בידי אלוהים גם נרדף יכול להיות מושיע
פרק כג, פס' 1 וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר: "הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה, וְהֵמָּה שֹׁסִים אֶת הַגֳּרָנוֹת."
ה"פְלִשְׁתִּים" לא יושבים בשקט, ואפשר להבין למה. — חזרו רגע לפרק יח 30. שם קראנו: "וַיֵּצְאוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים; וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם שָׂכַל דָּוִד מִכֹּל עַבְדֵי שָׁאוּל." — "מִדֵּי צֵאתָם": כל פעם זה היה אותו סיפור. לישראלים האלה יש פשוט צבא יותר מדי טוב!
אבל במשך החודשים האחרונים הפלישתים מרגישים שמשהו נחלש בהגנה הישראלית. אנחנו יודעים את הסיבה: "עַבְדֵי שָׁאוּל" נאלצים להסתדר בלי דויד.
"הֵמָּה שֹׁסִים אֶת הַגֳּרָנוֹת." — למה לפלישתים לעבוד קשה? היהודים קצרו את השדות שלהם, סיימו את עבודת הדייש, וכרגע כל החיטה מונחת ב"גֳּרָנוֹת" בערימות מסודרות. עם ישראל עסוק בחגיגות "חַג הַקָּצִיר" (שמות כג 16).
עבור האויבים זה סימן שרק צריך לבוא ולקחת. ואת מה שלא לוקחים, "שֹׁסִים".
"קְעִילָה" היא עיר קטנה. אין לה צבא שיכול להדוף את הפולשים. — ואיפֹה שאול מלך ישראל? — שאלה טובה.
תל קילא (או חורבת קילא) היא חורבה עתיקה, השוכנת
כ-3 ק"מ מצפון־מערב לבית אוּלא (ויקיפדיה). — מפות
גוגל אפילו נותנים שם ציון בשם al-Qilla.
דויד בינתיים יושב במחבוא, אבל הוא כמובן מפעיל מערך מודיעיני. במצבו חייבים להישאר עם היד על הדופק 24/7. כל תנועת אויב נרשמת — אויב מבית, ואויב מחוץ.
זכרו שדויד הוא "שַׂר־אֶלֶף". תגובתו הטבעית לחדשות על הפלישה היא לשלוף את חרבו ולצעוק: "אחריי!" — "הלוואי שגדוד העילית שלי היה אתי! היינו מראים ל'עֲרֵלִים הָאֵלֶּה' מה זה! (יד 6). — רגע! בעצם, גם 'גדודון' של 'אַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ' זה משהו (כב 2)."
בואו נשאל מה אומר יהוה
פס' 2 וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוה לֵאמֹר: "הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה?" — וַיֹּאמֶר יהוה אֶל דָּוִד: "לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים; וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה."
• יש כאן פקודה מאלוהים: "לֵךְ וְהִכִּיתָ!" — "קדימה הסתער!"
• ויש הבטחת ניצחון מצד אלוהים: "וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה!"
• אבל יש טענה מצד בני אדם שבה גם אתם עשויים להיתקל:
דבר־אלוהים סותר את ההיגיון!
פס' 3 וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים. וְאַף כִּי נֵלֵךְ קְעִלָה, אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים?"
"פֹה, ליד הבית, בשטח מוכר, בתוך מסתור, אנחנו מפחדים פחד־מוות מהמלך שלנו! — איך אתה רוצה שאוסף של אזרחים מפוחדים כמונו (כב 2) יתקוף פתאום בגלוי צבא מיומן ומצוייד היטב של אויבי ישראל? — זאת תהיה התאבדות!"
■ האם קרו לכם דברים כאלה? — לדוגמה, הציעו לכם עבודה. היא בול מה שאתם אוהבים לעשות. המשכורת טובה. האופציה השנייה שיש לכם היא אבטלה.
ההיגיון זועק: "קח!" — רק "קוֹל דְּמָמָה דַקָּה" לוחש: "אל תקח."
אתם מתפללים. אולי מנסים 'לשכנע את אלוהים'. — אבל הקול הקטן לא נעלם ולא משנה את דעתו: "אל תקח."
מה תעשו?
דויד מתפלל פעם שנייה
…או שואל את אלוהים באמצעות "הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים" (שמות כח 30) שהביא אתו "אֶבְיָתָר":
פס' 4 וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּיהוה. וַיַּעֲנֵהוּ יהוה, וַיֹּאמֶר: "קוּם, רֵד קְעִילָה, כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ."
פקודה והבטחה. כמו קודם. אלוהים לא משנה את דעתו. — גם 400 האזרחים משתכנעים. אולי דויד בא לאביתר עם כמה עדים, כדי שיראו גם הם איך יהוה עונה.
שוב מתברר כי…
יהוה לא כפוף להיגיון האנושי — גם לא במלחמה
פס' 5 וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו קְעִילָה, וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים. — וַיִּנְהַג אֶת מִקְנֵיהֶם, וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה. וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה.
ניצחון! אלוהים הגשים את הבטחתו, על־אף חולשתם של אנשי דויד. — נשאר רק לקוות שגם הם ראו את זה כך.
■ ונשאר רק לקוות שגם אנחנו נזכור להודות לאלוהים על הצלות, ניצחונות והצלחות — במקום לזקוף אותן ליכולת שלנו או ל'מזל'.
המחבר מוסיף הערה שמבהירה איך נראה ה"לִשְׁאֹל בַּיהוה" בפס' 2 ו-4:
פס' 6 וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן־אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה, אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ.
אל־תחשבו כאן על אפוד כתום זוהר של עובדי עירייה. זהו ה"אֵפוֹד" בהא־הידיעה. לבגד העליון הזה של הכוהן הגדול מחובר "חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט" — סוג של כיס מוזהב שמכיל את "הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים" (שמות כח 30-6).
ועכשיו נקבל עוד דוגמה מני רבות בתנ"ך שמלמדות: מול צבא נחוש עם האמצעים הדרושים למצור — עיר מבוצרת היא…
מלכודת מוות
פס' 7 וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָא דָוִד קְעִילָה. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "נִכַּר אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי, כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ."
