נחמיה פרק ט'

 

פרק ט פסוקים 1-3 – "חזרה בתשובה" – התוודות על נישואין עם בני נכר עבודי אלילים

נחמיה פרק ט  – חזרה בתשובה

חלוקת הפרק:

פסוקים 1-3:                  הכרזת יום צום ותשובה

פסוקים 4-37:               וידוי על חטאי העם, הלל וסקירת מעורבות אלוהים בחיי עם ישראל

פסוק 6:                        הלל לאלוהים בורא הכול

פסוקים 7-8:                  בחירת ישראל — מימי אברהם ועד שיבת ציון

פסוקים 9-12:             גאולת העם ממצרים

פסוקים 13-14:           מעמד הר סיני ומתן השבת

פסוק 15:                      לחם משמים — "אֶת הַמָּן אָכְלוּ…" — ומים במדבר

פסוקים 16-18:           חטא העגל

פסוקים 19-21:           הנפלאות במדבר

פסוקים 22-25:           כיבוש הארץ

פסוקים 26-28:           תהפוכות, צרות ותשועות

פסוקים 29-31:           עונש הגלות

פסוקים 32-37:           תחינה

בפרק ח נחמיה מתעד את חגיגת מועדי תשרי מיד בסיום שיקום חומות ירושלים.

עזרא הכוהן הקריא את התורה באוזני העם. הם חגגו את חג הסוכות בשמחה רבה, כפי שלא חגגו מאז ימי יהושע בן־נון.

פרק ט מציין את מעשי העם ביום שלאחר שמיני עצרת, יום עשרים וארבעה לחודש תשרי:

פסוקים 1-3:

1 וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים, וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. 2 וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר, וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. 3 וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יהוה אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם (שלוש שעות) וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם. 

לאחר חגיגת חג סוכות ושמיני עצרת התאספו בני העם בלבוש אבלות.

לבישת שקים וכיסוי הראש באדמה הם סמל לאבל וצער כבד (שמואל־א ד 12; שמואל־ב א 2, טו 32; איוב ב 12).

על איזה חטא כבד העם כל כך מצטער ומתוודה?

במהלך הקריאה בתורה, שמע העם את מצוות אלוהים ואזהרותיו בכל הנוגע לנישואי תערובת – הכוונה לנישואין בין בן ישראל יהודי לאישה נכריה שאינה אוחזת באמונה ביהוה כאלוהים אמת ובלעדי. במקרים של רות ורחב אלוהים אפשר נישואין מכיוון שהן קיבלו את יהוה באמונה שלמה וכנה וזנחו לחלוטין את עבודת האלילים לפני שנכנסו לעדת ישראל.

בעת שבני ישראל היו בגולה חלקם נישאו לנשים נכריות עובדות אלילים ונולדו להם ילדים.

אחרים נישאו לנשים נכריות כאשר התגוררו ביהודה. גם כוהנים לא מעטים נישאו לנשים נכריות עובדות אלילים (יג 28: "וּמִבְּנֵי יוֹיָדָע בֶּן־אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, חָתָן לְסַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי…").

כאשר גברים יהודים אלו עלו ליהודה, הם הביאו עמם את נשותיהם הנכריות אשר המשיכו באמונתן האלילית ובוודאי הקנו זאת גם לילדיהן. ילדים אלה היו חצויים בין שני עולמות, האליליות ואלוהי האמת, ומן הסתם האליליות משכה את רובם (יג 24: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית, וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם").

עזרא הכוהן כבר נגע בתחום זה מספר שנים לפני כן (עזרא י). כעת כאשר נחמיה עלה עם יהודים נוספים, הוא ועזרא נדרשו לטפל שוב בבעיה החמורה.

בעצם מה הבעיה בנישואי תערובת? מדוע אלוהים אוסר אותם בתכלית האיסור? מה צריכה להיות גישת עם ישראל כלפי עבודת האלילים על כל צורותיה?

התשובות לכל השאלות הללו כתובות בספר דברים ז 1-6:

1 כִּי יְבִיאֲךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ, הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, שִׁבְעָה גוֹיִם, רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךּ; 2 וּנְתָנָם יהוה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם, הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם, 3 וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם; בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. 4 כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְחָרָה אַף יהוה בָּכֶם, וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר. 5 כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם, מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ, וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ. 6 כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; בְּךָ בָּחַר יהוה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה. 

אלוהים הזהיר את בני ישראל, עוד לפני שרגלם דרכה בארץ ההבטחה, לבל יתחתנו עם עמי הארץ עובדי האלילים.

הסיבה פשוטה: העמים הנכרים יסיטו את בני ישראל מתורת אלוהים ויזהמו אותם מבחינה רוחנית. אם עם ישראל יפנה לדרך האליליות, אזי לא יפעל בשירות אלוהים.

מכיוון שאין באליליות כל ישועה, הרי מי שילך בדרך זו סופו שיבלה את הנצח באגם האש.

אלוהים ייעד את עם ישראל לחיות עמו ולשרתו לנצח נצחים. הוא ייעד אותו להיות שגרירים וכוהנים למען ישועת שאר העמים. אם עם ישראל יסטה אחר אלילים, הדבר יפעל נגד תכנית אלוהים ויכפיש את שמו הקדוש (יחזקאל לו 22-23: "לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל, הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יהוה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם").

יתרה על כך, אלוהים הזהיר את בני ישראל תחת כללי ברית משה שאם יפרו את מצוותיו, הוא יענישם במכות קשות (דברים כז-כח). אלוהים אינו חפץ להכות את עם בחירתו, אלא לברכו.

על מנת לוודא שעם הבחירה לא יסטה מדרך האמת וישאר נטוע בדרך המבורכת, אלוהים ציווה עליו להשמיד את העמים הנכרים היושבים בכנען ולא להתערב עמם. אלוהים לא הסתפק בהשמדתם, אלא גם ציווה להשמיד כל פריט הקשור לעבודת האלילים.

האם עונשו של אלוהים על עמי כנען אינו הוגן?

חס וחלילה! במעמד הברית בין הבתרים (בראשית פרק טו) אלוהים אמר לאברהם שהוא מעניק לעמי כנען 400 שנות חסד. במהלכן הם יכולים לחזור בתשובה, להכיר בריבונות אלוהים ביקום ולהינצל ממשפט. העמים בחרו להתמיד בעבודת האלילים ולא אימצו את אמת אלוהים.

האמת הייתה ידועה להם, אך הם בחרו לדחותה לטובת עבודת אלילים (תהילים יט; אל הרומים א-ב).

מי שדוחה את חסד אלוהים עליו לדעת כי לאחר תקופת החסד עתיד לבוא עת המשפט.

עונשם של עמי כנען: אלוהים איפשר לעם ישראל לכבשם ולהשמידם.

ומדוע שאלוהים יכלול גם את ילדי עמי כנען במצוות השמדתם?

על כך כתב ישעיה הנביא בפרק יד 21: "הכינו לבניו מטבח בעוון אבותם, בל יקומו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים…"

אלוהים העניש גם את ילדי בני כנען בעוון אבותם, אך גם כדי למנוע מצב בו בניהם יקומו נגד עם הבחירה.

