שיר השירים פרק ג׳

פרק ג'

¹עַל־מִשְׁכָּבִי֙ בַּלֵּיל֔וֹת בִּקַּ֕שְׁתִּי אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י בִּקַּשְׁתִּ֖יו וְלֹ֥א מְצָאתִֽיו׃

²אָק֨וּמָה נָּ֜א וַאֲסוֹבְבָ֣ה בָעִ֗יר בַּשְּׁוָקִים֙ וּבָ֣רְחֹב֔וֹת אֲבַקְשָׁ֕ה אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י בִּקַּשְׁתִּ֖יו וְלֹ֥א מְצָאתִֽיו׃

בספר שיר השירים, הכלה מחפשת את החתן שלוש פעמים, ובכל פעם החיפוש הופך למורכב, מפורט, ומטלטל יותר. החיפוש בפרק א' הוא פשוט ומהיר, בפרק ג' הוא יותר רציני, ובפרק ה' הוא כבר משבר עמוק. הדרך שבה הכלה מגיבה למצבים הללו יכולה ללמד אותנו שיעור חשוב על התמודדות עם משברים – גם באמונה, כשאנחנו מחפשים את אלוהים, וגם בנישואין, כשאנחנו מחפשים חידוש וקשר עם בן או בת הזוג.

חיפוש החתן – שלב אחר שלב

פרק א': חיפוש מהיר ופשוט

בפסוקים 7–8 בפרק א', הכלה שואלת: "איפה אתה?" והיא מקבלת תשובה ברורה ומהירה.
זה מצב שבו החיפוש לא דורש מאמץ רב. הקשר עדיין קרוב, וקל למצוא את המענה.

פרק ג': קימה מהמיטה וחיפוש פעיל

בפרק ג' (פסוקים 1–5), הכלה מתארת מצב שבו היא לא מוצאת את החתן במיטתה.

• היא קמה מהמקום הנוח. החיפוש שלה דורש מאמץ – היא יוצאת לרחובות ולשווקים.
• היא שואלת אחרים. היא פונה לשומרים, מנסה לקבל עזרה מבחוץ.
• היא מתעקשת. רק לאחר מאמץ עיקש, היא מוצאת את החתן ומחזירה אותו לביתה.
  החיפוש כאן הוא יותר אינטנסיבי, עם תחושת דחיפות גבוהה יותר.

פרק ה': חיפוש כואב ומשבר עמוק

בפרק ה', החיפוש הופך למשבר ממשי שנמשך זמן רב (חצי פרק). זהו מצב שבו הקרבה אובדת לחלוטין, והמאמץ לחזור אל הקשר הוא ארוך, מתיש, ולעיתים מלווה בכאב.

אז בואו נתחיל ונסתכל על זה בתור אנחנו ואלוהים. אנחנו הכלה של ישוע. אחר כך נדבר על איך גם ליישם את העקרונות האלה בנישואין.

כשאנחנו מתרחקים מאלוהים, נופלים בחטא, או נכנסים להרגלים רעים שמרחיקים אותנו ממנו, התהליך כמעט תמיד מתחיל באותו אופן: "זה לא כזה נורא."

אני רואה את החטא, ואני טיפה נכנס.
לא הרבה, רק טובל את הרגל. אני משכנע את עצמי: "היי, לא קרה כלום. הפסקתי מיד. הכל בסדר."
בפעם הבאה אני נכנס קצת יותר: "זה לא חטא כזה גרוע. ואני יכול להפסיק מתי שאני רוצה."
כשאחרים מעירים, אני עונה: "היי, לא לשפוט אותי! הנה, יצאתי. הכל בסדר."

אבל האמת היא שזו מלכודת.
אני מתרגל לעמוד על הקצה, משכנע את עצמי שאם ארצה, תמיד אוכל לחזור לאחור. "אלוהים סולח, נכון? אז אין סיבה לדאגה."

מלכודת ההרגל וההתמכרות

כשהגישה הזו משתלטת, אנחנו מוצאים את עצמנו בסוף תקועים.

• מה שהיה פעם קל להפסיק הופך קשה.
• ההרגל שחשבנו שנשלט בקלות מתחיל לשלוט בנו.
• המרחק מאלוהים הולך וגדל, והקול שלו מתחיל להיטשטש.

שתי תוצאות אפשריות

כשמאמינים נופלים בחטא פתוח, יש שתי אפשרויות:

1. מעולם לא היו באמת נושעים.
   זהו השלב הראשון של נטישת האמונה. אנשים אלו אולי נראו כמאמינים, אבל מעולם לא חוו ישועה אמיתית.
2. מאמינים אמיתיים שנאבקים מול חטא.
   מדובר באנשים שנפלו, אבל הקשר עם האדון עדיין שם, עמוק בפנים. הם נמצאים במאבק מול החטא, והם יחזרו בסופו של דבר לאדון.

איזה מהם אתה?

זו שאלה שכל אחד חייב לשאול את עצמו בכנות:

• האם אתה באמת נושע?
• האם אתה מאמין אמיתי שנאבק מול חטא ומחפש את הדרך חזרה?

מה עושה מאמין שחי בחטא פתוח?
במקום להכיר בבעיה, הוא מנסה להתגונן ולתירץ.
התגובה האופיינית היא להתחיל לדבר על כך ש**"כל המאמינים שופטים ורעים."** פתאום, הפסוק האהוב עליו הופך להיות: "אל תשפטו למען לא תישפטו."

הוא אומר:

• "איך אתה מעז להטיל ספק אם אני מאמין רק בגלל החטא הזה?"
• "ומה איתו? ומה איתה? אתה כזה קדוש גדול?"
• "מה עם דוד המלך? גם הוא חטא!"

ההבדל בין חטא פתוח לתשובה אמיתית

מה שהם מפספסים כאן הוא את ההבדל המהותי בין חטא פתוח לבין חטא שמתחרטים עליו ושחוזרים ממנו בתשובה.

• כאשר נתן הנביא בא אל דוד, התגובה של דוד הייתה: "חטאתי לה'!"  (שמואל ב' י"ב 13).
• מיד לאחר מכן, דוד צם, בכה, והתחנן לאלוהים. (שמואל ב' י"ב 16-17).
• מזמור נ"א הוא ביטוי עמוק של חרטה כנה על החטא.

אבל כשמישהו משתמש בדוד המלך כתירוץ, כמה פעמים אנחנו רואים אותו צם ובוכה על חטאו? כמעט אף פעם.

התחמקות או חרטה אמיתית?

אנשים שנשארים בחטא פתוח ועונים בצורה כזו, מנסים להתחמק.
אבל מי שבאמת רוצה לחזור לאלוהים חייב להכיר בכך ש:

1. כל זמן שהוא נשאר בחטא, הוא מתרחק מאלוהים.
2. ככל שהוא נשאר יותר, כך התהליך לחזור קשה וארוך יותר.
3. החטא משאיר צלקות לכל החיים.
   אלוהים סולח על כל חטא, אבל ההשלכות של החטא נשארות.

הקריאה לקום מהמיטה

מה הדבר הראשון שהכלה עושה בפרק ג'? היא קמה מהמיטה.
קום! חפש את החתן! די לישון, אין זמן לבזבז.

האם לישון במיטה זה חטא?

לא בהכרח. אבל במובן הרוחני, זה סמל של דברים לא מועילים שמרחיקים אותנו מאלוהים:

• שגרה חסרת משמעות.
• עצלנות רוחנית.
• להירדם בשמירה על החיים הרוחניים שלך.

שלמה המלך משתמש בשינה כסמל לעצלנות:

• "עד מתי עצל תשכב? מתי תקום משנתך? מעט שנות, מעט תנומות, מעט חיבוק ידיים לשכב. ובא כמהלך רישך ומחסרך כאיש מגן." (משלי ו' 9-11).

גם התלמידים של ישוע נרדמו בגת שמנים, בזמן שישוע ביקש מהם לשמור עמו ערים (מתי כ"ו 40-41).
וישוע בעצמו מזהיר אותנו להישאר ערים, כי איננו יודעים מתי הוא יחזור:

• "שמרו ערים, כי אינכם יודעים באיזו שעה יבוא אדונכם." (מתי כ"ד 42).

מה זה לקום מהמיטה?
לקום מהמיטה פירושו להחליט להתחיל מחדש. זה השלב שבו אנחנו מפסיקים להתבוסס בחטא, בעצלנות, או בריחוק מאלוהים, ובוחרים לפעול כדי לשנות את המצב.

"וביקשתם אותי ומצאתם כי תדרשוני בכל לבבכם" (ירמיה כ"ט 13)
זה ההבטחה של אלוהים: אם תחפשו אותו בכל הלב, תמצאו אותו. אבל מה קורה כשהחיפוש לא מניב תוצאה מיידית?

למה היא לא מוצאת אותו מיד?

בפרק ג' של שיר השירים, הכלה מחפשת את החתן בכל כוחה –

• היא קמה מהמיטה.
• היא יוצאת לרחובות ולשווקים.
• היא מחפשת בקול רם.

אבל היא עדיין לא מוצאת אותו. למה?
ככל הנראה, בגלל שהפעם היא התרחקה יותר. המרחק שהיא יצרה בחטא ובריחוק הפנימי דורש מאמץ גדול יותר כדי להתקרב אליו מחדש.

אלוהים מסתתר – למה?

קרה לכם פעם שהרגשתם שאלוהים מסתתר מכם?

• הייתם רחוקים, חטאתם, או פשוט נרדמתם בשמירה הרוחנית.
• עכשיו אתם רוצים לשנות, רוצים להתקרב מחדש – אבל זה לא קורה מיד.

למה זה קורה?

1. כדי לבחון את הלב שלנו.
   אלוהים מחכה שנחפש אותו בכל הלב, לא רק מתוך תחושת אשמה רגעית או רגש זמני.
2. כדי ללמד אותנו התמדה.
   החזרה לאלוהים היא תהליך שלם, לא תיקון מיידי.

שלב ראשון – קומו מהמיטה

לקום מהמיטה זה הצעד הראשון.

• עזבו את החטא. תנתקו את עצמכם מהדברים שמרחיקים אתכם מאלוהים.
• קחו את עצמכם בידיים. זה דורש כוח, החלטה ונכונות לשנות.
• תתחילו לחפש. לא רק בתפילה קצרה או בקריאה מהירה. תחפשו אותו באמת, בכל הלב.

זה קשה? בהחלט.

לקום מהמיטה החמה פירושו לעזוב את אזור הנוחות שלכם, להיכנס ללילה הקר ולהתמודד עם המציאות.

• חייתם בריחוק מאלוהים 10 שנים?
• התבוססתם בחטא הרבה זמן?
  אתם לא תתקנו הכל תוך חודש.
  זה ידרוש עבודה קשה, התמדה, ומאבק.

לא להתייאש!

גם אם לא תמצאו את אלוהים מיד, אל תוותרו.
למה?
כי אלוהים הבטיח:

• "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת." (תהלים קמ"ה 18)
• "בקראי ענני." (תהלים ד' 2)

הדרך חזרה אולי ארוכה, אבל היא שווה כל רגע.
אל תפסיקו לחפש, גם אם אתם לא מוצאים אותו מיד. התוצאה תהיה קרבה אמיתית, עמוקה, ומשקמת.
חכו. המשיכו לחפש. הוא שם.

"מה קורה עם מי שלא קם?"
התשובה ברורה: זה לא קיים בסיפור הזה.
אין אופציה כזו שבה הכלה של החתן נשארת במיטה ואינה קמה לחפש אותו. למה? כי מי שלא מחפש את החתן אינו הכלה שלו מלכתחילה.

האם אתה באמת כלה של ישוע?

אם אתה חי בחטא פתוח,

• ואין לך שום רצון לצאת ממנו,
• ואתה משוכנע שאתה צודק, יש סיכוי גדול שאתה כלל לא נושע.

הפסוקים הללו מדברים על הכלה של ישוע – והיא קמה.
אם אתה באמת כלה של ישוע, אתה לא מסוגל להישאר במיטה הזו לאורך זמן.

• החטא אולי יכבול אותך לזמן מה,
• אבל כמאמין, אתה לא תוכל להישאר בו לנצח – זה פשוט בלתי אפשרי.

מה ההבדל?

כאשר מאמין נתקע בהרגל רע או חטא, יש שתי אפשרויות:

1. זו תחילת עזיבת האמונה לגמרי.
   אדם כזה לא באמת נושע, ולכן החטא מוביל אותו להתרחקות מוחלטת מאלוהים.
2. בסופו של דבר, הוא קם מהמיטה.
   מאמין אמיתי, למרות כל הכאב והקושי, לא יכול להישאר בחטא.

השאלה היא לא "אם" תקום, אלא "מתי"

אם אתה באמת כלה של ישוע, אתה תקום.
השאלה היא: כמה נזק תגרום לעצמך בדרך? כמה צלקות תאסוף?

כל זמן שאתה מתעכב:

• אתה פוגע בעצמך.
• אתה מתרחק מהקשר האמיתי עם ישוע.
• אתה אוסף צלקות – הרס פנימי, רגשי ורוחני – שיכולות להישאר איתך לשארית חייך.

אתה חייב לצאת מזה

אם אתה כלה של ישוע, אתה לא יכול להישאר בחטא.
כמאמין, אתה בריאה חדשה, ואתה לא יכול להמשיך לחיות כמו פעם.

