תהילים פרק כ"ג

לצפייה בשיעור וידאו לחצו כאן.

הרועה הטוב מדריך הביתה (אל העברים י"ג 20-21)

מבוא:

לפני שנבאר עוד מזמור המתמקד במשיח ישוע כרועה הטוב, ראוי לכולנו לרענן זיכרוננו בכתוב בבשורת לוקס כ"ד 27, 44-49. כל פרטי חייו, שירותו, מותו ותחייתו של האדון ישוע המשיח, מפורטים בתורה, בנביאים ובכתובים – ז"א, תהילים. לכן, אל נא יתפלא איש אם הדמות המרכזית ברבים מהמזמורים הוא ישוע המשיח.

מזמורים כ"ב, כ"ג ו-כ"ד מהווים טרילוגיה אודות המשיח ישוע כרועה הטוב.[1]

• במזמור כ"ב הרועה הטוב מוסר נפשו ומת עבור צאנו (יוחנן י' 1-18).
• במזמור כ"ג, הרועה הטוב דואג לצאנו ומובילם לביתם הנצחי (אל העברים י"ג 20-21).
• במזמור כ"ד, הרועה הטוב מתגמל את יראיו (פטר"א ה' 4). [ראה מזמור פ' 2, יחזקאל מ"ד כניגוד לרועים הרעים].

מזמור כ"ג נחשב לאחד המזמורים הידועים ביותר. מזמור הרועה הטוב מוזכר מאוד בהלוויות ובצדק – במיוחד במסגרת המשיחית, אך כדאי לכולנו לדעת שהמזמור הזה לא נכתב רק להלוויות, אלא גם לשמחות יומיומיות – "כל ימי חיי" (פ. 6). המזמור מתאר את פועלו של הרועה הטוב עבורנו בכל יום, עד לשובנו לנוכחותו.[2]

מבוא:

במלחמת העולם הראשונה נהרגו מיליוני חיילים בשדות הקרב רק בגלל חוסר מקצועיות, חוסר איכפתיות והתנשאות מעוררת חלחלה של גנרלים. ניתן לצפות בסרטים בהם הגנרלים ספונים בכורסאות ופוקדים על חייליהם לצאת מהשוחות בגלים, רק כדי למות מכדורי האויב. כמות החללים היומית הייתה נמדדת בעשרות אלפים ורובם פשוט מתו לחינם. אותם גנרלים לקחו את הבנים לשדה הקרב, אך לא עשו דבר משמעותי כדי לוודא שיחזרו בשלום לביתם. אותם מפקדים לא פעלו כרועים טובים. מפקד טוב לא רק מוציא חייליו לקרב כדי לנצח, אלא עושה הכל כדי להחזירם שלמים וחיים בחזרה לביתם.

רועה טוב אינו רק מוציא העדר למרעה, אלא גם מוודא שכולם יחזרו שלמים למכלא.

מזמור כ"ג מלמדנו על הרועה הטוב והמושלם.

דבר אלוהים מציין שדוד המלך כתב את המזמור הזה. דוד כתב מילים אלו מתוך ניסיון, ולכן המזמור נכתב בשלב הבוגר של חייו. יתכן מאוד בשלב לאחר שניצל ממרד אבשלום בנו (שמ"ב י"ג-י"ט).[3] דוד המלך ידע מה נדרש מרועה טוב.

דוד המלך מביט אחורנית ובוחן כל שלב ואירוע בחייו – ומגיע למסקנה מרגשת והחלטית.

אלוהים היה איתי בכל שלב בחיי, ברגעים הקלים ובמצבים הקשים ביותר. אלוהים היה איתי כשנלחמתי וניצחתי את הדוב והאריה. אלוהים היה איתי כשדאגתי לצאן אבי בכל ימות השנה. מעולם לא היה חסר לצאן מרעה, ולי לא היה חסר מזון.

עכשיו אני מבין טוב יותר מדוע שמואל הנביא רוקן על הראש שלי כד שמן. אז, הדבר נראה לי כל כך מוזר, אך במבט לאחור, אני רואה איך אלוהים היה מעורב בכל שלב בחיי, כדי להגשים ולהוציא לפועל את תוכניתו.

אלוהים היה איתי כאשר האבן הראשונה פגעה בראשו של גוליית והרגה אותו… אלוהים היה איתי כאשר נלחמתי נגד אויבי העם, ונצחנו אותם לעיתים כנגד כל הסיכויים.

אלוהים חינך אותי והכה בי כאשר סטיתי ביודעין ממצוותיו, והעדפתי לספק את תאוות בשרי.

