שיר השירים פרק א׳

שיר השירים

פרשנות מבארת (טוביה פולק)

השיעורים נתנו בקהילת ירושלים במהלך שנת 2022.

ספר שיר השירים הוא מהספרים השנויים ביותר במחלוקת בתנ"ך, והספר שזכה למגוון הרחב ביותר של פרשנויות לאורך ההיסטוריה. בניגוד לספרים אחרים, אין הסכמה אפילו על השאלה הבסיסית ביותר: מהו נושאו המרכזי של הספר? בפרשנות זו ננסה לבחון את משמעותו של שיר השירים, להבין מדוע הוא נכלל בתנ"ך ומהו ערכו המהותי. בנוסף, נגלה כיצד, כמו כל ספר אחר בתנ"ך, גם שיר השירים מצביע על ישוע המשיח.

שמעתם פעם את הטענה ש"אלוהי התנ"ך הוא אל זועם, ואלוהי הברית החדשה הוא אל של אהבה"? זוהי אמירה פופולרית בקרב אנטישמים ותומכי התאולוגיה החליפית. אך מי שמחזיק בדעה זו, כנראה לא הבין כראוי את ספר שיר השירים, וגם לא את ספר ההתגלות. אלוהי ישראל הוא אל שאינו משתנה, ואהבתו ואמיתותיו משתקפות לאורך כל הכתובים.

שיר השירים הוא בראש ובראשונה ספר אלגורי המתאר את מערכת היחסים בין עם ישראל הכלה לאלוהים החתן. גישה זו הייתה מובנת מאליה לכל פרשני המקרא הקדומים. רק במאה האחרונה, תחת השפעת האקדמיה החילונית, החלו פרשנים מודרניים לטעון שהספר עוסק אך ורק באהבה בין בני אדם. אולם, ישנם כמה היבטים ברורים הסותרים פרשנות זו:

• השפה האלגורית שבה כתוב הספר.
• המונחים והדימויים החוזרים בספרי הנביאים, המשקפים יחסים בין אלוהים לעם ישראל.
• דמויות החתן והכלה – החתן המושלם מול הכלה הלא-מושלמת המחפשת אותו.
• העובדה שדווקא שלמה המלך, שהיה נשוי למאות נשים, בוחר לכתוב על אידיאל של אישה אחת בלבד.

במהלך הפרשנות נראה כיצד שיר השירים משלב בין תיאורים של המצב הקיים לבין נבואות עתידיות. יחד עם זאת, הספר גם מלמד אותנו על אהבת אלוהים באופן רחב וכללי יותר.

האם ניתן לפרש את הספר על ישוע והקהילה?
בחלקים מסוימים – כן; באחרים – פחות. בדומה לנבואות רבות בתנ"ך, ישנן נבואות שניתנו במקור על אלוהים ועם ישראל, אך ניתן להרחיב את משמעותן כך שיחולו גם על הקהילה. למשל:

• הנבואה על הברית החדשה בירמיהו ל"א.
• הנבואה על לב הבשר במקום לב האבן ביחזקאל ל"ו.

נבואות אלו התייחסו במקור לעם ישראל בלבד, אך עם בוא המשיח גילינו שניתן ליישם את עקרונותיהן גם על הקהילה. אין בכך כדי לומר, חלילה, שהקהילה החליפה את עם ישראל. להפך – מדובר בהתרחבות של תוכניתו האלוהית כך שתכלול גם גויים המאמינים באלוהי ישראל ומשיחו.

לכן, כשאנו קוראים נבואה או משל בתנ"ך המתאר את הקשר בין עם ישראל לאלוהים, וכשאנחנו מזהים שזו הפרשנות המקורית והאמיתית של הנביא, עלינו לשאול את עצמנו: האם הנבואה מתייחסת אך ורק לעם ישראל, או שמא ניתן להרחיב את משמעותה גם לקשר בין אלוהים והקהילה?

לדוגמה, נבואות העוסקות בחזרה לארץ ישראל הפיזית מתייחסות באופן ברור ובלעדי לעם ישראל. לעומת זאת, נבואות על ישועה וכפרת חטאים מאפשרות, במקרים רבים, פרשנות מורחבת המתייחסת גם לקהילה.

ישנן נבואות רבות, כמו אלו בספר הושע (פרקים א-ג) וביחזקאל (פרק ט"ז), שבהן הקשר בין אלוהים לעם ישראל מתואר כקשר של בעל ואישה, חתן וכלה. נבואות אלו לעיתים קרובות כוללות שפה קשה, עם תיאורים בוטים של ניאוף, המדגישים את בגידת העם באלוהים.

בברית החדשה, דימוי החתן והכלה מתרחב ומשמש לתיאור הקשר בין ישוע והקהילה. דימוי זה מופיע באופן ברור בספר ההתגלות (י"ט), שבו מתוארת מלכות השמיים כ"חתונת השה". בנוסף, הוא נזכר גם במכתבים של השליחים, כמו באיגרת השנייה אל הקורינתים (י"א 2), וכן במשלים של ישוע עצמו, כמו במשל עשר העלמות (מתי כ"ה 1–13).

שוב, חשוב להדגיש: הרחבת הדימוי אינה אומרת שהקהילה החליפה את עם ישראל. מדובר בשימוש חוזר באותו דימוי, המבטא את אהבתו של אלוהים ואת מערכת היחסים הייחודית שיש לו עם עמו ישראל, ובהרחבה – גם עם הקהילה.

בהשראת רוח הקודש, שלמה המלך כתב בשיר השירים לא רק על המציאות בזמנו, אלא גם תכנים נבואיים המצביעים הן על ישועת עם ישראל באופן ספציפי, והן על הישועה באופן כללי. בשל כך, ישנם תיאורים רבים בספר שניתן ואפילו מומלץ ליישם גם על הקהילה באופן כללי. לכן, יישום המשמעויות של הספר על הקשר בין ישוע והקהילה, בתור החתן והכלה, אינו טעות. זוהי אחת מהתובנות שהספר נועד להעביר ולהפיק.

מבחינה זו, שיר השירים הוא ספר בעל שלושה אופני פרשנות מרכזיים:

1. אלוהים ועם ישראל – זוהי הפרשנות המקורית והחשובה ביותר. הספר נכתב מתוך הקשר של הברית בין אלוהים לעמו ישראל ומתאר את אהבתו ואת נאמנותו אליהם, לצד השבתו של העם בתשובה.
2. ישוע והקהילה – זוהי פרשנות שנכונה לעיתים קרובות, גם אם שלמה המלך עצמו לא היה מודע לה בעת כתיבת הספר. הברית החדשה מרחיבה את הדימוי של חתן וכלה לתאר את הקשר בין ישוע לקהילתו, ובכך מעניקה עומק נוסף למשמעויותיו של שיר השירים.
3. חיי נישואין בפועל – אמנם הספר אינו מתאר קשר רומנטי ממשי בין שלמה לאשתו, אך הוא כן מציג את האידיאל של אהבה בנישואין. כמשל, הוא משרטט מודל לחיי נישואין בריאים המבוססים על אהבה, כבוד, ואינטימיות. על פי אגרת אל האפסים ה', הנישואין שלנו נועדו לשקף את הבשורה ואת הקשר בין ישוע לקהילתו. לפיכך, ניתן ליישם את הלקחים מתוך שיר השירים כדי לעצב את חיי הנישואין והאינטימיות שלנו לאור ערכי כתבי הקודש.

שיר השירים איננו רק שיר אהבה, אלא יצירה עמוקה ורב-שכבתית. הוא מזמין אותנו ללמוד ממנו על אהבתו של אלוהים, על ישועת עמו ישראל, על הקשר בין המשיח לקהילתו, וגם על הדרך בה עלינו לחיות את חיינו האישיים והמשפחתיים מתוך אהבה, קדושה ונאמנות.

לכן, כשאני ניגש לספר שיר השירים כגבר, אני צריך לראות את עצמי בשני הצדדים: מצד אחד, אני הכלה של ישוע, ומצד שני, אני החתן של אשתי. תפקידי כחתן הוא להיות הראש שלה, כמו שישוע הוא הראש שלי (אל האפסים ה' 21–33). כשאני חי את חיי הנישואין שלי, עליי לשאול את עצמי:

• מה ישוע היה עושה?
• איך האדון ישוע היה מתנהג?
• האם אני משרת את אשתי ונותן לה את כל חיי, כפי שישוע נתן את חייו עבורנו?
• האם הדרך שבה אני מתייחס לאשתי משקפת את הקשר של ישוע אליי?
• האם אני מנהיג אותה באחריות ומוביל אותה לאדון?

מצד שני, אישה שניגשת לספר שיר השירים נמצאת תמיד בתפקיד הכלה, בכל אחת מהפרשנויות. עם זאת, ישנו הבדל חשוב: החתן בשיר השירים הוא חתן מושלם, בעוד שבעלך אינו מושלם (רק תשאלו את אשתי!). בתפקידך כאישה וכרעיה, יש לך קריאה לעודד את בעלך לחיות על פי דמות המופת של האדון ישוע, אך בהיותך הכלה של ישוע, החתן שלך כבר מושלם ואין בו כל דופי.

הערה חשובה על התעללות בנישואין:
אם אתה או את נמצאים במערכת נישואין שבה מתקיימת התעללות פיזית או נפשית, חלק גדול מהלקחים הפרקטיים שניתן ללמוד מתוך שיר השירים אינם רלוונטיים עבורכם. העקרון המשיחי הוא תמיד לאהוב, לסלוח, ולהפנות את הלחי השנייה, אך עקרונות אלו נועדו ליחסים הדדיים, שבהם שני בני הזוג פועלים מתוך אהבה והקרבה. כאשר צד אחד מנצל זאת לפגוע ולהרוס את בן או בת הזוג, מדובר במערכת יחסים הרסנית שאין קריאה להישאר בה.

לפיכך, כאשר אנחנו לומדים מתוך הספר על הדרכים בהן יש לנהוג או להתייחס אחד לשני בנישואין, חשוב להוסיף הסתייגות: עקרונות אלו חלים רק כאשר הנישואין מתקיימים במערכת בריאה, שאינה מסכנת חיים או פוגעת בנפש בצורה הרסנית.

שיר השירים נועד לשמש כהשראה לאהבה אידיאלית, אך יש להבין את הלקחים שבו מתוך הקשר של בריאות, כבוד הדדי, והשראה מהקשר האוהב של ישוע עם קהילתו.

יש סברה הרווחת בקרב חוקרים ופרשנים ששלמה המלך כתב את שיר השירים בצעירותו, כאשר היה מאוהב, את ספר משלי בשיא כוחו ובגרותו, ואת קהלת בזקנתו, כאשר הביט לאחור על חייו. עם זאת, ייתכן כי ההפך הוא הנכון: שיר השירים נכתב דווקא לעת זקנה, כאשר שלמה מתבונן על חיי הנישואין הכושלים שלו, ומבין מה הוא החמיץ.

שלמה, שנכנע לתאוותיו ולפיתויים הרבים של העולם הזה, ניסה להתאים את עצמו לציפיות שהיו ממלך בעת העתיקה. תוצאה זו הייתה אחד הכישלונות הגדולים בחייו. אך דווקא מתוך כישלון זה, בהשראה אלוהית, הוא כותב את שיר השירים – שיר אהבה אלגורי בין אלוהים החתן לבין עם ישראל הכלה, תוך כדי שהוא מתאבל על מה שלא היה לו מעולם: חיי נישואין מתוקנים, בריאים ומאושרים, עם רעיה אחת לכל החיים. זוהי המערכת הזוגית שאלוהים יעד כבר מבראשית:

"עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד" (בראשית ב' 24).

שיר השירים משקף, אפוא, לא רק את חזונו הנבואי של שלמה על הקשר בין אלוהים לעמו, אלא גם את חרטתו האישית. ייתכן שהוא מבטא בו את הכמיהה למה שהיה יכול להיות, אילו בחר בדרך של נאמנות ומחויבות כפי שאלוהים יעד מלכתחילה.

אף שהספר אינו מתאר סיפור אחיד, סדר השירים אינו אקראי. יש היגיון פנימי שמקשר בין חלקי הספר, שמוביל אותנו דרך נושאים כמו אהבה, חיפוש, כמיהה, ואחדות – הן בקשר שבין אלוהים לעמו, והן ברובד של האידיאל האישי והמשפחתי.

ניתן לתאר את מבנה ספר שיר השירים כך:

• פרק א'
  הספר נפתח בתיאור חתונתו של מלך ודברי הכלה. הכלה, השזופה מהשמש, מסבירה את מראה החיצוני אל מול העלמות שסביבה. המלך מתואר כרועה צאן שהיא מחפשת, ולאחר מכן מתחיל דו-שיח ביניהם, שבו כל אחד מרעיף מחמאות על השני. הפרק מסתיים עם תחילת החיבור הרגשי בין החתן והכלה.
• פרק ב'
  הדו-שיח בין החתן והכלה ממשיך. בהמשך מתואר "קול דודי" שמגיע מעל ההרים, מושיט לכלה את ידו ומבקש ממנה לבוא איתו. האם היא נענית לקריאה הזו, נשארת שאלה פתוחה.
• פרק ג'
  כאן מתואר לראשונה פירוד בין הכלה לחתן, שמוביל אותה לחפש אותו בנחישות. לאחר שהיא מוצאת אותו, מתואר כיצד הכלה עולה מהמדבר. תיאור זה מזכיר את עם ישראל המסתתר במדבר באחרית הימים, שם רוח אלוהים תפעל בלב שארית ישראל ותוביל אותם לישועתם (הושע ב' 14–21; ירמיהו ל"א 1–2; מתי כ"ד 15–31). שארית ישראל תשתוקק לראות את גואלה, המשיח, אשר יחזור להקים את ממלכתו (זכריה י"ב 10), בדומה לכלה המחכה לאיחודה עם חתנה ולחגוג את שמחת כלולותיהם.
• פרק ד'
  הפרק כולו מתמקד במחמאות שהחתן מרעיף על הכלה. זהו ביטוי לאופן שבו אלוהים רואה את עם ישראל. הפרק כולל רמז לפירוד ולדחיית המשיח על ידי ישראל, אך מיד לאחר מכן מגיע תיאור נבואי על ישועת ישראל באחרית הימים.
• פרק ה'
  הפרק מתאר שוב פירוד בין החתן לכלה, אך הפעם הוא נמשך זמן רב יותר. השומרים, שבעבר עזרו לה (בפרק ג'), כעת פוגעים בה. בסופו של הפרק, בנות ירושלים מבקשות מהכלה לתאר את החתן, והיא מגיבה בתיאור עוצמתי ומלא אהבה.
• פרק ו'
  ברגע שהכלה נזכרת בתכונותיו של החתן, היא מיד יודעת היכן למצוא אותו – בגנו. בפרק זה החתן ממשיך להרעיף מחמאות על הכלה, כאילו הפירוד ביניהם מעולם לא התרחש. זוהי עדות לחסדו של החתן, שמקבל אותה שוב בחיקו.
• פרק ז'
  החתן ממשיך לשבח את הכלה, הפעם בתיאור מפורט וחדש, מהרגליים ועד הראש. לאחר מכן מתוארים רגעים יפים נוספים של אהבה ושל חיבור רגשי עמוק ביניהם.
• פרק ח'
  הפרק האחרון מציג שירים נפלאים על מהות האהבה, ומשמש כסיכום של הנושאים שהופיעו בפרקים הקודמים. הוא מדגיש את הצורך בגדילה רוחנית, לצד תיאורים נבואיים על ישועת ישראל באחרית הימים. הפעם, הכלה נענית לקריאתו של החתן לבוא ולדלג עמו על ההרים, והספר מסתיים בתמונה רומנטית של הזוג "נעלמים יד ביד בשקיעה."

סיכום:
ספר שיר השירים אינו סיפור ליניארי, אך יש לו מבנה מאורגן, עם אשכולות של שירים המובילים אותנו במסע של אהבה, חיפוש, כמיהה, ואחדות. הוא משלב בין תיאורים אלגוריים של הקשר בין אלוהים ועם ישראל, משמעויות נבואיות על אחרית הימים, ולימוד ערכי על מהות האהבה האידיאלית – גם בקשר הזוגי וגם בקשר שלנו עם אלוהים.

פרק א'

¹שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה׃

²יִשָּׁקֵ֨נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃

³לְרֵ֨יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ׃

⁴מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֨יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃

בפסוקים הראשונים של שיר השירים אנו נתקלים מיד בתמונות מלאות רגש ואינטימיות: נשיקות, יין, שמן ובושם, עלמות, והליכה לחדר נפרד. כל האלמנטים הללו מצביעים בבירור על חתונה. זוהי נקודה משמעותית להבנה, שכן כל מה שכתוב בהמשך הספר מתרחש לאחר שהחתונה כבר התקיימה.

בסיפורי האהבה ההוליוודיים, החתונה היא תמיד סוף הסיפור. מה יקרה? האם הוא יכבוש את ליבה? האם היא תבחר בו? לאחר כל המכשולים, מגיעה הסצנה הסופית: הזוג מתחתן, ואז הם נעלמים יד ביד אל תוך השקיעה. אבל בחיים האמיתיים, החתונה היא רק ההתחלה. אין שקיעה להיעלם לתוכה. במקום זאת, מתחילים החיים האמיתיים: עבודה, לימודים, ילדים, לילות ללא שינה, הורים שמתערבים, חילוקי דעות על חגים ויעדים.

לפי שיר השירים, בתוך כל המציאות הזו, יש מקום לסיפור אהבה. החתונה היא לא סיום הסיפור – היא רק הפתיחה שלו!