"אם נתוודה על חטאינו, נאמן הוא וצדיק לסלוח לנו על חטאינו ולטהר אותנו מכל עוולה." (יוח"א א' 9). "כָּל הָעוֹמֵד בּוֹ לֹא יֶחֱטָא; כָּל הַחוֹטֵא לֹא רָאָהוּ אַף לֹא יְדָעוֹ."
(יוח"א ג' 6)

קריאה לפעולה

• אם אתה במיטה – קום.
  אל תיתן לחטא או לעצלנות לשלוט בך.
• אם אתה נושע, אתה לא יכול להישאר שם לנצח.
  קום והתחל לחפש את ישוע, כי רק הוא יכול להחזיר אותך למקום של חיים אמיתיים ושמחה רוחנית.

הבחירה בידיים שלך. האם תישאר בחטא ותאסוף צלקות – או שתקום ותמצא את החתן?

חלק מכם אולי חושבים: "נו באמת, המיטה זה לא סמל של חטא או התמכרות, זה פשוט פסוקים על לחפש את אלוהים וזהו."
אוקיי, נגיד שאתם צודקים. נגיד שזה לא בהכרח קשור לחטא.
אבל גם אם זה רק על לחפש את אלוהים, עדיין יש פה מסר חזק ורלוונטי לכל אחד מאיתנו, לא משנה איפה אנחנו בחיים.

דוגמאות מהכתובים: לחפש את האדון

1. הנשים ליד הקבר שאלו: "איפה שמו את האדון?"
   הן חיפשו את ישוע בכל הלב, למרות האכזבה והכאב שהרגישו באותו רגע.
2. האישה שאיבדה את המטבע במשל של ישוע (לוקס ט"ו 8-9).
   היא חיפשה וחיפשה עד שמצאה. היא לא ויתרה עד שהמטבע, שהיה יקר לה, חזר לידיה.

המיטה: נוחות ועצלנות רוחנית

אני מסכים שהמיטה לא בהכרח סמל לחטא חמור או התמכרות מסוכנת.
אבל היא בהחלט יכולה לייצג נוחות או עצלנות רוחנית.

• "אין לי כוח להתפלל כל יום."
• "אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה קראתי בכתבי הקודש."
• "אבל אני הולך לקהילה פעם בשבוע, אז אני כנראה בסדר."

זו בדיוק הגישה שנשארת במיטה. אולי זו לא "מיטה של חטא," אבל זו מיטה של שאננות.

לחפש את האדון באמת

אם אנחנו באמת רוצים לחפש את האדון, זה דורש:

1. לצאת מהנוחות.
   אי אפשר למצוא את האדון כשנשארים באזור הנוחות שלנו.
2. לצאת מהחטאים.
   כל מה שמפריע לנו – לא משנה כמה קטן – חייב להיות מסולק מהדרך.
3. לצאת מההתמכרות.
   בין אם זה חטא ממכר או סתם הרגל רע, הם תמיד יעמדו בינינו לבין התחברות אמיתית עם אלוהים.

מה זה אומר לקום?

לקום מהמיטה זה לא רק שינוי פיזי, אלא שינוי פנימי:

• להתחיל להתפלל באמת, לא רק בשגרה.
• להתחבר לדבר אלוהים ברצינות.
• להפסיק להסתפק ב"ללכת לקהילה פעם בשבוע," ולחפש קשר יומיומי עם האדון.

הקריאה ברורה

המיטה – בין אם היא נוחות, עצלנות, או חטא – לא יכולה להיות המקום שבו נשארים.
אם אנחנו רוצים להתחבר לאלוהים באמת, חייבים לקום, לעזוב את מה שמחזיק אותנו, ולחפש אותו בכל הלב.
"וביקשתם אותי ומצאתם כי תדרשוני בכל לבבכם" (ירמיה כ"ט 13).

השאלה היא – האם אנחנו מוכנים לעשות את הצעד הזה?
לקום, לצאת מהנוחות, ולחפש את אלוהים באמת.

שימו לב לדבר מעניין: בספר משלי פרק ח' שלמה מתאר את חכמת אלוהים כקוראת לאנשים לבוא אליה. איפה היא קוראת?
"בשערים, בפתחי העיר, במקום שבו יש אנשים."

בדיוק לשם הכלה קמה והולכת בפרק ג' של שיר השירים – למקום שבו היא זוכרת שהיא שמעה את חכמת אלוהים קוראת לה.
היא לא מחפשת את המשיח במקום אקראי, אלא במקום שבו הייתה קריאת אלוהים.

המשמעות הרוחנית

זה מלמד אותנו משהו חשוב:

• החיפוש שלה אחר המשיח לא נובע מכוח שלה בלבד.
• בסופו של דבר, אלוהים הוא זה שיוזם את הישועה שלנו.
• כפי שנכתב: "שכן את אלה שהכיר מקדם, אותם גם יעד להדמות לצלם בנו… ואת אלה שיעד, להם גם קרא, ואת הקרואים גם הצדיק ואת המוצדקים אף פאר בכבודו." (אל הרומים ח' 29-30).
• "הוא יעד אותנו להיות לו לבנים על ידי ישוע המשיח , כחפץ רצונו…". ( אפסים א' 5).

אלוהים הוא זה שקורא לנו, והוא זה שמוביל אותנו למצוא אותו. החיפוש שלנו הוא תגובה ליוזמה של אלוהים.

איך זה קשור לחיי הנישואין?

הדימוי של השינה והקימה בשיר השירים יכול ללמד אותנו המון על משברים בחיי הנישואין:

• בשיר השירים, הכלה היא תמיד זו עם הקושי, והחתן הוא תמיד המושלם.
• אבל בחיי הנישואין שלנו? הרבה פעמים זה הפוך – ואף יותר מזה, כולנו יכולים למצוא את עצמנו במצב של הכלה.

לקום מהמיטה בחיי הנישואין

כמו הכלה שקמה מהמיטה ומתחילה לחפש, גם אנחנו צריכים לקום ולהשקיע בנישואין שלנו.

• כשיש משבר, האם אנחנו נשארים פסיביים?
• האם אנחנו מאשימים את הצד השני או "נרדמים בשמירה"?
• או שאנחנו קמים, מפשילים שרוולים, ומחפשים את בן/בת הזוג – כמו הכלה שחיפשה את החתן?

מה זה אומר לחפש אחד את השני?

1. ליזום תקשורת.
   גם אם קשה, התחילו לדבר. אל תחכו שהצד השני יתחיל – קחו אחריות.
2. להשקיע מאמץ.
   כמו שהכלה יצאה לרחובות ולשווקים, כך גם אנחנו צריכים לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהשקיע.
3. לזכור את הקריאה הראשונה.
   כמו שהכלה הלכה לשערי העיר, למקום שבו חכמת אלוהים קראה לה, כך גם אנחנו צריכים לזכור את תחילת הקשר שלנו:
   • מה חיבר אותנו מלכתחילה?
   • מה גרם לנו להתאהב?
   • איך נוכל לחזור לשם?
4. לא לוותר.
   החיפוש אולי לא קל, ואולי לא מוצאים מיד את הפתרון, אבל כמו בכלה, גם אנחנו צריכים להתמיד.

קריאה לפעולה: בנישואין ובאמונה

גם בחיי הנישואין וגם באמונה שלנו, הקריאה ברורה:

• קומו מהמיטה. אל תשאירו את עצמכם במצב של נוחות, עצלנות, או חוסר מעש.
• תחפשו אחד את השני. אל תחכו שבן/בת הזוג ייזום – תהיו אתם הכלה שיוצאת לחפש.
• תשקיעו ותבנו מחדש.

בדיוק כמו הכלה שחיפשה את החתן, כך אנחנו צריכים לחפש זה את זו, ולזכור שהאדון הוא זה שקורא לנו להתחבר אליו וגם זה לזה. קחו את היוזמה וקמו – אל תחכו.

רעייתי ואני חגגנו לא מזמן עשרים שנות נישואין. כשנכנסנו לנישואין, הייתי משוכנע ש**"זהו, אנחנו מאמינים, אז אלוהים ידאג לנו אוטומטית לנישואין טובים."** הרי כתוב שאלוהים דואג לילדיו, נכון?

הייתי בטוח שהכל יהיה מושלם, שאנחנו ביחד לנצח, ואין לנו ממה לחשוש.
ותודה לאל – בגדול, הכל באמת היה טוב.
כמובן, היו קשיים פה ושם, אבל תמיד הצלחנו להתגבר.

גילוי מפתיע: זה לא תמיד ככה. לתדהמתי, גיליתי שזה לא המצב אצל כולם.

• פתאום שמעתי על מאמינים שבוגדים.
• שמעתי על גירושים בקרב גוף המשיח.
• אפילו על מקרים של התעללות בתוך משפחות של אנשים שמשרתים את האדון.

זה זעזע אותי. משהו בתיאוריה שלי נסדק. הבנתי שלהיות מאמין זה לא מספיק.

אמונה חייבת להיות חיה ומעשית

להיות מאמין זה לא רק להאמין באלוהים – השדים גם מאמינים ורועדים.
כפי שכתב יעקב:
"אַתָּה מַאֲמִין שֶׁהאלוהים אחד הוא. היטבת לעשות! גם הַשֵּׁדִים מַאֲמִינִים ואף רועדים (יעקב ב' 19).

מה שעושה את ההבדל הוא להכיר את דבר אלוהים ולחיות לפיו. בלי זה, האמונה שלנו נשארת ריקה, חסרת חיים, ולא משפיעה על חיי היומיום שלנו.

נישואין: בשר אחד ברוח, בנפש ובגוף

אלוהים קורא לנו להיות "בשר אחד" – אבל זה לא רק עניין של גוף.

• בשר אחד ברוח.
  קשר עמוק שמבוסס על אמונה משותפת באדון, תפילה משותפת, ושירות יחד.
• בשר אחד בנפש.
  חיבור רגשי, הבנה הדדית, ושיתוף פעולה בחיים.
• בשר אחד בגוף.
  אינטימיות פיזית שמביעה אהבה ונאמנות.

מה קורה כשזה לא קורה?

כשאנחנו לא מצליחים להיות בשר אחד באחד מהתחומים הללו,
אנחנו חייבים לחפש אחד את השני.

• לחפש ברוח. לחדש את הקשר הרוחני.
• לחפש בנפש. לעבוד על התקשורת, הכבוד, והחיבור הרגשי.
• לחפש בגוף. לחדש את האינטימיות והקרבה הפיזית.

כמו שכתב שאול באגרת אל הפיליפים:
"לכן אִם יֵשׁ איזה עִדּוּד בַמָּשִׁיחַ, אִם איזו נחמה של אַהֲבָה, אִם איזו שֻׁתָּפוּת של רוּחַ, אִם אילו רַחֲמִים וחמלה, אזי מלאו נא את שמחתי בזה שתהיו תמימי דעים, חדורי אהבה אחת, בעלי כוונה אחת ומחשבה אחת ואל תעשו דבר מתוך תחרות, אף לא מתוך כבוד שווא אלא בנמיכות רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו…" (אל הפיליפים ב' 1-4)

קריאה לפעולה: לא להשאיר את הנישואין ביד המקרה

נישואין מוצלחים לא קורים אוטומטית, אפילו אם אתם מאמינים. זה דורש עבודה, כנות, ומחויבות – ברוח, בנפש, ובגוף.

• תבדקו את עצמכם: האם אתם באמת חיים לפי דבר אלוהים?
• תבדקו את הנישואין שלכם: האם אתם מחפשים זה את זו כשיש ריחוק או קושי?

כי נישואין, כמו אמונה, דורשים מאמץ. אבל הם שווים את זה.

להיות בשר אחד ברוח זהו הבסיס העמוק והחשוב ביותר בכל נישואין של מאמינים.

• אמונה משותפת בישוע. שניכם מאמינים בו ושואפים לחיות על פי דברו.
• לחפש את אלוהים ביחד.
  • להתפלל יחד באופן קבוע.
  • לקרוא בכתבי הקודש יחד.
  • לעודד זה את זו לזמן תפילה ולימוד אישי.
• לשתף פעולה בחיי הרוח.
  לעודד אחד את השני לגדול באמונה, להתמודד עם אתגרים רוחניים ולצמוח ביחד.

סטטיסטיקה מעוררת השראה:
בקרב זוגות שמתפללים יחד כל יום, שיעור הגירושין עומד על פחות מ-1%!

להיות בשר אחד בנפש
להיות בשר אחד בנפש פירושו להעמיק את החיבור הרגשי והנפשי שלכם:

• לחפש את נפש בן/בת הזוג.
  לשאול שאלות, להבין באמת מה הם מרגישים וחושבים.
• לדבר ולחלום ביחד.
  לחלוק מחשבות, רעיונות, חלומות וחששות.
• שקיפות מלאה.
  לא לשמור סודות אחד מהשני, ולשמור על "טלפונים פתוחים" כאקט של אמון הדדי.

להיות בשר אחד בגוף
להיות בשר אחד בגוף זה לא רק עניין פיזי – זה קשר שמכבד ומחזק את האחדות ביניכם:

• לחפש אחד את השני מבחינה מינית.
  להבין ולהתחשב בצרכים של בן/בת הזוג.
• לקיים יחסים בריאים.
  • להיות מכבדים ולא פוגעניים.
  • להימנע מהתנהגות מזיקה כמו עלבונות, התעללות, או אנוכיות.
  • להתרכז בסיפוק הדדי ולא רק עצמי.

איך להיות בשר אחד? התשובה מתחילה בשיר השירים: לקום מהמיטה ולחפש אחד את השני.

• קומו ממיטת העצלנות. אל תיתנו לשגרה, לעצלנות, או לנוחות להרוס את הקשר שלכם.
• תתחילו לחפש אחד את השני. לא רק במובן פיזי, אלא גם בנפש וברוח.

תנו לנישואין עדיפות עליונה

• אחרי אלוהים, הנישואין שלכם צריכים להיות הדבר החשוב ביותר בחייכם.
  לפני הילדים, לפני ההורים, לפני עבודה, לפני קריירה, ולפני תחביבים.
• "הכלה שלך באה קודם – החתן שלך בא קודם."

