מתי פרק י' 1-25
אומץ לבם ומסירות נפשם של השליחים ומקור נחמתם – חלק א: ישוע מכין את תלמידיו לשירות (י 1-15)
הקטעים המקבילים: מרקוס ו 7-11; לוקס ט 1-5
לאחר שישוע ריפא את שני העיוורים ואת האילם אחוז השד הוא המשיך לבשר ולרפא חולים.
כשישוע ראה את ההמונים הסובלים והולכים כצאן ללא רועה נתמלא רחמים עליהם ואמר לתלמידיו: "…הקציר רב, אבל הפועלים מעטים. לכן התפללו אל אדון הקציר שישלח פועלים לקצירו…" (מתי ט 37-38).
עם ישראל לא סבל מחוסר רבנים או מורים רוחניים. הבעיה הייתה שהמורים והמנהיגים הרוחניים היו "עיוורים" בכל מה שקשור לישועת אלוהים וזהותו של המשיח שהוא תכלית התורה!. להנהגה הרוחנית לא היה את שלום אלוהים בליבם ולכן לא יכלו להעניק לעם את מה שאין להם בעצמם.
ההנהגה הרוחנית הייתה בדרך לאבדון ולשם הם הנחו את שאר העם! מסיבה זו נכמרו רחמיו של ישוע המשיח על עמו ישראל.
ישוע הביט על האנשים וראה לפניו המונים הכורעים תחת סבל, שאינם מודעים למצבם החמור ולכן גם אינם מחפשים פתרון.
הגיע הזמן לשנות את המצב! הגיע הזמן להציג את הברכה של אלוהים לנפשות תועות. לשם כך ישוע המשיח מכין את תלמידיו למשימת חייהם.
הבה נקרא את פרק י פסוקים 1-4:
1 הוּא קָרָא אֵלָיו אֶת שְׁנֵים־עָשָׂר תַּלְמִידָיו וְנָתַן לָהֶם סַמְכוּת עַל רוּחוֹת הַטֻּמְאָה, לְגָרֵשׁ אוֹתָן וּלְרַפֵּא כָּל מַחֲלָה וְכָל מַדְוֶה.
2 וְאֵלֶּה שְׁמוֹת שְׁנֵים־עָשָׂר הַשְּׁלִיחִים: הָרִאשׁוֹן שִׁמְעוֹן הַמְכֻנֶּה כֵּיפָא, אַנְדְּרֵי אָחִיו, יַעֲקֹב בֶּן זַבְדַּי וְיוֹחָנָן אָחִיו,
3 פִילִיפּוֹס וּבַר־תַּלְמַי, תּאֹמָא וּמַתַּי הַמּוֹכֵס, יַעֲקֹב בֶּן חַלְפַי וְתַדַּי,
4 שִׁמְעוֹן הַקַּנַּאי וִיהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת ־הָאִישׁ שֶׁמָּסַר אוֹתוֹ.
ישוע המשיח מכין את תלמידיו לבשר את דבר הישועה לעם ישראל.
הבה נראה באיזה אופן ישוע שולח את השליחים למשימתם:
א. ישוע נותן לשליחים כוחות על טבעיים – סמכות לגרש רוחות טומאה, לרפא כל מחלה ונכות – מדוע?
השליחים נדרשו לומר לבני ישראל שישוע הוא אכן המשיח המובטח ודברו אכן דבר אלוהים חיים. ישוע המשיח העניק להם כוח על טבעי לחולל ניסים ומופתים כדי להוכיח את אמיתות דברם (איגרת אל העברים ב 1-4; מתי ט 1-8; אל האפסים ב 20 – השליחים כיסוד…)
לאחר שדברי ישוע המשיח והשליחים הועלו על כתב ונתקבלו ככתבי קודש, פעולתם העל טבעית של השליחים למטרה זו, הסתיימה. שאר תלמידי ישוע מצווים לבשר אך לא זקוקים לאותם יכולות לחולל אותות ומופתים. אין הדבר אומר שאלוהים אינו מחולל פלאים בימינו, אך מתנה שכזו אינה מתנה אישית של מאמין כלשהו! נכון להיום, דבר אלוהים מלמדנו לקרוא לזקני הקהילה למען יתפללו עבור החולים וימשחו אותם בשמן. אלוהים בחסדו יבחר לרפא את אלו שירצה לרפא (איגרת יעקב ה 14).
(ניתן להעמיק בנושא זה במסגרת לימודים אודות מתנות הרוח. ראה באתר האינטרנט של קהילת ירושלים, תחת "נושאים" – מתנות הרוח)
משהוכח שהשליחים היו נציגיו של המשיח ישוע, הרי כל מי שמזלזל במסר של השליחים, כמוהו כדוחה את המסר של נביאי אלוהים בתנ"ך ועתיד לתת על כך דין וחשבון לפני אלוהים.
בפעולתם, השליחים המשיכו והרחיבו את פעילותו של המשיח בקרב בני האדם.
רבותיי, ישוע דורש מכל המאמינים בו באמת ותמים, לבשר את דבר הישועה לכל אדם ובכל מקום ולחיות חיים קדושים וטהורים ללא דופי (מתי כח 18-20). המשימה הזו מאוד קשה מכיוון שהאויב שלנו הוא השטן שהוא שר העולם הזה (אפסים ב; ראשונה לפטרוס ה 8).
כמו שישוע נתן לשליחים כוח על טבעי, כך הוא מעניק לכל אחד מילדיו שנולד מחדש את מלוא רוח הקודש שישכון בו. (ראשונה לקורינתים ג 16-17; אפסים א 13-14).
רוח הקודש ששוכן בנו עוזר לנו להשתנות כל יום כדי שנידמה לישוע. רוח הקודש עוזר לנו למות לכל מה ששייך לעברנו מלא החטאים ולחיות עבור ישוע המשיח בלבד, בטוהר ואמת.
רוח הקודש מלמד אותנו את דבר אלוהים ועוזר לנו לענות לאלו השואלים אותנו אודות אמונתנו.
רוח הקודש גם עוזר לנו לסור מפיתויים ולנצח בכל המלחמות הרוחניות שהשטן נלחם נגדנו.
כמו שצבא טוב מצייד את חייליו במיטב כלי הנשק למען ינצחו במלחמה ויחזרו בשלום הביתה, כך אלוהים נותן לילדיו את כל הכוח והיכולת הנדרשת כדי לנצח את השטן ולעמוד יציבים וטהורים, מוכנים לשרת את אלוהים.
שאלה: אם אלוהים נותן לנו את כל הכלים כדי לנצח בכל מערכה רוחנית, לעמוד נגד כל נכלי השטן, אז מדוע כל כך הרבה מאמינים נכשלים, נופלים בחטא והורסים את עדות חייהם?
רבותיי, אלוהים נותן לנו את מלוא היכולת לנצח בכל מערכה נגד השטן אך זה בתנאי שאנו נכנעים במלואו לרצונו כפי שהוא כתב בדברו (אל האפסים ה 18-19).
הכשלונות שלנו נובעים מכך שאיננו מוכנים להיכנע לאדון בכל תחום בחיינו ובכל מחיר!
אנו דורשים ניצחון מוחלט אך איננו מוכנים לשלם את המחיר שאלוהים דורש. אלוהים דורש, תמותו לעצמכם, צילבו את האדם הישן עם כל תאוותיו והניחו לי (אלוהים) לחיות בכם ולקבוע את מהלך חייכם. רק בתנאי שכזה אנו נזכה לראות ניצחון מוחץ וקבוע נגד השטן בכל תחום בחיינו (אל הגלטים ב 20; אל הרומים יב 1-2; אל האפסים ו 10-18; ראשונה לקורינתים י 13).
מאמינים רבים רוצים את הניצחונות אך יחד עם זאת לטעום ממנעמי החטאים שהעולם מציע! לא כך!
מאמינים רבים מדי לובשים את ישוע באופן חלקי… מצייתים רק בתחומים חלקיים. רבותיי, השטן אינו עיוור והוא יתקוף אותנו בדיוק בתחומים שבהם איננו מצייתים.
הניצחונות הגדולים ביותר נגד השטן ותכסיסיו נראים בחיי המאמינים בישוע שנכנעים לו בכל תחום בחייהם.
ב. ישוע מעניק כוח לתלמידיו כדי ללמדם שיכולתם נובעת מאלוהים ולא מיכולת אישית כלשהי.
העובדה הזו נועדה להזכיר לשליחים וגם לנו להישאר ענווים ולהישען רק על כוחו של אלוהים.
ישוע נתן את הכוחות הנפלאים הללו בחינם ולכן על השליחים לעזור ולברך אחרים בחינם!
ישוע מזהיר את השליחים לבל יידרשו תמורה בעבור שירותם וזאת כדי שלב האנשים לא יסטה מישוע לעבר הממון והשררה ולחנך את התלמידים לבטוח באדון בכל תחום. אני ארחיב בנושא בהמשך!
ג. ישוע שולח את התלמידים בזוגות…
בעוד מתי כותב את שמות התלמידים בזוגות, מרקוס מציין במפורש שישוע שלח אותם בזוגות.
