מתי פרק ו' 13-34: "הדרשה על ההר"

מתי פרק ו' 13-34

 

הדרשה של ישוע על ההר (חלק כ) – בעניין תפילה

 

ישוע מלמד את תלמידיו ושומעיו איך ראוי לילדי אלוהים המתכוננים לחיות במלכות המשיח, להתפלל. זיכרו, למרות שמלכות המשיח עדיין לא החלה בעולם באופן חומרי, ילדי אלוהים מחויבים לחיות בעולם הזה על פי אמות המידה של מלכות המשיח. (אל הפיליפים ג' 20 – אזרחותנו בשמים היא…)

לאחר שישוע לימד שהתפילה היא שיחה עם אבא שבשמיים ולא אמצעי לעשיית רושם על אנשים, בפסוקים 9-15 ישוע מלמד את שומעיו מהו המודל, ז"א התוכן הראוי לתפילה.
היום נלמד את פסוק 13, אך הבה נקרא שוב את פסוקים 9-15:

9 לָכֵן כָּךְ הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם: ‘אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ,
10 תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ.
11 אֶת לֶחֶם חֻקֵּנוּ תֵּן לָנוּ הַיּוֹם,
12 וּסְלַח לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ כְּפִי שֶׁסּוֹלְחִים גַּם אֲנַחְנוּ לַחוֹטְאִים לָנוּ.
13 וְאַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן, כִּי אִם חַלְּצֵנוּ מִן הָרָע.’
14 כִּי אִם תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם עַל חַטֹּאתֵיהֶם, גַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִסְלַח לָכֶם.
15 וְאִם לֹא תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם, גַּם אֲבִיכֶם לֹא יִסְלַח לָכֶם עַל חַטֹּאתֵיכֶם.”

 

בפסוק 13 ישוע אומר: "…וְאַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן, כִּי אִם חַלְּצֵנוּ מִן הָרָע."

לפנינו בקשה שבני אדם צריכים לשנן עד שגופם ישתנה לגוף נצחי שאינו נתון יותר להשפעות החטא והמוות. למרות שמדובר בפסוק אחד, השאלות והמסקנות העולות ממנו רבות מאוד.

כדי להבין טוב יותר את דברי ישוע המשיח, ולא להגיע למסקנות מוטעות, הבה נלמד איך יעקוב, אחי ישוע המשיח הרחיב בנושא זה באיגרת שכתב בפרק א בפסוקים 1-18, ובסוף נסכם את המשפט של ישוע בקיצור.

1 יַעֲקֹב, עֶבֶד אֱלֹהִים וַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, דּוֹרֵשׁ בִּשְׁלוֹם שְׁנֵים־עָשָׂר הַשְּׁבָטִים שֶׁבַּגּוֹלָה.
2 לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה חִשְׁבוּ זֹאת, אַחַי, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים בְּכָל מִינֵי נִסְיוֹנוֹת,
3 שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים אַתֶּם כִּי בְּחִינַת אֱמוּנַתְכֶם מְבִיאָה לִידֵי סַבְלָנוּת.

יעקב כתב את האיגרת ליהודים מאמינים משניים עשר השבטים אשר התגוררו מחוץ לגבולות הארץ.

בעקבות גלי רדיפה אחר המאמינים, נפוצו רבים מהמאמינים הראשונים לארצות המזרח התיכון. אותם יהודים מאמינים סבלו דחייה וניצול בשל היותם זרים בין הגויים, וניכור משאר היהודים הלא מאמינים.

ההגירה מישראל והסבל בגולה היו כתוצאה ישירה לנאמנותם לישוע. מבחן האמונה שבו הם עמדו היה לעיתים קשה מנשוא ובאופן טבעי העלה שאלות רבות וקשות במוחם של אותם מאמינים, כגון:

מדוע אלוהים מאפשר לחוטאים לפגוע בנו באופן כה קשה?

מדוע אלוהים מאפשר לרבים מאיתנו ליפול בחטא?

מה תכלית אלוהים במצב הקשה שבו אנו נמצאים?

יעקוב, כאח בוגר באמונה, שולח להם מכתב המבהיר להם את המצב בו הם נמצאים, ומה עליהם לעשות כדי להצליח במבחן האמונה הטוב שאלוהים נותן להם.

בעוד הם מתלוננים על הקשיים איתם הם מתמודדים, יעקוב זוכה לראות דרך עיני אלוהים את התכלית של אותם קשיים וניסיונות. (בין היתר – הגירת המאמינים לרחבי האימפריה אפשרה לבשורת הישועה להגיע לאנשים רבים).

יעקוב אומר להם שהמצבים הקשים הבאים עליהם נועדו לבחון את אמונתם וביטחונם באלוהים, ולכן עליהם לשמוח שאלוהים פועל בהם ומלמדם סבלנות. ראה אל העברים י"ב 5-13: אלוהים מחנך את ילדיו ועושה זאת מתוך אהבתו אותם.

עיקרון דומה לימד שאול את המאמינים ברומא. "אך לא זאת בלבד, אנחנו מתהללים גם בצרות, שכן יודעים אנו כי הצרה מביאה לידי סבלנות, והסבלנות לידי עמידה בניסיון, ועמידה בניסיון לידי תקווה, והתקווה אינה מכזיבה, כי אהבת אלוהים הוצקה לתוך ליבינו ע"י רוח הקודש שניתנה לנו. (אל הרומים ה' 3-5).

 

רבותיי, מי שמתפלל כדי לקבל מאלוהים סבלנות רבה יותר, שלא יצפה לעודף סבלנות ככה פתאום. סבלנות נלמדת ע"י סבל, ולפעמים סבל קשה מאוד.

אם נעמוד בניסיונות כפי רצון אלוהים, אמונתנו וביטחוננו באלוהים יגברו וכך גם סבלנותנו.

ע"י הסבל, אלוהים מלמד אותנו להתפלל ברציפות ולשמור על קשר הדוק עימו, על תלות מוחלטת בו.

כשטוב לנו אנו נוטים לשכוח להודות לאלוהים, אך כשרע לנו, אנו פונים אליו מהר יותר.

בגרות רוחנית מתבטאת בקשר אמיץ וקבוע עם אלוהים. לפעמים סבל עוזר לנו לשמור על הקשר הזה.

 

בפסוקים 4-8 יעקוב מלמד אותם איך עליהם לחשוב ולפעול בעת קושי, על מנת להבטיח שהניסיון הטוב של אמונתם יסתיים בהצלחה ולא יהפוך  לפיתוי כושל.

4 אֲבָל שֶׁתְּהֵא הַסַּבְלָנוּת שְׁלֵמָה בְּפָעֳלָהּ, לְמַעַן תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וּבְלֹא דֹּפִי וְלֹא יֶחְסַר לָכֶם דָּבָר.
5 אִישׁ מִכֶּם אִם יֶחְסַר חָכְמָה, יְבַקֵּשׁ מֵאֱלֹהִים הַנּוֹתֵן לַכֹּל בִּנְדִיבוּת וּבְלֹא גְּעָרָה, וְתִנָּתֵן לוֹ.
6 אַךְ יְבַקֵּשׁ בֶּאֱמוּנָה וּבְלִי סָפֵק, כִּי בַּעַל־סָפֵק דּוֹמֶה לְגַלֵּי הַיָּם הַנִּדְחָפִים וְסוֹעֲרִים מִפְּנֵי הָרוּחַ.
7 אוֹתוֹ הָאִישׁ אַל יַחְשֹׁב כִּי יְקַבֵּל מַשֶּׁהוּ מֵאֵת יהוה,
8 בִּהְיוֹתוֹ אִישׁ הַפּוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים הֲפַכְפַּךְ בְּכָל דְּרָכָיו.

יעקוב מבהיר לאחיו ואחיותיו באמונה שאלוהים לא זנח אותם לגורלם. אדרבא, אלוהים עימם ופועל בחייהם באותה מידה שפעל בהם כשהיו בארץ.

מי שנמצא בצרה ובמבחן קשה ראוי שיזכור: אלוהים מצפה לתפילתך המבקשת חוכמה ועזרה כדי לעבור את מבחן האמונה בהצלחה.

