מתי פרק ז'

הקטע המקביל: לוקס ו 37-42

הדרשה של ישוע על ההר (חלק כד) – אל תשפטו למען לא תשפטו

 

בשיעור שעבר למדנו את פסוקים 34-22. בפסוקים אלו למדנו שאלוהים דורש מבני מלכות שמיים לחיות חיי הקרבה מוחלטים בשירותו ולמענו. בתמורה אלוהים מבטיח לדאוג לכל מחסור בחיי עבדיו. אם אלוהים דואג וממלא כל מחסורי הציפורים ומעניק יופי לפרחים ברי חלוף, על אחת כמה וכמה אלוהים מחויב לספק את כל מחסורי ילדיו שאותם ברא בצלמו ודמותו ועימם הוא יחיה לנצח נצחים.

בפרק ז' פסוקים 1-6 ישוע מלמד את בני מלכות השמיים איך עליהם לשפוט אחד את השני ואיך לנהוג נכונה בקודשי אלוהים.

בפרק ז' ישוע ממשיך לתאר את צביעותם של הפרושים והסופרים המתיימרים להראות כדתיים מלאי רוח אלוהים וצדקתו, בעוד שבמציאות אלוהים סולד מהתנהגותם וממנהגיהם. (פסוק 5 וכן אל הרומים י' 3). כשמול עיניו עומדת צביעותם של הפרושים והסופרים (פרקים ה', ו'), ישוע ממשיך ומלמד איך ראוי לבני מלכות שמיים לשפוט את הזולת.
הבה נקרא את פסוקים 1-6:

1 “אַל תִּשְׁפְּטוּ לְמַעַן לֹא תִּשָּׁפְטוּ,
2 כִּי בַּמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר אַתֶּם שׁוֹפְטִים תִּשָּׁפְטוּ וּבַמִּדָּה אֲשֶׁר אַתֶּם מוֹדְדִים יִמָּדֵד לָכֶם.
3 מַדּוּעַ אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַקֵּיסָם אֲשֶׁר בְּעֵין אָחִיךָ וְאֵינְךָ שָׂם לֵב לַקּוֹרָה אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ?
4 אֵיךְ תֹּאמַר לְאָחִיךָ: ‘הַנַּח לִי לְהוֹצִיא אֶת הַקֵּיסָם מֵעֵינְךָ’, וְהִנֵּה הַקּוֹרָה בְּעֵינְךָ?
5 צָבוּעַ! הוֹצֵא תְּחִלָּה אֶת הַקּוֹרָה מֵעֵינְךָ; אַחֲרֵי כֵן תִּרְאֶה הֵיטֵב וְתוּכַל לְהוֹצִיא אֶת הַקֵּיסָם מֵעֵינוֹ שֶׁל אָחִיךָ.
6 אַל תִּתְּנוּ אֶת הַקֹּדֶשׁ לַכְּלָבִים וְאַל תַּשְׁלִיכוּ פְּנִינֵיכֶם לִפְנֵי הַחֲזִירִים, פֶּן יִרְמְסוּ אוֹתָם בְּרַגְלֵיהֶם וְיִפְנוּ וְיִטְרְפוּ אֶתְכֶם.”

בדבר אלוהים השלם ישנם מספר פסוקים שאי הבנתם גרמה לעגמת נפש רבה לאנשים רבים במשך דורות רבים. פסוקים אלו הם דוגמא אחת!.

מאמינים רבים ראו בפסוקים אלו איסור לשפוט את אחיהם. ז"א, אלוהים קורא ובוחן את הלבבות והוא ריבון לשפוט. כל מי שהעז לבקר את אחיו על מעשה שנראה נוגד לדבר אלוהים, נחשב למעורר מהומה, חסר אהבה, לא רוחני וכו'.

רבותיי, מילים אלו של ישוע לא מבטלות את בתי המשפט ולא עוצרות את המאמינים מלבקר אח טועה או פעולה פסולה. ההיפך הוא הנכון! ישוע מלמד אותנו איך לשפוט נכונה ולא כמו הדוגמא הפסולה של הפרושים והסופרים שהיו מנהיגיו הרוחניים של העם.

 

מה הייתה הקורה בעיני הפרושים והפסול בשפיטתם את הזולת?

הפרושים והסופרים יצרו לעצמם דת וחוקים שאינם מבוססים במלואם על דבר אלוהים אלא על מסורת של זקנים, מה שנקרא 'תורה שבעל פה'. (אל הרומים י' 3). הם יצרו דרך לצדקה שלאלוהים לא היה בה חלק.

בעוד הם רחוקים כל כך מדבר אלוהים ולמעשה כמעט עיוורים למשמעות דברו, (את המשיח לא הכירו), הם התיימרו להיות שופטי צדק, מגיניו הטהורים של אלוהים, שומרי התורה, נקודת הייחוס לטוהר וקדושה!.

ככאלו, הם חיפשו כל פסול ולו הקטן ביותר בחייהם של שאר האנשים (קיסם בעין).

מי שהלך בדרכם ונכנע למרותם נחשב ליהודי נאמן. מי שלא עשה כך נחשב לערב רב, חוטא וגוי, טמא ככלב וחזיר, ובשל כך סבל רבות (מרקוס ז 1-7; יוחנן ט).

שפיטתם של הפרושים והסופרים לא נודעה בחסדה וברחמנותה. בעוד הם היו סלחנים לעצמם, מבקשי טובתם ומחפשים כבוד ורווח אישי, (פרקים ה, ו) הם היו נוקשים כלפי אחרים שחטאו או לא ביצעו בשלמות את מצוות התורה על פי דעתם (ראה בשורת לוקס יח 11-14).

התנהגותם של הפרושים והסופרים היתה דוגמא קלאסית של צביעות, והתנהגות שכזו לא מתאימה לבן מלכות שמיים.

 

האם ישוע המשיח ביטל את בתי המשפט או אוסר עלינו לבקר זה את זה? לא!

ישוע המשיח לא ביטל את בתי המשפט. השופטים הממונים על ידי הממשלה שופטים בצדק כל עוד כל מעשה נמדד על סמך ספר החוקים של המדינה וחוקי המדינה נחשבים לחוקים צודקים.

השופט מזכה או מחייב על פי השוואת המעשה לחוק הכתוב! (ראה אל הרומים פרק יג 1-7).

ישוע מכנה את הפרושים והסופרים צבועים ובפסוק 6 מתאר אותם במטאפורה של כלבים וחזירים. בפרק יח פסוקים 15-17 אנו אף לומדים את התהליך הנכון לביקורת ושפיטה.

ישוע גם קובע שישנם נביאי שקר ואף מזהיר אותנו מהם: פסוק 15.

אם כן, איך אנו יכולים לקבוע שאדם כלשהו הוא נביא שקר ולהזהיר אחרים מפניו?

הקריטריונים כתובים בדבר אלוהים בספר דברים פרקים י"ג ו- י"ח. כל מי שעובר על תנאים אלו הריהו חוטא לאלוהים ולאור העבירה על דבר אלוהים אנו יכולים לקבוע שהאיש אשם בעבירה.

לאור זאת, אשמתו של אדם נובעת מעבירה ברורה על דבר אלוהים. אנו המאמינים נעזרים בדבר אלוהים ובהדרכת רוח הקודש כדי לזהות את האחים האמיתיים וגם להכיר את המתחזים ולהישמר מפניהם.

 

ברור לנו שישוע לא אוסר עלינו לשפוט או לבקר אח על חטא (מתי יח 15-17). השאלה היא, איך לעשות זאת בדרך ואופן הראויים לבן מלכות שמיים, ולא בצביעות?

השלבים הנחוצים להיעשות לפני שנשפוט את הזולת הם כדלקמן:
1. הכרה טובה של דבר אלוהים ויישום הנלמד בחיים האישיים.

ניהול החיים האישיים כבר בשלב המחשבה לאור דבר אלוהים, בענווה, טוהר וקדושה.

התוודות על כל חטא ידוע בחיי. חיים שכאלו אינם קלים אך אפשריים בעזרת כוח רוח הקודש השוכן בגוף המאמין בישוע. במצב שכזה קטן הסיכוי ל-'קורה בעין'.

 

2. נכונות לקבלת ביקורת ולימוד!

מי שאינו מסוגל ללמוד מאחרים ולשמוע ביקורת בונה וצודקת, אל לו למהר ולשפוט אחרים.

 

3. במידה ואתה עד למעשה פסול בחיי אחיך לאמונה, פנה אליו בדיסקרטיות ובענווה כדי לעודד אותו ולעזור לו להבין כי הוא חוטא וצריך לחדול ממעשה החטא. (מתי י"ח 15-17).

