משלי פרק כ"א
- פַּלְגֵי־מַיִם לֶב־מֶלֶךְ בְּיַד־יְהוָה; עַל־כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ.
אלוהים יכול לשנות ולהטות את לב המלך ורצונו כדי להגשים את תוכניותיו באותה קלות שהאיכר חופר תעלה ומכוון את המים למקום הרצוי (דניאל ד 31-32, 34, ישעיה מה 1-7, עזרא א 1, ו 22, דברי הימים א פרק ה 26, דברי הימים ב לו 22, אל הרומים יג 1-6).
פלגי-מים: יובלים, נחלים קטנים, תעלות מים מלאכותיות.
לב-מלך: נטיותיו הפנימיות של המלך, מחשבותיו.
לחפוץ: (פ') לרצות, לשאוף, להתאוות, להשתוקק, לחשוק, להיות מעוניין, לבקש, לאהוד.
לנטות: (פ') לפנות, לסור, לסטות, להסב, לשנות כיוון.
- כָּל־דֶּרֶךְ־אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו; וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה.
האדם חושב שתוכניותיו ומעשיו טהורים מכל כתם מוסרי ואינו מוצא במעשיו כל עוון, אבל אלוהים קורא ובוחן לבבות ושופט את האדם לאור המניע שבלב (טז 2, 25, כד 12, יב 15, יד 12, שמואל-א פרק טז 7, מלכים-א פרק ח 39, איוב לא 6,קור"א ד 4, בשורת מתי ו 4, 8, 18, לוקס טז 15).
דרך: (זו"נ) מסלול, ערוץ, נתיב, משעול, אורח, מסילה, כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.
איש: (ש"ע) אדם, ברנש, ברייה, בעל, בן-זוג לחיים, גבר, זכר, מישהו, אדם כלשהו.
דרכי-איש: אופן התנהגות.
ישר-בעיניו: ראוי ונכון בעיני האדם.
תכן: בחן, מדד, העריך.
לב: (ז') מרכז המחשבה והרגש (בהקשרנו).
רוח: (בהשאלה) נשמה, נפש, רגש, רצון, אופי, כוונה, נטיה.
.
- עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט; נִבְחָר לַיהוָה מִזָּבַח.
עשיית צדקה ומשפט, טובים בעיני יהוה מזבח.
כל קיום של מצוות סמליות ודתיות ולו בדרך המפוארת ביותר, אינה שווה בעיני יהוה אם אינה נובעת מאמונה כנה באלוהים ומתבטאת באהבת הזולת, עשיית צדק, אכפתיות ועזרה לחלש ולנזקק בחברה (דברים י 12 ואילך, מיכה ו 6, הושע ו 6, שמואל-א פרק טו 23, ישעיה א, ירמיה ו 20, תהילים סט, עמוס ה 22-25).
לעשות: (פ') לבצע, לפעול, להוציא לפועל, לממש, לקיים, להגשים, למלא, להכין, לסדר.
צדקה: יושר, כנות, משפט אמת, דין צדק, ישועה, ניצחון.
משפט: דין, פסק דין, מסקנת השופט, חוק, ציווי, מצווה, מנהג.
נבחר: (ת'/ש"ע) מעולה, מובחר, הטוב ביותר.
נבחר ליהוה: טוב בעיני יהוה.
זבח: (ז') קרבן, זביחה, בהמה שחוטה, סעודת בשר בהמות.
.
- רוּם־עֵינַיִם וּרְחַב־לֵב; נִר רְשָׁעִים חַטָּאת.
גאווה, יהירות ותאווה הן המידות הרעות המובילות רשעים לחטא. המידות הרעות הללו גאווה ותאווה הן אם כל חטאת. (ו 17, טז 5, 18, כ 27, ל 13, תהילים יח 28, קלא 1, לוקס יא 34).
רום-עיניים: גאווה, יהירות.
רחב-לב: גאווה, יהירות, תאווה.
ניר: שדה חרוש.
רשע: רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, אשם, נושא באשמה.
חטא: (ז') פשע, עבירה, מעשה נבלה, דבר אסור, עוון, הפרת חוק, אשמה.
.
- מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ־לְמוֹתָר; וְכָל־אָץ אַךְ־לְמַחְסוֹר.
