שופטים ו 1 עד 23
פרשנים שונים נתנו לסיפורו של גדעון כותרות שונות; אבל אחת הטובות, לפי דעתי, היא:
"אֵין לַיהוה מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שמו"א יד 6ב)
מבוא
זוכרים את התבנית המעגלית המצערת שנראית בספר שופטים?
- העָם הנבחר עוזב את אלוהים ושוקע בעבודת אלילים;
- אלוהים מקים אויבים ומרשה להם לנצח ולכבוש את ישראל;
- העָם זועק מתוך הסבל;
- אלוהים מקים מושיע — שופט — ודרכו משחרר את ישראל מעול הכיבוש;
- אלוהים מעניק תקופה של שלום — וכשאין לחץ של אויבים, העם מתדרדר שוב לעבודת אלילים.
והנה גם עכשיו, הדיווח בספר שופטים חוזר על אותה תבנית כבר בפעם השלישית: בני ישראל…
- זכו לניצחון מוחץ על "סִיסְרָא";
- הם זכו לשחרור מהלחץ של "יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן";
- הם זכו לתקופת שלום שנמשכת כבר "אַרְבָּעִים שָׁנָה" (ה 31) —
? ומה הם עושים עם מתנות החסד האלה?
שוכחים את מי שהציל אותם ו…
ממשיכים בחטא
פרק ו
2-1א "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי יהוה — וַיִּתְּנֵם יהוה בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים. 2 וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל."
אין אפילו צורך לכתוב מהו "הָרַע בְּעֵינֵי יהוה" שבני ישראל עשו עכשיו. כולנו כבר יודעים שזוהי עבודת האלילים שלאט־לאט מוחקת כל הבדל בין העם הנבחר לבין הכנענים שאותם היו אמוּרים להוריש.
"מִדְיָן" — עוד קרוב משפחה שעושה צרות לבני ישראל. "מִדְיָן" הוא בן אברהם מאשתו השלישית — "קְטוּרָה" (ברא' כה 2-1). ה"מִדְיָנִים" הם עם של נוודים מחצי האי ערב, והם הכלי "התורן" שבו אלוהים משתמש כרגע כדי להציל את ישראל מהתבוללוּת מוחלטת.
- הפעם לא מגיע צָבא כובש,
- אין שֶם של מלך,
- אין שֶם של מצביא מקצועי,
- אין מֶרְכּבות ברזל ונשק מתקדם אחר,
הפעם אנחנו רואים…
עונש על־ידי פרזיטים
2ב-6א "מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים, וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת. 3 וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל, וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי־קֶדֶם, וְעָלוּ עָלָיו 4 וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם, וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה. וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר; 5 כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם, וּבָאוּ כְדֵי אַרְבֶּה לָרֹב, וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר; וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ לְשַׁחֲתָהּ. — 6 וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן."
יחד עם המִדיינים מגיעים "בְּנֵי־קֶדֶם" — שבטים מאזור ירדן של ימינו — וכמובן "עֲמָלֵק", האוייב המושבע מבני "עֵשָׂו" (ברא' לו 12), שלא מחמיץ אף הזדמנוּת לעשות רע לישראל.
יתרונם של הפולשים הוא הפעם לא צבאי אלא מספרי. הם "בָּאוּ כְדֵי אַרְבֶּה לָרֹב, וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר."
וכמו ה"אַרְבֶּה" — הם אוכלים את הכל.
- למה להם לעבוד קשה אם אפשר לשדוד גרנות ואסמים מלאי חיטה אחרי כל קציר בישראל? — פשוט להעמיס על הגמלים ולקחת הביתה.
- למה להם לנדוד עם עדריהם במִדְבָּריות יבשות אם ארץ ישראל מציעה בכל אביב שטח מִרעה ירוק ועסיסי שאף אחד לא ממש מגן עליו?
- ולמה לשמור על המִקנֶה (פס' 5) — הגמלים, העזים והחמורים — שיֹאכלו רק עֶשֶׂב־בר? אִם בא להם לחגוג בְּכרם או בְפרדס או בשְׂדה חיטה — שיהיה להם לבריאוּת!
- ואם אנחנו כבר פה — למה לא לקחת בדרך כל "שֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר" שהישראלים הצליחו לגדל ולפטם?
- וקר בלילות בארץ־ישראל. טוב שיש פה כל־כך הרבה עצי זית ועצי תאנה שאפשר לכרות כשאנחנו רוצים להתחמם ליד המדוּרה, להרתיח קפה ולאֶפות פיתות. — בכלל, מי צריך את כל העצים האלה? אנחנו אנשי מדבר שאוהבים לראות שטח חָלק עד האופק.
- ואם כבר שודדים וגונבים ומנצלים — למה לא לשלב עם זה קצת וונדליזם? הרי כל אדם חייב לשחרר את האָגְרֶסיות שלו לפעמים (שאָלוּ את הפסיכולוג). ואין פה משטרה! — אז יאללה, להתפרע ולהשחית ולהרוס ולשרוף את המעט שהשארנו בשׂדות ועל העצים — ורק אז לעלות על הגמלים ולעבור לָמקום הבא.
"וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה." — ככה זה קרה פעם אחרי פעם: עברו את הירדן ממזרח, התפשטו על כל הארץ עד הים־התיכון, "וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל."
הפלישות הללו חזרו על עצמן "שֶׁבַע שָׁנִים". בני ישראל אמנם עשו לעצמם "אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים, וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת" כדי להסתתר וכדי להחביא מזון — אבל כמה כבר אפשר?
פסוק 6 מתאר את התוצאה: "וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן." — יורשי "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" מרוּששים ורעבים.
…וכולנו כבר יודעים מה יקרה עכשיו:
העם זועק להצלה (בפעם הרביעית)
6ב "וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל יהוה." — ואלוהים אכן עונה, אך לא על־ידי הצלה מיידית.
