שמואל א׳ פרק י׳ - ישוע המשיח

גילוי הסוד

פרק י 1 וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן, וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ, וַיִּשָּׁקֵהוּ. וַיֹּאמֶר: "הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ יהוה עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד."

"שים לב, שאוּל: מי שמושח אותך כרגע למלך על ישראל, זה לא אני — זה יהוה! — קשה לך להאמין למה שאתה שומע? — אלוהים מבין. לכן הוא עומד לתת לך היום…"

שורה של הוכחות

פס' 2 "בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי, וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת־רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח; וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ: 'נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ. וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת, וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר: "מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי?"'"

גם מגיד־עתידות יכול לחזות דבר כמו "כשתגיע הביתה, תגלה שכולם דאגוּ לך." זאת לא נבואה אלא חשיבה הגיונית בתוספת ניסיון־חיים: הורים נורמלים דואגים לגורל בנם אם הוא נשלח למשׂימה של 4 שעות — ואז נעלם ל-4 ימים.

אבל שמואל מנבא פרטים מדוייקים מאוד:

• על קבר־רחל, למשל. אולי כבר אז היו חילוקי דיעות איפה נמצא קבר־רחל האמיתי: "בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח", ולא במבנה הטורקי/מוסלמי ליד בית־לחם, כמו שמספרים לנו היום;

• עוד פרט: שאול יפגוש שני אנשים — לא אדם אחד, לא קבוצה — והם יודעים לא רק על "הָאֲתֹנוֹת" ש"נִמְצְאוּ" אלא מצטטים בדיוק את דברי אביו. — רק אלוהים יכול לגלות מראש פרטים כאלה.

ויש עוד:

פס' 4-3 3 "וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה, וּבָאתָ עַד אֵלוֹן־תָּבוֹר; וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל הָאֱלֹהִים בֵּית־אֵל. אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים, וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם, וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל־יָיִן. 4 וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם, וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם, וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם."

שוב, שימו לב לדיוּק:

• מיקום מדוייק: "אֵלוֹן־תָּבוֹר";

• מספרים מדוייקים: "שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים", "שְׁלֹשָׁה גְדָיִים", "שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם", "נֵבֶל־יָיִן" אחת;

• ידיעה מראש מה אותם אנשים יעשׂו: הם בדרך "אֶל הָאֱלֹהִים [ב]בֵּית־אֵל", הם "שָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם", הם "נָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם".

בפסוקים הבאים צץ לנו נושא שחייבים להתעכב בו קצת. הוא חשוב גם עבורנו כמאמינים במאה ה-21:

"הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים?" (פס' 12)

ש' מה שמוּאל כרגע עושׂה?

ת' הוא מְנַבֵּא (פס' 4-2).

! נכון! — ככה אנחנו משתמשים במילה הזו: הוא מוסר לשאוּל נבואה מפורטת, קצרת־טווח, על מה שעומד להתרחש בעוד מספר שעות. — וכולנו מסכימים כי רק אלוהים מסוגל לגלות מידע כזה.

שמואל מנבא. — וזה בכלל לא משנה שמדובר במתן שתי פיתות — ולא בנפילת אימפריות וביאת המשיח, כמו בנבוּאות דניאל למשל.

אף אחד לא יודע את העתיד! — לא על העברת פיתות, ולא על אימפריות. — אף אחד! — לא ההורוסקופ; לא כדור הבדולח; לא מדיומים, מכשפות ומגידי־עתידות; לא מלאכים; לא רוחות המתים; לא שדים; וגם לא השטן — רק אלוהים.

וזה מביא אותנו ל…

■ נביאים — נבואה — לנבא — להתנבא

ראוּ עכשיו איך השורש 'נ.ב.א' מופיע ב…

פס' 6-5 5 "אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים. וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר, וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה; וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר, וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים. 6 וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יהוה, וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם; וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר."

• שאוּל עומד לפגוש קבוצה ("חֶבֶל") של "נְבִיאִים";

• כולם "מִתְנַבְּאִים" עם ליווּי מוּזיקלי על־ידי "נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר";

• תחת השפעת "רוּחַ יהוה" שאוּל יצטרף אליהם, וגם הוא "יִתְנַבֵּא" (פס' 10);

• התהליך הופך אותו "לְאִישׁ אַחֵר".

! מתברר כי משמעות המילים 'מנבא' ו'מתנבא' בתנ"ך היא הרבה יותר רחבה מחיזוי העתיד בהשראת אלוהים.

תיכף ננסה להיכנס לעובי הקורה; אבל קודם עצירה לשם…

הפקת לקחים:

1. שאול הוא רק פיתרון זמני "עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ". — כל מלך, כל ראש ממשלה, כל שלטון — אפילו הטובים ביותר — כולם יהיו פיתרונות זמניים, עד שיבוא המשיח המובטח משבט יהודה — עד שישוע יחזור ויקים את ממלכתו עלי אדמות.

2. על שאוּל אמנם כתוב כי "אֵין אִישׁ מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ" — אבל מתברר שאפילו הטוב ביותר מבחינה אנושית לא מספיק טוב עבור אלוהים.

גם אם אתה האדם החכם, האוהב, טוב־הלב והמוסרי ביותר בעולם — כל התכונות הללו לא יושיעו אותך. הטוב ביותר מבחינה אנושית הוא עדיין חוטא שיבלה את הנצח באגם האש — אלא אם כן הוא מבקש את סליחת חטאיו על בסיס כפרתו של ישוע המשיח — אלא אם כן הוא ייכנע לישוע כמלך על חייו.

3. סמליוּת השם של המלך החדש — "שָׁאוּל". — המלך הזה הוא הפיתרון שהעם 'שואל', או יותר נכון: דורש! — "תן לנו פיתרון לפי הראש שלנו! לא מעניין אותנו מה אלוהים רוצה." — ואני ואתם נלמד בהמשך ש'פיתרון לפי הראש שלנו' — מבלי לשאול את אלוהים ומבלי לבקש את הדרכתו — יוביל לכישלון, או אפילו לאסון.

4. התחלנו ללמוד על נביא אמיתי: שמוּאל ניבא מה יקרה בעתיד, והנבואה התגשמה. — 100 אחוז דיוּק! זהו סימן ההיכר של נביא אלוהים אמיתי.

? האם מישהו 'ניבא' לכם דברים בשם אלוהים, וזה לא התגשם? או התגשם רק חלקית? או לא ברוּר אם התגשם? אין 100 אחוז דיוּק? — אל תרחמו עליו! הוא נביא שקר. בעידן התנ"ך היו סוקלים אותו.

הערה אחרונה בהקשר הזה: אל תמהרוּ להגיד 'אלוהים אמר לי'. נכון כי זה לא בהכרח ניסיון לנבא, אבל חשבו טוב־טוב אם כדאי לכם — וראוי לכם — להתיימר לדבר בשם אלוהים, בורא היקום.