למרות זאת, אלוהים לא עזב אותי, אלא תיקן את דרכי, והתמיד להכשיר אותי בכל יום להנהיג את עמו.

למרות שלא הייתי מושלם, אלוהים היה נאמן לי, מעולם לא נטש אותי, והלך לפניי כדי להבטיח את הייעוד שקבע לחיי.

כעת כשאני מביט אחורנית, אני רואה טוב יותר את עקבות ידיו ורגליו של אלוהים בכל אשר התרחש בחיי.

אלוהים לא חסך בשום דבר כדי להבטיח שאגיע אליו ואשכון עימו לעולמי עד. אלוהים הוא אכן – רועה טוב. הוא הדריך אותי כל חיי כדי לוודא שאשוב לבית אלוהים לנצח נצחים!

האם יש בינינו מישהו מספיק מבוגר וכנה, היכול להביט אחורנית ויאמר – אלוהים באמת רועה טוב. הוא היה עימדי בכל יום, ודאג שכל מה שמתרחש בחיי, יהווה כלי כדי להביא אותי לנוכחותו.

הבה נבחן איך התבטאה פעולת הרועה הטוב של אלוהים כלפי דוד, כלפי עם ישראל, וכלפי כל אחד מאיתנו, הנושעים בשם המשיח ישוע. כך נוכל להכיר טוב יותר את הרועה הטוב שלנו

מהו הרעיון המרכזי של המזמור?

לגרום לקורא לבטוח לחלוטין בהדרכת אלוהים כמו כבשה כנועה ברועה הטוב.[4] מכיוון שאלוהים הוכיח את נאמנותו ואהבתו לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל באופן קיבוצי, ומתוך דברי דוד ואחרים גם באופן אישי, יעשה נכון כל אדם לקבל את מרות הרועה בכניעה.  הרועה הטוב ישוע, אינו דואג לנו רק בחיי היומיום כאן, אלא שילם בחייו כדי להבטיח ליראיו את שובם לבית אלוהים לנצח נצחים.

מזמור תהילים פרק כ"ג:

א  מִזְמוֹר לְדָוִד. יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר.
ב  בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.
ג  נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב; יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק, לְמַעַן שְׁמוֹ.
ד  גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע כִּי-אַתָּה עִמָּדִי;
שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.
ה  תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי; דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה.
ו  אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל-יְמֵי חַיָּי; וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים.

הרועה הטוב חי עבור צאנו ודואג להם

1. I. הרועה הטוב מספק את כל צורכנו (פ. 1-4) [בעולם הזה]

א. הוא מכלכל אותי (פ. 2א).

ב. הוא מנחני בדרך בטוחה (פ. 2ב)

ג. הוא מדריך אותי לחיי צדק ויראת ה' (פ. 3)

ד. הוא מגן עלי, מוכיח אותי ומנחם אותי (פ. 4)

1. II. הרועה הטוב מוביל אותנו למשכנו (פ. 5-6) [בעולם הבא]

• כוסי רוויה – שפע של שלום וברכה בנוכחות אלוהים (פ. 5)
• השיבה לנוכחות אלוהים (עדן)![5] (פ. 6)

 

 

 

ביאור הפרק:

מזמור כ"ג פותח במילים:  יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר.
א. זהות הרועה.

דוד המלך מציין בראש המזמור שאלוהים – יהוה הינו הרועה, עליו הוא מדבר.

מזמור כ"ג אינו היחיד המתאר את אלוהים כרועה. ראה כ"ח 9, ע"ד 1, ע"ז 21, ע"ח 52, ע"ט 13, פ' 2, צ"ה 7, ק' 3.

דבר אלוהים אינו מתחיל ומסתיים רק בתהילים. בשאר כתבי הקודש גם כן אלוהים מוצג ומתואר כרועה עמו (בראשית מ"ח 15). בברית החדשה התמונה אף מתבהרת:

ישוע המשיח הוא הוא ולא אחר, אלוהים הבן, הינו הרועה הטוב (ראה יוחנן י' 11, אל העברים י"ג 20, פטר"א ב' 25: "כי הייתם כצאן אובדות, אך עתה שבתם אל הרועה השומר את נפשותיכם.". פטר"א ה' 4: "…ובהופעת שר הרועים תקבלו עטרת…".).

האדון ישוע בעצמו אומר שהצאן שלו אינם רק מעם ישראל אלא גם משאר עמי הגויים (יוחנן י' 16-17). הרועה הטוב, המשיח ישוע בא לגאול ולהושיע בני אדם מכלל העמים.