דוגמא זו צריכה לעורר אותנו ההורים להיזהר במעשינו, כי לעיתים מעשינו גם משפיעים על גורל ילדינו.

האם במסגרת הברית החדשה אלוהים שינה את דעתו?

האם קיים חוק או מצווה חדשה בברית החדשה בתחום זה?

אלוהים אינו מצווה עלינו להשמיד עם כלשהו.

לעומת זאת, הבה נראה איך פעל שאול השליח בכל הקשור לחומר אלילי: "…רַבִּים שֶׁעָסְקוּ בְּכִשּׁוּף אָסְפוּ אֶת סִפְרֵיהֶם וְשָׂרְפוּ אוֹתָם לְעֵינֵי כֹּל. חִשְּׁבוּ וּמָצְאוּ שֶׁמְּחִירָם חֲמִשִּׁים אֶלֶף מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף" (מעשי השליחים יט 19).

כאשר שאול שהה באפסוס, אלוהים פעל דרכו. נסים רבים נעשו על ידו. רבים מתושבי העיר קיבלו באמונה את ישוע כמשיח ומושיע ונטשו את דרך עבודת האלילים שעסקו בה. אותם נושעים חדשים אספו את ספרי ההדרכה האליליים ושרפו אותם בפומבי אף־על־פי שהיו יקרי ערך. הם לא נתנו אותם לשכניהם ולא מכרו אותם, אלא שרפו אותם כדי שלא יהוו מכשול לנפשות אחרות.

אני מאמין שכך גם עלינו לפעול היום! אם ברשותנו ספרים שמהם למדנו כיצד לעבוד אלילים, עלינו להשמידם כדי שלא יהוו מכשול לנו ולאחרים.

אם ברשותנו ספרים או חפצים שהיוו חלק מעבודת האלילים שלנו לפני אמונתנו בישוע (כגון מאגיה, אסטרולוגיה, מיסטיקה, דתות המזרח ואין ספור העיסוקים בעולם הרוחני ה"מקובלים" בימינו), עלינו להיפטר מהם ולא לשמרם למזכרת.

 

האם המאמינים בישוע רשאים להינשא ל"לא מאמינים" (בלתי נושעים) או להיכנס לשותפות עמם?

ממש לא! – שאול השליח כתב באיגרת השנייה אל הקורינתים פרק ו 14-18:

14 אַל תֵּרָתְמוּ לְעֹל אֶחָד עִם הַבִּלְתִּי מַאֲמִינִים; כִּי אֵיזוֹ שֻׁתָּפוּת לִצְדָקָה עִם עַוְלָה? וּמָה רֵעוּת יֵשׁ לְאוֹר עִם חֹשֶׁךְ? 15 מַה הַסְכָּמָה יֵשׁ לַמָּשִׁיחַ עִם בְּלִיַּעַל? אוֹ מַה חֵלֶק לְמַאֲמִין עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין? 16 וּמַה קֶּשֶׁר יֵשׁ לְהֵיכַל אֱלֹהִים עִם אֱלִילִים? הֵן אֲנַחְנוּ הֵיכַל אֱלֹהִים חַיִּים, כְּפִי שֶׁאָמַר אֱלֹהִים:

"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"; "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם"; "וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָה יִהְיוּ לִי לְעָם." 17 עַל כֵּן "צְאוּ מִתּוֹכָם וְהִבָּרוּ, נְאֻם יהוה, וְטָמֵא אַל־תִּגָּעוּ"; וַאֲנִי אֲקַבֵּל אֶתְכֶם. 18 וְהָיִיתִי לָכֶם לְאָב וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְבָנִים וּלְבָנוֹת, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת.

מתברר שהוראת אלוהים האוסרת נישואין או הירתמות לעול עם מי שאינו נושע תקפה וקיימת גם במסגרת הברית החדשה, כי קדושתו של אלוהים היא תכונה נצחית ולא סמל או צל כלשהו שנועד להיות כלי זמני.

אלוהים יעד אותנו להיות שגריריו (ב-קורינתים ה 20: "לָכֵן שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ אָנוּ וֵאלֹהִים כְּמוֹ מַפְצִיר בְּאֶמְצָעוּתֵנוּ. וּבְכֵן מַפְצִירִים אָנוּ בְּשֵׁם הַמָּשִׁיחַ: הִתְרַצּוּ נָא לֵאלֹהִים!").

השותפות עם החושך תמיד תפגע באור. אל לנו לחשוב שנצליח בכל מקרה לשנות את שותפנו! עלינו לציית למצוות אלוהים כי הוא יודע טוב יותר מאיתנו.

נכון שקיימים מקרים בהם בן הזוג הלא מאמין נושע בשלב כלשהו, אך מקרה שכזה קורה בחסד אלוהים למרות חטאנו. אל לנו לפעול ביודעין בדרך החטא הנוגד את רצון אלוהים ולבנות על כך שאלוהים יסלח ויתקן! כדאי מאוד לעקוב אחרי המקרים הרבים שבהם בן הזוג הנושע מתרחק מהאדון ישוע, חייו מלאי פשרות ולעתים הוא עוזב לחלוטין את דרך האלוהים.

אלוהים מזהיר אותנו לבל נחשוב שחכמתנו ורגשותינו עדיפים על הוראתו (משלי ג 5-8:

"5 בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן. 6 בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ. 7 אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ; יְרָא אֶת יְהוָה וְסוּר מֵרָע. 8 רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ, וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ").

קחו את דוגמת שלמה המלך!

בפרק יג נחמיה מוכיח את אלו שנישאו לבנות הגויים עובדי האלילים. הוא מצביע על התוצאה החמורה של הזיווג הלא כשר: ילדיהם יותר גויים ועובדי אלילים מאשר יהודים שומרי מצוות אלוהים.

נחמיה אומר להם באותו מעמד:

ראו את שלמה, מלך ישראל! הוא היה החכם באדם. היה לו כל מה שאדם חפץ, והנה הוא נפל במלכודת הנישואין לנשים נכריות (נחמיה יג 26):

"הֲלוֹא עַל אֵלֶּה חָטָא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל — וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ, וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה, וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל — גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת."

אחריתו של שלמה הייתה כי לבו סטה אחר אלילי נשותיו, ועדותו עבור אלוהים נפגעה אנושות (מלכים א פרק יא).

אלוהים לא נשאר אדיש לחטאי שלמה. המלך הוענש בחומרה רבה, ממלכתו נקרעה לשתיים ועם ישראל סבל רבות כתוצאה מחטא האלילות. בעצם עד היום העם לא נגמל ממכה זו.

הלקח של נחמיה מאוד ברור:

אם שלמה המלך, החכם באדם שהיה כה קרוב לאלוהים, נפל במלכודת הזו, עד כמה כל אחד מאיתנו חייב להישמר ולהתרחק משותפות מחייבת עם בן זוג שאינו נושע. אם מלך זה לא החזיק מעמד נוכח הפיתוי להתפשר עם החטא, עד כמה אנו חייבים להתקרב לתורת אלוהים ולא לסטות ממנה כחוט השערה.

