מתי פרק ט"ז 13-28
ההתוודות של שמעון כיפא – "אתה המשיח, בן אלוהים חיים!"
(פסוקים מקבילים: מרקוס ח' 27-30, לוקס 18-21)
ישוע המשיח מתרחק מהפרושים והצדוקים. הוא לוקח את תלמידיו לקיסריה פיליפי, (איזור הבניאס), לרגלי הר החרמון שקצה פסגתו מכוסה בשלג לבן צחור, ושם הוא עתיד לשאול את תלמידיו שאלה חשובה. (היה שם מקדש לאל פן – פאניאס שהשתבש ל- בניאס).
קיסריה פיליפי נבנתה מחדש על ידי הורדוס הגדול ומאוחר יותר על ידי בנו פיליפי. העיר הוקדשה לקיסר רומא. קיסריה פיליפי ממוקמת בגליל העליון ממש ליד הגבול עם סוריה. האיזור שופע צמחיה ירוקה ובדרך כלל עשיר במים. מכיוון שהאיזור ברובו מיושב בגויים, ההשפעה הפרושית-צדוקית אינה קיימת שם ולכן נוח יותר לישוע להתבודד שם עם תלמידיו וליהנות מזמן איכותי.
הבה נקרא מבשורת מתי את פסוקים 13-20:
- "כשבא ישוע אל סביבות קיסריה של פיליפוס שאל את תלמידיו: "מה אומרים האנשים על בן־האדם, מי הוא?"
- השיבו: "יש אומרים, 'יוחנן המטביל'; אחרים אומרים, 'אליהו'; ואחרים ־־ 'ירמיהו או אחד
מהנביאים'."
- שאל אותם: "ואתם מה אומרים, מי אני?"
- ענה שמעון כיפא ואמר: "אתה המשיח, בן־אלוהים חיים!"
17 אמר לו ישוע: "אשריך שמעון בר־יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים.
- וגם אני אומר לך כי אתה כיפא ועל הצור הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה.
- אתן לך את מפתחות מלכות השמים וכל מה שתאסור על הארץ יהיה אסור בשמים, וכל מה שתתיר על הארץ יהיה מותר בשמים."
- אז הזהיר את תלמידיו שלא יספרו לאיש כי הוא המשיח."
ישוע לוקח את תלמידיו לרגלי החרמון מסיבה מאוד חשובה. בעוד מספר ימים חלקם עתידים
לראות אותו בהדר שמימי הדומה לצבעי הנוף שמסביבם. על מנת שהתלמידים ישכילו להבין את שהם עתידים לראות ולחוות, ישוע מכין את ליבם ומוחם בדרך הבאה:
ישוע שואל את התלמידים:
"מה אומרים האנשים על בן־האדם, מי הוא?" (מרקוס ולוקס מציינים את המילה "עלי")
ישוע יודע היטב את שבלב ההמון אך הוא מעונין לשמוע את דעתם האישית עליו. האם התלמידים נוהים אחר דעת והחלטת ההמון או מזהים את ישוע כתכלית דבר אלוהים, המשיח המובטח בתנ"ך?
התלמידים שחשופים לדעת ההמונים אמרו לישוע את מגוון התשובות ששמעו מאנשים:
- השיבו: "יש אומרים, 'יוחנן המטביל'; אחרים אומרים, 'אליהו'; ואחרים ־־ 'ירמיהו או אחד
מהנביאים'."
א. יוחנן המטביל – דיעה לא הגיונית שהרי ישוע ויוחנן המטביל פעלו ביחד.
ב. אליהו הנביא – יש כאלו שהבינו שהם חיים בתקופה שבה המשיח עתיד להתגלות אך ציפו למשיח לוחם ומשחרר ולא לכזה שבא לשרת את עמו מספר שנים ואז להיצלב כקורבן חטאיהם. אנשים אלו חשבו שישוע הוא אליהו הנביא אשר צריך להופיע לפני הופעתו של המשיח כדי להחזיר את לב העם בתשובה כנה לאלוהים (ראה ספר מלאכי ג').
ג. ירמיהו – דיעה המבוססת על נתונים מהספרים החיצוניים (מקבים ב' פרק ב' 1-8). שם נכתב שירמיה החביא את ארון הקודש בהר סיני. בעתיד, בעת שתבוא על העם עת חסד, יגלה אלוהים את המיקום. ולאור המעשים והניסים שעשה ישוע, ודבריו כדי להחזיר את בני האדם בתשובה כנה, היו כאלו שחשבו שהוא ירמיה הנביא שקם לתחיה…
ד. אחד הנביאים – אימרה סתמית שכל משמעותה לומר – הוא מיוחד ואלוהים משתמש בו אך איננו יודעים בדיוק את זהותו.
למרות הבלבול ואוסף הדיעות לגבי זהותו של ישוע, ניתן להסיק שרוב ההמון אכן הסכים שישוע הוא אישיות מיוחדת שאלוהים שלח ואף פועל דרכו (ראה יוחנן ג').
לכן ניתן לקבוע ש:
- יחסם המנוכר של הפרושים והצדוקים לישוע מוכיח את ריחוקם מאלוהים ודברו. הם תירצו את דחיית ישוע בכך שטענו שהוא פועל גבורות בגלל ידיעת השם המפורש של ה' או בעזרת כוחו של בעל זבוב – השטן.
- מאחר שההמון ידע שאלוהים פועל בישוע ולמרות זאת לא שמעו לדברו, מוכיח שלא הייתה בהם אמונה כנה באלוהים. שאור הפרושים כבש לבבות רבים מספור.
כעת לאחר שהתלמידים ציינו את דעת ההמון, ישוע רוצה לשמוע את דעתם האישית.
האם דעתם אודות ישוע מבוססת על שמועות מההמון או נובעת מתוך התערבות אלוהים בחייהם? האם התלמידים נוהים אחר דעת הרוב בגלל פחד או לחצים אחרים או עומדים בפרץ ואוחזים את אמת אלוהים בליבם?
זו שאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו…
ישוע שואל את תלמידיו:
- "…שאל אותם: "ואתם מה אומרים, מי אני?"
