צפניה פרק ג – חטאי ירושלים וגאולתה

פרק ג: חטאי ירושלים וגאולתה

לאחר שהנביא צפניה פירט את משפט אלוהים על כל העמים הסובבים את ישראל, הוא שוב מתמקד בירושלים.

פרק ג כולל את משפט אלוהים על ירושלים [במקרה זה ירושלים מוזכרת כליבה של ישראל], אך יחד עם זאת את גאולת ירושלים והסרת חטאיה ממנה.

הפרק מדהים בדרך בה הנביא מתאר את חסד אלוהים על עמו ישראל.

הנביא מציין בפירוט מדהים את פעולות אלוהים בעבור ישראל. את הסרת כל אוייביה וזאת לפני שעם ישראל בכלל חוזר בתשובה.

אלוהים פועל כל כך רבות בעבור ישראל עוד בשעה שבני ישראל מתנהגים כאוייביו (אל הרומים ה 8).

הנביא אומר: אלוהים עושה זאת למען יראה עמו את אהבת אלוהים הבלתי מסוייגת וכך ילבש ענווה ויחזור בתשובה.

הלוואי שכל אחד מאיתנו ילמד לעשות טוב לאחרים גם אם אינם נחשבים לחברים וקרובים.

פרק ג כולו נבואי וכולל בתוכו ארבעה נושאים עיקריים:

א. תוכחה קשה לירושלים (פסוקים 1-7)

ב. משפט אלוהים על כלל יושבי תבל (פסוק 8)

ג. גאולת הגויים (פסוקים 9-10)

ד. גאולת ישראל ושמחתה במלכות האדון (פסוקים 11-20).

למרות שהנביא נגע בנושאים אלו בפרקים א-ב, הוא מוסיף נתונים מרתקים ומעניינים בפרק הנוכחי.

פסוקים 1-7: תוכחה קשה לירושלים.

א. הוֹי מוֹרְאָה וְנִגְאָלָה, הָעִיר הַיּוֹנָה.

ב. לא שָׁמְעָה בְּקוֹל, לא לָקְחָה מוּסָר; בַּיהוָה לא בָטָחָה, אֶל-אֱלוֹהֶיהָ לא קָרֵבָה.

ג. שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ, אֲרָיוֹת שׁוֹאֲגִים; שׁוֹפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב, לא גָרְמוּ לַבּוֹקֶר.

ד. נְבִיאֶיהָ פּוֹחֲזִים, אַנְשֵׁי בּוֹגְדוֹת; כּוֹהֲנֶיהָ חִלְּלוּ-קוֹדֶשׁ, חָמְסוּ תּוֹרָה.

ה. יְהוָה צַדִּיק בְּקִרְבָּהּ, לא יַעֲשֶׂה עַוְלָה; בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר מִשְׁפָּטוֹ יִתֵּן לָאוֹר, לא נֶעְדָּר וְלא-יוֹדֵעַ עַוָּל בּוֹשֶׁת.

ו. הִכְרַתִּי גוֹיִם, נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם, הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר; נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי-אִישׁ, מֵאֵין יוֹשֵׁב.

ז. אָמַרְתִּי אַךְ-תִּירְאִי אוֹתִי, תִּקְחִי מוּסָר, וְלא-יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ, כּל אֲשֶׁר-פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ; אָכֵן הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ כּל עֲלִילוֹתָם.

דברי צפניה הנביא על ירושלים אינם שונים מדברי ישעיה הנביא בפרק א.

בפסוקים 1-4 צפניה הנביא מציין את מצבה הדתי והמוסרי הירוד של ירושלים ובפסוקים 5-7 את עיקשותה של ירושלים להתמיד בחטא למרות עדותו האוהבת והמיוחדת של אלוהים כלפיה.

הנביא משתמש במילים קשות ובוטות כדי לתאר את עומק חטאיה וריחוקה של ירושלים מאלוהים ותורתו.

ירושלים: מוֹרְאָה וְנִגְאָלָה, הָעִיר הַיּוֹנָה.

למה הכוונה?

המילה מוֹרְאָה מופיעה בספר ויקרא א 16: "…והסיר את מוראתו בנוצותה, והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל-מקום הדשן…"

משה רבינו מנחה ומסביר לבני ישראל איך אלוהים רוצה שינקו ויכינו את היונה לפני שיציגו אותה כזבח טהור ונקי על מזבח אלוהים.

מכאן משמעות המילה מוראה היא: טינוף, ליכלוך, פסולת.

הערה: ישנם אלו המפרשים את המילה מוראה כמורדת, קרי, העיר המורדת בה'. למרות שבאופן עקרוני הדבר נכון, הרי שהפרשנות הראשונה מדוייקת יותר.

וְנִגְאָלָה: משמעה מזוהמת, מלוכלכת. היא מילה נרדפת למוראה.

הָעִיר הַיּוֹנָה: יונה משורש י.נ.ה = לחוץ, נגוש, הכנע (ראה תהילים עד 8).

הנביא ירמיה משתמש במילה זו מספר פעמים – מו 16, נ 16 – חרב היונה, כה 38 – חרון היונה.

מכאן, משמעות המילים העיר היונה לגבי ירושלים זה: ירושלים את עיר המכריתה, לוחצת ועושקת את תושביה. נחום הנביא מכנה את נינווה בשם: עיר הדמים (ג 1). כה מצער שירושלים מתחרה ברשעותה ונמיכותה הרוחנית בערים כמו נינווה וסדום ועמורה (ראה ישעיה א 9-10).

נכון ליום כתיבת שורות אלו, תל-אביב נמצאת במקום ראשון בעולם כעיר הגאה [הומו-לסבית]

לאחר שהנביא פותח בשמות תואר מחרידים לגבי ירושלים, הוא מסביר איך הגיעה ירושלים למצב רוחני כה ירוד.

שימו לב: מה שקרה לבני ירושלים יכול לקרות לכל אדם!

אם כן, מה עשו יושבי ירושלים כדי להיקרא מטונפים בעיני אלוהים?

פסוק 2:

"…לא שָׁמְעָה בְּקוֹל, לא לָקְחָה מוּסָר; בַּיהוָה לא בָטָחָה, אֶל-אֱלוֹהֶיהָ לא קָרֵבָה…"

 

א. איך אלוהים מדבר? איך אלוהים מוכיח? איך ניתן להתקרב לאלוהים באופן אישי ואינטימי?

– אלוהים מוכיח את קיומו ועוצמתו בנפלאות הבריאה (בראשית א, תהילים יט, אל הרומים א 19-20)

– אלוהים הופיע לפני בני אדם פנים אל פנים להוכיח להם את קיומו ולהשמיע להם את רצונו (בראשית טז, יז, יח, שמות יט, לג, יהושוע ה, שופטים ה ומקומות רבים ונוספים).

– אלוהים נתן לבני ישראל תורה המכילה את כל עקרונות החיים הרצויים בעיני אלוהים, כך מי שחי על פיהם, הריהו חי חיי טוהר וקדושה המבטיחים את ברכת אלוהים. הכוהנים בבית המקדש עסקו בהוראת דבר אלוהים לעם.

– אלוהים אינו מסתיר מילדיו הנאמנים דבר. הוא מודיע את תוכניותיו להם באופן אישי או עלי ידי נביאיו (בראשית יח 17-19, עמוס ג 7). אלוהים גם שלח נביאים כדי להזהיר ולהתריע לפני עונש בעבור חטאים.

– אלוהים שכן בתוך עמו (אוהל מועד ובמקדש וכך הפך עצמו נגיש לבני ישראל. בני ישראל יכלו לשאול שאלות מאוד ספציפיות דרך הכוהנים ובעזרת הכלים שאלוהים העמיד לרשותם – האפוד והאורים והתומים (דברים ד 7, יואל ב 27).

– אלוהים התערב בחיי עמו בניסים, אותות, מופתים, מלחמות ונצחונות וכו, כך שכל בני ישראל ידעו שהוא קיים, ריבון ומאוד אישי (ראה ישעיה מד-מח).

– אלוהים העניק למשפחות רבות הורים נאמנים שהתמידו ללמד את דבר אלוהים בביתם ולהדריך את ילדיהם בדרך האמת.

מכאן, כל התרחקות מחטא וקרבה לטוהר, אמת וצדק נחשבים להתקרבות לאלוהים.

ב. האם בני ישראל השתמשו בכל הנתונים והאמצעים שאלוהים נתן להם כדי להכיר אותו ולחיות על פי רצונו?

לא!

למרות שקיומו של אלוהים היה ידוע לבני ישראל, ולמרות שהוא אלוהים עצמו היה נגיש להם, ולמרות שאלוהים דיבר אליהם דרך נביאיו ולעיתים באותות ומופתים, הם בחרו להתעלם ממנו ולהחשיבו כאחד האלילים.

למרות שאלוהים שלח את נביאיו כדי להתריע בפני העם ולהזהירם לבל ימשיכו בדרך הסוררת, העם בחר לאטום את אוזניו ולעיתים אף לפגוע בנביאי אלוהים ולהרגם (ירמיה ג 13, ויקרא כו 18, דברים ד 36, ירמיה לב 33).

נביאים כמו ירמיה נזרקו לבור של סיד ונצלו בעור שיניהם (ירמיה כו 5).

ישעיה על פי המסורת נוסר במסור עץ עד שמת.

מלך ישראל אחאב ואישתו איזבל רדפו אחרי אליהו בניסיון להרגו (מל"א יט).

מה ברור יותר מאשר העובדה שאלוהים ירד ארצה לעולם, ואלה אשר לו לא הכירוהו ואף דחוהו? (יוחנן א 11).

רבותי, גם אנו חייבים ללמוד לקח מהפסוק הזה. לכולנו יש מספר עותקים של דבר אלוהים בבית. כולנו יכולים להגיע למספר שיעורי תנ"ך בשבוע. לכולנו יש אפשרות ובחינם להעמיק ידע באלוהים ולהעשיר את התחברותנו עם שאר ילדי אלוהים.

האם אנו משתמשים בכל הכלים המבורכים שאלוהים מעמיד לרשותנו?

האם אנו מבינים שהעשרת ידע וקרבה לאלוהים מרחיקה אותנו מן הרע ותוצאותיו?

כאשר אנו ממלאים את הזמן שלנו, העיסוקים החברתיים או הכלכליים שלנו בדברים ונושאים שאינם מכבדים את אלוהים ורצונו, אנו מתרחקים ממנו ולמעשה מתקרבים לאוייב המושבע של אלוהים – לשטן.

העולם המודרני מציע לכולנו אין ספור עיסוקים. לכשעצמם כל העיסוקים הללו [חוגי העשרה, תחביבים וכו'], אינם חטא. אך, מילוי זמננו בכל אותם עיסוקים, על חשבון הזמן שאותו אנו צריכים להקדיש ללימוד כתבי הקודש, התחברות וכו', גורם לכך שאנו לא זמינים לאלוהים ורצונו ועל כן מתרחקים ממנו.

מילוי זמננו בכל עיסוקי העולם על חשבון הזמן שעלינו להקדיש לאלוהים – זה חטא!

כאשר אנו חשופים לדבר אלוהים ברמה מזערית, איננו יכולים לגדול כראוי מבחינה רוחנית ומכאן חלשים יותר ונתונים יותר לחטוא.

בני ירושלים [בהשלכה גם לגבי כלל בני ישראל], גם לא השכילו להבין שהעונשים הקלים יחסית שאלוהים הביא עליהם (חוסר גשם, פגעי טבע או מלחמה) באו עליהם כרמז כדי לומר להם שחוצפתם עברה כל גבול ועליהם לתקן דרכיהם מיד לפני שיהיה מאוחר מדי (ראה צפניה ב 3, דברים יא).

בני ישראל הביעו את חוסר אמונתם באלוהים וחוסר ביטחונם בו בעובדה שכרתו בריתות והסכמי הגנה עם עמים גויים כדי להבטיח את ביטחונם.

על אלוהים הם לא בטחו ולכן לא פנו אליו בעת קושי.

בני ירושלים וכמוהם כלל בני ישראל בדרך כלל סמכו ונשענו על התחבולות המדיניות שחכמתם העניקה להם – אך לא על אלוהים.

הנביא ישעיה אמר בפרק לא 1:

"הוי היורדים מצרים לעזרה…ויבטחו על רכב כי רב…ולא שעו על קדוש ישראל".

הנביא ירמיה זעק לבני יהודה ואמר להם מה עליהם לעשות כדי להינצל בעת המצור על ידי הבבלים, ורוב העם בחר ההיפך, ללכת למצרים, ושם פגש אותם המוות בדיוק כפי שאמר להם ירמיה הנביא.

דבר אלוהים אינו חסר דוגמאות של ביטחון באלוהים.

גם היום עם ישראל וממשלת ישראל פועלים בדרך דומה.

גם היום עם ישראל מאויים על ידי אוייבים.

האם ראשי העם קוראים לעצרת תפילה וזעקה לחסדי אלוהים?

לא!, חבל.