מה אנו למדים על שיטת פעולתו של אלוהים בכל הנוגע לשמירת ילדיו מעבודת אלילים?

1. הוא לימד והזהיר את עמו ואת ילדיו שלא להתקרב לרע ולא לאמץ אותו.
2. הוא פעל להרחיק את הרע מהישג ידם של ילדיו.
3. הוא לימד להרוס כל כלי שהיווה עזר לעבודת אלילים.

את אותה גישה עלינו לאמץ כקהילה וכהורים:

1. עלינו לאמץ הוראה שמסבירה מהו הרע ומדריכה את כולם להתרחק ממנו על כל צורותיו.
2. עלינו לפעול ככל יכולתנו – וזאת באופן חוקי ומכובד – על מנת להרחיק את הרע, את ההשפעה הרעה ואת החברה הרעה מילדינו. זה כולל הימנעות מחברה מושחתת, מעיסוק שאינו מכבד את אלוהים ומכזה שמונע מהילדים להתחבר עם מאמינים וללכת לאסיפות הקהילה.
3. עלינו להרחיק מבתינו כל חומר הקשור לעבודת אלילים, או שיש בכוחו למשוך אותנו למעשים מן העבר שלא כבדו את אלוהים.

אם נפעל באהבה, בחכמה ובתפילה רבה בחיי ילדינו בעודם צעירים, יהיה לנו קל יותר להשפיע עליהם ועל בחירתם בגיל הנערות והבגרות.

מן הסתם ישנם הורים או ילדים שכועסים עליי כשאני אומר מילים אלו! אך אני מבקש שהמסתייגים יקראו שוב את הכתוב בדבר אלוהים ואז ישקלו מחדש את תגובתם.

מדוע כה רבים מבני ישראל נמשכו לעבודת אלילים והתחתנו עם נשים נכריות עובדות אלילים?

רבותיי, התשובות לשאלות אלה אינן משתנות עם הזמן. מה שהתרחש בלב בני ישראל, מתרחש באופן דומה או זהה גם היום. רוב בני ישראל גדלים ללא הוראה ראויה מדבר אלוהים. רבים גדלים על ערכי חינוך חילוניים, כאלו שלאלוהים אין בם מקום מרכזי ובלעדי.

בני האדם נמשכים אחר רעיונות, דעות ותורות שאינם דורשים מהם שינוי באורח חייהם. רעיונות ותורות אלה מושכים דווקא בגלל שאינם דורשים לזנוח את החטא ואת הרע על כל צורותיו. בני האדם מטבעם מעדיפים דרך ואמונה המספקות את תאוות הגוף, ואינן דורשות תיקונים רבים וכואבים מצד האוחז בהן.

ההליכה בדרך אלוהים לעומת זאת אינה קלה. היא דורשת התכחשות לעצמי וחיים עבור אלוהים. חיים עם אלוהים מבטיחים סבל, רדיפה והשפלה. רק מי שבאמת מכיר את האדון ישוע ואת כוח ישועתו, יסכים לסבול בעולם בעבור הבטחות אלוהים שלאחר המוות.

מדוע היום מאמינים בישוע נישאים ל"בלתי מאמינים", דהיינו לבני זוג שאינם נושעים?

א.        חלקם טוענים להיותם מאמינים, אך אינם נושעים באמת. לכן הם עושים כפי שעולה על דעתם ולא מרגישים מחויבים לדבר אלוהים.

ב.        בחירתם נובעת מחוסר בגרות רוחנית. הם נכנעים לרגש (שהוא אכן חזק!). הם מודעים לרצון אלוהים אך ביודעין פועלים נגדו בתירוצים שונים, כגון:

• בן הזוג ממש מאוהב בי!
• הוא בדרך להאמין!
• אלוהים "הראה" לי שהוא בשבילי!
• חברים אמרו לי שזהו הצעד הנכון…וכו'.

ג.         ישנם אלו שמגיעים לגיל מתקדם יותר, ואז אמונתם מתחילה להתערער. הם מפחדים שמא יישארו רווקות או רווקים נצחיים. הם אומרים: "ראו, אין לנו כל מבחר… אז מה לעשות!"

אף על פי שכל הטיעונים מלאי רגש ורצינות, אין לנו כל ברירה אלא לסמוך על הבטחת אלוהים שדעתו ורצונו עבורנו הם הדבר החכם והנכון ביותר.

אין לנו ברירה אלא להתמיד בתפילה ולהיצמד באמונה איתנה להנחיית אלוהים. שם הברכה, הכוח וההגנה.

בכל פעם שאנו טוענים כי יש אמת אחת ואבסולוטית – האמת הזו בישוע – עלינו לדעת שהעולם לא ישמח לשמוע זאת. למרות זאת, זה בדיוק מה שישוע אומר (יוחנן יד 6):

"אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי."

לציית לדבר אלוהים — וזאת בלב שלם

דבריו של ישוע אינם זרים לכתבי הקודש. אליהו הנביא דיבר אל עם ישראל ואמר להם: "…עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, אִם יהוה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו" (מלכים א יח 21; ראה גם לוקס ט 62: "מִי שֶׁשָֹם אֶת יָדוֹ עַל הַמַּחֲרֵשָׁה וּמַבִּיט אֲחוֹרַנִּית לֹא יִכְשַׁר לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים").

אלוהים אינו מעוניין בלב חצוי, אלא בלב שלם הנתון כל כולו אליו. לב כזה היה לעזרא ולנחמיה, ולתכלית שכזו שניהם פעלו בקרב בני עמם, עם ישראל.

העם הבין והתוודה על החטא האיום והמסובך בו הוא מצוי. מה עושים כעת עם רעיה נכריה המתמידה להנחיל עבודת אלילים לילדיה?

נחמיה אינו מפרט מה בדיוק נעשה, חוץ מהנאמר בפרק יג פסוק 30: "וְטִהַרְתִּים מִכָּל נֵכָר, וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם, אִישׁ בִּמְלַאכְתּוֹ".

לעומתו, כאשר עזרא טיפל במקרה דומה שנים לפני כן, הוא מציין את שמות הבעלים שנישאו לנשים נכריות ואת העובדה שהם סילקו אותן מחייהם יחד עם ילדיהן. אין לי ספק שאותם בעלים עמדו במצב קשה מנשוא! למרות זאת, הם בחרו לציית להוראת אלוהים.

באותה מידה עלינו לזכור איך הרגיש אברהם כאשר ציווה לסלק את האמה הגר עם בנה ישמעאל. לבו נשבר, אך הוא ידע שבן האמה לא יירש עם בן החופשייה (גלטים ד 30: "…גָּרֵשׁ הָאָמָה וְאֶת בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֵּן הָאָמָה עִם בֵּן הַחָפְשִׁיָּה").

 

הערה:

מדובר במקרים בהם הנשים הנכריות התמידו בעבודת האלילים; לא מדובר במקרים בהם הן אימצו לחלוטין את תורת אלוהים ונטשו את אליליהן.

מה עלינו לעשות היום במקרה בו רק אחד מבני הזוג נושע?