שמעון, שככל הנראה גם היה המבוגר מבין התלמידים של ישוע, ולא מן הנמנע שידע את דעתם של שאר התלמידים משיחות שניהלו ביניהם, עונה כאילו היה דוברם של שאר התלמידים ואומר את ההכרזה המשמעותית ביותר שיצאה מפיו עד אז:
- … "אתה המשיח, בן־אלוהים חיים!"
תשובתו של שמעון הייתה קצרה אך כללה את כל האמת שעליה מבוססת האמונה המושיעה.
ישוע הוא המשיח – שמשמעו: הנבחר מאת אלוהים להושיע את בני האדם מקללת החטא והוא בן האלוהים החי. במשפט כה קצר, שמעון כיפא ציין את תפקידו של ישוע וכן את טבעו האלוהי.
תשובתו של שמעון לא נבעה מחכמתו היתרה ומשנות מחקר מעמיקות בספריות המקדש.
דעתו הברורה לא נבעה מדיונים מעמיקים עם חברי הסנהדרין או פילוסופים יווניים.
שמעון היה דיג מן הגליל בעל השכלה רשמית השואפת לאפס. והנה, דווקא אדם שנחשב לחסר כל חשיבות בעיני חכמי הדור, פיצח את תכלית כל כתבי הקודש – זהות המשיח ופועלו.
בישוע המשיח מתגשמים כל הנבואות המשיחיות בכתבי הקודש והוא יורש כל הבטחותיו של אלוהים האב. אם אתה מכיר את ישוע באופן אישי כמשיח המכפר את חטאיך ומאמין כי הוא בן האלוהים – אתה מכיר את אלוהים בכבודו ובעצמו וקללת החטא הוסרה מחייך. אין דבר טוב יותר ונחשק יותר בכל הבריאה. אתה עתיד לבלות את הנצח בחברת אלוהים (אל הרומים י' 9-10).
ישוע אמר לשמעון כיפא במפורש שאת האמת הזו גילה לו אלוהים בכבודו ובעצמו ולא יצור בשר ודם. ידיעת ישוע כמשיח ואלוהי חיינו והפנמת האמת הזו לחיינו היא מתנת חסד הבאה רק מאלוהים (ראשונה לקורינתים ב' 10-15). מסיבה זו ישוע פתח את המשפט באומרו – "אשריך".
אושר ומלוא הסיפוק נובעים מאמונה ובטחון אישי בישוע המשיח.
רבותי, מי שרוצה לדעת את תכלית הבריאה והחיים כדאי שיפנה למקור – לאלוהים!
אלוהים אינו מגלה את אמת החיים לדעתנים המעונינים רק בידע אלא לאלו הבאים אליו עם לב שבור ונפש כנה הזועקת לשלווה ומנוחה מלחץ החטא והסבל שבעולם. אלוהים אינו דוחה ואינו מבזה לב נדכה וזועק לקדושת אלוהים – (תהילים נ"א 19).
שימו לב!
רוב העם לא האמין שישוע הוא המשיח בן אלוהים חיים. הרוב היה מבולבל בכל הקשור לישוע. עלינו לזכור שהאמת מעולם לא הייתה כלי בידי הרוב – היא תמיד הייתה בלב מיעוט – אך מיעוט שאלוהים בחר אחד אחד. (מלכים א' 18-19)
לאחר שישוע אימת את הצהרתו של שמעון, הוא אמר את אחד המשפטים המעודדים ביותר בכתבי הקודש.
- "…וגם אני אומר לך כי אתה כיפא ועל הצור הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה…"
ישוע משתמש בשמו של שמעון כיפא כמשחק מילים. זיכרו שישוע קרא לו כיפא כשבחר בו לראשונה בבשורת יוחנן א' 42.
משמעות המילה כיפא בארמית היא – אבן, סלע, וביוונית זה – פטרוס.
ישוע אמר שהאמת ששמעון כיפא הצהיר כמוה כסלע ועל אמונה המתבססת על אמת שכזו ישוע עתיד להקים את קהילתו. (דרך משל לומר שעל בסיס איתן בונים בית!)
לכן – מי שמאמין שישוע הוא המשיח בן האלוהים – ז"א – מקור סליחת החטאים והישועה עבור בני האדם ותיקון הבריאה, הריהו מאמין באמת של אלוהים והאמת הזו מושיעה ולעולם לא תאכזב.
מי ששותף לאמונה זו – הריהו חלק מקהילתו של ישוע המשיח. ז"א גוף המשיח (אל הרומים י' 9-10). אין הדבר אומר שברגע אמונתנו אנו בוגרים מבחינה רוחנית ויודעים את כל רצון אלוהים ותוכניותיו. אך ברגע שנושענו ונולדנו מחדש על ידי רוח אלוהים, אנו נחשבים לילדי אלוהים והוא פועל בחיינו למען נגדל לשרת אותו בטוהר, קדושה וחכמה (אל האפסים ד' 12-16).
ראוי לשים לב לדבר נוסף:
האמת המושיע של אלוהים לא כוללת מסורות פרי מחשבת אדם אלא מתמקדת כולה בזהותו ופועלו של ישוע המשיח. הלוואי שנימצא את מלוא זהותנו בישוע ולא נזדקק לדתיות חיצונית וסמלים לאומיים שאינם מוסיפים פסיק לישועתנו אלא רק מסיטים את עינינו מהעיקר – ישוע!
האם החברות בקהילת ישוע המשיח מוגבלת לעם כזה או אחר?
כל בני האדם, יהודים וגויים המבססים את חייהם על סמך ההצהרה ששמענו משמעון כיפא הינם קהילתו של ישוע המשיח.
מי שאמונה זו מופנמת בחייו, יבטא זאת בחיים המונחים על פי דבר אלוהים (ראה אפסים ב').
בגוף המשיח – בקהילה, אין יתרון לקבוצה אתנית כזו או אחרת. כל אחד משרת על פי המתנה הרוחנית שנתן לו רוח אלוהים (אל הגלטים ג'-ד').
ישוע הוסיף וציין את ההבטחות המוענקות לבני קהילתו.
"…ושערי שאול לא יגברו עליה…"
מי בא משערי השאול?
השטן ושדיו עם שלל תחבולות ופיתויים שאין לנו בני האדם כל כוח לעמוד נגדם בכוחות עצמנו.