מה שקורה עכשיו דומה לנהג שנִתְקע עם מכוניתו המוזנחת ופונה למוקד תיקוני־דרך של מֶמְסי. אך המוקדָן, בִמקום לשלוח מכונאי עם ארגז כלים, שולח לו אדם שמסביר איזה טעוּיות עשה הנהג שגרמו לרכב להתקלקל: "לו הייתה עושה את הטיפולים הנדרשים כל 15,000 ק"מ — לא הייתה נתקע היום. בשביל זה נתְנוּ לך ספר הוראות כשקניתה את האוטו."
■ לפעמים אלוהים מחליט שיותר חשוּב להחזיר אותנו לדרך האמת על־ידי סבל מאשר לשלוח לנו הצלה מיידית: "הייתה צריך לציית לְמה שכתוב בדברי! — בספר ההוראות שנתתי לך! — אז לא הייתה מגיע למצב העגום הזה."
כך גם בני־ישראל חייבים להבין מה הסיבה שהכל כעת "מקולקל". לכן תשובת אלוהים באה באמצעות…
איש נביא עם תזכורת
10-7א "וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל יהוה עַל־אֹדוֹת מִדְיָן, 8 וַיִּשְׁלַח יהוה אִישׁ נָבִיא אֶל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם: 'כֹּה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: "אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וָאֹצִיא אֶתְכֶם מִבֵּית עֲבָדִים, 9 וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל לֹחֲצֵיכֶם, וָאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם, וָאֶתְּנָה לָכֶם אֶת אַרְצָם. 10 וָאֹמְרָה לָכֶם: אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם. לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם"'."
הנביא האלמוני מעורר את הזיכרון ההיסטורי של בני עמו:
? זוכרים כמה פעמים כבר הצלתי אתכם?
- במצריים;
- בים־סוּף;
- 40 שנה במדבר;
- בכיבּוּש הארץ;
- ומאז ועד היום מ"כָּל לֹחֲצֵיכֶם" אשר שוב ושוב מציקים לכם…
ואחרי כל ההצלות הללו ביקשתי מכם בסך הכל דבר פשוט הגיוני: "לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם." — הרי אתם בעצמכם נוכחתם לדעת יותר מפעם שהאלילים האלה לא מסוגלים להושיע — לא את האֱמורים ולא אתכם.
10ב ולמרות זאת "לֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי." — לא הקשבתם; לא צייתּם… לא מגיע לכם הצלה!
התִזכּורת הזו היא, כמובן, קריאה לתשוּבה, גם אם לא נאמר כך במפורש: "אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם!" — אך בכל הסיפור הארוך שמתחיל עכשיו, סיפורו של גִדעון, אנחנו לא רואים חזרה בתשובה. ההיפך! הדיווח מסתיים בכך שגִדעון עצמו מוביל את עמו לסוג של עבודה זרה (ח 27).
אבל אסור לרוץ קדימה מהר מדי. אנחנו רק בתחילת פרק ו. — אחרי הנביא מופיע כעת…
שליח ששמו "יהוה"
11א "וַיָּבֹא מַלְאַךְ יהוה, וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה, אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי."
זה מזכיר את ההִשְתָלשלוּת שבבשׂורות — בברית החדשה:
- גם שם הופיע תחילה הנביא (מתי יא 9) — יוחנן המטביל — שקרא את העם לתשובה והכין את דרכו של "הגדול ממנו" (מתי ג 11);
- ואחריו בא "מַלְאַךְ יהוה" — ההווייה באלוהים האחד שבני אדם יכולים לראות מבלי למות — אלוהים שלבש בשׂר — המושיע — ישוע המשיח (ברא' טז 14-7; ברא' יח; שמות ג 5-2; לג 11; במד' כב 35-22; יהושע ה 15-13).
כעת "מַלְאַךְ יהוה" מתיישב בצל של עץ אלה (יתכן פיסטוּק — אלת הבוטנה / Pistacia vera) בשטח ששייך לאדם בשם "יוֹאָשׁ". מישהו שם עסוק ב…
דיש לא מקצועי
11ב "וְגִדְעוֹן בְּנוֹ [של יוֹאָשׁ] חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת." — דיש של חיטה עושים בגורן. הכי טוב הוא מקום גבוה — או לפחות שטוח בלי עצים וצִמחייה:
- דָשים את התבוּאה;
- אחר־כך זורקים אותה לאוויר בעזרת ה"מִזְרֶה" (כלי שנראה כמו שילוב בין קִלשון למגרפת־דשא) — כך שהמוץ הקל נישׂא ברוח וגרגירי החיטה הכבדים נשארים על הקרקע;
- בין לבין אוספים באמצעות קִלשון את הקש המצטבר;
- …ומקבלים ערימת חיטים מסודרת.
מי ש"חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת" — בּמָקום שמיועד לדריכת ענבים — מוסיף לעצמו הרבה עבודה:
- ראשית, הוא נאלץ להוביל את האלוּמות שקצר מהשּׂדֶה השטוח אל הכרמים שבגבעות.
- שם הוא מוותר על עזרת הרוח בעבודתו. הרי הגת מוקפת גפנים ועצים ונמצאת במקום נמוך בין הגבעות, כך שבעֶת הבציר אין צורך לסחוב את הענבים בעלייה.
- בסוף הוא נאלץ לפָנות ערימות של קש שמפריעות לו בכרם.
הֶמשך הפסוק מסביר מדוע גדעון לא עובד על גבעה חשופה לרוח:
11ג הוא"חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת [כדי] לְהָנִיס [אותם] מִפְּנֵי מִדְיָן." — הוא מסתתר מעיניהים של הפולשים, והוא מנסה להחביא את המעט שהצליח לִקצור.
"מַלְאַךְ יהוה" יוזם שיחה עם החקלאי המפוּחד הזה — ויש לו חדשות בשבילו:
אתה גיבור חיל!