איך חכמת אלוהים מתבטאת בפועל? למה הכוונה "חכמה"? הבה נפרוט את מרכיביה:

1. דבר אלוהים הנתון לנו כולל בתוכו עקרונות ודוגמאות של ניסיונות דומים לאלו שאנו נמצאים בהם. התשובה היא לחקות וליישם את הלקח באמונה מלאה.  תהילים קי"ט 111, לוקס ד'. ישוע בניסיון.
2. רוח הקודש הפועל בחיינו מעניק לנו תשובות נכונות למוח שנועדות לעזור לנו בהחלטות או מעשים. עלינו לבחון כל הבנה לאור דבר אלוהים. (אל האפסים א 13-144; בשורת יוחנן יד-טז).
3. התחברות עם שאר מאמינים בוגרים שניתן להיעזר מניסיונם האישי (תהילים א; כו). הצמדות לחברה מאמינה הנשבעת ללכת בדרך אלוהים ולהימנע מלהיות במצבים רגישים שעלולים להפיל אותך בחטא.
4. היכולת להביט לעבר העתיד ולדמיין את התוצאה אם נבחר בדרך מסוימת. כשתוצאת החטא לנגד עינינו אנו עשויים להירתע מלבחור בדרך הזו (ראה אל העברים יג 77).

יש לנו הבטחה: אלוהים לא ייתן לנו ניסיון גדול מיכולתנו. יחד עם כל ניסיון אלוהים מבטיח לתת חסד ויכולת כדי להצליח (ראשונה לקורינתים י 13).

יעקוב מזהיר: אלוהים עונה לילדיו, אך לאלו הסומכים רק עליו! לאלו שאלוהים הוא הכתובת היחידה והבלעדית בחייהם והבוטחים בו כאחד והיחיד היכול להצילם בכל מצב.

מי שפונה לאלוהים אך מטיל ספק ביכולתו של אלוהים לעזור, או רואה באלוהים רק דרך אחת מיני רבים, הריהו מוכיח את חוסר אמונתו ובטחונו באלוהים ולא יזכה לעזרת אלוהים. אמונתו כגלי הים – לא יציב. אלוהים אינו אל אחד מיני רבים. הוא האלוהים האחד והיחיד!

בתנ"ך אנו קוראים ולומדים על אנשים שעמדו בניסיונות. חלקם כשלו וחלקם הצליחו.

הבה נראה מספר דוגמאות ונלמד מה עלינו לעשות כדי להצליח בכל מבחן של אמונה. אך לפני כן, הבה נגדיר מהו ניסיון ומהו פיתוי!

ניסיון הוא מבחן שבו אלוהים מעמיד אותנו במצב קושי מסוים או במצב של החלטה ובוחן אם נפנה אליו או נשתמש רק בכלים ובאמצעים הקדושים שהוא מעניק לנו כדי לפתור את הבעיה. פיתוי זה אמצעי או כלי שדרכו נוכל לפתור את הבעיה או הקושי אך בדרך של חטא, ז"א שלא בכלים ובדרכים שאלוהים סיפק. לאור הנתון הזה אנו לומדים שבכל פעם שאמונתנו עומדת במבחן אנו גם עומדים בפני פיתויים.

א. אדם וחווה:

אדם וחווה הכירו את אלוהים והוא אסר עליהם לאכול מפרי עץ הדעת. לרשותם עמדו כל שאר העצים ולא היה חסר להם דבר! המבחן של אלוהים בחן את אמונתם של אדם וחווה ומעולם לא נועד לפתות אותם לחטוא. מה שעשה להם השטן היה פיתוי! אדם וחווה סטו מההנחיות של אלוהים ולכן סבלו, ואנחנו איתם. אילו אדם וחווה היו נצמדים להנחיה של אלוהים, הם לא היו נופלים בפיתוי של השטן. חיינו היו שונים בתכלית.

ב. אברהם:

1. אלוהים אומר לאברהם (בראשית יב-יג) ללכת לארץ כנען, אברהם הגיע והנה רעב בארץ. במקום לפנות לאלוהים לעזרה ולעמוד בניסיון האמונה, ירד אברהם מצריימה.

בבוחרו את הדרך הקלה שלא על פי רצון אלוהים, נפל אברהם בחטא השקר עם שרה. לבסוף חזר אברהם לאותו מקום שממנו יצא.

אברהם הפך ניסיון אמונה לפיתוי ונכשל בו. אלוהים הוכיח את אברהם והחזירו למקום הציות והברכה.

2. אלוהים הבטיח לאברהם שממנו יצא זרע. סבלנותו של אברהם קצרה והוא הקים זרע מהגר במקום משרה. אברהם נכשל בניסיון האמונה הזה ועד היום זרעו סובל. אילו אברהם היה מחכה לתזמון של אלוהים, כל מהלך ההיסטוריה היה שונה.
3. אלוהים מנסה את אמונתו של אברהם ומצווה עליו להקריב את בנו יצחק. אברהם זוכר את הבטחותיו של אלוהים. הוא עומד בהצלחה במבחן וזוכה לראות את חסדו וטובו הרב של אלוהים. אמונתו של אברהם גודלת! בראשית כ"ב.

ג. יוסף:

הוא ברח מהבית כאשר אשת פוטיפר רצתה לפתותו. יוסף זכר את טובו של אלוהים אליו ונמנע לחטוא. בראשית ל"ט.

גם לנו יש ניסיונות רבים בחיי היומיום:

מבחנים: לחלקנו יש מבחנים במוסדות ההשכלה השונים. אנו נדרשים ללמוד ולהתכונן למבחן ובטח לא להעתיק או לקבל תוצאה טובה ברמאות.

אם מישהו מציע לנו להעתיק עלינו לסרב ולהתפלל שנקבל חוכמה ללמוד ולא ליפול בפיתוי, שהשטן מציב.

חתונה: אני לחוץ והשעון מתקתק. האם להתפשר ולהתחתן עם לא מאמין או אם מאמין אך לא האחד שאלוהים בחר עבורי? זה לא מבחן קל, אך מאוד קלאסי הדורש מאיתנו לחכות בסבלנות לתזמון של אלוהים ולבדוק את ההתאמה על פי העקרונות שהצבנו מקודם. כל קיצור דרך יביא עלינו אומללות רבה!

פרנסה: כולנו נדרשים לעבוד כדי להתפרנס ולכלכל את עצמנו ומשפחתנו. לעיתים ההכנסה דלה ודורשת מאיתנו עבודה נוספת ומאומצת. האם נתפתה לדרך חטא של הכנסה פסולה? (גניבה או אי תשלום מס מלא). או נתפלל ונבקש מאלוהים כוח כדי לחיות על פי ההכנסה או חוכמה כדי למצוא עבודה נוספת או אחרת.

שירות ייחודי: לעיתים אלוהים קורא לנו לבצע שירות מסוים. למרות שאלוהים מספק את כל הכלים, הדרך להצלחה אינה תמיד קלה. אם אנו בטוחים שאלוהים היה זה שקרא לנו לשירות ולמשימה, עלינו לזכור שהקושי שבו אנו עומדים הוא חלק מניסיון אמונה וביטחון טוב שאלוהים נותן לנו! אם נעשה קיצור דרך אז אנו מתפתים לחטא ונכשלים.

עלינו להתמיד בתפילה ומאמץ עד לניצחון, כי מובטח לנו שאלוהים לא ייתן מבחן גדול מידי עלינו אלא יספק תמיד את הכוח והחסד להצליח!.

מכיוון שברבים מהניסיונות שבאים עלינו אנו נכשלים או לא מצליחים במיוחד, אנו נוטים להאשים את אלוהים בצרה שלנו.

בפסוקים 13-18 יעקוב מבהיר מספר עקרונות שעלינו לשנן:

13. מי שמתנסה אל יאמר, "אלוהים מנסה אותי", שכן אלוהים לא ינסה ברע ואין הוא מנסה איש.
14. אלא שכל איש מתנסה כאשר הוא נמשך ומתפתה בתאוותו שלו.
15. אחרי כן תהרה התאווה ותלד חטא; והחטא כשישלם יוליד מות.
16. אל נא תטעו, אחי אהובי.
17. כל מתנה טובה וכל מתנה שלמה יורדת ממעל מאת אבי האורות אשר כל שנוי וכל צל חלוף אין בו.
18. הוא כרצונו הוליד אותנו בדבר האמת, למען נהיה בכורי יציריו."

יעקוב מבהיר שאלוהים אינו משתעשע עם חטא. אלוהים קדוש וטהור ואין בו כל צל של חטא. אלוהים אינו מפתה אותנו כדי שנחטא. ראשונה ליוחנן א' 5.

אלוהים מעמיד אותנו במבחן כדי שנגדל באמונה ונוכל לשרת אותו בתחומים גדולים יותר. אלוהים תמיד מבטיח לתת לנו את כל הכלים הטובים והטהורים כדי להצליח אם נאמין בו. הכישלון תמיד נובע בגלל חוסר אמונתנו וביטחוננו באלוהים!

