, דווי, אי בריאות, הפרעה בבריאות, מכאוב, ייסורים, חולשה, רפיון.
רוח-נכאה: דכדוך, אבל, מלנכוליה.
נכא: (ת') עצוב, עגום, קודר, מדוכדך, מדוכא, שפוף, שטוף יגון, מלא תוגה, נעצב, מלא צער.
לשאת: (פ') לסחוב, להרים, לסבול, לעמוד ב-, להחזיק מעמד, למשוך בעול.
.
- לֵב נָבוֹן יִקְנֶה־דָּעַת; וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ־דָּעַת.
החכם צמא תמיד לחכמה כדי לעשות החלטות נבונות. חכמים תמיד ישאפו לשמוע ולבקש עוד חכמה ודעת (טו 14, ד 7, כג 23).
לב: מוח, שכל (בהקשרנו).
נבון: (ת') חכם, פיקח, בעל תבונה, בר דעת, בעל ידע, מחוכם, פקחי, מעיד על תבונה, נעשה בשכל.
לקנות: (פ') לרכוש, לקבל תמורת כסף, לשלם תמורת סחורה.
דעת: (נ') ידע, ידיעה, חכמה, בינה, שכל, הבנה, דעה, השקפה, תפיסה, מחשבה, סברה, עמדה.
אוזן: (נ') איבר השמיעה.
חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.
לבקש: (פ') לשאול, לדרוש, להביע בקשה, לחפש, להשתדל למצוא, לחפוץ, לרצות, להשתוקק, להתאוות.
.
- מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ; וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ.
א. תרומות או מתנות שאדם נותן (לא מדובר בשוחד) מרחיבות לו את הדרך המוליכה אל האוחזים בשלטון וקובעי המדיניות (ראה בראשית לב 20-21, מג 11, שמואל-א פרק יז 17-18, כה 27, משלי יט 6).
ב. כישרונותיו ומעלותיו של אדם עוזרים לו להגיע לידיעתם וחיבתם של אנשים חשובים ובעלי השפעה (כב 29).
מתן: (ז') נתינה, הענקה, מתנה, שי, דורון, מנחה, תשורה.
איש: (ש"ע) אדם, גבר, מישהו, אדם כלשהו.
להרחיב: (פ') לעשות לרחב יותר, להוסיף שטח, להגדיל, לפתח.
גדולים: נכבדים, חשובים, שליטים, קובעי המדיניות.
להנחות: (פ') להוביל, להנהיג, להדריך, לנהל, להורות, להתוות קו פעולה, לכוון, לייעץ, לנווט, לשמש כמנחה.
.
- צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ; יָבֹא־ (וּבָא־) רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ.
הראשון שמשמיע עדותו וטענתו במשפט, נראה כצדיק, אך לאחר שחוקרים את הצד השני בריב, ומאמתים בין הגרסאות של שני הצדדים, מגיעים לאמת.
מסקנה: שמע לשני הצדדים לפני שתחרוץ משפט (כח 11, דברים א 16, שמות כד 14, ישעיה נ 8)
צדיק: (ת'/ש"ע) ישר, הגון, תמים, בר-לבב, עושה צדק, מאמין, ירא-שמים, אדוק, חסיד, חף-מפשע, צודק, זכאי.
ראשון: (ת') לפני הכול, קודם לכול, המוקדם ביותר, ראשוני, תחילי.
ריב: (ז') התנצחות, מחלוקת, דיון, ויכוח, מאבק, קטטה, סכסוך.
בא: (ז') מי שנכנס, מי שהגיע, מבקר, אורח, קרוא.
רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, בן-אדם, ברנש, זולת.
חקר: (ז') מחקר, לימוד, העמקה, עיון, חיפוש, בדיקה, סקירה, בחינה, חקירה.
.
- מִדְיָנִים יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל; וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד.
