משלי פרק כ"ה
- גַּם-אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלמה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה.
גם המשלים הבאים (כה 1 – כט 27), נאמרו על ידי שלמה המלך ונאספו (הועתקו) בימי המלך חזקיה (715-686 לפנה"ס) כ- 200 שנים לאחר מות שלמה המלך. מאמץ זה היה חלק מפעולותיו של חזקיהו המלך להביא להתעוררות רוחנית ביהודה –(א 1, י 1, קוהלת א 1, יב 9, מלכים א פרק ה 12, דברי הימים ב פרק כט 30-31, ל 26, לב 26).
משל: (ז') אלגוריה, רמז, דימוי, הקבלה, השוואה, אגדה, סיפור, דוגמא.
שלמה: בן דוד, מלך ישראל.
מעתיק: (ש"ע) כותב שנית, מחקה את הכתוב, משכפל, מכפיל, יוצר כפילות, חוזר על המקור.
חזקיה: חזקיהו מלך יהודה.
מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה.
יהודה: (ש"ע) שם אחד משנים-עשר השבטים (בנו הרביעי של יעקב מלאה) וכן, לנחלתו הכלולת את שבטי שמעון ובנימין.
- כְּבוֹד אֱלוֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר; וּכְבוֹד מְלָכִים חֲקוֹר דָּבָר.
גודלו ותפארתו של אלוהי העולם בעומק ורוחב חכמתו. הוא יודע הכול והחכמה בשלמותה שורה אצלו. גדולתו מתבטאת בין היתר בעובדה שמעשיו והנהגתו נשגבים מהבנתם של בני אדם. כבודם של מלכים מתבטא בנחישותם להעשיר בחכמה ולגלות עוד ועוד מחכמת אלוהים. כך יוכלו המלכים להנהיג את בני עמם בצדק ויושר. כתוצאה מכך יבורך העם ויחוזק כס מלכות המלך (דברים כט 28, תהילים עב, צב 5, איוב יא 7-8, קהלת ג 11, ישעיה מה 15, מו 10, נה 9, מעשי השליחים טו 18, אל הרומים יא 33, אל העברים ד 13, תהילים קמג 5, ישעיה מ 28, איוב ה 9).
כבוד: (ז') יקר, מעמד, דרגה, הוקרה, הערכה, חשיבות, אדיבות, התחשבות, עושר, הון, שפע.
להסתיר: (פ') להחביא, לגרום להסתרה, להצפין, להטמין, להעלים, לשמור בהיחבא, לא להראות, לא לגלות, לכסות.
דבר: (ז') אובייקט, עצם, גוף, חפץ, פריט, כלי.
מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה.
לחקור: (פ') לערוך חקירה, לבדוק, לבחון, לתחקר, לתשאל, לגבות עדות, לנהל מחקר, לתור, לרגל, לחפש, לחטט.
- שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעוֹמֶק; וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר.
(בהקשר לפסוק קודם) כשם שאין מידה לרום שמים ולעומק הארץ כך אין מידה ושיעור ללב מלכים. כלומר, לחקר שמלכים צריכים לחקור, מכיוון שלפני המלכים מביאים את כל מקרי המשפט והשאלות.
יש המפרשים: …כן אין לחקור עד תכלית מחשבותיו העמוקות של המלך.
שמים: (ז') רקיע, כיפת השמים, משטח עליון מרוקע, דוק, מרומים, שחקים.
רום: (ז') גובה, הינשאות, מעל, למעלה, גבוה.
ארץ: (נ') מדינה, גבולות, יבשה, קרקע, אדמה, עפר, כדור הארץ, העולם האנושי, טריטוריה, רשות, תחום.
עומק: (ז') מרחק לתחתית, מעמקים, מצולות, תהום.
לב: מרכז הרגש, שכל (בהקשרנו).
לחקור: (פ') לערוך חקירה, לבדוק, לבחון, לתחקר, לתשאל, לגבות עדות, לנהל מחקר, לתור, לרגל, לחפש, לחטט.
- הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף; וַיֵּצֵא לַצּוֹרֵף כֶּלִי.
כשצורף רוצה ליצור כלי מכסף טהור עליו לזקק את המתכת. כשהכסף מותך ונוזלי, צפים הסיגים (הפסולת שהייתה מעורבת במתכת) ואז בהסרתם נשאר בכלי רק הכסף הטהור (כו 23, יחזקאל כב 18, ישעיה כז 8, תהילים קא 4-5).