דוד המלך בטח באלוהים וחלק את הניסיון הנפלא הזה עם עמו ישראל (תהילים לז ומזמורים רבים אחרים, קטו 10).

משה רבינו אמר לעם ישראל וזאת לאחר חציית ים סוף: יהוה ילחם לכם ואתם תחרישון (שמות יד 14).

אלוהים הראה את כוחו הריבוני לעיני ילדיו ולכן יכול היה לדרוש מהם לבטוח בו (ישעיה ז 9, דברי הימים ב פרק כ 20).

3. אֶל-אֱלוֹהֶיהָ לא קָרֵבָה.

במילים אלו הנביא מבהיר לנו שאלוהים חפץ שנתקרב אליו (טימו"א ב 3-7).

אלוהים הכין לנו דרך כדי להגיע אליו בחזרה – כפרת החטאים, קורבנות במקדש, נוכחותו באוהל מועד…

ניתן לדמיין זאת דרך המעשה של דוד המלך כאשר העלה את ארון אלוהים מבית עובד אדום הגתי לירושלים (שמ"ב ו 12-13).

דוד שחט צאן ובקר בכל שישה צעדים. מכאן כל הדרך מבית עובד אדום הגתי עד לירושלים היתה אדומה מדם הקורבנות. זאת ללמד את כל העם את המחיר היקר הנדרש כדי להיות בקרבת אלוהים – מחיר חייו של אחר.

הבה ננסה לדמיין את השביל ממבט על. קו אחד אדום אשר עליו כלם הולכים אל בית אלוהים.

אלוהים הכין לנו דרך כדי שלא נסיים את חיינו באש הגיהנום הנצחי (התגלות כ 11-15).

אלוהים הכין תוכנית נפלאה ונצחית עבורינו יחד עימו והוא רוצה שנהיה איתו (התגלות כא-כב, ישעיה סה-סו).

אלוהים מתכנן עולם חדש ומכין לנו מקום נפלא בנוכחותו (ישעיה סה-סו, התגלות כא-כב, יוחנן יד 1-3).

אלוהים פותח זרועות, ומי לא בא? בנו בכורו, עם ישראל.

עם ישראל מעדיף להעמיק את התענינותו ועיסוקיו בהבלים או בחטא מאשר להתקרב לאלוהים.

אז הנה אלוהים עושה הכל עבור עמו, מודיע בכל דרך על קיומו, אומר ומשתמש בכל אמצעי תקשורת אודות רצונו, פועל בעבור ילדיו בדרכים על-טבעיות כדי שלא יהיה לאף אחד ספק שאלוהים קיים, ורוצה את קרבת ילדיו, ומי לא בא לאבא? בנו בכורו – עם ישראל.

לאחר שאלוהים מציין את מורת רוחו מהתנהגות בני ירושלים, הוא מפרט בפסוקים 3-4 מי האחראים הראשיים בהתדרדרות המוסרית והדתית של העם.

3. שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ, אֲרָיוֹת שׁוֹאֲגִים; שׁוֹפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב, לא גָרְמוּ לַבּוֹקֶר.
4. נְבִיאֶיהָ פּוֹחֲזִים, אַנְשֵׁי בּוֹגְדוֹת; כּוֹהֲנֶיהָ חִלְּלוּ-קוֹדֶשׁ, חָמְסוּ תּוֹרָה.

הנביא מזכיר את כל העומדים בראש העם: שרים, שופטים, נביאים וכוהנים.

הרשימה כוללת את ההנהגה המדינית והדתית.

1. שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ, אֲרָיוֹת שׁוֹאֲגִים:

השרים היו אחראים לניהול מחלקות המדינה, כל אחד בתחום המוקצה לו.

יש העומד על הבניה, אחר על הרווחה, ואחר על הצבא וכו.

ומדוע הנביא מתאר את השרים כאריות שואגים?

במקום להגות איך לשפר את תנאי המחיה של העם, לשמוע בנחת את טענת העם בכל תחום ולפעול כדי לתקן ולהועיל לעם, אותם שרים תקפו כל אחד שהעז להעיר או להצביע על תקלה כלשהי (משלי כח 15).

במקום לתכנן את העתיד עבור בני העם, הם חשבו כל הזמן על התענוג הרגעי שלהם.

במקום לפעול באהבה כלפי העם כדי להפוך את חיי האזרחים לנעימים ונוחים יותר, השרים איימו ופגעו בכל מי שהעז להפריע את נוחיותם, או איים לקחת כל דבר שהם חשבו שמגיע רק להם.

במקום להבין שהם צריכים לתת דוגמא אישית חיובית, הם מעלו בתפקידם וניצלו את השררה כדי לעשוק את החלש ולהעצים את תענוגותיהם.

ראו את האריה בטבע:

האריה בדרך כלל אינו מתאמץ בציד. את רוב הציד עושות הלביאות.

כאשר הלביאות צדות, האריה מגיע מיד כדי לקחת ובכוח את החלק הטוב ביותר וראשון.

כל לביאה או אפילו גור שיעז להפריע לאריה לנגוס ראשונה בבשר, מסתכן בפציעה חמורה או במוות.

כך התנהגו שרי העם.

האריה (למרות שהוא נצלן לא קטן), לפחות שמר על העדר מתוקפים, השרים הללו לעומת זאת היו בעצמם אויבי העם.

2. שׁוֹפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב, לא גָרְמוּ לַבּוֹקֶר.

השופטים אחראים על עשיית הצדק בדין האזרחי.

בית המשפט הינו המפלט של העני, החלש והדל, היתום, האלמנה והגר מציפורני העשיר והחזק, או הבריון הרוצה לנצל ולהרויח יותר על גבי חלשים.

מבחינתו של החלש והזקוק לצדק, בית המשפט הינו כאלוהים. החלטת השופט מחייבת את הרשות המבצעת וכך חיים ומוות ביד השופט (דברים טז 18-20).

והנה, הדרג שאמון על עשיית הצדק והצלת החלש, הדל והעני מיד הרשע, חובר לצד העושקים והרשעים (ראה ישעיה א). השופטים מתנהגים כזאבים הבוחנים את החלש שבעדר ויחד עם כל הלהקה מתנפלים עליו.

הנביא ממשיך לתאר את התנהגותו של הזאב – הוא אוכל את טרפו בלילה ולא ישאיר ממנו אף עצם לכרסם בבוקר.

[גרם = עצם יבשה. לא גרמו לבוקר, לא השאירו זכר מן העצם עד הבוקר].

הנביא מציין את התנהגותם הטבעית של הזאבים ומלמדנו שהשופטים פעלו בדרך דומה, זאת כדי להדגיש את רשעתם.

השופטים היו כל כך מושחתים עד כי לא הסתפקו בגניבה קטנה או בעושק מזערי, אלא, עשקו וניצלו את החלשים עד מוות. עד שלא נשאר שום דבר שניתן לקחת מהם יותר.

וכך, כאשר השרים טורפים ביום כאריות, והשופטים מתכננים פשעיהם בלילה, הארץ הופכת לשדה ציד קטלני לכל אדם.

3. נְבִיאֶיהָ פּוֹחֲזִים, אַנְשֵׁי בּוֹגְדוֹת;

הנביא היה אמון לומר את דבר אלוהים הנגלה אליו לשליטי העם או לעם בדיוק מושלם (דברים יג, יח).

לנביא אין כל רשות לסטות מדבר אלוהים הנאמר לו, ועליו להעבירו בשלמות בכל תנאי ובכל מחיר – גם במחיר חייו (מל"א יג).

והנה, בירושלים לא חסרו נביאים מטעם עצמם.

נביאים אלו אמרו לשליטים ולבני העם את שהם חפצו לשמוע – וכל זאת כביכול בשם אלוהים (דבריה"ב יח), מן הסתם בתמורה נאה לכיסם.

נביאים אלו פוחזים – קלי דעת, חסרי עמוד שדרה, חסרי אחריות (בראשית מט 4, שופטים ט 4, ירמיה כג 32)

הנביאים הללו אנשי בוגדות, משמע שהם בגדו בתפקידם להיות מורי האמת והצדק (חבקוק א 13).

הנזק שנביאי שקר אלו גורמים לעם אינו פחות מאלו של השרים והשופטים המושחתים.

בעוד הקודמים עושים בידיהם נגד העם, הנביאים משקרים לעם וגורמים להם לפעול ולעשות החלטות שגויות שעלולות להביא עליהם אסון אישי או לאומי. נביאים שכאלו מרחיקים את העם מאלוהים ולא מקרבים אותו לצדק, אמת וקדושה. טיפוסים שכאלו מציגים אלוהים פרי מוחם הטמא ולא את אלוהי התנ"ך.

4. כּוֹהֲנֶיהָ חִלְּלוּ-קוֹדֶשׁ, חָמְסוּ תּוֹרָה.

הנביא צפניה ממשיך בתיאור שחיתות הכהונה (ראה גם את דברי מיכה נביא ג 11, וכן ישעיה א, וכן יחזקאל כב 26).

הכוהנים היו נציגי אלוהים בבית המקדש. הם עובדי אלוהים בבית אלוהים.

תפקיד הכוהנים היה "להבדיל בין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור" (ויקרא י 10).

במילים פשוטות, להורות את העם איך לחיות ואיך לעבוד את אלוהים כך שאלוהים ישמע ויקבל את מנחתם ויברכם.

הכוהנים גם היו הגורם המתווך בין העם לאלוהים.

הכוהן הגדול היה נכנס פעם בשנה לקודש הקודשים כדי להציג את דם כפרת החטאים עבור כלל העם.

הכוהנים פעלו בין היתר כשופטים ובוררים בכל שאלה או בעיה הקשורה בתורה (ויקרא י 11, דברים יז 8-11).

והנה, במקום להיות נאמנים להוראת התורה, הכוהנים פסקו לטובת השרים, הגוזלים והעושקים.

גם אלו שמתפקידם היה להיות הפה של אלוהים, פחדו מאדם ולא מאלוהים והפכו לעושי רצונם של השרים והשופטים המושחתים.

הכוהנים חיללו קודש – משמע, פעלו שלא על פי הוראת אלוהים במקדש!

אותם כוהנים לבשו את בגדי הכהונה ולא פספסו שום חג או קורבן.

מבחינה חיצונית הם נראו משרתי אלוהים נקיים וראויים, והנה, פנימיותם היתה רחוקה מאלוהים כמרחק מזרח ממערב. התנהגותם היתה כמו זו של הפרושים בימיו של ישוע עלי אדמות (ראה מתי כג).

חָמְסוּ תּוֹרָה: הפועל חמס מציין פעולת רשע ופשע מתוכננת מראש.

מכאן, הכוהנים הבינו את האיסורים שבתורה אך השקיעו מאמצים רבים ומחושבים איך לעוות את הכתוב ולהוציא לפועל את רצונם המושחת "בחזות קדושה".

הערות ליישום:

פסוקי אזהרה אלו חייבים להיות לנגד עיני מנהיגי הקהילות גם כן.

אוי לנו אם נפרש את דבר אלוהים בדרך שנועדה לקדם את ענינינו האישיים.

אוי לנו אם נהיה חותמת הגומי של האנשים המשפיעים בקהילה או בחברה וזאת מפחד נזק או איום כלשהו.

אוי לנו אם לימודנו יהיה כפוף ליראת אדם ולא ליראת אלוהים.

אוי לנו אם נכה בלשוננו כדי להרחיק אחרים מבית אלוהים. אם נפעל ונחיה על פי מידת רשע שכזו, לא נשרת את אלוהים אלא את השטן.

אם כך נפעל, נגרום לילדי אלוהים לסטות מדרך הישר או להתרחק מתורת אלוהים בחושבם שתורתו מושחתת כמו נציגיו.

עלינו לזכור שאנו שגרירי המשיח (אל הפיליפים ג 20).

כל מה שנאמר ונעשה משליך על אלוהים והאדון ישוע המשיח (ראשונה לקורינתים יא 1).

אלוהים הפקיד בידינו את צאנו למען נבנה, נעודד וננחם כל אחד מילדי אלוהים (אל הרומים יב).

אלוהים הפקיד את צאנו בידינו למען נכשיר אותם לעבודת השירות (אל האפסים ד 12-16).

אחים ואחיות יקרים:

אלוהים הפקיד בידינו את צאנו. הנושעים הם ה"צאן" שבעבורו אלוהים הבן בא לעולם. הוא – האדון ישוע – בחר לספוג ולסבול את כל זעם אלוהים על חטאינו, כדי להושיע אותנו מקללת החטא.

עיני אלוהים על כל אחד מילדיו.

כל אדם שאלוהים הפקיד בידו אחריות על ה"צאן", בין אם רועה, מורה או הורה, עתיד לתת דין וחשבון מפורט על כל מילה ומעשה שעשה לאחד מן ה"צאן" של אלוהים (ראשונה לקורינתים ג 10-15, שניה לקורינתים ה 10, מתי יח 6-7, 10-11).

בפסוק 5 הנביא צפניה מתאר את קדושתו וצדקתו של אלוהים לעומת השחיתות של כל נושאי התפקידים בעם.

