מבוא
בפרק הקודם חווינו את פרשת פילגש בָגִבעה — סדום החדשה — בישראל.
אם זה קרה בעם הנבחר — בעם שקִבל את התורה — זה יכול לקרות בכל עם. כל חברה שמפנה את גבה לאלוהים ולעקרונות דברו עלוּלה לרדת לשפל הזה.
אך תודה לאל, בסוף פרק יט מתברר שלא מדובר בכל ישראל:
? מי זוכר איזה סוג של משלוח קיבלו כל ראשי השבטים בסוף הפרק? — משלוח בשר־אדם בצירוף הודעה.
? ואיך הגיבו? — כולם זעקוּ: "לֹא נִהְיְתָה וְלֹא נִרְאֲתָה כָּזֹאת, לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה! שִׂימוּ לָכֶם עָלֶיהָ! עֻצוּ וְדַבֵּרוּ!" (יט 30). "חייבים להִפָגש ולהחליט איך להמשיך!"
כך הפרק החדש פותח ב…
גיוס כללי בישראל — נגד ישראל
שופטים כ
2-1 "וַיֵּצְאוּ כָּל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד, לְמִדָּן וְעַד בְּאֵר־שֶׁבַע, וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד, אֶל יהוה הַמִּצְפָּה. 2 וַיִּתְיַצְּבוּ פִּנּוֹת כָּל הָעָם, כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בִּקְהַל עַם הָאֱלֹהִים — אַרְבַּע־מֵאוֹת־אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי שֹׁלֵף חָרֶב."
כולם באים — "מִדָּן וְעַד בְּאֵר־שֶׁבַע" ואפילו מ"אֶרֶץ הַגִּלְעָד" שבגדה המזרחית של הירדן. לאורך כל ספר שופטים אף אחד לא הצליח להרים כזה גיוס. הלוואי שבאחדוּת כזו היו יוצאים נגד הכנענים והפלישתים!
התחנה הראשונה: מצפה
לא רק מפגינים סולידריוּת — גם מערבים את "יהוה". אמנם המִשְכָּן וארון־הברית נמצאים בבית־אל (פס' 18), אבל כרגע מתאספים ב"מִצְפָּה". שם התקיימו הִתכנסוּיות גדולות "לִפְנֵי יהוה" עד סוף תקופת שמואל (שופטים יא 11; שמו"א ז 6-5, י 27-17).
3א "וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי־בִנְיָמִן כִּי עָלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּה." — "בְּנֵי־בִנְיָמִן" בוודאי לא הוּזמנוּ, אבל — כידוע — שמוּעות רצות מהר.
בינתים, שָם ב"מִצְפָּה", …
"הָאִישׁ הַלֵּוִי" מוסר עדוּת
3ב-7 "וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל: 'דַּבְּרוּ. אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת?' 4 וַיַּעַן הָאִישׁ הַלֵּוִי, אִישׁ הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה, וַיֹּאמַר: 'הַגִּבְעָתָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן בָּאתִי, אֲנִי וּפִילַגְשִׁי, לָלוּן. 5 וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה, וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה. אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג, וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת. 6 וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי וָאֲנַתְּחֶהָ, וָאֲשַׁלְּחֶהָ בְּכָל שְׂדֵה נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל, כִּי עָשׂוּ זִמָּה וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל. 7 הִנֵּה כֻלְּכֶם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָבוּ לָכֶם דָּבָר וְעֵצָה הֲלֹם!'"
? האם שמתם לב לציווי "דַּבְּרוּ" ברבים (פס' 3)? — מי עוד העיד בנוסף ל"אִישׁ הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה"? אולי "הַנַּעַר" משרתו? אולי אף הצליחו לזָמֵן את "הָאִישׁ הַזָּקֵן" המארח מהגִבעה? — חשוּב שיהיוּ יותר מעד אחד, כי הרי "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ,… [אלא] עַל־פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל־פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר" (דברים יט 15; מתי יח 16).
בנוסף למסירת עדוּת, "הָאִישׁ הַלֵּוִי" גם ממלא את תפקיד התובֶע. הוא מאשים את אנשי גִבעה ב…
א. ניסיון רֶצח ("אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג") — ואנחנו מיד שמים לב שזה לא ממש מדוייק. הם "דִּמּוּ" לדבָר אחֶר, והם פִרסמוּ את כוונתם בצעקות שכל השכונה יכלה לשמוע (יט 22ב);
ב. גרימת מוות על־ידי עינויים ("אֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת") — והוא כמובן
לא מספר שהוא בעצמו הפקיר את המִסכנה לידם;
ג. מעשה "זִמָּה" (6ב). — ההבהרה הזו מוסיפה את המימד המיני עבור אלה שטרם מבינים במה "עִנּוּ" את האישה למוות.
כל ישראלי שהקשיב טוב ושם לב לתיאור "וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה [הגברים], וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה", אמר: "וואו — זה בּוּל מה שקרה בסדום!" — אמת! סדום בישראל.