שימו לב: למרות שישוע הוא הרועה הטוב של כלל יראי אלוהים, דוד המלך אומר: יהוה רועי! [ביחיד] ללמדנו, שלכל אחד מאיתנו חייב להיות קשר אישי ואינטימי עם האדון ישוע! 

מדוע הקבלה של רועה וצאן?

יש משהו מיוחד בכבשים. כבשה היא החיה הטיפשה ביותר. כבשה היא חיה שללא רועה היא לא תשרוד בטבע. אם כך, מדוע דבר אלוהים מציג אותנו כצאן?

אנו מוצגים כצאן כי קללת החטא הפכה אותנו לעיוורים בכל הקשור לעניינים רוחניים. אם אלוהים לא יפקח את עיני ליבנו וידריכנו, אנו נשמיד את עצמנו ואת היקום עליו אנו חיים. הדוגמא הנפלא היא בספר שופטים. לאורך כ-300 שנים, עם ישראל ביצע משימה אחת באופן מושלם – הרס עצמי! ומסיבה זו הספר הבא אחרי שופטים זה מגילת רות – והמסר העיקרי במגילה – הינה דוד, אשר ממנו יבוא הרועה הטוב לעולם. אילולא אלוהים היה מתערב, עם ישראל היה נכחד…

דוגמא נוספת היא נקדימון בבשורת יוחנן ג'. הינה אחד מחכמי ישראל, והינו עיוור מוחלט בכל הקשור לענייני הרוח. אילולא אלוהים היה פוקח את עיניו, כל חכמתו הארצית לא הייתה עוזרת לו להינצל מאבדון. זיכרו שנקדימון היה כנציג עם ישראל.

אז, כדאי שכבר בשלב הראשוני הזה יבין כל אחד מאיתנו.

אם אתה נושע – אז השבח לאל. אתה בוודאי יודע שחייבים להיכנע לרועה הטוב ישוע ולא להסיר עינינו ממנו.

אם אינך נושע, אז דע לך שאתה לא תפספס את ההזדמנות ללכת בדרך של השמדה עצמית. לכן, אם אתה רוצה לסיים את חייך ליד שולחן המוזמנים של אלוהים בירושלים של מעלה – אתה חייב להכיר ולהיכנע לרועה הטוב, ישוע – היום!

ב. לא אחסר…

דוד לא היה הראשון שהכריז שתחת האחריות של הרועה הטוב, לא חסר לנו דבר. המילה לא אחסר משמע – אינני זקוק או בכלל רוצה משהו נוסף מעבר למה שאתה נותן לי! טוב לי ואין לי צורך בדבר מעבר למה שאתה נותן לי.

משה רבנו סיכם את פעולות אלוהים בחיי עם ישראל מאז הביאם והוציאם ממצרים והדריכם במדבר 40 שנים.

בדברים ב' 7 אמר משה: "כי יהוה אלוהיך ברכך בכל מעשה ידך, ידע לכתך את המדבר הגדול הזה, זה ארבעים שנה יהוה אלוהיך עימך, לא חסרת דבר".

אלוהים העניק לעמו חיים וייעוד ככוהנים. לא חסר לעם ישראל דבר!

יהושוע בן נון עמד מול ראשי העם וכמו משה סיכם את טובו של אלוהים עבור עמו לאורך כל המסע במדבר, וכתוצאה מכך סיים ואמר: "…ואנוכי וביתי נעבוד את יהוה." (יהושוע כ"ד 15)

אנו יודעים שלאורך ההיסטוריה ובמדבר, אלוהים סיפק לעמו את כל המזון החומרי שהיו זקוקים לו, אך לא פחות מכך, אלוהים סיפק להם את כל הנדרש מבחינה רוחנית – את דברו, למען יאמינו בו וייוושעו וישרתוהו על פי הייעוד שקבע להם. "נפשי ישובב…"

הרועות של אלוהים לא הסתיימה בהאכלת העדר מחוץ למכלא, אלא בהחזרת העדר הביתה בשלום. עם ישראל לא נכחד במדבר, אלא שארית נאמנה וכנועה לרועה, נכנסה לארץ ישראל המובטחת. הדבר נכון בדיוק באותה מידה במימד הרוחני. פעולתו השלמה של המשיח ישוע היא להובילנו לנוכחות האב.

לכך בדיוק מתכוון דוד המלך באומרו – לא אחסר!

 

בפסוקים 2 ואילך, דוד המלך מפרט מה כלול ב: לא אחסר

א. הרועה הטוב מכלכל אותי (פ. 2א).

