הפרק פותח בתמונה של…
עבדוּת כפולה
1א "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה."
"וַיֹּסִפוּ" — כמו אחרי כל אחת מאין־ספור ה"ישועות" שאלוהים עשה להם, החל מיציאת מצריים ובמשך כל תקופת כיבוש הארץ והשופטים, ועד לנקודה שבה אנחנו נמצאים כעת בסיפור — רגע לפני שאלוהים מקים את השופט האחרון:
"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה", כי לא היו מסוגלים להשתחרר מן העבדוּת לחטא. גם לא ראו צורך להשתחרר ממנה, כי חיי־חטא היו הנורמה.
1ב "וַיִּתְּנֵם יהוה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה."
- עבדוּת לחטא,
- ועבדוּת לאויבים.
! "אַרְבָּעִים שָׁנָה." — שימו לב שזו התקופה הארוכה ביותר של הכנעה רצופה תחת כוח זר שמופיעה בספר שופטים. עד כה, העבדוּת הארוכה ביותר שדוּוח עליה נמשכה "עֶשְׂרִים שָׁנָה" בלבד (תחת "יָבִין מֶלֶךְ־כְּנַעַן"; ד 3-2).
אחרי "אַרְבָּעִים שָׁנָה" יש כבר דור שני שנולד וגדל תחת הכיבוש. החיים ללא עצמאוּת הפכו מזמן לשיגרה. אף אחד כבר לא זוכר חיים אחרים.
אבל אפילו במצב חסר־תקווה כזה…
"לֹא קָצְרָה יַד יהוה מֵהוֹשִׁיעַ" (ישע' נט 1).
כותב ספר שופטים מוביל אותנו הלאה ל…
הולדת שמשון
שופטים יג 5-2
מבוא לשמשון
אישיות שנוייה במחלוקת
אנשים קוראים תנ"ך ושואלים: "איך שמשון נכנס לרשימת השופטים? איך חוטא גס כזה יכול למלא תפקיד של 'שופט'?"
? אולי מפני שהוא גיבור־העל היחיד בהיסטוריה שאינו אגדה? — זה ההחלט עושה אותו מיוחד; אבל זאת לא הסיבה שסיפורו נשמר בדבר אלוהים.
! שמשון נמצא שם כי הוא וחייו הם משל של עם ישראל:
- הוא נולד בנס, לאֶם שנחשבה לעקרה — כמו יצחק לשׂרה; כמו יעקב לרבקה; כמו שמואל לחנה; כמו יוחנן המטביל לאלישבע;
- הוא היה נזיר מבטן אמו — נפרד, שונה מהשאר, מוקדש לאלוהים — כמו העם הנבחר, עם הסגולה;
- כוחו הפלאי היה תלוי בשמירת ברית. ברגע שהפר את הברית, הוא נשאר רק עם כוחו הטבעי, ללא עזרתו של אלוהים — כמו עָם ישראל לאורך כל התנ"ך:
מצייתים לדבר־אלוהים — זוכים לברכה;
מפרים את דבר־אלוהים — סובלים תחת קללה; - שמשון נענש על חוסר־נאמנותו על־ידי עיוורון — עם ישראל הוכה בעיוורון רוחני בעקבות דחיית המשיח;
- כאשר שמשון סובל בכלא בעבודת־פרך והגויים לועגים לו, הוא חוזר בתשובה. הוא אמנם נהרג מיד לאחר מכן, אך הוא מת כאדם נושע. — כשעם ישראל יסבול תחת רדיפות הגויים וצר־המשיח בתקופת צרת־יעקב, שארית העם יחזור בתשובה למשיח ישוע, "וְכָךְ כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב" (רומים יא 26).
שמשון, המושיע התורן, נמצא מול…
האוייב התורן: ה"פְּלִשְׁתִּים"
"הַפְּלִשְׁתִּים" היו עם קדוּם שישב לרוב באזור מישור החוף הדרומי של ארץ כנען (ברא' כ 1 – כא 34; כו 1ב). בהקשרים מאוחרים יותר נקרא אזור מגוריהם "פְּלֶשֶׁת" (ישע' יד 31-29). מוצאם של הפלשתים שנוי במחלוקת, אך ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על קשרים קדומים עם התרבות היוונית המיקנית (ברא' י 14).
אטימולוגיה של השם "פְּלִשְׁתִּים":
לפי אחת ההשערות, שמם של הפלשתים נגזר מהשורש השמי פ-ל-ש, כלומר מדובר בכינוי גנאי המתאר אותם כפולשים. שמם של הפלשתים בשפתם אינו ידוע, אבל דברים ב 23 מציג קבוצה שהשתלטה על שטחים בסביבות עזה ומכנה אותם "כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר" — ו"כפתור" הוא שם קדום של כרתים [www.hamichlol.org.il].
זהו הכוח הכובש. ועכשיו מתחיל סיפורו של…
המושיע
אבל אותו נצטרך להשאיר לשיעור הבא.
מה למדנו?
- אלוהים מקים מושיע — והתגובה של נמעני הישועה היא: "בואו נשרוף את המושיע!" — אנחנו רואים את אותו העיוורון הרוחני בספר שופטים, בביאת ישוע הראשונה — וגם היום. מעטים הם אלה שנושעים.
- מה גרם למלחמת־האחים בזמן יפתח? — הגאווה והאנוכיוּת של בני־אפריים.
מה גורם להרס המשפחה היום? — הגאווה והאנוכיוּת שלנו. — האוייב הוא מבפנים! הוא הטבע הישן שלנו שלא רוצה למות ולא רוצה להיכנע לישוע כמלך. עלינו לזעוק לעזרה מרוח הקודש להתגבר על האוייב הזה.
- אנחנו נהנים מסיפורים עם הרבה "אֶקשן" ומביוגרפיות מפורטות ומְרָגְשות — אבל זו לא מטרת התנ"ך. לפעמים רוח הקודש מחליט שכדי לראות בברוּר את תכנית הישועה של אלוהים, אנחנו צריכים רשימת שופטים בשחור־לבן, בלי תמונות.
זכרו: הספר הזה —
- עם סיפורי מתח לצד רשימות יוחסין;
• עם דיווחים על ניסים לצד תבוסות במלחמה;
• עם שירים לצד קבצי חוקים;
• וגם עם רשימות של שופטים שחוץ מהשם לא אומרות לנו כלום —
הספר הזה הוא היחידי בעולם שמתוך קריאתו אדם יכול להיוושע (יוחנן ה 24).
שופטים יג
1 "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה; וַיִּתְּנֵם יהוה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה."
"אַרְבָּעִים שָׁנָה" של כיבוש! יש כבר דור שני שנולד וגדל ללא עצמאוּת. אורָח החיים תחת העול של כוח זר הפך מזמן לשיגרה. אף אחד כבר לא זוכר חיים אחרים.