האסיפה הכללית שומעת את העדוּת, ופֶה אחד מחליטים לצאת ל…
מבצע הענשה
10-8 "וַיָּקָם כָּל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד לֵאמֹר: 'לֹא נֵלֵךְ אִישׁ לְאָהֳלוֹ, וְלֹא נָסוּר אִישׁ לְבֵיתוֹ. 9 וְעַתָּה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה לַגִּבְעָה: עָלֶיהָ בְּגוֹרָל! — 10 וְלָקַחְנוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵאָה לָאֶלֶף וְאֶלֶף לָרְבָבָה, לָקַחַת צֵדָה לָעָם; לַעֲשׂוֹת לְבוֹאָם לְגֶבַע־בִּנְיָמִן כְּכָל הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל'."
"זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה לַגִּבְעָה: עָלֶיהָ בְּגוֹרָל!" — 'קדימה! יוצאים להעניש את אנשי גִבעה.' — מי שרוצה לדעת על מה הטילו גורל נאלץ לחכות עד פסוק 18. רק שם הוסבר שהגורל קבע איזה שבט ייצא בראש הכוח.
"וְלָקַחְנוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה." — אחד מתוך כל עשרה לוחמים נשלח להביא אספקה. כולם מבינים שהמבצע הזה לא יסתיים ביום־יומיים.
40,000 קניינים יוצאים לדרכם, ו-360,000 הלוחמים הנותרים צועדים אל…
התחנה השנייה: גבעה
11א "וַיֵּאָסֵף כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר" — ו"הָעִיר" היא, כמוּבן, "גִבְעָה".
11ב "…כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים." — שימו לב כמה המחבר מדגיש את האחדוּת: "כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל… כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים." — הלוואי שהיו מאוחדים ומגובשים ברמה כזו נגד עבודת האלילים.
בשלב הזה אף אחד לא רוצה להעניש שבט שלם אלא רק את האשמים ישירות בְמעשה "הַנְּבָלָה":
13-12א "וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים בְּכָל שִׁבְטֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר: 'מָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נִהְיְתָה בָּכֶם? 13 וְעַתָּה, תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם, וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל!'"
הביטוי "שִׁבְטֵי בִנְיָמִן" משמע 'משפחות בנימין'.
! שימו לב באיזה סדר העניין הזה מתנהל. ראינו זאת כבר בפס' 3 שרומז כי שמעו יותר מְעֶד אחד — בדיוק כמו שדורשת התורה.
כך גם עכשיו: אין מלך, אין שלטון מרכזי — ובכל זאת אין כאן אספסוף שצועק "מוות לגִבעה!" • לא שׂורפים את דגל בנימין • לא מצטיידים במקלות, אבנים וכל הבא ליד כדי לרוּץ לְלינץ'.
זה מזכיר לנו שלאורך כל תקופת השופטים…
- המלך היה בנמצא;
- חוקיו היו נגישים;
- המערכת שדרכּה ניתן היה לקבל את הדרכתו בְנקוּדות שלא היו ברורות מתוך התורה היתה קיימת;
- הבטחותיו למי שיכָּנע ויציית לדברו היו בתוקף.
המלך הזה הוא, כמובן, אלוהים. — אבל מה הוא נאלץ להגיד? "אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם" (שמו"א ח 7).
דווקא כאן — בסיפור הזוועה שממוּקם בסוף ספר שופטים — המחבר נותן דגימה איך המציאות היתה יכולה להראות, לוּ כל העם היה דורש את רצון אלוהים תמיד, ולא רק כשמדוּבר בְיציאה למלחֶמֶת אחים.
לבני־בנימין ניתנת עכשיו הזדמנות לחקור, לוודא שההאשמות אכן מוצדקות, ולהסגיר את האשמים. — מצדם של שאר השבטים פסק־הדין כבר נֶחְרָץ: "נְמִיתֵם, וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל" (פס' 13).
אבל לא נראה שבני־בנימין חקרו משהו. הם לא מסגירים אחים־לָשבט — נקוּדה! — לא משנה באיזה פשע הם אשמים • 'דם יותר סמיך ממים!' • קִשרי משפחה קודמים לָצדק!
לכן…
13ב "לֹא אָבוּ בְּנֵי־בִּנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל."
לא רק שהם לא מוכנים להסגיר אחים־לָשבט, "בְנֵי־בִנְיָמִן" ממהרים לסכן את חייהם למען האחים. למרות הניוון המוּסרי שבולט בדוגמה של גִבעה — יש כאן פַייטרים אמיתיים.
אחרי גיוס כללי של השבט הם יוצרים…
חומת מגן לגבעה
17-14 "וַיֵּאָסְפוּ בְנֵי־בִנְיָמִן מִן הֶעָרִים הַגִּבְעָתָה, לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל. 15 וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי־בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מֵהֶעָרִים, עֶשְׂרִים־וְשִׁשָּׁה־אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב, לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע־מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר. 16 מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע־מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר, אִטֵּר יַד־יְמִינוֹ, כָּל זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא.
17 וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ, לְבַד מִבִּנְיָמִן, אַרְבַּע־מֵאוֹת־אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב; כָּל זֶה אִישׁ מִלְחָמָה."
