צער בעלי חיים, לינץ' למשפחה ולסת של חמור
מבוא
מי זוכר את העלילה שלמדנו בשיעור הקודם? — היו שם…
- מבחן האריה — הפעם הראשונה שהכוח העל־טבעי של רוח־יהוה התבטא דרך שמשון;
- טומאה לא מפריעה לנזיר־ה' — אכילת דבש מתוך גווייה — כש"נזיר יהוה" רעב, הוא שוכח שיש תורה;
- משתה החתונה והחידה — חגיגה בחברה רעה — משתה עם 30 בחורים פלישתים;
- איום רצח והנשק הנשי — הפלישתים מאיימים לשרוף את כלת שמשון — היא משכנעת אותו לגלות לה את החידה על האריה והדבש;
- חתונה שמסתיימת בפירוּד — שמשון חוזר לבית הוריו בלי אישתו הפלישתית;
…ולאורך כל העלילה בולט:
- שמשון אמנם נקרא להיות "מושיע" — אבל הוא תמיד יהיה מושיע אנושי בלבד;
- שמשון אמנם גיבור־על (היחיד בהיסטוריה שאינו אגדה!) — אבל אין לו כוח להתגבר על הטבע החוטא שבו. נִראָה שהוא אפילו לא מנסה.
לשמשון קשה עם הפירוּד. כעבור מספר שבועות תשוקתו הפיזית גורמת לו לשכוח מדוע הוא מוצא את עצמו לבד בבית הוריו:
- הוא שוכח את הטעם המר שהשאיר מִשתֶה החתונה;
- הוא שוכח את הצגת ה"אתה לא אוהב אותי" השקרית;
- הוא שוכח את האכזבה של מה שהיה אמור להיות ליל־הכלולות שלו;
- הוא שוכח באיזה כעס הוא טרק את הדלת כשעזב את בית משפחת הכלה…
אם כל יום שעובר הוא רואה את העבר הזה דרך משקפיים וורודים יותר. הרי הוא מתגעגע ל'מיס־פְּלֶשֶׁת'. — לבסוף הוא יוצא לדרך…
לעשות "שולם"
1 "וַיְהִי מִיָּמִים בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים. וַיֹּאמֶר: 'אָבֹאָה אֶל אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה.' — וְלֹא נְתָנוֹ אָבִיהָ לָבוֹא."
בזמנו, מי שבא לבקר את הורי אשתו לא הביא בונבוניירה אלא "גְדִי עִזִּים." — מדברים קצת… "היי, מה נשמע? מזג אוויר נאה… שדה־החיטה שלך נראה יופי. יהיה קָציר מעולה השנה…" — ואבי הכלה מנסה להסתיר כמה הוא מופתע לראות את שמשון — מופתע במובן השלילי. — "קח כיסֶא, שמשון. בדיוק הכנתי קפה. כמה סוכר?"
אבל שמשון לא רוצה קפה. הוא ממוּקד במטרת הביקור:
"אָבֹאָה אֶל אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה." — איזה עלוּב! — לא "באתי לקחת את אישתי לבית שהכנתי עבורה." — לא! — "'אָבֹאָה אֶל אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה.' עכשין! כאן, בבית שלכם! הבאתי לכם תשלוּם: 'גְדִי עִזִּים'" (לפי בראשית לח 17-16 אֶתְנָן זונה).
1ב כמובן ש"לֹא נְתָנוֹ אָבִיהָ לָבוֹא." — וחוץ מזה, היא כבר מאורסת למישהו אחר:
2 "וַיֹּאמֶר אָבִיהָ: 'אָמֹר אָמַרְתִּי כִּי שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּ, וָאֶתְּנֶנָּה לְמֵרֵעֶךָ'." — "תראה, שמשון: עוד במהלך המִשתה קראת לה שמות — 'עֶגְלָה, פּרה'; אחר כך עזבת אותנוּ בכעס, בלי להגיד שלום ומבלי לקחת את הכּלה. איך אתה רוצה שאני אפרש את זה, אם לא כגרושין? — טוב ש'מֵרֵעֶךָ' השושבין הסכים לקחת כּלה 'משוּמשת'."
ולאב הכלה יש גם פיתרון עבור שמשון:
2ב "הֲלֹא אֲחֹתָהּ הַקְּטַנָּה טוֹבָה מִמֶּנָּה. תְּהִי נָא לְךָ תַּחְתֶּיהָ." — גם יותר צעירה, גם יותר יפה! מה אתה אומר, שמשון? תוכל ליישׂם את מה שלמדת מהטעויות בחתונה הקודמת. הפעם אל תחוּד חידות מיותרות!
