שירות בקהילה
● התמסרות
● התחדשות
● התחשבות
● שירות
חזרה קצרה על התמסרות והתחדשות:
1.למדנו בשבוע שעבר שמאמין נושע יהיה מסור לישוע. ישוע המשיח שילם בדמו — בחייו — כדי להושיע אותך מהעבדות לחטא ומהמוות. כעת אתה שייך לו. הוא האדון. הוא המלך שלך, ולכן זה טבעי שאתה מתמסר אליו בכניעה ובציות. — התמסרות
2.האדם המסור לישוע גם משתנה. אין דבר כזה מאמין נושע שאחרי 20 שנה באמונה מתנהג באותו חוסר בגרות רוחנית שאפיין אותו ביום שהכיר את ישוע. ברגע ההתמסרות לישוע מתחילה ההתחדשות. כך למדנו בשבוע שעבר מאפסים ד 23:
"עֲלֵיכֶם לְהִתְחַדֵּשׁ הִתְחַדְּשׁוּת רוּחָנִית בְּשִׂכְלְכֶם."
"בְּשִׂכְלְכֶם." — זאת אומרת שההתחדשות מתחילה מבפנים — עם שינוי באופן החשיבה שלנו.
וגם למדנו שאנחנו לא עושים את זה לבד — לא מסוגלים לעשות את זה לבד. לכן כתוב:
"עַל־יְדֵי הָרוּחַ תָּמִיתוּ אֶת מַעַלְלֵי הַגּוּף" (רומים ח 13).
ההתחדשות היא בעזרת רוח הקודש:
- רק בעזרת רוח הקודש יש לנו את הכוח להגיד "לא!" לדרישות הגוף והטבע הישן שלנו,
- רק בעזרת רוח הקודש ייתחדש אופן החשיבה שלנו,
- ורק בעקבות כך יישתנו צורת ההתנהגות וצורת הדיבור.
עד כאן ההקדמה. אנחנו עדיין מדברים על ההתחדשות שלנו כמאמינים — ומרכיב סוּפּר־חשוב בתהליך ההתחדשות הוא החשׂיפה לדבר אלוהים:
אמרנו בשבוע שעבר כי מעל חייו של מאמין מסור מתנוסס פסוק, כמו כותרת:
"[אלוהים, ] אַל יְהֵא כִּרְצוֹנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ" (לוקס כב 42).
מה שאני עושה, מה שאני מחליט, איך שאני מתנהג — כל אלה נקבעים לפי רצון אלוהים. —לפחות כך זה אמור להיות.
איך נדע את רצון אלוהים? — התשובה היא שבהרבה מאוד מקרים — הייתי אפילו אומר ברובהמקרים — רצון אלוהים מתברר לנו מתוך דברו הכתוב.
לכן זה כל כך חשוב שאנחנו נדע את הכתוב — שהעקרונות של דבר אלוהים יהיו הדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו בעת קבלת החלטה.
ואיך נדע את הכתוב? — על ידי כמה שיותר חשׂיפה אליו! חייבים לקרוא אותו וללמוד אותו. — אין מנוס: זה כרוך במאמץ ובהשקעה של זמן.
אם אני רואה ספר תנ"ך רק פעם אחת בשבוע — כאן באסיפה — אז שכּח מזה! ככה אני לעולם לא אלמד את העקרונות שבדבר אלוהים.
לדבר אלוהים יש תפקיד מרכזי בתהליך ההתחדשות שלנו. כשרוח הקודש עוזר לנו להשתנות, הוא פועל על בסיס העקרונות הכתובים:
דוגמה:
אם הייתי רגיל לשקר לפני שהגעתי לאמונה, רוח הקודש כעת מראה לי את העיקרון שאומר:
"הָסִירוּ אֶת הַשֶּׁקֶר וְדַבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (אפסים ד 25).
הוא גם מראה לי שהציות לעיקרון הזה הוא חלק מתהליך ההיתחדשות שלי כמאמין, כי הרי כתוב:
"אַל תְּשַׁקְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ, שֶׁכֵּן פְּשַׁטְתֶּם אֶת הָאָדָם הַיָּשָׁן עִם מַעֲשָׂיו" (קולוסים ג 9).