בצד בנימין יש את הצָלָפים הטובים ביותר: 700 ח'ברֶה, כל אחד ברמה של דויד, ומשוּם־מה כולם שׂמאליים (זה כנראה בגֶנים. גם "אֵהוּד", השופט מבנימין, היה "אִישׁ אִטֵּר יַד־יְמִינוֹ" [שופ' ג 15]). אבל היחס בין הכוחות הוא 1 נגד 15. ההיגיון אומר שלשבט בנימין אין סיכוי.
למרות זאת הם מגלים כאן…
הזדהות בלתי־מסוייגת — עם הפשע
! עִצרוּ כאן רגע! — לוחמי בנימין לא טיפשים. עליונוּתם המספרית של שאר השבטים ברוּרה להם. — אך הם למרות זאת מוכנים להקריב את עצמם למען אחֶיהם לשבט. זוהי נאמנות בלתי־אנוכית למופת — אך נאמנות לצד הלא נכון.
תורת יהוה — כמו גם חוקי המדינה — עולים על קשרי משפחה.
אם אתה הורֶה נורמטיבי, אתה תמיד תֹאהב את הבן שלך — אפילו אם הוא מחליט לרדת לפשע. מצד שני, נאמנותך לאלוהים ולדברו דורשת ממך להיות הראשון שמביא את הבן הפושע לדין צודק (דברים כא 21-18; יג 9-6).
במקרה שכזה "דם [אינו] יותר סמיך ממים" אלא "צדק יותר סמיך מדם" — עם כל הכאב שבָּדבר.
האשְמָה ברורה; יתרון מספרי יש — ובכל זאת לא רצים קדימה אלא פועלים לפי הסֶדֶר הנכון: קודם־כל מבקשים לדעת את רצון אלוהים. — והתשובה היא:
"יְהוּדָה בַתְּחִלָּה"
כדי לקבל אישור משמיים יש צורך להעתיק את המחנה מגבעה אל…
התחנה השלישית: בית־אל
18א "וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית־אֵל; וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים." — "בֵית־אֵל", כי שם נמצאים המשכן, ארון הברית והכוהן הגדול עם "הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים". — תשובה מאלוהים ניתן לקבל רק בדרך שהוא קבע (ראה לעומת זאת פרק יח 6-5).
18ב "וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל: 'מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי־בִנְיָמִן?' וַיֹּאמֶר יהוה: 'יְהוּדָה בַתְּחִלָּה'."
משיח! "יְהוּדָה בַתְּחִלָּה." — זו המגמה של ספר שופטים. הגענו לפעם השנייה בעלילה שרוח הקודש מדגיש את מי יהוה מעמיד בראש העם.
- הספר פָתָח (פרק א 2-1) בָשאלה: "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה?" — ויהוה עָנָה: "יְהוּדָה יַעֲלֶה";
- ועכשיו, רגע לפני מלחֶמֶת־האחים שמהווה את פרק הנעילה של הספר, אותה שאלה ואותה תשובה: "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה?" — ויהוה עונה: "יְהוּדָה בַתְּחִלָּה."
בין שתי האמירות הללו נמצאת כל העלילה של ספר שופטים.
- פעמיים המחבר מצביע לאחור, על נבוּאת יעקֹב:
"יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ… לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו…"
- ובעשותו כך הוא גם מצביע קדימה, אל המלך שכל־כך היה חסר בעידן השופטים:
"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה… עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (ברא' מט 12-8). — המשיח יבוא!
האישור התקבל, ועכשיו עוברים הכוחות אל…
התחנה הרביעית: גבעה
20-19 "וַיָּקוּמוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּבֹּקֶר; וַיַּחֲנוּ עַל הַגִּבְעָה. 20 וַיֵּצֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עִם בִּנְיָמִן. וַיַּעַרְכוּ אִתָּם אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה אֶל הַגִּבְעָה."
המבצע שהיה אמור להיות מוגבל להענשת האשמים בלבד עובר כעת הסלמה ל…
מלחמת אחים כוללת
21 "וַיֵּצְאוּ בְנֵי־בִנְיָמִן מִן הַגִּבְעָה; וַיַּשְׁחִיתוּ בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא שְׁנַיִם־וְעֶשְׂרִים־אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה." — המערכה הראשונה מסתיימת ב…
- ניצחון לצבא־בנימין;
- ניצחון למי היה נראה חסר־סיכוי;
- ניצחון למי שהחליט כי "דם יותר סמיך מצדק";
- ניצחון למי שלא שאל את אלוהים;
- ניצחון למי שתומך בָחוטאים ובָחטא;
…ותבוסה למי ששמע בברוּר את הוראת אלוהים שאמר: "יְהוּדָה בַתְּחִלָּה."
יש מספר עצוּם של חללים! — אבל לוחמי ישראל לא מיד מתייאשים:
22 "וַיִּתְחַזֵּק הָעָם — אִישׁ יִשְׂרָאֵל — וַיֹּסִפוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָרְכוּ שָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן."
