לצפייה בשיעור וידאו- 10:1-11 לחצו כאן, 10:12-18 לחצו כאן.
שניה לקורינתיים י' 1-11.
כותרת פרקים י'-י"ג: שאול מגן על מעמדו כשליח. השליח מפציר בקורינתיים להתכונן כראוי לביקורו – הסירו מקרבכם את מורי השקר והשפעתם המרעילה.
כותרת השיעור: כך מנצחים במאבקים רוחניים
נושא עיקרי של הקטע: שאול מגן על מעמדו וסמכותו כשליח (10:8, 13:10). שאול מפציר בקורינתיים לאמץ ללא תנאי את הכתוב באיגרתו, גם בהעדרו, כדי להתכונן כראוי לביקורו. שאול השליח מלמדנו איך מנהלים מאבק רוחני.
כותרת השיעור: כך מנצחים במאבקים רוחניים
נושא עיקרי של השיעור: שאול השליח מפציר בקורינתיים להיכנע לסמכותו כשליח, אך הדרך בה שאול פועל, היא דוגמא ומופת לנו. כך מנהלים מאבק רוחני ומנצחים בו.
הגענו לחלק השלישי והאחרון באיגרת השניה של שאול לקורינתיים.
להזכירנו:
א. שאול מסביר מדוע לא ביקר את הקורינתיים כפי שהבטיח ומוכיח ששירותו הינו שירות משיחי אותנטי (פרקים א-ז)
ב. שאול מבקש מהקורינתיים לעמוד בהבטחתם לעזרת הנזקקים ביהודה (פרקים ח-ט).
ג. שאול מגן על מעמדו כשליח, ומפציר בקורינתיים להתכונן כראוי לביקורו בכך שיסירו מקרבם את מורי השקר והשפעתם המרעילה (פרקים י-י"ג).
הקדמה:
כאמור, קהילת קורינתי הייתה בת 5-6 שנים עת כתב שאול את איגרתו השניה לקורינתיים. למרות היות רובם נושעים, מעטים מקרבם היו בוגרים מבחינה רוחנית. כתוצאה מכך, מורי שקר ניצלו את ההזדמנות להסיט את ליבם של הקורינתיים מהוראתו של שאול השליח, ולהציג את שאול כשקרן, מתחזה ושרלטן.
הקורינתיים היו יקרים לליבו של שאול. שאול היה השליח אשר הוליד אותם מבחינה רוחנית כאשר ביקר בקורינתי לראשונה (מע"ש י"ח). שאול נשאר בקורינתי יותר משנה וחצי וליווה את הקמת הקהילה גם במחיר של רדיפות וסבל.
מסלול הבגרות הרוחני של הקורינתיים לא היה קל או פשוט. האיגרת הראשונה לקורינתיים נועדה בעיקר לענות על שאלות שהקורינתיים שאלו, ועל פיה ניתן להבין את מצבם הרוחני הירוד והאתגרים איתם הם התמודדו.
רק חלפה בעיה אחת, והנה באה בעיה נוספת.
בעת בה שאול נעדר מקורינתי, הגיעו מורי שקר וכבשו את לב רוב המאמינים בקהילה.
על פי הכתוב בפרק י"א, ועל פי הדרך בה שאול השליח מתאר את מורי השקר, אותם מורי שקר לא היו נושעים באמת. מדובר במורי שקר מסוג דומה לאלו המוזכרים באיגרת אל הגלטים.
הוראתם הסיטה את המאמינים בקורינתי מן האמת המושיעה, הרחיקה אותם משליחי ישוע, הרסה את טוהר הבשורה המושיעה ואת השירות המשיחי של אותם מאמינים (ו' 3).
שאול כתב איגרת נוספת ששלח בידי טיטוס ובה התריע והזהיר את הקורינתיים. למרות שאותה איגרת לא נמצאה, יש איזכור באיגרתנו בפרק ז' 6-16 שרוב הקורינתיים חזרו בתשובה.
למרות שרוב הקורינתיים חזרו בתשובה, מורי השקר עדיין לא סולקו לחלוטין מקרבם. בפרק ו' 14-17 שאול מתריע במילים קשות כדי שהקורינתיים יתנתקו לחלוטין ממורי השקר.
כעת בקטע האחרון של האיגרת, שאול מפציר ומזהיר את הקורינתיים לציית להוראתו הכתובה באיגרת גם אם אינו נוכח ביניהם.
בגלל היותו שליח מטעם האדון ישוע, סמכות הוראתו כסמכות אלוהים, ולכן על הקורינתיים להיכנע להוראה ולציית גם אם אינו נוכח. ציותם לדברו כמוהו כציות לאלוהים. אי-ציות לדברו, כמוהו כמרידה נגד אלוהים. אל לנו להתפלא, שהרי מעמדו של השליח כמעמדו של נביא לאלוהים.
שאול דורש זאת למענם, כדי שליבם יהיה ממוקד במשיח ישוע, כדי שיתמקדו בבשורה המושיעה וכדי ששירותם יהיה שירות מבורך לתפארת האדון.
פסוקים 1-11:
1. "אני עצמי, שאול, מפציר בכם בנועם המשיח ובענוותו – אני אשר בעומדי לפניכם חלוש אנוכי, אך בהעדרי מפניכם נועז אני כלפיכם.
2. מבקש אני שבהיותי אצלכם לא אצטרך לנהוג בעוז, באותו בטחון שאני מתכוון לצאת בו נגד כמה אנשים החושבים אותנו למתנהגים על-פי מחשבת בשר ודם.
3. אומנם חיים אנו כבשר ודם, אך אין אנו נלחמים כדרך בשר ודם.
4. שכן כלי מלחמתנו עוצמתם אינה מבשר ודם, אלא עוצמת אלוהים בהם להרוס מבצרים.
5. אנחנו ממוטטים תחבולות וכל דבר רם שמתנשא נגד דעת אלוהים, ומכניעים כל מחשבה לשם ציות למשיח,
6. ומוכנים להעניש על כל הפרת משמעת, כאשר תושלם משמעתכם אתם.
7. לפי מראה חיצוני בוחנים אתם את הדברים! אם מישהו בטוח בעצמו שהוא שייך למשיח, יחזור נא וייתן דעתו על זאת: כשם שהוא שייך למשיח, כן גם אנחנו.
8. וגם אם אתגאה קצת יותר מדי בסמכות אשר נתן לנו האדון לבנות ולא להרוס, לא אבוש.
9. אין כוונתי להראות כמאיים עליכם באיגרות.
10. יש אומרים: "איגרותיו אומנם מרשימות ותקיפות, אך בעמדו לפנינו בגופו הריהו חלש ודברו חסר ערך."
11. האומר כך ידע נא את זאת: כדרך שאנחנו באומר על ידי איגרות בעת העדרנו, כן אנחנו גם במעשה בעת נוכחותנו."
תוכן עניינים.