כאשר שניכם משקיעים בנישואין ברוח, בנפש ובגוף, אתם לא רק מחזקים את הקשר ביניכם, אלא גם מכבדים את אלוהים שמאחד אתכם להיות בשר אחד.
קומו, חפשו אחד את השני, ותנו לנישואין שלכם את המקום הראוי להם.

10 דרכים לחפש אחד את השני בנישואין – ברוח, בנפש ובגוף:

1. ללכת למיטה באותו זמן

• ללכת לישון יחד זו דרך פשוטה אך משמעותית לבלות זמן אינטימי ולסיים את היום ביחד, גם אם לא מדובר במשהו מורכב.

2. להתפלל ביחד

• הקדישו זמן לתפילה משותפת – זה מחזק את הקשר הרוחני שלכם ומזכיר לכם שאתם צוות לא רק זה עם זו, אלא גם מול אלוהים.

3. למצוא זמן להחזיק ידיים כל יום

• מגע פיזי קטן, כמו להחזיק ידיים, מחזק את הקרבה הפיזית והנפשית שלכם ונותן תחושת ביטחון ואהבה.

4. לתת אמון וסליחה בצורה חופשית

• האמון והסליחה הם עמודי התווך של כל קשר בריא. כשהם ניתנים בחופשיות, הם מבססים קשר יציב ומלא חמלה.

5. להתמקד במה שהבעל/אישה עושה נכון

• במקום להתעכב על הדברים שמפריעים לכם, חפשו הזדמנויות להעריך ולהכיר בטוב שבן/בת הזוג עושים. זה יוצר אווירה חיובית ותומכת.

6. לתת חיבוק של 7 שניות כשנפגשים אחרי עבודה

• חיבוק ארוך יותר משחרר הורמונים חיוביים בגוף ומעמיק את הקרבה הרגשית והפיזית ביניכם.

7. להגיד "אני אוהב אותך" כל בוקר וכל ערב

• זה אולי נשמע פשוט, אבל להבטיח שבן/בת הזוג שומעים את המילים האלה מדי יום מחזק את הקשר ומזכיר להם את המקום שלהם בלבכם.

8. לקיים יחסי מין באופן סדיר

• אינטימיות פיזית היא חלק מהותי בקשר הנישואין. הקפידו על תקשורת פתוחה וציפיות בריאות בתחום הזה.

9. לשאול לשלום אחד את השני כל יום

• שאלה פשוטה כמו "מה שלומך?" או "איך היה היום שלך?" פותחת דלת לשיח, מביעה אכפתיות ומקרבת ביניכם.

10. להיות גאים להיראות יחד

• בין אם זה באירוע משפחתי או סתם ברחוב, הראו שאתם גאים להיות זה עם זו. זה משדר אחדות ומשפיע לטובה גם עליכם וגם על אחרים מסביבכם.

³מְצָא֨וּנִי֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים הַסֹּבְבִ֖ים בָּעִ֑יר אֵ֛ת שֶׁאָהֲבָ֥ה נַפְשִׁ֖י רְאִיתֶֽם׃

הכלה יצאה לרחובות העיר, מסתובבת בלילה, מחפשת את החתן. איפה הוא? איך אמצא אותו?
היא לא נשארה במיטה, לא הסתפקה בלחכות – היא יצאה לחפש.

באותה תקופה, בערים היו שומרים, כמו שוטרים היום, שתפקידם לשמור על הסדר, במיוחד בלילה. הכלה פונה אליהם ואומרת:
"אני מחפשת אותו, תעזרו לי?"

הנחישות של הכלה

הכלה לא מתבלבלת או נמשכת לדברים מסיחים ברחובות ובשווקים, למרות שוודאי היו שם המון גירויים ודברים מעניינים.

• היא נעולה על המטרה.
• היא יודעת בדיוק מה היא מחפשת: "אני רוצה למצוא אותו."
• היא פונה לשומרים לעזרה ולא מתביישת לבקש.

איך זה קשור אלינו? גם אנחנו, כשאנחנו מחפשים:

• את אלוהים.
• או את הקשר האבוד עם בן/בת הזוג.

אנחנו לעיתים קרובות מרגישים שאיבדנו את הדרך, שאנחנו מסתובבים, אבל משהו עדיין חסר.

מה עלינו לעשות?

1. אל תתנו לרחובות ולשווקים להסיח את דעתכם.

העולם מלא בהסחות דעת – רעיונות, גירויים, ופתרונות "מהירים" לבעיות.

• אם אתם מחפשים את אלוהים, אל תתנו לדברים בעולם הזה להסיט אתכם מהמטרה.
• אם אתם מחפשים קשר עם בן/בת הזוג, אל תתנו לעומס של החיים, קריירה, תחביבים, או אפילו ילדים, לבלבל אתכם.

2. שאלו את השומרים.

הכלה לא רק חיפשה – היא שאלה את השומרים לעזרה.

• אל תתביישו לבקש עזרה. פנו ל"מדריכים" בחייכם:
  • באמונה: מנהיגי קהילה, או חברים בוגרים מבחינה רוחנית.
  • בנישואין: יועצים זוגיים משיחיים, מורים רוחניים, או זוגות נושעים שחיים בנישואין יציבים ויכולים לעזור.

3. דברו על זה.

כשמשהו חסר בקשר שלכם – אל תשמרו את זה בפנים.

• שיחה כנה עם בן/בת הזוג היא הצעד הראשון לחזור לדרך הנכונה.
• אם יש צורך, אל תהססו לפנות לעזרה חיצונית.

הקריאה לפעולה: אל תישארו לבד

• אם אתם מחפשים את אלוהים ולא מוצאים – תמשיכו לחפש.
• אם אתם מרגישים שמשהו חסר בנישואין שלכם – קומו, צאו לחפש, ודברו על זה.

אל תתנו לשווקים של החיים להסיח את הדעת. העזו לשאול את השומרים, בקשו עזרה, ותשקיעו במטרה האמיתית. אל תוותרו – החיפוש שווה את המאמץ.

אני לא יודע כמה פעמים שמעתי סיפורים דומים – גברים שמכורים לפורנו ומנסים להילחם לבד במשך שנים, ללא הצלחה.
הם שוב ושוב נשבעים לעצמם: "הפעם אני אצא מזה. הפעם אצליח."
אבל למרות כל המאמצים שלהם, הם נשארים תקועים.

למה הם לא מצליחים לבד? כי זה מביך.

• ההתמכרות הזו נראית להם כ"כתם" שהם לא רוצים לחשוף.
• "מה יחשבו עליי?"
• "איך אני יכול להתוודות על זה בלי שמישהו יראה בי מאמין חלש?"

והאמת היא – השטן עובד הכי טוב בחושך. החטא משגשג כשמשאירים אותו מוסתר.

מה קורה כשמביאים את החטא לאור? רק כשאותם אנשים מחליטים להוציא את זה לאור ולבקש עזרה, מתחיל השינוי האמיתי.

• מתוודים בפני אח באדון.
• מתקינים תוכנה שמגינה עליהם ומסירה את הפיתוי.
• נכנסים לטיפול רציני, כמו תוכנית 12 צעדים.

ברגע שהם מפסיקים להילחם לבד ומבקשים עזרה – מתחיל התהליך לשחרור.

אם יש לך בעיה עם חטא מסוים, או אם יש לכם בעיה בנישואין שאתם לא מצליחים לפתור לבד מאחורי דלתות סגורות – אל תתביישו לבקש עזרה.
לא, לא צריך לספר לכולם, ממש לא. אבל כן חשוב לפנות לאדם אחד מתאים, מישהו שאפשר לסמוך עליו:

• זקן קהילה.
• מאמין בוגר ואחראי.
• מישהו שמבין את דבר אלוהים, יודע לשמור סוד, ומסוגל להציע עצה מועילה.

אם הבעיה קשה או מורכבת, פנייה לייעוץ משיחי מקצועי היא צעד נכון ואמיץ.
זו לא בושה – להפך, זה סימן של בגרות רוחנית.

למי לפנות? חשוב מאוד לבחור למי לפנות לעזרה:

1. לאדם אוהב ואכפתי.
   מישהו שאוהב את אלוהים, אוהב אותך, ורוצה בטובת הנישואין שלך.
2. מישהו שיודע לשתוק.
   אדם שמבין את הערך של שמירת סודיות ולא יפיץ את מה שסיפרת לו.
3. מישהו שמבין את דבר אלוהים.
   אדם שיכול להציע עזרה ועצה שמבוססת על אמת הכתובים ולא על דעות אישיות.

למי לא לפנות?

• אם יש לך בעיה עם הבעל, אל תפני למישהי גרושה ממורמרת שחושבת שכל הגברים רעים.
  את כבר יודעת מה תהיה העצה שלה:
  "תתגרשי מיד וקחי את הילדים."
• אם יש לך בעיה עם האישה, אל תפנה למישהו שמזלזל בנישואין או מחזיק בדעות שליליות על נשים.

בגרות רוחנית: לצאת מהחושך

להכיר בכך שצריך עזרה ולהעז לבקש אותה זו לא חולשה – זו עוצמה.

• זה מראה שאתה רציני לגבי הקשר שלך עם אלוהים או לגבי הנישואין שלך.
• זה מראה שאתה מוכן לעשות את מה שנדרש כדי להתמודד עם הבעיה במקום לטאטא אותה מתחת לשטיח.

אל תישארו לבד עם הקשיים שלכם.
בקשו עזרה מתאימה – זה יכול להיות הצעד הראשון לפתרון ולחיים חדשים.

פנו לעזרה כשעדיין יש מה להציל. אל תחכו שנים על גבי שנים במיטה לפני שאתם נזכרים לקום.
אם הקרח כבר פגע בטיטאניק, גשו מיד לזקני הקהילה או למי שיכול לעזור, ואולי עוד ניתן לתקן.
אבל אל תגיעו כשהספינה כבר חצי שקועה ותצפו שיעשו קסם שירים אותה מהמים.

אין קיצורי דרך. אלוהים נותן כוח, אבל זה לא כוח קסם שמסדר הכל מיד.
כשהוא נותן לך כוח, זה כמו לתת לך חדר כושר.

• הוא לא מגדיל לך את השרירים – אתה צריך לעשות את האימון.
• הוא לא מסדר את הנישואין או את החיים שלך ברגע – אתה צריך להיות מוכן להשקיע עבודה קשה.

השקעת שנים בהתנהגות מזיקה? זה לא יסתדר ביום אחד.

1. אם כבר 20 שנה אתה אוכל ג'אנק פוד ומשמין, אתה לא תוכל לרוץ מרתון בעוד חודש.
2. אם 10 שנים הרסת את המוח שלך עם פורנוגרפיה, אתה לא תבנה מיניות בריאה בתוך כמה ימים.
3. אם 10 שנים הנישואין שלך מלאים במריבות, כעסים, וצעקות, אל תצפה לתקן את זה ביום אחד.

אבל יש תקווה:

• אתם חייבים להתחיל איפשהו.
• דבר ראשון: קומו ממיטת העצלות – תחליטו שאתם מחפשים.
• דבר שני: פנו לשומרים – תבקשו עזרה.

השומרים הם לעזרה – אבל אתם חייבים למצוא בעצמכם

שימו לב למה שקורה בשיר השירים:

• הכלה שואלת את השומרים, אך היא לא מוצאת את החתן בזכותם.
• אחרי שהיא עוזבת אותם, היא מוצאת אותו.

למה?
כי לא משנה כמה אחרים רוצים שתמצאו את אלוהים או תתקנו את הנישואין,

• אף אחד לא יכול לעשות את זה במקומכם.
• אתם חייבים לרצות את השינוי בעצמכם.
• אתם חייבים למצוא את אלוהים בעצמכם.

קריאה לפעולה:

1. קומו מהמיטה.
   תעזבו את הפסיביות ותתחילו לעשות את הצעדים הדרושים לשינוי.
2. פנו לעזרה.
   תפנו לאנשים שאפשר לסמוך עליהם – זקני קהילה, מנטורים רוחניים, או יועצים מקצועיים.
3. תתכוננו לעבודה קשה.
   אין קיצורי דרך. השיקום ייקח זמן ומאמץ, אבל הוא אפשרי.

אל תמתינו עד שהמצב בלתי הפיך. התחילו היום.
כי אתם היחידים שיכולים לקום, לחפש, ולמצוא את החתן – או את הדרך לשיקום אמיתי.

⁴כִּמְעַט֙ שֶׁעָבַ֣רְתִּי מֵהֶ֔ם עַ֣ד שֶֽׁמָּצָ֔אתִי אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י אֲחַזְתִּיו֙ וְלֹ֣א אַרְפֶּ֔נּוּ עַד־שֶׁ֤הֲבֵיאתִיו֙ אֶל־בֵּ֣ית אִמִּ֔י וְאֶל־חֶ֖דֶר הוֹרָתִֽי׃

מצאתי אותו. מה עכשיו? לאחוז בו ולא להרפות.
גיליתם את האמת, מצאתם את האדון, יצאתם מהחטא – תודה לאל!
אבל עכשיו מתחיל שלב חדש: לשמור על הקשר הזה ולתחזק אותו.

לאחוז ולא להרפות – איך עושים את זה?

1. לפחד לאבד את הקשר כמו שהתעקשתם לחפש אותו.

• כמו שהשקעתם בחיפוש, כך תתמידו בתחזוקה.
• אל תניחו שהקשר יחזיק מעצמו.

2. תחזוקה יומיומית:

• תפילה כל יום. אל תוותרו על זמן אישי עם אלוהים, אפילו אם זה כמה דקות ביום.
• קריאה בכתבי הקודש כל יום. להקשיב לקולו דרך הכתובים.
• ללכת לקהילה כל שבוע. קשר עם גוף המשיח חיוני לשמירה על האמונה.

