משל התאנה שבאביב - ישוע המשיח

שיעור בתורת אחרית הימים (חלק ראשון)

מתי כד 35-32; מרקוס יג 29-28; לוקס כא 31-29

המשל

32 לִמְדוּ אֶת הַמָּשָׁל מִן הַתְּאֵנָה:

כַּאֲשֶׁר עֲנָפֶיהָ מִתְרַכְּכִים וְהֶעָלִים צָצִים יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהַקַּיִץ קָרוֹב.

פירוש מפי המשיח

33 כֵּן גַם אַתֶּם, כִּרְאוֹתְכֶם אֶת כָּל אֵלֶּה, דְּעוּ כִּי קָרוֹב הוּא בַּפֶּתַח.
34 אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁלֹּא יַעֲבֹר הַדּוֹר הַזֶּה עַד אֲשֶׁר יִהְיוּ כָּל אֵלֶּה.

סמכות נצחית

35 הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעַבְרוּ, וּדְבָרַי לֹא יַעַבְרוּ.

כך ראו שומעיו של ישוע את המשל

32 א "מָשָׁל מִן הַתְּאֵנָה." — לפנינו אחד המשלים הקצרים ביותר של ישוע — בסה"כ משפט אחד. הרי פסוקים 35-33 הם כבר פירוש.

32 ב "כַּאֲשֶׁר עֲנָפֶיהָ מִתְרַכְּכִים וְהֶעָלִים צָצִים." — לא היה אדם בין שומעיו של ישוע שלא ידע איך נראה עץ תאנה בכל אחת מהעונות.

כולם הבינו שישוע מתאר כאן את מראה התאנה באביב. היא בין העצים האחרונים שמתעוררים מתרדמת החורף. כשהשקדיה, למשל, כבר עברה את הפריחה ומתמלאת בעלים בצבע ירוק בהיר ורענן, כל עצי התאנה עדיין נראים כמו שלדים יבשים.

לכן, כאשר סוף־סוף "הֶעָלִים צָצִים" גם בתאנה, אפילו מי שלא חקלאי יודע: "הַקַּיִץ קָרוֹב." — ממש קרוב!

יופי! זה פשוט! מסתכלים על עץ, ויודעים שעוד מעט קיץ.

? אבל אין לנו מושג מה זה אמוּר ללמד את השומעים. — ישוע פותח בציווי "לִמְדוּ", אבל עד לנקודה הזו אין לנו מושג מה המשל אמור ללמד אותנו.

הפסוק הבא נותן כיוון:

33 "כֵּן גַם אַתֶּם, כִּרְאוֹתְכֶם אֶת כָּל אֵלֶּה — דְּעוּ כִּי קָרוֹב הוּא בַּפֶּתַח."

כמו שאתם רואים את התאנה מוציאה עלים באביב, והיא הסימן שהקיץ מגיע;
כך בדיוק יש לכם דרך לדעת כי "הוּא" — "בֶּן־הָאָדָם" (פס' 30), המלך המשיח — "בַּפֶּתַח" על־מנת להקים את ממלכתו עלי אדמות.

? אה, באמת? — איך?

! "כִּרְאוֹתְכֶם אֶת כָּל אֵלֶּה." — וכדי לדעת מה הם "כָּל אֵלֶּה", עלינו ללמוד את…

הרקע שעליו סופר המשל:

שיעור בתורת אחרית הימים מפי המשיח

מתי כד 31-1

החל מתחילת הפרק הזה (מתי כד) ישוע מלמד את תלמידיו על אחרית הימים.

3 א הם יושבים "עַל הַר הַזֵּיתִים [מול נוף העיר העתיקה]… לְבַדָּם" — ז"א מדובר בהסברים שמיועדים לָמאמינים, לקהילה, ולא לקהל הרחב.

הכל התחיל עם…

השאלה על "הקץ"

3 ב שאלת התלמידים לישוע היתה: "הַגֵּד נָא לָנוּ מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה, וּמַה הוּא אוֹת בּוֹאֲךָ וְקֵץ הָעוֹלָם?", ובתשובה הוא פתח בהוראתו המפורטת.

! שלושה מרכיבים בשאלה הזו מגלים לנו את הבנת התלמידים:

"מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה?" — "הדבר הזה" הוא חורבן בית המקדש, כי הרי ישוע ניבא אותו לפני רגע (פס' 2; ראה גם כג 39-37).
"מַה הוּא אוֹת בּוֹאֲךָ?" — התלמידים מתחילים סוף־סוף להבין שהאדון אכן עומד לעזוב אותם לזמן־מה, והם רוצים לדעת: "האם יינתן סימן שלפיו נדע כי שוּבך עומד בפתח?"
"מַה הוּא אוֹת … קֵץ הָעוֹלָם?" — הם הבינו דבר נוסף: כאשר ישוע יחזור בתום העדרו הזמני, יהיה זה "קץ העולם". — העולם כפי שאנחנו מכירים אותו יפסיק להתקיים, ו"הַבְּרִיאָה…תִּתְחַדֵּשׁ" (מתי יט 28).

! אך שימו לב לעוד נקודה: התלמידים עדיין מצפים להקמת מלכות המשיח הארצית בקרוב ממש! — בסדר, הם מוכנים לקחת בחשבון כי…

ישוע דיבר שלוש פעמים על מוות ותחייה מן המתים;
פעמיים הוא רמז על הרס בית המקדש (כג 38, כד 2);
בצמוד לרמז הזה הוא אמר: "מֵעַתָּה לֹא תִּרְאוּנִי" (כג 39);

…אבל לא ברור איך כל אלה מסתדרים עם ההבטחה שהם כל כך אוהבים לזכור (מתי יט 28): "כַּאֲשֶׁר תִּתְחַדֵּשׁ הַבְּרִיאָה וּבֶן־הָאָדָם יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ, תֵּשְׁבוּ גַּם אַתֶּם עַל שְׁנֵים־עָשָׂר כִּסְאוֹת לִשְׁפֹּט אֶת שְׁנֵים־עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל."

? כמה זמן עוד נצטרך לחכות למלכוּת? — שבוּעות? חודשים? בוודאי לא שנים! — "מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה?"

4 א "הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם…" — מכאן ועד פסוק 35 האדון ישוע נותן תשובה מפורטת — שיעור פרטי עבור התלמידים בתורת אחרית הימים. אך הוא לא מתחיל בשאלת ה-"מָתַי". הוא הופך את הסדר ומתייחס תחילה לחלק השני של השאלה:

? מה יהיה האות, הסימן, שקודם לביאת המשיח ול"קֵץ"? — וכך אנחנו זוכים לשיעור על…

מאפייני עידן הקהילה (חלק א)

ראשית, ישוע מציין סימנים כלליים (פס' 14-4).

! אך שימו לב:

אלה גם מאפיינים של התקופה שבין עלייתו לשמיים לבין
שובו בהדר! אלה גם מאפיינים של עידן הקהילה. אלה
גם מאפיינים של תקוּפתנוּ!

כשנעבור כרגע — פסוק־פסוק — על רשימת המאפיינים, אני בטוח שתסכימו אתי. אתם תגידו: "אלה דברים שאִתם אנחנו חיים. חלק מהם אנחנו חוֹוים בעצמינו, על אחרים אנחנו שומעים בחדשות. כל זה קורה עכשיו!"

! נכון! אמת! — וכל אלה קרו כבר במשך 2000 שנה —
במשך כל ההיסטוריה מהיום שבו קמה קהילת המשיח.

! ובמשך כל אותם 2000 שנים — וגם בימינו — קמוּ וקמים
מאמינים שמצביעים על ההתרחשוּיות הללו ואומרים:
"אתם רואים?! הנה לכם "כָּל אֵלֶּה" מִמשָל התאנה! אלה
הדברים שישוע ניבא במתי כ"ד! אלה הוכחות שהוא
"בַּפֶּתַח" — שהוא עומד לחזור ממש עוד מעט! — הסוף
קרוב!"

אתם בוודאי כבר שמעתם לימוד "משיחי" כזה — ואם לא, אזי תשמעו אותו בעתיד.

בבקשה, בכל פעם שמישהו מצביע על מה שקורה מסביב ואומר לכם: "אתה רואה? אלה הסימנים שמוכיחים כי ישוע יחזור בעוד רגע!"…
בכל פעם שאתם רואים עוד סֶפר ועוד סֶרט ועוד פִרסוּם שמָפְחידים אנשים עם "הסוף הקרוב" ומכניסים למפרסמים שלהם מיליוני דולרים…
בכל פעם שאתם נתקלים בָלימוד הזה או בָדיעה הזוּ…

…זכרו את הכותרת הענקית שאני מציב כאן בפניכם — אזהרה שבאה הישר מפיו של המשיח (מתי כד 6ב):

"שִׂימוּ לֵב, אַל תִּבָּהֲלוּ; … עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ!"

? אז, אם עוד לא בא הקץ, מה כן בא? — ראוּ מה אומרים הפסוקים:

4ב-5 הוראת שקר

"הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יַתְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ!" — כמעט מן הרגע הראשון, עוד בתקוּפת השליחים, נאלצה הקהילה להילחם בהוראת שקר. חלק ניכר מאיגרות הברית החדשה מוקדש למלחמה הזו.

ישוע ידע זאת מראש, וכבר כאן, ימים ספורים לפני עלייתו על הצלב, הוא מזהיר: "רַבִּים יָבוֹאוּ בִּשְׁמִי" — משיחי שקר, "נְבִיאֵי שֶׁקֶר" (פס' 11), מורי שקר, אחי שקר — והם "יַתְעוּ רַבִּים".

? מי כאן פגש אותם? — האם ניסו כבר להתעות אתכם? אולי אפילו היתעוּ אתכם במשך שנים? — מי כאן מסכים שזה קורה עכשיו?

7-6א מלחמות

"אַתֶּם עֲתִידִים לִשְׁמֹעַ מִלְחָמוֹת וּשְׁמוּעוֹת מִלְחָמָה." — לאורך כל 2000 השנים מאז שישוע עלה לשמיים היו מלחמות בעולם. כשמאמינים נקלעוּ לתוך תופת המלחמה, בוודאי עלתה ברבים המחשבה: "זה הסוף. כבר לא יכול לבוא דבר גרוע יותר. על זה ישוע דיבר. זה חייב להיות סוף העולם!"