דבר אלוהים מצווה עלינו, בני הברית החדשה בדם ישוע, לנהוג כדלקמן:

א.        חל איסור להינשא לבן זוג שאינו נושע;

ב.        במקרה בו בני זוג נישאו כאשר שניהם לא היו נושעים ולאחר מכן אחד מהם קיבל את האמונה בישוע, על המאמין הנושע לפעול בכל יכולתו לשמור על שלמות נישואיו.

דבר אלוהים מלמד שקדושת הנושע תשרה גם על שאר בני משפחתו (א-קורינתים ז 12-14):

12 "… אֶל הַשְּׁאָר אֲנִי אוֹמֵר, וְלֹא הָאָדוֹן: אִם לְאִישׁ מַאֲמִין יֵשׁ אִשָּׁה בִּלְתִּי מַאֲמִינָה וְהִיא רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר אִתּוֹ, אַל יַעֲזֹב אוֹתָהּ. 13 וְאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּעַל בִּלְתִּי מַאֲמִין וְהוּא חָפֵץ לְהִשָּׁאֵר אִתָּהּ, אַל תַּעֲזֹב הִיא אוֹתוֹ, 14 כִּי הַבַּעַל שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין מְקֻדָּשׁ בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָאִשָּׁה שֶׁאֵינֶנָּה מַאֲמִינָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּבַעְלָהּ; אִם לֹא כֵן, בְּנֵיכֶם טְמֵאִים, וְאִלּוּ עַתָּה קְדוֹשִׁים הֵם."

שמעון פטרוס מנחה את בן הזוג המאמין לחיות באהבה ובסבלנות, למען יקנה את לבו של בן הזוג הלא מאמין ויגרום לו לשקול את האמונה בישוע.

ג.         מה קורה במקרה בו בן הזוג שאינו נושע מתעקש להתגרש? על כך אמר שאול השליח (א-קורינתים ז 15-16):

15 "אֲבָל אִם זֶה שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין נִפְרָד, שֶׁיִּפָּרֵד לוֹ. גַּם הַמַּאֲמִין גַּם הַמַּאֲמִינָה אֵינָם מְשֻׁעְבָּדִים בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה; הֲרֵי לְשָׁלוֹם קָרָא אוֹתָנוּ הָאֱלֹהִים. 16 כְּלוּם יוֹדַעַת אַתְּ, אִשָּׁה, אִם תּוֹשִׁיעִי אֶת בַּעְלֵךְ? אוֹ כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה, הַבַּעַל, אִם תּוֹשִׁיעַ אֶת אִשְׁתְּךָ?"

נחמיה פרק ט פסוקים 1-4:

העם קרא בתורת אלוהים שלוש שעות, ולאחר מכן התוודה על חטאיו והשתחווה שלוש שעות נוספות. ההתוודות כללה מן הסתם הבטחה לאלוהים שלא יחזרו על החטאים המחפירים שעשו.

מפסוק 4 ואילך נחמיה מציין את תפילתם של הלוויים:

"וַיָּקָם עַל מַעֲלֵה הַלְוִיִּם, יֵשׁוּעַ וּבָנִי, קַדְמִיאֵל, שְׁבַנְיָה, בֻּנִּי, שֵׁרֵבְיָה, בָּנִי, כְנָנִי; וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל יהוה אֱלֹהֵיהֶם…"

 

פרק ט פסוקים 4-37 – תפילת הוידוי

לאחר שבני יהודה שמעו את דבר התורה, הם הבינו כי חטאו נגד ה'. כעת הם עומדים מוכנים למלא וליישם את כל הוראות אלוהים ולחזור בתשובה כנה, ולכן פותחים הלוויים בתפילת וידוי.

את תפילת הווידוי ניתן לחלק לשני חלקים עיקריים:

פסוקים 4-31: תיאור נפלאות אלוהים בבריאה ובאירועים מכוונים בחיי עם ישראל, וחטאי העבר.

פסוקים 32-37: תיאור הבעיה בה העם ניצב (בהווה) והפקדת הפיתרון ביד אלוהים.

אדם ממוצע הקורא את הפסוקים הללו חש כאילו נמצא בהרצאה בנושא "ההיסטוריה של הבריאה ועם ישראל". הלוויים – נציגי אלוהים עבור העם בכל הקשור לתחום הרוחני – מציינים את תכונותיו של אלוהים ואת מעשיו לפרטים. הכול כחלק מהתפילה.

מדוע לתת סקירה של רוב האירועים החשובים בהיסטוריה של עם ישראל כחלק מתפילת וידוי? מדוע לא להגיד "ישר ולעניין" כי הם זקוקים לעזרה – הן כדי לעמוד בפני לחץ האויבים והן כדי לשקם את העם?

הסיבה לתיאור ופירוט נפלאותיו ומעשיו של אלוהים בבריאה ובעבור עמו כחלק מתפילת וידוי, כתובה במזמור תהילים עח 7:

"… וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי־אֵל, וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ"
("כִּסְלָם" = ביטחונם; "כסל" = בשר עבה ושמן. בהשאלה – ביטחון).

לפיכך, תיאור נפלאות אלוהים בבריאה ובחיי עם ישראל לדורותיהם כחלק מתפילת וידוי נועדו:

א.        לעודד את העם לבטוח באלוהים בכל עניין ותחום (אם אלוהים יכול לעשות כך וכך… אז בוודאי יוכל לפעול למעננו בתחום הנידון!).

ב.        שלא ישכחו את פועלו בבריאה ובחיי העם! כך יחדשו וירעננו את אהבתם לאלוהים.

ג.         שישמרו את מצוותיו והוראותיו כדי לפאר את שמו. והוא אלוהים ישמע לתחינתם וימלאם בהתאם לתכניתו.

עלינו לזכור: העם ניצב לפני בעיות הגדולות עשרות מונים מיכולתו לפתרן. על מנת לעודד את העם לבטוח באלוהים בכל מצב, וגם הקשה ביותר, הלוויים מזכירים להם שאלוהים ברא את כל אשר בעולם ופעל בחיי אבותיהם בקשיים אף גדולים יותר מבעיותיהם הנוכחיות. כך העם יכול להפקיד את הבעיות בידיו של הבורא ולהמשיך להתמקד בביצוע רצון אלוהים בחיי היומיום.

תפילות וידוי ובקשה לעזרה מופיעות לאורך כתבי הקודש. ראה יהושע כד; מלכים ב יז; תהילים עח, קה, קו; דניאל ט; דברי הימים ב כ.

כבוד אלוהים בבריאה

בפסוקים הבאים נלמד על אודות הנפלאות שעשה אלוהים לבני אדם באופן כללי ולבני ישראל בפרט. אני משוכנע שאזכור נפלאות אלוהים יגרמו גם לנו לבטוח באלוהים בכל תחום, לאהוב אותו יותר ולרצות לשמור את מצוותיו.

פסוקים 4-6:

4 וַיָּקָם עַל מַעֲלֵה הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וּבָנִי, קַדְמִיאֵל, שְׁבַנְיָה, בֻּנִּי, שֵׁרֵבְיָה, בָּנִי, כְנָנִי וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל יהוה אֱלֹהֵיהֶם. 5 וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל, בָּנִי, חֲשַׁבְנְיָה, שֵׁרֵבְיָה, הוֹדִיָּה, שְׁבַנְיָה, פְתַחְיָה: "קוּמוּ, בָּרֲכוּ אֶת יהוה אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם. וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. 6 אַתָּה הוּא יהוה לְבַדֶּךָ, את (אַתָּה) עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים."