שיקולי הדעת, יישוב הדעת והמתינות של החרוצים מביאים ליתרון ורווח (שפע). לעומת זאת, הנחפז במעשיו ומנסה "לקצר דרכים" כדי להגיע לעושר, סופו שיישאר במחסור. פזיזות מביאה למחסור. (המחסור האמיתי הוא שלעולם הוא לא ירגיש סיפוק ממה שיש לו). (י 4, יג 11, יט 2, כ 21, כח 20, 22).
מחשבה: (נ') הרהור, הגיג, שרעף, רעיון, מחשב, חשיבה, הגות, עיון, לימוד.
חרוץ: (ת') שקדן, מתמיד, מסור, משקיען, מתעמק, מעמיק, מקדיש ללימודיו.
מותר: (ז') עודף, שארית, יתרה.
אץ: (ש"ע) נחפז, פזיז, חפוז, ממהר, בהול, נמהר.
מחסור: (ז') חוסר, קוצר, גירעון, היעדר, עוני, דלות, ריש, אביונות, מסכנות, צורך, כורח.
.
- פֹּעַל אוֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר; הֶבֶל נִדָּף מְבַקְשֵׁי־מָוֶת.
הפועל בדרך המרמה כדי להתעשר – לא יצליח. אוצרותיו יעלמו כאד נידף. המתעשר בדרך המרמה מבקש את מותו (י 2, יט 1, יג 11, ירמיה יז 11, יחזקאל ז 19, קוהלת א 14, ה 22, ז 23, פטר"ב ב 3).
פעולה: (נ') עבודה, פעילות, עשייה, מעשה.
אוצר: (ז') מטמון, אוסף דברי ערך, שפע, עושר, הון.
לשון-שקר: דברי כזב, רמאות, נוכלות.
הבל: (ז') נשימה, הכנסת אוויר דרך הפה, אד, קיטור, גזים מנוזלים.
נידף: (ת') נישא ברוח, עף, פורח, מופץ, מפוזר, נזרה, מתפזר.
מבקש: (ש"ע) פונה, קורא, תובע, דורש.
מוות: (ז') מיתה, פטירה, אבדון, כיליון, כליה, גוויעה, חידלון, חוסר חיים, קץ החיים, יציאת הנשמה, קץ, סוף.
.
- שֹׁד־רְשָׁעִים יְגוֹרֵם; כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.
מעשה השוד (רשע, חטא על כל סוגיו) של הרשעים יוביל אותם לאבדון – מכיוון שהם מסרבים לעשות את הראוי והישר (א 18-19, חבקוק א 15).
שוד: (ז') גניבה, גזילה, לקיחה, סחיבה, עושק, חמס, חמסנות, ביזה, לקיחת שלל, מעשה לסטים.
רשע: רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, אשם, נושא באשמה.
לגרור: (פ') למשוך, לסחוב, להוליך בעקבותיו, לסחוף, לגרוף, להביא בעקבותיו, להשפיע.
למאן: (פ') לסרב, לא להסכים, לא להיעתר, לא להתרצות, לא לרצות, להביע סירוב, להתנגד.
עשייה: (נ') יצירה, בנייה, הקמה, פעילות, פעולה, עבודה, מאמץ, עמל, מלאכה, יגע, מעשה, עיסוק.
משפט: דין, פסק דין, מסקנת השופט, חוק, ציווי, מצווה, מנהג.
.
- הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר; וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ.
דרכו של אדם הדוחה את הצדק והיושר כאילו היו זרים לו, מלאה בשקרים ועיקשות. אבל הטהור ברוחו, פועל ביושר ובצדק (ב 15-16: אישה זרה = סמל להשחתה, דברים לב 5).
הפכפך: (ת') קל דעת, ריקני, אינו יציב, חסר החלטיות, עקלקל, ערמומי, פתלתל, מעוקם, לא ישר.
דרך: מסלול, נתיב, משעול, אורח, כיוון, מגמה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.
איש: (ש"ע) אדם, ברנש, ברייה, בעל, בן-זוג לחיים, גבר, זכר, מישהו, אדם כלשהו.
דרכי-איש: אופן התנהגות.
זר: (ש"ע) אחר, לא מוכר, לא שייך, מוזר, שונה.
זך: (ת') טהור, נקי, צח, שקוף, ברור, פשוט, גלוי, צלול, כן, גלוי-לב.
ישר: הגון, הוגן, תמים, טהור, צדיק, נאמן, כן, הולך בתלם, לא עקום, לא סוטה.