הפסוק הזה נותן דוגמה מאוד ברורה של התחדשות:
- "אַל תְּשַׁקְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ." — "השקר מאפיין את האדם הישן, את הטבע החוטא, את מי שמציית ל'אֲבִי הַשֶּׁקֶר' — לשטן (יוחנן ח 44). לכן הפסיקו עם זה! הפסיקו לשקר!"
- "פְּשַׁטְתֶּם אֶת הָאָדָם הַיָּשָׁן עִם מַעֲשָׂיו." — "דיבור אמת מאפיין את האדם החדש, את מי שדומה לישוע המשיח, את מי שמציית לרוח הקודש שהוא 'רוּחַ הָאֱמֶת' (יוחנן יד 17). לכן התחילו להיות דוברי אמת! דוברי אמת בלבד!"
זהו רק פסוק אחד לדוגמה. כאלה יש לכל אורך הכתובים. כמו כל הורה סבלן אומר לנו אלוהים שוב ושוב: "הפסיק לעשות את הרע — התרגל לעשות את הטוב! הפסיק לעשות את הלא־נכון — התרגל לעשות את הנכון!"
דבר אלוהים הוא כלי שבו אלוהים עושה בנו את מלאכת ההתחדשות. כך כתוב גם באפסים ה 26-25:
הַמָּשִׁיחַ אָהַב אֶת הַקְּהִלָּה וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדָהּ 26 כְּדֵי לְקַדְּשָׁהּ וּלְטַהֲרָהּ עַל־יְדֵי רְחִיצַת מַיִם,בִּדְבָרוֹ.
ישוע מקדש ומטהר אותנו. זוהי ההתחדשות. כאן זה נאמר במשל של רחיצה במים — והמים הם דבר אלוהים.
אם אנחנו רואים את הצורך להשתנות — אם אנחנו רוצים להשתנות — אם ההתחדשותחשובה לנו — אזי חשוב שנהיה חשׂופים לדבר אלוהים — לא רק שעה בשבוע בשבת, אלא כל יום בקריאה האישית שלנו.
התחדשות. — כמאמינים בישוע, אלוהים "יָעַד [אותנו] לְהִדַּמּוֹת לְצֶלֶם בְּנוֹ" (רומים ח 29). ואחת התכונות הבולטות של ישוע המשיח היא ההתחשבות. לאורך כל שירותו הציבורי אנחנו רואים אותו רק מתחשב באחרים:
- מתחשב בצורך של החולים לרפואה,
- מתחשב ברעב של העניים ללחם,
- מתחשב בצורך של התלמידים לעידוד,
- מתחשב בצורך של אמו מרים לקורת גג כשהוא כבר טלוי על הצלב,
- מתחשב בצורך של החוטאים לכפרה,
- מתחשב בצורך של האבודים לישועה,
- ומעל הכל — מתחשב ברצון אביו.
ובגלל שזה נושא כל כך חשוב, נעבור עכשיו אל ה…
התחשבות
…ונלמד עליה מתוך פיליפים ב 4-3:
3 אַל תַּעֲשׂוּ דָּבָר מִתּוֹךְ תַּחֲרוּת, אַף לֹא מִתּוֹךְ כְּבוֹד שָׁוְא, אֶלָּא בִּנְמִיכוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ.
4 כָּל אֶחָד אַל יִדְאַג רַק לְעִנְיָנָיו, אֶלָּא גַּם לְעִנְיָנָיו שֶׁל זוּלָתוֹ.
"מִתּוֹךְ תַּחֲרוּת" — דליטש: "בְּדֶרֶךְ מְרִיבָה";
בתרגומים לועזיים:
out of selfish ambition (NIV, NET) — מתוך שאיפה אנוכית
from selfishness (NASB, Schlachter) — מתוך אנוכיות
in rivalry (Young’s literal trans.) — בתחרות
"אַל תַּעֲשׂוּ דָּבָר מִתּוֹךְ תַּחֲרוּת." — תרגומים אחרים אומרים "מתוך אנוכיות", ואחרים מדייקים עוד יותר ואומרים: "מתוך שאיפה אנוכית". — "אל תעשו שום דבר מתוך שאיפה אנוכית!"
למה לא? למה אנוכיוּת מוגדרת כאן כתכונה שלילית כל כך?