סיפור האהבה של אלוהים עם עם ישראל החל במעמד הר סיני, כאשר העם קיבל את התורה וכרת ברית עם אלוהים (שמות י"ט).
סיפור האהבה עם הקהילה התחיל לאחר תחייתו של ישוע, כאשר נולדה הקהילה כגוף אחד המוקדש לו (מע"ש ב).
סיפור האהבה האישי שלך עם אלוהים התחיל ברגע שנושעת (מנקודת מבטו של המאמין). ברגע הזה התחלת את חיי האמונה, והם ממשיכים דרך מסע של צמיחה רוחנית וחיים למען האדון.

אהבה אמיתית מתחילה בהתחייבות עמוקה – אותה הבטחה להיות יחד לנצח. היא אינה נעצרת במעמד הפורמלי של החתונה, אלא ממשיכה לצמוח, להתחזק, ולעמוד במבחני הזמן והחיים. זוהי האהבה האמיתית שאליה מכוון אותנו שיר השירים: אהבה שמתחילה בברית וממשיכה להתממש ולהעמיק יום אחרי יום.

זה באמת עצוב לראות זוגות שחושבים שהחתונה היא סוף סיפור האהבה, כמו בסרטי הוליווד. "זהו, התחתנתי, עכשיו אני לא צריך להיות רומנטי. כבר השגתי אותה. אני לא צריך להרשים אותה יותר, אז אני יכול להיות עצבני, מגעיל, או להתמכר למשחקי מחשב וכדורגל." זו טעות גדולה.

יש גם נשים שאומרות: "זהו, התחתנתי ויש ילדים. עכשיו הנישואין בצד. אני צריכה להתמקד רק בילדים. אין לי זמן להיות אישה – אני חייבת להיות אמא." זו גם טעות גדולה. סיפור האהבה שלכם רק התחיל בחתונה.

שיר השירים פותח במילים: "יִשָּׁקֵ֨נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ" – תיאור עוצמתי של אהבה, אולי אפילו הבוטה ביותר בתנ"ך. זו ממש נשיקה בפרצוף, המסמלת אהבה מוחשית ובלתי מתפשרת.

מדוע הספר פותח עם אמירה של הכלה?
ראשית, זה מדגיש ששלמה לא כתב את הספר הזה כשיר אהבה לאשתו, אלא כמשל על מערכת היחסים בין אלוהים לעמו ישראל. אם אדם כותב שיר אהבה לאשתו, הוא לא היה פותח במילים: "אשתי אומרת: הוא מנשק אותי, הוא כל כך נפלא…" שלמה היה מודע לכך שגם הוא בצד של הכלה. גם אנחנו.

הספר מתחיל כאן עם אהבת אלוהים הבלתי פוסקת והבלתי תלויה בנו. אלוהים מתגלה כבעל אוהב, שרוצה את הטוב ביותר עבורנו – לא תמיד את מה שאנחנו רוצים, אלא את מה שאנחנו צריכים.

אלוהים לא מוצג כאן כאל זועם, המסתכל על העולם מרחוק בכעס על כל טעות קטנה. אבל הוא גם לא מוצג כ"סנטה קלאוס" או כמלצר שצריך למלא את כל תאוותינו. במקום זאת, הוא מתואר כבעל אוהב, שמושיט לנו נשיקה כביכול "משום מקום" – נשיקה שמסמלת אהבה ללא תנאים.

הוא אהב את עם ישראל והחזיר אותם לארצם, גם כשהם מרדו בו. הוא אהב אותנו ושלח את בנו יחידו למות על חטאינו, בעודנו אויביו: "כי בעודנו חוטאים מת ישוע בעדנו" (רומים ה' 8).

זוהי אהבה אמיתית, אהבה שאינה תלויה במעשינו:
"כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען כל המאמין בו לא יאבד כי אם תהיה לו חיי עולם" (יוחנן ג' 16).

אהבה זו נחשפת במלואה על הצלב. ישוע הלך לשם עבורנו – לא בגלל שמגיע לנו, אלא בגלל שאהבתו אלינו היא מושלמת ובלתי מותנית. שיר השירים מתחיל בנשיקה הזו כדי להזכיר לנו את עומק אהבתו, אהבה שהיא לא רק מרוממת אלא גם דורשת תגובה: התחייבות, נאמנות, ושאיפה לאהוב בחזרה כפי שהוא אהב אותנו.

לכל מי שנשוי או נשואה, וגם לכל מי שמתכנן להינשא בעתיד, חשוב להבין: אהבה ללא תנאים היא הבסיס האיתן שעליו נבנית המשפחה. זוהי אהבה שמבטאת סליחת חטאים מתמשכת, הקרבה עצמית הדדית, ושאיפה בלתי פוסקת להעניק טוב אחד לשני. בלי הבסיס הזה, חיי נישואין לא יכולים להתקיים, ואלוהים סידר זאת כך בכוונה.

הסכנה הגדולה ביותר לנישואין היא הגאווה.
גאווה היא "רוצחת הנישואין" מספר אחת. היא הרסה יותר מערכות יחסים מכל גורם אחר. ברגע שבו אחד מבני הזוג חושב: "מגיע לי," הדינמיקה משתנה. האהבה, שהייתה ללא תנאים, הופכת לאהבה תובענית ותלויה: "אני אוהב/ת אותך רק אם תתנהג/י כך או תעשה/י דבר מסוים."

במקום להתחייב ללא תנאי, נוצרת מערכת של "תן וקח," שבה כל אחד מצפה לקבל ולא מוכן להעניק.

כאשר נכנסים למערכת זוגית, כדאי לעצור ולשאול:

• למה אני אוהב/ת את האדם הזה?
• מה אעשה אם התכונות שאני אוהב בו או בה ישתנו?

היא יפה? נהדר, אבל מה יקרה כשהיא תזדקן ותאבד את יופייה החיצוני?
אתה נהנה לדבר איתה? נפלא, אבל מה תעשה אם יום אחד, מסיבות כלשהן, השיחות ביניכם יהפכו לפחות מספקות, ותמצא מישהי בעבודה שתקשיב לך טוב יותר?

אלו תרחישים מציאותיים שיקרו כמעט לכל זוג במהלך חיים משותפים. השאלה היא לא אם הם יקרו – אלא מה תעשו כשזה יקרה?

התשובה היחידה היא אהבה ללא תנאים והתחייבות אמיתית וכנה לכל החיים.
זו ההבטחה שאומרת: "ככל שזה תלוי בי, אני לעולם לא אעזוב את צדך."

אהבה כזו משקפת את אהבת אלוהים אלינו.
אלוהים לא אוהב אותנו רק כאשר אנו "ראויים." אהבתו אינה תלויה בהתנהגותנו, במעשינו או במצבנו. הוא בחר לאהוב אותנו למרות חטאינו, למרות חסרונותינו, ובחר להקריב את עצמו למעננו.

נישואין נועדו לשקף את אותה בשורה: אהבה ללא תנאים, מחויבות שלא משתנה עם הזמן, ונכונות להקריב ולהעניק לטובת האחר. רק כך ניתן לבנות זוגיות שתעמוד במבחני החיים ותשקף את אהבתו הנצחית של אלוהים.

ברגע שמכניסים תנאים ודרישות לזוגיות, מתחילים להניח יסודות לפירוק הקשר. אף אחד מאיתנו אינו מושלם. אנחנו נאכזב אחד את השני, נעשה טעויות, ונשתנה לאורך השנים. אני, למשל, היום איני אותו אדם שהייתי בגיל 20 כשנישאתי לאשתי. והיא גם לא אותה אישה שהייתה אז. אבל למרות השינויים, התבגרנו יחד ולמדנו להתאהב אחד בשני מחדש שוב ושוב.

איך עשינו זאת?
תקשורת פתוחה וכנה.

אם משהו מפריע לאשתי, היא אומרת לי מיד, בלי עיכובים.
למשל, היא יכולה לומר:
"אמרת ככה וככה בצורה כזו, וזה גרם לי להרגיש שאתה פחות אוהב אותי בגלל כך וכך. אני יודעת שלא התכוונת לזה, אבל ככה זה הרגיש."
זו גישה נהדרת, כי היא מאפשרת לי לעצור, לחשוב, ולחשב מסלול מחדש.

לצערי, יש נשים רבות שנמנעות מלדבר על מה שמפריע להן, ונושאות איתן כעס ומרמור.
"הוא אמור להבין את זה לבד."
אבל המציאות היא שלא, הוא לא.

אין טעם לצפות מבני הזוג לקרוא מחשבות – זה בלתי אפשרי. הדרישה הזו אינה הוגנת, והיא מובילה לתסכול ומתח מיותר בזוגיות. הדבר נכון גם בכיוון ההפוך – גברים רבים מצפים שהאישה תבין לבד מה הם מרגישים או רוצים, במקום להביע את עצמם.

תקשורת היא המפתח.
כולנו בני אדם, לא אלוהים. אנחנו לא קוראי מחשבות, ולכן חייבים לתקשר בצורה ברורה וכנה.
כשאין תקשורת, נוצר מרמור בלב, שמאפשר לאויב לחדור ולפגוע בקשר.

לעיתים אי הבנות נוצרות מסיבות פשוטות מאוד, כמו רקעים תרבותיים שונים. לדוגמה, אשתי גדלה בצפון שבדיה, ושם יש מילה בשפה השבדית עם משמעות מעט שונה מזו שהבנתי בהתחלה. כשהיינו במערכת יחסים מרחוק לפני שהתחתנו, היא השתמשה במילה הזו כדי לתאר את הארוחות שלה, ואני חשבתי בטעות שהיא אוכלת עוגה כל בוקר וערב!

הסיטואציה הזו הייתה משעשעת, אבל היא גם לימדה אותנו שיעור חשוב:
אם לא תשאלו, לא תבינו אחד את השני.
במיוחד אם אתם מגיעים מרקעים שונים, חשוב לוודא שאתם מבינים זה את זה בצורה נכונה.

זוגיות בנויה על אהבה, הבנה, ותקשורת – לא על הנחות מוקדמות. כל צעד בכיוון של שיתוף אמיתי ופתוח מחזק את הקשר וממלא אותו בכנות ובאהבה.

כשבן או בת הזוג פונים אליכם בשיחה כנה על מה שמפריע להם – תקשיבו.
לא להמעיט, לא לזלזל, ולא להגיד: "את/ה רגיש/ה מדי."
אם זה חשוב לה או לו – זה צריך להיות חשוב גם לכם.

הפתרון אינו התעלמות או דחייה, אלא לקיחת יוזמה.
שבו יחד, הקשיבו, חשבו, תיקנו ופתרו את הבעיה יחד.
אל תתנו למרירות לשבת בלב ולכרסם בקשר. שיחות כאלו רצוי ליזום דווקא בזמנים רגועים, כאשר שניכם במצב רוח טוב – לא במהלך ריב, כשכל הרגשות סוערים.

מה אם כבר אינכם אוהבים?
אולי אתם חושבים: "אהבה ללא תנאים נשמעת נפלאה, אבל מה לעשות אם אני כבר לא אוהב/ת את בן או בת הזוג שלי?"
במקרה כזה, התשובה היא אחת: חזרו בתשובה.
אל תחיו בחטא של חוסר אהבה.

באיגרת אל האפסים ה' 33 נאמר: "איש איש יאהב את אשתו כאהבתו את עצמו."
אם היום אתה אוהב את אשתך פחות ממה שאהבת אותה ביום כלולותיכם – אתה חי בחטא.
כנ"ל גם לגבייך, אם את אוהבת את בעלך פחות מבעבר.

אהבה אינה רגש חולף; אהבה היא בחירה.
בחירה יומיומית, מודעת, להשקיע, להתחייב ולשמר את הקשר.

אל תתנו להוליווד להגדיר עבורכם מהי אהבה. פנו לכתבי הקודש ולדבר אלוהים.
תנו לאלוהים לעצב מחדש את הבנתכם בנוגע לאהבה, לנישואין, ולחיים המשותפים.

האם הנישואין שלכם משקפים את הבשורה?
נשואים ונשואות, שאלו את עצמכם:

• האם אהבתכם זה לזו מדגימה את אהבתו הבלתי מותנית של אלוהים?
• האם ילדיכם מסתכלים עליכם ורואים בזוגיות שלכם השתקפות של הבשורה?

ילדים שגדלים בבית שבו אין אהבה ללא תנאים, מתקשים להבין את בשורת האהבה של אלוהים.
כאשר הם יוצאים לעולם הגדול, הם לא יודעים שאהבה כזו קיימת, וכל מחווה של אהבה נראית להם חשודה: "מה הם רוצים ממני?"

נישואין שמשקפים את הבשורה מגדלים ילדים שמבינים את הבשורה:
אהבה שאינה תלויה בדבר, שאינה נעלמת עם הזמן, ושאינה נגמרת כאשר מופיעים קשיים.
זוהי הקריאה שלנו כבני זוג וכהורים: לאהוב כפי שאלוהים אוהב אותנו, ולשקף את הבשורה בחיינו.

אחד הרגעים המרגשים ביותר בחיי היה כשהבת שלי ניגשה אליי עם שיר שמצאה באינטרנט ואמרה לי: "אני רוצה בעל שיאהב אותי כמו שאבא שלי אוהב את אמא."

האם הילדים שלכם יכולים להגיד את זה?
האם אתם מאחלים לילדים שלכם נישואין כמו שלכם?
האם הזוגיות שלכם מעוררת השראה באחרים?
האם אנשים מסתכלים על הנישואין שלכם ואומרים: "וואו, כאלה נישואין אני רוצה לעצמי."

אם התשובה היא לא – הגיע הזמן לחשבון נפש.
אם הנישואין שלכם אינם משקפים את הבשורה, ייתכן שאתם חיים בחטא.

"כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן" (פסוק 2ב)– מה זה אומר?
יין בתנ"ך הוא סמל לשמחה, אך גם להתלהבות שעשויה להפוך לשכרות. האם אפשר להשתכר מאהבה? בהחלט. זו חוויה שרבים מכנים "להתאהב."

כשאתה מאוהב, אתה עלול לראות בבן או בת הזוג דמות מושלמת – כמעט אלוהית.
"אם רק אתחתן איתה, חיי יהיו מושלמים לנצח."
זו התפיסה שמופיעה פעמים רבות בסרטי הוליווד: אשליה של שלמות זוגית ללא מאמץ.

אבל במציאות, לאחר החתונה מתגלה האמת: אין שקיעה קסומה להיעלם אליה. יש חיים משותפים.
חיי היומיום מביאים איתם אתגרים, אחריות, ולפעמים גם אכזבות. כאשר השכרון הרגשי מתפוגג, חלק מהאנשים מתפכחים ואומרים: "מה חשבתי לעצמי?"

זו אחת הסיבות לכך שהרבה נישואין מסתיימים אחרי שנים בודדות.

אהבה אמיתית – אהבת אלוהים – היא שונה לחלוטין.
היא אינה מבוססת על רגש חולף אלא על מחויבות מתמשכת.
היא אינה תלויה בשלמותו של השני, אלא בנכונות לתת, להקריב, ולבנות קשר עמוק שמחזיק מעמד גם כשהרגשות מתקררים.

"כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן" מזכיר לנו שאהבת אלוהים אינה משתנה או מתפוגגת. היא עמוקה יותר, חזקה יותר, וטובה יותר מכל תחושת שכרון חולפת.

כשנישואין מושתתים על אהבה כזו – אהבה שמגיעה מאלוהים ומושפעת מהבנתנו את הבשורה – הם הופכים לא רק למקור שמחה וברכה לבני הזוג עצמם, אלא גם למודל השראה לילדיהם ולסובבים אותם.

אהבה היא בחירה.
כן, היא מלווה ברגשות, אך היא הרבה מעבר לכך: היא התחייבות, החלטה מודעת, ונכונות להשקיע. היא כוללת רצון אמיתי להכיר ולדעת אחד את השני, להפוך לחברים הכי טובים, ולרצות להיות יחד.

אם כל מה שמחזיק אתכם הוא השכרון של ההתאהבות הראשונית, זה לא יחזיק מעמד. אחרי שנה-שנתיים, ההתלהבות מתפוגגת, ואתם עלולים למצוא את עצמכם חיים באותו בית עם אדם זר – מישהו שאינכם באמת מכירים לעומק.

דבר דומה קורה גם בקשר שלנו עם אלוהים.
יכול להיות שהייתם בכנס מרגש, שמעתם דרשה מעוררת השראה, או חוויתם חוויה רוחנית עמוקה. ההתלהבות ממלאת אתכם: אתם מחליטים לקרוא את כתבי הקודש מדי יום, מתפללים בכל רגע פנוי, ואולי אפילו רצים לבשר את הבשורה לכל מי שתפגשו.

אבל מה קורה כשההתלהבות מתפוגגת?
מה אומר אלוהים על כך?
"עזבת את אהבתך הראשונה" (התגלות ב' 4).

איך אפשר לשמר את האהבה הראשונה?
התלהבות זמנית היא טבעית, אך היא אינה מספיקה לבניית קשר אמיתי ועמוק. האהבה הראשונה צריכה להיות אהבה פיקחת – לא שיכורה.

אהבה אמיתית אינה תלויה ברגש זמני, באירוע מרגש או במטיף מלהיב. היא אינה תוצאה של אווירה או חוויה חולפת.
אהבה אמיתית היא החלטה מתמשכת לחיות בקשר חי ואישי עם אלוהים, ולבסס אותו על יסודות איתנים.

עלינו לפתח מערכת יחסים אישית עם אלוהים, שאינה תלויה בגורמים חיצוניים.
זה אומר ללמוד את דברו, להתפלל, לשתף אותו בכל רגעי חיינו, ולבנות את אהבתנו אליו על הסלע – על ישוע המשיח.