שאול השליח אמר באיגרת לאפסיים ו' 12 כי מלחמתנו היא עם רשויות ושררות שבשמים.
לנושעים שהם חלק מגוף המשיח – ישוע מבטיח את הגנתו המלאה של אלוהים.
הבטחתו של ישוע המשיח היא מקור לשלווה ושלום לאוהביו.
אחים ואחיות יקרים
ישוע המשיח בן האלוהים הוא המשיח היהודי המובטח מפי נביאי התנ"ך היהודים.
האמונה בישוע זו היהדות המקורית והשלמה! זה המקור! זו האמת מבראשית ואין אחרת.
מי שחייו עומדים על האמת הזו – יחווה את הבטחות אלוהים הכתובות בכתבי הקודש.
אין הדבר אומר שלא נחווה קשיים, מפלות, כאב, צער, יגון וסבל. אך בכל אלו ידיו החזקות של אלוהים יחבקו אותנו, יעודדו אותנו ויקימו אותנו. בכל אלו שמחת ישועתנו תקים אותנו מאבלות לשלום כי בעינינו נביט לעבר המשיח, מקור חיינו ושמחתנו (מתי י"א 28-30, אל הרומים ח' 34-38, ראשונה ליוחנן ד' 4).
כל אמונה ודרך אחרת כמוה ככלי שבא מן השאול כדי לפגוע בילדי אלוהים ולעוות את האמת המושיעה. כשאנו רואים עד כמה המשיח היהודי שנוא ונדחה על ידי עמו, אנו מגלים עד כמה הרבה אנשים נפלו במערכה הקשה שבה האויב הגדול בא משערי השאול. אמת זו נכונה גם לכלל יושבי תבל.
לסיכום:
- לאורך כל כתבי הקודש אנו מגלים שאלוהים מציג אמת אחת: משיח הבא לכפר חטאים ולהושיע את בני האדם מקללת המוות שהחטא הביא. נבואות התנ"ך מלמדות שהמשיח היהודי המובטח הוא אלוהים הבן – ישוע.
האם רוב העם מקבל את האמת הזו? לא!
האם רובו של העולם נכנע לאמת הזו? לא!
האם תלך אחר הרוב או תשמע לכתבי הקודש המוכיחים את אמיתותם בכל יום?
- ישוע אמר שעל האמת שהכריז שמעון כיפא – ישוע הוא המשיח בן אלוהים חיים, תקום קהילת המשיח. ישועתנו בנויה ומבוססת על זהותו האלוהית ופועלו של ישוע המשיח. כל תוספת או גריעה כמוה כניסיון להסיט את עיני לבבנו מישוע המשיח.
- כל כוחו של אלוהים ניתנים לאלו המבססים את חייהם רק על האמת הצרופה.
את האמת הזו עלינו לשמור כפיקדון יקר (שניה לטימותיאוס א' 13-14) ולא ללכת עם או אחרי אלו המציגים בשורה שונה – (גלטים א' 9).
אין זה אומר שבחיינו לא יהיו צרות ומועקות, פחדים וספקות, אלא שבכל – אלוהים עימנו ובעבורנו.
הבה ננקה את אמונתנו כך שתתבסס רק על דבר אלוהים וזאת כדי ששערי שאול לא יביסו אותנו בשום מערכה.
הבה נקרא את פסוקים 19-20:
- "אתן לך את מפתחות מלכות השמים וכל מה שתאסור על הארץ יהיה אסור בשמים, וכל מה שתתיר על הארץ יהיה מותר בשמים."
- אז הזהיר את תלמידיו שלא יספרו לאיש כי הוא המשיח."
ישוע המשיח אמר משפטים מאוד דומים לשאר התלמידים בהמשך ועל מנת להבין את משמעות דבריו כהלכה, ראוי לקרא את שאר הפסוקים.
יוחנן כ' 23: "כל מי שתסלחו לו על חטאיו, הם יסלחו לו. לכל מי שתזקפו אותם, יזקפו לו."
מתי י"ח 18-20: "אמן אני אומר לכם, כל מה שתאסרו על הארץ אסור יהיה בשמים וכל מה שתתירו על הארץ יהיה מותר בשמים. עוד אומר אני לכם, אם שניים מכם יסכימו עלי אדמות בכל דבר אשר יבקשו, היה יהיה להם מאת אבי שבשמיים."
המילה מפתח זו מילה המציינת סמכות. הבה ניווכח איך התלמידים השתמשו בסמכות זו.
א. שמעון פטרוס מכריז לפני המון רב מה עליהם לעשות כדי להיוושע. (מעשי השליחים ב' 38-39, מע"ש י', ראה גם את דברי שאול השליח באיגרת אל הרומים י' 9-10, וכן בקביעת משפט בראשונה לקורינתים ה' 1-55).
ב. ישוע המשיח מבטיח לשמעון כיפא ולשאר השליחים מושב של כבוד במלכותו ושם ישפטו השליחים את שנים עשר שבטי ישראל (מתי י"ט 28, ראשונה לקורינתים ו' 22).
ג. כמו שבעתיד אנו עתידים להשתתף בירושת המשיח ולמלוך עימו, כך המשיח מעניק לילדיו את הסמכות לסלוח ולהאשים. כל זאת בתנאי שעומדים באמונה וחיים על פי הנחיית אלוהים בדברו!
האם ישוע מאפשר לתלמידיו להיות 'אלוהים קטנים' עם יכולות להמציא חוקים פרי מוחם הקודח ולאכוף אותם על אחרים? לא ולא!
לאורך הדורות, אנשים רבים טענו שהם נציגי אלוהים וניצלו לרעה את סמכותם. הם אישרו או זיכו למטרת רווח אישי ובדרך זו ביזו את אלוהים ואת דברו.
הכוח שניתן לתלמידי ישוע לא נועד לקדם מטרות פרטיות אלא רק את צדקת וקדושת אלוהים כמפורט בדברו וכדי לקדם את מלכותו (מתי ו' 33).