"אַל תַּעֲשׂוּ [שום ]דָּבָר מִתּוֹךְ תַּחֲרוּת!"
בגלל ששאיפות אנוכיוֹת — ולא משנה באיזה תחום — הן אסורות למאמין בישוע — נקודה! —אבל למה?
כי הן סותרות את אופיו של ישוע המשיח.
מה היה הנושׂא הראשון שלנו הבוקר? — התחדשות.
נכון שכולנו בתהליך של התחדשות? נכון שכולנו רוצים להשתנות בעזרת רוח הקודש ועל בסיס העקרונות של דבר אלוהים הכתוב?
ומה השינוי הזה — מה ההתחדשות הזו אמורה ליצור בנו? — דמיון למשיח! כך אמרנו לפני רגע: "[אלוהים] יָעַד [אותנו]לְהִדַּמּוֹת לְצֶלֶם בְּנוֹ" (רומים ח 29).
והמשיח היה בלתי־אנוכי לחלוטין. כל חייו כאדם עלי אדמות היו חיים למען אחרים. אפילו מותוהיה מוות למען אחרים! — אין שאיפות אנוכיות.
ועוד דבר שאסור: "כְּבוֹד שָׁוְא" — כבוד מדוּמה — גאווה ריקה.
כך אנחנו קוראים כאן בדבר אלוהים: "אַל תַּעֲשׂוּ דָּבָר מִתּוֹךְ … כְּבוֹד שָׁוְא." — דהיינו, "אל תעשו שום דבר מתוך גאווה."
זהו עוד ציווי להידמות למשיח. — הרי למרות שישוע היה אלוהים שבא בבשר, הוא היה דוגמה של ענווה. הוא לא פעל או דיבר מתוך גאווה אף פעם (מתי יא 29).
אם כן, למדנו שלמאמין…
- אסור להיות אנוכי — אסור שיהיה אגואיסט,
- ואסור שיהיה גאוותן,
…אֶלָּא בִּנְמִיכוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ.— אין עוד פסוק שמצאתי שמבטא כל כך ברור את עיקרון ההתחשבות.
רק אחרי שאלמד לא להיות אגואיסט ולא להיות גאוותן, אני אהיה מסוגל להחשיב את האח במשיח "לנכבד ממני" — או כפי שדעליטש מתרגם: "ליותר מעצמי". קודם הזולת — אחר־כך אני.
ישנם אנשים שבאופן טבעי מתחשבים באחרים — או שאלוהים נתן להם את "מתנת ההִתחשבות". ויש אחרים שלרוח הקודש יש הרבה עבודה על מנת לשנות את הטבע האנוכי שלהם. אתן דוגמה מאוד פשוטה:
- כשלי "בא ביסקוויט" (זה קורה לכם?), אני הולך למטבח, פותח קופסה, אוכל בסקוויט, וזהו.
מי שׂם לב שזאת דוגמה של אדם שצריך ללמוד להתחשב? — תיכף תראו:
- כשלאשתי "בא ביסקוויט", גם היא הולכת למטבח ופותחת קופסה, אבל היא לוקחת 3ביסקוויטים! אחר־כך — עם הביקוויטים ביד — היא יוצאת להליכה ומחפשת אותי בכל ה-1000 מטרים מרובעים של הבניין הזה. כשהיא מוצאת אותי, אני זוכה ל-2 מה-3 ביסקוויתים — ורק אזהיא אוכלת את השלישי. — זאת דוגמה של אדם שמתחשב. מתחשב מבוקר עד ערב.
סיכום קצר של מה שראינו בפיליפים ב 3:
- "נְמִיכוּת רוּחַ" — רוח הקודש מפתח בנו ת כ ו נ ה ח ד ש ה : היא ההיפך מ"כְּבוֹד שָׁוְא", היא ההיפך מגאווה — היא ענווה;
- דבר אלוהים מלמד אותנו ג י ש ה ח ד ש ה : "יַחְשֹׁב אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ." — הגישה הזו אומרת: "קודם האח, אחר־כך אני;"
והתוצאה מהשניים תהיה…
- ה ת נ ה ג ו ת ח ד ש ה (פיליפים ב 4): "כָּל אֶחָד אַל יִדְאַג רַק לְעִנְיָנָיו, אֶלָּא גַּם לְעִנְיָנָיו שֶׁל זוּלָתוֹ."