הגה: הסיר, סילק.
סיג: (ז') פסולת מתכת, זיהום במתכת יקרה, תחמוצת על מתכת.
כסף: (ז') מתכת יקרה.
לצאת: (פ') ללכת החוצה, לעבור החוצה, לעזוב, לנטוש.
צורף: (ש"ע) אומן העוסק במלאכת הזהב והכסף, אומן בצורפות.
כלי: (ז') מכשיר, אמצעי, ציוד, מכשור, חפץ, קערה, כוס, צנצנת.
- הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי-מֶלֶךְ; וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ.
(המשך הרעיון מפסוק קודם) באותו אופן נוהג מלך החפץ שמלכותו תיכון בצדק. מלך ישר וצדיק מסיר מממלכתו את כל הרשעים ואז יכון כסאו בצדק (יד 34, טז 12, כ 8, כט 14).
הגה: הסיר, סילק.
רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.
לפני: (מ"י) מול, נוכח, לעומת, כנגד.
מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה.
נכון: (ת') מוכן, מזומן, דרוך, ערוך, מותקן, במצב כשיר.
צדק: (ז') יושר, כנות, הגינות, דרך-האמת, נכונות, אמיתיות, מידת-הדין, משפט-אמת, ישועה, גאולה, ניצחון.
כיסא: (ז') מושב, כורסה, (בהשאלה) שלטון, שררה.
- אַל-תִּתְהַדַּר לִפְנֵי-מֶלֶךְ; וּבִמְקוֹם גְּדוֹלִים אַל-תַּעֲמוֹד.
7. כִּי טוֹב אֲמָר-לְךָ עֲלֵה-הֵנָּה: מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ.
אל תבקש כבוד וגדולה לעצמך כשאתה ניצב לפני מלך או בחברת בכירים ממך. אל תתפוס את המקום הראוי לגדולים ולחשובים ממך. טוב יותר אם תתבקש ותיקרא לבוא למקום מכובד מהמקום שבו אתה יושב, מאשר תצטרך לפנות את מקומך לאדם מכובד ממך ותחווה השפלה (איגרת יעקב ד 10, לוקס יד 7-10).
הדר: (ז') פאר, הוד, יופי, חן, זוהר, זיו, גאווה, תהילה, תפארת, גאון, כבוד, יקרה, רוממות, מלכות, עליונות.
לפני: (מ"י) מול, נוכח, לעומת, כנגד.
מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה.
מקום: (ז') אזור, שטח, תחום, מושב.
גדול: נכבד, חשוב.
לעמוד: (פ') לעצור, להפסיק ללכת, לא להתקדם, לשהות במקום, לחנות.
טוב: מוטב, רצוי ש-.
לאמור: (פ') לספר, לדבר, להשמיע, להגיד, לבטא, לצוות, להורות.
לעלות: (פ') לבוא מלמטה למעלה, ללכת למקום גבוה יותר, לטפס, להתרומם.
הנה: (תה"פ) לכאן, הלום, למקום זה, למקום הזה.
להשפיל: (פ') להוריד, להנמיך, להרכין, לכופף, לכוון כלפי מטה (מבט), להקטין עצמה (של קול), לבזות, לבייש, להכלים, להביך, לפגוע בכבוד, לגרום השפלה.
נדיב: (ת'/ש"ע) נדבן, תורם בעין יפה, פילנטרופ, טוב-לב, לא קמצן, נותן ביד רחבה, נותן ברצון, שופע חסד, נוטה חסד.
לראות: (פ') לקלוט מראה בעין, להשתמש בחוש הראייה, להיות עד ל-, לא להיות עיוור, להסתכל, להביט, להתבונן, להשקיף, לחזות, לצפות, להפנות עיניים.
עין: איבר הראייה.
- אַל-תֵּצֵא לָרִב מַהֵר: פֶּן מַה-תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ, בְּהַכְלִים אוֹתְךָ רֵעֶךָ.
אל תמהר לתבוע את איש ריבך לדין. שקול היטב את כל הנתונים וברר אם הנתונים אכן נכונים והצדק אכן איתך. אם תפעל בפזיזות, במהלך המריבה יתברר שאולי אין הצדק עימך ואז תיכלם, תתבייש ותשלם על כך ביוקר (יז 14, כ 3, מתי ה 25).