ישוע ציוות את האחים שביניהם ביחד. (שמעון עם אחיו אנדרי, יעקב בן זבדי ויוחנן אחיו).
הסיבה ברורה: אחים מכירים היטב אחד את השני ומודעים לחולשות של כל אחד. אחים מבינים את הצורך והחובה לעזור, לתמוך ולהקריב אחד עבור השני. אחים, גם אם אינם מסכימים על נושא מסויים, עדיין נשארים נאמנים זה לזה ולא יאפשרו לגורם זר להרחיק אותם זה מזה. אחים יכולים לבקר זה את זה והביקורת תהיה למטרת תיקון בלבד.
כל היתרונות הללו מהווים מטרה ויעד עבורנו המאמינים. עלינו לנהוג ולהתייחס זה לזה כאילו אנו אחים לאב אחד!
מדוע התלמידים נשלחו בזוגות?
כשהשליחים הלכו לשרת את המשיח בזוגות הם למדו את העקרונות הבאים:
- עזרה ותמיכה הדדית: כזוג הם יכלו לעודד אחד את השני, לחזק, לתמוך ולעזור זה לזה. לעיתים בעבודת האדון יש רגעי משבר, קושי, עייפות, עצלנות, ביקורות קשות מהמתנגדים, התנגדויות לעבודת האדון שבאות לעיתים ממאמינים אחרים. דווקא ברגעים שכאלו נחוץ אח או אחות כדי לחלוק עימם את הקושי ולהתעודד. (קוהלת ד' 9-10, "…טובים השניים מן האחד…).
- התחברות: גם השליחים הזדקקו להתחברות בדרכים כדי ללמוד ביחד, לחדד רעיונות ומחשבות ולבקר זה את זה כדי להיבנות ברוח.
- שמירת עדות: השירות בזוגות נועד בין היתר לשמור על העדות שלנו מליפול בחטא ובפיתויים הממלאים את דרכינו. כשאנו הולכים יחד עם עוד אחים ואחיות לאמונה, אנו זוכים להגנה על שמנו הטוב וכך עדות המשיח נשמרת ואנו יכולים להמשיך ולשרת אותו.
- עבודת צוות: הליכה בזוגות מלמדת אותנו לעבוד בצוות. המאמין הטוב ביותר אינו יעיל וטוב מספיק אם אינו יכול לשרת את האדון בצוות! אצל ישוע אין "זאבים בודדים".
- נתינת דין וחשבון – accountability: עלינו ללמוד לתת דין וחשבון על כל מעשינו. בדרך זו נתמיד לזכור שאנו משרתים ולא אדונים. לכולנו אדון אחד וכולנו משרתים של אותו אדון ושל אחד את השני. נתינת דין וחשבון מאפשרת לנו לעבוד בטוהר ובשקיפות היאים למשרתי אל קדוש וטהור.
שימו לב שבין הנשלחים היה גם יהודה איש קריות שמאוחר יותר בגד בישוע.
מכיוון שאנו יודעים שיהודה לא היה נושע, אנו יכולים להסיק שהכוח לחולל אות ומופת אינו בהכרח הוכחה שהמבצע הינו נושע. המסר היה נכון אך הדובר לא היה נושע! אלוהים העיד על המסר בלבד!
אחד כמו יהודה יוכל לומר: אך בשימך עשיתי כך וכך… וישוע יאמר לו – אינני מכיר אותך, סור ממני…
רבותיי, עלינו ללמוד לקח חשוב:
אל לנו ללכת שבי אחר העושים אותות ופועלים על טבעי. ההתמקדות שלנו חייבת להיות בדבר אלוהים ובמשיח ולא בשום דובר זה או אחר!
לכן, עלינו לבדוק את הנתונים הבאים בקפידה כדי לזהות את המורים שבאים עם מסר מאלוהים:
א. המסר תואם את דבר אלוהים
ב. המסר מוביל את השומעים לישוע בלבד
ג. כל האירוע אינו נע סביב כסף או שווה ערך לכסף ואינו נועד למטרת רווח אישי.
ואיך נדע אם הדובר נושע? את זה אלוהים יודע בוודאות ולנו נותר רק לבחון את פרי הרוח בחייו!
סדר העדיפויות:
בפסוקים 5-8 ישוע מציין את המקום שאליו השליחים ילכו בראשונה והמסר העיקרי שיהיה בפיהם:
5 אֶת שְׁנֵים־עָשָׂר אֵלֶּה שָׁלַח יֵשׁוּעַ בְּצַוּוֹתוֹ עֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: “אַל תֵּלְכוּ לְדֶרֶךְ הַגּוֹיִים וְאַל תִּכָּנְסוּ לְעִיר שֶׁל שׁוֹמְרוֹנִים,
6 אֶלָּא לְכוּ אֶל הַצֹּאן הָאוֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל.
7 וּבְלֶכְתְּכֶם הַכְרִיזוּ: ‘קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם!’
8 רַפְּאוּ חוֹלִים, הָקִימוּ מֵתִים, טַהֲרוּ מְצֹרָעִים, גָּרְשׁוּ שֵׁדִים; חִנָּם קִבַּלְתֶּם, חִנָּם תִּתְּנוּ.
א. ישוע שולח את התלמידים קודם כל לבשר ליהודים – מדוע?
אלוהים יעד את עמו ישראל להיות ממלכת כוהנים (שמות יט 6-5) ובגלל נאמנותו להבטחותיו, אלוהים פועל כדי להגשים ולמלא את חלקו. אילו בני ישראל ישמעו ויקבלו באמונה את מסר הבשורה, הרי שהם ימלאו את ייעודם וישמיעו לגויים כולם את דבר הגאולה.
מפי הנביא ירמיהו אלוהים הבטיח את הברית החדשה והיא הובטחה בראשונה לעם ישראל. לאור זאת, אלוהים נאמן להזמין בראשונה את בני ישראל לתוך הברית החדשה (ראה ירמיהו לא 31-34; ישעיהו ס 3; בראשית יב 3).
את אותו המסר אנו רואים באיגרת אל הרומים יא. שם שאול השליח מבין שטובת הגויים מתבטאת בכך שיהיו יותר מאמינים מעם ישראל. כשכך יהיה, תבוא ברכה רבה יותר על כלל הגויים (רומים יא 11-16).
ישוע גם אמר לתלמידיו לפני שעלה השמיימה (מעשי השליחים א) שעליהם לבשר את הבשורה מירושלים קודם ואז לשאר קצווי תבל.
אם יהודים רבים יאמינו, תבוא ברכה רבה יותר גם על הגויים!
ב. ישוע אינו מרמז שאלוהים אינו אוהב את הגויים – חס וחלילה, אלא שהדרך הנכונה לבשר לעולם היא בראשונה על ידי אלו שנקבעו לתפקיד – קרי: עם ישראל.
[ראה את דברי ישוע לאישה הכנענית בבשורת מתי טו 24: "…לא נשלחתי אלא אל הצאן האובדות אשר לבית ישראל." (ראה ירמיהו נ 6)] ישוע ברך את הכנענית לאחר שהבינה והסכימה לדבריו לגבי ייחודם של בני ישראל.
ישוע אמר לתלמידים: אל תיכנסו לעיר של שומרונים!
מי היו השומרונים?
השומרונים הם גויים שנכבשו על ידי האשורים והוגלו לאיזור שומרון, לאחר שעשרת שבטי ממלכת ישראל הוגלו משומרון לאשור (מלכים ב פרק יח).
אותם גויים נקראו שומרונים רק מכיוון שהשתכנו באיזור השומרון!
השומרונים היו עובדי אלילים והאמינו שישנו אל השולט וריבון על כל איזור. מסיבה זו הם אימצו את האמונה ביהוה, כי מבחינתם הוא אלוהי איזור ישראל. הם אימצו את התורה לא מפאת האמונה וההכרה האישית את אלוהים אלא מתוך הבנתם הפגאנית. דת השומרונים אינה מושיעה והם היו והינם זקוקים לישועה כמו כל אדם אחר שאינו נושע.
השומרונים נחשבו לטמאים כמו כל גוי אחר ורוב היהודים ובפרט הדתיים לא התערבבו איתם ואף העדיפו לא לעבור דרך השומרון בדרכם לגליל. דבריו של ישוע רק חיזקו את העובדה שהשומרונים הם גויים (יוחנן ד). ישוע ציין גם את השומרונים כאילו אומר: 'פנה אל היהודי קודם גם אם הגוי (שומרוני) נמצא לידך וקרוב יותר אליך'…
בפסוק 7 ישוע מציין את המסר העיקרי שצריך להיות בפי תלמידיו:
- "…ובלכתכם הכריזו: 'קרבה מלכות שמים!'…"
המסר החשוב ביותר שהתלמידים נשאו בפיהם היה והינו גם היום – בשורת הישועה על ידי ישוע המשיח. בבשורה ובישועת אלוהים טמונים חיי הנצח מלאי הבריאות. (מרקוס ו' 12, מע"ש ד' 12).
הכריזו – קרבה מלכות שמיים.