ב. הרועה הטוב מנחני בדרך בטוחה (פ. 2ב)

ג. הרועה הטוב מדריך אותי לחיי צדק ויראת ה' (פ. 3)

ד. הרועה הטוב מגן עלי, מוכיח אותי ומנחם אותי (פ. 4)

 

1. מכלכל אותי (פ. 2א'): (בנאות דשא ירביצני)

דבר אלוהים עשיר בתיאורים בהם אלוהים מספק את צורכיהם היומיומיים של יושבי תבל. עונות השנה ומגוון הצמחים והעצים מבטיחים חיים לחקלאות ואוכל לבני אדם ובעלי חיים בשפע! כל הטבע מסביבנו בנוי ומתוכנן לספק חיים ליצורים שאלוהים ברא.

הדוגמא הנפלאה היא כלכלת עם ישראל במדבר. מדובר בהזנה יומיומית ושופעת של כשלושה מיליון פיות.[6] והנה הרועה הטוב סיפק מן מהשמיים, שלווים לבשר בכל יום ומים מן הסלע. אין מחסום לפני אלוהים לספק את כל צורכי החיים של ילדיו. בכל פעם שאלוהים מאכיל ומספק – זה תמיד בא בשפע ונדיבות. זה חותמו של אלוהים – זו אהבה.

בדרשה על ההר הרועה הטוב לימד אותנו לסמוך עליו בכל (מתי ו' 25-33). אם אלוהים מספק את צורכי היצורים שאינם נושעים, כמו ציפורים וחיות אחרות, ומעניק הדר מהמם לשושנים החיים מספר ימים, על אחת כמה וכמה הוא דואג ומבטיח את חייהם של בני האדם שברא בצלמו ודמותו ושנועדו לחיות לנצח עימו.

מטרת הפסוקים לעודד את יראי אלוהים, את הצאן הנאמן, לדאוג לדבר החשוב ביותר – לנפש! (מתי ו' 25-33).

מסיבה זו האדון ישוע ביאר לנו את דבר אלוהים כאשר ענה לשטן כשזה ניסה להכשילו וציטט מספר דברים ח' 3: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי-יהוה יחיה האדם."

כל מוצא פי יהוה היום כתובים בתנ"ך ובברית החדשה. הרועה הטוב מעניק לנו אוכל פיזי ורוחני כדי להבטיח חיים בעולם הזה ובעולם הבא.

 

2. מנחני בדרך בטוחה (פ. 2ב'): (על מי מנוחות ינהלני)

אלוהים לא נתן לעם ישראל מפה על נייר ואמר להם: "לכו ותמצאו לבד את המסלול הבטוח לארץ ההבטחה". אלוהים פשוט שכן בתוך עמו, באוהל מועד, במשכן, והלך לפני עמו בכל רגע לאורך כל המסע במדבר כדי להבטיח שילכו בדרך הנכונה המבטיחה חיים והגעה אל המטרה הנכספת. כך פועל רועה נאמן. הרועה הנאמן כל העת נמצא עם הצאן ומדריך אותן (שמות י"ג-י"ד, כ"ה 8).

ישעיה הנביא השתמש במילים דומות בפרק מ"ט 10: "לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש, כי מרחמם (אלוהים) ינהגם ועל מבועי מים ינהלם."

כך לגבינו היום. אלוהים העניק לנו (לך ולי) את דברו הקדוש והמלא אמת.

• בדבר אלוהים יש לנו את ההנחיות לחיים המפארים את אלוהים.
• בדבר אלוהים יש לנו העקרונות על פיהם אלוהים פועל, כך שאם נאמץ עקרונות אלו, נפאר את שמו ונחיה בדרך בטוחה לגופנו ונפשנו.

הבעיות שלנו נערמות כאשר אנו סוטים מדרך ההנחיה של אלוהים ולא כאשר אנו הולכים בה.

אלוהים לא סיים את הדרכתנו רק במסירת דבר אלוהים. אלא נתן לנו מורה אישי לדברו – את רוח הקודש השוכן בגופו של כל נושע, בגופי ובגופך.

רוח הקודש שהיא הוויה אלוהית לכל דבר וענין שוכן בתוכי (קור"א ג' 16-17, ו' 19). רוח הקודש אינו סתם שוכן בתוכי, אלא מוליד אותי מחדש להיות בריאה חדשה. רוח הקודש מזכיר לי את דבר אלוהים ומעניק לי חכמה ואמונה להבין כראוי את דבר אלוהים וכוח לציית לכתוב. כל פעולות ההדרכה והחינוך של רוח הקודש בתוכי מפורטים בבשורת יוחנן י"ד-ט"ז, ובאל הגלטים ה' 22-23.

