שיר השירים פרק ז׳

פרק ז׳

בפרק הזה, לאחר הפסוק הראשון, אכן יש תיאור מפורט של הכלה, שמוביל בהמשך לתיאורים של חיבוק, נשיקה, תשוקה, ולבסוף המשפט: "אתן את דודי לך." אז כן, עולה כאן השאלה המתבקשת: האם מדובר בתיאור של יחסי מין?
כנראה שכן. עם זאת, השאלה השנייה היא האם זה נושא שיש ללמד עליו בפירוט באסיפות קהילה? כאן התשובה מורכבת יותר.

אני מודע לכך שיש ביקורת על כך שנושא זה לא נלמד מספיק בקהילות, ושבני נוער גדלים ללא הבנה ברורה, כשאת כל מה שהם יודעים הם לומדים מהעולם. לכן:

1. האחריות מתחילה בבית:
   על ההורים להתגבר על תחושת אי הנוחות ולדבר בכנות עם בני הנוער שלהם על הנושא. שיח פתוח ובריא בבית הוא המקום הבטוח ביותר להדרכה בתחום הזה.
2. קהילה בריאה מספקת מסגרות מתאימות:
   מפגשי נוער, מפגשי גברים ונשים, וייעוץ זוגי הם מסגרות שבהן ניתן לדון בנושאים אלו בצורה מותאמת.
3. שיקול דעת באסיפות המרכזיות:
   באסיפות מרכזיות, כמו אלה שמתקיימות בשבת, יש רגישות מיוחדת. יש אנשים בקהל שעבורם מדובר בנושא כואב או רגיש, בשל חוויות עבר או פצעים שעדיין לא הגלידו. חשוב שלא להוות עבורם "מכשול" (כפי שמורה לנו הכתוב).

אנחנו עוברים על כל דבר אלוהים, כולל פסוקים כמו אלה שבפרק הזה. יש לנו מה ללמוד מהם גם במשמעותם העמוקה והמטאפורית – על הקשר בין אלוהים החתן לעם ישראל הכלה הנושעת.
כמו כן, יש גם דרך להשתמש בתובנות מהפרק הזה לשיקוף התמונה של חיי נישואין נאמנים ומכובדים.
עם זאת, אבהיר: למרות שהפרק הזה יכול ללמד אותנו על חיי מין בריאים בנישואין, וזהו נושא חשוב במיוחד ליועצי נישואין, זה לא יהיה המוקד כאן.

במקום זאת, נתמקד במשמעות הרוחנית, בהשתקפות הקשר של אלוהים וישראל, ובאופן שבו אנו יכולים ללמוד לחזק ולהעמיק את נישואינו על פי הדימוי הקדוש הזה. זהו שיעור שמדגיש את הכבוד, האהבה, והברית שבנישואין, כפי שאלוהים תכנן אותם.

¹שׁ֤וּבִי שׁ֨וּבִי֙ הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ מַֽה־תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית כִּמְחֹלַ֖ת הַֽמַּחֲנָֽיִם׃

מי היא השולמית?
ברור שמדובר בכלה, אך ישנן כמה פרשנויות מעניינות על שמה ומשמעותו:

1. צורת הנקבה של שלמה:
   חלק מהפרשנים טוענים שמדובר בכינוי שמשמעותו "גברת שלמה" או "אשתו של שלמה," המדגישה את הקשר האינטימי והברית ביניהם.
2. ירושלים או "המושלמת":
   אחרים גורסים כי השם "שולמית" רומז לירושלים, העיר שמייצגת את עם ישראל ואת השלמות שאלוהים מייעד להם.

לא משנה באיזו פרשנות נבחר, המשמעות הרוחנית ברורה:
השולמית היא כינוי לישראל הנושעת, הכלה המושלמת של אלוהים, שמייצגת את שיא התהליך הרוחני שאלוהים מבצע בעמו. [1]

למה נאמר "שובי שובי"?

המילים "שובי שובי" מדגישות קריאה חוזרת ונשנית, המזמינה את הכלה לשוב אל האהוב, אל מקומה האמיתי בתכנית האלוהית. כדי להבין לעומק את הביטוי הזה, כדאי להתבונן במקומות אחרים בתנ"ך שבהם מופיע הביטוי "שובי." לדוגמה, זכריה פרק א' פסוקים 1–6:

"שובו אליי נאום ה' צבאות, ואשוב אליכם נאום ה' צבאות."

בזכריה, הקריאה היא קריאה לשיבה רוחנית – לחזור בתשובה ולחדש את הקשר עם אלוהים. הקריאה "שובי שובי" משקפת את נאמנותו של אלוהים לעם ישראל ואת רצונו לשובתם המלאה אליו, כדי להחזיר אותם למעמדם כממלכת כהנים ועם קדוש.