המשפטים הללו רק מחזקים את מחויבותו של אלוהים לאלו האוחזים בדבר אלוהים כבסיס החיים שלהם ("שערי שאול לא יגברו עליה…" – פסוק 18)
ניתן לסכם בפשטות את דברי ישוע במילים הבאות:
כל מה שתאסרו בארץ לאור הנלמד בדבר אלוהים, כבר נאסר בשמים. כל מה שתתירו בארץ וזאת על פי הנלמד בדבר אלוהים, כבר הותר בשמים.
המילים הללו של ישוע מאוד מעודדות:
כל תלמיד של ישוע השותף להצהרת האמונה של שמעון כיפא כפי הנאמר בפסוק 16, ומבסס את חייו לאור הכתוב בדבר אלוהים, יכול להיות בטוח שכל החלטה שיעשה המבוססת על דבר אלוהים, תיזכה להסכמתו של אלוהים ותאושר.
ואיך אני יכול להיות בטוח שהחלטתי כשרה גם בעיני אלוהים?
יש צורך ב:
א. לימוד ושינון דבר אלוהים כדי לדעת מהו רצון אלוהים…
ב. תפילה לחכמה והבנה
ג. עיצה – ייעוץ ממאמינים נאמנים אחרים
כאשר פועלים בדרך זו לגבי כל החלטה חשובה, נוכל גם לחוות את שלום אלוהים והסכמתו לדרך שהוא קבע לנו ואנו גילינו אותה בחסדו.
דוגמא והבהרה חשובה!
בפרק י"ח מפסוק 15-20 ישוע מנחה את התלמידים איך לפעול נגד אח שחטא.
אם אח לאמונה מסרב לחזור מדרכו הרעה וזאת לאחר שהאחים המאמינים פעלו בכל דרך כדי להחזירו למוטב, מוטל על המאמינים להרחיק את החוטא מחברת ילדי אלוהים.
הסמכות שאלוהים נותן לילדיו נועדה להביא יראה טובה בליבנו למען נלך בקדושה פה בארץ ונציג עדות קדושה עבור אבינו שבשמיים.
ישוע מציג הנחיות והגבלות. כאשר אנו פועלים לפי הנחיית אלוהים אנו מראים את תלותנו וכניעתנו לרצונו.
כאשר אנו נכנעים לאלוהים בלב תמים וטהור, אלוהים עונה לכל בקשותנו ומכבדם וזאת למען שמו.
(תהילים ל"ז 4-5, ראשונה ליוחנן ה' 14-15, ראשונה ליוחנן ג' 22).
הסמכות הגדולה הזו לא ניתנה למאמינים כדי שיהיו דיקטטורים אלא כדי שנדע שכל עוד אנו מבססים את אמונתנו וחיים על פי האמת של אלוהים, כל כוחו והבטחותיו של אלוהים עומדות לצידנו.
אין שום דבר נעים בלבצע משמעת קהילתית נגד אח חוטא. אך כשפועלים במדויק על פי דבר אלוהים, הברכה עוד תיראה בהמשך.
בהזדמנות זו ראוי להבהיר את המשמעות של פסוקים 19-20 במתי פרק י"ח.
לעיתים קרובות אנו שומעים אנשים אומרים: היכן ששנים או שלושה מאמינים נמצאים, אלוהים נימצא גם איתם. רבותיי, זה לא מה שהפסוקים הללו מלמדים.
נוכחות אלוהים נמצאת בכל מאמין! ראשונה לקורינתים ג' 16-17, אל האפסים א' 13-14.
התוכן של הפסוקים מתייחס למשפט ועדים במשפט.
מכיוון שהתורה מלמדת שעדות של שניים או שלושה עדים מהווה הוכחה למשפט, כך גם אם שניים או שלושה עדים מאמינים מכריזים את האמת אודות אדם כלשהו, אלוהים מבטיח שהוא יאשר את פסיקתם ויכבד את החלטתם.
הנתון הזה גם כן צריך לנטוע בילדי אלוהים יראה ראויה כדי שנחיה בטוהר ונציית למלמדים אותנו ללכת בדרך אלוהים.
בחזרה למתי ט"ז פסוק 20:
- "…אז הזהיר את תלמידיו שלא יספרו לאיש כי הוא המשיח."
מדוע שישוע יזהיר את תלמידיו לבל יספרו לכולם שהוא המשיח, הרי זו תכלית בואו?
רבותיי, אם שמעון כיפא ניסה להניע את ישוע מן הצלב, תדמיינו את ההמון מנסה להציל את ישוע מן הצלב וכל זאת כדי שיעשה להם עוד ניסים…
מותו של ישוע זה התכלית של הופעתו הראשונה ובמותו ותקומתו מתבטא ניצחונו על השטן.
פעולה שכזו על ידי התלמידים בשלב זה יכלה לגרום למהומה ולהפריע לישוע למלא את משימתו.
בעוד מספר חודשים ישוע המשיח יצווה על תלמידיו לבשר בכוח רוח הקודש ואז משימתם תניב פרי על פי התוכנית של אלוהים (מעשי השליחים א' 8-9).
הבה נקרא את פסוקים 21-23:
- "מאותה עת החל ישוע להבהיר לתלמידיו כי עליו ללכת לירושלים ולסבול הרבה מידי הזקנים וראשי הכוהנים והסופרים, ולהיהרג וביום השלישי לקום.
- לקח אותו כיפא לצד והחל לגעור בו באומרו: "חלילה לך, אדוני. אל יהיה הדבר הזה לך!"
- פנה ישוע ואמר לכיפא: "סור מלפני, שטן. מכשול אתה לי, כי אין ליבך לדברי אלוהים אלא לדברי בני אדם."
משלב זה ישוע החל להבהיר לתלמידיו שהוא עתיד ללכת לירושלים ושם לסבול בידי ההנהגה הרוחנית עד מוות. ישוע גם הבהיר שהוא עתיד לקום לתחיה מן המוות לאחר שלושה ימים (יוחנן י"ז 22-23, מתי כ' 18-19).
אגב: דחיית ישוע כמשיח ובן אלוהים על ידי כל שדרת ההנהגה הרוחנית מהווה דחייה רשמית של כל העם.
רבותי, ישוע לא אמר דבר חדש שלא נאמר בתנ"ך. ישעיה נ"ג, דניאל ט' 26, זכריה י"א, מלמדים אודות משיח שעתיד למות.
מתברר ששמעון כיפא שמע את דברי ישוע אך לא הפנים את מהותם.