פועל: (ז') מעשה, עשייה, עבודה, עמל, פעילות, פעולה, ביצוע, מבצע.
- טוֹב לָשֶׁבֶת עַל־פִּנַּת־גָּג; מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר.
טוב יותר להתגורר בפינה, במקום בודד, שבני אדם אינם נמצאים שם בדרך כלל, מאשר לחלוק בית מידות עם אישה מעוררת מריבות (כא 19, יט 13, כה 24, כז 15-16, דברים כב 8, שמואל-א פרק ט 25, מלכים-א פרק ד 10).
טוב: (ת') רצוי, עדיף, כדאי.
לשבת: (פ') להתיישב, לגור, לשכון, להתגורר, להימצא.
פינה: (נ') זווית, קרן, קדקוד, חיבור צלעות, מפגש קירות, מפגש רחובות, אזור קטן, חדרון.
גג: (ז') מכסה עליון, מסגרת, מחסה.
אשת-מדנים: סכסכנית, מחרחרת ריב, חובבת מדון.
בית חבר: הדיעות חלוקות. הפרשנויות הן: בית מלא המולה ורעש, או בית גדול כארמון.
.
- נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה־רָע; לֹא־יֻחַן בְּעֵינָיו רֵעֵהוּ.
הרשע משתוקק תמיד לעשות חטא ורשע, ואינו מראה רחמים אף לא לקרובים לו (יט 25, תהילים נב 5, קוהלת ח 11).
נפש: (נ') נשמה, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, פנים, תוך.
רשע: רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, אשם, נושא באשמה.
להתאוות: (פ') לרצות, לחפוץ, לחשוק, להשתוקק, לחמוד, לשאוף, לערוג, להתגעגע.
רע: (ז') רשע, רשעות, עוול, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע, צרה, פורענות.
לחנון: (פ') להעניק חנינה, למחול, לוותר על עונש, לתת, להעניק, להקנות, לרחם, לחמול, להטות חסד.
רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, קרוב ללב.
.
- בַּעְנָשׁ־לֵץ יֶחְכַּם־פֶּתִי; וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח־דָּעַת.
לץ הוא אדם הלועג לכל מידה טובה, אינו אוהב תוכחה ואינו נשמע לגערה, לפיכך, תעניש אותו כי רק כך הוא ישמע ויבין. הפתי הוא אדם חסר ניסיון שיראה את אופן פעולתך נגד הלץ ומכך הוא ילמד, יתפקח ויחכים. לעומת זאת, כשמלמדים חכם הוא מוסיף דעת – "די לחכם ברמיזה". (יט 25, ט 9, יד 3).
עונש: (ז') גמול, קנס, נקמה, דין, גזר דין, הכרעה, פסיקה, משפט, שפטים, צדק.
לץ: קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות לבו.
להחכים: (פ') להיעשות חכם, לרכוש חכמה, לקנות דעת, להיעשות משכיל, ללמד, להקנות דעת, לעשות לחכם.
פתי: (ת'/ש"ע) תם, תמים, חסר הניסיון.
להשכיל: (פ') ללמוד, לרכוש השכלה, לקנות דעת, להיעשות חכם יותר, להיעשות נבון, לנהוג בחכמה, לפעול בתבונה, לעשות נכון, להצליח.
חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.
לקחת: (פ') לתפוס, לקנות, לרכוש, להשיג.
דעת: (נ') ידע, ידיעה, חכמה, בינה, שכל, הבנה, דעה.
.
- מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע; מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע.
הצדיק מתבונן אל בית הרשע ורואה, כי הרשע מעוות את הרשעים, ז"א, מפילם לתוך צרה ואסון (יד 11, י 25, כ 22, כט 16, איוב לד 17).
משכיל: (ת'/ש"ע) בעל השכלה, מחונך, מלומד, ידען, רחב אופקים, בעל ידע, בעל ידיעות, נאור, אינטליגנט, שלמד הרבה שנים, חכם.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
בית: (ז') מבנה מגורים, משכן, מעון, דירה, נווה, מוסד, משפחה, שושלת, עם, מולדת.
רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.
סילוף: (ז') עיוות, עיקום, סירוס, שקר, זיוף, רמאות, הונאה, חטא, עוון, פשע, סטייה.
רע: (ת'/ש"ע) לא טוב, רשע, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, מסוכן, מזיק, ארסי.
- אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל, גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה.