ישוע ציווה על תלמידיו לעשות בדיוק כפי שהוא עשה. ישוע הלך לכפרים והכריז את בשורת המלכות! זאת תכלית בואו! וזאת תכלית הכרזתנו – ישועת האדם מקללת החטא. ט' 35.
מה הכריזו התלמידים? מהי הבשורה?
מלך העולם הגיע! המלך הוא ישוע המשיח! הכינו לבבכם וקבלוהו באמונה. חיזרו בתשובה כנה, התוודו על חטאותיכם ובואו אל ישוע בלב שבור הדואב מלחץ כוחות החטא. עיזבו את דרך החיים של העבר וחיו חיים חדשים המונחים על ידי דבר אלוהים.
ישוע המשיח יושיע אתכם מחטאיכם, יטהר אתכם ויכניס אתכם למלכותו.
מי שדוחה אותו, יישאר עם חטאו, יידחה על ידי אלוהים ועתיד לבלות את הנצח באש הגיהינום. ראה מתי ג' 7-12, אל הרומים י' 9-10, ראשונה ליוחנן א' 9, תהילים נ"א, ישעיהו נ"ג.
ישוע העניק לתלמידיו יכולת לרפא חוליים חשוכי מרפא (צרעת וכו'), כוחות להכניע את הרוחות הרעות, אך כל הכוחות העל טבעיים הללו היו דבר שולי בפעילות התלמידים.
כמו שאמרנו, הכוח העל טבעי שישוע העניק לתלמידיו נועד לאמת את מסר הבשורה, ולהוכיח שהמשיח המובטח אכן הגיע.
שימו לב! כל מצורע שנרפא היה מחויב על פי התורה להראות לפני הכהן הגדול ולקבל את אישורו לריפוי. ריבוי ניסים שכאלו נועדו לוודא שההנהגה הרוחנית מודעת לזהותו של ישוע ופועלת כדי להחזיר את העם בתשובה (ויקרא י"ג).
מטרתו של ישוע המשיח היא להושיע את בני האדם מקללת החטא ועונש המוות הנצחי ולא לשלוח אותם בריאים לגיהנום… (ראה את העיקרון הזה בפעולה במתי ט' 1-8: ישוע ריפא את הנכה מחוליו כדי להוכיח שהבטחתו לרפא את חטאיו אכן תקפה).
נכה שהוא נושע, הינו אדם בריא הרבה יותר מחסר ישועה שאינו נכה.
הנכה יבלה את הנצח בבריאות מושלמת עם אלוהים בעוד חסר האמונה יתייסר בכאבים באגם האש לנצח נצחים!
מה אנו למדים מהעיקרון הזה?
עלינו לעסוק בבישור כדבר עיקרי כי בישועת האדם טמונה הבריאות והתיקון לכל פגעי החטא מאז בראשית. אין הדבר אומר שלא נפעל בכל כוחנו ויכולתנו לעזור לזולת בכל תחום שצריך, אלא שנציב לנגד עינינו כל הזמן את העיקר שבעיקרים – ישועת האדם מקללת החטא.
רבותיי, במקום שבו מעניקים לאותות ולתופעות על טבעיות את הדגש והעיקר, שם השטן חוגג בחופשיות רבה יותר! שם יש יותר מחלות והן קשות אף יותר.
התמקדות בבשורה ובישוע מאפשרת לנו לזהות את השטן ותכסיסיו טוב יותר ולהתרחק ממנו.
סיכום ביניים:
- ישוע המשיח שלח את תלמידיו להודיע שמלכות אלוהים קרבה ולשם כך הוא העניק להם כוחות על טבעיים לרפא חוליים חשוכי מרפא ולהקים מתים לתחייה. ישוע נתן לתלמידים את הכוחות העל טבעיים הללו כדי:
א. לאמת את מסר הבשורה שבפיהם – אל העברים ב'.
ב. לצייד את התלמידים בכוח רוח הקודש כדי שיוכלו להתמודד עם האויב שלפניהם – השטן בכבודו ובעצמו. ישוע נתן לתלמידיו את כל הכלים הנדרשים כדי לשרתו בטוהר, וקדושה.
- ישוע ציווה על תלמידיו להכריז שקרבה מלכות שמים! הדבר החשוב ביותר בחיי אדם כלשהו זה לחזור בתשובה מחטאיו ולבקש את סליחת החטאים שהמשיח מציע בדמו הטהור. עלינו גם היום להתמקד במסר הישועה כי רק בה טמונה הבריאות הנצחית. כל השאר תפל לעומת מתנת הישועה מקללת החטא.
- ישוע שלח את תלמידיו בזוגות כדי ללמדם עקרונות חשובים ורבים. עיזרו זה לזה, אתם זקוקים להתחברות, שמירה על העדות שלכם, לימדו לעבוד בצוות כי כולכם חשובים ואף אחד אינו טוב מספיק כשהוא לבד.
בסוף פסוק 8 ישוע המשיח אומר לתלמידיו: "…חינם קיבלתם, חינם תתנו…"
התלמידים קיבלו מישוע כוחות על טבעיים שמטרתם לכוון את לבבות האנשים לעבר ישוע המשיח. הכוחות הללו לא ניתנו לתלמידים או לאף מאמין למען יפתח קריירה כלכלית או עסקית.
א. חינם קיבלתם, חינם תתנו – למען תזכרו שקיבלתם כלי למען אחרים. כלי חשוב שהופקד בידכם ושנועד לעשירים ולעניים כאחד.
ב. חינם קיבלתם, חינם תתנו – כדי שמסר הישועה יישאר ממוקד בישוע המשיח ולא בכם או בכל דבר אחר.
אם הבשורה תחובר עם תמורה כלכלית, או אם המבשרים ייתפשו כאנשים שליבם מכוון לתמורה הכלכלית או החומרית, כי אז שמו של האדון יוכתם! במצב שכזה תגבר השנאה לכל מה שקשור לאלוהים ולישוע. (ראו מה עשתה הכנסייה הקתולית לאורך ההיסטוריה – מכירת ישועות תמורת כסף וכו')
אחד מהסימנים שדרכם אנו יכולים לברר אם מורה כלשהו אכן בא מאלוהים היא על סמך יחסו לכסף. אחת מהסיבות שאנשים פנו לישוע וידעו כי אלוהים עימו נעוצה בעובדה שישוע מעולם לא דרש כסף עבור עזרה או טובה כלשהי שעשה או נתן לזולת.
לצערי הרב, בעולם המשיחי יש אנשים רבים הטוענים להיותם שליחי האדון ומורי הישועה אך ליבם ועיניהם נתונים למספרים העולים בחשבונות הבנק שלהם.
* אלו אנשים המודדים את הצלחות מסעי הבישור שלהם בכמות הכסף שהצליחו לגייס ולא על פי כמות הלבבות שאכן השתנו והופקדו ביד האדון.
* הם מודדים את הצלחת פעילויותיהם בכמות האותות והניסים כביכול שעשו ולא בטיב ועומק השיעור מדבר אלוהים שבכוחו לשנות את חיי השומע ולהושיעו מאש גהינום.
* אלו אנשים המתחרים בינם לבין עצמם על גודל העושר האישי שלהם וכך כביכול הם מראים את גודל הברכה שאלוהים העניק להם עבור שירותם הקדוש כביכול. הם בקיאים הרבה יותר בנדל"ן, בחדשות האופנה וטכנולוגיית מטוסי ומכוניות המנהלים מאשר בדבר אלוהים.
* אלו אנשים אשר מוודאים להדגיש את עצמם ולא את האדון. אלו אנשים שהכנסים שהם עורכים נראים יותר כהופעות אלילי רוק מאשר כנס חזרה בתשובה. הם משקיעים בעצמם ולא באלוהים וזאת למרות הסכומים שכביכול הם תורמים לעבודת אלוהים. יחס התרומה שהם נותנים יחסית להכנסתם מוכיחה ללא עוררין שליבם בחשבון הבנק ולא אצל אלוהים. הרי כולנו יודעים שישוע אמר: היכן שאוצרך נימצא שם יהיה גם לבבך! מתי ו' 21.
כמה חבל שמאמינים נאמנים משתתפים בכנסים שכאלו, ובנוכחותם מעניקים להם הכשר במקום לברוח מהם כמו מאש.
רבותיי, למצווה של ישוע: "…חינם קיבלתם, חינם תתנו". יש השלכות רבות גם לגבינו היום.
בנוגע למשרתי המשיח העובדים במסגרת הקהילה, אני באמת ובתמים מאמין בעקרונות הבאים:
- משרת המשיח (רועה קהילה או מבשר, מורה) חייב לשרת כאשר התמקדותו היא בדבר אלוהים ולא בכסף או ברווח אישי.
- משרת האדון שעובד במסגרת הקהילה (וכך חייבים להיות כל אותם Tele-Evangelists)
ומקבל את הכנסתו מקהילה או גוף משיחי, חייב לוודא שגוף זה פועל ללא דופי (ניהול כספים וכו').