1. נוכח או נפקד, סמכותו של שאול השליח עומדת בעינה (פ. 1-11)
א. ענווה היא לא חולשה (פ. 1-2)
ב. משרת אלוהים נלחם על פי הכללים של אלוהים (פ. 3-6)
ג. שאול דורש שיקבלוהו כשליח המשיח (פ. 7-11)
א. ענווה היא לא חולשה (פ. 1-2)
1. "אני עצמי, שאול, מפציר בכם בנועם המשיח ובענוותו – אני אשר בעומדי לפניכם חלוש אנוכי, אך בהעדרי מפניכם נועז אני כלפיכם.
2. מבקש אני שבהיותי אצלכם לא אצטרך לנהוג בעוז, באותו בטחון שאני מתכוון לצאת בו נגד כמה אנשים החושבים אותנו למתנהגים על-פי מחשבת בשר ודם…"
שאול השליח ידע היטב שלא צריך עשרה מורי שקר בקהילה כדי להרוס אותה.
מספיק שקר אחד שנזרע בקהילה כדי להרוס את שירותה.
למרות שרובם של הקורינתיים חזרו בתשובה ונשמעו להוראתו וסמכותו של שאול, נותר חלק בקהילה אשר השאיר פינה חמה לאותם מורי שקר.
שאול מפציר במאמינים בקורינתי להסיר מתוכם את כל מורי השקר וההשפעה הרעה שלהם עוד לפני שהוא מגיע אליהם לביקור.
שאול יודע היטב שמדובר בהצלת קהילה והחזרתה להתמקדות בישוע ולשירות מבורך.
אי כניעה וציות להוראתו של שאול, תעמיד את המתנגדים חשופים לעונש אלוהים. הם הקורינתיים ואנו היום, חייבים להפנים את העובדה שמלוא סמכותו וכוחו של אלוהים מגבים את דברי שאול השליח ושאר השליחים שישוע בחר.
הבה נתבונן ונראה איך שאול נאבק כדי לשנות את לב הקורינתיים כדי שיסכימו איתו?
קבלנו דוגמא נפלאה לדרך מאבק רוחני.
עלינו לזכור ששאול ידע בכל רגע שמלוא סמכות השליח נמצאת בידיו.
הרי הקורינתיים כבר ראו את אותות ההיכר של השליח נעשים דרך שאול (קור"ב י"ב 12).
מכאן, שאול השליח מדבר מנקודת כוח ריבונית.
אם כן, איך שאול משתמש בכוח שבידיו כדי לשנות את ליבם של הקורינתיים?
שאול יודע היטב איך הוא נראה בעיניהם של מתנגדיו בקהילה בקורינתוס.
מן הסתם הם מבטאים את הלך המחשבה של מורי השקר:
"…תראו את שאול… כשהוא עומד מולנו ומדבר, הוא נראה חלוש, זניח, פשוט – חסר קשרים עם אנשים רבי השפעה ומכובדים. שאול ככלל האדם ואף פחות מהם. בעת שאין אסיפה או שיעור, הוא עובד בשוק בתפירת אוהלים, בין כל שאר הלכלוך והרעש…
אך כשהוא רחוק מאיתנו, הוא כותב בסמכות כאילו הוא לפחות סגנו של אלוהים…
מה שאול חושב לעצמו, שאנחנו ילדים קטנים? שהוא יכול לאיים עלינו ונעמוד דום לכל הגה מפיו?… למה מי הוא?…"
להם במיוחד אומר שאול:
אל תפרשו את הענווה שלי כחולשה! אל תמדדו אותי בכלים של העולם הזה…
אני תמיד מעדיף להראות את אהבת המשיח, את ענוות המשיח, את סבלנות ונדיבות המשיח, מאשר את הציפורניים של המשיח.
גם המשיח ישוע לא הסתובב עם מכונת ירייה על שכמו וירה על כל מתנגדיו, אלא הביע ענווה ונדיבות בכל מקרה. הרי המשיח בא כדי למות כקורבן מכפר חטאים.
גם המשיח זעק ואמר: "…כי ענו אני ונמוך רוח…" (מתי י"א 29).
למרות שישוע נראה כעבד, מלוא כוחו של אלוהים האב היה נתון בו, בכל רגע!
וכשהיה הצורך לפעול במלוא כוח אלוהים, אותו עבד נאמן של האב, הפעיל את אותו הכוח שיצר וברא בבראשית פרק א. זיכרו איך פעל ישוע בבית המקדש שסילק את כל הסוחרים שהתמקדו בכסף במקום בהשתחוויה (יוחנן ב' 13-17). זיכרו איך השתיק סערה בים, גרש שדים וחידש איברים לחולים ונכים.
אז, אנא, אל תתבלבלו, אומר שאול השליח…
'הענווה שלי אינה סימן לחולשה. הענווה של שליח המשיח נובעת מתוך ביטחון שמלוא כוחו של אלוהים פועל לצידו.'
רק מי שמכיר את אלוהים היטב ונמצא עימו בהתחברות קדושה, מוכן להישען על כוחו של אלוהים בכל דבר ותחום. רק מי שמכיר את כוחו של אלוהים יודע שבכל התמודדות, עדיף שאלוהים יפעל בכוחו מאשר שאני אפעל בכוחי. הרי רק אלוהים יכול לשנות את פנימיותו של האדם.
באיגרת הראשונה לקורינתיים שאול התמודד עם אותו נושא (קור"א ד' 18-21). גם שם הזהיר אותם שאול שאם דיבוריי נועם וענווה אינם מובנים כראוי, אז השלב הבא יהיה שבט מוסר!
ישנם עד היום כאלו המפרשים את מותו של ישוע על הצלב כחולשה וכישלון…
אותם אנשים הבזים לישוע צריכים לזכור שהוא עתיד לחזור כדי לשפוט עולם ולהסיר מעל פני האדמה את כל מתנגדיו.
אז, הוא לא יבוא כשה, אלא כאריה יהודה! (ישעיה ס"ג 1-6, התגלות י"ט 11 ואילך). כפי שהנבואות אודות מותו ותחייתו התגשמו במלואן, כך הנבואות אודות שיבתו ומלוכתו יתגשמו במלואן!
בסוף פסוק 2 שאול מציין נקודה מעניינת.
היו אלו שהאשימו אותו שאינו פועל ממניעים טהורים. ששירותו אינו טהור כפי שהוא מציין.
שאול מבהיר: ישנם אלו החושבים שאנו פועלים על פי מחשבת בשר ודם… והכוונה למטרת רווח אישי או ממניעים פסולים. או במילים אחרות ובוטות, ללא הדרכת ושיתוף רוח אלוהים.
שאול הבהיר לאורך האיגרות שמניעיו טהורים, ולראיה, לא ביקש תמיכה אישית מהקורינתיים וחי חיי סגפנות רוב תקופת שירותו (קור"ב ב' 17, ד' 2).
שאול אומר במילים ברורות: כשיבוא לביקור – אותם אלו שעדיין מבזים את ענוותו, עתידים לחוות את 'השיניים' של השליח.
אז מדוע שאול משתמש במכתב בשפה נוקשית ומאיימת?
שאול כל כך רוצה ליהנות ולהתברך ביניהם כאשר יגיע, וכל כך לא רוצה להתעסק אז בנושאי משמעת (12:20-21, 13:2).
