משה ואהרון מכים בסלע
עלינו לזכור שארבעת פרשות השבוע (שלח לך ועד בלק) מהוות סיפור אחד מושלם.
מטרת הסיפור השלם להוכיח ש:
- נדרשת אמונה מושיעה כדי להיכנס לנחלת ההבטחה של אלוהים. אי אפשר לפרוץ לנחלת ההבטחה ללא אמונה.
- אין בקרב בני ישראל אמונה מושיעה כדי להיכנס לנחלת ההבטחה של אלוהים.
- אלוהים מכניס את עמו לנחלת ההבטחה בגלל הבטחת הברית לאברהם אבינו בבראשית ט"ו.
בשני הפרשות הקודמות (שלח לך וקורח) מתוארים מקרי חוסר האמונה של שבטי ישראל באלוהים בכך ששלחו את המרגלים לכנען, וכן את מרידת בני קורח במשה ובאלוהים.
לאחר שכל שבטי ישראל, כולל הלוויים המשרתים את אלוהים בקודש, נכשלים במבחן האמונה באלוהים, ומוכיחים שאינם ראויים להיכנס לארץ ההבטחה, נשארה תקווה אחת.
האם משה ואהרון מאמינים מספיק באלוהים כדי להיות ראויים להיכנס לארץ ההבטחה?
לשם כך ניתן לנו הסיפור הבא בפרקים י"ט-כ"א.
אני חושב שכדאי מאוד להבין את הרקע לאירוע בו משה הכה בסלע במקום לדבר אל הסלע.
א. זה היה מיד לאחר מות מרים. התאריך היה בחודש הראשון – ניסן, תקופת חג הפסח. העם עוד זוכר היטב את הגאולה ממצרים. העם נאסף מסביב למשה ואהרון והחל מתלונן על כך שאין להם מים.
העם מבטא את חוסר אמונתו באלוהים, ומתלונן על כך שאלוהים הוציאם ממצרים הטובה והביאם אל מדבר שומם ורע – דווקא בחג הפסח.
ב. מן הסתם משה אינו אהוד כעת בין בני לוי, שהרי בני משפחתו, שבטו (לוי) ממורמרים על מות 250 נשיאי העדה משבט לוי וכל אשר להם, שהיו אבות וסבים לצאצאים רבים. רבים מבני משפחתו הענפה של משה ואהרון הומתו באותו אירוע. ניתן לשער שלפחות חלק מהנותרים בחיים ראו במשה ואהרון את האשמים במות בני משפחתם.
ניתן לשער בביטחון רב שמצב רוחו של משה היה ירוד.
ובשעה שמשה ואהרון חווים את האכזבות המרות הללו מקרב כלל בני העם, אלוהים פעל בדרך הבאה.
אלוהים ציווה על משה ואהרון לדבר אל הסלע לעיני העם, כדי שיצאו מים מן הסלע להשקות את העם.
משה לקח את המטה והכה בסלע לעיני העם – פעמיים, ואז יצאו מים רבים מן הסלע.
מדוע משה היכה פעמיים? מדוע לא יצאו מים כבר במכה הראשונה?
נראה כי אלוהים רמז למשה שלא לכך התכוון.
לדבר זה לא להכות!
משה היה צריך להבין את טעותו ולתקנה, אך לא עשה כך.
משה היכה פעם נוספת והוכיח שגם לו ולאהרון חסרה האמונה הראויה.
אלוהים הוציא מים במכה השניה כי:
- העם היה זקוק למים
- כדי לא לערער את סמכותם ומנהיגותם של משה ואהרון לעיני העם.
אלוהים ראה בחומרה רבה את חוסר הציות של משה ואהרון ואמר את המילים הבאות: "…יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם."
אלוהים לא פעל באיפה ואיפה, וחרץ את אותו העונש על משה ואהרון כפי שעשה לכלל העם.
אין בעם ישראל אמונה ראויה באלוהים כדי להכניסם לנחלת ההבטחה בזכות פועלם שלהם.
הכניסה חייבת להיעשות בכוח אלוהים ובחסדו.
הלקח הזה נלמד בפסוקים הבאים ובפרשה הבאה.
מבחן המבט לעבר נחש הנחושת על העמוד
על מנת להבהיר את כוונתו של אלוהים – שאמונה היא הבסיס עליו מושתתת הברכה של אלוהים והשותפות בנחלתו, העניק אלוהים לעם ישראל מבחן אמונה מיוחד ויוצא דופן: ספר במדבר כ"א פסוקים 4-9.
ד וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם בַּדָּרֶךְ. ה וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה: לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר? כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. ו וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב מִיִּשְׂרָאֵל. ז וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ–הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם. ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה: עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ עַל-נֵס; וְהָיָה כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. ט וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ–וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי. "
בעקבות המשך מרידת העם באלוהים ומיאוסו בהנהגתו של אלוהים, העניש אלוהים את עם ישראל במכת נחשים.
רבים מקרב העם הוכשו ומתו.
בכאבם, פנה העם למשה והודו בשגיאתם. הם ביקשו ממשה שיפנה בשמם לאלוהים כדי שיסיר מעליהם את מכת הנחשים והמוות שבה בעקבות הכשות הנחשים.