כשמשרת אלוהים מקבל את כל הכנסתו מקהילה, אין לו זכות לקבל באופן ישיר הכנסה ממקור נוסף ללא ידיעת קהילתו והסכמתה. (הכנסה הנובעת מהרצאות, כתיבת ספרים, תוכניות טלוויזיה וכו').
אינני אומר שהפועל אינו ראוי לשכרו, מנוע מלקבל מתנה צנועה, חס וחלילה, (גם על כך חשוב שידווח) אך רבים מאותם מבשרים המככבים בערוצי הטלוויזיה, הפכו את הבשורה לעסק ורווח אישי שאינו מוסיף כבוד למשיח.
אותם משרתים מהוללים צריכים לכוון את כל הכנסותיהם לקהילה ששלחה אותם, והיא ששלחה אותם צריכה לספק את כל מחסורם בשפע, באהבה, אך גם בקדושה, צניעות וטוהר.
אותם מבשרים הפועלים מתוך מניעים אישיים דורשים מאיתנו לחיות באמונה, צניעות ואיפוק ולבטוח באדון שיספק את כל צורכינו אך הם עצמם אינם מוכנים להיכנע באמונה לגוף המשיח והם חיים ברהבתנות מנקרת עיניים. הם דורשים את הרווח ישירות לידם ואינם בוטחים בגוף המשיח, שממנו הם יצאו, שיספק את מחסורם!
אותם אנשים משתמשים בשם של ישוע למען רווח אישי, ואינם מוכנים לחיות חיי צניעות מאופקים.
ובכן, אם התלמידים לא יקחו שום תמורה בעבור שירותם, אז ממה יחיו?
על כך ישוע עונה בפסוקים 9-10:
9 לֹא תִּקְחוּ זָהָב וְלֹא כֶּסֶף וְלֹא נְחֹשֶׁת בְּכִיסֵי חֲגוֹרוֹתֵיכֶם;
10 לֹא תַּרְמִיל לַדֶּרֶךְ, לֹא שְׁתֵּי כֻּתָּנוֹת, לֹא נַעֲלַיִם וְלֹא מַקֵּל, כִּי רָאוּי הַפּוֹעֵל לְלַחְמוֹ.
המילים הללו מאוד ברורות וכוונתן פשוטה.
א. ישוע מלמד את תלמידיו לשרת אותו בביטחון ובאמונה מלאה, שהוא בריבונותו ידאג לכל מחסורם היומיומי. הפועל ראוי ללחמו…
אם התלמידים ישרתו את האדון בהדרכת רוח הקודש, לא ידרשו דבר בעבור שירותם (כתנאי לשירות) ולא יתנו ברכה כלשהי בתמורה לתשלום כלשהו, אלוהים מבטיח שלא יחסר להם דבר.
שיעור דומה ישוע לימד במעמד הדרשה על ההר כשאמר שאם אלוהים דואג כל כך לציפורים ופרחים שחייהם קצרים כל כך ושאינם נושעים, על אחת כמה וכמה הוא דואג לצורכי ילדיו שעימם הוא יחיה לנצח נצחים (ראה מתי ו 25-34).
ישוע מבטיח לתלמידיו שמחסורם יינתן. ישוע יגשים את ההבטחה הזו דרך מאמינים שהתלמידים יפגשו בדרכם או על ידי מאמינים חדשים שיקבלו את הבשורה או בדרך על טבעית שיבחר, כפי שגם עשה במקרה של אליהו הנביא כאשר ציווה על עורבים להביא לו בשר או כשסיפק מזון לעם ישראל במדבר.
ב. התלמידים נצטוו ללכת ללא צידה "למחר"!
התלמידים עתידים ללמד את המאמינים החדשים לבטוח באדון בכל תחום בחייהם. על מנת שעדותם גם תיראה ולא רק תישמע, עליהם לחיות בהתאם. התלמידים נדרשים ללכת בשירות האדון ללא "חלקי חילוף" ועודף משקל של מצרכים ורכוש.
עדותם האישית של התלמידים מוכיחה שהם בוטחים במסר שהם מכריזים ומפקידים חייהם בישוע.
ישוע מחנך את תלמידיו הנאמנים שכל מה שהעולם יוכל לראות עליהם זה את הבשורה!
הלוואי שהדבר היחידי שיהיה ניתן לגנוב מאיתנו זה – תנ"ך!
ראו את שאול השליח. כשהוא היה במקום שבו לא תמכו בו, הוא עבד למחייתו כמתקן ותופר אוהלים. כשהגיע התמיכה מהקהילות, הוא התפנה לעבודת הבשורה במשרה מלאה.
ישוע אמר – "…כי ראוי הפועל ללחמו…"
הפסוק הזה בוודאי מעודד את התלמידים שנשלחו אך למעשה הוא מכוון אלינו.
ישוע המשיח מטיל עלינו את האחריות לזהות את משרתיו הנאמנים המשרתים בהקרבה ולדאוג למחסורם כשהם משרתים אותנו.
האם אנו מזהים את המשרתים שבנינו ומתגמלים אותם כך שצורכם ניתן להם?
האם אנו גוף שמקבל בלבד או כזה השואף לתת באהבה ובנדיבות?
האם אנו מעריכים את המשרתים בענווה, אהבה וצניעות או כמו שאר העולם מעודדים את התכונות שאלוהים סולד מהם?
הבה נקפיד לחבק ולעודד את הנאמנים שאלוהים שלח אלינו כדי שברכת אלוהים לא תסור מקהילתנו וממשפחתנו.
שאלה: האם זה חטא להיות מאמין או משרת עשיר? לא!
- אין פסול בעושר שנובע מעסק מכניס או מהשקעה נבונה. השאלה היא היכן לבבך נמצא ובמה אתה משקיע את העיקר. בשדה הרוח או בשדה העולם.
- מאמין המסור ומוקדש לישוע אינו מחפש את העושר הארצי. מאמין שכזה חי בענווה ובצניעות ומשתמש בעושרו לצרכיו האישיים וההכרחיים ואת כל השאר מפקיד לשירות האדון.
זו הדוגמא שראינו מחיי השליחים של ישוע.
ראיתי בחיי מאמינים עשירים. את הדברים היקרים ביותר הם נתנו לעבודת האדון ולילדי האדון הפועלים בנאמנות כדי לפאר את שם המשיח.
סיכום עד כה:
- ישוע המשיח שלח את תלמידיו להודיע שמלכות אלוהים קרבה ולשם כך הוא העניק להם כוחות על טבעיים לרפא חוליים חשוכי מרפא ולהקים מתים לתחייה. ישוע נתן לתלמידים את הכוחות העל טבעיים הללו כדי:
א. לאמת את מסר הבשורה שבפיהם – אל העברים ב'.
ב. לצייד את התלמידים בכוח רוח הקודש כדי שיוכלו להתמודד עם האויב שלפניהם – השטן בכבודו ובעצמו. ישוע נתן לתלמידיו את כל הכלים הנדרשים כדי לשרתו בטוהר, וקדושה.
- ישוע ציווה על תלמידיו להכריז שקרבה מלכות שמים! הדבר החשוב ביותר בחיי אדם כלשהו זה לחזור בתשובה מחטאיו ולבקש את סליחת החטאים שהמשיח מציע בדמו הטהור. עלינו גם היום להתמקד במסר הישועה כי רק בה טמונה הבריאות הנצחית. כל השאר תפל לעומת מתנת הישועה מקללת החטא.
- ישוע שלח את תלמידיו בזוגות כדי ללמדם עקרונות חשובים ורבים. עיזרו זה לזה, אתם זקוקים להתחברות, שמירה על העדות שלכם, לימדו לעבוד בצוות כי כולכם חשובים ואף אחד אינו טוב מספיק כשהוא לבד.
- חינם קיבלתם, חינם תתנו – על מנת שהאנשים יתמקדו בישוע ולא בכם או באוצר ארצי.
- אל תקחו עימכם עודפים. זאת כדי להראות בחייכם האישיים מופת שאתם אכן בוטחים ומאמינים לישוע ששלח אתכם, שם את מסר הישועה וחיי העולם בפיכם, והוא אכן דואג למלא את כל מחסורם של ילדיו.
בפסוקים 11-15 ישוע המשיח מדריך את תלמידיו איך להגיב כלפי אוהדיהם וכלפי מתנגדיהם.
11 בְּכָל עִיר וּכְפָר שֶׁתִּכָּנְסוּ אֲלֵיהֶם בָּרְרוּ מִי רָאוּי בְּתוֹכָם וּשְׁבוּ שָׁם עַד צֵאתְכֶם.
12 כְּשֶׁאַתֶּם נִכְנָסִים לְבַיִת בָּרְכוּהוּ בְּ’שָׁלוֹם’.
13 אִם רָאוּי הַבַּיִת יָבוֹא עָלָיו הַ’שָּׁלוֹם’ שֶׁלָּכֶם, אַךְ אִם אֵינֶנּוּ רָאוּי יָשׁוּב הַ’שָּׁלוֹם’ שֶׁלָּכֶם אֲלֵיכֶם.