לצאת: (פ') ללכת החוצה, לעבור החוצה, לעבור ממקום אל מקום אחר.
ריב: (ז') התנצחות, מחלוקת, דיון, ויכוח, פולמוס, קונפליקט, מדון, מלחמה, מאבק, קטטה, סכסוך.
מהר: (תה"פ) מהרה, במהירות, באופן מיידי, בחיפזון.
פן: (מ"י) כדי שלא, למען לא, על מנת שלא, שמא, שלא, לבלתי.
לעשות: (פ') לבצע, לפעול, להוציא לפועל, לממש, לקיים, להגשים, למלא.
אחרית: (נ') סוף, קץ, קצה, סיום, גמר, שארית, שאר, יתרה, מותר, הזמן שנותר, הזמן שנשאר.
להכלים: (פ') לבייש, להביך, לגרום כלימה, להמיט חרפה, לבזות, להמיט קלון, להעליב, לפגוע, להלבין פנים.
רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.
- רִיבְךָ רִיב אֶת-רֵעֶךָ; וְסוֹד אַחֵר אַל-תְּגָל.
אם יש לך ריב, מחלוקת עם רעך, אל תגלה דבר שאמר לך מישהו אחר עליו בסוד. אל תערב אחרים בריבך שלא לצורך (מתי יח 15, יא 13).
ריב: (ז') התנצחות, מחלוקת, דיון, ויכוח, פולמוס, קונפליקט, מדון, מלחמה, מאבק, קטטה, סכסוך.
רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.
סוד: (ז') רז, סתר.
אחר: (ת') נוסף, עוד אחד.
לגלות: (פ') לחשוף, לפרסם, לספר, להסיר סודיות, לתת פומבי, להודיע, ליידע, לבשר, להראות, להציג, להוציא לאור.
- פֶּן-יְחַסֶּדְךָ שׁוֹמֵעַ; וְדִבָּתְךָ לא תָשׁוּב.
אם תגלה סודם של אחרים בריבך שלא לצורך, יבזו אותך ויביישוך. לא תוכל להשיב בחזרה את דברי הגנות שהוצאת מפיך, אפילו אם תצא צודק בריב (ויקרא כ 17).
פן: (מ"י) כדי שלא, למען לא, על מנת שלא, שמא, שלא, לבלתי.
יחסדך: חרף, גדף.
לשמוע: (פ') להאזין, להקשיב, להטות אוזן, לקלוט בעזרת חוש השמיעה.
דיבה: (נ') השמצה, עלילת שווא, לעז, הלעזה, דברי גנאי, סילוף, רכילות, הלשנה, פגיעה בשם.
שב: (ת') חוזר, בא חזרה, מגיע שוב, סב על עקביו, מסתובב חזרה, מחזיר את עצמו.
- תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף, דָּבָר דָּבֻר עַל-אָפְנָיו.
דיבור ראוי, נכון, מלא חכמה, ערוך כהלכה ונאמר בעיתו, כמוהו כתכשיטי זהב דמויי תפוחים בתוך פיתוחי כסף יפיפיים שאנשים נהנים להביט בהם (טו 23, ישעיה נ 4).
תפוחי-זהב: תכשיט הכותרות שעל העמודים בנין, כמו הרימונים על הכותרות בבנין המקדש (מלכים א פרק ז 20).
משכיות כסף: פיתוחי כסף המוסיפים הוד על תפארתם.
דבר: (ז') מאורע, מקרה, עניין, מעשה, משהו, דבר-מה.
דיבור: (ז') שיחה, ביטוי, אמירה, הגדה, מוצא שפתיים.
על-אפניו: בעיתו (משלי טו 23).
- נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי-כָתֶם, מוֹכִיחַ חָכָם עַל-אוֹזֶן שׁוֹמָעַת.
דברי תוכחה הנאמרים באוזני הרוצה לשמעם, אף הם יפים כתכשיט יקר. הנזם והחלי הם שני תכשיטים המשלימים זה את זה, וכך הקשר בין תוכחת החכם והאוזן השומעת (יחזקאל טז 12, הושע ב 15, שיר השירים ז 2, בראשית כד 47, לה 4, שמות לב 2, לה 22).
נזם זהב: הכוונה לעגיל האוזן.