? האם שמתם לב גם כאן לדיבור המתחסד של החוטא הזה? "אֱלֹהִים [הסגיר את דויד] בְּיָדִי". — "יהוה, יהוה, יהוה… הללויה!" — בזמן שהוא עושה את ההפך הגמור מרצון אלוהים (ראה גם טו 13; יז 37ב; יח 17ב).
שווה לקחת גם כאן כמה דקות ל…
הפקת לקחים:
■ שאול אומר "אלוהים, אלוהים" ועושה את ההפך הגמור ממה שאלוהים רוצה. — אל תהיו מאמינים משיחיים כאלה! אנשים שעושים את מה שדבר־אלוהים הכתוב אוסר במפורש, אבל טוענים: "רוח הקודש אמר לי לעשות את זה!"
! רוח הקודש לעולם לא יסתור את מה שהוא בעצמו כתב!
■ בשלב הזה שאול גם יכול לשמש דוגמה של עוד שתי טעויות שאני ואתם עלולים ליפול בהן:
א. שיכחה מסוכנת; ו…
ב. החלת חוק ההתיישנות על אמת אלוהים.
חשבו כמה זמן עבר מאז ששאול שמע את דברי אלוהים מפי שמואל (טו 23-22): "הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. …יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יהוה, וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ." — שנים עברו מאז.
האם אתם עוד זוכרים כמה שאול היה אז טרוד בטקסי הניצחון שלו, שבהם הוא רצה להציג לראווה את "אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק"?
"סליחה, שמואל, אוקיי? שמעת? אמרתי 'סליחה'! — עכשיו, בוא אתי לטקס. אני צריך אותך שם. חשוב לי '[שת]כַבְּדֵנִי …נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל' (טו 30)." — זוכרים?
כעת, אחרי שעברו שנים, שאול עלול לחשוב: "אולי לא שמעתי טוב. אני זוכר כמה הייתי עסוק וכמה התעצבנתי על שמואל שרצה להרוס לנו את הטקס! — מה בדיוק הוא אמר אז? — אני כבר לא בטוח."
! שיכחה מסוכנת. — ואם אני ואתם לא משקיעים זמן ומאמץ לקרוא, וללמוד, ולחזור על מה שכבר קראנו בדבר־אלוהים 10 פעמים או יותר — השיכחה הזו מסכנת גם אותנו.
■ במעמד ההוא שמואל גם אמר לשאול (טו 28): "קָרַע יהוה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם, וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ."
"הַיּוֹם!" אבל מאז עוברת שנה, ועוד שנה, ועוד שנה — ושאול עדיין מלך; עדיין מנצח פלישתים; עדיין שופט את ישראל. — ישנם פֹה ושם התקפי זעם ודיכאון, אבל עדיין השמיים לא נפלו לו על הראש.
נכון ששמואל הדגיש בזמנו (טו 29) כי "נֵצַח־יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם" — ז"א שאלוהים לעולם לא משנה את דעתו — אבל נראה שהפעם זה לא תופס. — עובדה: אני עדיין מלך.
אבל חוק ההתיישנוּת לא חל על אמת אלוהים. — העובדה שהשנים עוברות ושאול עדיין חי רק מוכיחה שאלוהים הוא "אֶרֶךְ־אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד" (שמות לד 6).
? מה זה אומר לגבינו?
העובדה שאני ואתם חוטאים — ומבקשים סליחה, ואז ממשיכים באותו חטא — והשמיים עדיין לא נופלים לנו על הראש, ועדיין לא בא העונש שמגיע לנו — העובדה הזו לא מוכיחה שחלה התיישנות על האיסור שאנחנו עוברים.
ממש לא! חסד אלוהים פשוט מעניק לנו עוד צ'אנס לרוץ בחזרה לישוע, לבקש סליחה בכנות, לבקש כוח לציית ולא לחזור שוב על אותו חטא.
סליחת החטא היא לא זולה. היא עלתה לאלוהים במות בנו על הצלב ככפרה. לכן, גם אם אלוהים מראה לכם "אֶרֶךְ־אַפַּיִם", אל תקלו בחומרת החטא וחוסר־הציות. אל תדמו לשאול שנתן לשנים לחלוף בתקווה ש'עם הזמן זה עובר', המשיך ליהנות מהחסד, ולא חזר בתשובה עד יומו האחרון.
עכשיו נחזור למלכודת המוות אי־שם ב"קְעִילָה":
פס' 8 וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת כָּל הָעָם לַמִּלְחָמָה, לָרֶדֶת קְעִילָה, לָצוּר אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו.
"וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת כָּל הָעָם." — גיוס כללי בישראל.
"למה? מה קרה?"
"לָרֶדֶת [ל]קְעִילָה."
"אבל 'קְעִילָה' זה משלנו!"
"הולכים 'לַמִּלְחָמָה' נגד 'דָּוִד וְ…אֲנָשָׁיו' שמתבצרים שם."
ועד שכל הצבא המגושם הזה מתגייס ומתארגן, מישהו כבר שלח לאנשי "קְעִילָה" מסרון התרעה.
מסכנים האזרחים בעיר הקטנה הזאת. בקושי עברו שבועיים מאז שיצאו בשלום מהמצור של הפלישתים — ועכשיו מלך ישראל מאיים עליהם באש ידידותית, אבל לא פחות קטלנית.
פס' 9א וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה.
בואו, לא נעשה משהו חפוז הפעם.
נשאל את אלוהים
פס' 9ב-12 וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן: "הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד."
10 וַיֹּאמֶר דָּוִד: "יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה, לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי. — 11 הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ? הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ? — יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ."
וַיֹּאמֶר יהוה: "יֵרֵד."
12 וַיֹּאמֶר דָּוִד: "הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל?"
וַיֹּאמֶר יהוה: "יַסְגִּירוּ."
הקורא ממש יכול לעקוב שלב־שלב אחרי הטלת הגורלות: שאלה, ותשובה של "כן" או "לא". עוד שאלה, ועוד תשובה של "כן" או "לא".
"וַיֹּאמֶר יהוה: 'יַסְגִּירוּ'." — ואנחנו אולי כועסים: "איזו חבורה של כפויי טובה!"