כמו שהורים טובים ובית ספר מעמיד את הילדים באתגרים למען יחכימו ויתבגרו, כך עושה לנו אלוהים ובדרך טהורה וקדושה.

כשאנו סוטים מהדרך שאלוהים העניק לנו כדי לנצח, אנו מן הסתם עולים על דרך פסולה שמסתיימת בחטא, כאב וכישלון. אנו עולים על דרך של החטא בגלל הרצון של הבשר החוטא שלנו והפיתוי של השטן. השטן מפתה אותנו כדי להרוס את הקשר והשירות שלנו עבור אלוהים.

לאלוהים אין כל חלק בחטאים שלנו! כישלון בניסיון אמונה עלול להרוס את השירות שלנו עבור אלוהים.

למרות שכישלונות לעיתים עלולים להשאיר "צלקת" על החיים שלנו, עלינו לזכור שאלוהים מצווה עלינו להתוודות על החטא שלנו כדי לסלוח לנו ולנקות אותנו מכל עוולה (ראשונה ליוחנן א' 9). אלוהים כה נאמן ואוהב אותנו עד כי הוא תמיד מעונין לרפא אותנו ולעודד אותנו לחזור לשירות קדוש וטהור.

כשאנו מצליחים בניסיון אנו מהווים עדות לשאר העולם אודות אהבתו, כוחו ועליונותו של אבינו שבשמיים.

 

בפסוק 12 יעקוב מסכם:

12. "אשרי האיש המחזיק מעמד בניסיון, כי לאחר עמדו בניסיון יקבל את עטרת החיים אשר הבטיח האדון לאוהביו."

עמידה בניסיון אמונה שאלוהים מעמיד בחיינו משמע הקרבה רבה של דברים חשובים בחיינו למען אלוהים. לעיתים זה המשך של סבל, חיי מחסור, אך בסופו של מבחן אנו מגלים את התכלית הנפלאה של אלוהים.

אלוהים אינו עיוור לחיי ההקרבה שלנו עבורו. כשאלוהים משלם, הוא מעניק את התשלום הגבוה ביותר. אלוהים עושה זאת כביטוי לאהבתו האינסופית לילדיו. " שהרי צריכים אתם לסבלנות כדי לקבל את המובטח לאחר שתעשו את רצון אלוהים". (איגרת אל העבריים י' 36.)

 

ולכן, איך ניתן לפרוט את דברי ישוע: "…אל תביאנו לידי ניסיון, כי אם חלצנו מן הרע…"

אבי שבשמיים, עזור לי להצליח בכל ניסיונות האמונה הנפלאים שאתה נותן לי. הזכר לי לבקש ממך חוכמה על מנת לעמוד איתן בניסיון האמונה. אינני יכול לעמוד בנכלי השטן או בפיתויי הבשר בכוחי שלי. עזור לי לא להתפתות וליפול בתכסיסים של השטן והטבע החוטא שלי, אלא להישמע לך באמונה ולהיות ראוי לשרת אותך בטוהר וקדושה. אמן.

 

הדרשה של ישוע על ההר (חלק כא) – בעניין צום

 

ישוע מלמד את הנמצאים בקרבתו אודות גמילות חסדים, תפילה וצום. את שלושת הדברים הנפלאים הללו המציינים את קרבתו של האדם לאלוהים ותלותו בו, הפרושים והסופרים עשו בצביעות. ז"א שהם הציגו דתיות חיצונית ומאוד רוחנית אך ליבם ואהבתם לא היו נתונים לדעת וליישם את רצון אלוהים בהקרבה וענווה.

כבר בפרק ה' בפסוק 20 ישוע אמר במילים ברורות: "אומר אני לכם, אם לא תהיה צדקתכם מרובה מצדקת הסופרים והפרושים לא תכנסו למלכות השמים…"

ז"א, הדוגמא המעשית שהייתה לכם מהפרושים עד כה אינה טובה! הפרושים עשו את מה שעשו כדי לקבל כבוד מבני אדם. הם פעלו מתוך כוונה לרווח אישי. הם שרתו את עצמם אך לא את אלוהים. הם קיבלו כבוד מבני אדם אך לא מאלוהים.

בפסוקים הבאים ישוע מלמד מהי טעותם של הפרושים ומדריך את תלמידיו איך לצום כדי שפעולותיהם ימצאו חן בעיני אלוהים ויניבו תשובה אמיתית.
הבה נקרא את פסוקים 16-18:

16 “כַּאֲשֶׁר אַתֶּם צָמִים אַל תְּהַלְּכוּ קוֹדְרִים כְּמוֹ הַצְּבוּעִים, הַמְשַׁנִּים אֶת פְּנֵיהֶם כְּדֵי לְהֵרָאוֹת צָמִים לִבְנֵי אָדָם. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂכָרָם אִתָּם.
17 וְאַתָּה כַּאֲשֶׁר תָּצוּם מְשַׁח אֶת רֹאשְׁךָ בְּשֶׁמֶן וּרְחַץ אֶת פָּנֶיךָ,
18 כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה צָם לִבְנֵי אָדָם כִּי אִם לְאָבִיךָ אֲשֶׁר בַּסֵּתֶר, וְאָבִיךָ הָרוֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים הוּא יִגְמֹל לְךָ.”

מהו צום (במסגרת המקראית)?

צום זה סיגוף הגוף והנפש על ידי הימנעות מאכילה, שתייה ושאר תענוגי הגוף. מטרת הצום להקדיש את הזמן לחקר הנפש, ידיעת דבר אלוהים, התוודות על חטאים וקבלת תשובה מאלוהים (ראה דניאל ט).

 

איזה צום אלוהים ציווה בתורה?

כחלק ממצוות התורה, אלוהים ציווה על בני ישראל לענות את נפשם ביום כיפור (ויקרא כג 29).

העם נצטווה לנצל את כל היום למקרא קודש, ז"א קריאת דבר אלוהים שמטרתו לדעת את האמת וכך לבחון עד כמה חיינו ומעשינו רחוקים או מתאימים לאמות המידה שקבע אלוהים. בתהליך זה העם מזהה את חטאיו ויודע על מה להתוודות ומה לתקן. העם מבקש בכנות ובטוהר את סליחת החטאים מאלוהים והוא בוחן את לבבם וסולח לאלו שבאו עם רוח שבורה ולב הזועק לכפרה ותיקון. קדמו ליום הכיפורים עשרה ימי תשובה שבהם בני ישראל קראו, למדו והתפללו כדי לדרוש את אלוהים. (ויקרא כ"ג 27-32, ט"ז 29-31, במדבר כ"ט 7).

בעוד בני ישראל נצטוו לצום כעם ביום כיפור, היו רבים בעם אשר צמו במהלך השנה מסיבות אישיות. אנשים צמו כדי להקדיש זמן לתפילה על מנת לבקש תשובה מאלוהים לדבר ספציפי או סליחה על חטא, הצלה מצרה וכו'. נחמיה ט' 1-2, תהילים ל"ה 13, ישעיה נ"ח 3,5 דניאל ט' 2-20, י' 2-3, יונה ג' 5, מעשי השליחים ט' 9, שמות כ"ד 18, שופטים כ' 26, שמואל ב' א' 12, דברי הימים ב' כ' 3, עזרא ח' 21, אסתר ד' 16, מתי ד' 1-2, מע"ש י"ג 1-3, י"ד 23).

מבדיקת המקרים בתנ"ך שבהם מוזכר צום, ניתן לקבוע שצום ותפילה ועיסוק בדבר אלוהים ורצונו תמיד היו בחבילה אחת! הצום היווה הוכחה שהזמן שהאדם מקדיש לאלוהים בתפילה ולימוד חשובים יותר מאכילה. הטיפוח הרוחני והפנימי של האדם חשוב יותר מגופינו המתכלה.

מכיוון שעינוי הנפש תמיד מתקשר ומתחבר לרגישות רוחנית וקירבה לאלוהים, הפרושים פעלו להציג את עובדת היותם צמים וזאת במטרה להדגיש את רוחניותם.

הפרושים נהגו לצום יומיים בשבוע (לוקס יח 12) והסתובבו בין הקהל כך שהתמסרותם לאלוהים תיראה ותזכה לכבוד. הפרושים אכן נראו כאנשים שהקריבו חייהם לאלוהים ואנשים רבים כיבדו אותם. ישוע אמר: אותם פרושים קיבלו כבר את שכרם! הם קיבלו כבוד מאנשים אך לא כבוד מאלוהים. אלוהים לא כיבד אותם ולא גמל להם טובה על צומם מכיוון שלא צמו עבורו!