חלי: תכשיט בתבנית שרשרת עשויה מטבעות, שהייתה תלויה בנזם האוזן.
כתם: מן זהב באיכות גבוהה.
חלי-כתם: התכשיט התלוי בנזם האוזן ומוסיף עליו הוד ותפארת.
מוכיח: (ז') מטיף מוסר.
חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.
אוזן שומעת: המקשיבה וקולטת את הנאמר.
- כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר, צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו; וְנֶפֶשׁ אֲדוֹנָיו יָשִׁיב.
שליח העושה את שליחותו בנאמנות, מענג, מביא סיפוק לשולחיו ומרענן כמו קרירות של יום שלג ביום קציר חם (יג 17).
צינה: (נ') קור, קרירות.
שלג: (ז') טיפות מים שקפאו באוויר, גבישים לבנים, גשם מעובה, כפור, גלידי קרח.
יום-קציר: יום קציר התבואה (בתקופה זו בשנה יש חום כבד בארץ ישראל ).
ציר: (ז') שליח, נציג, מייצג, סוכן, בא-כוח, שליח-ציבור, נבחר, קונסול, שגריר, דיפלומט.
נאמן: (ת'/ש"ע) מהימן, ראוי לאמון, אמיתי, מסור, איש סוד, מורשה, מיופה כוח, ממונה, מופקד.
שלח: הורה ללכת למקום מסוים.
אדון: (ז') אדוני, תואר כבוד, בעל, ראש-, שליט, מושל, לורד, מנהל, בוס, מעביד, אציל, נכבד, אלוהים.
להשיב: (פ') להחזיר, להביא חזרה, להביא למקום הקודם, לשים במקומו.
השוואות ולקחים מוסריים.
- נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת-שָׁקֶר.
אדם המבטיח דברים ומפיח תקוות בלב אנשים ואינו מקיימם, גורם לאכזבות ממש כמו עננים כהים שלא מורידים גשם. אל תבטיח מה שאינך מסוגל לקיים וכך תמנע מלאכזב לחינם (תהילים קלה 7, ירמיהו י 13, יהודה 12).
נשיאים: כינוי לעננים הנישאים ברוח ומתנשאים למרום.
רוח: (זו"נ) תנועת אוויר, משב, אוויר, גז לנשימה, אווירה.
גשם: (ז') מטר, ממטרים, סגריר, דלף, טיפות מים מהשמים, אדים מעובים, מי-עננים.
אין: (מ"י) לא קיים, חסר, נעדר, נפקד, לא מצוי, לא, לאו, מלת שלילי.
איש: אדם כלשהו.
להתהלל: (פ') להלל עצמו, להתפאר, להתנשא, להתגאות, להשתבח, להתהדר, להתגדר, להשוויץ.
מתת-שקר: מתנת שקר, הבטחת שווא.
- בְּאוֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין; וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר-גָּרֶם.
אדם המדבר בלשון עדינה וסבלנית, יוכל לשכנע שליט קשה ותקיף לשנות את החלטתו בקלות רבה יותר מזה המשתמש בשפה בוטה ותוקפנית. לשון עדינה ומלאת חן מועילה יותר (בכוחה לשבור עצם). חלק ב של הפסוק הינו המשל, וחלק א הינו הנמשל. (טו 1, טז 32, קוהלת י 4).
אורך-אפיים: ריסון, הבלגה, סבלנות, התאפקות, כיבוש היצר.
לפתות: (פ') לשדל, להסית, להשיא, לדבר אל לב-, להשפיע, לשכנע.
קצין: שר, מנהיג.
לשון-רכה: דיבור רך ונעים, דיבור מרגיע.
לשבור: (פ') לנפץ, לנתץ, לשבר, להכניע.
גרם: (ז') עצם, שלד, החומר הקשה בשלד, גוף, חומר, אובייקט, חפץ, דבר.
- דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכוֹל דַּיֶּךָּ: פֶּן-תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ.
17. הוֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ: פֶּן-יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ.
דבש מאוד טעים ורובנו אוהבים לאכול אותו. למרות זאת, אם נגזים באכילת הדבש יביא הדבר לכאבי בטן, הקאות ותופעות לוואי לא נעימות. כמו שאין זה חכם להגזים באכילת אוכל כלשהו, טעים ככל שיהיה, כך אל תבקר את בית שכנך בתדירות גבוהה ואל תישאר אצלו זמן ממושך בכל ביקור. אם תעשה כך, תימאס על שכנך ונוכחותך תהיה לטורח.