כמו בנישואין, גם בקשר עם אלוהים, רגשות באים והולכים.
אך כאשר האהבה מבוססת על התחייבות עמוקה, על הכרה הדדית, ועל החלטה יומיומית להשקיע בקשר, היא הופכת לטובה מיין – אהבה יציבה, מחזקת, ונצחית.

³לְרֵ֨יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ׃

⁴מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֨יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃

אנחנו עדיין בתוך תמונת החתונה.
מהו אותו שמן שמוזכר? מדובר בשמן ריחני או בושם יקר ערך, שנחשב למותרות בתקופה ההיא. ניתן להשוות זאת למעשה של האישה אשר משחה את רגלי ישוע בשמן יקר מאוד (יוחנן י"ב 3), כשהשמן שימש כסמל של כבוד, הערצה, ושל משהו נעלה ויקר ערך.

"לְרֵ֣יחַ שְׁמָנֶ֔יךָ טוֹבִ֑ים" – שמניך מפיצים ריח טוב.
"שֶׁ֤מֶן תּוּרַק֙ שְׁמֶ֔ךָ" – השם שלך הוא כמו שמן שנוצק מכלי.

מה משמעות הביטוי "שמן תורק"?
ייתכן שמדובר בסוג שמן מסוים שנקרא כך, או שזהו תיאור לשמן שנמזג ונוצק מכלי. בכל מקרה, המשמעות ברורה: שמו של החתן משול לשמן יקר ומיוחד, כזה שמפיץ ריח נעים ומשאיר רושם טוב.
השם של החתן, במשל, מייצג את אופיו, את מעשיו, ואת שמו הטוב. זה שם שגורם אפילו לעלמות – בנות הליווי של הכלה – לאהוב אותו.

אז מה המשמעות המעשית?
לגבר הנשוי שקורא את השורות האלה – יש כאן תזכורת פשוטה וישירה:
תדאג להריח טוב.
הקפד על ניקיון ועל הופעה מכובדת. כן, אפילו בתנ"ך יש רמז לכך שזה גורם לכך שרעייתך תרצה אותך ותרגיש בנוח בחברתך! (😊)

אבל זה גם רומז למשמעות עמוקה יותר:
הריח הטוב של השמן הוא סמל לאופי ולמוניטין. במשל הזה, החתן מסמל את אלוהים – שמו נישא כ"שמן תורק," מייצג את שמו הטוב ואת השפעתו הנעימה.

מי הן העלמות שאוהבות אותו?
בתקופת המקרא, כלה הייתה מוקפת בעלמות – חברותיה ובנות משפחתה הקרובה, שנקראו גם "בנות ירושלים." במשל, העלמות הללו מייצגות את האנשים שמסתכלים על אלוהי ישראל מבחוץ – מתרשמים משמו, אוהבים את המסר המוסרי של כתבי הקודש ואת השפעתו החיובית על האנושות, אבל אינם נוקטים את הצעד האמיתי של אמונה ושל ביטוי אמונתם בציות לדבר ה'.

הקשר לימינו:
כמו העלמות שבמשל, ישנם רבים שמעריכים את ישוע ואת דבריו:

• הם אוהבים את המסרים המוסריים שלו.
• הם מכבדים את השפעת כתבי הקודש בהיסטוריה האנושית.
• אבל הם נשארים מהססים – מעריכים מבחוץ, מבלי להתחייב באמת.

הקריאה היא להתקדם מעבר להערכה חיצונית.
להפסיק להיות "עלמות" שמסתכלות מהצד, ולקחת את הצעד לבטא אמונה אמיתית בציות לכתבי הקודש ולכניעה מלאה לאלוהים.

מבחינת חיי נישואין, מיהן העלמות?
העלמות יכולות לייצג רווקים ורווקות שמביטים על הנישואין מבחוץ, שואלים את עצמם אם כדאי להינשא, ומחפשים השראה לזוגיות מוצלחת.
אני בעיקר חושב כאן על נשים צעירות שמסתכלות עליך, הגבר המשיחי, ועל הדרך שבה אתה מתנהג.
כאשר הן רואות שאתה נאמן, שיש לך עיניים רק לאשתך, ושאתה מכבד אותה, הן רואות איזה אוצר יש לאשתך, ורוצות גם הן גבר כזה – נאמן, אוהב, ומחויב.

מה המשמעות של השם של החתן כ"שמן תורק"?
החתן, בין אם במשמעות של חיי נישואין או במשל הרוחני, צריך לוודא שיש לו שם טוב.
כפי שנאמר בקהלת:
"ט֣וֹב שֵׁם֔ מִשֶּׁ֖מֶן ט֑וֹב" (קהלת ז' 1).

החתן שלנו, ישוע, הוא כבר מושלם.
שמו כבר מקודש ונעלה. אבל איך אנו, המאמינים בו, מוסיפים או גורעים מהקדושה של שמו?
כשאנו מתפללים "יתקדש שמך", אנו מבקשים ששמו של אלוהים יכובד ויועלה – דרך מעשינו, דרך אמונתנו, ודרך חיינו.

איך אנחנו מקדשים את שמו?

• כשאנו חיים על פי דברו מתוך אמונה חיה.
• כשאנו מייחסים לו את הכבוד על ההישגים שלנו.
• כשאנו נמנעים מלשאת את שמו לשווא, בין בדיבור ובין בהתנהגות.

ואיך אנו עלולים לגרוע מקדושת שמו?

• כאשר מעשינו סותרים את אמונתנו.
• כשאנו מתנהגים באופן שפוגע בעדותנו כמאמינים.
• כשאנו עושים דברים רעים ומצמידים אליהם את שמו, ובכך גוררים את שמו בבוץ.

מישהו אמר פעם:
"אם מישהו שונא אותך בגלל ישוע – זה צפוי. אבל אם מישהו שונא את ישוע בגללך – יש בעיה."
המשפט הזה אולי אינו נכון תמיד, אך הוא בהחלט נוגע בנקודה חשובה: האחריות שלנו כמאמינים לשקף את שמו של ישוע בצורה שמכבדת אותו.

הנביאים בתנ"ך מצביעים על אותה נקודה שוב ושוב:
הם מוכיחים את עם ישראל על כך שהתנהגותם אינה משקפת את אלוהים כאל ריבון טהור וקדוש.
כאשר אנו מתנהגים בצורה שאינה תואמת את דבר אלוהים, אנו לא רק מזיקים לעדותנו – אנו גם פוגעים באופן שבו שמו של אלוהים נתפס על ידי אחרים.

מסקנה עבורנו, כנשואים וכמאמינים:
חיי הנישואין שלנו צריכים לשקף את שמו של ישוע – נאמנות, אהבה ללא תנאים, וקדושה.
כאשר אנו מכבדים את בן או בת הזוג שלנו, אנו מכבדים גם את שמו של אלוהים.
באותה מידה, כאשר אנו פועלים מתוך אמונה חיה, מוסיפים כבוד לשמו, וחיים את הבשורה באמת – אנו הופכים לשמן הריחני שמפיץ את ניחוח שמו הטוב בעולם.

כשאנו מקבלים ברכה מאלוהים – בין אם זו ברכה כלכלית, כישרון מוזיקלי, או יכולת יוצאת דופן – ואומרים: "זה לא שלי, הכל ניתן לי על ידי האדון, ואני אשתמש בזה לכבודו," אנו מקדשים את שמו.

כפי שנאמר:
"הלא ניחוח המשיח אנחנו לאלוהים." (קור"ב ב' 15).

לעומת זאת, אם אנו חיים בחטא ומאמצים גישה של האשמת אלוהים, אנו מכתימים את שמו.
אמירות כמו:
"אני חי בחטא כי ככה אלוהים אמר לי"
או
"ככה אלוהים ברא אותי,"
הן לא רק תירוצים גרועים, אלא גם השמצה חמורה כלפי בורא היקום. ביום הדין, נצטרך לעמוד בפניו, ואין ספק שתירוצים כאלה לא יעמדו.

יש דרכים נוספות להכתים את שם אלוהים:

1. מעשים פסולים בשם ישוע:
   כאשר נוצרים לאורך ההיסטוריה תקפו או הרגו יהודים בשם ישוע, הם יצרו שם רע למשיח בעיני עם ישראל.
   עד היום אנו מתמודדים עם ההשלכות של המעשים הללו.
   כאשר אנו באים לבשר לבני עמנו, ההתנגדות הגדולה ביותר מגיעה מהמכשול הזה.
   פשעי העבר, שנעשו בשם המשיח, גרמו נזק בלתי נתפס לשמו הקדוש וליחס של עם ישראל לבשורה.
2. הסתרת חטאים או הצדקתם:
   כאשר בקהילה ישנה התעלמות או טיוח של חטאים – כמו הטרדות מיניות, שחיתות, או עוולות אחרות – וההנהגה אינה פועלת לפי הכתוב במתי י"ח למגר את החטא והחוטא, שם אלוהים מוכפש.

דוגמאות מציאותיות:

• במקרים של הטרדות מיניות בקהילות שבהן בחרו לטייח את הפשעים ולא לפעול בנחישות, הנזק היה עצום.
• הקורבנות עצמן נותרו פגועות ולעיתים אף עזבו את האמונה לחלוטין.
• מסר כזה מציג את הבשורה בצורה מעוותת ומטיל ספק באמיתותה.

טיוח של חטאים הוא פשע בפני עצמו.
מעשים כאלה לא רק שאינם משקפים את אלוהים, אלא שהם סותרים את הבשורה עצמה. הבשורה מבוססת על קדושה, אמת, ותיקון. הסתרת עוולות, במיוחד בתוך הקהילה, מציגה מסר פסול לחלוטין לגבי טבעו של אלוהים ואופיה של הבשורה.

מה עלינו לעשות?

• לחיות חיי קדושה: לא רק בדיבור, אלא גם במעשים, כך שהחיים שלנו יהיו "ריח ניחוח המשיח" לאלוהים ולאנשים סביבנו.
• לפעול בנחישות: כשיש חטא בקהילה, חובה לפעול באומץ על פי הכתובים, לשמור על קדושת שם אלוהים ולהגן על הנפגעים.
• לשקף את אופיו של אלוהים: בנאמנות, בצדק, ובחמלה, כך שנשקף לעולם את אלוהים הטהור והקדוש.

שם אלוהים מקודש על ידי מעשינו, ומוכפש על ידם אם לא נפעל כראוי.
זוהי אחריותנו כמאמינים לוודא שהחיים שלנו – בכל תחום – משקפים את טבעו של אלוהים ומביאים כבוד לשמו.

המקרה של עלי ובניו בספר שמואל א' ב':
בניו של עלי, חפני ופינחס, פעלו בחטאים חמורים: הם ניצלו את מעמדם במשכן לא רק לגניבת קרבנות אלא גם לאונס נשים שבאו להקריב קורבנות.
אלוהים לא דן רק את בניו של עלי על מעשיהם, אלא גם את עלי עצמו, על כך שידע ולא פעל בנחישות כדי לעצור אותם.

מדוע?
כי כאשר יש בידינו אחריות – אם כראשי קהילה, מנהלים, או בני משפחה – ואנו נמנעים מלפעול אל מול עוול, אנו הופכים לשותפים בו.
המשפט של אלוהים על עלי הוא אזהרה ברורה:
אם אתה יודע על חטאים חמורים כמו תקיפות או הטרדות מיניות – במקום עבודה, בבית ספר, או בקהילה – והינך שותק או עוזר להשתיק, אתה כמו עלי.
זו סטירת לחי לקורבנות, והחטא הופך להיות גם שלך.

נישואין ושם טוב – השתקפות הבשורה:
הנישואין שלנו אמורים לשקף את הבשורה, ולכן עלינו לדאוג גם לשם שלנו.
כאשר מדובר על שם טוב, אנו נקראים לקדש אותו.

איך לקדש את שמך?
לגברים במיוחד, אבל גם לנשים, השאלה הזו רלוונטית:

• האם יש לך שם טוב בתור אדם המלא בפירות הרוח?
• האם שמך נקשר עם אהבה, שלום, שמחה, טוב-לב, אורך-רוח, נדיבות, נאמנות, ענווה, וריסון עצמי?
  או שמא השמועה ההולכת לפניך היא ההפך:
• "היזהר ממנו – הוא מלא כעס, דרמה, עצבים, וגאווה."

נשואים – השם שלכם חשוב גם כנישואין:

• האם אתם נותנים שם טוב לנישואין עצמם?
• האם החיים שלכם כזוג גורמים לרווקים ורווקות לשאוף לנישואין משקפים כאלה, או שהם מסתכלים עליכם ונרתעים מהמוסד הזה?

"עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ":
כאשר נישואיכם משקפים את הבשורה – כשאתה נאמן, יש לך עיניים רק לאשתך, ואתה מקפיד לחיות חיי קדושה לכבוד האדון – השם שלך מעורר השראה.

• צעירים וצעירות יראו בך מודל לנישואין שמקדשים את אלוהים.
• הם יחפשו לעצמם בן או בת זוג שיבנו איתם קשר המבוסס על נאמנות, אהבה ללא תנאים, וקדושה.

השם שלנו הוא עדותנו בעולם:
בין אם מדובר באדם פרטי, זוג נשוי, או קהילה שלמה – השם שלנו הוא ההשתקפות שלנו כלפי חוץ.
כאשר אנו דואגים לקדש את שמנו, אנו בעצם מקדשים את שמו של אלוהים, כך ששמו יישא "ניחוח טוב" בכל מקום שנלך אליו.

המהפכה של "מי טו" (Me Too) העלתה לשיח הציבורי נושאים חשובים של הטרדות מיניות, אך גם הותירה אחריה אמירות קשות, כמו:
"כל הגברים חזירים, אי אפשר לסמוך על אף אחד."

כגברים משיחיים, האחריות שלנו היא להוכיח לעולם שזה שקר.
עלינו להראות שאפשר אחרת.
שאפשר להיות גבר עם עיניים רק לאשתו, כזה שנאמן לחלוטין ושמשקף את אופיו של אלוהים בחייו הפרטיים, בנישואיו, ובהתנהלותו בעולם.

איך לעשות את ההבדל?

• תהיה דוגמה חיה.
• הוכח שאפשר להיות גבר שמוביל משפחה מתוך נאמנות ואהבה.
• תן לרעייתך לדעת שהיא יכולה לסמוך עליך לחלוטין.
• כך, הנשים סביבך – "העלמות" – יראו בך דוגמה לגבר נשוי נאמן, ויבינו שצריך להציב סטנדרטים גבוהים בבחירת בן זוג.

"שמן תורק שמך" – מה המשמעות עבורנו?
כאשר שמו של גבר משיחי הולך לפניו כריח ניחוח טוב – כזה של אדם נאמן, ישר, ובעל עקרונות – הוא משפיע לא רק על אשתו ומשפחתו, אלא גם על הסובבים אותו.
הוא מוכיח לעולם שיש דרך אחרת, ומראה את האופי האמיתי של אלוהים דרך מעשיו.

ומה לגבי האשמות שווא?
הזכרתי את מהפכת "מי טו," ואולי חלקכם חושבים:
"מה עם גברים שהואשמו לשווא?"

חשוב להכיר בכך שגם בתוך המהפכה החשובה הזו, היו מקרים של ניצול לרעה.

• גברים רבים בעמדות כוח נפלו – רובם בצדק, אבל אין ספק שהיו גם מקרים של האשמות שווא.

אז איך אפשר להישאר מעל כל האשמה?
כאן אני רוצה להזכיר דוגמה בולטת:
מייק פנס, סגן נשיא ארצות הברית לשעבר.
מייק פנס, מאמין אדוק, החליט שנה לפני פרוץ סערת "מי טו" להנהיג כלל פשוט בחייו:

• הוא מעולם לא נפגש עם אישה לבד ללא נוכחות אשתו.

בהתחלה, הוא זכה לביקורת רבה:

• כינו אותו "מיושן," "דתי מדי," ו"עתיק."

אבל כשסערת "מי טו" התחילה, הכלל הזה התברר כחכם:

• אף אחד לא יכול היה להאשים אותו בדבר.
• הוא נשאר מעל כל חשד או האשמה.

מסקנה:
כגברים משיחיים, אנו נקראים להיות דוגמה חיה לאופי של אלוהים.

• לחיות בחוכמה, בענווה, וביושר, כך שנשאר מעל לכל חשד.
• לקדש את שמנו, ולהשאיר אחרינו ריח של נאמנות ושל עקרונות יציבים.
• להיות מגדלור שמראה לעולם שאפשר אחרת, ושנאמנות אמיתית וכבוד הדדי הם לא נחלת העבר – הם הדרך שבה אלוהים קרא לנו לחיות.

גברים – להיות אנשי אלוהים בכל תחום:
עלינו לשאוף להיות מעל כל חשד ועוולה, כך שלא ייתכן אפילו להאשים אותנו בדבר.

• שדר נאמנות: הקפד לשאת את טבעת הנישואין בכל מקום, כסמל לנאמנותך.
• אזכור רעייתך: הזכר את אשתך בשיחות שלך עם אחרים, ותן לכולם לדעת שאתה נשוי ואוהב אותה.

נשים – המסר הזה נכון גם לכן:
אין מקום לפלרטוטים מחוץ לנישואין או לפגישות עם "ידידים" בלי הבעל.

• תנו שם טוב לעצמכן ולמשפחתכן:
  • כבדו את שמו של בעלכן.
  • תנו דוגמה לנישואין קדושים ומלאי כבוד הדדי.