התחשבות — "לדאוג לענייניו של הזולת". — לדוגמה:
- כמה פעמים שמענו את מנוֹ חוזר על ההנחייה שלא לבנות "מגדל אייפל" על הצלחת כשאנחנו לוקחים אוכל במזנון בארוחה המשותפת? הוא לא צודק? — הרי אם כל אחד יבנה מגדל כזה,…
א. האוכל לא יספיק לכולם — דהיינו, אם בנית מגדל, אתה לא מתחשב במי שעומד בטור אחריך, והרי גם הוא רעב ולא אכל מהבוקר;
ב. חצי ממה ששׂמת על הצלחת ייזרק לפח בגלל שהיו לך "עיניים גדולות". — זאת אומרת ש…
- אתה לא מתחשב במי שטרח והכין, אלא אתה "זורק את העבודה שלו לזבל";
- אתה גם לא מתחשב במי שקנה את המצרכים, אלא אתה "זורק את הכסף שלו לזבל";
- אתה גם לא מתחשב במי שנותן לך את כל השפע הזה: באלוהים.
לא "לבנות מגדל" זה ביטוי של התחשבות — או לפי דברי הפסוק שלנו: "דאגה לענייניו של הזולת".
האיגרת אל הרומים נותנת לנו עוד פרטים על איך ההתחשבות הזו אמורה להראות (רומים יב10):
אֶהֱבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאַהֲבַת אַחִים כֵּנָה.
במילים אחרות: כשאנחנו אומרים "בבקשה. אחריך.", הדבר לא אמור לנבוע סתם מתוך נימוס. הרי נימוסים ניתן ללמוד גם מבלי להיות מאמין בישוע.
כאן מדובר בהתחשבות שנובעת מתוך אהבה. — ושימו לב באיזו אהבה מדובר:
- ב"אַהֲבַת אַחִים"
- ובאהבה"כֵּנָה".
כולנו יודעים: אתה יכול לבחור את החברים שלך, אבל אתה לא יכול לבחור את האחים שלך.
את החברים שלך אתה יכול לבחור לאהוב — את האחים שלך בקהילה אתה מצוּוה לאהוב (יוחנן יג 34).
"אַהֲבַת אַחִים כֵּנָה." — זאת אומרת שלא מספיק "לשחק אותה נחמד" לכמה דקות. יש להתחשב באח ובאחות מתוך אהבה אמיתית — מתוך האהבה שמעניק רוח הקודש. ואותה אהבה ממשיכה לאהוב גם כשאותו אח מתייחס אלינו בצורה שמקשה עלינו לאהוב אותו.
ולפסוק הזה יש המשך:
הַקְדִּימוּ לִנְהֹג כָּבוֹד אִישׁ בְּרֵעֵהוּ (רומים יב 10ב).
גם זה מדבר על התחשבות: "הַקְדִּימוּ!" אל תחכו שהאח יכבד אתכם. תהיו אתם ראשונים. קחו את היוזמה וכבדו אותו, גם אם הוא לא מתייחס אליכם בכבוד. — זה קשה. זה נגד הטבע שלנו.
ובכל זאת: "הַקְדִּימוּ לִנְהֹג כָּבוֹד אִישׁ בְּרֵעֵהוּ." — תנו כבוד לאחרים — ולעולם אל תדרשו כבוד לעצמכם. זה מה שישוע מלמד במתי כג 12-11:
הַגָּדוֹל בָּכֶם יִהְיֶה מְשָׁרֶתְכֶם. 12 הַמְרוֹמֵם אֶת עַצְמוֹ יֻשְׁפַּל וְהַמַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ יְרוֹמָם. — להיות מ ש ר ת …
וזה מביא אותנו לנושא האחרון שלנו להיום:
שירות
הַגָּדוֹל בָּכֶם יִהְיֶה מְשָׁרֶתְכֶם. — כך אנחנו מצוּוים. — אז מיהו "הגדול" כאן בינינו?
- הגבוה ביותר?
- החזק ביותר?
- האמיץ ביותר?
- המלומד ביותר?