14 כָּל מִי שֶׁלֹּא יְקַבֵּל אֶתְכֶם וְלֹא יִשְׁמַע לְדִבְרֵיכֶם, צְאוּ מִן הַבַּיִת הַהוּא וּמִן הָעִיר הַהִיא וְנַעֲרוּ אֶת הָאָבָק מֵעַל רַגְלֵיכֶם.
15 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, קַל יוֹתֵר יִהְיֶה בְּיוֹם הַדִּין לְאֶרֶץ סְדוֹם וַעֲמוֹרָה מֵאֲשֶׁר לְאוֹתָהּ עִיר.”
ישוע מדריך את תלמידיו להביא את הבשורה לכל אוזן, זאת מכיוון שהישועה באה על ידי שמיעת דבר הבשורה (אל הרומים י 17).
על התלמידים ללכת לכל עיר וכפר ולוודא שמסר הבשורה אכן יכול להגיע לכל אדם.
גם אנו היום צריכים לוודא שאיננו מסתגרים בשכונתנו אלא יוצאים החוצה כדי להביא את מסר הישועה לעיר והכפר השכנים. אנו חיים בתקופה שבה אנו יכולים לפרסם בעיתונים ובכלי התקשורת וכך להגיע לקצווי עולם.
אנו יכולים! האם אנו גם עושים?
ישוע אומר להם: "…בררו מי ראוי בתוכם ושבו שם עד צאתכם…"
ובכן איך התלמידים מבררים מי ראוי לארח אותם?
התלמידים הלכו לכפרים ואל הערים והכריזו את דבר הישועה בכיכר העיר או בבתי הכנסת.
הם הודיעו את דבר הבשורה במקומות ציבוריים. בכל מקום שכך עשו, מסר הישועה פעל בלבבות השומעים. ראה מע"ש י"ד-כ"ח.
אצל חלק מהאנשים המסר עורר שנאה ודחיה ואנשים אלו אכן רדפו והרעו לתלמידים.
בליבם של מעטים אחרים, המסר פקח את עיני לבבם והם הבינו שהתלמידים הביאו מסר של חיים, נצח ושלום לחייהם. אנשים אלו אימצו את התלמידים וסיפקו להם את צורכם, לעיתים במחיר של סיכון חייהם וחיי בני ביתם.
ישוע ידע למפרע שלא בכל כפר ולא בכל עיר תלמידיו יהיו מקובלים.
כמו שדחו את ישוע, כך עתידים לדחות את ילדיו.
למרות זאת, לאלוהים יש ילדים במקומות רבים.
גם במקומות נידחים תלמידי ישוע עתידים למצוא עוד אח או אחות ואלו יספקו להם את כל צורכם. בדרך זו ישוע ממלא את הבטחתו – הפועל ראוי ללחמו!…
בפסוקים 12-15 ישוע מציין את הגמול הצפוי לבני האדם ביחס לתגובתם למסר הישועה.
- "…כשאתם נכנסים לבית ברכוהו ב'שלום'.
- אם ראוי הבית יבוא עליו ה'שלום' שלכם, אך אם איננו ראוי ישוב ה'שלום' שלכם אליכם. 14. כל מי שלא יקבל אתכם ולא ישמע לדבריכם, צאו מן הבית ההוא ומן העיר ההיא ונערו
את האבק מעל רגליכם.
- אמן אומר אני לכם, קל יותר יהיה ביום הדין לארץ סדום ועמורה מאשר לאותה עיר."
א. גמול הברכה: פסוק 13.
ישוע מצווה על התלמידים לברך כל בית שאליו הם מוזמנים כך ששלום אלוהים יבוא על אותו הבית.
איך משיגים את שלום אלוהים?
שלום אלוהים מתחיל במקום שבו הסתיים מצב העוינות והמלחמה בנינו לאלוהים.
כשאנו מקבלים באמונה את ישוע המשיח כמושיענו מן החטא, חטאינו מכופרים והעוינות בנינו לאלוהים מסתיימת. כרגע אנו ביחסי שלום נצחיים. אלוהים שוכן בחיינו, מחשיב אותנו לילדיו ומעניק לנו את כל כוחו דרך רוח הקודש על מנת שנשרת אותו בשמחה, אהבה, שלום, טוהר וקדושה. כעת אנו יכולים לחוות את שלום אלוהים בחיינו. (אל הרומים ה', ראשונה לקורינתים ג' 16-17, אל האפסים א' 13-14, ראשונה ליוחנן ד' 4).
אנשים רבים אינם מבינים עד כמה יקר הוא שלום אלוהים.
*שלום אלוהים זה הכוח הפנימי המעניק שקט ושלווה גם כשצרה ומהומה ניצבת לנגד עיניך.
*שלום אלוהים הינו הביטחון באלוהים שהוא בכוחו ובזמנו יעשה את כל מה שאני צריך ובדרך הטהורה והקדושה ביותר.
*שלום אלוהים זה אחיזת לבבך ועיניך בישוע המשיח כך ששום דבר אחר לא יסיט אותך ממנו.
*שלום אלוהים הינו מוצר שאינו ניתן להשגה וקניה בכוחות אישיים, זוהי מתנה אדירה וכבירה שרק אלוהים יכול להעניק. את המתנה הזו אלוהים מעניק לצמיתות רק לילדיו שנולדו מחדש דרך רוח הקודש על סמך אמונתם הכנה בישוע כאדון ומושיע מן החטא. (אל הפיליפים ד' 7).
בית שקיבל את תלמידי ישוע ואת המסר של ישועת החטאים בישוע, יקבל מאלוהים גם את הישועה שכוללת את שלום אלוהים.
בית שקיבל לתוכו את תלמידי ישוע אך הרחיק אותם ממנו לאחר ששמע בפרוטרוט את הבשורה, גם השלום של אלוהים יעזוב אותם. אותה מנוחה ושלווה שאפפה את עדות התלמידים לא תהיה יותר באותו בית כל עוד הם דוחים את מקור השלום.
שימו לב לעומק דבריו של ישוע!
ילדיו של ישוע המשיח נושאים את שלום אלוהים עימם. אנו נושאי שלום אלוהים. האם אנו מבינים זאת?
איך ובמה זה מתבטא?
א. רוח אלוהים שוכן בתוך גופנו (ראשונה לקורינתים ג 16-17).
ב. כמה פעמים שמעתם אנשים שאומרים לכם שהם הרגישו נועם ותענוג מיוחד כאשר הייתם אצלם?
ראו איזו אחריות יש לנו. אנו נושאים בגופנו את שלום אלוהים והשלום הזה משפיע על הסובבים אותנו.
אנא שאל את עצמך: מה אנשים מרגישים כשאתה בנוכחותם?
מהומה?, לחץ?, כאב?, האם הם מתפללים לרגע 'שתעוף' מביתם או שתישאר יותר?
האם באת להתווכח ולהתנצח או שבאת לחלוק באהבה, כבוד הדדי וריסון עצמי?
האם אתה באמת שגריר קדוש וטהור הנושא שלום? הבה נפעל לכך!
איך עושים זאת?
מוודאים שחיינו מתנהלים על פי רצון אלוהים. מתרחקים מחטא ופועלים ללא מנוחה כדי לוודא שפינו מדבר את רצון אלוהים באהבה, ענווה וצניעות.
כך אנשים יטעמו מאלוהים כשאנו בנוכחותם. כך גם אחרים ידעו ששלום אלוהים הינו טוב והם ירצו את השלום הזה לתמיד.
כשאנו המאמינים נאספים ביחד, האם שלום אלוהים גם נראה לאלו המביטים עלינו ובוחנים את התנהגותנו ואמונתנו? שלום אלוהים אמיתי תמיד יתבטא באהבה ונתינה.
המילים הללו מבהירים לנו שאלוהים אינו עיוור לשום דבר שאנו עושים.
אלוהים מתגמל את אלו שנושאים את דברו לכל בני האדם ויחד עם זאת אלוהים גם מתגמל ובדרך נפלאה את אלו האוהבים ומספקים את מחסורם של ילדי אלוהים.
זיכרו מה אמר ישוע בפרק ו'! אלוהים דואג לילדיו הרבה יותר מפרחים וציפורים…
לאור הנאמר ראוי לזכור:
אם אינך מכיר את ישוע המשיח או שאתה דוחה אותו ביודעין ובמתכוון, אז אינך יודע מהו שלום אלוהים ואין בחייך שלום אמיתי.
ב. גמול המשפט והקללה: פסוקים 14-15.
- "…כל מי שלא יקבל אתכם ולא ישמע לדבריכם, צאו מן הבית ההוא ומן העיר ההיא ונערו
את האבק מעל רגליכם.
- אמן אומר אני לכם, קל יותר יהיה ביום הדין לארץ סדום ועמורה מאשר לאותה עיר."
ישוע מלמד את תלמידיו איך לנצל את זמנם כראוי אך גם איך להתגונן.
לעיתים אנו מתעקשים לחזור ולבשר לאדם שאמר לנו מפורשות שאינו מעונין לשמוע אותנו יותר.