דבר עם אחיך לאמונה בידיעה שגם אתה אינך מחוסן מאותו חטא! פנה אליו כשווה ולא כאדון. התייחס אליו כפי שהיית רוצה שיתייחסו אליך במידה והיית נופל באותו חטא.

כשאנו באים אל האח בענווה ובלב שבור, אנו לעיתים מרוויחים את הכרטיס להיכנס לתוך ליבו. וכשאני בליבו של אחי, יש לי זכות גדולה להרחיק אותו מחטא. (איגרת יעקב ה' 19-20, אל גלטים ו' 1).

 

4. במידה ושנינו נלכדנו באותו החטא, נקים זה את זה בענווה או ניפנה לקבלת עזרה מאח בוגר באמונה כדי שיעודד אותנו ויקים אותנו לתשובה.

 

דוגמא שלילית: שאיפתו של המן האגגי לשפוט את מרדכי היהודי היא דוגמא של – מה ואיך לא לעשות! המן רצה לשפוט את מרדכי בגלל שנאה וקנאה וקיבל מידת משפט כפי שתכנן למרדכי. הוא נתלה על העץ שהכין למרדכי. (מגילת אסתר ז' 10).

 

רבותיי, אל לנו למהר לשפוט בכל מצב!

לא כל אי הסכמה היא כפירה! לא כל מחלוקת היא אסון! לא כל ויכוח חייב להסתיים בפירוד!

עלינו ללמוד לגשר ולחקור את דבר אלוהים באהבה עד להסכמה. יחד עם זאת, גם אם לא נסכים על כל דבר וכל פירוש, עלינו ללמוד לחיות ביחד עם אי ההסכמה הלא קריטית ולהמשיך לאהוב ולעזור זה לזה. כשיש אהבה בין האחים העולם יכול לראות תמונה בהירה וטובה יותר של ישוע החי בינינו! בשורת יוחנן י"ג 35.

בסיס התוכחה חייב להסתמך על התורה וצריך להיעשות באהבה. זאת מהות התורה והנביאים.

ואהבת את ה' אלוהיך בכל נפשך… ואהבת את רעיך כמוך! ראה פסוק 12!.

 

למרות כל ענוותנו, לבנו השבור והמסר הצודק שבפינו, אנו עלולים להתעמת עם אלו שיבחרו לדחות את הביקורת הצודקת והאמיתית. למקרים שכאלו ישוע מתייחס בפסוק 6:

6. "…אל תתנו את הקודש לכלבים ואל תשליכו פניניכם לפני החזירים, פן ירמסו אותם ברגליהם ויפנו ויטרפו אתכם…"

למה הכוונה במילים: 'כלבים וחזירים'?

בתקופה המדוברת הכלבים והחזירים נמשלו ונחשבו לחיות טמאות ולא לחיות מחמד המסתובבות בחדרי ילדים בבתים יהודים. כלבים וחזירים היו חיות "חצי פראיים", אוכלי נבלות מלוכלכים. במידה ואדם כלשהו היה מפריע ללהקה של חיות אלו במהלך אכילתן, הוא היה מסתכן בכך שהיה הופך לאוכל בעצמו! ז"א נטרף.

למה הכוונה במילה קודש (פנינים)?

הקודש מתייחס לבשר הקורבן שאדם או משפחה היו מביאים לבית המקדש. את השאריות לא היו זורקים לחיות הפרא באזור. גם השארית נחשבה לקודש וטופלה כראוי. בקודש חייבים לטפל כראוי ולא לתת אותו לידיים לא ראויות.

מכאן: כמו שלא ראוי לתת פנינים לחזירים או לכלבים כי אינם מבינים את ערכם ולא מטפלים בהם כראוי, כך לא ראוי לתת את דבר אלוהים הקדוש לאלו הדוחים באלימות את אמת אלוהים ומכורים לדרך פסולה ולתורה שהמציאו לעצמם. אם ננסה לתת להם בכוח ונגד רצונם את דבר אלוהים, הם עלולים לפגוע בנו.

 

שמעון פטרוס גם כן השתמש בדימויים של כלבים וחזירים כשתיאר את התנהגותם הפסולה של אלו המזלזלים בדבר אלוהים. (שניה לפטרוס ב' 1-3).

ומה אנו למדים מכל הדוגמאות הללו?

א. אם מישהו מסרב לשמוע לדבר אלוהים, אל לנו להכריח אותו. ישוע לא הכריח את הפרושים והסופרים ואנו לא מכריחים את שכנינו. אם אדם דוחה את הבשורה, אנו מצווים להניח לו לנפשו. (מתי פרק י' 14, טיטוס ג' 10-11).

אין הדבר מציין שאותו אדם לא יאמין לעולם, אלא, כעת, זה לא הזמן שלו. כמו שאול השליח, יתכן שמאוחר יותר אלוהים ירכך את ליבו והוא ייכנע לדבר הבשורה שתבוא מפיו של מאמין אחר. עד אז עלינו להתפלל בעבורו ולפעול בעדו – מרחוק!

ישוע לא לימד אותנו לפסול אנשים אלא מדריך אותנו איך להשתמש נכונה בכלים הקדושים שהוא מעמיד לרשותנו.

 

ב. אם ישוע המשיח ממשיל אדם הדוחה את דבר אלוהים לדמות טמאה, הדבר צריך לעודד אותנו לדבוק בדבר אלוהים ולהעניק לו מעמד עליון בחיינו.

רבותיי: מניסיון אני יכול להעיד שהטלת ביקורת היא דבר קשה ולעיתים לא נעים.

אנו זקוקים לכל כך הרבה אמונה וביטחון כדי לעמוד מול אח ולתקנו.

ממי אנו מקבלים את הכוח הזה? – התשובה לשאלה זו כתובה בפסוקים 7-12:

7 “בַּקְּשׁוּ וְיִנָּתֵן לָכֶם. חַפְּשׂוּ וְתִמְצְאוּ. דִּפְקוּ וְיִפָּתַח לָכֶם.
8 כִּי כָּל הַמְבַקֵּשׁ מְקַבֵּל, וְהַמְחַפֵּשׂ מוֹצֵא, וְהַמִּתְדַּפֵּק יִפָּתַח לוֹ.
9 מִי מִכֶּם הָאִישׁ אֲשֶׁר בְּנוֹ יְבַקֵּשׁ לֶחֶם וְהוּא יִתֵּן לוֹ אֶבֶן?
10 אוֹ אִם יְבַקֵּשׁ דָּג הֲיִתֵּן לוֹ נָחָשׁ?
11 הֵן אִם אַתֶּם הָרָעִים יוֹדְעִים לָתֵת מַתָּנוֹת טוֹבוֹת לִבְנֵיכֶם, כָּל שֶׁכֵּן אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִתֵּן אַךְ טוֹב לַמְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ.
12 לָכֵן כָּל מַה שֶּׁתִּרְצוּ שֶּׁיַּעֲשׂוּ לָכֶם בְּנֵי הָאָדָם, כֵּן גַּם אַתֶּם עֲשׂוּ לָהֶם, כִּי זֹאת הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים.”
אלוהים מעניק לנו את הכל שבכל כדי שנוכל למלא את רצונו בקדושה, טוהר וענווה. אלוהים מבקש מאיתנו: רק בקשו, חפשו, דיפקו! אלוהים לא מחסיר דבר מילדיו הנאמנים, בני המלכות.

 

לסיכום:

1. אסור לנו להתעלם מחטאים של הזולת רק מפחד של שפיטת הזולת. כשאנו שופטים, אנו ממלאים את תפקידו של אלוהים! מכיוון שכך עלינו למלא את התפקיד כראוי וזאת כמו שאלוהים עושה – עם אהבה, חסד, רחמים, צדק, טוב לב, נדיבות ולא רק בחרון וכעס.

 

2. אמות המידה הבלעדיות לשפיטת הזולת זה דבר אלוהים. משם אנו מקבלים את הסמכות והביטחון לצדקתנו.

 

3. עלינו להשתמש נכונה ובקדושה בדבר אלוהים המופקד בידינו. להביאו בענווה וקדושה לכל אוזן ובאותה מידה להימנע מלהכריח או "לנדנד" לאלו שבשלב זה מזלזלים בדבר אלוהים ומשפילים את נושאי דברו. שאלוהים ייתן לנו חוכמה לדעת את האיזון.

