מתי פרק ט' 27-34
ישוע מרפא שני עיוורים ואילם
והפרושים מצביעים עליו כפועל בשמו וכוחו של השטן
ישוע פעל באיזור הגליל והניסים שהוא עשה נועדו לאמת את הכתוב אודות המשיח המובטח. הידיעה אודות ישוע ומעשיו נפוצו באיזור הגליל ואנשים רבים רצו לראות במו עיניהם את מחולל הנסים. בעוד רובם של המצטופפים ליד ישוע באו כדי לראות את 'ההצגה הטובה ביותר בעיר', היו מעטים שבאו לראות את גואלם. שניים שכאלו היו שני העיוורים שאנו עומדים ללמוד אודותם.
הבה נקרא את בשורת מתי פרק ט, פסוקים 27-31:
27 כַּאֲשֶׁר יָצָא מִשָּׁם יֵשׁוּעַ הָלְכוּ אַחֲרָיו שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִוְרִים כְּשֶׁהֵם צוֹעֲקִים: “בֶּן־דָּוִד, רַחֵם עָלֵינוּ!”
28 בְּהִכָּנְסוֹ הַבַּיְתָה נִגְּשׁוּ אֵלָיו הָעִוְרִים. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “הַאִם מַאֲמִינִים אַתֶּם שֶׁאֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת?” “כֵּן, אֲדוֹנֵנוּ!” הֵשִׁיבוּ.
29 נָגַע בְּעֵינֵיהֶם וְאָמַר: “יְהֵא לָכֶם כֶּאֱמוּנַתְכֶם!”
30 אָז נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם וְיֵשׁוּעַ הִזְהִיר אוֹתָם בְּאָמְרוֹ: “שִׂימוּ לֵב שֶׁלֹּא יִוָּדַע לְאִישׁ!”
31 אַךְ הֵם יָצְאוּ וְהִשְׁמִיעוּ אֶת שִׁמְעוֹ בְּכָל הָאֵזוֹר הַהוּא.
לאחר שישוע הקים מן המתים את בתו של יאיר הוא יצא לעבר מקום מגוריו (ככל הנראה בביתו של שמעון כיפא – ח 14). בעוד ישוע המשיח הולך לבית שבו ישכון, צועדים אחריו שני אנשים עיוורים והם צועקים: "בן דוד, רחם עלינו!"
איננו יודעים את המרחק שאותם שני עיוורים הלכו אחרי ישוע אך ציון העובדה שהם הלכו אחריו עד ביתו מלמדנו שהם היו נחושים בדעתם להגיע אליו ובכל מחיר.
שני העיוורים מכנים את ישוע בתואר "בן-דוד!"
התואר הזה שמור למשיח המובטח שעתיד לבוא ולמלוך על העולם. משיח בן-דוד הוא גם האחד שנועד להביא תיקון לעולם לאחר שאדם וחווה חטאו והביאו בחטאתם את החטא והמוות לשאר בני האדם (ראה ישעיהו סא 1-3; יא-יב).
שני העיוורים ידעו בדיוק אחרי מי הם הולכים! הם ידעו שהם הולכים אחרי אלוהים שבא בבשר כדי לתקן את העולם מקללת החטא ולכן ביכולתו לתקן את המום שבגופם.
בפרק כב 41-46 ישוע מוכיח לפרושים את שהם לא העזו להוציא מפיהם – שבן דוד הוא עליון למלך דוד והוא לא אחר מאלוהים בכבודו ובעצמו. ישוע הוכיח את הפרושים מתוך מזמור תהילים פרק קי 1: "…נאום יהוה לאדוני, שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך…"
איזו אירוניה – בעוד שרוב האנשים היו בריאים בעיניהם וראו מבחינה פיזית את הניסים שישוע עשה, הם היו עיוורים מבחינה רוחנית ולא זיהו אותו כמשיח המובטח. לעומתם, שני העיוורים 'ראו' את ישוע טוב מאוד והבינו מי ניצב מולם! 'עיניהם הרוחניות' היו בריאות מאוד.
שני העיוורים זעקו: "בן-דוד, רחם עלינו!" – הם לא זעקו: "רפא אותנו!"
ההבדל עצום!
שני העיוורים הלכו כל הדרך אחר ישוע לא כדי לדרוש דבר כלשהו שמגיע להם. הם ידעו היטב שלא מגיע להם ריפוי בגלל טוב כלשהו שעשו ולכן הם זעקו – רחם עלינו!