מצד שני — אם אתם הייתם צריכים לבחור:
• או לאבד את החיים מפני שאתם מגנים על אדם זר שהתנדב לעשות לכם טובה (זכרו מה קרה לכוהנים ב"נֹב");
• או להסגיר את האדם הזה ובכך להציל את חייכם ואת חיי משפחתכם —
מה הייתם עושים?
משיח! בזמן שכל אחד מחליט מה הוא היה עושה, נקח דקה כדי להדגיש רמז למשיח שיש בפרק כג — ב'פרק היחס הנכון לכוהן יהוה'. הרי גם כאן עובר חוט־השני של תוכנית הישועה.
אין לי ספק ששמתם לב עד כמה דויד מקפיד "לִשְׁאֹל בַּיהוה". כבר "אֲחִימֶלֶךְ" (כב 15) הצביע על ההרגל הטוב הזה של המלך המיועד.
• דויד זוכה לגישה לכס הרחמים של אלוהים בערוץ שאלוהים קבע — דרך הכוהן מבית אהרון שכרגע "[עומד] לְאוּרִים וּלְתֻמִּים" (כך זה מנוּסח בעזרא ב 63; נחמ' ז 65).
• גם לנו יש גישה לכס הרחמים של אלוהים בערוץ שאלוהים קבע: דרך "[ה]כֹּהֵן [ה]גָּדוֹל [ה]עֶלְיוֹן… יֵשׁוּעַ בֶּן־הָאֱלֹהִים". בתיווכו "נִקְרְבָה בְּבִטָּחוֹן אֶל כֵּס הַחֶסֶד לְקַבֵּל רַחֲמִים וְלִמְצֹא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ" (עבר' ד 16-14).
אלוהים דיבר, ודויד מבין שעליו להמשיך ב…
נדידה
פס' 13 וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, כְּשֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ, וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה; וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ. וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה; וַיֶּחְדַּל לָצֵאת.
"וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ." — כל כמה ימים במקום אחר. — תמיד בפחד שמשת"פ כלשהו יגלה לשאול את מקום המחבוא.
להסתתר נעשה יותר ויותר קשה, כי גדודו של דויד גדל ב-50% מהמפקָד האחרון (כב 2). כנראה לא חסרים בממלכת ישראל "מָרֵי־נֶפֶשׁ" ואנשים שבורחים מההוצאה לפועל. כעת פלג הלוחמים בכלל הציבור שנודד עם דויד מונה "כְּשֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ", ועם הגידול המספרי צמח כמובן הקושי בלוגיסטיקה ובהשגת אספקה.
פס' 14א וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמִּדְבָּר בַּמְּצָדוֹת.
יש הרבה "מְּצָדוֹת" כאלה במדבר יהודה — סוג של ביצורים טבעיים. הבעיה שהם בדרך כלל רחוקים ממקור מים, קשה להגיע אליהם עם אספקה, וכולם מסוג המקומות שבהם החלקה או מעידה קטנה מסתיימת בהתרסקות בתהום.
דויד ואנשיו עוברים לעוד תחנה:
פס' 14ב וַיֵּשֶׁב בָּהָר בְּמִדְבַּר זִיף; וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל הַיָּמִים.
"בָּהָר בְּמִדְבַּר זִיף." — תל זיף נמצא בדרום הר־חברון. זה כבר הרבה יותר נגיש מה"מְּצָדוֹת" למיניהן באזור עין־גדי ובחלק המזרחי של מדבר יהודה. גם שאול מבין שיש לו צ'אנס, והוא לא מרפה מדויד "כָּל הַיָּמִים".
ב"כָּל הַיָּמִים" מושקעים כספי מיסים ומשאבי אנוש יקרים בחיפוש ובמרדף — אבל, כמו תמיד,…
שאול עושה חשבון בלי אלוהים
פס' 14ג וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים בְּיָדוֹ.
? "אתה עדיין לא מבין, שאול? — גם אִם תשקיע את כל תקציב המדינה במִרדף הזה; גם אם תגייס כל גבר בגיל צבא; גם אם תזניח לגמרי את אחריוּתך בניהוּל הממלכה; גם אם תשקיע את כל שאר חייך ברדיפה אחרי דויד — אתה לא תבטל את החלטת אלוהים (טו 28): 'קָרַע יהוה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ… וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ'. — נקוּדה!"
■ וזה נכון לכל חוטא. — אתה יכול להתעלם כל חייך מרצון אלוהים. אתה יכול לנסות לשכוח את מה שסיפרו לך בבית או בקהילה על ישוע שמכפר על חטא. אתה יכול לצחוק על המאמינים ה'מסכנים' שעבורם, לפי דעתך, כל דבר כייפי נחשב 'חטא'. אתה יכול לטעון כי התנ"ך והברית החדשה הם אוסף של אגדות; שפסוקים כמו "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת" (יחז' יח 4, 20), הם סתם כלי להפחדה בידי אנשים פנטיים ופרימיטיביים.
זכותך לבחור שלא להאמין — אבל זה לא מבטל את העוּבדה שעשרות רבות של נבואות והבטחות שבכתבי הקודש כבר התגשמו במדוייק.
זכותך להמשיך בחיים כאילו תחיה לנצח בעולם הזה — אבל איך תוכל להיות בטוח כי שאר הבטחות הכתובים משוּם מה לא יתגשמו? איך תוכל להיות בטוח שדווקא הקטעים שמבטיחים נצח ב"אֲגַם הָאֵשׁ" למי שלועג לאמת אלוהים או מתעלם ממנה לא יתקיימו? (התג' כ 15).
מה שכן — אתה עדיין יכול לחזור בתשובה. אפילו היום תוכל לבקש סליחה על חטאך ולזכות ב'שְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל' (פיל' ד 7). — רק דע לך שעם כל יום נוסף שעובר מבלי שתיכנע לאלוהים, לקיחת הצעד הזה נעשית קשה יותר.
שאול מתעקש להמשיך בחטא:
פס' 15 וַיַּרְא דָוִד כִּי יָצָא שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ; וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה.
דויד במחבוא, אבל מתברר כי מי שרוצה להגיע אליו מתוך מניעים טהורים — מוצא דרך. לשם עידוד, נבואה וחידוש הברית, דויד זוכה כעת לביקור מ"יְהוֹנָתָן" יורש העצר.