12 "וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: 'יהוה עִמְּךָ, גִּבּוֹר הֶחָיִל'." — שימו לב שלגִדעון אין מוּשׂג מי כאן מדבר אתו. הרי לידו מתחת לעץ הפיסטוק יושב "אִישׁ", כמו במפגש בין יהושוּע לבין "שַׂר־צְבָא־יהוה" (יהושע ה 15-13) — סתם עובר־אורח לא מוּכר.
זה מסביר את תגובתו:
סליחה? — אתה רציני?
13 "וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן: 'בִּי אֲדֹנִי. וְיֵשׁ יהוה עִמָּנוּ, וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת? וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ, לֵאמֹר: "הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יהוה." וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יהוה, וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן'."
גִדְעון לא מכחיש את קיומו של אלוהי ישראל. עִם אִזכּוּר יציאת מצריים הוא אפילו מגלה זיכָּרון היסטורי בסיסי. אך הוא טוען שלאור המציאוּת לא יתכן כי "יהוה עִמָּנוּ". — ההיפך! יהוה הוא זה שנתן אותנו "בְּכַף מִדְיָן".
בָּנקודה הזו הוא צודק. פלישת המידיינים היא עונש מאלוהים. אבל הטענה "וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יהוה" היא טעות. — ממש טעות, כפי שמתברר בפסוק הבא. הרי מי שמדבר כעת עם גִדעון הוא…
יהוה בכבודו ובעצמו
14א "וַיִּפֶן אֵלָיו יהוה, וַיֹּאמֶר: 'לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה, וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן. הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ!'"
? שׂמתם לב לָשינוי? — לא עוד "מַלְאַךְ יהוה" אלא "וַיִּפֶן אֵלָיו יהוה".
משיח! אנחנו הגענו לאחד הקטעים הברורים ביותר בכל התנ"ך שמוכיחים ריבוי הוויות באלוהים האחד:
מצד אחד אלוהים אומר בתורה חד וחלק: "לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג 20);
מצד שני ישנה הווייה באלוהים האחד שאנשים כן רואים — אישיוּת שמדברת אִתם "פָּנִים אֶל פָּנִים" — והם לא מתים — אלוהים הבן — המשיח.
זה קורה כרגע לגדעון:
"וַיִּפֶן אֵלָיו." — גדעון רואה תנועה של גוף פיזי — סיבוּב של הראש; תווי פנים. הוא מביט לתוך זוג עיניים שאותם לא ישכָּח לעולם. — הוא שומע ורואה את אלוהים!
…וההבטחות הן בהתאם:
14ב • אתה, גִדעון, עומד להציל "אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן";
- "לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה!" הכוח שיש לך (או שאין לך) מספיק לָמְשׂימה;
- "הֲלֹא [אני — אלוהים] שְׁלַחְתִּיךָ!
אנחנו הבנו מי מדבר עם גדעון, אבל הוא עצמו עדיין לא לגמרי בטוח. לכן הוא ממשיך להגיב ב…
סליחה? — מי? אני?!
15 "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: 'בִּי אֲדֹנָי. בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל? הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי'." — "עם כל הכבוד, אדונִי. אתה לא מכיר לא אותי ולא את המשפחה שלי. אנחנו משפחה 'דלה', חסרת חשיבות בשבט; ומתוך כל האחים אני דווקא הקטן. הגֶד לי אתה, 'בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל?'" — וזה מדהים לשמוע כאן את הדמיון לדברי מֹשה ליד הסנה הבוער: "מִי אָנֹכִי כִּי … אוֹצִיא אֶת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם?" (שמות ג 11).
! עצרו רגע! — קל מאוד לפספס את השינוי הקטן שחל בָּפסוק הזה. בְפסוק 13 גדעון אומר "בִּי אֲדֹנִי", אבל כעת המנקדים משנים את זה ל"בִּי אֲדֹנָי" (בקָמָץ) — וכך לעולם לא פונים לבן־אדם אלא רק לאלוהים. [לדוברי האנגלית: "lord" בפס' 13 ו"Lord" בפס' 15 / NASB]
גדעון אולי ממשיך לפקפק, אבל כותב ספר שופטים לא משאיר ספק מי הוא זה שמבטיח כעת:
אני אִתך!
16א "וַיֹּאמֶר אֵלָיו יהוה: 'כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ'." שוב "העתק והדבק" מהסנה הבוער בשמות ג 12: "אתה, מֹשה, תוציא את ישראל ממצרים "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ!"
? האם אתם זוכרים שגם לנו יש הבטחה כזו מהאדון ישוע? — "הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם" (מתי כח 20).
16ב "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ; וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד." — "אני אהיה אִתך. לא נביא; לא מלאך; לא שליח — אני, יהוה. כך תנָצֶחַ אֶת [המונֵי] מִדְיָן [כאילו היו] אִישׁ אֶחָד."
? ומי מכם זוכר הבטחת ניצחון דומה שניתנה לנו כמאמינים בישוע? — כמובן, יוח"א ד 4: "אַתֶּם, יְלָדַי, מֵאֱלֹהִים אַתֶּם, וְנִצַּחְתֶּם אוֹתָם [את השקר ואת אלה שמפיצים אותו — פס' 1], שֶׁכֵּן הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם." — "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ."
עכשיו גדעון תוהה ברצינוּת:
? "רק רגע — אם 'הוא' אתי, אני אצליח להכות 'אֶת מִדְיָן' ו'אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל'? — אז מי הוא באמת? אני חייב להיות בטוח!" — והוא פונה לבן־שיחו:
עשֶה לי טובה — הראֶה לי נס!
18-17א "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: 'אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי. — 18 אַל נָא תָמֻשׁ מִזֶּה עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ; וְהֹצֵאתִי אֶת מִנְחָתִי, וְהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ'."
"בבקשה, חכה לי כאן. אני אלך להביא לך מתנה; ואחר־כך הראה לי 'אוֹת שָׁ[זה באמת] אַתָּה [ש]מְדַבֵּר עִמִּי' — הראה לי נס שמוכיח שיש לך אכן סמכוּת אלוהית להבטיח את מה שהבטחתָּ."