שמואל נמצא באמצע נבואתו קצרת הטווח למלך המיועד. כעת הוא עושׂה שימוש מעניין בשורש 'נ.ב.א'. — נחזור שנייה על…

! את הנושׂא הזה ראוי לחקור לעומק. הוא רלוונטי מאוד גם עבוּרנוּ כמאמינים במאה ה-21.

אם אתם גרים בישראל ואולי אף בירושלים, יש סיכוי שפגשתם אנשים שהציגו את עצמם כ'נביאים'. קצת לפני מגפת הקורונה (למי שזוכר) פנתה אלי אישה עם בקשה. בשיחה שאלתי, בין היתר, במה היא עובדת, והיא ענתה: "אני נביאה" (ממש ככה!).

ייתכן שהייתם באסיפות שבהן אנשים טוענים כי הם 'מתנבאים'. אולי אפילו נתנוּ לכם 'נבואות' אישיות עם הוראות מה לעשׂות.

לכן הפרק הנוכחי יהיה כולו מוקדש ל…

נביאים — נבואה — לנבא — להתנבא

…ואפילו "לֵהִתְנַבּוֹת" בלי 'א' (י 13).

על־פי הפסוקים שקראנו (שמו"א י 6-5)…

• שאוּל עומד לפגוש קבוצה ("חֶבֶל") של "נְבִיאִים";

• כולם "מִתְנַבְּאִים" עם ליווּי מוזיקלי על־ידי "נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר";

• תחת השפעת "רוּחַ יהוה" שאוּל יצטרף אליהם, וגם הוא "יִתְנַבֵּא" (פס' 6, 10);

• בסוף התהליך הוא יהפוך "לְאִישׁ אַחֵר".

! אמרנו קודם כי משמעות המילים 'מנבא' ו'מתנבא' בתנ"ך היא הרבה יותר רחבה מחיזוי העתיד בהשראת אלוהים.

■ דוגמאות:

1. הִתנבּאוּת תחת השפעת רוח הקודש

במדבר יא 25 "וַיָּאצֶל [יהוה] מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר [על מֹשה] וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים. וַיְהִי, כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, וַיִּתְנַבְּאוּ — וְלֹא יָסָפוּ."

ש' מה אנחנו רואים במקרה הזה?

ת' א. כותב ספר במדבר יוצא מתוך הנחה שקוראיו יודעים מה זה "וַיִּתְנַבְּאוּ",
והוא לא מוסיף הסבר עבור מי שחי היום, במאה ה-21.

■ כרגע אני לא רוצה להיכנס להשערות איך ה'התנבאוּת' הזאת נראתה; מה בדיוק נשמע שם; איך אותם "שִׁבְעִים אִישׁ" התנהגו. בואו נמשיך את המחקר הקטן שלנו על השורש 'נ.ב.א' עד הסוף — ואני בטוּח שאז נבין יותר טוב.

מה שכן כדאי להוסיף לגבי ההתנבאוּת בבמדבר יא הוא:

ב. זו חייבת להיות תופעה חיובית, כי היא מתרחשת בהשראת רוח־הקודש;

ג. "וְלֹא יָסָפוּ" — משמע שאותה התנבאוּת היתה חד־פעמית, מיד עם קבלת רוח הקודש, ולא חזרה על עצמה מאוחר יותר.

לאותו אירוע שייך גם…

במדבר יא 27-26 "אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה." — האם אתם זוכרים אותם? — הם נקראו להיות בין 70 הזקנים שנבחרוּ כדי לעזור למֹשה לשפוט את העם, אך משום מה הם העדיפו שלא להשתתף בטקס האצלת הרוח. מתברר שאי־אפשר לברוח מבחירת אלוהים: "וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ… וַיִּתְנַבְּאוּ" גם מבלי להיות ליד מֹשה.

ש' מה נלמד משני המקרים הללו יחד?

ת' שמדובר בתופעה על־טבעית עם מטרה:

• כמו שיכולתו של מֹשה לחולל ניסים היתה האסמכתא כי אכן אלוהים שלח אותו (שמות ד 9-1);

• כך ההתנבאות של כל ה-70 — כולל שני הסרבנים — היתה האסמכתא כי אכן אלוהים נתן להם סמכות כשופטי העם.

2. התנבאוּת תחת השפעת רוח רעה

שמו"א יח 11-10 "וַיְהִי,… וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל שָׁאוּל, וַיִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ הַבַּיִת,… 11 וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית, וַיֹּאמֶר: 'אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר'."

הפעם אנחנו רואים תופעה שלילית בעליל: התקף של זעם בלתי־נשלט; צרחות; קללות; דחף לרצוֹח.

ש' דחף לרצוח? — איך זה יכול להיות מ"רוּחַ אֱלֹהִים", כפי שכתוב בפסוק?

ת' זה לא! — ראוּ את הדוגמה הבאה כדי להבין איך זה עובד:

מל"א כב 22-6 רוח רעה שפועלת באישור אלוהים

"אַחְאָב", מלך ישראל עובד האלילים, מקבץ את נביאי חצרו, "כְּאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ", כי הוא זקוק לעצה. המעמד מתואר במילים: "וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ …וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם."

ועכשיו, ראו מהו הכוח שעומד מאחורי ההתנבאוּת הזו: "וַיֹּאמֶר יהוה: 'מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב, וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד?'… 21 וַיֵּצֵא הָרוּחַ, וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יהוה, וַיֹּאמֶר: 'אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ.' וַיֹּאמֶר יהוה אֵלָיו: 'בַּמָּה?' 22 וַיֹּאמֶר: 'אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו'."

ש' האם כולכם מסכימים כי מדובר בדבר שונה לחלוטין ממה שקרה בהאצלת הרוח על 70 הזקנים (במד' יא)?

ת' בהחלט!

• במקרה הראשון פועל רוח הקודש;

• במקרה השני פועלת רוח טמאה — "רוּחַ שֶׁקֶר";

• ולמרות זאת מתאר התנ"ך את שתי התופעות באותה מילה: "וַיִּתְנַבֵּא".

3. התנבאוּת בעקבות השפעות פיזיות

מל"א יח 29-20 האם אתם זוכרים את אליהו הנביא? — ולידו "נְבִיאֵי הַבַּעַל, אַרְבַּע־מֵאוֹת־וַחֲמִשִּׁים אִישׁ", שמנסים להוריד אש מהשמיים בהר הכרמל? — עליהם כתוב: "וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם, וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה. וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה."

ש' במה מדובר כאן?

ת' "נְבִיאֵי הַבַּעַל" רוקדים, צועקים ופוצעים את עצמם במשך 6 שעות. בשלב המתואר בפס' 29 הם כבר נמצאים בטראנס, באֶקְסְטָזָה. — עם מספיק מאמץ; עִם הנשימה הנכונה; עִם המוזיקה הנכונה; ובעיקר עִם הנכונוּת להיפתח ולהתמסר לחלוטין לכל רגש שיבוא — כֹל אדם יכול להכניס את עצמו למצב כזה של שיכרון־חושים — מצב שבו הוא כבר לא ממש שולט על עצמו.