"…יְהוָה צַדִּיק בְּקִרְבָּהּ, לא יַעֲשֶׂה עַוְלָה; בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר מִשְׁפָּטוֹ יִתֵּן לָאוֹר, לא נֶעְדָּר (לא חסר), וְלא-יוֹדֵעַ עַוָּל בּוֹשֶׁת."

מדוע שהנביא יכניס את המילים הללו במקום הזה?

א. מילותיו של הנביא צפניה עומדות נגד אותם שליטים הפועלים בשחיתות ומעזים לומר – אנו צודקים והוראתנו תואמת את תורת אלוהים ורצונו. דעו לכם שדרכיכם אינה דרכו של אלוהים.

אתם פועלים בשחיתות ובחטא אך אלוהים פועל ביושר ועושה משפט צדק.

ב. הנביא צפניה מזכיר לראשי העם שנוכחות אלוהים נמצאת תמיד מעל העם הזה וכל מעשיהם הנפשעים אינם נסתרים מעיניו (דברים יא 12, דבריה"ב טז 9).

דווקא הם הטוענים להיות צודקים, מעוותים את התורה והחוקים לטובתם, עתידים לעמוד למשפט אלוהים ולשלם על כל עוולה שעשו.

אלוהים לעומתם אינו מנצל לרעה את ילדיו. אלוהים הוא זה שנתן את החוקים והמצוות וגם פועל בדיוק על פיהם.

למרות היותו אלוהים, הוא מגביל עצמו כדי לפעול בצדק, יושר, אמת וטוהר (דברים לב 4 – הצור תמים פועלו, ראה גם תהילים ז 12, צב 16, קיט 75, 137).

אלוהים אינו עושה צדק פעם בשנה ואטום לזעקת הנעשק בשאר ימי השנה. אלוהים ער ופועל על פי תכונותיו בוקר אחר בוקר, כל יום וכל היום (ישעיה כח 19).

משפטיו של אלוהים אינם נעשים בסתר. צדקתו נראית לאור כך שכל בני האדם יכולים ללמוד מהו משפט צדק.

לנגד פעולתם המושחתת של השרים, השופטים, הנביאים והכוהנים עומדת אהבתו המקריבה של אלוהים לילדיו.

כתבי הקודש מלמדים אותנו שישוע הוא מלך העולם (תהילים ב, דניאל יג 13-14, ישעיה כד 23)

ישוע הוא הכוהן הגדול שלנו (אל העברים ז-י).

ישוע הוא נביא (מתי כד-כה).

ישוע הוא הרועה הטוב (יוחנן י, תהילים כג)

ישוע הריק מעצמו ובא לעולם כבן אדם. וכשהיה כבן אדם, הוא השפיל עצמו עד מוות בצלב כדי להעניק לנו חיים.

ישוע לא בא כדי לקחת מאיתנו חיים אלא לתת לנו חיי נצח – בשמו.

הנביא ירמיה מציג השוואה בין רועים טובים לרעים בספר ירמיה כג 1-8. דברי צפניה תואמים לחלוטין להתנהגותם של הרועים המושחתים של ישראל.

השוואה דומה גם עושה הנביא מיכה בפרק ג עד פרק ד 9, מיכה ד 6-7, זכריה יא 15-17.

לעומת הרועים הרעים, הרועה הטוב האולטימטיבי הוא לא אחר מאשר המשיח בכבודו בעצמו.

אלוהים מספק את כל מחסורי עמו – מים, אוכל, לבוש, מחסה והגנה (ראה דאגת אלוהים לבני ישראל במדבר).

אלוהים הוכיח את אהבתו הרבה לבני אדם עוד בהיותם חוטאים ונחשבים לאוייביו, בנותנו את בנו יחידו כקורבן כפרת חטאים של חוטאים. זאת כדי להציל את בני האדם מזעמו ומאש הגיהנום הנצחית, כדי שיחיו עימו לעולם.

הנביא מסיים את פסוק 5 במילים:

"…וְלא-יוֹדֵעַ עַוָּל, בּוֹשֶׁת."

לעומת אלוהים שלא סר ממשפט הצדק והאמת וכך מוכיח את יושרו וטוהרו, העוול – האיש המרבה לעשות עוול, אינו מתבייש במעשיו. המעשים הרעים הפכו לדרך חייו וטבע התנהגותו (איוב כז 7, ירמיה ח 12).

יש במילות הנביא גם לציין שלמרות שאלוהים מעניש ומייסר את הרשעים בעבור מעשיהם הרעים, הם מוסיפים לחטוא ללא בושה וחרטה.

בפסוקים 6-7 אלוהים מציין את צדקתו בהיסטוריה העולמית. התכלית כתובה בפסוק 7.

6. הִכְרַתִּי גוֹיִם, נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם, הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר; נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי-אִישׁ, מֵאֵין יוֹשֵׁב.
7. אָמַרְתִּי אַךְ-תִּירְאִי אוֹתִי, תִּקְחִי מוּסָר, וְלא-יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ, כּל אֲשֶׁר-פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ; אָכֵן הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ כּל עֲלִילוֹתָם.

בפסוק 6 אלוהים מציין מה הוא עשה נגד עמים גויים שחטאו נגדו:

א. הִכְרַתִּי גוֹיִם: גרמתי לכך שעמים שלמים אינם קיימים עוד על פני כדור הארץ, נמחק זכרם.

ב. נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם, הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר; נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי-אִישׁ, מֵאֵין יוֹשֵׁב.

הרסתי את מגדלי השמירה הנמצאים לאורך חומות העיר.

החרבתי את רחובות ערי הגויים כך שאין אדם יותר עובר בהם (ירמיה ה 1).

החרבתי וגרמתי לשממה בערי הגויים הללו ולא נשאר בהם איש אחד (צדי = חרב, שמם).

לא לחינם אלוהים מציין את המגדלים והחומות בערי הגויים שהרס.

כבר בפרק א 16 למדנו ש"מגדל וחומה" הם סמל לדת שקר ובטחון שווא, בנפרד מאלוהים, הנוגדים לו ולהוראתו (ראה בראשית יא, ישעיה ב 5-22, התגלות יז, יח).

 

בפסוק 6 אלוהים מבהיר לעם ישראל:

שימו לב, עמי בכורי.

בעבר השמדתי עמים רבים חזקים ואדירים מכם, עד כי לא נשאר מהם זכר, וזאת בעבור חטאים פחותים מאלו שאתם עשיתם.

לפיכך פסוק 6 בא כאזהרה חמורה – חיזרו בתשובה מהר, פן אחריתכם תהיה כמו העמים שטעמו את נחת זרועי.

האם בני ירושלים הבינו את הרמז שאלוהים הציג בפניהם?

פסוק 7:

"…אָמַרְתִּי אַךְ-תִּירְאִי אוֹתִי, תִּקְחִי מוּסָר, וְלא-יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ, כּל אֲשֶׁר-פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ; אָכֵן הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ כּל עֲלִילוֹתָם.

אלוהים אמר:

קיויתי שהתגלותי כאלוהי הצדק והמשפט [בשפטי את עמי הגויים] תיתן מורא בלבבכם, אך לא כך קרה.

קיוויתי שתבינו שלא אוכל להתעלם מחטאיכם ותלמדו מניסיונם של עמים אחרים, וכך לא אצטרך להרוס את העיר האהובה ירושלים – ולא כך.

לא זו בלבד שתושבי ירושלים לא למדו והפנימו את דבר אלוהים ופועלו נגד עמים גויים חוטאים, אלא ההיפך, הם עשו את מעשיהם, שהיו כולם רעים, ביתר מרץ וזריזות.

פסוקים אלו מעלים מספר שאלות לגבי צדקתו של אלוהים.

מדוע שאלוהים ישמיד עמים אחרים כדי ללמד את עם ישראל לחזור בתשובה?

האם זה מעשה צדק?

עלינו לזכור שכל בני האדם חוטאים וכולם מחוסרי כבוד אלוהים (אל הרומים ג 23).

עלינו לזכרו שעדות אלוהים בבריאה חשופה לכולם ואלוהים דורש מכל בני האדם לחפשו ולהאמין בו (תהילים יט).

העובדה שאלוהים השמיד עמים מסויימים אין בה כדי לומר שהם היו תמימים ופשוט נכחדו ללא כל אשמה.

כולנו ראויים למשפט הזעם של אלוהים בכל רגע בגלל חטאותינו.

אי הענשת אדם או עם בכל רגע זו פעולת חסד של אלוהים וזכותו הבלעדית (שמות לג 19, אל הרומים ט 14-29).

אלוהים בחר להראות יותר רחמים וחסד כלפי עמו ישראל מאשר לעמים אחרים. אין בכך להמעיט מצדקתו אלא רק להוסיף עליה (פטר"ב ג 1-15).

כמו בכל פעם שאנו מוותרים למישהו או נמנעים מלהעניש בחומרה, קיים החשש שהחוטא יחשוב שאי הענשתו נובעת מצדקתו שלו, או שהוא יחשוב שמעשיו לא רעים ואינם "חוצים כל גבולות".

זה בדיוק מה שקרה עם רבים מעם ישראל ולצערי גם לחלק מאיתנו ברמה כזו או אחרת.

הברכות המתמשכות בחיינו מתורגמות לגמול המגיע לנו על חיים ללא דופי – זה מסוכן ביותר!.

וכאשר אנו נתקלים בקושי מסוים או בצרה (ראשונה לקורינתים יא 30-31), אנו מיד מתרגמים זאת (בצדקתנו העצמית), לניסיון הבא עלינו לחזק את אמונתנו בגלל היותנו צדיקים נבחרים…

הטעות החמורה שלנו לעיתים היא, שאיננו מבינים ש'הסטירה המלטפת' היא דרכו של אלוהים לרמוז לנו – ברחמים ובחסד –  שיש חטא בחיינו ועלינו להיזהר, לפני שתבוא "הסטירה" מאלוהים שתפרק לנו את הפנים או את החיים.

התעלמותה של ירושלים ועקשנותה להתמיד ברע גרמו לכך שאלוהים חרץ את דינה למשפט.

משפט אלוהים יהיה במועד שיקבע, ולאחריו ישאר מישראל רק זרע שיכרע ברך לפני אלוהים ויודה כי הוא אדון (זכריה יג 8-9, אל הרומים יא 26).

פסוקים 8-13:

ח. לָכֵן חַכּוּ-לִי נְאֻם-יְהוָה, לְיוֹם קוּמִי לְעַד: כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסוֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת, לִשְׁפּוֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כּל חֲרוֹן אַפִּי, כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל-הָאָרֶץ.

ט. כִּי-אָז אֶהְפּוֹךְ אֶל-עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.

י. מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי-כוּשׁ, עֲתָרַי בַּת-פּוּצַי, יוֹבִלוּן מִנְחָתִי.

יא. בַּיּוֹם הַהוּא, לא תֵבוֹשִׁי מִכּוֹל עֲלִילוֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי: כִּי-אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ, וְלא-תוֹסִפִי לְגָבְהָה עוֹד בְּהַר קָדְשִׁי.

יב. וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל; וְחָסוּ בְּשֵׁם יְהוָה.

יג. שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לא-יַעֲשׂוּ עַוְלָה, וְלא-יְדַבְּרוּ כָזָב, וְלא-יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית: כִּי-הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד.

מכיוון שעם ישראל התעלם מכל הערות האזהרה ומכל "הסטירות" מאלוהים ולא חזר בתשובה, אלוהים החליט לקיים את משפטו בעתיד.

משפטו של אלוהים הינה החלטה נחרצת ובלתי ניתנת לשינוי.

לכן, לאור החלטתכם להמשיך ברע, אלוהים אומר:

חכו לי, ליום קומי לעד.

מה משמעות המילים הללו?

חכו לי: המילים באות באירוניה המכילה בתוכה איום. אני החלטתי לפעול ואתם עתידים לראות את פעולתי…

לְיוֹם קוּמִי לְעַד: כלומר: חכו ליום שבו אקום לקחת את רכוש הגויים לשלל.

המילה לקום היא לשון הטלת עונש – ישעיה לג 10: "עתה אקום יאמר ה' עתה ארומם עתה אנשא".

המילה עַד: ענינה שלל, כמו: "אז חולק עד-שלל מרבה פסחים בזזו בז" (ישעיה לג 23).

"בנימין זאב יטרוף בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל" (בראשית מט 27).

מִשְׁפָּטִי: פסק דיני

במילים פשוטות: אלוהים אומר לבני ירושלים.

לאור עקשותכם להתמיד ברע, לא נותר לי אלא לומר לכם – חכו ותראו איך אני עומד לפעול בעתיד נגד מתנגדי. לא יישאר להם דבר. אקח מהם את הכל.

המשך פסוק 8 מציין את משפט אלוהים על כלל העמים באחרית הימים.

"…לָכֵן חַכּוּ-לִי נְאֻם-יְהוָה, לְיוֹם קוּמִי לְעַד: כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסוֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת, לִשְׁפּוֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כּל חֲרוֹן אַפִּי, כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל-הָאָרֶץ."