זו הסיבה שאנחנו לא שומעים כאן זעקה להצלה — שלא לדבר על חזרה בתשובה. אולי נאנחים, אבל 'מה לעשות? אלה הם החיים.'
גם "לַעֲשׂוֹת [את] הָרַע בְּעֵינֵי יהוה" הפך לנורמה: עובדים את אלילי כנען; חיים ומתנהגים כמו כנענים — ההיתבוללוּת בעיצומה.
השטן, כמובן, שׂמֶח: עוד 30, 40 שנים ככה, והעם הנבחר יהפוך להיות "כְּכָל הַגּוֹיִם" ויעלם.
אבל עכשיו…
אלוהים מתערב
הוא עושה חסד, מציל ומושיע — מבלי שְעָמו מבקש.
■ כמה פעמים זה קורה לנו, כמאמינים במשיח! כמה פעמים אלוהים נאלץ להציל אותנו מלהמשיך בטעות — מלהמשיך בדרך החטא. כמה פעמים הוא מציל אותנו מלדרדר את חיינו לתוך תהום — והוא לא עושה זאת מפני שביקשנו, כי אפילו לא חשבנו לבקש. הוא מציל אותנו בחסד, כי אנחנו הילדים שלו.
פגשו את מנוח
2א "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה, מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ;…"
"מִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי" — המוקד של ספר שופטים עובר דרומה: הוא כבר לא ב"גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן"; גם לא "בְּתָבוֹר" ובגליל, ואפילו לא "בְּהַר אֶפְרָיִם". עכשיו אנחנו ב"צָּרְעָה", ליד בית־שמש, במקום שנמצא ב"נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי־יְהוּדָה" (יהושע טו 33).
שם קורה כרגע דבר נדיר:
מלאך מופיע לְאישה
2ב-5 "…וְאִשְׁתּוֹ [של מנוח] עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה.
3 וַיֵּרָא מַלְאַךְ־יהוה אֶל הָאִשָּׁה, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: 'הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ; וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן. 4 וְעַתָּה, הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא; 5 כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ; כִּי נְזִיר־אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן. וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים'."
שים לב! מושיע לפניך!
משיח! "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן" (פס' 5). — חוקרי מקרא מיד יקשרו את הפסוק הזה לפסוקים דומים או זהים בתנ"ך ושואלים: מה המכנה המשותף בין הסיפורים?
"הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן", זהו מטבע־לשון של "מַלְאַךְ־יהוה". הוא אומר אותן מילים בדיוק להגר בבראשית טז 11. — בנה של הגר, ישמעאל, אמנם לא היה מושיע, אך בשני המקרים…
- הופיע אותו "מַלְאַךְ־יהוה",
- השתמש באותן מילים בדיוק,
- והבטיח לידה של אישיוּת בעלת חשיבוּת מיוחדת —
…פעם אחת בספר בראשית, ופעם שנייה בספר שופטים, בנבואה על הולדת שִׁמשון. חזרה נוספת על המילים בפס' 7 ממש צורבת אותן לתוך זכרון הקורא: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן."
ועכשיו, כשמנגינת המשפט הזה עוד מצלצלת לכם באוזניים, שמעו את הנבואה על הָמושיע ב־ה"א הידיעה בישעיהו ז 14: "הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ 'עִמָּנוּ אֵל'."
כמובן לא כתוב כאן "הִנָּךְ הָרָה", כי ישעיהו לא דיבר אל אֶם המושיע, אבל אי־אפשר שלא לשמוע את הדמיון.
עד כה על הדמיון שבין הנבואה על הולדת שמשון לבין נבואות אחרות בתנ"ך. עכשין תראו את הדמינן לנבואות על הולדת המשיח שבברית החדשה:
- בשני המקרים מופיע להורים המיועדים מלאך משמיים —
ובאותו סדר: קודם לָאֶם, לאחר מכן לאב / לאב החורג; - ובשני המקרים יש דמיון רב בין המילים ובניסוח:
הנבואה על שמשון: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן" (יג 5א, 7) — "העתק והדבק" מבראשית טז 11 / ישעיהו ז 14;
הנבואה על ישוע למרים: "הִנֵּה תַּהֲרִי וְתֵלְדִי בֵּן" (לוקס א 31) — והמלל שונה מהנבוּאות שבתנ"ך רק מפני שלוקס כתב ביוונית.
הנבואה על שמשון: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, … וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (יג 5);
הנבואה על ישוע ליוסף: "הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן, וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם" (מתי א 21).
! אמרנו ב'מבוא לשמשון' (ראה עמ' ###) כי הוא וחייו הם משל של עָם ישראל. אך לא פחות חשוב: שמשון הוא גם "מושיע". פסוקי הפתיח לסיפורו הם מן ה"משיחיים" ביותר בכל התנ"ך. נכון שהוא "מושיע" אנושי, זמני, לא מושלם. "הוּא [רק] יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל" — התחיל ולא השלים (פס' 5). אבל אל־תרשו לחולשותיו להסתיר את העובדה כי שמשון הוא צל של המשיח.
ישנו עוד פרט שבו דומים הדיווחים על הולדת שמשון והולדת ישוע:
האישה מאמינה — הגבר זקוק לאישור
כולנו זוכרים את תגובתו של יוסף כשמרים פִּרְטה לו את דברי המלאך וגִלְתה לו שהיא בהריון. הוא לא האמין שהיא דוברת אמת, אלא "הֶחְלִיט לְשַׁלֵּחַ אוֹתָהּ בַּסֵּתֶר" (מתי א 19). יוסף השתכנע רק לאחר ש"נִרְאָה אֵלָיו מַלְאַךְ־יהוה בַּחֲלוֹם" כדי לאשר את הנבוּאה שנתן לארוּסתו (מתי א 20).
גם בסיפור הולדת שמשון אנחנו פוגשים גבר שלא סומך על דברי אישתו:
7-6 "וַתָּבֹא הָאִשָּׁה, וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר: 'אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ־הָאֱלֹהִים, נוֹרָא מְאֹד. וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי־מִזֶּה הוּא, וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי. 7 וַיֹּאמֶר לִי: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן. וְעַתָּה, אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה, כִּי נְזִיר־אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ"'."
מנוח דווקא לא מביע ספק בכך שאישתו העקרה תכנס להריון, אך הוא לא לגמרי סומך על דבריה. הוא זקוק לאישור מאלוהים, ולכן הוא מתפלל:
8 "וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל יהוה וַיֹּאמַר: 'בִּי אֲדוֹנָי, אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ, וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד'."
■ "וַיֶּעְתַּר." — שימו לב שאותה מילה מתארת את הַפְגָעָתו של יצחק למען רבקה בבראשית כה 21: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא." — "וַיֶּעְתַּר", זאת זעקה מכל הלב; תפילה בכל הרצינות — לא אותו מילמול מתוך הרְגֶל שאנחנו מכנים "תפילה" הרבה פעמים.