מוסר השכל: גם בדבר טוב יש להשתמש במידה הנכונה ובכיבוש היצר (ריסון עצמי)
דבש: (ז') חומר נוזלי מתוק, חומר הנוצר בגוף הדבורה, חומר המופק מצוף פרחים, מיץ פירות מתוק.
למצוא: (פ') לאתר, לגלות, לחשוף, לעלות על-, לפגוש, להיתקל.
לאכול: (פ') לסעוד, ללעוס, לבלוע, לזלול, לחיות מ-, להתכלכל.
דיו: (תה"פ) מספיק, מספק, רב, עד כאן, משביע רצון, מידה מספקת, די והותר.
פן: (מ"י) כדי שלא, למען לא, על מנת שלא, שמא, שלא, לבלתי.
לשבוע: (פ') לחוש שובע, להתמלא, לאכול במידה מספקת, לרוות, להשקיט רעב, להגיע לסיפוק, לחוש שביעות רצון, לקבל די צרכו, להיות מרוצה.
להקיא: (פ') להוציא בהקאה, לפלוט, להוציא מהפה מה שנבלע.
יקר: בעל ערך, רב במחיר, בעל שווי רב, שמחירו גבוה, נדיר, לא שכיח.
רגל: (נ') גף, גפה, ירך, שוק, משען, איבר ההליכה, איבר בגוף.
בית: (ז') מבנה מגורים, משכן, מעון, דירה.
רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.
לשנוא: (פ') לתעב, לשטום, לחוש עוינות, לא לסבול, להיגעל, לסלוד, לחוש איבה, להיות אויב.
- מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן, אִישׁ עוֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר.
אדם המעיד עדות שקר נגד שכנו פוגע וכואב כמו פגיעת חץ או דקירת חרב. עדות שקר הורסת אופי ומזיקה כמו פגיעה של כלי נשק (יב 18, ירמיהו ט 7, נא 20, יחזקאל ט 2, נחום ב 2, שמות כ 16).
מפיץ: מפץ, מין פטיש גדול, כלי ניפוץ, אחד מכלי מלחמה בשעת מצור.
חרב: (ז') סיף, רומח, חנית, כידון, קנה, כלי נשק, פגיון, דקר.
חץ-שנון: חץ חד.
שנון: (ת') חד, מחודד, משונן, מושחז, דוקרני, נוקב, מחושב, מתוחכם, מבריק, חריף, פיקח.
איש: אדם כלשהו.
ענה ב-: העיד.
רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.
עד-שקר: עד המעיד עדות שאינה אמיתית.
- שֵׁן רוֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת, מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה.
במהלך חיינו רובנו עומדים במצב שבו אנו חייבים לבטוח במישהו ולהסתמך עליו. בשעת מבחן שבו מתגלה החבר כבלתי אמין, האכזבה, הצער והכאב כה גדולים, ממש כמו האכזבה משן מתנדנדת באכילה ומרגל חלשה (יחזקאל כט 6, מלכים ב פרק יח 21, ישעיה לו 6).
שן: (נ') עצם בפה, עצם המשמשת ללעיסת מזון, עצם דנטין בלסת.
רעוע: בלתי יציב.
רגל: (נ') גף, גפה, ירך, שוק, משען, איבר ההליכה, איבר בגוף.
למעוד: (פ') ליפול, להיכשל, לכשול, להחליק.
מבטח: (ז') אמון, אמונה, שניתן לבטוח בו, שניתן לסמוך עליו.
בוגד: (ת'/ש"ע) מועל, מפר אמון, בוגדני, קושר קשר, רמאי, מוליך שולל.
יום-צרה: יום אסון, עת משבר.
- מַעֲדֶה-בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה, חוֹמֶץ עַל-נָתֶר; וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב-רָע.
שירה קלה וחסרת רגש לפני אדם מודאג וכואב, היא מעשה חסר טעם, כמו הליכה בבגדי קיץ ביום קר או הוספת חומץ לכוס סודה (הוספת חומץ לסודה מביאו לתסיסה ומקלקלו). (דניאל ב 21, ירמיה ב 22).
העדה: הלביש.
בגד: (ז') לבוש, מלבוש, ביגוד, הלבשה, אריג, בד, כסות, מעטה.