בקריאה זו, אנו רואים לא רק הזמנה, אלא גם ביטוי של אהבה עמוקה ושל מחויבות מצדו של אלוהים לעמו. בדיוק כפי שהשולמית מוזמנת לשוב, כך כל אחד מאיתנו מוזמן לשוב אל אלוהים – לחידוש קשר הברית והאהבה עמו.

בדיון הבא נוכל להעמיק עוד במילים ובמסרים הנלמדים מהפסוקים בזכריה, ולהבין כיצד הם מתקשרים לתמונה הרחבה של שיבת עם ישראל אל אלוהיו.

בשיר השירים פרק ו', אנו רואים את התגשמות שיבת עם ישראל לא רק מבחינה פיזית לארץ ישראל, אלא גם מבחינה רוחנית – חזרה לאלוהי ישראל דרך משיח ישראל. הקריאה "שובי" מסמלת את ההזמנה האלוהית לעם ישראל לשוב בתשובה ולחדש את הברית עם אלוהים.

אלוהים מזכיר לישראל: "איפה אבותיכם שמרדו בי? אינם. ואיפה חוקיי שציוותי אתכם? עדיין קיימים. שובו אליי." (זכריה א 1-6)
זה משתלב עם דברי ישוע: "השמים והארץ יעברו ודבריי לא יעברו" (מתי כ"ד 35).

בספר ירמיה ל"א 18, ישנו קול ישראלי פנימי שאומר: "יִסַּרְתַּ֨נִי֙ וָֽאִוָּסֵ֔ר כְּעֵ֖גֶל לֹ֣א לֻמָּ֑ד הֲשִׁיבֵ֣נִי וְאָשׁ֔וּבָה כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי." זהו ביטוי של חרטה עמוקה ושאיפה לשיבה רוחנית אמיתית.

שובי שובי, השולמית ונחזה בך: הקריאה הזו מבטאת את הציפייה לאירוע היסטורי מרהיב, שבו עם ישראל יחזור למשיח. שאול השליח מתאר זאת כך: "אם הדחתם היא ריצוי בשביל העולם, מה תהיה השבתם אם לא תקומה מן המתים" (רומים י"א 15).

מהו מחולת המחניים? ישנן מספר פרשנויות:

1. ריקוד בין החתן והכלה:
   זהו תיאור של הרמוניה והתאמה מחודשת בין הכלה (עם ישראל) והחתן (אלוהים). כמו ריקוד, זה מסמל תיאום ושלמות בקשר ביניהם.
2. שני מחנות רוקדים:
   חלק מהפרשנים מציעים שמדובר בשתי קבוצות רוקדים – אחת מכל צד, עם השולמית במרכז. [2]
3. ריקוד שמקורו בעיר מחניים:
   יש פרשנים הסבורים שזהו ריקוד המזכיר את העיר מחניים שבעבר הירדן. [3]

מקור השם "מחניים": בראשית ל"ב 1-2 מתאר את יעקב כשהוא פוגש במחנה מלאכי אלוהים וקורא למקום "מחניים" (שני מחנות):
"וְיַעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַיִּפְגְּעוּ־ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים׃ וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹ֙ב֙ כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַחֲנֵ֥ה אֱלֹהִ֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם."

כמו במחניים, שבו יעקב ראה את מחנה מלאכי אלוהים, כך שיבת עם ישראל לאלוהיו היא אירוע רוחני אדיר שבו שמיים וארץ נפגשים. המחול מסמל חיבור ושלמות – חזרתו של עם ישראל למשיח וההרמוניה המחודשת בין החתן והכלה, בין אלוהים לעמו. זהו ריקוד של גאולה, שמביא שלום, שמחה ואחדות – לא רק לעם ישראל, אלא לכל העולם.

כשיעקב רואה מחנה של מלאכים וקורא למקום "מחניים" ולא "מחנה," הוא מדגיש שיש כאן שני מחנות: המחנה של אלוהים והמחנה שלו. זה מסמל את הריקוד המשותף של מחולת המחניים – התיאום בין המחנה שלנו לבין המחנה של אלוהים.

כשהשולמית, עם ישראל, נושע, התמונה שתתגלה תהיה מרהיבה: ריקוד מושלם ומתואם בין אלוהים לעמו. בדיוק כמו מחולת המחניים, זהו דימוי להרמוניה מושלמת בין הרצון האלוהי לבין ההתנהלות של עם ישראל.

שאלות להתבוננות עצמית:

• האם אנחנו מתואמים עם אלוהים?
• האם אנחנו רוקדים לפי רצונו?
• האם אנחנו מתייעצים איתו בתפילה לפני כל החלטה חשובה בחיינו?

