לפני שנגלוש ללימוד מבאר של האיגרת הראשונה של שאול לקורינתיים, חשוב ללמוד אודות הרקע להקמתה של הקהילה בקורינתוס.
פירוט עשיר מתועד בספר מעשי השליחים פרק י"ח בפסוקים 1-17.
מעט על העיר קורינתוס עצמה: גיאוגרפיה.
העיר קורינתוס ממוקמת בדרומה של יוון, בפרובינציה רומית בשם אכיה, כ-70 ק"מ מערבית לאתונה, ובמפה באיזור הנקרא הפלופונס.
מפת יוון[1]
פֶּלוֹפּוֹנֶסוֹס (ביוונית ( Πελοπόννησος, הוא חצי אי גדול בדרום יוון. פירוש השם ביוונית הוא Pelopos nesos, כלומר "האי של פלופס" (גיבור מן המיתולוגיה היוונית).
ב-1893 נפתחה תעלת קורינתוס אשר הפרידה את פלופונסוס באופן מלאכותי מהיבשת, להוציא גשר מעל התעלה. ב 2004 חובר חצי האי לצפון יוון גם על ידי בניית גשר ריו–אנטיריו.
בימי הביניים נקרא פלופונסוס מוראה.
העיר טריפולי היא בירת האזור המנהלי פלופונסוס, ואילו העיר פטרס היא העיר הגדולה בחצי האי פלופונסוס.
מחוז פלופונסוס המשתרע על מרבית שטחו של חצי האי פלופונסוס מהווה אחד ממחוזות יוון, ומכיל חמש יחידות אזוריות:
שתי יחידות אזוריות נוספות, אכאיה ואליס, נמצאים גאוגרפית על פלופונסוס, אך שייכות למחוז מערב יוון מבחינה מנהלתית.
שטחו של פלופונסוס הוא 21,556 קמ"ר. חצי האי מופרד מהיבשה על ידי מפרץ קורינתוס, מפרץ פטרס והמפרץ הסרוני. על אף חופיו הארוכים אין בו מישורי חוף פרט לדלתות של הנהרות, חלק מהחוף הצפוני מערבי ומפרץ ארגוליס. צפונו ומערבו מכוסים על ידי גוש הרים, שגובהם הממוצע מעל אלף מטר. הפסגה הגבוהה ביותר היא פסגת פרופיטיס איליאס (2,407 מטר) על רכס טייגטוס. ההרים מבותרים על ידי אפיקי נהרות שזורמים לכל הכיוונים, מקשים על התחבורה, ובתקופה העתיקה שימשו כיסוד לחלוקה המדינית.
במזרחו של חצי האי, ישנה חלוקה ברורה יותר על ידי רכסי הרים מקבילים, שביניהם עמקים שממשיכים למפרצי ים. הגדול ביניהם הוא עמק נהר אורוטס הפורה. בינו לבין הים האגאי מפריד רכס ההר פרנון (1,835). מישור ארגוליס הוא שפלה שנמשכת בין מפרץ ארגוליס לתעלת קורנית, ושימש תמיד כדרך תחבורה ראשית. מתוך פלופונסוס יוצאים ארבעה חצאי איים המופנים דרומה.
לא צריך מעבר למבט חטוף כדי להבין שהעיר קורינתוס יושבת במיקום אסטרטגי למסחר.
העיר קורינתוס נקראה "הגשר אל הים" והשער לפלופונסוס. העיר נחשבה לעשירה ומשגשגת. בשיא כוחה והשפעתה אוכלוסייתה מנתה 200,000 אזרחים ובנוסף לאלה כחצי מיליון עבדים שעבדו בצי ובמושבות.[2]
קורינתוס היתה ידועה בכלי החרס שלה וכלי המתכת המיוחדים (סגסוגת של זהב, כסף ונחושת).
בעת ההיא, מן הסתם האלילות פרחה גם בקורינתוס. בסמיכות לקורינתוס היה מקדשו של פוסידון. מכיוון שבמקדש זה השתחוו לאפרודיטה, היו במקדש מאות רבות של זונות מקדש. העיר זכתה למבקרים רבים שהוציאו כסף רב לסיפוק תאוותם. המוסר הירוד בעיר היה כה ידוע עד שנוצר מטבע לשון Korinthiazomai (קורינת'יאזומיי) שמשמעו: לחיות כקורינתי בהקשר של המוסר הירוד.
שאול השליח ככל הנראה הגיע לקורינתוס בסתיו של שנת 50 לספירה, לאחר שהטיף את הבשורה לאינטלקטואלים באתונה. קביעת התאריך (השנה) תואם לשנים בהם הנציב גליון שרת בקורינתוס כפי המצוין בספר מעשי השליחים י"ח 12.
מועד כתיבת האיגרת.
האיגרת נכתבה בסמוך לביקור הראשון של שאול בקורינתוס. לאחר שיצא מקורינתוס, שאול הפליג מקנכריאה לסוריה דרך אפסוס ומשם לנמל בקיסריה. אז שאול השליח ביקר את הקהילה בירושלים ומשם חזר לקהילת הבית שלו באנטיוכיה שבסוריה (מע"ש י"ח 18-23). לאחר ששהה זמן מה באנטיוכיה, עזב שאול השליח את אנטיוכיה והחל את מסעו השלישי, במהלכו ביקר את הקהילות אשר בגלטיה ובפריגיה (מע"ש י"ח 23). לבסוף הגיע לאפסוס (י"ט 1), ושם הטיף ולימד בערך שלוש שנים.[3]
בהיותו באפסוס, שאול שמע אודות הבעיות בקהילה בקורינתוס וכן מידע ממשפחת קלואס שפרטו את הבעיות (קור"א א 11). אז שאול כתב את האיגרת המכונה: הראשונה לקורינתיים.
האיגרת הראשונה לקורינתיים נכתבה במהלך מסעו השלישי של שאול השליח ומאפסוס, וזאת לאור הנתונים הבאים.
- 1. שאול בעצמו מציין שהוא כותב מאפסוס (קור"א טז 8, 9, 19).