על כך נקרא אחרי…
הפקת לקחים:
1. היחס הנכון לכוהן הגדול של יהוה. — לא משנה מי אתה ומה אתה מאמין — יש רק דרך אחת "לְקַבֵּל רַחֲמִים [מאלוהים בורא היקום] וְלִמְצֹא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ": עליך לפנות אליו בשם ובזכות ישוע המשיח.
רק אם חטאיך נסלחו על סמך אמונתך בישוע ככפרה על חטאיך — רק אז אתה לבוש ב"בִּגְדֵי [ה]יֶשַׁע [וב]מְעִיל [ה]צְדָקָה" (ישע' סא 10) שמאפשרים לך להיכנס לנוכחות אלוהים ולזכוֹת ממנו למענה.
כל צדקה אחרת תשאיר אותך בחוץ, בחושך, מול דלת נעולה (לוקס יג 25) — כמו שאול.
2. דבר־אלוהים סותר את ההיגיון. — לא תמיד, אבל לפעמים.
הזכרנו מצבים שבהם ההיגיון זועק: "זאת הדרך הנכונה!" כל אדם בלתי־נושע יסכים: "כן! זאת הדרך!" הבעיה שהדרך המבטיחה הזאת סותרת עיקרון בדבר־אלוהים. — במקרה הזה ההחלטה אולי לא תהיה קלה, אבל היא תהיה ברורה: דבר־אלוהים תמיד צודק.
אבל לא כל המקרים הם 'שחור/לבן'. אולי ההיגיון זועק: "קח!" אבל יש מעין קול קטן, חלש, שמזהיר: "אל־תקח." — קל מאוד להשתיק את הקול הזה. קל מאוד להסביר לעצמך שזאת סתם מחשבה. — תחשוב פעמיים לפני שתתעלם ממנו. זה עשוי להיות קולו של רוח הקודש.
3. אתה חי בחטא — והשמיים לא נופלים לך על הראש. — גם לשאול השמיים לא נפלו על הראש הרבה מאוד זמן. לפי מה"ש יג 21 הוא מלך על ישראל "לְמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה", ויתכן שמתוכן הוא מלך כ־30 שנה אחרי האי־ציות במלחמת עמלק. אפילו החישוב הכרונולוגי הקמצני ביותר נותן לו למלוך כ־15 שנה אחרי הנפילה בחטא (מבוסס על שמו"ב ה 4).
שני החישובים מגיעים לתקופת חסד ארוכה, שבה שאול דוחה ודוחה את החזרה בתשובה — עד שמאוחר מדי.
אל־תדחו!
דויד המשיך בבריחתו ל"מִדְבַּר זִיף" בדרום הר חברון. שם מוצא אותו בן־בריתו "יְהוֹנָתָן", כשהוא בא אליו לשם…
עידוד, נבואה וחידוש הברית
פס' 18-16א 16 וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל, וַיֵּלֶךְ אֶל דָּוִד חֹרְשָׁה; וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ בֵּאלֹהִים. 17 וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "אַל תִּירָא, כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי. וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה; וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן." — 18 וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית לִפְנֵי יהוה.
זהו קטע עשיר. כדאי לפרט אותו במנות קטנות:
עידוד
"וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ." — עידוד יכול להיות ביקור או שׂיחת טלפון — סימנים עבור האדם הסובל שהוא לא לבד; שלא שכחתם אותו.
אבל בהרבה מקרים העידוד הנכון גם כרוך בתמיכה מעשית, בעזרה שדורשת מאתנו להפשיל שרווּלים. אסור שנהיה מסוג ה'מעודדים' שאותם מתאר יעקֹב באיגרתו (ב 16-15): 15 "אָח אוֹ אָחוֹת אִם יִהְיוּ בְּעֵירֹם וְאֵין לָהֶם לֶחֶם חֻקָּם, 16 וְאִישׁ מִכֶּם יֹאמַר לָהֶם, 'לְכוּ לְשָׁלוֹם, הִתְחַמְּמוּ וְאִכְלוּ לָשֹׂבַע', וְלֹא תִּתְּנוּ לָהֶם צָרְכֵי גּוּפָם — מַה הוֹעַלְתֶּם?"
האמירה "וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ" מורה על עידוד להמשיך לעשות את הדבר הנכון. אתה הרי לא 'מחזק את ידיו' של אדם להמשיך בטעות או בחטא.
מעידוד באופן כללי הלאה ל…
עידוד "באלוהים"
כשאתם מעודדים אדם בלתי־נושע, אתם לא 'מחזקים "אֶת יָדוֹ בֵּאלֹהִים".' זה טוב ונכון לעודד גם אותו, כמובן, אבל אתם לא יכולים להגיד לו: "חזק ואמץ! אלוהים אתך!", כי זה שקר.
עבור האדם הבלתי־נושע יש בדבר־יהוה רק עידוד אחד, והוא כולל בתוכו הבטחה: "הַאֲמֵן בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ — וְתִוָּשַׁע!" (מה"ש טז 31).
כשכתוב על יונתן "וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ [של דויד] בֵּאלֹהִים", ברור שכלול כאן החיבוק וההזדהות של חבר אמיתי. — אבל כדי לחזק אח מאמין "בֵּאלֹהִים" דברי העידוד חייבים להתבסס על הבטחות דברו.
לי ולך אין סמכות להבטיח לאדם ש'יהיה בסדר', כי אנחנו לא יודעים מה יקרה אפילו בעוד חמש דקות. — לדבר־אלוהים הכתוב, לעומת זאת, יש את הסמכות להבטיח לתלמידי ישוע הנושעים אמיתות אדירות, כמו למשל:
סליחת חטאים
יוח"א א 9 "אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה."
המנצח האולטימטיבי לצדך
רומים ח 31ב "אִם אֱלֹהִים אִתָּנוּ, מִי יַעֲמֹד נֶגְדֵּנוּ?"
יוח"א ד 4ב "הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם."
הוא יביא אותך לשלמות
פיל' א 6 "בָּזֹאת בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁהַמַּתְחִיל בָּכֶם אֶת הַפְּעֻלָּה הַטּוֹבָה — הַשְׁלֵם יַשְׁלִים אוֹתָהּ עַד יוֹם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ."