הימנעו מדיבור רע אחד על השני:

• גברים, אל תלכלכו על רעייתכם כשאתם מדברים עם חברים או עמיתים.
• נשים, התרחקו מקבוצות חברתיות או מקבוצות ברשתות החברתיות שבהן נשים מתלוננות, צוחקות, או מזלזלות בבני זוגן.
  • משפטים כמו: "הבעל המטומטם שלי עשה ככה וככה," פוגעים לא רק במערכת היחסים אלא גם בשמכם ובדמות הנישואין בעיני אחרים.

שניכם יחד, בשר אחד:
נישואין הם ברית קדושה שבה שני בני הזוג הופכים לבשר אחד.

• הגנו אחד על השני.
• עמדו זה לצד זו, והשתיקו ביקורת חסרת ביסוס שמופנית נגד בן או בת הזוג.
• כבדו את הברית שלכם כך שתשקף את הבשורה.

"מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו" (פסוק 4):
התיאור בפסוק זה מצייר תמונה של כמיהה עמוקה ואהבה אינטנסיבית.

• הכלה כל כך נמשכת לריח השמן, שהיא מושכת את החתן לחדר.
• היא אפילו רצה לשם – התלהבותה מייצגת את האהבה והקשר העמוק שבין הכלה לחתן.

בהקשר של חתונה:
בחברות רבות, החתן והכלה ניגשים לחדר ההתייחדות כחלק מהטקס.

• החתן לוקח את הכלה לחדר פרטי, בעוד כל האורחים ממתינים בחוץ.
• כולם יודעים מה מתרחש שם – זהו רגע קדוש שבו החתן והכלה מבטאים את אהבתם והברית ביניהם בצורה העמוקה ביותר.

המשמעות הרוחנית:
במשל, החדר מסמל את המקום האינטימי של הקשר בין אלוהים לעמו – מקום של קרבה עמוקה, אהבה ונאמנות.

• כמו שהכלה רצה לחדר ההתייחדות מתוך תשוקה לחתן, כך גם אנו נקראים לרוץ לקשר עמוק עם אלוהים, לשאוף אליו ולהתמסר לו מכל הלב.
• זהו רגע של התחייבות מוחלטת, שבו נבנית אהבה שנשארת נאמנה לנצח.

כן, כבר בפסוק 4 של שיר השירים יש התייחסות ליחסי מין.
התיאור של החתן שמושך את הכלה לחדר ההתייחדות הוא רמז ברור לאינטימיות הפיזית בין בני זוג.

אלוהים לוקח אותנו אליו לחדרו – לשמיים להיות איתו לנצח.
בהקשר הרוחני, זהו סמל לקרבה האינטימית והנצחית בין אלוהים לעמו.
בהקשר של נישואין, זה מתייחס לקדושת יחסי המין בתוך מסגרת הנישואין.

מין ונישואין – ברית אחת שלמה:

• מין מחוץ לנישואין הוא חטא.
• אבל גם נישואין ללא יחסי מין הם חטא.

שני המצבים הללו פוגעים בקדושת הנישואין, כל אחד בדרכו.
יחסי מין הם חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים הזוגית, והם מבטאים את הברית העמוקה והאחדות בין בני הזוג.

לעיתים, אנו שמים דגש רב על חטא המין מחוץ לנישואין, אבל חטא של הימנעות מיחסי מין בתוך הנישואין אינו פחות חמור.
כאשר אחד מבני הזוג מסרב ללא סיבה מוצדקת לקיים יחסים, הוא מפר את הברית ויוצר פגיעה בקשר הזוגי.

חצי השני של פסוק 4:
"נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֨יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ."
כאן השפה משתנה ל"אנחנו." כנראה שאלו "בנות ירושלים" או "העלמות" שמדברות כעת.

מה המסר?
העלמות רואות את האהבה בין החתן והכלה ומאשרות את יופיה.
הן משתוקקות לאהבה כזו בעצמן.

הלקח עבורנו:
כאשר אנו חיים בציות לאלוהים ובאהבה הדדית בזוגיות שלנו, זה משפיע גם על הסובבים אותנו.

• כמו שהעלמות רואות את האהבה הזו ורוצות משהו דומה, כך גם חיינו כמאמינים מהווים מופת לאחרים.
• כפי שנאמר:
  "הַיְשֻׁעָה הִיא לַגּוֹיִם, לְעוֹרֵר אֶת יִשְׂרָאֵל לְקִנְאָה" (רומים י"א 11–15).

ציותנו לאלוהים הוא עדות חיה לעולם:

• כאשר אנו חיים חיי קדושה, אהבה ונאמנות, אנו משקפים את אופיו של אלוהים.
• אנשים רואים את השפעת האמונה בחיינו, וזה מעורר בהם רצון לחוות את אותה אהבה ואמונה בעצמם.

חיי נישואין קדושים ונאמנים הם חלק בלתי נפרד מהעדות הזו.
כאשר אנו משקפים את הבשורה בזוגיות שלנו – נאמנות, אהבה, וכבוד הדדי – אנו לא רק בונים את הקשר שלנו, אלא גם מעניקים השראה לסובבים אותנו.

היחס שלנו למין יכול להיות מופת לסובבים אותנו.
בעולם שבו מין נתפס לעיתים כפעולה נטולת מחויבות או כעניין טריוויאלי, אנו כמאמינים יכולים להראות דרך אחרת – דרך של קדושה, נאמנות, וציפייה מתוך אהבה אמיתית.

למה לחכות עם מין עד החתונה?

• חיסכון מכאב לב:
  כשאתם שומרים את עצמכם לחתונה, אתם חוסכים את עצמכם מכאב של פרידות והשוואות כואבות.
  אין צורך לשאול: "איך אני מול האקס שלה או שלו?"
  במקום זה, אתם בונים קשר ייחודי המבוסס על אהבה עמוקה ואינטימיות שמיוחדת רק לשניכם.
• אין חשש ממחלות או מהריון לא מתוכנן:
  כאשר מין נשמר למסגרת הנישואין, החששות הללו אינם קיימים – מה שמאפשר אינטימיות חופשית ופתוחה.
• יחסים ללא דאגות:
  אתם מכירים רק אחד את השני, וזהו. אין זיכרונות מטרידים מהעבר או מטענים רגשיים שמפריעים לקשר שלכם.

לרווקים ורווקות:
כשאנו אומרים לכם לחכות עם מין עד הנישואין, זה לא רק עיקרון דתי – זו המלצה שנועדה לטובתכם האישית.

ישנם רבים שיעידו על טעויות שעשו בתחום הזה, ועל הכאב והחרטה שזה הביא לחייהם.
אבל יש גם סיפורים הפוכים, כמו שלי:

אני ואשתי אלישבע חיכינו לליל הנישואין.
שנינו היינו בתולים, ואני לא יכול לתאר במילים כמה זה נפלא:

• אין קנאה.
• אין השוואות.
• אין זיכרונות מעיקים.

זה פשוט קשר נקי וטהור.
אין לי "מול מה להשוות," אבל אני בטוח לחלוטין שאין דבר טוב יותר בעולם.

20 שנות נישואין עם החברה הכי טובה שלי:
אני נשוי לאלישבע כבר יותר מ-20 שנה.

• אנחנו נהנים להיות ביחד.
• אנחנו מחכים ומצפים להזדקן יחד עד סוף חיינו.

מה יכול להיות טוב יותר מזה?
זוגיות המבוססת על אהבה, נאמנות, וחברות עמוקה היא המתנה הכי נפלאה שאלוהים העניק לנו דרך הנישואין.
אם אתם שומרים על קדושת המין במסגרת הנישואין בלבד, אתם בונים בסיס חזק לקשר שיחזיק מעמד לכל החיים.

⁵שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כְּאָהֳלֵ֣י קֵדָ֔ר כִּירִיע֖וֹת שְׁלֹמֹֽה׃

⁶אַל־תִּרְא֨וּנִי֙ שֶׁאֲנִ֣י שְׁחַרְחֹ֔רֶת שֶׁשֱּׁזָפַ֖תְנִי הַשָּׁ֑מֶשׁ בְּנֵ֧י אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ־בִ֗י שָׂמֻ֨נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי׃

עכשיו אנחנו רואים צד אחר של בנות ירושלים. עד כה הן היו תומכות, מעריצות, ואפילו מקנאות ורוצות גם – אבל פתאום יש הסתייגות. נדמה שהן מעירות משהו על כך שהכלה שחורה.

כבר אמרנו שבנות ירושלים מייצגות אנשים שמתלבטים לגבי האמונה.
מכירים את זה שאנשים אומרים: "אני אוהב את ישוע, אבל לא סובל את המאמינים"?
זה בדיוק אותו הדבר.
"אנחנו אוהבות את החתן, אבל את, הכלה – את כל כך שחורה."

שחורה מחטאים ובעיות:

• עם ישראל הוא כלה שחורה – מלאה בחטאים ובעיות, חסרת שלמות.
• הקהילה של ישוע היא כלה שחורה – גם בה יש חטאים, בעיות, ואף צביעות.

אך שימו לב – הכלה עדיין שלו.
היא אינה מושלמת, אבל היא נבחרה להיות שלו בזכות החסד.

מה הכלה עונה להן?
"אני אומנם שחורה, אבל גם נאווה."
היא מסבירה:
"זה בגלל עבודה קשה בכרם. נאלצתי לשמור על הכרמים של אחרים, ולא טיפחתי את הכרם שלי."

שחורה, אך נאווה:
זהו תיאור של פערים. מצד אחד, הכלה מודעת לחטאיה ולפגמיה. מצד שני, היא יודעת שהיא נאווה – לא בזכות עצמה, אלא בזכות האהבה והחסד של החתן.

שיזוף כסמל לעוני ולמעמד נמוך:
חשוב לציין ש"שחורה" כאן מתייחסת לשיזוף, ולא לגזע.
למעשה, תרגומים רבים בחרו להחליף את המילה "שחורה" ב"כהה," כדי להימנע ממשמעות לא נכונה.

מדוע שיזוף נחשב שלילי באותה תקופה?
באותה תקופה, שיזוף היה מזוהה עם עוני ומעמד נמוך.

• אדם שזוף היה עובד קשה בשמש בשדות או בכרמים.
• אדם עשיר, לעומתו, היה מבלה את זמנו בפנים, בעור בהיר ו"חיוור" יותר.

רק לאחר המהפכה התעשייתית הדברים השתנו:

• העניים החלו לעבוד במפעלים סגורים והפכו חיוורים.
• העשירים החלו לטוס לחופשות ולהשתזף – והשיזוף הפך לסמל סטטוס.

פערי מעמדות בין הכלה לחתן:
הכלה בעצם אומרת: "אני ממעמד נמוך, בעוד שהחתן שלי הוא שלמה המלך."
זה מבטא פער עצום – כמו בינינו לבין המשיח.

זהו סמל לחסד:

• איננו ראויים להשתתף בחתונת השה.
• איננו ראויים להיות חלק מהברית.
• הכול ניתן לנו בזכות חסד אלוהים.

פרשנות נוספת – שחורה מחטא, נאווה בזכות ישועה:
יש פרשנות שאומרת:

• "שחורה" מסמלת את החטא.
• "נאווה" מסמלת את הישועה.

זה מתחבר לפסוק בישעיהו:
"אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים – כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיהו א' 18).

מה המסר עבורנו?

• עם ישראל לא נבחר בזכות צדקתו, אלא בזכות חסד אלוהים.
• הקהילה היא כלתו של ישוע – לא בזכות שלמותה, אלא בזכות גאולתו.
• בדיוק כמו הכלה בשיר השירים, אנחנו יודעים שאיננו מושלמים, אבל גם יודעים שאנו נאווים – בזכות החסד שניתן לנו.

כלת השה היא תזכורת מתמדת לחסדו המופלא של אלוהים, שאוהב אותנו למרות החטאים והחולשות שלנו, ומקדש אותנו באהבתו הנצחית.

אפשרות נוספת לפרש את "השחור" בשיר השירים היא כסמל לרדיפות וקשיים.
בנות ירושלים, שמייצגות מאמינים פוטנציאליים, מסתכלות על האמונה ורוצות קשר כזה עם אלוהים. הן רואות את היופי והנפלאות שבקשר הזה, אבל הן גם מבחינות ב"שחור" – הקשיים, הרדיפות, והמחיר האישי הכרוך באמונה.

שאלות כמו:
"מה יגידו בבית? איך המשפחה שלי תקבל את זה?"
עלולות לעלות בלבבותיהן ולגרום להן להסס.

אבל הכלה מעודדת אותן לא להירתע מהשחור.
היא מודה בקשיים, אבל מדגישה שגם בתוך כל זה היא נאווה – בזכות החסד של החתן.

מי הם "בני אִמִּי" שהכריחו את הכלה לנטור כרמים שאינם שלה?
יש פרשנויות שונות:

1. מצרים:
   • יש הרואים ב"בני אמי" את מצרים, שהעבידו את עם ישראל בפרך.
2. השומרונים:
   • אחרים סבורים שמדובר בשומרונים, שהיו במאבקים מתמידים עם היהודים.
3. רדיפות דתיות:
   • אפשרות נוספת היא שמדובר ברדיפות, שבהן מאמינים נאלצו להשתחוות לאלילים ולעבוד עבודת אלילים, ובכך התמלאו ב"חטא שחור."
     "התמלאתי בחטא שחור כי נאלצתי לעבוד אלילים."

מה המשמעות בהקשר של נישואין?
במובן הזה, שנינו – בני הזוג – נמצאים במצב דומה.
כולנו כלה שחורה:

• כולנו חוטאים.
• כולנו באים שחורים.
• וכולנו נשטפים ומכובסים בדם היקר של המשיח.

איך זה מלמד אותנו על נישואין?

• לראות את הנאווה ולא את השחור:
  בתוך הנישואין, עלינו ללמוד לראות את הטוב אחד אצל השני.
  לא להתרכז בחסרונות, אלא להדגיש את היופי, את הטוב, ואת מה שמייחד כל אחד מאיתנו.
• לשפוט לטובה ולא לרעה:
  בנישואין, כמו בקשר שלנו עם אלוהים, יש מקום לחסד, לסבלנות, וליכולת לראות מעבר לשחור.

השחור כסמל לנטלים ולקשיים:

• השחור יכול לייצג גם את הקשיים והנטלים שכל אחד מביא עמו לתוך הנישואין – טראומות ילדות, חוויות קשות, או מטענים רגשיים.
• בנישואין אנו נקראים לשאת זה את זה – לא רק לקבל אחד את השני כפי שאנחנו, אלא גם לאתגר אחד את השני לצמוח ולהיות טובים יותר.

כשבנות ירושלים רואות את השחור של הנישואין – זה יכול להפחיד אותן.

• הרווקים והרווקות מסביבנו עלולים לחשוב:
  "זה קשה מדי. איך אפשר לשאת את כל המטענים האלה? האם זה בכלל שווה את זה?"
• כאן תפקידנו הוא להרגיע ולהראות את האיזון:
  "כן, יש שחור, אבל יש גם נאווה. הקשיים הם חלק מהתהליך, אבל הנישואין מביאים איתם יופי, עומק, ואהבה שאין כמותם."

כך נישואין יכולים להפוך למופת:

• כשאנחנו לומדים לראות אחד את השני כמו שאלוהים רואה אותנו – לא מושלמים, אבל נאווים בחסד –
  אנחנו הופכים לנשואים שהרווקים מסתכלים עליהם ואומרים:
  "גם אנחנו רוצים דבר כזה."

⁷הַגִּ֣ידָה לִּ֗י שֶׁ֤אָהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם שַׁלָּמָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּעֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽיךָ׃

רעיון שחוזר לאורך הספר: הכלה מחפשת את החתן.
כאן מתרחש דבר מעניין: לפני רגע החתן היה מלך – אולי שלמה המלך – ועכשיו פתאום הוא רועה צאן.

מישהו שהוא גם רועה וגם מלך… איפה זה מוכר לנו?
התמונה הזו מזכירה דמות מרכזית בכתבי הקודש:

• דוד המלך – שהיה רועה צאן לפני שנמשח למלך.
• וכמובן, ישוע המשיח – הרועה הטוב, אבל גם מלך המלכים.

"למה דווקא בצהריים?"
בצהריים, זהו זמן המנוחה – הזמן שבו הרועה והכבשים נחים יחדיו.
זה מתחבר ישירות לפסוק המוכר ממזמור כ"ג:
"בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי."

הכלה מחפשת את החתן:
התיאור כאן הוא של הכלה שמרגישה כאילו החתן נעלם ממנה.
יש פרשנים שטוענים שבשלב זה המשל משתנה – עכשיו הכלה אינה כלה אלא כבשה שמחפשת את הרועה שלה.
האמת? פרשנות כזו עשויה להיות מעניינת, אבל היא גם מעט מאולצת.

איך אנחנו אמורים להתייחס לישוע?
התיאור הזה מלמד אותנו משהו חשוב על הקשר שלנו עם ישוע:

• לדרוש אותו.
• לחפש אותו.
• להתפלל אליו.
• ללמוד עליו יום יום.

כפי שנאמר:
"בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד" (תהילים ק"ה 4).

אמונה אינה "תוספת" לחיים שלך.
יש אנשים שחושבים:
"אני מאמין, הולך לכנסייה בשבת, וזהו."
אבל אם כך נראית האמונה שלך – אתה מפספס את המהות.
האם אתה מחפש את ישוע כל יום?
האם אתה מתפלל אליו? מבקש את הדרכתו בהחלטות שלך? קורא בכתבי הקודש?

"אל תהיה כעטיה על עדרי חבריך": (עטיה: עטופה, מתאבלת על… הכוונה, קרובה, קשורה ל…)
הכלה מבקשת לא להיות "כעטיה על עדרי חבריך."
מי הם "עדרי חבריך"?