עוד הערה בהקשר הזה:

בָהתחלה "נְבִיאֵי הַבַּעַל" משמיעים לפחות משפט אחד ברור, שעליו חוזרים אין־ספור פעמים: "הַבַּעַל עֲנֵנוּ! הַבַּעַל עֲנֵנוּ! הַבַּעַל עֲנֵנוּ!" — אך מי שפעם ראה טקס של עובדי אלילים ביוטיובּ יודע שבשלב כלשהו כל מה שנשמע הן צרחות ושאגות ומלמוּל חסר־משמעות. הרי אקסטזה ואיבוד שליטה נחשבים בטקסים כאלה לרצוּיים.

עכשיו זכרו מה אמרנו למעלה: כשכתוב "כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם, וַיִּתְנַבְּאוּ", הטקס בהר הכרמל מתנהל כבר למעלה משלוש שעות! אף אחד מנביאי הבעל כבר לא לגמרי שפוי בשלב הזה. אין שׂריד של שׂפה ברורה.

ש' ואיך התנ"ך קורא להמולה הנוראית הזו?

ת' "וַיִּתְנַבְּאוּ." — אותה מילה כמו בתיאור של תופעות חיוּביות.

לעומת זאת, יש שׂפה ברורה ב…

4. התנבאוּת מתוך מניעים אנוכיים

ירמיהו כז 18-6 אלוהים משתמש בירמיהוּ, נביא האמת, כדי להזהיר את בני־העם: "אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הָאֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר: 'לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל!' כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם. 15 כִּי לֹא שְׁלַחְתִּים,' נְאֻם יהוה, 'וְהֵם נִבְּאִים בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר."

ש' מה גורם לאנשים הללו 'לנבא' שקרים ולטעון כי אלה דברי יהוה?

ת' האינטרס האישי. הרי מי כבר רוצה להיכנע לצבא כובש? עם מסר כמו "לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל!" הם יהיו פוֹפולריים.

לא כמו ירמיהו, שמנבא בדיוק את ההיפך: "עִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וִחְיוּ" (כז 17). מסר כזה נחשב בגידה במדינה, ויש עליו עונש מוות. — אם כך, האינטרס האישי לא משחק תפקיד אצל נביא אמת.

עוד בנושא 'התנבאות מתוך מניעים אנוכיים': הנה לפניכם הגרסה הנשית. הרי כשאתם פוגשים היום 'נביאים' מתוך הקטגוריה הזו, רבים הם ממין נקבה:

יחזקאל יג 19-17 "וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל בְּנוֹת עַמְּךָ הַמִּתְנַבְּאוֹת מִלִּבְּהֶן, וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶן. 18 וְאָמַרְתָּ: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, 'הוֹי [לכן] …בְּכַזֶּבְכֶם לְעַמִּי שֹׁמְעֵי כָזָב'!"

הן "מִּתְנַבְּאוֹת" — אותה מילה כמו בכל הדוגמאות הקודמות — אך ההתנבאוּת היא "כָזָב" — המצאות שנובעות "מִלִּבְּהֶן" של אותן נשים.

ש' ומה המניע?

ת' הצורך בפרנסה. — אם תתנבאי טוב, השׂכר שתקבלי ב"שְׂעֹרִים וּבִפְתוֹתֵי לֶחֶם" יהיה גבוה יותר (יחז' יג 19).

ויש אפילו…

5. התנבאוּת בעירום

שמו"א יט 24-20 הרקע למה שנקרא עכשיו הם הניסיונות הכושלים של שאוּל "לְהָמִית אֶת דָּוִד":

20 "וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד. וַיַּרְא אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים, וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם."

"הַנְּבִיאִים נִבְּאִים." — עד כאן זו חייבת להיות תופעה תקינה, חיובית, כי הרי "שְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם". הכל מתנהל תחת הנחיית נביא יהוה.

הדיווח ממשיך במילים "וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים, וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה." — ועד כאן זה נשמע כאילו שליחי שאול מתנהגים בדיוק כמו תלמידי שמואל. כך גם לגבי כל מי ששאוּל ממשיך לשלוח:

21 "וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים; וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה. וַיֹּסֶף שָׁאוּל, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים; וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה."

אין מה לעשׂות. שאול המלך חייב לטפל בזה באופן אישי:

22 "וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא הָרָמָתָה. וַיָּבֹא עַד בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ; וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר: 'אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד?' וַיֹּאמֶר: 'הִנֵּה בְּנָיוֹת בָּרָמָה.' 23 וַיֵּלֶךְ שָׁם אֶל נָיוֹת בָּרָמָה; וַתְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלֹהִים; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא עַד בֹּאוֹ בְּנָיוֹת בָּרָמָה. 24 וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו; וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל. וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה. עַל כֵּן יֹאמְרוּ: 'הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם?'"

'המלך ערום', כמו באגדה המפורסמת של Hans Christian Andersen. — פדיחה!

ש' • האם רוח הקודש גורם לאנשים להתפשט?

• האם שמואל הנביא פקד על קבוצה של תלמידים ערומים? — או על לבושים
באזור־חלציים — סוג של בגד־ים?

• מדוע כתוּב על שאוּל, "וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו"? — מי עוד היה ערום שם?

ת' כנראת כל השליחים ששאול שלח לפני שהוא הגיע בעצמו.

ש' האם, לאורך התנ"ך, אנחנו רואים את נביאי יהוה מתנבאים בעירום?

ת' רק במקרה אחד: זה של ישעיהו (כ 4-2), אשר נאלץ ללכת "עָרוֹם וְיָחֵף" למשך "שָׁלֹשׁ שָׁנִים" על מנת לשמש "אוֹת וּמוֹפֵת". מטרת העירום היתה ברוּרה.

הערה חשובה כאן: ישעיהו לא התפשט מתוך דחף רוחני בלתי־נשלט אלא בציות מרצון למצוות אלוהים הברוּרה!

חוץ ממנו אין עוד מקרה של נביא־אמת שמתפשט תחת השפעתו של רוח הקודש.

ש' האם דבר־אלוהים מלמד כי מאמינים אשר "יִשְׁתַּחֲווּ לָאָב בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת" (יוחנן ד 24-23) יכולים לעשׂות זאת בעירום — במיוחד כשהם בציבור?

ת' לא! — דבר־אלוהים לא מלמד בשום מקום כי עירום הוא מצב רצוי. — להיפך! — הנה מספר דוּגמאות:

1. החל מרגע הנפילה בחטא יש לאדם צורך טבעי — מוּבנה — להתכסות. אלוהים בכבודו ובעצמו דואג לספק את הצורך הזה על־ידי "כָּתְנוֹת [ה]עוֹר" שבהן הוא מלביש את אדם וחוה בעת הגירוש מגן־עדן (ברא' ג 7, 9, 21).