אין איבוד ישועה
רומים ח 39-38 "וַאֲנִי בָּטוּחַ כִּי לֹא הַמָּוֶת וְלֹא הַחַיִּים, לֹא מַלְאָכִים וְלֹא שַׁלִּיטִים, לֹא דְּבָרִים שֶׁבַּהוֶֹה וְלֹא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לָבוֹא, לֹא כֹּחוֹת, 39 לֹא גְּבָהִים וְלֹא מַעֲמַקִּים וְלֹא שׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא יוּכְלוּ לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ."
עם הקושי — ניתן הכוח לשאת אותו
קור"א י 13 "שׁוּם נִסָּיוֹן לֹא בָּא עֲלֵיכֶם מִלְּבַד נִסָּיוֹן אֱנוֹשִׁי רָגִיל. נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יָכִין גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ."
לכל ניסיון יש סוף — אין סוף לחיים עם ישוע
יעקב א 12 "אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּנִסָּיוֹן, כִּי לְאַחַר עָמְדוֹ בַּנִּסָּיוֹן יְקַבֵּל אֶת עֲטֶרֶת הַחַיִּים אֲשֶׁר הִבְטִיחַ הָאָדוֹן לְאוֹהֲבָיו."
עוני בעולם הזה לא מונע ממך לרשת את מלכות המשיח
יעקב ב 5 "שִׁמְעוּ, אַחַי אֲהוּבַי, הֲלֹא בַּעֲנִיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה בָּחַר אֱלֹהִים לִהְיוֹת עֲשִׁירֵי אֱמוּנָה וְיוֹרְשֵׁי הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לְאוֹהֲבָיו."
כל ניסיון אנושי לעצור את הרס הבריה יכשל — אבל…
פטר"ב ג 13 "אֲנַחְנוּ מְחַכִּים, עַל־פִּי הַבְטָחָתוֹ, לְשָׁמַיִם חֲדָשִׁים וּלְאֶרֶץ חֲדָשָׁה אֲשֶׁר צֶדֶק יִשְׁכֹּן בָּם."
אם אתה נושע — תחיה לנצח בבריאה החדשה
יוח"א ב 25 "וְזוֹהִי הַהַבְטָחָה שֶׁהוּא הִבְטִיחַ לָנוּ — חַיֵּי עוֹלָם."
מה שאלוהים הבטיח, הוא מקיים — ואלה רק דוגמאות בודדות מתוך העושר של דבר־יהוה.
אמרנו קודם כי האמירה "וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ" מורה על עידוד להמשיך לעשות את הדבר הנכון. במקרה של דויד זה גם עידוד להמשיך להאמין את הדבר הנכון. הוא הרי קיבל הבטחה אישית מאלוהים, ויונתן מזכיר לו אותה:
פס' 17ב "אַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל."
? האם אתם זוכרים את מעמד המשיחה בבית־לחם? — אלוהים פקד על שמואל: "קוּם! מְשָׁחֵהוּ! כִּי זֶה הוּא!"
עכשיו חשבו איך דויד צריך להרגיש. אין לו תנ"ך עם ספר שמואל־ב, כמונו. — שנה אחרי שנה עוברת, וההבטחה הזו נראית פחות מציאותית מאי־פעם. שאול ממשיך לשבת על כס המלכות, בזמן שדויד הפך לפליט חסר־בית. זה רק שאלה של זמן עד שהמלך ימצא וירצח אותו.
והנה בא חברו, יורש העצר, ומעודד אותו בהבטחת יהוה: "תזכור, דויד: 'אַתָּה [אכן] תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל!' — אתה, לא אני."
"אָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה." — יונתן יודע את מקומו. בענוותו הוא דומה ליוחנן המטביל שאומר על ישוע (יוחנן ג 30): "מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁהוּא יֵלֵךְ וְיִגְדַּל, וַאֲנִי אֶקְטַן."
משיח! "אָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה." — זהו הסדר הנכון: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (ברא' מט 10). — כאן עובר חוט־השני של תוכנית הישועה של אלוהים. לא דרך שבט בנימין.
יונתן מוסיף פיסת מידע שרק האדם הקרוב ביותר למלך יכול לדעת: "גַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן." — במילים אחרות: "אבא שלי 'יֹדֵעַ' מהי תוכנית אלוהים. הוא נלחם נגד רצון יהוה במודע!"
ואסור לדלג על החלק הראשון של פס' 17. שם אנחנו פוגשים את…
יונתן הנביא
פס' 17א וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "אַל תִּירָא, כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי."
חשבו רגע:
• יונתן בעצמו — מוצא את דויד;
• "שֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ" יורדים אל דויד טיפין־טיפין בחודשים שבהם הוא מסתתר — וכולם איכשהו מוצאים אותו.
? אז איך יונתן יכול להבטיח בכזו וודאות "כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי"?
אני נוטה להאמין שיונתן קיבל התגלות. הוא מדבר כאן כשליח יהוה. לנו יש את פס' 14 שמסכם את כל תקופת הבריחה במילים "וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל הַיָּמִים; וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים בְּיָדוֹ." — אך לדויד אין תנ"ך. אמונתו זקוקה לנבואה הזו.
! זהירות! — אתם ואני לא נקראים לנבא לאנשים. אם אתה יכול לצטט לאח הבטחה שכתובה בדבר־אלוהים, מעולה! זה הדבר הנכון לעשות. אבל, עם כל הרצון הטוב, אל תבטיח לו דבר שאין לך דרך לדעת — ולעולם אל תדבר בשם אלוהים!
ועוד פריט שבפסוקים האלה — אחרון, אבל לא פחות חשוב:
אישרור הברית
פס' 18א וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית לִפְנֵי יהוה.
• כבר בפרק יח 3 דויד ויונתן כרתו ברית אישית;
• לאחר מכן הרחיבו אותה כדי שתכלול גם את צאצאיהם (כ 16-15, 42);
• האישור הנוכחי בא אחרי שיונתן קבל על עצמו את חלוקת התפקידים שקבע אלוהים:
● "אַתָּה תִּמְלֹךְ"
● "אָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה."
"וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית."
• יונתן חותם על התוכנית שיש לאלוהים עבורו, ואתם יכולים להיות בטוחים שהוא יוצא מהמפגש הזה עם שלום בלב (פיל' ד 7).