יום-קרה: יום חורפי וקר.
קרה: (נ') קור חזק, צינה עזה, כפור, קיפאון, שכבת קרח דקה.
חומץ: (ז') וינגר, נוזל חמוץ, מין חומצה.
לשיר: (פ') לזמר, לפזם, לזמזם, לרנן, להופיע במקהלה, לשבח להלל, להשמיע דבר שירה.
לב-רע: לב מלא צער ויגון.
נתר: מין מלח, שאנו קוראים לו סודה. היה בשימוש כמעין סבון – ירמיה ב 22
שלם טובה תחת רעה
- אִם-רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם; וְאִם-צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם.
22. כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל-ראשׁוֹ; וַיהוָה יְשַׁלֶּם-לָךְ.
אם שונאך, אויבך רעב, תן לו אוכל. אם צמא, השקהו. אין זה מתפקידך להעניש את אויבך מכיוון שאלוהים אמר שהנקמה היא לו. אם כך תנהג, אלוהים יברך אותך. כשאתה מתנהג בטוב כלפי שונאיך, אתה ממיס את לבבו, מבייש אותו על מחשבתו השלילית כלפיך וכך תבנה בסיס לשיפור יחסים. אל תניח לרע להתגבר עליך, אלא התגבר על הרע בטוב (כד 29, שמות כג 4-5, שמואל א פרק כד 18-20, ישעיה ל 14, אל הרומיים יב 20-21, בשורת מתי ה 43-45, מלכים ב פרק ו 22-23, דברי הימים ב כח 15, לוקס ו 27).
רעב: (ז') שקיבתו ריקה, סובל מחוסר מזון, משתוקק לאכול, מזה-רעב.
לשנוא: (פ') לתעב, לשטום, לחוש עוינות, לא לסבול, להיגעל, לסלוד, לחוש איבה, להיות אויב.
להאכיל: (פ') להזין, לספק אוכל, לשים מזון בפי-, להגיש לפה, להשביע, להניק, לכלכל, לפרנס, לתמוך.
לחם: (ז') מזון בסיסי, בצק אפוי של קמח-תבואה, חלה, כיכר, שם כללי למזונות בסיסיים.
צמא: (ת') חש צימאון, חש בצורך לשתות, חסר מים, יבש.
להשקות: (פ') לתת מים, לתת לשתות, לתת שתייה, להגיש משקה, לשבור צימאון, למנוע צמא, להגמיא, להגמיע.
מים: נוזל השתייה.
גחל: (ז') גחלת, פחם בוער, רמץ דולק.
חתה: גרף.
ראש: (ז') חלק עליון בגוף, גולגולת, קדקוד, קצה עליון.
שילם: (ז') תגמול, תשלום.
- רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם; וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר.
באותה מידה שרוח צפונית הינה גורם מבטיח לגשם, כך היה בטוח שאם תאמר דברי רכילות מאחורי גבו של שכנך, תזכה לפנים זועפות והרעת יחסים (סיבה ותוצאה). (תהילים קא 5).
רוח-צפון: רוח קרה הנושבת מכיוון צפון.
תחולל: תביא (ישעיהו סו 5).
גשם: (ז') מטר, ממטרים, סגריר, דלף, טיפות מים מהשמים, אדים מעובים, מי-עננים.
פנים: (זו"נ) פרצוף, חזית, קלסתר, החלק הקדמי.
נזעם: (ת') זועם, כועס, זועף, מעוצבן, עצבני, רותח מכעס.
לשון-סתר: שפה מוסווית.
- טוֹב שֶׁבֶת עַל-פִּנַּת-גָּג, מֵאֵשֶׁת מדונים (מִדְיָנִים) וּבֵית חָבֶר.
טוב יותר להתגורר בפינה, במקום בודד, שבני אדם אינם נמצאים שם בדרך כלל, מאשר לחלוק בית-מידות עם אישה מעוררת מריבות (כא 9, 19, יט 13, כז 15-16, דברים כב 8, שמואל א פרק ט 25, מלכים א פרק ד 10).
טוב: (ת') רצוי, עדיף, כדאי.
לשבת: (פ') להתיישב, לגור, לשכון, להתגורר, להימצא.
פינה: (נ') זווית, קרן, קדקוד, חיבור צלעות, מפגש קירות, מפגש רחובות, אזור קטן, חדרון.