2. גם שאול השליח אומר (בקור"ב ה 4) "הֲרֵי אֵינֶנּוּ חֲפֵצִים לְהִתְפַּשֵּׁט, אֶלָּא לְהוֹסִיף לְבוּשׁ." — הוא אמנם מלמד כאן אמת רוחנית, אך הוא משתמש בדוגמה מהחיים שכולנו מבינים: דוגמת הביגוד. אדם נורמטיבי רוצה להיות לבוש כשהוא ליד אנשים — ובוודאי בנוכחות אלוהים!

3.         א.    שׂימו לב לקפידה על צניעות בבגדי הכוהנים: מתחת לגלימות
      הארוּכות הם עוד לובשים "מִכְנְסֵי בָד" על־מנת "לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה"
      (שמות כח 43-42).

ב. על מי שכבר לבוּש כך אלוהים מצווה בנוסף: "לֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת [ז"א
במדרגות] עַל מִזְבְּחִי, אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו" (שמות כ 26).

אולי אנחנו מתפלאים: "בסך־הכל רגליים של גבר! ביג דיל." — אבל ככה אלוהים מקפיד על צניעות הביגוד של אלה שמייצגים אותו ומשרתים אותו. אין כאן מקום לעירום.

4. עוד דוגמה הוא אחוז השדים על שׂפת הכינרת שענה לשם "לִגְיוֹן". כשישוע פוגש אותו, הוא מתואר במילים: "וְהָאִישׁ אֲחוּז שֵׁדִים; זְמַן רַב לֹא לָבַשׁ בְּגָדִים" (לוקס ח 27). — תחת השפעת השדים הוא ערום.

אחרי גירוש השדים בידי ישוע, הן מרקוס והן לוקס טורחים לציין כי "הוּא יוֹשֵׁב לָבוּשׁ, שָׁפוּי בְּדַעְתּוֹ" (מרקוס ה 15; לוקס ח 35). — עכשיו, תחת השפעתו של רוח הקודש, הוא לבוּש.

5. דוגמה אחרונה: ביוחנן פרק כא "שִׁמְעוֹן כֵּיפָא", בתוך סירת הדיג, הוריד "אֶת בִּגְדוֹ הַחִיצוֹן" שמגביל אותו בעבודה המאוּמצת. — כעת הוא עומד לפגוש את ישוע שמחכה על החוף. לפני שהוא קופץ למים כדי לשׂחות אל אדונו, הוא "לָבַשׁ אֶת בִּגְדוֹ הַחִיצוֹן, כִּי גֵּווֹ הָיָה חָשׂוּף". מי שפעם ניסה לשׂחות עם בגדים יודע כמה זה קשה. אך שמעון כיפא מתבייש לפגוש את המשיח כשהוא לבוש בבגד־ים.

עד כאן בנושא העירום — וספציפית: התנבאוּת בעירום. — לאור הדוגמאות, מה שקרה שם לשאוּל כשהוא נפל "עָרֹם כָּל הַיּוֹם… וְכָל הַלָּיְלָה… וַיִּתְנַבֵּא" (שמו"א יט 24) לא יכול להיות תקני, חיובי ורצוי עבור מאמינים. לכן, הזהרו מחוגים וקהילות — כביכול 'משיחיות' — שמעודדים ומאשרים התנהגוּת כזו בתור 'השתחווּת ברוח'.

! לפני שנמשיך, הערה אחרונה לגבי המקרה הספציפי הזה של 'התנבאוּת' מצד שאוּל המלך (שמו"א יט 24-20): מה שקרה לו ולחיילים ששלח כדי לעצור את דויד היה מִשפָט מאלוהים: במצב של 'התנבאוּת' הם לא היו מסוגלים לבצע את מזימתם.

! כעת השוו את זה למה שמובטח לשאוּל בעקבות ההתנבאוּת בטקסט שלנו בשמו"א י 6-5: "וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם; וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר."

זוהי חוויה של ברכה מאלוהים!

ועכשיו, סופסוף, נקח עוד דוגמה שהיא כולה חיוּבית:

6. הִתנבּאוּת בשירה, הודייה, הלל ונגינה

דהי"א כה 6-1 פס' 1: "וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן, הַנִּבְּאִים בְּכִנֹּרוֹת, בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם."

בפס' 2 מסוּפר על "…בְּנֵי אָסָף עַל־יַד אָסָף, הַנִּבָּא עַל־יְדֵי הַמֶּלֶךְ."

בפס' 3 פוגשים את "…בְּנֵי יְדוּתוּן… עַל־יְדֵי אֲבִיהֶם יְדוּתוּן בַּכִּנּוֹר, הַנִּבָּא עַל הֹדוֹת וְהַלֵּל לַיהוה."

פסוקים 6-4 מוקדשים "לְהֵימָן", בניו ובנותיו, ובסוף אנחנו קוראים: "כָּל אֵלֶּה עַל־יְדֵי אֲבִיהֶם בַּשִּׁיר בֵּית יהוה, בִּמְצִלְתַּיִם, נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת, לַעֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים…"

כולם "נִּבְּאִים":

• הצעירים "נִּבְּאִים" תחת הנחיית האבות "אָסָף, הֵימָן וִידוּתוּן";

• כולם יחד "נִּבְּאִים" בהוראת דויד "הַמֶּלֶךְ" (פס' 2);

• יש "הַנִּבְּאִים" בנגינה;

• יש "הַנִּבְּאִים" בהודייה "וְהַלֵּל לַיהוה";

• יש "הַנִּבְּאִים… בַּשִּׁיר" ובליווי כלי־נגינה;

• …ושימו לב כי הכל מתנהל לפי סדר ובאחריוּת הממוּנים:

• אין אקסטזה,
• אין צרחות, אין 'צחוק קדוש', אין 'שאגות של אריה־יהודה',
• אין נפילות על הרצפה,
• אף אחד לא מוריד בגדים,
• אף אחד לא 'מתנבא' בשׂפה לא מוּבנת.

! אם כן, לו צוות ההלל בקהילה שלנו היה מדריך את הקהל בשירה לפני 3000 שנה, אנשים היו אומרים כי אנשי הצוות 'מתנבאים'.

אם מישהו היה משתמש במילה הזאת באותו מובן היום, היתה נוצרת אי־הבנה במקרה הטוב — ובמקרה הגרוע היו מאשימים אותו בהוראת שקר.

התנבאות בשירה, הודייה, הלל ונגינה. — וכאן סוגרים מעגל וחוזרים לטקסט שלנו — שמו"א י 6-5. והַפְלֵא וָפֶלֶא,…

עכשיו הכל מובן

פרק י פס' 6-5 5 "אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים. וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר, וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה; וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר, וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים. 6 וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יהוה, וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם; וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר."

