בשבוע שעבר הלמוט לימד אותנו אודות חג הסוכות. אני חייב לומר ששמעתי הרבה שיעורים על חג הסוכות אך השיעור שלו היה המלא, העמוק והמעניין ביותר ששמעתי על החג ומשמעות כל סמל בו.
למדנו שארבעת המינים מסמלים את עם ישראל הנושע כשהוא מלא בפרי הישועה. רק אז כעם נושע, העם יכול לשכון עם אלוהים.
חיזוק לקביעה הזו אנו מקבלים מדברי הנביא עמוס הנביא בפרק ט' 11: "ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם." (עמוס ט' 11). עמוס מתייחס לתיקונים הרוחניים שאלוהים יעשה בקרב עמו באחרית הימים, אך משתמש במילה 'סוכה' כסמל למשמעות החג.
כמו כן למדנו שפרי הדר לאור דבר ה' הם ענפי עץ הזית ולא אתרוג (נחמיה ח' 15).
למרות יופיו של חג הסוכות, אין מדובר בתחנה הסופית של מועדי יהוה. יש עוד מועד אחד חשוב ביותר ובו אלוהים סוגר את מעגל תוכנית הישועה.
למרות החגיגה הכרוכה בחג הסוכות, עצם העובדה שאנו חוגגים בסוכה שהיא מבנה ארעי, בגופנו הקורס תחת תוצאת קללת החטא, מהווה תזכורת שאנו עדיין לא בשלב הסופי. השלב הסופי משמעו, שכינה עם אלוהים במשכנו השמימי, עם גוף חדש, בבריאה חדשה נטולת כל חטא ושייריו. עלינו לזכור שהתחנה הסופית של תוכנית הישועה של בני האדם היא להחזיר את הנושעים לשלמות שלפני החטא, לנוכחות אלוהים בבריאה מושלמת.
השלב הסופי הזה מסומל במועד השמיני והלא הוא: שמיני עצרת.
א. שמיני עצרת הינו מועד ייחודי בפני עצמו
מכיוון שרבים אינם יודעים שמדובר במועד בפני עצמו, אז בשלב ראשון אבהיר ששמיני-עצרת הינו מועד-יהוה בפני עצמו ולא סתם היום האחרון של חג הסוכות. רבים מכירים את הושענה רבה ושמחת תורה כחלק מסוכות, אך לא מכירים מספיק את שמיני עצרת, מה החג הזה מסמל ואיך הוא מתגשם.
אז בשלב ראשון:
הבה נראה שהטקסט מבדיל בין סוכות לבין שמיני עצרת:
ויקרא כ"ג 34ב-36:
בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיהוה. 35 בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. 36 שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוה.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוה. עֲצֶרֶת הִוא, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
שימו לב להקרבת ה"אִשֶּׁה". בכוונה לא מצוּוה כאן על הקרבה רצופה למשך שמונה ימים, כי הרי…
- בשבעת ימי סוכות הקריבו פרים רבים (שלושה־עשר ביום הראשון, ואז בכל יום של החג פר אחד פחות, דהיינו שבעה בלבד ביום השביעי), ובנוסף אליהם שני אֵילִים וארבעה־עשר כבשים מידי יום (במד' כט 34-12);
- ואילו בשמיני-עצרת הקריבו פר אחד, אַיִל אחד ושבעה כבשים (במד' כט 35). משמע, ישנה הפרדה ברורה בין סוכות לשמיני-עצרת.
בספר ויקרא כ"ג 42-39 ישנה חזרה על המצווה:
39 אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג יהוה שִׁבְעַת יָמִים: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.
פסוק 39 יכול אמנם להתפרש כתיאור של שני המועדים כמקשה אחד, אך בהמשך הקטע נראית הפרדה ברורה:
40 וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יהוה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. 41 וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. 42 בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים; כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.
שים לב לדגש על מספר ימי חג הסוכות:
- יש לשמוח "שִׁבְעַת יָמִים" (פס' 40),
● לחגוג ל-ה' "שִׁבְעַת יָמִים" (פס' 41),
● לשבת בסוכות "שִׁבְעַת יָמִים" (פס' 42).