מתכוננים למערכה השנייה, אבל לפני־כן הם זקוקים ל…
נחמה ואישור מחודש מאלוהים
23 "וַיַּעֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל, וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי יהוה עַד הָעֶרֶב. וַיִּשְׁאֲלוּ בַיהוָה לֵאמֹר: 'הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי־בִנְיָמִן אָחִי?' וַיֹּאמֶר יהוה: 'עֲלוּ אֵלָיו!'" — "יש אישור. קדימה! יהוה אִתנו!"
25-24 "וַיִּקְרְבוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי־בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי. 25 וַיֵּצֵא בִנְיָמִן לִקְרָאתָם מִן הַגִּבְעָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וַיַּשְׁחִיתוּ בִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל עוֹד שְׁמֹנַת־עָשָׂר־אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה; כָּל אֵלֶּה שֹׁלְפֵי חָרֶב."
? עוד 18,000 חללים? — איך זה ייתכן? — יחס הכוחות הוא עדיין ½1:14 לטובתינו • כולנו גיבורים "שֹׁלְפֵי חָרֶב" • הצדק אתנו • אלוהים בעצמו נתן את הפקודה "עֲלוּ!"… — איך יכול להיות שהוא הרשה שנְאָבֶד 40,000 לוחמים — 40,000 אבות, בעלי משפחה, אחים ובנים בישראל? — וזאת מבלי להתקדם לעבר המטרה אפילו מֶטֶר!
? איפה טעינו?
חייבים לפתור את התעלומה, ולכן עוברים עכשיו אל…
התחנה החמישית: בית־אל
26א "וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם, וַיָּבֹאוּ בֵית־אֵל." — לא מספיק לשגֶר מִשלָחת. — לא! — כל הצבא חייב לקפל את המחנה ולחזור ל"בֵית־אֵל".
26ב "וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יהוה." — יושבים שִבעה. לוקחים את הזמן להִתאבֶּל.
! "וַיִּבְכּוּ." — הלוחמים לא מתביישים לבכות על אובדן החברים ובני המשפחה האהוּבים. — אך שימו לב שהאֶבֶל שלהם הוא לא בור שחור של חוסר־אונים וחוסר־תקווה לנוכח המוות. הם יושבים "לִפְנֵי יהוה". — עם כל הכאב, עיניהם אליו; אל מקור החיים.
בעקבות ההתמקדוּת בכיוון הנכון, מתברר להם פתאום מה המרכיב החסֶר במלחמה שלהם: לפני שאפשר ליהנות ממלוא ברכת אלוהים דרושה לכולם…
חזרה בתשובה
26ג "וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב; וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יהוה." — צום (עינוי נפש) ודם של קורבן כפרה — אלה מרכיבים של יום־כיפוּר — של חזרה בתשובה וטיהור מחטא.
28-27א "וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיהוה. וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם — 28 וּפִינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם — לֵאמֹר: 'הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי־בִנְיָמִן אָחִי, אִם אֶחְדָּל?'"
לפני שנמשיך בסיפור…
הערה טכנית:
כאן נראה כי ספר שופטים לא ערוּך כרונולוגית. הרי "פִינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר" שייך לָדור שגדל במדבר, בָּדרך לכנען (שמות ו 25; במד' כה 13-10). אם הוא עדיין כוהן גדול, יש סיכוי טוב כי סיפוּר פילגש בגבעה התרחש זמן לא רב אחרי פטירתו של יהושוע — בתחילת תקופת השופטים (ראה יהושוע כד 33).
מי שקורא את ספר שופטים אמנם מקבל רושם של ירידה הדרגתית ברמה הרוחנית והמוסרית — והשֶפֶל המוחלט מגיע עם "סדום החדשה" בשבט בנימין בשלושת הפרקים האחרונים — אבל כאן מתברר כי הצניחה לתוך תהום החטא היתה כמעט מיידית, ברגע ש"כָּל הַדּוֹר הַהוּא [דורו של יהושוע], נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו" (שופ' ב 10).
הדבר גם מסביר מדוע יהושוע, בנאוּמו האחרון, היה כֹה שלילי לגבי המצב הרוחני והמוסרי של העם (יהושוע כד 19). הוא כבר ראה את הנולד.
נשאר עוד רגע עם…
"פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר"
הוא סמל של המאבק הנחרץ בחטא. זכרו שבזכוּתו נעצרה המגפה שבאה על בני־ישראל בעקבות הזנות עם המואביות והפנייה לעבודת אלילים עם "בַּעַל פְּעוֹר", אליל המואבים (במד' כה 2-1).
הירידה של העם הנבחר לרמה הרוחנית והמוסרית של סדום החלה כבר שָם במדבר, ומי שעצר אותה היה "פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר". לכן חשוּב לשים לב ששמו מופיע דווקא כאן, בָסיפור של "סדום החדשה בישראל".
! אם אין מי ש"עֹמֵד בַּפֶּרֶץ" עבור העם לפני יהוה (יחז' כב 30) — אין מעצור! הטבע החוטא שואף למצב של סדום בכל רגע נתוּן… וזאת לא רק בישראל.