אלוהים נענה למשה אך הרפואה הייתה מותנית באמונה!
משה נצטווה על ידי אלוהים לתלות נחש נחושת על עמוד.
כל אדם שהוכש נדרש להביט אל הנחש. הרפואה תלויה במבט של אמונה, ולא מעשה כלשהו של ריפוי עצמי. לא כריתת איבר או שאיבת רעל, אלא מבט של אמונה.
אלוהים לא ציווה על העם לקיים מצווה כלשהי. לא כשרות, לא זבח, שום דבר מלבד, מבט של אמונה ותו לו.
כל מי שהביט באמונה אל נחש הנחושת שעל העמוד – ניצל! מי שסרב, מת!
אלוהים הוכיח לעם ישראל שמבחן החיים והמוות הינו האמונה.
מבחן נחש הנחושת היה צל וסמל למבחן האמיתי שהוצג לפני עם ישראל שנים רבות מאוחר יותר.
בבשורת יוחנן בפרק ג', יוחנן השליח מציג לנו את החלק המגשים את הסמל מספר במדבר כ"א.
האדון ישוע ציין (בשורת יוחנן ג') שהוא עתיד להיות מורם כמו נחש הנחושת שעשה משה.
קיימת הקבלה – אנלוגיה, בין נחש הנחושת על העמוד לבין ישוע המשיח על הצלב.
כמו שכל בני אדם הוכשו על ידי הנחשים והפכו לנידונים למוות, כך כל בני אדם מושפעים מקללת החטא ועתידים למות.
כמו שהרפואה מארס הנחש נבעה ממבט של אמונה לעבר נחש הנחושת המורם, כך הרפואה מקללת החטא, שתוצאתה מוות וריחוק נצחי מאלוהים, נובעת ממבט של אמונה באדון ישוע המשיח המורם.
אם כן, אמונה מושיעה!
אלוהים לימד את עם ישראל עוד בשלבים המוקדמים והראשוניים של עיצובו כעם, שישועה, חיים וכניסה להבטחת אלוהים מותנית באמונה באלוהים כמושיע וריבון ואינה תלויה בשלמות קיום מצוות. אין אדם המסוגל לשלמות. כל בני האדם זקוקים לחסד אלוהים כדי להיכנס למנוחתו.
חוסר אמונה לעומת זאת, מבטיח אבדון נצחי!
לסיכום חלק ג':
לא רק שאין מספיק אמונה בעם ישראל ובלוויים כדי להיכנס לארץ ההבטחה, אין גם מספיק אמונה ראויה גם למשה ואהרון.
אבוי לנו!
אין מספיק אמונה בישראל כדי שהעם ייכנס כעת לארץ ההבטחה.
מה יעשה אלוהים?
האם יבטל את תוכניתו?
תשובתו של אלוהים נרמזת בבירור בפרשה הבאה… אך לפני כן, יש יישום חשוב לכל אחד מאיתנו.
יישום מידי:
לפני שנלמד את חלק ד', הבה נחקור את ליבנו…
אחים ואחיות יקרים. אל תחשבו שהנושא תפור רק לעם ישראל ולגויים אין מה ללמוד מכך. עם ישראל נבחר להיות כוהנים לאלוהים (שמות י"ט 5-7).
עם ישראל מהווה נציג של כלל העמים לפני אלוהים. לכן, מה שעובר על עם ישראל מהווה דוגמה לשאר העמים. דרך הניסיון של עם ישראל עם אלוהים, יכולים שאר עמי הגויים, אני ואתה ואת, להכיר את אופיו ותכונותיו של אלוהים: כוחו, ריבונותו ונאמנותו. אלוהים דורש את אותה אמונה מכל אדם, יהודי או גוי, כדי לחוות את ישועתו וברכותיו.
באותה מידה שנדרשה אמונה כדי להיכנס לארץ כנען המובטחת, אלוהים דורש ממני וממך, ומתנה באמונה בישוע, את הכניסה לנחלה הנצחית שהוא מכין לילדיו!
לנחלה הזו אי אפשר לפרוץ!
מחבר אל העברים השתמש ממש באותו הלקח כדי להזהיר את אלו השוקלים לסטות מן האמונה בישוע.
להם אמר בפרק ג' ו-ד', כשהוא מצטט מתהילים צ"ה 7-11, שאין כניסה למנוחת אלוהים לאלו המורדים באלוהים. אדרבה, מחבר אל העברים מתרה בשומעיו ואומר: אל תהיו כמו המורדים חסרי האמונה במדבר…
בפרק י"א 6, מחבר אל העברים ממשיך ומזהיר: שלנחלת אלוהים, למנוחת הישועה נכנסים רק עם אמונה מושיעה.
"ובלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים, כי כל הקרב אל אלוהים צריך להאמין שהוא קיים והוא נותן גמול לדורשיו."
לאור חולשת האדם וחוסר ידיעתו אודות העומד להתרחש בחייו בעוד רגע, דבר אלוהים מכריז: אל תקשו לבבכם, קראו בשם ישוע עכשיו! (קור"ב ו' 2).
אם כן, מדוע שאלוהים יכניס את עם ישראל לארץ ההבטחה? על כך בפרשת בלק.