השוואה לחדר כושר. עשיתם דיאטה וכושר, ירדתם במשקל – מה עכשיו? האם אפשר להפסיק? האם אפשר לחזור לאכול ג'אנק פוד בלי הגבלה?

ברור שלא. אם אתם רוצים לשמור על ההישג, אתם חייבים להמשיך לעשות כושר ולשמור על תזונה נכונה. אותו דבר בדיוק באמונה. חזרתם לאדון? מצאתם אותו? עכשיו תמשיכו לעבוד על הקשר הזה כל הזמן.

גם בנישואין זה אותו דבר. הנישואין שלכם הם כמו קשר עם אלוהים – דורשים תחזוקה מתמדת.

• להמשיך לחזר אחד אחרי השני. אל תפסיקו להיות רומנטיים.
  • "היא כבר יודעת שאני אוהב אותה, אני צריך להגיד את זה כל יום?"
    • כן, כל יום שאתה רוצה להיות נשוי לה.
    • כן, כל יום שאת רוצה להיות נשואה לו.

אני אומר "אני אוהב אותך" לרעייתי כל יום מאז 2001. אם אני אפסיק עכשיו, אני אאבד את הוותק שלי…

תנו אחד לשני להרגיש מרכזיים בחיים שלכם

1. בעלים, תנו לנשותיכם להרגיש שהן אהובות ובמרכז חייכם.
   • תגידו "אני אוהב אותך."
   • תראו לה שאתם מעריכים אותה במעשים קטנים וגדולים.
2. נשים, תנו לבעלים שלכם להרגיש שהם במרכז חייכם.
   • תביעו הערכה.
   • תראו להם שאתם אוהבות אותם, גם במילים וגם במעשים.

תפילה עבור בן/בת הזוג. תתפללו אחד עבור השני.

• תפילה משותפת מקרבת ברמה הרוחנית, הנפשית והרגשית.
• קשה לכעוס על מישהו שאתה מתפלל עבורו בכנות.

בקיצור:

• מצאתם את האדון? שמרו על הקשר.
• שמרתם על הנישואין? המשיכו להשקיע.
• תפילה, השקעה, ותחזוקה – זו הדרך לחיים מאושרים ואמונה חיה.
  אל תרפו. כל יום הוא הזדמנות להעמיק את הקשר עם האדון ועם בן/בת הזוג שלכם.

צעירים בדרך לחתונה – תשקיעו יותר זמן בתכנון הנישואין ופחות זמן בתכנון החתונה.
חתונה היא יום אחד, אבל הנישואין הם לכל החיים.
זה קל להתמקד בפרטים של האירוע – אולם, שמלה, אוכל – אבל האמת החשובה היא איך תבנו את החיים שלכם יחד אחרי היום הזה.

מה עושה הכלה בשיר השירים? הכלה לוקחת את החתן לחדר של אמא שלה.
מה זה אומר?

1. להכניס את ישוע הביתה

כשאנחנו מוצאים את ישוע, זה לא נשאר עניין פרטי.

• אנחנו מזמינים אותו לבית שלנו, למשפחה, לחברים.
• אנחנו מספרים על הגילוי שלנו לאחרים, כמו דוגמאות מהכתובים:
  • מתי בכפר נחום: לאחר שנמצא על ידי ישוע, מתי מזמין אנשים לביתו (מתי ט' 9).
  • זכאי ביריחו: הוא מזמין את ישוע לביתו ומצהיר על שינוי חייו (לוקס י"ט 1-10).
  • האישה השומרונית:
    היא רצה חזרה לכפר ואומרת: "בואו ותראו את האיש הזה, הוא יודע את כל החטאים שלי, אולי הוא המשיח?" (יוחנן ד).

המסר ברור: כשאנחנו פוגשים את ישוע, זה משפיע על כל תחום בחיים שלנו, כולל המשפחה והחברים.

2. מה זה אומר בנישואין?

"לקחת אותו הביתה לאמא" הוא ביטוי לכך שהנישואין שלכם לא צריכים לכלול סודות או עניינים נסתרים:

• אל תתנו להוליווד לעבוד עליכם.
  האידיאל ההוליוודי של "לברוח ולהתחתן נגד רצון ההורים" נשמע אולי רומנטי בסרטים, אבל הוא לא מבוסס על ערכים תנ"כיים.
• כבדו את ההורים.
  גם אם ההורים טועים או לא תומכים, הכתובים מצווים אותנו לכבד אותם:
  "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ." (שמות כ' 12).
  הכבוד הזה ממשיך גם כשאתם מתבגרים ומתחתנים. [1]

הנישואין הם פומביים

• אל תעשו דברים בסתר.
• תנו להורים, למשפחה, ולחברים הקרובים להיות חלק מהתהליך.

מה חשוב לזכור?

1. תכנון הנישואין יותר חשוב מתכנון החתונה.
   השקיעו במערכת היחסים, באמונה המשותפת, ובחזון משותף לחיים.
2. קחו את ישוע הביתה.
   כשהוא בלב החיים שלכם, זה ישפיע על כל תחום – כולל המשפחה והחברים.
3. כבדו את ההורים.
   גם אם יש מחלוקות, הכבוד להורים נשאר ערך עליון – והוא חלק מבניית קשרים יציבים ובריאים.

נישואין זה לא עניין פרטי או נסתר – זה קשר קדוש שמושפע מהאמונה שלנו, מהכבוד שלנו להורים, ומהקשרים עם הקהילה שלנו.
כשהחתן והכלה נכנסים לנישואין עם הלב במקום הנכון, הם בונים בסיס איתן לחיים משותפים.

בספר רות, אנחנו רואים דוגמא מעוררת השראה של שמירה על החוק, כבוד למסורת, ופעולה באחריות. כשרות באה אל בועז ומבקשת ממנו להיות הגואל, הוא לא נגרר אחרי רגשות בלבד, וגם לא מחפש "קיצורי דרך".

הבקשה של רות

רות פונה אל בועז ובאופן ישיר ובאמונה מבקשת: "פרוש כנפך על אמתך, כי גואל אתה" (רות ג' 9).
היא מבקשת ממנו להיות הגואל – זה שייקח אותה תחת חסותו וימלא את חובתו על פי חוקי הגאולה בתורה.

התשובה של בועז

בועז לא מגיב באימפולסיביות או מתוך דחף רגשי: הוא לא אומר: "יאללה, נברח ונפתור את זה בדרך שלנו." במקום זאת, הוא מציין שיש קרוב משפחה אחר שהוא קרוב יותר ממנו לגאול את רות.

בועז מכבד את הפרוטוקול ואת החוקים: הוא מוודא שהקרוב יותר יוותר על זכותו. בועז הולך לשער העיר, המקום שבו מתבצעות החלטות משפטיות. הוא מדבר בגלוי מול זקני העיר ומסביר את המצב. הוא שואל את הקרוב אם הוא מוכן לגאול את רות ולרשת את חלקת השדה של אלימלך. רק אחרי שהקרוב מוותר על זכותו, בועז לוקח על עצמו את תפקיד הגואל.
הוא עושה זאת באופן חוקי, פומבי, ובנוכחות עדים.

"מה אם יש הורים טועים ועקשנים?"
כשמתמודדים עם הורים שמקשים או פוגעים בנישואין שלכם, הגישה הנכונה היא להציב גבולות בצורה מכבדת.

איך מציבים גבולות בצורה מכבדת?

1. לא בצעקות, קללות, או כעס.
   התגובה שלכם צריכה להיות רגועה, עניינית, ומכבדת, גם אם ההורים טועים.
2. לא במרירות.
   אל תשמרו בלב טינה או כעס על ההורים. גם אם הם פוגעים, אתם עדיין קרואים לכבד אותם לפי הכתובים (שמות כ' 12).
3. להסביר את הנאמנות לנישואין.
   חשוב להבהיר בעדינות, אך בתקיפות:
   • "הנאמנות שלנו היא קודם כל לנישואין שלנו."
   • אם אין ברירה, וההורים מתעקשים להפריע, ייתכן שיהיה צורך להעדיף את הנישואין על פני ציפיותיהם של ההורים.

לא לתת להורים או אחרים להפריע לנישואין

• נישואין הם הקשר האנושי החשוב ביותר אחרי הקשר שלנו עם אלוהים.
• לא הורים, לא חברים, ולא אף אדם אחר צריכים להפריע לקדושת הקשר הזה.

לשמור על שלום – עד כמה שזה תלוי בכם. כפי שנאמר: "עַד כַּמָּה שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּכֶם – חִיוּ בְּשָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם." (רומים י"ב 18). במיוחד כשמדובר במשפחה, עלינו לשאוף לשלום ולכבוד הדדי.

• נסו כל מה שאפשר כדי לחיות בשלום עם ההורים.
• שמרו על שיח מכבד.

מה אם הם מסרבים לחיות בשלום? אם ההורים מסרבים לכבד את הגבולות או את הנישואין שלכם:

• דעו שעשיתם את המקסימום.
• פעלו לפי הדרכת אלוהים בדברו:
  • הציבו גבולות ברורים.
  • שמרו על יחס מכבד, גם אם לא מקבלים אותו בחזרה.

הקריאה לפעולה

האתגר של הורים טועים ועקשנים אינו קל, אבל הוא מצריך שילוב של:

1. כבוד להורים.
2. נאמנות לנישואין.
3. שלום פנימי, מתוך הידיעה שעשיתם כל מה שיכולתכם.

בסופו של דבר, הנישואין שלכם הם הברית הקדושה שלכם – והם צריכים לקבל עדיפות, לצד מאמצים לשמור על שלום וכבוד ככל האפשר.

בסיפור הזה, יש סוף טוב.
הכלה מחפשת את החתן, היא מבקשת עזרה, היא מתמידה – והיא מוצאת אותו. לא רק שהיא מוצאת אותו, היא אוחזת בו ולא מרפה. תודה לאל!
ומה איתך?
הסיפור הזה לא מדבר על אדם שאינו מאמין, אלא על מאמין שכבר היה הכלה של אלוהים.
זהו מישהו שהתנתק מאלוהים:

• התחיל לפקפק באמונה.
• נכנע להתמכרות או להרגל רע.
• התעקש להחזיק בחטא מסוים.

אבל בשלב מסוים, הוא החליט לקום ממיטת העצלות, לחפש את האדון ולמצוא אותו מחדש.

האם אתה במקום הזה?

• אולי אתה מרגיש רחוק מאלוהים.
• אולי מצאת את עצמך נגרר אחרי הרגלים רעים או התמכרות שמרחיקה אותך מהאדון.
• אולי אתה תקוע במקום של ספקות וחוסר וודאות באמונה.

מה אתה עושה עכשיו?

⁵הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֨ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃

"אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ"
המשפט הזה, שמופיע שלוש פעמים בספר שיר השירים, נושא בתוכו מסר חשוב על זהירות, סבלנות ותזמון נכון באהבה.

בפרק ג', המשפט מופיע לאחר משבר שהסתדר.

• הכלה עברה חיפוש ממושך אחר החתן – היא יצאה מהמיטה, חיפשה ברחובות ובשווקים, שאלה את השומרים, ולבסוף מצאה אותו.
• אחרי שמצאה אותו, היא אוחזת בו ולא מרפה, ולוקחת אותו לבית אמה – מקום של ביטחון, חום ואינטימיות.
• המשפט הזה חותם את החלק הזה, ומדגיש את חשיבות האיזון והשקט באהבה שהתחדשה.

החזרה לאורך הספר

1. פרק ב'

המשפט מופיע לראשונה בפרק ב' 7, מיד אחרי תיאור אהבה עמוקה ורומנטית: "שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני." שם הוא מייצג את העדינות והכבוד שצריך לנהוג באהבה – לא לעורר אותה לפני הזמן.

2. פרק ג'

המשפט מופיע שוב, אחרי חוויה של משבר ותהליך חיפוש שהסתיים בכינון מחדש של האהבה. האהבה עברה מבחן של פרידה וחזרה, והמשפט מזכיר את החשיבות של שמירה על איזון ושלווה בתוך האהבה.

3. פרק ח'

בפרק ח', המשפט מופיע שוב (ח' 3-4), גם הפעם אחרי המילים: "שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני." כעת, האהבה מגיעה לשלב שלם ובוגר יותר, כשהיא יציבה ומבוססת.

מה זה אומר לנו? העיקרון של "אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ" נשאר רלוונטי בכל שלב ובכל היבט של החיים.

לא להיות חפוזים באהבה. העיקרון הזה קורא לנו לקחת את האהבה ברצינות, לא לרוץ בלי לחשוב, ולהיות שקולים.

• גם כשהלב שלנו מתפרפר מרוב רגש וחיבוקים, חשוב לזכור שאהבה היא יותר מרגש – היא מחויבות, תהליך ועבודה מתמדת.
• גם כשאנחנו מלאי עצב או במשבר, חשוב לא למהר לפרק קשר או להרים ידיים, אלא לחשוב, לשקול, ולהשקיע מאמץ כדי לפתור את הקושי.

לא לרוץ להתחתן, אבל גם לא לרוץ להיפרד. שיקול דעת ואיזון הם המפתח.

• • לא להיסחף אחרי התלהבות רגעית ולמהר להתחתן בלי להבין את משמעות הקשר.
  • לא להתייאש או לוותר על הקשר כשיש קשיים.

לתת לאהבה את הזמן שלה – לא למהר, לא לעורר אותה לפני שהיא מוכנה.

הקשר לאהבת אלוהים

אהבה לאלוהים היא מסע חיים. לא לרוץ לבשר כשאתה עדיין לא מבין את הבשורה בעצמך.