- 2. האיגרת נכתבה מספר שנים לאחר שיצא מקורינתוס בסתיו שנת 51 כי זה נכתב בעת שהותו של אפולוס בעיר (מע"ש יח 26-27; קור"א א 12) ולאחר שטימותיאוס וארסתוס נשלחו על ידי שאול מאפסוס למקדוניה (מע"ש י"ט 22), וטימותיאוס נשלח לקורינתוס (קור"א ד 17).
יתרה על כך, חלף זמן מה עד שהבעיות בקהילת קורינתוס החלו להתפתח ולהביא לכך שהשמועות על הבעיות יגיעו לאוזניו של שאול.
- 3. האיגרת נכתבה לפני תחילת הקיץ מכיוון שבקור"א ט"ז 8, שאול מציין שהמועד סמוך לחג השבועות. מועד הכתיבה בהחלט נעשה לפני החורף, כי שאול מציין שברצונו להגיע אליהם ולבלות בחברתם בחורף (קור"א ט"ז 6; מע"ש כ 3).
כל הנתונים הללו מסתכמים בזמן של ארבע עד חמש שנים מאז יצא לראשונה מהקורינתים בסתיו של שנת 51 לספירה. משמע שהאיגרת הראשונה לקורינתיים נכתבה בשנת 55 או 56 לספירה.
לא ברור לחלוטין מי נשא את האיגרת אל הקהילה בקורינתוס. אך נראה סביר שמדובר בסטפנס, פורטונטוס ואכייקוס אשר לאור הכתוב בקור"א ט"ז 17 הגיעו מקורינתוס ושהו עם שאול. מכיוון שבקור"א ט"ז 18 השליח מבקש שהמאמינים בקהילת קורינתוס יכבדו את האנשים הללו, סביר להניח שאנשים אלו בדרכם חזרה לביתם בקורינתוס, יישאו את האיגרת לקהילה שם.[4]
חשוב לציין שהאיגרת הראשונה לקורינתיים נכתבה כשהקהילה היתה בת כ 4-5 שנים בלבד והאיגרת המכונה השנייה לקורינתיים נכתבה כשנה לאחר מכן.
מה באיגרת?
איגרת הראשונה לקורינתיים מכילה תשובות לשאלות ובעיות המוזכרות בקהילה בקורינתוס (קור"א א 11). הבעיות שצצו שם ואז, אינן פוסחות על קהילות לאורך כל הדורות. לפיכך תשובותיו של שאול לשאלות שצצו בקורינתוס בעבר, רלוונטיות לכל קהילה גם בימינו.
תכלית האיגרת
תכלית האיגרת היא למקד את לב המאמינים בקהילת קורינתוס בישוע, כך שחיי המוסר שלהם וההשתחוויה הקהילתית תפאר את האדון ותהווה מופת לסובבים אותם.
שיעור ראשון: לידתה של הקהילה בקורינתוס
מעשי השליחים י"ח 1-17.
כאשר שאול היה בדרכו לדמשק לאסור מאמינים בישוע, הוא לא שיער שהאדון ישוע יבחר בו להיות הפה המוביל של הבשורה לגויים (מע"ש ט, כ"ב 15, כ"ג 11, כ"ז 24).
בהדרכת רוח הקודש, שאול עבר במחוזות אסיה הקטנה, ז"א סוריה, טורקיה, יוון ורומא, ובכל מקום חיפש בתי כנסת כדי להביא את בשורת החיים בראשונה ליהודים ואז לגויים.
בכל מקום היו אלו שקיבלו הבשורה בשמחה אך הרוב בין אם יהודים או גויים, דחה את הבשורה.
במעשי השליחים י"ח כתוב ששאול יצא מאתונה והגיע לקורינתוס. 18 הפסוקים הראשונים מתארים את הולדת הקהילה בקורינתוס.
הבה נקרא את הפסוקים:
מעש השליחים י"ח 1-18:
1 אַחֲרֵי כֵן יָצָא שָׁאוּל מֵאַתּוּנָה וּבָא אֶל קוֹרִינְתּוֹס. 2 שָׁם מָצָא יְהוּדִי אֶחָד יְלִיד פּוֹנְטוֹס, עֲקִילַס שְׁמוֹ, שֶׁלֹּא מִכְּבָר בָּא מֵאִיטַלְיָה עִם פְּרִיסְקִילָה אִשְׁתּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁקְּלוֹדְיוֹס צִוָּה עַל כָּל הַיְּהוּדִים לַעֲזֹב אֶת רוֹמָא. 3 הוּא בָּא אֲלֵיהֶם וּמֵאַחַר שֶׁהָיָה לוֹ אוֹתוֹ מִקְצוֹעַ, עֲשִׂיַּת אֹהָלִים, הִתְגּוֹרֵר אֶצְלָם וְעָבַד אִתָּם. 4 וּמִדֵּי שַׁבָּת דִּבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְשִׁכְנֵעַ הֵן יְהוּדִים וְהֵן יְוָנִים.
5 כְּשֶׁבָּאוּ סִילָא וְטִימוֹתֵיאוֹס מִמָּקֵדוֹנְיָה, שָׁאוּל הִתְמַסֵּר לְגַמְרֵי לִדְבַר הַבְּשׂוֹרָה וְהֵעִיד לַיְּהוּדִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ הוּא יֵשׁוּעַ. 6 כֵּיוָן שֶׁהִתְנַגְּדוּ וְגִדְּפוּ נִעֵר אֶת בְּגָדָיו וְאָמַר לָהֶם: ”דַּמְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם. אֲנִי נָקִי. מֵעַתָּה אֵלֵךְ לַגּוֹיִם.“ 7 הָלַךְ מִשָּׁם וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ שֶׁל אִישׁ יְרֵא אֱלֹהִים, טִיטְיוֹס יוּסְטוֹס שְׁמוֹ, וּבֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. 8 קְרִיסְפּוֹס, רֹאשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת, הֶאֱמִין בָּאָדוֹן הוּא וְכָל בְּנֵי בֵּיתוֹ, וְגַם קוֹרִינְתִּים רַבִּים כְּשָׁמְעָם אֶת הַדְּבָרִים הֶאֱמִינוּ וְנִטְבְּלוּ. 9 בְּלַיְלָה אֶחָד אָמַר הָאָדוֹן אֶל שָׁאוּל בְּחָזוֹן: ”אַל תִּירָא. דַּבֵּר, אַל תֶּחֱשֶׁה, 10 כִּי אִתְּךָ אֲנִי. אִישׁ לֹא יִפְגַּע בְּךָ וְלֹא יָרֵעַ לְךָ, כִּי עַם רַב לִי בָּעִיר הַזֹּאת.“ 11 וְשָׁאוּל יָשַׁב שָׁם שָׁנָה וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְהָיָה מְלַמֵּד אֶת דְּבַר אֱלֹהִים.