מה יותר ברור ופשוט מפסוק 6?

הלוויים מכריזים שאלוהים הוא הבורא הבלעדי ביקום. כלומר, כל מה שנכלל בבריאה, מחפצים חסרי חיים ועד אלו הכוללים חיים ונפש, נבראו על־ידי אלוהים.

כל מה שקיים בבריאה נוצר על־ידי מילים שיצאו מפיו של אלוהים. כל מה שאלוהים אומר לובש צורה ופועל בדרך המפארת את שמו. לא קיים בבריאה דבר, אף לא אחד, שהוא עצמאי ומנותק מריבונותו של אלוהים.

אלוהים הוא הבורא הבלעדי, ואין שום גורם אחר שלו הכוח לברוא.

גם בספר איוב פרק לח 7 נאמר:

"…בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר, וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים."

זהו חלק מתשובת אלוהים לאיוב: "היכן היית כאשר בראתי את העולם, באותו המעמד שבו המלאכים שרו ומחאו כף?"

מדוע אני מזכיר נתונים אלה?

א.        בספר בראשית א 26, ביום השישי לבריאה, אלוהים פונה לאישיות אחרת ואומר לה:

"נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ."

פסוק זה מהווה הוכחה לכך שקיים ריבוי הוויות בשלמות האלוהית האחת. כלומר יש אלוהים אחד, אך השלמות האחת הזו מורכבת ממספר הוויות.

לראיה, אלוהים מדבר עם דמות אחרת, השווה לו בכוח לברוא, בצלם ובדמות.

הדעה הרבנית לגבי פסוק זה: "אלוהים דיבר עם המלאכים והתייעץ עמם."

על הקורא להחליט מה ראוי לאמץ: את דברו הברור של אלוהים, או את הפרשנות המוטעית של אנשים.

ב.        בעידן בו אנו חיים, רבים הם הקולות הטוענים שהעולם נברא בדרכים אחרות ולא על־ידי אלוהים כפי שכתוב בכתבי הקודש – התנ"ך והברית החדשה. חשוב להזכיר לילדינו השכם וערב את דבר האמת של אלוהים, למען לא יסטה לבם לאליליות ולדברי סרק שאין בכוחם להושיע.

לאור ריבונותו של אלוהים בבריאת היקום כולו, בני יהודה יכולים להתעודד ולבטוח בו. אלוהים מסוגל לשמרם מנכלי אויביהם ולאפשר להם בריבונותו להמשיך ולפעול על פי רצונו.

נפלאות אלוהים בהיסטוריה של עם ישראל

לאחר תיאור ריבונות אלוהים בבריאה, הלוויים מונים את נפלאותיו וגבורותיו שבאו לידי ביטוי בחיי אבות האומה ובחיי עם ישראל:

פסוקים 7-15:

7 "אַתָּה הוּא יהוה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם; 8 וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ, וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית, לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַחִתִּי, הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ, וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה. 9 וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם, וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם־סוּף; 10 וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ, כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם, וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה. 11 וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים. 12 וּבְעַמּוּד עָנָן הִנְחִיתָם יוֹמָם, וּבְעַמּוּד אֵשׁ לַיְלָה, לְהָאִיר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ; 13 וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם, וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת, חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים. 14 וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעַתָ לָהֶם, וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ; 15 וְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִרְעָבָם, וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְמָאָם; וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתָ אֶת יָדְךָ לָתֵת לָהֶם."

אלוהים העניק לאברם שם חדש: "אברהם" – כי הוא עתיד להיות אב המון גויים.

כמו ששמותיו של אלוהים מצביעים על אופיו ותכונותיו, כך השם החדש "אברהם" עתיד לקבוע את תכלית חייו של אברהם. במעשה זה אלוהים מוכיח ריבונות ואלוהות. רק הוא יודע מראש את אחריתו של אברהם. שום יצור נברא לא יוכל לשנות את החלטת אלוהים.

המשך התפילה היא הודייה על מעורבותו התמידית של אלוהים בחיי האבות והעם:

"אלוהים, אתה בחרת את אברהם, שכנעת אותו לעקור מבית אביו וממשפחתו וללכת אחריך לארץ ההבטחה. כרתת עמו את הברית בין הבתרים (בראשית טו, יב 1-3, יז 1-9), ברית חד צדדית, כזו שרק אתה מחויב לקיים כל פרט בה. בברית זו הבטחת,
●     שתהיה אלוהים לאברהם ולזרעו,
●     שתיתן לזרע אברהם את ארץ ההבטחה,
●     שתסיר את עמי כנען מעל האדמה מפאת חטאם נגדך.

והנה, חלפו מאות שנים ולא שכחת את הבטחתך. כאשר זרע אברהם סבל תחת המצרים וזעק לעזרה, אתה, אלוהים, שמעת ולא אטמת אוזנך. יכולת לאסוף את כל זרע אברהם ובמעשה אחד להוציאם לחופשי, אך בחרת בדרך אחרת:

הכתה את המצרים הנוגשים בעשר מכות, וזאת כדי להדגיש את ריבונותך על כל אליליהם. פעלת בדרך שהדיה הגיעו לאוזנו של כל אדם בעמי האזור. שמך היה גדול בעיני גויים רבים, ונפשות רבות החלו לירוא אותך.

אלוהים נאמן, כשפתחת את שערי מצרים לא נתת לעמך מפה ואמרת להם: 'לכו!', אלא אתה, בורא העולם, ירדת ארצה, הלכת לפניהם והראית להם כל צעד ושעל שעליהם לצעוד. הנחית את ילדיך כך שכל צעדיהם יהיו בטוחים.

וכאשר האויבים ניסו להשמידם, לא חסכת במופתים. את ים סוף חצית לשניים והעברת את עמך בדרך יבשה. את האויבים, לעומת זאת, הטבעת במים עמוקים.

אלוהים קדוש ונאמן, לא השארת את עמך לנחש מהו רצונך, אלא ירדת על הר סיני ונתת להם תורה. נתת להם את המצוות ואת דרך החיים הראויות לילדי אלוהים.

נתת לעמך את האמת שאתה בעצמך פועל על פיה, ואם יאמינו בה ויחיו על פיה, חייהם יימלאו ברכה וירשו חיי נצח.

את כל היקום בראת בדבר פיך, ולמרות זאת אפשרת לילדיך לשרת אותך ולהשתתף במלאכתך בעולם למען ישועת בני האדם.

נתת לילדיך את יום השבת. נתת לנו יום בשבוע כדי לטעום את טעם מנוחת הישועה (אל העברים ד). נתת לנו יום כדי שנזכור בו את פועלך בעולם ונפאר ונשבח את שמך בכל רגע ורגע.