 

דרשה של ישוע על ההר (חלק כה) – הפתח הצר

פסוק מקביל: לוקס יג 24

בשיעור שעבר למדנו איך ראוי לבני מלכות שמים לשפוט. ישוע סיכם את הלקח בפסוק 12 באומרו: "…לכן כל מה שתרצו שיעשו לכם בני האדם, כן גם אתם עשו להם, כי זאת התורה והנביאים."

לאורך כל הדרשה על ההר ישוע המשיח הבהיר לשומעים איזו התנהגות ואמונה נדרשים מאלו הרוצים להיכנס לממלכת השמים. ישוע המשיח הבהיר שדוגמת החיים של הפרושים והסופרים הייתה פסולה ואיננה ראויה לילדי אלוהים. במקום להיכנע לדבר אלוהים ולחיות על פיו, הפרושים והסופרים נכנעו לדברי מפרשים וחיו על פי דרך צדקה שיצרו לעצמם, כזו שאלוהים לא חפץ בה ולא לקח בה חלק. (מתי ה' 20, אל הרומים י' 3)

הגענו לקטע האחרון בדרשה של ישוע על ההר. כמו בכל דרשה, עיקר הדברים הנאמרים מסוכמים וזאת על מנת שהשומעים יצאו כשבראשם מהדהדים הלקחים החשובים ביותר.

בפסוקים 13-27 ישוע המשיח מציג ארבעה צמדים של ניגודים:

• שתי דרכים – 13-14,

 

• שני עצים – 15-20,

 

• שתי טענות – 21-23,

 

• שני בוני בתים – 24-27.

המטרה ברורה! אין משהו באמצע! או שאתה עם ישוע ויש לך חלק במלכות אלוהים או שאתה בדרך לאבדון!
הבה נתחיל בצמד הראשון: שתי הדרכים – פסוקים 13-14:

13 “הִכָּנְסוּ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַצַּר, כִּי רָחָב הַפֶּתַח וּמְרֻוַּחַת הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה לַאֲבַדּוֹן וְרַבִּים הַהוֹלְכִים בָּהּ.
14 אַךְ צַר הַפֶּתַח וְצָרָה הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה לַחַיִּים וּמְעַטִּים הַמּוֹצְאִים אוֹתָהּ.”

ישוע מתאר את שתי הדרכים העומדות לפני כל אדם בחייו. האחת מובילה לחיי נצח (מלכות שמיים) והשניה לאבדון, ז"א ריחוק נצחי מאלוהים ומלא בסבל שיסתיים באגם האש.

הדרך לאבדון מורכבת מפתח רחב ודרך רחבה ורוב בני האדם הולכים בה. לעומת זאת, הדרך המוליכה למלכות שמים מורכבת מפתח צר ודרך צרה שאותה מעטים מוצאים.

 

א. ישוע פונה אל שומעיו ומבקש מהם: :היכנסו דרך הפתח הצר!"

בבקשה זו ישוע מביע את רצונו של אלוהים שכל בני האדם ייוושעו! (ראשונה לטימותיאוס ב' 4) יש מקום לכולם בממלכת אלוהים! אלוהים אוהב את בני האדם שיצר בצלמו ודמותו ומעונין לראותם בחיקו לנצח נצחים. כל זאת בתנאי שיפנו אליו באמונה ובקשה להיוושע מהחטא. (אל הרומים י' 9-10). למרות שאלוהים הוא זה הבוחר מקדם את אלו שיוושעו (אל האפסים א' 4), הוא ברא כל אדם עם היכולת להבין שיש בורא ולכל בני האדם אלוהים מציג עדות כללית אודות קיומו. על כל אדם מוטלת האחריות לחפש את הבורא. מי שניכשל לעשות זאת, יישפט. (אל הרומים פרקים א' – ב', תהילים י"ט, חזון יוחנן כ', כ"ב). העדות הכללית אודות קיומו של אלוהים היא הוכחה לאהבתו את ברואיו.

 

ב. הדרך לאבדון מתוארת כרחבה ומרווחת ורבים הולכים בה.

למה הכוונה בפתח הרחב והדרך הרחבה?

הכוונה היא שאלו ההולכים לאבדון הם האנשים שאינם מעונינים להשתנות ולהיות מעוצבים על פי רצון אלוהים. זו דרך קלה שאיננה דורשת שינויים כואבים או מחיר אישי כלשהו. ההולכים לאבדון נושאים עימם את דעותיהם, אמונותיהם, מעשיהם ותאוותיהם. הם לא נפרדים מחטאיהם, מדעותיהם המנוגדות לדבר אלוהים או פשעיהם אלא נצמדים לרע ולשאר אוהבי הרע והחטא. מכיוון שהפתח והדרך רחבים, אז יש מקום לכל הרעים ללכת במקביל וביחד. קבוצה זו דוגלת באמרה – איש באמונתו יחיה…!

האנשים ההולכים בדרך לאבדון יכולים להראות דתיים או חילוניים. זה יכול להיות השכן הנחמד או הרב הראשי. אין זה משנה! המכנה המשותף לכולם זה דחייתו של ישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא!

שימו לב! הרוב הולך לאבדון! משמע, הרוב אינו צודק!.

 

לעומת הדרך לאבדון, הדרך למלכות שמיים מורכבת מפתח צר ודרך צרה עד למלכות.

1. מהו הפתח הצר?

הפתח הצר מציין הגבלה! ז"א, ישנו תנאי!

לאור דברי ישוע המשיח בפרקים ה' 17 (באתי לקיים), ז' 21, (לא כל האומר לי אדוני…), בשורת יוחנן א' (בראשית היה הדבר…), בשורת יוחנן י"ד 6 (אני הדרך האמת והחיים), אל הרומים י' 9-10 (אם תאמין ש…), עלינו להסיק בוודאות שהפתח הצר מתייחס לישוע המשיח בלבד!

ז"א – קבלת ישוע כמושיע אישי מן החטא ואדון החיים זה תנאי להיכנס לדרך הצרה המובילה למלכות שמיים. ישוע, והוא לבד, זה הפתח הצר!

כל אחד מאיתנו כבר למד בחייו שכניסה לפתח צר דורשת הכנה וזהירות.

אלוהים אינו דורש מאיתנו לבוא עם פטיש ואיזמל כדי להרחיב את הפתח ולהפוך אותו לנוח יותר!

אלוהים אינו מצפה מאיתנו שנמציא משיח או דרך של צדקה. הוא דורש מאיתנו להיכנע לאחד שהוא קבע, קרי, ישוע המשיח. מי שכורע ברך לפני אדון האדונים, ישוע המשיח, מגלה

שהוא עבר את הפתח הצר אך גם מתחיל ללכת בדרך הצרה ומלאת הסבל אל מלכות השמים.

 

2. מדוע ישוע המשיח מתאר את הדרך למלכות שמיים כדרך צרה?

המילה צרה מובנת במימד של גודל קטן – צר, וגם במימד של סבל.

הדרך למלכות שמים מתוארת כדרך צרה כדי להבהיר שבדרך הזו ההליכה איננה קלה, איננה נוחה ואיננה מלאת אופציות.

ישוע אומר בבשורת יוחנן י"ד 6: "…אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי…" (ראה גם מעשי השליחים ד' 12). מכאן אנו למדים שהדרך למלכות שמים דורשת היצמדות מוחלטת לדבר ישוע ולרצונו. זו הליכה שבא אנו כל הזמן מביטים ישירות לעיניו של האדון והולכים אחריו. אנו שומעים לדברו ומצייתים ללא עוררין.

עבור מאמינים רבים, הסבל הראשון שהם חוו נבע בגלל ההצהרה הפומבית אודות אמונתם בישוע כמשיח ואדון.

המאמינים הראשונים נחשפו לנידוי ממשפחותיהם, להחרמות כלכליות ואף לעינויים. (בשורת יוחנן פרק ט'). שומעיו הראשונים של ישוע לא חיברו את הסבל של המאמין בהכרח עם מלחמות גלובליות, רעידות אדמה ומגיפות. עד היום אנשים רבים סובלים ומשלמים מחיר משפחתי, חברתי וכלכלי גבוה רק משום שהם הביעו את אמונתם בישוע כמושיעם.

מעטים בינינו מבינים את הסבל והכאב הנובעים מדחייה של רעיה או ילדים בגלל האמונה. זה מחיר גבוה שלא כולם יכולים לשאת! זה מבחן כה קשה שללא כוחו של אלוהים ומעורבותו האישית בחיינו, לא נוכל לעבור! ישנם אלו שהחליטו לוותר ולהיכנע ללחצי העולם הזה.