אדם חכם וגם חייל מקצועי אינו אוהב מלחמות. החכמה היא איך למנוע אותן ולא איך לייצר אותן. הדרך היעילה לדכא עימותים היא בכוח הענווה.
אך אם לא תהיה לו ברירה – ישתמש במלוא סמכותו. אחרי הכל, אלוהים העניק לו את הכוח גם להרוס, כחלק מעונש המגיע לאויבי אלוהים (10:8, 13:10).
שימו לב לשימוש חוזר במילים: בעמדי ביניכם, בהעדרי, ובצורות נרדפות של המילים הללו. (10:1,2,10,11, 12:12,14,20, 13:1,2,10) [14 פעמים]
התכלית מאוד ברורה!
הסמכות האלוהית שניתנה לדברי השליח קיימת מעל ילדי אלוהים ובכלל, בין אם הוא נוכח בקהילה או נעדר ממנה.
יישום:
1. דרך המאבק שלנו בנושאים רוחניים במיוחד, חייב להיות בענווה. ז"א, שנדבר יותר בתפילה ותחינה עם אלוהים מאשר נתעמת בקול רם עם אנשים.
ענווה מבטאת את תלותנו המוחלטת באלוהים. ענווה היא חלק מתכונות פרי הרוח (אל הגלטים ה' 22-23). זה האופי של המשיח שחייב להראות ולהתבטא בחיינו מתוך הכרה וקרבה אינטימית לאלוהים.
לאלוהים היכולת הבלעדית לשנות את לב המתנגדים לנו.
ראו את דוגמתו של משה בספר במדבר פרק י"ב.
אחותו ואחיו העליבו אותו והטילו בו ביקורת לא צודקת.
משה לא ענה כי ידע שהוא בשירות אלוהים ופעל בהוראת אלוהים.
משה ידע שאלוהים הוא משגבו וכך אכן קרה.
אלוהים הוא הפה והמגן ליראיו הענווים.
כאשר אנו פועלים וחיים על פי הוראת אלוהים באמונה ואהבה, כי אז אלוהים הוא זה הפועל להגן עלינו מהמתנגדים לנו.
ה' שומרך, ה' צילך, זה לא רק שיר בתהילים אלא הבטחה של אלוהים לילדיו הנאמנים.
לאלוהים הכוח לשנות את לב מתנגדנו. לעיתים אלוהים בוחר להענישם. בכל מקרה עדיף שיד אלוהים תפעל מאשר הבשר שלנו.
כשאנו נאמנים לאלוהים ומייצגים אותו בקדושה, הוא נאמן להבטחותיו ומגן עלינו בכוחו הריבוני.
לכן, ענווה היא לא חולשה, אלא אדרבה ביטוי של כוח!
- דבר ענוותו של המשיח ישוע נמצאים בהישג יד של כל אדם כמעט.
כתבי הקודש הם זעקת הענווה של אלוהים לכל אדם: חיזרו בתשובה!
בואו אלי כל העמלים ואמציא לכם מנוחה.
דבר אלוהים מלא בתחינה למען ישועתנו והצלתנו.
זעקתו של אלוהים למעננו אינה נובעת מחולשה אלא מאהבה.
אוי לנו אם נזלזל בטובו של אלוהים, בחסדו וברחמיו.
כמו ששאול אמר שהוא מתכונן לבקר ומצפה שכל הערותיו יטופלו, כך האדון ישוע אומר: מצפה לנו פגישה פנים אל פנים. את ילדיו יחבק. את מתנגדיו ישמיד!
האם יש חטא מוסתר בחיי? האם בחדרי אני עוסק בדברים אפלים?
האם אני מוודא בכל יום שחיי מנוהלים על פי הנחיות הקדושה, טוהר ואמת של דבר אלוהים?
בבקשה, אל נזלזל בזעקת הרחמים של אלוהים.
היום זה יום ישועה!
מחר זה יכול להיות יום דין.
ב. משרת אלוהים נלחם על פי הכללים של אלוהים (פ. 3-6)
3. אומנם חיים אנו כבשר ודם, אך אין אנו נלחמים כדרך בשר ודם.
4. שכן כלי מלחמתנו עוצמתם אינה מבשר ודם, אלא עוצמת אלוהים בהם להרוס מבצרים.
5. אנחנו ממוטטים תחבולות וכל דבר רם שמתנשא נגד דעת אלוהים, ומכניעים כל מחשבה לשם ציות למשיח,
6. ומוכנים להעניש על כל הפרת משמעת, כאשר תושלם משמעתכם אתם.
בפסוקים 3-6 שאול מעניק לנו את המדריך לניצחון במלחמה רוחנית.
למרות שאנו חיים בעולם הזה ואנו מורכבים כמו כולם מבשר ודם, הכללים על פיהם אנו חיים, מגיבים ונלחמים את מלחמתנו, הם על פי כללים שלא מהעולם הזה. את הדוגמא לכך שמענו כבר בדרשה על ההר של האדון ישוע.
אנו חיים על פי כללים של מלכות אלוהים. הכללים של מלכות אלוהים כתובים בכתבי הקודש שאנו מחזיקים בידינו.
א. מהם המבצרים והתחבולות ששאול מתכוון אליהם?
המבצרים והתחבולות ששאול מתייחס אליהם הם כל השקרים שמורי השקר החדירו לראש של המאמינים בקורינתוס ובמקומות אחרים.
אותם מורי שקר ושאר מורים מטעמם, לא נכנעו למסר הבשורה שבכתובים ולא החשיבו את הוראותיו של שאול כסמכות אלוהים. הם המציאו פילוסופיות או לימדו פילוסופיות ושקרים אודות אלוהים והבשורה שאינם תואמים לכתבי הקודש. הם לימדו בשורה אחרת! (אל הגלטים א 9-10)
כל שקר שכזה אינו כולל את בשורת אלוהים שיכולה להעניק חיים. מי שנכנע לשקרים הללו הריהו נכנע למוות וריחוק מאלוהים.
אותם שקרים מתוחכמים ופילוסופיות מוזרות שכבשו את לב הקורינתיים:
– הסיטו אותם מדרך האדון
– הורסים את העדות המשיחית שלהם
– גורמים להם להיות מכשול לבשורה
– הורסים את השירות שלהם עבור המשיח
– מנתקים את הקורינתיים מהברכה
שימו לב לשפה והביטויים ששאול משתמש בהם בפסוק 5.
"כל דבר רם שמתנשא' הינו אוצר המילים שמשתמש בו גם ישעיה הנביא כדי לתאר את מאמציו של השטן להידמות לאלוהים (ישעיה נ"ב 13, נ"ז 15).
במילים פשוטות: שאול מבהיר שמקור השקרים והפילוסופיות שכובשות את לב ומוח הקורינתיים מקורם מהשטן בכבודו ובעצמו (11:13-14).
ב. מהם כלי הנשק שעמדו לשאול, ונתונים לנו היום כדי להתגונן מכל השקרים של העולם?
איך מתמודדים נגד השטן? איך שאול התמודד עם מורי השקר?