כשפורצת מחלוקת ואין דרך להכריע מי הזכאי, אנשים נוטים לקבוע גורל על ידי הטלת פור (מטבע). שני הצדדים, גדולים וחזקים שיהיו, מחויבים לקבל את תוצאת הפור (טז 33, ישעיה מא 21 ).
מדנים: (ז') מדון, ריב, מריבה, סכסוך, חיכוך, קטטה, מחלוקת, התנצחות.
להשבית: (פ') להפסיק, לשים קץ, לעצור, לבטל, להפר.
גורל: (ז') מזל, הגרלה, פור, תוצאה (נקבעת לעיתים על פי נפילת מטבע על צד זה או האחר).
בין: (מ"י) בתווך, באמצע, בתוך, בקרב, לא בקצה, מזה ומזה, זה וזה.
עצום: (ת') ענקי, גדול, כביר, אדיר ממדים, רב, גבוה, חזק, חסון.
להפריד: (פ') הבדיל, לחצוץ, לפרק, לחלק, לפצל.
.
- אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת־עֹז; וּמְדוֹנִים (וּמִדְיָנִים) כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן.
אח נבגד על ידי אחיו, קשה לפייסו יותר מאשר ללכוד עיר בצורה. מריבות בין אחים מפרידים ביניהם כבריח של מבצר – קשה ביותר לפריצה. משמע, אין שנאה קשה כשנאת אחים (בראשית כז 41, שופטים טז 3).
אח: (ז') בן לאותם אם ואב, קרוב, בן משפחה.
נפשע: (ת') פלילי, של פושע, מרושע, רע, שבגדר פשע, שמהווה חטא, חוטא.
קריה: (נ') עיר, כרך, יישוב, מושב, עיירה.
עוז: (ז') אומץ לב, גבורה, תושייה, תעוזה, כוח, עצמה, חוזק, חוסן, איתנות, קשיחות, און, מעוז, משלט, מצודה, מבצר, טירה, מקלט, מחסה, תהילה, מופת, הוד, הדר.
מדנים: (ז') מדון, ריב, מריבה, סכסוך, חיכוך, קטטה, מחלוקת, התנצחות.
בריח: (ז') התקן טבעתי לנעילת הדלת, הלשון שבתוך המנעול.
ארמון: (ז') היכל, טירה, מבצר, בית ענק ומפואר, בית חלומות, בית גדול, בניין לתפארת.
.
- מִפְּרִי פִי־אִישׁ תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ; תְּבוּאַת שְׂפָתָיו יִשְׂבָּע.
אדם שבע מדברי פיו, שבע מתוצאות דבריו. ז"א, אדם מקבל גמול התואם לדבריו ומעשיו. ראה המשך בפסוק הבא…
(יב 14, א 31, י 11, טו 4, יח 4, איוב לד 11).
פרי: (ז') תוצאה, גמול, שכר, רווח, הכנסה.
פה: (ז') איבר בפנים, איבר הדיבור.
איש: (ש"ע) אדם, גבר, מישהו, אדם כלשהו.
שובע: (ז') הרגשת מלאות, אכילה די הצורך, גדישה, העמסת אוכל, דחיסת מזון, שביעות.
בטן: (נ') כרס, קיבה, תווך, פנים.
תבואה: (נ') פרי האדמה, יבול, תוצרת, תנובה.
שפתי: (ת') השייך לשפה, שמקורו בשפה, הקשור לשפה, לשוני, דיבורי, מילולי.
.
- מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד־לָשׁוֹן; וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ.
הדברים היוצאים מפי אדם יש בכוחם לשמור על החיים או להביא מוות. השומר על לשונו, ז"א, מי ששם לב לדברים היוצאים מפיו, הריהו שומר על נפשו וייהנה מתוצאת דבריו [ראה פסוק קודם] (י 19, יג 3, יעקב ג).
מוות: (ז') מיתה, פטירה, אבדון, כיליון, כליה, גוויעה, חידלון, חוסר חיים, קץ החיים, יציאת הנשמה.