הלימוד ה"משיחי" בימינו שאוהב להתעסק עם הקץ הכביכול קרוב דווקא מתרכז יותר במה שישוע מכנה "שְׁמוּעוֹת מִלְחָמָה":

במשך עשרות שנים נכתבו ספרים על־גבי ספרים על התפקיד של ברית־המועצות ומדינות ברית־וָרְשה במלחמת גוג ומגוג ש"ממש עומדת בפתח". אחרי 1989 כל הספרים הללו נכנסו למגרסה.
מישהו עוד זוכר איזה תפקיד מרכזי נתנו לעיראק בקץ הכביכול קרוב? — הרי "סדאם חוסיין כבר התחיל לבנות את העיר בבל מחדש! זה הסוף!" — אוּוּוּפּס — סדאם חוסיין מת. סליחה, טעות. גם כל הספרים והנבואות האלה למגרסה.
כנ"ל לגבי כל ספר וכל הפחדה שנתנו תפקיד ב"קֵּץ" הקרוב ללוּב ולקדאפי.
כרגע מפרסמים הפחדות מעוּדכנות על פוּטין, ארדואן, הַפְּצַצָה האיראנית ועל הסינים, שכוּלם יחד וכל אחד לחוד עומדים, כביכול, לזרז את ביאת הקץ באופן משמעוּתי.

אז רוצו לקנות את הספר ההכי חדש, תנו לו להפחיד אתכם, עִזרו למחבר ה"משיחי" להתעשר — רק "אַל תִּבָּהֲלוּ;…עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ."

7 ב אסונות ותופעות טבע

"וְיִהְיוּ רָעָב וּרְעִידוֹת אֲדָמָה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים" (לוקס מוסיף בדיווחו גם "דֶבֶר" — דהיינו מחלות ומגפות [לוקס כא 11]).

? האים היתה אי־פעם תקופה ללא אסונות טבע? — בוודאי שלא.

אמנם, אם לפני 1000 שנים החריב צונמי ענק את חופי יפן, אף אחד במזרח התיכון או באירופה לא שמע על כך. גם אם לפני 200 שנה בצורת קשה באתיופיה וסומליה כִלתה עשרות אלפים, הידיעה על כך לא נשמעה מחוץ למזרח אָפריקה.

אם נוצרת בעת המודרנית תחושה של ריבוי באסונות טבע, זה מפני שיש היום אמצעי תקשורת שלא היו קיימים בעת העתיקה, ואפילו לא לפני 100 שנה.

נכון שבימינו מצטרפות לאותם אסונות גם התוצאות ההרסניות של שינויי האקלים — וכנראה נשמע על כך עוד הרבה בשנים הבאות. אך אפילו כשהמכּות הללו ישפיעו עלינו באופן ישיר, זכרו את האזהרה: "אַל תִּבָּהֲלוּ;…עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ."

? הידעתם כי מי שרוצה להפחיד מאמינים ולהרוויח מִזה כסף, אפילו לא צריך אסונות של ממש? — תופעת־טבע תמימה כמו ירח אדום מספיקה! בכל פעם שיש ליקוי־ירח, אתם תראו חדשות כמו ב-"וואלה", ב-27 ביוּני 2018: "נבואת ירח־הדם: סוף העולם יגיע בָשבועות הקרובים":

"אָאאאאה! בעוד חודש יבוא ה'בְּלָאד־מוּן' המושלם! — זהו סימן שישוע יחזור מייד! יש לי הוכחות מהתנ"ך!"
ואז ה'בְּלָאד־מוּן' עובר — ולא קורה כלום. ובמקום להתנצל, נביאי השקר אומרים: "חכו! במאי 2021 יש עוד 'בְּלָאד־מוּן'. אז יבוא המשיח! יש לי הוכחות מהתנ"ך!"

עדיף להקשיב לישוע שאומר: "אַל תִּבָּהֲלוּ;…עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ."

עכשיו המשיח מַשְׁהֶה לרגע את הֶמְשך רשימת הצרות ומגדיר מה הם: הצרות הם לא הקץ; הם לא בהכרח קרובים לקץ — הם…

צירים ראשונים

8 "אַךְ כָּל אֵלֶּה רֵאשִׁית הַצָּרוֹת." או יותר מדוייק בתרגוּם דליטש: "וְכָל אֵלֶּה רַק רֵאשִׁית הַחֲבָלִים" (ὠδίνων = צירים / חֲבָלִים שקודמים לְלידה). — ישוע משתמש כאן במונח ידוע, וכך מגדיר אותו המילון בימינו:

חֶבְלֵי מָשִׁיחַ [על פי סנהדרין צח; ושם "חבלו של משיח"]: כִּנּוּי לַצָּרוֹת וְלַפֻּרְעָנֻיּוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ עַל הָעוֹלָם קֹדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, לְפִי אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל. (מילון אבן־שושן)

צירים מוּקדמים (גם "צירים מדוּמים") יכולים להופיע זמן רב לפני הלידה עצמה. הם אינם סימן שהלידה קרובה, אך הם מוכיחים מעל לכל ספק:

! יש הריון, ולכן תהיה לידה! — בכל פעם שאנחנו חווים היום את הצרות שאותן ישוע מנבא בפסוקים הללו, הן מזכירות לנו: התהליך לקראת שובו של המשיח כבר התחיל (מה"ש א 11) — ואין כוח ביקום שיכול לעצור אותו.

אחרי ההבהרה הקצרה הזו ישוע ממשיך בתיאור…

מאפייני עידן הקהילה (חלק ב)

9 רדיפות של תלמידי ישוע

"אָז יִמְסְרוּ אֶתְכֶם לָרוֹדְפִים וְיַהַרְגוּ אֶתְכֶם וְתִהְיוּ שְׂנוּאִים עַל כָּל הַגּוֹיִים בִּגְלַל שְׁמִי."

? מי יודע מתי נכתבה האיגרת השנייה לתסלוניקים? — כנראה בין השנים 51 ו-52 לספירה; רק 20 שנים אחרי עלייתו של ישוע לשמיים. — והנה, כבר אז בני הקהילה הזו בצפון־יוון חוו רדיפה קשה. שאול השליח כותב להם בתסל"ב א 4: "אֲנַחְנוּ … מִתְגָּאִים בָּכֶם … עַל אֱמוּנַתְכֶם וְסַבְלָנוּתְכֶם בְּכָל הָרְדִיפוֹת וְהַצָּרוֹת הָעוֹבְרוֹת עֲלֵיכֶם."

! כעת שימו לב: מייד אחרי דברי העידוד (פרק א) השליח מזהיר את בני הקהילה מפירוּש מוּטעה של הרדיפה (תסל"ב ב 2): "אַל תְּמַהֲרוּ לְאַבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתֵיכֶם וְאַל תִּבָּהֲלוּ [בדיוק כמו שאמר ישוע: 'אל תבהלו!],…

לֹא בִּגְלַל אֵיזוֹ הִתְבַּטְּאוּת שֶׁל רוּחַ [ז"א נבוּאת שקר],
לֹא בִּגְלַל אֵיזֶה דִּבּוּר [ז"א הוראת שקר בעל־פה],
וְלֹא בִּגְלַל אֵיזוֹ אִגֶּרֶת אֲשֶׁר כִּבְיָכוֹל נִשְׁלְחָה מֵאִתָּנוּ [ז"א הוראת שקר בכתב]

…כְּאִלּוּ הִגִּיעַ יוֹם יהוה!"

ראיתם מה זה? כבר בשנת 52 לספירה מאמינים נרדפים חשבו שסוף העולם הגיע. עברו 2000 שנה, ואנחנו עדיין פה. — אז אם קשה לכם היום — התפללו לכוח כדי להחזיק מעמד; רק "אַל תִּבָּהֲלוּ;…עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ."

11-10 ריבוי של אחי־שקר — של מאמינים מזוייפים

"רַבִּים יִכָּשְׁלוּ בְּאוֹתָהּ עֵת וְיַסְגִּירוּ זֶה אֶת זֶה וְיִשְׂנְאוּ זֶה אֶת זֶה. — 11 נְבִיאֵי שֶׁקֶר יָקוּמוּ וְיַתְעוּ רַבִּים."

10 א "רַבִּים יִכָּשְׁלוּ." — אנשים שהציגו את עצמם כמאמינים משיחיים במשך שנים קורסים תחת לחץ של רדיפה ונוטשים את הקהילה (יוח"א ב 19).

10 ב "רַבִּים … יַסְגִּירוּ זֶה אֶת זֶה." — גם התופעה הזו מוכרת בתקוּפות של רדיפת הקהילה: מאמינים מזוייפים מנסים להציל את עורם או להרוויח טובות הנאה בכך שהם מסגירים מאמינים אחרים לָשִלטון הרודף.

כאן בארץ יש לנו כרגע רק את הגרסה העלובה של מי שמבקר בקהילות כדי לאסוף מידע עבור "יד־לאחים"; אבל ישנם אחים מבוגרים בינינו שחיו בעידן הסוציאליזם במזרח אירופה, והם יכולים להעיד על מקרים של הסגרת הורים שלימדו את ילדיהם על ישוע, או של הסגרת פָּסְטור שהטביל מאמין חדש.

10 ג "רַבִּים … יִשְׂנְאוּ זֶה אֶת זֶה."

שִׂנְאת מאמינים. — זהו סימן היכר בולט של מאמין מזוייף. הרי זה בדיוק ההיפך מסימן ההיכר של מאמינים אמיתיים (לפי יוחנן יג 35): "בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם." — אהבה, לא שנאה.

ובכל זאת אנחנו פוגשים אנשים בתוך הקהילה — או יותר נכון: נודדים בין הקהילות — אנשים אשר…
• רק כל הזמן מקטרים על המאמינים,
• לא סובלים את המאמינים,
• נפגעו מהמאמינים,
• התאכזבו מהמאמינים,
• לא מסכימים עם המאמינים,
• לא מסתדרים עם המאמינים,
• לא אוהבים את המאמינים,
• טוענים שיותר קל להתעסק עם בלתי־מאמינים…

… אבל מצד שני הם מרבים לדבר על "אלוהים, אלוהים, אלוהים — ישוע, ישוע, ישוע."

! פגשתם אותם? אני בטוח שכן. — אז זכרו את מה שכותב יוחנן (יוח"א ד 20): "מִי שֶׁאֵינֶנּוּ אוֹהֵב אֶת אָחִיו אֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ — לֹא יוּכַל לֶאֱהֹב אֶת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הוּא אֵינֶנּוּ רוֹאֶה אוֹתוֹ."

"רַבִּים … יִשְׂנְאוּ זֶה אֶת זֶה", ובכל זאת: "אַל תִּבָּהֲלוּ;…עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ."

11 "נְבִיאֵי שֶׁקֶר יָקוּמוּ וְיַתְעוּ רַבִּים." — משיחי־שקר בפס' 5, אחי־שקר בפס' 10, נביאי־שקר בפס' 11 — השקר נמצא בכל מקום; כבר בתקופת השליחים (כיפא"ב ב 1; יוח"א ד 1), וגם היום:

השקר הוא מה שמאפיין את השטן;
השקר מאפיין את הפוליטיקה — את המערכת האנושית שאמורה לנהל את עולמנו;
השקר חוגג במֶדיה — בערוצים שאמורים לספק לנו דיווחי אמת על מה שמתרחש בעולם;
השקר מאפיין את כל הדתות שהן המצאה של בני אדם — כי הרי כל דת שטוענת להָרְאות לך דרך לאלוהים, או לחיי נצח בעולם הבא, אבל בלי ישוע — היא דת־שקר;
השקר נכנס לגוף המשיח במעטֶה של "לימוד משיחי". כך נוצרות קטות עם "בשורה" שקרית שלא יכולה להושיע (גלטים א 6);
השקר מנסה לחדור ללא הרף גם לתוך קהילות בריאות. הוא בא עם אוצר מילים "משיחי"; הוא מתבסס כביכול על פסוקים מדבר־אלוהים; הוא מעורבב עם הרבה אמת; הוא נשמע נכון וטוב וקדוש ומושך למי שלא טורח לחקור בכתובים ולהשוות את הלימוד ה"משיחי" הזה עם מה שבאמת כתוב.