המצווה לחגוג את חג הסוכות מופיעה גם בספר דברים (ט"ז 15-13), ושם נאמר:
13 חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים, בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. 14 וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… 15 שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוה אֱלֹהֶיךָ.
"שִׁבְעַת יָמִים" — זהו החג כולו. שמיני עצרת אף לא מוזכר.
ולבסוף, אנו קוראים בקטע מרגש בספר נחמיה על חידוש חגיגת סוכות על־ידי השבים לציון: "וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט" (נחמ' ח 18-13). גם כאן, ה"עֲצֶרֶת" היא יחידה עצמאית הנחגגת בסיום סוכות.
לכך מסכימים גם הרבנים הקדומים שרואים בשמיני עצרת "רגל" (חג) בפני עצמו (סוכה מז ב–מח א).
אם כן, מהיכן קיבלנו את השם: שמיני-עצרת?
שם המועד הנהוג בימינו נלקח מהאזכור בספר במדבר כט 35: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כל מלאכת עבודה לא תעשו"
שימו לב שהוא "הַשְּׁמִינִי" תרתי משמע: הוא הרי גם מספר 8 במעגל המועדים השנתי.
רבותי, אכן יש קשר בין חג הסוכות לחג שמיני עצרת, כמו שיש קשר בין פסח לחג המצות ותנופת העומר. יחד עם זאת, כל אחד מהחגים הינו מועד בפני עצמו ומחכה להתגשמות ייחודית נפרדת. חג שמיני עצרת הינו מועד נפרד משבעת ימי חג הסוכות.
לפני שאפרט את המשמעות וההתגשמות של חג שמיני עצרת, עלינו לרענן את זיכרוננו בדבריו של שאול השליח באיגרת אל הקולוסים ב' 16-17:
"לכן איש אל יחרוץ עליכם משפט על דבר מאכל או משקה או על דבר מועד, ראש חודש או שבת, אשר הם צל הדברים העתידים לבוא, אבל הגוף הוא של המשיח."
כל המועדים הינם צל וסמל, והמשיח ישוע הוא הגוף, הוא המגשים. לכן מי שמאמץ את הסמל ודוחה את ישוע המטיל את הצל וסמל, אינו מבין את תכלית החגים ואינו נושע. אדם שכזה נשאר עם חגיגה זמנית, אך ריקה מישועה. מנחה שכזו אינה רצויה בעיני אלוהים. לכן, הבה נלמד את המשמעות הסמלית של שמיני עצרת ואז איך החג מתגשם כחלק מתוכנית הישועה של אלוהים במשיח ישוע.
ב. המשמעות הסמלית של חג שמיני עצרת.
ביום השמיני של סוכות, שהוא יום ה-22 בחודש תשרי, ציווה אלוהים על עמו לחגוג את חג העצרת.
שמיני עצרת הינו יום שבתון הכולל העלאת זבחים בבית המקדש.
שמיני עצרת נחוג בעת שכל עולי הרגל נמצאים במשכן אלוהים, שהרי סוכות הינו אחד מחגי הרגלים (דברים ט"ז 16-17). מבחינה סמלית, כלל העמים נוכחים בחג שהרי לאורך שבעת ימי חג הסוכות זובחים 70 פרים כנגד כל אחד מעמי העולם (במדבר כט 12-39). נביאים כמו זכריה ב' 15, יד 16-21, ישעיה ב 3, ד' 2-6, מיכה ד' 1-5, ניבאו שגויים נושעים רבים יעלו לירושלים וישתתפו בחג הסוכות, ומכאן אותם גויים נושעים יהיו נוכחים גם בחג שמיני עצרת המהווה נקודת סיום של מועדי יהוה.
כאמור, בחג הסוכות כל העם כבר התאסף בבית אלוהים וכעת היום השמיני מהווה סגירת המעגל. היום הראשון של סוכות היה יום שבתון, וכעת היום השמיני, שמיני עצרת, גם הוא יום שבתון. מסיבה זו יתכן שרבים ראו את שמיני עצרת כחלק אחד מסוכות, כיחידה אחת.