הצום של הפרושים היה מעשה של ראווה כדי לזכות בכבוד אנשים!

 

מתי אלוהים מכבד צום ומתי הוא אינו מכבד צום? – מהם התנאים?

התשובה לשאלה זו נובעת מתוך דוגמאות מדבר אלוהים.

א. דוגמאות לצום שאין בו כל ברכה מאלוהים:

• ישעיהו נח

 

• זכריה ז

 

• ישעיהו א

1. ספר ישעיהו פרק נח

ישעיהו הנביא נדרש לומר לעם כי אלוהים אינו מתכוון לענות לתפילותיהם. למרות שרבים צמו ופרשו את ידיהם לאלוהים למען יעשה עימם חסד ויענה לבקשותיהם, אלוהים סלד מתחינתם וסרב לענות לבקשותיהם.

הנביא תיאר את צביעותם של האנשים בתיאורים הבאים:

• אתם צמים כדי להראות את דתיותכם על מנת להרוויח כבוד ומעמד.

 

• כשאתם צמים אתם שובתים מעבודתכם אך מטילים את העומס על החלשים מכם. אתם מונעים תענוגות מגופכם אך באותו זמן ממש אינכם מגלים שמץ של רחמים כלפי אחרים הכורעים תחת העול.
• כשאתם צמים, אינכם מקדישים זמן איכותי לחקר מעשיכם ומחשבותיכם. אינכם מביטים לשמים ובאים אל אלוהים בקול זעקת שבר הנובעת מן הלב בגלל חטאיכם. דמעותיכם אינן נובעות מצער על חטא ופשע שעשיתם! אתם מנצלים את זמן הצום למריבות וויכוחים עד שנדמה שזו הסיבה שלשמה אתם נאספים.

אלוהים אומר לנביא מהם ההוכחות הנדרשות כדי להראות לאלוהים שהצום אכן נבע מן הלב:

• הפסיקו לדכא את החלשים, להתעמר בהם, לנצל אותם ולהתייחס אליהם כחפץ!

 

• השתחררו מהרשע והחטא שאתם כה עסוקים בו כאילו זה קשור אליכם בשרשראות. הפסיקו לעוות משפט ולרמות. ראה גם ישעיהו א'.

 

• במקום להרחיק מכם את החלשים והנדכאים, עשו את ההפך, תפרסו להם לחם, ז"א, תחלקו עימם את מקור חייכם! היו כלי חסד עבור הגר, יתום ואלמנה (ראה מיכה ו 6-8). כשישוע עזר לנכאים הוא לא יצא ידי חובה בשליחת המחאה… ישוע לא הגיש את ידו עטופה בכפפה למען לא יבוא במגע פיזי עם החלש…ישוע "הרגיש בבית" בין המסכנים והנזקקים (בשורת יוחנן ט; לוקס ח 47; יג 13).
• אם תשמעו לרצון אלוהים ואכן תשנו את חייכם בדרך זו, אלוהים מבטיח שיענה לבקשותיכם וייתן לכם הרבה מעבר למה שחשבם לבקש! ישעיהו נ"ח 8-14.

 

2. ספר זכריה פרק ז

הנביא זכריה מציין אירוע שבו אלוהים הוקיע צום שאין בו כנות.

משלחת של אנשים יצאה מבית-אל לירושלים כדי לשאול את אלוהים אם עליהם להמשיך ולצום את הצומות שנקבעו בעקבות הרס המקדש הראשון.

בעקבות הרס בית המקדש הראשון והגלות לבבל שבאה בעקבות זאת, עם ישראל אימץ מספר מועדי צום ותענית. כעת לאחר שהגלות הגיע לסיומה באופן רשמי והעם מתחיל לשקם את ההריסות ובנית המקדש מתחדשת, המשלחת באה לשאול אם יש צורך להמשיך ולצום במועדים הללו. (לא מדובר על יום כיפור!, אלא על ט' באב, צום גדליהו, צום על יום הבקעת החומות של ירושלים וצום על המצור על ירושלים. פרק ח' 19. פירוט הצומות בשיעור על פרק ז' בספר זכריה)

תשובתו של אלוהים הייתה ישירה ובלתי מתפשרת:

• לא בקשתם את אישורי לצומות הללו!

 

• ימי הזיכרון והצום נבעו מתוך כאב על הרס בית המקדש, הרס הארץ, חורבן המשפחות, אך לא בגלל חרטה עמוקה על ריחוק מדבר אלוהים ואי קיום דברו. צמתם עבורכם ולא לה'!

אילו הייתם שומעים לנביאים שלי, אשר שלחתי אליכם כאשר ישבתם בשלווה, בתקופה שהמקדש עומד על תילו ומושלם ביופיו, כי אז לא הייתם צריכים לחשוב על ימי זיכרון וצום!

אילו הייתם שומעים לדברי, היו אלו לכם ימי שמחה ושלום ולא ימי אבל וצום!

אלוהים לא סיים את דברו במילים קשות אלו, אלא שלח את המשלחת עם תשובה להצלחה:

מה עליהם לעשות כדי למצוא חן בעיני אלוהים? (פסוקים 8-14).

"משפט אמת שפוטו. חסד ורחמים עשו איש עם אחיו" (מיכה ו 6-8).

אל תעשקו את החלש וחסר ההגנה כמו הגר, היתום והאלמנה.

אל תחשבו או תתכננו רע איש נגד רעהו. במילים אחרות: "ואהבת לרעיך כמוך!"

תנו כבוד להוראות שנתתי בפי הנביאים (פרק א). תפסיקו לעשות את הפשעים שגרמו לחורבן ולגלות.

לא קל למלא דרישות אלו! אך אלוהים מבטיח כוח ליישמם לאלו המניחים את חייהם כמנחה לפני מושיעם – ישוע המשיח! ראה דרך לחיים ראויים – אל האפסים ד'-ו', ראשונה לטימותיאוס ד' 6-16.

 

ב. דוגמא לצום ראוי המניב תשובה וברכה מאלוהים:

דברי הימים ב פרק כ

בני מואב ובני עמון עלו על יהודה למלחמה. האויב כבר הגיע לעין גדי. יהושפט המלך הבין שיחסי הכוחות לרעתו וידע כי גורל עמו נקבע ולא נותרו לו אלא ימים ספורים.

יהושפט פנה לאלוהים בצום וביקש מכל העם להצטרף אליו לצום ותפילה.

המלך עמד בתוך עמו ובענווה יוצאת דופן קרא לאלוהים לעזרה וישועה מהאויבים הצרים עליהם.

המלך הביע את קטנותו מול אלוהים והסתמך על הבטחותיו של אלוהים להגן על ילדיו היראים את שמו.

אלוהים בחן את לב המלך והעם ומצא כי הם כנים ולפיכך ענה מיד בעזרה והושיע את העם בדרך של נס!

לפנינו דוגמא קלאסית של תענית למען עינוי נפש והתוודות לפני אלוהים. תענית שכזו היא ריח ניחוח לאלוהים ולבקשה זו הוא ענה.

 

ואיך עלינו לצום בעת זו?

בבשורת מתי פרק ט 14-17 ישוע נשאל מדוע תלמידיו אינם צמים. ישוע ענה: "האם יכולים בני החופה להתאבל בעוד החתן איתם? אך ימים יבואו שהחתן יילקח מהם ואז יצומו…"

ז"א, ישוע לא דרש מתלמידיו לצום בעודו עימהם אך אמר שיעשו כך לאחר הילקחותו מהם.

התנאים בספר מעשי השליחים תקפים להיום כי אנו חיים באותו העידן.

אם כן, על אלו נושאים ואיך צמו המאמינים הראשונים לאחר הילקחותו של ישוע?

1. מעשי השליחים יג 1-3: "נביאים ומורים היו בקהילה אשר באנטיוכיה: בר-נבא, שמעון הנקרא ניגר, לוקיוס הקירני, מנחם אשר גודל עם הורדוס שר הרובע, ושאול. בעת שעבדו את יהוה וצמו אמרה רוח הקודש: "הבדילו לי את בר-נבא ואת שאול לעבודה אשר קראתי אותם אליה." לאחר שצמו והתפללו סמכו את ידיהם עליהם ושלחו אותם."
2. מעשי השליחים יד 23: "…בכל קהילה מינו להם זקנים ולאחר שהתפללו וצמו הפקידו אותם בידי האדון אשר האמינו בו."