לעיתים אנשים מקבלים החלטות בלי מחשבה מעמיקה, בלי ייעוץ רוחני, וללא תפילה. הם פשוט "רצים קדימה" ומבקשים מאלוהים שיברך את מעשיהם. לרוב, זה לא מצליח – זה מוביל לטעויות, כאב וצלקות שאמנם אלוהים יכול לרפא, אך הן משאירות פגיעות לא נחוצות.

להיות ב**"מחולת המחניים"** פירושו לשאוף לתיאום מלא עם רצון אלוהים בכל החלטה ובכל שלב בחיים. זה לא קל, אבל זה עדיף:

• תפילה מתמדת: להעלות כל דבר לפני אלוהים, ולבקש את הכוונתו.
• מחשבה ובחינה: לא לפעול מתוך פזיזות, אלא לשקול היטב את האפשרויות בהתאם לדבר ה'.
• הקשבה להדרכת הרוח: להיות קשובים לאלוהים ולחפש את ידו המכוונת.

החיים שלנו יכולים להיות ריקוד – מתואם, מלא חן ויופי, שמשקף את הקשר העמוק שלנו עם אלוהים. רק כך נוכל באמת לחיות בשלום, באחדות, ובברכה.

האם יש לכם "ריקוד מחניים" בנישואין?
הרעיון של מחולת המחניים בנישואין הוא תיאום, כבוד הדדי, ואמון מלא בין בני הזוג. זה לא עניין של שליטה או בקשת רשות, אלא של יצירת הרמוניה מלאה, כמו בריקוד שבו שניים נעים יחד בהרמוניה מושלמת.

לדוגמה, כשחבר רווק שואל: "למה אתה צריך לבקש רשות מאשתך כדי להיפגש איתנו? אתה לא שולט בבית?"
התשובה היא פשוטה: זה לא עניין של שליטה, אלא של כבוד. בני זוג שמכבדים אחד את השני מתייעצים כדי לוודא שהם מתואמים.

• כשזה עובד לשני הכיוונים, זה מצוין: זהו בדיוק המצב הנכון בנישואין – קשר של שותפות וכבוד הדדי, שבו כל צד מביא בחשבון את הצד השני בהחלטותיו.
• כשזה חד-צדדי, זו בעיה: אם צד אחד נדרש "לבקש רשות" ואילו הצד השני פועל כרצונו, זה עלול להיות סימן לבעיית שליטה או התעללות, מה שמפר את ההרמוניה בזוגיות.

תיאום בניהול החיים המשותפים

גם בתחומים אחרים, כמו ניהול כספים, התיאום הוא קריטי:

• "הכסף שלי הוא שלה, והכסף שלה הוא שלי."
  אין מקום ל"שלי" ו"שלך" – יש רק "שלנו." בני זוג מתואמים לא מבצעים רכישות משמעותיות או החלטות כלכליות גדולות בלי להתייעץ זה עם זה.

תיאום ואמון הם לב הנישואין הבריאים. כמו במחולת המחניים, יש כאן שני מחנות שנעים בהרמוניה מושלמת:

• תיאום בהחלטות גדולות: לוודא שכל צד יודע מה קורה, ושיש שותפות אמיתית.
• כבוד לזמן ולצרכים של האחר: לכבד את לוחות הזמנים, המחויבויות והרצונות של שני הצדדים.
• אמון מלא: לדעת שכל החלטה מתקבלת מתוך טובת הזוגיות כולה.

ריקוד מחניים – תיאום מושלם בנישואין

נישואין בריאים אינם מקום שבו אחד מנסה לשלוט על השני, אלא מקום שבו יש "אנחנו" – ריקוד משותף שבו שני בני הזוג מתואמים לחלוטין.
זהו המודל שאלוהים ייעד לנו, וזה מה שיכול להוביל לזוגיות חזקה, הרמונית ומאושרת.

²מַה־יָּפ֧וּ פְעָמַ֛יִךְ בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב חַמּוּקֵ֣י יְרֵכַ֔יִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י אָמָּֽן׃

³שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃

⁴שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תָּאֳמֵ֥י צְבִיָּֽה׃

⁵צַוָּארֵ֖ךְ כְּמִגְדַּ֣ל הַשֵּׁ֑ן עֵינַ֜יִךְ בְּרֵכ֣וֹת בְּחֶשְׁבּ֗וֹן עַל־שַׁ֨עַר֙ בַּת־רַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק׃

⁶רֹאשֵׁ֤ךְ עָלַ֨יִךְ֙ כַּכַּרְמֶ֔ל וְדַלַּ֥ת רֹאשֵׁ֖ךְ כָּאַרְגָּמָ֑ן מֶ֖לֶךְ אָס֥וּר בָּרְהָטִֽים׃

תיאור התשוקה וההשלמה: ריקוד הגאולה

התיאור המלא תשוקה בשיר השירים יכול להיראות כמשקל נגד לתיאור הנואף והכאוב שביחזקאל ט"ז. בעוד שיחזקאל מתאר את עם ישראל כ"נואפת" – בוגדת באלוהים עם אלילים ומתנהגת בזוועה, הרי שכאן, אחרי שהיא נושעת, הכל מתהפך. התיאור בשיר השירים הוא הפוך לחלוטין: היא מושלמת. פשוט מושלמת.