"נְבִיאֵי שֶׁקֶר יָקוּמוּ וְיַתְעוּ רַבִּים." — זה קורה היום, ובכל זאת: "אַל תִּבָּהֲלוּ;…עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ."

12 הפקרוּת והעדר אהבה

"וּמֵאַחַר שֶׁתִּרְבֶּה הַהֶפְקֵרוּת תִתְקָרֵר אַהֲבַת רַבִּים." — גם שתי התופעות הללו — הפקרוּת והעדר אהבה — אינם מאפיינים בלעדיים של עת־הקץ.

כבר שאול השליח מזהיר את טימותיאוס מהם, והוא נכנס ליותר פרטים. הקשיבו טוב (טימ"ב ג 5-1):

1 "…בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יָבוֹאוּ זְמַנִּים קָשִׁים, 2 כִּי יִהְיוּ הָאֲנָשִׁים אוֹהֲבֵי עַצְמָם, אוֹהֲבֵי כֶּסֶף, גַּאַוְתָנִים, שַׁחְצָנִים, מְגַדְּפִים, מַמְרִים אֶת פִּי הוֹרֵיהֶם, כְּפוּיֵי טוֹבָה, חַסְרֵי קְדֻשָּׁה, 3 קְשׁוּחֵי לֵב, בִּלְתִּי מִתְרַצִּים, מַלְשִׁינִים, הוֹלְלִים, אַכְזָרִים, שׂוֹנְאֵי טוֹב, 4 בּוֹגְדִים, פּוֹחֲזִים, יְהִירִים, אוֹהֲבִים תַּעֲנוּגוֹת יוֹתֵר מִשֶּׁהֵם אוֹהֲבִים אֶת אֱלֹהִים, 5 לִכְאוֹרָה בַּעֲלֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, אַךְ כּוֹפְרִים בְּתָקְפָּהּ."

הביטו כעת על מה שקורה סביבכם:

? נכון שאנחנו מוקפים ב"אֲנָשִׁים אוֹהֲבֵי עַצְמָם" (פס' 2א)? — נכון שכוּלם חייבים להגיד בכל משפט לפחות שלוש פעמים "אני"? — נכון שהגישה האנוכית הזו מנסה להשפיע גם עלינוּ?…ההתרכזות בי, בעצמי…

כמו ב… אָיי־פון, איי־פֶד, איי־סטור, i-herb, איי־דיזָיין, איי־דְרָייב, איי־קלָאוּד — אני, אני, אני…
או כמו ב… מָיי קוסמֶטיקס, מיי־סָייז, מיי קומפיוּטֶר, מיי פָיילז, מיי פִּיקְצ'רז, מיי מיוּזיק — שלי, שלי, שלי…
או כמו ב… הגשמה עצמית, קידום עצמי, ערך עצמי, דימוי עצמי, מודעוּת עצמית, התבוננוּת עצמית, הסתמכוּת על עצמי, הגדרה עצמית, סיפוק עצמי, וכמובן אהבה עצמית (נרקיסיזם)…
או כמו בפרסומות "איטְס אול אבאָוּט מִייי!" — מרכז העולם, זה אני!

? נכון שבני הדור הצעיר "מַמְרִים אֶת פִּי הוֹרֵיהֶם" במידה מחרידה (פס' 2ב)? נכון שכבר בבית הספר היסודי לָמורה אין זמן ללמד, כי הוא מבזבז % 80 מהזמן על עינייני משמעת (או חוסר־משמעת)? נכון שאנחנו חיים בעידן שבו מורים ומורות מגיעים לאִשפוּז כתוצאה מאלימות מצד תלמידים? — "מַמְרִים" גם ממרים!

? נכון שאנחנו חיים בתוך דור של "כְּפוּיֵי טוֹבָה" (פס' 2ג)? נכון שכל אחד משוּכנע כי זכוּתו לקבל ולקבל ולקבל — ובִמְקום להגיד "תודה" רק יתלונן: "לא מספיק!"? — "כְּפוּיֵי טוֹבָה" בעליל!

וכך אפשר לעבור על כל הרשימה המבחילה ששאול כתב לטימותיאוס לפני 2000 שנה ולפרש: "הוא אמר כי 'בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יָבוֹאוּ' כל התופעות האלה — והנה אנחנו חוֹוים אותם עכשיו. זאת אומרת שאנחנו באחרית הימים! זהו סימן שישוע יבוא בעוד רגע!"

! אה, כן? — לא נכון! מי שממשיך לקרוא את פסוקים 5ב-8 (טימ"ב ג) מגלה ששאול מדבר על מה שאִפיין אנשים בתקוּפתו, ואפילו בתקופת מֹשה. כבר אז לא היה כל חדש תחת השמש.

לכן, גם אם יש היום מגפה של הפקרוּת והעדר אהבה, "אַל תִּבָּהֲלוּ;…עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ."

14 א הפצת הבשורה "בכל העולם"

"וּבְשׂוֹרָה זוֹ שֶׁל הַמַּלְכוּת תֻּכְרַז בְּכָל הָעוֹלָם לְעֵדוּת לְכָל הַגּוֹיִים." — אתם תתפלאו לשמוע שאפילו מהאמירה הזאת הצליחו ליצור תורת־שקר:

! מדובר בתורה שאומרת: כל עוד אנחנו לא נגיע עִם הבשורה "לְכָל הַגּוֹיִים" — כל עוד לא נגיע לקבוצה האֶתְנית האחרונה ולשבט האחרון בעולם שטרם שמעו את הבשורה — ישוע לא יכול לחזור.

הטענה הזו מתבססת על המשך הפסוק:

14 ב הבשורה "תֻּכְרַז בְּכָל הָעוֹלָם … וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא הַקֵּץ." — במילים אחרות: אם אנחנו נצליח עד ה-31 בדצמבר 2020 בחצות להכריז את הבשורה גם לאותו שבט אחרון, הדבר יאלץ את המשיח לחזור ב-1 בינואר 2021.

ואגב, בידי מפיצי הלימוד הנ"ל יש סטטיסטיקות שמראות כמה עמים ושבטים עוד לא שמעו על ישוע, ובאיזה קצב הפצת הבשורה מתקדמת — כך שניתן לחָשֶב פחות או יותר מתי ישוע יחזור — חייב לחזור, כי אנחנו לא משאירים לו ברירה

גם כשאתם שומעים דברים כאלה, "אַל תִּבָּהֲלוּ;…עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ!" — כי רק עכשיו, בפסוק 15, המשיח מגלה מהו…

הסימן הספציפי הראשון

פסוק 14 הסתיים במילים "…וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא הַקֵּץ"; ולכאן ישוע מחבר את הפסוק הבא על־ידי המילה "לָכֵן…"

"לָכֵן…" — בגלל כל מה שאמרתי לכם;
"לָכֵן…" — בגלל שאתם חיים עם התופעות והצרות שהגדרתי כ"צירים מוקדמים";
בגלל שאתם יודעים שאחרי צירים מוקדמים יבואו בהכרח צירים אמיתיים — צירי לידה;

…אזי אני נותן לכם עכשיו סימן מתי זה מתחיל — סימן שממנו תכלו לספור את הימים עד הקץ:

15 "לָכֵן כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם, כַּנֶּאֱמַר בְּפִי דָּנִיאֵל הַנָּבִיא, עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ — עַל הַקּוֹרֵא לְהָבִין…"

? זהו הסימן: "הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם… עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ." — ואנחנו כמובן רוצים לדעת מה זה?

בבקשה! כך זה נשמע במקור בספר דניאל (יב 11): "וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד, וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם…" — ובשפה שלנו:

מהרגע שקורבן "הַתָּמִיד" בבית המקדש "הוּסַר", ז"א יבוטל, על־ידי
"צוֹרֵר־הַמָּשִׁיחַ" (תסל"ב ב 4-3);
ומהרגע שבית המקדש יחוּלל על־ידי "שִׁקּוּץ" — והשיקוץ הזה הוא "אִישׁ הָרֶשַׁע, בֶּן הָאֲבַדּוֹן… [צורר־המשיח, אשר מתיישב] בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים בְּהַצְהִירוֹ עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהִים";
מהרגע הזה עליכם להתחיל לספור שלוש וחצי שנים (דניאל ט 27; התג' יב 6, יג 5; דניאל יב 11);
"…וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא הַקֵּץ."

אנחנו באמצע שיעוּר על תורת אחרית הימים, אבל נגמר לנו הזמן. נמשיך בשבוע הבא. רק עוד סיכום קצר כדי להזכיר…

מה למדנו עד כה?

התרכזנו היום בהוראת השקר שקיימת בנוגע לאחרית הימים — סוג של הוראה שאוהבת להפחיד מאמינים. מורים, ובעיקר כאלה שמוכרים ספרים, מצביעים על תופעות שקיימות כבר 2000 שנה וצועקים: [ hold up “blood moon” sheet ] "אָאאאאה! אתם רואים?! הנה לכם סימן שישוע צריך לחזור מייד! יש לי הוכחות מהתנ"ך!"

? ומה אומר על כך ישוע? (מתי כד 6ב):

"שִׂימוּ לֵב, אַל תִּבָּהֲלוּ; … עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ!"

? ואיך אנחנו יודעים שהקביעה הזו "תופסת" גם היום?

בגלל שישוע מציין סימן ברור שחייב להֵרָאות לפני שאפשר להגיד בוודאוּת: "עכשיו הקץ קרוב!" — על הסימן הברור הזה למדנו לפני רגע:

הוא "הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם… [ש]עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ." — צורר־המשיח מתיישב בבית המקדש בירושלים.

כל עוד אתם מביטים מהטיילת צפונה ולא רואים שם בית מִקדש יהוּדי — "עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ!"

! אבל חשוב מאוד לא לעצור פה. מה שהבנּו היום, זה רק חלק מהפאזל!

הרי מי שעוצר כאן הופך למאמין שמחכה לביאת צורר־המשיח — וזו כמובן טעות. אנחנו מחכים לישוע, לא לצורר־המשיח!