18ב "וַיֹּאמַר: 'אָנֹכִי אֵשֵׁב עַד שׁוּבֶךָ'." — "אל תדאג, גִדעון. אני לא ממהר לשום מקום."
19א "וְגִדְעוֹן בָּא, וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים וְאֵיפַת קֶמַח מַצּוֹת. — הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל, וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר…"
? ראיתם כמה סבלנות יש לאלוהים? — מדובר כאן על שעתיים הָמְתַנָה לפחות (ראה גם ברא' יח 8-3). הרי דיר העיזים, המִטְבח ותנור האפייה בוודאי לא היו צמודים לגת. לכן קחו בחשבון…
- זמן הליכה,
- שחיטת גדי,
- בישול של "מָּרַק" — עִם הגדי בפנים, כמוּבן,
- הכנת בצק ואפיית "מַצּוֹת" בכמות אדירה (כ-20 ק"ג קמח; או ערימה של 8 חבילות "מצות יהודה" סטנדרטיות לפסח — ראה גם בראשית יח 6),
- ואז ההובלה בחזרה לָגת המוסתרת:
19ב "וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה, וַיַּגַּשׁ." — "בבקשה! האוכל מוכן." — אך האורח המִסתורי אינו רעֶב.
גדעון מוצא את עצמו מקריב קורבן
21-20 "וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים: 'קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז, וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ.' וַיַּעַשׂ כֵּן. 21 וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יהוה אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת. וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר, וַתֹּאכַל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת; וּמַלְאַךְ יהוה הָלַךְ מֵעֵינָיו."
גדי עיזים מבושל ו-20 ק"ג מצות ספוגות בכמות נדיבה של מרק־בשר עולים באש ונעלמים — בלי גפרורים, בלי מצית, בלי עצי בעירה. האש פשוט עולָה מתוך הסלע. — בָּסוף נעלם גם "מַלְאַךְ יהוה".
"בבקשה, גדעון. ביקשתָ אות? קיבלתָ:
- לא נתתי לך להביא עצים כדי לעשות אש;
- גרמתי לך להספיג את המִנחה שלך טוב־טוב ברוטב, ומי כמוך יודע שדברים רטובים לא בוערים (מל"א יח 35-34);
- גרמתי לָאש לצאת מהסלע ברגע שנגעתי במנחה עם המטה שלי — כך שאף פרשן־תנ"ך במאה ה-21 לא יוּכל לטעון שזאת היתה מכת ברק;
- ואחרי כל זה נעלמתי פתאום באורח פלא. — יותר מזה?"
גדעון לא רק משתכנע. הוא מגיב בבהלה:
"אני מת!"
22 "וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ יהוה הוּא. וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן: 'אֲהָהּ, אֲדֹנָי יְהוִה! כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ יהוה פָּנִים אֶל פָּנִים!'"
? שמתם לב שזאת לא סתם זעקה כמו "אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי!" (ישע' ו 5)? יש כאן סוג של תפילה. גדעון זועק כעת ל"אֲדֹנָי יְהוִה" הבלתי־נראה.
הוא בטוח: "אני עומד למות, 'כִּי …רָאִיתִי [את] מַלְאַךְ יהוה פָּנִים אֶל פָּנִים'."
בפסוק הזה גדעון מגלה לנו שני דברים:
א. הוא יודע שאלוהים אומר בתורה: "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי; כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג 20);
ב. הוא מבין כי "מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים" / "מַלְאַךְ יהוה" שהופיע לו בדמות "אִישׁ" הוא לא פחות מאותו אלוהים שמדבר בתורה;
…וכעת הוא לא מבין איך הוא עדיין לא מת! (ראה גם שופטים יג 22; ברא' לב 31).
לגדעון היתה חסרה אישה חכמה, כמו אשת מָנוחַ, אימו של שִמשון, שאמרה במעמד דומה: "לוּ חָפֵץ יהוה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה, וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה, וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת" (יג 23).
תחשוב קצת, גדעון! אם אלוהים היה רוצה להרוג אותך…
- לא היה מקבל את מִנחתך כקורבן,
- לא היה מראה לך את האות שביקשת,
- ולא היה מבטיח לך ניצחון על המידיינים בעתיד.
אבל לגדעון לא היתה אישה כזו, לכן אלוהים נאלץ להרגיע אותו אישית:
23 "וַיֹּאמֶר לוֹ יהוה: 'שָׁלוֹם לְךָ. אַל תִּירָא. לֹא תָּמוּת'." — את השיחה ש"יהוה" ניהל עם גדעון "פָּנִים אֶל פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (שמות לג 11), הוא כרגע מסיים כאשר הוא בלתי־נראה.
משיח! הדובר הוא ההווייה באלוהים האחד שבני אדם יכולים לראות מבלי למות — אלוהים שלבש בשׂר — המושיע — ישוע המשיח.
"שָׁלוֹם לְךָ." — ואיך השלום הזה מתבטא בהמשך סיפורו של גדעון, אנחנו נראה בשיעור הבא.
מה למדנו?
- מה קרה הפעם כשבני־ישראל זעקוּ "אֶל יהוה" להצלה? — אלוהים לא מייד הציל, אלא שלח נביא שקרא אותם לתשוּבה.
כשאנחנו מתפללים וזועקים להצלה, כדאי לעצור רגע ולשאול: אולי אני צריך לחזור בתשובה? — אולי ישנו חטא ספציפי שאני חייב לעזוב לפני שאני יכול לצפות לעזרה מאלוהים? — אולי אני חייב לחזור ולציית ל"ספר ההוראות" של אלוהים לפני שהבעייה שלי יכולה להיפתר?
- מפגש גדעון עם "מַלְאַךְ יהוה" הוא מן הקטעים הבולטים בתנ"ך שמלמדים על ריבוי הוויות באלוהים האחד. גדעון ראה את יהוה "פָּנִים אֶל פָּנִים." — הוא ראה את ההווייה באלוהים האחד שבני־אדם יכולים לראות מבלי למות.