● "חֶבֶל [ה]נְבִיאִים" הם תלמידי שמוּאל הנביא;

● "הֵמָּה מִתְנַבְּאִים" — משמע הם שרים שירי הלל ל-יהוה בליווי כלי נגינה;

● תחת השפעת "רוּחַ יהוה" שאול 'מתנבא' יחד אתם — ז"א גם הוא שר שירי הלל;

● "רוּחַ יהוה" הופך אותו ל"לְאִישׁ אַחֵר" — ז"א מכין אותו לתפקידו כמלך.

שימו לב כי כאן אנחנו עדיין במסגרת הנבואה של שמואל לשאוּל. כל הדברים שכתובים בפס' 6-5 צריכים להתרחש בשעות הקרובות. — אבל את זה נשאיר להמשך.

כרגע נעצור ל…

הפקת לקחים:

התנ"ך משתמש במילים מהשורש נ.ב.א. …

• כדי לתאר חוויה שלילית;

• אך גם כדי לתאר חוויה חיובית;

• כדי לציין פעולה של רוח הקודש;

• אך גם כדי לציין פעולה של רוחות רעות;

• …ואפילו כדי לציין פעולה לא־רוחנית — יוזמה אנושית ממניעים אנוכיים.

• בתנ"ך אדם שמכריז את דבר־אלוהים 'מתנבא'. — כיום, כשדבר־אלוהים המלא בידינו, ניתן לומר כי המלמד והמטיף מדבר־אלוהים הוא 'מתנבא'. אנחנו לא משתמשים באוצר המילים הזה כדי לא לבלבל.

• אך גם נביא־שקר 'מתנבא';

• אדם שנמצא באקסטזה, טראנס, שיכרון־חושים — גם הוא מתואר בתנ"ך כ'מתנבא';

• לאותה קטגוריה שייך האדם שפושט את בגדיו תחת השפעה רוחנית;

• ובתוך המחלקה הזו ישנו גם מי שנופל ארצה תחת השפעה רוחנית ולא מסוגל לקום (יט 24).

• אבל לא הכל שחור: גם מי ששר שירי הלל והודייה לאלוהים — כולל מי שמלווה את השירה על־ידי נגינה — בשׂפת התנ"ך שניהם יחד 'מתנבאים'.

! אם אנחנו רוצים לעשׂות סדר בתופעות הללו; אם אנחנו — היום — צריכים להבחין מה נכון ומה לא נכון; מה מרוח הקודש; ומה לא יכול להיות מרוח הקודש; מה רצוי ומה לא — אזי אנחנו חייבים להשוות את מה שאנחנו רואים ושומעים לכתוּב בדבר־אלוהים.

אני מקווה שבפרק 'נביאים — נבואה — לנבא — להתנבא' רכשנו כמה כלים שיעזרו לנו לעשׂות זאת.

הלאה לחומר החדש: מהפסוקים הבאים שאוּל אמוּר ללמוד כי…

מלכות בישראל — היא לא "כְּכָל הַגּוֹיִם"

ראשית, שמואל מורה לו:

פס' 7 "וְהָיָה, כִּי תָבֹאנָה הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ, עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ, כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ."

? מי זוכר איך הסתיים הפסוק הקודם? — בהבטחה "וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם, וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר." — "אתה, שאוּל, תהלל את אלוהים בשירה ובנגינה יחד עם תלמידיי, ותוך־כדי־כך 'רוּחַ יהוה' יהפוך אותך ל'לְאִישׁ אַחֵר' — ז"א מכין אותך לתפקידך כמלך."

"כִּי תָבֹאנָה הָאֹתוֹת" שניבאתי לך, הם יהיו עבורך ההוכחה שדיברתי אמת. מעכשיו אתה, שאוּל, אכן מלך ישראל!

מעכשיו "עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ." הרי עליך לחולל הרבה מאוד שינויים — הן בחיים הפרטיים שלך והן במדינה:

• בבית, אתה כבר לא תחפשׂ חמורים עבור אבא. תצטרך ללמוד לכבד את אבא מבלי שהוא מכתיב לך את סדר היום. זכור שמעכשיו אתה מלך.

• במדינה, לפניך פרויקט עצוּם: אתה הרי עומד לשנות את שיטת הממשל. אנחנו עוברים משיטת השופטים למלכוּת.

נכון שעד אתמול לא הרגשת מסוגל לקחת על עצמך תפקיד כזה (ט 21)? — אז התעודד, "כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ."

ועכשיו, זכור נקודה חשובה מאוד, שאוּל: אתה לא יכול לרדת לפלישתים ולעבור קורס אצל אחד הסרנים כדי ללמוד איך מתנהל משטר טוטליטרי. אצלינו בישראל זה עובד אחרת. אנחנו לא "כְּכָל הַגּוֹיִם":

פס' 8 "וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל; וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ, לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת, לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים. שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ; וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה."

? ראית כמה אצלינו זה שונה?

1. "וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל." — אלוהים קובע איפה נפגשים;

2. "אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ, לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת." — אתה אֹמנם שליט טוטליטרי, אבל אסור לך להעלות קורבן. אלוהים קובע למי זה מוּתר: רק לכוהן, או לנביא יהוה.

3. "שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי." — אלוהים קובע את לוח הזמנים — אפילו למלך. אתה אולי שואל: "מה יגידו הנתינים שלי אם הם רואים את מלכם יושב שבוע שלם ליד איזה מזבח ומחכה?" — בעיה של אלוהים. לא שלך.

4. "וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה." — אלוהים נותן את ההוראות. כלפי חוץ אתה אמנם נראה כמו שליט טוטליטרי, אבל האמת היא שאתה רק הרשוּת המבצעת. הרשוּת המחוקקת הוא אלוהים.

! עכשיו, שאוּל, חבר את כל המגבלות האלה יחד! — מה הן מלמדות אותך? — ענווה! — גאוותן לא יכול להיות מלך ישראל. אנחנו לעולם לא נהיה "כְּכָל הַגּוֹיִם".

■ באותה מידה אני ואתם — כתלמידי ישוע — לעולם לא נוכל להיות 'ככל העולם'. הוא, המשיח, מורה לנו מה לעשות ומה לא לעשות. דברו הכתוּב קובע מה נכון ומה לא נכון עבורינו; מה מתאים למאמינים ומה לא מתאים.

! אתם לא תאמינו מכמה בעיות הציוּת הזה שומר אתכם. לא שווה להיות 'ככל העולם'!

שמוּאל למעשה ניבא לשאול בפרטי־פרטים את כל מה שעומד לקרות לו באותו יום, ואנחנו עכשיו עוקבים אחרי…

התגשמות הנבואה קצרת הטווח

פס' 9 וְהָיָה, כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל, וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר. — וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא.

? מה המשמעות של המשפט "וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר"?

• האם זה אותו הדבר שדויד מבקש בתפילתו בתהילים נא 12? — "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי"?

• האם כאן מתרחש מה שאלוהים מבטיח דרך יחזקאל (לו 26)? — "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר"?