המסר לישראל ולנו

זהו תיאור שמדגיש את העוצמה של חסד אלוהים:

• "כאילו כל זה לא היה": כשעם ישראל שב לאלוהים, כל חטאיו נמחלים.
• "נקיים מחטא, מושלמים": זה לא עניין של רגש, אלא של עובדה אלוהית. כפי שנכתב ביוחנן א' א' 9: "אם נתוודה על חטאינו, נאמן הוא וצדיק לסלוח לנו על חטאינו וליטהרנו מכל עוול."

הקבלה לחיינו האישיים

לא רק עם ישראל, אלא גם כל אחד ואחת מאיתנו חווה זאת באופן אישי. כשאנחנו חוזרים לאלוהים ומתודים על חטאינו, הוא רואה אותנו נקיים מחטא, מושלמים בעיניו. עם זאת, פעמים רבות אנחנו מתקשים להרגיש כך:

• כמו שאישה שומעת מבעלה שהיא יפה, אבל מתקשה להאמין בזה בשל דימוי עצמי נמוך, כך גם אנחנו מתקשים להאמין שאלוהים רואה אותנו נקיים ומושלמים.
• המציאות: אלוהים כבר סלח לנו. החטאים נמחקו. ישוע מת על הצלב ושילם על כל חטאינו. הצטדקנו בעיני אלוהים (ראו קולוסים ב' 14; קורינתיים ב' ה' 21).

הידיעה הזו, שאנו נקיים ומושלמים בעיני אלוהים, אינה רק סיבה לשמוח, אלא גם קריאה לפעולה:

• לתת לאלוהים לעזור לנו להתקדש: הגאולה היא הבסיס, וההתקדשות היא התהליך שבו אנחנו מתקרבים יותר ויותר לשלמות שאלוהים רואה בנו.
• להפוך את העובדה לרגש: ככל שאנחנו גדלים באמונה ומעמיקים את הקשר שלנו עם אלוהים, כך אנחנו חווים יותר ויותר את תחושת הניקיון והשלמות שהוא העניק לנו.

התיאורים המרגשים של עם ישראל בשיר השירים מזכירים לנו שאלוהים לא רק מוחל, אלא גם משקם ומשיב אותנו למקומנו האמיתי.
זה לא רק סיפור על גאולה לאומית, אלא גם מסר אישי עמוק לכל מי שחזר לאלוהים – לא משנה כמה החטא היה גדול, החסד שלו גדול עוד יותר. אנחנו נאהבים, סלחניים ומושלמים בעיניו.

שני דברים מעניינים בתיאור הכלה

1. סדר התיאור: מלמטה למעלה

בפרק הזה, החתן מתאר את הכלה מלמטה למעלה – מתחיל עם פעמיה ומגיע לראשה, שמתואר כ"ארגמן."
לעומת זאת, כשהכלה תיארה את החתן בפרק הקודם, היא התחילה מהראש וירדה לשוקיים שלו.

2. גיוון וחידוש במחמאות

החתן אינו חוזר על המחמאות שהיו בפרקים הקודמים; במקום זאת, הוא מעניק מחמאות חדשות לגמרי. זה מלמד אותנו על הגיוון והחידוש שבחיים שלנו עם המשיח. ככל שאנחנו גדלים מבחינה רוחנית, היחסים שלנו איתו מתעמקים והמחמאות – הסמליות של הערכתו כלפינו – משתנות ומתחדשות.

הפסוקים מלאים ברמזים וסמלים שמעשירים את התמונה הרוחנית:

• "פעמייך בנעלים": מזכיר את "נעלי בשורת השלום" בכלי הנשק של אלוהים (אפסים ו' 15).
• "בת נדיב": ממשיך את הקו של "עמי נדיב" מהפרק הקודם, ומחזק את הקשר בין ישראל לעמי העולם בגאולה.
• "שררך – ערימת חיטים": מסמל את הלחם האלוהי, מקור החיים, כמו הלחם שירד מן השמים (יוחנן ו' 35).
• "השדיים": מסמלים חלב, מקור מחייה ראשי של האם לילדה.
• "מגדל שן, מגדל שצופה על דמשק": סמלים של עמידה איתנה מול אויבים, גבורה וחוזקה רוחנית.
• "ראשך עליך כארגמן": סמל של מלכות ושל קשר לברית עם אלוהים.