- אתה גיבור־חיל! — לא מפני שאתה חזק או אמיץ או חכם, אלא מפני שאלוהים אִתך! "הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם!"
- גדעון ביקש: "עשֶׂה לי נס!" — מותר לנו לבקש ניסים. אבל לא מתוך חוסר־אמונה — לא מתוך הדרישה שאלוהים "יוכיח מי הוא" — אלא דווקא מתוך אמונה. הרי יש לנו אלוהים "אֲשֶׁר יָכוֹל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁאָנוּ מְבַקְשִׁים אוֹ מִמַּה שֶּׁעוֹלֶה עַל דַּעְתֵּנוּ" (אפסים ג 20).
מפחד־מוות לשלום
24 "וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא לוֹ 'יהוה שָׁלוֹם'. עַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי."
בניית "מִזְבֵּחַ לַיהוָה" היא קודם־כל עדוּת בפני בני משפחתו ובני עירו עובדי האלילים: "אני משתחווה לאלוהי ישראל!"
מה שמפתיע לאור הנסיבות הוא שֶם המזבח — "יהוה שָׁלוֹם". השם הזה עומד בסתירה לכל מה שנראה לעין:
- אין שלום! ישראל כורעת תחת פשיטות המידיינים;
- בנוסף לכך אלוהים הכין את גדעון: "אתה עומד לצאת למלחמת חורמה. 'הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ'!"
אבל אמרנו כרגע כי אלוהים לא רק חולל נס לעיני גדעון, הוא גם חולל שינוי בלבו. גדעון עכשיו מבין כי…
- "הוּאשְׁלוֹמֵנוּ" (אפסים ב 14), גם אם אנחנו נמצאים במלחמה;
- אנחנו יכולים לחוות את "שְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל" (פיל' ד 7) אפילו תחת איום המוות.
נכון, גדעון עוד לא הכיר את הציטוטים האלה מהברית החדשה. הוא עוד לא ידע את שמו של ישוע — אבל הוא פגש את המושיע "פָּנִים אֶל פָּנִים".
"יהוה [הוא] שָׁלוֹם." זהו שמו של המזבח החדש. — אך עבור גדעון מבחן האמונה הבא כבר בדרך. הרי…
אין מקום למזבח מתחרה
26-25 "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר לוֹ יהוה: 'קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ, וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים; וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ; וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת. 26 וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה; וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי, וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת'."
אוי, לא! — אחרי כל מה שגנבו לנו המדיינים, אתה אומר לי לקחת שני פרים מאבא שלי ללא רשוּת? ואחר־כך להרוס לו את "מִזְבַּח הַבַּעַל" שבנה? — לא מספיק שאתה שולח אותי למלחמה נגד האויבים? עכשיו אני עוד חייב להסתכסך עם אבי, עם משפחתי ועם כל השכנים?
התשובה היא: "כן!" — "אֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲבֹד שְׁנֵי אֲדוֹנִים" (מתי ו 24). אתם זעקתם "אֶל יהוה עַל־אֹדוֹת מִדְיָן" (פס' 7)? — אז דעו לכם כי יהוה דורש נאמנוּת. "אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת [הבעל בו־זמנית]."
! גם אנחנו כמאמינים לא יכולים לצפות שאלוהים יענה לתפילותינו כל עוד ידינו מגועלות בחטא!
גם אנחנו לא יכולים לצפות לחיי משפחה מבורכים אם לבנו קשור בראש ובראשונה לרכוּש או לכסף או לכל דבר אחר. הרי "אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲבֹד גַּם אֶת הָאֱלֹהִים וְגַם אֶת הַמָּמוֹן" (לוקס טז 13).
"הַבַּעַל" וְ"הָאֲשֵׁרָה" חייבים ללכת!
גדעון מפחד — אבל מציית
27 "וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו, וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יהוה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת בֵּית אָבִיו וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם — וַיַּעַשׂ לָיְלָה."
למה לא? גם צה"ל יודע שישנם מבצעים שאפשר לעשות רק בלילה, כשאנשים ישנים. העיקר ההצלחה, לא הגבורה.
■ גם אנחנו לא נקראים לחפשׂ את האימות מול שונאי ישוע והמתנגדים לאמונה. כל עוד אפשר לציית לדבר־אלוהים מבלי לריב, תודה לאל! כל עוד אפשר לחיות חיי קהילה בהתאם לכתוב מבלי להתאמת מול גורמים מבחוץ — עדיף. רק כשדורשים מאתנו להתכחש לאמת, אזי האימות הוא בלתי־נמנע (מה"ש ה 29).
בבוקר מתעוררים אנשי "עָפְרָה" ל…
מציאוּת חדשה
28 "וַיַּשְׁכִּימוּ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה נֻתַּץ מִזְבַּח הַבַּעַל, וְהָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו כֹּרָתָה; וְאֵת הַפָּר הַשֵּׁנִי הֹעֲלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַבָּנוּי."
- "מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִי[ו]" של גדעון "נֻתַּץ" לרסיסים. מתגובת התושבים מתברר שלא מדובר במזבח פרטי אלא משותף לכל הישוב.
- מישהו בנה מזבח חדש והקריב עליו "אֵת הַפָּר הַשֵּׁנִי" של יואש.
- "הָאֲשֵׁרָה… כֹּרָתָה." — אותו מקריב השתמש בפסל האלה עשתורת (או בעץ חי שסימל אותה) בתור חומר בעירה לעולתו.
הערה טכנית: אין תמימות דעים בין המפרשים לגבי "פַּר הַשּׁוֹר" הראשון שמוזכר בפס' 25. יש אומרים שהיה מוקדש לבעל ולכן רק "הַפָּר הַשֵּׁנִי" היה כשר לעולה; אחרים חושבים שחל שיבוש בכתבי־יד ולא מדובר בשני פרים אלא באחד בלבד.
השאלה כרגע היא:
מי אשם?