שמעון כיפא כמו שאר התלמידים היה עד לכוחו האלוהי של ישוע המשיח.
הם ראו אותו מתמודד עם הפרושים והצדוקים, עם המון משתולל ועם זקני העם. בכל עימות ישוע יצא מנצח בגדול. ישוע ריפא חולים ועשה ניסים המעידים על כוחו מעל כל אדם אחר בבריאה.
במקרים רבים ישוע יצא "מעין הסערה" באופן ניסי המעיד על יכולתו הריבונית.
שמעון פטרוס גם הצהיר נכונה שישוע הוא המשיח, בן האלוהים וישוע המשיח בכבודו ובעצמו אישר את מסקנתו של שמעון כיפא.
מבחינתו של שמעון כיפא, העובדה שישוע גם מאשר את הבנתו רק מחזקת את תקוותו לראות את מלכות המשיח קמה בחייו ואפילו או-טוטו.
והנה ישוע מדבר על סבל ומוות. הנה ישוע מדבר על ניצחון ההנהגה הרוחנית הריקה מאלוהים.
למרות שישוע דיבר על תקומה מן המתים, נראה שכל הסיפור פשוט לא הופנם לליבו של שמעון כיפא. שמעון כיפא כמו רבים אחרים לא הבין שהניצחון הגדול של המשיח בהופעתו הראשונה היא – במותו ותחייתו! בזאת ישוע מנצח את השטן ומגשים את תוכנית הישועה של אלוהים עבור בני האדם (ישעיה נ"ג). אדרבא, אלוהים ציפה מכל אדם לכרוע ברך לפני ישוע לאורך כל מסלול ההליכה אל מקום הצליבה ולהודות לו ובטח שלא למנוע ממנו למות כקורבן מכפר על חטאי בני אדם.
מתברר שדבריו של ישוע עמדו בניגוד מוחלט למה ששמעון כיפא בנה במחשבתו בעקבות שיחות ודיונים עם שאר התלמידים ואנשים אחרים.
במקום להיכנע לכל מילה של ישוע ולבקש מישוע לתקן את מסקנתו המוטעית, לוקח שמעון כיפא את ישוע הצידה וגוער בו, ז"א, מבקר בתוקף את דעתו של ישוע ותוכניתו.
שמעון כיפא מתנהג כלפי ישוע כמו אב הלוקח הצידה את בנו וגוער בו על טעות או מחשבה טיפשית. אני די המום מתגובתו של שמעון כיפא.
איך שמעון כיפא מעז לדבר כך עם ישוע לאחר שהוא הכריז שישוע הוא המשיח בן האלוהים?…
שמעון כיפא אומר לישוע:
"חלילה לך, אדוני. אל יהיה הדבר הזה לך!"
ישוע פנה אל שמעון כיפא ואומר – "סור מלפני, שטן. מכשול אתה לי, כי אין לבך לדברי אלוהים אלא לדברי בני אדם."
במשפט זה ישוע גם מצביע על זהותו כאלוהים.
אני משער ששמעון כיפא היה המום, אך לעיתים אנו זקוקים לשמוע את האמת המהממת כדי שנדע להרוס את המחשבות המוטעות שלנו ונאמץ את מחשבותיו, דעותיו, תוכניותיו ומסקנותיו של אלוהים כפי שהם נאמרים בדברו.
לעיתים גם אנו, בלי כוונה זדונית, מנסים להסיט חברים קרובים ואהובים מללכת בדרך האמונה הכוללת סבל וקושי למרות שזה רצון אלוהים לחייהם. נדמה לנו שדרך קלה ונוחה היא גם בהכרח הדרך של אלוהים. לא כך הדבר. דרכו של אלוהים היא הדרך הברוכה ללא קשר לקושי או נוחות.
עלינו להסתפק בלעודד אחד את השני בלעשות את רצון אלוהים בשלמות ולעזור אחד לשני בקושי כדי למלא עד תום את רצון אלוהים בחיינו.
מסקנת הדברים שישוע אמר מאוד חשובה:
- כל דיעה, מסקנה ועניין הנבנים על סמך מחשבת אדם ונוגדים את דבר אלוהים – ייפלו!
- מי שעומד בדרכו של אלוהים הריהו כלי שרת ביד השטן.
מה עלינו לעשות כדי שלעולם לא נעמוד בדרכו של אלוהים ולא נהיה כלים ביד השטן?
א. ישועה! האם אתה מאמין בישוע כאדון ומושיע אישי שלך מן החטא?
רק לילדי אלוהים הנושעים אלוהים מעניק את רוח הקודש וכך את היכולת וההבנה להבין את דבר אלוהים ולמלא את רצונו.
ב. למד ושנן את דבר אלוהים. כך תדע מהו רצון אלוהים ולא תעמוד בדרכו אלא תצטרף אליו. העדף בכל דבר ועניין את דעתו של אלוהים על פני דעתך – משלי ג' 1-100. זה נפלא לשמוע מורים מלמדים את דבר אלוהים אך זכור תמיד לבדוק אם דבריהם ומסקנותיהם תואמות לדבר אלוהים.
לעולם אל תבנה דיעה אודות אלוהים שלא על פי דבר אלוהים השלם.
ג. התפלל והתחבר עם מאמינים נאמנים אחרים כדי להתבגר מבחינה רוחנית ולהיות מוגן מנכלי השטן (אל האפסים ו' 10-18).
לאחר ששמעון כיפא 'חטף' הלם מדבריו של ישוע, ישוע פונה לתלמידים ועתיד ללמד אותם את גובה המחיר של התלמידות.
הם ואנו עתידים ללמוד שלפני כבוד נדרשת כניעה וציות מלא לרצון אלוהים.
על כך בשיעור הבא.
רבים מאיתנו בונים תיאוריות על אלוהים ועל תוכניותיו לפי מה שנראה לנו נכון ונחמד ולא לפי מה שאלוהים אומר בדברו. טמונה בגישה זו סכנה רבה שכן בדרך זו אנו עושים מה שנראה לנו, פוגעים בתוכנית אלוהים, שמים עצמנו ככלים ביד השטן, איננו מתברכים ואחר כך מתלוננים איך יתכן שילד חמוד של אלוהים סובל ונענש כל כך.