אני לא לבד כאשר אני חלק מהצאן של אלוהים!

אלוהים הדריך אותנו להקים קהילות, שמטרתן להוות גוף המבטיח את הגדילה הרוחנית של כל אחד מילדי אלוהים – שלך ושלי (אל האפסים ד' 12-16), כדי לוודא שכל אחד מילדי אלוהים יגדל למלוא קומתו של האדון ישוע.

אם מישהו טוען שהוא נושע ומרגיש לבד וללא אלוהים שידע לו, זה שקר של השטן, זה לא מאלוהים. אל ניתן לשקרים של השטן לקבוע את מהלך מחשבתנו והחלטותינו (ראה תהילים י"ג).

 

 

 

 

ג. נפשי ישובב: הוא מדריך אותי לחיי צדק ויראת ה' למען שמו (פ. 3)

פסוק 3 מפרט איך אלוהים משמח ומרענן את תאוות הנפש של יראי אלוהים.

הנפש היא המרכיב הנצחי שבגוף האדם.

נפש יכולה להיות חזקה ביותר גם בגוף זקן ונוטה למות.

גוף חלש וחולה יודע שיחזור לעפר. אז מה כבר ישמח אדם חולה וזקן?

נפש משובבת.

ואיך נפש הופכת לשמחה? על ידי האמת של אלוהים. על ידי ההדרכה המושלמת של אלוהים. על ידי ביטחון בהבטחות אלוהים. על ידי ישועת אלוהים לחוטאים. על ידי הביטחון שבחיים נצחיים עם אלוהים. על ידי הביטחון שאהבת אלוהים לעולם לא תיטוש אותנו (אל הרומים ח' 31-39, מזמור קל"ט 7-12).

ומה התוצאה?

כבוד ופאר שם אלוהים.

מכאן, אלוהים מספק לנו, אוהבי אלוהים ויראי שמו, את כל הכלים והסיבות לשמוח, להתרענן מבחינה נפשית ולפאר את שמו.

זה בדיוק הסיבה לבריאתנו – למען שמו!

כן, כל מאוויינו וכל תודתנו וכל תאוותינו חייבות להיות לעשות את רצון אלוהים. להשלים את ייעוד בריאתנו. כך אנו מפארים את אלוהים.

 

ד. הרועה הטוב מגן עלי – פיזית ורוחנית. מוכיח אותי ומנחם אותי (פ. 4)

ד  גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע כִּי-אַתָּה עִמָּדִי; שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.
כמו שרועה טוב שומר את הצאן מטורפים, כך הרועה הטוב שלנו, המשיח ישוע מספק לך ולי הגנה פיזית ורוחנית.

לא לחינם אחד משמותיו של הרועה הטוב ישוע הוא – עמנואל (ישעיה ז' 14). הרי המילים האחרונות שאמר הרועה הטוב ישוע לתלמידיו היו: "הנה אתכם אני כל הימים עד קץ העולם." (מתי כ"ח 20).

כשיעקב היה בדרך לחרן, נראה אליו אלוהים ואמר לו: "והנה אנוכי עימך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת…כי לא אעזבך…" (בראשית כ"ח 15). שימו לב שהקרבה וההבטחה של אלוהים כוללות את השלמת היעוד שאלוהים קבע לבחיריו.

דבר אלוהים עשיר בדוגמאות בהן אלוהים נלחם עבור עמו והשמיד את אויביו עוד לפני שאלו יצרו מגע עם עמו. ראה יציאת מצרים, המלחמות נגד עמי כנען, הפלת חומות יריחו ועוד רבים (במדבר כ"ב-כ"ד, יהושוע ו', דברי הימים ב' כ').

כדאי לנו לדמיין כמה פעמים אלוהים פעל עבורנו מאחורי הקלעים… כמו הורה נאמן לילד קטן (ראה תהילים צ"ב).

כמה פעמים אלוהים סיפק לנו הצלה, בין אם מבחינה כלכלית, רפואית וביטחונית במהלך חיינו? כמה פעמים עמדנו במצב שנראה חסר סיכוי, ואלוהים הביא פתרון והצלה?

חשוב לזכור שלא תמיד יראי אלוהים יוצאים בחיים ממבחן כלשהו. מות הצדיק אינו בהכרח כישלונו או חולשתו של אלוהים.