• הדוגמאות כל כך ברורות. הצום נועד לתענית, לעינוי נפש למען הקדשת הזמן והמחשבה לחקר דבר אלוהים ורצונו בתפילה. המטרה והתכלית היא לדעת את רצון אלוהים בנושא ספציפי וליישר את חיינו והחלטתנו למען ניתן לו כבוד.
• הבקשות שאנו מביאים לפני אלוהים במהלך הצום קשורים לנושאים הראויים למלכות אלוהים. הצום והתפילה מעולם לא נועדו כדי להשיג תשובה למטרת הנאה אישית מצומצמת.

האם ניתן לצום בצוותא? כן באותו עניין בקדושה וטוהר ולא מתחרות או למטרת ראווה.

 

ס י כ ו ם :

א. צום זה סיגוף הגוף והנפש על ידי הימנעות מאכילה, שתייה ושאר תענוגי הגוף.

צום זה לא התכלית, זה כלי!  המטרה היא להקדיש את הזמן לחקר הנפש, ידיעת דבר אלוהים, התוודות על חטאים וקבלת תשובה מאלוהים. (ראה דניאל ט')

ב. הבקשות שאנו מביאים לפני אלוהים במהלך הצום קשורים לנושאים הראויים למלכות אלוהים. הצום והתפילה מעולם לא  נועדו כדי להשיג תשובה למטרת הנאה אישית מצומצמת.

ג. הצום שלנו נעשה עבור אלוהים ולכן הוא האחד שצריך לדעת עליו.

ד. אלוהים עונה לבקשות שלנו כאשר אנו מחויבים לשמוע, ללמוד וליישם את רצונו בחיינו.

 

הדרשה של ישוע על ההר (חלק כב) – יחסינו לכסף

 

לאחר שישוע המשיח לימד את תלמידיו ושאר הנוכחים אודות גמילות חסדים, תפילה וצום, הוא ממשיך ללמד אודות הגישה הראויה כלפי אוצר, ז"א, הדברים החשובים באמת בחיים שלנו. מתברר שהגישה שלנו כלפי הכסף ושאר דברים יקרים וחשובים, היא מדד חשוב לרמת החסידות שלנו. (התמקדותנו וביטחוננו באלוהים).

ישוע נוגע בתחום זה מסיבה ברורה. הפרושים והסופרים האמינו ומאמינים עד היום שעושר חומרי מהווה סימן ומדד לאהבת אלוהים. הפרושים והסופרים בזו לעני והללו את העשיר. הפרושים והסופרים היו חמדנים (לוקס ט"ז 14) והשתמשו בדת לרווח כסף וכבוד. שאיפתם הייתה לאצור אוצרות בעולם הזה. ישוע מלמד את תלמידיו לא לפעול כמו הפרושים והסופרים אלא על פי אמת מידה שונה לחלוטין. פרק ה' בפסוק 20: "אומר אני לכם, אם לא תהיה צדקתכם מרובה מצדקת הסופרים והפרושים לא תכנסו למלכות השמים…"
הבה נקרא מבשורת מתי פרק ו, פסוקים 19-24:

19 “אַל תַּאַצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת עֲלֵי אֲדָמוֹת, בְּמָקוֹם שֶׁהָעָשׁ וְהַחֲלוּדָה מַשְׁחִיתִים וְהַגַּנָּבִים חוֹפְרִים וְגוֹנְבִים.
20 אִצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת בַּשָּׁמַיִם, בְּמָקוֹם אֲשֶׁר עָשׁ וַחֲלוּדָה לֹא יַשְׁחִיתוּ וְגַנָּבִים לֹא יַחְפְּרוּ וְלֹא יִגְנְבוּ;
21 כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁאוֹצָרְךָ נִמְצָא, שָׁם יִהְיֶה גַּם לְבָבְךָ.”
22 “מְנוֹרַת הַגּוּף הִיא הָעַיִן. לְפִיכָךְ אִם עֵינְךָ טוֹבָה כָּל גּוּפְךָ יֵאוֹר.
23 אַךְ אִם עֵינְךָ רָעָה כָּל גּוּפְךָ יֶחְשַׁךְ; וְאִם יֶחְשַׁךְ הָאוֹר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ, מָה רַב הַחֹשֶׁךְ!”
24 “אֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲבֹד שְׁנֵי אֲדוֹנִים, שֶׁכֵּן אוֹ יִשְׂנָא אֶחָד וְיֹאהַב אֶת הַשֵּׁנִי, אוֹ יִהְיֶה מָסוּר לְאֶחָד וִיזַלְזֵל בַּשֵּׁנִי. אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמָּמוֹן.”

• האם ניתן להסיק שעושר זה דבר שלילי?

 

• האם עלינו להסיק שכל המאמינים בישוע צריכים להיות עניים ולסלוד מכסף?

 

• האם עני זה רוחני ועשיר זה חומרני וחסר רוחניות?

אחים ואחיות יקרים, ישוע המשיח אינו מטיף נגד הכסף או הרכוש אלא מלמד אותנו את הגישה הנכונה כלפיהם. הגישה שלנו כלפי הכסף והשימוש בו מהווים מדד לבגרות הרוחנית שלנו.

מכיוון שישוע מדבר בדרך של משלים, סמלים ומטאפורות, ראוי שנבין את משמעות המונחים ואז נפרט את דברי האדון.
מהו אוצר?

כל דבר חשוב ויקר בין אם מבחינה כספית או רגשית שבו האדם מתמקד ומשקיע את כל מרצו ולבבו.

"אוצר עלי אדמות", למה הכוונה?

כל דבר ועניין אשר שימוש והשקעה בו מסיטים את התמקדותי מאלוהים, מדברו וטובת ילדיו עלי אדמות ואינו לכבוד מלכות השמים.

הפרושים והסופרים כשלו להכיר את המשיח המובטח וכך אמונתם הוכחה כעקרה! כל חזותם הדתית וקיום המצוות היו ריקים מתוכן כשהמשיח אינו מוכר ויותר מכך נדחה ובזוי בעיניהם.

מכיוון שלא האמינו נכונה גם לא יכלו ליהנות מהביטחון של אלוהים בחייהם. הם חיפשו אחר ביטחונות בעושר וברכוש, ממש כמו כל שאר חסרי האמונה לפניהם ואחריהם.

כמו אז גם היום אנשים מפרשים רכוש רב כביטחון כלכלי. כמו אז גם היום רוב האנשים משקיעים את כל מרצם ויכולתם כדי להתעשר בעוד כמה אגורות או כדי לרכוש דבר נוסף. אנשים עושים זאת כדי ליהנות מהעושר שברשותם וכדי להבטיח את עתידם הכלכלי ושל משפחתם.

ובכן?

• האם יש פסול בליהנות מעושר שנמצא ברשותי כחוק? לא! אלוהים מעניק לנו דברים טובים כדי שנהנה מהם. (מתי ו 32; ראשונה לטימותיאוס ו 17).
• האם יש פסול לחסוך לילדי בעבור לימודיהם או ביסוסם הכלכלי? לא! אדרבא, אנו מצווים לדאוג לבני משפחתנו ומי שלא יעשה כך הריהו חוטא! (ראשונה לטימותיאוס ה 8).
• האם יש פסול בתוכנית פנסיה טובה כדי לא להיות למעמסה על ילדי או על הקהילה כשאזדקן? לא! (לך לנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם… משלי ו 6).

ישוע אינו פוסל את הרכוש או את השקעתנו לעתיד וחסכונותינו עבור ילדינו, אלא את מקומו של הרכוש, הכסף והאוצר הארצי בחייו של האדם.

בעבור אותם פרושים וסופרים, הכסף, הרכוש והמעמד היו פשוט הכל. זה היה תכלית חייהם. – הכסף, רכוש וכבוד היו המטרה!

מכיוון שבליבם לא היה מקום עבור אלוהים לכן באוצרם הם לא השתמשו כדי לקדם את ענייניו של אלוהים. מלכות אלוהים וטובתה לא עמדו לנגד עיניהם! הם לא חיפשו באמת את קרבתו של אלוהים והגשמת רצונו.

הם לא דאגו לעניים, יתומים, אלמנות ולנזקקים באמת. הם לא לימדו את דבר אלוהים בטוהר כדי לקרב את בני עמם לתורה ולאלוהים.

הם העמידו את עצמם ויקיריהם במרכז תכלית חייהם וכל זאת בריחוק מאלוהים. כתוצאה מכך, כל אוצרם עלי אדמות היה חשוף להשפעות של העולם החוטא הזה.