מי שאינו רגיש לצרכיו של הנזקק באמת, לא יזכה למענה בעת שהוא יזדקק לעזרה (יד 21, כח 27, לוקס טז 19-31, מתי יח 23-35, תהילים קיח 5 – ההיפך, יעקב ב 13, יוח"א ג 17).
אטום: (ת') לא מקשיב, לא שועה.
אוזן: (נ') איבר השמיעה.
זעקה: (נ') צרחה, צווחה, צעקה, שוועה, קריאה, נהי, בכי.
דל: (ת') מסכן, אומלל, מר-נפש, עני, רש, אביון, חסר ערך.
יקרא: יזעק, יבקש עזרה.
לענות: (פ') לתת תשובה, להשיב, להגיב, לתת מענה, לפתור, להיעתר, להסכים, להתרצות, למלא בקשה.
.
- מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה־אָף; וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה.
במתנה הניתנת בסתר אפשר לשכך את חמת הכועס. לעומת זאת, מתן שוחד, הנועד להטות את מידת הצדק, יוביל לכעס וזעם רב.
יש המפרשים את חלקו השני של הפסוק כמקבילה לחלק א' ואז המשמעות היא:
ושוחד בחיק – חימה עזה, ז"א, מתנה (בכיס, בסתר) תשקיט ותכבה זעם רב (יח 16, יט 6, שמואל-א פרק כה 18-35).
מתן-בסתר: נתינה לעניים מבלי לציין את שם התורם.
לכפות: (פ') לאלץ, להכריח, לאכוף, לחייב, להכתיב, להטיל, לשים כחובה, ללחוץ לקבל נגד הרצון, להשליט, להנהיג בכוח.
אף: (ז') כעס, זעם, זעף, חרון, חמה, התרגזות, רוגז, רתחנות, עצבנות.
שוחד: (ז') שלמונים, בצע, כופר, נתינת כספים לבעל הדין, מתנת-כסף, תשלום לא חוקי הבא להטות דין.
חיק: (ז') חוצן, שוליים, הרווח בין החזה למותניים, (בהשאלה) בקרבה, תחת השפעה.
חימה: (נ') כעס, זעם, קצף, חרון, זעף, רוגז, תסכול, התמרמרות, סערה, התפרצות, השתוללות, "התחממות".
עז: (ת') חזק, בעל כוח, חסון, גדול, איתן, אדיר, כביר, עצום, שגיב, בולט, ניכר, נחוש, החלטי, מרוכז, משתלט.
.
- שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט; וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן.
הצדיק מתמוגג מנחת כשהוא עד למשפט צדק, ולעומת זאת הרשעים נבהלים ומפחדים מהצדק כי אז ישולם להם כגמולם (יא 10, י 29, אל הרומים יג 3).
שמחה: (נ') אושר, עליזות, עליצות, מצב-רוח טוב, ששון, משוש, חדוה, רינה, גיל, עינוג.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
עשייה: (נ') יצירה, בנייה, הקמה, פעילות, פעולה, עבודה, מאמץ, עמל, מלאכה, יגע, מעשה, עיסוק.
משפט: דין, פסק דין, מסקנת השופט, חוק, ציווי, מצווה, מנהג.
מחיתה: שבר פתאום, אסון.
לפעול: (פ') להיות פעיל, לעשות, לעסוק, לבצע, להוציא לפועל, להתנהג, לשקוד, להתמסר, להקדיש עצמו, להשקיע, להתאמץ, להשתדל.
אָוֶן: (ז') רשע, מרמה, עוול.
.
- אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל; בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ.
מי שסוטה מדרך הישר (דוחה את חכמת החיים של אלוהים) שהיא דרך החיים, מן הסתם נמצא שותף לדרכם של רשעים וסופו כסופם – אבדון נצחי (ב 18, ה 23, ז 22-23, ט 18, תהילים מט 15).
תועה: (ת') אובד, נידח, נודד, נבוך, מבולבל, אובד עצות, שרוי במבוכה, אינו יודע מה לעשות.
דרך השכל: דרך החכמה.
קהל: (ז') צופים, ציבור, קהילה, עדה, קבוצה, חברה, כינוס, אסיפה, המון, ערב רב, הרבה אנשים.
רפאים: (ז') שדים, רוחות, רוחות המתים, רוחות השאול, דמויות המתים.