אבל שמשון לא מסכים. הוא כועס, ואפילו הפיתוי של ה"יותר יפָה מהקודמת" לא משכנע אותו. — לפי ניסיוננו עם שמשון לא נראה שוויתר עליה בגלל איסור התורה להינשא לאישה ואחותה (ויק' יח 18). יותר סביר "כִּי מֵיהוה הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים" (יד 4).
3 "וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן: 'נִקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים, כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה'." — "'הַפַּעַם' יש לי סיבה מוּצדקת לעשות 'רָעָה' לפלישתים."
? אה, באמת? — וכשהכיתה את 30 החברה' באשקלון כדי לפשוט מעליהם את בגדי הפאר לא היתה לך סיבה מוצדקת?
? ועכשיו, אחרי שאתה בעצמך גרמת את כל הבילבול הזה, יש לך סיבה מוצדקת?
אין טעם לנסות להבין את ההיגיון של שמשון.
בכל אופן, דחף הנקמה הופך אותו כרגע לכלי בידי אלוהים — כלי שגורם לפלישתים נזק כלכלי כבד:
מתקפת אש
5-4 "וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן, וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת שׁוּעָלִים; וַיִּקַּח לַפִּדִים, וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב, וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ. 5 וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים, וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים, וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת."
"שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת שׁוּעָלִים." — צער בעלי חיים. היום לא היו מוחים לשמשון כפיים על פעולה כזו. — מה שכן: הוא גורם לשריפות־ענק בארץ הפלישתים. הוא מצית חיטה שטרם נקצרה, אלומות שנערמו לקראת הדייש, כרמים ומטעי זיתים. — בתִמנה והסביבה יתיקרו הפיתות בלפחות 300 אחוז עד הקציר הבא.
6 "וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים: 'מִי עָשָׂה זֹאת?' וַיֹּאמְרוּ: 'שִׁמְשׁוֹן, חֲתַן הַתִּמְנִי; כִּי לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ'." — מעניין שדווקא הפלישתים הם אלה שמצדיקים את שמשון. דווקא הם רואים את נישואיו כעדיין תקפים ומכנים את מיס־פלשת "אִשְׁתּוֹ". — "שִׁמְשׁוֹן [אמנם] עָשָׂה זֹאת", אבל האשם הוא חותנו "הַתִּמְנִי".
ואז מְמַמְּשִׁים את האיוֹּם שבִטאו "שְׁלֹשִׁים [ה]מֵרֵעִים" כבר במישתֶה החתונה:
משיבים אש תחת אש — לינץ' למשפחה
6ב "וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת אָבִיהָ בָּאֵשׁ." — מן הסתם הציתו את הבית על כל יושביו. — אם עד עכשיו היו לכם חילוקי דיעות לגבי מצבו המשפחתי של שמשון — נשוי, פָּרוּד או גרוש — עכשיו זה ברור: שמשון אלמן.
האלמן הטרי מחליט להשיב…
נקמה
8-7 "וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן: 'אִם תַּעֲשׂוּן כָּזֹאת, כִּי אִם נִקַּמְתִּי בָכֶם — וְאַחַר אֶחְדָּל.' 8 וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ, מַכָּה גְדוֹלָה."
■ "נִקַּמְתִּי בָכֶם." — כל הורה מכיר את התרחיש הזה:
"למה אתה מרביץ לו?"
"כי הוא הרביץ לי קודם."
"זה נכון? אתה גם הרבצת?"
"רק בגלל שהוא התחיל!"
"זה נכון? אתה התחלת?"
"לא אני. הוא התחיל!…"
…ואם אתם לא מפרידים ביניהם, מעגל הנקמה ממשיך ונעשה יותר ויותר רועש, אלים ומסוכן לבריאות. — כל הכבוד לשמשון שמגביל את עצמו ואומר: "וְאַחַר אֶחְדָּל." — "עוד פעם אחת אנקום, וזה הוא."
עכשיו הפלישתים מוצאים את עצמם מול…
כוחו של אלוהי ישראל
"וַיַּךְ אוֹתָם." — אדם אחד יוצא למלחמה נגד כל הכוח הכובש, והוא אכן מצליח — כמו בסרט הוליווּדי: אמריקאי בודד מנצח את כל עולם הרשעים כשבלונדה אחת תלויה על צווארו.