30-29 "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: 'מִי עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה?' וַיִּדְרְשׁוּ וַיְבַקְשׁוּ, וַיֹּאמְרוּ: 'גִּדְעוֹן בֶּן־יוֹאָשׁ עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה.' 30 וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל יוֹאָשׁ: 'הוֹצֵא אֶת בִּנְךָ וְיָמֹת, כִּי נָתַץ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל, וְכִי כָרַת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו!'"
"מוות לכופרים!" — בתחום הדת לא השתנה דבר עד היום.
כעת מתברר שאביו של גדעון, "יוֹאָשׁ", הוא בעל חוכמה וכושר מנהיגות — מבלי להיות חסיד גדול של האלילים:
31 "וַיֹּאמֶר יוֹאָשׁ לְכֹל אֲשֶׁר עָמְדוּ עָלָיו: 'הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל? אִם אַתֶּם תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ? אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ יוּמַת עַד הַבֹּקֶר! אִם אֱלֹהִים הוּא — יָרֶב לוֹ, כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ'."
"בואו נראה 'אִם אֱלֹהִים הוּא'. עכשיו הבעל יוכיח את כוחו. הוא לא זקוק לכם כדי ש'תּוֹשִׁיעוּ' אותו. תנו לו לריב עם גדעון בעצמו" (ראה גם מל"א יח 39-20).
יואש אפילו מאיים: "אתם אלה שמורידים מכבודו של הבעל, כי אתם מתנהגים כאילו הוא זקוק לעזרת בני־אדם. 'אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ יוּמַת עַד הַבֹּקֶר!' — מוות לכופרים!"
תושבי "עָפְרָה" מבינים את ההיגיון שבדברי יואש. — תודה לאל! גדעון לא זוכה ללינץ' אלא לשינוי שם בלבד:
32 "וַיִּקְרָא לוֹ בַיּוֹם הַהוּא 'יְרֻבַּעַל' לֵאמֹר: 'יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל, כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ'." — …ומי שחשב שהבעל ינקום בגדעון ממשיך לחכות עד היום.
בינתיים מתרחשת…
פלישת הביזה השנתית
33 "וְכָל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי־קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו, וַיַּעַבְרוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל." — עוברים את הירדן באזור בית־שאן ומתפרסים על כל העמק הרחב, השטוח והפורה עד מבואות עפולה. חגיגה עבור עדרי הצאון והגמלים.
אך השנה אלוהי ישראל מכין לפולשים הפתעה. בכל האזור מתחיל…
גיוס כוחות בהדרכת רוח הקודש
35-34 "וְרוּחַ יהוה לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן; וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר, וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר אַחֲרָיו. 35 וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל מְנַשֶּׁה, וַיִּזָּעֵק גַּם הוּא אַחֲרָיו. וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי, וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם."
"רוּחַ יהוה לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן", הגיוס בעיצומו — ובכל זאת, גדעון…
עדיין לא בטוח
37-36 "וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים: 'אִם יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, 37 הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן. אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ, וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב, וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ'."
גדעון מתפלל. — אין עוד מקום בכתובים שאדם מבקש מאלוהים אות — וגם מגדיר בפרטי־פרטים איך האות אמור להראות.
? האם זה לא סוג של "לנסות את אלוהים"? תמיד חשבנו שזה אסור. — הרי בכל פעם שהפרוּשים בִּקשוּ (או דרשו) מישוע: "רוֹצִים אָנוּ לִרְאוֹת מִמְּךָ אוֹת" או "אוֹת מִן הַשָּׁמַיִם", הוא ענה בשלילה (מתי יב 38; טז 1; יוחנן ו 30).
! שימו לב שגדעון לא מבקש שאלוהים יוכיח את כוחו. הוא גם לא מבקש אות מתוך חוסר אמונה. את אמונתו הוא כבר הוכיח בהריסת מזבח הבעל ובגיוס הכוחות (ראה גם עברים יא 32, שָם גדעון נמנה עם גדולי האמונה). הוא רוצה להיות בטוח ב-100 אחוז מהו תפקידו במבצע: "האם שמעתי נכון, האם פירשתי נכון כי 'תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל?'"
38א "וַיְהִי כֵן." — אלוהים עונה "כן" על־ידי הנס המבוּקש.
38ב "וַיַּשְׁכֵּם [גדעון] מִמָּחֳרָת, וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה, וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה, מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם."
- כל ה"גֹּרֶן" יבש; ומפני שגורן בארץ־ישראל תמיד נמצא על סלע נקי, היובש נראה ממש בברוּר;
- לעומת זאת הצמר, שהיה מונח על הגורן, ספוּג בכל־כך הרבה טל שגדעון ממלא כוס שלמה.
אבל גדעון עוד לא בטוח. — "אולי ראיתי סתם תופעה טבעית? אולי צמר מושך לָחוּת אליו כמו מגְנֶט? אולי הטל על הסלע הספיק להִתייבש לפני שהגעתי? — אולי מה שיש פה זו בכלל לא תשובה מאלוהים?"
■ מה, אנחנו יותר טובים? — כמה פעמים אנחנו התפללנו, ואלוהים ענה, ואנחנו חשבנו: "אולי זאת לא תשובה מאלוהים? אולי זה היה קורה גם בלי תפילה?"
גדעון…
עדיין מהסס
39 "וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים: 'אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם. אֲנַסֶּה נָּא רַק הַפַּעַם בַּגִּזָּה: יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ, וְעַל כָּל הָאָרֶץ יִהְיֶה טָּל'."
"אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי." — "סליחה, ה'. אל־תכעס. זו הפעם האחרונה שאפתח את הפה. — נשבע לך!" — איזה דיבור של הָסְסָן!
? אבל מי בחר את גדעון לתפקיד ה"מושיע"? — אלוהים. — אלוהים ידע מראש שגדעון הוא כזה; שהוא אדם סוּפר־זהיר. אלוהים הבין טוב מאוד לְמה גדעון התכוון כשהוא לא רצה להיות "גִּבּוֹר חַיִל" (פס' 15). — אלוהים בחר את גדעון על־אף חוּלשותיו.