• מורי שקר.
• רועים אחרים שנראים כמו חבריו של החתן, אך למעשה הם נגדו.

זה מה שקורה כשאיננו מבלים זמן עם ישוע.

• כשאיננו מחפשים אותו, אנו עלולים ליפול בקלות קורבן לתורות שקר.
• המון תורות שקר נשמעות טוב בהתחלה, אך הן מטעות ומובילות הרחק מהאמת.

איך להימנע מלהיות "עטיה על עדרי חבריך"?
המפתח הוא להכיר את ישוע לעומק ולדעת את כתבי הקודש היטב.

• אם אינך מכיר את דבר אלוהים, איך תדע לזהות תורת שקר?
• ההיכרות עם הכתובים היא שמאפשרת לך להבחין בין אמת לשקר.

הקריאה עבורנו:

• להתקרב לישוע יום יום.
• להשקיע זמן בלימוד הכתובים.
• לחפש את נוכחותו בתפילה ובחיים שלנו.

כך נוכל להימנע מתורות שקר, למצוא את הרועה האמיתי, ולנוח בנאות דשא יחד איתו.

בפסוק 8, הכלה מקבלת תשובה!

⁸אִם־לֹ֤א תֵדְעִי֙ לָ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן וּרְעִי֙ אֶת־גְּדִיֹּתַ֔יִךְ עַ֖ל מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים׃

בפסוק 8, הכלה סוף סוף מקבלת תשובה, אבל לא ברור מי בדיוק עונה לה.
יש פרשנים שטוענים שזהו החתן, בעוד אחרים גורסים שזו תשובה מבנות ירושלים.

מהי התשובה?
התשובה פשוטה ומעשית:

1. "צְֽאִי־לָ֞ךְ" – קומי וצאי מהספה, התחלי לפעול.
2. "בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֑אן" – לכי בעקבות הצאן, אלה שהולכים בדרך הנכונה.
3. "וּרְעִ֥י אֶת־גְּדִיֹּתַ֖יִךְ עַל־מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים" – קחי את הגדיים (הצעירים) שלך אל הרועים, אלה שיכולים להדריך ולרעות אותם כראוי.

פרשנות רוחנית – מה אנחנו לומדים מזה?
התשובה הזו מזכירה את דברי ישוע להוריו כאשר הם חיפשו אותו:
"האם לא ידעתם כי עלי להיות באשר לאבי? " (לוקס ב' 49).

אם אנחנו באמת מחפשים את האדון, התשובה ברורה:

• קום. צא. חפש אותו במקומות בהם הוא נמצא.

התשובה מכילה שלושה שלבים מעשיים:

1. "צְאִי־לָ֞ךְ" – התחילי לפעול.
   אמונה אמיתית דורשת מעשים. אנשים רבים אומרים: "אני מחפש את האמת," והעולם מוחא להם כפיים. אבל אם הם יאמרו: "מצאתי את האמת, והיא בישוע המשיח," התגובה תהיה זעם וביקורת. לחפש את האמת לשם חיפוש בלבד זה חסר תכלית.
   אם את מחפשת את החתן, מטרתך היא למצוא אותו, לא סתם לחפש כדי להתיימר שאת בתהליך.
2. "בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֑אן" – לכי בעקבות הצאן.
   מי שמחפש את הרועה הטוב, ילך אל הצאן שלו – אל הקהילה שלו.
   אם את מחפשת את ישוע, הדרך הטובה ביותר היא להיות חלק מקהילה משיחית.
   שם תמצאי אנשים שהולכים בדרך הנכונה, תלמידים שמחפשים ומכירים אותו, וקהילה שמתחברת סביב האמונה.
3. "עַל־מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים" – לכי אל הרועים.
   • חפשי רועי קהילה טובים, מורים נאמנים, ולימוד אמין ומעמיק של כתבי הקודש.
   • התחברות משיחית עם מאמינים אחרים תעזור לך להכיר את הרועה הטוב בעצמך.

המסר עבורנו:
חיפוש אמיתי אחר ישוע דורש פעולה.

• אין זה מספיק לומר שאתה מחפש את האמת; עליך לחפש כדי למצוא.
• זה דורש להתחבר לקהילה, להיות תחת הדרכה של רועים נאמנים, ולבלות זמן בלימוד דבר ה'.

כשאתה מחפש את ישוע בדרך הזו, אתה באמת מוצא אותו – לא רק כאידיאל או רעיון, אלא כאדון חי ונוכח בחייך.
זה המסר המובלע בתשובה שהכלה מקבלת: לא סתם לחפש, אלא לחפש כדי למצוא – ולחיות באמונה חיה ואמיתית.

איך ליישם את הנושא הזה בנישואין אמיתיים?

כמו שאנחנו מחפשים ודורשים את המשיח, כך אנחנו נקראים לרדוף ולחפש אחד את השני בזוגיות שלנו.
האם אתם מחפשים אחד את השני?
האם אתם מתעניינים אחד בשני?
האם אתם משקיעים זמן ומאמץ להיות רומנטיים זה עם זו?

"יש ילדים קטנים, אין זמן או כוח בדיוק עכשיו."
דווקא בתקופות עמוסות וקשות, כשיש ילדים קטנים או עומס בחיים, הרומנטיקה והקרבה הזוגית צריכות לקבל תיעדוף.

• חוסר תשומת לב בתקופות כאלו יכול להוביל לריחוק ולשחיקה בקשר.
• הנכונות שלכם לחפש אחד את השני, גם כשקשה, היא שמחזקת את הזוגיות שלכם.

איך אפשר לחפש אחד את השני בזוגיות?

1. תנו מקום לאינטימיות ורומנטיקה:
   אל תוותרו על מין, קרבה, ותשומת לב רומנטית, גם כשאתם עייפים או עסוקים.
   האינטימיות הזוגית היא דרך לבטא את הברית שלכם ואת האהבה שביניכם.
2. המשיכו לחלום ביחד:
   שבו יחד ותדברו על החלומות שלכם.
   • לאן תרצו להגיע כזוג?
   • מהם השאיפות שלכם עבור המשפחה?
   • כיצד אתם רואים את העתיד שלכם ביחד?
     חוויית החלימה המשותפת בונה את הקשר ומקרבת בין הלבבות.
3. חפשו את האדון ביחד:
   כל מה שנאמר על חיפוש האדון – תפילה, קריאה בכתבי הקודש, ולימוד –
   חשוב גם באופן אישי, אבל כדאי לעשות זאת גם יחד כזוג.

כשאתם מתפללים יחד, לומדים יחד, ומחפשים את אלוהים ביחד, אתם מעמיקים גם את הקשר הרוחני שלכם.

המפתח לנישואין בריאים:
כמו שאנחנו נקראים לחפש את ישוע בכל יום, כך אנחנו נקראים לחפש ולהשקיע אחד בשני:

• לא להפסיק להתעניין ולחלום ביחד.
• לא להפסיק לטפח את הקרבה, גם כשזה קשה.
• ולחפש את האדון ביחד, כי כשישוע במרכז הנישואין, הזוגיות מקבלת עוגן יציב ומשמעות עמוקה יותר.

בפסוק 9, החתן סוף סוף מדבר לראשונה.
עד כה שמענו את הכלה, את בנות ירושלים, וגם קיבלנו תשובה כללית (שאולי הייתה מהחתן ואולי מבנות ירושלים), אבל עכשיו החתן פותח את פיו לראשונה.

ומה הדבר הראשון שהוא אומר?

⁹לְסֻסָתִי֙ בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דִּמִּיתִ֖יךְ רַעְיָתִֽי׃

ממה שנותר בפרק א', אנו עדים לסוג של דו-שיח של מחמאות בין החתן לכלה.

בפסוקים 9–11 החתן מחמיא לכלה על כך שהיא מזכירה לו סוסה ברכבי פרעה, ועל תכשיטיה.
בפסוקים 12–14 הכלה מחזירה לו מחמאות, ומשווה אותו למור ולכופר – סמלים של ריח נעים ואיכות נדירה.
בפסוקים 15–17 הם מחליפים מחמאות נוספות, ומתארים זה את זו דרך דימויים של יונים, מיטה ורהיטים.

הדבר הבולט כאן הוא כמה הם משקיעים בלומר מחמאות בגלוי.

איך אנחנו יודעים שהם באמת אוהבים זה את זו? כי הם אומרים את זה במפורש.

• בלי רמיזות מעורפלות.
• בלי ציפייה ש"יבין לבד."
• בלי הנחות ש"אם הוא אוהב, הוא כבר יוכיח לי בדרכו."

תקשורת גלויה היא המפתח.
וזו תזכורת חשובה, כי גם בזוגיות שלנו – אם לא נגיד איך אנחנו מרגישים, איך נצפה שבן או בת הזוג ידעו?

"לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך":
במבט ראשון, הדימוי הזה עשוי להישמע מוזר, אבל כשמבינים את ההקשר, הוא הופך למחמאה יוצאת דופן.
הסוסות של פרעה לא היו סתם סוסים – הן היו הטובות ביותר, מובחרות ביופיין ובעוצמתן.

כתבי הקודש מספרים לנו שלשלמה המלך היו 12,000 סוסים, שהוא ייבא ממקומות כמו מצרים (דברי הימים ב' ט' 28; מלכים א' י' 26).
פרעה, לעומת זאת, שליט האימפריה הגדולה ביותר בזמנו, ודאי החזיק בסוסים מובחרים אף יותר – יפים, חזקים ומטופחים.

הסוס של פרעה היה סמל לעוצמה, ליופי ולכוח.
הוא החזיק את כל הצבא על גבו – ללא סוסים חזקים, לא הייתה אימפריה.

מה המסר הרוחני?
מת'יו הנרי, בפרשנותו מהמאה ה-18, אומר כך:
"מאמינים רבים מרגישים חלשים, חסרי חשיבות, ותחת רדיפות. אך החתן אומר לכלתו: 'אני מדמה אותך לסוסים של פרעה. אל תפחדי, כי אם אני איתך, מי יכול להיות נגדך?'"

זה מחבר אותנו להבטחה בזכריה י' 3:
"וּפָקַד יְהוָה עַל עֶדְרוֹ… וְשָׂמָם כִּסְוּס הוֹדוֹ בַּמִּלְחָמָה."
הפסוק הזה מבטא את מה שאלוהים מבטיח לעשות: לקחת את הצאן שלו – הכבשים שהוא רועה – ולהפוך אותם לסוסי מלחמה.

בדיוק כפי שבפסוקים 7–8 החתן תואר כרועה צאן, כאן הוא מראה איך הצאן שלו, גם אם הם חלשים למראית עין, נועדו לעוצמה ולניצחון.

ומה עם הנישואין שלנו?
המסר כאן אינו רק על הקשר בין המשיח לקהילה, אלא גם על הדרך שבה זוגות צריכים לראות זה את זו.

1. תנו מחמאות ברורות.
   החתן לא שותק. הוא אומר לכלה מה הוא מרגיש כלפיה – ואומר זאת בצורה מפורשת וברורה.
2. חפשו את העוצמה זה בזו.
   בדיוק כפי שהחתן משווה את הכלה לסוסה ברכבי פרעה, כך גם בנישואין עלינו לראות את החוזקות והיופי שבבן או בת הזוג, ולהדגיש אותם במילים.
3. היו גלויים באהבתכם.
   מחמאות אינן "מיותרות" או "מעיקות." הן דרך לבנות את הקשר, לחזק את האמון, ולהזכיר לשני עד כמה הוא חשוב ומיוחד בעיניכם.

שיר השירים מזכיר לנו לא רק איך המשיח רואה אותנו, אלא גם איך אנחנו צריכים לראות אחד את השני:
לא להסתפק במחשבות שקטות או בתחושות נסתרות, אלא לדבר, לבטא, ולעודד.
בין אם זה עם המשיח או בנישואין – מילים של אהבה ומחמאות יוצרות קרבה שמעמיקה את הקשר ומביאה שמחה ושלום.

איך זה מתקשר לנישואין בפועל? בדיוק הנושא הזה של גבורה וכוח אצל הכלה.

יש כאלה שחושבים שאנו, הדתיים המאמינים בתפקידי גבר ואישה כפי שאלוהים הגדיר, דורשים מנשים להיות רכות, יפות, וחלשות – אבל זה רחוק מאוד מהאמת.
אנחנו צריכים נשים חזקות.

אמרנו שבלי סוסים, אין צבא ואין אימפריה.
בדיוק כך, בלי נשים חזקות שמגדלות ילדים, מנהלות את הבית, ותומכות במשפחה, אין משפחות חזקות ואין דור המשך.

"אישה תנ"כית" – לא מה שחשבתם:
יש בדיחה שאומרת כך:
"כשאני אומר שאני רוצה אישה תנ"כית, כולם חושבים שאני מתכוון לאישה שנכנעת לסמכות שלי ומצייתת לכל מה שאני אומר.
מה שאני באמת מתכוון זה שאני רוצה מישהי שמוכנה לקחת יתד של אוהל ולתקוע אותו בגולגולת של אויב, אם צריך."

זו לא רק בדיחה.

• תסתכלו על יעל, שהייתה נחושה להגן על עמה (שופטים ד').
• תחשבו על האישה החזקה שמתוארת ב"משל אשת חיל" (משלי ל"א 10–22): אישה חרוצה, יוזמת, נבונה, וחכמה, המשלבת נאמנות לאלוהים עם כישורים מעשיים ורגשיים.

גברים – תמצאו אישה חזקה באמונה:
יותר מהכול, חפשו אישה חזקה מבחינה רוחנית.

• מישהי שמאמינה באדון, או לפחות רוצה להתחזק באמונה.

לנשים – זה נכון גם לגביכן:

• אם את מחפשת בן זוג לחיים, חשוב שהוא יהיה חזק באמונה, או לפחות מוכן ורוצה להתחזק בה.

איך נבנה משפחות חזקות?
כאשר שני בני הזוג חזקים באמונה ותומכים אחד בשני, הם יכולים לבנות משפחה שמעמידה דור המשך של אנשים חזקים באמונה.

• קשר כזה מתחיל בחיפוש אחר בני זוג בעלי שאיפה רוחנית דומה.
• וממשיך בחיזוק הדדי, שבו כל אחד מעודד את השני לצמוח ולהתפתח באמונה ובמעשים.

אישה חזקה אינה סותרת הנהגת גבר:
אלוהים ייעד את הגבר להיות מנהיג המשפחה, אבל זה לא אומר שהוא לבד במנהיגות.

• גבר ואישה עובדים יחד, משלימים זה את זו, ומובילים את המשפחה כצוות.
• אישה חזקה תומכת בגבר שלה, בדיוק כמו שהוא תומך בה.

סיכום:
הדימוי של הכלה לסוסה ברכבי פרעה מדגיש את חשיבות הכוח והגבורה בנשים.

• בדיוק כמו שהסוס של פרעה הוא חלק בלתי נפרד מהעוצמה של הצבא, כך האישה היא עמוד השדרה של המשפחה.
• זוגות חזקים באמונה בונים משפחות חזקות באמונה – ויוצרים דור שלם שיכול להמשיך ולהאדיר את שם האדון בעולם.

¹⁰נָאו֤וּ לְחָיַ֨יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃

¹¹תּוֹרֵ֤י זָהָב֙ נַעֲשֶׂה־לָּ֔ךְ עִ֖ם נְקֻדּ֥וֹת הַכָּֽסֶף׃

החתן ממשיך להחמיא לכלה, ועכשיו מתמקד בתכשיטים שלה. הוא מדבר על "תור זהב" ו"נקודות הכסף."

מה זה "תור זהב"?
"תור" הוא עגיל או תכשיט המסודר כשרשרת יפהפייה.
"נקודות הכסף" מתייחסות ככל הנראה לקישוטי כסף עדינים שמוסיפים חן וזוהר.

מדוע הוא מחמיא דווקא על תכשיטים שהוא נתן לה?
כי החתן כאן הוא אלוהים, ואנחנו הכלה.
הדבר הכי יפה שיש בנו הוא הישועה שלנו – מה שהוא העניק לנו.

כאשר אלוהים מביט בנו, הוא רואה את ישוע המשיח – את מי שכיפר על חטאינו ולקח את מקומנו.
ישעיה מתאר זאת כך:
"כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יַעְטֵנִי" (ישעיה ס"א 10).

במילים אחרות, שלמה המלך כאילו אומר:
"כי הלבישני עגילי זהב ישע, שרשרת צדקה יעטני."

מה המשמעות של תכשיט?
תכשיט הוא דבר שנמצא מחוץ לגוף, גלוי לעין ובולט לסביבה.
כך גם האמונה שלנו:

• האמונה היא התכשיט שלנו.
• היא צריכה להיות ברורה לסביבה שלנו, גלויה לעין ומעוררת השראה.

התכשיטים כאן מסמלים את היופי של הישועה ואת צדקת המשיח, שהיא המתנה הגדולה ביותר שאלוהים העניק לנו.

מה אפשר ללמוד מזה?

1. הכרת תודה על מה שאלוהים העניק לנו:
   אלוהים הלביש אותנו בבגדי ישועה, קישט אותנו בתכשיטים של צדקה. אנו נקראים להכיר בערך המתנה הזו ולהתגאות בה.
2. להציג את האמונה שלנו לעולם:
   בדיוק כמו שתכשיט בולט לעין, כך האמונה שלנו צריכה להיות גלויה.
   עלינו לשקף את האור שאלוהים שם בנו דרך המילים, המעשים, והחיים שלנו.
3. להבין שהיופי האמיתי שלנו הוא מה שאלוהים שם בנו:
   כל דבר טוב שבנו – כל מעשה טוב, כל שינוי אמיתי – הוא תוצאה של החסד והעבודה של אלוהים בחיינו.