שיעור בתורת אחרית הימים (חלק שני)

מתי כד

מבוא

הנה המשל, כדי לרענן את זכרוננו:

32 לִמְדוּ אֶת הַמָּשָׁל מִן הַתְּאֵנָה:

כַּאֲשֶׁר עֲנָפֶיהָ מִתְרַכְּכִים וְהֶעָלִים צָצִים יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהַקַּיִץ קָרוֹב.

? שמענו אותו בשבוע שעבר ושאלנו: "מה זה, 'כִּרְאוֹתְכֶם אֶת כָּל אֵלֶּה'? — וכך נכנסנו ללימוד מעמיק של הרקע למשל — לתורת אחרית הימים מפיו של ישוע.

14-1 הלכנו אחורנית בטקסט, והתחלנו בפסוק 1 במתי פרק כד. — זוכרים? — ישוע יושב עם תלמידיו על הר הזיתים, מול הנוף של העיר העתיקה ובית המקדש, והם רוצים לדעת: "מתי יבוא ה'קֵץ' שעליו דיברת?" — "מַה הוּא אוֹת בּוֹאֲךָ וְקֵץ הָעוֹלָם?" (כד 3).

בתשובה, ישוע מפרט להם מה יקרה בעתיד.

13 ראשית, בפסוקים 14-4, ישוע נותן רשימה של צרות שיגרמו סבל רב לָמאמינים, אך הוא מעודד אותם במילים: "הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד עַד קֵץ, הוּא יִוָּשַׁע" (פס' 13). זה לא פחות נכון עבורינו: "החזיקו מעמד! השארו נאמנים עד הסוף!"

התברר לנו כי הצרות הללו הן לא רק אופייניות ל"עת הקץ", אלא הן גם מאפיינים של עידן הקהילה. הרי מאמינים סבלו מהן במשך כל 2000 השנים שהקהילה קיימת, ואנחנו חווים אותן גם היום. — הזכרנו, בין היתר:

הוראת שקר,
מלחמות ושמועות מלחמה,
אסונות ותופעות טבע,
רדיפות של תלמידי ישוע,
ריבוי של אחי־שקר — של מאמינים מזוייפים,
הפקרוּת והעדר אהבה,
ואפילו לימוד שקר שצמח מהבטחת ישוע כי הבשורה תגיע
לכל אדם בעולם.

! ואז, אמרנו דבר חשוב מאוד! — שאף אחד לא יצביע על הצרות והמאפיינים האלה ויצעק: "אָאאאה! הנה סימן שישוע חוזר! הנה הוכחה שכל המאמינים צריכים ללבוש גלימות לבנות, לעלות על הר־הזיתים ולהביט לשמיים, כי ישוע בדרך!"

? ומה צריכה להיות התשובה שלנו לִצְעָקה כזאת — ללימוד־שקר כזה? (פס' 6) — "שִׂימוּ לֵב, אַל תִּבָּהֲלוּ; … עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ!" [ זוכרים את הפוסטר? ]

15 את זאת אנחנו יודעים, כי בפס' 15 ישוע אומר במפורש מה כן יהיה ה"אוֹת" — מה יהיה הסימן שלפיו יודעים כי "הַקֵּץ" באמת הגיע:

"הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם, …[אשר] עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ."

ה"אוֹת" הוא צורר־המשיח, אשר מתיישב "בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים בְּהַצְהִירוֹ עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהִים" (תסל"ב ב 4-3). מי שרואה את הסימן הזה, אכן יכול לספור 1260 ימים עד לשובו של ישוע.

לכן, כל עוד אתם מביטים מהטיילת צפונה ולא רואים שם בית מִקדש יהוּדי — "עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ!" התימהונים יכולים לצעוק "אָאאאאאה!" [hold up “blood-moon”] כמה שהם רוצים. ישוע אומר: "אַל תִּבָּהֲלוּ".

? ומה עוד אמרנו? — מה הנקודה החשובה ביותר שמאמינים צריכים לזכור בלימוד הזה על אחרית הימים?

! אם אתה נושע, אתה בכלל לא מחכה ל"אוֹת" הזה.
אתה לא מחכה לביאת צורר־המשיח. — אתה מחכה להילקחות!

לכם [ point ] נאמר: "עִמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר, כִּי אֵינְכֶם יוֹדְעִים בְּאֵיזֶה יוֹם יָבוֹא אֲדוֹנְכֶם" (פס' 42). — תהיו מוכנים! ישוע יכול לקחת אותכם אליו בכל רגע! — או דרך המוות, או דרך ההילקחות. "עִמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר!"

עכשיו הלאה לחומר החדש: כמובן יהיו מאמינים בעולם גם אחרי ההילקחות. יהיו שם אלה ששמעו את העדות שלכם ולעגו, "מה? אתה חי בסרט? איך אתה מסוגל להאמין שאנשים פתאום יעלמו?" — ואז, כשיום אחד זה פתאום קורה, הם כן יאמינו ויפנו לישוע.

הם — נושָעי הצרה — יהיו אלה שאכן יראו את "הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם, … עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ" — ואז הם יודעים: "קָרוֹב הוּא בַּפֶּתַח!" ישוע חוזר!

[ כולם בבקשה לחזור לָטקסט במתי כד, פס' 16 ] השלב הבא הוא…

הבריחה

20-16 אל תטעו! כאשר "תִּרְאוּ אֶת הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם", לא תכלו לשבת בנחת ולספור "אֶלֶף וּמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים יוֹם" (התג' יב 6) עד בו המשיח.

ממש לא! — זהו הסימן עבור המאמינים "שֶׁיָּנוּסוּ אֶל הֶהָרִים" או לכל מקום אחר שאפשר להסתתר בו.

ושימו לב שהרדיפה שכעת פורצת היא לא רק נגד מאמיני ישוע בכל העולם, אלא ספציפית נגד "הַנִּמְצָאִים בִּיהוּדָה" — נגד עם ישראל (התג' יב 6, 17-13).

עִזבו את הכל ורוצו מהר! כרגע התחילה…

הצרה הגדולה

וכך מתאר אותה האדון ישוע:

21 "כִּי אָז תִּהְיֶה צָרָה גְּדוֹלָה אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָּמוֹהָ מֵרֵאשִׁית הָעוֹלָם וְעַד עַתָּה, אַף לֹא תִּהְיֶה כָּמוֹהָ."

כל האסונות,
כל המלחמות,
כל לימוד השקר והרמייה,
כל הרדיפות,
כל ההתקפות על הקהילה,
כל הניסיונות לחסל את ישראל,
כל הצרות שהזכרתי בפסוקים 12-4, ואתם אמרתם: "מכירים!
אנחנו חיים עם זה",
כל הרע שפקד את האנושוּת לאורך ההיסטוריה,
כל הסבל שבני אדם הביאו על עצמם ואחד על השני על־ידי
ההתמסרות לחטא —

…כל אלה לא משתווים למה שיקרה עכשיו, בשלוש וחצי השנים לפני חזרת המשיח. זוהי ה"צָרָה [ה]גְּדוֹלָה" ב־ה"א הידיעה.

עכשיו מתחילים…

צירי לידה של ממש

עִברוּ שוב [ בשיעור: "עברנו כרגע פעמיים… ] על רשימת הצרות המוּכרות לנו (בפסוקים 12-4), ותארו לעצמכם כי עכשיו כל אלה מופיעות בחוזק מוגבר — בעוצמה שלא נראתה "מֵרֵאשִׁית הָעוֹלָם וְעַד עַתָּה."

ולא רק עוצמתן מתגברת אלא גם תדירותן — ממש כמו בצירי לידה: אם לאורך ההיסטוריה היו הפסקות ארוכות בין התופעות שישוע מתאר — אם השפעתן היתה מוגבלת לאזור מסויים, בזמן שבשאר העולם התנהלו עסקים כרגיל — עכשיו אסון רודף אסון בקנה־מידה עולמי.

כעת גם הנבואה בפסוק 9 מתגשמת במלואה: "[אתם] תִהְיוּ שְׂנוּאִים עַל כָּל הַגּוֹיִים בִּגְלַל שְׁמִי." — "כָּל הַגּוֹיִים!" כבר אין מקומות בעולם — כמו בהווה — שבהם חיים מאמינים בשלום ובבִטְחה. כל מי ששייך לישוע — נרדף.

למרות זאת אנשים ממשיכים לפנות למשיח ונושעים. הרי גם ההבטחה מפסוק 14 מתקיימת סוף־סוף — על ידי…

בישור על־טבעי

"בְשׂוֹרָה זוֹ שֶׁל הַמַּלְכוּת תֻּכְרַז בְּכָל הָעוֹלָם לְעֵדוּת לְכָל הַגּוֹיִים."

? שמתם לב למינוח? — "בְּכָל הָעוֹלָם … לְכָל הַגּוֹיִים." — כל אדם שחי בעולם מקבל הזדמנות אחרונה להגיב לבשורה. כדי שזה יקרה יהיה צורך בהכרזה על־טבעית — הכרזה שאינה מוגבלת על־ידי חוסר היכולת של המאמינים להגיע לכל מקום ולכל אדם. וזה בדיוק מה שיוחנן מתאר בספר ההִתגלות (יד 7-6):

6 רָאִיתִי מַלְאָךְ אַחֵר מְעוֹפֵף בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לוֹ בְּשׂוֹרַת עוֹלָם לְבַשֵֹר לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וּלְכָל אֻמָּה וְשֵׁבֶט וְלָשׁוֹן וְעַם, 7 וְהוּא קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל:

"יִרְאוּ אֶת אֱלֹהִים וּתְנוּ לוֹ כָּבוֹד, כִּי בָּאָה עֵת מִשְׁפָּטוֹ. הִשְׁתַּחֲווּ לְעוֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְהַיָּם וּמַעַיְנוֹת הַמַּיִם."

ההכרזה העל־טבעית הזו מן השמיים באה בנוסף לפעילות 144,000 המבשרים מכל שבטי ישראל, ובנוסף לעדות שני העדים בירושלים (התג' ז 8-1, יד 5-1; יא 13-3).

הלאה לפסוק הבא. כאן מדובר על…

ימים קצרים

22 "וְאִלּוּלֵא קֻצְּרוּ הַיָּמִים הָהֵם לֹא הָיָה נִצָּל כָּל בָּשָׂר, אַךְ לְמַעַן הַבְּחִירִים יְקֻצְּרוּ הַיָּמִים הָהֵם."

? מי פעם שמע התבטאויות כמו: "וואי! כבר עוד פעם שבת. לאן הלך השבוע? הזמן פשוט טס!"

? הידעתם שיש מאמינים היום שמפרשים את התחושה הסובייקטיבית הזו כסימן של עת־הקץ? [even my own mother taught me to believe this.] הם אומרים: "אתה רואה? אלוהים 'מקצר את הימים.' מתי כד 22 מתגשם! — אָאאאאה! הסוף קרוב!"

! התשובה היא: לא! "אַל תִּבָּהֲלוּ; … עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ!" — הפסוק הזה מתאר את הצרה הגדולה! תגיד "תודה" שאתה לא שם.