ז"א – אוצרם הלא מבורך עתיד להיות חשוף לגניבה, להפסד ורכושם לפחת וחלודה.

למרות שהיה להם הרבה, לא היה להם שלום ב"הרבה" הזה.

הגנתו של אלוהים וברכתו לא הייתה עליהם או על רכושם! במילים פשוטות – תוכנית חיסכון רעה!

יתרה על כך, מכיוון שהם שאפו להתעשר הם היו חשופים לפיתויים ומלכודות מזיקות שהרחיקו אותם מאלוהים ומדרכו.

מי שלהוט אחר הכסף, רכוש ומעמד יסטה מן האמונה ויביא על עצמו כאב רב.

את המילים הללו אומר שאול השליח באיגרת הראשונה לטימותיאוס פרק ו 9-10:

אֲבָל הַשּׁוֹאֲפִים לְהִתְעַשֵּׁר נִלְכָּדִים בְּנִסָּיוֹן וּבְמַלְכֹּדֶת וּבְרֹב תַּאֲווֹת אֱוִילִיּוֹת וּמַזִּיקוֹת, הַמּוֹרִידוֹת אֶת הָאָדָם אֱלֵי הֶרֶס וַאֲבַדּוֹן.
הֲלֹא שֹׁרֶשׁ כָּל הָרָעוֹת הוּא אַהֲבַת הַכֶּסֶף, וְיֵשׁ לְהוּטִים אַחֲרָיו שֶׁסָּטוּ מִן הָאֱמוּנָה וְגָרְמוּ לְעַצְמָם מַכְאוֹבִים רַבִּים.

 

מדוע ישוע מזהיר שכל האוצרות עלי אדמות יהיו טרף לעש, חלודה וגנבים?

דבר אלוהים מלמדנו שכל הבריאה הזו תיהרס ואלוהים עתיד להקים בריאה חדשה. על הבריאה החדשה אלוהים יקים את מלכותו הנצחית. לכן, על מנת ליהנות מפירות נצחיים של השקעותינו, עלינו ללמוד להשקיע בתחומים הקיימים במלכות השמים. ושם במלכות אלוהים אין שום סממן לחטא ותוצאותיו (שניה לפטרוס ג 7-14).

 

רבותיי, אל תחשבו שהמסר הזה על אוצרות נכון וראוי רק עבור עשירים. המסר נכון וראוי לכל אדם. ישוע מלמד גישה ולא רק כמות של כסף.

 

לעומת זאת, ישוע הינחה את תלמידיו לאצור אוצרות בשמים, במקום אשר עש וחלודה לא ישחיתו וגנבים לא יחפרו ולא יגנבו.

אוצר בשמים, למה הכוונה?

כל דבר ועניין אשר שימוש והשקעה בו בטוהר, קדושה ואמת מקדמים ומשרתים את תוכניתו של אלוהים ומלכות השמים. ז"א: להביא את דבר אלוהים לכל אוזן, להכשיר את הקדושים לתפקידם ולספק את צורכיהם.

ואיך מוציאים לפועל את ההנחיה הזו? איך אוצרים אוצרות נצחיים בשמיים?

1. האם אתה נותן לקהילה מראשית הכנסתך? (משלי ג 9-10).

בגרותו הרוחנית של המאמין נמדדת כבר ביום הראשון שבו קיבל את משכורתו. ואין זה משנה מה גודל המשכורת. מדובר על עיקרון חשוב ביותר.

האם אתה נותן בגלל אהבת אלוהים? האם אתה נותן במידה המביעה אהבה? נתינת אהבה היא כזו המורגשת היטב בכיס!

נתינה לקהילה היא דוגמא נאותה לאצור אוצר בשמים. מדוע?

א. הקהילה משתמשת בכסף כדי לתמוך במבשרים ולבשר את הבשורה באמצעי תקשורת שונים ולהדפיס חומר לימודי ועלונים. כי הישועה באה בשמיעה – אל הרומים י' 17.

ב. בכספי הקהילה נעזרים הנזקקים לאוכל, ביגוד וקורת גג (מעה"ש ב; גלטים ב 10).

ג. הקהילה משקיעה בחינוך משיחי וזאת כדי להכשיר את הקדושים לעבודת השירות (אל האפסים ד 12-14).

הפירות של השקעות הקהילה הם נצחיים. אלוהים משתמש בכלים הללו כדי להביא את הבשורה לעוד אדם ולהושיעו.

כל אדם שנושע או נעזר באוצר של הקהילה ומסיבה זו מפנה את מבטו לעבר המושיע, מהווה אוצר שמימי שלעולם לא יישחת, ייחלד או ייגנב!

באוצרות שכאלו אלוהים חפץ.

 

2. האם אתה מספק את צורכי משפחתך על פי עקרונות כתבי קודשים? האם אתה עובד בחריצות ומתקיים על פי גודל הכנסתך? האם משפחתך חיה בחובות כבדים המשעבדים את כל רכושכם ולבכם?

כשאנו חיים בחיי חסידות המלווים בהסתפקות עצמית הרינו חיים ברווח גדול. כשאנו נקיים מחובות בגלל שאין לנו "עיניים גדולות", אנו פנויים יותר לחשוב על דברים רוחניים. עדות שכזו נראית לילדינו ולאנשים אחרים. כתוצאה מכך ילדינו ואחרים נותנים כבוד לאלוהים ובדרך זו אנו "מבקשים את מלכות שמים" ובתמורה אלוהים נותן לנו את כל צורכינו. (ראשונה לטימותיאוס ו' 6, ומתי ו' 33)

 

3. האם אתה ערני ורגיש לצרכים של שאר ילדי אלוהים?

אנשים הם האוצר של אלוהים!

אלוהים ירד לעולם בדמות אדם כדי לשלם בדמו את מחיר כפרת החטאים של אנשים ולא של ציוד וכסף.

המדד של חסידות היה בין היתר ברגישות שיש לנו כלפי החלשים בחברה, הגר, יתום ואלמנה. האם לבנו נתון להם? האם אנו רגישים כלפיהם או מנצלים אותם?

כשאנו עוזרים לזולת בגלל אהבת המשיח ולתפארתו, אנו פועלים את רצון אלוהים ומקדמים את מלכותו.

דוגמא לכך כתובה במעשי השליחים בפרקים ב' 45 ופרק ה'.

שם בעלי האמצעים נתנו ותרמו מרכושם כדי לספק את צורכי העניים והנזקקים. עזרה לאדם הנזקק באמת היא הוצאה לפועל של רצון אלוהים ומראה את אהבתו דרך פעולת ילדיו (ראשונה לטימותיאוס ו 17-19).

"את עשירי העולם הזה צווה שלא ירום לבבם ולא יבטחו בעושר שאין בו ביטחון, אלא באלוהים המעניק לנו את הכל בשפע להנאתנו. אמור להם לעשות את הטוב, להעשיר במעשים טובים, להיות נכונים לתת, להיות נדיבים, לאצור לעצמם אוצר טוב לעתיד, כדי שישיגו את החיים האמיתיים."

 

בספר הבשורה של לוקס בפרק טז 1-9 ישוע אומר משל מאוד מיוחד לתלמידיו.

המשל הוא על סוכן בית שנתפס במרמה. מכיוון שידע כי הוא עומד לאבד את משרתו והכנסתו, הוא פנה לכל האנשים החייבים לאדונו והוריד להם מן החוב. הסוכן עשה זאת כדי לקנות את אהדתם וחברתם של אותם אנשים וכך לאחר שיפוטר הוא יזכה מהם לטובות ולעבודה.

מתברר שבני העולם הזה פקחים בדורם יותר מבני האור.

ישוע סיכם את המשל ואמר: "השיגו לכם ידידים בממון המרמה כדי שכאשר הוא יכלה הם יקבלו אתכם למשכנות עולם…"

מה הנמשל?

כמו שבני העולם הזה משתמשים בכל שבידם והשפעתם כדי לרכוש חברים, וקשרים בעולם הזה כדי לדאוג לעצמם, כך עלינו בני אלוהים לפעול ולהשקיע בקידום הבשורה ועדות אלוהים כדי שכלי הישועה יגיעו לכל אוזן. בני האדם שייוושעו בכלי הציות שלנו יקדמו אותנו במלכות שמים. רבותיי, ישוע מלמד אותנו שעלינו להשקיע בחברים בשמים!

 

ישוע אמר בפסוק 21 נתון שכולנו מסכימים עליו: "כי במקום שאוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך."