מנוחה: (נ') שלווה, התרפות, התרגעות, רגיעה, רוגע, (בהשאלה) שוהה, נוכח..
- אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה; אֹהֵב יַיִן־וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר.
איש המבזבז את הונו על תענוגות והוללות יאבד את רכושו ולא יעשיר. אוהב יין ושמן לא יתעשר (בעת העתיקה אירועי תענוגות והוללות היו כוללים שתיית יין מרובה וכן משיחת הגוף בשמנים איכותיים. שמן יכול להתייחס גם למאכלי מותרות). (כג 20-21, עמוס ו 6, תהילים כג 5, קד 15, יוחנן יב 5).
איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, ברייה, גבר, זכר, מישהו, אדם כלשהו.
מחסור: (ז') חוסר, קוצר, גירעון, היעדר, עוני, דלות, ריש, אביונות, מסכנות, צורך.
אוהב: (ת'/ש"ע) אהוב, מאהב, מחזר, אוהד, ידיד, חבר, רע, קרוב, בעל-ברית, תומך, דורש-טוב.
שמחה: (נ') אושר, עליזות, עליצות, מצב-רוח טוב, ששון, משוש, חדוה, רינה, גיל, עינוג.
עשיר: (ת'/ש"ע) אמיד, בעל הון, שנכסיו רבים, בעל רכוש, שופע, מגוון, מלא, מהודר, מפואר.
.
- כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע; וְתַחַת יְשָׁרִים בּוֹגֵד.
אלוהים יביא על הרשעים ומפירי האמונים (בוגד) את הצרה שהם תכננו או רצו שתבוא על הצדיקים והישרים. הרשע יהיה (תחליף) כפרה לצדיק והבוגד יאבד במקום האיש הישר. ראה לדוגמא – המן נתלה על העץ שתכנן לתלות עליו את מרדכי על לא עוול בכפו.
(יא 8, שמות כא 30, ישעיה מג 3-4, שמואל-ב פרק כ 14-22, אסתר ז 10).
כופר: (ז') פדיון, גאולה, פדות, תחליף, תמורה, ערבות.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.
תחת: (מ"י) במקום, תמורת.
ישר: (ת') לא עקום, לא סוטה, לא כפוף, לא מעוקם, הגון, הוגן, תמים, טהור, צדיק, נאמן, כן.
בוגד: (ת'/ש"ע) מועל, מפר אמון, בוגדני, קושר קשר, רמאי, מוליך שולל.
- טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ־מִדְבָּר; מֵאֵשֶׁת מְדוֹנִים (מִדְיָנִים) וָכָעַס.
טוב יותר להתגורר במקום מבודד שבני אדם אינם נמצאים שם בדרך כלל מאשר לשבת במחיצה אחת עם אישה מעוררת מריבות וכעס (המרגיזה את בעלה ושכניה וגורמת להם צער). (כא 9, כה 24, ירמיה ט 1-5. ראה מלכים-ב פרק יא- עתליה)
טוב: (תה"פ) רצוי, מקובל, מוסכם.
לשבת: (פ') להתיישב, לגור, לשכון, להתגורר, להימצא, להתקיים.
ארץ: (נ') מדינה, גבולות, יבשה, קרקע, אדמה, עפר, כדור הארץ.
מדבר: (ז') ישימון, מקום צחיח, מקום שומם, שממה, ערבה, צייה, חבל ללא צמחייה, אזור בעל משקעים מועטים.
אשת-מדון: מסוכסכת, מרבה בהתנגשויות, מסובכת בריב.
כעס: (ז') זעם, זעף, רוגז, חמה, תסכול, קצף, התמרמרות, חרון.
.
- אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם; וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ.
החכם חוסך ליום צרה ומשקיע ב"שדה אלוהים" – מתי ו 33, לכן ניתן למצוא בביתו של החכם דברים נחמדים, רצויים ונאים למראה בעיני אלוהים. לעומתו, הכסיל הוא פרא אדם שיבזבז וישחית כל דבר טוב. הכסיל חי את הרגע ומבזבז או מבזה את הרכוש שבידו ומשחיתו מהר (ג 10, ח 21, טו 20, כב 4, דברים ז 13, תהילים קיב 3).
אוצר: (ז') מטמון, אוסף דברי ערך, שפע, עושר, הון.
נחמד: (ת') חמוד, חביב, סימפטי, לבבי, נעים הליכות, טוב, נלבב, מהנה, נאה, יפה, חינני.