הליכה רצופה וטהורה בדרך הצרה היא תופעה על טבעית! (נקל לגמל…מתי י"ט 24)

זה דבר הניתן ליישום רק בעזרת כוח רוח אלוהים ומעורבותו האישית בחיי המאמין.

 

הדרך הצרה היא מנת חלקו של כל מאמין, גם זה שאינו סובל דחייה ממשפחתו או עמו. הדרך הצרה שלי זה לשאת את צלבי, ז"א למלא את יעוד אלוהים בחיי עלי אדמות יום יום באמונה ואהבה. כל מאמין נדרש להיכנע לרצונו והדרכתו של אלוהים בדברו!

 

ואיך ההליכה בדרך הצרה מתבטאת בחיי היומיום?

אנו נדרשים להתכחש לרצוננו ולאהבותינו ולקבל באהבה את רצונו של מושיענו (אל הרומים יב 1-2). "…שתמסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים, כך תעבדוהו עבודה שבלב…"

כל מאמין מתמודד עם פיתויי החטא ולחץ הגוף לספק את תאוותיו (אל הרומים ז 18-25).

מאמינים כנים לומדים בדבר אלוהים ולכן אנו יודעים מהו חטא! אנו נאבקים בחטא במחשבותינו כשאנו לבד או עם חברה. אנו מתמודדים עם פיתויים בהלכנו בעולם הזה. אנו נאבקים כרווקים ונאבקים כנשואים כדי לשמור על טוהר וקדושת גופינו ומשפחתנו.

כל יום שאנו הולכים עם ישוע ודוחים את הצעות החטא של העולם אנו נחשבים לטיפשים בעיני העולם, לרפויי שכל וכו'.

להישאר בתול עד לנישואים נחשב למופת בעיני אלוהים אך לטמטום וכישלון בעיני העולם.

לוותר על עבודה עם הכנסה כלכלית גבוהה בגלל ריחוק מהקהילה ומהתחברות נחשב לציות בעיני האדון ולטיפשות בעיני העולם.

לוותר לאלו הפוגעים בנו ולהתפלל עבורם נחשב ליופי משיחי בעיני האדון אך לחולשה בעיני העולם.

להעדיף לתת מאשר לקבל נחשב להפסד בעיני העולם אך לרווח בעיני האדון.

ללכת עם ישוע בדרך הצרה זה להבין שאנו מקבלים עלינו את הביזוי מן העולם ולמרות זאת אנו ממשיכים ללכת עם ישוע ובכל מחיר. ראה גם מתי י"ט 24.

 

המאבק היומיומי אינו קל מכיוון שהאויב הפועל נגדנו הוא השטן בכבודו ובעצמו וגופינו הנשחת שדוחף אותנו לספק את תאוותיו. שמעון השליח מדריך אותנו איך לנצח במאבק הזה.

ראשונה לפטרוס ה' 6-11: "השפילו עצמכם תחת ידי אלוהים החזקה, למען ירומם אתכם בעתו. השליכו עליו כל יהבכם, כי הוא דואג לכם. היו ערים ועימדו על המשמר. אויבכם השטן משוטט כאריה שואג ומחפש לו לטרוף מישהו. עימדו נגדו יציבים באמונה, בידיעה שאותן הצרות עוברות על אחיכם אשר בעולם. ואלוהי כל חסד אשר קרא אתכם אל כבודו לעולמים במשיח ישוע, אחרי סבלכם המעט הוא ישלים אתכם וגם ייצב ויחזק ויכונן אתכם. לו הכבוד והגבורה לעולמי עולמים. אמן." (ראה גם אל האפסים ו' 10-18).

 

רבותיי, הסבל והצרות בדרך הצרה אינם מטרה! הסבל והצרה אלו אמצעים שדרכם אלוהים בוחן את אמונתנו ומעצב את אופיינו המשיחי כדי שנידמה לו יותר ויותר (אל האפסים פרקים ד' – ו'). זו פעולה כואבת ומתמשכת עד שניכנס למלכות אלוהים.

הנחמה שלנו היא:

א. את ההליכה בדרך הצרה והקשה אנו לא עושים לבד! ביטחוננו הוא שאלוהים עימנו ולא עוזב אותנו בשום רגע. ("…גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע כי אתה עימדי, שבטך ומשענתך המה ינחמוני…" תהילים כ"ג 4, אל הרומים ח' 34-37).

ב. אלוהים לעולם לא ייתן לנו מבחן הגדול מיכולתנו לעבור. בכל מבחן אלוהים מבטיח מספיק חסד כדי להתגבר (ראשונה לקורינתים י 13).

ג. אלוהים הבטיח להשלים בחיינו את מה שהוא התחיל (אל הפיליפים א 6).

 

אלוהים עימנו ושוכן בתוכנו! אלוהים אינו עיוור לסבל ולקושי היומיומי הנובע בגלל כניעתנו לרצונו. אלוהים מתגמל כל יום את ילדיו! ככל שאמונתנו תגבר בו, כך נפחד ונדאג פחות, כך נראה ברור יותר ויותר את ידו פועלת בחיינו.

מי שמתמיד ללכת בדרך הצרה מוכיח את אמיתות אמונתו וכך מובטח לו שבסוף ימיו על פני האדמה הוא יכנס למכות אלוהים הנצחית.

 

סיכום.

א. לבני האדם נתונות שתי דרכים – הצרה למלכות אלוהים והרחבה לאבדון.

על מנת להגיע לאבדון, אין צורך בשום שינוי. כל בני האדם נולדים כשהם בדרך לאבדון ורובם נשארים בה.

אלה ההולכים בדרך הרחבה לאבדון אינם בהכרח רוצחים גנבים ושאר פושעים אלימים. הם יכולים להיות האנשים החמודים והנעימים ביותר שחיו אי פעם. כל מי שאינו מאמין בישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא, הריהו הולך בדרך הרחבה לאבדון.

על מנת להגיע למלכות שמים יש להאמין שישוע הוא המושיע מן החטא ולהיכנע לו כאדון על חייך ובכל תחום. מי שעבר את הפתח הצר הזה יודע שאלוהים עשה עימו חסד רב.

 

ב. חייו של המאמין מתוארים כהליכה בדרך צרה ומלאה צרות. חיים משיחיים קשים מכיוון שהם מלאי התמודדות עם החטא ומלחמה חזיתית נגד נכלי השטן.

הסבל והצרות הם מבחני האמונה שלנו ומשרתים את אלוהים כדי לעצב את אופיינו כך שידמה לו יותר ויהווה עדות לשמו.

 

ג. תגמול: אלוהים אינו עוזב אותנו לרגע אלא הולך עימנו בכל רגע ובכל יום בחיינו עד שנגיע לממלכתו הנצחית. אין שמחה גדולה יותר מהביטחון שאלוהים נימצא איתי בכל עת ומעניק לי את כל כוחו כדי לייצגו בגבורה, קדושה, טוהר ואמת. לבסוף אהיה עם אלוהים בגוף חדש ולנצח נצחים.

 

הדרשה של ישוע על ההר (חלק כו) – נביאי השקר: העץ ופריו
לאורך כל הדרשה על ההר ישוע המשיח הבהיר לשומעיו איזו התנהגות ואמונה נדרשים מאלו הרוצים להיכנס לממלכת השמים. ישוע ציין שדוגמת החיים של הפרושים והסופרים הייתה פסולה ואיננה ראויה לילדי אלוהים. במקום להיכנע לדבר אלוהים ולחיות על פיו, הפרושים והסופרים נכנעו לדברי מפרשים וחיו על פי דרך צדקה שיצרו לעצמם, כזו שאלוהים לא חפץ בה ולא לקח בה חלק. (מתי ה' 20, אל הרומים י' 3)

הגענו לקטע האחרון בדרשה של ישוע על ההר. כמו בכל דרשה, עיקר הדברים הנאמרים מסוכמים וזאת על מנת שהשומעים יצאו כשבראשם מהדהדים הלקחים החשובים ביותר.