אלוהים יקר, אתה יודע את חולשותינו. אתה רגיש לצרכינו. – יכולת לומר לנו לרוץ ולחפש מזון במדבר, להרעיבנו ולהמיתנו במדבר, אך בחרת לתת לנו את המן מהשמים. ציווית על מיליוני שלווים לעוף אלינו בכל יום כדי שנאכל אותם, ונתת מים בשפע לשתות מן הסלע. כן, אלוהים, את התפריט העשיר הזה נתת לנו במדבר שומם וצחיח. עמים אחרים הביטו עלינו והתמלאו בתימהון לנוכח הפלאות שעשית בעבורנו.

הראית לנו ולימדת אותנו שאצלך אין שום דבר שהוא בלתי אפשרי. נתת לנו את כל הדברים הנפלאים הללו דרך אותות על טבעיים כדי שנתעודד, נלמד להכיר אותך ונבטח בך. לימדת אותנו שאתה חפץ בנו חיים ולא מתים. לימדת אותנו שחיינו תלויים בך ולא בשום גורם ארצי.

העברת אותנו את המדבר. נלחמת את מלחמותינו והבאת אותנו לתוך אותה ארץ שהבטחת לאברהם אבינו מאות שנים קודם לכן.

עמי כנען לא היו חלשים, אלא עצומים וחמושים היטב. לא היה לנו שום סיכוי לגבור על כולם ללא עזרתך! בקרב נגד יריחו הוכחת לנו שאם תהיה לצדנו, שום חומה או עם לא יוכלים לעמוד נגדינו.

אנא, אלוהים, עזור לנו שלעולם לא נשכח את הנפלאות הללו!

אבא יקר, באמת שכנעת אותנו שיש תכלית וייעוד לעם ישראל. שום עם, אף החזק מכולם, לא יוכל להפר החלטה או תכנית שקבעת עבור עם ישראל או עבור כל אדם שבו בחרת!"

עוד לא סיימנו לקרא וללמוד את כל הפרק, אך כבר בשלב זה העובדות על אודות אלוהים ואזכור מעשיו עבור עם ישראל בעבר גורמות לנו התרגשות.

כבר בשלב זה אני חש שלווה והקלה, מכיוון שאבי הוא אלוהים הריבון. הוא מעורב בכל תחום בחיי ויעשה הכול כדי שאמלא את הייעוד והתכלית שלשמה הוא ברא אותי.

כבר בשלב זה אני מבין כי אלוהים תמיד ידע למה עמו זקוק, ותמיד היה שם עבורם וסיפק להם כל דבר.

יש בינינו משפחות עם צרכים רפואיים גדולים. יש משפחות מפורקות שזקוקות לנחמה, איחוי וריפוי נפשי. יש אחרים שהם בודדים, ועוד אחרים במצוקה כלכלית. ישנם אלו עם שאלות ועול שרק אלוהים יכול לפתור.

שינון נפלאותיו של אלוהים מעודד את כולנו להתמקד במושיענו ולהפקיד בידיו את כל יהבנו. הוא כול יכול!

מסיבה זו, אנו כמשפחה כתבנו "מחברת תפילה". בה אנו מציינים את הבקשה, התאריך והדרך בה אלוהים ענה. ילדינו לומדים להציג לפני אלוהים כל בקשה ולבטוח בו כריבון המסוגל לעשות הכול. הוא אבינו הפועל והמעורב בכל תחומי החיים של ילדיו.

מה הרגישו כל הנוכחים באסיפת העם?

מן הסתם ממש כמונו!

• בני העם התעודדו בזכרם שאלוהים יכול להתמודד עם אויביהם, כפי שעשה בימי האבות.
• הם התעודדו כי הבינו שאלוהים מסוגל לספק את כל צורכיהם ולחדש את כוחם.
• הם התעודדו כי הבינו שאלוהים גם יכול לתת להם את הכוח לציית ולמלא אחר רצונו.

המשך הווידוי עם דגש על חסדו של אלוהים

פסוקים 16-31:

16 וְהֵם וַאֲבֹתֵינוּ הֵזִידוּ (נהגו בזדון ורשע) וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ. 17 וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ, וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם, וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ (בחרו להם מנהיג למען יפעל בעבורם לחזור מצרימה; זאת בגלל המרי שלהם נגד אלוהים [במדבר יד 4: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" [דתן]) לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם, וְאַתָּה, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת, חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ־אַפַּיִם וְרַב־וחסד (חֶסֶד) וְלֹא עֲזַבְתָּם. 18 אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ: "זֶה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם," וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת.

19 וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר, אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ וְאֶת עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם, וְאֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ. 20 וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם, וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם, וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם. 21 וְאַרְבָּעִים שָׁנָה כִּלְכַּלְתָּם בַּמִּדְבָּר, לֹא חָסֵרוּ, שַׂלְמֹתֵיהֶם לֹא בָלוּ וְרַגְלֵיהֶם לֹא בָצֵקוּ.

22 וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים, וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה [חילק ופיזר את הכנענים יושבי הארץ לכל קצות העולם], וַיִּירְשׁוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן, וְאֶת אֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁן. 23 וּבְנֵיהֶם הִרְבִּיתָ כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וַתְּבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶם לָבוֹא לָרָשֶׁת. 24 וַיָּבֹאוּ הַבָּנִים וַיִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, וַתַּכְנַע לִפְנֵיהֶם אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִים וַתִּתְּנֵם בְּיָדָם, וְאֶת מַלְכֵיהֶם וְאֶת עַמְמֵי הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנָם. 25 וַיִּלְכְּדוּ עָרִים בְּצֻרוֹת וַאֲדָמָה שְׁמֵנָה וַיִּירְשׁוּ בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב, בֹּרוֹת חֲצוּבִים, כְּרָמִים וְזֵיתִים וְעֵץ מַאֲכָל לָרֹב, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּשְׁמִינוּ וַיִּתְעַדְּנוּ בְּטוּבְךָ הַגָּדוֹל.

26 וַיַּמְרוּ וַיִּמְרְדוּ בָּךְ וַיַּשְׁלִכוּ אֶת תּוֹרָתְךָ אַחֲרֵי גַוָּם, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרָגוּ אֲשֶׁר הֵעִידוּ בָם לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ, וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדוֹלֹת. 27 וַתִּתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם, וַיָּצֵרוּ לָהֶם, וּבְעֵת צָרָתָם יִצְעֲקוּ אֵלֶיךָ, וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמָע, וּכְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן לָהֶם מוֹשִׁיעִים וְיוֹשִׁיעוּם מִיַּד צָרֵיהֶם. 28 וּכְנוֹחַ לָהֶם יָשׁוּבוּ לַעֲשׂוֹת רַע לְפָנֶיךָ, וַתַּעַזְבֵם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וַיִּרְדּוּ בָהֶם, וַיָּשׁוּבוּ וַיִּזְעָקוּךָ, וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמַע וְתַצִּילֵם כְּרַחֲמֶיךָ רַבּוֹת עִתִּים.