אבל אנחנו רוצים כרגע להמשיך בָנימה החוּיבית. — לוחמי ישראל חזרו בתשובה אמיתית, כנה. עכשיו הם עומדים לפני יהוה בידיים נקיות כדי לשמוע את מִצְווָתו:
28ב "וַיֹּאמֶר יהוה: 'עֲלוּ! כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ'." — הפעם יש אפילו הבטחה של ניצחון משמיים! — קדימה!
29 הם גם משָפרים את הטָקְטיקה, כדי למנוע אבידות ככל האפשר: "וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים אֶל הַגִּבְעָה סָבִיב."
! אתה יודע שאתה עושה את הדבר הנכון? אתה יודע שאתה במרכז רצון אלוהים? — מעוּלֶה! — אך הדבר לא מפחית מחובתך לעבוד הכי טוב שאפשר — להשקיע את מלוא המאמץ — להשתמש בכל החוכמה ובכל הכוח ובכל הכלים שקיבלת מאלוהים. אפשר לקרוא לזה "הִצְטַיְּנוּת משיחית".
כעת מתחיל הקרב האחרון של 11 שבטים נגד שבט אחד, ו…
המנצח הוא — יהוה
31-30 "וַיַּעֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי־בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וַיַּעַרְכוּ אֶל הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם. 31 וַיֵּצְאוּ בְנֵי־בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם, הָנְתְּקוּ מִן הָעִיר, וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם, בַּמְסִלּוֹת אֲשֶׁר אַחַת עֹלָה בֵית־אֵל וְאַחַת גִּבְעָתָה בַּשָּׂדֶה — כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל."
? רק רגע! האם אלוהים לא אמר: "עֲלוּ!"? — אז איך ייתכן שגם המערכה השלישית הזו גובָה חללים — "כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל"?
הדבר שוב מדגיש שְהָדֶרך אל המטרה הנכונה עלוּלה להיות קשָה; גם בשבילֶינו. — בישׂוּר שכולל הבטחות כמו: "אם רק תאמין בישוע, הוא יפתור את כל הבעיות שלך ויתן לך חיים נוחים ללא סבל" — זהו לימוד שֶקֶר! — לציוּת יש מחיר.
אנחנו באמצע המלחמה, וזה מקום ממש לא טבעי לסיים שיעור — אבל אין מה לעשות. נגמר הזמן.התעלומה
מה למדנו?
- לנו יש מלך! — בקטע של היום למדנו שבני־ישראל פתאום נזכרו כי…
- יש תורה,
- יש מי שקובע מהו טוב ומהו רע,
- יש מלך בישראל — והוא אלוהים.
זה תמיד נכון גם עבורינו. לא משנה אם החברה סביבֶינוּ מתדרדרת לתהום מוסרי. דבר אלוהים הוא עדכני! הוא קובע מהו נכון ולא נכון היום — לא פחות מבזמן השופטים. — לנו יש מלך!
- ייתכן שהאמירה "דם יותר סמיך ממים" נכונה. אבל דם אינו יותר סמיך מצדק. אם קרוב משפחה — אולי אף הקרוב ביותר — עובר על החוק או בוחר ללכת בדרכי החטא, אסור לנו לצדד אִתו. כמובן חשוב להמשיך לאהוב אותו, אבל זאת לא אומרת שאנחנו יכולים להִתְעלֶם מהפֶּשע שלו או לכסות עליו. צדק אלוהים קודֶם — אפילו לקִשרי משפחה.
- לציוּת יש מחיר! — זִכרוּ את "פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר" שהיה מוכן ללכת עד הסוף והפך לסמל של ציוּת לדבר אלוהים עד היום. זִכרוּ את בני־ישראל שלא וויתרו למרות שתי תבוסות כואבות שגבוּ מעל 40,000 חללים. יש מחיר לציוּת — אבל יש גם ברכה מאלוהים.
- "יְהוּדָה בַתְּחִלָּה." — למרות כל האֶקשן— לא שכחנו את המטרה המרכזית שלשמה נכתב התנ"ך: להצביע על המשיח — ללמד עליו — לא לתת לָציפייה אליו לדעוך.
"יְהוּדָה בַתְּחִלָּה." — מיהוּדה תבוא השושלת הנכונה • משם יבוא המלך • משם יבוא המשיח!
שופטים כ 32 עד כא 25 (סוף הספר)
א. זו יכלה להיות סוג של הענשה קולקטיבית: "לעולם לא נחתן את הבנות שלנו עם סוטי מין כמוכם! אחרי מה שקרה בגבעה, אנחנו לא בוטחים בכל השבט שלכם."
ב. ייתכן אפילו שהוחלט מראש למחוק את שבט בנימין כולו — ואם יהיו ניצולים, אז יש למנוע מהם ריבוי טבעי.
כרגע מִתאָבּלים:
3-2 "וַיָּבֹא הָעָם בֵּית־אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל. 3 וַיֹּאמְרוּ: 'לָמָה, יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל? לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד?!'"