- העשיר ביותר?
- המפורסם ביותר?
- הרוחני ביותר?
- אולי זה שחושב שהוא גדול?
- או אולי זה שמאמין שהוא חשוב?
מא אתם חושבים? — האם זה משנה בכלל? — נניח שנקבע כרגע מיהו "הגדול" הזה — אזהוא ישרת, וכל האחרים יקבלו פטור משירות?
או נניח שאתה אחד מאלה שחושבים את עצמם "קטנים" ו"לא חשובים" (תופתעו לדעת שקיימים גם אנשים כאלה!) — האם זאת אומרת שאתה לא צריך לשרת, אלא רק "הַגָּדוֹל"?
אמרנו קודם שכל מה שישוע עשה בחייו כבן־אדם עלי אדמות היה להתחשב. אבל אפשר להגיד באותה מידה שכל מה שהוא עשה היה לשרת. התחשבות ושרות הרי לא סותרים זה את זה. הם הולכים יד ביד.
שמעו מה ישוע המשיח — הגדול מכולם — "מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים" (התגלות יט 16; טימ"א ו 15) — אומר על עצמו (מתי כ 28):
בֶּן־הָאָדָם לֹא בָּא כְּדֵי שֶׁיְּשָׁרְתוּהוּ, אֶלָּא כְּדֵי לְשָׁרֵת וְלָתֵת אֶת נַפְשׁוֹ כֹּפֶר בְּעַד רַבִּים.
- אם ישוע המשיח בא לשרת, ואם הוא הגדיר אפילו את מותו המכפר כשירות,
- ואם אנחנו כולנו נקראים "לְהִדַּמּוֹת" לו (רומים ח 29),
- אז אף אחד מאתנו לא פטור משירות!
זה בדיוק מה שהאדון ישוע אומר לנו ביוחנן יג 16-14:
14 אִם אֲנִי, הָאָדוֹן וְהַמּוֹרֶה, רָחַצְתִּי אֶת רַגְלֵיכֶם, גַּם אַתֶּם חַיָּבִים לִרְחֹץ זֶה אֶת רַגְלֵי זֶה, 15 כִּי מוֹפֵת נָתַתִּי לָכֶם כְּדֵי שֶׁתַּעֲשׂוּ גַּם אַתֶּם כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם.
16 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, עֶבֶד אֵינֶנּוּ גָּדוֹל מֵאֲדוֹנָיו וְשָׁלִיחַ אֵינֶנּוּ גָּדוֹל מִשּׁוֹלְחוֹ.
- המאמין שמחשיב את עצמו ל"גדול" — הוא עבדו של ישוע;
- והמאמין שאחריםחושבים אותו ל"גדול" בקהילה — גםהוא עבדו של ישוע;
- והפלא ופלא — גם המאמין שמחשיב את עצמו ל"קטן" בקהילה — גםהואעבדו של ישוע;
- כולנו — ללא הבדל מין, לאום, גיל או השכלה — אם אנחנו מאמינים, אנחנו עבדיו של ישוע.
ולכולנו הוא אומר: "עֶבֶד אֵינֶנּוּ גָּדוֹל מֵאֲדוֹנָיו.אִם אֲנִי, הָאָדוֹן וְהַמּוֹרֶה,…באתי כְּדֵי לְשָׁרֵת, אז זהו בדיוק מה שאני מצפה מכם: לשרת!"
ברור שרחיצת הרגליים היא רק דוגמה. זה היה השירות העניו ביותר שהיה קיים בזמנו של ישוע. לרחוץ את רגלי האורחים היה תפקיד של עבד. ישוע לא מצפה שמהיום כולנו נרחץ זה לזה את הרגליים בכל מפגש של הקהילה. הרי מעטים נכנסים לכאן אחרי שהלכו יחפים בכבישי עפר.
אבל יש בקהילה הרבה אפשרויות אחרות לשרת:
- אפשר לעזור לפָנות ולנגב שולחנות אחרי שאוכלים.
- או למה לא להתחיל בזה שכל אחד מפָנה את הלכלוך שלו. למה בכלל מישהו אחר צריך לנקות אחריך? — להשאיר מקום נקי אחרי שאתה משתמש בו, זו דוגמה של התחשבות ושירות גם יחד!