אבל כאן זה אמיתי! שמשון — לבד — "יַּךְ אוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה". לא כתוב כמה פלישתים נהרגו מאותה "מַכָּה גְדוֹלָה". אולי מאות.
! מאות הלוויות — ובכל מִסְפֶּד נשמעים קולותיהם של עדי הראייה — של הניצולים עם שתי הידיים בגבס והתחבושות ספוּגות־הדם מסביב לראשים — והם עדיין בהלם: "אדם רגיל לא יכול לעשות את מה שראינו את היהודי הזה עושה. זה על־טבעי. זה נס. זהו הכוח של אלוהי ישראל!"
הפעם שמשון לא חושׂף קרובי משפחה לנקמת הפלישתים על מה שהוא עָשה. במקום לעלות אל "בֵּית אָבִיהוּ" הוא עובר לגור במדבר, כמו נזיר־ה' טוב (לוקס א 15, 80):
8ב "וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם." — כנראה מדובר במקום בנגב הצפוני, בנחלת שבט שִמעון (דהי"א ד 32). אם מישהו רוצה לתקוף אותו שם, אז לפחות אבא ואמא לא ייפגעו.
שמשון אמנם חשב: "אַחַר [פעולת הנקמה] אֶחְדָּל" — אבל הפלישתים לא מוכנים לעבור לסדר־היום. ממש לא! — כעת מגוייס…
כל צבא פְּלֶשֶׁת ללכידת מחבל אחד
הם הרי "מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל" (יד 4), והנה השמשון הזה מערער את שלטונתם. — חייבים לשים לזה קץ!
10-9א "וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים; וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה, וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי. 10 וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה: 'לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ?'" — "מה קרה? למה צבא עם מֶרכּבות, חרבות וחניתות? מה עשינו? אתם לא רואים כמה אנחנו משתדלים להיות נתינים טובים?"
10ב "וַיֹּאמְרוּ: 'לֶאֱסוֹר אֶת שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ, לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ'." — "איפה אתם חיים? לא שומעים אצלכם חדשות? מי עוד לא שמע כי שמשון הרג אצלינו מָסָה של אנשים? באנו 'לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ', דהיינו להרוג אותו."
"אה — רק לקחת את שמשון, מבלי לבזוז ולהרוס ולשרוף לנו את הארץ? — טוב! בבקשה, חכו קצת עד שנביא לכם אותו." — ומייד מגייסים…
צבא של יהודים נגד המושיע
11 "וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשֶׁת־אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה אֶל סְעִיף סֶלַע עֵיטָם. וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן: 'הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים? וּמַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ?!'"
! "שְׁלֹשֶׁת־אֲלָפִים אִישׁ"! — כל כך הם מפחדים ממנו. — מכאן אנחנו לומדים כי כולם בישראל בינתיים שמעו על הכוח העל־טבעי של שמשון — על הכוח הזה שמקורו באלוהי ישראל.
ושוב צוּינה כאן העובדה כי "מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים". כך זה כבר "אַרְבָּעִים שָׁנָה" (יג 1). בִשביל בני־יהודה המצב מזמן רגיל. מי שלא עושה בעיות, לא מתעסק בפוליטיקה, עובד כמו כולם ומשלם מיסים בזמן, יכול לחיות טוב מאוד תחת המִמשל הפלישתי.
נכון, זהו ממשל צבאי שבא עם מִגבלות מסוימות. כדי למנוע ייצור נשק, למשל, אסור לישראלים ללמוד עיבוד ברזל (שמו"א יג 19). — אז מה? יש מלא מקצועות אחרים שאפשר לעסוק בהם:
- יש נגרים, קדרים, בנאים, כורמים, יצרני שמן זית, מעבדי עורות;
- לא לשכוח את הסוחרים, המתווכים, החלפנים ומלווי הכספים שקיימים בכל חברה;
- יש הרבה מְגָדְלי חיטה ושְׂעוֹרָה, ועוד יותר מְגָדלי צאן;
- ואם אתה בכיוון היותר רוחני, יש שוק טוב לכישוף והגדת־עתידות (שמו"א כח 9).
בקיצור — למי שרוצה לעבוד, לא חסרה פרנסה.