ובכן, ילד חמד שומע לאבא בכל תחום! ילד חמוד בונה תיאוריות לאור דבר אלוהים ולא לאור חוכמת אדם.
רבותי, אל לנו לצחוק על שמעון כיפא. כך בדיוק אנו נראים כאשר אנו מסיקים מסקנות שלא על פי דרכו ורצונו של אלוהים.
תוכן רוחני משיח מנצח הנה המלכות קמה.. ולכן, מה ההגיון בסבל ומוות וסימני חולשה כאשר אנו מכירים אותך בעל כוח כאלוהים?
לכל אחד מאיתנו השומע את המשפטים הללו העניין נשמע ברור ונפלא, אם כך, מדוע שמעון פטרוס לסבול עד מוות
לאורך הדורות, אנשים שטענו שהם נציגי אלוהים ניצלו לרעה את סמכותם, אישרו או זיכו למטרת רווח אישי ובדרך זו ביזו את אלוהים ואת דברו.
הכוח שניתן לתלמידי ישוע לא נועד לקדם מטרות פרטיות אלא רק את צדקת וקדושת אלוהים וכדי לקדם את מלכותו (מתי ו' 33).
הבה נקרא את פסוקים 24-28:
- "אז אמר ישוע לתלמידיו: "מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו ויקח את צלבו וילך אחרי.
- כי החפץ להציל את נפשו יאבד אותה, אבל המאבד את נפשו למעני ימצאנה.
- מה תועלת תצמח לאדם אם ירוויח את כל העולם ויפסיד את נפשו, או מה יתן אדם כתמורה בעד נפשו?
- הן עתיד בן האדם לבוא בכבוד אביו עם מלאכיו ואז ישלם לכל איש כמעשהו.
- אמן. אומר אני לכם, יש מן העומדים פה שלא יטעמו מוות עד כי יראו את בן האדם בא במלכותו."
ישוע אומר לתלמידיו במילים הכי ברורות שההליכה אחריו וההזדהות עימו דורשים מחיר אישי גבוה. שימו לב: ישוע לא אמר – חלקכם יסבלו וחלק אחר ייהנה משלווה שמיימית.
ישוע הבטיח שכל מי שילך אחריו באמונה כנה – ישלם מחיר אישי גבוה.
מהו המחיר?
א. התכחשות לעצמי
ב. נשיאת הצלב האישי.
מהי התכחשות לעצמי? ומה הכוונה במילים לשאת את הצלב?
הבה נלמד מהדוגמא של ישוע המשיח.
ישוע קיבל מאלוהים האב את משימת מות הכפרה עבור בני אדם ומילא אותה בלב שלם.
ישוע הלך את כל מסלול הייסורים וביקש בכל מאודו להשלים את רצון אביו שבשמיים, כל זאת ביודעו שהוא אלוהים בורא העולם ואדון כל אשר נברא (אל הפיליפים ב' 5-18, יוחנן י"ז).
ישוע אמר את האמת אודותיו ואודות אביו שבשמיים גם ביודעו שהאמת הזו תקרב את מותו.
בבשורת יוחנן ה' 19-20 ישוע המשיח אמר: "…אמן אמן אני אומר לכם, הבן איננו יכול לעשות דבר מליבו זולתי מה שהוא רואה את האב עושה. כל מה שעושה האב – זאת גם הבן עושה כמוהו, כי האב אוהב את הבן ומראה לו את כל אשר הוא עושה…"
ישוע לא התווכח עם אלוהים האב אלא חיפש את הדרכת אביו שבשמיים בכל דבר ועניין.
ישוע לא בחר לציית לדברים הקלים ולדחות את הקשים והמבטיחים סבל, אלא ציית לכל דבר אלוהים ללא קשר לסבל והמחיר הנובע מן הציות.
ישוע לא שאף לעשות דברים רק כדי למצוא חן בעיני אנשים אלא רק כדי למצוא חן בעיני אלוהים האב.
ישוע נשא את צלבו – תרתי משמע – הוא ציית לכל רצון אלוהים בחייו והגשים את תוכנית אלוהים האב עבורו באמונה ובתום.
חייו של ישוע לא נראו בעיניו כרכושו הפרטי אלא ככלי כדי להגשים את תוכניתו של אלוהים האב.
כמו שלעבד אין רצון אישי, כך לישוע לא היה רצון אישי אלא לקיים את רצון אביו. רצון אביו היה כרצונו האישי שלו. ישוע קיבל את השם הנעלה על כל שם בגלל שמילא בחייו רק את רצון אביו.
(אל הפיליפים ב' 1-18).
השליחים של ישוע למדו ממנו איך להתכחש לעצמם ולשאת את צלבם. הבה נלמד איך תלמידי ישוע מימשו בחייהם את הפסוק הזה. לאחר מכן כל אחד מאיתנו יבחן איך הוא מתכחש לעצמו ונושא את צלבו. מילים דומות נאמרו במתי י' 29-38.
שאול השליח אמר באיגרת שכתב למאמינים בגלטיה (ב' 20): "עם המשיח נצלבתי ולא עוד אני חי, אלא המשיח חי בי. החיים שאני חי עכשיו בבשר, אני חי אותם באמונת בן האלוהים אשר אהבני ומסר עצמו בעדי."
באיגרת למאמינים ברומא (י"ב 1) אמר שאול: "ובכן, אחי, בגלל רחמי אלוהים אני מבקש מכם שתמסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים. כך תעבדוהו עבודה שבלב…"
כשאנו מבטאים בחיינו את פרי הרוח אנו למעשה מתכחשים לאופי ולתכונות שלנו ומאמצים את אופיו ותכונותיו של ישוע המשיח. אל הגלטים ה' 22-23.
כשאנו שואפים לדעת את מתנות הרוח שאלוהים נתן לנו (ראשונה לקורינתים י"ב) ופועלים לשרת את גוף המשיח בכשרונות אלו, במקום למלא את זמנינו בתחביבים אישיים, אנו מבטאים את ההתכחשות לעצמנו ונושאים את צלבנו.