שני העיוורים זעקו לרחמים, כדי לציין שהם מבקשים חסד הנתון כולו לשיקולו של אלוהים, לחסדו ולרחמיו.
את הלקח הזה כדאי גם לנו ללמוד. אנו לעיתים דורשים מאלוהים במקום לזעוק לרחמים ובכך להודות בחסרוננו ולהניח את עצמנו ובקשתנו לרחמי אלוהים.
אנו ילדי אלוהים! זאת זכות כבירה ואדירה, אך למרות זאת גם ילדים צריכים לבקש מהורים ולא לדרוש. הדבר נכון על אחת כמה וכמה כאשר האבא הוא אלוהים בכבודו ובעצמו.
כאשר אנו מבקשים מאלוהים שיפעל בעדנו בגלל רחמיו, אנו מכריזים על ענוותנו ועל תלותנו בו, וכך ראוי שנבקש כל דבר על פי רצונו.
לאורך כל הדרך ששני העיוורים זעקו לישוע, הוא לא ענה להם ולא ריפא אותם.
מדוע ישוע לא ענה להם מיד? מדוע הוא נתן להם ללכת ולהתאמץ על מנת להגיע עד הבית שאליו נכנס?
- זעקת העיוורים: 'בן-דוד רחם עלינו', היוותה אמצעי בישור וראוי שהאנשים ההולכים אחרי ישוע יפנימו את שם התואר הזה. מאוחר יותר הם יוכלו לקשר את ישוע עם השם ששמעו.
- התשובה לפי דעתי ניתנת במילותיו של ישוע לשני העיוורים בסוף האירוע.
בפסוק 30 ישוע הזהיר אותם לבל יספרו לכולם שנרפאו מעיוורונם.
ישוע ציווה עליהם לשמור על פרופיל נמוך וזאת כדי למלא את כל משימותיו בדרך נוחה ורצויה. אילו שני העיוורים היו נרפאים בדרך ליד כל ההמון, כי אז ההמולה הייתה רבה וזו לא דרכו של ישוע לפעול.
מכאן, התעלמותו של ישוע מזעקותיהם עד שהגיעו לבית לא נבעה מאי תשומת לב או זלזול אלא נועדה:
- להוכיח את גודל אמונתם והתמדתם של שני העיוורים
- לוודא שאופן הטיפול בעיוורים יעשה בצורה מופתית שלא תפריע להמשך שירותו של ישוע.
- שהעדות על ישוע כבן דוד תתגשם על פי התנאים של ישוע.
רבותיי, מאוד חשוב לנו לדעת שאלוהים אינו מתעלם מזעקותיהם של ילדיו הנאמנים ההולכים אחריו בקדושה וטוהר.
כשחיינו נקיים מחטא, כל בקשותינו מאלוהים נענות! אוזנו של בורא העולם כרויות למוצא פינו. איזה עידוד נפלא זה לחיינו (תהילים ל"ז 4-5, ראשונה ליוחנן ה' 13-15).
לאחר שישוע הגיע לבית נכנסו לשם גם שני העיוורים.
ישוע אמר להם: "האם מאמינים אתם שאני יכול לעשות זאת?"
שני העיוורים כינו את ישוע בתואר: בן-דוד! ולכן ישוע שואל אותם: האם אתם מאמינים שאני בן דוד?
הרי כולם ידעו שהמשיח יכול לרפא ולתקן כל שנהרס ועוות על ידי החטא, ולכן השאלה היא האם הם מאמינים שישוע ההולך לפניהם בדמות אדם הוא אכן אלוהים שלבש בשר וירד לעולם כדי להביא תיקון?
שני העיוורים ענו: "כן!"
וישוע באופן הפשוט ביותר נגע בעיניהם ואמר להם: "יהא לכם כאמונתכם!"
באותו הרגע שני העיוורים נבראו מעיוורונם. שמחתם לא ידעה גבול.
העובדה שהם נבראו הייתה ההוכחה שהם האמינו שהוא אכן בן דוד המובטח עם כל המשתמע מכך.
שני העיוורים עברו את 'מבחן הפוליגרף' הרוחני בהצלחה!
פיהם וליבם הסכימו שישוע הוא המשיח בן דוד! ומה איתך?
האם ישוע נמצא רק על שפתך או ממלא גם את ליבך?
ברגע שנפקחו עיניהם של שני העיוורים, ישוע הזהיר אותם לבל יפרסמו את החדשות בכל האזור.
כפי שכבר הוזכר מקודם, הדבר נובע מרצונו של ישוע להמשיך את שירותו באיזור בשקט וללא הפרעות.