9א "וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ." — מנוח אכן מקבל את האישור המבוקש, אך מעניין שגם בפעם השנייה הזו המלאך לא מגיע אליו אלא לאישתו:
9ב-10 "וַיָּבֹא מַלְאַךְ־הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה; וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה, וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ. 10 וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה, וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ; וַתֹּאמֶר אֵלָיו: 'הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי'."
ושוב בולט ההבדל:
האישה מזהה — הגבר עיוור
אשת מנוח מיד מזהה את "הָאִישׁ". ברור! זה הוא אשר "מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ־הָאֱלֹהִים, נוֹרָא מְאֹד" (פס' 6). גם על הפרט הזה מנוח מקבל עכשיו אישור:
11 "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ; וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ: 'הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה?' וַיֹּאמֶר: 'אָנִי'."
- אישתו העידה בפני מנוח כי מדובר ב"מַלְאַךְ־הָאֱלֹהִים";
- המלאך כרגע אישר זאת ואמר "אָנִי [הוא]";
…אבל מנוח עדיין לא קולט.
12 "וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ: 'עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ — מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ?'" — במילים אחרות: "נניח שיקרה מה שאמרת — מה יהיה אורח החיים הנכון עבור הילד, ומה הוא אמור לעשות? איך עלינו לחנך אותו?"
"הָאִישׁ" אמנם עונה אבל לא מחדש למנוח שום דבר. תשובתו היא בסה"כ אישר ההוראות שקיבלה האֶם:
14-13 "וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ־יהוה אֶל מָנוֹחַ: 'מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה [היא] תִּשָּׁמֵר׃ 14 מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל, וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל. כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר'."
? שמתם לב שהמלאך אפילו לא חוזר על כל מה שאמר לָאישה? כאן חסרים כל הפרטים שבפסוק 5:
- הפרט שהיא "הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן";
- שאותו בן מובטח "יִהְיֶה נְזִיר־אֱלֹהִים… מִן הַבָּטֶן";
- כי "מוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ";
- וכי "הוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים".
המלאך כולל את הפרטים הללו בציווי: "כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר", ויש כאן סוג של גערה למנוח: "את כל מה שאתם צריכים לדעת אמרתי כבר לאישתך. עליך פשוט להאמין למה שהיא סיפרה לך."
"תֹּאכַל משהו, אדוני"
כעת מנוח ממלא אחר החובה של הכנסת אורחים — כמו אברהם וגדעון לפניו (ברא' יח 5-4; שופטים ו 19-18):
16-15א "וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ־יהוה: 'נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ, וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים.' 16 וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ־יהוה אֶל מָנוֹחַ: 'אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ; וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה, לַיהוָה תַּעֲלֶנָּה'."
רמז עבֶה עבור מנוח: "אני לא אוּכָל את האוכל שלך — ואם התכוונת להקריב קורבן, אז אל תקריב אותו לי אלא 'לַיהוָה'."
16ב אבל מנוח לא מבין רמזים: "לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ־יהוה הוּא." — עדיין לא.
בנוסף להכנסת אורחים הוא חושב עכשיו על…
כיבוד נביא אמת
17 "וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ־יהוה: 'מִי שְׁמֶךָ? כִּי יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ'."
לכבד נביא אמת, זהו רעיון טוב. הלוואי שבני זמנו של ירמיהו היו מאמצים את הגישה של מנוח. — אבל מלאך־ה' לא מחפֶּשׂ כבוד; והוא גם לא מגלה את שמו:
21-18 "וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ־יהוה: 'לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, וְהוּא פֶלִאי.' — 19 וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה, וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַיהוָה. וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים. 20 וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה, וַיַּעַל מַלְאַךְ־יהוה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ; וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. 21 וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ־יהוה לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ."
רוב הפרשנים לא רואים במילה "פֶלִאי" שֶם. הם מפרשים את דברי המלאך כ-'שמי הוא פִּלְאִי. אפילו אם אגיד לך אותו, לא תבין' (ראה "פְּלִיאָה" בתהילים קלט 6 = דבר 'נשגב' ממני שאותו לא אוכל להבין).
משיח! ואיפה בכתובים מופיע "פֶּלֶא" אכן כשם של המשיח? — בנבואה המפורסמת של ישעיהו: "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא…" (ישעיהו ט 5).
! היום — אחרי ביאתו הראשונה של המשיח ועִם כל דבר־אלוהים הכתוב בידינו — יש לנו יתרון מסויים על מנוח. אלוהים העניק לנו מידה של אור והִתגלוּת שלא היתה זמינה בעידן השופטים. אנחנו אפילו יודעים כי שם המשיח הוא ישוע — אבל אסור לנו להביט במנוח ולהתגאות כאילו הוא בוּר. גם אנחנו עדיין רחוקים כשנות־אור מלדעת ולהבין את אלוהים, בורא היקום.
"שְׁמִי… פֶלִאי." — והמלאך מיד מוכיח שדברו אמת: הוא "מַפְלִא לַעֲשׂוֹת" — ז"א מחולל נס לעיניהם של בני הזוג: הוא עולה "הַשָּׁמַיְמָה" בתוך האש ששורפת את קורבנם.
חלק מהפרשנים משוכנעים כי גם האש עצמה הוצתה באורח נס, כמו בסיפור של גדעון ובמקרים אחרים בתנ"ך (ו 21; מל"א יח 38; דהי"א כא 26), אך הטקסט כאן לא אומר זאת בברור.
לרגע נראה שהנס הִתגבר סוף־סוף על העיוורון הרוחני:
21ב "אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ־יהוה הוּא." הגיע הזמן! — אבל עדיין יש למנוח מה ללמוד מן…
האישה שחושבת בהיגיון
22 "וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ: 'מוֹת נָמוּת, כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ!'" — גם גדעון בזמנו הותקף בָפחד הזה, אחרי שהבין את מי הוא בעצם פגש (ו 23-22). אך למנוח יש יתרון על גדעון: אישה בעלת שכל ישר:
23 "וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ: 'לוּ חָפֵץ יהוה לַהֲמִיתֵנוּ, לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה, וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה, וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת'."
"תחשוב קצת, מנוח! אלוהים לא יבטיח לנו בן שיושיע את ישראל 'מִיַּד פְּלִשְׁתִּים' — ואז יהרוג אותנו עוד לפני שהבן הזה נולד! זו תהיה הפרת הבטחה, ואלוהים לא מפר הבטחות!"
מתוך העלילה של פרק יג עד כה נדמה שלָאישה יש ראיה ברורה יותר של הדברים הרוחניים מאשר לבעלה.
האם זה לא הניסיון שלנו גם היום בגוף המשיח? מי עוד לא חשב: "מדוע על כל טבילה של גבר יש לפחות שלוש טבילות של נשים? מדוע יש בקהילות מספר כה גדול של בנות מאמינות רציניות, מוכשרות ויפות שרוצות להתחתן — אבל כל כך מעט חתנים רציניים?"