 

הנביא מודיע לבני ישראל את תגובת אלוהים ופעולתו בכל הנוגע לטיהור הארץ והיושבים בה.

"…לָכֵן חַכּוּ-לִי נְאֻם-יְהוָה, לְיוֹם קוּמִי לְעַד…"

הנביא מודיע שאלוהים נחוש לפעול.

אלוהים דורש: חכו לי עד שאבוא כדי לעשות את משפט אחרית הימים.

חכו לי עד שאבוא כדי להסיר כל חוטא וחטא מעל פני האדמה.

אלוהים אומר:

חכו לי…אך אינו נותן תאריך או פרק זמן מדויק.

דברי הנביא צפניה מזכירים לי את זעקתו של הנביא חבקוק אשר ראה איך גויים רשעים מצליחים, בעוד צדיקים מהם כורעים תחת עול וקושי.

ומה ענה אלוהים לחבקוק (ב 3-4)?

"כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב. אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא לא יאחר.

הנה עופלה לא ישרה נפשו בו, וצדיק באמונתו יחיה."

כבר אז היו יראי אלוהים זועקים ומחכים ליום בו אלוהים יעשה משפט צדק בארץ.

כבר אז החזקים היו עושקים את החלשים והצדק היה נעשה לעיתים רחוקות.

והנה אלוהים אמר עוד אז:

תחכה לי, אני לא מאחר.

ההתמהמהות של אלוהים אינה איחור אלא עוד מנה של חסד על עולם לפני שחרב אלוהים תפגע בכל חוטא.

שמעון פטרוס ענה לשואלים את השאלה הזו באיגרת השניה לפטרוס בכל פרק ג:

(פסוק 9) – "…אין יהוה מאחר בדבר אשר הבטיח, כמו שיש החושבים זאת לאיחור, אלא שהוא מאריך אפו לנו. אין הוא רוצה שיאבד איש, אלא שהכל יבואו לידי תשובה."

ומה עלינו – ילדי אלוהים הנאמנים – לעשות בתקופת ההמתנה עד שאלוהים יחזור כדי לשפוט את הארץ?

מה נדרש מאיתנו במהלך התקופה בה אנו מחכים לאדון?

הבה נלמד את התשובה המלאה לאור הדרכתם של:

שמעון פטרוס, שאול השליח ויוחנן.

א. שמעון פטרוס עונה על שאלה זו באיגרת השניה שכתב בפרק ג פסוקים 14-18:

14. על כן, אהובי, בחכותכם לדברים האלה, שקדו להימצא לפניו בשלום, נקיים ובלא דופי.
15. ואת אורך רוח אדוננו חישבו לתשועה. כמו שגם אחינו האהוב שאול כתב לכם לפי החכמה הנתונה לו,
16. וכמו שכתוב בכל איגרותיו, בדברו על הדברים האלה. יש בהן דברים קשים להבנה אשר הנבערים והבלתי יציבים מעוותים אותם – כמו שהם עושים ביתר הכתובים – לאובדנם הם.
17. ואתם, אהובי, כיוון שאתם יודעים זאת מראש, הישמרו פן תימשכו בתעותם של אנשי בלייעל ותיפלו מיציבותכם.
18. גידלו בחסד ובדעת אדוננו ומושיענו ישוע המשיח. לו הכבוד גם עכשיו גם ליום עולם. אמן."

ב. שאול השליח מנחה את המאמינים ברומא איך לנהוג בימינו – בתקופת ההמתנה לשובו של האדון.

אל הרומים יב – כל הפרק וכאן רק אצטט את פסוקים 1-2.

1. "ובכן, אחי, בגלל רחמי אלוהים אני מבקש מכם שתמסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים. כך תעבדוהו עבודה שבלב.
2. ואל תידמו לעולם הזה, כי אם השתנו על ידי התחדשות הדעת כדי שתבחינו מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיניו."

ג. למאמינים בפיליפי שאול השליח אומר בפרק ב 1-18 שעליהם לאמץ את הלך מחשבתו של האדון ישוע.

1. "לכן אם יש איזה עידוד במשיח, אם איזו נחמה של אהבה, אם איזו שותפות של רוח, אם אילו רחמים וחמלה –
2. אזי מלאו נא את שמחתי בזה שתהיו תמימי דעים, חדורי אהבה אחת, בעלי כוונה אחת ומחשבה אחת
3. ואל תעשו דבר מתוך תחרות, אף לא מתוך כבוד שווא, אלא בנמיכות רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו.
4. כל אחד אל ידאג רק לענייניו, אלא גם לעינייניו של זולתו.
5. יהיה בכם הלך רוח זה אשר היה במשיח ישוע.
6. הוא אשר היה קיים בדמות אלוהים לא חשב לשלל היות שווה לאלוהים,
7. אלא הריק את עצמו, נטל דמות עבד ונהיה כבני אדם…"

ד. יוחנן השליח עודד את המאמינים באיגרת הראשונה שכתב בפרק ג 1-3 להתנהג בקדושה וטוהר כי בכל רגע האדון יכול לקחתנו אליו.

בפסוק 3 יוחנן מסכם ואומר:

3. "…וכל מי שנסמך עליו בתקווה הזאת, מטהר את עצמו כפי שטהור האחד ההוא…"

"בתקווה הזאת": הכוונה להופעתו של האדון ישוע לקחתנו אליו השמיימה.

זאת אומרת, מי שיודע שהאדון ישוע יכול לקרא לנו אליו בכל רגע, בודק ובוחן כל מחשבה ומעשה כך שבכל רגע חייו עסוקים בכל אשר טוב ולא ברע.

לאור הנאמר ניתן לסכם שאלוהים דורש מכל ילדיו להתמיד בדרך הצדק והטוהר גם אם העולם דוחק בהם ופוגע בהם.

אלוהים דורש מאיתנו לאמץ את הלך מחשבתו של האדון ישוע גם אם תכונות אלו מבוזות על ידי רוב יושבי תבל.

אלוהים דורש זאת מאיתנו כי אנו אור בעולם, שגרירי המשיח אשר בפיהם המסר היחידי שבכוחו להושיע חוטאים ממשפט מאבדון (מתי ה 15-16, אל הפיליפים ג 20, קור"א יא 1).

אלוהים אומר:

חכו לי – כי הוא לא עזב אותנו לבד

חכו לי – כי אנו שייכים לו

חכו לי – כי יש לנו תקווה חיה.

חכו לי – כי הוא עתיד לחזור כדי לקחת אותנו אליו.

חכו לי – כי הוא נתן לנו את כל הכוח כדי להתמודד עם כל מה שבעולם.

ובכן אלוהים, מה אתה עתיד לעשות בעולם כדי להפכו למקום של צדק וטוהר?

התשובה נמצאת בחלק ב של פסוק 8:

"… כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסוֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת, לִשְׁפּוֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כּל חֲרוֹן אַפִּי, כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל-הָאָרֶץ."

בפסוק אחד אלוהים מתמצת את שהוא עתיד לעשות בעתיד לעולם המפנה עורף לישועת אלוהים.

אלוהים עתיד לאסוף גויים, לקבץ ממלכות – ואז לשפוך עליהם את זעמו.

למה בדיוק מתכוון אלוהים ומתי יתרחשו האירועים הללו?

דברי צפניה תואמים את דבריו של יחזקאל לח-לט, יואל ג-ד, זכריה יב-יד, התגלות ו-יט.

אלוהים עתיד לגרום לצבאות הגויים לעלות על ישראל למלחמה, ופה על אדמת ישראל אלוהים עתיד להשמידם עד אחרון אוייביו.

לפני שאלוהים יעשה זאת, הוא עתיד להסיר מן העולם את קהילת הנושעים מכל העמים. על כך דנו בפרק א.

האירועים שצפניה מתאר ייתרחשו בתקופת צרת יעקב – אלו שבע השנים האחרונות בנבואת דניאל הנביא בפרק ט 26-27. אלו שבע השנים שבהן אלוהים מטהר את העולם מאלו הדוחים את ישועתו לפני שהוא חוזר, כדי להקים את מלכותו הארצית בת אלף השנים (התגלות כ 1-10).

האם משפט אלוהים ישאיר אדם כלשהו על פני האדמה?

בוודאי.

למרות שבערך שני שליש מכלל יושבי תבל ייכחדו בעת משפט אלוהים על יושבי הארץ בתקופת צרת יעקב, יישאר בערך שליש אשר יכרע ברך לפני האדון ויאמר בפה מלא – ישוע הוא אדון.

אנו בטוחים שתישאר שארית מעם ישראל כי:

א. נביאי התנ"ך מנבאים שהמשיח ימלוך בארץ על עמו באחרית הימים (צפניה ג 13, ישעיה ב 1-4, סא-סו, מיכה ד 1-6, זכריה יב-יד, ועוד פסוקים רבים).

ב. נביאי התנ"ך מציינים שעמי הגויים עתידים לעלות לירושלים כדי להשתחוות למשיח (ישעיה ב, מיכה ד, זכריה יד 16-21, סב-סו, יח, יט ופסוקים רבים נוספים)

ג. שאול השליח מציין שכל ישראל ייוושע. שאול השליח מתייחס לכל שארית ישראל מצרת יעקב (אל הרומים יא 26).

ד. הקהילה (גוף המשיח), חוזרת ארצה עם ישוע (זכריה יד 5, התגלות יט 15 ואילך, ראשונה לתסלוניקים ד 13-18).

למה אלוהים מתכוון במילים המסיימות את פסוק 8?

"…כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל-הָאָרֶץ."

קנאת אלוהים היא ביטוי המציין את רצינות דברו וכוונתו לכל אשר הוא אומר ומבטיח.

אלוהים קנאי לכל אשר טוב – משמע, הוא מאוד רציני ופועל שכל אשר יעשה באמת יהיה טוב, טהור ונכון.

בביטוי זה אלוהים מבהיר שכל מה שאינו ממנו ובעבורו עתיד להיעלם מן העולם במשפט צדק הכולל גם עונש בעבור החטא.

הביטוי הזה נועד להבהיר לכל בני האדם שאינם פועלים כדי להגשים את תכלית רצונו של אלוהים, כי הם עתידים לפגוש את זעמו אשר יכרות את חייהם וישלח אותם בצדק לאגם האש לנצח נצחים.

מה יישאר בעולם ואיך ייראה העולם בסיום צרת יעקב לאחר שאלוהים ישמיד כל דבר המתנגד לו?

מה לגבי שארית עם ישראל?

איך ייראה העולם בעת מלכות המשיח בת אלף השנים בארץ?

פסוקים 9-20:

ט. כִּי-אָז אֶהְפּוֹךְ אֶל-עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.

י. מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי-כוּשׁ, עֲתָרַי בַּת-פּוּצַי, יוֹבִלוּן מִנְחָתִי.

יא. בַּיּוֹם הַהוּא, לא תֵבוֹשִׁי מִכּוֹל עֲלִילוֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי: כִּי-אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ, וְלא-תוֹסִפִי לְגָבְהָה עוֹד בְּהַר קָדְשִׁי.

יב. וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל; וְחָסוּ בְּשֵׁם יְהוָה.

יג. שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לא-יַעֲשׂוּ עַוְלָה, וְלא-יְדַבְּרוּ כָזָב, וְלא-יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית: כִּי-הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד.

יד. רָנִּי בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל; שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל-לֵב, בַּת יְרוּשָׁלָיִם.

טו. הֵסִיר יְהוָה מִשְׁפָּטַיִךְ, פִּנָּה אוֹיְבֵךְ; מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְהוָה בְּקִרְבֵּךְ, לא-תִירְאִי רָע עוֹד.

טז. בַּיּוֹם הַהוּא, יֵאָמֵר לִירוּשָׁלַיִם אַל-תִּירָאִי: צִיּוֹן, אַל-יִרְפּוּ יָדָיִךְ.

יז. יְהוָה אֱלוֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ, גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ; יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה, יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ, יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה.

יח. נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי, מִמֵּךְ הָיוּ מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה.

יט. הִנְנִי עוֹשֶׂה אֶת-כָּל-מְעַנַּיִךְ בָּעֵת הַהִיא; וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת-הַצּוֹלֵעָה, וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ, וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם, בְּכָל-הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם.

כ. בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם, וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם: כִּי-אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכל עַמֵּי הָאָרֶץ, בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם, אָמַר יְהוָה.

פסוקים 9-20 מתארים את המצב של עם ישראל ושאר העמים בעולם בפתח מלכות המשיח בארץ.

לאחר שהאדון ישוע המשיח יחזור ארצה, הוא מסיר מעל פני האדמה את כל מתנגדיו.

כל הנשארים בחיים יהיו הנושעים אשר שרדו את צרת יעקב.

כעת כשבעולם רק בני אדם נושעים, המשיח ישוע מקים את מלכותו שתימשך אלף שנים (התגלות כ 1-6).