• האם זו הנקודה שבה שאול "נוֹלַד… מֵחָדָשׁ לֹא מִזֶּרַע נִשְׁחָת כִּי אִם …בִּדְבַר אֱלֹהִים הַחַי וְקַיָּם"? (פטר"א א 23)

! כנראה לא. — 'שינוי הלב' הופך את שאול מחקלאי במשק אביו למקבל החלטות; מאדם ששואל את עבדו מה לעשׂות לאדם בעל כושר מנהיגוּת; ממומחה לענייני חמורים למצביא.

אך בסיפוּר חייו לא מצטייר לנו דיוקן של מאמין נושע. אפילו אם הוא היה כזה (ורק אלוהים מכיר את הלב) — שאול בוודאי לא דוּגמה לחיכוי עבור אף אחד מאתנו.

"וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה." — ההבטחה "וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר" כבר התגשמה, ועכשיו באים גם הפרטים האחרים:

פס' 11-10 10 וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה; וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ. וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים, וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם. 11 וַיְהִי, כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא. וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: "מַה זֶּה הָיָה לְבֶן־קִישׁ? הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים?"

? מה קרה לו? מאיפה הוא יודע לשיר? איך זה שהוא רק הגיע, וכבר משתלב במקהלה בקצב מושלם ומבלי לזייף? ומתי הוא למד את המילים בעל־פה? ואיך הוא פתאום נהיה דתי? הרי עד אתמול רק הכרנו אותו כעובד בשׂדות? "הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים?"

פס' 12 וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם וַיֹּאמֶר: "וּמִי אֲבִיהֶם?" עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל, 'הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים?'

"וּמִי אֲבִיהֶם?" — במשך שנים הבנתי את השאלה הזאת כביטוי של זלזוּל: "מי הוא בכלל, השאוּל הזה? ועוד ממשפחת קיש, 'הַצְּעִרָה… [בכל שבט] בִּנְיָמִן'!" (ט 21). — אך כל הפרשנים מסכימים כי גישה מזלזלת כלפי שאוּל דווקא לא מתבטאת כאן, אלא מאוּחר יותר, בפס' 27.

"וּמִי אֲבִיהֶם" משמע: "האם לנביא חייב להיות אבא נביא? האם הנבוּאה עוברת בירוּשה?" האם "עַמְרָם", אביו של מֹשה, היה נביא? — והתשובה היא: "לא!" — לכן, אם מישהו שואל בפליאה: "איך יתכן ש'גַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים'?" התשוּבה היא: "זה כן יתכן, כי אלוהים קורא לתפקיד הזה את מי שהוא רוצה."

אבל שאול כמובן לא נקרא להיות נביא. לכן הפסוק הבא ממשיך:

פס' 13 וַיְכַל מֵהִתְנַבּוֹת, וַיָּבֹא הַבָּמָה.

הדחף הפנימי לשיר ולהלל את אלוהים דועך, שאול משאיר את "חֶבֶל [ה]נְבִאִים" מאחוריו וחוזר לביתו (ישנם מפרשים שמזהים את "גִּבְעַת הָאֱלֹהִים" [י 5, 10] שיש בה "בָּמָה" [פס' 13] עם "גִּבְעַת־שָׁאוּל" [יא 4]). אם זה נכון, שאוּל בעצם כבר הגיע הביתה.

שם מחכים לו עם השאלות הסטנדרטיות: "לאן נעלמת?! אתה לא חושב שאנחנו דואגים אם לא חזרת לפני החושך?!"

פס' 16-14 14 וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל נַעֲרוֹ: "אָן הֲלַכְתֶּם?" וַיֹּאמֶר: "לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנוֹת. וַנִּרְאֶה כִי אַיִן, וַנָּבוֹא אֶל שְׁמוּאֵל." 15 וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל: "הַגִּידָה נָּא לִי, מָה אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל?" 16 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דּוֹדוֹ: "הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת." — וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ, אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל.

שאול לא ממהר לפרסם שהוא נמשח למלך. — הרי מי יאמין לו? אין לו שום הוכחות.

גם שמוּאל יודע זאת. מה שהוא עושה כעת מבהיר לכל העם:

דרשתם ממני מלך? — עכשיו אלוהים יתן לכם תשובה

פס' 17 וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם אֶל יהוה הַמִּצְפָּה.

עוד עצרת־עם כללית, כמו כבר בפרק ז 6-5. הרי כוּלם חייבים לשמוע את תשובת אלוהים.

פס' 18א וַיֹּאמֶר [שמוּאל] אֶל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל: "כֹּה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: 'אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם'."

האם אתם זוכרים את פסח? את השחרור מעבדוּת? את קריעת ים־סוּף? את הניסים שעשׂיתי לכם במדבר?

פס' 18ב "'וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם'."

האם אתם זוכרים איך הטבעתי את כל צבא מצרים בים? איך ניצחתי בשבילכם את העמלקים ברפידים (שמות יז 13-8)? איך עצרתי את ה"שֶׁמֶשׁ" מלכת לפי בקשת יהושוּע "בְּגִבְעוֹן" (יהו' י 12)? איך עזרתי לכם לרשת את הארץ המוּבטחת? איך עניתי לכם בכל פעם שזעקתם אלי לעזרה לאורך תקופת השופטים?

האם אתם זוכרים שבכל ההצלות האלה לא היה לכם מלך בשׂר ודם? — וגם לא היה לכם צורך במלך כזה, כי אלוהי ישראל הוא המלך המוּשלם?!

פס' 19א "וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם — וַתֹּאמְרוּ לוֹ: 'כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ'!"

ניסיתי להסביר לכם עד כמה הציוּת לאלוהים עדיף על הציוּת לרודן אנושי — עדיף אפילו על החיים תחת מלך שנחשב לטוב — אבל אתם מתעקשים ואומרים: "לא! 'כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ!'"

אז, בבקשה:

פס' 19ב "וְעַתָּה, הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יהוה לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם."

"הִתְיַצְּבוּ!" — כל הגברים מעל גיל 18 להסתדר בשלשות! להשאיר מרווח של 3 מטרים בין שבט לשבט, ומטר וחצי בין חמוּלה לחמוּלה! — אנחנו עומדים להטיל גורלות. כך…

יהוה יגלה לכם מי יהיה המלך

פס' 21-20א 20 וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן. 21 וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָיו, וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי. וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן־קִישׁ.

? אל מי פנה העם בדרישתו "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ!"? — לשמוּאל. — הטלת הגורלות היא דרך להבהיר כי מה שכרגע מתקבל זו תשובתו של אלוהים (משלי טז 33). שמוּאל הוא רק מנחה האירוע — שחקן־מִשנה.

אחרי תהליך ארוך שבכל שלב מעלה את המתח — הגורל נופל על "שָׁאוּל בֶּן־קִישׁ". — אבל איפֹה הוא?!

פס' 21ב וַיְבַקְשֻׁהוּ, וְלֹא נִמְצָא.