יש כאן אתגר לגברים בקהילות ובמשפחות המשיחיות: "דבר־אלוהים דורש מכם — הגברים — להיות המנהיגים הרוחניים בבית ובקהילה. אל תתחמקו מן האחריות הזו, כך שהיא תפול על הנשים. אתם מיועדים לשאת בה — לא הנשים."
ועוד נקודה שלא כדאי לפספס:
השארית
בפסוק 4א מורה המלאך לאשת מנוחַ: "אַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא", והוא חוזר על כך בפסוק 14. אם בני הזוג יודעים מהו "כָּל טָמֵא… וְכָל טֻמְאָה" ללא פירוט והסבר נוסף — אזי אנחנו מבינים שמבחינת ידע בסיסי בתורה עוד לא הכל אבוד.
אפילו אחרי 250 שנות התבוללוּת מתחילת ספר שופטים, אלוהים דאג לכך שתשאר שארית נאמנה בישראל — שארית שזוכרת את ההוראות בויקרא יא ואת דרישת אלוהים "הְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (פס' 45-44).
אמרנו כי אלוהים לא מפר הבטחות. — אמן! לכן אנחנו קוראים עכשיו על…
לידה ומתן שם
24א "וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן."
משיח! התינוק המובטח נולד ומקבל שם — וגם הפסוק הזה מזכיר לנו את הדיווח המקוּצר על הולדת ישוע במתי א 25-24: "יוֹסֵף…עָשָׂה כְּפִי שֶּׁצִּוָּהוּ מַלְאַךְ יהוה…
עַד אֲשֶׁר [מרים] יָלְדָה בֵּן, וְקָרָא אֶת שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ."
! מלל זהה — אף פעם לא מִקרֶה!
וגם השם הוא מעניין: "שִׁמְשׁוֹן" = שמש קטנה — ז"א מושיע לא מושלם — אור וחום במידה מועטה — אדם מוגבל על־ידי הטבע החוטא. — "הוּא [רק] יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ."
על אף כל כוחותיו, הוא רק יכול להיות צל של המושיע האולטימטיבי — ישוע המשיח — שנקרא "שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ" (מלאכי ד 20). — רק הוא יביא רפואה שלמה, ישועה מן העבדות לחטא ומן המוות. אפילו תלמידיו הנושעים ("הַצַּדִּיקִים") "יַזְהִירוּ … כַּשֶּׁמֶשׁ בְּמַמְלֶכֶת אֲבִיהֶם" (מתי יג 43).
נעצור כאן רגע כדי לא לדלג על עובדה חשובה: אין עוד דיווח בספר שופטים שמפרט רצף של…
הופעת מלאך־יהיה — נבואה — הבטחה — הריון — לידה
משיח! זה מה שעושה את שמשון מיוחד. בפרטים האלה הוא צל של המשיח יותר מכל שופט אחר.
כאן אלוהים לא משׁרֶה את רוחו על אדם בוגר ונותן לו את היכולת לכהן כשופט — כמושיע זמני לעם הנבחר. כאן הוא יוצר את המושיע מ'אֶפֶס'.
הסיפור הזה בתנ"ך הוא מעין אב־טיפוס של הולדת המשיח — של ביאת בן־האלוהים לעולם כאדם בשר ודם.
לכן, אל תרשו לשיער הארוך, לכוח הפיזי המופלא ולחטאים של שמשון להסתיר לכם את העיקר.
עכשיו הסופר מוסיף לנו פסוק וחצי על…
ילדוּת ונעוּרים
24ב "וַיִּגְדַּל הַנַּעַר, וַיְבָרְכֵהוּ יהוה."
? "וַיְבָרְכֵהוּ יהוה." — איך זה נראה? מהי 'ברכת־ה' בחיים של אדם? מה אתה בעצם מאחל לאדם כשאתה אומר לו: 'ה' יברך אותך'?
לפי ברכת הכוהנים (במדבר ו 26-24) ברכת־ה' כוללת הרבה יותר מברכה חומרית בלבד:
- יש עִמה ביטחון, השגחה, שמירה משמיים;
- היא כוללת מתנות, יכולות וכישרונות שאלוהים מעניק;
- ויש עִמה שלום.
משיח! "וַיִּגְדַּל הַנַּעַר, וַיְבָרְכֵהוּ יהוה." — שוב, ישנו דימיון בולט בין המשפט הזה לבין הנאמר על ילדוּתו של ישוע (לוקס ב 40): "וְהַיֶּלֶד גָּדַל וְהִתְחַזֵּק, מָלֵא חָכְמָה, וְחֶסֶד אֱלֹהִים הָיָה עָלָיו."
אך שמשון הוא לא המשיח. שמשון הוא אדם חוטא "רגיל" — ומהר מאוד מתברר כי הוא לוקח את ברכת אלוהים כמובנת מאליה.
הפסוק שמציין את המעבר של שמשון מגיל הנעורים לבגרות הוא:
25 "וַתָּחֶל רוּחַ־יהוה לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן, בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל."
? מה המשמעות של "לְפַעֲמוֹ"? אנחנו היום לא אומרים שרוח־ה' 'מְפָעֶם' מישהו. אבל יש לכולנו איבר ש'פועם' ללא הפסקה: הלב. אין לו מנוחה אף לרגע. גם במקומות אחרים בכתובים מורה השורש פ-ע-מ על חוסר־מנוחה:
- בבראשית מא 8 "פַּרְעֹה" חולם "וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ";
- ובדניאל ב 1, 3 יש חלום ל"נְבֻכַדְנֶצַּר" מלך בבל "וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ";
…ולשני המלכים אין מנוח עד שמקבלים את פירוש חלומם.
כעת רוח־הקודש גורם חוסר־מנוחה לשמשון הצעיר, והוא יוצא מ"מַחֲנֵה דָן" לכיוון ריכוזי הפלישתים.
שופטים יד
"אישה ראיתי"
שתי המילים הללו מאפיינות את כל חייו של שמשון. "אִשָּׁה רָאִיתִי" — ובכל פעם שזה קורה הוא שוכח כי בתור "נְזִיר־אֱלֹהִים" הוא אמור לציית לתורת אלוהים.
3-1 "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה; וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים. 2 וַיַּעַל, וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, וַיֹּאמֶר: 'אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים; וְעַתָּה קְחוּ אוֹתָהּ לִּי לְאִשָּׁה.' 3 וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ: 'הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִשָּׁה, כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים?' וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו: 'אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי'."
מנוח צודק. הפלישתים הם עובדי אלילים "עֲרֵלִים". אסור לבני שיראל להתחתן אתם. אך את שמשון לא מעניינת לא התורה, לא נזירותו "מִן הַבָּטֶן", לא המסורת להתחתן בתוך עם ישראל — הוא כרגע מוּנָע אך ורק על־ידי המשיכה הפיזית לאותה "אִשָּׁה".