"המלך אסור ברהטים"

ביטוי זה מתאר את המלך (אלוהים) כמי שנקשר בתלתליה של הכלה (ישראל). הוא מוצא את עצמו "אסור," כלומר קשור בעוצמה לאהבתו לעם ישראל.

איך אלוהים יכול להיות "קשור" לישראל? זו שאלה מפתיעה, אך התשובה ברורה: אלוהים אינו יכול להפר הבטחה.

• זהו חלק מהטבע שלו.
• אלוהים אינו יכול לחטוא, למות או לשקר.
• ולכן, אם הבטיח על ישראל:
  "כי בחר ה' בציון, אִוָּהּ למושב לו. זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי איויתיה" (תהילים קל"ב 13-14), אז הוא נאמן להבטחתו לנצח.

אלוהים בחר בישראל מתוך אהבה מוחלטת ונצחית, והוא "קשור" אליה באותה אהבה.

• הקשר הזה אינו תלוי במעשי העם, אלא באמונתו של אלוהים.
• זו אינה חולשה, אלא עוצמה של נאמנות אלוהית.

השיעור עבורנו

ההבנה שאלוהים אינו יכול להפר הבטחה היא מקור לתקווה וביטחון גם עבורנו.
כשאנחנו חוזרים אליו ומתוודים על חטאינו, הוא רואה אותנו נקיים ומושלמים. אנחנו יכולים לחיות בשמחה, בידיעה שכשם שהוא נאמן לישראל, הוא נאמן גם לנו.
אלוהים קשור באהבתו – לא בגלל שהוא חייב, אלא בגלל שהוא בחר.

⁷מַה־יָּפִית֙ וּמַה־נָּעַ֔מְתְּ אַהֲבָ֖ה בַּתַּֽעֲנוּגִֽים׃

⁸זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּֽמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת׃

⁹אָמַ֨רְתִּי֙ אֶעֱלֶ֣ה בְתָמָ֔ר אֹֽחֲזָ֖ה בְּסַנְסִנָּ֑יו וְיִֽהְיוּ־נָ֤א שָׁדַ֨יִךְ֙ כְּאֶשְׁכְּל֣וֹת הַגֶּ֔פֶן וְרֵ֥יחַ אַפֵּ֖ךְ כַּתַּפּוּחִֽים׃

¹⁰וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים׃

דמתה לתמר ושדייך לאשכולות
עץ התמר, הזקוף והבלתי מתכופף, מסמל עמידה איתנה ונאמנות.
כמו שמרדכי לא השתחווה להמן, וכמו שחברי דניאל עמדו בגבורה מול פסל המלך, כך אלוהים רוצה לראות אותנו – עומדים זקופים באמונה ובנאמנות, לא מתכופפים ללחצי העולם.

"אעלה בתמר ואחזה בסנסיניו"
הביטוי הזה מדבר על קשר עמוק ואינטימי. כפי שנאמר ליהושע: "לא ארפך ולא אעזבך" (יהושע א' 5), כך אלוהים נשאר איתנו בקשר נאמן ומחבק.
התמר מזכיר גם את הדימוי של הגפן: "אני הגפן ואתם השריגים" (יוחנן ט"ו 5).
כשאנחנו בתהליך של התקדשות, מפתחים את תכונות פרי הרוח (כמו אהבה, שמחה, שלום, סבלנות, ענווה), אלוהים תומך בנו ועוזר לנו לצמוח – הוא "אוחז בסנסיניו."

קרבה אינטימית: ריח אפך כתפוחים, וחיכך כיין הטוב: התיאור הזה מצייר תמונה של התחברות עמוקה, אהבה וזוגיות בריאה.

• "ריח אפך כתפוחים": מסמל משיכה טהורה ונעימה, קרבה רוחנית ופיזית כאחד.
• "חיכך כיין הטוב": היין מסמל שמחה, הנאה ותחושת חיבור עמוקה, כמו בזוגיות מאוזנת ומלאת אהבה.

התיאור הזה לא מתמקד רק בזוגיות אנושית, אלא משקף את סוג הקרבה שאלוהים מבקש איתנו:

• קשר אינטימי, כן ואמיתי.
• קרבה שאינה מוגבלת למילים בלבד, אלא חיבור עמוק שממלא את החיים בשמחה, אהבה ונאמנות.

השאלה שלנו: האם אנחנו יכולים להיענות לקריאה של אלוהים לקשר כזה?

• האם אנחנו מאפשרים לאלוהים "לאחוז בסנסינינו" ולעזור לנו לצמוח?
• האם אנחנו מפתחים את תכונות פרי הרוח בחיים שלנו?
• האם אנחנו מתקרבים אליו באמונה ובאהבה אינטימית, כמו שמתואר כאן?