■ אלוהים בחר בכם ובי על־אף חוּלשותינו.
לכן אלוהים לא כועס על ההָסְסָנוּת של "גִּבּוֹר הֶחָיִל" הלא־מבטיח שלו:
40 "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ, וְעַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה טָל." — מים על כל הסלע, ובאמצע חתיכת צמר יבשה. — בדיוּק מה שגדעון ביקש. בדיוּק הפוּך מהלילה הקודם. — יותר ברור לא יכול להיות!
אחרי החיזוק הזה, גדעון מוכן. הוא נותן את הפקודה לנוּע לעבר האויב:
שופטים ז
1 "וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל, הוּא גִדְעוֹן, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ עַל עֵין־חֲרֹד; וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִצָּפוֹן, מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק." — זאת עוד לא הָתְקפה, אבל כבר צִמצמנוּ רווחים. צְבא־ישראל מוכן למלחמה.
אבל עכשיו…
אלוהים אומר: "עצור!"
3-2 א "וַיֹּאמֶר יהוה אֶל גִּדְעוֹן: 'רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם, פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: "יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי." 3 וְעַתָּה, קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר: "מִי יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד!"'"
הסיבה הראשונית מדוע אלוהים מצווה להקטין את הצבא היא: "פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל [ויגיד]: 'יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי'." — אם יהיה ניצחון, זה חייב להיות ברור שהוא ניצחון של אלוהים!"
הסיבה השנייה כתוּבה בדברים כ 8: "[כל] אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, [ש]יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ." — פחד הוא מדָבֶּק. לכן מי שמפחד, עדיף שיחזור הביתה. כך לא יוריד את המורָל של שאר החיילים.
ובכן…
מקטינים את הצבא (שלב א)
3ב "וַיָּשָׁב מִן הָעָם עֶשְׂרִים־וּשְׁנַיִם־אֶלֶף, וַעֲשֶׂרֶת־אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ." — זוהי נטישה גדולה. יותר משני־שליש מודים שהם מפחדים ומצביעים ברגליים. כל הכבוד למי שנשאר נחוש בנסיבות כאלה. — יש גיבורים.
אך אלוהים לא רוצה לעבוד עם גיבורים. — לא הפעם. — לכן הוא מְצָווה עכשיו:
תן לי לבחור
4 "וַיֹּאמֶר יהוה אֶל גִּדְעוֹן: 'עוֹד הָעָם רָב. הוֹרֵד אוֹתָם אֶל הַמַּיִם, וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם. וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: "זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ," הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: "זֶה לֹא יֵלֵךְ עִמָּךְ," הוּא לֹא יֵלֵךְ'."
והנה אלוהים בוחר — לא לפי פְּסיכומֶטְרי; לא לפי פרופיל רפואי; לא לפי קורות־חיים; לא לפי מיוּמנוּת וביצועים בפועל — אלא לפי אופן שתיית מים:
מקטינים את הצבא (שלב ב)
6-5 "וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר יהוה אֶל גִּדְעוֹן: 'כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב, תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד; וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת.' 6 וַיְהִי מִסְפַּר הַמֲלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת אִישׁ. וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל־בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם."
גם כאן — כמו בכל קטע מוזר — לפרשנים יש דיעות שונות מאוד:
- יש חושבים כי "שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים" הוכיחו בהתנהגוּתם תכוּנה של לוחמים טובים;
- אחרים טוענים את ההיפך: אותם "שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת" הם המסורבלים — החברה' עם שתי ידיים שמאליות;
אבל, למען האמת, הטקסט לא נותן שום רמז איזו פרשנות נכונה. לכן בואו נקבל את המיון הזה פשוט כהמשך לנאמר בפסוקים 2 ו-4: "הָעָם רָב." — "גדעון, יש אִתך יותר מדי אנשים!" — וכעת אלוהים מצא דרך לסנן מתוך הכוח הגדול את המספר שהתאים לתכניתו: 300 — בלבד!
שיהיה ברור של מי הניצחון
7 "וַיֹּאמֶר יהוה אֶל גִּדְעוֹן: 'בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ. — וְכָל [יתר] הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ'."
אני "אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". — אני "נָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ". — "אני, אלוהים! — לכן אין חשיבות למספר הלוחמים."
8 "וַיִּקְחוּ אֶת צֵדָה הָעָם בְּיָדָם וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם, וְאֵת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו; וּבִשְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחֱזִיק. — וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק."
אנחנו יכולים לתאר לעצמנו איך הגיבו ה"משוחררים" בעל כורחם, אותם 9,700 אמיצים שכבר התכוננו נפשית לסכן את חייהם במלחמה: "מה אתה עושה, גדעון? אתה נורמלי? ראיתה כמה מידיינים יש שם למטה 'בָּעֵמֶק'? — לתקוף אותם עם פלוגה וחצי, זו הִתאבדוּת!"
ייתכן שגם גדעון חושב כך. לכן אלוהים נותן לו עכשיו…
עוד חיזוק אחרון
כרגע גדעון הופך ממפקד לגשש — גשש מפוּחד:
11-9 א "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו יהוה: 'קוּם, רֵד בַּמַּחֲנֶה, כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ. — 10 וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת, רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל הַמַּחֲנֶה. 11 וְשָׁמַעְתָּ מַה יְדַבֵּרוּ, וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ, וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה'."
הנה אלוהים גם מסביר לגדעון לָמה עליו לסכן את עצמו ולרדת לבד למחנה האוייב: "וְשָׁמַעְתָּ מַה יְדַבֵּרוּ, וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ." — לך ותקשיב לשיחות שלהם. מה שתשמע יחזק אותך.
מְפָחֶד? — אז אל תלך לבד. קח אִתך את "פֻּרָה נַעַרְךָ".