12 כַּאֲשֶׁר גַּלִּיּוֹן הָיָה נְצִיב מְדִינַת אָכָיָה, חָבְרוּ הַיְּהוּדִים יַחְדָּיו עַל שָׁאוּל וֶהֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט. 13 אָמְרוּ: ”הָאִישׁ הַזֶּה מֵסִית בְּנֵי אָדָם לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהִים שֶׁלֹּא כַּחוֹק.“ 14 כְּשֶׁהִתְכַּוֵּן שָׁאוּל לְהַתְחִיל לְדַבֵּר אָמַר גַּלִּיוֹן אֶל הַיְּהוּדִים: ”יְהוּדִים, אִלּוּ הָיָה כָּאן אֵיזֶה פֶּשַׁע אוֹ מַעֲשֵׂה נְבָלָה, אֲזַי, לְפִי שׁוּרַת הַהִגָּיוֹן, הָיִיתִי מְקַבֵּל אֶתְכֶם בְּסַבְלָנוּת. 15 אֲבָל אִם אֵלֶּה שְׁאֵלוֹת עַל מִלִּים וְעַל שֵׁמוֹת וְעַל הַתּוֹרָה שֶׁלָכֶם — זֶה עִנְיַנְכֶם. אֲנִי אֵינֶּנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת שׁוֹפֵט בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה.“ 16 אָז שִׁלַּח אוֹתָם מִלִּפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט. 17 תָּפְסוּ כֻּלָּם אֶת סוֹסְתֵּנִיס, רֹאשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְהִכּוּהוּ לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט, אַךְ לְגַלִּיּוֹן לֹא הָיָה אִכְפַּת. 18 שָׁאוּל שָׁהָה שָׁם עוֹד יָמִים רַבִּים. אַחֲרֵי כֵן נִפְרַד מֵהָאַחִים וְהִפְלִיג בְּדַרְכּוֹ לְסוּרְיָה יַחַד עִם פְּרִיסְקִילָה וַעֲקִילַס, לְאַחַר שֶׁגָּזַז אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ בְּקֶנְכְּרֶאָה בִּגְלַל נֵדֶר שֶׁנָּדַר.
משלימי הדרשה
א. פסוקים 1-4: כוח באחדות ועבודת צוות. שאול פוגש את עקילס ופריסקילה וביחד שרתו את האדון.
ב. פסוקים 5-11: החשיבות במשרה מלאה בשירות האדון
- בישור ליהודים – ליהודי בראשונה (5-6)
- בישור לגויים – (7-11)
ג. פסוקים 12-18: מחיר החסידות: כפי שעשו למורה יעשו לתלמידים
א. כוח באחדות ועבודת צוות (פ. 1-4)
1 אַחֲרֵי כֵן יָצָא שָׁאוּל מֵאַתּוּנָה וּבָא אֶל קוֹרִינְתּוֹס. 2 שָׁם מָצָא יְהוּדִי אֶחָד יְלִיד פּוֹנְטוֹס, עֲקִילַס שְׁמוֹ, שֶׁלֹּא מִכְּבָר בָּא מֵאִיטַלְיָה עִם פְּרִיסְקִילָה אִשְׁתּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁקְּלוֹדְיוֹס צִוָּה עַל כָּל הַיְּהוּדִים לַעֲזֹב אֶת רוֹמָא. 3 הוּא בָּא אֲלֵיהֶם וּמֵאַחַר שֶׁהָיָה לוֹ אוֹתוֹ מִקְצוֹעַ, עֲשִׂיַּת אֹהָלִים, הִתְגּוֹרֵר אֶצְלָם וְעָבַד אִתָּם. 4 וּמִדֵּי שַׁבָּת דִּבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְשִׁכְנֵעַ הֵן יְהוּדִים וְהֵן יְוָנִים.
כל בר דעת יסכים שגוף עובד טוב יותר כאשר כל האיברים באותו הגוף מחוברים כראוי ופועלים בתיאום על פי ייעודם. הבה נראה הוכחה חיה למשפט הנפלא הזה.
שאול מגיע לקורינתוס ומוצא שם יהודי, את עקילס ופריסקילה אשתו.
איך ידע שאול שעקילס יהודי?
בעת ההיא יהודים נראו נבדלים ושונים מהגויים במיוחד בלבושם.
מצוות התורה ציוו על היהודים להתלבש באופן שונה מהגויים ובאריגים שונים (איסור על שעטנז – ויקרא י"ט 19; דברים כ"ב 11).
אלוהים ציווה על היהודים לא לגזור או לגלח את פאת זקנם. כמו כן, היהודים חבשו ציצית שנראתה מחוץ לחולצתם (ויקרא י"ט 27 ; במדבר ט"ו 38-39).
בקיצור – היהודי בלט ראשונה בתלבושתו אך גם בהתנהגותו ובהתבדלותו מהגויים. גם בימינו יהודים אורתודוקסים ונטורי קרתא נבדלים מן השאר על סמך לבושם). מכאן, שאול לא נדרש למאמץ רב כדי לזהות את עקילס היהודי.
ציון העובדה שעקילס ואשתו פריסקילה עקרו מאיטליה בגלל הצו של הקיסר קלאודיוס, עוזר לנו לקבוע את המועד בו התרחש האירוע.