אז הכוהן עם האוּרים והתוּמים צריך להמשיך לשאול את אלוהים:

פס' 22 וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּיהוה: "הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ?" וַיֹּאמֶר יהוה: "הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים."

המוּעמד למלך יושב עם שומר המאהל ליד ערימת הקיטבגים ושותה קפה. — זה דווקא חיוּבי. שאול אמנם יודע מה מצפה לו, אבל כאן הוא מפגין ענווה — אולי אפילו ביישנוּת מסויימת.

דמיינו לכם את המתח אצל עשרות־אלפי המשתתפים בעצרת הכללית. — שקט מוחלט. — כל העיניים עוקבות אחרי השליח שכרגע שוּגר בריצה לאוהלי האפסנאוּת. — את מי הוא עומד להביא משם?

זוהי פשוט עוד דרך של אלוהים להבליט איזה מלך הוא בחר — להבליט ש…

"אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם"

פס' 24-23א 23 וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם; וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם, וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה. 24 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם: "הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יהוה? כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם."

"יהוה… בָּחַר בּוֹ." — רק אלוהים יכול לדעת שמבחינה חיצונית אין עוד ישראלי כמו שאוּל — לא בשבט יהודה, לא בנפתלי, לא באשר, לא בדן…

! עצרו כאן רגע. — לפננו אדם שמוצא את עצמו פתאום על במה מול עשׂרות־אלפי אנשים; כל הזרקורים מכוּונים עליו; מנחה האירוע המפורסם לוקח את המיקרופון; מרים את היד ומחכה לשקט מוחלט; — עכשיו הוא מצביע עליו ומכריז בקול רועם: "'אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם!' — 'הַרְּאִיתֶם?' אף אחד מכם לא משתווה אליו! — לא אני קבעתי את זה אלא 'יהוה'!"

? האם אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה עושׂה לאותו אדם?

גם אם שאוּל הצליח עד עכשיו לשמור על דימוי־עצמי מציאוּתי — האם אתם יכולים לתאר לעצמכם מה המעמד הזה עושׂה לגאווה שלו? — "וואו! אין כמוני 'בְּכָל הָעָם'! לא ידעתי. ומי שאומר את זה הוא לא סתם שופט בתחרות יופי. זאת קביעה של 'יהוה'! — אין כמוני!"

זה אסון! רק תשאלו איך השכנוּע כי 'אין כמוני' עשׂוי להשחית את אופיים של מלכות יופי וכוכבים למיניהם.

? "אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם!" — האם שׂמתם לב עד כמה זה סותר את התיאולוגיה המקובלת בדבר־אלוהים?

● כשאלוהים בוחר לעצמו עם, הוא אומר: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יהוה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם" (דבר' ז 7). לא הגודל קובע, וגם לא האיכות: הרי "לֹא בְצִדְקָתְךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ" (דבר' ט 6).

● כשאלוהים קובע מי יהיה גדול הנביאים, הוא בוחר באדם שידוע בסביבתו כ"כְבַד־פֶּה וּכְבַד־לָשׁוֹן" (שמות ד 10) — אדם שלגביו נאמר: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד, מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במד' יב 3).

● כשאלוהים בוחר מלך "כִּלְבָבוֹ" (שמו"א יג 14), הוא בוחר את "הַקָּטָן" מבין אחיו, וכששמוּאל מתפלא, אלוהים מסביר לו: "…כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם. כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוה יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמו"א טז 11-6).

● אפילו על המשיח — על הטוב ביותר בעיני אלוהים — כתוב: "לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ; וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ" (ישע' נג 2).

● וגם בברית החדשה אנחנו מוצאים את העיקרון הזה (קור"א א 28-26): "26 אַחַי, רְאוּ מִי אַתֶּם שֶׁנִּקְרֵאתֶם: לֹא רַבִּים מִכֶּם חֲכָמִים מִבְּחִינַת הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא רַבִּים חֲזָקִים וְלֹא רַבִּים רָמֵי יַחַשׂ. 27 אֲבָל אֱלֹהִים בָּחַר בַּכְּסִילִים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם כְּדֵי לְבַיֵּשׁ אֶת הַחֲכָמִים, וּבַחַלָּשִׁים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם כְּדֵי לְבַיֵּשׁ אֶת הַחֲזָקִים; 28 בַּנְּחוּתִים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם וּבַנֶּחְשָׁבִים לִפְחוּתֵי עֵרֶךְ בָּחַר אֱלֹהִים, בַּדְּבָרִים שֶׁהֵם כְּאֶפֶס, כְּדֵי לְהַשְׁפִּיל עַד לְאֶפֶס אֶת הַדְּבָרִים הַקַּיָּמִים."

? ולמה זו הדרך של אלוהים? — למה הוא אוהב להשתמש במי שקטן, חלש, צנוע, לא בולט, ולא מפורסם? — ולמה הוא אוהב להשתמש דווקא בנשים עקרות?

קור"א א 29 מנמק: "לְמַעַן לֹא יִתְהַלֵּל אִישׁ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים."

! שאוּל, הטוב ביותר לפי היכולת האנושית (זוכרים את הכותרת הזאת?), ייכשל. — חייב להיכשל! אחרת העם הנבחר — ואנחנוּ — לא נלמד את השיעור כי…

'הטוב ביותר לפי היכולת האנושית — לא מסוּגל
להיות מספיק טוב בשביל אלוהים!'

בינתיים השאלה הרטורית, "הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יהוה?" מעוררת תגוּבה נלהבת:

פס' 24ב "וַיָּרִעוּ כָל הָעָם, וַיֹּאמְרוּ: "יְחִי הַמֶּלֶךְ!"

"יש! סופסוף אנחנו 'כְּכָל הַגּוֹיִם'!"

אז שמואל נאלץ להבהיר להם שלא. נתחיל בעוּבדה כי…

בישראל מלך לא עומד מעל החוק

פס' 25א וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה; וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר, וַיַּנַּח לִפְנֵי יהוה.

שימו לב כי "מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה" כאן הוא בדיוק ההיפך מ"מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ" שעליו דיברנו בפרק ח. שם שמואל תיאר איך מתנהגים מלכי הגויים — רודנים שאומרים: "החוק זה אני".

כאן בשמואל־א אין פירוט של "מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה", אבל לא קשה לדעת מה שימש כבסיס להנחיות ולמגבלות שחלו על המלך: דבר־אלוהים בתורה:

דברים יז 20-16:

● 16 "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, …"

שלא יפול באשלייה כי מרכבות ופרשים יכולים לבוא במקום ההגנה של אלוהים;

● 17א "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ;"

כאן נפל אפילו שלֹמֹה — מי שנקרא 'החכם באדם'. הוא התעלם מהמצווה "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים", ונשיו פיתו אותו לעבוד אלילים ולגרור אחריו את העם כֻלו;

● 17ב "וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד."