אבל לא לטעות! הנסיך חוזר לחיים קשים. הוא חוזר לעבוד לצד אבא שלא מכבר ניסה לרצוח אותו (כ 33); שמקלל אותו 'באימא שלו' (כ 30); שמאשים אותו מול מכובדי המדינה כבוגד (כב 8).
! יונתן במעמד אישרור הברית דומה לישוע שאומר לאביו שבשמים לקראת הניסיון הקשה מכולם: "אַל יְהֵא כִּרְצוֹנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ" (לוקס כב 42ב). ההחלטה הזו נותנת ליונתן כוח לעבור גם דברים קשים מבלי לאבד את שלום אלוהים שבלבו. — קחו דוגמה ממנו!
• שאול, לעומתו, ממשיך להתנגד לתוכנית אלוהים, והתוצאה היא עינוי נפשי עד יומו האחרון.
מכורח הנסיבות שני החברים 'הכי טובים'…
נאלצים להיפרד
פס' 18ב וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה; וִיהוֹנָתָן הָלַךְ לְבֵיתוֹ.
זאת הפעם האחרונה שהשניים נפגשו בעולם הזה.
עכשיו מופיעה קבוצה של אנשים שלהם אפשר לקרוא…
אזרחים טובים — או בוגדים
פס' 20-19 19 וַיַּעֲלוּ זִפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה, לֵאמֹר: "הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ בַמְּצָדוֹת בַּחֹרְשָׁה, בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר מִימִין הַיְשִׁימוֹן. 20 וְעַתָּה, לְכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ לָרֶדֶת, רֵד; וְלָנוּ הַסְגִּירוֹ בְּיַד הַמֶּלֶךְ."
דויד, כזכור, מתחבא כרגע "בְּמִדְבַּר זִיף". וכמו שהיום אי־אפשר לרדת מהכביש בנגב, לנסוע לתוך המדבר, ולחשוב שאף בדואי לא רואה אותך — כך היה עם דויד והמקומיים ה"זִפִים". ברור שהם ידעו איפֹה הוא. בפס' 19 הם מציירים לשאול איקס אדום על המפה: "רמת דיוק של -/+ 100 מטר. על אחריותנו."
הזכרנו לעיל כי בתקופת דויד גבר האינטרס השבטי בדרך כלל על טובת המדינה (או המלכות). אם כן, למה מלשינים הזיפים, בני שבט יהודה, על השכן שלהם מבית־לחם? — מפני שהאינטרס האישי עולה אפילו על המחוייבות השבטית. הרי מי שעושה טובה למלך יכול לצפות לגמול; מי שמצדד עם פליט נרדף — רק גורם לעצמו צרות.
דויד מקדיש לאכזבה מצד "הַזִּיפִים" את מזמור נד. מה שכואב לו יותר מכל זו העובדה ש"לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם" (נד 5ב). גם שכניו "בְּמִדְבַּר זִיף" וגם שאול מתנהגים כאילו אין אלוהים.
מה שלא מונע ממלך ישראל (שמות כ 7)…
לשֶׂאת "אֶת שֵׁם יהוה לַשָּׁוְא"
פס' 21 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוה, כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי."
"בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוה." — "שאלוהים יברך אתכם על כך שאתם מראים למלך המסכן שלכם קצת חמלה. שאלוהים יברך אתכם על כך שאתם עוזרים לי במאבק נגד רצונו ונגד תוכניתו. עכשיו, בואו נראה איך נוכל, במאמץ משותף, לרצוח את משיח יהוה."
נתקלנו כבר יותר מפעם באופן הדיבור המתחסד הזה של שאול: "יהוה, יהוה, יהוה, הללויה!"
הזיפים נשלחים לעשות שיעורי־בית, כי הרי…
מודיעין מהימן דורש מעקב ארוך־טווח
פס' 22 "לְכוּ נָא, הָכִינוּ עוֹד, וּדְעוּ וּרְאוּ אֶת מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ — מִי רָאָהוּ שָׁם — כִּי אָמַר אֵלַי עָרוֹם יַעְרִם הוּא."
"מִי רָאָהוּ שָׁם." — "אל תביאו לי סתם שמועות. ככה לא עובדים. אני צריך שם, ת"ז ופרטי התקשרות של כל עד־ראייה."
"עָרוֹם יַעְרִם הוּא." — "הדויד הזה 'עָרוֹם' בריבוע!"
אני לא יודע אם שמתם לב, אבל באמירה הזו…
משיח יהוה מוּשווֶה לשטן
? מי היה ה"עָרוּם" הראשון במובן השלילי הזה בכל התנ"ך? — ידעתם! — "הַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" — השטן (בר"א ג 1)! — משיח יהוה מושווה לשטן.
! ואני מבטיח לכם כי אם אתם תלמידיו הנושעים של ישוע, גם אתם תחוו את התופעה הזו:
• השטן שיקר — מפי הפרושים — על האדון ישוע עצמו (מרקוס ג 22): "בַּעַל־זְבוּל בּוֹ, וּבְעֶזְרַת שַׂר הַשֵּׁדִים הוּא מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים." וגם (יוחנן ט 24): "אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה אִישׁ חוֹטֵא הוּא."
ומי שבאמת הכיר את ישוע העיד: "[אבל] אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹהִים אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְחוֹטְאִים" (יוח' ט 31א). — "רק תפקחו את העיניים וראו את סוג הניסים שהוא עושה (מתי יא 5): 'עִוְרִים רוֹאִים, פִּסְחִים מְהַלְּכִים, מְצֹרָעִים מְטֹהָרִים, חֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים, מֵתִים קָמִים.' — מה? אלה מעשים של 'אִישׁ חוֹטֵא'? — ובנוסף לכל אלה 'עֲנִיִּים מִתְבַּשְֹרִים'. ז"א שאת כל הדברים הנפלאים האלה הוא עושה עבור 'עֲנִיִּים' — עבור אנשים שמהם הוא לא יכול לצפות לשקל!"
• השטן המשיך לשקר לגבי המאמינים גם אחרי קום הקהילה. באימפריה הרומית האשימו את תלמידי ישוע בהסתה למרד, בשריפת עיר הבירה ובפשעים הזויים אחרים.