נילוס מסיני והפרשנות לצוואר הכלה:
נילוס מסיני, נזיר שחי במאה החמישית,[1] קישר את הפסוק הזה לאופיו של עם ישראל כקשה עורף.
החתן מדבר על הצוואר של הכלה, וזו הבחנה מרתקת:

• כאשר אנו מתנגדים ומורדים באלוהים, אנו מתוארים כקשי עורף.
• אבל כשאנו באים אליו, נושעים והופכים לכלתו, הצוואר הזה – אותו סמל של עקשנות ומרד – הופך להיות עטור שרשרת זהב.

מה זה אומר?
אלוהים לא רואה בנו רק את מה שהיינו – אלא את מה שאנחנו הופכים להיות בחסדו.
הצוואר, שיכול לסמל מרד ועקשנות, הופך בתיאור הזה לסמל של יופי וגאולה.

פרשנות נוספת: השרשרת כסמל לקהילה, גוף המשיח.
בשרשרת, כל חרוז או חוליה מחזיקה ותומכת בזו שלידה.
כך גם בגוף המשיח:

• אנו איברים שונים, אבל כל אחד תורם ותומך באחרים.
• יחד, אנו יוצרים שרשרת שלמה, המחוברת ומחוזקת על ידי המשיח.

רש"י והתכשיטים:
רש"י מקשר את התכשיטים האלה לאוצר הגדול שעם ישראל קיבל מהמצרים ביציאת מצרים: [2]
"וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרַיִם" (שמות י"ב 36).

התכשיטים, לפי פרשנות זו, מסמלים את השפע והאוצרות שאלוהים מעניק לעמו.
"נַעֲשֶׂה לָּךְ" – אלוהים מבטיח שהוא ידאג לכך שתקבלי את כל האוצרות האלה.

כפי שאמרנו, כל דבר בשיר השירים ניתן לפרש גם על חיי נישואין בפועל. אם ניקח את הדימוי של התכשיטים בפסוקים הללו ונחיל אותו על זוג נשוי במציאות, עולות כאן שאלות מעניינות.

מה זה כל התכשיטים האלה בנישואין אמיתיים?
התכשיטים הם סמלים. הם יכולים לייצג את הדברים שאנו מביאים ליחסים:

• יופי חיצוני.
• תכונות פנימיות שמעשירות את הקשר.
• מעשים קטנים שמבטאים אהבה ואכפתיות.

אבל האם יש גבול ליופי החיצוני הזה? האם להתמקד רק בחיצוניות עלול להזיק?

כיפא (פטרוס) והאזהרה על תכשיטים:
"וּפְאֵרְכֶן אַל יְהֵא פְּאֵר חִיצוֹנִי שֶׁל מַחְלְפוֹת שֵׂעָר וַעֲדִי זָהָב וּבְגָדִים, אֶלָּא הָאָדָם אֲשֶׁר בְּסֵתֶר הַלֵּב, הַפְּאֵר הַבִּלְתִּי נִשְׁחָת שֶׁל רוּחַ עֲנָוָה וּשְׁקֵטָה אֲשֶׁר יְקָרָה הִיא מְאֺד בְּעֵינֵי אֱלֹהִים." (איגרת פטרוס הראשונה ג' 3–4).

כיפא אינו אוסר על תכשיטים או טיפוח חיצוני.
הוא מזהיר מפני הגזמה ומפני הפיכת החיצוניות לעניין המרכזי בחיינו או בזהותנו.

מה ניתן ללמוד מזה?

1. היופי האמיתי מתחיל מבפנים.
   • היופי החיצוני יכול להיות חשוב במידה מסוימת, אבל הוא לא מרכז הזהות.
   • מה שבאמת חשוב בזוגיות הוא היופי הפנימי – הענווה, השקט, והאופי הטוב.
     כפי שנאמר: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (משלי ל"א 30).
2. אלוהים לא מתנגד לתכשיטים, אבל הם לא צריכים להגדיר אותך.
   • יש כאלה שחושבים שטיפוח חיצוני, תכשיטים, או איפור הם חטא.
   • אבל לפי שיר השירים, הדברים האלה אינם חטא – הם חלק מהיופי וההנאה בזוגיות.
   • יחד עם זאת, אסור להפוך את החיצוניות לעיקר.
3. ערך האישה (או הגבר) אינו תלוי ביופי חיצוני.
   • בעולם שמקדש מראה חיצוני, חשוב לזכור שהערך האמיתי טמון באופי ובתכונות.
   • את, כאישה, יקרה יותר מכל התכשיטים שאת לובשת.

איך זה משפיע על הנישואין?

• גברים: חפשו את היופי הפנימי של רעייתכם והדגישו אותו במחמאות ובמעשים.
• נשים: זכרו שהיופי שלכם אינו רק מה שרואים מבחוץ – הוא נובע מעומק נשמתכם, האמונה שלכם, והאופי שלכם.

איזון בין חיצוניות לפנימיות:
אין פסול בכך שאישה משקיעה בטיפוח חיצוני – בדיוק כפי שהתכשיטים בשיר השירים משקפים יופי.
אבל בסופו של דבר, מה שבאמת יקר בעיני אלוהים ובעיני בן הזוג הוא האופי הפנימי – הענווה, האמונה, והיראה.

כשאתם משקיעים בזוגיות שלכם, אל תשכחו לטפח לא רק את החיצוניות אלא גם את הקשר הרוחני והפנימי ביניכם.
כך תבנו קשר עמוק, בריא ומבורך, שיחזיק מעמד לאורך זמן.

¹²עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֨לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ׃

נרד הוא סוג של בושם יקר, והתיאור בפסוק 12 לוקח אותנו למקום מיוחד.
"עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ."

"מסיבו" – משמעו מסובין, היושבים סביב שולחן.
ניתן לקרוא את הפסוק כך:
"בזמן שהמלך יושב על שולחנו, הבושם שלי מפיץ ריח."

תמונה של חתונת השה:
התיאור הזה מעורר מחשבות על חתונת השה – התחברות אינטימית ושמחה עם האדון בשמים.
אבל רגע, רק לפני כמה פסוקים, בפסוקים 7–8, החתן היה רועה צאן, והיא חיפשה אותו.
כאן אנו שוב מזהים את הדמות הכפולה הזו: מישהו שהוא גם מלך וגם רועה צאן.

איך זה מתקשר למזמור כ"ג?
רועה צאן, שולחן, וריח בושם – זה מיד מזכיר לנו את מזמור כ"ג:
"תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי" (מזמור כ"ג 5).

מזמור כ"ג מתחיל בתיאור של הרועה הטוב וממשיך בתמונה של שולחן ערוך וריח של שמן, המצביע על חגיגה, כבוד, ונחת תחת הגנתו של אלוהים.
בדיוק כך גם כאן: החתן הוא גם רועה וגם מלך, והכלה נהנית מהשולחן והקרבה אליו.

הריח שהיא מפיצה:
הריח הנעים של הכלה, אותו ריח בושם יקר, הוא שוב משהו שהיא קיבלה ממנו.
כפי שדיברנו על השרשרת והתכשיטים שקיבלה, כך גם הבושם הוא מתנה – מתנה שמגיעה מהחתן עצמו.

קדושת שם ה':
הריח הזה מתקשר שוב לעניין קידוש שם ה'.

• בתחילת הפרק, תואר הריח הנעים של החתן:
  "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים" (פסוק 3).
• וכעת, ריח הניחוח עובר לכלה.

הריח הזה הוא עדות:

• הכלה מפיצה ריח נעים, בדיוק כפי שאנו נקראים להפיץ את שמו של אלוהים בעולם – כמו שמן טוב או בושם.
• זה מזכיר את הסיפור ביוחנן י"א 2, שבו האישה משחה את רגלי ישוע עם שמן יקר, והריח מילא את הבית כולו.

מה אפשר ללמוד מזה?

1. הריח שאנו מפיצים הוא עדות לקשר שלנו עם אלוהים.
   • כמו הכלה, אנו מפיצים את הריח הטוב שקיבלנו ממנו.
   • חיינו צריכים לשקף את קדושת שמו, כך ש"הריח" שלנו – המעשים, המילים, והאופי שלנו – ימשכו אחרים אליו.
2. הרועה הוא גם המלך:
   • בדיוק כמו במזמור כ"ג, ישוע הוא גם הרועה הטוב שמוביל אותנו וגם המלך שמזמין אותנו לשבת עמו סביב שולחנו.
   • היחס האישי והקרוב שלו כרועה משלים את מלכותו הגדולה.
3. זמן עם האדון מביא לשינוי פנימי וחיצוני:
   • כשאנו יושבים "מסובין" עם המלך, כמו הכלה כאן, אנו מושפעים מנוכחותו ומתחילים להפיץ את ריחו.
   • הריח הוא תוצאה של קרבה – אם אנחנו רוצים "להפיץ ריח טוב" בעולם, עלינו להיות קרובים אליו בתפילה, בלימוד דברו, ובהתחברות.

בפסוק 12 אנו רואים את החתן והכלה מסובים יחדיו – תמונה של קרבה ושיתוף.
הריח שהיא מפיצה הוא עדות ליופי שהחתן העניק לה, בדיוק כפי שאנו נקראים לשקף את יופיו של המשיח דרך חיינו.
כשאנו יושבים ליד שולחנו, אנו מתמלאים מנוכחותו וממשיכים להפיץ את "ריח הניחוח" של המשיח לעולם שסביבנו.

¹³צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃

¹⁴אֶשְׁכֹּ֨ל הַכֹּ֤פֶר דּוֹדִי֙ לִ֔י בְּכַרְמֵ֖י עֵ֥ין גֶּֽדִי׃

הכלה כעת מחמיאה לחתן, והדימויים שהיא משתמשת בהם מלאים במשמעות עמוקה ונבואית.

"צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי, בֵּין שָׁדַי יָלִין"

• הכלה מתארת את החתן כ"צרור מור" – בושם יקר שהיו משתמשים בו הן לטהרה והן לקבורה.
• זהו בושם שנמצא קרוב ללב, סמוי מן העין, אך נודף ריחו.

"צרור מור" – רמז לנבואת המשיח:
שלמה, אלף שנה לפני ישוע, משתמש בדימוי שמחבר אותנו למשיח באופן עמוק:

1. המור לקבורה:
   • מור שימש להכנת גוף לקבורה, והוא הופיע גם בסיפור של ישוע לאחר מותו.
   • כשהכלה מתארת את החתן כ"צרור מור," היא מזכירה את ישוע, שמת וקם לתחייה עבורנו.
2. המור בקודש:
   • המור היה גם חלק מהקטורת בבית המקדש – סממן של פולחן טהור וקרבה לאלוהים.
   • כך ישוע הוא גם המקריב, גם הכהן הגדול, וגם הקרבן עצמו.
3. הכפרה:
   • המור מסמל את החסד המכסה על חולשותינו, כמו שהצדקה של ישוע מכסה על החטאים שלנו.
   • הוא קרוב ללב – כמו שאנחנו מזמינים את ישוע "ללב שלנו."

"למה בין השדיים?"

• קרוב ללב:
  הצרור מוסתר, אבל הוא נודף ריח נעים ונמצא הכי קרוב ללב.
  • זה מזכיר את הקרבה האישית לישוע: "להחזיק אותו בלב."
  • זו אינה אמונה שטחית או חיצונית, אלא קשר עמוק ומרגש.
• רמזים לאנושיותו של ישוע:
  יש שמקשרים את זה לאנושיותו של ישוע – שהיה תינוק יונק משדי אימו, כבן אדם מלא.
  אחרים מקשרים זאת לאירוע שבו יוחנן נשען עם ראשו על חזהו של ישוע בסעודה האחרונה (יוחנן י"ג 23).
• ניגוד לזנות רוחנית:
  בהושע ב' 2 נאמר על עם ישראל הנואפת שהיא צריכה להסיר את הזנות מבין שדיה.
  בניגוד לכך, כאן הכלה אומרת שהחתן, ישוע, לָן בין שדיה – הוא מתגורר קרוב לליבה, ולא עוזב.
  זהו קשר עמוק וקבוע, לא רגעי וחולף.

מה זה "אשכול הכופר"?
הכופר הוא צמח החינה, שגדל באזור עין גדי, ומפיץ ריח נפלא.
אבל המשמעות הכפולה של המילה "כופר" אינה מקרית.

כופר מסמל כפרת חטאים:

• כשאלוהים הורה לנוח לבנות את התיבה, נאמר:
  "וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" (בראשית ו' 14).
  הכופר, כמו זפת, חצץ בין המים לבין היושבים בתיבה, והושיע אותם מהמבול.
  • כך גם ישוע – הוא הכפרה שמכסה על חטאינו ומפריד אותנו מהמוות הרוחני.

הכלה רואה את החתן ואומרת לו:
"אתה בשבילנו כמו בשמים יקרים שמכסים על הריח המסריח שלנו, אתה כפרת החטאים שלנו, אתה יקר לנו."

• הריח הטוב של אשכול הכופר מסמל את החסד והישועה שמכסים על חטאינו.
• המשמעות היא כפולה: גם יופי חיצוני וריח טוב, וגם הצלה רוחנית וכפרת עוונות.

איך ליישם את זה בפועל בנישואין?
התיאור הזה – של חתן וכלה יושבים יחד, הוא מלך ורועה, והיא מקושטת בתכשיטים ובושם – נשמע מאוד כמו דייט!

מתי לאחרונה יצאתם לדייט זוגי?

בדיוק כמו שהחתן והכלה בשיר השירים לוקחים זמן להיות יחד ולבטא אהבה, כך גם זוגות נשואים צריכים להקדיש זמן לזוגיות.

דייט לא חייב להיות מסעדה מפוארת:

• זה יכול להיות ערב פשוט בבית – בפיג'מה, משחקים שש-בש, או שיחה נעימה על כוס קפה.
• מה שחשוב הוא הזמן המשותף, לא המיקום או ההוצאה.

"אין דבר כזה 'זמן איכות' בלי כמות של זמן."

• אי אפשר לבנות קשר עמוק אם מקדישים רק רגעים נדירים לזוגיות.
• קשר אמיתי דורש השקעה מתמשכת של זמן, תשומת לב, והתחברות רגשית.

מה ניתן לקחת מהסמליות של אשכול הכופר בנישואין?

1. היו "כופר" זה לזה:
   • כמו שישוע מכפר על חטאינו, כך בנישואין צריך להיות מקום לכפרה, סליחה וחסד.
   • בני הזוג לא מושלמים – אבל כמו הכופר שמכסה על הפגמים, כך אהבה וסליחה צריכים לכסות על חסרונותיהם.
2. הפיצו "ריח טוב" בזוגיות שלכם:
   • בדיוק כמו הריח הנעים של הכופר, על בני הזוג להפיץ "ריח טוב" בסביבתם.
   • כשאנשים רואים את הזוגיות שלכם, האם הם מתרשמים? האם היא משקפת אהבה, סבלנות וחסד?
3. תשקיעו בדייטים ובעמקת הקשר:
   • כמו שהכלה והחתן לוקחים זמן לשבת יחד, גם אתם צריכים זמן משותף כדי להעמיק את הקשר.
   • זמן איכות לא יכול להיות תחליף לזמן כמותי – השקעה יומיומית וקטנה היא שמחזיקה את האהבה בחיים.

"אשכול הכופר" אם כן מלמד אותנו על הקשר בין ריח טוב לחסד, בין כפרת חטאים ליופי פנימי.
בנישואין, זה מתבטא ברצון לכפר, לסלוח, ולבנות קשר מלא חסד ואהבה.
קחו זמן לשבת יחד, לחלוק רגעים של קרבה ושיחה – ותנו לזוגיות שלכם להפיץ ריח נעים וקדוש בעולם שסביבכם.

מדוע גירושים מתרחשים בדרך כלל בשני שלבים: שנה-שנתיים אחרי החתונה, או אחרי עשרים שנה?

1. שנה-שנתיים אחרי החתונה:
   • זה קורה כי אנשים מאמינים לשקרים של הוליווד.
   • הם חושבים שאם זו אהבה אמיתית, הכול אמור להיות קל וטבעי.
   • ברגע שמגיעים הקשיים – חיכוכים, חוסר הבנה, או הסתגלות לחיי שגרה – הם מוותרים, במקום להילחם עבור הקשר.
2. אחרי עשרים שנה:
   • זה מתרחש כשבני הזוג לא השקיעו בקשר.
   • במקום לבנות ולשמור על הרומנטיקה, הם התרכזו בעבודה, בגידול ילדים ובחיי היומיום.
   • כשהילדים עוזבים את הבית והחיים חוזרים להיות של "שניים בלבד," הם מגלים שהם כבר לא מכירים זה את זו.
   • הבית ריק, אבל גם הנישואין ריקים מתוכן.

איך אפשר למנוע את זה?

שמירה על זוגיות דורשת השקעה מתמשכת.

• אהבה אינה תחושה בלבד – היא פעולה, התחייבות, והשקעה יומיומית.
• צריך להשאיר זמן ומקום לבילוי משותף, לשיחות עמוקות, ולרומנטיקה.

דוגמה לכך משיר השירים:
בקטעים שקראנו, אנו רואים זוג שמתאמץ לשמור על האהבה חיה.

• הם מעניקים מחמאות.
• מבלים זמן יחד.
• מתקרבים פיזית ורגשית.
• משקיעים ברומנטיקה וביחד.