אלוהים רוצה מערכת יחסים אמיתית, קרובה ואוהבת איתנו. השאלה היא אם אנחנו מוכנים להיענות לקריאה הזו ולצעוד יחד איתו בתהליך ההתקדשות והחיבור. זהו הקשר שהוא מזמין אותנו לחוות – מלא שמחה, אהבה ותמיכה.

איך אנחנו מיישמים את הפסוקים האלה בנישואין שלנו?

הנקודה המרכזית היא שהאינטימיות והאהבה בנישואין לא נועדו להיות משל של הבשורה ואהבת אלוהים – אלא להפך. הבשורה והאהבה של אלוהים אלינו הן המודל שעליו נבראו הנישואין מלכתחילה.

אלוהים אמר: "לא טוב היות האדם לבדו," ולכן הוא ברא את הנישואין כדי לשקף את הקשר שהוא רוצה איתנו – קשר אינטימי, נאמן ומלא אהבה.
השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: האם הנישואין שלנו משקפים את הדגם שאלוהים יצר עבורנו?

שתי נקודות חשובות מהפסוקים האלה לנישואין:

1. עיניים אך ורק אחד לשני

• מבחינתך, אישתך מושלמת – אין אחרת.
  כשם שאלוהים רואה אותנו מושלמים בזכות החסד שלו, כך עלינו לראות את בן/בת הזוג שלנו.
• מבחינתך, בעלך מושלם – אין אחר.
  זה לא אומר שהם אינם בני אדם עם חולשות וחסרונות, אלא שכאשר אנחנו אוהבים באמת, אנחנו מקבלים אותם כמו שהם.

2. חסד וסליחה בנישואין

הרבה נישואין נכשלים כי בני הזוג דורשים אחד מהשני להיות מושלמים, וזה בלתי אפשרי.

• בן/בת הזוג שלך לעולם לא יוכל/תוכל למלא את הריקנות שלך.
  הריקנות הזאת היא דבר שרק אלוהים יכול למלא. כשאנחנו מצפים מבן הזוג שלנו להיות התשובה לכל צרכינו, אנחנו מעמיסים עליו/עליה ציפיות לא הוגנות.
• לכן, חיוני לתת חסד וסליחה.
  כמו שאלוהים מעניק לנו חסד בלתי נגמר, כך גם עלינו לתת חסד וסליחה לבני הזוג שלנו.

איך זה נראה ביום-יום?

1. תשקיעו זה בזה: עיניים רק אחד לשני, ללא הסחות דעת או השוואות לאנשים אחרים.
2. תבינו את הגבולות האנושיים: אף אחד לא מושלם. תלמדו לחיות עם החולשות של השני, במקום לנסות לתקן אותן.
3. תבנו את הקשר שלכם סביב אלוהים: תנו לו למלא את הריקנות שבן הזוג שלכם לא יכול למלא.
4. תתנו חסד ותסלחו: כמו שאתם מצפים מאלוהים שיסלח לכם, תסלחו גם אחד לשני.

בסופו של דבר, הנישואין שלנו נועדו לשקף את אהבת אלוהים ואת הברית שלו איתנו:

• קשר של נאמנות בלתי מעורערת.
• קשר של מחילה אין-סופית.
• קשר של אהבה שממשיכה לצמוח ולהעמיק, גם כשזה מאתגר.

החיים המשותפים שלכם הם שיר אהבה שנכתב בהשראת הבשורה. שאלו את עצמכם: האם הנישואין שלי מספרים את הסיפור הזה?

¹⁰…..הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים׃

"טעם הפה שלה כמו יין"

בפסוק הזה, החתן מתאר את טעמה של הכלה כיין – לא רק מטפורה לטעם, אלא גם לסמל של שפע, שמחה וחיבור. כשהיא עונה לו, היא אומרת שהיין הזה "הולך לדודי למישרים, דובב שפתי ישנים."

היין כסמל בליווי דברי ישוע

• "הולך לדודי למישרים":
  היין נכנס בקלות ובנעימות – סמל לקרבה ולשפע שבאהבה ובקשר אינטימי.
  בסעודה האחרונה, ישוע אמר:
  "מעתה שתה לא אשתה מפרי הגפן עד אשר תבוא מלכות האלוהים" (לוקס כ"ב 18).
  דברי ישוע על היין מדגישים לא רק את הדם שהוא שופך למען גאולתנו, אלא גם את התקווה לסעודה הגדולה במלכות האלוהים.
• "דובב שפתי ישנים":
  היין מסמל גם חיבור, שמחה והתעוררות:
  • שיניים: חלק מהפרשנים רואים את התמונה כפשוטה, כשהיין נכנס ומטפטף על השפתיים והשיניים.
  • מעורר ישנים: אחרים מפרשים שהיין מעורר, כמו שקשר אינטימי ובריא יכול לחדש חיים, להביא שמחה ולהפיח רוח חדשה בנפש. [4]

היין כאמצעי להתחברות

היין מסמל גם את סעודת האדון ואת הקשר המשפחתי של הקהילה והמאמינים:

1. דם המשיח: בכל פעם שאנו שותים את היין בסעודת האדון, אנו זוכרים את דמו של ישוע שנשפך למעננו.
2. סעודה והתחברות: היין מסמל גם שותפות ושמחה – חיבור בין בני הזוג בנישואין, כמו גם חיבור בין המאמינים לאלוהים.