שמן: (ז') נוזל סמיך, נוזל המופק מצמחים, חומר לתיבול/מאכל/רפואה/בעירה, (בהשאלה) עושר, כל טוב.
נווה: (ז') מרעה, שדה מרעה, מקום מרעה, מרבץ צאן, מקום, משכן, מעון, מקום מגורים, דיור, בית, מקום מושב.
חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.
כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.
יבלענו: ישחית אותו (ישעיה כח 4).
.
- רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד; יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד.
מי שמתאמץ לדעת ולאמץ את צדקת אלוהים וחסדו (להכיר את אלוהים באופן אישי ואת חסד אלוהים בהצדקת חוטאים), ימצא (מאת אלוהים) חיים, ישועה וכבוד (ג 16, ח 1, טו 9, מתי ו 33, ה 6-7, לוקס יא 9-13, יב 31, תהילים כה 14, לד 15. דברי-הימים-ב פרקים יד-טז, המלך אסא).
לרדוף: (פ') לרוץ אחרי-, לנסות להדביק, לנסות להשיג, לנסות למצוא, להיות להוט, לשאוף, להשתוקק.
צדקה: מעמד של חף מפשע – נושע מבחינה רוחנית בעיני אלוהים ופועל באמונה על פי רצון ודבר אלוהים (בראשית טו 6 – "והאמין ביהוה ויחשבה לו צדקה").
חסד: (ז') טובה, צדקה, נדיבות, מעשה טוב, תמיכה, הקלה, עזרה, תרומה, רחמים.
חיים: (ז') קיום, נשמה, נפש, התקיימות, מציאות, הימצאות. בהקשרנו – חיי נצח.
כבוד: (ז') יקר, מעמד, דרגה, הוקרה, הערכה, חשיבות, אדיבות, התחשבות, עושר, הון, שפע.
.
- עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם; וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה.
חכם עלה למלחמה על עיר בצורה מלאה גיבורים, למד היטב את הגנותיה של העיר, מצא את נקודת התורפה והרס אותה על מבצריה. החכם הרס את הדבר שהגיבורים שמו בו את מבטחם. מסקנה – החכמה טובה מן הגבורה. שים מבטחך באלוהים כי ממנו חכמה שכזו (כד 5, קוהלת ז 19, ט 15-16, כיבוש יבוס על ידי דוד המלך דברי הימים א פרק יא 4-6, ירמיה נא 27-33, אפסיים ו 10-18, קור"ב י 4-5).
עיר: (נ') כרך, עיירה, יישוב, קריה, מושב.
גיבור: (ת'/ש"ע) נועז, אמיץ, עז, מחרף-נפשו, חזק, בן-חיל, רב-כוח.
עלה: התמודד, התייצב מול.
חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.
להוריד: (פ') לגרום לרדת; להפחית, להנמיך, להקטין, להחליש, להסיר, לפשוט, לסלק.
עוז: (ז') אומץ לב, גבורה, תושייה, תעוזה, כוח, עצמה, חוזק, חוסן, איתנות, קשיחות, און, מעוז, משלט, מצודה, מבצר, תהילה, מופת, הוד, הדר.
מבטח: (ז') אמון, שניתן לבטוח בו, שניתן לסמוך עליו, מקום בטוח, מחסה, מבצר, מקלט, מגן, ביטחון.
.
- שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ; שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ.
איש השולט על לשונו (על מוצא פיו), היודע לשתוק בשעת הצורך, הדובר צדק ומתרחק מרכילות, שומר עצמו מצרות (י 19, יג 3, יח 21, מלכים-א פרק ב 8, שמואל-א פרק יז 28-29, ישעיה נז 4, תהילים לט 2, יעקב ג).
לשמור: (פ') להגן, להבטיח, לדאוג לביטחון, לגונן, לסוכך, לאבטח , למגן, לנצור, לנטור, לשים עין, להשגיח.
פה, לשון: אברי הגוף הקשורים לדיבור.
צרה: (נ') רעה, עניין רע, בעיה, מצוקה, פגע, אסון, טורח, פורענות.
נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך.
.
- זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ; עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן.
איש חצוף, רע לב וגס רוח, ייקרא בפי הזולת – לץ. ז"א, אדם המזלזל בכל מעלה טובה ופועל נגד אלו ההולכים בדרך התמימות. איש שכזה עושה את מעשיו בזעם ורשעות (א 22, ג 34, יט 28-29, כד 8-9, תהילים א).