היום השמיני הוא נקודת הסיום של כל המועדים עד כה. שמיני עצרת נראה כמו המכסה הסוגר את הסיר. שמיני עצרת זה השיא. זו התכלית.
לאחר שמיני עצרת, מתחילים מחדש את סבב המועדים. המספר 8 מציין התחלה חדשה לאחר שבעת ימי החג, ומכאן שמיני עצרת מסמל את הנצח – חזרה לבראשית.
לאור הכתוב בספר דברים ל"א 9-13, בסוף השנה השביעית, בסוף שנת השמיטה, בחג סוכות, קוראים את כל התורה בפני כל העם המתאסף לפני אלוהים. ואכן, בסיום שנת השמיטה מתחילים הכל שוב מהתחלה – התחלה חדשה. לאחר שמיני עצרת חוזרים לפסח, לתחנה הראשונה של תוכנית הישועה של אלוהים עבור בני האדם.
בבשורת יוחנן בפרק ז' קיימת התייחסות לחג הסוכות ושמיני עצרת.
בפרק ז', אחיו למחצה של ישוע דוחקים בו לעלות לירושלים ולהיות שם בחג הראשון, ז"א בתחילת סוכות. אחיו למחצה של ישוע יודעים שישוע מבוקש על ידי הפרושים והעליה לחג בירושלים מהווה סכנת חיים עבורו. מטרתם לא הייתה כשרה.
ישוע עונה להם בפסוק 8 ואומר: "…עלו אתם לחג. אני אינני עולה לחג הנוכחי, כי זמני עוד לא נשלם."
המשך הפרק מציין שישוע עלה לירושלים והציג עצמו בפומבי בחג השני, הלא הוא שמיני עצרת.
ומה עשה האדון ישוע? "ביום האחרון, ביום הגדול של החג, עמד ישוע והכריז: "מי שצמא יבוא אלי וישתה! המאמין בי כדבר הכתוב, נהרות של מים חיים יזרמו מקרבו…" (יוחנן ז' 37-38).
היום הגדול של החג חייב להיות שמיני עצרת מכיוון שאין דבר גדול יותר מאשר לבוא לרגלי ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים. שם לרגלי ישוע זו נקודת הסיום של המרוץ. שם לרגלי ישוע, המנוחה. משם נמלא את תכלית בריאתנו בכוח רוח הקודש.
ולראיה… החג הבא לאחר שמיני עצרת הינו פסח. הגלגל מתחיל מחדש.
עד כה למדנו ש:
- שמיני עצרת זה מועד בפני עצמו
- למדנו ששמיני עצרת זה התכלית של מועדי יהוה – להחזיר את בחירי אלוהים לנוכחותו למען ימלאו את תכלית בריאתם.
ג. ההתגשמות של חג שמיני עצרת
באיגרת אל העברים פרק י"ב 22-24 מחבר האיגרת מבהיר במילים פשוטות וברורות את התכלית של חג העצרת.
"…אתם באתם אל הר ציון ואל עיר אלוהים חיים, אל ירושלים השמימית ואל רבבות המלאכים, אל עצרת, אל קהילת הבכורים הכתובים בשמים, אל אלוהים שופט הכל, אל רוחות הצדיקים שנעשו מושלמים, אל ישוע מתווך הברית החדשה ואל דם ההזיה המיטיב דבר מדם הבל."
מחבר אל העברים מתאר את התחנה הסופית של ישועתנו.
התחנה הסופית של ישועתנו היא בירושלים השמימית והנצחית. בהר ציון השמימי, בבריאה החדשה.
שם בעצרת נפגוש את כלל הנושעים בדם המשיח ישוע הכתובים בספר החיים של השה. שם בעצרת הקדושים לרגלי אלוהים נגשים את היעוד לבריאתנו – להלל ולפאר את אלוהים בקדושה וטוהר. שם לרגלי אלוהים בבריאה חדשה, נבין הכי טוב את גודל החסד של אלוהים בישועתנו. את גודל הקורבן ששילם עבורנו בדם בן האלוהים המשיח ישוע.