באיגרת השניה ששלח לטימותיאוס (ב' 11-13) שאול אמר: "מהימן הדבר: אם מתנו איתו, גם נחיה איתו. אם נחזיק מעמד, גם נמלוך איתו. אם נתכחש, גם הוא יתכחש לנו. אם איננו נאמנים, הוא נשאר נאמן, כי לא יוכל להתכחש לעצמו."
מהרגע ששאול ראה את ישוע בדרך לדמשק, השתנו חייו. מאותו היום שאול לא חשב מה מעניין אותו לעשות בכל יום אלא מה מעניין את אלוהים שהוא יעשה בכל יום.
שאול כמו שאר השליחים, לא פנה לעשות קריירה אישית למען עצמו אלא שאף למלא את רצון אלוהים בחייו.
שאול מבהיר באיגרות ששלח למאמינים כי חלק ממהות הישועה זה – העברת בעלות.
משקיבלנו באמונה את ישוע כגואל, פודה מן החטא ואדון חיינו, אנו שייכים לו וחיינו מוקדשים כדי לעשות פרי לאלוהים.
כשאלוהותו של ישוע מופנמת לחיינו – קל לנו יותר לציית לו בכל עניין ובכל מחיר.
לאורך ההיסטוריה היו אלו שהבינו את הפסוקים הללו כמצווים עליהם לחיות כנזירים הנשואים לאלוהים. אינני חושב שכך מלמדים הפסוקים.
כל מאמין יכול לעבוד במקצוע חופשי זה או אחר, (כפי שאלוהים הדריך אותו) אך עליו להבין שבתפקידו הוא משמש עד לטוהר ולקדושה של אלוהים.
יש בינינו עניים ויש כאלו שעשירים יותר.
על כל מאמין, וללא כל קשר לעבודתו בעולם להבין שעליו לקדם את מלכות אלוהים.
ז"א:
- לומר את דבר הישועה (לחלוק עדותו) בכל הזדמנות שאלוהים פותח בפניו
- להבין שהרכוש שאלוהים הפקיד בידיו או כשרונו, הינם כלים של אלוהים לפני כל דבר.
- לחיות לאורך כל ימיו על פי רמת הקדושה והטוהר שאלוהים הציג בדברו.
הסטנדרטים הללו של – התכחשות לעצמי ונשיאת הצלב, ז"א – הזדהות עם ישוע בכל מקרה ומצב, אינם דבר פשוט או קל.
שמעון פטרוס הינו דוגמא לחיים המציאותיים שלנו.
דוגמא א' (לוקס כ"ב 58-62) – לפני שישוע נצלב הוא נלקח למשפט בזק בביתו של הכהן הגדול. שמעון פטרוס חיכה מחוץ לבית הכהן. כשהאנשים מסביב זיהו את שמעון פטרוס כאחד מתלמידיו של ישוע, שמעון התכחש לישוע. שמעון לא רצה להזדהות כאחד שהלך עם ישוע ופעל עימו וחשב כמוהו. שמעון ידע שהזדהות עם ישוע באותו הרגע עלולה להביא למותו.
לאחר ששמעון התכחש שלוש פעמים, יצא ישוע ומבטיהם נפגשו. שמעון הבין את שעשה, התבייש ובכה.
דוגמא ב' (אל הגלטים ב' 11-14) – כששמעון כיפה היה באנטיוכיה, הוא התחבר עם מאמינים גויים. כשהגיעה משלחת של מאמינים יהודים מהארץ, שמעון כיפה התרחק מאותם אחים גויים מכיוון שפחד מתגובתם של האחים היהודים שבאו מן הארץ. שמעון פחד שמה יוחרם ויסבול בשל מעשיו, למרות שלא עשה כל דבר רע או אסור. שמעון פחד לעשות את האמת והנכון מפחד התגובה והסבל האפשרי שיבואו בעקבות כך. שמעון כיפה העדיף את הדרך הקלה ולהימנע מסבל על חשבון השקר והסיכוי להביא פירוד וריחוק בין האחים באמונה.
יתכן מאוד ששמעון כיפה לא חשב על כל ההשלכות של מעשיו אך לכל כישלון ואי עמידה במבחן הרוחני יש השלכות ותוצאות.
איננו טובים יותר משמעון כיפא.
כמה פעמים אנו מעדיפים לשתוק מאשר לנצל הזדמנות פז כדי לחלוק את הבשורה וכל זאת מפחד תגובתם של אנשים?
שמעון כיפה למד מכשלונותיו. הוא לא נתן לכישלון לנצח ולהדק אותו לקרקע. שמעון התוודה על חטאיו לפני האדון ועודד את שאר המאמינים להביט אל האדון בכוח רוח הקודש ולהמשיך הלאה לעשות פרי טוב. ניתן לראות את השינוי בחייו לאורך האיגרת הראשונה שכתב – במיוחד פרק א'.
כולנו נפלנו וצר לי להבטיח שכולנו עוד עתידים ליפול.
הבה נתפלל אחד עבור השני כך שניפול פחות ונלמד לעודד ולהרים זה את זה כדי שניתן עדות טהורה וקדושה יותר עבור האדון.
ישנם דוגמאות נפלאות של אנשים בכל דור אשר היוו דוגמא חיה לפסוקים הללו.
ההיסטוריה מציינת אנשים שויתרו על הקמת תא משפחתי משלהם, הלכו לאזורים נידחים על פי הדרכת אלוהים והיו כלי מופת בשירות אלוהים.
אחרים חיים בינינו, מחכים בסבלנות לבן הזוג המתאים שה' יעד עבורם, מקימים משפחות, הולכים לעבודה בכל יום, מציגים את אמונתם בישוע ושייכותם אליו בכל הזדמנות שאלוהים פותח לפניהם, ללא מורא מתגובת אנשים או הפסד חומרי כזה או אחר. לא שאינם סובלים או לא משלמים ביוקר בעבור אמונתם, אך הם בוטחים בה' ובהגנתו על נפשם.
הסבל אינו נובע רק ממכות או עינוי פיזי אלא גם מהכאב הנפשי כשאנו עדים לפריחת הרשע והרשעים מסביבנו ובעולם כולו (מתי ה' 4). מאמינים שכאלו זוכים ליהנות מהגמול שאלוהים מבטיח.