גם אם שני העיוורים לא יפרסמו את הנס בכל האזור, מן הסתם, כל מכריהם ידעו על כך תוך מספר שעות או ימים. מכאן בקשתו של ישוע אינה נובעת מתוך רצון למנוע רפואה מאחרים אלא רק לוודא ששירותו ייעשה בסדר מופתי.
בפסוק 31 אנו עדים לחוסר הציות של שני העיוורים.
- "…אך הם יצאו והשמיעו את שמעו בכל האזור ההוא."
הם הלכו ומיד השמיעו לכולם את אשר ישוע עשה להם.
אין ספק שהם עשו זאת מתוך התלהבות ורצון טוב ושופע כדי להביא את כל הנזקקים אל ישוע, אך למרות זאת, הם עשו דבר הנוגד למצווה של בן דוד! הם הסתמכו על חכמתם ולא על חכמתו האלוהית של בן דוד!
רבותי, גם אנו לעיתים עושים דבר מתוך התלהבות, או בגלל שכך ההגיון שלנו אומר, אך עלינו לזכור שההגיון שלנו אינו עולה על מצוותו הברורה של אלוהים.
משלי ג' 5-8: "בטח אל יהוה בכל ליבך, ואל בינתך אל תישען. בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך. אל תהי חכם בעיניך, ירא את יהוה וסור מרע. רפאות תהי לשריך, ושיקוי לעצמותיך…"
הבה נאמץ את ההוראה הזו בכל תחום בחיינו:
בנתינה שלנו, בבחירה שלנו את בן הזוג לחיים, בדחיה של פיתויי העולם הזה כדי להישמר טהורים וראויים לשרת את אלוהים בקדושה בכל תחום שיטיל עלינו.
בכל אופן, שני העיוורים יצאו בריאים ומיד לאחר מכן מביאים לישוע איש אילם אחוז שד.
הבה נקרא את פסוקים 32-33
- "…לאחר שיצאו הביאו אליו איש אילם אחוז שד.
- הוא גרש את השד, והאילם החל לדבר. התפלאו ההמונים ואמרו: "מעולם לא נראה כדבר הזה בישראל…"
מי מביא את האילם אחוז השד אל ישוע?
הטכסט מאפשר לנו להבין ששני העיוורים הם אלו שהביאו אל ישוע את האילם אחוז השד!
מי הוא היה עבורם? איננו יודעים!
מכיוון שבתקופה זו הנדכאים היו בדרך כלל מתחברים ביחד, לא מן הנמנע שהאילם הזה היה אחד מהאנשים שהיה בקרבתם היומיומית. בין אם כך או שהאילם פשוט נקרה בדרכם, ישוע כרגע מתמודד עם ריפוי של נכות קשה נוספת.
ישוע ברחמיו ריפא את האילם אחוז השד. השד יצא ממנו והאילם החל לדבר.
הבה נשים לב לסוג החוליים שישוע ריפא בפסוקים אלו.
ישוע ריפא עיוורים ואילם. כמה לא נעים לומר אך מחלות אלו גורמות לאדם להרגיש כמו מנותק מהמתרחש סביב. מכיוון שאילמות הייתה בדרך כלל מקושרת לחירשות, הרי שישוע מלמד את הסובבים שאם אלוהים רוצה, גם אלו שנחשבים 'לשותקים' ידברו דברי שבח אודותיו!
ההמון שהיה נוכח ועד לריפוי העיוורים והאילם אחוז השד הבין שהם עדים לתופעה על טבעית. הם ידעו שרק כוח שמימי מסוגל לבצע את התיקונים הללו.
האם אותם אנשים כרעו ברך לפני ישוע?
לא כולם, בדרך כלל בודדים או אף אחד.
האם ניתן לקבוע שהנס לא הועיל לאף אחד בסביבה? לא ולא!
הרבה פעמים אנשים שקראו את הסיפורים הללו מאות שנים מאוחר יותר נתמלאו באמונה ונושעו.
בין הנוכחים שהיו עדים לניסים של ישוע היו גם מספר פרושים.
בפסוק 34 מתי מצטט את מסקנתם:
- "…אך הפרושים אמרו: "בעזרת שר השדים הוא מגרש את השדים…"
הפרושים הבינו שמעשיו של ישוע הינם על טבעיים!
מכיוון שלא רצו לקבלו כבן דוד, היה עליהם לקבוע שהוא מישהו הפועל בכוח על טבעי אך שאינו בא מאלוהים. האופציה היחידה הייתה לשייך את כוחו של ישוע לשטן בכבודו ובעצמו.