כפי שאנו מצפים מאנשים לשמוע ולהקשיב לדברינו, כך גם הם מצפים מאיתנו לשמוע ולהקשיב לדבריהם. כשהם אומרים לנו – 'די מספיק, איננו מעונינים לשמוע יותר על ישוע', עלינו להבין את הרמז וללכת לאוזן הבאה המעונינת להקשיב.
אין הדבר אומר שאותו אדם לעולם לא יוושע. אלוהים בחסדו יכול לפעול בליבו ולשלוח אליו בעתיד מאמין אחר שיאמר לו שוב את מסר הישועה. השלום שלנו כמאמינים גם מתבטא בעובדה שאנו יודעים שאלוהים בחסדו מושיע את האובדים שהוא בחר ועתיד לעשות זאת בזמנו.
כשאנו מתעקשים להמשיך ולומר את מסר הישועה לאדם שאינו מעונין להקשיב יותר, אנו מסתכנים בתגובה אלימה. זיכרו! התפללו לדעת מתי הגיע הזמן ללכת! אלוהים אומר זאת כדי להגן עלינו. הבה נשמע להדרכת אלוהים!
נתון נוסף וחשוב ביותר אנו למדים ממילותיו אלו של ישוע.
אמת הצדק שעל פיו נשפט אדם לנצח עם אלוהים או לנצח באגם האש היא על פי יחסו למסר הישועה.
אם דחית את סליחת החטאים שאלוהים מספק דרך המשיח ומתת כחסר אמונה בישוע – נשארת עם החטא ואת נדון לריחוק מאלוהים.
אם קיבלת את המסר של הבשורה באמונה, הרי שחטאיך נסלחו, יש שלום בינך לאלוהים ותחיה עימו לנצח נצחים.
למה הכוונה בביטוי "לנער את אבק רגליכם"?
הביטוי היה ידוע לבני אותה תקופה וכך נהגו הפרושים לעשות כאשר הלכו על אדמת גוי או באיזור של גויים. הם ניערו את רגליהם כדי להראות באופן סמלי את התנערותם וריחוקם מכל דבר שהוא טמא.
באותה מידה התלמידים נצטוו לעשות ובכך סימלו את העונש והמשפט המחכה לאותם אנשים שדחו ביודעין את בשורת הישועה היחידה (לוקס ט' 5, מע"ש י"ג 51, י"ח 6).
ישוע ציין שעונשם של תושבי הערים והכפרים אשר שמעו את מסר הישועה ודחו את ישוע ביודעין, יהיה גרוע מגורל ערי סדום ועמורה.
ומה יחסך אל ישוע?
פסוקים 16-25
אומץ לבם ומסירות נפשם של השליחים ומקור נחמתם – חלק ב:
ישוע מפרט את הסכנות האורבות לתלמידים – סכנת השליחות
הקטעים המקבילים: מרקוס ו 7-11; לוקס ט 1-5
ישוע המשיח קרא אליו את שנים עשר התלמידים והכין אותם לשליחות בשירות אלוהים.
על מנת להבטיח את הצלחת משימתם, ישוע המשיח מבהיר לתלמידיו מה עליהם לומר, מה עליהם לעשות וממה להימנע.
א. המסר שבפיהם יהיה מסר בשורת הישועה!
ב. על מנת לאמת את מסר הישועה שבפיהם נתן להם ישוע את כוח רוח אלוהים כדי לרפא חוליים חשוכי מרפא ואף להקים מתים לתחייה (אל העברים ב).
ג. ישוע חילק את התלמידים לזוגות כדי שיוכלו לעודד, לעזור ולתמוך זה בזה.
ד. ישוע ציווה על תלמידיו לתת ולהעניק בחינם כי גם הם קיבלו חסד רב מאלוהים ובחינם.
כאשר התלמידים מתמקדים בבשורה ובישוע ולא באוצר ארצי אז בשורתם נשארת טהורה והתמקדות השומעים תהיה בישוע בלבד.
ה. ישוע ציווה על התלמידים שילכו לצאן האובדות של עם ישראל. (ראה המשך מע"ש א' 8)
ו. ישוע הזהיר אותם מראש שלא כולם יקבלו את מסר הבשורה ולכן עליהם להמשיך וללכת לכל עיר וכפר עד שהבשורה תגיע לכל אוזן.
בפסוקים 16-25 ישוע המשיח מכין את התלמידים לסכנות האורבות להם:
16 “הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ אֶתְכֶם כִּכְבָשִׂים בֵּין זְאֵבִים. לָכֵן הֱיוּ עֲרוּמִים כִּנְחָשִׁים וּתְמִימִים כְּיוֹנִים.
17 הִזָּהֲרוּ מִבְּנֵי אָדָם, כִּי יִמְסְרוּ אֶתְכֶם לְסַנְהֶדְרִיּוֹת וְיַלְקוּ אֶתְכֶם בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּהֶם.
18 לִפְנֵי מוֹשְׁלִים וּמְלָכִים תּוּבְאוּ בִּגְלָלִי, לְעֵדוּת לָהֶם וְלַגּוֹיִים.
19 אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִמְסְרוּ אֶתְכֶם אַל תִּדְאֲגוּ אֵיךְ וּמַה תְּדַבְּרוּ, כִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יִנָּתֵן לָכֶם מַה לּוֹמַר;
20 שֶׁכֵּן לֹא אַתֶּם תְּדַבְּרוּ, אֶלָּא רוּחַ אֲבִיכֶם הִיא אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בָּכֶם.
21 זֹאת וְעוֹד, אָח יִמְסֹר אֶת אָחִיו לַמָּוֶת וְאָב יִמְסֹר אֶת בְּנוֹ. בָּנִים יָקוּמוּ עַל הוֹרֵיהֶם וְיָמִיתוּ אוֹתָם.
22 וְתִהְיוּ שְׂנוּאִים עַל הַכֹּל לְמַעַן שְׁמִי, אַךְ הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד עַד קֵץ הוּא יִוָּשַׁע.
23 כַּאֲשֶׁר יִרְדְּפוּ אֶתְכֶם בְּעִיר אַחַת נוּסוּ לְעִיר אַחֶרֶת. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא תַּסְפִּיקוּ לַעֲבֹר אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיָּבוֹא בֶּן־הָאָדָם.
24 תַּלְמִיד אֵינֶנּוּ גָּדוֹל מִן הַמּוֹרֶה אַף לֹא הָעֶבֶד גָּדוֹל מֵאֲדוֹנָיו.
25 דַּי לוֹ לַתַּלְמִיד שֶׁיִּהְיֶה כְּרַבּוֹ וְהָעֶבֶד כַּאֲדוֹנָיו. אִם לְבַעַל הַבַּיִת קָרְאוּ בַּעַל־זְבוּל, כָּל שֶׁכֵּן לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ.”
א. ישוע אומר – אני שולח אתכם ככבשים בין זאבים.
ביודענו שלכבשים אין כל סיכוי להתמודד עם זאבים, המשפט הזה נועד להבהיר לתלמידים שלבד ובכוחם בלבד אין להם כל סיכוי להתמודד עם מתנגדיהם ושונאי אלוהים.
כמו שכבשה ללא רועה היא יצור חסר הגנה וסיכוי, כך אנו ללא הרועה שלנו (ישוע המשיח), איננו מסוגלים לשרתו ביעילות.
המשפט הזה נועד ללמד את התלמידים ואותנו היום לחיות חיים המונחים על ידי רוח אלוהים וכך להבטיח את הגנתו של אלוהים עלינו בכל תחום.
ב. ישוע מבהיר לתלמידים שהם נשלחים לאיזור מסוכן, ככבשים בין זאבים.
ישוע אינו מציין שכל הלא נושעים מדומים לזאבים, אלא שבמהלך שירותם, התלמידים יהיו בין אנשים שכל רצונם ותכלית חייהם תהיה לפגוע בהם ובמשימתם כפי שזאב כל כך חפץ ומשתוקק לטרוף כבש.
ישוע מסמל כזאבים את הדוחים אותו ומתנגדים בפועל ובכוח לבישור הבשורה ולמשרתי האדון (ראה דוגמא דומה בספר יחזקאל כב 27).
העולם בו אנו חיים נימצא תחת השפעה כבירה של השטן ושדיו. (אל האפסים ב 2; ראשונה לפטרוס 8). השטן פועל בכל יכולתו כדי להרוס את תוכניתו של אלוהים.
השטן שפועל בחיי אנשים רבים, משתמש בהם כדי שהם יכשילו אותנו ובתחבולותיהם יגרמו לנו להרס עדות והפסקת שירות עבור האדון. אנשים שכאלו מחפשים בכל רגע ובכל יום איזשהו דופי בחיינו כדי להאשים אותנו ולשתק את שירותנו.
על מנת שתלמידיו של ישוע ישרתוהו בטוהר, קדושה ואמת לאורך זמן, מבלי שתיהרס עדותם וחייהם, ישוע אומר להם: "…היו ערומים כנחשים ותמימים כיונים…"
למה הכוונה? – אל תהיו טיפשים.
הכירו היטב את דבר אלוהים כדי שתוכלו להבחין בפיתוי ובמלכודת הקטנים ביותר.