זד: חצוף ורע לב.
יהיר: גאוותן וגס רוח, חוצפן.
לץ: קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות לבו.
עושה בעברת זדון: מתנהג בזעם ורשעות.
עברה: זעם, כעס.
זדון: (ז') רשעות, רשע, עזות, שנאה, איבה, משטמה, בכוונה, לא בשגגה.
.
- תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ; כִּי־מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת.
העצל מתאווה לדברים רבים אך אינו משיגם, כי אינו רוצה לעבוד. מכיוון שאינו עושה דבר כדי לספק את תאוותו, גם הדברים הבסיסיים יחסרו לו, דבר שיחיש את מותו (ו 6, י 4, יג 4, כ 4).
תאווה: (נ') תשוקה, השתוקקות, רצון עז, חשק, חמדה, תיאבון, כמיהה.
עצל: (ת') עצלן, בטל, בטלן, הולך בטל, עייף, נרפה, רפוי, מרושל, איטי.
מוות: (ז') מיתה, פטירה, אבדון, כיליון, כליה, גוויעה, חידלון, חוסר חיים, קץ החיים, יציאת הנשמה, קץ, סוף.
למאן: (פ') לסרב, לא להסכים, לא להיעתר, לא להתרצות, לא לרצות, להביע סירוב, להתנגד.
יד: (נ') כל אחת מהגפיים העליונות באדם, זרוע עם כף ואצבעות, איבר האחיזה באדם, איבר תנועה, זרוע, כף.
עשייה: (נ') יצירה, בנייה, הקמה, פעילות, פעולה, עבודה, מאמץ, עמל, מלאכה, יגע, מעשה, עיסוק.
.
- כָּל־הַיּוֹם הִתְאַוָּה תַאֲוָה; וְצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשֹׂךְ.
בעל התאווה (כינוי לאיש רשע), חפץ כל היום רק להגשים את תאוותו, שלעולם לא תבוא על סיפוקה המלא. לעומתו, הצדיק הולך בדרך הישר של אלוהים, עמל בחריצות להשיג את צורכו ונותן מרכושו ומכספו בלב חפץ ורחב – בנדיבות (במדבר יא 4, תהילים לז 25-26, קיב 9, משלי ג 5-10, מתי ה 42).
להתאוות: (פ') לרצות, לחפוץ, לחשוק, להשתוקק, לחמוד, לשאוף, לערוג, להתגעגע.
תאווה: (נ') תשוקה, השתוקקות, רצון עז, חשק, חמדה, תיאבון, כמיהה, אהבה עזה, להט, התלהבות, חפץ, ערגה, שאיפה.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
לתת: (פ') להעניק, להקנות, להאציל, להגיש, לא לקחת, להושיט, להמציא, לשלם, לנדב, לתרום, להפריש, להרים, להקדיש.
לחשוך: (פ') למנוע מ-, לא לתת, לעצור, לחסוך, לקמץ.
.
- זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה; אַף כִּי־בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ.
כל זבח, פעולה, הקרבה שהרשע מביא לכבוד אלוהים במסגרת הפולחן הדתי (קורבן פסח, נדר וכו') נחשב לתועבה בעיני אלוהים ואלוהים דוחה זאת. כל שכן ידחה אלוהים את זבח הרשע כשזה מביאו לאלוהים במטרה לכפר על דבר זימה וזאת רק כדי להשקיט את מצפונו ולא מפאת חרטה כנה על מעשיו (טו 8, יחזקאל טז 43, שמואל-א פרק טו 22, ישעיה סו 3, עמוס ה 22, ירמיה ו 20).
זבח: (ז') קרבן, זביחה, סעודת בשר בהמות.
רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.
תועבה: (נ') נבלות, שיקוץ, מאיסה, תיעוב, עבודת אלילים.
זימה: (נ') תאוותנות, חשק, נאפופים, הוללות, תחבולה, מחשבת רשע, התנכלות.
להביא: (פ') לגרום שיבוא, להוליך, להוביל, לקרב, להגיש, למסור, לתת, להעניק.
.
- עֵד־כְּזָבִים יֹאבֵד; וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר.