חיים: (ז') קיום, נשמה, נפש, התקיימות, מציאות, הימצאות, יש, ישות.
ביד: ברשות, באמצעות.
לשון: (ז') צורת דיבור, סגנון דיבור, נוסח, משמעות, איבר הדיבור.
אוהב: (ת'/ש"ע) אהבה, אוהד, ידיד, חבר, רע, קרוב, בעל-ברית, תומך, דורש-טוב.
לאכול: (פ') לסעוד, לחיות מ-, להתכלכל, להשתמש, לצרוך.
פרי: (ז') תוצאה, גמול, שכר, רווח, הכנסה.
.
- מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב; וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה.
גבר שנשא אישה שהיא עזר כנגדו, מצא טובה וברכה. האישה הטובה בחייו היא אות רצון (ברכה) מאת יהוה (יב 4, יט 14, לא 10-31, בראשית ב 18).
למצוא: (פ') לאתר, לגלות, לחשוף, להשיג.
אישה: (נ') נקבה, בחורה, נערה, רעיה, בת-זוג לחיים, גברת.
טוב: (תה"פ) בסדר, כמו שצריך, כהלכה, כנדרש, כמצופה, בצורה יעילה, רצוי, מקובל, מוסכם.
הפיק: (פ') לעשות, לבצע, לייצר, ליצור, להניב, להוליד, להוציא, לפתח, להמציא.
רצון: (ז') בקשה, שאיפה, חפץ, משאלה, איווי, רצייה, מוטיבציה נפשית, נחת-רוח, הסכמה, חסד.
.
- תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר־רָשׁ; וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת.
העני מכיר בעובדת חוסר האונים שלו ולכן פונה בתחנונים. העשיר נשען על עוצמת עושרו ובדרך כלל אינו זקוק לטובה מאחרים, מדבר בתקיפות.
תחנון: (ז') תחינה, בקשה, תפילה, הפצרה, התחננות, בקשת חנינה, ביקוש רחמים.
לדבר: (פ') לומר, להגיד, לבטא, להביע, להגות, להוציא מלים מפיו, לדבור.
רש: (ת') עני, אביון, דל, קבצן, חסר-כל.
עשיר: (ת'/ש"ע) אמיד, בעל הון, שנכסיו רבים, בעל רכוש.
לענות: (פ') לתת תשובה, להחזיר תגובה, להשיב, להגיב, לתת מענה, לפתור.
עזות: (נ') חוזק, עצמה, תקיפות, חריפות, אומץ, תושייה, גבורה, מופת, העזה, גסות, חוצפה, בלי בושה, מעליב.
.
- אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ; וְיֵשׁ אֹהֵב דָּבֵק מֵאָח.
א. יש חברים שבאים רק לבלות את הזמן, ויש חבר דבק ונאמן יותר מאח.
ב. איש שיש לו חברים רבים ללא הבחנה (טובים ורעים) להתרועע, עלול להמיט אסון על עצמו. יש חבר דבק ונאמן יותר מאח, ולכן, התחבר אל חבר שכזה (יב 26, יז 17, דברי הימים ב פרק כ 7, ישעיה מא 8, שמואל-א פרק יח 1, שמואל-ב פרק א 26).
איש: (ש"ע) אדם, גבר, מישהו, אדם כלשהו.
רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, בן-אדם, ברנש, זולת.
להתרועע: (פ') להתחבר, להתיידד, "להסתובב" בחברת-, להתקשר, ליצור מערכת יחסים, להיות חבר, להיות רע.
יש: (תה"פ) קיים, נמצא, מצוי, ההיפך מאין.
אוהב: (ת'/ש"ע) אהבה, אוהד, ידיד, חבר, רע, קרוב, בעל-ברית, תומך, דורש-טוב.
לדבוק: (פ') להידבק, להיצמד, להיאחז, להיתפס, להתקשר, להתחבר, להצטרף.
אח: (ז') בן לאותם אם ואב, קרוב, בן משפחה.