הצו של הקיסר קלאודיוס יצא בשנת 49 לספירה. קלאודיוס הקיסר החליט לגרש את היהודים מרומא בעקבות מהומות שפרצו בבתי הכנסת, בעקבות מחלוקות בנוגע לאמונה בישוע.[5] צו גירוש שכזה בוודאי לא הנעים ליהודים, אך עזר להפצת הבשורה. מאמינים נאלצו להגיע לערים אחרות וכך בשורת החיים של ישוע הגיעה לאוזני אנשים רבים יותר.
זו עוד דוגמא להוכיח שאלוהים משתמש גם בכוונה הרעה של אויבי הבשורה להגשים את תכניתו המושלמת.
ולכן, כאשר אנו חווים קושי וצרה בעקבות עדותנו לישוע, הבה נקבלה בידיעה ובטחון שאלוהים ישתמש בזה לכבודו ולקדם את מלכותו.
ובכן, שאול התחבר לעקילס ופריסקילה גם בשל מקצועם המשותף – תפירת אוהלים.
אוהלים בעת ההיא לא נועדו למחנות נופש וטיולים כמו בימינו אלא למגורים ואחסנה. לא כולם יכלו לבנות בית, ובתים ממוצעים לא היו יותר מאשר חדר אחד קטן או גדול.
לפיכך, תפירת אוהלים היתה בעיקר למגורים ואחסנה.
החיבור בין שאול לעקילס ופריסקילה עזר לשניהם מבחינה מקצועית ובעיקר מבחינת שירות הבשורה.
שאול יכול היה לתלמד את הזוג ולהעניק להם כלים לשירות משיחי בוגר ומתקדם.
עצם העובדה שהם עמלו כצוות ויכלו לעזור איש לרעהו, איפשר בעיקר לשאול למקד את זמנו בתכלית לשמה אלוהים הושיע אותו – להביא את הבשורה לגויים. העודף של שאול יכול היה למלא את מחסורם של הזוג, או העודף שלהם יכול היה למלא את מחסורו של שאול. כאשר שלושתם עמלים למחייתם, הם יכלו בקלות להקדיש את יום השבת לקידום הבשורה בבתי הכנסת ובכלל.
האחדות ושיתוף הפעולה בין שאול לזוג עקילס ופריסקילה הציל את חייו של שאול.
באיגרת אל הרומים בפרק ט"ז 3-4, שאול מוקיר את הזוג היקר במילים הבאות: "דרשו בשלום פריסקילה ועקילס חברי לעבודה במשיח ישוע, אשר סיכנו את ראשם בעד נפשי, ולא רק אני מכיר להם טובה, אלא גם כל קהילות הגויים."
לאור הנאמר אנו לומדים עיקרון חשוב לחיים:
גוף עובד טוב יותר כאשר כל האיברים באותו הגוף מחוברים כראוי ופועלים בתיאום על פי ייעודם. זאבים בודדים אינם מועילים בשירות האדון.
יישום:
א. האם קל לזהות אותנו כתלמידי ישוע?
אם אדם יבחן את הבעת פניך, סגנון דיבורך, נאמנותך בעבודה, תגובותיך לסובבים אותך, יחסך לאשתך וילדיך, האם יוכל לזהות בקלות שמדובר באדם ירא אלוהים? במאמין בישוע?
ב. האם את או אתה מחפשים את ההתחברות עם שאר ילדי אלוהים כדי שהשירות שלכם יהיה יעיל יותר? או שמא אתם זאבים בודדים שדוחים כל הצעה לעבוד בצוות, כי אתם רוצים לעשות הכל על פי דעתכם ואינכם מעוניינים בשום ביקורת?
האחדות שלנו כילדי אלוהים והשיתוף שלנו בשירות בוודאי שעוזרים לנו למלא את שירותנו טוב יותר, אך באותה מידה, גם מהווים עדות לישועה שלנו ולבגרותנו הרוחנית.
החיים של שאול השליח מהווים מופת מעשי ונגיש לכל אחד מאיתנו. לא לחינם אמר שאול בפרק י"א 1: "לכו בעקבותיי, כשם שגם אני הולך בעקבות המשיח."
האם גם את, או אתה מסוגלים לומר בכנות את המשפט הזה?
ב. החשיבות במשרה מלאה בשירות האדון (פ. 5-11)
5 כְּשֶׁבָּאוּ סִילָא וְטִימוֹתֵיאוֹס מִמָּקֵדוֹנְיָה, שָׁאוּל הִתְמַסֵּר לְגַמְרֵי לִדְבַר הַבְּשׂוֹרָה וְהֵעִיד לַיְּהוּדִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ הוּא יֵשׁוּעַ. 6 כֵּיוָן שֶׁהִתְנַגְּדוּ וְגִדְּפוּ נִעֵר אֶת בְּגָדָיו וְאָמַר לָהֶם: ”דַּמְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם. אֲנִי נָקִי. מֵעַתָּה אֵלֵךְ לַגּוֹיִם.“ 7 הָלַךְ מִשָּׁם וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ שֶׁל אִישׁ יְרֵא אֱלֹהִים, טִיטְיוֹס יוּסְטוֹס שְׁמוֹ, וּבֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. 8 קְרִיסְפּוֹס, רֹאשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת, הֶאֱמִין בָּאָדוֹן הוּא וְכָל בְּנֵי בֵּיתוֹ, וְגַם קוֹרִינְתִּים רַבִּים כְּשָׁמְעָם אֶת הַדְּבָרִים הֶאֱמִינוּ וְנִטְבְּלוּ. 9 בְּלַיְלָה אֶחָד אָמַר הָאָדוֹן אֶל שָׁאוּל בְּחָזוֹן: ”אַל תִּירָא. דַּבֵּר, אַל תֶּחֱשֶׁה, 10 כִּי אִתְּךָ אֲנִי. אִישׁ לֹא יִפְגַּע בְּךָ וְלֹא יָרֵעַ לְךָ, כִּי עַם רַב לִי בָּעִיר הַזֹּאת.“ 11 וְשָׁאוּל יָשַׁב שָׁם שָׁנָה וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְהָיָה מְלַמֵּד אֶת דְּבַר אֱלֹהִים.
סילא וטימותיאוס ידעו היכן נמצא שאול, וידעו היטב לא פחות שעדיף שהשליח הזה יעסוק בהצלת נפשות מאשר בתפירת אוהלים.