• • כשאנחנו בקושי מבינים את מהות האמונה, קל להתבלבל או לבלבל אחרים.
  • עדיף ללמוד, להעמיק, ולהיות מוכנים לפני שרצים לבשר.
• לא לעזוב את האמונה בגלל פגיעה או משבר.
  • כולנו נתקלים באתגרים – אולי פגיעה מאנשי דת, אולי משהו שלא מסתדר לנו מבחינה אינטלקטואלית או רגשית.
  • חשוב לזכור שאמונה היא קשר מתמשך עם אלוהים, ולא להתייאש ברגעי קושי.

מי הן בנות ירושלים?

• הן הקהל שאליו הכלה פונה, שמייצג אותנו.
• הן גם אנשים שנמצאים על הסף, מתבוננים מהצד ושוקלים האם להצטרף למשפחת אלוהים.
• אולי הן גם רווקים ורווקות שמחפשים להבין מהי אהבה אמיתית והאם כדאי להתחתן.

הכלה לא רק נותנת להם עצה – היא משביעה אותם. העצה הזו היא לא רק המלצה, אלא עקרון שחובה לקחת ברצינות: "אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ."

למה הכלה משביעה בצבאות ואיילות השדה? בספר שיר השירים, צבי, איילה, ויעל הם סמלים של יופי, עדינות, ותמימות.

1. יופי ועדינות בבריאה של אלוהים.
   שלמה משתמש בצבי ואיילה כדי לתאר את "אשת נעוריך" במשלי: "אילת אהבים ויעלת חן" (משלי ה' 19) החיות הללו מייצגות את יופייה של האהבה כשהיא טהורה, עדינה, וקדושה.
2. תמימות וחוסר אשמה.
   • צבאים ואיילות הם חיות לא טורפות, שלא מחפשות מלחמות.
   • הן בורחות במהירות מסכנה, ולכן הן מסמלות תמימות ועדינות.
3. בריחה מחטא ומהרס.
   כמו שהחיות הללו בורחות מסכנה, כך גם אנחנו נקראים לברוח ממצבים שעלולים להרוס את האהבה.
   הכלה משביעה את בנות ירושלים "בשם החיות האלה," להיזהר מאוד, לא להעיר את האהבה עד שהיא מוכנה.

ההקשר לשיר השירים:

1. להיות כמו צבאים ואיילות

הכלה קוראת לנו:

• להיות עדינים וטהורים, גם בזמנים טובים וגם בזמנים מאתגרים.
• לא להעיר את האהבה לפני הזמן, ולתת לה להתפתח בקצב הנכון.

2. ללמוד מהזמנים השונים

המשפט הזה מופיע ברגעים שונים בספר, גם בזמנים של קרבה וגם בזמנים של ריחוק ומשבר:

• בזמנים טובים: "שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני" (ב' 6, ח' 3).
  האהבה חזקה וקרובה, אבל עדיין יש קריאה לסבלנות ולתשומת לב.
• אחרי משבר: בפרק ג', לאחר שהכלה חיפשה ומצאה את החתן, היא שוב מזכירה את העיקרון הזה.

בכל מצב, יש קריאה להיזהר, לשמור על טהרת האהבה, ולתת לה את הזמן הנכון להתפתח.

בפסוק הבא (ג' 6) מגיע משהו חדש: תהלוכת החתונה של שלמה המלך.

• זוהי תמונה של חגיגה ושלמות – רגע שבו האהבה מגיעה לשיאה, לאחר שעברה מבחנים והתפתחה.
• העיקרון של "אל תעירו ואל תעוררו" מוביל אל הרגע הזה – אל אהבה שמוכנה ונכונה להיכנס לברית הנישואין.

⁶מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר כְּתִֽימֲר֖וֹת עָשָׁ֑ן מְקֻטֶּ֤רֶת מוֹר֙ וּלְבוֹנָ֔ה מִכֹּ֖ל אַבְקַ֥ת רוֹכֵֽל׃

"מי זאת עולה מן המדבר?" בפסוק 6 בפרק ג', ברור שהכוונה היא לכלה ולא לשלמה. [2]

"מי זאת" ולא "מי זה"

המילים "מי זאת" בלשון נקבה מבהירות שמדובר בדמות נשית. פרשנים מסכימים שזו הכלה, והקבלה לפרק ח' פסוק 5: "מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה," מחזקת זאת.

הכלה עולה מן המדבר

• המדבר מסמל תקופה של קושי או מבחן, והעשן מסמל התחדשות וטהרה.
• הכלה יוצאת מהמדבר מחוזקת, כמו מאמין שעבר תהליך רוחני.

ייתכן שבנות ירושלים שואלות: "מי זאת עולה מן המדבר," והכלה מפנה את תשומת הלב אל החתן בפסוק 7: "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה."

מה זה אומר?

• המסע במדבר מסמל צמיחה והתקרבות.
• הכלה מצביעה על החתן – כמו שאנחנו נקראים להפנות את מבטנו לאלוהים.
• גם בזמנים קשים, המסע במדבר מוביל לקרבה אמיתית.

מה יש לנו כאן?
"מי זאת עולה מן המדבר" מתאר את עם ישראל שמתחיל לחפש את אלוהים. זהו שלב מוקדם שבו החיפוש עדיין לא הסתיים, והקרבה המלאה טרם הושגה.

מה קורה יותר מאוחר, בפרק ח'? בפרק ח' פסוק 5, כתוב: "מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה."

• כאן, עם ישראל כבר מצא את ישוע ומתאר קרבה עמוקה אליו – מתרפקת על דודה.
• זהו שלב שבו החיפוש הסתיים, והקשר עם ישוע מושג במלואו.

מה ההבדל בין שני השלבים? בפרק ג', הכלה עדיין לא מתרפקת על דודה.

• זהו שלב החיפוש – תיאור של עם ישראל שמתחיל לחפש את ישוע אך עדיין לא מצא אותו לגמרי.
• החיפוש מתרחש במדבר – מקום שמסמל מצוקה, בדידות וניסיון.

מתי ואיפה עם ישראל מתחיל לחפש את ישוע?

• במדבר.
  • המדבר מייצג את התקופה של הצרה הגדולה, שבה עם ישראל יחווה מצוקה אדירה ויפנה לחפש את האדון.
  • זהו זמן של התעוררות והתחלה של תהליך חזרה לישוע.

כאשר עם ישראל יבין שהאדם שהם חשבו שהוא המשיח הוא למעשה צר המשיח (האנטיכריסט), שארית ישראל תסרב להשתחוות לו.

הבריחה למדבר

1. ישוע מתאר את הבריחה במתי כ"ד:
   • "כִּי תִרְאוּ אֶת שִׁקּוּץ הַשִּׁמּוּם הָעוֹמֵד בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ" (מתי כ"ד 15).
   • ישוע מזהיר את מי שיימצא ביהודה: "יָנוּסוּ אֶל הֶהָרִים, מִי שֶׁבַּשָּׂדֶה אַל יָשׁוּב לָבוֹא לָקַחַת אֶת כְּלוֹמַר" (מתי כ"ד 16-18).
   • זוהי בריחה דחופה ומהירה, במטרה להימלט מסכנת הרדיפה של צר-המשיח.
2. בספר התגלות י"ב 6 נאמר: "וְהָאִשָּׁה בָּרְחָה אֶל הַמִּדְבָּר, מָקוֹם הַמּוּכָן לָהּ מֵאֵת אֱלֹהִים, שָׁם יְכַלְכְּלוּ אוֹתָהּ אֶלֶף מָאתַיִם שִׁשִּׁים יוֹם."
   • האישה כאן מסמלת את עם ישראל, שמוגן על ידי אלוהים במדבר במהלך זמן הצרה הגדולה.

בעת הבריחה למדבר, עם ישראל יעבור תהליך של טיהור וריכוך. זהו זמן שבו רוח הקודש תפעל בלבבותיהם, ותוביל אותם להכיר בישוע כמשיח האמיתי. תהליך זה מתואר גם על ידי הנביא זכריה:
"וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כְּצָרֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב."
(זכריה י"ג 9).

איפה אנחנו, המאמינים, נהיה? כפי שמתואר בכתובים, המאמינים יועלו השמיימה לפגוש את ישוע לפני תחילת שבע שנות הצרה (ירמיה כ"ג 19; ל' 23; ראשונה לתסלוניקים ה; התגלות ג 10, ועוד).

הנביא הושע (ב 16-21) מפרט את התהליך בו אלוהים יגרום לשארית עם ישראל לברוח למדבר, ושם יפעל בליבם כדי שיחזרו בתשובה רוחנית אמיתית.

לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל לִבָּֽהּ׃ וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֨יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֨מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וִּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃ ס
וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃ וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת־שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא־יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם׃ וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן־הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃ וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃ וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהוָֽה׃ (ראה גם ירמיה ל"א 1-2).

הנה הקשר הישיר לכלה: תהליך הריכוך במדבר מביא לגילוי האמת.
עם ישראל, לאחר הבריחה למדבר ותהליך הטיהור, יחקור את הכתובים ויגלה שהמשיח אותו דחו הוא אכן המשיח האמיתי.

בתהליך הזה, תתגשם הנבואה המרגשת של זכריה:
"וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ, וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר." (זכריה י"ב 10)

לאחר החיפוש, עם ישראל יזהה את ישוע כמשיח:

• "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ" – הם יכירו בכאב בכך שדחו ודקרו את המשיח האמיתי.
• "וְסָפְדוּ עָלָיו" – יביעו חרטה עמוקה וכנה.

האירוע הזה גם ישלים את נבואת שאול השליח מאיגרת אל הרומים י"א 26: "כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע".

בתום התהליך, עם ישראל, המיוצג על ידי הכלה, ימצא את החתן – המשיח.

• הם יכירו בו כמשיח המובטח מהכתובים.
• החיפוש יסתיים בגאולה ובשיבה מלאה לאלוהים דרך ישוע.

הכלה והחתן

• הכלה (עם ישראל) שעוברת דרך המדבר והחיפוש, מגיעה לנקודת ההכרה בחתן (ישוע).
• זהו רגע של השלמת הסיפור: מהמדבר של צר המשיח אל הגאולה במשיח האמיתי.

התהליך הזה ממחיש את נאמנותו של אלוהים להבטחותיו.
גם אחרי תקופות של חטא ודחייה, הוא מוביל את עמו להתעוררות, חרטה, וגאולה – בדיוק כפי שניבאו הנביאים והשליחים.

מה קורה בפסוק 7? "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה." כאן שלמה, שהוא מזרע דוד, משמש סמל למשיח – ישוע. לאחר תהליך החיפוש וההכרה, הכלה (עם ישראל) מוצאת את המשיח ומביטה אל אשר דקרו.

• כפי שמתואר בזכריה י"ב 10: "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ."
• נכון, ישנה חרטה עמוקה וספד, אבל יחד עם זאת גם שמחה עצומה.

הפסוק האחרון בפרק: "צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה". עם ישראל, שמיוצג על ידי הכלה, מגיע סוף סוף לייעודו:

• "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט 6).
• זהו רגע של גאולה ושלמות, שבו ישראל משמשת עדות חיה לעולם על גדולת אלוהים.

המעמד מתואר כסמל לחתונה חגיגית:

• זהו האיחוד המחודש בין ישראל לאלוהים, כפי שתיאר הנביא הושע:
  "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּאֱמוּנָה, וְיָדַעַתְּ אֶת ה'" (הושע ב' 22).
• ישעיהו מתאר את המשתה האלוהי:
  "וְעָשָׂה ה' צְבָאוֹת לְכָל הָעַמִּים בָּהָר הַזֶּה מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים… וּבִלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיה כ"ה 6-8).

למה זו שמחה גדולה?

• כי עם ישראל ממלא את ייעודו הרוחני ומשמש עדות לאומות.
• כי אלוהים חוגג את האיחוד המחודש עם עמו, כפי שהבטיח.

פסוק 7 ואילך מתארים את הרגע שבו ישראל, לאחר תהליך החיפוש וההכרה, מוצא את ישוע ונכנס לברית מחודשת איתו.
זו החתונה הרוחנית של עם ישראל והמשיח – רגע של גאולה, שמחה, ואיחוד נצחי עם אלוהים.

הפסוק (6) "מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן" מציג תמונה עוצמתית של שארית ישראל הנושעת לאחר מצוקה קשה.

תימרות העשן קשורות באופן ישיר לתיאורים של אחרית הימים:

1. יואל ג' 3:
   "וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן."
   • יואל מתאר את האותות שילוו את יום ה'.
   • תימרות העשן כאן מסמלות הרס, דין, וזמנים אפוקליפטיים שמובילים לגאולה.
2. זכריה י"ג 8-9:
   "וְהָיָה בְּכָל הָאָרֶץ… שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֵר בָּהּ. וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כְּצָרֹף אֶת הַכֶּסֶף."
   • מדובר על שארית ישראל – רק שליש מהעם ישרוד את צר המשיח וייעבור טיהור קשה.
   • תימרות העשן מתארות את השריפה הנוראית, ואת השרידים שממשיכים להחזיק מעמד.
3. זכריה ג' 2:
   "הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ."
   • כמו אוד שניצל בקושי מהשריפה, כך עם ישראל יוצא מתוך החורבן והטיהור כדי להתחדש ולמצוא את המשיח.
4. סדום ועמורה:
   בסיפור סדום ועמורה, לוט ובנותיו נותרים היחידים ששרדו את החורבן, בעוד "עֲשַׁן הָאָרֶץ עֹלֶה כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן" (בראשית י"ט 28).
   • תימרות העשן מזכירות את מה שנותר אחרי משפט אלוהי כבד, אך מתוך זה צומחת שארית.