במהלך כל תקופת אלף השנים, השטן ושדיו יהיו כלואים בשאול (התגלות כ 1-3). ז"א, העולם יחווה תקופה בת אלף שנים שבהם השטן ושדיו אינם פועלים בעולם נגד אלוהים ולא נגד אדם כלשהו.

בתקופת מלכות אלף השנים החטא יהיה מרוסן אך לא מבוטל (בעולם עדיין חיים בני אדם עם גוף רגיל אשר עדיין נתון להשפעת החטא – הסבר בהמשך).

הנביא אומר בפסוק 9:

ט. כִּי-אָז אֶהְפּוֹךְ אֶל-עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.

למה הכוונה במילים שפה ברורה?

המילה "בר" בארמית היא "בן" אך גם "טוהר" (ראה תהילים ב 12).

ולכן, בעת מלכות המשיח ישוע בארץ, כל העמים ידברו שפה טהורה.

למה הכוונה?

אין הדבר אומר שכולם ידברו בשפה אחת ולא יהיו שפות שונות לעמים שונים.

כל המשמעות של המשפט זה, שכל בני האדם ידברו בדרך המכבדת את אלוהים ותואמת את רצונו (איוב לג 3).

עמי הגויים עובדי אלילים נקראים: "טמאי שפתיים", כי הם נשבעים בשם אליליהם וליבם מלא בטומאת אליליהם.

דוגמאות:

1. הנביא זכריה בפרק יג 2 מתאר את נקיון הפה של שארית ישראל המציינת את ניקיון הלב מבחינה רוחנית:

"והיה ביום ההוא נאום יהוה צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד, וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ."

2. הנביא הושע בפרק ב 18-19 מתאר את ניקיונה הרוחני של שארית ישראל במילים הבאות:
3. "והיה ביום ההוא נאום יהוה תקראי אישי, ולא תקראי לי עוד בעלי.
4. והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם…"

בעת מלכות המשיח ישוע בארץ, שארית ישראל תימלא ביראת אלוהים וכל מחשבתם תהיה טהורה ומלאה בראוי ובטהור. מסיבה זו, לב שארית ישראל לא יחשוב רעה, ולא יעלה על פיו כל מילה או מחשבה שאינה טהורה וראויה.

והנה, הנביא הושע אומר ששארית ישראל לא תאמר את המילה: "בעלי", כי מילה זו מזכירה את המילה "בעל" שזהה בצליל לאלילי הגוים.

לפיכך, כאשר אלוהים אומר שהוא עתיד "להפוך אל עמים שפה ברורה" הכוונה היא שהלך החיים שהעולם רגיל לו היום עתיד להשתנות לחלוטין, ממש להיות הפוך.

העולם ישתנה כל כך עד כי לא נשמע שם קללות.

כל בני האדם ישתנו כל כך עד כי אף אדם לא יעלה על מחשבתו דבר עוול, רשע או חטא כלשהו.

אלוהים אומר שהוא "יהפוך" כדי לציין שדרך החיים והפעולה של בני האדם בעולם היום שונה והפוכה לחלוטין מדרכו הטהורה של אלוהים.

המילים הללו של אלוהים מוכיחות לנו עד כמה החטא הרס ושינה את מסלול החיים שאלוהים יעד לבני האדם.

במילים פשוטות: כל בני האדם אשר יחיו בפתח מלכות המשיח ישוע בארץ יחוו בריאה חדשה, ייוולדו מחדש.

אחים ואחיות יקרים, האם שמנו לב למילים שהרגע שמענו?

…..כל האנשים שיחיו בפתח מלכותו הארצית של ישוע המשיח ייוולדו מחדש ולכן כולם ידברו שפה טהורה!

מכיוון שאנו טוענים להיות נולדים מחדש, ז"א, אנשים שהינם בריאה חדשה בעיניו של המשיח ישוע, אלוהים מצפה מכל אחד מאיתנו, ילדיו הנושעים, לדבר שפה טהורה כבר היום.

דרך החיים של בני האדם במלכות אלוהים היא זו הנדרשת ומצופה מכל אחד מאיתנו, המאמינים בישוע היום!

כאשר ישוע המשיח עמד מול הקהל על שפת ים כינרת וחלק עימם את הדרשה על ההר, הוא למעשה הסביר להם את התכונות הנדרשות מאלו הרוצים להיות אזרחי מלכות אלוהים (מתי ה-ז).

רבותי, שימו לב לנתונים הבאים.

בתקופת מלכות המשיח ישוע בעולם, בני האדם יחולקו לשני סוגים.

א. בני אדם שנותרו בחיים לאחר צרת יעקב .

מדובר על בני אדם שייוושעו במהלך צרת יעקב וימשיכו לחיות כנושעים במלכות המשיח. בני אדם אלו יוכלו להתחתן ולהוליד ילדים. ילדיהם ייוולדו לא נושעים ויזדקקו לאמונה בישוע כאדון ומושיע מן החטא כדי להיוושע.

מכיוון שהחטא יהיה מרוסן, רוב בני האדם עתידים להיוושע בשלב מוקדם בחייהם. למרות זאת, חלק מבני האדם לא ייוושעו.

ישעיה הנביא מציין ש"נער" חוטא ימות בגיל מאה (סה 20). ללמדנו שלא יהיה זקן רשע במלכות המשיח ישוע בארץ.

ב. סוג שני של בני אדם הינו אלו אשר מתו כנושעים לפני צרת יעקב, ואלו שהיו בחיים לפני הצרה ונלקחו השמיימה בעודם בחיים.

אלו שנלקחו השמימה, קיבלו גוף חדש שמיימי שאינו מושפע יותר מן החטא, וכעת חוזרים ארצה בגוף חדש כדי למלוך עם האדון ישוע.

לפיכך, במלכות המשיח ישוע בארץ, יחיו על פני תבל שני סוגים של בני אדם. אלו עם גוף רגיל וכאלו עם גוף שמיימי המולכים עם ישוע ואינם מושפעים מן החטא.

ובכן, מה כבר יעשו כל בני האדם הנושעים ואלו עם הגוף השמיימי?

פסוק 9: "…… לִקְרא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.

כאשר בני אדם נולדים מחדש ומקדישים את כל ליבם לחיות על פי רצון אלוהים, הם פועלים במחשבה אחת. כולם מכירים את אלוהותו היחידה, וקוראים רק לו לעזרה (בראשית ד 26, יב 8).

לעבדו שכם אחד: הכוונה לפעול בדרך של אחדות וכוונה אחת, בלב אחד, לפעול בדרך ממוקדת – כאיש אחד (ירמיה לב 39, יחזקאל יא 19).

מדוע שהנביא ישתמש באבר של האדם – שכם, ולא איבר אחר?

השכם הינו האיבר עליו אנו נושאים משאות כבדים במיוחד.

לפיכך, לעבוד את אלוהים שכם אחד מציין משימה הדורשת מאמץ, השקעה, ומכאן מחשבה רבה ואמונה.

כתבי הקודש מלמדים אותנו שישוע המשיח הוא ראש הקהילה: אל האפסים ה 23.

לפיכך, כל אברי גוף המשיח חייבים לפעול בהרמוניה ואחדות על פי הנחיית הראש המשותף לכולנו – ישוע המשיח.

לכן, בעת מלכות המשיח בארץ, כל הנושעים יפעלו בלב אחד, באחדות קדושה הנסמכת כולה בלעדית על כוחו ורצונו של אלוהים.

מכיוון שישוע המשיח מולך בלב ילדיו כבר היום, יוצא שנדרש מכולנו היום לפעול באחדות לקדם את מלכות אלוהים.

מסיבה זו אומר שאול השליח למאמינים בפיליפי (ב 1-11):

"…תהיו תמימי דעים, חדורי אהבה אחת, בעלי כוונה אחת ומחשבה אחת. ואל תעשו דבר מתוך תחרות, אף לא מתוך כבוד שווא, אלא בנמיכות רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו…יהה בכם הלך רוח זה אשר היה במשיח ישוע…".

בפסוק 10 הנביא צפניה מתאר את עומק השינוי שיחול בחיי הגויים שכעת מפנים את חרבם נגד אלוהים ועמו.

י. מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי-כוּשׁ, עֲתָרַי בַּת-פּוּצַי, יוֹבִלוּן מִנְחָתִי.

אותם עמים אשר שוכנים בדרום ישראל, מעבר לנהר הנילוס ויובליו [כושים, מצריים וכו], אשר בעבר עלו על ישראל כדי לבזוז ולקחת שלל לארצם, עתידים להביא את אוצרותיהם לארץ ישראל ולכבד בהם את אלוהים.

"…עֲתָרַי בַּת-פּוּצַי, יוֹבִלוּן מִנְחָתִי."

לאיזה עם מתכוון הנביא צפניה?

ישעיה הנביא אומר בפרק יח שבני כוש עתידים לעלות לארץ ישראל כדי להגיש את מנחותיהם לאלוהים.

הנביא ישעיה מכנה את בני כוש בשם: ארץ צלצל כנפיים.

לפיכך, משמעות ראשונה למילותיו של הנביא צפניה היא:

בני עמים אשר עותרים אלי, בניהם של העמים אשר נפוצו, עתידים לחזור בתשובה ולהביא את מנחותיהם לבית אלוהים אשר בירושלים.

הנביא ישעיה חוזר על העיקרון בו גויים עולים לירושלים כדי להביא מנחות לבית אלוהים ולעזור בבניית ארץ ישראל בפרקים סא 5-6, סו 12, 20-23.

הנביא זכריה מציין שבני כל העמים ידרשו לעלות לירושלים בחג הסוכות כדי להשתחוות לפני אלוהים (זכריה יד 16-21).

אפשרות נוספת היא: הגויים יביאו מנחה לאלוהים את "עתרי בת פוצי" – כלומר: את בני ישראל שבגולה, כפי שכותב הנביא ישעיה: "והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה'" (ישעיה סו 20).

בפסוקים 11-20 הנביא צפניה מתאר את אופי שארית ישראל בממלכת המשיח ואת שמחת הישועה שתכבוש את לב ישראל.

יא. בַּיּוֹם הַהוּא, לא תֵבוֹשִׁי מִכּוֹל עֲלִילוֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי: כִּי-אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ, וְלא-תוֹסִפִי לְגָבְהָה עוֹד בְּהַר קָדְשִׁי.

יב. וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל; וְחָסוּ בְּשֵׁם יְהוָה.

יג. שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לא-יַעֲשׂוּ עַוְלָה, וְלא-יְדַבְּרוּ כָזָב, וְלא-יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית: כִּי-הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד.

יד. רָנִּי בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל; שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל-לֵב, בַּת יְרוּשָׁלָיִם.

טו. הֵסִיר יְהוָה מִשְׁפָּטַיִךְ, פִּנָּה אוֹיְבֵךְ; מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְהוָה בְּקִרְבֵּךְ, לא-תִירְאִי רָע עוֹד.

טז. בַּיּוֹם הַהוּא, יֵאָמֵר לִירוּשָׁלַיִם אַל-תִּירָאִי: צִיּוֹן, אַל-יִרְפּוּ יָדָיִךְ.

יז. יְהוָה אֱלוֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ, גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ; יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה, יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ, יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה.

יח. נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי, מִמֵּךְ הָיוּ מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה.

יט. הִנְנִי עוֹשֶׂה אֶת-כָּל-מְעַנַּיִךְ בָּעֵת הַהִיא; וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת-הַצּוֹלֵעָה, וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ, וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם, בְּכָל-הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם.

כ. בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם, וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם: כִּי-אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכל עַמֵּי הָאָרֶץ, בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם, אָמַר יְהוָה.

הביטוי "ביום ההוא"משמש בדרך כלל בשפת התנ"ך לציין את התקופה בה המשיח פועל בתוך עמו (הושע ב 18, ישעיה י 20, יא 11, יט 18, מיכה ד 6. הביטוי "ביום ההוא" מקביל לביטוי: "באחרית הימים"). הביטוי מתקשר למילים בפסוק 8 שם אמר ה' – ביום קומי לעד..

לכן, ברור מעל לכל ספק שהפסוקים הללו מתארים את מצבה של שארית ישראל בתקופה בה המשיח ישוע נוכח בקרבה.

בעוד הנביא צפניה ציין בפסוקים הקודמים את העובדה ששארית ישראל תהנה משפה ברורה ואחדות עם כל שאר יקירי אלוהים בעולם, הרי שבפסוקים הבאים הנביא מדגיש את פועלו של אלוהים בעבור ישראל ושאר ילדיו מבין הגויים – את הפעולות שעשה אלוהים בקרב ילדיו כדי להביאם למצב בו הם נהנים מישועתם ומגשימים את תכלית בריאתם (ישעיה מג 21: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"וכן מט 3: ישראל אשר בך אתפאר…).

יא. בַּיּוֹם הַהוּא, לא תֵבוֹשִׁי מִכּוֹל עֲלִילוֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי: כִּי-אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ, וְלא-תוֹסִפִי לְגָבְהָה עוֹד בְּהַר קָדְשִׁי.