איך אנחנו יכולים לנצח בשדה הקרב הרוחני?
איך אנחנו יכולים לשנות את הדיעות של מתנגדנו? הרי רובים, סכינים, טנקים ומטוסים אינם הכלים המתאימים לקרב שכזה…
שאול נלחם עם מורי השקר והשקרים שלהם על ידי התמדה בהכרזת האמת בכוח אלוהים. שאול לא התאגרף איתם.
הכרזת האמת זה חרב הרוח שאלוהים נתן לשאול ולכל אחד מילדיו כנשק התקיפה נגד המתנגדים לאמת הבשורה.
שאול התפלל וביקש את כוחו הריבוני של אלוהים לשנות את ליבם של הקורינתיים, וכך בדיוק קרה.
אלוהים בחסדו וכוחו הריבוני החזיר אותם לתשובה, והם סילקו מקרבם את מורי השקר.
יישום:
אנו והילדים שלנו חשופים גם היום לפילוסופיות, דתות ודעות הנוגדות לכתוב בכתבי הקודש. בבתי הספר הממלכתיים מתנגדים לאמת של כתבי הקודש.
בבתי הספר ובחיי היום יום אנו וילדנו חשופים להתנגדות לאמת הבשורה.
מערכת החינוך מלמדת "משפחה חדשה". שני אבות או שתי אימהות כתא משפחתי ראוי ומקובל.
הילדים שומעים יותר שהאדם בא מן הקוף מאשר ממילתו הריבונית של אלוהים ככתוב בספר בראשית.
איך אנו מגנים על עצמינו וילדינו?
איך אנו יכולים לשנות את דעתם של מתנגדינו? איך אנו ממוטטים מבצרים ותחבולות?
התשובה לכך היא: היצמדות לאמת! היצמדות לאמת!
זו המשמעות של כלי הנשק ההגנתיים שבאיגרת אל האפסים ו' 10-18.
התשובה שלנו והתגובה שלנו להגנה והתקפה היא אך ורק בהיצמדות לאמת והכרזת האמת שבדבר אלוהים.
כתבי הקודש הם האמת של אלוהים.
האמת היא שאלוהים קיים והוא ברא את העולם וכל אשר בו.
האמת היא שישוע הוא אלוהים הבן.
האמת היא שבני אדם חוטאים וזקוקים לכפרת חטאים.
האמת היא שבאמונה בישוע כאדון ומושיע חטאינו נסלחים ואנו נחשבים לילדי אלוהים אהובים.
האמת היא שישוע קם מן המתים לאחר שלושה ימים בקבר.
האמת היא שאין כפרה באחר אלא באמונה בישוע המשיח.
האמת היא שרוח הקודש שוכן בתוכנו.
האמת היא שניצחנו את המוות ונחיה עם אלוהים לנצח נצחים בעולם חדש.
האמת היא שאלוהים יעד גבר להתחתן עם אישה ולא עם גבר.
האמת היא שאלוהים יעד אישה להינשא לגבר ולא לאישה
האמת היא שאלוהים יעד מין רק לחיי הנישואין.
האמת היא שאלוהים ברא את האדם והעולם.
האמת היא שהקהילה היא גוף המשיח
כאשר אנו צמודים לאמת של אלוהים – אנו מוגנים מהשפעת השקר.
כאשר אנו נוטשים את דבר אלוהים, מהססים באמת או חושבים שמילתו של אלוהים אינה סמכותית, אנו נכבשים בן רגע על ידי התחבולות והשקרים של השטן.
ומהו כלי ההתקפה שלנו?
חרב הרוח – דבר אלוהים בכוח רוח הקודש.
קיבלנו הרבה כלים להגנה אך כלי אחד להתקפה (אל האפסים ו' 10-18).
דבר אלוהים הינו כלי ההתקפה היחידי שלנו.
בו אנו משתמשים לענות לשקרים של העולם.
בו אנו משתמשים להגן על ילדינו מהשקרים שהם חשופים להם בכל יום במערכת החינוך ובעולם בכלל.
מה יש בדבר אלוהים שהוא מסוגל לשנות מוח ומחשבה של מתנגדנו?
יש בדבר אלוהים את מלוא כוחו של אלוהים.
באמת של אלוהים יש את כוח אלוהים (מע"ש ג'-ד').
גם המתנגדים שלנו ייכנעו לאמת של אלוהים לבסוף.
לכן, הנשק היעיל שלנו זה:
– תפילה
– לימוד דבר אלוהים והיצמדות לאמת
– ציות מוחלט לדבר אלוהים הכתוב
– הכרזת דבר אלוהים
– התחברות משיחית
זה השכפ"ץ האלוהי שלנו.
אם נזלזל וננטוש אחד מהכלים, זה כמו לפתוח חריץ בקיר ולאפשר לרע לחדור.
ג. שאול דורש שיקבלוהו כשליח המשיח (פ. 7-11)
7. לפי מראה חיצוני בוחנים אתם את הדברים! אם מישהו בטוח בעצמו שהוא שייך למשיח, יחזור נא וייתן דעתו על זאת: כשם שהוא שייך למשיח, כן גם אנחנו.
8. וגם אם אתגאה קצת יותר מדי בסמכות אשר נתן לנו האדון לבנות ולא להרוס, לא אבוש.
9. אין כוונתי להראות כמאיים עליכם באיגרות.
10. יש אומרים: "איגרותיו אומנם מרשימות ותקיפות, אך בעמדו לפנינו בגופו הריהו חלש ודברו חסר ערך."
11. האומר כך ידע נא את זאת: כדרך שאנחנו באומר על ידי איגרות בעת העדרנו, כן אנחנו גם במעשה בעת נוכחותנו."
לסיכום:
א. בפרקים י'-י"ג שאול מגן על סמכותו כשליח.
עד כה שאול הבהיר שאינו שקרן ושירותו הינו שירות טהור לכבוד המשיח.
אין זה כדי להאדיר את שמו, חוס וחלילה!, אלא לנסות ולגרום לקורינתיים להתיישר ברצון אלוהים כדי שיוכלו להיות גם הם כלי שירות לכבוד שם המשיח.
בקטע השלישי והאחרון באיגרת, שאול חוזר על משפט חשוב:
אלוהים נתן לי סמכות! אני רוצה לנצלה כדי לבנות – ולא כדי להרוס! (10:8, 13:10). סמכותו של שאול אינה קיימת רק בנוכחותו, אלא גם בהעדרו!
הנכנעים לסמכותו של שאול יזכו לבניה.
הנלחמים נגד סמכותו של שאול – ייהרסו.
ב. ענווה – היא לא חולשה אלא כוח.
ג. הדרך להתמודד עם השקר של המתנגדים ולהתגונן מפני התקפותיהם נגד הבשורה ואמת אלוהים היא רק על ידי התמדה בלימוד והכרזת האמת.
לאמת של אלוהים יש את מלוא כוחו של אלוהים.
הנוטש את האמת חשוף לשקר.
האוחז באמת נתון בידיו המגנות של אלוהים.