האשמות דומות נגד המאמינים הושמעו במשטרי דיכוי לאורך ההיסטוריה, עד לאחרונה ברוסיה הסובייטית וברומניה תחת צ'אושסקו.
• והשטן משקר לגביכם, המאמינים, היום. — אם יוצא לכם פעם לקרוא חדשות של 'יד לאחים' או קבוצות דומות על ה'פשעים' שמשיחיים כביכול מבצעים, אתם תופתעו. לדוגמה:
• 'משיחיים' תמיד עוברים על החוק;
• 'משיחיים' הם אנשים אלימים שתוקפים פיזית ומשחיתים רכוש;
• 'משיחיים' קונים נזקקים ואנשים במצוקה בכסף ובהטבות כדי 'להטביל אותם לנצרות';
• 'משיחיים' פונים לילדים בגני שעשועים כדי 'לנצר' אותם;
• 'משיחיים' טוענים בשקר שנבואות בתנ"ך התגשמו בישוע. כדי לבסס את הטענות השקריות, הם מוצאים פסוקים מהקשרם.
…ושׂונאי המאמינים כמובן מערבבים יחד את כל מי שקורא לעצמו 'משיחי': את אנשי הכתות; את מורי השקר; את השרלטנים עם תוכניות הטלוויזיה באמריקה — כאלה שאוספים מיליוני דולרים ממסכנים שמאמינים בשקרים שלהם; את האפיפיור בכל פעם שהלז אומר דבר שלילי על יהודים… עבורם כל אלה הם 'משיחיים' — כולל הצלבנים והאינקוויזיטורים הספרדים — ואני לא מצפה מהם לדעת טוב יותר.
? אבל מה קורה לרוב כשיוצא לכם לספר לבלתי־מאמין מזדמן על האמונה שלכם בישוע? — בהרבה מקרים (לפחות לפי הניסיון שלי) הוא יגיד: "כן, כן, אני מכיר 'משיחיים'." או "יש לי שכן שמאמין כמוכם." או "אחד כזה משרת אתי במילואים." או "אצלי בעבודה יש 'משיחי'." או "בכיתה של בתי היתה ילדה ממשפחה 'משיחית', ומאוד הפריע לי שחלק מהילדים עשו עליה חרם בגלל אמונתה." — ובהמשך השיחה מתברר שבן־שיחי התרשם לטובה מהמשיחיים שפגש.
תגובות חיוביות כאלה גורמים לי סוג של גאווה באחים הנאמנים שלי בכל הארץ. אלה הוכחות שהעולם הסובב אותם רואה בהם דמיון לישוע — וזה בדיוק מה שאלוהים רוצה לראות בנו (רומים יב 2; ח 29).
אך לצד התגובות החיוביות, השטן ימשיך לשקר לגביכם. ותמיד יהיה מי שישמח לחבק את השקר. ישוע הכין אותנו לכך באמרו (לוקס ו 22): "אַשְׁרֵיכֶם אִם בְּנֵי אָדָם יִשְׂנְאוּ אֶתְכֶם וִינַדּוּ וִיחָרְפוּ אֶתְכֶם וְיוֹצִיאוּ שֵׁם רַע עֲלֵיכֶם בִּגְלַל בֶּן־הָאָדָם."
שאול המלך משווה את משיח יהוה לשטן — וממשיך הישר לעוד טעות: הוא מתרברב על הצלחה עתידית. — זכרו תמיד: אין לכם דרך לדעת מה יהיה מחר!
מלך ישראל מרושע אחר דווקא הבין את העיקרון הזה. זה היה "אַחְאָב" שאמר ל"בֶּן־הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם" (מל"א כ 11):
"אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ"
שאוּל עדיין נותן הוראות לנאמניו "הַזִּיפִים":
פס' 23 "וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם; וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן, וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם. וְהָיָה אִם יֶשְׁנוֹ בָאָרֶץ, וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה."
"'אִם יֶשְׁנוֹ בָאָרֶץ', אני אמצא אותו. סמכו עליי!" — אה כן? באמת? — והלקח הוא: "אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" — "כשאתה חוגר את השיריון לפני היציאה לקרב, אל תתגאה כאילו כבר חזרת כמנצח!"
פס' 24 וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ זִיפָה לִפְנֵי שָׁאוּל; וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּמִדְבַּר מָעוֹן בָּעֲרָבָה, אֶל יְמִין הַיְשִׁימוֹן.
"הַזִּיפִים" ניגשים לעבודה ומתחילים לספק לשאול דיווחים שוטפים ומאומתים על תנועות דויד. כך אנחנו מקבלים את…
המרדף הצמוד
פס' 26-25 שלב־שלב:
• 25 "וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו לְבַקֵּשׁ." — שאול יוצא אל המקום שאמרו לו הזיפים. סיכוי טוב שיש עמו כוח של כ-3000 איש. המספר הזה הוא סוג של תקן אצלו (השווה יג 2; כד 2; כו 2).
• "וַיַּגִּדוּ לְדָוִד; וַיֵּרֶד הַסֶּלַע, וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר מָעוֹן." — דויד משפּר עמדה ל"מִדְבַּר מָעוֹן", בתקווה לחמוק. אך המכ"מ של "הַזִּיפִים" קולט אותו מיד.
• "וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי דָוִד מִדְבַּר מָעוֹן." — נדלג על הוויכוחים סביב מיקומו המדוייק של "מִדְבַּר מָעוֹן", ופשוט נצעק: "אוי ואבוי! דויד ושאול באותו מקום!"
• 26 "וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִזֶּה." — רק גבעה אחת מפרידה עכשיו בין רודפים ונרדפים.
• "וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל." — זהו שלב החיפזון. כל אסטרטגיה שאולי היתה יורדת לטמיוֹן. נסיגה מחושבת הופכת לבריחה מבוהלת. תוך־כדי ריצה נזרקים ציוד וכלי נשק: "רוּצוּוּוּוּ!" כך התנ"ך תמיד מתאר כוח מובס.
• "וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו, לְתָפְשָׂם." — הצד המנצח, לעומת דויד, לא בלחץ. הוא מעבד את המודיעין, מביא בחשבון את יתרונו המספרי, ומחליט: "מבצעים כיתור!" — תוך זמן קצר כבר לא משנה לאן דויד ואנשיו מנסים לברוח. בכל כיוון יפגשו בחיילי שאול.