¹¹אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ׃

המשיח רוצה התחברות איתנו. האם אנחנו מבינים עד כמה ישוע משתוקק לקשר איתנו? זה לא עניין של "תאמין בי אם בא לך," כאילו זו החלטה שולית. לא. הוא רוצה אותנו, הוא משתוקק שנבוא אליו, שנבחר בו, שנשיב לאהבתו.

• לא משנה כמה אנחנו מרגישים רע על חטאינו, ברגע שאנו באים אליו בתשובה כנה, הוא סולח. נקודה.
• האהבה שלו אינה תלויה ברגשות שלנו או במה שאנחנו חושבים על עצמנו. היא עובדה.
  כמו שכתוב: "עליי תשוקתו" – המשיח באמת אוהב אותנו.

זה מזכיר לנו את סיפור הבן האובד (לוקס ט"ו):

• הבן האובד חשב שאיבד את מקומו בבית אביו בגלל מעשיו.
• כשהוא סוף-סוף חזר, אביו רץ לקראתו, חיבק אותו וסלח לו, בלי להסס.
• האב לא רק קיבל אותו בחזרה, אלא גם החזיר לו את מעמדו כבנו האהוב.

בדיוק כך פועל אלוהים איתנו:

• אנחנו עשויים להרגיש "לא ראויים" או "מלוכלכים" בגלל חטאינו, אבל כשאנחנו חוזרים בתשובה, הוא מקבל אותנו באהבה מוחלטת.
• הוא רוצה אותנו קרוב, משתוקק לקשר איתנו, וכבר סלח לנו ברגע שהתוודינו.

¹²לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים׃
¹³נַשְׁכִּ֨ימָה֙ לַכְּרָמִ֔ים נִרְאֶ֞ה אִם פָּֽרְחָ֤ה הַגֶּ֨פֶן֙ פִּתַּ֣ח הַסְּמָדַ֔ר הֵנֵ֖צוּ הָרִמּוֹנִ֑ים שָׁ֛ם אֶתֵּ֥ן אֶת־דֹּדַ֖י לָֽךְ׃
¹⁴הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֨ינוּ֙ כָּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ׃

כמה יפה ונכון לקחת רגע לעצור, לצאת לטבע, ולהתבונן בבריאה של אלוהים. זה לא רק חיבור עם הבריאה, אלא גם פרישה מהעולם הרועש והעסוק שמסביבנו – רגע להניח הכל בצד ולהתחבר לאלוהים. זה בדיוק מה שישוע עשה כשהלך להתבודד בתפילה:

• הוא פרש מהמולת החיים, מהקהל ומהעבודה הרבה, כדי להתחבר לאב השמימי.
• התלמידים, שראו אותו נושם מהמקור הזה, לא שאלו אותו איך לעשות ניסים או איך להקים מתים, אלא:
  "אדוני, למדנו להתפלל" (לוקס י"א 1).
  הם הבינו שהכוח של ישוע נבע מהקשר האינטימי שלו עם האב, שהתחדש בכל פעם שהתבודד והתפלל.

זה נכון גם בזוגיות הפיזית שלנו בנישואין:

• קחו זמן רק לשניכם.
  כמו שאנחנו צריכים זמן לבד עם אלוהים, כך גם בני הזוג צריכים זמן איכות יחד, רחוק מכל הסחות הדעת.
• חיזוק הקשר:
  זמן לבד מאפשר לשוחח, להעמיק את הקשר ולחדש את האינטימיות – בדיוק כמו שישוע חידש את הקשר עם האב.

אל תתנו לעולם לגנוב את הזמן שלכם. בעידן של הסחות דעת, כמו נטפליקס, יוטיוב או טלפונים חכמים, קל לתת לדברים האלה לגנוב את הזמן היקר שצריך להיות מוקדש לאלוהים וליקירינו:

• תנו זמן לאלוהים: הקדישו זמן יומיומי לקרוא בדבר ה', להתפלל ולהתחבר.
• תנו זמן לנישואין: קבעו זמן איכות קבוע שבו אתם מתנתקים מעבודה, ילדים או מסכים ומתמקדים זה בזה.