אף אחד מהמעורבים לא מסוגל לראות את…
התירוץ של אלוהים
4 "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיהוה הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים. וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל."
? "מֵיהוה הִיא." — ואנחנו שואלים: 'איך מעשה שדבר־אלוהים מגדיר אותו בברור כחטא יכול להיות "מֵיהוה"?'
התשובה היא בריבונוּת אלוהים. כשאנחנו מסרבים לציית למה שאלוהים אמר, אנחנו חוטאים. אבל תכנית אלוהים מתקיימת למרות זאת. אלוהים ידע מראש שאנחנו נחטוא, כי אין דבר שהוא לא יודע. שום חטא שנעשֶה לא מסוגל להפר את תכניתו.
! והנה הנקודה החשובה: אי־הציות של שמשון (כמו אי־הציות שלנו) משתלב עם תכנית אלוהים — ולמרות זאת, אין זה תירוץ עבורינו לחטוא. אין אף פעם תירוץ לחטא.
4ב "בָּעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל." — ועכשיו תראו איך אלוהים מוצא תירוץ ("תֹאֲנָה") להוכיח להם מי מושל באמת: אלוהי ישראל.
■ "אָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ." — המשפט הקצר הזה יכול לנחם את ההורים שבינינו.
כאשר עשיתם את כל שביכולתכם כדי לכוון את הילד או הילדה שלכם לישוע; אִם לימדתם אותם את דבר־אלוהים והשתדלתם בכל הכנוּת גם לחיות את מה שלימדתם; אם התפללתם לישוּעתם מגיל אפס — ואז הילד או הילדה בכל זאת מחליטים ללכת בדרך העולם ובדרך האי־ציות לאלוהים — אל תאבדו תקווה!
כמו ש"אָבִיו וְאִמּוֹ [של שמשון] לֹא יָדְעוּ" מה אלוהים עמד לעשות, כך אנחנו לא יודעים מהי תכנית אלוהים עבור הילדים שלנו:
▪ לפעמים אדם צריך לצלול לתוך הביבים של העולם ושל החטא; להתנסות בכל האכזבות, הפגיעות והפציעות שכרוכות בכך — ורק וחוויה הקשה הזו תגרום לו לבסוף להיכנע לישוע.
▪ אחרים צריכים לעבור את מסלול ההצלחה, המקוּבלוּת, הרווייה בכל מה שהחיים בלי אלוהים יכולים להציע — ורק אז מתברר להם ששום הצלחה לא תמלא את הוואקום הרוחני שבלב. הרי רק המשיח יכול למלא ולספק אותו.
▪ וייתכן גם שאדם גדָל במשפחה משיחית ובקהילה — ובכל זאת חי את כל חייו בעיוורון רוחני מוחלט. רק בזיקנתו, כשהגוף עם חולשתו ומחלותיו מאותת לו שהזמן אוזל — רק אז הוא נזכר במה שלימדו אותו בילדוּתו על החיים שאחרי המוות. רק אז הוא "עושה שלום" עם אלוהים.
"אָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ." — רק אל־תפסיקו להתפלל ולהתחנן לישועת הילדים, גם אם ה"ילדים" האלה כבר עברו את גיל 50.
נחזור לשמשון. — אלוהים עומד להשתמש בו כדי להשפיל את הפלישתים אשר "מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל". אך קודם עליו לעבור את…
מבחן האריה
…ואת הסיפור המשונה הזה נצטרך להשאיר לשיעור הבא.
מה למדנו?
- איך ייתכן שאלוהים בוחר באדם חוטא כמו שמשון להיות "שופט" אשר "מושיע את ישראל"?
שתי תשובות:
א. גילינו בשמשון תמונה של עם ישראל: הוא אמנם נבחר — אך הוא לא מסוגל (ואפילו לא רואה צורך) להתגבר על העבדות לחטא;
ב. בנוסף, שמשון הוא גם התמונה הברורה ביותר של המושיע האמיתי — של המשיח — בספר שופטים כולו.
- 2. בתור גבר אתה המנהיג הרוחני בביתך. כך קובע דבר־אלוהים. אך לעולם אל תהיה גאוותן מדי מכדי לקחת בחשבון את דעתה של אישתך. לפעמים היא רואה דברים שאתה פיספסת.
- 3. "אָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ." — גם אנחנו לא יודעים מהי התֹכנית של אלוהים עבור הילדים שלנו. כשאנחנו רואים אותם פונים לדרך החטא וגורמים נזק לעצמם, ברור שזה כואב. — אבל לא להתייאש! להמשיך להתפלל לישועתם.
עוד לא התחיל להושיע, והנפילה כבר באופק
שופטים יד 20-5 (סוף הפרק)
מבוא
90 אחוזים מהשיעור הקודם היו מוקדשים להולדת שמשון.
? למה? — למה כל כך להתעקב בנקוּדה הזו?
מפני שאין עוד דיווח בספר שופטים שמפרט רצף של…
הופעת מלאך־יהיה — נבואה — הבטחה — הריון — לידה
זה מה שעושה את שמשון מיוחד. בפרטים האלה הוא צל של המשיח יותר מכל שופט אחר.
לכן גם עכשיו — כשנמשיך בסיפור — אל תרשו לָשׂיער הארוך, לכוח הפיזי המופלא ולחטאים של שמשון להסתיר לכם את העיקר:
- התנ"ך מגלה את תכנית הישועה של אלוהים;
- התנ"ך מכוון אנשים אל המשיח.
גם העלילה הצִבעונית של שִמשון, גיבור־העל, משָׁרתת את המטרה הזו.
? מי זוכר מה שמשון ראה כשהוא ביקר אצל שכניו הפלישתים? — "אִשָּׁה." — וכנראה לא סתם איזה מישהי אלא את 'מיס־פְּלֶשֶׁת'. היה פיתוי — ושמשון נכנע לו.
מהרגע שהוא שׂם עין על אותה "אִשָּׁה", הוא לא מסוגל לחשוב על שום דבר אחר: "אוֹתָהּ קַח לִי", הוא דורש מאביו. "לא משנה מה אתה ואימא חושבים; לא משנה שהיא גויה; לא משנה שהיא עובדת אלילים; לא משנה מה כתוּב בתורה; לא משנה שאני 'נְזִיר אֱלֹהִים'; לא משנה איך זה עלול להשפיע על התפקיד שלי 'לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים' — בא לי על זאתי! 'אוֹתָהּ קַח לִי'!"
עכשיו אנחנו קוראים על…
מבחן האריה
? מדוע אני קורא לזה "מבחן"? — מפני שזו הפעם הראשונה בחיים ששִמשון מתנסה בכוח העל־טבעי. עד כה הוא היה נער שאמנם זכה לבִרכת אלוהים (פס' 24), אבל חוץ מזה נער "רגיל".