למען האמת, אין כל כך הבדל בין בני־יהודה לשכנים הפלישתים. כולם מדברים את שתי השפות שוטף; כולם מאמינים כי מי שאחראים על פוריוּת הארץ ויבוּל שופֶע הם הבעל והעשתורת… — בקיצור, כולם עושים את "הָרַע בְּעֵינֵי יהוה" (יג 1) — בני־ישראל לא פחות מהפלישתים.
על הרקע הזה יש להבין את דברי 3000 גיבורי־החיל מבני־יהודה לשמשון: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ?!" — "מי ביקש ממך לצאת למלחמה פרטית נגד ה'מֹשְׁלִים בָּנוּ'? — אתה מערער את הסְטָטוּס־קווֹ! עד שבאתָ היה לנו שלום. עכשיו, כל פעם שאתה הורג פלישתי, אנחנו אוכלים אותה!"
? האם אתם רואים את התמונה שאני מנסה לצייר?
! לאורך ההיסטוריה התערבבו בצורה הזו קבוצות אֶתְנִיּוֹת רבות עם עמים אחרים — התבוללוּ, אִבּדוּ את מאפייני הזהוּת הנפרדת, נספגוּ לתוך התרבוּת הדומיננטית ונהפכוּ לחלק בלתי נפרד ממנה. — נעלמוּ.
ישנו בעולם רק עָם אחד שלא יכול להיעלם. לא בדרך הָהִתְבוללוּת ולא בכל דרך אחרת: עם ישראל. אלוהי ישראל לא מרשה לזה לקרות.
לכן נאמר לנו — לקוראי ספר שופטים — כי "יהוה… מְבַקֵּשׁ [כרגע] תֹאֲנָה" לערער את הסְטָטוּס־קווֹ — את המצב הנוח שנוצר בעקבות ההִתְבּוללוּת (יד 4).
הלאה:
11ב "וַיֹּאמֶר לָהֶם [שמשון]: 'כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי, כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם'." — "הם התחילו!" הוא מנסה להצדיק, כמו הילד שהרביץ לאחיו בריב על צעצוע. אבל העניינים הפרטיים האלה לא מעניינים את בני־יהודה.
12 "וַיֹּאמְרוּ לוֹ: 'לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ, לְתִתְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים'."
! שימו לב לעוד נקודה שכנראה לא מעניינת אותם:
"מאיפה הכוח העל־טבעי הזה? מהו הנשק הסודי שבו הרגתה מאות פלישתים… לבד?! — אולי יש לך גם נשק כזה בשבילינו? אולי נתארגן להיתקוממוּת יחד אתך?"
כלוּם! — מושיע־ה' עומד לפניהם, והם עִוורים.
ומה לגבי שמשון עצמו? האם הוא שכח את הנבואה לאימו כי "הוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים"? למה הוא לא מסביר לצבא הזה מי הוא? …לאיזה תפקיד אלוהים קרא לו? …ובתור הוכחה יצביע על הכוח על־טבעי?
יש לך הִזדמנוּת, שמשון! לך כמפקד לפני 3000 החיילים האלה ותתנפלו על צבא הפלישתים שמחכה "לֶאֱסוֹר" אותך. זו תהיה התחלה מעולה "לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל". בעקבות ניצחון כזה תראה את כל העם בא אחריך!
אבל לא. — כלוּם. — עיוורון. — מפספסים את ההזדמנות. — ואנחנו תיכף נבין למה.
12ב-13 "וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן: 'הִשָּׁבְעוּ לִי, פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם.' 13 וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר: 'לֹא. כִּי אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם; וְהָמֵת לֹא נְמִיתֶךָ'." — חמוּד שמשון. הוא לא מאיים עליהם. "נְזִיר־אֱלֹהִים" שקרע אריה בידיים ריקות לא מוכן לפגוע ביהודים. וגם היהודים עושים טובה: "הָמֵת לֹא נְמִיתֶךָ." — כאילו יכלתם.
"אל תדאג, שמשון. רק 'נְתַנּוּךָ בְיָדָם' של הפלישתים. הם כבר יהרגו אותך." — וכך קורה כי…
עם ישראל מוסר את המושיע לידי הגויים
13ב-14 "וַיַּאַסְרֻהוּ בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים, וַיַּעֲלוּהוּ מִן הַסָּלַע. — 14 הוּא בָא עַד לֶחִי, וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ."