האמת של אלוהים היא בישוע!
בו ההגנה והישועה.
בו החיים והברכה
מחוצה לו – העולם והאבדון.
אנא, אחוז באמת של אלוהים – ישוע. היום זה יום ישועה.
כותרת פרקים י'-י"ג: שאול מגן על מעמדו כשליח. השליח מפציר בקורינתיים להתכונן כראוי לביקורו – הסירו מקרבכם את מורי השקר והשפעתם המרעילה.
כותרת השיעור: סימני ההיכר של משרת עניו
נושא עיקרי של הקטע: שאול מציג את תכונותיהם הפסולות של מורי השקר ולעומת זאת את אופי השירות המשיחי המפאר את אלוהים, שהקורינתיים זכו לחוות דרך חייו של שאול השליח. שאול מתאר בפרוטרוט את ההתנהגות המנצלת והבזויה של מורי השקר, כדי להוכיח לקורינתיים ששירות שכזה אינו מהמשיח, אינו מפאר את המשיח, ואינו משרת את הקורינתיים. השירות העניו של שאול, הינו הדוגמא והמופת לשירות אותנטי המוביל את הקורינתיים לבגרות משיחית וחיי שירות המפארים את האדון.
כותרת השיעור: סימני ההיכר של משרת עניו.
נושא עיקרי של השיעור: איך ענווה כנה מתבטאת בשירות משיחי.
הקדמה:
כאמור, קהילת קורינתי הייתה בת 5-6 שנים עת כתב שאול את איגרתו השניה לקורינתיים. למרות היות רובם נושעים, מעטים מקרבם היו בוגרים מבחינה רוחנית. כתוצאה מכך, מורי שקר ניצלו את ההזדמנות להסיט את ליבם של הקורינתיים מהוראתו של שאול השליח, ולהציג את שאול כשקרן, מתחזה ושרלטן.
הקורינתיים היו יקרים לליבו של שאול. שאול היה השליח אשר הוליד אותם מבחינה רוחנית כאשר ביקר בקורינתי לראשונה (מע"ש י"ח). שאול נשאר בקורינתי יותר משנה וחצי וליווה את הקמת הקהילה גם במחיר של רדיפות וסבל.
מסלול הבגרות הרוחני של הקורינתיים לא היה קל או פשוט. האיגרת הראשונה לקורינתיים נועדה בעיקר לענות על שאלות שהקורינתיים שאלו, ועל פיה ניתן להבין את מצבם הרוחני הירוד והאתגרים איתם הם התמודדו.
רק חלפה בעיה אחת, והנה באה בעיה נוספת.
בעת בה שאול נעדר מקורינתי, הגיעו מורי שקר וכבשו את לב רוב המאמינים בקהילה.
על פי הכתוב בפרק י"א, ועל פי הדרך בה שאול השליח מתאר את מורי השקר, אותם מורי שקר לא היו נושעים באמת. מדובר במורי שקר מסוג דומה לאלו המוזכרים באיגרת אל הגלטים.
הוראתם הסיטה את המאמינים בקורינתי מן האמת המושיעה, הרחיקה אותם משליחי ישוע, הרסה את טוהר הבשורה המושיעה ואת השירות המשיחי של אותם מאמינים (ו' 3).
שאול כתב איגרת נוספת ששלח בידי טיטוס ובה התריע והזהיר את הקורינתיים. למרות שאותה איגרת לא נמצאה, יש אזכור באיגרתנו בפרק ז' 6-16 שרוב הקורינתיים חזרו בתשובה.
למרות שרוב הקורינתיים חזרו בתשובה, מורי השקר עדיין לא סולקו לחלוטין מקרבם. בפרק ו' 14-17 שאול מתריע במילים קשות כדי שהקורינתיים יתנתקו לחלוטין ממורי השקר.
כעת בקטע האחרון של האיגרת, שאול מוכיח איך אותם מורי שקר אכן ניצלו את הקורינתיים ולא נשלחו מטעם אלוהים.
לעומת השירות הבזוי של מורי השקר, שאול מזכיר לקורינתיים איך הוא פעל בקרבם – בענווה. אנו זכינו לקטע הדרכה נפלא, המתאר איך נראה ומתבטא בפועל, שירות משיחי עניו המפאר את האדון.
פסוקים 12-18:
12. אין אנו מעיזים לכלול עצמנו עם כמה מאותם אנשים המשבחים את עצמם, גם לא נעז להשוות עצמנו אליהם. הללו מודדים את עצמם כשהם משמשים קני מידה לעצמם ומשווים את עצמם לעצמם, ואינם אלא חסרי בינה.
13. אנחנו לא נתגאה יותר מן המידה, אלא במידה ההולמת את התחום שהקצה לנו אלוהים, תחום המגיע גם עדיכם.
14. אין אנו מסיגים גבול, כאילו לא הגענו עדיכם, שהרי גם אליכם הגענו עם בשורת המשיח.
15. אין גאוותנו חורגת מן המידה באופן שנתגאה בעמלם של אחרים. אבל מקוים אנו כי בגדול אמונתכם נגדל בקרבכם במלוא המידה הנתונה לנו,
16. עד כדי לבשר את הבשורה במקומות אשר מעבר לאזורכם, ולא נתגאה במה שכבר נעשה בתחומם של אחרים.
17. "המתהלל יתהלל ביהוה".
18. כי לא המשבח את עצמו מהימן, אלא מי שיהוה משבחו."
תוכן עניינים.
1. סמני ההיכר של משרת עניו (פ. 12-18)
א. משרת עניו אינו משבח את עצמו ואינו משווה עצמו לאחרים (פ. 12)
ב. משרת עניו פועל על פי כללים – נכנע לסמכות (פ. 13)
ג. משרת נאמן אינו לוקח קרדיט על עבודתם של אחרים (פ. 14-16)
ד. משרת עניו מבקש לפאר את אלוהים ולהלל אותו (פ. 17-18)
א. משרת עניו אינו משבח את עצמו ואינו משווה עצמו לאחרים (פ. 12)
12. "אין אנו מעיזים לכלול עצמנו עם כמה מאותם אנשים המשבחים את עצמם, גם לא נעז להשוות עצמנו אליהם. הללו מודדים את עצמם כשהם משמשים קני מידה לעצמם ומשווים את עצמם לעצמם, ואינם אלא חסרי בינה."
ככל שאנו מתקרבים לסוף האיגרת, שאול השליח 'מפשיט שרוולים' ומתאר את תכונותיהם ופעולותיהם הנלוזות של מורי השקר בפרטים ברורים ובפחות רמזים.
המטרה ברורה וגלויה:
עשו את ההשוואה ביני לבין מורי השקר הנצלנים והרעים וסלקו אותם מקרבכם. נוכחות מורי השקר והשפעתם, הורסת את הקהילה ואת השירות המשיחי שלכם. הם מארשים אתכם לשטן, לא לישוע! (י"א 2).