אחת מקהילות מקדוניה היא הקהילה בפיליפי. המאמינים בפיליפי לא היו עשירים בכסף, אך עשירים ברוח ונדיבים.
שאול מדבר על בגרותם הרוחנית ונדיבותם באיגרת השנייה לקורינתיים בפרק ח 1-5 וכן בפרק י"א 9.
על מנת להבין לעומק את הפסוקים הללו, כדאי שניכנס לרגע לנעליהם של בני הדור הראשון.
הם לא זכו לאחוז בידם את כתבי הקודש בשלמותם. הם לא זכו למורים ומטיפים רבים, מלומדים ומוכשרים.
מורה כמו שאול השליח היה כמו לזכות במשה רבנו כמורה בקהילה.
האם מישהו מאיתנו היה מאפשר למשה רבנו לעבוד 8-10 שעות ביום בשוק לפרנסתו, וללמד שעה או שעתיים ביום אם יהיה לו זמן או כוח?
ראו לדוגמא את המקרה של שאול בטרואס (מע"ש כ 7-12). שאול לימד עד חצות, במשך שעות. וכאשר נפל אבטיכוס מקומה שלישית ונהרג, שאול הקים אותו מן המתים, וכולם חזרו לחדר כדי להמשיך ללמוד את דבר אלוהים מפיו של שאול השליח.
לימוד והטפה של דבר אלוהים בקהילה הינו הדבר החשוב ביותר. יחד עם אהבת איש רעהו, זו השלמות הרוחנית (ראה מע"ש ב 42-47; אל האפסים ד 11-16). על המרכיבים הללו בנוי בית אלוהים.
במקום בו מפחיתים בחשיבות הלימוד, זה מקום חולה רוחנית ועתיד ליפול.
ולכן, גם עלינו ללמוד את העיקרון מהפסוקים הללו. עלינו לתת עדיפות ללימוד מבאר ונכון של כתבי הקודש, ולעודד את המוכשרים בדבר להתמקצע ולהשתפר, למען בגרות הקהילה וחוסנה הרוחני.
ברגע שהתמיכה הכלכלית לשאול הגיעה, שאול התמסר לעבודת הלימוד והבשור.
שאול כעת עושה פחות אוהלים אך מציל יותר נפשות.
באמצו את העיקרון: ליהודים בראשונה, כדי שאלו ייוושעו וימלאו את תכליתם כעם – אור לגויים, שאול בישר בראשונה בבית הכנסת (אל הרומים א 16-18).
למרות שרוב יהודי בית הכנסת דחו את שאול וסילקוהו, ראש בית הכנסת, אדם בשם קריספוס קיבל את הבשורה ונושע (פ. 8). שאול מזכיר את שמו באיגרת הראשונה לקורינתיים בפרק א 14 כאחד האנשים שאותו הטביל.
כשרוב היהודים בבית הכנסת דחו את הבשורה וסילקו אותו מקרבם, פנה שאול לגויים השכנים.
שאול הכריז את המשפט הבא לפני שיצא מבית הכנסת ופנה להכריז את הבשורה לגויים: "דמכם בראשכם. אני נקי. מעתה אלך לגויים."
מהיכן שאול מצטט את המילים הללו? מה ההקשר?
ההקשר לקוח מספר הנביא יחזקאל בפרק ג 16-21 ובפרק ל"ג 1-9. שם אלוהים הכריז שמי שרואה את הסכנה לעיר ואינו מתריע אודות הסכנה, דם הקורבנות על ידיו. ואילו יתריע מפני הסכנה, דמו נקי, ואלוהים לא יענישו.
כנושעים אנו יודעים שכל הדוחה את הבשורה, צפוי לזעם אלוהים ולעונש נצחי באגם האש (אל הרומים י' 8-10; יוח"א ד 1-6).
השטן עומד בפתח ומוכן בכל רגע להרוס את חיינו ואת עדותנו (פטר"א ה 8-9).
המאמינים מודעים למלחמה הרוחנית הזו ויודעים את הסכנה בדחיית ישוע.
לכן, מוטלת עלינו האחריות להודיע ולהתריע מדחיית ישוע.
מי שסותם את פיו ואינו חולק את הבשורה כאשר אלוהים פותח את דלת הבשורה, חוטא לאלוהים וייתן דין על כך לפני האדון ישוע.
אני מודה שאני אשם בחטא הזה כי לא צייתתי בכל פעם שאלוהים פתח דלת לחלוק את הבשורה. אך לפחות, אני מתפלל ומבקש שלא אפול בחטא שכזה יותר, או לפחות, לעיתים רחוקות.
אחים ואחיות יקרים. לא כל אחד נקרא למשרה מלאה בקהילה, אך אלו שהאדון קרא להם, יעשו פרי גדול בהרבה לכבוד האדון אם ייענו לקריאה וישרתו במשרה מלאה בקהילה, בשירות האדון.
אחריות הקהילה לעודד את בעלי המתנה הרוחנית ולתמוך בהכשרתם וגדילתם הרוחנית.
כאשר שאול פנה ללימוד בקהילות, הוא תפר פחות אוהלים אך גידל הרבה יותר נפשות וקהילות לכבוד האדון.
מפסוק 7 לוקס מפרט את פועלו של שאול השליח בקרב הגויים.
ממש בשכנות לבית הכנסת שכן ביתו של איש ירא אלוהים, טיטיוס יוסטוס.
אך לפני שנתמקד באיש הזה, ירא האלוהים טיטיוס יוסטוס, לוקס ממקד את עינינו בפרי הנפלא של הפצת הבשורה בקרב היהודים בבית הכנסת.
קריספוס שהיה ראש בית הכנסת, קיבל באמונה את ישוע. לא רק הוא אלא גם כל בני ביתו.
ואיך הם בטאו את האמונה בישוע?
הם האמינו ונטבלו (פסוק 8).
שימו לב!
קריספוס ובני ביתו היו עדים לאלימות נגד שאול.
הם ראו במו עיניהם את המחיר של ההליכה אחר ישוע המשיח, ולמרות זאת הם נטבלו.