כמו הטבע שמראה לנו את גדולת אלוהים, כך גם הזמן הזה של התבודדות מזכיר לנו:

• מי אנחנו: ילדים של אלוהים, מוזמנים להיות קרובים אליו.
• מה אנחנו צריכים: קשר עמוק, גם עם אלוהים וגם עם בן/בת הזוג, שמחזק אותנו בכל תחומי החיים.

הבריאה נבראה כדי להלל את אלוהים. כך גם אנחנו – לא לתת לעולם לגנוב את זמננו, אלא למלא את חיינו בשבח, בחיבור ובאהבה אמיתית.

בדיוק כמו הכלה בפרק הזה, עלינו לקחת רגע ולבדוק את עצמנו יחד עם ישוע:

• איך האהבה שלי?
• איך השלום שלי?
• האם אני מפתח אורך רוח וריסון עצמי?
• האם תכונות אלה נותנות "ריח ניחוח," כמו הדודאים ופרי המגדים?

התיאור של "חדשים גם ישנים" מזכיר לנו שהקשר שלנו עם אלוהים הוא גם וגם.

• הישן: הידוע והמוכר, הבסיס שלנו באמונה, המסורת והחכמה שעברו מדור לדור.
• החדש: התגלויות חדשות, חוויות מרעננות ולימוד עמוק יותר של דבר ה'.

כשאנחנו קוראים בכתובים, אנו לומדים מהעבר – מפרשנים ותובנות מסורתיות, וגם מההבנות החדשות שהרוח פועלת להאיר בפנינו. בדיוק על זה ישוע דיבר:
"כל סופר למוד מלכות שמים דומה לבעל בית המוציא מאוצרו חדשות וגם ישנות" (מתי י"ג 52).

הכלה אומרת: "צפנתי לך את האוצרות האלה." זו תזכורת עבורנו שגם אם אין לנו הרבה להציע, כל מה שיש לנו – תכונות פרי הרוח, תפילתנו והללנו – הם האוצרות שאנו יכולים להביא לאלוהים.

"זה לא הרבה, וזה בטוח לא מספיק כדי להיכנס לשמים, אבל זה יש לי – קח, אני נותן לכבודך."

ליישם את אותו עיקרון בנישואין. בדומה לקשר עם אלוהים, הנישואין שלנו דורשים טיפוח מתמיד וזמן איכות:

1. זמן ביחד הוא חיוני:
   • אל תיפלו למלכודת של "להתמקד רק בילדים."
   • הילדים יגדלו ויעזבו, אבל הנישואין נשארים. אם לא תשקיעו בקשר, אתם עלולים לגלות שנותרתם עם בית ונישואין ריקים.
2. שלבו ישן וחדש:
   • הישן: תזכרו ברגעים היפים מהעבר, תבנו על הבסיס שכבר יצרתם יחד.
   • החדש: צאו להרפתקאות חדשות יחד – דייטים, טיולים, שיחות עמוקות.
3. עדיפות לזמן איכות:
   • שיחות יומיומיות: חצי שעה ביום לשיחה משמעותית.
   • דייטים: צאו מדי פעם לבילוי זוגי, גם אם זה רק הליכה קצרה או ארוחת ערב פשוטה בבית.
   • טיולים: כמו שהכלה והחתן "לנים בכפרים וקמים בכרמים," כך גם אתם יכולים למצוא הזדמנויות להתחבר מחוץ לשגרה.

השקעה בזוגיות כמו בקשר עם אלוהים

כשם שחשוב לבלות זמן עם האדון, כך חשוב לבלות זמן ביחד כזוג. ההשקעה הזו היא המפתח לשמירה על קשר קרוב, אוהב ומשמעותי – עם אלוהים וגם עם בן/בת הזוג.

הנישואין שלנו נועדו לשקף את הברית עם אלוהים – קשר של אהבה, נאמנות והתחדשות מתמדת.

[1] רש"י, שיר השירים, פרק ז', פסוק 1

Matthew Henry, Song of Solomon 6:13
Theodoret of Cyrus, Commentary on the Song of Songs 6

[2] ספר הבריתות מבואר, שיר השירים ז' 1, החברה לכתבי הקודש, 2020

[3] Song of Solomon 6:13, NIV translation: “…as on the dance of Mahanaim”

[4] שתי הפרשנויות האפשריות מופיעות בספר הבריתות המבואר של החברה לכתבי הקודש, 2020. התרגומים לאנגלית חלקם מתרגמים שיניים, חלקם "ישנים." רש"י מפרש ישנים במשמעות ישני עפר. תרגום הוולגטה ללטינית מהמאה ה-4 לספירה מתרגם שיניים, אך תרגום המלך ג'יימס לאנגלית מהמאה ה-17 מתרגם על פי "ישנים."