יב. וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל; וְחָסוּ בְּשֵׁם יְהוָה.

יג. שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לא-יַעֲשׂוּ עַוְלָה, וְלא-יְדַבְּרוּ כָזָב, וְלא-יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית: כִּי-הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד.

הנביא מציין שבעת מלכות המשיח בארץ, שארית ישראל תחווה את ההיפך הגמור מהרגשתה ומעמדה היום.

נכון להיום מעשי ישראל כסדום ועמורה (ישעיה א) – בעתיד זה לא יהיה כך.

נכון להיום עם ישראל פושע באלוהים כי הוא דוחה את גואלו (יחזקאל לו 32, ירמיה לג 8) – בעתיד שארית ישראל תיכנע לפני האדון ישוע, גואל ישראל (זכריה יב 10).

אז, כאשר המשיח ימלוך על ציון, הוא עתיד להסיר מעל פני האדמה ומקרב בני ישראל את אלו הבוטחים בכוחם ומרוכזים בעצמם. אלוהים עתיד להסיר את אלו אשר חושבים ומאמינים שעושרם יציל אותם מעונש אלוהים (ראה ישעיה ב 5-22, ירמיה ט 22-23).

בעתיד, כאשר האדון ישוע המשיח יחזור ארצה כדי למלוך על כל יושבי תבל, לא יהיה עוד בן ישראל החושב עצמו למעלה מן הראוי לו. לא יהיה יותר בן ישראל החושב שחייו וגורלו בידו אלא ביד גואלו – האדון ישוע המשיח.

כל שארית ישראל תעלה להר קודש אלוהים בענווה ובכניעה, כדי להלל ולשרת את המושיע, קדוש ישראל.

מכאן, לאחר סליחת החטאים ששארית ישראל תחווה בחזרתו של המשיח, לא יתביישו יותר הנסלחים, כי ליבם ישתנה ומעשיהם יהיו תואמים את רצון אלוהים ומפארים את שמו.

פסוק 12 מאוד חשוב ומעניין.

יב. וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל; וְחָסוּ בְּשֵׁם יְהוָה.

מאז ומתמיד אלוהים דרש מילדיו לסמוך עליו באמונה, שהוא יספק את צורכי חייהם.

מאז ומתמיד, ממגדל בבל ועד היום, אלוהים סולד מגישת האדם שחושב שבעוצם ידו יוכל לגבור על כל מכשולי החיים, וזאת בנפרד מאלוהים.

מאז ומתמיד אלוהים הבטיח שהוא יוביל וינחה את אלו הסומכים עליו באמונה (ישעיה ז 9).

משה רבינו אמר לעם ישראל עוד בתחילת נדודיהם במדבר: "יהוה ילחם לכם ואתם תחרישון…" (שמות יד 14).

והנה, מה צופן לנו העתיד?

עם ישראל ידוע בקרב כל העמים כעם בעל צבא חזק ומתוחכם.

עם ישראל אינו זועק לאלוהים שילך לפניו אלא באמת בונה את כל כוחו על עוצם ידו ומוחו.

והנה נבואות העתיד מנבאות שאדמת ישראל תיכבש על ידי כוחות נוכריים, חזקים יותר מצבא ישראל (יחזקאל לח-לט, התגלות ו-יט, זכריה יב-יד, יואל ד 9-15).

ניצחון הצבאות הנוכריים לא ייעשה בדרך קרבות עקובים מדם אלא בעזרת חוזה המעניק שלום שווא (יחזקאל לח 12, דניאל ט 26-27).

אנו יודעים שבתקופת צרת יעקב, צר המשיח ישלוט על ארצנו (דניאל ט 26-27, מתי כד 15 ואילך).

אנו יודעים שבאמצע תקופת צרת יעקב, ינוסו שארית עם ישראל למדבר כדי למצא מחסה מרדיפת צר המשיח ותומכיו (מתי כד 15 ואילך, התגלות יב)

אם כן, מי יציל את שארית ישראל?

עד כה הצלחנו להבין היטב שהצלת ישראל לא תבוא בכוח טנקים או מטוסים הנהוגים על ידי חיילי צה"ל.

הצלת שארית ישראל תתבצע רק על ידי גואל ישראל – ישוע המשיח (זכריה יד 4 ואילך, ישעיה סג 1-6, יחזקאל לח-לט, התגלות יט 11 ואילך).

התופת של צרת יעקב בת שבע השנים תותיר רק שליש מעם ישראל בחיים (זכריה יג 8-9).

השליש הזה יפנים את עובדת היותו נתון כולו לחסדי האדון ישוע.

השליש הזה יביט לעבר ישוע המשיח ויזהה את בן האלוהים שאותו דחה בעבר (זכריה יב 10).

שארית ישראל הנושעת כבר לא תבטח בכוח הנשק אלא תיכנע לאדון ותיהנה ממלוא כוחו.

שארית ישראל תפנים את משמעות הישועה בחסד אלוהים ותדע שגאווה היא האוייב מספר אחד של בני האדם:

משלי טז 18: "לפני-שבר גאון, ולפני כישלון גובה רוח."

.

שארית ישראל תיישם את דברי מזמור קיח 8: טוב לחסות ביהוה מבטוח באדם

כעת ששארית ישראל נולדה מחדש ורוח הקודש שוכן בכל בן ישראל, מעשי עם ישראל כולם יהיו מעשי צדק, טוהר וקדושה.

פסוק 13:

יג. שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לא-יַעֲשׂוּ עַוְלָה, וְלא-יְדַבְּרוּ כָזָב, וְלא-יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית: כִּי-הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד.

מהו הכלי שבעזרתו שארית ישראל תשתנה כל כך?

בעת ההיא כל שארית ישראל תיכנס בברית חדשה עם קדוש ישראל בדיוק כפי שהנביא ירמיה ניבא בפרק לא 31-34.

עלינו לזכור שהברית הזו ניתנה בראשונה לבני ישראל ויהודה!

רוח הקודש ישכון בכל לב יהודי וישנה אותו מבפנים כדי שיהיה בריאה חדשה.

זכריה הנביא מתאר באופן דרמטי איך שארית ישראל תבטא את קרבתה ונאמנותה לאדון ישוע בכך שהורים יעדיפו להוציא להורג את בנם שבחר לכפור באלוהים, ולו רק שלא יתביישו בבן סורר (זכריה יג 2-6).

בעוד נכון להיום המציאות היא כמו הנאמר בסוף פסוק 5: ולא יודע עוול, בושת, הרי שבעת חזרתה בתשובה של ישראל, לא יהיה עוול בישראל ולכן גם לא תהיה הבושה על העם.

השלום שהאדון ישוע המשיח יביא לשארית ישראל לא יהיה שלום זמני או שלום שווא, כפי שיראל חווה עם העמים ועם צר המשיח (יחזקאל לח, דניאל ט 26-27) .

לא רק שלישראל יהיה שלום עם כל העמים, לכל ישראל ולבני האדם יהיה גם שלום עם חיית השדה (ישעיה יא, הושע ב 20).

מכיוון שכל בני האדם החיים בתחילת מלכות אלוהים הינם נושעים, ובעת מלכות אלוהים משפט הצדק של אלוהים יפעל באופן אידיאלי, יוצא ששארית ישראל תחווה עת של שלום וביטחון אמיתיים.

אז יתקיים הפסוק: איש תחת גפנו ותחת תאנתו במלוא מובן המילה.

אז תתקיים נבואתו של זכריה בפרק ח בה זקנים וזקנות יושבים בירושלים, וילדים וילדות משחקים בשלווה ברחובות ירושלים (ויקרא כו).

"…ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם."

בספר דברים ז 7-9 אלוהים ציין את הסיבות שבגללן הוא בחר בעם ישראל.

אחת מהן הייתה שזהו העם הקטן משאר העמים.

ז"א, אלוהים בחר עם קטן על מנת שריבונותו וגדולתו של אלוהים ייראו דרכם.

וכך, באחרית הימים, עם ישראל עתיד לחזור לגודלו ולעוצמתו הראויה – כדי שריבונותו וגדולתו של אלוהים ייראו דרכו בבירור.

רק כך יוכל עם ישראל לפאר את בוראו וגואלו.

בפסוקים 14-20 הנביא מציין את נבואת הנחמה לציון.

נבואת הנחמה בפסוקים הללו מחולקת לשני קטעים, שני מאמרים.

א. פסוקים 14-17: ה' מדבר אל ציון ומעוררה ומעודדה לשמוח בכל לב, כי אלוהי ישראל שב לשכון בתוכה כמלך גיבור ומושיע.

יד. רָנִּי בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל; שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל-לֵב, בַּת יְרוּשָׁלָיִם.

טו. הֵסִיר יְהוָה מִשְׁפָּטַיִךְ, פִּנָּה אוֹיְבֵךְ; מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְהוָה בְּקִרְבֵּךְ, לא-תִירְאִי רָע עוֹד.

טז. בַּיּוֹם הַהוּא, יֵאָמֵר לִירוּשָׁלַיִם אַל-תִּירָאִי: צִיּוֹן, אַל-יִרְפּוּ יָדָיִךְ.

יז. יְהוָה אֱלוֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ, גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ; יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה, יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ, יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה.

אלוהים מעודד ומעורר את ישראל לשמוח בכל ליבם.

מדוע?

מה יהיה הגורם שימלא את לב כל בני ישראל בשמחה כה גדולה?

התשובה מפורטת בפסוקים הבאים.

1. 1.הֵסִיר יְהוָה מִשְׁפָּטַיִךְ:אלוהים הסיר מנגד עיניו את פסקי הדין שהוציא נגדך בגלל חטאייך.

ההצהרה הזו הפוכה מן הכתוב בפסוק 5 שם נאמר שאלוהים יוציא משפטו בבוקר בבוקר…

לא לחינם אמר דוד המלך במזמור לב 1: "…אשרי נשוי-פשע כסוי חטאה.".

מדוע שאלוהים יעשה זאת? כי עמו חוזר בתשובה וכעת זוכה לחוות את סליחתו המלאה של אלוהים (מיכה ז 18-20). ראה גם אל הרומים ה.

2. 2.פִּנָּה אוֹיְבֵךְ:אלוהים הסיר ולתמיד את כל אויבייך מדרכך. לאחר שאלוהים שפט את כל הגויים והעניש את כל דוחיו, לא נשאר על פני כדור הארץ אדם אשר מהווה איום על יהודי אחד, או על עם ישראל כעם (לפחות בשלב הראשוני של מלכות המשיח בארץ).

אם אלוהים הוא זה שמפנה ומסיר את אוייבי ישראל, הרי שהוא זה הריבון אשר איפשר להם לאיים על ישראל. אכן כך, אלוהים משתמש בעמים כדי לבצע את תוכניתו, במקרה זה להעניש את ישאל ולגרום לה לחזור בתשובה (ראה לדוגמא ישעיה י).

3. 3.מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְהוָה בְּקִרְבֵּךְ:אלוהים עתיד לשכון ממש בתוך ובקרב עמו ישראל.

נביאים כמו זכריה בפרק ו 12 מציינים שהמשיח עתיד להקים את בית המקדש.

ישעיה הנביא בפרק ב 1-4 מציין שקדוש ישראל ישכון בבית המקדש שעתיד לקום בעתיד.

מיכה הנביא מציין את אותה עובדה בפרק ד 1-6.

ישעיה הנביא בפרק ד אף מציין שמעל המקדש אשר בו ישכון האדון בעת מלכותו הארצית, יהיה עמוד האש בלילה ועמוד הענן ביום כפי שחזו זאת בני ישראל במהלך מסעם במדבר כשיצאו ממצרים.

רבותיי, לא תמיד שכן אלוהים בקרב עמו.

יחזקאל הנביא בפרק י מתאר את נטישת השכינה את הדביר ומשם את עלייתה השמיימה בעקבות תועבותיה של יהודה.

דברי הנביא צפניה מהווים נחמה ועידוד עצומים:

מכיוון שנטישת כבוד אלוהים נבעה מתועבת ישראל, הרי שחזרת היא סימן לכך שעם ישראל עתיד להתוודות על חטאותיו ולהיסלח. עם ישראל עתיד לחוות נקיון רוחני בעתיד.

בספר בשורת יוחנן אנו עדים לתיאור הופעתו של המשיח ישוע בתוך עמו, כאשר בא בבשר כדי להושיעם מחטאותיהם.

יוחנן מציין שישוע בא אל אשר לו, אך אלו אשר לו – הכוונה לישראל – לא קיבלוהו, גם לא הכירוהו (יוחנן א).

מה יתחולל בעתיד שיגרום לכזה שינוי בלב ישראל?

תוצאת המלחמות ופגעי הטבע במהלך תקופת צרת יעקב בת שבע השנים שתתרחש בעתיד.