6-5 "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה. וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ. 6 וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ־יהוה, וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי; וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ."
"וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ־יהוה." — עקבו אחרי המתרחש בכל פעם שמופיע המשפט הזה. בכל פעם הוא מכין את הקורא למעין הִתְפָּרְצות של כוחו העל־טבעי של רוח־הקודש — להתערבוּת אלוהים למען ישועת ישראל (יד 19; טו 14; שמו"א י 10; יא 6; טז 13).
"וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ." — שמשון כורע את האריה בידיים ריקות; בלי נשק, ומן הסתם בלי ניסיון קודם.
יש כאן מעין תצוגה מקדימה של הישוּעות הגדולות יותר שבדרך:
- אם אלוהים נתן לשִמשון כוח לנצח אריה בידיים ריקות — אזי הוא יכול לתת לו גם כוח "לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (יג 5);
- אם אלוהים נתן לדויד את היכולת לנצח "אֶת הָאֲרִי [ו]גַּם הַדּוֹב" כשהוא הגן על עדר הכבשׂים של אביו — אזי הוא יכול לתת לו גם ניצחון על "גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי" (שמו"א יז 37-36);
- אם לישוע היתה היכולת להאכיל ולהשׂביע "חֲמֵשֶׁת־אֲלָפִים אִישׁ" בחמש פיתות ושני דגים — למה זה מפתיע אתכם כשהוא הולך על המים ומשקיט סערות (מרקוס ו 52-37)?
6ב "וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה." — נראה ששמשון עצמו בהלם מההצלה הפלאית והכוח העל־טבעי שפעל בו פתאום. "מה זה היה? אולי חלמתי? — עדיף לא לספר לאבא ואמא. הם יחשבו שהשתגעתי."
7 "וַיֵּרֶד וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה; וַתִּישַׁר בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן." — זה כל מה שנאמר לנו על תהליך האירוסין.
? גברים! מי מכם ראה פעם אישה שגרמה לו לחשוב: "וואו, איזו יפה!"? …עד שהיא פתחה את הפה(!), ואתם אמרתם: — "אוי לא!" — מכירים? — יופי! הכלה הפלישתית לא כזאת. גם נעים לדבר אתה. החתן מאושר.
חוזרים לעניין האריה. — אם שמשון לא היה בטוּח שמא חלָם או חַווָה מציאוּת, כעת יש לו הזדמנוּת לבדוק. ותוך כדי כך הוא מוכיח כי…
טומאה לא מפריעה לו
9-8 "וַיָּשָׁב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ. וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה; וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה, וּדְבָשׁ. 9 וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל. וַיֵּלֶךְ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ, וַיִּתֵּן לָהֶם, וַיֹּאכֵלוּ. וְלֹא הִגִּיד לָהֶם כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ."
כן. "גְוִיַּת הָאַרְיֵה" אכן שׁם, מוסתרת בין הגפנים. היא התייבשה בינתיים בשמש, כך שכבר מזמן אין ריח של נבלה. — והִנה, נחיל־דבורים בנה כוורת בחלל של בית־החזֶה.
שמשון לא מפחד מעקיצות. הוא לוקח את חלות־הדבש ומתחיל לאכול: נוגס, לועס עד שרק נשארת השעווה בפה, יורק אותה החוצה ולוקח עוד ביס. — טעים!
ברור שגם הפעם הוא "לֹא הִגִּיד" להוריו. הרי הם יודעים מספיק תורה כדי לזהות "כָּל טָמֵא… וְכָל טֻמְאָה". הם לעולם לא היו אוכלים דבש שמקורו בגוויה. רק לשמשון, ל"נְזִיר־אֱלֹהִים… מִן הַבָּטֶן", לא איכפת מן הטומאה. — בא לו אוכל! עכשיו! — יש פיתוי, ושמשון נכנע לו ללא היסוס.
"וַיָּשָׁב … לְקַחְתָּהּ" (פס' 8א) משמע כי כל זה קרה בדרך לָמסיבה הגדולה — בדרך ל…
משתה החתונה
11-10 "וַיֵּרֶד אָבִיהוּ אֶל הָאִשָּׁה; וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה, כִּי כֵּן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים. 11 וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ, וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים, וַיִּהְיוּ אִתּוֹ."
אבא מנוח מסדר עניינים עם אבי הכלה — והחגיגה יוצאת לדרך.
שמשון מארגן "מִשְׁתֶּה". לא משנה שבתור "נְזִיר־אֱלֹהִים" נאמר לו (במדבר ו 3): "מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, …וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה." אז מה? "כֵּן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים", אז ברור שגם הוא עושה.
■ אתם מכירים את הגישה הזו? — "מה? אני הולך להפסיד את כל הכיף כי אנחנו כאן בבית הזה נקראים 'משיחיים'? קצת להנות. אז מה?!"
"מִשְׁתֶּה" — והפלישתים דואגים לספק את ה"בַּחוּרִים" המתאימים: "מסכן, שמשון. הוא הגיע לחתוּנתו רק עם אבא ואמא. איך הוא יעשה שׂמח? אנחנו ניתן לו חברה' משלנו — רווקים בני 18 שאוהבים מסיבות — 'שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים' פלישתים."
? לפי המעט שכבר ראינו מנטיית שמשון להיכנע מיד לכל דחף הבשר — מי כאן מאמין כי שמשון אירגן "מִשְׁתֶּה" שארך שִבעה ימים — סעודה אין־סופית שכל המטעמים בה היו "בישול נכרי" — והוא, "נְזִיר־אֱלֹהִים", אכל רק חסה ושתה מים מכוס חד־פעמית? — תודה.
שבעה ימים משתה־חתוּנה, זה ארוך. וכמה כבר אפשר לאכול ולשתות?! מה עושים שלא יהיה משעמם לאורחים? — סמכוּ על שמשון. הוא יודע איך מעבירים את הזמן. עכשיו הוא מארגן…
משחקי חברה
14-12א "וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן: 'אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה. אִם הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וּמְצָאתֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים. 13 וְאִם לֹא תוּכְלוּ לְהַגִּיד לִי, וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים.' וַיֹּאמְרוּ לוֹ: 'חוּדָה חִידָתְךָ וְנִשְׁמָעֶנָּה.' 14 וַיֹּאמֶר לָהֶם: 'מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק'."
? הבנּוּ מה הולך כאן? — הפרס לפותֶר החידה הוא סט בגדים:
- "סדין", ז"א בגד תחתון; כותונת איכותית עשוייה מפישתן מצרי;
- ובנוסף "חליפה", ז"א בגד עליון מבד יקר.