- אפשר גם לעזור במטבח, בשטיפת הכלים ובהחזרתם למקום.
- ענף שירות ממש חשוב הוא — להתכופף:
- כשאני רואה ניירות, צעצועים, ספרים ושאריות של אוכל על הרצפה, אפשר כמובן להשאיר את זה לאחרים שיטפלו. אפשר להגיד: "אני לא הפלתי את זה." — אבל אפשר גםלהתכופף ולהרים.
- כשאני רואה את הפח מלא זבל, אפשר לתת לזה להישפך החוצה — אבל אפשר גםלהתכופף, להחליף שקית ולהוריד את השקית המלאה למטה.
- כנ"ל בשירותים: כשאני רואה מלא ניירות ברצפה, אפשר כמובן להתעלם — אבל אפשר גם להתכופף, להרים, לזרוק לפח — ואולי אפילו לקחת עוד כמה מגבות נייר ולתת ניגוב מהר למראה ולכיורים. זה יופי של שירות!
למה שרק אחייך יעשו את זה? — אה, זה מגעיל? ישוע לא נגעל מהרגליים המלוכלכות של התלמידים, נכון? — חוץ מזה, בשביל מה יש לנו מים וסבון ומגבות נייר?
- אחרי שכולם עוזבים את האולם הזה, אפשר להישאר אחרון ולהתכופף כדי להרים את כל מה שאנשים משאירים מאחור על הכיסאות ועל הרצפה: ניירות, כוסות, ספרי תנ"ך, עיתונים, בקבוקי פלסטיק, ביסקוויטים חצי אכולים — מה לא! אבל בשביל זה צריך להתכופף.
- מישהו גם צריך ליישר את 320 הכיסאות באולם הזה לקראת כל אסיפה. — זוהי אפשרות לשרת.
- אלה בינכם עם העיניים לסדר ונקיון (במיוחד עקרות הבית) אולי כבר שמו לב שהאולם הזה זועק לטיאטוא, או יותר טוב: לספונג'ה. — הנה לך שירות.
- בכלל, יש הרבה מאוד לנקות ולסדר בבניין כל כך גדול שמתנהלות בו כל כך הרבה פעילויות. — ניקיון זה שירות. שירות שהוא דווקא קרוב לשטיפת רגליים.
- אפשר גם לעזור לחלק עלוני בישור. — גם זה שירות חשוב מאוד.
- יש אלה שמלמדים את הילדים בשבת, יש אחרים שעוזרים בכיתות, ויש מי שעוזר בחוגי הילדים בימי שלישי — כולל בישולים וניקיונות. — זהו שירות סוּפר־חשוב.
- ושירות במסגרת הקהילה הוא לא הכל. ממש לא. אם אנחנו מאמינים, כל החיים שלנו הם שירות לישוע — בעבודה, במשפחה, בצבא, בלימודים, בכל מקום. הרי את הכל אנחנו אמורים לעשות לכבודו (קולוסים ג 17).
המשיח בא לשרת, ואנחנו כולנו משרתיו — ובכיף!
לסיכום:
התמסרות — לאחר שישוע מושיע אותי, אני מתמסר לו. אני שייך לו, ולא עוד רצוני קובע, אלא רצונו.
התחדשות — אם אני מסור למושיע ומציית לדברו, רוח הקודש משנה אותי. זוהי ההתחדשות. התוצאה תהיה דמיון הולך וגובר לאופיו של המשיח.
התחשבות — היא אחד הפירות של ההתחדשות. אם לפני שנושעתי הייתי אגואיסט מובהק, כעת אני אמור ללמוד להתחשב באחרים.
שירות — כל מאמין נושע נקרא לשרת. ישוע עצמו נתן לנו דוגמה של שירות. אנחנו, ברוב המקרים, נשרת בני אדם — וזוהי הדרך שלנו לשרת את אלוהים.
ועכשיו, לאחר שאמרתי לכם את כל אלה בתיאוריה, אלוהים מצפה ממני לציית לדברו ביעקב א22 שאומר:
הֱיוּ עוֹשֵׂי הַדָּבָר וְלֹא רַק שׁוֹמְעִים, פֶּן תְּרַמּוּ אֶת עַצְמְכֶם.