בפסוקים 13-27 ישוע המשיח מציג ארבעה צמדים של ניגודים: שתי דרכים – 13-14, שני עצים – 15-20, שתי טענות – 21-23, שני בוני בתים – 24-27.
הבה נמשיך בצמד השני:  שני עצים – פסוקים 15-20:

15 “הִזָּהֲרוּ מִנְּבִיאֵי הַשֶּׁקֶר הַבָּאִים אֲלֵיכֶם בִּלְבוּשׁ כְּבָשִׂים וּבְתוֹךְ תּוֹכָם זְאֵבִים טוֹרְפִים הֵם.
16 בְּפֵרוֹתֵיהֶם תַּכִּירוּ אוֹתָם. הַאִם אוֹסְפִים עֲנָבִים מִן הַקּוֹצִים אוֹ תְּאֵנִים מִן הַבַּרְקָנִים?
17 כֵּן כָּל עֵץ טוֹב עוֹשֶׂה פְּרִי טוֹב וְהָעֵץ הַנִּשְׁחָת עוֹשֶׂה פְּרִי רַע.
18 עֵץ טוֹב אֵינֶנּוּ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פְּרִי רַע וְעֵץ נִשְׁחָת אֵינֶנּוּ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פְּרִי טוֹב.
19 כָּל עֵץ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי טוֹב כּוֹרְתִים אוֹתוֹ וּמַשְׁלִיכִים אוֹתוֹ לְתוֹךְ הָאֵשׁ.
20 לָכֵן בְפֵרוֹתֵיהֶם תַּכִּירוּ אוֹתָם.”

כמו בדוגמא הקודמת של שתי הדרכים, כך בדוגמא הנוכחית ישוע מציג שתי אפשרויות:

עץ טוב המניב פרי טוב ולכן יחיה ולעומתו עץ נשחת המניב פרי רע וסופו להיכרת ולהישרף. גם בדוגמא זו אין "אמצע". הטוב הוא מישוע והולך עימו והרע הוא כל מה שאינו איתו או ממנו ולכן מיועד לאבדון.

גם בדוגמא זו, האצבע של ישוע הצביעה על הפרושים והסופרים כנביאי השקר המניבים פרי רע והמיועדים לאבדון.

מי הוא נביא שקר?

נביא שקר הוא אדם הטוען שאלוהים נתן לו מסר, מידע או סמכות (בהשראה, חלום, חזון, כתב)  שעליו להשמיע לקבוצה מסוימת של אנשים או לכלל בני האדם, וזאת למרות שהמידע איננו מאלוהים. ישוע מתאר את נביאי השקר כזאבים טורפים בלבוש כבשים כדי להבהיר שמטרתם הברורה היא להרוס אחרים ולדאוג לעצמם.

מה עשו הפרושים עד כי ישוע המשיח מכנה אותם נביאי שקר?

הפרושים והסופרים טענו להיותם ממשיכי סמכותו והוראתו של משה רבנו.

הם טענו שרוח אלוהים שורה עליהם ובכוח רוח אלוהים הם מלמדים וגם שופטים.

בעוד הם טוענים להיותם מורי תורת אלוהים, בפועל הם לימדו, בחנו ושפטו את בני האדם על סמך פרשנויות (מסורת הזקנים ומאוחר יותר תורה שבעל פה) ולא על סמך התורה שהיא ורק היא נחשבת לדבר אלוהים קדוש וטהור. (מרקוס פרק ז').

כשנאמר להם שהם טועים והוראתם איננה תואמת את הכתוב בדבר אלוהים, הם לא תיקנו את דרכם והוכיחו רצון ללמוד בענווה, אלא ניסו להרוג, להשתיק ולהשפיל את מבקריהם. (ראה יוחנן ט').

הפרושים והסופרים לא נכנעו לדברי הביקורת של ישוע אלא ניסו להשתיקו בכל דרך ולהסיט כל אדם מדרכו של ישוע. מי שלא נכנע להם, הסתכן בנידוי והחרמה וכך סיכן את חייו. הפרושים אף הציבו מטרה בחייהם, להרוג ולהשתיק את כל אלו שנכנעו לישוע. (יוחנן 11-12, מע"ש ז'-ט', סטפנוס ושאול השליח).

הפרושים והסופרים נהנו ממעמדם הגבוה בכך שקיבלו כבוד וזכו לרווח אישי. הם ניצלו את החלשים שבעם וראו בשאר האנשים "מקור לניצול".

ישוע עצמו מכנה את הסופרים והפרושים 'צבועים', ז"א אנשים המציגים חזות שונה ממה שהם באמת. (מתי ה' 20, מתי כ"ג, לוקס י"ח).

איך מזהים נביא שקר?

התורה מנחה אותנו איך לזהות את נביאי השקר (דברים יג, יח; מעשי השליחים כ 29-31).

כל הסעיפים הבאים חייבים להתגשם בשלמות!

א. השוואת דבר "הנביא" לכתוב בדבר אלוהים. האם המסר תואם את הכתוב או סותר?

ב. האם דבר "הנביא" והאות או מופת שהראה מקרבים את הקהל לאלוהים ותורתו?

ג. במידה ו"הנביא" טוען שדבר או אירוע מסוים עתיד להתרחש בעת מסוימת, עלינו לחכות ולבדוק אם כל הנתונים שנאמרו אכן מתגשמים בדיוק של 100%.

לאור ההנחיות הללו מדבר אלוהים, הפרושים והסופרים הוכיחו כי הם ראויים לתואר המפוקפק של נביאי ומורי שקר.

פרי פעולותיהם היה רע. הם עצמם לא הכירו את אלוהים, הוראתם לא קירבה אדם לישוע והם פגעו באלו שהלכו אחר המשיח האמיתי.

 

רבותיי, לא כל אדם הטועה בהבנת דבר אלוהים הוא נביא או מורה שקר! כולנו עלולים לטעות!

כשאנו מוכנים לקבל ביקורת ולשמוע אמת, לבחון אותה ולהיכנע לאמת, אז אנו מוכיחים שאנו נושעים למרות שטעינו. כשאופיו של אלוהים מתבטא בחיינו (פרי הרוח – גלטים ה' 22-23, אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות, ענווה, ריסון עצמי) אנו מוכיחים שאנו ילדי מלכות שמיים גם אם טעינו.

 

איך פועלים נביאי השקר היום ומה מטרתם?

ישוע תיאר אותם כזאבים המתחזים לכבשים. ז"א שבמבט ראשוני הם מתנהגים ונראים כמונו.

כמו זאבים, הם בוחנים את אנשי הקהילה ומזהים את החלשים באמונה, את הממורמרים והאימפולסיבים ובהם מתמקדים. הם יזמינו אותם לבתיהם או יבואו אליהם וימלאו את ליבם ומוחם בשקר, במרירות, בשנאה, בטענות, בביקורת, רכילות, בהבטחות שווא ורצון להתרחק ממאמינים אחרים אך להסתמך עליהם. הם יצדיקו את מעשיהם בכך שיסלפו את דבר אלוהים בתחכום.

נביאי השקר אינם דואגים לקהילה! הם דואגים לעצמם! הם לא יציגו הצעות לתיקון ויקדישו מכוחם וממשאביהם אלא ינסו להרוס ולהאדיר את עצמם ורכושם.

נביאי השקר מנסים להשיג מעמד ואוהדים. כל דרך ושיטה כשרה מבחינתם.

כמו שזאב הנכנס לעדר כבשים גורם למהומה ולנפגעים, כך תוצאת העבודה של נביא השקר היא מהומה ופגיעה באנשים. מכיוון שרוח אלוהים איננה בהם, אין להם פרי רוח אלא את הפרי שאביהם השטן נותן להם… (אל הגלטים ה' 19-21, מעשי השליחים כ' 29-31).

 

איך עלינו לפעול היום כדי לזהות את נביאי השקר, להתגונן מפניהם ולהרחיקם מאיתנו?

א. נביאי השקר מבססים את מעמדם בין אנשים שאינם בקיאים בדבר אלוהים ואינם מקבלים את דבר אלוהים כסמכות עליונה בכל דבר ועניין בחייהם. (משלי ג'). נביאי שקר פורחים בין אנשים הפועלים על פי הרגש ומראה העיניים במקום על פי דבר אלוהים בלבד!

לפיכך, ההגנה הטובה ביותר נגד נביאי השקר היא היצמדות לדבר אלוהים! כשנביא שקר נימצא בין אוהבי המשיח הנכנעים לדברו בכל ומחוזקים בהתחברות קדושה, הוא הולך לחפש "כבשים" אחרים פחות מוגנים.

 

ב. בחן את פרי חייו של נביא השקר. בחן את התוצאות של המעורבות שלו בקהילה ובחיי שאר בני האדם. מכיוון שרוח אלוהים איננה בו, הוא לא יכול להניב את פרי הרוח. נביא השקר גורם למהומה, פירוד, שנאה, קנאות, רכילות וצער. הוא מחפש את הרווח האישי ולא מוכן להיכנע בכל תחום לרצון המשיח. (מתי י"ג 1-9, י"ב 33-37, אל הרומים ט"ז 17-18, זכריה י"א 16, שניה לפטרוס ב' 12, יהודה 10, ירמיה ה' 30-31, יוחנן ח' 43-47).