ועוד מעט יתברר שלא רק גדעון מפחד.
11ב-12 "וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ אֶל קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. — 12 וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי־קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב, וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר, כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב."
אין צורך ממש להיכנס לתוך המחנה. מספיק להתקרב בחושך ל"קְצֵה הַחֲמֻשִׁים". אלוהים כבר יכוון אתכם לשמוע את השיחה הנכונה. — דיוּק מדהים!
שׂימו לב עד כמה כותב הספר מדגיש את המספר העצום של האוייבים: גם "כָּאַרְבֶּה לָרֹב", גם "אֵין מִסְפָּר", גם "כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם". — הבנּוּ את הנקודה?
כוח עצום! — אבל המראה מטעה. מדובר ב…
פולשים מפוחדים
14-13 "וַיָּבֹא גִדְעוֹן, וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם. וַיֹּאמֶר: 'הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן, וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ, וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל.' 14 וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר: 'אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן־יוֹאָשׁ, אִישׁ יִשְׂרָאֵל! נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה'."
ראיתם כמה הפחד מדָבֶּק? — לילה; חושך; דממה. — לוחם יוצא מהאוהל כוּלו מזיע. בחוּץ הוא פוגש חבר שגם הוא לא מסוגל לישון:
"מה קרה? למה אתה לא ישן?"
"שמע! אתה לא תאמין! היה לי חלום מפחיד!…"
ולחברו יש מייד פירוש: "ברור! הפיתה הזו שהופכת את המחנה שלנו, זהו "חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן־יוֹאָשׁ".
? מאיפה הפחד הזה פִּתאום?
- כבר שבע שנים אתם פולשים לכאן שוב ושוב ועושים ככל שעולה על רוחכם, בלי פחד, מבלי שמישהו מתנגד;
- הישראלים מרוּששים. בקושי יש להם נשק. אז מה אם שמעתם שמוּעות על איזה גיוס חלקי בשבטים "מְנַשֶּׁה, אָשֵׁר, זְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי"? זה כלוּם!
- הרי אנחנו, "מִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי־קֶדֶם", ממלאים את הארץ "כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב"!
! כל העובדות הללו הן פתאום חסרות משמעוּת. את הפחד הזה לא ניתן להסביר על־ידי הדברים שנראים לעין. זהו פחד מפני כוח בלתי־נראה. המידייני המפוּחד מבטא כעת נבוּאה: "נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָד [גדעון] אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה."
מתברר כי תורתו של "יִתְרוֹ, כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה" (שמות יח 1) לא נשכחה גם אחרי 300 שנים. הוא הרי לימד "כִּי גָדוֹל יהוה מִכָּל הָאֱלֹהִים" (שמות יח 11).
גדעון מבין שהשיחה בין שני הלוחמים המפוּחדים מייצגת את הֲלַךְ־הרוח בכל המחנה. הוא קיבל את החיזוק והעידוד שלהם היה זקוק:
15א "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ — וַיִּשְׁתָּחוּ."
"חכֶּה, פוּרה. לא לרוץ. — ניקח קודם כמה דקות ונתפלל ונודה לאלוהים."
■ קחו דוגמה מגדעון! — קודם הדברים החשובים; ואחר־כך…
קדימה הסתער! אלוהים אתנו!
…אבל את זה נשאיר לשיעור הבא.
מה למדנו?
- גדעון ידע: אני עומד לצאת למלחמה! ובכל זאת הוא קרא למזבח שבנה "יהוה שָׁלוֹם". — גם אנחנו נמצאים במלחֶמת קיום יומיומית. עבור חלק מאתנו זו מלחמה קשה מאוד. רק ישוע יכול לתת לאדם שלום באמצע המלחמה הזו. הוא עשה זאת לגדעון.
- אין מקום למזבח מתחרה. — או הבעל, או אלוהים. — עבורינו זה אומר: "אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲבֹד [בו זמנית] אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמָּמוֹן"; וכמובן, אינכם יכולים גם להידמות לעולם וגם להידמות לישוע. חייבים להחליט!
גדעון סיכן את חייו בהחלטה להיות שונה מכולם, והיא יכולה להיות קשה גם עבורינו. אבל תזכרו: "יהוה שָׁלוֹם".
- אלוהים לא כועס כשאנחנו מפחדים. לגדעון המפוּחד הוא עשה פעמיים נס עם גיזת הצמר, ואחר־כך עוד שלח אותו לשמוע את חלום הלוחם מידייני. — אלוהים משתמש באנשים רגילים!
כשכותב האיגרת אל העברים עורך את רשימת גיבורי האמונה — שבה מופיע גם גדעון — הוא כותב שהם "הִתְחַזְּקוּ מֵחֻלְשָׁה, [וכך הם] עָשׂוּ חַיִל בַּמִּלְחָמָה" (עברים יא 34). — "הִתְחַזְּקוּ מֵחֻלְשָׁה!" — אתה לא חייב להיות גיבור כדי לשרת את אלוהים.
- גדעון יצא למלחמה רק עם "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים" — לא עם הצבא של 32,000 שהיה לו בהתחלה.
נכון שזה מלהיב לראות ביוּ־טיוּבּ את הקהילות העצוּמות שבחו"ל ולשמוע עשרות־אלפי אנשים שרים יחד שירי הלל. אבל כמה מהכמוּת האדירה הזו של אנשים הם באמת מאמינים נושעים? — אולי חצי? — רק אלוהים יודע.
זִכרוּ כי ישוע עצמו קורא לתלמידיו "עֵדֶר קָּטָן". אנחנו פֹה בארץ מרגישים את זה. אנחנו מיעוט ונישאר מיעוט עד שישוע יחזור. עד אז הוא מעודד אותנו במילים (לוקס יב 32):
"אַל תִּירָא, עֵדֶר קָּטָן! כִּי לְרָצוֹן הָיָה מִלִּפְנֵי אֲבִיכֶם לָתֵת לָכֶם אֶת הַמַּלְכוּת."