התימרות מסמלות את השארית שניצלה:

• הכלה היא שארית ישראל שנשארת לאחר מצוקת צר המשיח.
• מתוך תהליך הטיהור הכואב, היא עולה מן המדבר עם עשן המסמל את השריפה שממנה נותרה, מחוזקת ומטהרת.
• זהו דימוי של גאולה מתוך חורבן.

השארית המסכנה שיוצאת מהמדבר אינה רק שריד מצוקה, אלא זבח רצוי ומזוקק לאלוהים.

• "עם מור ולבונה" – סמל לריח הניחוח של המשכן, שמסמל טהרה וקדושה.
• עם ישראל שיצא מהמדבר, לאחר שנזוקק מבחינה רוחנית, עומד טהור לפני אלוהים – ללא כתם של חטא.

המדבר אינו רק מקום של מצוקה, אלא מקום שבו אלוהים פועל לטהר ולהכין את עמו:

1. אלוהים מזקק את השארית כפי שאמר מפי זכריה הנביא: "וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כְּצָרֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב" (זכריה י"ג 9). התוצאה היא עם מטוהר ומוכן לשירות רוחני.
2. ריח ניחוח של המשכן:
   • מור ולבונה היו חלק מהבשמים שנעשה בהם שימוש במשכן ובמקדש (שמות ל' 23-25). הם מסמלים תפילה, טהרה, ושירות רצוי לפני אלוהים.

הדוגמה של שאול השליח

שאול השליח, לאחר שפגש את ישוע בדרך לדמשק, יצא למדבר ערב לשלוש שנים. "וַיֵּלֶךְ לְעַרָב" (מעשי השליחים ט' 23, גלטים א' 17-18). במהלך שלוש השנים האלה, שאול עבר תהליך של זיקוק ולימוד רוחני. הוא חקר מחדש את הכתובים. הוא למד לראות את הכל בעיניים חדשות, דרך ישוע המשיח.

התוצאה:
שאול חזר מוכן לשירות – להטיף את הבשורה ולהפוך לשליח מרכזי בעולם היהודי והגוי.

כשם ששאול הוכן במדבר, כך גם עם ישראל. השהות במדבר במהלך הצרה הגדולה תהפוך את השארית למזוקקת ומוכנה לשירות. הם יעמדו במשימתם ההיסטורית: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט 6).

בזכריה יג 8-9 כתוב:

וְהָיָ֤ה בְכָל־הָאָ֨רֶץ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה פִּֽי־שְׁנַ֣יִם בָּ֔הּ יִכָּרְת֖וּ יִגְוָ֑עוּ וְהַשְּׁלִשִׁ֖ית יִוָּ֥תֶר בָּֽהּ׃ וְהֵבֵאתִ֤י אֶת־הַשְּׁלִשִׁית֙ בָּאֵ֔שׁ וּצְרַפְתִּים֙ כִּצְרֹ֣ף אֶת־הַכֶּ֔סֶף וּבְחַנְתִּ֖ים כִּבְחֹ֣ן אֶת־הַזָּהָ֑ב ה֣וּא ׀ יִקְרָ֣א בִשְׁמִ֗י וַֽאֲנִי֙ אֶעֱנֶ֣ה אֹת֔וֹ אָמַ֨רְתִּי֙ עַמִּ֣י ה֔וּא וְה֥וּא יֹאמַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃

שימו לב – הכלה מזוקקת כמו זהב, כפי שנאמר בזכריה: "וּצְרַפְתִּים כְּצָרֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב" (זכריה י"ג 9). כשנבחן את הפסוקים שלנו, נראה שהכלה טהורה, עם זבח רצוי המסומל במור ולבונה.

זהב, לבונה ומור – מה זה מזכיר לנו?

החיבור ברור: מתנות החכמים מהמזרח לישוע התינוק (מתי ב' 11).
כל מתנה מסמלת היבט מהותי:

• זהב – מסמל מלכותו של ישוע.
• לבונה – מייצגת תפילה והלל, כמנחת קטורת במשכן.
• מור – סמל לקורבן חטאת ולסבל, אך גם לאיחוד החתונה.

כך, הכלה הופכת לסמל מושלם של מלכות, הלל, וטוהר – מזוקקת ומוכנה לחתונה עם המשיח.

בקטע שלנו, הכלה מתוארת עם מור ולבונה, אך הזהב מוזכר רק בפסוק הבא, בתיאור של שלמה – שהוא סמל של המשיח. הזהב, שמסמל מלכות, מיוחס לשלמה – דימוי למשיח.

• הוא המלך, לא אנחנו.
• הכלה מביאה מור ולבונה, המסמלים טוהר ועבודת הקודש בבית המקדש.

מור ולבונה – דמיון ושוני

• שניהם ריח ניחוח שמופק מעצים מסוימים.
• שניהם משמשים בקודש, כסמלים של טוהר ועבודת ה'.

אבל יש גם הבדל מהותי ביניהם:

1. לבונה – תפילה והלל.
   • הלבונה שימשה במנחות הקטורת בבית המקדש, כסמל של תפילות העולים לפני אלוהים (שמות ל').
2. מור – כפרת חטאים ואיחוד החתונה.
   • המור שימש גם להכנת שמן המשחה (שמות ל' 23), וגם כאזכור לכפרת חטאים וסבל.
   • הוא מסמל את החתונה הרוחנית של אלוהים עם עמו ישראל.

ההפרדה בשימושים – תובנות

1. מור – כלי המקדש והכהנים:
   • מסמל את הכפרה והטיהור, המתבצע דרך הקרבת קורבנות החטאת.
   • בשימוש שמן המשחה, הוא נועד לקדש את הכלים והכהנים, שמטרתם המרכזית היא עבודת הכפרה.
   • מזמור מ"ה 9 מתאר את המור בהקשר חתונתי, כזכר לכפרה שהובילה לאיחוד הרוחני.
2. לבונה – מזבח הקטורת:
   • מסמלת את התפילות וההלל, את העלאת ריח הניחוח של הודיה ותודה כלפי אלוהים.
   • הקטורת משויכת למזבח הקטורת, שמזוהה בכתובים עם תפילות הקדושים (התגלות ח' 3–4).
   • לבונה מופיעה בזבח מנחה (ויקרא ב' 2), המשמש להבעת תודה, אך לא בקורבנות חטאת, כפי שנאמר במפורש בויקרא ה' 11 ובמדבר ה' 15.

מור בלי לבונה – מדוע?

1. קורבנות חטאת:
   אין לשים לבונה על קורבן חטאת, משום שהלבונה מסמלת הודיה והלל, שאינם מתאימים לקורבן שנועד לכפר על חטא.
2. מזמור מ"ה 9:
   מזמור זה, שמתאר את חתונת המלך, מציין את המור כמרכיב בולט – המור משויך לכפרה שהושגה עבור האיחוד בין המלך לעמו.

שלושת המתנות שהחכמים מהמזרח הביאו לישוע התינוק (מתי ב' 11) מייצגות בצורה ברורה את זהותו ומשימתו:

1. זהב – מסמל את מלכותו של ישוע כמלך המשיח.
2. לבונה – מייצגת את התפילות וההלל המועלות לאלוהים.
3. מור – מסמל את כפרת החטאים וחתונת השה עם עמו.

ביוחנן י"ט 39, נקדימון מביא "תערובת מור ואהלות" כדי לטפל בגופו של ישוע לאחר מותו.

• למה אין לבונה?
  לבונה מסמלת הלל ותפילה, אך אינה מתאימה לקורבן חטאת, כפי שנאמר במפורש:
  "לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבוֹנָה כִּי חַטָּאת הִיא" (במדבר ה' 15).
• ישוע היה קורבן חטאת עבורנו – הוא נשא את חטאי העולם, ולכן הלבונה אינה חלק מתהליך זה.

מור וקורבן החטאת

• המור שימש לא רק כמבשם, אלא כסמל לכפרה ולעבודת הקודש.
• לאחר מותו, המור נועד לטפל בגופו של ישוע, שהיה קורבן חטאת מושלם.

המסקנה

הבחירה המדויקת במתנות, כמו גם השימוש במור ללא לבונה בטיפול בגופתו של ישוע, מדגישה:

1. את מלכותו כמשיח (זהב).
2. את תפילות הקדושים והלל לגדולתו (לבונה).
3. את תפקידו כקורבן חטאת מושלם וכחתן שמכפר על עמו (מור).

ישוע נשא את חטאינו, וכמו שנאמר בישעיהו נ"ג 10: "נַפְשׁוֹ תָשִׂים אָשָׁם" – הוא היה קורבן חטאת, ולכן לא יתכן לשלב לבונה עם מור בטקס קבורתו.

שיר השירים ג' 6 – הכלה באה עם מור ולבונה

בפסוק זה, הכלה מתוארת כעולה מן המדבר "כתימרות עשן, מקוטרת מור ולבונה."

• מור – מסמל את כפרת החטאים. הכלה באה כשהיא מטוהרת ומזוקקת, חטאיה מכופרים בדם השה, ישוע המשיח.
• לבונה – מסמלת תפילה והלל. הכלה מביאה עמה תפילות טהורות והלל כנה למשיח.

הכלה מייצגת את עם ישראל הנושע – שארית מטוהרת שמכירה במשיח ומביאה עמה טוהר פנימי ותפילה נרגשת, בדיוק כפי שנועד לה בתוכניתו של אלוהים.

מה אנחנו לוקחים מהפסוק הזה לתוך הנישואין שלנו?
הכלה, שמייצגת את עם ישראל, מגיעה לאלוהים כשהיא מזוקקת, מודעת לחטאיה ולשגיאותיה, וניצבת מולו ללא גאווה.

• ללא גאווה:
  הכלה אינה מסתמכת על מעמדה כעם נבחר, אלא ניגשת בכנות ובהכנעה.
  כך גם בנישואין:

• • וותרו על הגאווה.
  • היו מוכנים להכיר בטעויות שלכם ולבקש סליחה, גם אם אתם חושבים שרוב הבעיה נובעת מהצד השני.

• לקחת אחריות על החלק שלך:
  גם אם 95% מהבעיות בנישואין נובעות מהצד השני, בקש סליחה על ה-5% שלך.

• • "היא צריכה לבקש קודם!" – זו גאווה.
  • התחל בתיקון שלך, כי אתה יכול לשנות רק את עצמך.

העקרון המשיחי בנישואין

• הפניית הלחי השנייה:
  גישת ההקרבה והסליחה חיונית בזוגיות, אך אנא שימו לב!
  • במקרים של חילוקי דעות רגילים, היו מוכנים לוותר ולהשכין שלום.
  • במקרים של התעללות פיזית או נפשית, אל תתעלמו – פנו לעזרה מקצועית או קהילתית.

השיעור המרכזי

• כמו הכלה בשיר השירים, אנו נקראים להיכנס לנישואין בכנות, בענווה, ובמודעות עצמית.
• לא נשכח שהנישואין הם שותפות בין שני אנשים לא מושלמים.
• האחריות לשינוי מתחילה ממך – עשה את החלק שלך.

אז ראינו איך הכלה עולה מהמדבר ומה היא רואה כשהיא מביטה אל אשר דקרה? בואו נמשיך לפסוק הבא.

⁷הִנֵּ֗ה מִטָּתוֹ֙ שֶׁלִּשְׁלֹמֹ֔ה שִׁשִּׁ֥ים גִּבֹּרִ֖ים סָבִ֣יב לָ֑הּ מִגִּבֹּרֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃

⁸כֻּלָּם֙ אֲחֻ֣זֵי חֶ֔רֶב מְלֻמְּדֵ֖י מִלְחָמָ֑ה אִ֤ישׁ חַרְבּוֹ֙ עַל־יְרֵכ֔וֹ מִפַּ֖חַד בַּלֵּילּֽוֹת׃

⁹אַפִּרְי֗וֹן עָ֤שָׂה לוֹ֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מֵעֲצֵ֖י הַלְּבָנֽוֹן׃

¹⁰עַמּוּדָיו֙ עָ֣שָׂה כֶ֔סֶף רְפִידָת֣וֹ זָהָ֔ב מֶרְכָּב֖וֹ אַרְגָּמָ֑ן תּוֹכוֹ֙ רָצ֣וּף אַהֲבָ֔ה מִבְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃

בקטע הזה מתוארת תהלוכת החתונה המפוארת של שלמה, שמסמל את המשיח. המונח "מיטה" מתייחס למיטת נישואין נישאת, כפי שהיה נהוג בתקופה העתיקה עבור מלכים ואנשים חשובים.

תיאור החיילים – מפגן עוצמה

הפסוק מתאר60  גיבורים הסובבים את המיטה, משמר כבוד ושומרי ראש של שלמה.

• "כולם מלומדי מלחמה" – חיילים מנוסים, מוכנים לקרב, המסמלים עוצמה והגנה.
• זהו מפגן כוח שמעיד על כבוד והדר של המלך.

ההקבלה לישוע המשיח

1. מלכות ועוצמה:
   הפסוק מתחבר להבטחת אלוהים לישוע:
   "שֵׁב לִימִינִי עַד-אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדוֹם לְרַגְלֶיךָ" (תהלים ק"י 1).
   ישוע מושל בעוצמה, והאויבים שלו יהיו בסופו של דבר תחת מרותו.
2. כוחו של ישוע בגת שמני:
   במתי כ"ו 53, ישוע מזכיר לכיפא:
   "שֶׁמָּא חוֹשֵׁב אַתָּה שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְבַקֵּשׁ מֵאָבִי, וּמִיָּד יִמְצִיא לִי יוֹתֵר מִשְּׁנֵים-עָשָׂר לְגִיוֹנוֹת מַלְאָכִים?"
   • לגיון אחד שווה לכ-6,000 חיילים.
   • 12 לגיונות הם כ-72,000 מלאכים – מפגן כוח שמעל ומעבר לכל דמיון אנושי.
3. השוואה עם תהלוכת שלמה:
   כאן בתהלוכה ישנם 60 גיבורים – משמר כבוד ושומרי ראש.
   המספר קטן בהרבה מהעוצמה שיש לישוע, אך מדגיש את הדר המלכות והכבוד של המלך בתהלוכה.