29 וַתָּעַד [שלחת עדים להזהירם ולהשיבם לדרך התורה] בָּהֶם לַהֲשִׁיבָם אֶל תּוֹרָתֶךָ, וְהֵמָּה הֵזִידוּ [המשיכו בדרך זדון ורשע] וְלֹא שָׁמְעוּ לְמִצְוֹתֶיךָ, וּבְמִשְׁפָּטֶיךָ חָטְאוּ בָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אָדָם וְחָיָה בָהֶם, וַיִּתְּנוּ כָתֵף סוֹרֶרֶת וְעָרְפָּם הִקְשׁוּ וְלֹא שָׁמֵעוּ. 30 וַתִּמְשֹׁךְ ["חוט" של רחמים וארך־אפיים]עֲלֵיהֶם שָׁנִים רַבּוֹת וַתָּעַד בָּם בְּרוּחֲךָ בְּיַד נְבִיאֶיךָ וְלֹא הֶאֱזִינוּ, וַתִּתְּנֵם בְּיַד עַמֵּי הָאֲרָצֹת. 31 וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲשִׂיתָם כָּלָה וְלֹא עֲזַבְתָּם, כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.

בקטע זה בולטים שלושה מרכיבים:

א.      נאמנותו של אלוהים בקיום הבטחותיו לעם ישראל;

ב.       הווידוי על חוסר נאמנותו של העם ועל מרדנותו נגד אלוהים;

ג.       סבלנותו וחסדו של אלוהים, ונכונותו להמשיך ולשאת את עם ישראל למרות המרדנות:

"אבא אהוב, למרות כל הנפלאות וגילויי האהבה שהרעפת על אבותינו, הם הפנו לך עורף ופעלו נגד רצונך. למרות כל הקרבתך בעבורם, למרות הנסים והנפלאות, הם לא היו מוכנים לוותר על סיפוק תאוותיהם.

במקום להצטנע, לקבל את מרותך ולאהוב לקיים את תכליתך בעבורם, הם בחרו להם מנהיג על פי דעתם כדי שיעשה את רצונם החוטא (דתן?). הם השפילו את משה עבדך, שגרירך, והעדיפו על פניו מנהיג אחר שלא בחרת ושלבו לא היה אחריך (במדבר יד 4).

אלוהים יקר, כל אחד מאיתנו היה 'מתפוצץ מעצבים' ומעניש את החוטאים ביד קשה ובלתי מתפשרת. והנה, בחרת לרחם ולוותר. במקום להכות בחרת להרבות בברכה.

הזהרת את העם לבל יעשה פסל ומסכה. והנה, כאשר משה עלה לראות את פניך בהר סיני, העם אשר חווה את ההצלה ממצרים ואת המעבר בתוך ים סוף בחר להמרות את פיך ולעשות עגל מזהב ולקרוא לו 'אלוהינו'!

האם חטא זה היה הקש ששבר את גב הגמל? – כל אחד מאיתנו היה בוחר 'לנתק מגע', אך אתה שוב בחרת לרחם. הענשת את העומדים בראש החוטאים וגילית רחמים נוספים לשאר העם.

במקום לעזוב לנפשם את אבותינו כפויי הטובה במדבר, בחרת להמשיך ולשכון בתוכם ולהדריך אותם במדבר יום ולילה. בחרת לספק את כל מחסורם ואף להשכין את רוח קודשך בהם למען יורה להם את האמת וידריך את לבם לחזרה בתשובה ולציות מבורך.

אלוהים אדירים, אפילו ציווית על החומר לא להתבלות. נעלי בני ישראל ושמלותיהם לא בלו. במהלך כל ההליכה במדבר בני העם לא נאלצו להחליף נעל או בגד. כל זאת לא בגלל שנעלים ובגדים תוצרת מצרים היו באיכות גבוהה במיוחד, אלא בגלל חסדך! דאגת אף לפרטים הקטנים ביותר בחיינו. כל דבר מעניין אותך וכל פרט, ולו הקטן ביותר עבורנו, עומד לנגד עיניך, כדי שרצונך יצא לפועל.

לעיני אבותינו הכנעת עמים חזקים וגדולים מאיתנו. פיזרת את הגויים הללו לכל עבר. את נחלת העמים החוטאים לקחת מידם והענקת לעמך. לא בגלל שאנו טובים יותר או שמגיע לנו, אלא בגלל שכך בחרת להעניש את עמי כנען על חטאיהם ולקיים את הבטחותיך לאברהם, יצחק ויעקב (דברים ט 1-6).

הנה, בה בשעה שהשמדת עמים חוטאים הפועלים נגד עם בחירתך ברכת את עם ישראל והרבית את זרעם. – אלוהים, אתה נאמן להבטחותיך, אף על פי שעם ישראל לא שמר לך אמונים. אתה הקפדת למלא אחר כל אחת מהבטחותיך לאברהם ולשאר האבות כי אתה אלוהים שאינו מתחרט על בחירתך ואתה נאמן למילתך (דברים ז 7-9; רומים יא 29).

יכולת לתת לעמך ארץ נטושה וחרבה. יכולת ללמדם לעמול קשה מאוד בבניית הארץ מיסודה, אך בחרת בדרך אחרת: הענקת לאבותינו ארץ פורייה, בתים מוכנים ושדות שופעים, כך שכל מה שנותר להם לעשות זה להיכנס לביתם החדש ולהתחיל לאכול!

האם אבותינו זכרו בכל יום את חסדיך? – לא! הם 'השמינו' מהר, התפנקו, ושוב הפנו לך עורף.

אילו היו רק 'קרירים' לדברך, היית אולי אומר, 'לפחות הם לא מחקו אותי מלבם… יקומו בבוקר ויתעשתו.' אך אבותינו היו הרבה יותר מקרירים להוראותיך, הם נטשו את תורתך ורצחו את הנביאים ששלחת באהבתך כדי להחזירם בתשובה. – אלוהים, אבותינו לא הבינו שכל הנביאים באו כדי להציל אותם מאבדון. אבותינו נשכו ובעטו ביד שבאה להאכילם.

אנא, אלוהים, עזור לנו כדי שלא נתנהג כך! רחם עלינו ואחוז את לבנו כדי שלעולם לא נחזור על הטעויות החמורות שעשו אבותינו (זכריה א).

מאחר שאבותינו התעקשו ללכת בדרך הרסנית, אפשרת להם לסבול את תוצאת מעשיהם – אויביהם גברו עליהם. בנים רבים נפלו במחלות ובקרבות מיותרים. פעלנו נגדך בהתמדה רבה כל כך, עד כי אפשרת לאויבנו להגלותנו מהנחלה שנתת לאבותינו.

למרות כעסך הגדול והמוצדק, לא זנחת את עם בחירתך. תמיד עמדה לנגד עיניך ההבטחה שנתת לאבות. מסיבה זו שמעת לזעקת עמך הסובל. קיבלת את התוודותם וסלחת להם. הקמת מצילים והחזרת את הברכה לעמך."

הבקשה

לאחר שהלוויים סיימו למנות את נפלאות אלוהים לאורך ההיסטוריה ואת חסדיו הרבים לעמו, הם מתמקדים עתה בבקשת העזרה הספציפית לה העם זקוק בהווה.