 

ג. במידה ואנו מזהים אדם בקהילה שהתנהגותו תואמת לנביא שקר, עלינו לציינו ככזה ולהזהיר את שאר האחים והאחיות בגוף המשיח ממנו. עלינו לעשות זאת בענווה, על פי ההנחיות בדבר אלוהים אך בנחישות (אל הרומים ט"ז 17-18, מתי י"ח 15-17, ראשונה לטימותיאוס ד' 1-2, שניה לפטרוס ב' 1, מע"ש כ' 29-31).

 

תכלס, מדוע ישוע מזהיר אותם בשלב זה של הדרשה מנביאי השקר?

מכיוון שמטרת הפרושים והסופרים להרחיק את בני ישראל ושאר בני האדם מהפתח הצר המוביל למלכות אלוהים, מישוע המשיח.

מי שייפול לידיהם ילך לאבדון ומי שירחק מהם וידבוק בישוע, יגיע למלכות שמים.

 

סיכום:

1. ישוע מדגיש את המילים: בפרותיהם תכירו אותם!. רבותיי, רק מי שיש לו את רוח הקודש, מסוגל להראות את פרי הרוח – מתי י"ג 1-9.

לכן, היכנע לישוע כאדון ומושיע, בקש את סליחת החטאים והוא ישכין בך את רוחו.

 

2. נביאי שקר הם כמו זאבים. הם באים להרוס ומתמקדים בחלשים, באלו שקל יותר לתקוף ולהכשיל. הם מדברים אל לב האחים ובערמומיות רבה מסלפים את האמת כך שקשה להבחין בשקר. הם בשירות אביהם השטן, מנסים להכשיל ולהרוס את עדותנו וקהילת המשיח.

 

3. הדרך להתגונן מפני נביאי השקר היא:

א. לימוד נכון של דבר אלוהים ועיסוק רצוף בציות לדבר אלוהים.

ב. שמירה על התחברות קרובה וקדושה עם שאר האחים המאמינים

ג. בחינה מדוקדקת של חייו ופרי מעשיו של כל מאמין בקהילה.

 

הדרשה של ישוע על ההר (חלק כז)

הקטעים המקבילים: לוקס ו 47-49; יג 25-27

א.   "מעולם לא הכרתי אתכם"

ב.   הבית על הסלע

 

לאורך כל הדרשה על ההר ישוע המשיח הבהיר לשומעיו איזו התנהגות ואמונה נדרשים מאלו הרוצים להיכנס לממלכת השמים. ישוע ציין שדוגמת החיים של הפרושים והסופרים הייתה פסולה ואיננה ראויה לילדי אלוהים. במקום להיכנע לדבר אלוהים ולחיות על פיו, הפרושים והסופרים נכנעו לדברי מפרשים וחיו על פי דרך צדקה שיצרו לעצמם, כזו שאלוהים לא חפץ בה ולא לקח בה חלק (מתי ה 20; אל הרומים י 3)

הגענו לקטע האחרון בדרשה של ישוע על ההר. כמו בכל דרשה, עיקר הדברים הנאמרים מסוכמים וזאת על מנת שהשומעים יצאו כשבראשם מהדהדים הלקחים החשובים ביותר.

לאחר שישוע הזהיר את שומעיו מתככי נביאי השקר (בכוונתו נגד הפרושים והסופרים), ישוע ממשיך לציין את המשפט העתיד לבוא על אלו הקוראים לאלוהים 'אבא', בעוד שמעולם הם לא נכנעו לרצונו והוא אלוהים מעולם לא הכיר בהם כילדיו.

הבה נמשיך בלימוד פסוקים 29-21:

21 “לֹא כָּל הָאוֹמֵר לִי ‘אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי’ יִכָּנֵס לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, אֶלָּא הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
22 רַבִּים יֹאמְרוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַהוּא: ‘אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי’, הֲלֹא בְּשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים וּבְשִׁמְךָ עָשִׂינוּ נִפְלָאוֹת רַבּוֹת’.
23 אָז אוֹדִיעַ לָהֶם: ‘מֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּי אֶתְכֶם, סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע’.”

הפסוקים הללו (21-23) גורמים למאמינים רבים זעזוע בכל הקשור לביטחון ואמון שניתן לתת במאמינים אחרים בישוע. ישוע לא אמר את המשפטים הללו כדי לערער את האמון שלנו בשאר האחים הנאמנים. ההפך נכון. ישוע אמר זאת כדי להעניק לנו כלים לבחון את אמיתות האמונה שלנו ושל הסובבים אותנו ומתחברים עימנו. זאת כדי שנתמלא בביטחון שהישועה האמיתית מעניקה. ישועה כנה מתבטאת בציות לדבר אלוהים – אמונה כנה מניבה פרי מבורך!

חשוב לציין: כשישוע אמר את פסוק 21, הוא כיוון אצבע מאשימה כלפי קבוצה מסוימת שכינתה אותו בתואר 'אדון', ולמרות זאת הם עדיין אינם ראויים להיכנס למלכות שמיים.

מי הייתה אותה קבוצה אז ומי הם האנשים הללו היום?

מדוע הם לא ראויים להיכנס למלכות שמיים, וזאת למרות שהם קוראים לו אדון?

ישוע עונה: מכיוון שהם לא עושים את רצון אלוהים האב!

 

על מי ישוע מצביע?

א. בהתייחסות לזמנו של ישוע, הכוונה לקהל שהלך אחרי ישוע לכל מקום, נהנה מכל הברכות והניסים, חלקם נרפא ממחלות ונכויות, אכל מהלחם  והדגים שניתנו בדרך על טבעית, שמע את הלימוד הטהור ביותר שאוזן אדם אי פעם תוכל לשמוע וראה נפלאות וכוחות של העולם הבא. זה הקהל שזעק: "ברוך הבא בשם יהוה…" כשישוע נכנס רכוב על עיר לירושלים וכינה את ישוע בשמות אלוהיים. למרות כל זאת, הם לא הפנימו את משמעות היותו של ישוע אלוהים בכבודו ובעצמו. כשישוע הוכיח אותם על חטאיהם והורה להם לפנות מחטאיהם ולסור ממסורות הנוגדות את דבר אלוהים, הם פנו נגדו או הלכו ממנו. כשהם נדרשו "לשלם" בעבור אמונתם, הם הוכיחו שישוע לא שלט בחייהם! כל מילותיהם הנפלאות היו מהשפתיים החוצה!

מי שמאמין שישוע הוא אדון, אינו מתווכח איתו או מתנגד להוראתו (יוחנן ח 19; יד 7).

 

ב. כמו בתקופתו של ישוע, גם היום נמצאים בתוכנו וסביבנו כאלו המכנים את ישוע 'אדון', ולמרות זאת הם לא ייכנסו למלכות שמים.

הם שרים בקהילה, מכירים את כל המאמינים, מדברים כמאמינים, אוהבים להיות עם מאמינים ואפילו נטבלו במים, אך הם מעולם לא נולדו מחדש. רוח הקודש מעולם לא שכן בתוכם ולא שינה אותם מבפנים.

אותם אנשים יודעים פסוקים בעל-פה, אך לא מאפשרים לדבר אלוהים להיות חרוט על ליבותיהם ולקבוע את מעשיהם בכל תחום בחיי היום יום.

למרות שהם יודעים מהו רצון אלוהים, הם מתחמקים מציות לאורך כל חייהם מסיבות שונות ומשונות: להלן כמה ציטטות ותירוצים…

"זה קשה מידי, זה לא מה שבאמת כתוב, אינני יכול, אינני מרגיש כך, אל תשפוט אותי עד שתהיה במצבי, אלוהים אוהב אותי כמו שאני, זה המקסימום שאני יכול.., בפנים בלב אלוהים יודע שאני מאמין בו…".

התנהגותם מוכיחה שאינם נותנים לישוע המשיח את הסמכות והריבונות הראויה לו כאלוהים. הם אינם מצייתים מכיוון שאינם מאמינים.

 

ראו את מיליוני האנשים בעולם המכנים עצמם משיחיים רק מכיוון שנולדו למשפחות משיחיות. אותם אנשים אינם מעונינים בדבר אלוהים ומסכמים את אמונתם בביקור בכנסיה פעם בשנה.