זהו. — זה הסוף של דויד. — וכאן אנחנו נאלצים לחזור על כותרת שכבר השתמשנו בה פעם (כג 14ג):
שאול עושה חשבון בלי אלוהים
פס' 28-27 27 וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר: "מַהֲרָה וְלֵכָה, כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ!" 28 וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד, וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. עַל־כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא 'סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת'.
"פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ!" — רק לפני חודש היתה פלישה כזו על "קְעִילָה", ושאול בכלל לא התייחס. הפעם זה כנראה קורה יותר קרוב לבית; אז הוא חייב לרוץ ולנסות להציל את מה שניתן.
? איך כל זה קשור לאלוהים?
בכך שאנחנו עוברים כבר מתחילת הפרק (כג) על השתלשלות שכולה מורכבת מדברים בלתי צפויים:
• הפלישתים תוקפים את קעילה. — ההיגיון אומר: אם תהיה הצלה, היא תבוא מצד שאול וצבא ישראל;
• אך אלוהים שולח לקעילה את דויד עם 400 אזרחים. — ההיגיון אומר: אין להם צ'אנס נגד צבא הפלישתים;
• אך דויד ואנשיו מצילים את קעילה ויושבים בתוך העיר. — ההיגיון אומר: אנשי קעילה יהיו אסירי תודה;
• אך אנשי קעילה לא מוכנים להגן על אחיהם משבט יהודה שסיכן את חייו כדי להציל אותם (ראו לעומת זאת את הנכונות של בני שבט בנימין למות למען אחיהם החוטאים בפרשת פילגש בגבעה [שופ' כ]);
• אלוהים שולח לדויד את יונתן עם מסר של עידוד ועם הבטחה. — ההיגיון אומר: אם יונתן ו"שֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ" הצליחו לחבור לדויד במקומות המיסתור שלו, גם שאול ימצא אותו.
• אך אלוהים מבטיח: "לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל" (כג 17);
• "הַזִּיפִים" בוגדים בבן־שבטם דויד שמסתתר אצלם. כתוצאה "שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל דָּוִד." — ההיגיון אומר: זהו! מלך ישראל וצבאו ניצחו.
• אך אלוהים משתמש דווקא באוייב הפלישתי כדי להושיע את המלך המיועד.
הכל בלתי צפוי. הכל שונה ממה שאומר ההיגיון. זה רק מוכיח "כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישע' נה 9).
משיח! ומה?…
● לידת בתולין — היא דבר צפוי (ישע' ז )?
● מושיע עולם "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים" (ישע' נג 3) — זה הגיוני?
● "מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים" — בורא היקום — שבא לעולם כאדם, מת על צלב וקם לתחייה; ובכך הוא מנצח את קללת החטא (פיל' ב 7-6; עבר' ב 15-14) — זה נראה למישהו מהלך צפוי?
● אלוהים קדוש, מושלם, כל־יכול, שלא זקוק לאף אחד ולשום דבר אשר מחוצה לו, אך הוא עובר את כל התהליך המפותל שמתואר מבראשית פרק ג עד התגלות פרק כב כדי להציל חוטאים "אוֹיְבִים" (רומ' ה 9) —
● ובחוטאים הנושעים האלה הוא מקיף את עצמו לנצח נצחים במלכותו —
תגידו לי אתם: מי, חוץ מאלוהים, היה יכול לחשוב על תוכנית כל־כך בלתי צפוּייה וסותרת כל היגיון אנושי?
זוהי תוכנית הישועה של אלוהים, ובמרכזה עומד —
ישוע המשיח.
כעת פותחים פרק עם כותרת שממש מתאימה למה שכרגע אמרנו: 'פרק החסד לחוטא'. נעצור עוד רגע על מפתן הדלת לשֵם…
הפקת לקחים:
1. עידוד 'באלוהים'. — אם אתה רואה שהעידוד הנחוץ ביותר עבור מישהו היא עזרה מעשית — עזור. להגיד "אלוהים יברך אותך" ולהמשיך בענייניך, זה לא 'עידוד באלוהים'.
גם לא הבטחת־שוא כמו "יהיה בסדר". אתה לא יודע אם יהיה בסדר עבורו. — אבל אם הוא אח במשיח יש עבורו שלל הבטחות יציבות בדבר־אלוהים. להשתמש בהן, זהו 'עידוד באלוהים'. להשתמש בהן כדי 'לחזק את ידו' להמשיך בדרך הנכונה — בנאמנות למשיח ובציות לדבר־יהוה הכתוב — זהו 'עידוד באלוהים'.
2. "אָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה." — לא כולנו נקראנו להיות מנכ"לים ומנהיגים. אתה עשוי למלא תפקיד של שירות עניו; וכשאתה עושה את עבודתך בחריצות ובנאמנות, מי שמקבל את התשואות ואת הכבוד הוא בעל־הבית או הממונה עליך — בזמן שאותך לוקחים כמובן מאליו. — זה נשמע מוכר למישהו? — ואני גם יודע שלא בכל המקרים יש דרך לשנות את המצב או להתקדם.
לפעמים שירות עניו זהו המקום שאלוהים מייעד לנו. גם אז, כתלמידי ישוע אנחנו נקראים למלא את התפקיד בחריצות ובנאמנות. "אָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה, [וטוֹב לי עם זה]." — למדו מהגישה של יונתן.
3. משיח יהוה מושווה לשטן. — אם תצליחו להיות עדות טובה לסובבים אתכם, אם הם יעידו על הדמיון למשיח שהם רואים בכם — מה טוב. אבל תמיד יהיו גם כאלה שלא משנה מה תעשו; לא משנה כמה תשתדלו — הם ימשיכו להצביע עליכם ולצעוק: "שטן!"
זה מה שנעשה לדויד; זה מה שנעשה לישוע עצמו. אל תצפו ליחס טוב יותר מצד העולם. "כָּל הָרוֹצִים לִחְיוֹת חַיֵּי חֲסִידוּת בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, יֵרָדְפוּ" (טימ"ב ג 12). אם זה בינתיים לא קורה לכם — תודה לאל. נודה לו על כל יום של חסד.