חמש שפות האהבה – והקשר לשיר השירים:
גרי צ'פמן, פסיכולוג משיחי, דיבר על חמש שפות אהבה – דרכים שונות שבהן אנשים מבטאים ומקבלים אהבה.
השפות הן:

1. מחמאות מילוליות.
2. מגע פיזי.
3. מתנות.
4. זמן איכות.
5. שירות.

בקטע שקראנו משיר השירים, הזוג משתמש בכל חמש השפות:

• מחמאות:
  החתן משבח את הכלה – הוא קורא לה סוסה ברכבי פרעה (מחמאה בהקשר התרבותי).
• מגע:
  "בין שדיי ילין" – ביטוי לקרבה פיזית ולמגע אוהב.
• מתנות:
  "תורי זהב נעשה לך" – החתן מבטיח להכין לכלה תכשיטים, סמל לאהבה ולהשקעה.
• זמן איכות:
  הם יושבים יחד סביב שולחן, באווירה שמזכירה דייט.
• שירות:
  אהבה כרוכה גם בהקרבה – לעשות דברים זה למען זו מתוך דאגה ואכפתיות.

מה אפשר ללמוד מזה?

1. הקדישו זמן זה לזו:
   • קשר חזק לא שורד על "זמן איכות" נדיר בלבד – צריך כמות של זמן יחד.
   • דייטים, שיחות, ובילוי משותף הם חלק מהותי מהנישואין.
2. השתמשו בכל שפות האהבה:
   • כל אחד מבני הזוג עשוי להרגיש אהוב בדרך אחרת.
   • דאגו לתת מענה לצרכים הרגשיים והפיזיים של בן/בת הזוג בכל החמש.
3. טפחו את הקשר גם בשגרה:
   • אל תחכו לרגעים מיוחדים כדי להראות אהבה – עשו זאת גם במעשים קטנים יומיומיים.
   • מחמאות, חיבוק, זמן משותף אפילו בבית – כל אלה יכולים לשמר את הקרבה והרומנטיקה.

גירושים רבים קורים כי זוגות שוכחים להשקיע בזוגיות, במיוחד כשהשגרה משתלטת.
שיר השירים מזכיר לנו את החשיבות של מחוות אהבה, קרבה פיזית, זמן משותף, ושמירה על הקשר.
אהבה אמיתית לא נשארת מעצמה – צריך לטפח אותה, לחזק אותה, ולעבוד עליה כל הזמן, כדי שהיא תפרח לאורך שנים.

חשוב מאוד לתקשר בכל חמש שפות האהבה, אבל להתמקד בעיקר בשפת האהבה של בן/בת הזוג שלך.

אחת הטעויות החמורות ביותר בזוגיות היא להניח שהרגשות והצרכים של הצד השני צריכים להתאים לשלך, או לזלזל במה שבן/בת הזוג מרגישים.

משפטים שממחישים גישה שגויה:

1. "הרגש שלי נכון, והרגש שלה טועה."
2. "כל מה שאני מרגישה זה נכון, והוא טועה ומגזים לא משנה מה."
3. "זה לא כזה ביג דיל בשבילי, אז זה לא צריך להיות ביג דיל בשבילך. את סתם רגישה מדי."
4. "אני לא צריך שיחה ארוכה כל ערב, אז החלטתי שגם היא לא צריכה."
5. "אני לא צריכה מין כל כך הרבה, אז החלטתי שגם הוא לא צריך."
6. "אני אף פעם לא צריך זמן שקט לבד, אז אני מחליט שגם היא לא צריכה."

למה הגישה הזו הרסנית?
הגישה הזו מתעלמת מהעובדה שאנחנו שונים – בצרכים, ברגשות, ובשפות האהבה שלנו.

• הנישואין נועדו להשלים אחד את השנייה, לא לכפות אחד על השנייה.
• הצרכים של בן/בת הזוג עשויים להיות שונים לחלוטין משלך, וזה לא הופך אותם לפחות נכונים או פחות חשובים.

זוגיות בריאה מתחילה בהקשבה ובקבלה:

• אם יש לה צורך שאין לך – תקבל את זה, תתמוך ותיתן.
• אם יש לו צורך שאין לך – תתמכי ותתני.

זו אינה "כניעה" או "ויתור," אלא ביטוי של אהבה אמיתית, המכוונת להיטיב עם הצד השני.
זוגיות בריאה נבנית מתוך הבנה שהשוני ביניכם הוא הזדמנות לצמיחה ולהשלמה הדדית.

מה זה אומר בפועל?

1. אל תזלזלו בצרכים וברגשות של הצד השני:
   • גם אם משהו לא מרגיש לך חשוב, זה לא אומר שזה לא חשוב לצד השני.
   • קבלו את העובדה שבן/בת הזוג שלכם רואים ומרגישים דברים אחרת, ותנו מקום לרגשותיהם.
2. למדו את שפת האהבה של בן/בת הזוג שלכם:
   • אם השפה שלהם היא זמן איכות, הקדישו להם זמן – אפילו אם אתם פחות זקוקים לזה.
   • אם השפה שלהם היא מגע, הביעו חיבה פיזית – גם אם זה פחות טבעי לכם.
   • אל תדברו רק בשפת האהבה שלכם; נסו להתמקד במה שהם צריכים כדי להרגיש נאהבים.
3. היו קשובים לשינויים לאורך השנים:
   • צרכים עשויים להשתנות עם הזמן – מה שבן/בת הזוג שלך היו צריכים בתחילת הקשר אולי שונה ממה שהם צריכים עכשיו.
   • התקשורת וההקשבה צריכות להיות מתמשכות.

תזכורת חשובה:
כל העקרונות האלה רלוונטיים בזוגיות בריאה ונורמלית.
אם יש מצב של התעללות – פיזית, נפשית, או רגשית – זה מצב שונה לחלוטין, ולא נכון ליישם את הגישה הזו באופן עיוור.

נישואין טובים נבנים על בסיס של הבנת השוני, כבוד לצרכים השונים, ותמיכה הדדית.
אל תנסו לשנות את בן/בת הזוג שלכם כך שיתאימו למה שאתם חושבים או מרגישים.
במקום זאת, למדו לקבל, להבין, ולדבר בשפת האהבה שלהם, כדי לחזק את הקשר ולבנות זוגיות שמביאה ברכה ושפע לשני הצדדים.

¹⁵הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים׃

בקטע האחרון, יש דו-שיח מרגש בין החתן לכלה.
אחרי שהחתן החמיא לכלה וקרא לה סוסה ברכבי פרעה, עכשיו הוא משבח את עיניה וקורא להן "יונים."

מה מסמלות היונים?
מצאתי שתי פרשנויות יפות על הדימוי הזה:

1. יונה כרמז לרוח הקודש:
   אלוהים מביט בעיני הכלה – הקהילה שלו – ומה הוא רואה?
   • את רוח הקודש, שמסומלת בדמות יונה.
   • כמו שראינו ביוחנן א' 32, כשישוע נטבל ורוח הקודש ירדה עליו בדמות יונה.
2. יונה כתמימות מול חטא:
   ישוע אמר עלינו: "הֱיוּ עֲרוּמִים כַּנְּחָשִׁים וּתְמִימִים כַּיּוֹנִים" (מתי י' 16).
   • עיני יונה מסמלות תמימות וטוהר.
   • לא עיניים של נשר, שמחפש את הטרף הבא, אלא עיניים של יונה – עיניים שלא רואות רוע או מחפשות רע.

עוד פרשנות – יונת דואר וסמל הנאמנות:

• יש שמקשרים את הדימוי ליונות דואר, שחוזרות תמיד למקום שממנו באו.
• כך היונה מסמלת גם נאמנות, עקביות, וחזרה אל המקור.
• בדיוק כפי שעלינו לשוב תמיד אל אלוהים, להיות נאמנים לו ולדרכיו.

יישום על נישואין בפועל:
כשהחתן משווה את עיניה של הכלה ליונים, הוא משבח את התכונות האלה:

• תמימות וטוהר:
  • במקום עיניים שמחפשות טעויות או רעות, יש עיניים שמסתכלות בטוב וביופי של בן הזוג.
  • זה מלמד אותנו לראות את הטוב שבבן/בת הזוג שלנו ולא להתמקד בפגמים.
• נאמנות:
  • בדיוק כמו יונה שחוזרת תמיד לביתה, כך הנאמנות היא עיקרון יסוד בנישואין.
  • נאמנות היא לא רק פיזית, אלא גם רגשית – להיות תמיד שם אחד בשביל השני.

איזון בין עוצמה ועדינות:
כאשר החתן קרא לכלה "סוסה," הוא שיבח את עוצמתה ואת כוחה.
כשהוא מתאר את עיניה כ"יונים," הוא מדבר על התמימות, הטוהר, והעדינות שלה.

אלוהים לא מגביל אותך להיות רק חזקה או רק עדינה – אפשר, ואפילו צריך, להיות גם וגם.

• כל אישה יכולה להיות חזקה בתחומים מסוימים ועדינה בתחומים אחרים.
• יש מקום גם לעוצמה וגם לרוך בזוגיות – שני הצדדים משלימים זה את זה.

מה זה אומר בזוגיות?

1. חפשו את התום בעיני בן/בת הזוג:
   • נסו לראות את בן הזוג שלכם בעיניים של יונה – לא בעיניים של נשר שמחפש טרף או טעויות.
   • חפשו את הטוב שבו, והזכירו לעצמכם את הדברים שגרמו לכם להתאהב מלכתחילה.
2. שמרו על הנאמנות והחיבור:
   • בדיוק כמו שיונה חוזרת תמיד למקומה, עלינו לחזור תמיד לבן/בת הזוג שלנו.
   • הנאמנות צריכה להיות נוכחת בכל היבט של הקשר – לא רק פיזית, אלא גם רגשית ומנטלית.
3. איזון בין עוצמה ועדינות:
   • אישה יכולה להיות חזקה כמו סוסה ועדינה כמו יונה.
   • אל תפחדו לשלב בין תכונות שונות – עוצמה, רוך, נאמנות ותמימות יכולים להתקיים יחד.

¹⁶הִנְּךָ֨ יָפֶ֤ה דוֹדִי֙ אַ֣ף נָעִ֔ים אַף־עַרְשֵׂ֖נוּ רַעֲנָנָֽה׃

¹⁷קֹר֤וֹת בָּתֵּ֨ינוּ֙ אֲרָזִ֔ים (רחיטנו) רַהִיטֵ֖נוּ בְּרוֹתִֽים׃

בפסוק 16, הכלה עונה לחתן במילים מלאות אהבה:
"הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים."

תשובה ישירה:
הכלה עונה באופן ברור וישיר לדבריו של החתן.

• כשישוע, החתן, אומר לנו שאנחנו יפים, התגובה שלנו כקהילה היא:
  "אם אני יפה, זה רק בזכותך. זה היופי שלך שנמצא בי."
• היא מחזירה לו את השבח, ואומרת לו:
  "אתה היפה באמת, אתה הנעים."

"ערשנו רעננה" – מה המשמעות?
מיד אחרי הדו-שיח המחמיא הזה, הכלה מדברת על "ערשנו," על המיטה המשותפת שלהם: "גַּם עֶרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה."

זה לא אומר שהמיטה שלהם ברעננה!
המונח "רעננה" מתאר רעננות, חיים והתחדשות.

1. פרשנות רבנית ונוצרית עתיקה: [3]
   • ישנה הסכמה בין פרשנים רבניים ונוצריים עתיקים שהמיטה הזו מסמלת את בית אלוהים:
     • בפרשנות הרבנית – מדובר במשכן או במקדש.
     • בפרשנות הנוצרית – הכוונה לקהילה, גוף המשיח.
   • שני הצדדים רואים בזה תמונה של המקום שבו אנו נפגשים עם אלוהים, מתחברים אליו, ומשרתים אותו יחד.
2. המיטה הרעננה – הילדים:
   • המיטה הרעננה מסמלת גם את הילדים – הדור הבא שמביאים לקהילה.
   • הילדים הם "רעננים" באמונתם, מלאי סקרנות, ומכריחים אותנו כהורים וכמאמינים לרענן את אמונתנו ולהעמיק אותה.
   • כשהם שואלים שאלות, הם דוחפים אותנו לחשוב, ללמוד, ולהתחבר מחדש למה שאנחנו מאמינים.

ומה על הקורות והרהיטים?
בפסוק הבא, אחד מהם (הכלה או החתן) מדבר על קורות הבית ועל הרהיטים:
"קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים."

מה זה אומר?

1. חוזק ויציבות:
   • הארזים מסמלים יציבות, כוח, ותשתית חזקה.
   • הרהיטים מבטאים את היופי, הפאר, והנוחות שבבית.
2. בית אלוהים:
   • הבית עם קורות הארזים מסמל את בית אלוהים – מקום יציב, חזק, וקדוש, שבו אנו נפגשים עם החתן.
   • יש פרשנים הרואים בכך רמז לבנייה הרוחנית של חיי האמונה – קהילה חזקה המבוססת על עקרונות אלוהיים איתנים.
3. הנישואין כבית:
   • בהקשר זוגי, התיאור הזה מזכיר לנו שהנישואין הם הבית שאנו בונים יחד:
     • קורות הארזים מסמלות את היסודות – נאמנות, אמון, והתחייבות.
     • הרהיטים מסמלים את היופי והחיים המשותפים, שממלאים את הבית בתוכן ובמשמעות.

איך זה מתקשר לחיינו?

1. הילדים כרעננות מתמדת:
   • הילדים שלנו, כמו המיטה הרעננה, מכריחים אותנו להיות "רעננים" באמונתנו.
   • כדי ללמד אותם, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלות, להתעמק באמונה, ולחיות כדוגמה חיה.
2. בניית בית חזק בנישואין:
   • נישואין חזקים בנויים על יסודות יציבים כמו ארזים: אמון, נאמנות ואמונה משותפת.
   • הרהיטים – המעשים, המילים, והחוויות המשותפות – הם אלה שמכניסים חיים ואופי לבית.
3. הקהילה כבית משותף:
   • הקהילה היא המקום שבו אנחנו מתחברים יחד, מתחדשים באמונה, ושואבים כוח להמשיך.
   • זהו "הבית" שבו אנו מתכנסים כמשפחה רוחנית, יציבים ואיתנים, כדי לשרת את החתן.

בניית גוף המשיח – הקהילה כבית משותף

בפסוקי הסיום של הפרק הראשון בשיר השירים, אנו רואים תמונה של בניית גוף המשיח – הקהילה. המילים "ערשנו רעננה", "קורות בתינו ארזים", "רהיטנו ברותים" משקפות תהליך של בנייה יציבה ומתמשכת.

המילה "רהיט" בתנ"ך
זו הפעם היחידה בתנ"ך שבה מופיעה המילה "רהיט". לפי הפרשנים, המשמעות היא ככל הנראה קורות גג – החלק שמחזיק ומגן על המבנה כולו.

"שלנו" – הקהילה היא של אלוהים ושלנו
שימו לב לשימוש בלשון רבים: "שלנו" ולא "שלך" או "שלי". הקהילה שייכת לאלוהים, אך היא גם שייכת לנו.
המשמעות:

• אנחנו חלק פעיל בבנייתה של הקהילה, לא רק צופים מהצד.
• כולנו נקראים לעבוד יחד, לחזק, לתחזק, ולבנות את גוף המשיח – עבור ההווה וגם עבור הדור הבא.

העצים המוזכרים – ריח טוב ויציבות
המילים "רעננה", "ארזים", "ברותים" מתארות סוגי עצים ייחודיים:

1. רעננה – חיים והתחדשות, כמו עץ צעיר ומלא חיים.
2. ארזים – עצים חזקים, עמידים, ובעלי ניחוח טוב, המסמלים יציבות וכוח.
3. ברותים – עצי ברוש, שמשמשים בבנייה ונחשבים יפים ובעלי ריח נעים.

מה זה אומר עבור הקהילה?

• קהילה חזקה צריכה קורות ארזים – עמודי תווך חזקים שמחזיקים אותה יציבה.
• הברותים מסמלים את ההשקעה בדור הבא – צעירים שימשיכו לבנות ולחזק את הקהילה בעתיד.

שאלות שכולנו צריכים לשאול:

• האם אנחנו פעילים בבניית הקהילה?
• האם אנחנו עוזרים לחזק את עמודי התווך שלה?
• האם אנחנו משקיעים בדור הבא – בלימוד, חיזוק, והכשרת צעירים לשרת את אלוהים?
• האם הילדים שלנו לוקחים חלק בתהליך הזה?

יישום בזוגיות – איך בונים בית חזק?
המילים "ערשנו רעננה" מתארות לא רק את המיטה הרעננה, אלא גם את הבסיס של הבית המשיחי: הנישואין עצמם.

המיטה הרעננה כבסיס
נישואין חזקים ורעננים הם היסוד לבית בריא ומשפחה יציבה. אם הקשר הזוגי מוזנח, כל שאר הבית יתערער – גם ההורות וגם הקשר עם הילדים.

מסר לאימהות ולאבות

• אימהות: אם את חושבת שאת אמא טובה אבל את זונחת את בעלך, את למעשה פוגעת בילדים.
  ילדים צריכים לראות נישואין חזקים כדי להבין מהי משפחה בריאה. הם צריכים לראות שאהבה, שותפות, וכבוד הדדי בין ההורים הם הבסיס לכל.
• אבות: אם אתה חושב שאתה אבא טוב כי אתה משחק ומלמד את ילדיך, אבל אתה מזניח את אישתך, אתה פוגע בילדים. הילדים רואים ומרגישים אם אין כבוד ואהבה בין ההורים, וזה מערער את תחושת הביטחון שלהם.
  אחד הדברים הכי טובים שאתה יכול לעשות כאבא הוא לאהוב את אמא שלהם בצורה גלויה וברורה.