לעיתים מותו של הצדיק זה בדיוק חלק מתוכנית אלוהים שאף מפארת את אלוהים (מזמור קט"ז 15). ירא אלוהים אינו מפחד ממוות כפי שאחרים מפחדים – כי הרועה הטוב שלי ושלך ניצח את המוות. מותו ותחייתו של ישוע הסירו את איום המוות הנצחי מעל הצאן של המשיח ישוע.

הצאן של אלוהים – הולכים לישון, לא הולכים למות.

ליראי אלוהים הנושעים יש תקווה גם במות יקירנו הנושעים – אנו ניפגש ליד שולחנו של אלוהים.

שבטך ומשענתך המה ינחמוני:

השבט של הרועה הינו הכלי בו הרועה מגן, מכוון את הצאן, כלי הסמכות וגם מקל להישען עליו למנוחה.

דוד המלך משתמש במטה הרועה כסמל להגנה אך גם ככלי מישמוע לצאן היקר.

כל הורה יודע היטב שלעיתים הגנה על הילד משמע, לומר לילד – לא! אם היינו מאפשרים לילדנו את כל דרישותיהם, הם לא היו חיים מעל מגיל 6…

לעיתים הדבר הנכון זה למנוע מהילד לעשות את מה שהילד רוצה, גם בכוח אם נידרש. לעיתים הורה חייב להעניש כדי לחנך את הילד ולהסיר ממנו מרידה וחוסר משמעת (משלי כ"ב 6, 15, כ"ג 13).

חינוך ומישמוע אינם נעימים כשהם ניתנים, אך הם הדבר הנכון כדי לגדל ילדים בצורה ראויה ולעתיד טוב (משלי ג' 12: את אשר יאהב יוכיח).

משמעת קהילתית (מתי י"ח 15-20) נועדה לגרום לחוטא לחזור בתשובה ולחזור להתחברות קדושה עם גוף המשיח, ולא להשמידו. תכלית המישמוע היא רפואה ולא שנאה. מסיבה זו ההנחיה למישמוע מופיעה מיד לאחר משל השה האובד. משמע, לך וחפש את האובד ועשה הכל להחזירו הביתה…

זה בדיוק מה שאלוהים עושה לכל אחד מאיתנו כילדיו. החינוך והמישמוע של אלוהים עבורנו זה ביטוי לאהבתו ואחריותו על חיינו.

כאשר אנו מזלזלים בשלום המשפחה ובחינוך הילדים – אל נתפלא שנשלם על כך מחיר גבוה…

אם נאמץ לחיינו הרגלים ומעשים פסולים שהם חסרי קדושה – (סרטים אסורים, ספרות לא ראויה, חברים מושחתים), אל נתפלא שהמכה תבוא גם תבוא.

דוד המלך נאף ועשה את האסור עם בת-שבע, ואלוהים לא היה אדיש לכך. דוד נענש קשות, ובדרך העונש אלוהים עיצב את אופיו של דוד כעבד כנוע יותר.

העונש אינו משנאת אלוהים אלא מצדקתו ואהבתו – כך אנו נלמד, וכל מי שמביט על חיינו.

המישמוע של הרועה הטוב זה אחד מהכלים שלו לוודא שנשוב בסוף חיינו לנוכחותו הנצחית והמבורכת.

לעיתים אלוהים מראה את שבטו, את המקל, כדי להבהיר לנו שאסור ללכת בדרך כלשהי כי היא מובילה לצרה, כאב, סבל.

הבעיות שלנו לא נובעות מהציות לאלוהים אלא מהמרידה נגד הנחיותיו של אלוהים.

לכן, ירא אלוהים כמו דוד אמר במזמור קל"ט 23-24: "חקרני אל ודע לבבי, בחנני ודע שרעפי, וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם."

לכן, המסר של דוד חייב לגרום לנו לקבל גם את התוכחה, והמכה, והמישמוע מהרועה שלנו – דרך דברו, דרך עיצת הורים חכמים, דרך הוראה של מנהיגי הקהילה, בהכנעה.

זה גם טוב לך ולי, וזה גם מפאר את אלוהים.

עלינו לזכור:

אלוהים בחר אותנו מקדם להיות ילדיו והוא צועד עימנו בכל שלב בחיינו כדי שנשלים את ייעודנו (אל הרומים ח' 29-30).

נוכל לעשות זאת עם סבל וצרות, או בציות המלווה בשמחה, הכנעה ושלום. עדיף לעשות את זה בהכנעה מלאת אמונה וציות.

 

 

 

 

 

חלק ב:

רבותי, גם השטן יכול לחקות את שלב א', אך אינו מסוגל לתת את שלב ב'.

זיכרו: הצלחתו של הרועה נמדדת בהשבת הצאן הביתה, ולא בהשמדתו בשדה!. ישוע היה זה שהעניק לנו את משל השה האובד, לא השטן!