? למה? — האם זאת שאלה רֶטורית, או שאתם באמת לא יודעים למה האסון הזה קרה? — זה מפני שלא צייתּם לָמֶלך. זה מפני ש"אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה", במקום להקשיב לדבר אלוהים. לָחשוב שאתה יכול "להסתדר יופי בלי אלוהים" יוביל תמיד לאותו סוף: מוות!
4 "וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם, וַיִּבְנוּ שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים." — גם זה דיווּח חשוב: לא רק מביאים "עֹלוֹת" לטיהור מחטא, אלא גם "שְׁלָמִים" — קורבָּנות הודייה על עזרת אלוהים במלחמה.
! כשאני ואתה מתפללים לעזרה, ואלוהים עונה ועוזר — האם אנחנו תמיד זוכרים להודות כראיו?
כעת, מבחינתם של 11 השבטים, הם כל מה שנישאר מעם ישראל. בנימין "נִפקד" — איננו. אך אָל לנו לשכוח כי…
אלוהים תמיד עובד עם השארית
! תכניתו והבטחותיו חייבות להתגשם. לא ייתכן שיימחק שבט מישראל. הרי לכל השבטים יש עדיין תפקיד — כל הדרך עד סוף ספר ההִתגלוּת (ז 8; כא 14).
זהו קודם־כל ביטוי של חסד אלוהים שלא נוהג אִתנו כפי שמגיע לנו.
החסד שלו זוכה שבט בנימין מתבטא לא רק פעם אחת בהיסטוריה:
- אמנם השופט הראשון, "עָתְנִיאֵל בֶּן־קְנַז", בא משבט יהוּדה. הרי זהו עיקרון בספר שופטים: "יְהוּדָה בַתְּחִלָּה". — אבל כבר השופט השני הוא משבט בנימין: "אֵהוּד בֶּן־גֵּרָא".
- גם מלך ישראל הראשון — שאוּל — בא מבנימין.
נכון כי שושלתו נכחדה, כי תכנית אלוהים קבעה שהמלך המשיח יבוא משושלת בית־דויד — אבל הכבוד שנעשה לשבט בנימין על־אף פרשת פילגש בגבעה, הוא בהחלט ביטוי של חסד (ראה את הבנתו של שאוּל עצמו; שומ"א ט 21).
- בזמן גלוּת בבל הקים אלוהים עוד מנהיג גדול מבנימין — עוד מושיע; ודווקא ממשפחת שאוּל המלך: את מרדכי היהודי (אסתר ב 5).
- ולא לשכוח את גְדול המבשׂרים — שאוּל השליח — היהודי שהביא את הבשורה לגויי העולם. גם הוא בא משבט בנימין (פיל' ג 5). האם במקרה הוא נושא את אותו שם כמו שאוּל המלך? — אין "במקרה" בדבר אלוהים!
אין ספק, אלוהים פועל כדי לשָמֶר את השארית, להגשים את תכניתו ולקיים את הבטחותיו — אבל השחקנים שאנחנו רואים על הבמה הם לא אלוהים! — הם בני אדם חוטאים. — עכשיו הם נותנים לנו שיעור…
איך לעקוף שבועה פזיזה
5 "וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל: 'מִי אֲשֶׁר לֹא עָלָה בַקָּהָל מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יהוה?' כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה, לַאֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל יהוה הַמִּצְפָּה לֵאמֹר: 'מוֹת יוּמָת'." — כעת מבררים האם יש עיר או אזור שמהם לא באו נציגים כדי להשתתף במלחמת ההענשה נגד בנימין. גם מזכירים לנו את האיום שהיה כתוב על צו הגיוס: "מי שלא יתייצב — 'מוֹת יוּמָת'."
! והנה, רְאו עכשיו את פעולת אלוהים בלבבות בני־ישראל:
7-6א "וַיִּנָּחֲמוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל בִּנְיָמִן אָחִיו, וַיֹּאמְרוּ: 'נִגְדַּע הַיּוֹם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. — 7 מַה נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים?'" — אלוהים גורם להם לדאוג לשארית בני־בנימין.
אבל יש בעיה! השבועה הפזיזה שהבּיעו מתוך כעס — ועוד בשם יהוה:
7ב "'וַאֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ בַיהוה לְבִלְתִּי תֵּת לָהֶם מִבְּנוֹתֵינוּ לְנָשִׁים'."
? האם אתם מבינים עכשיו למה דבר אלוהים כל־כך מזהיר אותנו משבוּעות? — למה ישוע בעצמו מדגיש: "אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁלֹּא לְהִשָּׁבַע בִּכְלָל!" (מתי ה 34[-36]; גם יעקב ה 12)?
- אין לכם מוּשָׂג מה יהיה מחר!
- אין לכם מוּשָׂג אם תכלו לקיים את השבוּעה!
- ואפילו אם תצליחוּ לקיים — אין לכם מוּשָׂג מה יהיו התוצאות!
עכשיו מעלים רעיונות איך לעקוף את המכשול שהציבו לעצמם:
פתרון ראשון: השמדת עיר בישראל
11-8 "וַיֹּאמְרוּ: 'מִי אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל יהוה הַמִּצְפָּה?' — וְהִנֵּה לֹא בָא אִישׁ אֶל הַמַּחֲנֶה מִיָּבֵישׁ גִּלְעָד אֶל הַקָּהָל. 9 וַיִּתְפָּקֵד הָעָם, וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד.