! שימו לב כי בתקופת המקרא עוד לא גילו שאפשר לייָבֶא בגדים בזילה־זול מסין ומבָּנְגְלָדֶש. אפילו ייצור ביתי של אריגי צמר פשוטים היה כרוך בהרבה מאוד עבודה, כך שהתוצרת היתה יקרה. זו הסיבה שהחיילים שצלבו את ישוע "הִפִּילוּ גּוֹרָלוֹת" על בגדיו (לוקס כג 34). בימינו פשוט היו זורקים אותם לפח.
בָּפרס ששמשון מבטיח ל"שְׁלֹשִׁים [ה]מֵרֵעִים" מדובר בבגדי יוקרה — ב"חֲלִיפוֹת בְּגָדִים" שרק עשירים יכלו להרשות לעצמם (ראו "אַדֶּרֶת שִׁנְעָר" — בגד מיובא מבבל שפיתה את "עָכָן בֶּן־כַּרְמִי" למעול במעל [יהושע ז 21]).
ה"מֵרֵעִים" חושבים שאכן מדובר במשחק. מי לא יכול לפתור חידה? וחוץ מזה, אנחנו "מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל". מה ישראלי שפל כזה כבר יכול לדעת שאנחנו לא יודעים? — קדימה, שמשון. סמוך עלינו. "חוּדָה חִידָתְךָ!"
אבל עכשיו הם תקוּעים:
"מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל"? — חשבנו שהמאכל רק נכנס אליו;
"מֵעַז יָצָא מָתוֹק"? — לפי הניסיון שלנו, הִתעסקוּת עם אדם "עַז" מזכָּה אותך בעין כחולה, לא בחבילת ממתקים.
14ב "וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים." — המרעים שוברים את הראש, והזמן הולך ואוזל. — אבל אז צץ לאחד מהם רעיון:
למה לא להשתמש בָּאישה!
15 "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיֹּאמְרוּ לְאֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן: 'פַּתִּי אֶת אִישֵׁךְ, וְיַגֶּד לָנוּ אֶת הַחִידָה, פֶּן־נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ. — הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ, הֲלֹא?'"
"פַּתִּי אֶת אִישֵׁךְ." — לפתות גבר היא יודעת. זה התברר כבר בביקור הראשון של שמשון בארץ הפלישתים, כשהוא חזר הביתה וזכר רק דבר אחד: "אִשָּׁה רָאִיתִי!"
"הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ?" — קודם אתם מזמינים אותנו לחתונה ומבטיחים שִבְעָה ימי משתה בלי כסף — ועכשיו פתאום מחייבים אותנו להביא מתנות יקרות?
אם לא תשיגי לנו פיתרון מייד, "נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ." — זוהי הצצה קצרה על רמת המוסר והערכים של הפלישתים הפגאנים:
- באֹמרם "חוּדָה חִידָתְךָ וְנִשְׁמָעֶנָּה" הם הסכימו לכאורה לכללי המשחק. הם ידעו טוב מאוד: מי שמפסיד בְּהימוּר — חייב לשלם. אך הם מלכתחילה לא חשבו לעמוד במחוייבות הזו.
- מדובר ב"מֵרֵעִים" של משפחת הכלה. הם גדלו "בְּתִמְנָתָה", באותה שכונה עם "אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן" (ראה "אַנְשֵׁי הָעִיר" בפס' 18). חלק היו שכנים, אחרים היו אפילו בני־דודים וקרובי משפחה. הרי אבי הכלה לא הביא אורחים כל הדרך מעזה.
- הם כרגע מאיימים להכחיד משפחה שלמה יחד עם אחוזתה, רק כדי לא להפסיד כסף.
"אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן" מכירה את בני־עמה. לשרוף כמה שכנים, זה קטן על חבורה של שלושים בני-18 עצבניים.
היא לא מבזבזת זמן בוויכוחים אלא מפעילה מייד את…
הנשק הנשי
16א "וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו." — זכרוּ שמדובר במזרח התיכון בתקופת המקרא. משתה החתונה הוא אירוע לגברים בלבד. הזמן הפרטי שבו האישה יכולה "לבכות עליו" היה בלילה!
תארו לכם את התמונה:
- חלומותיו של שמשון התגשמו: מהיום הוא נשוי ל'מיס־פְּלֶשֶׁת' — לכוכבת שעליה פינטז במשך חודשים;
- סוף־סוף הגיע ליל־הכלוּלות;
- אבל מה היא עושה? — הורסת לו את הכל. — לא מרשה לו אפילו לגעת! רק בוכה ובוכב ובוכה עד הבוקר. לא ליל־כלוּלות ולא בּטיחְ!
16ב "וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו, וַתֹּאמֶר: 'רַק שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי'." — "אתה בכלל לא אוהב אותי!" עם הנשק הזה ניצחו נשים לאורך ההיסטוריה מלכים וקיסרים, מצביאים וגיבורים — כי הרי עכשיו הגבר חייב להוכיח שהוא כֶּן אוהב אותן.
16ג "חִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי, וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה." — "איך אתה יכול להגיד שאתה אוהב אותי, והנה יש לך סודות ממני. אני אישתך — האדם הקרוב ביותר שיש לך בעולם!"
שמשון אמנם בוער בתאווה פיזית — אבל הוא לא טיפש (ראה פס' 18ב). נכון לעכשיו, הוא מסוגל לשמור את הסוד:
16ד "וַיֹּאמֶר לָהּ: 'הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי, וְלָךְ אַגִּיד?'"
■ כולנו כמובן מסכימים אתו: "למה־מי־את? את רוצה להגיד לי שאת יותר קרובה אלי מאבא ואמא שלי?"
אבל עכשיו עזבו לרגע את שמשון. — אם אתה נשיו, לעולם אל תגיד דבר כזה לאישתך! הרי היא באמת האדם הקרוב ביותר שיש לך. היא, ולא ההורים. אתה ואישתך בשר אחד!
עכשיו מתחיל…
המירוץ נגד השעון
אשת שמשון חייבת לפתח את הנשק הנשי לרמות־על — ומהר! זה עניין של חיים או מוות:
- מצד אחד, עליה לשפוך דלק לתוך להבות התשוקה הגופנית של שמשון;
- מצד שני, יש לסכל כל ניסיון רומנטי מצדו, לסחוט עוד כמה דמעות מתחת לריסים הארוכים וללחוש: "הכל שלך, שמשון. אבל קודם תוכיח שאתה אוהב אותי!"
…וכמובן — היא מנצחת:
17א "וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַמִּשְׁתֶּה. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיַּגֶּד לָהּ, כִּי הֱצִיקַתְהוּ."
"וַיַּגֶּד לָהּ." — שמשון נשבר מול לנשק הנשי; והנפילה הזו מבשרת רעות. הרי כך בדיוק יירַאֶה הסוף: גילוי סוד השׂיער הארוך לדלילה.
"כִּי הֱצִיקַתְהוּ." — אל תטעו בגלל המשמעות של "להציק" בעברית המודרנית. זכרו שמאותו שורש באה המילה "מצוּקה". — שמשון נשבר כי 'מיס־פְּלֶשֶׁת' עשתה לו את המוות.