משפחתו של קריספוס ידעו היטב שההחלטה שלהם ללכת עם ישוע באמונה תסב להם הפסד, נידוי, החרמה, אלימות ומה לא.
למרות זאת, הם עשו את הצעד החשוב ביותר בחייהם – לומר כן לאדון ישוע ולזכות בכפרת חטאים וחיי עולם.
יישום:
ומה איתך, שעושה את אותם החישובים היום ודוחה את הציות להיטבל? (מתי כ"ח 18-20).
ראה מה כתוב: "האמינו ונטבלו". (פ. 8).
שום תירוצים, שום חישובים, פשוט ציות לאדון כי הכירו בישוע כאדון ריבון ומושיע.
התנהגותו של קריספוס ובני ביתו תואמת את הכתוב בישעיה ס"ו 2 לגבי אלו שאלוהים חפץ: ענווים ומהירים לציית. חרדים על דברו.
ומה איתך?
חרד על דבר ישוע או חרד מה יעשה לך אדם? כדאי וראוי לנו לירוא את זה שמעניק חיים מאשר לירוא בני אדם (מתי י 28).
אל תדחה את הציות לאלוהים. אלוהים ימלא את אחריותו והבטחותיו לילדיו הנאמנים לו.
אל תחשבו שההתנגדות לשאול השליח ולמאמינים החדשים ארכה מספר דקות או יום אחד. ההתנגדות וההתנכלויות להפצת הבשורה ונגד המאמינים החדשים היתה יומיומית, עד שנדרש האדון ישוע להופיע בחזון לשאול כדי לעודדו.
מה הרגיש שאול באותה עת?
אני משער שההתנגדות לבשורה ומיעוט הפרי גרמו לשאול לשקול לצאת מקורינתוס וללכת למקום אחר להפיץ הבשורה. מדוע להישאר במקום בו ההתנגדות כה רבה והפרי אינו רב?
שאול יכול היה בקלות להסיק שהתנגדות חריפה ואלימה משמע שזה סימן מאלוהים שזמנו תם בקורינתוס והגיע העת ללכת למקום חדש אחר.
אך שיקוליו של אלוהים גדולים משיקולנו (ישעיה נ"ה).
ואיך אלוהים עודד את שאול?
בפסוקים 9-10 נראה האדון ישוע לשאול ואמר לו: "אל תירא. דבר, אל תחשה, כי איתך אני. איש לא יפגע בך ולא ירע לך, כי עם רב לי בעיר הזאת."
איזה עידוד. איזו דחיפה וחיזוק.
עידוד דומה נתן אלוהים ליהושוע בן נון לפני הכניסה לארץ המובטחת.
יהושוע חשש והבין את גודל המשימה והאחריות.
אלוהים נראה ליהושוע ואמר לו: חזק ואמץ (יהושוע א). הציות לרצון אלוהים זה מקור הכוח שלנו. הציות הראוי באהבה ואמונה זה הביטחון שמלוא כוחו של אלוהים בצדנו ואלוהים ילחם לנו.
מן הסתם, שאול השליח נשאר בקורינתוס והמשיך את תהליך הקמת הקהילה בעיר.
שאול נשאר בקורינתוס עוד שנה וחצי והמשיך ללמד את דבר אלוהים.
בדיעבד, עצם העובדה ששאול נשאר בקורינתוס תקופה כה ארוכה, היתה הסיבה בין היתר לאהבת הקהילה והכרת המאמינים שם באופן אישי.
הנוכחות הארוכה גם מסבירה את המאמץ הרב שהשליח שאול השקיע בכתיבת האיגרות לקורינתיים (ארבעה במספר), דבר שלא עשה לקהילות אחרות.
גם בימינו אלוהים שולח מבשרים לארצות אחרות ולמקומות נידחים. גם בימינו רוב האנשים דוחים את הבשורה וישנם אלו שמתנגדים לה באלימות.
האם שומה עלינו לנטוש את מקום השירות ברגע שיתנגדו לנו?
לא!
- עלינו כל הזמן לוודא שאנו נמצאים במקום שאלוהים שלח אותנו אליו.
- עלינו לבחון את טוהרנו בכל עת לפני האדון כדי שההתנגדות לנו לא תהיה מפאת חטאינו.
- להיות עשירים בתפילה ובהתחברות משיחית כדי לשמוע היטב את הדרכת האדון ועידודו דרך דברו, דרך פעולת רוח הקודש בנו ובשותפים לשירות.
חשוב תמיד לזכור: התנגדות לבשורה אינה הוכחה שאנו במקום לא ראוי, אדרבה, במקרים רבים זו הוכחה שאנו במקום הנכון ועושים את הדבר הנכון (טימ"ב ג 12).
עיקרון נוסף אנו למדים מהפסוקים הללו.
לאלוהים יש גם ילדים רבים מבין הגויים.
אלוהים אינו רק אלוהי היהודים. ישועת גויים אינה זולה או שונה מישועת יהודים.
מבחינת ערכית, אין כל הבדל בין יהודי לגוי כי כולם נושעים במחיר זהה – הצהרת אמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים (אל הגלטים ג 26-29).