10 וַיִּשְׁלְחוּ שָׁם הָעֵדָה שְׁנֵים־עָשָׂר־אֶלֶף אִישׁ מִבְּנֵי הֶחָיִל, וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר: 'לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי חֶרֶב, וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף. 11 וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: כָּל זָכָר וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב זָכָר תַּחֲרִימוּ.'"
"טוב שנשבענו עוד שבוּעה! לא רק שלא ניתן מבנותינו לבנימין, אלא גם שכל מי שלא ייתגייס לָמלחמה 'מוֹת יוּמָת'!"
הנה מתברר שישנה עיר של מִשתָמטי גיוּס: 'יָבֵשׁ [ב]גִּלְעָד'. — אז בואו נקיים 98 אחוזים מהשבועה שלנו:
12 "וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אַרְבַּע־מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר. — וַיָּבִיאוּ אוֹתָם אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן."
- כל תושבי העיר 'מות הוּמתוּ' (נניח שהם 98 אחוּזים) — חוּץ מהילָדות הבתוּלות (כשני אחוּזים). חרגנו קצת מהשבוּעָה, אבל לא נורא.
בפועל זה אומר:
- כל הילדות החל מגילאי חטיבת־הביניים עד כיתה יוד יראו איך הורגים לעיניהן את אבא, אמא, אחים ואפילו את האח התינוק;
- אחרי זה יעברו בְּנות 14 עד 17 תִשאוּל לגבי חיי המין שלהן — תִשאוּל שייקבע אם ייהרגו או לא;
- את אלה שנשארו בחיים מרָכְּזים לעֶדֶר אחד גדול, והן עוברות מסע רגלי של 80 ק"מ עד 'שִׁלֹה'. — טוב, אולי גילאי 12 עד 13 יכלו לרכוב על חמורים, שלא יתייבשו לנו בדרך.
יופי. אז יש נשים שיָבטיחוּ את הֶמשֶכיוּת שבט בנימין! אפשר להגיד לָשָׂריד לצאת מהמחבוא ב"סֶלַע רִמּוֹן":
14-13 "וַיִּשְׁלְחוּ כָּל הָעֵדָה, וַיְדַבְּרוּ אֶל בְּנֵי־בִנְיָמִן אֲשֶׁר בְּסֶלַע רִמּוֹן, וַיִּקְרְאוּ לָהֶם שָׁלוֹם. 14 וַיָּשָׁב בִּנְיָמִן בָּעֵת הַהִיא, וַיִּתְּנוּ לָהֶם הַנָּשִׁים אֲשֶׁר חִיּוּ מִנְּשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד — וְלֹא מָצְאוּ לָהֶם כֵּן."
"לֹא מָצְאוּ לָהֶם כֵּן." — היום היינו אומרים: "לא היו מספיק."
16-15 "וְהָעָם נִחָם לְבִנְיָמִן, כִּי עָשָׂה יהוה פֶּרֶץ בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. 16 וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי הָעֵדָה: 'מַה נַּעֲשֶׂה לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים? כִּי נִשְׁמְדָה מִבִּנְיָמִן אִשָּׁה'." — 400 זוּגות, זו שארית לא מספיק גדולה. 200 הרווקים והאָלְמנים ייתבזבזו בלי צאצאים. — חייבים עוד רעיון.
מה עִם…
פיתרון שני: חטיפת בנות מישראל
18-17 "וַיֹּאמְרוּ: 'יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן; וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. 18 וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֵת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ.' כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: 'אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן'."
אז הנה הרעיון איך לעקוף את השבועה פעם שנייה:
"הקשיבו טוב, בני־בנימין:"
19 "'הִנֵּה חַג יהוה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה' — אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית־אֵל, מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית־אֵל שְׁכֶמָה, וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה."
"מפני שאין לכם ג'י-פּי-אֶס, אז הסברנו לכם בדיוק באיזה "שִׁלוֹ" מדובר ואיך מגיעים לשָם."
21-20 "וַיְצַוּוּ אֶת בְּנֵי־בִנְיָמִן לֵאמֹר: 'לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. 21 וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה, אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ; וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן'."
"הִנֵּה חַג יהוה בְּשִׁלוֹ." — מְקָבלי ההחלטות שולחים הוראות מפורטות לבני־בנימין היכן ואיך לחטוף נערות.
22 "'וְהָיָה כִּי יָבֹאוּ אֲבוֹתָם אוֹ אֲחֵיהֶם לָרִיב אֵלֵינוּ, וְאָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם: "חָנּוּנוּ אוֹתָם, כִּי לֹא לָקַחְנוּ אִישׁ אִשְׁתּוֹ בַּמִּלְחָמָה; כִּי לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם, כָּעֵת תֶּאְשָׁמוּ"'."