17ב "וַתַּגֵּד הַחִידָה לִבְנֵי עַמָּהּ." — ברוך דגון וכל האלילים! זה היה קרוב! 'מיס־פְּלֶשֶׁת' ניצלה משריפה על המוקד!
18א "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה: 'מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ? וּמֶה עַז מֵאֲרִי?'" — "בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה" משמע 'לפני שקיעת השמש'. לפני סוף היום השביעי, על כוס היין האחרונה, הם חוזרים כמו תוּכּים על מה שהִסְבּירה להם אשת שימשון: "פגשתָ אריה שנתן לך דבש."
יופי!
- הנשק הנשי הציל את 'מיס־פְּלֶשֶׁת',
- איום הרצח הציל את שלושים ה"מֵרֵעִים".
כולם מרוצים. — כולם, חוץ משימשון. הוא מאשׁים:
רמאים!
18ב "וַיֹּאמֶר לָהֶם: 'לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי, לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי'."
במילים אחרות: "רמאים! אני יודע טוב מאוד מי גילה לכם את הסוד שלי."
"חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי." — אנחנו לא יודעים אם שמשון מצטט אמירה עממית, או שמא הוא ממציא אותה כרגע — אבל כולנו שמים לב איך הוא מתאר את אישתו עוד לפני שהסתיימה החתונה: "עֶגלה; פָּרה." כל המשיכה הפיזית, כל הרֵגשות הרומנטיות, כל הפנטזיות — הכל נפוּג.
■ דעו לכם כי זהו סיום אופייני למהלך שהתחיל באי־ציות לדבר־אלוהים: אכזבה מוחצת!
שום דבר לא עמד בציפיות שלנו — בציפיות של שימשון:
- האוכל הלא־כשר היה פחות טעים ממה שהבטיחו;
- היין האסור עשה כאב־ראש;
- המוזיקה רק הגבירה את הכאב;
- השִׂמחה היתה מלאכוּתית ומאוּלצת;
- האורחים באו רק כדי לאכול בחינם;
- והאכזבה הכי גדולה היתה נסיכת החלומות שלי! (ראה שמו"ב יג 15).
מכל התכנונים שנעשו מבלי לבקש את הדרכת אלוהים — מבלי להתפלל שרצון אלוהים יעשה — נשארו עכשיו רק שני דברים:
- טעם מר;
- וחוב של 60,000 שקל.
…מינימום! הרי זוהי העלות של בגדי יוקרה עבור 30 איש. — פתחְתָ את הפה והִבטחתָ? עכשיו תקיים!
עד כאן על האכזבה והטעם המר שמשאיר החטא. אבל הלקח הזה הוא רק תוצר לוואי של העלילה. העיקר הוא "כִּי מֵיהוה הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים" (יד 4).
19 "וַתִּצְלַח עָלָיו [על שמשון] רוּחַ־יהוה; וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן, וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ. וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם, וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת לְמַגִּידֵי הַחִידָה. — וַיִּחַר אַפּוֹ, וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ."
"וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ־יהוה." — אלה אותן מילים בדיוק כמו ב"מבחן האריה". בפעם השנייה מתפרץ כוחו העל־טבעי של רוח־הקודש — אך הפעם זה קורה למען ישועת ישראל.
? מי שׂם לב לשתי המילים "וַיִּחַר אַפּוֹ"? — הן מופיעות אחרי ששמשון חזר מ"אַשְׁקְלוֹן"; אחרי שמילא את חבטחתו וחילק את הבגדים לשלושים "מַגִּידֵי הַחִידָה".
זאת אומרת כי הוא לא יצא לָמִבְצע נגד הפלישתים בהתפרצות זעם בלתי־נשלט, אלא מפני ש"תִּצְלַח עָלָיו רוּחַ־יהוה". זוהי תזכורת עבורינו כי "כַּעַס אָדָם לֹא יִפְעַל צִדְקַת אֱלֹהִים" (יעקב א 20).
19ב "וַיִּחַר אַפּוֹ, וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ." — כעת אלוהים מרשה לשמשון לכעוס; והכעס מונע ממנו להמשיך בָּטעות (לפחות כרגע). הרי הוא עולה אל "בֵּית אָבִיהוּ" לבד. הוא לא מביא את אשתו הפלִשְׁתית ל"מַחֲנֵה דָן"; לא בונה בית; לא מביא ילדים; לא מקים משפהח.
20 אבי הכלה מפרש את התנהלות שמשון כגירושין, והוא מחליט "למחזר" את בתו קרוב לבית: "וַתְּהִי אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן לְמֵרֵעֵהוּ אֲשֶׁר רֵעָה לוֹ." — אחד משלושים החברה' זכה גם לחליפה וגם לאישה.
מה למדנו?
- שמשון הוא דוגמה מובהקת למה שקורה לאדם שנכנע לכל דחף של הבשר:
- הוא "רואה אישה" — ומייד שוכח כי הוא ניקרא "לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים." הרי לפי כל היגיון אנושי, הדבר האחרון שיכול לסייע בתפקיד הזה הוא נישׂואי־תערובת עם הפלישתים;
- הוא רואה מאכל ממקור טמא — ותאוותו מייד גוברת על איסור התורה;
- יש לו הזדמנות לארגן מִשתֶה — והוא מייד שוכח כי הוא נזיר־אלוהים.
אל תהיו דומים לשמשון. "הִתְהַלְּכוּ בְּדֶרֶךְ הָרוּחַ, וְלֹא תְּמַלְּאוּ אֶת תַּאֲווֹת הַבָּשָׂר" (גלטים ה 16). התנגדו לָפיתוי בעזרת רוח־הקודש.
- נכון שאלוהים חיפש "תֹאֲנָה … מִפְּלִשְׁתִּים" — ז"א תירוץ לתקוף אותם — ושהוא השתמש בנישואין הכושלים של שמשון למטרה זו — אבל זה לא תירוץ לשמשון לחטוא.
אנחנו לא יכולים להצדיק חטא ולהגיד: "אלוהים ריבון. כל מה שאני עושה ממילא משתלב בָּסוף עם התכנית שלו." — לא! יש לנו אחריות להילחם נגד החטא שבנו. ויש לנו עזרה מרוח־הקודש.
- להיכנע לְפיתוי החטא מוליד אכזבה. השטן הוא שקרן. זכרו את זה תמיד: כל הבטחה שהוא לוחש לכם דרך הפיתוי, היא שקר!
4. אלוהים מושיע! — לא משנה כמה פעמים ה"מושיע" האנושי טועה; לא משנה כמה פעמים הוא מחליט לעשות את ההיפך ממה שהיינו מצפים מנזיר־יהיה — אלוהים ממשיך בתכנית הישועה שיש לו עבור עם ישראל. הרי "אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ" (רומים יא 29).