הלב שלנו, ההתמקדות והדאגות שלנו נמצאים היכן שהאוצר שלנו נימצא. זה לגמרי טבעי!

אם כל השקעותינו ואוצרנו נמצאים ביד אלוהים ובממלכתו השמימית, הרי ששם גם נימצא ליבנו והתענינותינו!

 

לסיכום:

א. מהו אוצר בשמים?

כל דבר ועניין אשר שימוש והשקעה בו בטוהר, קדושה ואמת מקדמים ומשרתים את תוכניתו של אלוהים ומלכות השמים. ז"א: להביא את דבר אלוהים לכל אוזן, להכשיר את הקדושים לתפקידם ולספק את צורכיהם.

 

ב. איך אני יכול להשקיע באוצר בשמים?

השקעה באוצר שמימי מתחילה באמונה וביטחון בהבטחה שאלוהים נתן דרך ישוע המשיח.

כשאמונה זו ממלאת את ליבך, אז מעשיך מהווים מניות בממלכת אלוהים השמימית.

1. נתינה לפעולות הקהילה.
2. עדות של חיים על פי עקרונות דבר אלוהים במשפחה ומחוצה לה.
3. ערנות ורגישות לצרכים של החלשים.

 

ג. לבדוק כל מעשה ומחשבה בחיי על פי הפסוקים הבאים:

1. "אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם." מתי ו' 33.
2. "ובכן אם תאכלו או תשתו, או כל מה שתעשו – עשו את הכל למען כבוד אלוהים." ראשונה לקורינתים י' 31.

השימוש שלנו באוצר והכלים שאלוהים מעמיד לרשותנו הינם המדד לרוחניות שלנו ולהתמקדות שלנו במלכות שמים.

 

הדרשה של ישוע על ההר (חלק כג) – התמקדות מוחלטת בשירות אלוהים

 

בשיעור שעבר למדנו את פסוקים 19-21. בפסוקים אלו ישוע מלמד אותנו להשקיע את מרצנו ויכולתנו בתחומים המשרתים את תוכניתו של אלוהים.

בפסוקים 22 ואילך, ישוע ממשיך ומלמד שהשירות לאלוהים חייב להיות עם לב שלם ולאלו המשרתים את אלוהים בלב שלם מובטחת הגנתו המוחלטת של אדונם בכל תחום.
הבה נקרא את פסוקים 22-24:

22 “מְנוֹרַת הַגּוּף הִיא הָעַיִן. לְפִיכָךְ אִם עֵינְךָ טוֹבָה כָּל גּוּפְךָ יֵאוֹר.
23 אַךְ אִם עֵינְךָ רָעָה כָּל גּוּפְךָ יֶחְשַׁךְ; וְאִם יֶחְשַׁךְ הָאוֹר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ, מָה רַב הַחֹשֶׁךְ!”
24 “אֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲבֹד שְׁנֵי אֲדוֹנִים, שֶׁכֵּן אוֹ יִשְׂנָא אֶחָד וְיֹאהַב אֶת הַשֵּׁנִי, אוֹ יִהְיֶה מָסוּר לְאֶחָד וִיזַלְזֵל בַּשֵּׁנִי. אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמָּמוֹן.”

ישוע מלמד את תלמידיו אמת יקרה כל כך אך בסמלים ומטאפורות.

כולנו יודעים שהעין היא לא איבר חושב אלא איבר הנשלט על ידי המוח ומהווה "דלת" כדי להכניס את מה שבעולם אל תוך המוח. המוח מכוון את העין להביט לעבר מה שנראה ולעבר דברים שאנו חפצים להתמקד בהם.

כאשר אנו מביטים בערגה על דבר מסוים ומתמקדים בו אנו מציינים את משיכתנו והתעניינותנו או רצוננו בדבר.

המילה "טובה" איננה התרגום המדויק ביותר לטקסט שנכתב במקור בשפה היוונית.

בתרגום העתיק יותר לעברית נכתבה המילה "תמימה" ומילה זו מבטאת טוב יותר את המשמעות היוונית המציינת – מבט ממוקד שאינו סוטה הצידה או מחולק.

ולמה ישוע מתכוון?

ההתמקדות המוחלטת והבלתי חצויה של עבד המשיח חייבת להיות בנושאים טהורים וקדושים, ובכל תחום המקדם את ענינו של אלוהים בעולם הזה. זו הכוונה במילה "אור"!. אם תעשה כך חייך מלאי אור.

חיים חצויים, המחולקים בין מילוי רצון אלוהים ורדיפה אחר תאוות העולם הזה אינם רצויים בעיני אלוהים. למעשה ישוע אומר שחיים כאלו אינם אפשריים, באותה מידה שחושך ואור אינם יכולים לעמוד באותו המקום! או חושך, או אור!

 

למה הכוונה במילים 'חיים חצויים'?

חיים חצויים הם כאלו שבפה אל מול המאמינים בישוע אני טוען להליכה קדושה אך בפועל, לבי ומעשיי נוטים ועוסקים בתחום שאינו רצוי בעיני אלוהים.

חוסר ההתמקדות באלוהים אינה נמדדת רק בפועל ידיי ורגליי אלא מתחילה במוחי!

1. מה מושך אותי יותר? – להיות עם חברים לא מאמינים במסיבה או בחברת מאמינים המעונינים ללמוד, לעודד ולבנות זה את זה?
2. מה יקר לי יותר? – טובת האחים באדון והקהילה או טובתי האישית והפרטית?
3. האם אני בא לאסיפת הקהילה עם לב מוכן ומוקדש לשמיעה ולימוד דבר אלוהים? – או שאני בא מתוך הרגל ולבי עסוק בדברים אחרים?.
4. האם הוראות וציוויים מדבר אלוהים נחשבים למצווה או רשות והצעה?

למי שחושב שניתן להיקרא עבד אלוהים ועדיין להתעסק בידיים וברגליים עם תענוגות העולם הזה, הבה נציג את הדוגמא הבאה!

האם מישהו מאיתנו יסכים להינשא לבן זוג המבטיח לו נאמנות חצויה? וודאי שלא! רק המחשבה מבחילה. ולכן גם לאלוהים מגיע נאמנות מוחלטת.

 

רבותיי, כל כך קשה לחיות חיים ממוקדים ברצון אלוהים.

החיים שלנו מלאים במבחנים קשים שלעיתים קורעים אותנו לגזרים. בכל יום אנו נדרשים להחליט בין נושאים הרצויים בעיני אלוהים לאלו שאינם רצויים בעיני אלוהים. לעיתים קרובות הגוף החוטא שלנו דוחף אותנו לעבר תחומים הנחשבים בעיני אלוהים לחושך!

איזה כלים אלוהים נותן לנו על מנת שנתגונן ונתמקד באור ולא בחושך? (אל האפסים ו 10-18).

1. תפילה! התפילה נותנת כוח לעמוד במבחנים (מרקוס יד 38).
2. קריאה ושינון של דבר אלוהים: "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך…" (תהילים קיט 11; משלי פרקים ג, ז).
3. להתרחק מדבר ידוע ושלילי או להסיר מבט מדבר מכשיל. אינני אשם אם דבר שלילי עמד במפתיע לנגד עיני, אך אני אשם אם התענגתי על כך והמשכתי להביט. (תהילים א', איוב ל"א 1-7).
4. התחברות טהורה עם מאמינים בוגרים אחרים היכולים לעודד, לבנות וללמד אותי. רבותיי, התחברות טהורה וקדושה לא תסולא בפז. אנא אל תיקחו זאת בקלות! (ראשונה לטימותיאוס ד', אפסיים ד', אל העברים י"א 24-25)
5. סליחה, חרטה ומחילה! (ראשונה ליוחנן א 9; תהילים נא 19; מיכה ז 18-19; ישעיהו מג 22-25). הביטחון בסליחת אלוהים מעניק לי לב מלא תמריץ, שלום ושלווה להמשיך ולשרת אותו טוב יותר מאתמול מבלי להתייאש!

 

בפסוק 24 ישוע מציב את התנאי!

“אֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲבֹד שְׁנֵי אֲדוֹנִים, שֶׁכֵּן אוֹ יִשְׂנָא אֶחָד וְיֹאהַב אֶת הַשֵּׁנִי, אוֹ יִהְיֶה מָסוּר לְאֶחָד וִיזַלְזֵל בַּשֵּׁנִי. אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמָּמוֹן.”

המילה "ממון" מציינת את כל היקר ונחשב לאוצר בעולם הזה ואינו משרת בשלמות את אלוהים ורצונו.