אין טעם להיכנס לתיאוריות השונות שפָרְשנים יָצרו לגבי אופן קיצור הימים.

לפי דעתי, הדרך הטובה ביותר להבין את המשפט הזה היא: אם אלוהים לא היה קובע מראש שהצרה הגדולה תסתיים אחרי 1260 יום, לא היה ניצל אף אדם — לא מאמין ולא בלתי־מאמינין. אך מפני שהוא קבע כי נושָעי הצרה — כולל שארית עם ישראל — ייכנסו למלכות המשיח בת 1000־השנים מבלי לעבור דרך המוות הפיזי, הוא מראש הגביל את תקופת הצרה — הוא מראש "קִצֶר את הימים

אז "הַבְּחִירִים" שׂורְדִים פיזית, אבל כעת השטן מנסה להשמיד אותם רוחנית. הוא תוקף את אמונתם על־ידי…

הִתְעָצְמוּת השקר

26-23 23 "אִם יֹאמַר לָכֶם אִישׁ בָּעֵת הַהִיא: 'הִנֵּה פֹּה הַמָּשִׁיחַ' אוֹ 'הִנֵּהוּ שָׁם', אַל תַּאֲמִינוּ, 24 כִּי יָקוּמוּ מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר וְיִתְּנוּ אוֹתוֹת גְּדוֹלִים וּמוֹפְתִים כְּדֵי לְהַתְעוֹת, אִם אֶפְשָׁר, גַּם אֶת הַבְּחִירִים. 25 הִנֵּה מֵרֹאשׁ אָמַרְתִּי לָכֶם. 26 לָכֵן אִם יֹאמְרוּ לָכֶם: 'הִנֵהוּ בַּמִּדְבָּר', אַל תֵּצְאוּ; 'הִנֵּהוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים', אַל תַּאֲמִינוּ."

? הבנתם את התרחיש שמתואר כאן?

המאמינים ושארית עם ישראל נמצאים במקומות מִסתור (פס' 16). שָם אלוהים שומר עליהם מניסיונות ההשמדה של "צוֹרֵר־הַמָּשִׁיחַ" וכוחותיו (התג' יב 6, 17-13; יוח"א ב 18).

כעת השטן מקים "מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר" מתוכם — אנשים שנחשבים כאחים במשיח, כי הם הרי ברחו יחד אתם.

קחו בחשבון שבין הנרדפים יהיו יהודים רבים שטרם נושעו — אנשים עם מעט מאוד רקע בנבוּאות אחרית הימים. עבורם "נביא" שקם מקרבם ומאמת את נבוּאָתו על־ידי "אוֹתוֹת גְּדוֹלִים וּמוֹפְתִים" — לא סתם טריקים של קוסם אלא ניסים אמיתיים — "נביא" כזה יהווה בוודאי פיתוי גדול.

וכאן יהיה תפקיד חיוני למאמינים שיודעים את הכתובים: להזכיר לכל המתפתים את דברי ישוע:

26-25 "הִנֵּה מֵרֹאשׁ אָמַרְתִּי לָכֶם." — "זהירות! ישוע הכין אותנו לתופעות הללו. 'אַל תַּאֲמִינוּ!… [חס וחלילה] אַל תֵּצְאוּ [מהמחבוא]!'"

הפסוק הבא מסביר מדוע אין צורך באנשים שיגָלוּ לנו איפה למצוא את המשיח:

אי־אפשר לפספס!

27 "כִּי כַּבָּרָק הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח וּמֵאִיר עַד מַעֲרָב, כֵּן יִהְיֶה בּוֹאוֹ שֶׁל בֶּן־הָאָדָם." — אלוהים ידאג שכל אדם שחי בעולם — לא משנה איפה — יראה את ישוע חוזר. אי־אפשר לפספס!

28 "בַּמָּקוֹם שֶׁהַגְּוִיָּה נִמְצֵאת, שָׁם יִקָּבְצוּ הַנְּשָׁרִים" (ראה גם לוקס יז 37). — זהו פתגם עתיק שנשמע מוזר לבני המאה ה-21, ואתם לא תאמינו איזה פירושים הזויים התיאולוגים במערב המציאו לפסוק הזה לאורך ההיסטוריה. — לא כדאי להיכנס אליהם.

גם לָמִשְפט המשונה הזה יש מטרה ברורה ופשוטה: להדגיש כי "אי־אפשר לפספס!":

? כשאתם רואים קבוצת "נְשָׁרִים" בשמיים, מה זה אומר לכם? — שלְמָטה על הקרקע חייבת להיות "גְוִיָּה"!

יש במילים הללו גם רמז לָמשפט על כל אויבי המשיח שיתרחש עם שובו לעולם. הרי הנביא יחזקאל קורא "לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף" — לנשרים ועופות אוכלי־נבלות אחרים — לאכול את גופות המוני האוייבים שנהרגו "עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל" (יחז' לט 4).

יחזקאל גם מתאר את תהליך קבורת החללים שנמשך "שִׁבְעָה חֳדָשִׁים" (יחז' לט 13-11, 20-17). בתקופה הזו תופעה של נשרים בשמיים תסייע לקָבְרנים, כי הרי "בַּמָּקוֹם שֶׁהַגְּוִיָּה נִמְצֵאת, שָׁם יִקָּבְצוּ הַנְּשָׁרִים" (יחז' לט 16-14).

עד כאן זה ברור (אני מקווה)

? מי עוד זוכר מדוע האדון ישוע נכנס לָהֶסבר המפורט הזה — לְשיעור על תורת אחרית הימים?

! זאת תשובתו לשאלת התלמידים (מתי כד 3): "הַגֵּד נָא לָנוּ מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה, וּמַה הוּא אוֹת בּוֹאֲךָ וְקֵץ הָעוֹלָם?"

למדנו כי בפסוק 15 ישוע מציין "אוֹת" אחד — את הסימן הספציפי הראשון — שמוכיח כי "[בואו] וְקֵץ הָעוֹלָם" קרובים.

האות הראשון הזה הוא "הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם [אשר] עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ": צוֹרֵר־הַמָּשִׁיחַ נכנס לבית המקדש בירושלים ודורש שבני אדם יסְגֵדוּ לו כאלוהים. מהרגע הזה ניתן לספור ½ 3 שנים / 42 חודשים / 1260 ימים — עד לשובו של ישוע המשיח.

אך אלה שיחיו בתקופה הנוראית הזו יקבלו בוודאי תחושה שהזמן לא עובר. לכן המשיח נותן להם עכשיו עוד סימן שלפיו הם יכולים לדעת: "זהו! הסבל עומד להיגמר! רק עוד ימים בודדים — אולי רק עוד כמה שעות — ואנחנו נראה את ישוע!" (לוקס כא 28).

הנה הוא…

הסימן הספציפי השני

29 "מִיָּד אַחֲרֵי צָרַת הַיָּמִים הָהֵם תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ, הַכּוֹכָבִים יִפְּלוּ מִן הַשָּׁמַיִם וְכֹחוֹת הַשָּׁמַיִם יִזְדַּעְזְעוּ."

גם כאן, לא כדאי להיכנס לכל ההשערות והתיאוריות שקיימות לגבי התופעות שישוע מנבא. דבר אחד ברור: זה חייב להיות "ציר־הלידה" האחרון. הרי שילוב של חושך בשעות היום והתערערות הסדר ביקום ימחקו תוך זמן קצר את החיים על כדור הארץ. לכן מדובר בתופעה קצרה — במצב חולף שמוביל מיד אל…

הסימן האחרון: אות בן־האדם בשמיים

30 א "אָז יֵרָאֶה אוֹת בֶּן־הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם" (דניאל ז 13; מרקוס יד 62). — מה שהשמש לא הצליחה לעשות עושה "אוֹת בֶּן־הָאָדָם": בִּין רגע הוא מפיג את החושך. פתאום רואים כל יושבי תבל את ישוע זוהר "כַּבָּרָק הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח וּמֵאִיר עַד מַעֲרָב" (פס' 27).

כמו שההרס, האסונות והחושך של הצרה הגדולה היו ללא תקדים, כך תהיה הופעת ישוע המשיח "בִּגְבוּרָה וּבְכָבוֹד". מה שיירָאה שם בשמים יהיה כבוד האלוהים — זוהר שעיני בני־אדם מעולם עוד לא ראו.

כל שארית האנושוּת שעל כדור הארץ תגיב ל"אוֹת בֶּן־הָאָדָם" ב…

אבל ושמחה

30 ב "וְאָז יִסְפְּדוּ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ…" (ראה התג' א 7). — שימו לב שיש כאן שני סוגים של "מִסְפֶּד", שני סוגים של אֶבֶל:

את הראשון חזָה הנביא זכריה (יב 10): 10 "וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ, וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר."

במשך הצרה הגדולה, שארית עם ישראל עברה תהליך של חזרה בתשובה. לקראת סוף הצרה הגיעה הנקודה שעליה ניבא שאוּל השליח באמרו (רומים יא 26): "…וְכָךְ כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע." — עכשיו רואים היהודים הנושעים את המשיח חוזר, ולזמן קצר שמחת הישועה שלהם מעורבת עם עצב החרטה על דחיית מושיעם רבת השנים.

אך העצב הוא רגעי, כי הרי זכריה ממשיך ואומר (יג 1): "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה." המתְאָבלים זוכים לסליחה בעקבות אמונתם בישוע. זהו יום ישועה עבור "כֹּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת" — עבור שארית ישראל בשלמוּתה (זכר' יב 14-10).

סוג האבל השני הוא ביטוי של חוסר תקווה. הרי גם כל הבלתי־נושעים רואים את "אוֹת בֶּן־הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם". גם האחרונים שעדיין חיו באשליה שניתן להפר או לעצור את תֹכנית אלוהים מבינים כעת שהם אבודים.

תגובתם מתוארת בהתגלות ו 17-15: 15 "וּמַלְכֵי הָאָרֶץ וְהַנִּכְבָּדִים, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהָעֲשִׁירִים וּבַעֲלֵי הָעָצְמָה, כָּל עֶבֶד וְכָל בֶּן־חוֹרִין, הִתְחַבְּאוּ בַּמְּעָרוֹת וּבְסַלְעֵי הֶהָרִים, 16 וְאָמְרוּ לֶהָרִים וְלַסְּלָעִים: 'נִפְלוּ עָלֵינוּ וְהַסְתִּירוּ אוֹתָנוּ מִפְּנֵי הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וּמִזַּעַם הַשֶֹה, 17 כִּי בָּא הַיּוֹם הַגָּדוֹל, יוֹם חֲרוֹנָם, וּמִי יָכוֹל לַעֲמֹד?'"

"הַיּוֹם הַגָּדוֹל", זהו יום…

הקציר

31 "וְהוּא יִשְׁלַח אֶת מַלְאָכָיו בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וִיקַבְּצוּ אֶת בְּחִירָיו מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת, מִקְצוֹת הַשָּׁמַיִם עַד קְצוֹתָם."