אין זו הפעם הראשונה בה כתבי הקודש מבקרים את פועלם של מורי שקר התאבים גאווה ורווח אישי (ראה ירמיה כ"ג 1-4)
בבשורת מתי כ"ג האדון ישוע הזהיר את שומעיו ואמר להם שלא יעשו כפי שעושים הפרושים… הם מונעים מתוך גאווה ולמען כבוד ורווח אישי: מתי כ"ג 5-36. ראה גם בשורת לוקס י"ח 9-14.
הבה נקרא מה אמר האדון ישוע בנושא זה בבשורת לוקס י"ח 9-11:
"…ולכמה אנשים, שבטחו בעצמם כי צדיקים הם ובזו לאחרים, סיפר את המשל הזה: "שני אנשים עלו אל בית המקדש להתפלל. אחד פרוש והשני מוכס. עמד הפרוש לבדו והתפלל, 'אלוהים, אני מודה לך שאינני כשאר האנשים – גזלנים, רשעים, נואפים, ואף לא כמוכס הזה…"
מה שהאדון ישוע אמר והזהיר בבשורת מתי כ"ג ובלוקס י"ח, עושה בדיוק שאול השליח בפרק שלנו.
מורי השקר לא נשלחו מאלוהים, ואלוהים גם לא העניק להם הגדרת תפקיד.
מורי השקר "גונבים" שירות. הם מגיעים למקומות בהם הם מרגישים שיש להם סיכוי לגנוב לבבות ושם הם נשארים כדי לעשות את רווחיהם. הם בזים לצאן! הם מנצלים את הצאן!
מכיוון שאלוהים לא הגדיר את תפקידם ואחריותם, הם עצמם היו אלו שהגדירו את הסטנדרט להצלחה. הם אלו שקבעו סטנדרטים ארציים של עושר, יכולת ראטורית, אישיות מושכת והשפעה על קהל, כמדדי הצלחה. בעבורם, הדבר הנחשב הינו הדבר החיצוני ולא הפנימי. פועלם ופעילותם אינם בכוח רוח הקודש אלא בכוח חכמתם ורוח השטן.
לאחר שהשיגו את המטרות שהציבו לעצמם, ממחשבתם שלהם, הם העניקו לעצמם את תו ההצלחה והשלמות.
הם מהווים מדד לעצמם!
הם הציבו מטרה בסדר גודל אנושי, ולכן הם מרגישים מושלמים כאשר הם השיגו את המטרה שהציבו לעצמם.
בניגוד להם, המטרות של שאול השליח מקורן מאלוהים והן בסדר גודל של אלוהים, הניתנות להיעשות רק בכוח אלוהים.
המטרות של שאול הן: ישועת כלל הבאים לקהילה ובגרותם הרוחנית. הבאת כלל גוף הקהילה לחיי קדושה, שירות קדוש וציות טהור (קור"ב י"א 2).
מטרות אלו אינן בהישג יד אדם, אלא מחייבות את המשרת לזעוק לאלוהים בתפילה כל היום, כדי לקבל חסד ועזרה דרך רוח הקודש. ולכן כאשר נושעים אנשים, הכבוד והפאר הם לאדון בלבד.
ובנוגע לעצמו באופן אישי, נקודת הייחוס של שאול בכל הנוגע לענווה, סבלנות, יחס לזולת, וכו', הינו האדון ישוע המשיח.
לפיכך, שאול לעולם לא יחשוב שהינו הצלחה אלא יישאר ויישמר עניו!
אותם מורי שקר שמעו מחמאות איש מרעהו, ולעומתם שאול השליח החשיב רק את מה שהאדון ישוע חושב עליו.
את הדברים הללו אמר שאול באיגרת הראשונה לקורינתיים ד' 3-4:
"…לגבי דידי דבר פחות ערך הוא להישפט על ידיכם או להישפט ביום דין אנושי. אני אף לא דן את עצמי, כי אינני יודע דבר נגד עצמי. אבל לא בכך אני יוצא זכאי. האדון הוא השופט אותי…"
שאול אומר: גם לא נעז להשוות עצמנו אליהם…
שאול השליח אומר מילים אלו כי הוא יודע היטב שאותם מורי שקר משווים עצמם – מבלי לדעת, לשטן בכבודו ובעצמו (קור"ב י"א 13-15).
מסיבה זו שאול השליח אומר: גם לא נעז לשוות עצמנו אליהם.
ניתן לקבוע באופן מוחלט!
משרת נושע תמיד ישווה עצמו לשלמות אשר באדון ישוע, ולכן לעולם יישאר עניו ואסיר תודה לאדון. מי שמודע לריבונותו של ישוע וקדושתו, יכול רק להימלא ענווה והודיה לאלוהים שמאפשר לחוטא שכמוהו לשרת אלוהים שכזה.
הסימן לחוסר ישועה הינה גאווה מתמשכת וחסרת רסן.
יישום:
טוב להשוות את איכות וטיב שירותנו בכל תחום עיסוק לרמתם של עמיתנו, אך במטרה ללמוד איך להשתפר ולהתמקצע.
אנו לא משווים עצמנו לאחרים כדי להאדיר עצמינו או להשפיל את האחר. חס וחלילה! אנו לא עושים זאת מתחרות.
אני רוצה להיות מורה טוב יותר, רועה טוב יותר ולכן אני גם שומע ורואה את טיב השירות של רועים ומורים אחרים. אני רוצה ללמוד מן הטוב כדי לפאר את האדון ישוע, ולהעניק לצאן אלוהים את הטוב ביותר.
משרת נאמן מתפלל ומבקש את כוח רוח הקודש כדי להשתפר, וכאשר כוח אלוהים מתבטא בחייו, התודה היא לאלוהים ולא להאדרה עצמית.
אם נשמור את עיננו ממוקדים בישוע – זה יעזור לנו להישאר ענווים.
ב. משרת עניו פועל על פי כללים – נכנע לסמכות (פ. 13)
"…אנחנו לא נתגאה יותר מן המידה, אלא במידה ההולמת את התחום שהקצה לנו אלוהים, תחום המגיע גם עדיכם…"
אם תבדקו אתרים המדריכים אנשים איך לכתוב קורות חיים, תגלו דברים מאוד מעניינים אך גם מאוד מפחידים. אין אף אתר שידריך אותך או יציע לך לכתוב את כישלונותיך בפירוט…
העיקרון מאוד פשוט. תנסה ליפות את דמותך ואישיותך גבוה ממה שאתה באמת, כדי שתיראה כאחד שהמעסיק היה חולם להעסיק…
מורי השקר בקורינתי היו בדיוק כאלה, אך הם לא הגבילו עצמם לשקרים לבנים…הם היו משרתי השטן הפועלים ברוח השטן, ולכן שום דבר לא הגביל את שאיפתם להשיג את מה שתאוותם רצתה.
לפיכך, אותם מורי שקר תיארו באופן מנופח ומוגזם את יכולותיהם, את קשריהם, את ניסיונם ואת הצלחותיהם. אותם מורי שקר תיארו עצמם ככאלו אשר בלעדיהם הקורינתיים יהיו אבודים… הם המצילים של הקורינתיים… ובלעדיהם, שום דבר לא יצליח ולא יפרח.