אין עצרת חשובה או נחשקת יותר מזו.
ומדוע? כי מי שאינו נוכח בעצרת הזו, הריהו נוכח באגם האש.
חשוב לציין שהמחבר כתב את הסיכום הזה לאחר 11 פרקים של תוכחה ואזהרה.
התוכחה והעידוד של איגרת אל העברים נכונה וראויה גם לנו היום.
לאורך כל איגרת אל העברים המחבר מעודד את מכותביו לבל יסטו מהאמונה בישוע, לבל יסורו מדרך הישועה (ב 1; ג 6, 12, 14; ד 1; י 23, 38; יב 3, 13).
הרדיפות והלחצים שהיו על אותם יהודים בגולה שחלקם היו נושעים, גרמו לחלקם לנטוש את הקהילה ולחזור לחיק היהדות הרבנית, לחיק הצל במקום לגוף ולעיקר שהוא ישוע.
על מנת לעודד אותם להמשיך ולאחוז בישוע, באמונה המושיעה, המחבר מוכיח את עליונותו של ישוע המשיח על המלאכים ועל משה רבינו. את עליונותו של ישוע על כהונת אהרון, כי ישוע הוא גם מלך וכוהן גדול.
המחבר מבהיר שישוע הוא המגשים של כל אשר היה צל בתורת משה, וההשלמה של הישועה היא רק בו, מאז ומתמיד.
לפיכך, מי שסר מהאמונה בישוע, כמוהו כאדם החוזר לתחתית הר סיני, לפחד ולריחוק מאלוהים (שמות יט 12-25).
מי שאוחז בישוע, מובטח לו שיחווה גם את נקודת הסיום של תוכנית הישועה של אלוהים והיא: ההתחברות הקדושה של כל הקדושים עם אלוהים בהדר וקדושה בהר ציון השמימי בירושלים הנצחית, בבריאה חדשה, זאת ללא כל פחד ויראה מעונש.
על מנת לעודד את המתקשים, מחבר איגרת אל העברים מציין את גדולי האמונה בפרק י"א. ראו את מופת חייהם והילכו בעקבותם. זיכרו, הם היו אנשים בדיוק כמונו. אנשים עם אתגרי היומיום ולחץ הפרנסה והחולשה הגופנית.
כל אחד מהם כמו אברהם, יצחק, יעקב, משה, ושאר קדושי התנ"ך, התמידו באמונה גם בתקופות הכי קשות בחייהם, ולאורך רדיפות ונידויים. אף לא אחד מהם סר מן האמת, והיו ביניהם גם כאלו ששלמו על כך בחייהם.
האם אתם רוצים לפגוש אותם לרגלי אלוהים בהר ציון השמימי, בעצרת השמיימית בירושלים הנצחית?
אם כן, אז החזיקו בישוע ועל תרפו. התמידו ואל תסורו מן האמת. אנא השלימו את המירוץ עד לעצרת.
לסיכום:
א. שמיני עצרת הינו המועד השמיני והאחרון של מועדי יהוה. חג שמיני עצרת הוא התחנה הסופית, זו המהות והפסגה של ישועת אלוהים.
ב. ההתגשמות של חג שמיני עצרת תהיה בהר ציון השמימי, בירושלים השמיימית בנוכחות אלוהים במלוא כבוד והדר, כשאנו לבושים גוף חדש נטול חטא ופגע. שם נמלא את תכלית בריאתנו להלל ולפאר את אלוהים.
ג. איך מגיעים לעצרת השמימית?
על מנת להבטיח את השתתפותך בעצרת השמימית, עליך להתחיל בפסח, כן, בקבלת האדון ישוע כשה קורבן החטאים שלך. כן, ללבוש את צדקתו ולהיקרא – בן, או בת לאלוהים. להתמיד באמונה ולא לסור מישוע.
זכור. רק אלו ששמותיהם כתובים בספר החיים של השה ישוע, יהיו נוכחים בעצרת השמימית.
האם אתה בטוח שתהיה שם? אנא התמד באמונה בישוע ואל תסטה ממנו.