איך מיישמים זאת בפועל?

1. השקיעו בנישואין לפני הכול. זוגיות חזקה היא הבסיס למשפחה חזקה.
2. היו עמודי תווך בבית. כמו קורות הארזים, תהיו יציבים, חזקים, ומובילים בבית שלכם.
3. חנכו את הילדים על פי האמונה. תנו להם דוגמה אישית של אהבה, אמונה, ונאמנות.
4. היו שותפים פעילים בקהילה. בנו לא רק את ביתכם האישי, אלא גם את גוף המשיח – קחו חלק פעיל בחיזוק הקהילה.

המיטה הרעננה, הקורות החזקות, והרהיטים מבטאים את הצורך בבניית קשרים חזקים, הן בזוגיות והן בקהילה. השקעה מתמדת בזוגיות, במשפחה, ובקהילה תבטיח בית יציב, מלא בחיים וריח ניחוח, שמביא כבוד לאלוהים ומכין את הדור הבא להמשיך את הדרך.

האישה קודם, הבעל קודם – הבסיס לנישואין חזקים ולבית יציב

אני רואה את הדיון הזה חוזר ונשנה בקבוצות של הורים, בין אם זה אבות או אמהות: "מי קודם – בן/בת הזוג או הילדים?"
התשובה ברורה: האישה קודם, הבעל קודם.

התפיסה השגויה: "הילדים תמיד קודם."
אנשים אומרים:

• "הילדים הם לנצח, הם הדם שלי."
• "מבן/בת הזוג תמיד אפשר להתגרש, מי יודע מה יהיה איתם."

זו תפיסה שמגיעה ממקום של פחד וחוסר ביטחון, והיא שקר מהשטן.
לחשוב ש"הילדים קודם" משדר מסר הרסני – גם לילדים וגם לבן/בת הזוג.

למה זה חשוב שבן/בת הזוג יהיו בעדיפות ראשונה?

1. הנישואין הם הבסיס:
   • ילדים צריכים בית חזק, יציב ואוהב.
   • אם הנישואין חזקים, הבית יהיה מקום בטוח לגדול בו.
2. דוגמה לילדים:
   • הילדים לומדים מה שהם רואים בבית.
   • כשאתם מראים אהבה, כבוד ושותפות הדדית, אתם נותנים להם מודל לחיקוי.
   • הם ילמדו מה לחפש בקשרים שלהם בעתיד.
3. עידוד עצמאות:
   • ילדים שגדלים בבית שבו ההורים מקדישים אחד לשני זמן ותשומת לב לומדים להיות עצמאיים.
   • הם מבינים שהם לא "המרכז" של כל דבר, וזה עוזר להם להתכונן לחיים הבוגרים.

כאשר הורים שמים את הילדים במקום הראשון ומתעלמים מהנישואין, זה עלול להוביל לבעיות גדולות:

1. קשר מוגזם עם הילדים:
   • הורים כאלה מתקשים לשחרר כשהילדים מתבגרים.
   • הם הופכים להיות חמיו או חמותה המעצבנים – מתערבים בהחלטות של הילדים שלהם ופוגעים בזוגיות של ילדיהם.
2. פגיעה בנישואין:
   • בן/בת הזוג מרגישים דחויים או לא מוערכים.
   • זה מוביל לריחוק רגשי ולעיתים קרובות גם לבעיות חמורות יותר בנישואין.

איך לשמור על סדרי עדיפויות בריאים?

1. בן/בת הזוג במקום הראשון:
   • הילדים חשובים, אבל הנישואין הם הבסיס לכל.
   • אהבה, כבוד, וזמן איכות עם בן/בת הזוג צריכים להיות בראש סדר העדיפויות.
2. חנכו את הילדים לעצמאות:
   • תנו לילדים מרחב לקבל החלטות משלהם – גם אם אתם לא מסכימים עם כל בחירה שלהם.
   • תראו להם שאתם אוהבים אותם, אבל לא תלויים בהם רגשית.
3. תכננו את החיים אחרי שהילדים יגדלו:
   • דברו עם בן/בת הזוג על החיים שאחרי שהילדים יעזבו את הבית.
   • תכננו יחד תחביבים, פרויקטים משותפים, וזמן איכות.
   • אל תיתנו לבית להפוך לריק רגשית כשהוא מתרוקן מילדים.

חשיבות החינוך הרוחני של הילדים:
למרות שהנישואין הם במקום הראשון, זה לא אומר שהילדים פחות חשובים.

• תפקיד ההורים:
  "ושיננתם לבניך ודיברת בם." (דברים ו' 7)
  • האחריות העיקרית לחינוך הרוחני של הילדים היא שלכם, ההורים.
  • הקהילה היא רק תוכנית ב', לא המובילה.
• השקיעו בילדים שלכם:
  • למדו אותם דבר ה', ערכים מוסריים, ואיך לחיות חיי אמונה.
  • תנו להם דוגמה אישית של נאמנות לאלוהים ושל זוגיות בריאה.

הנישואין הם הבסיס למשפחה חזקה, ולא ההפך.
כשאתם משקיעים אחד בשני, אתם נותנים לילדים שלכם בית יציב, דוגמה לחיקוי, וסיכוי אמיתי לגדול למבוגרים עצמאיים ובטוחים.
אל תשכחו לשים את בן/בת הזוג בראש סדר העדיפויות – זו המתנה הגדולה ביותר שתוכלו לתת לילדים שלכם.

חינוך ילדים לאמונה עצמאית וחיים על פי סדרי עדיפויות נכונים

מטרתנו כהורים היא לבנות דור הבא שמושרש חזק באמונה, עד כדי כך שגם אם אנחנו, ההורים, חלילה נסטה מהדרך, הילדים שלנו יעמדו חזק באמונתם.
זו המטרה של בית חזק מיוסד על הסלע – לא אמונה שתלויה בנו, אלא אמונה עצמאית שמושרשת בלבם.

הורים, קחו אחריות מלאה על חינוך ילדיכם:

• אל תסתפקו בכך שהילדים יגדלו מתוך הרגל ללכת לקהילה – תלמדו אותם את הסיבות, המשמעות, והערכים שבבסיס האמונה.
• תנו להם כלים להבין את דבר אלוהים, לעמוד מול אתגרים, ולהתעקש על דרכי ה' גם כשהעולם דוחק אחרת.

המשפט שצריך להדליק נורה אדומה: "אין לנו זמן להיות משפחה חזקה כי שנינו עובדים."

הורים שאומרים שאין להם זמן להשקיע בילדים ובמשפחה כי הם עובדים מסכנים את עתיד המשפחה שלהם.

• הילדים זקוקים ליותר מזמן חטוף בערבים – הם צריכים קשר עמוק, נוכחות הורית משמעותית, ודוגמה אישית.

אז איך עושים את זה בצורה פרקטית?

1. פרנסה היא חשובה, אבל היא לא הכול.
   • נכון, אי אפשר להתעלם מהצורך הכלכלי, ויש משפחות שבהן שני ההורים חייבים לעבוד כדי לספק צרכים בסיסיים.
   • אבל אם העבודה היא רק כדי להחזיק רמת חיים גבוהה יותר – אוטו נוסף, חופשות יקרות, או בית מפואר – צריך לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות.
2. תכנון חלוקת תפקידים במשפחה:
   • אלוהים לא נתן תבנית אחת לכולם – כל משפחה שונה, ולכן חשוב להחליט יחד איך לחלק את התפקידים.
   • אחד מפרנס, השני בבית? שניכם עובדים במשרה חלקית? תמצאו את האיזון שמתאים לכם ולילדיכם.
3. הכרת התפקידים השונים:
   • למי שנשאר בבית:
     • העבודה בבית וגידול הילדים הם לא פחות חשובים, ולפעמים אף יותר קשים, מעבודה מחוץ לבית.
     • פרנסת הילדים באמונה ובחינוך נכון היא התפקיד המרכזי של הורה שנשאר בבית.
   • למי שיוצא לעבוד:
     • תן כבוד להורה שנשאר בבית – הוא עובד לא פחות ממך.
     • אל תשכח את תפקידך בבית – ילדים זקוקים לשני ההורים, גם אם אחד עובד מחוץ לבית.

4. השקעה בבית ובמשפחה:
   • במקום לעבוד עוד שעות כדי להשיג רמת חיים גבוהה יותר, השקיעו זמן בילדים שלכם.
   • האם תעדיפו עוד כסף בחשבון הבנק או קשר עמוק עם ילדיכם?

שאלת סדרי העדיפויות: מה באמת חשוב יותר?

"אם אפשר לוותר על הכנסה אחת כדי שהילדים יגדלו ביראת ה', זה לא עדיף?"

• ילדים שגדלים ללא נוכחות הורית חזקה מתקשים להבין את הערך של האמונה והמשפחה.
• תחליטו יחד מה חשוב לכם באמת: רכוש חומרי או נשמות ילדיכם?

בניית בית חזק אינה קשורה רק לכמה כסף מרוויחים, אלא לאיך מחלקים את הזמן, האחריות, והאהבה בתוך המשפחה.
המשפחה והאמונה של ילדיכם חשובים יותר מכל נכס חומרי.
במקום להשקיע ברמת חיים גבוהה, השקיעו בזמן איכותי עם ילדיכם, ובנו דור שמושרש חזק באמונה.

חינוך הילדים ביראת ה' זו האחריות העיקרית שלנו כהורים – זו לא משימה שניתן להאציל לקהילה או לאחרים.
"ושיננתם לבניך" – זו קריאה אישית לכל אחד מאיתנו, ההורים, לא לבנות רק את העתיד החומרי, אלא גם ובעיקר את העתיד הרוחני של ילדינו.

בניית בית חזק – שותפות, כבוד הדדי, וחלוקת תפקידים גמישה

אני ורעייתי חיינו במשך יותר מעשר שנים לפי המודל "המסורתי": היא נשארה בבית עם הילדים ואני עבדתי מחוץ לבית. זה היה הפתרון הכי נכון והגיוני עבורנו באותה תקופה, אבל זה לא אומר שזה המודל היחיד או שחייבים לפעול כך.

העבודה בבית חשובה לא פחות מהעבודה בחוץ
אלישבע, רעייתי, נשאה בעול הגדול של גידול הילדים וניהול הבית.

• העבודה שלה בבית לא הייתה "פחות חשובה" ולא פחות נחוצה מהעבודה שלי.
• להפך, לעיתים קרובות היא הייתה הרבה יותר משמעותית.
• גידול הילדים והחינוך שלהם הם הבסיס לבניית בית חזק שמיוסד על ערכים ואמונה.

חינוך ביתי ושיתוף פעולה בתוך הבית
במשך כמה שנים בחרנו לעשות חינוך ביתי לילדים. זו הייתה תקופה יפהפייה, אך לא פשוטה.

• רעייתי, שעסקה בעיקר בחינוך ובטיפול בילדים, כמעט ולא ראתה אנשים מבוגרים אחרים, וזה היה אתגר גדול עבורה.
• גם בקהילה היא הייתה בעיקר עסוקה בשמירה על הילדים, מה שהוסיף לתחושת הבידוד.

כדי להתמודד עם האתגרים האלו, קבענו כלל ברור בבית:
"כשאני נכנס הביתה בערב – הילדים ורעייתי בחופש."

• כל צרכי הילדים – עזרה בשיעורי בית, מקלחות, סידור מריבות – היו באחריותי מהרגע שנכנסתי הביתה.
• למה?

1. כי אני מכיר את הצרכים של רעייתי, והיא הייתה זקוקה למנוחה.
2. כי זה נתן לי זמן איכות עם הילדים, זמן שבו יכלו להתחבר אליי אחרי יום ארוך בנפרד.

מה אפשר ללמוד מזה?

1. גמישות בחלוקת התפקידים:
   • לכל משפחה יש את הצרכים הייחודיים שלה, ואין פתרון "אחד שמתאים לכולם."
   • יש משפחות שבהן אחד ההורים נשאר בבית ואחרים עובדים, ויש משפחות שמחלקות את העבודה אחרת.
   • העיקר הוא שיתוף פעולה, הבנה הדדית, והתחשבות בצרכים של כל בני המשפחה.
2. כבוד ותמיכה הדדית:
   • עבודת הבית וגידול הילדים היא לא "פחות חשובה" מעבודה מחוץ לבית.
   • אם אחד מבני הזוג נשאר בבית, השני צריך לתמוך, להכיר בערך העבודה הזו, ולעזור כשאפשר.
3. נוכחות פעילה בבית:
   • ההורה שעובד מחוץ לבית צריך להיות נוכח ומעורב בחיי המשפחה כשהוא בבית.
   • זמן איכות עם הילדים הוא קריטי לחיזוק הקשר הרגשי.
4. הקשבה לצרכים:
   • זוגיות חזקה נבנית מתוך הבנה של הצרכים של בן/בת הזוג.
   • אם הצד שעובד מחוץ לבית מבין שהצד בבית זקוק למנוחה, עליו להיות שם כדי לתמוך ולשחרר אותו.

בית חזק נבנה מתוך כבוד הדדי, שותפות, ושימת דגש על הצרכים של כל אחד מבני המשפחה.
אין נוסחה אחת שמתאימה לכולם – כל משפחה בונה את דרכה לפי נסיבותיה וצרכיה, אך העקרונות של שיתוף פעולה, כבוד, ותמיכה הם היסוד.

אל תזלזלו בעבודת הבית והחינוך, כי כאן באמת נבנה העתיד – של הילדים ושל המשפחה כולה.

"מה איתך, הגבר – לא מגיע לך מנוחה?" לא.
אני מאמין בכל ליבי שהחתן, הגבר, אמור לתת הכול למען הכלה שלו, להיות מוכן להקריב את עצמו כפי שישוע הקריב את חייו למען הקהילה.

גישה מבוססת כתבי הקודש:
יש לי "קטע מוזר" כזה שאני לוקח את כתבי הקודש ברצינות.

• כשאלוהים קרא לנו, הגברים, להיות ראשים בבית, הוא לא קרא לשלוט, אלא להנהיג באהבה ובהקרבה.
• "אִישׁ יֶאֱהַב אֶת אִשְׁתּוֹ כַּאֲשֶׁר אַהֵב הַמָּשִׁיחַ אֶת הַקְּהִלָּה וּמָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲדָהּ." (אפסים ה' 25)
• המשמעות היא הקרבה יומיומית – להיות שם עבורה גם כשזה קשה או כשזה בא על חשבון הנוחות שלי.

זה לא תמיד עבד מושלם:
אני הראשון להודות שזה לא תמיד היה פשוט או קל.

• גם אני למדתי באוניברסיטה הפתוחה בערבים, ולא תמיד יכולתי להיות שם במאה אחוז.
• אבל זו הייתה הגישה שלי, וגם היום אני מאמין שכך עלינו לחשוב ולנהוג – לשאוף לתת מעצמנו כמה שיותר עבור בני ובנות הזוג שלנו.

חלוקת תפקידים – גמישות היא המפתח:
אני מאמין שאלוהים ברא אותנו שונים, וכל משפחה צריכה למצוא את האיזון שמתאים לה:

• בדרך כלל, נראה שהצד החזק של האישה הוא בגידול המשפחה, ושל הגבר בפרנסה.
• אבל זה לא חייב להיות כך בהכרח.
• מה שחשוב הוא ששני בני הזוג יפעלו יחד, מתוך כבוד ואחריות משותפת, לבנות בית חזק.

החזון של בית חזק:
המילים "מיטה רעננה," "קורות ארזים," "רהיטים ברותים" משקפות את היסודות שעליהם נבנה הבית:

• מיטה רעננה – בסיס של אהבה מתחדשת, רומנטיקה, וחיבור רגשי ופיזי.
• קורות ארזים – יציבות, אמון, ונאמנות שמחזיקים את הבית כולו.
• רהיטים ברותים – יופי, אופי, וההשקעה המעשית בפרטים הקטנים של החיים המשותפים.

מה אם גדלת בבית שלא סיפק את הדוגמה הזו?
אם ההורים שלך נכשלו בכך ולא סיפקו לך מודל לזוגיות ולבית חזק, אתה לא חייב להמשיך את אותה דינמיקה.

• אפשר לשבור את השרשרת:
  • ההיסטוריה המשפחתית שלך לא קובעת את העתיד שלך.
  • כל אחד יכול להתחיל מחדש, לבנות בית שונה, מבוסס על ערכים של אהבה, הקרבה ואמונה.
• זה לא קל, במיוחד אם מתחילים מאוחר:
  • השינוי תמיד קשה יותר כשאתה כבר עמוק בתוך חיים מבוגרים או זוגיות קיימת.
  • אבל אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל.

לסיכום:
הקרבה היא הלב של הזוגיות, במיוחד מצד הגבר.
בית חזק נבנה על בסיס של שותפות, אהבה, והחלטות משותפות – תוך הבנה שאלוהים ברא אותנו שונים, אבל שווים.
גם אם לא קיבלתם את הדוגמה הזו בבית שבו גדלתם, יש לכם הזדמנות לבנות משהו חדש, חזק ומבורך – עבורכם ועבור הדור הבא.
"אִם יְהוָה לֹא־יִבְנֶה בָּיִת, שָׁוְא עָמְלוּ בֹּנָיו בּוֹ." (תהילים קכ"ז 1)

[1] Nilus of Sinai, Commentary on the Song of Songs 26

[2] רש"י, שיר השירים, פרק א, פסוק י"א

[3] רש"י, שיר השירים, פרק א, פסוק יז

Ambrose of Milan, Six Days of Creation 3.13.53