משיח! האם אתם מבינים עכשיו מדוע העיוורון, הן של בני־יהודה והן של שמשון עצמו, היה הכרחי? — מפני ששמשון הוא צל של המשיח!
- בתור כזה הוא נמסר כרגע לידי הגויים — בהסְכּמתו!
(ראה מתי כו 54-53) - ומי מוסר אותו? — עם ישראל שלא מסוגל להכיר בו כמושיע.
זה בדיוק מה שישוע המשיח ניבא על עצמו (מתי כ 19-18): "הֵם [מנהיגי ישראל] יֶחֶרְצוּ אֶת דִּינוֹ [של המושיע האוּלטימטיבי] לְמָוֶת, 19 וְיִמְסְרוּ אוֹתוֹ לַגּוֹיִים לְהָתֵל בּוֹ וּלְהַלְקוֹתוֹ וְלִצְלֹב אוֹתוֹ."
אבל שמשון הוא לא המושיע האוּלטימטיבי. הוא לא "כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו" (ישעיהו נג 7). — הוא לא יכול לשמש קורבן כפרה, כי הוא אדם חוטא.
כשהוא ממשיך עכשיו בתפקיד המושיע ה"קטן" — הלא מושלם, הסמלי, מתברר ליהודים ולפלישתים כי…
אזיקים לא עוצרים את רוח־הקודש
14ב-16 "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ־יהוה, וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ; וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו. 15 וַיִּמְצָא לְחִי־חֲמוֹר טְרִיָּה; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ.
16 וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן: 'בִּלְחִי הַחֲמוֹר — חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם! — בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ!'"
עוד לפני מספר דקות הפלישתים "הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ" — לעגו למושיע הכּבוּל. — אך כעת שמשון לועג לאויבי ישראל. "חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם" משמע "ערימה או שתיים". — "רק הייתה לי לסת של חמור, ותראו מה נשאר מ-1000 פלישתים שחשבו כי הם 'מֹשְׁלִים בָּנוּ' — שתי ערימות של גופות! — טוב; פלוס/מינוס 1000, כי הרי לא היה לי זמן לספור בדיוק."
מהלעג הוא עובר לקביעת שמות גיאוגרפיים. זכוּתו בתור מנצח:
17 "וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר, וַיַּשְׁלֵךְ הַלְּחִי מִיָּדוֹ; וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא 'רָמַת לֶחִי'" — "גבעת הלסת" — גָ'בּל בארץ הפלישתים עִם שֶם עברי.
? שמעתם את שמשון מתרברב? — "[אני] הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ!"
אה, כן? אתה? — שכחת ממי יש לך את הכוח להכּות? כנראה עוד לא למדת כי 'גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ" (משלי כט 23; טז 18).
בין רגע סר ממנו הכוח העל־טבעי, והוא חוזר להיות ככל אדם:
18 "וַיִּצְמָא מְאֹד. — וַיִּקְרָא אֶל יהוה וַיֹּאמַר: 'אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת! וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא, וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים'."
חוסר־האונים הפתאומי גורם לשמשון לרדת מהעץ הגבוה. הוא מודה:
- "אַתָּה[, אלוהים,] נָתַתָּ בְיַד[י] אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת!"
- "אַתָּה!" — ואני "עַבְדְּךָ" בלבד.
- "אַתָּה" המושיע — ואני הכלי ל"תְּשׁוּעָה".
…ואם הכלי הזה ימות מאיבוד נוזלים, אזי הפלישתים "הָעֲרֵלִים" יחשבו כי ניצחו את אלוהי ישראל.
לאלוהי ישראל יש דווקא הרבה ניסיון עם אנשים נבחרים במצב של התייבשות. הוא בדרך כלל מספק להם…
מים מן הסלע
19 "וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי; וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ; וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ 'עֵין הַקּוֹרֵא', אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה."
ישנם פּרשנים שמתעקשים כי המים יצאו מאחד החורים בלסת החמור — שקע ("מַּכְתֵּשׁ") שממנו נפלה שן.
הפירוש הזה יוצא מתוך הנחה שבזמן השופטים ולאורך כל המלחמות בספר שמואל־א לא היה וונדליזם. הם טוענים כי מחבר ספר שופטים — עשרות או אף מאות שנים אחרי שהתרחש הנס — יכול עדיין לשלוח אנשים לביקור במעיין בשם "עֵין הַקּוֹרֵא" שקיים "עַד הַיּוֹם הַזֶּה", כדי לראות את המִזרקה המוזרה בעיצוב לסת של חמור.