מורי השקר הם כאלו שאינם מהססים להתקדם במחיר רמיסת שמם הטוב של אחרים. הם מוכנים לשקר, לרמות, להפיץ שקרים על אחרים המסכנים את מעמדם, או עלולים לגלות את אופיים האמיתי. תכלס, זה בדיוק מה שהם עשו לשאול השליח. מורי שקר אינם רואים דבר לנגד עיניהם מלבד את טובתם האישית.
שאול, כשליח נאמן ועניו מטעם האדון ישוע, לא יאמר דבר שקר אודות יכולותיו.
כל ששאול אמר על שירותו המשיחי היה אמין ונאמן. שאול הודה בקשייו ולרגע לא חשש שגילוי נאות ימנע ממנו שירות באיזור כזה או אחר. שאול ידע שרוח אלוהים מניעה אותו ולכן לא ניסה להשיג דבר בכוח הבשר.
שאול השליח זוכר היטב איזה תפקיד יעד לו האדון – שליח לגויים.
באיגרת לרומים א' 5-6 אמר שאול: "…דרכו קיבלנו חסד ושליחות להביא לידי ציות שבאמונה בכל האומות למען שמו, ביניהם גם אתם קרואי ישוע המשיח."
שאול לא בחר להיות שליח, אלא נקרא על ידי האדון להיות שליח (מע"ש ט', אל הגלטים א').
מורי השקר לא נקראו לשירות כשליחים או מורים מטעם האדון. כל מה שהם עושים והיכן שהם נמצאים נחשב לגניבה רוחנית, להשגת גבול!
שאול לא ניסה לתאר עצמו מעבר למה שאלוהים העניק לו כמתנת שירות.
מסיבה זו, שאול מהווה עדות נאמנה למשרת נאמן הפועל על פי המידה שאלוהים העניק לו – על פי מתנות השירות שרוח הקודש העניק לו. שאול נסמך לחלוטין על ריבונות אלוהים בתחום השירות שנועד לו, ולכן מעולם לא הרגיש שהוא צריך לקחת בכוח דבר כלשהו. אם אלוהים קבע בשבילו משהו, אף אדם לא יוכל לקחת את זה ממנו.
יישום:
מאמינים רבים היו מעוניינים לשרת בתחומים הנחשבים לבעלי כבוד והשפעה. שאול מלמדנו שהדרך לפאר את אלוהים ולהציג את גבורתו היא על ידי שירות התואם למתנת השירות שרוח הקודש העניק לנו. יחד עם המתנה באה היכולת. מי שמשרת על פי היעוד שאלוהים קבע לו, הריהו מכבד את אלוהים ונוהג בענווה. זו הנוסחה לברכה לך ולאלו אותם אתה משרת. כל דבר אחר, גורע מן הברכה ומעמיד אותך פועל בכוח הבשר ולא בכוח הרוח.
ג. משרת נאמן אינו לוקח קרדיט על עבודתם של אחרים (פ. 14-16)
14. אין אנו מסיגים גבול, כאילו לא הגענו עדיכם, שהרי גם אליכם הגענו עם בשורת המשיח.
15. אין גאוותנו חורגת מן המידה באופן שנתגאה בעמלם של אחרים. אבל מקוים אנו כי בגדול אמונתכם נגדל בקרבכם במלוא המידה הנתונה לנו,
16. עד כדי לבשר את הבשורה במקומות אשר מעבר לאזורכם, ולא נתגאה במה שכבר נעשה בתחומם של אחרים.
שאול השליח היה הראשון אשר הגיע לקורינתוס עם בשורת המשיח (קור"א ג' 6 – "…אני נטעתי, אפולוס השקה, אבל האלוהים הצמיח…"), קור"א ג' 10, ד' 15).
שאול השליח לא הגיע למחוזות אחרים רק בגלל שנמאס לו להיות במקום מסוים. כל מעבר של שאול השליח ממקום אחד למשנהו היה מונע מהדרכת רוח הקודש (ראה מע"ש ט"ו 33-35, י"ח 9-11).
שאול לא בחר להגיע למקומות עם אנשים עשירים שישלמו לו היטב עבור שירותו. שאול הגיע למקומות לשם אלוהים שלח אותו, ואלוהים היה זה שסיפק את צרכיו.
שאול השליח, שהיה השליח הראשון בקורינתוס היה זה שכיוון את לב הקורינתיים לאלוהים. הוא היה הכלי ויחד עימו משרתים נאמנים אחרים, שפעלו למען הגדילה הרוחנית של הקורינתיים.
מורי השקר לעומת זאת, העמיקו עוגן במקומות בהם היה להם סיכוי לרווח אישי גבוה. מה שהניעה אותם היה רווח אישי ובטח לא הדרכת רוח הקודש.
מורי השקר התרברבו בהישגים של הקורינתיים כאילו נעשו בזכותם ולא בזכותו של שאול. בנוסף, הם הציגו עצמם כאילו הצילו את הקורינתיים משאול השקרן והנצלן…
לשאול השליח הייתה תקווה מבורכת: גדילתם הרוחנית של הקורינתיים שתוביל אותם להפיץ את בשורת הישועה במחוזות רחוקים (אל הרומים ט"ו 24,28). השאיפה של שאול הייתה לטובת הקורינתיים ולכבוד אלוהים. ובכל מקרה, להגיע וללכת למקומות שאלוהים יעד לו.
השאיפה של מורי השקר הייתה למקד את עיני הקורינתיים בעצמם ולשעבד את ליבם אליהם, לא אל האדון. הגדילה היחידה שמורי השקר שאפו לראות הייתה בעושרם, כבודם, ובשעבוד תלמידיהם אליהם (ראה אל הגלטים ד' 17-18).
יישום:
שאול השליח הינו דוגמא ומופת לשירות עניו של עבודת צוות.
כאשר אנו שותפים לשירות, עלינו לזכור שזכינו בחסד, ואם לא היינו מכשול למישהו, אז כבר על זה נודה לאלוהים.
ראיתי בחיי אנשים אשר היו חלק מצוות, אך את ההצלחות בדוח השירות הם שייכו יותר לעצמם והצניעו את האחרים.
גישה שכזו אינה מועילה ואף מהווה מתכון לפירוד וניתוק.
כאשר אנו מעמידים את האדון לנגד עינינו וסומכים על האדון להעניק לנו את צורכנו ולקרא לנו לשרת אותו, נעשה נכון ונהווה מופת ודוגמא חיובית אם נציג דו"ח אמיתי, נכון, ועניו.
מי שמתמיד בדוחות שקריים או מוגזמים, במו ידיו גורם לכל שאר שותפיו להתרחק ממנו. גאווה ושקר שכזה הם אסון למשרת ולשירות. זה נכון לכל תחום בחיים. החשב את רעיך לנכבד ממך (אל הפיליפים ב' 2-4).
ד. משרת עניו מבקש לפאר את אלוהים ולהלל אותו (פ. 17-18)
17. "המתהלל יתהלל ביהוה".
18. כי לא המשבח את עצמו מהימן, אלא מי שיהוה משבחו."