לעומת זאת, כשאנו מביטים על גוף המשיח היום, נראה לנו שישנם כאלו שהמשפט: סבל או קושי בגלל האמונה, קיים עבורם רק במילון.
אם כך, איך יתכן שישנם מאמינים בעולם שמעולם לא סבלו או שילמו דבר בעבור אמונתם והזדהותם עם ישוע? האם אלוהים נותן לחלק לשאת צלבים מבטון ולאחרים לשאת צלבים קלים מנייר?
מכיוון שישוע אמר שכל מי שהולך אחריו יסבול, וישנם כאלו שמעולם לא טעמו סבל או הפסד בגלל ההזדהות עם ישוע, כל שאני יכול להסיק זה שהם עדיין לא טעמו את טעם ההתכחשות האישית ונשיאת צלב המשיח. (ראה גם השניה לטימותיאוס ג' 12: "ואומנם, כל הרוצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע, ירדפו.").
מאמינים רבים נהנים ליהנות. יש להם את כל ההזדמנויות להפיץ את הבשורה אך הם מוצאים סיבות מתחת לאדמה מדוע לא צריך לעשות את זה כרגע.
עלינו לקנא בשליחים של ישוע ובמאמינים למופת לאורך ההיסטוריה ולא באלו המדברים גבוהה אך מחפשים בכל מחיר את הדרך הקלה רק כדי להימנע מסבל בעבור האדון.
הסבל והכאב אינם תכלית חייו של המשיחי:
אינני חושב שמאמין כלשהו צריך ללכת לרחובות ולעשות דברים במתכוון כדי לסבול או להיפגע ואז לומר שהוא סובל בעבור ישוע. לעומת זאת, כשאנו באמת מבקשים לעשות את רצון אלוהים, הוא כבר יעמיד אותנו במצבים שיובילו למחיר המוכיח שאנו מתכחשים לחיינו ונושאים את צלבנו.
מי שבאמת מניח את חייו בעבור האדון – גם יטעם את התגובה שהאדון קיבל כשהניח את חייו בידי אביו. זה נכון בכל חברה ובכל ארץ.
הסיבה שבארצות משיחיות המאמינים אינם סובלים לחלוטין היא ברוב המקרים מכיוון שהם לא פעילים עבור האדון ביחס וברמה שאלוהים מאפשר להם.
לו היו מנצלים את הדלת הרחבה שפתוחה לפניהם, הם גם היו חווים את מחיר ההתכחשות ומשקל הצלב, אך יחד עם זאת גם את גודל חסדו ונאמנותו של אלוהים עבורם.
להתכחש לעצמי ולשאת את צלבי זה:
- להזדהות באופן מוחלט ובלתי מתפשר עם ישוע כאדון ומשיח בכל עניין, דבר ומצב.
- להפנים את העובדה שחיי הינם רכוש אלוהים וגופי הינו משכן לרוח אלוהים. להישמר טהור מזוהמת העולם הזה ומפיתויו. כל תשוקותיי ורצונותיי זה למלא את רצון אלוהים בחיי.
מי ששואף לחיים שכלו עבור האדון, יכול להיות בטוח שהוא יחיה לנצח עם האדון ישוע.
בפסוקים 25-26 ישוע מבהיר שישועת הנפש היא תכלית חייו של האדם.
ומי יכול להציל את נפשו בכוחו? מי יכול לעשות מספיק או לשלם מספיק כדי להושיע את נפשו?
אף אחד מלבד אלוהים עבורנו.
ומכיוון שרק אלוהים יכול להציל את נפשנו מאבדון, אז כדי וראוי שנפקיד את חיינו בידיו.
לכן – ראוי שנשמע לדבריו של ישוע. ישוע המשיח עתיד לחזור לעולם כדי להקים את ממלכתו כפי שהבטיח (מתי כ"ד, שניה לתסלוניקים א', זכריה י"ד).
יום שובו של המשיח יהיה יום שמחה עבור ילדי אלוהים הנותרים בעולם שהרי הם יראו את המשיח בא בגבורה להצילם ולהקים את ממלכתו. אלו שהפקידו נפשם בידיו של ישוע המשיח, יחוו את הנצח עימו ויזכו לראות שהוא מקיים את שהבטיח.
לעומת זאת, יום שובו של המשיח יהיה יום משפט ואסון לאלו שבחרו להתכחש לו ולדחות אותו. בעבורם יהיה זה יום שבוא הם יגלו כי נידונו לבלות את הנצח עם השטן ושדיו.
הלוואי שיגדל מספר ילדי אלוהים בעולם.
בפסוק 28 ישוע רומז אודות האירוע שעתיד להתרחש 6 ימים מאוחר יותר. בפרק י"ז מסופר שישוע לקח עימו את שמעון כיפא, יעקב ויוחנן אחיו להר גבוה (ככל הנראה הר חרמון). לנגד עיניהם הוא השתנה ונראה בכבודו כפי שיראה כאשר יחזור בעתיד לארץ להקים את ממלכתו.
הערה:
לשאת את צלבו…
בעת העתיקה המיועד להיצלב היה נושא את קורת הצלב (בדרך כלל את הקורה האופקית שהרי הקורה האנכית הייתה תקועה באדמה) והולך למקום הצליבה כשהקורה על כתפו.
ההליכה שלעיתים הייתה ארוכה הייתה מלווה בהשפלה ובעינויים. ראו לדוגמא את מצעד הצליבה של ישוע (מרקוס ט"ו 15-25).
לסיכום:
- ישוע אמר שההליכה אחריו וההזדהות עימו דורשים מחיר אישי גבוה מכל אחד. עלינו להתפלל שכשיבוא המבחן הזה, שלא נחפש דרכי מילוט (בהתכחשות לישוע ו"זריקת הצלב מכתפינו"). רק בציות המלא נחווה את ריבונות ה' בחיינו ומילוי הבטחותיו. ככל שנכיר את ישוע כאלוהים – יקל לנו.
- אלוהים מבטיח גמול לאלו המוסרים חייהם בידיו: לחיות עימו לנצח נצחים ולמלוך עם המשיח בממלכתו.
הגמול הנצחי של אלוהים ניתן למאמין לאחר מותו וכך ההבטחה הופכת עניינית ואמיתית רק בעיני הנושעים. למאמינים האמיתיים בלבד!