מי מאמין דבר כזה? יותר סביר שמדובר ב"מַּכְתֵּשׁ" בסלע שממנו נובעים מים.
אלוהים אמנם מציל את שמשון, אבל השופט האחרון כבר לא ממשיך "לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים." הוא מעדיף תפקיד של פלייבוי — והתפקיד העלוב הזה נמצא במסלול התנגשות עם היותו "נְזִיר אֱלֹהִים".
הנפילה לא מתרחשת מייד, אבל מחבר ספר שופטים כבר מאותת לנו על־ידי…
הקדמת הסיומת
20 "וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה." — מה זה? יש עוד פרק שלם על חיי שמשון לפנינו. משפט הסיומת לא שייך לכאן!
הוא כן שייך! — תיכף תראו איך השופט שמשון מַשְׁהֶה את עצמו מהתפקיד.
שמשון גורם לי לחשוב על הוליווּד ביותר ממובן אחד. הוא לא רק דומה לָאמריקאי שמציל את העולם… לבד! רק בעזרת 203-M צעצוּע — הוא גם דומה לשחקן שתוך זמן קצר הופך…
- מאלמוני — למפורסם,
- משקוף — לידוע ונערץ בכל העולם,
- מתפרן — למולטי־מיליונר,
- מרווק — לנשׂוי וגרוש חמש פעמים,
- מאדם שמקבל את כל מה שאחרים רק חולמים עליו —
לאדם ששוקע בהרס־עצמי ולבסוף מתאבד.
הפרק הבא (טז) מתאר את התהליך העצוב הזה.
אבל לפני־כן עוד נקודה שאסור לפספס: על־פי פסוק 20 שמשון שפט "אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה".
? שׂמתם לב? — "בִּימֵי פְלִשְׁתִּים." ניסוח כזה לא קיים אצל שום שופט אחר. הרי כל אחד מקודמיו שיחרר את בני־עמו מן העול הזר — תמיד לזמן מוגבל ובהיקף מוגבל, אבל אכן הושיע.
לא כן שמשון. לאורך כל כהונתו כ"שופט" הפלישתים המשיכו לשלוט:
- שמשון התחיל בעבודה,
- הוכיח את הפוטנציאל להיות מושיע בחסד ובכוח אלוהים,
- הוכיח לאויבים כי הם חסרי־אונים מול כוחו של אלוהי ישראל,
— אך מהר מאוד קטע את שירותו על־ידי התמסרותו לדחף הבשר והחטא.
גם בנקודה הזו בולטת מגמת הירידה שמצטיירת בספר שופטים. אחרי כל שופט המצב הופך ליותר גרוע מקודם.
מה למדנו?
- השיעור התחיל במעגל הנקמה. — זכרו תמיד שאנחנו לא שמשון. אנחנו לא הכלי שדרכו "יהוה… מְבַקֵּשׁ… תֹאֲנָה… מִפְּלִשְׁתִּים."
לנו כמאמינים נאמר (רומ' יב 19; דבר' לב 35): "אַל תִּתְנַקְּמוּ אֶלָּא הַנִּיחוּ לַזַּעַם, כִּי כָּתוּב: 'לִי נָקָם וְשִׁלֵּם, אָמַר יהוה'."
כשאתה נוקם — אתה חוטא. לכן, השאירו את העבודה הזאת לאלוהים. הוא היחיד שיודע לעשות צדק מושלם.
- ענווה! — כששימשון התרברב על נצחונו, פתאום הוּתקף בחולשה. הגיבור היה זקוק לתזכורת שבלי אלוהים — הוא כלוּם.
כשאנחנו מצליחים במשהו — כשאנחנו זוכים לתשוּאות — חשוּב שנזכור כי ישוע אומר: (יוחנן טו 5) "בִּלְעֲדַי אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר."
עשיתה דבר טוב? — תודה לאל! — זה רק מפני שהוא עזר לך.
- צל של המשיח. — היום ראיני עוד תצוגה מקדימה בספר שופטים:
- המושיע נמסר לידי הגויים;
- בני עמו הם שמוסרים אותו;
- הוא נמסר כדי שהגויים יהרגו אותו.
אבל כמובן שמשון היה רק הצל. — המושיע האמיתי שמת כקורבן כפרה על חטאינו, הוא ישוע המשיח.