ג. פסוקים 12-18: מחיר החסידות: כפי שעשו למורה יעשו לתלמידים
12 כַּאֲשֶׁר גַּלִּיּוֹן הָיָה נְצִיב מְדִינַת אָכָיָה, חָבְרוּ הַיְּהוּדִים יַחְדָּיו עַל שָׁאוּל וֶהֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט. 13 אָמְרוּ: ”הָאִישׁ הַזֶּה מֵסִית בְּנֵי אָדָם לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהִים שֶׁלֹּא כַּחוֹק.“ 14 כְּשֶׁהִתְכַּוֵּן שָׁאוּל לְהַתְחִיל לְדַבֵּר אָמַר גַּלִּיוֹן אֶל הַיְּהוּדִים: ”יְהוּדִים, אִלּוּ הָיָה כָּאן אֵיזֶה פֶּשַׁע אוֹ מַעֲשֵׂה נְבָלָה, אֲזַי, לְפִי שׁוּרַת הַהִגָּיוֹן, הָיִיתִי מְקַבֵּל אֶתְכֶם בְּסַבְלָנוּת. 15 אֲבָל אִם אֵלֶּה שְׁאֵלוֹת עַל מִלִּים וְעַל שֵׁמוֹת וְעַל הַתּוֹרָה שֶׁלָכֶם — זֶה עִנְיַנְכֶם. אֲנִי אֵינֶּנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת שׁוֹפֵט בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה.“ 16 אָז שִׁלַּח אוֹתָם מִלִּפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט. 17 תָּפְסוּ כֻּלָּם אֶת סוֹסְתֵּנִיס, רֹאשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְהִכּוּהוּ לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט, אַךְ לְגַלִּיּוֹן לֹא הָיָה אִכְפַּת. 18 שָׁאוּל שָׁהָה שָׁם עוֹד יָמִים רַבִּים. אַחֲרֵי כֵן נִפְרַד מֵהָאַחִים וְהִפְלִיג בְּדַרְכּוֹ לְסוּרְיָה יַחַד עִם פְּרִיסְקִילָה וַעֲקִילַס, לְאַחַר שֶׁגָּזַז אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ בְּקֶנְכְּרֶאָה בִּגְלַל נֵדֶר שֶׁנָּדַר.
הרדיפה של היהודים נגד שאול והתלמידים החדשים לא נבעה משום מקום. מן הסתם כמות היהודים והגויים ששמעו את הבשורה ואימצו את האמונה בישוע, גרמו מבוכה רבה לרבנים בבתי הכנסת. הרי האדון ישוע עודד את שאול להישאר בקורינתוס כי לאלוהים יש שם עוד קהל רב (י"ח 10).
גדילת מספר המאמינים בישוע גם מקרב היהודים וגם מקרב הגויים היא שגרמה לבאי בית הכנסת הדוחים את ישוע להתאחד נגד שאול ושאר המאמינים החדשים הידועים בחברה ובעלי השפעה, כגון סוסתניס שהיה אחד מראשי בית הכנסת. עד היום התגובה של דוחי הבשורה דומה. באין להם תשובה ראויה, הם מעדיפים להרחיק או להשמיד את נושאי הבשורה של ישוע.
תודה לאל שהוא גם ריבון על ליבו ומוחו של הנציב הרומי.
אילו הנציב הרומי גליון היה מצווה על הריגתו של שאול, פני הבישור היו משתנים לחלוטין. מבחינתו של הנציב גליון, הוויכוח בין המתנגדים היהודים לבין שאול ושאר המאמינים בישוע היה ענין יהודי פנימי, ולא היה מדובר בפשע המצריך את התערבותו ופסיקתו. מסיבה זו הוא לא ראה לנכון להתערב. העניין הסתכם במכות שחטף סוסתניס. מתברר שהמכות הללו רק חיזקו את אמונתו, זאת לאור עמידתו האיתנה באמונה (קור"א א 1; ישעיה מ 29-31).
אחים ואחיות יקרים. כל מי שקרה אחד מספרי הבשורה יוכל מיד לומר: הטקסט הזה מוכר לי, ואכן כך. הבה נשווה את משפטו הנוכחי של שאול והמהלכים האחרונים של חייו מפרק י"ח והלאה לאירועים בחיי ישוע המשיח מאז מאסרו ועד צליבתו.
| האירועים בחיי שאול השליח ותלמידי ישוע ממע"ש י"ח ואילך. | האירועים בחיי ישוע מאז מאסרו ועד לאחר צליבתו |
| א. יהודים המתנגדים לבשורה מביאים למשפט את השליח שאול לפני הנציב הרומי.
ב. האשמה היא: הוא מסית בני אדם לעבוד את אלוהים שלא על פי החוק
ג. הנציב הרומי מכריז שאינו מוצא כל אשמה בנאשם, בשאול. ומפקיר הנאשם ביד מאשימיו.
ד. הקהל תופס את סוסתניס, שגם הוא נקרא "ראש בית הכנסת", ומפלים בו את מכותיהם לפני הנציב, אך לנציב לא היה איכפת. *שימו לב שגם קריספוס נקרא "ראש בית הכנסת". אז יתכן שהיו מספר אנשים עם אותו תפקיד, או שסוסתניס החליף את קריספוס, וגם הוא האמין בישוע. |
א. הפרושים והסופרים שהם יהודים המתנגדים לבשורה מביאים את ישוע למשפט לפני הנציב הרומי, פונטיוס פילטוס. יוחנן י"ח. מתי כ"ז.
ב. ישוע מואשם שהוא שם עצמו שווה לאלוהים ומסית את העם לעבודת אלילים. מתי כ"ו 57-68. ג. הנציב הרומי מכריז שאינו מוצא אשמה בישוע, ומפקיד את ישוע ביד מאשימיו אשר קובעים את דינו לצליבה. מתי כ"ז 11-31. ד. ישוע המשיח מוצא להורג בצליבה על ידי החיילים הרומים כי להם הסמכות להוציא להורג. מתי כ"ז 32-66. |
ההשוואה בין גורלו של שאול לגורלו של ישוע מאוד ברורה ונועדה לעודד את ילדי אלוהים הנושעים.
בחינת הפרקים האחרונים של ספר מעשי השליחים מציגה בבירור שהיחס שקיבל שאול השליח ממתנגדי הבשורה ומהשלטון, זהה ליחס שקיבל האדון ישוע מהפרושים והסופרים ומהנציב הרומי מייצג השלטון בישראל.
מדוע ההשוואה הזו מוצגת כה בבהירות על ידי לוקס בספר מעשי השליחים?
עלינו לזכור שלוקס כתב את ספר הבשורה ואת ספר מעשי השליחים לאדם בשם תיאופילוס (מע"ש א 1).
מטרת ספר הבשורה שכתב היתה להוכיח לתיאופילוס שישוע הוא אכן המשיח היהודי המובטח מפי נביאי התנ"ך, והאמונה בישוע היא האמונה הנדרשת מפי נביאי התנ"ך.
בספר מעשי השליחים, לוקס מבקש להוכיח לתיאופילוס שהשליחים של ישוע הם אכן תלמידי אלוהים האמתיים ורוח הקודש פועל דרכם.