עד שקר סופו שיתגלה שיקרו והוא יבוא על עונשו. לעומתו, איש שומע – ז"א יודע את האזהרה לגבי עדות שקר, ראה ושמע ואומר במדויק, דברו יישמע, כי דברו מועיל ומוציא צדק לאור (יב 17, יט 5, 9, שמות כ 6, דברים יט 18-19).
עד: (ז') נותן עדות, מעיד, מביא ראיה, מי שנכח באירוע.
כזב: (ז') שקר, כחש, רמאות, סילוף, זיוף, עיוות, הטעיה, הדמיה, חוסר אמינות, תרמית, הונאה, בדיה, בדותה.
אבד: (פ') הלך לאיבוד, נעלם, היה ואיננו, לא ניתן למוצאו, נעדר, תעה, סר מן הדרך, נשמד, נהרס.
איש-שומע: איש מבין (בראשית מב 23, דברים א 16, מלכים א פרק ג 9).
נצח: (ז') אין-סוף, זמן נצחי, עד, עולמי עד, אורך ימים, אלמוות, נצחיות, תמידיות, אי חידלון, קיום לעד.
לדבר: (פ') לומר, להגיד, לבטא, להביע, להגות, להוציא מלים מפיו, לדבור.
.
- הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו; וְיָשָׁר הוּא יָכִין (יָבִין) דְּרָכָיו (דַּרְכּוֹ).
איש רשע נוהג בחוצפה ועזות פנים כלפי כל אדם ללא כל התחשבות בכללי צדק ונימוס. לעומתו האיש הישר שוקל ובוחן כל דבר, אומר את שצריך לומר ומתנהג כראוי (ז 13, ישעיה ג 9, קוהלת ח 1).
עז-פנים: חצוף, גס-רוח, יהיר, רשע, אכזרי.
עז-מצח: חצוף, גס-רוח, יהיר.
רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.
ישר: (ת') לא עקום, לא סוטה, לא כפוף, לא מעוקם, הגון, הוגן, תמים, טהור, צדיק, נאמן, כן, הולך בתלם.
מבין: (ת'/ש"ע) מקצועי, מקצוען, מומחה, בקי, נבון, חכם, בעל ידע, יודע הרבה, בעל טעם, שטעמו מוערך.
דרך: (זו"נ) מסלול, אורח, כיוון, מגמה, גישה, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.
.
- אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה; וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה.
כל חכמתו ותבונתו של האדם לא תועלנה לו אם הן נגד רצון יהוה. לפיכך טוב לאדם שילמד את דבר אלוהים, יכיר את רצונו ותוכניותיו ויכלכל את חייו כך שיתאימו לתוכניתו של אלוהים. (כא 1, טז 4, 9, יט 21, ירמיה ט 22-23, ישעיה נה 6-11, מע"ה ה 38-39, קור"א ג 19-20, נחמיה ג 37, דברי הימים ב פרק יד 11).
חכמה: (נ') תבונה, בינה, פיקחות, שכל, מוח, אינטליגנציה, שנינות, חריפות, תפיסה מהירה, למדנות, בקיאות, ידענות, השכלה, ידע רב, מומחיות.
תבונה: (נ') בינה, חכמה, פיקחות, אינטליגנציה, שכל ישר, היגיון, לוגיקה, רציונליות, שיקול-דעת.
עצה: (נ') הצעה, המלצה, הדרכה, ייעוץ, חוות דעת, תכנית פעולה.
נגד: לפני.
.
- סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה; וְלַיהוָה הַתְּשׁוּעָה.
אדם יכול לאסוף את כלי המלחמה המתוחכמים ביותר אך הניצחון עצמו נובע מאלוהים.
לפיכך – בטח באלוהים, היכנע לפניו ובקש באמונה את הדרכתו והגנתו בחייך. אין הדבר מציין שאל לנו להתכונן לקרב, אלא שאת ביטחוננו נשים ביהוה ולא בכלים או בכוחנו. (דברים יז 16, עזרא ח 22, תהילים ג 9, כ 7, לג 17-18, ישעיה לא 1-3, הושע א 7).
סוס: (ז') בהמת בית; בהמה שמשמשת כרכב בקרב בעת העתיקה.
מוכן: (ת') ערוך, מזומן, מסודר, מאורגן, מוכשר, מותקן, נכון, ער, עירני, דרוך, עומד על המשמר.
מלחמה: (נ') קרב, מאבק, מערכה, התנגשות, עימות.
תשועה: (נ') הצלה, ישועה, ישע, גאולה, פדות, שחרור, עזרה.