4. 4.לא-תִירְאִי רָע עוֹד:לאור הנאמר עד כה, ניתן לסכם שפחדה של ישראל יסור כאשר תסור ממנה אשמת חטאיה. כאשר עם ישראל יקבל באמונה ואהבה את מושיעו, וימלא בשלמות את יעודו, תסור העויינות בין ישראל לקדוש ישראל. אז גם יסור הפחד מכל בן ישראל. אז יעמוד ה' לפני ישראל ויגן עליה מכל רע. ולכן, כאשר ה' לנו, מדוע שנירא מאדם? [ירמיה ה 12, ישעיה מד 16, תהילים צ 15).

 

מילון מושגים: [פסוק 16]

אַל-תִּירָאִי: אל תפחדי מאוייבים [גואלך הסיר את כולם ונוכחותו בך מרתיע כל אויב עתידי]

אַל-יִרְפּוּ יָדָיִךְ: אל תיבהלו, אל תתיאשו [ישעיה יג 7]

איך הפסוק הנפלא הזה מיושם בחיינו היום?

כל אדם המכיר את קדוש ישראל, ישוע, כאדון ומושיע אישי מן החטא, חווה באופן אישי בכל יום ויום היום את כל ההבטחות הרוחניות הנפלאות שעם ישראל עתיד ליהנות מהם באחרית הימים.

אני חוזר: כל הבטחות העתיד של עם ישראל הנוגעות לשמחה והשלום הנובעים מהקרבה לאלוהים, הם מנת חלקו של כל אדם נושע היום.

1. 1.אלוהים הסיר את כתב אשמתנו: כאשר בטחנו באמונה כנה בישוע כאדון ומושיע מן החטא, אלוהים סלח לנו על חטאותינו. כעת כילדיו, לא מונח שום כתב אשמה נגדנו (אל האפסים ב, אל הרומים ה). כל מאמין שאין חטא פתוח בחייו, נמצא ביחסי שלום עם אלוהים כי רוח אלוהים שוכן בו. כל מאמין שומר על השלום בינו לבין אלוהים כאשר הוא מתוודה על כל חטא ופועל בכוח רוח אלוהים להתרחק מן הרע על כל צורותיו (יוח"א א 9, תסל"א ה 22, אל הרומים ח 15).
2. 2.פינה אוייבנו:רוח אלוהים השוכן בתוכנו מעניק לנו את כל הכוח להתמודד נגד כל נכלי השטן. הוא אפילו יודע את כל צורכינו ומספק לנו את הכל גם אם איננו יודעים מה לבקש (קור"א ג 16-17, אל האפסים א 13-14, ו 10-17, אל הרומים ח 26, ראשונה ליוחנן ד 4).

יתרה על כך, מובטח לנו שאלוהים ילחם את מלחמותינו כאשר אנו הולכים בתום (משלי ב 7, שמות יד 14 – ה' ילחם לכם ואתם תחרישון…).

3. יהוה בקרבך: רוח הקודש שוכן ממש בתוכנו. גופנו בית המקדש של אלוהים (קור"א ג 16-17, אל האפסים א 13-14, יוח"א ד 4).
4. אין לנו פחד ולא דאגה: נוכחות אלוהים בתוכנו יחד עם כל ההבטחות שאלוהים נותן לנו, הנושעים, מסירה את הפחד מאיתנו [הכוונה מרדיפה או סבל בעקבות ציות לרצון האדון] ושומרת את שלום אלוהים בחיינו (מתי ו 33, טימו"ב א 7, קור"א י 13, אל האפסים ו 10-16, אל הרומים ח 34-38, יוח"א ד 4, אל הרומים ה 5, אל הפיליפים ד 4-7).

למרות שרובנו מודעים לכל הנתונים הללו, רובנו לא נהנים מכל הברכות שאלוהים מציב על שולחננו.

מדוע?

כי אנו לא לוקחים ברצינות מלאה את הבטחותיו.

מדוע איננו כל כך שמחים?

כי אינני הוגים מספיק זמן בכל יום בגבורת אלוהים וריבונותו.

כי איננו באמת מפנימים את אמיתות הבטחותיו.

אלוהים כל כך נאמן לנו.

הוא מקיים את כל שהבטיח ורק אנו אלה אשר "לא אוכלים את האוכל הנפלא שאלוהים עורך על שולחננו".

בפסוק 17 הנביא צפניה חוזר על מספר מוטיבים שכבר אמר בפסוק 15 אך מוסיף מספר מילים ששווה כל כך להעמיק בהם.

הנתונים בפסוקים 17 ואילך מהווים את התשובה לפסוק 16:

ירושלים: מדוע לא תדעי יותר פחד?

כי…

יז. יְהוָה אֱלוֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ, גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ; יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה, יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ, יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה.

כן, הפסוק הזה אינו מכיל תיאורים מופשטים או סמליים.

הפסוק מציין מציאות שהיא בגדר חלום שעתיד להתגשם על כל מרכיביו.

האדון ישוע המשיח שהוא אלוהים הבן, עתיד לשוב ולשכון בתוך בית המקדש החדש שהוא עצמו יקים בירושלים (זכריה ו 12).

הנביאים ישעיה (פרק ב 1-5), מיכה (פרק ד 1-6) וזכריה (יד 16-21) מציינים במפורש שכל העמים עתידים לעלות לירושלים כדי לשמוע במו אוזניהם את תורת אלוהים מפי אלוהים השוכן בציון.

נוכחותו של קדוש ישראל, ישוע המשיח בקרב עמו תתאפשר אודות לחזרה בתשובה הלאומית שתתרחש בסמוך לשובו ארצה, ממש בסיום צרת יעקב (זכריה יב 10).

מי שוכן בתוך ציון?

הגיבור אשר הושיע.

כן, אותו אחד אשר ניצח והשמיד את כל צבאות העמים, ומיגר את השטן ושדיו לשאול, עתיד להישאר באופן מוחשי בתוך עמו ישראל.

ישעיה הנביא אומר עליו: "הנה יהוה השמיע אל קצה הארץ אימרו לבת ציון הנה ישעך בא. הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו." (סב 11). ראה גם כד 23 – יהוה מולך מציון.

בפרק סג 1-6 ישעיה הנביא מתאר את הגיבור המושיע כאחד המביס את כל צבאות העמים המתיז את דמם.

דוד המלך מתאר את הגיבור הזה במזמור ב' ומציע לכל העמים: "…נשקו בר בן יאנף, אשרי כל חוסי בו…"

בספר ההתגלות יט 11 ואילך, יוחנן מציין במילים ברורות שהגיבור המושיע הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח אשר עתיד לטהר את העולם מכל דוחיו וזאת במילת פיו.

לאחר שיסורו כל אוייביו מעל פני האדמה, ימלוך האדון ישוע על כל העולם מציון.

ירמיה הנביא  בפרק יד 9 אומר:

"למה תהיה כאיש נדהם כגיבור לא-יוכל להושיע. ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא, אל תניחנו."

מכאן, ירמיה הנביא מחבר את המילים: "גיבור יושיע" כחלק מיכולותיו של אלוהים.

והנה, הגיבור המושיע הזה גרם לכל העמים להניח את נשקם ולהפוך את כל כלי מלחמתם לכלי חקלאות (ישעיה ב 1-5).

הגיבור הזה מרתיע עמים לבל יעזו לא לעלות לירושלים בחג הסוכות בכל שנה (זכריה יד 16-21).

הגיבור הזה הוא אלוהים בכבודו ובעצמו ולכן הקרבה לאלוהים היא המעניקה ביטחון, שלווה ושלום.

הנביא צפניה ממשיך להרעיף את חסדי אלוהים על ישראל ואומר:

"…יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה, יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ, יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה."

1. יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה:…יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה

מתי אנו זוכים לראות הורים מתמוגגים מנחת ועיניהם מלאות בדמעות שמחה?

הורים דומעים משמחה ומתמוגגים מנחת כאשר ילדיהם נולדים בריאים ובאופן תקין.

הורים דומעים משמחה ומתמוגגים מנחת כאשר ילדיהם מצליחים במעשיהם ופועלים בדרך נכונה, ראויה ומבטיחה עתיד.

עיני הורים דומעות וליבם דופק בקצב מהיר יותר כאשר אחרים אומרים להם בשורות טובות אודות ילדיהם.

עינינו דומעות כאשר אנו זוכים לראות את ילדינו מכריזים שישוע הוא אדון ובכך הם זוכים לישועה נצחית.

עינינו דומעות ופינו זועק במילות הודיה ושמחה כאשר אנו זוכים לראות את הבן או הבת האבודים חוזרים בתשובה.

לאור הנאמר, אנו יכולים לשער את הסיבה לכתיבת המשל על הבן האובד בבשורת לוקס טו 11-32 [ראה עניין דומה גבי עם ישראל בספר דברים ל 9]

הורים לעומת זאת זועקים מכאב ובוכים מסבל כאשר ההיפך מכל הנזכר מעלה מתרחש בחיי ילדיהם.

לאור הנאמר, הבה נלמד, מתי אלוהים שש משמחה ומתמלא בגיל…בכל הקשור לישראל?

1. אלוהים מכנה את עם ישראלבנו בכורו(שמות ד 22)
2. לאלוהים יש תוכנית ברורה בעבור עם ישראל (שמות יט 5-6):ממלכת כוהנים וגוי קדוש.
3. אלוהים יצר את עם ישראל ובחר בו לתפקיד כה יחודי כדי שייתפאר בו (ישעיה מג 21)"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו…" ראה גם ישעיה מט 3: ישראל בך אתפאר…

הנביא ישעיה בפרקים ס-סו משתמש מספר פעמים בצמדי המילים ישיש ויגיל בדיוק בהקשר של גאולת עם ישראל.

ישעיה סה 18-19:

"כי אם שישו וגילו עדי-עד אשר אני בורא, כי הנני בורא את ירושלים גילה ועמה משוש.

וגלתי בירושלים וששתי בעמי, ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה."

ישעיה סב 5: "כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בנייך. ומשוש חתן ל כלה ישיש עליך אלוהיך." 

תהילים יד 7: "מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב יהוה שבות עמו, יגל יעקב ישמח ישראל."

בקיצור: אלוהים שמח ומלא בגיל כאשר בנו בכורו, עם ישראל ממלא את הייעוד שלשמו יצר אותו.

רק במצב שכזה יכול אלוהים לאפשר לעמו ליהנות מכל הברכות הנובעות מקרבה אינטימית לאלוהים.

מכיון שמעמדו של עם ישראל כבנו בכורו של אלוהים הינו מצב קבוע, בלתי ניתן לשינוי, יוצא מכך ששמחתו של אלוהים תלויה במרכיב אחד בלבד – ישועת כל עם ישראל.

אם כן, מתי כל עם ישראל ייוושע?

שאול השליח מתתייחס למועד בו יוושע כל עם ישראל באיגרת אל הרומים בפרק יא 25-27:

"…הן, אחי, אינני רוצה שיעלם מכם הסוד הזה, פן תהיו חכמים בעיניכם: קהות לב אחזה במידת מה את ישראל, עד אשר יכנס מלוא הגויים. וכך כל ישראל ייוושע, כמו שכתוב: "ובא מציון גואל וישיב פשע ביעקב נאום יהוה ואני זאת בריתי אותם, כי אסלח לעוונם."

ישועת ישראל תתרחש בסיום צרת יעקב, ממש לפני חזרתו של ישוע המשיח ארצה.

במהלך שבע שנות צרת יעקב אלוהים מזקק את כלל בני האדם ומושיע את אלו אשר יעד לישועה מבין הגויים.

כאשר ייוושעו כל הגויים שאלוהים בחר להושיע, הוא יסיר את קהות הלב משארית עמו ישראל ויושיע את כל הנותרים מן הצרה.

מבחינה כמותית מדובר בשליש מעם ישראל [יחסית למספרם לפני תחילת צרת יעקב – זכריה יג 8-9].

שארית ישראל הנושעת תקרא בשם אלוהים והוא יענה להם.

שארית ישראל תדבר בשפה טהורה ולא תעלה כל חטא על דל שפתיה (זכריה יג 1-5, הושע ב 14-20).

2. לאחר שהבנו מדוע ומתי אלוהים ישיש ויגיל בישראל, כעת נותר לפענח את המילים:

"יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ".  [שימו לב שבשפות זרות המילים מתורגמות ל: rest in his love]

מן הסתם המילים מתארות מצב חיובי ומבורך בין אלוהים לעמו ישראל.

כדי להבין טוב יותר את משמעות המילים, הבה נתחיל מן ההיפך.

מתי אלוהים אינו מחריש?

מתי אלוהים מדבר אל עמו בקונטקסט שלילי?

ירמיה כט 19: "…תחת אשר לא שמעו אל דברי נאום יהוה, אשר שלחתי אליהם את עבדיי הנביאים השכם ושלוח ולא שמעתם נאום יהוה…" [ראה גם ישעיה סה 12, סו 4].

אלוהים דיבר אל העם בפי הנביאים בכל פעם והרבה פעמים כדי להזהיר אותם לבל ימשיכו בדרך הרעה וכדי שיחזרו בתשובה.