בני־בנימים בהחלט זקוקים להבטחת הגיבוי הזו. הרי בפעם האחרונה שהתרחש אצלם אונס הם נענשו על־ידי השמדת שבט — כמעט. — והנה עכשיו אותם אנשים שביצעו את העונש מציעים להם לחטוף 200 בנות? אולי זו רק עילה כדי בכל זאת להשמיד אותם?
אז מקבלי ההחלטות מראש מרגיעים אותם: "לָאבות וּלְבני המשפחה של הנערות החָטוּפות אנחנו נגיד: 'לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם.' — 'זה בסדר. אף אחד מכם לא אשֶם בנתינת "אִשָּׁה לְבִנְיָמִן". זו הייתה חטיפה — כוח עליון'." — כאילו זה מה שיעניין אבא שגָנבוּ לו את הבת!
23א "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי־בִנְיָמִן." — איך לא? איזה גבר לא היה קופץ על הצעה כזו? — תבחר לךָ מהתצוּגה ותקח הביתה — בלי מחוּייבוּת כלשהי מצדך; חינם אין־כסף.
23ב "וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם מִן הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ; וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל נַחֲלָתָם."
שימו לב שמחבר ספר שופטים לא מסכים עם הפיתרון העלוּב הזה. הוא בכוונה קורא לו "גֶזֶל".
זה לא היה אירוע שמח; לפחות לא עבור הבנות: הנה הן רוקדות הורה ושָׁרות — ופתאום יש צרחות־רצח. מבין השׂיחים והגפנים מגיחה חבוּרה גדולה של גברים זרים שמתנפלים עליהן. כל גבר תופס בחורה — הכי יעיל למשוך חזק בשּׂערות — אם יש צורך נותן לה אגרוף בפנים, מהר קושר לה את הידיים מאחורי הגב וגורר אותה בְריצה — כל הדרך אל אחד הכפרים השׂרוּפים בשטח בנימין.
ובמקום ליל הכלוּלות שעליו חלמו כל אותן בנות עד אתמול — זכו ללילה של גהינום.
23ג "וַיִּבְנוּ אֶת הֶעָרִים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם." — השכּמָה עִם שחר: "יאללה בנות! לעבודה! • מהיום זהו הבית שלכן. • צריך לבנות את הכפר מחדש • צריך להתחיל לעבֶּד את השׂדות • צריך לטפל בדיר ובלול שליד הבית • יש להביא פעמיים ביום מים מהבאר… יש מה לעשות! — ואוי ואביו למי שלא תוליד כל שנה יֶלֶד!"
איזו התחלה אידיאלית לחיי נישואין מאושרים. כמעט כמו זוּ של השכֶנות שהגיעו מ"יָבֵשׁ גִּלְעָד" — אותן בנות שאבא, אמא והאח הפעוט נשחטו לעיניהן לפני שנחטפוּ.
כאן מסתיים הנספח השני בספר שופטים — אחד משני סיפורי זוועה שלא רק מתרחשים בהעדר מלך; אפילו שופט לא מוזכר בהם. — הפסוק הבא הוא…
נעילת ספר שופטים
24 "וַיִּתְהַלְּכוּ מִשָּׁם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא, אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ, וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ."
הפעם הקודמת שהופיע ניסוח כמעט זהה היה בנעילת תקופת יהושוע ופתיחת תקופת השופטים (שופטים ב 6). שם קראנו: "וַיֵּלְכוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ."
זהו כלי סָפרוּתי שמסמֶן לָקורֶא כי הטקסט שנמצא בין הפתיחה והנעילה הוא יחידה אחת. לנו היום הרבה יותר קל לזהות יחידות של טקסט, כי סופרים מודרנים משתמשים בראשי פרקים, כותרות, גרשיים, סוגריים וכלים גרפיים אחרים.
? סיימתם לקרוא את הדיווח ההיסטורי שבו מככֶב העם הנבחר? — הזדעזעתם? — אז הנה אני מסיים עם ההסבֶּר הפוליטי והתיאולוגי גם יחד מדוּע תקופת השופטים נראתה כפי שנראתה:
אין מלך — אין משיח
25 "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל. אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה."
משיח! המשפט הזה הוא גם החוליה "המשיחית" שמקשרת את ספר שופטים לָספר הבא בתנ"ך, ספר שמואל (א + ב):
ספר שופטים הוא הסיפור של בני־אדם אשר…
- ניסו להביא מלך בכוחות־עצמם — והניסיון התפוצץ להם בפנים (סיפור אֲבִימֶלֶךְ בֶּן־יְרֻבַּעַל);
- הם גם ניסו להקים כוהן בכוחות־עצמם — והניסיון התפוצץ להם בפנים (סיפור "מִיכָיְהוּ");
ראינו הבאת מלך וכוהן לפי "הישר בעיני בני־אדם" — ז"א, ראינו ניסיון אנושי להביא משיח.
? ולאן הובילו הניסיונות האלה בסופו של דבר? — לסדום החדשה בישראל!
אבל אז בא ספר שמואל (א + ב) ומציג…
- הן את הכהונה הנכונה;
- הן את השבט המלכותי הנכון;
- והן את המלך הנכון — המלך שמשושלתו יבוא המשיח.