היו חכמים בכל הקשור לזיהוי החטא ותחבולותיו של השטן. ראו איך מלכים דגולים נפלו בחטא והרסו את עדותם והביאו סבל רב לחייהם וחיי משפחתם. לימדו מניסיונם והימנעו ממצבים מסוכנים שיערערו את עדותכם.
התרחקו מכל דבר שנראה לא טוב (ראשונה לתסלוניקים ה 22).
היזהרו משוחד וניאוף. הישמרו מחברה רעה. היו חכמים לראות את הנולד מאותה התחברות, עיסוק או דיבור מיותר ורכלני והימנעו מזה. (תהילים א', איגרת יעקב ג').
היו חכמים להימנע מסכנה ותמימים בדרך התנהגותכם ודיבורכם עם העולם.
ישוע גם התנסה בפיתויים ותחבולות של השטן אך לא נפל בחטא. לוקס ד'.
ישוע מצא מחסה וכוח בדבר אלוהים והבטחותיו. כך בדיוק גם נדרש מאיתנו.
דבר אלוהים מצווה עלינו להיות עירניים, ז"א, ערים למתרחש סביבנו ולתוצאה האפשרית בחיינו מפעילות זו או אחרת.
רבותיי, האויב שלנו מאוד מתוחכם. הוא מסתובב כאריה המחפש טרף ולכן עלינו להיות עירניים ולזהות את המלכודות שהוא טומן לנו (ראשונה לפטרוס ה' 8).
ישוע גם ציווה על התלמידים להיות תמימים כיונים.
רבותיי, תמימות היא לא נאיביות. יש הבדל גדול בין נאיבי לתמים.
נאיביות היא חוסר ידע או חוסר הבחנה בין טוב לרע המבוסס על חוסר ניסיון, חוסר חוכמה או טיפשות. מי שערמומי כמו נחש, אינו יכול להיות נאיבי.
התמימות שישוע מתייחס אליה היא:
חוסר ההתנסות בפועל בחטא וברשע, אך לא חוסר הכרת החטא והרשע.
התמימות הברוכה היא דרך החיים המתבטאת בריחוק מן החטא וניהול חיים המתבטאים בטוהר קדושה ואמת לאור דבר אלוהים ורצונו.
התמימות הזו היא דרך חיים של כניעה מוחלטת לרצון אלוהים ולעקרונות הנלמדים בדברו.
זו ההכרה שאלוהים יודע טוב יותר מה נכון עבורי ואני אציית לו גם אם כל העולם ילעג לי.
התמימות הזו היא התנאי הנדרש כדי לראות את מלוא כוחו של אלוהים מגן עלינו ונלחם עבורנו בכל תחום בחיינו.
"יצפון לישרים תושייה, מגן להולכי תם…" משלי ב' 7, ג' 1-9, בראשית י"ז 1-3.
ישוע המשיח היה תמים כיונה. ישוע היה חכם ונבון. הוא ידע תמיד מה לומר וגם מתי להימנע ממתן תשובה. ישוע נמנע מכל חטא ופשע ולא היה פושע מנוסה שניסה כל רע. כך גם אנו נדרשים לחיות, לאור הדוגמא של ישוע…
המילה 'תמים', נרדפת למילה 'טהור' בכתבי הקודש
ראו איך שאול השליח מבין את התמימות הנדרשת מהמאמין:
א. אל הרומים טז 19: "…שמח אני עליכם, כי ציותכם נודע לכל, אבל רצוני שתהיו חכמים לטוב ותמימים לגבי הרע."
ב. אל הפיליפים ב 15: "…למען תהיו נקיים מאשם וטהורים, בנים לאלוהים אין דופי בהם, בתוך דור עיקש ופתלתול אשר תופיעו בו כמאורות בעולם,…"
ג. אל הקולוסים ד 5: "התנהגו בחכמה עם אלה אשר בחוץ, ונצלו את ההזדמנות."
ד. ראשונה לקורינתים יד 20: "…אחי, אל תהיו ילדים בהבנתכם. באשר לרע היו ילדים, אך בהבנתכם היו מבוגרים…"
בפסוקים 17-18 ישוע מפרט את הסכנות והצרות העתידות להיות מנת חלקם של תלמידיו.
- "…היזהרו מבני אדם, כי ימסרו אתכם לסנהדריות וילקו אתכם בבתי הכנסת שלהם.
- לפני מושלים ומלכים תובאו בגללי, לעדות להם ולגויים…"
היזהרו מבני אדם. ישוע מזכיר לתלמידיו לא לסמוך על אדם אלא רק על אלוהים.
בני אדם נתונים להשפעת החטא וחלקם מהווים כלי קיבול של השטן ושדיו. התמקדותו וביטחונו של המאמין היא רק באלוהים. ירמיה י"ז 5-7, תהילים ב' 12, ל"ד 9.
שימו לב! חלק מהרדיפות אחר מאמינים היו על ידי הכנסייה – משמע, שהשטן בונה לו מאחזים גם בדת. לכן עלינו להישאר צמודים רק לאלוהים ודברו התמים.
ישוע אומר: ירדפו אתכם, יתפסו אתכם, יאיימו עליכם, יכו אתכם…
מדוע?
כדי להשפיע עליכם לשתוק ולא להיות הפה של ישוע.
מדוע העדות המשיחית הטהורה כל כך מטרידה את העולם?
מכיוון שישוע המשיח מזכיר לכל אדם שהוא חוטא ועתיד לתת דין וחשבון לפני אלוהים על מעשיו. ראה מע"ש ה' 40-42.
הבשורה של ישוע היא כמו פנס המעיר על גנב בפעולה… (יוחנן ח 12: "אני אור העולם…")
ישוע מזכיר לעולם שהם אבודים והעולם לא רוצה לשמוע את התזכורת הזו בכל יום וכל היום.
מי שקורא את השורות הללו יתכן ויאמר: "אז מדוע שהתלמידים ימשיכו לבשר? הרי הכרזת
הבשורה מבטיחה צרות…האם לא כדאי שנאמין בלב ונשתוק?"
ובכן, התלמידים בישרו ואנו עושים כמוהם מכיוון שזהו ציווי מאלוהים. מתי כ"ח 18-20, מע"ש א'.
בישור הוא הכלי שבאמצעותו אנשים יכולים לשמוע את הבשורה ולהיוושע, שהרי האמונה באה על ידי שמיעה (אל הרומים י 17).
בישור זה ביטוי לאהבת אלוהים את בני האדם.
הבישור זה קריאה לבני האדם לחזור בתשובה ולזכות לסליחת חטאים וחיי נצח ע אלוהים. התגובה לבישור תהווה בעתיד כתב אשמה נגד אלו שדחו את הזמנתו של אלוהים לסליחת חטאים. התגלות כ' 11-15.
אי בישור זה ביטוי לחוסר ציות לאלוהים ולשנאת בני האדם.
אנו המאמינים נדרשים ומצווים לאהוב את בני האדם ולכן אנו גם מבטאים זאת בבישור הבשורה, פשוט איננו יכולים אחרת.
אהבת המשיח דוחקת בנו לבשר. ראה שניה לקורינתים ה'.
ישוע המשיח אינו שולח את תלמידיו לשדה הקרב לבדם וחסרי חימוש.
בפסוקים 19-25 ישוע מפרט באילו מצבים תלמידיו עתידים להימצא ומהי העזרה שתינתן להם בכל מצב.
- "…אבל כאשר ימסרו אתכם אל תדאגו איך ומה תדברו, כי באותה שעה יינתן לכם מה לומר;
- שכן לא אתם תדברו, אלא רוח אביכם היא אשר תדבר בכם.
- זאת ועוד, אח ימסור את אחיו למוות ואב ימסור את בנו. בנים יקומו על הוריהם וימיתו אותם.
- ותהיו שנואים על הכל למען שמי, אך המחזיק מעמד עד קץ הוא יוושע.
- כאשר ירדפו אתכם בעיר אחת נוסו לעיר אחרת. אמן אומר אני לכם, לא תספיקו לעבור את ערי ישראל עד שיבוא בן־האדם.
- תלמיד איננו גדול מן המורה אף לא העבד גדול מאדוניו.
- די לו לתלמיד שיהיה כרבו והעבד כאדוניו. אם לבעל הבית קראו בעל־זבול, כל שכן לאנשי ביתו."
ישוע מתחיל ואומר – "…אבל כאשר…". ישוע לא אומר – אם…
ז"א, הצרות והקשיים מובטחים. עלינו ללכת בעולם הזה עם ההבנה שאנו במלחמה רוחנית ולא בחופשת ירח דבש. האויב שלנו הוא השטן בכבודו ובעצמו וכוחו רב. אל האפסים ו' 10-18.
שאול השליח גם הודיע לטימותיאוס: "…ואומנם כל הרוצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע, ירדפו…" שניה לטימותיאוס ג' 12. ז"א, כל אלו שירצו לחיות חיים הדומים לאלו של ישוע המשיח, קרי, בהתנהגות ודיבור – יירדפו.
הסיבה ברורה. נוכחותנו הערה מזכירה לעולם את קיומו של החטא ומשפט אלוהים על החוטאים.