אלוהים אוהב את העם ורוצה שיחזור בתשובה ולכן דיבר אל העם במילים קשות וברורות.

בתחילה מילים אלו כאבו, אך הביאו ברכה לכל אלו שאימצו את דבר אלוהים וחזרו בתשובה (אל העברים יב 5-13).

אם כן, מתי אלוהים יכול להחריש באהבתו?

מתי אלוהים יכול להיות בשקט ורק להתמקד בנתינה אינסופית?

כאשר אין יותר צורך לומר מילות ביקורת, תיקון ואזהרה.

הדבר יתרחש מן הסתם כאשר כל ישראל, ועימם רוב אוכלוסיית העולם תיוושע, במהלך מלכות אלף השנים של המשיח בארץ, ומן הסתם לאורך כל תקופת הנצח.

כאשר אלוהים אינו צריך לומר מילות ביקורת ומשפט, כל כולו עסוק בדבר אחד ויחיד:

לספק לילדיו אהוביו את כל אשר הבטיח להם בכל שניה בחייהם.

אלוהים כמו אב טוב ייתן לילדיו את כל צורכם עוד לפני שיבקשו ממנו (ישעיה סה 24).

יחריש באהבתו אינו מציין שאלוהים אינו דובר יותר אל עמו, אלא, שכל מילותיו הינן מילות הבהרה לתורתו אשר נופלות על לב מוכן לשמוע ולעשות באמונה ואהבה (ישעיה ב 1-4, מיכה ד 1-6).

.

ראוי לציין שכתבי הקודש מציינים אירוע מיוחד נוסף שקרה לפני כאלפיים שנה, אשר בו האדון ישוע המשיח גם כן החריש באהבתו.

הנביא ישעיה הנביא כתב אודות האירוע כשבע מאות שנים לפני שהתרחש:

ישעיה נג

א. מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ, וּזְרוֹעַ יְהוָה עַל-מִי נִגְלָתָה?

ב. וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשּׁוֹרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה, לא-תוֹאַר לוֹ וְלא הָדָר; וְנִרְאֵהוּ וְלֹא-מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ.

ג. נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאוֹבוֹת וִידוּעַ חוֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלא חֲשַׁבְנֻהוּ.

ד. אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאוֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלוֹהִים וּמְעֻנֶּה.

ה. וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוו‍נוֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ.

ו. כֻּלָּנוּ כַּצּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲו‍וֹן כֻּלָּנוּ.

ז. נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גוֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלא יִפְתַּח פִּיו.

ח. מֵעוֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת-דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ? כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ.

ט. וַיִּתֵּן אֶת-רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת-עָשִׁיר בְּמוֹתָיו; עַל לא-חָמָס עָשָׂה, וְלא מִרְמָה בְּפִיו.

י. וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ, הֶחֱלִי, אִם-תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח.

יא. מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע, בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים, וַעֲווֹנוֹתָם הוּא יִסְבּוֹל.

יב. לָכֵן אֲחַלֶּק-לוֹ בָרַבִּים, וְאֶת-עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל, תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת-פּוֹשְׁעִים נִמְנָה; וְהוּא חֵטְא-רַבִּים נָשָׂא וְלַפּוֹשְׁעִים יַפְגִּיעַ.

ישוע המשיח מסר את חייו כקורבן כפרת החטאים שלנו ברצון ומתוך ציות לאלוהים האב.

ישוע המשיח לא התלונן, אלא סבל את זעם אלוהים בעבור חטאותינו, עד תום.

ישוע המשיח החריש באהבתו אותנו – כשהוא על הצלב, כדי להעניק לנו חיי עולם, אם נאמין שהוא שה האלוהים בעבורנו.

אלוהים האב יחריש באהבתו כאשר כל עמו בכורו ייוושע וימלא את התכלית שלשמה נוצר.

שימו לב:

מה שנדרש מעם ישראל כעם, נדרש גם מכלל גוף המשיח – כלל הנושעים באמת, מכל אחד מאיתנו.

אלוהים יצר את הקהילה, גוף המורכב מיהודים וגויים נושעים, כדי לבצע את המשימה העיקרית שנועדה לישראל – ממלכת כוהנים ובישור ישועת אלוהים לכל אדם.

משימת הקהילה היא זמנית עד ליום ההילקחות לראות את האדון ישוע בשמים.

במילותיו האחרונות של ישוע הוא עודד את תלמידיו לעשות את כל העמים לתלמידים, להטבילם בשם אלוהים האב, הבן ורוח הקודש ולתלמדם למלוא הבנת דבר אלוהים וישומו בחייהם (מתי כח 18-20).

לפני עלותו לשמיים, ישוע המשיח הבטיח לתלמידיו שרוח הקודש יבוא עליהם ויתן להם את הכוח למלא את התפקיד שיעד להם (מע"ש א 8).

לכל מאמין בישוע נתן האדון מתנה רוחנית – לפחות אחת – שדרכה האדון מצפה ממנו שישרת אותו במסגרת הקהילה – גוף המשיח (קור"א יב, אל הרומים יב, אל האפסים ד).

העדות של המאמינים בישוע אינה מורכבת רק מהפצת הבשורה אלא גם על ידי האהבה השוררת בין המאמינים בישוע (יוחנן יג 34-35).

תפילתו של ישוע המשיח לאביו שבשמים כללה את הבקשה שאנו ילדיו הנושעים נהיה מאוחדים כפי שאלוהים האב מאוחד עם אלוהים הבן (יוחנן יז)

לאור הנאמר:

מה עלי ועליך לעשות כדי לגרום שמחה בשמים?

אילו דברים שאנו מעורבים בהם גורמים לשמחה במרומים? ומאפשרים לאלוהים להחריש באהבתו כלפינו?

ישוע המשיח אמר שישנה שמחה גדולה לפני מלאכי אלוהים על חוטא אחד שחוזר בתשובה (לוקס טו 10).

מכאן, הפצת בשורת הישועה מביאה לכך ששומעים רבים יוכלו להיוושע. ישועת בני האדם תמלא את סביבת אלוהים בשמחה (אל הרומים י 15-17).

חזרה בתשובה לישועה מתבטאת ברצון גובר ללמוד את כתבי הקודש.

ידיעת רצון אלוהים מניב ומעודד חיי קדושה. הנושע מבקש להתרחק מן הרע על כל צורותיו (תסל"א ה 22).

התרחקות מן הרע על כל צורותיו, הן סגנון החיים הנדרש מאיתנו אשר מפאר את אלוהים שבשמים.

אלוהים מתפאר כאשר אנו חיים על פי הנחיותיו.

אלוהים מתפאר כאשר אנו מאוחדים באמונה אחת, תמימי דעים, חדורי אהבה אחת, פועלים בענווה ואהבה ולא מתוך תחרות, דואגים אחד לעניניו של השני ולא ממוקדים רק בעצמנו (אל הפיליפים ב 1-11).

אלוהים מתפאר כאשר אנו סולחים איש לרעהו באופן מושלם, באמת, ברצון רב, כפי שישוע סולח לנו (מתי ו 12, אל האפסים ד 32).

אלוהים מתפאר כאשר אבות אוהבים את נשותיהם ומדריכים את ביתם לאהבת אלוהים (אל האפסים ה, פטר"א ג 1-7).

אלוהים מתפאר כאשר נשים נכנעות לבעליהן מתוך יראת אלוהים (פטר"א ג 1-7).

אלוהים מתפאר כאשר אנו נותנים מראשית תבואתנו ובלב אוהב וחפץ (משלי ג 8-10, קור"ב 8-9)

אלוהים מתפאר כאשר אנו לא מאפשרים לחטא להתפתח בחיינו אלא פועלים במהירות להסיר כל מכשול בינינו לאחים ואחיות במשיח (אל האפסים ד 17-32, מתי יח 15-18).

אלוהים מתפאר כאשר שמחת ישועתו מתבטאת נראית דרך עינינו ומתבטאת בכל מעשה בחיינו (מתי ו 22-23, יוח"א א 3-4).

אנו חיים בתוך דור עיקש, דור אשר חפץ בחושך ודוחה את האור.

אלוהים טמן בתוכנו את אור המשיח למען נוכל להראות את טובו כלפי כל בני האדם.

אלוהים נתן לנו את רוחו למען נוכל להתנגד לכל התקפות השטן, לשמור על עדות קדושה ללא דופי ולהיות מדריכים בשירות אלוהים.

אלוהים מתפאר כאשר אנו אוחזים ביד של צעיר באמונה ומעודדים אותו ומדריכים אותו לבגרות רוחנית.

כאשר אנו חיים ופועלים על פי רצון אלוהים, אין לאלוהים ביקורת או טענות נגדנו וכל שנשאר לו בעבורנו זה להחריש באהבתו – לספק לנו את כל הכלים המבורכים כדי שנמשיך לפאר את שמו (מתי ו 33).

אז השאלה החשובה היא:

האם אלוהים מתפאר ושש לאור חייך ועדותך?

האם אלוהים מחריש באהבתו כלפיך?

בפסוקים 18-20 הנביא מפרט מה נכלל בתוך הברכה הנקראת "אלוהים מחריש באהבתו עבור ישראל":

אלוהי ישראל מדבר ומודיע לציון, כי לאחר שיעשה שפטים באויביה ויסיר חרפה מעל עמו, יאסוף את כל פזורת ישראל בגולה ויתנם לשם ולתהילה בכל הארץ.

יח. נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי, מִמֵּךְ הָיוּ, מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה.

יט. הִנְנִי עוֹשֶׂה אֶת-כָּל-מְעַנַּיִךְ בָּעֵת הַהִיא; וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת-הַצּוֹלֵעָה, וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ, וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם, בְּכָל-הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם.

כ. בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם, וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם: כִּי-אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכל עַמֵּי הָאָרֶץ, בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם, אָמַר יְהוָה.

אלוהים עתיד לאסוף את שארית עמו [ממך היו], את אלה ששרדו מצרת יעקב, אלו שליבם הצטער עמוקות על ביטול מועדי יהוה – החגים, שלא יכלו ולא ניתן להם לחגוג אותם, והמתבישים על מעשיה הרעים (ראה הושע ט 5, איכה א 4). [הפסוק מקביל לפסוק 12, ראה גם ירמיה לא 7]

[משאת עליה חרפה – אלה שהחרפה על מפלת ירושלים היתה להם לבושה, לחרפה וכאב]

בעת ההיא, כשקדוש ישראל יחזור כדי למלוך על עמו ישראל שכעת כולו נושע, הוא עתיד לשחוק עד עפר [=עושה, לוחץ] את אלו שעינו את ישראל, פגעו בה ושאפו למחוק כל זכר יהודי מעל האדמה.

את שארית ישראל הנושעת, קדוש ישראל עתיד לברך ולהציב בדיוק במקום שיעד להם – בארץ ההבטחה (יחזקאל מז-מח].

אז, כששום דבר רע לא ידבק בישראל וכל ברכות אלוהים ירעפו מעל אדמת ישראל ועם ישראל, יהפוך שם היהודי לשם של ברכה ולא קללה (דברים כו 19, שמ"ב ז 9).

אז יחזק קדוש ישראל – ישוע המשיח, את כל היהודים למען יהיו בוגרים מבחינה רוחנית ומוכנים להיות שגרירים יעילים בממלכתו.

הנביא משתמש בתיאור פעולתו של הרועה הטוב לנכשלת שבצאן.

הרועה הטוב אינו כמו רועי ישראל הרעים שניצלו את העם (ירמיה כג, וזכריה יא).

הרועה הטוב נותן את עצמו בעבור צאנו.

רק אז יתגשם עד תום חזון העצמות היבשות של יחזקאל (לז).

אם כן, נבואתו של צפניה נכתבת באחת התקופות הקשות ביותר בעבור יהודה וישראל מבחינה רוחנית.

בעקבות חטאי העם, אלוהים עתיד להטיל את זעמו ולהעניש את אלו המזלזלים בו וברצונו.

הנביא צפניה לא העביר מסר מאלוהים רק לישראל אלא גם לשאר עמי העולם.

בפרק ב הנביא ציין מספר עמים השוכנים בכל אחד מצידי ישראל, כסמל לכלל עמי העולם, לומר להם:

יחסכם כלפי ישראל הינו המדד להכרתם את אלוהים ורצונכם למלא את תוכניתו.

בפרק ג הנביא חוזר למשמע ת עם ישראל אך מסיים את המסר בחדשות נפלאות.

עם ישראל עתיד לחזור בתשובה כנה ולקבל את מושיעו באמונה ואהבה.

אלוהים יגיל וישמח בישראל – ויחריש באהבתו.

עם ישראל הנושע, עתיד לחוות את כל ההבטחות שהבטיח אלוהים לנביאים לאורך כל דפי כתבי הקודש.

עם ישראל חי

לעם ישראל תינתן ארץ הנחלה

עם ישראל ישרת את אלוהים ככוהנים

אלוהים יגן על עמו

אלוהים ישכון בתוך עמו