הקציר הוא כרוך במיוּן, וכך בדיוק ישוע מתאר את התהליך בהסברו למשל "החיטים והעשבים הרעים" (מתי יג 39ב-43א). מיוּן:

"הַקָּצִיר הוּא קֵץ הָעוֹלָם, וְהַקּוֹצְרִים הֵם הַמַּלְאָכִים. 40 וּבְכֵן, כְּמוֹ שֶׁאוֹסְפִים אֶת הָעֲשָׂבִים הָרָעִים וְשׂוֹרְפִים אוֹתָם בְּאֵשׁ, כָּךְ יִהְיֶה בְּקֵץ הָעוֹלָם:

41 בֶּן־הָאָדָם יִשְׁלַח אֶת מַלְאָכָיו וִילַקְּטוּ מִמַּמְלַכְתוֹ אֶת כָּל הַמַּכְשֵׁלוֹת וְאֶת כָּל עוֹשֵׂי הָרֶשַׁע, 42 וְיַשְׁלִיכוּ אוֹתָם אֶל תַּנוּר הָאֵשׁ; שָׁם יִהְיוּ הַיְלָלָה וַחֲרוֹק הַשִּׁנַּיִם.

43 אָז יַזְהִירוּ הַצַּדִּיקִים כַּשֶּׁמֶשׁ בְּמַמְלֶכֶת אֲבִיהֶם."

מיוּן:

"הַצַּדִּיקִים" הנושעים — למלכוּת;
"עוֹשֵׂי הָרֶשַׁע" שלא חזרו בתשובה — ל"אֲגַם הָאֵשׁ"
(התג' יט 20).

אין אופציה שלישית.

המשיח מגשים את מועדי־יהוה

31 ב אני לא אתפלא אם אותו "שׁוֹפָר גָּדוֹל" אכן יישָמָע ביום "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" — במועד הבא בלוח "מוֹעֲדֵי־יהוה" (ויקרא כג) שהאדון ישוע עומד להגשים. — אך זהו נושא לשיעור בפני עצמו.

סיכום ביניים (לשיעור 39 ב')

עד כאן תשובת ישוע לשאלת התלמידים, "מַה הוּא אוֹת בּוֹאֲךָ וְקֵץ הָעוֹלָם?" (מתי כד 3ב):

אתם תראו לא רק אות אחד אלא שלושה:

"הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם… עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ" — צורר־המשיח מחלל את בית המקדש (כד 15). — רק עוד ½ 3 שנים עד הקץ!
"תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ… וְכֹחוֹת הַשָּׁמַיִם יִזְדַּעְזְעוּ" — חושך כמעט מוחלט והתערערוּת הסדר ביקום (כד 29). — זהו "ציר הלידה" האחרון. אנחנו נמצאים רגע לפני הקץ!
"אוֹת בֶּן־הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם" — ישוע המשיח נראה "בִּגְבוּרָה וּבְכָבוֹד" (כד 30) לעיני העולם כֻלו. — זהו!

? יופי! — אבל המשל שלנו הוא "התאנה באביב". מה הקשר?

ישוע אומר:

"לִמְדוּ אֶת הַמָּשָׁל מִן הַתְּאֵנָה: כַּאֲשֶׁר עֲנָפֶיהָ מִתְרַכְּכִים וְהֶעָלִים צָצִים יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהַקַּיִץ קָרוֹב";

ואז הוא ממשיך ויוצר בשבילנו את הקשר:

"בדיוק כמו שאתם יודעים לפרש את מראה עץ התאנה באביב, כך 'כִּרְאוֹתְכֶם אֶת כָּל אֵלֶּה [ז"א את כל הצרות והסימנים שכרגע פירטתי], דְּעוּ כִּי קָרוֹב [אני] בַּפֶּתַח.' — אז אתם יכולים להיות בטוחים שאני בעוד רגע חוזר."

? מעולה! — למדנו מה הם האותות — הסימנים. — אך מי זוכר מה היתה שאלתם הראשונה של התלמידים?

זאת היתה שאלת ה-"מָתַי": "הַגֵּד נָא לָנוּ מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה?" — על כך נלמד בשיעור הבא.

? ואולי מישהו מכם עוד זוכר את האזהרה מסוף השיעור הקודם?

! חשוב מאוד לא לעצור פה. מה שהבנּו היום, זה רק חלק מהפאזל!

הרי מי שעוצר כאן הופך למאמין שמחכה ל"שִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם" — לביאת
צורר־המשיח — וזו כמובן טעוּת. אנחנו מחכים לָהילקחות, לא למשיח־השקר! אנחנו מחכים לישוע!

שיעור בתורת אחרית הימים (חלק שלישי ואחרון)

מתי כד

מבוא

אנחנו בשיעור השלישי בנושא "עת־הקץ". הכל התחיל בכך ש-12 התלמידים שאלו את ישוע: "מַה הוּא אוֹת בּוֹאֲךָ וְקֵץ הָעוֹלָם?" (מתי כד 3ב).

בשני השיעורים הקודמים ממש התעמקנו באֶסְכָּטוֹלוֹגְיָה — בתורת אחרית הימים — כפי שישוע מלמד אותה במתי פרק כד, וגילינו שהוא מציין לא רק אות אחד אלא שלושה:

"הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם… עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ"(פס' 15) — צורר־המשיח מחלל את בית המקדש. — רק עוד ½ 3 שנים עד הקץ!
"תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ… וְכֹחוֹת הַשָּׁמַיִם יִזְדַּעְזְעוּ" (פס' 29) — חושך כמעט מוחלט והתערערוּת הסדר ביקום. — זהו "ציר הלידה" האחרון. אנחנו נמצאים רגע לפני הקץ!
"אוֹת בֶּן־הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם" (פס' 30) — ישוע המשיח נראה "בִּגְבוּרָה וּבְכָבוֹד" לעיני העולם כֻלו.

אלה הם שלושת סימני "[בואו] וְקֵץ הָעוֹלָם".

אז אנחנו והתלמידים קיבלנו תשובה. אנחנו יודעים עכשיו מה יהיה האות — מה יהיו שלושת הסימנום — שלפיהם אפשר לקבוע: "זהו! ישוע חוזור בעוד רגע!"

אבל אנחנו, כמו התלמידים, רוצים לדעת עוד פרט. אנחנו גם שואלים את…

שאלת ה-"מָתַי"

3-1 "הַגֵּד נָא לָנוּ מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה?"

חשבו רגע על קהל השומעים המקורי של ישוע — על התלמידים שיושבים לידו על הר־הזיתים ומביטים בעיר ירושלים וב"בִּנְיְנֵי הַמִּקְדָּשׁ" העצומים והמדהימים ביופיָם.

האם אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה הזוי נשמע להם כל מה שישוע כרגע לימד על העתיד — על אחרית הימים?

על אסונות, רעידות אדמה, רעב, מגפות, מלחמות — והם יושבים כאן בשלווה, בערב אביבי נעים, ונהנים מהנוף;
הוא דיבר על כך ש"לֹא תִּשָּׁאֵר פֹּה אֶבֶן עַל אֶבֶן" (פס' 2) — והם רואים את אבני המקדש העצומים וחושבים:
"א' — מי בכלל יכול להפיל אבן כזאת?
"ב' — למה שיעַשׂוּ דבר כזה?
"ג' — מי שינסה להרוס את בית המקדש, יש לו עסק עם אלוהים!";
ישוע דיבר על כך ש"הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם …עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ" (פס' 15) — והנה, הם כרגע שומעים מחצר המקדש את הקולות של מקהלת הלויים בתפילת המנחה. — מה? מישהו כאן יקים "שִׁקּוּץ" בְקודֶשה־קודָשים ויחזור לעבודת אלילים פרימיטיבית?;
ישוע הכין אותם לרדיפה כלל־עולמית של תלמידָיו בידי "כָּל הַגּוֹיִים" (פס' 9) — אבל הם כוּלה תריסָר יהודים — עם־הארץ חסרי חשיבות. — וחוץ מזה, אין להם שום כוונה להִתְפָזר בחו"ל, בין "כָּל הַגּוֹיִים";
ישוע דיבר על "רַבִּים [ש]יָבוֹאוּ [בשמו] וְיֹאמְרוּ: 'אֲנִי הַמָּשִׁיחַ'" (פס' 5) — והנה, המשיח האמיתי יושבכרגע לְיָדָם. וחוץ מזה, הם מכירים את המשיח אישית — פנים אל פנים — הם צמודים אליו כבר שלוש שנים. אז מי יכול לבוא ולטעון "אֲנִי הַמָּשִׁיחַ", מבלי שהם מיד יחשׂפו את התרמית?
ישוע דיבר על כך ש"יִרְאוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם בָּא עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם" (פס' 30). — איזה שמיים? ישוע נמצא כאן! הוא עומד לגלות את עצמו כמלך המשיח בכל רגע. שִלְשום כבר התקבל על־ידי המוני העולים לרגל בקריאות "בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יהוה! 10 תְּבֹרַךְ מַלְכוּת דָּוִד אָבִינוּ הַבָּאָה עָלֵינוּ!" (מרקוס יא 10-9).

אנחנו מחכים למלכות! — מלכות עכשיו!

"הַגֵּד נָא לָנוּ מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה — [מתי תקום המלכוּת]?"

וכאן בדויק ישוע ממקם את…

משל התאנה באביב

33-32 32 לִמְדוּ אֶת הַמָּשָׁל מִן הַתְּאֵנָה: כַּאֲשֶׁר עֲנָפֶיהָ מִתְרַכְּכִים וְהֶעָלִים צָצִים יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהַקַּיִץ קָרוֹב.

33 כֵּן גַם אַתֶּם, כִּרְאוֹתְכֶם אֶת כָּל אֵלֶּה, דְּעוּ כִּי קָרוֹב הוּא בַּפֶּתַח.

בתחילת השיעור על "התאנה באביב" קראנו את המשפט, "כִּרְאוֹתְכֶם אֶת כָּל אֵלֶּה, דְּעוּ כִּי קָרוֹב הוּא בַּפֶּתַח" (פס' 33), ואמרנו כי "הוּא" — זהו "בֶּן־הָאָדָם" (פס' 30), זהו ישוע, ואין ספק שזאת הבנה נכונה.

אך אם נפנה רגע לדיווח המקביל בבשורת לוקס, מתברר כי לְ"הוּא" יש משמעות נוספת (לוקס כא 31): "כֵּן גַּם כְּשֶׁתִּרְאוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִתְקַיְּמִים, דְּעוּ כִּי קְרוֹבָה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים."

אם כך, המשל הקצרצר הזה הוא…

תשובה לשאלת ה-"מָתַי"

שאלה כמה זמן יימָשכו "חבלי המשיח" — הצרה הגדולה שתקדים את שובו של ישוע?