הסיבה למסקנתם של הפרושים הייתה מאוד ברורה.
אילו היו טוענים שישוע הוא בן דוד, כי אז הם היו צריכים לכרוע ברך לפניו ולחזור בתשובה.
מכיוון שקבעו שישוע פועל בכוחו ובשירותו של השטן בכבודו ובעצמו, הרי שכעת הפרושים לא צריכים לשנות פסיק ממהלך חייהם ויכולים להמשיך במעשיהם מתמול שלשום.
תגובתם של הפרושים מעלה בנו חימה, אך רבים מאיתנו עושים את אותו הדבר בחיינו האישיים.
אנו מבינים טוב מאוד את דבר אלוהים אך לעיתים מתעקשים לפרש את הכתוב בדרך 'שתכשיר את השרץ'. אנו לעיתים מפרשים פסוקים בדרך פסולה וזאת רק כדי להמשיך בדרכנו החוטאת.
רבותיי, דבר אלוהים נועד לשנות את חיינו כדי שיידמו לחייו!
מי שחושב שהחיים המשיחיים הם נוחים וקלים, טעות בידיו!
אלו חיים המלאים בתיקונים הכרחיים של אלוהים עבורנו על מנת שנידמה לו בכל תחום. כל תיקון יכול להיות מאוד כואב וקשה אך תהליך החינוך והעיצוב הזה נועד לטהרנו ולהכיננו לשירות טוב ועשיר יותר עבור אלוהים.
על מנת שהעולם יראה את ישוע דרך חיי היומיום שלנו, אלוהים צריך ועושה בחיינו הרבה שינויים פנימיים. התוכחה של אלוהים בחיים שלנו נובעים מתוך אהבתו אלינו! חינוך זה סימן לאהבה גם אם זה כואב. (אל העברים י"ב 7-13).
הבה נכרע ברך לפניו כדי שיתן לנו את הכוח לעמוד בשינויים ולא להתנגד להם.
ובכן, הפרושים פתרו את עצמם מכל כניעה וציות לישוע ברגע שקבעו שהוא מן השטן!
כעת התנגדותם לו היא מעשה כשר וכל מי שיצטרף אליהם כמוהו כאחד שהצטרף לאלוהים!
פעולתם של הפרושים הינה מעשה כה חמור עד כי לא תיתכן להם הזדמנות של חזרה בתשובה אי פעם במהלך חייהם.
על כך בשיעור הבא:
אנו נלמד מבשורת מתי פרק י"ב מפסוק 22. למרות שהאירוע שנלמד לא התרחש מיד לאחר האירוע הנוכחי, הרי שהתוכן דומה מאוד והלקח חשוב ביותר.
סיכום:
- שני העיוורים זעקו לישוע: "רחם עלינו", ובמילים אלו הם מבהירים לנו שהריפוי שלנו על ידי משיח בן-דוד הינו תוצאת חסד של אלוהים ולא דבר המגיע לנו בזכות מעשינו הטובים.
- למרות שישוע המשיח לא ענה לעיוורים מיד, הוא לא היה חרש ואטום לזעקתם. אלוהים שומע לזעקת ילדיו אך תשובתו באה בעת הנכונה ביותר. לשם כך עלינו ללמוד לזעוק לאלוהים אך יחד עם זאת להיות נכונים לחכות לתשובה שתבוא בזמן המתאים ברצון אלוהים.
- ישוע אסר על העיוורים שנרפאו לומר את שקרה להם אך הם לא צייתו לדברו ככל הנראה מפאת התרגשותם. עלינו ללמוד לציית לאלוהים בכל תנאי ושום התרגשות לא יכולה להיות תירוץ להפר את מצוות אלוהים. חכמתו של אלוהים נשגבת מהבנתנו ועלינו לציית לו ללא סייג.
- הפרושים ראו את מעשיו של ישוע וקבעו שנעשו בעזרת שר השדים. קביעתם הייתה חסרת הגיון מכיוון שלא רצו לשנות את חייהם. הם המשיכו בדרכם ללא חזרה בתשובה והסתכנו בגזר דין נצחי לאגם האש. כשאנו מבינים שדבר אלוהים מצפה מאיתנו להשתנות או מוצא בחיינו חטא או פסול כלשהו, עלינו להיכנע לדבר אלוהים ולא לקבוע פרשנות אחרת ולו רק כדי להכשיר את חטאינו.