פסוקים 32-37:

32 וְעַתָּה, אֱלֹהֵינוּ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד, אַל יִמְעַט לְפָנֶיךָ (ז"א, העונש היה גדול מנשוא) אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְנוּ לִמְלָכֵינוּ, לְשָׂרֵינוּ וּלְכֹהֲנֵינוּ וְלִנְבִיאֵנוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ וּלְכָל עַמֶּךָ, מִימֵי מַלְכֵי אַשּׁוּר עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 33 וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ, כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ, וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ. 34 וְאֶת מְלָכֵינוּ, שָׂרֵינוּ, כֹּהֲנֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ לֹא עָשׂוּ תּוֹרָתֶךָ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ וּלְעֵדְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר הַעִידֹתָ בָּהֶם. 35 וְהֵם בְּמַלְכוּתָם וּבְטוּבְךָ הָרָב אֲשֶׁר נָתַתָּ לָהֶם, וּבְאֶרֶץ הָרְחָבָה וְהַשְּׁמֵנָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לִפְנֵיהֶם לֹא עֲבָדוּךָ וְלֹא שָׁבוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם הָרָעִים.

36 הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים, וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת פִּרְיָהּ וְאֶת טוּבָהּ, הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים עָלֶיהָ. 37 וּתְבוּאָתָהּ מַרְבָּה לַמְּלָכִים אֲשֶׁר נָתַתָּה עָלֵינוּ בְּחַטֹּאותֵינוּ, וְעַל גְּוִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִים וּבִבְהֶמְתֵּנוּ כִּרְצוֹנָם, וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ.

לאחר שהלוויים השמיעו באוזני העם את נפלאותיו של אלוהים, העם הבין את הסיבה שבגללה הוא נמצא במצב הקשה. לאור זאת העם הבין שעליו להתוודות, לחזור בתשובה, לאמץ באמונה ובאהבה את הוראותיו של אלוהים, וזאת כדי שהברכה תשוב להיות חלק מחייהם.

כמו בפרק א 5 גם כאן אלוהים מכונה "הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא" ("נּוֹרָא" – כלומר, קדוש, שאין בו כל חטא הדורש טוהר וקדושה ללא פשרות).

הלוויים פונים לאלוהים בשם העם ומודים שעונשיו עליהם לאורך ההיסטוריה היו קשים ביותר. העם מבין שכל הצרות שבאו עליהם היו באשמתם, ולא מטעות של אלוהים. כל הצרות, ללא יוצא מן הכלל, באו על העם מכיוון שסרו מתורת אלוהים. לעם אין כל כעס או תלונה כלפי אלוהים, אלא רק על עצמו (ראה את תפילת נחמיה בפרק א, ותפילת דניאל בספר דניאל פרק ט).

הלוואי שאנו היום נאמץ את הגישה הזו!

מי שאינו לוקח את כל אשמת החטא ותוצאותיו על עצמו, הריהו אומר שאלוהים אינו צודק ואינו שופט קדוש וצדיק! – אוי להלך מחשבה שכזה!

לאחר 29 פסוקים המתארים את נפלאות אלוהים, הלוויים מפרטים את צרות העם בהווה.

שימו לב לפסוקים 36-37:

36 הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים, וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת פִּרְיָהּ וְאֶת טוּבָהּ הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים עָלֶיהָ. 37 וּתְבוּאָתָהּ מַרְבָּה לַמְּלָכִים אֲשֶׁר נָתַתָּה עָלֵינוּ בְּחַטֹּאותֵינוּ, וְעַל גְּוִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִים וּבִבְהֶמְתֵּנוּ כִּרְצוֹנָם, וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ.

"אנו היום עבדים במקום אדונים על הנחלה שהבטחת לאבותינו. כל הפרי שהאדמה המבורכת מניבה, אנו נותנים כמס למלכים גויים וזרים המושלים בנו ועל כל רכושנו. אלוהים יקר, אנו בצרה, עינינו אליך!"

הלוויים לא אומרים לאלוהים מה לעשות, אלא מציגים את הבעיות.

לא לנו לומר לאלוהים כיצד לפתור בעיות. עלינו להציג את הבעיה בענווה ולהפקיד את כל כולנו בידיו. הוא, אלוהים, יפתור ויעשה בדרך המפארת את שמו.

לסיכום:

1. תפילת הווידוי המציינת את כל נפלאותיו של אלוהים נועדה …

א.   לעודד את העם לבטוח באלוהים בכל תחום ועניין;

ב.   להזכיר את מעשיו של אלוהים ולוודא שהעם לא ישכח אותם לעולם;

           ג.   לגרום לעם שימלאו באמונה ובאהבה את מצוות אלוהים.

2. עם ישראל עמד לפני מבחני אמונה קשים. מצד אחד אויביהם לוחצים, ומצד שני הם נדרשים לחיי טוהר וקדושה.

תפילת הווידוי עודדה את בני העם להבין ולהאמין שאלוהים מסוגל לעשות הכל למען ילדיו, וזאת על מנת לפאר את שמו בעיני כל העמים.

3. הלוויים (בשם כל העם) לא הכתיבו לאלוהים מה לעשות, אלא הציגו לפניו את בעיותיהם. אלוהים בחסדו ובכוחו יפעל למענם כך שגדולתו ותפארתו יהיו ידועים לכול.

נספח

להלן טבלה המציינת את האירועים ההיסטוריים המוזכרים בתפילות הוידוי:

מראה מקום	יהושע כד 2-15	מלכים-ב יז 7-23	תהילים עח	תהילים קה	תהילים קו	דניאל ט 4-19	דברי הימים ב כ 6-13
ציון אירועים היסטוריים	תרח אברהם יצחק יעקב והירידה למצרים			אברהם יצחק יעקב יוסף והירידה מצרימה			אברהם
	משה מצרים עבדות מצרים	יציאת מצרים	יציאת מצרים מכות מצרים	יציאת מצרים מכות על מצרים	יציאת מצרים	יציאת מצרים	יציאת מצרים
	קריעת ים סוף		קריעת ים סוף	קריעת ים סוף	קריעת ים סוף
			הנחיה במדבר – עמוד האש והענן	הנחיה במדבר – עמוד האש והענן
	הליכה במדבר – משמע, אספקת צורכי החיים על־ידי אלוהים		אספקת צורכי האוכל של העם	אספקת צורכי האוכל של העם
					תזכורת משפט ה' בעבור חטאים	תזכורת משפט ה' בעבור חטאים
	כניסה וכיבוש ארץ ההבטחה. איזכור שמות העמים בכנען נגדם נלחמו		כניסה וכיבוש ארץ ההבטחה	כיבוש הארץ			ירושת ארץ ההבטחה
	חציית הירדן
	כיבוש יריחו
	תיאור חסדי אלוהים ורחמיו		תיאור חסדי אלוהים ורחמיו	תיאור חסדי אלוהים ורחמיו	תיאור חסדי אלוהים ורחמיו	תיאור חסדי אלוהים ורחמיו	תיאור חסדי ה' והבטחותיו

המוטיב החוזר בכל תפילות הווידוי הנו יציאת מצרים.

מכאן, כמו שאלוהים הושיע את עמו מאימפריה עזה ושחררם לחופשי, כך אלוהים גם יכול להושיע את עמו מכל אימפריה אחרת.

יתרה על כך, אלוהים יכול להושיע את עמו משלטון המוות ולהביאם לשלטון האור בדם הכפרה של המשיח ישוע.