התנהגותנו החסידית מזכירה לשאר שמעשיהם אינם ראויים בעיני אלוהים.
ישוע הבטיח לתלמידיו כי הם יעצרו בהוראת השלטונות ויעמדו למשפט בעבור עדותם.
חקירה איננה דבר פשוט. לעיתים מילה או משפט שנאמר שלא במקום עלולים לגרום נזק כה רב.
האויבים שלנו ינסו להשפיל אותנו ולהציג אותנו כרפי שכל. הם ינסו לשכנע אותנו לשתוק ולא לבשר, ולהוכיח לנו שמסר הבשורה אינו הגיוני ובכך לערער את אמונתנו.
העולם ינסה לשכנע אותנו שחיים על פי עקרונות כתבי הקודש אלו חיים פרימיטיביים ואינם ראויים לאנשים מתקדמים…
רבותיי, ההתקפות הללו אינן באות רק מבחוץ ומזרים, לעיתים אנו מותקפים ומושפלים על ידי הקרובים לנו.
ישוע המשיח מבטיח לנו שבמצבים כאלו אל לנו לחשוש. באותה שעה אלוהים יתן לנו את הכוח לציית לו ואת המילים לתשובות הנכונות.
ישוע מבטיח לנו שמי שידבר דרכנו זה רוח הקודש. רוח הקודש השוכן בתוכנו יניב גם את המילים הראויות בכל מצב. מכיוון שלרוח הקודש יש את כל חוכמת אלוהים, (ראו עד כמה אלוהים אוהב אותנו) – הוא מעמיד את כולו לרשותנו. (ראשונה לקורינתים ג' 16-17, יוחנן י"ד 15-17, ט"ו 26-27, ט"ז 12-15, אל הרומים ח' 26-28).
שימו לב!. הבטחותיו של ישוע לא נועדו להכשיר את עצלנותנו לא ללמוד בכל יום את דבר אלוהים, שהרי הוא במילא ייתן לנו תשובה בכל מצב…
אנו נדרשים ללמוד ולהכיר היטב את דבר אלוהים אך ידוע לנו שלעולם לא נוכל להיות מוכנים לכל שאלה.
אלוהים מבטיח לתת לנו את המילה או המשפט החסר. כך הוא עשה עם השליחים וכך הוא עשה ועושה עימנו. בדרך זו אלוהים מזכיר לנו שהוא מעורב בחיינו, הוא עימנו תמיד ושומר עלינו בכל מצב. ראה אל הרומים ח' 15, 31-39.
בפסוק 21 ישוע המשיח ממשיך לתאר את גודל השנאה לבשורה ככל שהזמן יעבור.
רשעות העולם תגבר כל כך עד כי הורים ואחים יעדיפו את מות אחיהם וילדיהם על פני שמיעת הבשורה או חשיפה לסבל בגלל קירבה למאמין.
ישוע לא תיאר מצב היפותטי. הרי ישוע עצמו חווה את ההרגשה הזו מבני משפחתו. (ראה יוחנן ז' 1-9. אחיו של ישוע מנסים לשכנעו לעלות לירושלים לחג ביודעם ששם מתכננים לתפסו כדי להורגו.)
ישוע מתאר את שעתיד להיות לפני חזרתו לעולם. מדובר על תקופה כה קשה עד כי רבים יחשבו ש"אין אור בקצה המנהרה". ראה מתי כ"ד 9-14. מדובר על תקופת צרת יעקב בת 7 השנים.
ישוע מבטיח שגם בתקופה הגרועה ביותר עבור ילדיו בעולם, הוא מבטיח להיות עמם ולהשלים את תכלית חייהם. (אל הפיליפים א' 6).
אין הדבר אומר שמקרים שכאלו לא יתרחשו בימינו, אלא שהתופעה הזו תתרחב למימדים הגדולים ביותר בתקופת צרת יעקב.
בפסוק 22 ישוע אומר שמי שיחזיק מעמד עד קץ, הוא יוושע.
למה הכוונה?
האם כל המאמינים שיחיו בעולם בעת הצרה יישארו בחיים ולא ימותו בגלל עדות אמונתם?
לא.
להחזיק מעמד – משמע להישאר תמים ונכון לשמור את עדות המשיח גם אם תוצא להורג.
ראו את הדוגמא של דניאל ורעיו בספר דניאל פרקים א, ג' ו-ו'.
ישוע מבטיח שכל ילדיו יקומו לתחייה וימלכו עימו לנצח נצחים. (ראשונה לקורינתיים ט"ו, ראשונה לתסלוניקים ד' 13-18, דניאל י"ב 1-2, התגלות כ' 4-6).
המוות עבור המאמין היא תחנת מעבר קצרה שנועדה לאפשר לו להגיע לכבוד אלוהים וללבוש גוף חדש ונצחי. (אל הפיליפים א' 21-23)
ישוע אינו מנסה להמעיט מקושי העדות והשמירה על תמימות אלוהים שבחיינו.
אדרבא, כל התיאורים הללו של הצרות העתידות לבוא רק מלמדות אותנו עד כמה קשה למלא את ציוויו של האדון. הבה נעודד זה את זה לעמוד ערניים כדי שביחד נשרת את האדון לנצח נצחים. העידוד שלנו טמון בעובדה שאלוהים נימצא עימנו תמיד ובכל מקום (אל הפיליפים ד' 4-8).
בפסוק 23 ישוע אומר:
- "…כאשר ירדפו אתכם בעיר אחת נוסו לעיר אחרת. אמן אומר אני לכם, לא תספיקו לעבור את ערי ישראל עד שיבוא בן־האדם…"
ישוע מדריך את תלמידיו להיות גמישים ונכונים לעבור ממקום למקום במידה ולא יוכלו למלא את ייעודם כמבשרים, במקום מסויים.
הפסוק הזה אוגר בתוכו מספר עקרונות.
א. אם במקום מסויים עדותי אינה מעשית, ז"א, אין לי כל יכולת לבטא במילים את אמונתי, או לחיות כמאמין עם עדות ברורה, עלי לאסוף את מטלטלי וללכת למקום אחר שבו אוכל לשרת את האדון. לחיים שלנו בעולם הזה יש תכלית הרבה מעבר להיותנו בעלי מקצוע חופשיים.
ב. יסודותנו אינם בעולם הזה, אנו אזרחי שמיים, שגריריו של אלוהים. אל הפיליפים ג' 20, שניה לקורינתים ה'.
ג. עלינו לחיות עם התקווה לשובו היומיומי של ישוע לקחת אותנו אליו. סגנון חיים שכזה מעודד אותנו ללכת בחסידות יומיומית. (שניה לטימותיאוס ד' 6-8)
ישוע מצפה מאיתנו לחיות עם הרגליים בארץ ועם הראש – בשמים!
בפסוקים 24-25 ישוע מבהיר לתלמידיו וגם לנו שאל לנו לצפות ליחס טוב יותר מזה שהוא קיבל.
- "…תלמיד איננו גדול מן המורה אף לא העבד גדול מאדוניו.
- די לו לתלמיד שיהיה כרבו והעבד כאדוניו. אם לבעל הבית קראו בעל־זבול, כל שכן לאנשי ביתו."
כמו שתלמיד אינו גדול ממורו וכמו שעבד אינו גדול מאדונו, כך כפי שאת ישוע שנאו, כינו בשם של השטן ולבסוף צלבו אותו, ישנאו ויפגעו גם בתלמידיו וילדיו הנאמנים.
יחד עם זאת, עלינו לזכור שישוע ניצח את המוות והוא מבטיח את כל הברכה שהוא קיבל גם לילדיו שיחיו בנאמנות וטוהר כפי שהוא חי אל מול אביו שבשמיים.
לכן ישוע אמר – אשרי אלו הסובלים ונרדפים בעבור שמו. (מתי ה' 10-11).
עלינו לזכור כל יום וכל הזמן.
אלוהים לעולם לא יציב לפנינו מבחן שאיננו יכולים להצליח בו. יחד עם המבחן, אלוהים הבטיח שהוא ייתן לנו מספיק חסד כדי להתגבר ולנצח. ראשונה לקורינתים י' 13. אלוהים הבטיח לנו שהוא ילחם עבורנו אם אנו נחיה לפניו בתמימות שמשמעה טוהר וקדושה.
ראשונה ליוחנן ד' 4, מלכים ב' פרק ו' 16. אלוהים הבטיח לנו שהוא לעולם לא יעזוב אותנו (אל הרומים ח' 34-38).
שימו לב!
הרדיפה אחר המאמינים לא נעשתה לאורך ההיסטוריה רק על ידי "הרחוב" אלא גם על ידי "הכנסייה" ובאופן אכזרי וקשה. ראו מה קרה למאמינים כנים בתקופת האיקויזיציה.
הנתון הזה מלמדנו שהשטן בנה לו מאחזים בכל מקום ארצי ולכן עלינו למצוא מחסה רק אצל אלוהים ולא בדת או מאחז ארצי כלשהו.
בפסוקים 26-32 ישוע מלמד את תלמידיו – מהו מקור נחמתם.