ואיך צריך להסתיים חלק א?

פסוקים 5-6:

ה  תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי; דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה.
ו  אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל-יְמֵי חַיָּי; וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים.

1. II. הרועה הטוב מוביל אותנו למשכנו (פ. 5-6)

• כוסי רוויה – שפע של שלום וברכה בנוכחות אלוהים. (פ. 5)
• השיבה לנוכחות אלוהים (עדן)![7] (פ. 6)

בפסוקים 5-6 דוד המלך מציין מדוע אלוהים הוא הרועה הטוב ולא חסר דבר לצאן הנאמן שלו.

בפסוק 5 דוד משתמש בביטויים סמליים כדי לציין את השפע המוחלט שיש לנו לרגלי הרועה הטוב ישוע.

שולחן ערוך… כל טוב, ולא חסר לי דבר.

התחברות עם בורא עולם…יושב על שולחנו

דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי – אירוח מושלם כיאה בעת ההיא, אך מבחינה רוחנית גם מציין משיחה לתפקיד, לייעוד מושלם לחיים.

לכל אחד מאיתנו העניק אלוהים מתנות שירות שדרכן מצופה מאיתנו לשרת בקהילה למען שמו (קור"א י"ב). היעוד והשירות ימשיכו גם בממלכת אלוהים הנצחית, שהרי אין אבטלה או חוסר מעש בנוכחות אלוהים.

דוד אומר: "כוסי רוויה", כי גם כאן וגם בעולם הבא, יראי אלוהים ייהנו מהשפע של אלוהים. שם עוד נשכיל לדעת דברים רוחניים שכעת נשגבים מאיתנו. גם כאן וגם שם – לא אחסר!

דוד המלך יודע, כמו כל אחד מאיתנו – הצדק לא תמיד יוצא לאור בעולם הזה. בעולם הזה מובטח לכל יראי אלוהים שיהיו להם אויבים. זה אפילו סימן להליכתם עם ישוע – כי כל ההולכים בחסידות יירדפו (טימ"ב ג' 12).

אך כאשר יראי אלוהים ישבו על שולחנו של אלוהים בשמיים, ייוודע לכל מי הם באמת הצדיקים שלבשו את צדקת המשיח ישוע, הרועה שלהם. אז ידעו הרשעים ודוחי הכפרה של ישוע, שהם טעו ובגדול, אך כבר מאוחר בשבילם לתקן את המעוות (לוקס ט"ז 24).

במזמור ע"ג 17 כתב אחד הכוהנים: "…עד אבוא אל מקדשי אל, אבינה לאחריתם."

משמע: הצדק יצא לאור באופן מלא וברור רק במלכות אלוהים. שם במלכות אלוהים לא ישבו הרשעים שבזו לרועה הטוב. שם במלכות אלוהים ישבו רק אלו הכנועים באמונה ואהבה לרועה הטוב, ישוע המשיח.

לכן, כאן בעולם הזה, יראי אלוהים לעיתים זוכים לבוז ולעג, אך כשנשוב לנוכחות אלוהים – ידעו הצוררים שטעו, אך אז זה יהיה עבורם מאוחר מדי.

 

דוד המלך מסיים המזמור בפסוק 6 הנפלא:

ו  אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל-יְמֵי חַיָּי; וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים.

שימו לב לחלק האחרון של הפסוק:

וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים.

דוד המלך אינו אומר – ישבתי, אלא וְשַׁבְתִּי. מן הסתם המילה יכולה לרמוז גם על ישיבה (כ"ז 4), אך בהחלט גם על שיבה – חזרה אל… [8]

הדגש הוא על השיבה לנוכחות אלוהים לאחר הסרת קללת החטא.

כאשר נשב בבית אלוהים, יוכל גם הרועה הטוב לומר לאלוהים האב – השבתי את כל אשר נתת לי (יוחנן י' 27-30)

"צאני שומעות את קולי ואני מכיר אותן. הן הולכות אחריי ואני נותן להן חיי עולם. ולא תאבדנה לעולם, אף לא יחטוף אותן איש מידי. אבי שנתן אותן לי גדול מכל ואין איש יכול לחטוף אותן מיד האב. אני והאב אחד אנחנו."

מפסוק 6 אנו למדים שהרועה הטוב אינו רק מלווה אותנו בחיים אלו, אלא מנחה אותנו במחיר חייו אל חיי הנצח (יוחנן י').