אין בעיה אם המלך יהיה קצת עשיר. מילת המפתח היא "מְאֹד". אסור שהמלך יהפוך השׂגת עוד ועוד עושר למטרת חייו. אסור שהרכוש יהיה אליל.

● 18 "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ, וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִּם; 19 וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו."

בידי מלך ישראל תהיה חוּקה — העתק מדוייק של ספר דברים. "הַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִּם" יוודאוּ שהוא לא יכניס בו שינויים ותוספות משלו.

מטרת הספר היא לא להיות מוצג בוויטרינה. הרי כתוּבות בו הוראות ההפעלה למלוּכה. על המלך לקרוא וללמוד אותן "כָּל יְמֵי חַיָּיו".

• 19ב "לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יהוה אֱלֹהָיו."

כל יום הקריאה בתורה תגרום למלך להתאפס: "אלוהים הוּא המלך — אני רק הרשות המבצעת. אני רק עושׂה את רצונו כפי שכתוּב כאן בספר. בכל החלטה, אני אחראי לפני יהוה. — בבקשה, אלוהים, עזור לי! הרי 'מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה?' (מל"א ג 9)."

• 19ג "לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם."

וואו! — הראוּ לי עכשיו מלכות, אמירוּת, דיקטטוּרה — משטר טוטליטרי כלשהו — שבו השליט מחוייב "לִשְׁמֹר" הוראות של מישהו שנמצא מעליו.

יותר מזה: אם מדובר ב"חֻקִּים" של כוח שעומד מעל המלך, אזי לכוח הזה יש סמכות להעניש את המלך על כל הפרה.

במילים אחרות: אם חשבת כי תפקיד של מלך מקנה לך ריבונוּת מוחלטת — שכח מזה! — לא בישראל.

• 20א "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו."

זה השׂיא: למלך ולנתיניו ניתן שוויון לפני החוק. כל מה שהתורה מצווה על האזרח מן השורה היא מצווה גם על המלך. — כשהוא יושב על כסאו; לבוש בגדי פאר; מוכתר בכתר זהב; מוקף בחיילי משמר; ומוּבא לפניו אזרח שהפר את החוק; והלז נופל על פניו ומשתחווה לו — אזי על המלך לזכור שיהוה מצווה עליו "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו"…

• 20ב "וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול."

! ראיתם מה זה? — זה יותר טוב מדמוקרטיה. זוהי מלכות בהנהגת אלוהים.

? האם שאוּל מסוּגל לעמוד בדרישות האלה? — לא! — לא שאול, לא דויד, לא שלמֹה — אף מלך בשׂר ודם. הרי מילוי מושלם של כל התורה הוא שמוּר לישוע המשיח.

נעצור כאן רגע ל…

הפקת לקחים:

1. אם חשבתם שמלך הוא הסמכות העליונה ועושׂה את מה שהוא רוצה — מתברר שלא בישראל. מן ההתחלה אלוהים מבהיר לשאול שהוא — יהוה — הסמכות העליונה. הוא מורה למלך החדש: "תפגוש אותי במקום שאני קובע; בתנאים שאני קובע (ז"א עם דם של קורבן); תמתין למועד שאני קובע; ואז אני 'הוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה'."

והבנו כי המגבלות הללו הן למעשׂה מתכון להצלחה ולברכה — הן עבור המלך עצמו והן עבור מדינתו.

• כל ממשלה בימינו, לוּ היתה פועלת כך בציות לאלוהים ולדברו, היתה רואה ברכה.

• כל אחד מאתנו שיוריד את האגו שלו מכס המלכות של חייו וממליך במקום זה את ישוע המשיח, יזכה לאותה ברכה.

2. התעקבנו הרבה באמירה "אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם!" — ראינו כי אנשי המפתח שאִתם אלוהים מקדם את תֹכנית הישועה שלו דווקא לא מתוארים כך. הם הצנועים, הקטנים והבזויים. זה מעודד אותי ואתכם. אלוהים יכול להשתמש בנו גם אם אנחנו לא 'מר עולם' או 'מיס יוניברס'.

3. גם הטוב ביותר לפי היכולת האנושית לא יכול להיות מספיק טוב בשביל אלוהים! גם הוא חוטא וזקוק למושיע. יש רק אחד שעליו אפשר להגיד באמת "אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם". יש רק אחד שחי חיים מושלמים ללא חטא — ישוע המשיח.

ביצענו את המעבר מעידן השופטים לעידן המלכים — אבל בינתיים לא הרבה משתנה:

פס' 25ב וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ.

העצרת הכללית מתפזרת — ואנחנו לומדים שיש…

שתי תגובות מנוגדות כלפי המלך החדש

הנה הראשונה:

פס' 26 וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה. — וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם.

לשאול המלך עוד אין ארמון, אין חצר, אין שׂרים ופקידים — אבל יש לו כבר מִשמר מלכותי. מספר לוחמים נשבעים לו אמונים — ושׂימו לב למניע: זה קורה מפני ש"אֱלֹהִים נָגַע בְּלִבָּם".

ועכשוי התגוּבה השנייה:

פס' 27א וּבְנֵי־בְלִיַּעַל אָמְרוּ: "מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה?" וַיִּבְזֻהוּ, וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה.

"בְּנֵי־בְלִיַּעַל." — גם הם נכחו בעצרת. גם הם היו עדים להטלת הגורלות; לכן הם יודעים כי שאול הוא האיש "אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יהוה" — אך למרות זאת הם לועגים: "מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה?"

ל"בְנֵי־[ה]בְלִיַּעַל" אין זיכרון היסטורי. הם לא זוכרים איך אלוהים הקים למשך 300 שנים שופט אחרי שופט והשתמש בהם כדי להושיע את ישראל מלחץ האויבים.

"וַיִּבְזֻהוּ." — "מה כבר יעזור לנו היפיוּף הזה?" — "בְּנֵי־בְלִיַּעַל" תמיד מרגישים עליונוּת על אחרים; גם היום. אתם שומעים אותם לועגים למי שפי-10 יותר חכם מהם; למי שפי-10 יותר משׂכיל מהם; למי שפי-10 יותר מצליח מהם; למי שפי-10 יותר טוב מהם.

"וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה." — מכאן אנחנו לומדים כי באי העצרת הכללית ידעו מראש: אנחנו עומדים להכתיר מלך, ולמלך נהוּג להביא מתנה. גם "כָּל הַגּוֹיִם" עושׂים זאת.

"בְנֵי־[ה]בְלִיַּעַל" לא רק השמיעו הערות מזלזלות כלפי המלך החדש, הם גם הפרו את מסורת ה"מִנְחָה". — "מה הוא יעשׂה? יעניש אותנו? בואו נראה אותו!" — נכון שכולנו מכירים צורת דיבור כזו? — "בְּנֵי־בְלִיַּעַל" לא השתנו.

פס' 27ב וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ.

שאול לא מגיב. יום יבוא והוא יענה להם על השאלה המזלזלת "מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה?"