תשובה ½ 3 שנים.

שאלה מתי יודעים בוודאות שאותה "צָרָה גְּדוֹלָה" החלה? — ממתי מתחילים לספור?

תשובה מהרגע ש"הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם …עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ" — מהרגע שצורר־המשיח נכנס לבית המקדש ודורש סגידה כאל.

שאלה כשנראֶה את "אוֹת בֶּן־הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם" — כמה זמן עוד נחכה עד שסוף־סוף תוקם המלכות שלה אנחנו כל־כך מייחלים — ממלכת 1000-השנים של המשיח עלי אדמות?

תשובה "כְּשֶׁתִּרְאוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִתְקַיְּמִים, דְּעוּ כִּי קְרוֹבָה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים."

"קְרוֹבָה"

אין מספר מדויק של ימים או שבועות. הרי לוח הזמנים של כל הפעוּלות הדרושות עד שתעמוד המלכות במלוא הרדה, הוא משני. המלך המשיח נמצא! כל הנושעים בטוחים בחיקו. אין יותר מקום לצער, לדאגה, לפחד ולעצב.

כעת נשאר רק לחכות ולהתרגש לִקראת השִׂמחה הגדולה ביותר בהיסטוריה. התחושה היא של ילד שמחכה למסיבת יום ההולדת שלו — או יותר טוב: של כָּלָה שצופה ליום החתונה. המסיבה לכבוד חנוכת המלכות — המסיבה לכבוד המלך — "קְרוֹבָה!"

? כמה קרובה? — כמו שהקיץ קרוב כשאתם רואים את העלים הראשונים בעץ "הַתְּאֵנָה".

? לא קִבלתם לו"ז מדוייק? — אז מה? אין צורך שתדעו. — זה רק מגביר את הכיסופים והציפייה להפתעה הגדולה!

לפני שנמשיך…

פירוש מוּטעה נפוץ לָמשל

? מי כאן שמע פעם את ההסבר כי…

"הַתְּאֵנָה" היא עם ישראל?…
וכאשר "הֶעָלִים צָצִים יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהַקַּיִץ קָרוֹב" — משמע: "החל מהרגע שקמה מדינת ישראל בשנת 48', אנחנו יודעים "כִּי קָרוֹב הוּא [המשיח] בַּפֶּתַח!"

נשמע מוּכר? — גם לי; כי הרי

כך לימדו אותי כל החיים.

? ולָמה אני חושב היום כי זה לא נכון?

א. אין שום אִזכוּר של עם ישראל בצמוד למשל. כאשר המלאכים "יקַבְּצוּ אֶת בְּחִירָיו [של המשיח] מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת" (פס' 31) לא מדובר בָּעם הנבחר אלא בָמאמינים הנושעים, באותם "בְּחִירִים" כמו בפס' 24.

ב. המשל אמוּר להבהיר לקהל השומעים — ל-12 תלמידיו — את מה שישוע לימד אותם כרגע על התופעות בעת־הקץ — על הצרה הגדולה, על הסימנים שמְבַשְׂרים את שוּבו — וזה בדיוק מה שמשל התאנה עושה: הוא מדגיש שהָתְקוּפה הזו תהיה קצרה; שכל "הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" יתרחשו מהר.

ג. ישוע נתן בפסוק 15 סימן ספציפי שלפיו מאמיני כל הדורות ייכלו לדעת: כל עוד שטרם ראינו את "הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם …עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ" עוד לא הגענו ממש לעת־הקץ. רק מי שיראה את זה מתרחש יידע: מעכשיו מתקתק השעון! אלה הם צירי הלידה! בעוד ½ 3 שנים ישוע יחזור.

ד. למדנו לעיל [ בשני השיעורים הקודמים ] מה קורה כשאנשים מפרשים תופעות של עידן הקהילה כהוכחות שאנחנו נמצאים בעת־הקץ:

! כל תחושה סובייקטיבית יכולה לקבל חשיבוּת נבוּאית!

אם קום המדינה היה סימן "כִּי קָרוֹב הוּא בַּפֶּתַח" — אזי נכון להיום הוא עומד ליד הפתח כבר 71 שנה מבלי להיכנס, ואין שום דרך לדעת כמה זמן עוד ימשיך לעמוד שם.

לכן, כשמגדירים מהו "עת־הקץ", לא כדאי לחרוג מעבר ל"צרת יעקב" (ירמיהו ל 7) — תקופה שהן דניאל והן ספר ההתגלות מגבילים לשבע שנים.

הלאה לסיומת — והִתְכּוננוּ: הסיומת לא פשוטה. נתחיל ב…

שאלת "הדור"

כעת ישוע מבטיח:

34 "אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁלֹּא יַעֲבֹר הַדּוֹר הַזֶּה עַד אֲשֶׁר יִהְיוּ כָּל אֵלֶּה."

? איזה דור?

שומעיו של ישוע בוודאי האמינו שהוא מתכוון אליהם. הרי לאורך כל הדרשה הוא דיבר בגוף שני רבים: "אַתֶּם, אַתֶּם, אַתֶּם." — אך כבר עם מות אחרון השליחים התברר שלא היה מדובר בשומעים. הדור ההוא אכן "עבר".
פירוש אחר הוא "דוֹר" כמו ב"הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה" (דברים א 35; מה"ש ב 40): סוג האנשים שמסרב להאמין ולציית לאלוהים לא יעבור מן העולם "עַד אֲשֶׁר יִהְיוּ כָּל אֵלֶּה."

? מי מאמין שישוע היה אומר דבר מיותר כזה? הרי זה כמו להגיד: "אני אגלה לכם סוד: האנושוּת לא תיכחד עד שאחזור." — כאילו, דָההה.

עוד פירוש שאתם עלולים לקרוא בספרים חכמים אומר: "הַדּוֹר" הוא אלה שחוו את חורבן ירושלים וחורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה. — מי שדוגל בפירוש הזה טוען כי כל מה שישוע ניבא במתי פרק כד כבר התגשם עם החורבן. "הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם …[ש]עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ", למשל, היו הכוחות הרומיים שחיללו את בית המקדש.

המפרשים הללו נאלצים לעשות שמיניות באוויר כדי להסביר …

איך בשנת 70 "חשכה השמש והירח לא הגיה אורו" (פס' 29);
איך בשנת 70 נראה "אוֹת בֶּן־הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם" (פס' 30 א);
איך ספדו "כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ" (פס' 30 ב) במובן של אבל כלל־עולמי. — מה? מישהו חוץ מהיהודים בכה על חורבן הבית? מישהו באוסטְרָליה או באזרבייג'אן בשנת 70 לספירה שמע שכרגע נהרסה ירושלים?

ישנם פירושים נוספים לגבי מה הוא "הַדּוֹר", אבל חבל לבזבז עליהם זמן.

! "לֹּא יַעֲבֹר הַדּוֹר הַזֶּה" משמע:

הדור שימצא את עצמו בצרה הגדולה — הדור שיראֶה את ההוכחות שהצרה אכן בעיצומה — "לֹּא יַעֲבֹר" עד שאני אחזור;
הדור שיראה את ההתחלה — גם יראה את הסוף;
הדור שיחווה את צירי הלידה — יחווה גם את הלידה עצמה;
זה יהיה הדור האחרון של העידן הנוכחי!
הדור הבא שייוולד — כבר ימצא את עצמו במלכות 1000-השים.

אחרי כל מה שלמדנו, מישהו עלול להגיד: "מעולה! עכשיו אף אחד כבר לא יפחיד אותי עם כל מיני נבוּאות ותופעות של, כביכול, 'עת־הקץ':

עד שלא מופיע 'אִישׁ הָרֶשַׁע, בֶּן הָאֲבַדּוֹן' — דהיינו צורר־המשיח — עוד לא הגענו (תסל"ב ב 4-3);
עד שאני לא רואה את 'הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם …עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ', אני יודע שאנחנו עוד לא שם."

אז הנה מסר חשוב בשביל כולנו:

אנחנו לא מחכים לצורר־המשיח — אנחנו מחכים להילקחות

במילים אחרות, כשכל התופעות הקשות של הצרה הגדולה יתרחשו, הקהילה כבר לא תהיה שָם. — תלמידי ישוע שאכן יעברו את התקופה הזו נקראים באוצר המילים ה"משיחי"…

מאמיני צרת יעקב

זהוּ "דוֹר" המאמינים שְאֵלֶיהֶם ישוע אומר: "כִּרְאוֹתְכֶם אֶת כָּל אֵלֶּה, דְּעוּ כִּי קָרוֹב הוּא בַּפֶּתַח."

הם יהודים וגויים שיוושעו ברוּבם בעקבות עדוּתם של "שני העדים" (התג' יא), של 144,000 המבשְׂרים מכל שבטי ישראל (התג' ז 8-1, יד 5-1) ושל המלאך שיכריז את הבשורה "לְכָל אֻמָּה וְשֵׁבֶט וְלָשׁוֹן וְעַם" (התג' יד 7-6).

אך ביניהם יהיו גם כאלה ששמעו את האמת על־אודות ישוע מההורים, מחברים — אנשים שקראו תנ"ך וביקרו בקהילות — כאלה שדחו את ההחלטה להתמסר לישוע עד שפתאום באה ההילקחות — עד שקרוביהם, חבריהים או שכניהם המאמינים נעלמו, והם מצאו את עצמם נשארים מאחור.

רק אז הם נִבְהלו והבינו: "אוי ואבוי! כל מה שסיפרו לנו היתה אמת!" — רק אז הם סוף־סוף חזרו בתשובה ופנו לישוע. — מאוחר! אבל לפחות לא מאוחר מדי.

ואם בתוך תופת הרדיפות והאסונות הצליח מישהו מהם להציל ולהחביא עותק של כתבי הקודש, אזי הוא מבין שפניית מחָבֶּר הבשורה בפסוק 15, "עַל הַקּוֹרֵא לְהָבִין!" — היא אליו.

עכשיו, בואוּ נקח עוד כמה דקות כדי להדגיש מדוע אנחנו מאמינים ב…

הילקחות הקהילה לפני הצרה

להלן מספר סיבות מדוע הגיוני להאמין שקהילת המאמינים לא תעבור את צרת יעקב אלא תִלַקח לפני כן:

כשקוראים את ספר ההתגלות בולט כי בכל הפרקים שמתארים את תקופת צרת יעקב, הקהילה לא מוּזכרת אף פעם.

א. מפרקים א עד ג הקהילה מככבת. כאן האדון ישוע…

מדבר אל הקהילה,
מוכיח את הקהילה,
מטחר את הקהילה.

בסוף פרק ג הוא אומר (פס' 20): "הִנְנִי עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת וְדוֹפֵק." הוא עומד לחזור! — והשלב הבא הוא כבר הקמת המלכות (פס' 20ב-21).