האם אנחנו מבינים את זה?
כשישוע בא בפעם הראשונה, הוא הגיע כשה האלוהים, העניו והנכנע, שנתן את עצמו למוות כדי לכפר על חטאי העולם. הוא איפשר לחיילים הרומים לצלוב אותו, מתוך אהבה והקרבה עצמית (יוחנן י' 17-18). אבל כשיבוא בפעם השנייה, הוא יגיע כמלך הכובש, "אריה יהודה" (התגלות ה' 5), עם צבאות השמים ו-12 לגיונות של מלאכים (מתי כ"ו 53). הפעם הוא יבוא במלוא העוצמה והכבוד, כדי למלוך ולמלא את ההבטחות האלוהיות.

כמה נפלא לדעת שאנחנו שייכים למשיח! הוא אינו רק המלך הכובש אלא גם המגן שלנו. ישוע מבטיח שלעולם לא יעזוב אותנו: "וְהִנֵּה אָנֹכִי אִתְּכֶם בְּכָל-הַיָּמִים עַד סוֹף הָעוֹלָם" (מתי כ"ח 20).

מה זה אומר עבורנו?

• הקשיים לא נמנעים: גם אלה ששייכים לישוע חווים סערות, כפי שמלמד במשל הבית על הסלע והבית על החול (מתי ז' 24-27).

• • שני הבתים עוברים את אותן סערות, אבל הבית שעל הסלע עומד בזכות הבסיס האיתן שלו.
  • כשאנחנו סמוכים על ישוע, הוא המקור לביטחוננו גם בזמנים קשים.

• נוכחותו מבטיחה ביטחון:
  לא משנה מה נעבור, ישוע איתנו תמיד – הוא ההבטחה, הסלע והמשענת שלנו.

מה זה האפריון?
המילה "אפריון" מופיעה פעם יחידה בתנ"ך (שיר השירים ג' 9), ומשמעותה אינה חד-משמעית. פרשנים רבים מקשרים את זה לבית המקדש או למשכן. [3]

• אפשרויות:
  • חופת כבוד – כמו חופה מעל מיטת כבוד מלכותית.
  • כס מלכות עם חופה פרושה.
  • בניין קבוע – יש פרשנים שמקשרים אותו למשכן או לבית המקדש, כסמל לשכינה האלוהית.

ממה עשוי האפריון? שימו לב לתיאור החומרים ולסדרם:

1. האפריון עצמו – עצי הלבנון:
   • העצים, שהם החומר הבסיסי ביותר, מסמלים יציבות טבעית וקדושה.
2. עמודיו – כסף:
   • הכסף מסמל גאולה (שמות ל' 16 – מחצית השקל לפדיון).
3. רפידתו – זהב:
   • הזהב מסמל מלכות וקדושה עליונה (כמו במשכן וכלי הקודש).
4. מרכבו – ארגמן:
   • הארגמן, צבע מלכותי יקר, מסמל מלכות וכבוד.
5. תוכו – רצוף אהבה מבנות ירושלים:
   • אהבה מופיעה כחלק היקר והמשמעותי ביותר – היא מעל כל החומרים האחרים.

• החומרים מתוארים בסדר עולה:
  עץ → כסף → זהב → ארגמן → אהבה.
• המסר ברור:
  אהבה היא היקרה ביותר, יקרה מזהב וארגמן, ומהווה את הלב של האפריון.

קשר לראשונה לקורינתיים י"ג: שאול השליח מלמד: "…ואין בִּי אַהֲבָה, הריני כנחושת הומה  או כִּמְצִלְתַּיִם רועשים." (ראשונה לקורינתיים י"ג 1-3). לא משנה כמה כישרונות או מעשים טובים יש לאדם – ללא אהבה, הכל חסר ערך ותוכן.

עצי הלבנון מזכירים את החומרים ששימשו לבניית בית המקדש וכליו.

• • שלמה הביא כמויות עצומות של עצי ארזי הלבנון לבניית המקדש (מלכים א' ה' 20-28).
  • דוד הכין מראש את חומרי הבנייה, כולל עצים, עבור בית המקדש (דברי הימים א' כ"ב 14).
  • העצים במקדש צופו זהב, מה שמשלב את הפשטות של החומר הארצי עם קדושה ומלכות.

סמליות של עץ הלבנון

1. ארציות ואנושיות:
   • "גדל מתוך האדמה" – העץ מייצג משהו שמחובר לארץ ולארציות, חומר טבעי ופשוט.
   • זהו רמז לאנושיות של ישוע: "וְהַדָּבָר נַעֲשָׂה בָשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ" (יוחנן א' 14). ישוע, אף שהיה אלוהים, בחר לקחת על עצמו טבע אנושי פשוט.
2. חוזק וגדולה:
   • "העץ החזק הגדול והגבוה מכולם" – הארז הוא העץ המרשים ביותר, שמסמל עוצמה ויציבות.
   • כמו ישוע, שחי כאדם פשוט אך היה יציב, נעלה וגדול בתכליתו.

• עץ הלבנון הוא היסוד הזול והפשוט ביותר בין חומרי האפריון, אבל הוא גם הבסיס שעליו נשענים שאר המרכיבים היקרים – כסף, זהב, ארגמן, ואהבה.
• כך גם ישוע, בטבעו האנושי, היה הבסיס לכל תכליתו האלוהית – להביא גאולה לאנושות.

עץ הלבנון מזכיר לנו את השילוב בין פשטות ארצית לבין קדושה עליונה – הן בבית המקדש והן בחייו של המשיח, שהפך לאב-טיפוס של מלכות עוצמתית הצומחת מתוך הענווה.

עמודי הכסף בתיאור האפריון בשיר השירים ג' מתקשרים לסמלים של חכמה, טוהרה וגאולה:
במשלי ט' 1, נאמר: "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה." העמודים מסמלים יציבות, חכמה, ושלמות. החכמה קוראת ברחובות (משלי ח'), והכלה יוצאת לחפש את החתן בעקבות הקריאה הזו – היא מוצאת אותו היכן שהחכמה הייתה.

כסף – סמל לטוהרה ולדבר ה'

1. כסף כטוהרה: במזמור י"ב 7 נאמר: "אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת, כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ, מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם."
   • דבר ה' מושווה לכסף טהור שזוקק פעמים רבות – סמל של טוהרה מושלמת.
   • העמודים מרמזים על דבר ה' המעניק יציבות ובסיס בטוח לכל מי שמחפש אותו.
2. כסף כגאולה:
   הכסף שימש כמטבע של כפרה במקדש: "זֶה יִתְּנוּ… מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל" (שמות ל' 13), שהייתה מסמלת את גאולת הנפש.
   • העמודים, כסמל לכסף, מזכירים את הגאולה שישועה מעניקה לכל המאמינים.

הכלה יוצאת בעקבות קריאת החכמה, ואכן מוצאת את החתן (המשיח) היכן שהחכמה מתגלה. עמודי הכסף מסמלים את דבר ה' ואת חכמתו, שמובילים את הכלה אל החתן ומייצרים את היסודות ליציבות הקשר.

רפידתו זהב – מרכבו ארגמן – תוכו רצוף אהבה

רפידתו זהב: הזהב מסמל מלכות ועושר:
כמו כלי המשכן שצופו זהב, כך גם הריפוד באפריון – עדות למלכות המשיח ולכבודו. הזהב הוא סמל למלכות אלוהים ולכבוד העליון של המשיח.

• הקשר למור ולבונה: הזהב, יחד עם המור והלבונה, מזכיר את מתנות החכמים, שכל אחת מהן מצביעה על היבט ממהותו של המשיח:

• • זהב – מלכות.
  • מור – כפרה.
  • לבונה – הלל ותפילה.

מרכבו ארגמן: צבע הארגמן היה יקר מאוד, שמור למלכים ולשועי עולם. הארגמן מסמל את דמו היקר של ישוע המשיח. דם זה, ששפך למען גאולתנו, הוא היקר ביותר, מעל עושר או כבוד מלכותי. כפי שנאמר:
"לֹא בדבר נשחת, לא בכסף ולא בזהב, נפדתם מדרכיכם התפלה שנחלתם מאבותיכם, כי אם בדם יקר של שה תמים שאין בו מום, בדמו של המשיח". (פטרוס א' 18–19).

תוכו רצוף אהבה: האהבה עולה על הכל. האהבה, המגיעה מבנות ירושלים, יקרה אפילו מזהב וארגמן. אהבה היא לב הבשורה: "כִּי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם." (יוחנן ג' 16). האהבה היא שמובילה את הכלה למשיח, והיא הבסיס לכל קשר אמיתי.

מבנות ירושלים: האהבה כאן שונה מהאהבות הלא-טהורות של שלמה ההיסטורי, שאהב נשים זרות רבות (מלכים א' י"א 1). בפסוקים האלה, מדובר באהבה טהורה ומושלמת, אהבת עם ישראל למשיח. זה מדגיש ששלמה בפסוקים האלה הוא סמל למשיח, לא לדמותו ההיסטורית.

האהבה של ישוע היא חסרת מימדים – עוצמתית ועמוקה עד כדי כך, שאינה ניתנת להבנה או לתיאור במלואה. "כִּי אֲפִילוּ בִּהְיוֹתֵנוּ חוֹטְאִים, הַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ"(אל הרומים ה' 8-9). הוא לא חיכה שנהיה ראויים או טובים יותר – הוא אהב אותנו בדיוק במקום שבו היינו. אהבה כזו אינה תלויה במעשינו אלא במהותו.

אהבה בלתי נתפסת – אבל אמיתית (יוחנן ג' 16): אלוהים לא רק נתן לנו חיים – הוא נתן את בנו היחיד כדי להושיע אותנו. אהבה כזו היא מעבר לכל היגיון אנושי.
ישעיה נ"ג 5-6: "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֺנוֹתֵינוּ… ה' הִפְגִּיעַ בּוֹ אֶת עֲוֺן כֻּלָּנוּ." ישוע סבל ונשא את חטאינו מתוך אהבתו האינסופית, כדי להביא אותנו לאלוהים.

למה זה חייב להיות אמיתי?
אף אדם לא היה יכול להמציא אהבה כזו: להקריב הכול עבור אנשים שאינם ראויים. לסבול באופן כה אכזרי מתוך רצון לכפר על חטאי אחרים. להציע גאולה חינם לכל מי שמאמין בו.

אהבה כזו היא כל כך נפלאה, שהיא יכולה לבוא רק מאלוהים עצמו – האוהב אותנו באהבה נצחית, עד כדי כך שהוא נתן את חייו עבורנו.

האם אנו מביטים אל ישוע בעוצמתו ובגדולתו כפי שהוא מתואר כאן? האם אנו חושבים עליו כפי שהוא מתגלה בספר ההתגלות, כשהוא מופיע בעוצמה ובכוח עם צבאות השמים? או שמא אנו עדיין רואים אותו כעבד חלש ומסכן שנצלב? די! הוא כבר קם לתחייה. ישוע אינו עוד "היפי" עם שיער ארוך ועיניים עצובות; הוא מלך גיבור חיל! הוא יגיע עם ענני השמים לשפוט את העולם כולו.

האם אנו מוכנים לעמוד לפניו באותו משפט, או שמא אנו שואפים להיות עמו, מכוסים באותו כוח משמר, תחת אפריון רצוף האהבה? הנושעים יהיו איתו, כי הם נאספים אליו כבר בהילקחות. וכשעם ישראל יצא מהמדבר ויביט אל אשר דקרו, אנו כבר נהיה שם, עמו. תודה לאל!

מה אנו עושים עם הפסוקים הללו בהקשר של נישואין? גברים – האם ראיתם איך ישוע מתואר? האם אתם מבינים שעליכם להיות ראשי המשפחה ולאהוב את נשותיכם כפי שישוע אהב אותנו? (אל האפסים ה' 21–32). כשאני קורא את הפסוקים הללו, אני מבין עד כמה הציפייה הזאת נראית כמעט בלתי אפשרית… איך אפשר בכלל להתקרב לדרישה כזו?

בכוח אלוהים – זה התשובה (אל הפיליפים ב' 13; קורינתיים א' י' 13), ובכך שאנו מביטים אליו תמיד כמופת לחיינו. עלינו לחשוב תמיד במונחים האלה: מה ישוע היה עושה? איך אני יכול לייצג אותו?

אישתך עיצבנה אותך – אוקיי, עצור רגע… מה ישוע עשה כשאנשים עיצבנו אותו? לא, לא, אל תתחיל להפוך שולחנות! ישוע הפך שולחנות למוכסים ולסוחרים בבית המקדש, אבל אישתך היא לא מוכסת! היא השותפה הכי קרובה אליך, זאת שהתחייבת לאהוב ולכבד.

אז מה ישוע עשה כשכיפא דיבר שטויות? הוא דיבר אמת, אבל עשה זאת באהבה. כך גם עליך לנהוג – לא באגרסיביות, אלא בכנות, בחמלה ובאהבה.

גבר – אישתך היא היועצת הקרובה ביותר אליך. תפקידך לאהוב אותה עד כדי כך שתהיה מוכן למסור את חייך עבורה. עליך להקדיש את חייך לטובתה ולרווחתה. אם אתה מנהיג טוב, הרי ש-99.99% מההחלטות במשפחה מתקבלות ביחד, מתוך שיח והסכמה. אתה מקשיב לה, מתייעץ איתה, וביחד אתם מגיעים להבנה משותפת.