לראיה: הם חווים בדיוק את שחווה האדון. זו התגשמות דברי האדון ישוע כשאמר שגורל תלמידיו יהיה כגורלו, המורה שלהם (יוחנן ט"ו 20).
תלמידי ישוע, השליחים, זוכים לאותו יחס שזכו נביאי התנ"ך מבני ישראל שדחו את תורת אלוהים.
לכן, המסר של לוקס לתיאופילוס הוא:
תיאופילוס, מה שקרה לישוע יקרה גם למשרתיו הנאמנים. כמו שישוע המשיח עמד לפני פונטיוס פילטוס ולזה לא היה אכפת שישוע יוכה ויובל לצלב, כך גם קורה לשאול השליח ולמשרתים נאמנים אחרים. הרדיפה השלטונית והעממית נגד תלמידי ישוע אינה מציינת אותם כפושעים או עבריינים, אלא אדרבה, מוכיחה את קדושתם והליכתם באמת. לראיה, לא נמצאה כל אשמה מוכחת נגד שאול ושאר התלמידים כפי שלא נמצאה כל אשמה מוצדקת נגד האדון ישוע.
תיאופילוס, כך גם היה מנת חלקם של נביאי התנ"ך. ראה את הרדיפות שחווה אליהו הנביא מאחאב ואיזבל, את הסבל שסבלו הנביאים ירמיה ועמוס וכו.
תיאופילוס, הסבל שהינו מנת חלקם של המאמינים בישוע המתמידים בחיי טוהר וקדושה אינו עונש מאלוהים על עבירה או חטא.
הקושי והסבל בחיי הנושעים נועד להעמידם באותו מקום שעומדים בו נביאי התנ"ך ושאר הצדיקים שבחרו ללכת בדרך האמת של אלוהים.
תיאופילוס, ישוע הוא האדון ותלמידי ישוע הם ילדי אלוהים האמתיים.
עם מי תרצה לבלות את הנצח? עם רודפי נביאי אלוהים או עם ילדי אלוהים?
לסיכום:
א. האם קל לזהות אותך כתלמיד של ישוע?
אם אדם יבחן את הבעת פניך, סגנון דיבורך, נאמנותך בעבודה, תגובותיך לסובבים אותך, יחסך לאשתך וילדיך, האם יוכל לזהות בקלות שמדובר באדם ירא אלוהים? במאמין בישוע?
ב. האם את או אתה מחפשים את ההתחברות עם שאר ילדי אלוהים כדי לעבוד בצוות על מנת שהשירות שלכם יהיה יעיל יותר? או שמא אתם זאבים בודדים שדוחים כל הצעה לעבוד בצוות, כי אתם רוצים לעשות הכל על פי דעתכם ואינכם מעוניינים בשום ביקורת?
האחדות שלנו כילדי אלוהים והשיתוף שלנו בשירות עוזרים לנו למלא את שירותנו טוב יותר, אך באותה מידה, גם מהווים עדות לישועה שלנו ולבגרותנו הרוחנית.
ג. אמונה כנה וחיה מתבטאת בציות לדבר אלוהים.
אם אנו מאמינים בריבונות הכתובים, אמיתות ואמינות אמונתנו מתבטאת בציות לכתוב הברור (ישעיה ס"ו 2). אחרת, אמונתנו כאמונת השדים – מאמינים ולא עושים.
התלמידים הנאמנים שמעו ונטבלו!
מה איתך? האם גם אתה יכול לתאר את חייך במילים: שומע ועושה?
הם שמעו ונטבלו… ומה איתך?
ד. לכל מאמין יש האחריות לומר את הבשורה בהזדמנויות שהאדון פותח. אין ישועה והצלה מאגם האש ללא האמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
אם אנו דוחים את ההזדמנויות לחלוק את אמונתנו כאשר אלוהים פותח דלת של הזדמנות, נידרש לתת על כך דין וחשבון לפני אלוהים.
אנא, נתפלל כדי שנעמוד נאמנים לאדון בהזדמנויות לבשר.
ה. כל החיים בחסידות יירדפו! זו נבואה והבטחה. אך התעודדו כי האדון לא משאיר אותנו לבד. כמו שעודד את שאול, כך הוא מעודד אותנו באותם פסוקים ובאותו כוח של רוח הקודש השוכן בתוכנו (קור"א י 13; אל הפיליפים ב 13).
את ואתה לא לבד. מלוא כוח אלוהים פועל דרכך כדי למלא את רצונו.
[1]JxjqAjIJCAYQIxgnGOoCMg8IBxAuGCcYrwEYxwEY6gLSAQkxODI0ajBqMTWoAgiwAgE&sourceid=chrome&ie=UTF-8#vhid=VeC5HD9V6N86dM&vssid=l. Checked May 15th 2024.
[2] Gaebelein, Frank. The Expositor's Bible Commentary V. 10 (Romans – Galatians). Grand Rapids, MI:
Zondervan, 1976. Pg. 175-6.
[3] Gaebelein, Frank. The Expositor's Bible Commentary V. 10 (Romans – Galatians). Grand Rapids, MI:
Zondervan, 1976. Pg. 179-180. Frank Gaebelisn quotes from F.F. Bruce, The Acts of the Apostles: The Greek Text with Introduction and Commentary (Grand Rapids: Eardmans, 1965), p/ 356.
[5] https://en.wikipedia.org/wiki/Claudius%27_expulsion_of_Jews_from_Rome (A brief statement in Divus Claudius 25 mentions agitations by the "Jews" which led Claudius (Roman Emperor from AD 41 to 54) to expel them from Rome: Since the Jews constantly made disturbances at the instigation of Chrestus, he [the Emperor Claudius] expelled them from Rome. אין כל תיעוד ששאול היה מעורב בהתרחשויות שגרמו לגירוש היהודים מרומא. מאוד סביר להניח שיהודים אשר חזרו מחגי הרגלים מירושלים, ראו את ישוע ומעשיו או שמעו אודותיו והבינו שהוא המשיח המובטח, בישרו למשפחותיהם ובבתי הכנסת שבהם התחברו. חלק קיבלו את ישוע וחלק דחו, ומכאן המחלוקות.