ב. בפרקים ד עד ה הקהילה נמצאת בשמיים. ישנו פירוש לגבי "עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הַזְּקֵנִים" שנמצאים ליד כיסא האלוהים אשר "מֻצָּב בַּשָּׁמַיִם" (ד 4-2). פירוש זה אומר כי "הַזְּקֵנִים" הללו מייצגים את הקהילה שאכן מורכבת "מִבְּנֵי כָּל שֵׁבֶט וְלָשׁוֹן, מִכָּל עַם וְאֻמָּה" (ה 9

ג. פרקים ו עד יט הם תיאור הצרה. עם ישראל מוזכר שוב ושוב, כי הרי מדובר ב"צרת יעקֹב" — אך על הקהילה לא שומעים אפילו פעם אחת.

ובכן, סיבה ראשונה שגורמת לנו להאמין שההילקחות תתרחש לפני הצרה: אין איזכור של הקהילה לאורך התקופה הקשה הזו.

גם הסיבה השנייה נמצאת בספר ההתגלות:

התגלות ג 10: "מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת מִצְוָתִי לַעֲמִידָה בְּסַבְלָנוּת, גַּם אֲנִי אֶשְׁמֹר אוֹתְךָ מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל תֵּבֵל, לְנַסּוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ."

אלה אמנם דברי ישוע אל "קְהִלַּת פִילָדֶלְפִיָה" — קהילה מקומית שאכן היתה קיימת אז — אך שימו לב מה הוא מנבא כאן: את "שְׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל תֵּבֵל". צרה בהיקף עולמי כזה לא קרתה באימפריה הרומית ולא בשום תקופה מאז ועד היום. ברור שזהו תיאור של צרת יעקֹב.

? ומה ישוע מבטיח למאמינים — לקהילתו? — "אֲנִי אֶשְׁמֹר אוֹתְךָ מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן."

לא נאמר "בתוך שְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן", לא "במשך שְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן", אלא "מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן". — כשתבוא שעת הנסיון "עַל כָּל תֵּבֵל", אני אשמור אתכם ממנה; אתם לא תהיו שם.

העיקרון שהמאמינים נשמרים "מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן" נלמד כבר מהתנ"ך:

א. אלוהים הכניס את נוח ומשפחתו לתוך התיבה לפני שמחק את כל שאר האנושוּת על־ידי המבוּל (ברא' ו-ז; כיפא"ב ב 5).

ב. הדוגמה השנייה היא הצלת לוט מתוך העיר סדום לפני שאלוהים הביא משפט אש מן השמיים על הערים החוטאות (ברא' יט 28-15; כיפא"ב ב 9-6).

ישנה עוד סיבה מדוע אנחנו מאמינים בְהילקחות הקהילה לפני הצרה. היא נלמדת, בין היתר, מהפסוקים (יוח"א ג 2ב-3): "…יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁבְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ, כִּי נִרְאֵהוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא. 3 וְכָל מִי שֶׁנִּסְמָךְ עָלָיו בַּתִּקְוָה הַזֹּאת, מְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ…"

במילים פשוטות:

אנחנו מחכים לָיום שבו נראה את ישוע "בְּהִגָּלוֹתוֹ";
אנחנו רוצים להימצא טהורים לפניו ביום ההוא;
מאחר שאנחנו לא יודעים מתי הוא יבוא, עלינו תמיד לחיות בטהרה.

? האם חשבתם פעם על כך שבלי הילקחות אין תמריץ לחיים טהורים? — הרי כל אחד יכול (באופן היפותטי) להמשיך לחיות כפי שהוא רוצה עד שיראה את "הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם" (מתי כד 15), ואז לחזור בתשובה (ראה גם קור"ב ה 10-9). הרי יש לו עוד ½ 3 שנים!

עוד סיבה טובה: כולנו זוכרים שישוע אמר (יוחנן יד 3-2): 2 "בְּבֵית אָבִי מְעוֹנוֹת רַבִּים. לוּלֵא כֵן, כְּלוּם הָיִיתִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְהָכִין לָכֶם מָקוֹם? 3 וְאִם אֵלֵךְ וְאָכִין לָכֶם מָקוֹם, אָשׁוּב וְאֶקַח אֶתְכֶם אֵלַי, לְמַעַן תִּהְיוּ גַּם אַתֶּם בַּאֲשֶׁר אֲנִי שָׁם."

אם אין הילקחות לפני הצרה, אין צורך שישוע יכין לנו מקום בשמיים. זה בִּזבוּז זמן לבנות את כל ה"מְעוֹנוֹת [ה]רַבִּים" הללו.

הרי אם הקהילה תשאר כאן עד סוף הצרה, אזי ההילקחות תימשך כוּלה כמה דקות: עולים למעלה "בַּעֲנָנִים [כדי] לִפְגֹּשׁ אֶת הָאָדוֹן בָּאֲוִיר" (תסל"א ד 17), ומייד חוזרים אתו לארץ על־מנת לשרת אותו במלכוּתו (התג' כ 6).

אפשר להמשיך כאן עם שיעור שלם על הרמזים והפסוקים שמהם אנחנו לומדים כי הקהילה לא תהיה בעולם בתקופת הצרה — אבל נסתפק ברק עוד סיבה אחת:

אם כל המאמינים אכן יישארו בעולם עד סוף הצרה — ואז תבוא הילקחות קצרצרה בצמוד לשוּבו של ישוע — אזי לא ישארו בני אדם שיכנסו למלכות המשיח בגופם הרגיל בן־התמותה.

? למה זה חשוּב? — אני אסביר:

א. בני הקהילה — המאמינים בישוע

כל בני הקהילה זכו להבטחה (קור"א טו 51) כי "לֹא כֻּלָּנוּ נָמוּת, אֲבָל כֻּלָּנוּ נִשְׁתַּנֶּה." — משמע שכל מי שישתתף בהילקחות יקבל גוף שונה — מחוּדש — גוף שדומה לגופו ההָדוּר של ישוע אחרי תקומתו מן המתים.

זה הגיוני, כי הרי עם גוף "רגיל" אי־אפשר "לִפְגֹּשׁ אֶת הָאָדוֹן בָּאֲוִיר."

שימו לב כי על בעלי הגוף המחודש נאמר (לוקס כ 36-35): "אֵינָם מִתְחַתְּנִים, 36 כִּי גַּם אֵינָם יְכוֹלִים לָמוּת עוֹד, שֶׁהֲרֵי שָׁוִים הֵם לְמַלְאָכִים."

עכשיו, נניח שכל המאמינים בעולם "משתנים" כש"אוֹת בֶּן־הָאָדָם [מופיע] בַּשָּׁמַיִם" (מתי כד 30), וכולם עולים בהילקחות של מספר דקות כדי לפגוש אותו "בָּאֲוִיר".

אזי למשך אותן דקות ספורות יישארו על כדור הארץ רק…

ב. מתנגדיו של ישוע

מדובר בכל מי שלא חזר בתשובה ונכנע למלך המשיח.

שימו לב שהמלכות בת-1000 השנים תקום רק לאחר ש"…הַנִּשְׁאָרִים נֶהֶרְגוּ" (התגלות יט 21-11) — כוּלם! — כל מי שלא נכנע לישוע יישמד (ישעיהו סג 6-1).

בתרחיש ההיפותטי הזה ייכנסו לממלכת המשיח רק האנשים שחזרו אתו אחרי ההילקחות. לא יהיה שם מי שמסוגל לחטוא, לא יחגגו חתוּנות, לא ייוולדו ילדים, ולא יתקיימו הלוויות, כי אף אחד לא ימות במשך כל המילֶנְיוּם.

גם לא יהיה מי שיצטרף לשטן במרד האחרון בסוף ממלכת 1000-השנים — אך בפועל כתוב על המורדים כי "מִסְפָּרָם [יהיה] כְּחוֹל הַיָּם" (התג' כ 10-7).

הילקחות הקהילה תבוא לפני הצרה. — לפי דעתי, זוהי ההבנה הברורה וההגיונית ביותר של הכתוב.

הפסוק האחרון [ חזרנו למתי פרק כד ] מורה על…

סמכות נצחית

35 "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעַבְרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעַבְרוּ."

"הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ [אכן] יַעַבְרוּ." — כל אסטרונום בימינו מאשר שהיקום אינו נצחי. כל הבריאה מתקדמת לעבר התמוטטוּת. אמנם מבטיחים לנו שעד אז עוד יעברו מיליוני שנים — אבל המגמה ניכרת כבר היום.

תלמידי ישוע אינם דוגלים במיליונים. "אֲנַחְנוּ מְחַכִּים, עַל־פִּי הַבְטָחָתוֹ, לְשָׁמַיִם חֲדָשִׁים וּלְאֶרֶץ חֲדָשָׁה" (כיפא"ב ג 13). אנחנו מאמינים כי בסוף מלכות 1000-השנים "הַשָּׁמַיִם בְּשָׁאוֹן יַחְלְפוּ וְהַיְסוֹדוֹת יִבְעֲרוּ וְיִתְפָּרְקוּ, וְהָאָרֶץ וְהַמַּעֲשִׁים אֲשֶׁר עָלֶיהָ" (כיפא"ב ג 10, 7; התג' כא; כב 5-1).

עבורינו — בני האדם — היקום הוא הדבר הגדול והיציב והאיתן ביותר שאנחנו יכולים לתאר. ובכל זאת — כל הדברים האדירים הללו "יַחְלְפוּ".

לעומת זאת "דְבָרַי לֹא יַעַבְרוּ." — לכל מילה של ישוע יש סמכות נצחית; לכל מילה שקראנו היום מדברו הכתוב. — הכל יתקיים — ללא איחור, ללא פספוס, ללא טעות.

? האם הבנתם עכשיו למה כל כך חשוב ללמוד ולדעת מה כתוב בספר הזה?

מה למדנו?

אל תרשו לאף אחד להפחיד אתכם בלימוד כביכול "משיחי" שמצביע על מה שקורה מסביב וזועק: "אאאאה! אלה סימנים שישוע חוזר! הוא יחזור ממש עוד מעט! יש לי הוכחות מהתנ"ך!"
לפני שישוע יחזור חייבת לבוא ה"צָרָה [ה]גְּדוֹלָה" בת ½ 3 שנים;
היא תתחיל רק כשנראָה סימן ברור שלא ניתן לפספס: "הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם… עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ" — צורר־המשיח מתיישב "בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים" על הר־הבית בירושלים.
הסימן הברור הזה מיועד עבור "מאמיני צרת יעקב" — עבור יהודים וגויים שיגיעו לאמונה בישוע אחרי הילקחות הקהילה לשמיים;
אנחנו, בני עידן הקהילה, לא מחכים לצורר־המשיח. — אנחנו מחכים לפגוש את האדון ישוע בהילקחות. הציפייה הזו נועדה לגרום לנו לנהל אורח־חיים טהור, כך שנוכל לפגוש אותו בכל רגע מבלי להתבייש.