כאשר נשוב לנוכחות אלוהים, נהנה להיות שותפי נחלה עם האדון ישוע.

לאחר שאנו מבינים מה כלול בחבילת הברכה של אלוהים, אנו מבינים מדוע דוד המלך אמר:

יהוה רועי – לא אחסר!

אחים ואחיות יקרים:

יש בינינו שיאמרו: 'כל חיי סבלתי, משפחתי התפרקה. אינני זוכר יום אחד של בריאות ונוחות, כל חיי שילמתי משכנתא ולא ידעתי איך נראה הפלוס בבנק…', וכו'.

והנה, דוד מלמד אותנו לאזן את כל צרות העולם הזה עם החסד שהרועה הטוב ישוע המשיח מציע לך ולי. אם ישוע המשיח הוא הרועה שלך – יש לך הכל בעולם הזה ובעולם הבא. לא חסר לך דבר!

אם האדון ישוע אינו הרועה שלך – רק נדמה לך שיש לך הכל בעולם הזה, ובהחלט אין לך חלק בעולם הבא עם אלוהים.

מי הרועה שלך?

לסיכום:

א. תכלית מזמור כ"ג היא: לגרום לי ולך להיכנע לישוע המשיח ככבשה לרועה.

מכיוון שכל בני אדם הם ככבשים, כדאי שתשאל\י עצמך:

מי הוא הרועה שלי?

ב. הרועה הטוב ישוע, אינו דואג לנו רק בחיי היומיום כאן, אלא שילם בחייו כדי להבטיח למאמינים בו, לי ולך, את שובנו לבית אלוהים לנצח נצחים.

רועה נאמן אינו נמדד רק בכמות האוכל שהוא מספק לצאנו, אלא גם בהבטחת החזרתם שלמים למכלא. הרועה הטוב שלנו, ישוע המשיח נמצא עימנו בכל עת (דרך שכינת רוח הקודש), וכך מבטיח את שובנו לממלכת אלוהים הנצחית, שם נשרת אותו ונפאר את שם אלוהים לעולם.

ג. מי שאומר בלב כנה ומלא אמונה שישוע הוא הרועה שלו, הרי שהוא חייב לומר באותה מידה, שאינו חסר דבר![9] (אל הפיליפים ד' 19)

האם יש לך יחס אישי ואינטימי עם האדון ישוע כרועה ואתה בכנות אומר: לא חסר לי דבר עם ישוע! האם הנפש שלך גואה משמחה מעצם העובדה שהרועה הטוב אוחז בה ואחראי לה?

זכור! ללא רועה אנו אבודים. הרועה שלי הוא ישוע. מי הרועה שלך?

Bibliography

Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003.

1991. F. Keil. Delitzsch F. Commentary on the Old Testamsnt. Vol. V. Psalms. Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1991.

Henry, Mathew. Commentary on Psalms. Rishon Lezion: Hagefen, 2016.

Kasutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. Tel-Aviv: Yavne, 1988.

Kohen, Menachem. Mikraot Gedolot – Psalms (מקראות גדולות – תהילים). Ramat Gan: Keter, Jerusalem, 2003.

L., Gardon Sh. Psalms . Galil Publishing L.T.D, 1992.

Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. Grand Rapids, MI: Kregel Publications, 1993.

Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 1. Grand Rapids, MI: Kregel, 2011.

Spurgeon, H. Charles. The Treasury of David. Grand Rapids, MI: Kregel, 1968.

Varner, William. Awake O Harp. A Devotional Commentary on the Psalms. The Woodlands, TX 77393: Kress Biblical Resources, 2014.

Wiersbe, Warren W. The Wiersbe Bible Commentary. O.T. Colorado Springs, CO: Cook, 2007.

 

[1] Wiersbe, Warren W. The Wiersbe Bible Commentary. O.T. Colorado Springs, CO: Cook, 2007. Pg. 899. (See as well The treasury of David by Spurgeon, on Psalm 23)

[2] Ibid., 901.

[3] Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 1. (Grand Rapids, MI: Kregel,2011), 555.

[4] Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. (Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003), Pg. 128.

[5] Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 1. (Grand Rapids, MI: Kregel,2011), 554.

 

[6] במפקד העם ביציאת מצרים היו 600,000 גברים בני עשרים ומעלה. יחס מקובל של אחד לחמש מביאנו למספר כללי של 3 מיליון נפש.

[7] Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 1. (Grand Rapids, MI: Kregel,2011), 554.

 

[8] Ibid., 554

[9] Varner, William. Awake O Harp. A Devotional Commentary on the Psalms. (The Woodlands, TX 77393: Kress Biblical Resources, 2014) 64-5.