אלוהים אינו דורש מאיתנו לשנוא כסף או אוצר ארצי אחר! אלוהים דורש שמטרתנו, תכלית חיינו, ביטחוננו ואהבתנו לא יהיו בכסף או באוצר ארצי אחר אלא בו ובו בלבד! כל אוצר ארצי חייב לשמש כלי כדי לשרת את תוכניתו של אלוהים.

כל מה שאנו עושים בחיינו הפרטיים והציבוריים חייב למלא את הנוסחאות הבאות:
מתי ו 33: "אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו…" פירוט המשפט נלמד בשיעור שעבר.

ראשונה לקורינתים י 31: "ובכן אם תאכלו או תשתו, או כל מה שתעשו – עשו את הכל למען כבוד אלוהים…"

אל הקולוסים ג 23: "כל מה שאתם עושים, עשו בכל נפשכם, כעושים למען יהוה ולא למען בני אדם…"
ומה אלוהים מעניק לעבדיו הנאמנים שחיים פה בעולם כדי לקדם את רצונו?
הבה נקרא את פסוקים 25-34:

25 “לָכֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: אַל תִּדְאֲגוּ לְנַפְשְׁכֶם – מַה תֹּאכְלוּ אוֹ מַה תִּשְׁתּוּ, וּלְגוּפְכֶם – מַה תִּלְבְּשׁוּ. הֲלֹא הַנֶּפֶשׁ חֲשׁוּבָה מִן הַמָּזוֹן, וְהַגּוּף חָשׁוּב מִן הַלְּבוּשׁ.
26 הַבִּיטוּ אֶל עוֹף הַשָּׁמַיִם: אֵינָם זוֹרְעִים וְאֵינָם קוֹצְרִים, אַף אֵינָם אוֹסְפִים אֶל אֲסָמִים, וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מְכַלְכֵּל אוֹתָם. הֲלֹא אַתֶּם חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מֵהֶם.
27 וּמִי מִכֶּם בְּדַאֲגָתוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף טֶפַח אֶחָד עַל שְׁנוֹת חַיָּיו?
28 וְלָמָּה אַתֶּם דּוֹאֲגִים לַלְּבוּשׁ? הִתְבּוֹנְנוּ אֶל שׁוֹשַׁנֵּי הַשָֹדֶה וּרְאוּ אֵיךְ הֵם גְּדֵלִים: אֵינָם עֲמֵלִים וְאֵינָם טוֹוִים.
29 אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁגַּם שְׁלֹמֹה בְּכָל הֲדָרוֹ לֹא הָיָה לָבוּשׁ כְּאֶחָד מֵהֶם.
30 וְאִם כָּכָה מַלְבִּישׁ אֱלֹהִים אֶת חֲצִיר הַשָֹדֶה אֲשֶׁר הַיּוֹם יֶשְׁנוֹ וּמָחָר יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה אֶתְכֶם, קְטַנֵּי אֱמוּנָה!
31 לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לֵאמֹר: מַה נֹּאכַל? מַה נִּשְׁתֶּה? וּמַה נִּלְבַּשׁ?
32 הֵן אֶת כָּל אֵלֶּה מְבַקְשִׁים הַגּוֹיִים, וַהֲרֵי אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יוֹדֵעַ שֶׁצְּרִיכִים אַתֶּם לְכָל אֵלֶּה.
33 אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם.
34 לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לְיוֹם מָחָר, כִּי הַמָּחָר יִדְאַג לְעַצְמוֹ; דַּי לוֹ לַיּוֹם צָרָתוֹ.”

פסוק 25 מתחיל במילה "לכן" ולאור זאת אנו מבינים שהפסוקים הללו מהווים המשך ישיר ותוצאה לנאמר לפני כן, מפסוק 19.

ובכן, אלוהים דורש מעבדיו נאמנות מוחלטת! אלוהים דורש לב שלם הממוקד בו ושאינו חצוי!

אלוהים דורש מאיתנו שנתכחש לעצמנו ונאמץ רק אותו ואת רצונו.

אלוהים דורש מאיתנו לתת ולסלוח, לסבול ולוותר, להיות נרדפים על פני מקובלים – ממש עבדים נאמנים (נרצעים) במלוא מובן המילה.

ואז השאלה הנשאלת היא: ומי יגן וידאג למלא את כל צורכיהם של עבדי אלוהים?

התשובה היא ממש בפסוקים 25-34: "אלוהים עושה זאת."

לאורך התנ"ך אלוהים מזהיר את אדוני הארץ לבל ינצלו ויתעמרו בעבדים שלהם או בחלשים שבחברה. והנה בפסוקים אלו אלוהים מוכיח ומפרט איך דואג אדון האדונים לעבדיו הנאמנים לו!

בפסוקים אלו אנו לומדים איך האדון הנאמן "מצ'פר" את עבדיו המשרתים אותו בלב מלא ולא חצוי!

אלוהים אינו עיוור או חרש לקריאת עבדיו וצורכיהם. אם אתה עבד ה' אז דע לך שעבדי ה' אינם צריכים לפחד כשהם חיים על פי רצון אלוהים. אנו לא צריכים לבכות היום על אי ידיעת המחר מכיוון שהאדון שלנו, אלוהים, מתחייב לספק ולתת את כל שאנו צריכים.

בפסוקים אלו אלוהים אינו מלמד את עבדיו לשבת בבית בחיבוק ידיים ולצפות לאוכל שירד משמיים באותה מידה שציפורים אינן יושבות בקן ומחכות לאוכל שייכנס למקורן.

כל עוד אנו חרוצים ופועלים על פי רצונו של אלוהים, כל דבר שנבקש הוא מבטיח לתת ובשפע! אלוהים ייתן לעבדיו את כל צורכם בזמן הנכון ובמידה המתאימה. (תהילים ל"ז 4-5, ראשונה ליוחנן ה' 14-15).

אם לפרחים ולציפורים אלוהים מעניק יופי מהמם ודואג למחסורם היומי, על אחת כמה וכמה אלוהים דואג ומספק לעבדיו שאותם ברא בצלמו ובדמותו ולהם הוא מכין עולם חדש כדי להיות עימם לנצח נצחים.

אלוהים מעניק את הכל לאלו שלהם הוא אבא! (אל הרומים ח 15; התגלות כא-כב).

לאור האמת הזו ראוי לשאול: איזו סיבה יש לעבד אלוהים לדאוג?

עבד מודאג הינו עבד חוטא!

כולנו ללא יוצא מן הכלל זקוקים להתחזק באמונה ולהכיר טוב יותר את אבינו שבשמים, ריבון העולם. ככל שנכיר אותו יותר, כך נשרת אותו יותר ונדאג פחות!

זה המסר בפסוקים 33-34:

33 אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם.
34 לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לְיוֹם מָחָר, כִּי הַמָּחָר יִדְאַג לְעַצְמוֹ; דַּי לוֹ לַיּוֹם צָרָתוֹ.”

(פסוקים מקבילים: אל הקולוסים ג 23-24.)

 

לסיכום:

א. הבה נבחן את לבנו. האם חיינו ממוקדים בעשיית רצון אלוהים בקדושה וטוהר? האם אלוהים הוא אכן האדון שלנו בפנימיותנו? האם אנו מחשיבים את רצון אלוהים ודברו לחשובים ביותר בחיינו?

 

ב. אלוהים דורש מילדיו נאמנות מוחלטת! ז"א, אלוהים דורש מאיתנו להתכחש לעצמנו ולאמץ אותו ורצונו בכל תחום בחיינו. בעבור חיי הקרבה כאלו, אלוהים מבטיח לספק לנו ילדיו הנאמנים את כל צורכינו לחיים קדושים וטהורים. מי שמכיר את אלוהים כאדון ומושיע אישי, יודע שאהבתו של אלוהים ונאמנותו עליונים לכל דבר בחיים ובעולם. אלוהים הוא אבא הטוב ביותר.

 

ג. עלינו לבדוק כל מעשה ומחשבה בחיינו על פי הפסוקים הבאים:

1. "אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם" (מתי ו 33).
2. "ובכן אם תאכלו או תשתו, או כל מה שתעשו – עשו את הכל למען כבוד אלוהים" (ראשונה לקורינתים י 31).
3. "כל מה שאתם עושים, עשו בכל נפשכם, כעושים למען יהוה ולא למען בני אדם…" (אל הקולוסים ג 23).

מי שחי על פי כללים אלו חי חיים חסרי דאגה! חיים שכאלו הם מדד נפלא לרוחניות שלנו ולהתמקדות שלנו במלכות שמים.