כאשר שאול השליח כתב את המשפטים הללו הוא הגה במילים דומות מהתנ"ך. דבריו של ירמיה הנביא בפרק ט' 22-23 הינם התואמים ביותר:
"…כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם-יְהוָה."
בסיום האיגרת לרומים שאול הבהיר שגאוותו מוגבלת למה שאלוהים הפקיד בידיו וזה לכבוד האדון (אל הרומים ט"ו 17-18).
לגלטים שאול הבטיח שגאוותו היחידה היא בצלב ישוע… (אל הגלטים ו' 14)
אז כן, משרתי אלוהים רשאים להתגאות – במשיח, בישועה שאלוהים העניק לנו, בשינוי שעשה בחיינו, אך לא בשום דבר שאנו עשינו בכוחנו. ואם כבר עשינו משהו מוצלח, אז זה רק בגלל שרוח אלוהים הניעה אותנו ואהבת אלוהים בערה בעצמותינו (ירמיה כ' 9, קור"א ט"ו 10, תהילים קט"ו 1)
כדי להבין מדוע עלינו לפאר את אלוהים, הבה נחזור לבראשית…
כאשר אלוהים ברא את העולם וכל אשר בו, הוא יעד תפקיד ויעוד מאוד מיוחד עבור האדם. לעבוד את הבריאה ולפאר את אלוהים.
אנו יודעים שאלוהים הושיע אותנו לא רק כדי להצילנו מזעמו על חוטאים, אלא כדי שנוכל לשרת אותו כפי שיעד מבראשית, כאשר אנו לבושים בצדקתו ונקראים ילדי אלוהים (טיטוס ב 14, אל האפסים ב 10).
דוד המלך הבין את העיקרון הזה ולכן אמר בתהילים כ' 8: "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם יהוה אלוהינו נזכיר." מזמורים רבים נוספים נועדו לפאר ולהאדיר את שם אלוהים (ראה מזמור צ"ו, צ"ח, ק"ג).
כאשר קוראים בספר ההתגלות, אנו רואים שחלק מייעודנו הנצחי זה להלל את אלוהים.
מכיוון שההתחלה והסוף היא לפאר ולהאדיר את שם אלוהים, שומה עלינו להבין שהקו המחבר בין ההתחלה והסוף חייב להיות גם כן – האדרת שם אלוהים. זה יעוד חיינו הנוכחי, וכך עלינו לעשות בכל תחום שירות שאלוהים העניק לנו.
כאשר אנו מבינים שהיעוד שלנו הוא האדרת שמו של אלוהים, ברור לנו שגאווה היא מרידה והתרסה נגד אלוהים. גאווה היא שטן, ענווה היא אלוהים, ישוע!
רק ענווה יכולה להיות תשתית עליה אלוהים פועל וגם מתפאר.
בפסוק 18 שאול אומר:
"…כי לא המשבח את עצמו מהימן, אלא מי שיהוה משבחו."
מורי השקר עסוקים בהאדרת שמם ולכן הם לא יפספסו הזדמנויות לוודא ששמם נמצא בראש רשימה או במוחם של הסובבים אותם.
משרת נאמן עסוק בשירות והוא סומך ובטוח שאלוהים הוא זה שדואג לכל שאר הנושאים בחייו.
מורי השקר יכולים לקבל שבח ופרס כלשהו רק בעולם הזה, ולכן ישאפו לקחת כל פרס אפשרי.
משרתי האדון לעומתם יודעים שהפרס הגדול ביותר שלהם יינתן להם במעמד כס משפט המשיח – מאלוהים.
מתי ה' 12: "שימחו וגילו, כי שכרכם רב בשמים…" (ראה גם לוקס ו' 23, קולוסים ג' 24, אל העברים י"א 26).
משרת אלוהים נאמן מחכה למשפט הנפלא מפיו של האדון ישוע: "…עבד טוב ונאמן… בוא אל שמחת אדונך". (מתי כ"ה 21, וכן קור"א ד' 3-5).
למרות שהתשלום הגבוה ביותר יינתן במעמד כס המשיח, הרי שאלוהים מחבק את ילדיו הנאמנים גם במהלך שירותם בעולם הזה.
החיבוק של אלוהים אשר מסמל את ברכתו ושבחו, מתבטא בברכה המלווה את שירותנו, בשלום הממלא את ליבנו, בשמחת השירות של חיינו, ובפרי הישועה שלעיתים אנו רואים בחייהם של אלו שאותם אנו משרתים.
יש לנו אבא נאמן שיודע היטב מה אנו זקוקים כדי להתרענן ולהמשיך לפאר אותו בחיינו.
לסיכום:
1. שאול מציג את תכונותיהם הפסולות של מורי השקר ולעומת זאת את אופי השירות המשיחי המפאר את אלוהים, אשר הקורינתיים זכו לחוות דרך חייו של שאול השליח. שאול מתאר בפרוטרוט את ההתנהגות המנצלת, הבזויה ומלאת הגאווה של מורי השקר, כדי להוכיח לקורינתיים ששירות שכזה אינו מהמשיח, אינו מפאר את המשיח, ואינו משרת את הקורינתיים, ולכן עליהם להסיר מקרבם ומיד את מורי השקר, ואת הלימוד השקרי שיצא מפיהם.
2. חיי שירות הנעשים בענווה הם אלו המייצגים נאמנה את שייכותנו לישוע המשיח.
מה עזר לשאול השליח, לישעיה, יחזקאל וירמיה להישאר ענווים במהלך שירותם?
הם פגשו את האדון. הם ראו את כבודו וקדושתו אשר בעקבות זאת הכירו את אפסותם. הם חוו את גדולתו ובעקבות זאת הבינו את אפסותם. תזכורת תמידית של אפסותנו אל מול ריבונותו של האדון וקדושתו תעזור לנו לחיות בענווה.
אי אפשר לחזור ולהיות גאוותן באופן קבוע לאחר פגישה עם האדון. פשוט זה בלתי אפשרי. לכן, ענווה היא הוכחה וקבלה כל כך דרמטית של איש אלוהים, של הישועה.
- המטרה של אלוהים בעולם ובחיינו זה להאדיר את שם האדון ולא את שמנו.
אנו חוטאים שנושעו בחסד.
אנו פועלים בשירות האדון רק בגלל רוח הקודש שבתוכנו.
כל דבר טוב שקורה בחיינו או בעקבות פעולתנו, נגרם בגלל רוח הקודש.
לכן, הכבוד הוא לאלוהים ולא לנו. אנו מבורכים מעצם העובדה שאנו בנים מצייתים לאלוהים.
אנו מדברים, אנו משקים, האדון הוא מעניק החיים.
את החסד הגדול ביותר כבר קבלנו – ישועה.
את השבח הגדול ביותר נוכל לקבל רק מפי האדון – עבד נאמן, בוא לשמחת אדונך.
האם חיי השירות שלנו, האם העדות המשיחית שלנו בכל תחום בו אנו חיים, אכן מצביע על ישוע?
האם ענוותנו מאפשרת למביטים ובוחנים את חיינו לראות את ישוע חי דרכנו?