גג: (ז') מכסה עליון, מסגרת, מחסה.
אשת-מדנים: סכסכנית, מחרחרת ריב, חובבת מדון.
בית חבר: הדיעות חלוקות. הפרשנויות הן: בית מלא המולה ורעש, או בית גדול כארמון
- מַיִם קָרִים עַל-נֶפֶשׁ עֲיֵפָה; וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק.
שמועה טובה [חדשות טובות] אודות משפחה או חברים הנמצאים רחוק ממך, מרעננת כמים קרים לאדם צמא (טו 30, בראשית מה 27).
מים: נוזל השתייה.
מים-קרים: מים מרענים.
עיף: (ת') לאה, מותש, תשוש, יגע, מיוגע, סחוט, מעולף, גמור, שפוך, חלש, רפה, חסר כוח.
שמועה: (נ') ידיעה, בשורה, דברים שנמסרו בע"פ, הודעה שהתגלגלה מפה לאוזן.
טוב: (תה"פ) בסדר, כמו שצריך, כהלכה, נעים, מועיל.
ארץ-מרחק: ארץ רחוקה.
- מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת, צַדִּיק מָט לִפְנֵי-רָשָׁע.
צדיק הפונה מדרך הישר ומצטרף לדרכו של הרשע, גורם לנזק ואכזבה כמו מעין המניב מים מרופשים וכמו באר המלאה במים שאינם ראויים לשתייה (יחזקאל לב 2, לד 18).
מעיין נרפש: מקור מים זך, קריר וצלול הנרמס ברגלי אדם ובהמה ומימיו הצלולים נעשים דלוחים ומזוהמים.
מקור משחת: מקור מים חיים הנסתם בעפר ואבנים.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
מט: (פ') לנוע, לזוע, להתנודד, להזדעזע, למעוד, להתמוטט, להחליק, לאבד יציבות, להתערער.
לפני: (מ"י) מול, נוכח, בנוכחות, לעומת, כנגד.
רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.
- אָכוֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לא-טוֹב; וְחֵקֶר כְּבוֹדָם כָּבוֹד.
א. אכילה מופרזת של דבש תביא להקאה וחוסר נעימות, כך רדיפה אחר כבוד אישי, איננה מוסיפה כבוד, אלא גורעת (כז 2, לוקס יד 11).
ב. הפסוק קשה ולכן ישנה אפשרות נוספת לביאור: אכילה מופרזת של דבש תביא להקאה וחוסר נעימות אבל לכבוד ייחשב לו לאדם אם ירבה לחקור אחר חכמה ודעת
לאכול: (פ') לסעוד, ללעוס, לבלוע, לזלול, לחיות מ-, להתכלכל.
דבש: (ז') חומר נוזלי מתוק, חומר הנוצר בגוף הדבורה, חומר המופק מצוף פרחים, מיץ פירות מתוק.
להרבות: (פ') להגדיל במספר, להעלות בכמות, להפרות, לגרום שיהיה הרבה, לגרום להתרבות, להרחיב.
חקר: (ז') מחקר, לימוד, העמקה, עיון, חיפוש, בדיקה, סקירה, בחינה, חקירה.
כבוד: (ז') יקר, מעמד, דרגה, הוקרה, הערכה, חשיבות, אדיבות, התחשבות.
- עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה, אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ.
אדם ללא ריסון עצמי שאינו שולט בעצמו כמוהו כעיר פרוצה ללא חומת הגנה.
אדם שכזה מאוד פגיע ונתון להרס עצמי (טז 32, שמואל א פרק יד 6, נחמיה א 3, אל הגלטים ה 19-23).
עיר: (נ') כרך, עיירה, מטרופולין, יישוב, קריה, מושב, אזור בנוי, מרכז העסקים, מרכז הפעילות.
פרוץ: (ת') שבור, מנופץ, מנותץ, הרוס, פעור, פתוח לרווחה, פתוח, לא מוקף, לא מכוסה.
אין: (מ"י) לא קיים, חסר.
חומה: (נ') קיר, כותל, נד, דופן, מחיצה, גדר אבנים, מבנה אנכי, מחסה, גדר מגן, מקלט, מסתור, מחבוא, מפלט.
איש: אדם כלשהו.
חסר-מעצור: שלוח רסן.
רוח: (זו"נ) שכל, נפש, נשמה.