התנהגותם מוכיחה כי מעולם הם לא נולדו מחדש על ידי רוח הקודש.

למרות שאנשים אלו משתמשים באותו אוצר המילים שלנו, הם מעולם לא נכנסו דרך הפתח הצר ואינם הולכים בדרך הצרה. זאת הסיבה שבסוף הדרך הם גם לא יראו את המשיח!

 

המסר ברור: ישוע אינו דוחה שום אדם, אלא מלמד אותנו שישועה כנה מתבססת על אמונה בו וציות לדברו, ולא לדתיות ריקה הנראית רוחנית מבחוץ אך ריקה מאלוהים ומובילה את שבוייה לאש גהינום.

 

ישוע אמר: רק אלו העושים את רצון אביו, ייכנסו למלכות השמים.

אם כן, מהו רצון האב? ואיך חיים ופועלים הילדים הנאמנים של אלוהים?

 

1. רצון אלוהים עבור כל בני האדם זה: – שכולם ייוושעו!

ראשונה לטימותיאוס ב' 3-7: "…טוב הדבר הזה ורצוי בעיני אלוהים מושיענו, החפץ שכל בני אדם ייוושעו ויגיעו להכרת האמת…" ראה גם יוחנן ו' 28-29.

2. מהי הדרך של אלוהים להושיע אותנו מעונש החטא?

ישעיה נ"ג 6:  "…כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו…"

ראה גם ויקרא י"ז 11.

3. ומי הוא האחד שאלוהים שלח כדי לכפר על חטאינו ולהושיע אותנו ממוות נצחי?

בשורת יוחנן י"ד 6: "…אמר לו ישוע: "אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי." ראה גם יוחנן ג' 14-15, י"ב 44-50, ח' 31-32 וכמובן אל הרומים י' 9-10.

4. מה היה המניע של אלוהים כדי להושיע אותנו ממוות נצחי לחיים נצחיים?

יוחנן ג' 14-19: "…כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם…".

5. ומה אלוהים דורש מילדיו האמיתיים?

א. יוחנן י"ד 23: "…השיב לו ישוע: "מי שאוהב אותי ישמור את דברי ואבי יאהב אותו. גם נבוא אליו ונשכון אצלו…"

ב. יוחנן ח' 31: "אמר ישוע אל הפרושים שהאמינו לו: "אם תעמדו בדברי, תלמידי אתם באמת. ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם."

 

יעקב, אחיו של ישוע לימד שאמונה מוכיחה את אמיתותה רק כשהיא מלווה בציות לרצון אלוהים הכתוב בדברו וללא תנאי!

אברהם הוכיח את אמונתו באלוהים כשהיה מוכן להקריב את יצחק כפי שציווה עליו אלוהים. (בראשית כ"ב). אברהם לא פעל לפי הרגש או החשק, אלא ציית באמונה!

רחב הזונה האמינה שאלוהי ישראל הינו האלוהים האמיתי ואספה את המרגלים של יהושוע.

יעקב קבע כלל ברור:

כמו שהגוף בלא רוח נחשב למת, כך האמונה ללא מעשים מתה היא. (יעקוב ב' 26).

אמונה אמיתית וכנה תמיד תהיה מלווה בעשייה הדורשת מחיר אישי גבוה! (מתי ו' 14).

זה כולל ציות לדבר אלוהים בכל מחיר.

מי שיש לו אמונה שאינה מלווה בציות הריהו אוחז באותה אמונה שיש לשדים.

גם הם מאמינים באלוהים אך אינם פועלים עבור אלוהים. הם יודעים את כל דבר אלוהים אולי טוב יותר מאיתנו אך הם פועלים נגד רצונו ולכן מיועדים לאבדון יחד עם כל שאר הדוחים את ישועתו של אלוהים.

אמונה חיה היא כזאת המקבלת את ישוע המשיח כאדון ומושיע אישי מן החטא.

אמונה כנה מתבטאת בלימוד דבר אלוהים ובתפילה כדי לקבל חוכמה להבין וכוח לציית. אלו חיים המביעים ומבטאים נכונה את עשרת הדברות מן הלב.

אמונה כנה מתבטאת ברצון להתחבר עם שאר המאמינים כדי לעודד, לבנות ולנחם. אמונה אמיתית מתבטאת בנתינה. מעשי השליחים ב' 38-47, אל העברים י' 25

אמונה אמיתית מתבטאת בביטול רצוני ואימוץ רצון אלוהים אשר פדה וגאל אותי ממוות לחיים נצחיים. אל הרומים י"ב ואיגרת אל האפסים ד' – ו'.

אמונה שכזו יש רק לילדי אלוהים האמיתיים ורק הם ירשו את מלכות אלוהים.

 

בפסוק 22 ישוע אומר:

"…רבים יאמרו אלי ביום ההוא: 'אדוני, אדוני', הלא בשמך ניבאנו ובשמך גרשנו שדים ובשמך עשינו נפלאות רבות'."

א. למה הכוונה בביטוי "ביום ההוא"?

שומעיו של ישוע הבינו אותו מתייחס ליום המשפט שבו בני האדם יעמדו לפני אלוהים כדי לבחון את אמיתות אמונתם. אלא השייכים לו ייכנסו למלכותו והשאר ילכו לאבדון.

ישוע לא נתן תאריך אלא ציין אירוע שכל שומעיו האמינו שיבוא. (מלאכי ג' 17-18, דניאל י"ב, זכריה י"ב וי"ד).

המשל של ישוע אודות עשר הבתולות מתייחס לאותו פרק זמן, ז"א – בחינת אמונתם של האנשים בעת חזרתו של ישוע לעולם כדי להקים את מלכותו בארץ. כן גם משל משפט העמים במתי כ"ה 31-46. ראה תוספת בסוף השיעור.

 

ב. ישוע אמר מילים קשות: "… 'אדוני, אדוני', הלא בשמך ניבאנו ובשמך גרשנו שדים ובשמך עשינו נפלאות רבות'. אז אודיע להם: 'מעולם לא הכרתי אתכם, סורו ממני עושי רשע'."

מתברר שאותם אנשים שאינם נושעים, עשו פעולות על טבעיות וטענו שהם עושים זאת בשמו של ישוע או בשם אלוהים, ולמרות זאת אלוהים אינו מכיר בהם כילדיו.

איך הדבר אפשרי?

א. התנ"ך מציין מקרים שבהם אנשים שאינם נושעים פעלו בכוחות על טבעיים בציינם את שם אלוהים או ניבאו נבואות שהתגשמו.

1. מתי י"ב 22-30: תלמידיהם של הפרושים וממשיכי דרכם יכלו לגרש שדים בכוחו של אלוהים וזאת למרות שהם לא היו נושעים! ראה גם לוקס י"א 14-23, מרקוס ג' 20-30.
2. רוח אלוהים צלחה על שאול המלך, למרות שלא היה מאמין, והוא ניבא. שמואל א' י' 10.
3. הכוהן הגדול, קייפא, למרות ששנא את ישוע שנאה גדולה גם בלא ידיעתו ניבא ואמר שישוע עתיד למות בעד כל העם. יוחנן י"א 51.
4. בלעם היה עובד אלילים ובוודאי שאינו נושע ולמרות זאת אלוהים פעל בו ודרכו כדי לעשות פעולה. במדבר כ"ג.

ז"א, יתכן מקרה שאלוהים פועל דרך אדם כלשהו למרות שהלה איננו נושע!

 

ב. הכתובים מלמדים אותנו שהשטן אינו יושב בחיבוק ידיים. הוא מנסה כל הזמן להרוס ולפגוע בעדות של המאמינים או להתחזות לכזה. לשטן כוח רב ויכולת לעשות דברים על טבעיים (ראשונה לפטרוס ה' 8, שניה לתסלוניקים ב' 7-12, חזון יוחנן י"ג, שמות ז').

ישוע הזהיר שבאחרית הימים יופיעו נביאי שקר ומשיחי שקר שיוכלו לבצע ניסים ואותות ואף יוכלו לבלבל ולהטעות את המאמינים האמיתיים. מתי כ"ד 24.

בניו הלא מאמינים של סקווה יכלו לגרש שדים (מעשי השליחים י"ט 13-14, ראה גם מע"ש ח' 11).

גם היום ישנם בקהילות המשיח כמות עצומה של מגרשי שדים, מחוללי ניסים, מרפאים למיניהם המשתמשים בשם של ישוע והמציגים עצמם כמאמינים, אך אינם בהכרח כאלו.

בחינה טובה מראה שרבים מהם אינם פועלים על פי הכתוב בדבר אלוהים.