מנהיג גרוע הוא מי שמתעלם לחלוטין מיועציו, בעוד שמנהיג טוב יודע להקשיב, להתייעץ ולהפעיל שיקול דעת. גם אם אינכם מסכימים על דבר מסוים, עליך להקשיב לה באמת, להבין את עמדתה, ולשקול אותה ברצינות. מנהיגות נכונה אינה דורסנית ואינה מבטלת את מחשבותיה או דעותיה של האישה בטענה ש"אני הגבר". מנהיגות נכונה מתאפיינת בהגעה להחלטות מתוך שיח, כבוד והידברות – לא מתוך כוחניות.

מנהיגות אמיתית פירושה שיתוף פעולה, הכרה בכך שאינך יודע הכול, והבנה עד כמה אתה זקוק לשותפות של אישתך. מנהיגות היא נכונות ללמוד, לחקור, ולהיות עניו. היא כוללת את היכולת לקבל עצות טובות ואפילו להודות: "הרעיון שלך טוב יותר – נעשה זאת בדרך שלך." זו מנהיגות אמיתית.

האם יש מצב שמותר לך לומר "אני הגבר, אני מחליט, וככה זה יהיה"?
זה אפשרי, אבל נדיר מאוד ובמצבים יוצאי דופן בלבד:

1. כאשר יש דדליין או מצב חירום – אם יש דוחק זמן והחלטה חייבת להתקבל באופן מיידי, ואין זמן להתייעץ. גם אז, זה צריך להיות מצב של "פעם במיליון", ואתה חייב להיות בטוח שאתה צודק בהחלטתך.
2. מתוך דאגה אמיתית לאשתך – כאשר אתה רואה שהיא זקוקה להכוונה או למנוחה לטובתה האישית. למשל: "אני מחליט כי אני רואה שאת עייפה מדי, ולכן את הולכת לנוח ואני מטפל בבית" או "את צריכה את הבגד הזה, אז את קונה אותו. נקודה."

בשני המקרים, המטרה אינה לשלוט, אלא להוביל באהבה ובדאגה אמיתית לרווחתה. זה לא על הפגנת סמכות, אלא על לקיחת אחריות מתוך אהבה עמוקה וכבוד.

¹¹צְאֶ֧ינָה ׀ וּֽרְאֶ֛ינָה בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה בָּעֲטָרָ֗ה שֶׁעִטְּרָה־לּ֤וֹ אִמּוֹ֙ בְּי֣וֹם חֲתֻנָּת֔וֹ וּבְי֖וֹם שִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃

"צאינה וראינה" – הביטו אליו, אל אשר דקרו. ההספד כבר עבר, וכעת זהו רגע של הערצה, תודה, והבחנה בעטרת – הכתר. ביום חתונתו, ביום שמחת ליבו. זהו הרגע שבו הכלה, עם ישראל, תהיה באמת כלה הראויה לו, משרתת אותו כממלכת כהנים, כפי שתוכנן להיות מלכתחילה. ראו מה כתוב במזמור ל"ד, פסוקים 5–8: " דָּרַ֣שְׁתִּי אֶת־יְהוָ֣ה וְעָנָ֑נִי וּמִכָּל־מְ֝גוּרוֹתַ֗י הִצִּילָֽנִי׃ הִבִּ֣יטוּ אֵלָ֣יו וְנָהָ֑רוּ וּ֝פְנֵיהֶ֗ם אַל־יֶחְפָּֽרוּ׃ זֶ֤ה עָנִ֣י קָ֭רָא וַיהוָ֣ה שָׁמֵ֑עַ וּמִכָּל־צָ֝רוֹתָ֗יו הוֹשִׁיעֽוֹ׃ חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְהוָ֓ה סָ֘בִ֤יב לִֽירֵאָ֗יו וַֽיְחַלְּצֵֽם׃"
המזמור הזה קורא לנו להכיר בטובו של ה', לחוות את קרבתו, ולבטוח בו בלב שלם.

הביטו אליו – צאינה וראינה.
לא מתוך גאווה ולא מתוך יהירות, אלא מתוך ענווה. "זה עני וקרא וה' שמע" – ומה קורה? "חונה מלאך ה' סביב ליראיו." בדיוק כפי שראינו את החיילים שסבבו את שלמה, כך אנו מוזמנים להביט אליו, לבוא אליו. הוא יקבל אותנו, והמלאכים האלה לא יהיו רק סביב האפריון של שלמה אלא גם סביבנו. "חונה סביב ליראיו ויחלצם."
ובאותו מזמור, בפסוק 19, נאמר: "קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב."
זכאי, אדם קטן קומה ומנודה בחברה, טיפס על עץ רק כדי להביט אל ישוע – ומה קרה? ישוע שינה לו את הלב. (ראה לוקס י"ט 1–10). זו הדוגמה החיה לכך שדי ברצון לפגוש אותו, והוא כבר יפעל בלבך.

למה "עטרת", כתר שעטרה לו אימו?
בהקשר של שלמה המלך, הביטוי מתקשר ישירות לפעולה של בת שבע, אמו של שלמה, שהייתה בעלת תפקיד מכריע בהבטחת מלכותו. כאשר אדוניה, אחיו של שלמה, ניסה לתפוס את המלוכה, בת שבע התערבה, תוך שהיא משתמשת בחוכמתה ובקרבתה לדוד המלך כדי להבטיח ששלמה יומלך במקומו, כפי שהובטח.

ספר מלכים א' פרק ב' מתאר כיצד בת שבע פעלה בתבונה ובאסרטיביות כדי להבטיח את עליית שלמה לכס המלוכה. במובן זה, "עטרת שעטרה לו אימו" מתארת לא רק את הכתר הפיזי, אלא גם את ההכרה בתפקיד המרכזי של בת שבע במלכתו. היא לא רק אמו, אלא גם מי שעמדה לצדו ברגעים הקריטיים שהובילו להמלכתו.

הסמליות של "עטרת שעטרה לו אימו" מתחברת באופן עמוק וישיר לישוע ולמקומו כמלך המשיח:

1. אלוהים האב המליך את ישוע:
   אלוהים האב נתן לישוע את הסמכות והמלוכה, כפי שנאמר בתהילים ב': "אני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי" וגם בפרק ק"י: "שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ." המלכתו של ישוע היא לא רק על כל הבריאה, אלא גם על חיינו האישיים, כשאנו בוחרים להכיר בו כמלך.
2. אנחנו, ה"אמא" של ישוע:
   כאשר ישוע אומר במתי י"ב 50: "כל העושה את רצון אבי שבשמים הוא אחי ואחותי ואמי," הוא מכוון לכך שאנחנו, מאמיניו, שותפים במלכותו. כמו שבת שבע פעלה להמלכת שלמה, כך אנו – דרך אמונתנו, שירותנו, וההכרה במלכותו – "עוטרים" אותו על חיינו.
3. עטרת הקוצים והמילוי בניצחון:
   כשישוע נענש על ידי הרומאים ונחבש בעטרת קוצים, זה נראה לעין אנושית כרגע של ביזיון. החיילים לעגו לו, צחקו עליו וקראו לו "מלך היהודים" בזלזול. פילטוס, כשאמר "הנה האיש" (יוחנן י"ט 5), הציג אותו כמי שאין לו כל סמכות או מלוכה. אך במבט של אמונה, עטרת הקוצים מסמלת את גבורתו, כשהוא נשא את חטאי העולם. על הצלב, דווקא במותו, הביס האדון ישוע את הרשע והרשעה (בראשית ג 15).
4. צחוקו של אלוהים וניצחונו המוחלט:
   כפי שנאמר במזמור ב': "יושב בשמים ישחק, אדוני לעג למו." אלה שלעגו לישוע על הצלב לא הבינו שהנצחון האמיתי התרחש שם. דרך מותו, ישוע הביא גאולה נצחית, ותחייתו הוכיחה את כוחו ומלכותו. כך אלוהים הפך את הלועג לנלעג, כשהמליך את ישוע באופן מוחלט ונצחי.
5. שמחת הנישואין:
   בסופו של דבר, הביטוי "צאינה וראינה במלך שלמה" מכוון אותנו להתבונן בישוע ביום שמחתו – יום הנישואין בין אלוהים לשארית ישראל הנושעת. כפי שמלך שלמה חוגג עם כלתו, כך ישוע יחגוג עם עמו הגאול, שהפך להיות ממלכת כהנים ועם קדוש, בדיוק כפי שתוכנן מלכתחילה.

"הביטו אליו!" – לא רק כדי לזכור את סבלו, אלא גם כדי להכיר בניצחונו ובמלכותו הנצחית, שמקבלת את ביטויה המלא ביום שמחתו, יום שבו תושלם הגאולה ועם ישראל יכיר במלכו. צאינה וראינה במלך שלמה – דמות למלך המשיח, ישוע האדון.

מה אנחנו מיישמים מזה בנישואין שלנו?

העיקרון ברור: מי שלא מושלם צריך להביט ולהעריץ את המושלם.
מי מכם מושלם? התשובה פשוטה – אף אחד. זה אומר שגם הבעל וגם האישה צריכים לבוא אל ישוע!

"הביטו אליו."
הרבה נישואין נכשלים כי אנו מצפים שהבעל המושלם או האישה המושלמת יהיו המקור לשמחה שלנו, לאושר שלנו, וימלאו את כל הצרכים שלנו. אבל זו טעות יסודית – רק ישוע יכול למלא את החלל הזה בלב שלנו.

בנישואין, אין אף אחד שהוא מושלם, ולכן שניכם צריכים יחד להפנות את מבטכם אל ישוע. כשאנחנו משחררים את הציפיות הבלתי אפשריות אחד מהשני, ומבינים שיש צרכים שאיש מבני הזוג לא יכול למלא אלא רק ישוע, מתרחש שחרור.

במקום להעמיס על בן או בת הזוג את משקל הציפיות הבלתי אפשריות, אנו יכולים לאהוב, לכבד, ולתמוך זה בזו מתוך מקום של חסד. נישואין כאלו, שבהם שניכם מביטים לישוע כמקור לחיים ולסיפוק, הם נישואין שמושתתים על יסוד יציב ואמיתי.

שימו לב: הכלה לוקחת את החתן לחדר של אמא שלה, ויש כאן גם התייחסות לאמא של החתן. המעורבות של ההורים ניכרת, כי הם ממלאים תפקיד משמעותי בחיי צעירים, במיוחד בתקופות מכריעות כמו נישואין.

הורים של בני נוער ושל בוגרים צעירים –
עלינו להבין את העוצמה שיש בידינו. יש לנו כוח עצום – כוח לברך או כוח להרוס את הנישואין של ילדינו.

אז איך נשתמש בכוח הזה בצורה נכונה?

• בואו נהיה הורים שמעודדים נישואין, לא הורים שמפריעים או הורסים.
• תנו לילדיכם את העצמאות שהם זקוקים לה – אל תנסו לנהל את חייהם לאחר שנישאו.
• הציעו עצות רק כשמבקשים אותן. עזרה לא מבוקשת עלולה להיראות כהתערבות ולא כתמיכה.
• הכירו בכך שהם עכשיו משפחה חדשה עם דינמיקה משלהם, ויש לכבד זאת.

במקום להתערב בצורה שעלולה לפגוע, היו הורים שנוכחותם היא ברכה, שנותנים ביטחון, תמיכה, ודוגמאות לחיים טובים בנישואין. כך נוכל לעזור לילדינו לבנות בית יציב ואוהב, מבוסס על עקרונות של חסד, כבוד ואהבה.

המסר העיקרי לזוגות נשואים בפסוק הזה הוא:
תכתירו את ישוע למלך על חייכם (תהילים מ"ה).
שירות הדדי הוא המפתח – תשרתו אחד את השני כפי שישוע היה רוצה שתעשו.

לנשים:
כבדו את בעלכן, אהבו אותו, והתבוננו יחד אליו – אל ישוע.

לגברים:
אהבו את נשותיכם, הובילו אותן בחכמה ובאהבה, והיו מוכנים למסור את חייכם עבורן. זכרו שאבא שלה – אבינו שבשמים – רואה כל מה שאתם עושים לה. אל תשכחו: הוא ישפוט אתכם על הדרך שבה התנהלתם כלפיה.

זוגות נשואים:
כל מה שנאמר על להביט אל ישוע ולבוא אליו ברוח נכנעת – תעשו זאת ביחד. תנו לו להיות המרכז בחייכם ובמערכת היחסים שלכם.

לרווקים ולרווקות:
כבר עכשיו, למדו להביט אל ישוע. הכינו את עצמכם לנישואין ברוח של ענווה והליכה אחריו.

לכולנו – נשואים ורווקים:
בואו נלמד יחד איך באמת להביט אל ישוע, לכתיר אותו למלך חיינו, ולחיות חיי כבוד, אהבה ושירות על פי רצונו.

 [1] לכבד אינו מתכוון לציית במקרה בו ההורים דורשים או מצפים ממך לכפור באלוהים או לפעול בעליל בניגוד לרצון אלוהים. אך גם במקרה שכזה, לומר בכבוד מדוע אינך ממלא את רצונם.

[2] Matthew Henry, Song of Solomon 3:6
רש"י, שיר השירים פרק ג', פסוק ו'

Origen of Alexandria, ”Fragments on Jeremiah 11”
Ambrose of Milan, “Letter 77, To Laymen.”

[3] רש"י, שיר השירים פרק ג', פסוק ט

ספר בריתות מבואר, החברה לכתבי הקודש, 2022, ע"מ 840