הם מאמינים שכתבי הקודש מאלוהים, אך בפועל דבר אלוהים אינו הסמכות העליונה בחייהם אלא דעתם והרגשתם. כשמוכיחים אותם ואומרים להם שמעשיהם אינם נעשים על פי ההנחיות הכתובות בכתבי הקודש, הם עונים:

א. רוח אלוהים מנחה אותנו ולכן הדבר נכון

ב. ראה את הכוח העל טבעי, האם יש ספק שאלוהים אינו פועל?…

ג. אנו מרגישים נפלא עם הברכה הזאת…

 

תכלס:  ישוע אומר שאינו מכיר אותם כילדיו וזאת למרות שהם קראו לו אדון.

מדוע?

מכיוון שהם לא עשו את רצון אביו בחייהם!

לא הנס או האות קובעים אלא האמונה בישוע כאדון והמתבטאת בציות לדבר אלוהים יום אחר יום בכל החיים.

עלינו למדוד ולבדוק כל פעולה או אירוע על סמך הנתונים הבאים:

* הפעולה נעשתה על פי ההנחיות בדבר אלוהים.

* מטרת הפעולה הינה לפאר את אלוהים ולכוון את לב האדם כלפי המשיח ישוע בלבד.

* הדבר נעשה בחינם ולא בעבור תמורה כספית.

 

ישוע מסיים בפסוקים 24-27:

24 “לָכֵן כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וְעוֹשֶׂה אוֹתָם יִהְיֶה דּוֹמֶה לְאִישׁ נָבוֹן אֲשֶׁר בָּנָה אֶת בֵּיתוֹ עַל הַסֶּלַע.
25 הַגֶּשֶׁם יָרַד, בָּאוּ הַשִּׁטְפוֹנוֹת וְנָשְׁבוּ הָרוּחוֹת וְהָלְמוּ בַּבַּיִּת הַהוּא, אַךְ הוּא לֹא נָפַל, כִּי יֻסַּד עַל הַסֶּלַע.
26 וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָם יִדְמֶה לֶאֱוִיל אֲשֶׁר בָּנָה אֶת בֵּיתוֹ עַל חוֹל.
27 הַגֶּשֶׁם יָרַד, בָּאוּ הַשִּׁטְפוֹנוֹת וְנָשְׁבוּ הָרוּחוֹת וְהָלְמוּ בַּבַּיִת הַהוּא; נָפַל הַבַּיִת וּגְדוֹלָה הָיְתָה מַפַּלְתּוֹ.”
28 כְּשֶׁגָּמַר יֵשׁוּעַ אֶת דְּבָרָיו אֵלֶּה הִשְׁתּוֹמֵם הֲמוֹן הָעָם עַל תּוֹרָתוֹ,
29 כִּי לִמֵּד אוֹתָם כְּבַעַל סַמְכוּת וְלֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁלִּמְּדוּ סוֹפְרֵיהֶם.
רבותיי, אמונה שקרית תעמוד רק עד ליום מבחן ומשפט!

מי שלומד את דבר אלוהים ומציית מתוך אמונה, כמוהו כאדם הבונה על יסוד חזק ויציב. בעת משבר בחיים או ביום משפט, המאמין אוחז בהבטחות אלוהים אודות ישועתו והעזרה המובטחת ואלוהים הנאמן והצדיק יעשה ממש כפי שהבטיח. כמו שסופה אינה יכולה לבית יציב ומעוגן בסלע, כך חייו של המאמין יישארו יציבים בעת משברים ומשפט. אל הרומים ח' 34-38.

היציבות שלנו נמדדת על פי יציבות הדבר שאנו אוחזים או סומכים עליו. מכיוון שהעוגן שלנו הוא אלוהים, אנו יציבים כמו שאלוהים יציב ובכל מצב.

כמו משל הזורע, רק הזרע שנחת על אדמה טובה יניב פרי! כל השאר יבולו וייעלמו.

 

לעומת זאת חסר האמונה אינו בוטח באלוהים ולכן חי על פי עקרונות העולם. חסר האמונה בוטח בכוחו, כספו וחכמתו. לכן, מכיוון שהוא בוטח בדברים ברי חלוף וחלשים, כך היסוד של חייו הינו חלש וזמני. בעת משבר או ביום משפט, חסר האמונה אוחז בכל מה שחלש וזמני ולא יוכל לאחוז באלוהים שאינו מכיר וכך אינו אוחז בשום דבר יציב וחזק, והוא יסור מעל פני אלוהים לאבדון.

על מה אתה בונה את חייך? על אלוהים יציב ונצחי או על חייך ברי החלוף!

 

ולבסוף הלקח הפשוט והכי חשוב.

המילים הקשות של ישוע לא נועדו להבריח אנשים ממנו. הלימוד נועד להדריכנו לאחוז בדברים המבטיחים ישועה:

1. ישוע המשיח אדון ומושיע מן החטא
2. לימוד וציות לדבר אלוהים בתפילה ובהדרכת רוח הקודש.

כשמרכיבים אלו חרוטים על ליבנו – ישועתנו יציבה וביום הדין ניקרא לבית אלוהים כילדים יורשים. כך אנו ראויים להיקרא אזרחי מלכות שמיים.

 

האנשים התפלאו על דבריו של ישוע מכיוון שדיבר בסמכות. דבריו של ישוע היו משב רענן לעומת דברי הפרושים והסופרים. הם לימדו את העם מתוך פרשנויות רבות והציגו דיעות רבות ומנוגדות של רבנים. הם בלבלו את העם ומילאו את ליבם בספקות וייאוש. ישוע לעומתם ייצב את ידיעתם וביטחונם באלוהים. צורת לימודו של ישוע חייבת להיות לנו לדוגמא. ללמד את דבר אלוהים במדויק ולציית לכתוב באמונה.

 

נספח:

בספר מתי כה 1-13 ישוע סיפר משל אודות עשר הבתולות.

עשר הבתולות ידעו שהחתן עומד להגיע והכינו עצמן לבואו.

חמש בתולות לקחו עימן תוספת של שמן במידה והחתן יתמהמה והן נקראות נבונות. וחמש האחרות לא לקחו עימן תוספת של שמן והן נקראות כסילות.

מאחר שהחתן התמהמה, כולן נרדמו. בחצות הלילה נשמעה הקריאה שהחתן מגיע. כולן התעוררו אך רק לחמש הבתולות החכמות היה תוספת שמן להדליק את מנורותיהן.

חמשת הכסילות היו צריכות ללכת לקנות שמן ואיחרו את המועד שהחתן הופיע.

רק חמשת הבתולות הנבונות נכנסו לחתונה והדלת נסגרה.

כשחזרו חמשת הבתולות הכסילות הן אמרו: "אדוננו, אדוננו, פתח לנו. אך הוא השיב, אמן אומר אני לכן, אינני מכיר אתכן…"

עשרת הבתולות נמשלות לאלו הטוענים שהם מאמינים באלוהים ויראים את שמו ודברו. חמשת הבתולות הנבונות נמשלות למאמינים האמיתיים המקדישים את חייהם לאדון ומוכנים בכל רגע לראות את פניו.

חמשת הבתולות הכסילות נמשלות לאלו המדברים גבוהה אך בפועל, אלוהים ודברו אינם הדבר החשוב בחייהם. הם מתכסים בחזות של דתיות ורוחניות. הם מכירים את אוצר המילים, אך אינם מקדישים את חייהם לסיפוק רצונו של אלוהים באמונה ובציות לדברו, אלא לסיפוק רצונם וצורכיהם.

 

מה עלינו לעשות היום כדי שישוע המשיח לא יגיד לנו – סורו ממני אינני מכיר אתכם?

עלינו להאמין בישוע כאדון ומושיע, לבקש את שכינת רוחו בגופינו ולהיות עסוקים בעשיית רצונו כפי שכתוב בדברו. בדרך זו נקדם את מלכותו. ו' 33.
רבותיי – בסוף התהליך אנו נעמוד מול אלוהים ולא מול בני אדם! אנו נישפט על פי מה שאלוהים חושב ולא מה שאנשים חושבים! לכן ראוי שנבחן כל דבר שאנו עושים היום על פי המבחן הבא: מה אלוהים חושב על כך? איך הפעולה הזו מקדמת את ממלכת אלוהים? האם היא עומדת בתנאי הקדושה והטוהר של אלוהים? איזה נועם ממלא את ליבנו כשאנו בטוחים שאנו עושים בדיוק את מה שאלוהים חפץ.